פורום הריון ולידה (עמוד 909)

פינת נטילת ידיים, קיר עיצובי בחדר ילדים, מנורת לילה, סט סבוניה, עציץ, מראה, שולחן קטן סלוני, יש מלא דברים אבל צריך לראות את הבית וגם גבולות תקציב..

אפשר להיות חברה שלך?

הייתי רוצה לקבל- עציצים, ברכת הבית, דספנסר סבון וכלי למברשות שיניים, כל מיני סלסלאות קש לארגון, סט מצעים, מנורת לילה, מפה לשולחן, מגבות

בדגש על כלום. בטח לא תמונה/ שעון

כי אז באסה להחליף אם זה לא לטעמי..

אבל זה תלוי באמת בחברה. הטעם שלי מאוד ספציפי ואני מאוד לא זורמת על מה שלא לטעמי

אז אם את שואלת אותי - סט מצעים/ פיג'מה

או איזה מיקסר/ סיר/ משהו למטבח. לא יודעת. תלוי בתקציב

ויפה שאת ככה חושבת עליה. לא מובן מאליו בכלל

קודם כל כל הכבוד לך! כמה את משקיעה בלהעסיק אותם אמלה ועוד מזמינה לבית!

חיבוק על הקושי

מבחינתי את מדהימה אני הייתי בורחת מזמן

אבל כל פעם אני מתעודדת ומתחזקת ומנסה להיות יצירתית ואחר כך יש ימים שזה עובד ויש ימים שאני פשוט מסתובבת עם פרצוף ט' באב.
כבר ממש קשה לי. ממש.
ההריון, החום, השהייה הבלתי נגמרת בבית במזגן, ההתגמשות עם המשפחה.
שכחתי גם לצין שגם כשכן קובעים מפגש משפחתי, לא תמיד זה מותאם לי מבחינת ההריון. אני עם סוכרת הריון ולא כל דבר יכולה לאכול.
ואף אחד לא חושב לבדוק מראש מה מתאים לי או לבדוק אם יש לי אוכל מתאים. אם אני לא אבדוק זה לא יקרה.
כבר היה מפגש שהגישו עוגיות מפוצצות סוכר וקמח לבן עם גרגירי תירס ונקניקיות.
וכמובן לא נגעתי בכלום. ורק עבדתי שם קשה, חזרתי לבית מ-ו-ת-ש-ת.

ועוד מפגש שהייתה עוגה ופיציות ביתיות וכמובן לא חשבו לשאול אותי האם יש מתכון מותאם לפיצה או עוגה שאפשר לקנות או להכין שיכולה להתאים. וכל פעם להביא איתי את האוכל המוכן ז דורש ולא תמיד יש לי פנאי לכך וגם גורם לי באסה רצינית.
כבר החלטתי לא להגיע למפגשים משפחתיים.
הדבר היחיד הנחמד זה להזמין חברים של הילדים עם האמהות ואז יש לי אשת שיחה לאיזה אחה"צ וגם עזרה כי היא אחראית על הילדים שלה.

ולכולם ברור מאליו שאני מתנהלת ככה. אף אחד לא מעודד, לא אומר כל הכבוד, לא מדבר על הרגשות שלי,  ברור מאליו שאקפיד ואסתום את הפה כדי שהעובר יהיה בסדר.
ואני מדברת על זה שב"ה לא צריכה זירוז כי ההערכת משקל מצוינת ושואלים אותי בפלא- למה זירוז? , אז אני מסבירה בגלל הסכרת ומסבירה בקצרה למה... ואף אחד לא חושב אפילו לעודד ולתמוך שאמשיך להקפיד, זה ברור מאליו שאני צריכה להיות חזקה. אבל אני כבר לא חזקה! כבר קשה לי.

בלי קשר להריון לא הייתי טוחנת זבל אבל כן הייתי יכולה יותר לשחרר ולאכול פיצה ביתית עם סלט וטחינה או לאכול עוגיה קטנה כנשנוש אחה"צ וכן הלאה.
 

ובעלי כבר נהיה מסכן מלשמוע אותי. אז אני מנסה גם להודות על היש ועל כל הטוב שיש (ויש הרבה ב"ה!!!)
ושמה לב שזה כבר קשה לו לראות אותי ככה ושהוא מוצף. אז מנסה פחות לשתף אותו כי זה לא מתאים לו והוא בהצפה כבר של עצמו.

והכי הכי- שהזוגיות שלנו והצרכים שלי נהיו במקום האחרון.
 

גם אני בהריון הייתי מתזזזת בכל מקום ועוזרת ולא היו מתחשבים בי באוכל ואחרי זה מצפים שברור שאקפיד על תזונה..

לכולם זה מובן מאיליו המצב שאת נמצאת בו ורק את מבינה את כל הקושי הרגשי (ואולי הפיזי) בזירוז.

אסור לך לעבור את המשוער ?

סתם רעיון, במקום לוותר על מפגשים אולי לבוא שבעה

?לי פיצה אחת וירקות לא היה מעלה לי סוכר.

ואת מי לא תשתפי אם לא את בעלך.. בכל זאת את האמא של הבית ומן הסתם הרבה נופל עלייך

לא פשוט לסחוב הריון ולטפל בילדים.

בייביסיטר לכמה שעות זו לא אפשרות? לפחות לשנצ או סתם התאווררות?

ממש מחזקת אותך מרחוק!

תזכרי שאת אלופה ולכולם יש מצבים שבא לפעמים לבכות ולהתפרק וזה בסדר! 

לא פשוט בכלל. בהצלחה רבה!

אצלנו עשינו כזה. סדר יום של החופש, זה עוזר לעשות קצת סדר בתוך כל הכאוס... אם תרצי אצלם לך

את לוחמת בהמון זירות!

את צריכה עזרה!! יש מישהו שיכול להקל מעליך?

סבא סבתא, שכנות אחיות גיסות?

אפילו אם יכינו לך ארוחות צהריים זה ממש ממש יעזור!

את לא ישנה גם בגלל ההריון וגם בגלל התינוקת, יש לך מלא מטלות בית רגילות שמועצמות בגלל שחופש גדול, ילדים במגוון גילאים, בעל שעובד, הריון בסיכון...

צרות של עשירים אבל קשה!!

(דוגרי, לא מבינה את השכנות שהבאו לך את הילד שלהם ולא לקחו במקום זה את שלך...)

אבל כמו שכתבתי היא לא תמיד אפקטיבית.
ואז זה לא יעיל.
להבטיח לילדים יום כיף ולקבוע שעה והם מצפים ומתכוננים ואז יש עיכוב של שעתיים שלוש ואני צריכה להכיל את הבאסה, ואז הקטנה לא ישנה שנ"צ וחוזרת מותשת בערב ואני צריכה להכיל מקלחת עם בכי ולעשות שמיניות באויר לאוירה נעימה...אז זה לא עוזר לי.
או להביא לי ארוחת צהריים שלא מתאימה לי בגלל הסכרת- עוזרת חצי- כי הבנות אוכלות אבל אני צריכה לדאוג לעצמי לאוכל מתאים.

בעבר לקחתי יותר עזרה של נערה שהגיעה אבל עכשיו בחופש היא פחות פנויה.

בעלי עוזר כמה שהוא יכול אבל גם הוא בן אדם.
גיסות- אין מה לדבר, במקום לעזור קורה בדיוק הפוך- שהילד ברח..אז אני כבר לא מעיזה להציע עוד מפגשים. 
וכמובן שאחר כך הייתי צריכה לעבור דבר דבר בבית לראות שאין חלקים קטנים שהתפזרו כדי שהתינוקת לא תכניס לפה (למשל הם שיחקו בפליימוביל, לא הסכמתי אבל פתחו בלי רשותי. או שהוא אכל מהזיתים במקרר מכל המקתן אז הייתי צריכה לסנן אותם ולשטוף כי הגעיל אותי). הרגשתי כמו במרתון.

העזרה היחידה זה למצוא ביביסטר שתעשה קייטנה יום שלם או חצי יום. אבל אין משהו כזה בסביבתנו.

את חייבת שקט מהילדים. חייבת.

יום יומיים. שלושה.

ההורים שלך לא יכולים לקחת אותם?

שמעי כפרה, את אולי לא משדרת להם את זה

אבל את אס-או-אס ממש!!

זה הריוון בסיכון

את מותשת נפשית ופיזית

ואת חייבת להרגיש קצת את עצמך ואת השקט!!

בעלך יודע כמה המצב קריטי?

ההורים שלך?

אני הייתי בוכה להורים שלי, ולא אכפת לי לעשות להם רגשי,

העיקר שאנצל מהכאוס הזה!

את העיקר בבית הזה

את הלב

את החיים של הבית

ואם את מרגישה מרוקנת, מותשת, עצבנית,

איך תהיי לב פועם?

איך תוכלי להמשיך לתת ככה?

ברור לי שאני צריכה להיות עם כוחות כי אני עיקר הבית, וכשאני בלי כוחות זה משדר כלפי חוץ לכולם.
ולכן אני משקיעה כסף במאכלים טעימים שמותר בסכרת ולקחתי עזרה תקופה לא מעטה לנקיון וכביסה.
קונה אוכל שמותאם בחוץ שאפשר (למרות שכבר נמאס ממנו).
לגבי ההורים שלי- הם בעקרון עובדים. וגם הילדים עוד קטנים. אם אמא שלי תיקח חופש ותהיה עם כולם לבד זה יהיה לה מאד עמוס.
ונראה לי בשלב שלה בחיים מגיע לה להנות עם הנכדים בלי להרגיש עומס והתשה. צריך עוד כח עזר שאין כרגע.
וכשהם היו פה יותר אירחתי מאשר נעזרתי...ככה יצא.
בעלי יודע ומודע למצב. אבל גם הוא כבר בהצפה

1. לא לקבל אלייך אורחים שאת צריכה לטפל בהם.זה גם מעמיס וגם יוצר איזו תחושה פנימית של קיפוח. למה לא רואים אותי? למה לא מתייחסים לקושי שלי?

2. להקל מה שאפשר.אולי שווה לזרוק את הזיתים במקום לשטוף הכל.אולי כדאי לנסות להזמין אוכל לפעמים.

את גיבורה אמיתית! תזכרי שהמצב הזה זמני.ותנסי לאגור כמה שיותר כוחות. 

לגבי חברים של הילדים שהגיעו- דווקא זה היה מוצלח עד שלב מסוים שהקטנה התעוררה לא רגועה.
וכשחברים מגיעים תמיד אני מגישה פרי או נשנוש קטן עם מים. וזה היה נחמד שהם היו עסוקים ודווקא היה לי קצת שקט.
אבל הייתה נקודה שזה השתנה ואי אפשר היה לצפות אותה מראש.

ותודה רבה

איזה קשה זה!

גם החום

גם העומס עם הילדים

גם הריון בסיכון

גם לשמור על סוכר

גם לדאוג לתעסוקה לכוווולם...

וואי, מבינה אותך שקשה לך ואת מותשת!

מקווה שתמצאי פיתרון.

בינתיים קחי חיבוק!

את אמא (ואישה) אלופה!!!

יותר זמן מסך, אוכל קנוי, לא חייבים ארוחות מסודרות כל יום. פיצה וירקות ליד זו יופי של א. ערב, קורנפלקס עם חלב או פיתה עם שוקולד לא. בוקר, משה בתיבה, שניצלים מוכנים בקיצור כל מה שיכול לעזור.

אם יש ילדים גדולים יותר שיכולים לתפקד ולעזור, להטיל עליהם משימות ואם צריך אפילו "שוחד" נקודתי

לעניין המשפחה, על עיכובים את לא יכולה לשלוט אבל כשמנסים לארגן מפגש לכתוב מבקשת לדאוג שבכיבוד יהיה א, ב' ו- ג' על מנת שנוכל להשתתף.

חיבוק גדול וידיים מלאות ובריאות. 

זמן מסך יש יותר מבעבר. אפילו לפעמים בשביל שאוכל לישון...כולם בכל הגילאים רואים סרט.
פיצה אני ממעטת להכניס לבית כי לי קשה לא לאכול...
בארוחות ממש הרפינו- מוציאים מההקפאה אם יש מוכן או קונים או זורמים על דברים קלילים. אבל כן חשוב לי לשמור על מסגרת של ארוחות מסודרות וביניים בין לבין אחרת אני כל היום במטבח מגישה ומחממת וזה גם מתיש. ונחמד שאפשר ארוחות משותפות בניגוד לכל השנה.
הגדולה עוזרת אבל כמה היא יכולה לסדר את המשחקים שהקטנים מבלגנים...

לגבי מפגשים משפחתיים- בד"כ זה מה שאני עושה אבל פעם אחת באמת הייתי עסוקה ולא דאגתי לזה מראש. וכל כך התאכזבתי שלא התחשבו בי / שאלו אותי / ראו את הצורך שלי. וכולם יודעים שאני עם סוכרת הריון

למשל למדתי לומר שאני לא מגיעה לשבת אם לא מכניסים מוקדם כדי שיסתדר לי עם זמני הארוחות.
או אם לא דואגים לי לחלבון מותאם (עוף לא מתוק, שניצל בלי פירורי לחם).
חלות אני דואגת לעצמי.
וגם אז אנשים אומרים לי- מקסימום תאכלי לפני כולם ונכניס את השבת רגיל. ועניתי- מה אני בעונש?!?! צריך לפרוש לי שטיח אדום, לא לומר לי לאכול לבד לפני כולם כשהגברים בתפילה ואחר כך לצפות ממני להסתכל על כולם אוכלים ארוחה משפחתית. איזה עגמת נפש זה היה.

ממש מרגישה שאין לי את זה במקומות אחרים.
עוד דוגמא - למשל, רצו לקבוע (בדקה ה-99) מפגש משפחתי לכבוד מאורע מסוים. מצוין וכיף לפגוש את כולם ויש מראש אוכל מותאם.
אבל, עד שמצאו תאריך, כל אחד עם הלו"ז שלו ב"ה...
ויצא יום חמישי בערב. ואמרתי שלא נח לי כי באותו בוקר אני מחוץ לבית ובשישי לחוץ לי לבשל שבת שלמה וכל הילדים בלי קייטנות (זה היה עוד בתקופת הקייטנות).
וכמה "שטפו" אותי שאני מגזימה, ושאם אחרים היו אומרים את זה אז לא נצליח לקבוע שום תאריך, ושככה לא מתנהלים ואחים אמרו לי שככה הם מתנהלים כי זה החיים (ואני חושבת בלב שאני לא רוצה חיים בסטרס אבל זה כבר בחירה של כל אחד) וצריך להתגמש בשביל המשפחה וכו'. לא בעיה שלי שקבעו בדקה ה-99. והבהרתי שזה קודם כל אני וההריון ואחר כך שאר העולם.
זה לא נגמר עד שאמרתי שלבשל לעצמי אוכל שמותאם זה בדיוק כמו ללכת לעבודה. ואני לא יכולה להיקרע יום שישי במיוחד כשאני מכניסה שבת מוקדם. ואם הייתה לי משמרת של העבודה בערב או מבחן (נניח שהייתי לומדת כמו אחרים במשפחה), היו מבינים שאני לא יכולה?
אז תרדו ממני וזה מה שהחלטתי. ופעם הבאה אשקר!.
מרגיש לי שאנשים לא מבינים אותי ואני כל הזמן צריכה להציב גבולות ביותר ויותר קשיחות וזה עושה לי רע בנשמה.

לא הייתי בדיוק במצב שלך. לא הייתה לי תינוקת. אבל מחזירה אותי ללפני שלושה שבועות. סכרת מעקבים חם ואוף, זה היה קשוח ממש.

לעודד אותך שאחרי יותר קל? אם יעזור, אז כן.

ולגבי האוכל המותאם.. מבינה ממש. אני מראש הייתי הולכת בלי ציפיה שיהיה לי משהו לאכול.. אנשים לא ממש חושבים על זה..

אבל בסופו של דבר אני צריכה לאכול ארוחת צהריים או ערב אז כן דואגת מראש למשהו.
ואז יוצא שאני הרבה זורמת על טונה, ביצה קשה, חביתה, גבינה צהובה שמנה, ופחמימה מותאמת משימורים או לחם שמתאים לי וירק חי. וזה מבאס לאכול ככה תקופה יום אחרי יום.

למשל כשאני יוצאת למסעדה בשרית פעם ב... אני ממש נהנית מכל הסלטים הקטנים שמגישים. ולאחרונה שהיינו שם כל המשפחה לכבוד חגיגה כלשהי הביאו לי חלבון בשרי מתאים, בכל הסלטים הקטנים המלצרית אמרה שיש סוכר / סילאן / דבש והם לא מתאימים אז זרמתי על סלט ירקות וקצת צ'יפס. וזה ביאס אותי. לא חזרתי עם טעם של עוד.
וכשהלכנו למסעדה חלבית רק אני ובעלי לא היה מוצלח בכלל.
אז הבנתי שהסכרת מאד דורשת ושואבת וזה בעיה שאין זמן להשקיע בזה.

אז גם ללכת לאכול בחוץ שמקל ונותן חוויה, גם זה כבר לא משמח אותי כמו בעבר.
גם להיפגש עם גיסה ובני דודים- לא משמח אותי כמו בעבר, בעקבות מה שקרה.

גם לצאת עם בעלי- כבר לא תמיד אפשרי ולא משמח אותי כמו בעבר. ואין לי כח בערב לצאת להליכות כי אני כבר מותשת בסוף היום.
ובנוסף על הכל להתנהל עייפה ולנוח רק בצהריים (שוב בגלל הסוכר גם אם הקטנה ישנה אני לא יכולה לעזוב הכל ולשים סרט לגדולים ולישון כי אני צריכה למדוד סוכר או לארגן את הצהריים שמתאים לי או שבדיוק אני אוכלת ואז הקטנה כבר קמה...)

אבל תזכרי שזה זמני. ואם את בסוף הריון תבדקי אם מגיע לך חיישן(תלוי כמה בסוף) זה ממש מקל על הסכרת. רק הלדקור לוקח כוחות נפש. ואז זה ממש רגע לבדוק.

אחרי הלידה תחגגי. תתכנני לך עם איזה אוכל את הולכת להנות. אל תחשבי על הרגע הזה.

אני עדיין בזה שצריך לחשב את האוכל (בלי לבדוק) כי אני בסיכון מוגבר לסכרת..אז מבינה אותך ממש.

ולמה צהריים מיוחד לך? למה לא תכיני אותו דבר כבר לכולם?

מאוזנת רק עם תזונה ולא עם טיפול תרופתי.
והתרגלתי כבר לדקירות...

צהריים התכוונתי שאם אנחנו מתארחים או במפגש משפחתי ויש למשל שניצלים אז אני צריכה לדאוג לעצמי לארוחה מותאמת.
או אם יש נקניקיות וצ'יפס, שזה זבל שבלי קשר אני לא מסוגלת לגעת בו, אז הילדים אוכלים את הזבל הזה ואני צריכה לדאוג לעצמי לארוחה מותאמת.

וגם אני בסיכון מוגבר לסכרת בעתיד, זה לא פעם ראשונה סכרת הריון (אבל הפעם יותר קשוח) ובד"כ כן אוכלת בריא ומזין, פשוט יכולה קצת יותר לשחרר מדי פעם כשאני לא בהריון... .

לא מזמינה אף אחד

אלא רק נענית ב- כן! גדול למי שיבוא לקחת את הילדים לכמה שעות.

ואם אפשר לבקש בצורה אקטיבית ממישהו שייענה, אז לעשות זאת לאלתר

חוץ מזה - אוגוסט זה חודש נורא. אני בכל אופן לא יוצאת בבקרים לאף מקום, גם בלי הריון סיכון.

ולדעתי, מאחר והקיץ הזה הוא קיץ שונה, הייתי ננמיכה ציפיות ועושה מה שנח לך כדי לשרוד.

זה הדבר היחיד שנשאר. להנמיך ציפיות - לא לצפות שיבינו אותך המשפחה, כי הם לא

ואם את הולכת למפגש משפחתי, אז בכיף כשאת שבעה.

חוץ מזה - להמשיך לקנות אוכל. ולא נורא שהילדים יהיו בבית רוב הזמן לדעתי

במקום להציש את עצמך לפגש משפחתי לא מוצלח שמרוקן אותך, קחי אותם לפארק ב7 בערב עם גמבה ומלפפון חתוך/ פירות ותעבירי את הערב בקצב שלך

חיבוק❤️

אפשר ללכת לים

לנסוע עוד דרומה אם אתם כבר בסביבה- נתיבות, באר שבע- ולחזור

ובגדול פשוט לפתוח מפה ולנסוע למקומות קרובים, מעניינים ונגישים

פארק אשדוד ים

אם אתם בקטע אפשר לעשות שייט, אולי יש סיורים בנמל

פארק לכיש

יש מופע ממש יפה בלילה של אורות ומוזיקה

וסתם ככה מקום נחמד

פארק לכיש והנחל ויש שם חיות למיניהן

יש שייט ואטרקציות מים כדאי להזמין כרטיסים מרא הבנתי

מאזור פארק אתגרים או מאזור פארק הפיראטים?

לילדים יהיה קשה ללכת הרבה..

אנחנו רוצים לראות את החיות בעיקר..

התינוקת העלתה חום בלילה,

כרגע אני איתה בחדר ומתלבטת אם צריך לחזור הביתה..

יש לי משככי כאבים אבל שכחתי מדחום א שלא יודעת כמה יש לה אבל גבוה נראלי..

ובלילה רק חיכיתי שהוא ייגמר כי הילדים שלי שלא גמולים בלילה מורידים את הטיפול מתוך שינה והייתי לחוצה שלא ירטיבו כאן את המיטות🥴

אין לי אופציה לנופש בלי הילדים וביחד זה לא ממש נופש😑

סתם, אני מתבכיינת ...

למשל, לקנות סדיניות חד פעמיות כדי לא לדאוג יותר מדי בלילה

מדחום ותרופות זה גם הכרחי.. אבל זה חכמת הבדיעבד

אם יש לך תרופה לתת לה, אין סיבה בעיניי לחזור לבית 

כבר יצאתם. אז תנסי להנות מזה כמה שיותר

לכי לחוף, תני לילדים להתפלש בחול ושבי עם בעלך לדבר קצת

תהני מהרוח של הים על הפנים

תנשמי עמוק 

נופש היא חוויה תודעתית בעיניי הרבה יותר מה- איך שבה

חיבוק !!

הוא עבודה קשה יותר אבל זה סוג אחר של כיף

חוויות חדשות

אבל מנוחה זה בודאי לא

תחשבי כמה זה נותן להם וזה ייתן לך כוחות

הילדים כל כך נהנים בחול

פארק נחל לכיש יש שם חיות מתוקות

לכו על הציר של הנחל עד לים נקודה מהממת וקרובה לפארק הפירטים

יש מלא פעילויות מטעם העירייה תכנסי לאתר העירייה ותראי יש מתנחפים מכל מיני מקומות בעיר הכל נגיש בתחבצ

יש גם את ביג אם אתם בקטע וגימבורי בקניון סימול

מהסוף ליד הים או מההתחלה?

עם ילדים שאין להם כוח ללכת..

ביום היא הילדה הכי טובה בעולם!

ובלילה היא כזו מסכנונה כשהיא צורחת ככה… איפ…

מה שאומר שרק אנחנו מחליפים לה…

ואין לה איך להכניס ידיים לטיטול… איך היא תידבק?

ואיך בודקים?

אזניים

וגם יש מצב שיניים

אזניים זה כואב בלילה יותר 

דרכנו על ענבים והכנו מיץ ענבים, לקחו אותנו לסיור במבנים עתיקים מתקופת הגמרא (נראה לי) וסיפרו לנו סיפורים מהגמרא שהיו מתאימים לאמנים השונים שראינו. לדעתי היה מעניין לילדים מסביבות גיל 5.

זה היה לפני יותר מ10 שנים אז יש מצב שהשתנה.

תודה שכתבת!

אשמח לשמוע ממי שמכירה גם מעכשיו..

סה"כ מקום נחמד, הילדים די נהנו (אלו שבגיל יסודי ומטה).

מביאה לתשומת ליבך שהם מקרינים שם סרט על סיפור מהגמרא "תנורו של עכנאי" שמציג את חכמי ישראל בצורה מאד מגמתית... התחרטי שהילדים ראו.. אח''כ תיווכתי להם שכנראה מי שיצר את הסרט פירש ככה...

אולי להתקשר לשאול אם יש הדרכה ומתי.

בלי הדרכה זה קצת משעמם. יש שם מבנים עתיקים (ובלי הדרכה לא מבינים מה רואים), וגם נחל קטן ביניהם. הילדים נהנו סתם להתרוצץ. יש גם מעט בעלי חיים.

לפעמים יש שם פעילויות (זכור לי הדרכות והדגמות של מלאכות עתיקות), ואז זה ממש מותאם לילדים ומעניין.

הילדים בגילאי 6 ומעלה נהנו מאוד, (היינו קבוצה גדולה, לא רק ילדיי הפרטיים ונראה שכולם נהנו).

ובאמת הסרט לא מותאם לילדים

לא צנוע?

שילמתם על ההדרכה?

או שיש עוד הדרכה חינמית?

אני מוצאת פרטים רק על ההדרכה בתשלום

ולא אני אירגנתי.

הסרט פשוט מציג את חכמי ישראל בצורה לא הולמת כל כך, לדעתי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול. בטוחה שלא קל להרגיש את המחשבות שאת מרגישה - בעיקר בינך לבין עצמך.

והבילבול והתחושות הקשות והסותרות יכולות להעיק מאוד.

את בסדר גמור יקרה, אל דאגה.

צריך להבין לאט לאט מה קורה כאן, וכמובן איך לצמוח בזוגיות שלך ושל בעלך בטוב ובמתיקות ב"ה וזה לגמרי אפשרי!

מאוד משמח וכמובן לא מובן מאליו כלל שכתבת שאת אוהבת את בעלך *מאוד*

שאתם נשואים ב"ה שנים טובות

עם ילדים מתוקים, פרי אהבתכם

שהקשר שלכם טוב

שאתם תמיד רוצים לעבוד עליו ולהתקדם עוד ועוד

ושהבסיס ביניכם חזק מאוד.

זה נפלא!

ולגבי המחשבות על הבחור החדש שנכנס לעבודה -

רוצה לצרף לך מאמר מאוד ארוך שכתבתי בעבר בדיוק על הנושא הזה, בתקווה שיהיה לך לעזר ב"ה (הוא מאוד ארוך, אפשר לקרוא בהמשכים או להדפיס ואז יהיה לך חומר קריאה עד מוצאי השבת 😅

נכתב בלשון זכר אך כמובן שמופנה לכולנו, נשים וגברים כאחד.)

(נ.ב. כותבת הפעם עם השם שלי ולא רק בכרטיס האישי מכיוון שבעבר לצערי היו מקרים שהעתיקו ולקחו דברים שכתבתי לפירסום שלא בשמי. לכן כותבת באהבה ממש רק חשוב לי שאם מפיצים הלאה שיהיה עם השם ובאישור וכו'. כמובן שחלילה חלילה לא מופנה אלייך יקרה! אלא בגלל שזה פורום פתוח חשוב לי לכתוב זאת גם הלאה🙏 ) :

מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים - יעל זק"ש:

תקציר כי בהמשך יש חפירות :

זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל בכלל. 

רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.

אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.

בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.

שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.

להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.

והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה

ועכשיו באריכות - 

כותבת בכללי על מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/התאהבות/מחשבות על גבר/אישה אחרים שהם לא אשתי/בעלי:

אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -

כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוווד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה)

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הבית הולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות מננו ממש מטעמים!

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין –  כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקוםפ של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגיש אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ויאללה בלאגן אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כלכך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

רק זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!!!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

בלה בלה בלה

אני ואני ואני במרכז.

בלה בלה בלה

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע וןאפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/חתיך/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

לא להשקיע ימים ושעות ושירים ולבכות במיטה ולהכניס את עצמנו לזה בכוח, והודעהות, והתכתבויות, ופגישות, ומתנות, והשקעה, השקעה של זמן, אנרגיה, כסף, מחשבה, מאמץ – לא לא לא!!!

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

כי אם חלילה חלילה אתה תיפול בפח הזה של היצר,

ותיסחף אחרי כל הרגשה שלך,

אתה תגיע למציאות עגומה מאוד מאוד, ומהר מאוד מכפי שתוכל לחשוב!

זו תהיה מציאות מאוד עגומה בשביל אשתך היקרה

מציאות עגומה בשביל כל אחד ואחת מילדיך

וכמובן מציאות עגומה גם בשבילך 

מציאות עגומה בשביל אותה האישה הנשואה,

מציאות עגומה בשביל כל אחד מילדיה

מציאות עגומה בשביל בעלה

מציאות עגומה עבור הוריה, הורי בעלה וכל הסובבים אותם.

נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו

הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוחו לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

מתייחסת כרגע לאו דווקא למקרה שתיארת שבו יש "רק" מחשבות או פרפרים שעלו מדי פעם - אלא כאמור לכל הנושא הזה של מציאות בה נדלקתי על מישהו/י אחר/ת שאינם בעלי/אשתי בכלליות:

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

1. הרצון.

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

(ועוד תרגיל מחשבתי שהוא קשוח וברור לי שאתה ממש לא בכיוון, אבל רק לשם ה"זעזוע" והבחירה המוחלטת בטוב אפשר לעשות אותו אפילו שאתה ממש רחוק משם ב"ה):

לדמיין מצב של: ואם אבחר (חלילה) לעשות משהו עם הרגש שעלה פתאום וחלילה לבגוד/לפתח קשר אסור -

כיצד אשתי תרגיש אם תדע על הרגשות שלי לאותה אישה?

אבל ממש לעומק - איך היא תרגיש?

איך יראו הפנים שלה?

כמה היא תבכה?

כמה היא תהיה שבורה?

מה יקרה לנפש שלה? 

אותה הנפש שבחרה בי מבין כולם, כרתה איתי ברית נצח, נשארה נאמנה אך ורק לי כל השנים האלה ולמרות כל מה שעברנו יחד - ועכשיו הבינה שניפצתי לה בפרצוף את הברית הזו, ששברתי אותה לאט לאט ועמוק עמוק, שהרסתי לה את החלום, את המציאות, את העבר, את ההווה ואת העתיד - כמה אשתי שבורה שם?

ממש תראה אותה ותהיה שם.

וכמה כל ילד שלי יסלוד מאבא שלו אחרי שהוא יגלה (וסופו של כל שקר להתגלות)?

וכמה כל ילד כזה יפסיק להאמין בנישואין?

וכמה כל ילד כזה ירצה להתרחק מאבא שלו שפגע ככה באמא? 

או חלילה יפתח דפוס דומה לאבא ויבגוד גם הוא באשתו לעתיד?

וכמה כל ילדה, כל בת שלי תפסיק להאמין במין הגברי באשר הוא כאשר תגלה?

וכמה היא תהיה עצובה ובודדה ותרגיש שאי אפשר לסמוך על אף גבר בעולם כולו - כי הרי אבא שלה, מקור העוגן שלה - הוא פגע ובגד באמא! אז בטח כולם כאלה1

ואיך הבת שלך תכאב כל כך את הפגיעה של אמא,

ואיך תהרוס לה את המודל על המשפחה, אולי היא בכלל לא תרצה להתחתן,

או אולי היא תמצא אדם עם אופי בוגדני כמו של אבא ותחתן איתו - כי זה הדפוס שהיא מכירה - וגם בה יבגדו - וגם היא תישבר?

וחוזר חלילה

זה ממש מעגל שמשפיע על דורות שלמים! דורות!

ואיך אחרי שאשתך תגלה ותישבר היא לא תוכל להכיל את הכאב ותרצה להתגרש

ואיך כל אחד מכם מוציא 150,000 ש"ח בממוצע לכל צד לעו"ד לגירושין,

ואיך הלב של הילדים נשבר

ואיך אבא ואמא רואים את הילדים רק כל חג שני, או כל שבת שנייה, או חצי מהחיים שלהם,

ואיך הילדים בוכים "אבא אבא", "אמא אמא" כי רוצים להיות עם שניכם יחד ולא רק עם אחד מכם, אין מחזה יותר קורע לב מזה, אין! וראיתי לצערי הרב הרבה מחזות כאלה.

ואיך העול הכלכלי נהיה כפול ומכופול - כי צריך לשלם מזונות

וצריך להשכיר 2 דירות, 2 משכנתא, 2 ארנונות, 2 חשמל, מים, גז, אינטרנט, רהיטים, בגדים לילדים - הכל הכל כפול

וכמובן עלות העו"ד וההליך המשפטי קורע הלב והכיס גם יחד

ואיך אחרי כל זה אתה מנסה להתשתקם ולמצוא זוגיות שניה,

אבל אותה "מושא פנטזיה" נשואה, וגם אם לא, וגם אם כל אחת אחרת -

איך אתה מתחיל ממש ממש מ0! הכל

רק שהכל הרבה הרבה (ושוב הרבה) יותר מורכב -

כי לך יש ילדים, ולה יש ילדים

כי לך יש מטענים קודמים, ולה יש מטענים קודמים

כי לך יש חסרונות

ולה יש חסרונות

כי אין אדם מושלם בעולם! אין!

רק הקב"ה לבדו מושלם!

אז מה החלפת בעצם?

חיסרון א בחיסרון ב?

בשביל זה כל כאב הלב הזה?

והמורכבות של פרק ב, עם ילדים מכל הבתים, ואיך ההוא יסתדר עם ההיא, ואיך האחות תסתדר עם האח החדש,

ואיך הגרוש/ה שתמיד חלק מהחיים כי יש ילדים משותפים

ובקיצור -ה-כ-ל יותר מורכב!

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

מודעות לעצמך -

מה נותן לך הקשר האסור?

מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה

היא לא מושלמת.

כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!

למה?

שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!

לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.

לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיך במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מאותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

ואם האסור הזה "עושה לך את זה", אתה יכול גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם אשתך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.

טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.

למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -

כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.

המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של אשתך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.

אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרף לזה בדמיון - תהפוך את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,

ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס

ואז אתה תמיד תחפש את החדש, המרגש...

ואז אשתך, שלא תהיה אשתך , ואולי אפילו תהיה אשתו של גבר אחר בר מזל שיזכה בה - איך *היא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי היא לא מושגת ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובנית מאליה.

ואיך אתה רואה אותה רק שעה בחודש, ומדמיין עליה וכו' וכו'.

זה לא תסריט כ"כ דמיוני לצערי במקרה הזה, כי היא באמת ובתמים יכולה להיות בעתיד אשתו של גבר אחר בר מזל, או לכל הפחות לא איתך.

אז כבר עכשיו תעשה את העבודה הזו בראש אפילו לפני שתאבד אותה.

היא לא באמת מובנית מאליה. אפילו ההיפך הגמור מזה.

עד כאן בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אשתך האהובה 

חלק קראתי חלק רפרפתי-

אבל..

איזה יופי של מאמר!!!+

כמה אמת!!!

אשרייך!!!

תודה רבה גם ממני!!!! מצאתי את עצמי חושבת על מישהו מהשכונה כבר חודש וזה הציק לי ברמות!!

נתת לי הרבה חומר למחשבה תודה על זה! 💞💞

במקביל הייתי מנסה כמה שפחות להיפגש, וכמה שפחות לדבר איתו.

לא נעים בכלל

אין את מי לשתף

בטח שלא לצער את הבעל

נשרפתי מבפנים עד שלמזלי הגבר הזה פגע בי, והרגשות חלפו כליל. סתם תחרות בעבודה שנפצה כל אשליה. כן, הוא חתיך, כן, הוא מודע לאגשות שלי, כן הוא נהנה מזה ומעודד את זה אבל כשזה אינטרסים שלו מול אינטרסים שלי הוא לא יהסס לדרוך עלי.

ואז יפול לך האסימון שבנזוג הוא איתך בטוב וברע

וגבר נאה שמוצא חן בעיניך - ממש לא.

מציעה לך לשאול את עצמך

מה הוא גורם לך להרגיש?

לדוגמה אהובה, מוערכת, שווה

מה היה גורם לך להרגיש אם היית מתחתנת אי אז עם מישהו דומה?

גם כנל.

כנראה שאלה תחושות שחסרות לך ואת רוצה להרגיש *כלפי עצמך*.

תנסי לראות בזוגיות שלך ובנישואין שלך מה יעזור לך להרגיש ככה.

אוירה של עבירה

של הרב ראובן פיירמן.

מדבר ממש על זה

בינתיים בעבודה הייתי מתרחקת. ממש ממש. לא מדברת איתו. לא פןנה אליו...

(אם חליחה זה מחמיר אני כן הייתי שןקלת לעזוב,עבן)דה)

וחוץ מזה. הייתי מתייעצת עם אשה חכמה מהחיים האמיתיים. גם בשביל העצות וגם בשביל המהות, שזה שומר כזה.

תתפללי על זה כל יום

שהקב"ה יקח ממך את המחשבות האלה

ובעז'ה שיתן בינך ובין בעלך אהבה אחוה נאמנות ושמחה

לחפש תכונות שליליות שלו, ולהעצים אותם.

נניח שהוא מדבר יותר מדי, או פחות מדי. אז כל פעם שזה קורה- תדגישי את זה, ותגיד לעצמך איזה מסכנה אשתו (או אשתו לעתיד) שצריכה כל היום לסבול את החפירות שלו. או את השתיקות שלו.

לא משנה.

אפילו תמצאי לעצמך כמה הוא נוחר בלילה ומעיר את כל הבית...

ספרי לעצמך דברים רעים עליו, עד שיצא לך החשק.

אני עשיתי במרפאת אם שלי

תתקשרי אליהם ותשאלי את האחות אם עושים.

זה צריך להיות אותו מחוז..

והמחוז ההוא רחוק לי.

סקר שליש ראשון או שני?

הוא חשוב אבל אם עשית שקיפות וסקירות שיצאו תקינות, הוא קצת פחות משמעותי מבדיקות אחרות.... כלומר הוא נותן עוד סטטיסטיקה אבל ממה שהבנתי הוא פחות מדויק.

נראלי היא סתם מגזימה 🙈

בחנות אשת חיל בבני ברק

מהסוג שאת מחפשת

נוחה ומחמיאה

אבל אני 8 חד' אחרי לידה

חזרתי למשקל שלפני ההריון ואפילו פחות

ונהנית מאד מהחצאיות הריון שהלכתי איתן בחודש תשיעי

בד איכותי

הגומי נוח לי ומתאים את עצמו לבטן הקטנה יותר

לא רואה צורך להחליף

יכול להיות שכן יהיה לך שימושי בלי קשר להריון

צמר גפן לא מגן מספיק בכלל, הוא נרטב והמים חודרים דרכו.

רק אטמי אוזניים טובים ולוודא שהם מגנים מספיק טוב ולא נשארים חורים...

כשיש נקב המים מזהמים את האוזן מבפנים .. זה כאבי תופת ויכול לעשות ירידה בשמיעה! וחוץ מזה שהטיפול בדלקת אוזן היא שונה לגמרי כשיש נקב.

ולשאלתך- יש אטמים שקונים בבית מרקחת שמיועדים נגד מים.

יש ילדים שזה מאוד מבלבל אותם.

אפשר להשתמש בטיטול- תחתון. ולהתייחס לזה כאל תחתון לילה/שינה. ולא כמו שמתייחסים לטיטול.

הוא היה כמה שבועות חלק מהזמן עם טיטול וחלק עם תחתונים. ברור שזה לא אידאלי אבל הוא הצליח להיגמל ככה נהדר.

הוא נרדם מתוך שתיית מים אז להוריד את הטיטול בלילה זה לא ריאלי ותחתון טיטול זה סתם הרבה יותר יקר.

מעדיפה לא לגמול עכשיו מהבקבוק, לא נראה לי חכם שתי גמילות במקביל.

תודה על התגובה!

מה שאני רוצה זה להוריד את הטיטול לגמרי בזמן עירות. אבל הוא מתנגד עכשיו...

ותופסת ראש מולו

תני לו להישאר עם הטיטול ולשכוח מזה לאיזה שבוע ותנסי שוב בעדינות

וסליחה אם לא פוליטיקלי קורקט - בזמן גמילה ממש, עד שמתבססת אצלו ההבנה והיכולת ללכת להתפנות, לא הייתי מתארחת בשום מקום. כי כמו שאת רואה, אנשים אחרים שמתערבים עלולים להפריע לתהליך. זה תהליך מאוד עדין שהרבה ממנו רגשי.

פעם (כשהיה ניו בורן) הוא היה קם בבוקר תמיד יבש ואז ממלא את הטיטול אחרי שמתעורר, הייתי בטוחה שאגמול ביחד יום ולילה. אבל כיום הוא מתעורר עם טיטול כל כך מפוצץ שבהרבה בקרים גם המכנסיים והסדין נרטבים מהטיטול. אז להתאפק עד הבוקר הוא לא יצליח.

הוא לא עצמאי בשירותים, רק בן שנתיים, צריך להפשיט ולהושיב אותו. לקום בלילה כדי לקחת אותו לשירותים ממש לא מתאים לי עכשיו וגם לא יודעת כמה זה יעיל.

גמלתי את הבת שלי בגיל שנה ו7. היא כמובן לא היתה עצמאית בשירותים ולמעשה לא יכלה לצאת ממיטת התינוק.

אני הייתי בתחילת היריון ולא היה לי כח לקום בלילה, ממש כמו שאת מתארת.

בלילות הראשונים של הגמילה היא היתה מתעוררת בלילה ואני אמרתי לה: בלילה יש לך טיטול. את יכולה לעשות פיפי בטיטול.

היא הבינה ואחרי כמה לילות חזרה לישון רצוף.

היום היא בת 6 וחצי ועדיין מרטיבה (ב"ה בתדירות הולכת ופוחתת).

שהלחץ לא משפיע עליו טוב. הייתי מנסה להשאיר עם טיטול עוד יום יומיים ולהרפות מזה ואז מציעה לו שוב.

אם לא ירצה להוריד טיטול אפשר לקחת אותו בפעמים יזומות לשירותים שם הוא מוריד טיטול, מנסה להתפנות ומחזיר.

אם הצליח לעשות משהו *בשירותים* אפשר לתת לו עדש

או לעודד אותו שהצליח ככה הוא לומד לשמואףר את הצרכים לשירותים

אני חושבת שאציע לו תחתונים ואזכיר את השוקולד אבל בלי להכריח כרגע. בעוד כמה ימים נעשה חושבים מחדש.

רק אם לוקחים יזום אפילו כל חצי שעה בהתחלה.

מכניסים את זה לשגרה ממש וחאט לאט בהתאם להתקדמות שלו מרווחים או מכוונים,

וכמובן אפשר גם עם תחתונים לעשות עם זה.

ומאד חשוב לא להכריח, בטח בתחום הזה...

בהתחלה הייתי עם כל הסבלנות שבעולם, על כל פספוס רק אמרתי לא נורא וניקיתי בסבר פנים יפות, כל הצלחה העצמתי פי מליון...

בהמשך לאט לאט ככל שהוא יותר הצליח ככה הציפיות שלי ממנו עלו, הסבלנות לפיספוסים פחתה וההתלהבות מהצלחות גם. טבעי סה"כ.

אבל אז גם הילדון פחות התלהב וירדה לו המוטיבציה, כי אם אמא מתבאסת שיש פספוסים אז עדיף כבר טיטול וזהו...

לא יודעת אם אני אצליח לחזור לסבלנות הראשונית כי באמת אני כבר מצפה ממנו ליותר, אני יודעת מה הוא מסוגל.

צריכה לפתור את זה עם עצמי

אבל המסוגלות שלו תלויה הרבה בגישה שלך. כמובן שלא רק, אבל זה חלק נכבד ממנה לדעתי

זה לא רק פיזי, שוב. המוטיבציה שלו חשובה מאוד מאוד לתהליך.

ולכן, את צריכה להחליט שאת לא ממהרת לאף מקום. ולא מלחיצה אותו. וממשיכה לשבח על כל הצלחה. ולהבין שזה יכול לקחת זמן. בלי דד ליין בראש

תחשבי עם עצמך - מה הלחץ בעצם?

מה הקושי שלך עם 'חוסר ההצלחה שלו' ?

הזמנים שאני יותר קצרת רוח לפיספוסים שלו זה כשהוא מפספס מעל ערימת משחקים, על הספה, או שרגע לפני זה שאלתי אותו אם הוא צריך שירותים והוא שלל בתוקף.

נראה לי הגיוני לאבד סבלנות כשצריך לנקות שתן מהבית הרבה פעמים ביממה, אז בהתחלה היה לי קל יותר לגייס את הסבלנות אבל אחרי חודש כשראיתי את הילד אומר שהוא צריך שירותים ועושה שם בלי לפספס בכלל או עם פספוס אחד ביום, אז כשהוא נניח מפספס ברצף שלוש פעמים יותר קשה לי להגיד "לא נורא, הכל בסדר, פעם הבאה תעשה בשירותים" ויותר יוצא לי להגיד "אוף, חבל שלא עשית בשירותים, חבל שהמשחק התלכלך"

רק שאז מה שקורה זה שהילדון רואה שאמא מתבאסת עליו אז הוא רוצה לחזור לטיטול...

בהתחלה שמחתי מכל פספוס כי ראיתי בו הזדמנות ללמידה. הבנתי שצריך את הפספוסים כדי שהילד יהיה מודע לשתן שלו וגם ראיתי איך זה חדש לו ואיך הוא לומד לזהות את התחושה בגוף, אז לא רק שאזרתי סבלנות כשזה קרה אלא גם חיכיתי לזה...

עכשיו הילד כבר למד ומודע אז לא 'צריך' את הפספוסים ולכן גם הגישה שלי השתנתה.

בכל אופן תודה על החידןש!

אני בטוחה שאתם טובים כמו שאתם!!

אולי קשה להם להתמודד... זה לא אומר עליכם כלום!

(רק רוצה להביא מהצד השני- אנחנו אלה שנמנעים לבוא עם שאר המשפחה להורים, כי יש לנו ילדה היפר היפר... וזה ממש קשה להתנצל עליה כל הזמן. אז מעדיפים ליצור פחות אינטרקציה.

שוב0 לא בגלל האחים, אלא בגלל שלנו קשה להתמודד איתה כשהיא בתוך קבוצה גדולה יותר)

אז אולי לשלוח את זה - או חלק מזה - בפרטי לכל אחת מהן, ולכתוב ש"תשמחי לשוחח על מנת למצוא פתרון"?

מבינה שמביך אבל הכי יעיל לשני הצדדים... כנראה שהן יודו לך

תודה על הרעיון הזה!

חמותי כנראה עשתה את זה בשבילנו,

וזה לא עזר😮

היא התקשרה להגיד לנו שלא נכעס עליהם,ושנבין אותם כי קשה לחנך ילדים בדור מסכים,וכדי שלא "יברחו" להם הילדים הם עסוקים כל הזמן בלהעסיק אותם.

מחמם את הלב שהיא רואה אתכם ואת הקושי.

וממש כואב לי הלב לקרוא מה שכתבת.

אני חושבת שדיבור ישיר כן עם הגיסות כן יכול לעזור. ואולי גם חשיבה משותפת איתן על לוז ופעילויות שיתאימו לכולם. כמו בריכה, פארק משחקים שווה, פעילות בועות סבון וכאלה.

אולי עם מראש יהיו משחקים שמותאמים לכולם תיווצר הדינמיקה.

ליבי איתך.

בהצלחה 

 נכון-זה באמת מיוחד שהיא רואה את שני הצדדים

בפרט שזה לא קל לה כי היא גם סבתא של הנכדים האלה וגם אמא של הבנות שלה.

לא יודעת מה טיב הקשר ביניכם, אבל ממליצה לפתוח את זה איתם.. 

את עם גיסתך, בעלך עם האח/אחות.. מי שיותר בקשר סביר. 

לא נעים. אבל זה הכי טוב. 

כי מה שיוצא שגם ככה הם לא רוצים להיפגש איתכם, אז לפחות תגידו את מה שעל ליבכם. ומי יודע? אולי זה ישתנה? 

ככה נראה לי לעניות דעתי.. 

תודה על הרעיון!

תודה❤️ - הריון ולידה

פרטתי כאן שחמותי עשתה את זה בשבילנו וזה לא עזר

ואז להחליט האם מתאים לך לבוא לקראתם בדברים מפריעים להם , האם זה בכלל אפשרי גם אם את רוצה?

אם לא, אז כנראה להשלים שלא...

מהצד שלהם הבנתי שהן חשות צורך לספק תעסוקה מעניינת לילדים,

ואנחנו לא יכולים לספק להם את זה,

אז הן מעדיפות שיהיו עם החבר'ה ביישוב שלהם.

אם היה רצון מצידם אני חושבת שכן היינו יכולים למצוא תעסוקה מעניינת,

אבל לא בהשוואה לחברים שלהם,אז מרגיש לי שאם אין רצון- מה שנעשה לא יעמוד ב"תחרות" 

ומתוך ההבנה הזאת מנסה לחשוב על פתרונות.

שבתות קיץ הם ארוכות מאוד מאוד מאוד.

יוצאת הנשמה לפני שיוצאת שבת.

וחם ומעיק.

ולא כיף להתארח כשהילדים לא הכי מוצאים את עצמם.

ולשחק קטאן ושחמט זה מעסיק אחרת מאשר לשחק דג מלוח ומשחק קוביות.

ובמיוחד בתקופת חגים וחופש גדול גם אני במקומם הייתי מעדיפה להגיע כשיש בני דודים שיותר מתאימים להם בסגנון. (וזה לא משנה אם הרקע לפער הוא דתי, גילאי, בנים- בנות, תרבותי וכו')

לכן דווקא כדאי לחזק את הקשר בזמנים שפחות קשים להורים. למשל ימי כיף באמצ"ש נשמע לי הרבה יותר מתאים.

לצאת יחד לבריכה, לשחק כדור, ללכת לאטרקציות, מתקנים, הצגות, יצירות וכו' וכו'

יכול להיות נהדר גם גם לכם וגם להם.

בנוגע לשבתות אולי תזמינו אליכם הביתה שני בני דודים נגיד בסבב מדי פעם.

אצלכם בבית בטח יש יותר תעסוקה מאשר אצל סבא וסבתא וגם אם הבנים דודים יהיו משועממים זה כאילו עליכם ולא על ההורים שלהם, ואני בטוחה שהבני דודים לא יהיו משועממים,

כי כל בית חדש שלא רגילים אליו הוא אטרקציה בפני עצמה.

כשאתם שבת משותפת אצל ההורים תחשבי מה יכול לעזור להתחבר. למשל ללמד קסמים. או את או הילדים. אם יש לכם חיית מחמד וההורים מסכימים להביא זה גם יכול להיות אטרקציה.

אולי ספר קומיקס צבעוני ומושך שהילדים שלך אוהבים.

בנוסף תבדקי אם יש דברים מעבר שגורמים להם להעדיף את המשפחות האחרות.

האם אתם יותר סגורים באופי שלכם?

יותר מקפידים מבחינה הלכתית על דברים?

יותר מפריע לכם רעש/ עושים יותר רעש?

כדאי לשלול פערים אחרים אם יש כדי לצמצם את המכלול של הפערים.

תודה רבה על מה שכתבת בפירוט.ועל כל הרעיונות הטובים.

עוזר לי להבין את הצד שלהן.

מאז שהילדים היו קטנים השקענו כדי שיאהבו אותם, תמיד הבאנו איתנו מתנות קטנות לחלק לבני דודים,משחקים מעניינים.

עכשיו מרגיש לי שהם במקום של מתבגרים כאלה,שרק הם יודעים מה מעניין אותם, ואל תנסי להביא לי דברים אחרים, הכי שווה לבלות עם חבר'ה כלבבי ו"אל תבלבלי לי את השכל".

ועכשיו זה כבר מעגל כזה- הם לא ירצו לבוא אלינו לבד כי יש להם את החברים שלהם,אם אני כבר נוסע,אסע למי שמעניין אותי,

למה שירצו לבוא אלינו? חוץ מזה שהם לא מחזיקים מהילדים שלי כמעניינים כמו החברים שלהם,הם גם בקושי מכירים אותנו, כי לא נפגשים בחגים לשבתות.

אולי גם המרחק משפיע? כי גרים מרחק של כמה שעות נסיעה. לכן להיפגש אצל סבא וסבתא היה פתרון למרחק.

שנה שעברה ניסינו לעשות מפגש מעניין באמצע שבוע, אז הילדים לא הגיעו, אמרו שמעדיפים כבר ללכת לחברים שלהם.

אז בסוף הילדים שלי גם נפגעו כי כן הגיעו המבוגרים אבל לא הילדים.

אני מגיעה מנקודת מבט אחרת, שצריך לבנות קשרים משפחתיים גם אם זה ידרוש ממני לוותר על מנוחה בשבת בצהריים ( לכן עם האחים שלי יש הרבה קשר בין הילדים).

אם אפשר לשאול אותך כמי שכתבת את הנקודות מבט שלהן, לאור מה שעניתי לך כאן.

איך כן אפשר ליצור קשרים משפחתיים?

לילדים אני עוד יכולה איך שהוא למצוא "פיצוי" אחר,אבל אני מרגישה שבעלי פגוע מהאחים שלו.

תודה רבה

לק"י

מהזן שחברים יותר מעניינים אותם מאשר המשפחה?

לא בטוח שזה קשור לילדים שלך ספציפית.

או שהם כן מגיעים למשפחה, אם יש בני דודים שהם בקשר איתם?

(הילדים שלך בגיל של בני הדודים?).

הם מתבגרים בדיוק כמו שתארת,

אבל בגלל שהם 'חבורה' של בני דודים באותו גיל, הם מבלים ונפגשים הרבה בינהם.

גם הילדים שלי בגילאים של ה"חבורות' האלו,

אבל הם לא מצליחים להיות חלק מ'החבורה'.

זה בדיוק זה..

עם אח רחוק קשה לייצר קשרים טובים.

אבל שום דבר לא מצדיק התעלמות מוחלטת.

אם תארגני אירוח שיש לו כותרת כמו יום הולדת, או על האש, אפילו תקראי לזה ערב גיבוש.

למשל אפשר לעשות מדורה עם כיבוד, חידות, משחקים כמו ללכת על חוט (עם הרצועות שקשורים לגגון האוטו, מחברים את זה בין שני עצים)

אפשר גם משחקי גיבוש משפחתיים כמו אמת שקר, או אף פעם לא.. כאלה בסגנון.

אפשר לחלק תפקידים בין נציגים מכל משפחה כדי להגביר את הסיכוי לשיתוף פעולה.

אולי אפשר שחמותך תתקשר להזמין אותם? אפשר גם להגיד מפורשות הרבה זמן לא נפגשנו בהרכב מלא, אנחנו מארגנים ערב גיבוש מבקשים מכל הנכדים לעשות מאמץ להגיע.

אולי מה שניסית לארגן התפקשש כי ההורים לא הרגישו מספיק מחוייבות להגיע עם הילדים?

אולי אם זה ערב שמראש מגדירים אותו ערב בהרכב משפחתי מלא, תהיה יותר היענות?

בהחלט הייתי מצפה מילדים גם בגיל ההתבגרות לדעת שמגיעים למפגש משפחתי גם אם יותר נחמד להם עם חברים. משפחה זה משפחה זה בכלל לא תחרות.

אני לא הייתי מוותרת על מנוחת צהריים תמורת כל הון שבעולם. מנוחת צהריים בשבילי זה כוחות לכל השבוע. אנחנו למשל רגילים להכניס שבת מוקדם אז הילדים שלי קמים מוקדם בבוקר בשבת.

אצל ההורים הם ישנים מאוחר, לא כולם ישנים טוב בלילה כי זה לא המיטה שלהם, קמים מוקדם מאוד בבוקר, וככה אני קורסת מעייפות אחרי הצטברות של כל השבוע.

לכן לא הייתי לוקחת סיכון שהגדולים שלי יהיו משועממים ויפריעו לי לישון צהריים.

אחים שלי רגילים לישון מאוחר ולקום מאוחר אז הם לא יכולים להבין את העייפות שלי.

סתם דוגמה לאיך כל אחד רואה אחרת את הדברים.

אם מה שמפריע לך זה שבעלך נפגע, לא חושבת שאת צריכה להשתגע ביצירת קשר. זה המשפחה שלו, היא מכיר אותם הרבה יותר טוב ואם הוא לא רואה צורך לשנות את זה, לא חושבת שאת צריכה להשקיע בזה כ"כ הרבה אנרגיות ובסוף להתאכזב.

חשבתי שמדובר במשפחה שלך שאת רוצה לחזק איתה את הקשרים והדגש פה הוא על הילדים שנפגעים.

אם לילדים את יכולה למצוא פתרון אז לדעתי תשחררי.

לא מצפים לא מתאכזבים.

תשמחו שיש סבא וסבתא ששמחים בכם, יש משפחה טובה מהצד שלך,

מפגשים באירועים עם הצד השני שמתראים וזהו..

עזרת לי להבין אותן. תודה !

תודה גם על הרעיונות המעניינים שכתבת!

אני בספק אם זה יכול להצליח,כי כמו שהסברת לי את הנקודת מבט של ההורים - מרגיש לי שגם לבני דודים יש  כזו נקודת מבט, אז הם לא ירצו לעשות מאמץ על חשבון  בילויים יותר קורצים להם.

למרות שזו המשפחה של בעלי ולא שלי,היה לי חשוב הקשר גם כי אני כן רואה אותם כמשפחה שלי,וגם בעקיפין אני חושבת שזה משפיע על היחס בלב של בעלי לילדים, כשזה בולט שהילדים שלך "מחוץ לעסק" זה נראה לי משפיע על הרגש כלפיהם.

וחיבוק גדול!!

וממש כאב לי לקרוא שהורים העדיפו להשאר בביתם כי נוח להם להעסיק את הילדים..

אנחנו חיים בדור שרואים את עצמי ולא את האחרים. ויש בזה טוב אבל גם הרבה לא טוב.

כדי לשמור על קשר משפחתי צריך לצאת מאזור הנוחות, גם אם זה אומר להעסיק יותר את הילדים, לוותר על שנצ, לבוא לשבת עם משפחה גם אם זה דורש יותר.

ואני מדברת בפן האישי, לאחד האחים אצלנו יש ילד מיוחד שמאתגר את כולנו ב"ה וכולנו עושים השתדלות בעניין! ובאים לשבתות כשהם נמצאים כי קשה לו לבד.

מנגד בצד השני דווקא הסבתא לא רוצה לארח אחים יחד כי קשה לה יותר ממשפחה, וחוסר הקשר ניכר שם וחבל..

נפל לי האימון בהקשר אחר לאחרונה

על משהו שמאוד רציתי ולא יצא ולא יצא

פתאום נפל לי האסימון שאני צריכה לשחרר מזה לגמרי לגמרי

למחוק את האופציה לזה בתוך הראש שלי

ואז יהיה לי יותר קל למצוא את הדרך הטובה להתנהל אם מה שיש..

לפחות לתקופה הקרובה- שנה, שנתיים ,שלוש ..

מין מחשבה שאת אחרים אני לא יכולה לשנות אז ברגע שהם בחרו בדרך מסויימת אז אני צריכה לשחרר מהם לגמרי ולחיות את חיי בלי להיות מושפעת מזה..

ואולי הזמן יעשה את שלו ודברים ישתנו אבל בלי שאני מבזבז על זה בינתיים תקוות,ציפיות וכו'..

והעיקר לילדים זה אבא ואמא שאר הדברים פחות חשובים..

ויש דרך להוציא מהלימון לימונדה?

לשחק עם שכנים של סבא וסבתא?

לעשות לימוד עם סבא או סבתא בזכות הזמן שיותר פנוי והפניות שיש יותר?

אבל במחשבה שנייה אני טיפוס פחות ישיר,

ואולי הדבר הנכון הוא לפתוח את זה מול מישהו בסיטואציה- אח, אחות או סבא וסבתא, להגיד שהילדים מאוד רוצים להיות עם בני דודים בשבת ואם יש משהו שמפריע להם או מקשה לץילמהן תשמחו לדעת ואולי תוכלו לשנות ולהתחשב יותר.. גם אם אתם לא צריכים להשתנות ואתם מושלמים- אז לתת להם את האפשרות לומר מה מכביד עליהם ולתת להם תחושה שבאים לקראתם..

זה לא לגמרי אפוי אבל עלה לי...

וכתבת מדהים ... מרגישים את הלב שלך

וכל הכבוד שכתבת וניקית את הלב...

בע"ה שהכל יתהפך לטובה ויצא לכם רק טוב מכל העניין, בע"ה!

כנראה זה באמת הפתרון להשלים עם המציאות.

וכמו שכתבת להשקיע בלעשות לימונדה.

אבל אולי באמת נעצים להן את מה שכן יש-

היה להם חבר טוב בן של שכנים שעברו דירה.

עודדת אותי השבת לחפש חברים חדשים.

יש גם הרבה שכנים מבוגרים שמחבבים אותם מאד ( מי שרוצה רואה בקלות כמה הם מתוקים)

ותמיד מביאים להם ממתקים מאד מיוחדים,

אז ננסה להעצים את זה במקום שיחשבו על הבני דודים.

תודה רבה על הכיוון הזה.אמן ואמן!

השאלה שלך לא יוצאת לי מהראש ..

כי זה נשמע שאתם באמת מדהימים וזה פשוט מצב מבאס כזה ..  אבל בסוף הכל לטובה אז אל תדאגי..

בעלך ייבנה מזה

והילדים ייבנו מזה

ותהיה לכם את העצמאות שלכם לא להיות תלויים באף אחד

ונפתרונות היצירתיים שבטח תגיעו אליהם יקדמו אותכם עוד וילכדו אתכם כמשפחה.

ואם יש להם קשר טוב עם הצד שלך אני חושבת שזה מספיק והם ילמדו להסתדר בלי הצד של בעלך..

אני כותבת כאילו זה פשוט אבל באמת באמת שאני ממש מבינה את המורכבות ומעריכה ממש על הכוחות שלך להתמודד בה!!

מקווה שתהנו בסוף בע"ה!!🙏❤️

הכי מלכה שפגשתי בחיים שלי!!!!

איזו ראייה יש לך

איזו עוצמה

איזו אצילות לראות אותן ככה עדיין באור סבבה (כי אני הייתי ככ נפגעת אם לא היו באים כל פעם שאנחנו באים, בכנות, זה ממש פוגע, גם אם יש תירוצים)

עוד מנסה לראות איך אפשר בכל זאת....

וואו וואו וואו

אין לי רעיונות

רק לומר לך שאת מדהימה ופשוט וואו

ושה' יקיף אותך באנשים שיבינו איזה לב יש לך

🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡

ריגשת אותי מאד עם המילים החמות שלך❤️

לעצמי אני חושבת שהייתי מוציאה אותם מהחיים שלי,אבל אני מנסה למצוא פתרון בעיקר בשביל הכאב של בעלי והעלבון של הילדים.

אמן ואמן! תודה לך

ולבקש לבוא לבקר אצלם עם הילדים. באמצע שבוע. לכמה שעות.

העול של הנסיעות - לקחת על עצמכם

הטרחה שבאירוח - זו גמילות החסד של הגיסות.

לא להסכים לבידוד גמור מכל בני הדודים.

אם בעלך נעלב ולא רוצה אולי תוכלי להגיע אליהם לבד. פעם בכמה חודשים. ולנגן חזק מאד על המצווה ועל גמילות חסדים.

אני לא מתביישת להיות ישירה. האמת יש לה כוח. אל תפחדי להגיד את האמת שלך.❤❤❤

נשמע ממש כואב❤️

הייתי מנסה לשתף מישהו מהמשפחה שאת מרגישה מספיק בנח

בצורה שמרגישה לך בנוח... אולי בכתב, אולי בשיחה, אולי עם הקטע הזה.. לא את חמותך, אלא את הגיסות עצמן או האחיות או האחים. ואם יש לך מסוגלות ממש להתקשר ולהגיד הי, רציתי לשתף בזה שככה וככה... ואני מבינה שזה יותר מורכב עם הילדים, ובכל זאת חשוב לי לשתף שאנחנו פגועים, ושהקשר חשוב לנו וכו אגב אולי בחג אפשר שיבואו 2 אחים ואתם? ואז יהיו לאח השני עוד ילדים נוספים אבל גם הילדים שלכם יהיו? ובכללית מפגשים משפחתיים משותפים של כמה שעות בחנוכה, חול המועד, חופש יכולים לעזור ביצירת קשר שהוא פתח להמשך...

לא משנה מה טיפול עדיף תמיד...

ועדיף בשיטות שעובדות עם התת מודע, דמיון מודרך

כי זה יותר מרפא ויותר שורשי. וברגע שנוגעים במשהו יותר עמוק זה משחרר דברים נוספים שקשורים בו.

באמון בדכ זה נקודתי, יותר קוגנטיבי שכלי וחיצוני ...

אבל טיפול עמוק דורש יותר משאבים אנרגיות אומץ וכוחות נפש...

אז צריך לעשות את החישוב מה מתאים ונכון לך יותר. 

באימון זה משהו טכני חיצוני. מתאים מאוד למשהו ממוקד (רוצה להיות יותר סבלנית עם הילדים, רוצה למצוא עבודה- כאלה). באימון מגיעים עם מטרות מאוד ברורות שאפשר למדוד בקלות, והן ספציפיות מאוד.

טיפול זה בד''כ יותר עמוק, יותר שורשי. זה מתאים יותר לתחושות כלליות כמו דכאון, חוסר בטחון עצמי, חרדות. דברים שבאים לידי ביטוי במגוון רחב של תחומים בחיים. אז המטפל מנסה לעזור למטופל להבין מה השורש של הדברים ומשם לעבוד.

לטפל זה בשורש,בעומק,עוברים תהליך שהוא בעיקר ברגש ובחוויה

אימון זה לקבל קצת עזרה וייעוץ חיצוניים, כנ"ל ייעוץ, עוברים תהליך שהוא בעיקר בראש

כמובן זה לא מוחלט,בסוף זה הכי תלוי באדם ובגישה הטיפולית

על טיפול אני לא יודעת לכתוב, כי לא עברתי בעצמי.

אבל אימון אישי כן עשיתי, עם מישהי מדהימה (שהיא גם חברה שלי...), ואני חושבת שמה שכתבתן על אימון מאוד שונה החוויה שהיתה לי.

באימון שאני עשיתי, זה ממש לא יהיה ייעוץ או עזרה טכנית.

קודם כל, הדברים באים ממני, ולא 'עצות' שלה. אבל השאלות שהיא שאלה אותי כיוונו אותי להסתכל על עצמי בצורה אחרת, לראות את הטוב שלי ולהאמין בו, לברר יותר את הרצונות שלי, להבין את עצמי יותר, למצוא בי כוחות ויכולות שלא חשבתי לפני כן שקיימים בי, ולעשות שינויים אמיתיים בחיים שלי שלא האמנתי שבאמת יכולים לקרות.

הרבה פעמים עושים אימון על נושאים יותר 'טכניים' (ברמה פשטנית אפשר לומר שמדובר על כלי שעוזר 'להגשים חלומות', והרבה פעמים זה מוכר בהקשר של חלומות מקצועיים וכדו'). אז אולי מה שכתבתן מתחבר לזה.

אבל כשאני עשיתי את האימון, מה שרציתי לשנות בחיים היו דברים שקשורים לעבודה פנימית שלי (כעס על הילדים, יחס לבעלי, יחסים מול חמי וחמותי, ועוד כמה), וזה ממש עזר לי לעשות שינויים, וגם נתן לי כלים שאני משתמשת בהם גם היום.

אני חושבת שכשיש קושי עמוק יותר, אז באמת צריך טיפול מקצועי, ואימון מן הסתם זה לא פתרון נכון.

אבל למי שרוצה לעשות שינוי בחיים שלו, אימון יכול להיות כלי מדהים.

בקריאה שניה של מה שכתבת, כתבתן דברים נכונים שאפילו די תואמים את מה שאני כתבתי.

אבל המילה 'טכני' קצת הרגישה לי לא מדוייקת. כי בשבילי זה היה תהליך פנימי ששינה בי הרבה. זה לא עניין טכני.

והמילה 'ייעוץ' בכלל לא שייכת לאימון, כי לא מקבלים בו עצות חיצוניות, הכל בא מבפנים.

נניח מישהי שלמדה טיפול באומנות (או בדברים אחרים) במקום מקצועי+ תואר ראשון רלוונטי

כך שהיא לא ברמה של פסיכולוגית, אבל כן קצת מעבר לתעודת אימון

ואז כן אפשר למצוא במחיר יותר שפוי ועם יותר מקצועיות.

אם למישהי יש מחלה  נפשית כלשהי, לא הייתי מתפשרת על פחות מפסיכולוגית או פסיכיאטרית

אבל אם זה יותר להתמודדות עם קשיי החיים, שהם קצת מעבר לקשיים רגילים

בעיניי זה יכול להיות פתרון טוב

היתרון של טיפול שהוא תהליך יותר עמוק יותר רחב ושלם. בטיפול יש המון הקשבה לנפש, לרגשות העמוקים שעולים לאט לאט בקצב שלהם... והשחרור מהמקומות הכואבים וההשלמה עם החלקים השונים שלי יוצרים ריפוי ושינוי עמוק לטווח ארוך..

"החסרון" זה שזה יכול להיות תהליך ארוך! לא תמיד רואים תוצאות! לא תמיד מרגישים אם מתקדמים או לא... צריך הרבה להרפות...

אני כותבת חסרון בגרשיים כי בעיני זה לא באמת חיסרון, רק שלפעמים לא מתאים לבן אדם לעבור עכשיו תהליך ארוך, מבחינה נפשית או כספית או כל דבר אחר ....

היתרון העיקרי באימון זה שאת יותר מרגישה שהדברים בשליטה- יש לך מטרה ואת מתקדמת אליה. את רוצה לראות תוצאות... כדי להגיע לתוצאות כן קצת מעמיקים בנפש, מחזקים את הכוחות הטובים שבי.. ושמגיעים לתוצאות ולשינוי אז זה באמת הרגשה נהדרת.

החיסרון זה שאין הקשבה עמוקה וסבלנות לתהליך. דברים שלא נתת להם מספיק מקום בתהליך של האימון יעלו שוב בצורה אחרת בהמשך החיים... וזה גם בסדר.. לפעמים צריך יותר את השינוי המעשי בפועל ואז יש אפשרות להקשיב מחדש לדברים שלא העמקנו בהם...

עייפה מאוד אז מקווה שיצאתי ברורה... 

שאם לא תמצאו משנו מתאים דרך אנשים, אל תתייאשו ותחפשו בrbnb

מה שחשוב זה לפצל את מספר הטלפון  ל3

כמו פה בשיחה אישית

לא מספיק לרדת הודעה צריך לדחוף איזה מילת קישור בין המספרים (ואז,אחר כך, בסוף....)

וגם אפשר להרגיש מהתמונות,האזור,התאור,השם,תמונת פרופיל - הרבה פעמים חיפשתי לשבת אז ככה ניסיתי לגשש דתיים שזה מקל מאוד על האירוח

ולמקומות נחמדים שאפשר ללכת עם הילדים..

ושיהיה אפשר להגיע בתחבצ בקלות..

ויכול להיות שמצאנו משהו..

מציעים את ביתנו לסבלט

בית מתוק

בצפון

לראשון עד שלישי בשבוע הבא

וכדי לא לפרסם רשמית בפורום, אם מתאים למישי פנו בפרטי

תביאי 3 תלושים לפני החופש לידה, גם אם זה לא 2023.

ובכל מקרה את צריכה להביא אישור חזרה מחופשת לידה ותלוש אחרי החזרה.

איפה יש טפסים עדכניים לשנה הבאה?

אני מוצאת רק טפסים מהשנה.

אני מעדיפה שיקחו את התלושים לפני החל"ד

או לפחות של המענק לידה

אמא באבטלה זכאית להנחה?

ואיך מחשבים את ההנחה, רטרואקטיבית למתי שהתחלתי לעבוד? או ההנחה רק כעבור 3 חודשים מתחילת העבודה?

כנל דמי לידה.

זה לתקופה שזכאים.

אבל תבדקי שוב כי חבל לפספס

אם מקבלת קצבת אבטלה- אם לא, לא

לא הבנתי את השאלה השנייה. ברגע שמתחילה לעבוד כל חודש במשך 3 חודשים, את שולחת תלוש משכורת ומקבלת דרגה לאותו חודש- אחרי 3 חודשים מקבלת דרגה קבועה לכל השנה ולא צריכה להמשיך לשלוח תלושי משכורת

את יודעת אם אפשר לקבל את דמי האבטלה לא ברצף?

כי תקופת הזכאות הרבה יותר ארוכה מתקופת התשלום.

מקבלים לפי ההכנסה שעל פיה מחושבים דמי האבטלה.

האחרונים ולחלק ב4?

כדי שאני אראה אם בכלל יש לי 24 שעות שבועיות לפני הלידה?

כי הבנתי שאם אין 24 אין זכאות להנחה נכון?

ואיפה מצאת סימולטור של השנה? בקישור ששמו פה יש רק תשפב תשפג

את צודקת במה שכתבת.

אבל מי שמשתכרת פחות מהסכום הזה לא זכאית להנחה בכלל (הרי יש גבול... לא יסבסדו מעון לאמא שנמצאת בבית... במילא אין מספיק מעונות למי שממש צריך...)

בתכלס זה די דומה ל24 ש"ש, אם את מחשבת משכורת חודשית של מי שעובד במשרה כזו ומקבל מינימום.

השינוי הוא שמי שמרבל מעל למינימום-יכול לעבוד גם פחות שעות ולהיות זכאי.

לגבי סימולטור - לא מצאתי. לפי מה שהבנתי ממנהלת המעון עוד לא פירסמו את טבלת הדרגות והסבסודים לשנה הבאה (וזה ממש ממש לא בסדר!!!)

ראיתי מסמך רשמי שכתוב בו מהן מבחני התמיכה להשתתפות בשכר הלימוד.

תוכלי למצוא את זה כאן:

הגשת בקשה לקבלת דרגה והשתתפות בשכר לימוד, במעונות יום ומשפחתונים (תשפ

הוא מקבל רק 1235? אתם לא זכאים לשום תשמ"ש?

שילמנו 1200 ומשהו לחודש.

אבל יכול להיות שהמחירים ישתנו.

רק שלא פיספסתי.. 

אין לי זמן מיותר,יותר תחושה של חוסר משמעות בעשייה היומיומית.

יש תקופות שמרגישים שהשגרה שוחקת.. כמה עצות מקווה שאצליח לעזור:

1. כל בוקר לרשום 5 דברים חיוביים בך/בבעלך/בילדים. כל דבר העיקר חיובי

2. לצאת להליכות בערב ולשמוע מנגינות שמרגיעות את הנפש כמו מארק אליהו/עקיבא- ניגון התבודדות

3. להירשם למשהו שישבור את השגרה נניח יוגה/פילאטיס/חוג יצירה/ כל דבר שעולך לך לראש

הנפש צריכה להתאוורר קצת

בהצלחה

ללמוד דברים חדשים מקצועית

ללמד אחרים דעות/ תהליכים/ למידה מקצועית

לעמוד באתגרים השוטפים בחיים

לגרום לעצמי אושר בדרכים שונות

לגרום לסביבה הקרובה שלי אושר

לקבל מחוות מהסביבה שלי

את כל הדברים פרט לאחרון אני מבצעת באופן שוטף, האחרון זה בונוס נחמד לקבל מאנשים קרובים.

ב3 השורות הראשונות בעיקר

וכשאני חושבת על זה, זה די חסר לי..

אין לי כרגע פנאי לכתוב באריכות, אבל רק נקודה אחת קטנה. לפעמים קשר עם חברות במקום דומה לשלך בחיים יכול לשפר את המצב.

והבעיה היא שכשעמוס איןבאמת זמן להוסיף דברים שכן מועילים לנפש.

אני אחרי מחשבה חושבת באמת לעשות שינוי תעסוקתי. לעשות יותר כושר, הליכות ולשמוע שיעורים/פודקאסטים

אבל קשה

כי באמת אין זמן וכסף 

אבל זה לא ממלא אותי

וזמן לשיעורים וכו' יש לי. אבל גם, זה לא זה...

לא ככ יודעת לשים את האצבע על מה שחסר לי

יותר כמו חוסר מוטיבציה פנימית להנות ולהשקיע בקיים. כאילו אני בתהליך חיפוש שלא נגמר, ואני לא נוגעת בנקודה למרות שאני ממש מחפשת אותה

מקווה בשבילך שתצליחי ❤️

מחשבות חדשות, זוויות חדשות, שיחות חדשות.

בקיצור יש הזה משהו שמרענן את הכל.

ומאוד רוצה ללמוד משהו נוסף ולהגדיל את הידע שלי בתחום, אבל מתלבטת גם מבחינה כלכלית וגם כי עמוס לי עם העבודה שיש גם ככה..

זה רצון כזה למשהו אחר  

משהו שייתן עניין בנפש

אולי אפשר לקרוא לזה ריגושים

אם זה גשמי אז ללכת למסעדה טובה, להנות ממה שאוהבים , טיולים , ספורט מסוגים שונים

רוחני נגיד לסיים ספר תהילים , ללמוד כל יום תנך

להעשיר ידע , לדעת שמעשים קטנים( מצוות) הם גדולים...

זמן לבקש בקשות ולהודות לבורא עולם

לפגוש אנשים , לקרוא ספרים חדשים , שפה חדשה

לשנות חוויות , 

אני ממש ראיתי הבדל כשהקפדתי על ברזל במיוחד..

אם כן אולי כדאי לעשות בדיקות דם כולל מאגרי ברזל.

אבל גם יכול להיות מההריון "סתם" חח..

לא חשבתי על זה.

קניתי ברזל ולא נגעתי בו עדיין.

תודה לך! אני אתחיל להיות ילדה טובה יותר בנושא

הייתי במצב דומה ואז לא הדפסתי הייתי לוקחת בערך פעמיים בשבוע, ברגע שהתחלתי להקפיד יומיום תוך יומיים היה שיפור מטורף בעייפות וזה למרות שאחכ בבדיקות דם הפריטין לא היה משהו..

מקווה שיעזור לך גם.