הקטנה בת שלושה שבועות, סובלת ממש מכאבי בטן מהיום שנולדה...
ראיתי שיש ימים שהיא ממש רגועה וימים שהיא ממש לא אז הסקתי שזה קשור לדברים שאני אוכלת. הפסקתי לאכול חלבי ובאמת אחרי יומיים היה שיפור.
אבל- עדיין יש ימים / שעות שהיא שוב ממש סובלת (כמו עכשיו...). אני מנסה להבין אם יש עוד מאכלים בעייתיים שאני אוכלת.
יכולות לכתוב לי מאכלים שהרגשתן שמשפיעים על הגזים אצל תינוקות? שאנסה להמנע מהם ולבדוק אם משפיע...
בתודה מאמא עייפה🥴
ירקות לבנים- קולורבי כרובית כרוב..
פירות הדר, נמנעת גם ממיץ תפוזים לדוגמא
שוקולד וקפה - כל דבר שיש בו קפאין, חלב.
ואני נמנעת די מהכל כי לא אכפת לי לוותר רק שלא יסבול (וגם אנחנו..) אז לא כזה אכפת לי..
והבנתי שזה לכמה חודשים וזהו, כנראה אני די שורדת
אם יש משהו טעים אני אקח ביס שניים, כשלקחתי יותר שמתי לב שזה השפיע על החלב תוך כמה שעות.. וחבלל
שמתי לב באמת גם על השוקולד ואני נמנעת בימים האחרונים, לא ברור לי עד כמה משפיע... קפאין את מתכוונת גם תה? קולה?
גם לימון בסלט זה פירות הדר.. באסה.
אבל באמת כמו שאת אומרת, אני אמנע מכל מה שצריך. רק שזה יעזור שהיא לא תסבול (ושאני אוכל לישון..). מה שמתסכל זה להמנע ממלא דברים ובסוף היא עדיין סובלת (לא לאכול חלב זאת ממש הקרבה מבחינתי, בד"כ אני חיה על חלבי, ועל שוקולד כמובן...)
מעניין @גוגי גוגי שכתבת פירות הדר, אכלתי תפוז יום אחד וחשדתי שאולי זה מה שגרם לו גזים באותו ערב.
מההתחלה, למרות שפעם אחת אכלתי בטעות מחא סלט כרוב והייתי בחרדה אחרי כל הנקה וב"ה עבר בלי שום דבר...
חידשת לי לגבי הקטניות. תודה!
ופשוט אחרי תקופה עברו לה הגזים..
מרגיש לי שזו איזה שהיא גזירת גורל לתקופה שעוברת בסוף..
אבל איתה אני ממש מרגישה שזה קשור למה שאני אוכלת, כי יש ימים שהיא ממש רגועה ויש ימים שפתאום יש לה התקפים מטורפים... יודעת שכנראה זה לא יפתור את הבעיה לחלוטין אבל לפחות להפחית...
וזה לא בהיכרח קשור לאוכל.
אני יודעת אבל איתה מרגיש לי שזה כן קשור לאוכל כי יש ימים שהיא ממש רגועה ואז פתאום ימים שהיא ממש עם התקפי גזים.. אני ממש מקווה שאני יכולה להשפיע על זה קצת...
אומרים את זה על רגישות לחלב- שרק אחרי שבועיים של המנעות אפשר לדעת אם זה באמת משפיע כי לוקח שבועיים לחומרים להתפנות מהגוף. אז לא חושבת שזה הגיוני שזה משפיע כל כך מהר האןכל שאת אוכלת
מעניין, אני יודעת שהיו פעמים (בילדים הקודמים) שבטעות אכלתי משהו בעייתי כמו כרוב למשל, והיה התקף נוראי של גזים ממש כמה שעות אחרי. אבל אולי עם חלב זה אחרת באמת
לק"י
גם כשאכלו חלבי.
ראיתי ממש שינוי אחרי 24 שעות
חשוב להתמיד כל יום
אני תמיד מפקפקת בתרופות האלו, אצל אחד הילדים ניסיתי סימיקול ועכשיו ניסיתי של דר קיי ולא ראיתי שבאמת עוזר... אבל אולי ננסה בכל מקרה. תודה!
אין הוכחות שדווקא מאכלים מסוימים גורמים לגזים. ז פשוט תקופה שעוברת...
אם אפשר להקל ברמה מסוימת... יודעת שזה לא חד משמעי אבל לפחות שלא יהיו התקפים חזקים ממש..
הבת שלי בת חודשיים, הראש שלה תמיד מתנדנד, ממש אבל, לא יציב אפילו קצת.
וכשאני שמה אותה על הבטן היא מרימה יפה את הראש.
אז מה הסיפור
זאת הסיבה שצריך לתמוך בראש של תינוק כשמרימים אותו. אם אני לא טועה, רק בגיל ארבעה חודשים בערך הם מצליחים להשאר יציבים לאורך זמן
הקטן שלי בן 3 חודשים ושבוע ואתמול הייתי בטיפת חלב, והראש שלו בכלל לא יציב אמרה שזה עדיין בגדר הסביר בגלל שמחשיבים אותו בגיל חודשיים כי נולד מוקדם
לכן צריך להחזיק להן את הראש...
כי אחיין שלי דיי יצב והיא מידיי.
ואני עדיין לא מבינה איך זה הגיוני אם כשהיא על הבטן היא מחזיקה אותו טוב
ככה זה...
12 יום אחרי לידה
הדימום היה ממש סביר מהלידה ממש מעט דם
אך היום זה היום השלישי שאין דם בכללל גם לא כתם- הפרשות טהורות
יכול להיות שזה בעיה? שאולי יש משהו שעוצר את הדימום?
תודה רבה
אבל זה האופי הסיוטי ש דימום אחרי לידה. הוא לא הולך ונחלש ונגמר, הוא נגמר וחוזר ושוב נגמר וחוזר.
אז חצי שנה אחרי לידה, כמעט 7 חודשים..
לא מצליחה להחזיר את התשוקה והחשק..
גם העומס והעיפות לנהל בית עם 4 ילדים ברוך ה,
מה עושים ?
הנקה מלאה כך שלא מגיעה למקווה...
טאטע
למנהלות- אני 054 פשוט החלפתי פלא ולא זכרתי את הסיסמה אז פתחתי חדש 🙈
חצי שנה זה מספיק זמן בשביל להבין מול מה מתמודדים.
תעשו רשימה יחד של מטלות,
תחלקו לפי מה שחובה ומה שרצוי,
תבינו שאם אתם לא תורידו ּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּדברים מהרשימה, החיים יזרקו החוצה חלק מהרשימה ולא בהתאם לתיעדוף שלכם, אז עם כל הקושי צריך להוציא חלק החוצה.
כשהרשימה מוכנה תעשו רשימה של משאבים שעומדים לרשותכם (זמן אבא, זמן אמא, כסף, עזרה מההורים שלכם, עזרה מהילדים שלכם וכו')
ותראו אם אתם מנצלים נכון את המשאבים.
למשל אם סבא וסבתא לוקחים את הילדים פעם ב.. אבל זה בד"כ נופל בימים שאתם יחסית פנויים או שהבית מסודר, אז זה לא נחשב לניצול יעיל.
אם אתם משקיעים המון זמן בלסדר את הבית ובמקוםזה יכולתם לעבוד ולהרוויח יותר כסף מעלות מנקה אז זה לא ניצול יעיל.
בסוף כדי להצליח בנושא שהעלית, צריך קודם כל פניות נפשית. צריך גם כוחות פיזיים כמובן,
אבל לרוב הבעיה היא שלא מתכננים מספיק טוב את השוטף, ולכן זה נזרק החוצה בלי להתכוון.
תחשבי אם הבעיה בעיקר העייפות שלך,אולי עדיף שתלכי לישון ב19:00 נגיד ותקומי רעננה יותר אח"כ,
או לנצל את הבוקר/ לפנות בוקר?
או להתחיל לבשל בחמישי, לנוח צהריים בשישי,להכניס שבת מוקדם ואז יש ערב יחסית רגוע?
אולי החלוקה בינך לבין בעלך לא מקסימלית בהתחשב בכוחות ובמיומנות של כל אחד מכם?
מעלה כמה כיוונים מה אפשר לבחון לשינוי, כי ברור שיש המון מטלות בלנהל בית עם ארבעה ילדים אחרי לידה. ועדיין גם בתקופות עומס חייבים לנהל סדרי עדיפויות כדי לא למצוא את הדברים שחשובים לנו מחוץ ללו"ז כמו שאת מתארת.
יש כאן טיילניות ?
אני מרגישה שאני יותר אוהבת לצאת מבעלי, יותר יוזמתית ויותר צריכה חוויות והוא שמרן וחובב שגרה. אבל מצד שני, אני חווה לבד כלומר הולכת לבתי קפה והופעות עם חברות, מעט עם הבעל בעיקר לאירועים ופה ושם בילוי בקושי ולפעמים אפילו לבד . אבל--------ועם הילדים, לומר את האמת כמעט בכלל לא כי אני מפחדת.
ומרגישה שאנחנו לא מבלים איתם ומספקים להם מספיק חוויות, אנחנו בעיקר בבית. ברור שבבית יותר קל מאשר בפארק או בים.
אני אפילו חולמת על חו"ל או נופש וכבר יודעת שזה יהיה קשה ומתיש כי הם רצים לכל מקום, לא ממושמעים וזה הכי רחוק מבילוי שאפשר.
אבל היה לי לא מזמן מפגש מחזור וחברה בת גילי הראתה תמונות בפלאפון של הילדים שלה שנראו מאושרים ועם עיניים בורקות ומלאי טיולים, חוויות והרפתקאות מאז שנולדו. ,כבר כשהם היו פיצפונים" ,ספרה חברה שלי, טיילנו איתם". ואני רוצה גם להיות משפחה כזו אבל בפועל בקושי יורדת לגינה כי אין לי עזרה עם תאומים שובבים. יום רודף יום והשגרה תודה לאל מבורכת אבל גם איך לומר, מעט משעממת. והרי חלק מלהקנות ערכים וזיכרונות אלו גם חוויות שמעצבות לא?
רוצה שנהיה רעננים, שנחווה, שהילדים שלי יהיו מלאי השראה ושידעו שעשינו דברים כמשפחה. אבל אם האישה היא משפיעה או הבעל בתחום הזה שנינו גרועים וכושלים.
מה הייתם ממליצים? איך בכלל מטילים עם קטנטנים כאלו שלא מקשיבים ורצים בגיל 2.5? באמת אפשר ללכת איתם לאגם בטבע ושהם לא ירוצו לשם?
ואיך משפיעים על הבעל לצאת יותר? ובאיזו תדירות יוצאים?
לדעתי אני פשוט מפחדת עליהם, היום שומעים לא עלינו כל מיני דברים וזה מפחיד שיברחו, שיפלו, שלא נצליח להשתלט וכו.
דבר ראשון בעיני צריך לזכור שחוויות וזיכרונות אפשר ליצור בכל מקום ובכל זמן.. השאלה ביצירתיות ובכח שיש לך.
אפשר בבית להנות בטירוף עם פעילויו. כיפיות ואפילו סתם בריכה יוצרת עבור הילדים חוויה משמחת ונזכרת! אישית אני מאמינה שאת יכולה לצאת עם הילדים למקומות שיוצרים חויותר אבלאם את לבד זה צריך להיות ממש מקום שמותאם לילדים שובבים שיוכלו להיות משוחררים כמו גימבורי או גן שעשועים שווה שתחום בגדר
תמונות מצלמות רגע אחד מתוך חוויה שלמה
זה חסרון גדול של דור הרשתות החברתיות
שהכל נראה נוצץ וזוהר מבחוץ. קורין גדעון העלתה לא מזמן סרטון שמראה את הרגעים שמצטלמים יפה, וגך את הרגע שאחרי שהיה ממש לא נוצץ כדי לנרמל לאימהות ומשפחות שחופשות
דבר שני, כל זוג ומה שמתאים לו בשלב שהוא נמצא בחיים ובאופי של בני הזוג
ודבר נוסף, כדאי להתחיל בקטן ולא מ0 ל100.
כדי להתרגל ולדעת למה לצפות. להתארגן כמו שצריך עד כמה שאפשר.בקיצור, להשתפשף..
יש לכם חברים שיוצאים עם ילדים? אפשר לקבוע איתם בפארק עם פירות אחה"צ
אפשר ללכת למנגל איפשהו
אבל צריך להתחיל ממשהו
וגם, את יכולה לחוות דברים גם כשיגדלו עוד קצת. לא חייב בכח להיכנס לתבנית שלא מתאימה לכם
מה מפחיד אותך בלצאת לטיול עם הילדים?
ומה הציפיות שלך מהטיול?
לפי זה להיערך בהתאם, אפשר לבחור מסלול משפחה בטבע/ים/מעיין מקום קטן ורגוע, או מקומות סגורים כמו ג'ימבורי ויש סגנונות שח מקומות גדולים ואטרקטיביים יותר ואז ממש מרגיש כמו לצאת לטיול למשל כמו קיפצובה/שביל התפוזים
צריך כן לקחת בחשבון שבטיול יש רגעים ממש כייפים ושמחים אבל גם זה בא יחד עם רגעים מאתגרים וזה חלק מהטיול (בהקשר לחברה שהראתה לך תמונות.. אם לומר את האמת כמה תמונות יפות ממש לא משקפות את כל החוויה של הטיול)
תכתבי לך את הנקודות שמפריעות לך בלצאת לטיול עם הילדים ואיך את יכולה למצוא פתרונות שייקלו עלייך והחוויה תהיה טובה ונעימה גם בעניין הלוגיסטי.
תאומים, ועוד בגיל שנתיים וחצי, זה אחד הדברים הקשים שיש. אני הפסקתי לצאת לגני שעשועים כשהתאומים שלי היו בני שנתיים. זה פשוט היה סיוט לצאת איתם, כשכל אחד מהם בורח לכיוון אחר... (והיו לי עוד ילדים...)
רק בשנים האחרונות חזרתי קצת לצאת לגני שעשועים (אם כי מעדיפה לשלוח את הגדולים עם אחיהם הקטנים). טיולים מעבר לזה - זה בכל מקרה רק עם בעלי בדרך כלל (אני לא נוהגת).
אפשר לגמרי לייצר חוויות נהדרות גם בבית - משחקייה ביתית, יצירות מיוחדות, שירים וריקודים... זה דורש יותר השקעה ודורש גם ויתור על הסדר בבית, אבל זה שווה וזה בהחלט עדיף בשלב הזה של החיים שלכם.
אז יאללה, תתחילי להסתכל על עצמכם וליצור את התמונות המושלמות עם העיניים הבורקות שמתאימות לכם 
הוא לא צריך טיולים מיוחדים, קצת יציאה מהשגרה לפארק רחוק יותר טפחות מוכר, עם קופסת פירות וקופסת ירקות וסנדוויצ'ים יהיה בשבילם חוויה כמו טיול שנתי לצפון.
שבת אצל סבא וסבתא זה חתיכת טיול עם נסיעה ושינה במקום אחר.
זמן איכות, לתת להם ללכלך ולבלגן בבית (צבעי ידיים, בצק, להכין עוגיות, גזרי עיתונים...) יהיה בשבילם חוויה מהממת אם את תהיי פנויה אליהם ורגועה מהבלאגן.
לעומת זאת מסלול ארוך עם הורים לחוצים לא בדיוק יספק להם את הצורך בגיל הזה.
לק"י
הבת שלי בת קרוב לשלוש והיא יכולה במשך שעה לשחק בשני מתקנים ולא נמאס לה.
ולי אין תאומים, ויש לי כבר גדול בן 8 שעוזר.
אבל עם הזמן לומדים להסתדר ולהתנייד.
אם תצאי איתם לפיקניק בגינה נחמדה ותצטלמו בדשא ליד הפרחים, אוכלים וצוחקים תהיה להם חוויה ותמונות.
אם תעשו אח''צ גיגית עם מים במרפסת או תעשו בערב אמבטיית קצף ותצטלמו תהיה להם מזכרת מחוויה...
אם תצאו לקנות ארטיק קרח ותצטלמו איתו גם תהיה להם תמונה של חוויה...
אני חושבת שטיולים לחול אפשר בהחלט לשמור לגילאים הרבה יותר גדולים כשהם יעריכו את זה באמת. אפילו כשיוכלו אולי לממן כבר בעצמם את הנסיעה...
מצד שני, לא צריך לפחד לצאת. פשוט לעשות דברים תואמי גיל. ותואמים לכמות הילדים/מבוגרים.
לבד את יכולה לצאת איתם אולי מקסימום לפארק או לגימבורי.
למקומות מאתגרים יותר צריך בן זוג או לפחות חברה שתתן גם יד אם צריך (גם אם לה יש ילדים משלה).
וגם עוד טיפה הם יגדלו ויהיה יותר אפשרי להשתלט עליהם.
וגם את תתרגלי ותצברי יותר נסיון איך לעשות את היציאות יעילות יותר.
מספיק פארק נחמד, גן משחקים, פינת חי קטנה (אפילו סתם לראות כלב או חתול זה אטרקציה...)
אני גם חושב שזה לא טוב להרגיל אותם לדברים גדולים כי אז הם ירצו רק עוד ועוד והרף יעלה...
וזה גם כל אחת ומה שנכון לה. אנחנו מטיילים די הרבה, אבל לא בשגרה. בעיקר בחופשים...
המקסימום טיול בעיני זה לפארק חדש או לגימבורי, וכמובן רק כשאתם אחד על אחד.
בגיל הזה הנסיעות הן סיוט והם גם לא צריכים
הם לא מבינים הרבה
אם את רוצה להשקיע אז אפשר פעם גן חיות או משהו דומה
הם יהנו ממש מדברים כמו צבעי ידיים, קצף גילוח, משחקי מים במרפסת אם יש לכם (בריכה יותר מ0חיד בעיני... אני ממלאה גיגית ונותנת להם לשחק ולהשפריץ)
חכי, הם יגדלו ואז תוכלו יותר לטייל
מסכימה עם מי שאמרה להיזהר לא להתחיל עם רף מידי גבוה כדי שיהיה לו לאן לעלות
הגדולים שלי היו קטנים, הייתי מטיילת איתם הרבה, אהבתי לטייל ולצאת, זה היה קשה כל פעם וגם לא ממש מהנה. כשהם גדלו זה השתפר והתחלתי גם להנות, אבל תמיד היתה גם מורכבות.
בן ה3 + שלי היה בגן חיות לראשונה בגיל 3, המחשבה לרוץ אחריו בגיל שנה- שנתיים בשמש, השאירה אותי כל פעם בבית, מקסימום יצאנו לגינה גדולה פעם ב..
זה לא אומר שלא היו לו חוויות או תמונות, אפשר לחוות בבית, בגינה ובסופר. אפשר לצלם על הספה, במרפסת ובחצר.
גם היום שהוא כבר יותר ממושמע, אני לא ממהרת לצאת איתו ומתאימה כל יציאה לכוחות ולסבלנות שלי.
למדתי גם שחוויות יכולות להיות הכי פשוטות שיש: לשחק ביחד/ לדבר ביחד/ להכין אוכל ביחד/ לסדר ביחד
ילדים בעיקר רוצים להרגיש חוויה משותפת חיובית עם ההורים ולאו דוקא טיול או אקסטרים.
אני כמעט חודש אחרי לידה. מחודש שישי הייתי בשמירת הריון (עד לחודש תשיעי- שאז סתם לא יכולתי לזוז). אחרי הלידה הרגשתי כל כך טוב רק מזה שיכלתי לזוז סוף סוף, שקצת הרשיתי לעצמי יותר מדי- נסעתי לשני אירועים שהיו במשפחה, ועשיתי די הרבה דברים בבית.
ואני מרגישה שעכשיו זה מתנקם בי. אם אני עומדת כמה דקות ברצף- אני מרגישה מין משהו מוזר כזה בנרתיק. לא יודעת בדיוק מה זה, אבל זה מלחיץ אותי נורא. וגם הדימומים הם הרבה יותר רציניים ממה שהיה לי בלידות הקודמות. ויש לי כאבי גב וכל מיני דברים שמופיעים דווקא עכשיו, ולא היו לא בהריון ולא בשבוע-שבועיים הראשונים אחרי הלידה.
ואני מרגישה כאילו אני צריכה עכשיו ללכת כמה צעדים אחורה ולשכב ולנוח את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך מאז הלידה. אבל אף אחד לא מבין את זה!
כאילו, אם אנשים ממש נחמדים ומציעים מליון עזרה רגע אחרי הלידה, עכשיו אני מבחינתם כבר אמורה לתפקד כרגיל, ולהכין עכשיו שבת (בטח אחרי שבטפשותי כבר אמרתי להם שלא צריך עזרה...). חוץ מזה שבעייתי לנו להיעזר בכל מה שקשור לאוכל בגלל אלרגיה של הבת הגדולה, אז אי אפשר לקנות אוכל מוכן, ולקבל מאחרים זה רק מאנשים מאוד מאוד ספציפיים שאפשר לסמוך עליהם.
אבל אני ממש מפחדת לעמוד עכשיו שוב על הרגליים ולבשל.
וגם הכל נורא נורא מורכב עכשיו מול בעלי. כי אחרי הלידה הוא כל הזמן אמר לי לשכב ולנוח ולהרגיע, ואני לא הקשבתי לו כי הייתי כל כך בהיי שסוף סוף אני יכולה לעשות משהו. אבל מצד שני גם לו כבר ממש קשה והוא כבר מותש לגמרי מכל התקופה של השמירה שהכל בבית היה עליו (הוא יעשה בסוף, כי הוא באמת דואג לי, אבל הוא גם עצבני מזה ומוציא הכל על הילדים).
ואני מרגישה כאילו בגלל שלא שמרתי גם נהיה אסורים עכשיו למיליון זמן (כי בלידות הקודמות בשלב הזה כבר הייתי מתחילה לנסות, ועכשיו זה ממש נראה רחוק)- וזה מוסיף לי עוד ייסורי מצפון. כאילו- לא הקשבתי לו, והרסתי לנו מכל הכיוונים. שגם אולי דפקתי לי משהו בגוף, וגם הוא צריך להכין שבת בזמן שכבר המשפחה והשכנים לא מציעים עזרה, וגם נהיה אסורים ללא יודעת כמה זמן.
וגם- באמת אין לי כוח נפשי לחזור ללא לעשות כלום המתיש והמדכא הזה. אני ממש זקוקה ללהרגיש מועילה. ואם בהריון לפחות סיפרתי לעצמי שאני מגדלת ילד- עכשיו גם את זה אני לא יכולה לספר לעצמי. רק שאני משקמת את מה שהרסתי כי הייתי פזיזה מדי. ואני אוכלת את עצמי כל הזמן.
לק"י
זה ממש מובן למה לא נחת מספיק, קשה להיות בחוסר תפקוד, ואז להמשיך לנוח גם כשמרגישים טוב.
תנסי להוריד הילוך כמה שאפשר, לעשות כל מה שאפשר בישיבה: קיפול כביסה, בישול, מקלחות.
ולנוח בבקרים.
לבשל דברים פשוטים, לקנות דברים חצי מוכנים.
החלמה מהירה!!
התחושה של התסכול שלך ממש מובנת, אבל תנסי לזכור שאת לא אשמה.
יש קושי נפשי מאד גדול בלהיות מוגבלת תקופה כל כך ארוכה וזה ממש טבעי שרצית לפרוק קצת ולזוז.
מובן גם למה בעלך עצבני ומותש - באמת זה קשה, והוא שקוף עוד יותר מהיולדת, כי "מה הוא כבר עשה"
נראה לי שבשלב ראשון שבי איתו לשיחה. תסבירי לו כמה את רואה אותו ומעריכה את מה שהוא עושה. תודי לו על הדאגה והאכפתיות ותסבירי לו כמה היה לך קשה השמירה בהריון ושהיית צריכה לזוז קצת אבל את מרגישה שאת חייבת לחזור לנוח, ואז תנסו לחשוב ביחד איך אפשר להקל על *שניכם* - אם זה לקנות עזרה בבית בצורת בייביסיטר, נקיון, ואולי אפילו מישהו שאתם סומכים עליו שיבוא לבשל אצלכם תחת השגחה שהכל מותאם לילדה.
זה הרבה כסף, אבל שווה את הנפש והגוף של שניכם.
ובנוסף, יכול להיות שהרבה בסביבה כבר "מצפים" שתרגישי טוב, אבל אולי תוכלו למצוא כמה בסביבה הקרובה שאפשר לשתף אותם בקושי ופשוט לבקש עזרה. זה מביך אני בטוחה, אבל יכול כל כך להקל, גם טכנית וגם רגשית, לדעת שאתם לא לבד בזה גם אם עבר זמן.
בהצלחה ❤❤
קורה אנחנו בני אדם.
אולי כדאי להתחיל במכתב לבעלך שאת מתארת את ההערכה כלפיו על הכל, ושאת מבינה שעשית טעות ואת משלמת עליה ביוקר אבל את הגלגל אי-אפשר להחזיר אלא צריך להסתכל מה הלאה.
לגבי יעילות, את יכולה לעשות דברים בשכיבה, לספר סיפור, להניק וכדו'.
תשומת לב זה ממש נצרך בשלב הזה לילדים זה יעזור גם לבעלך שהם יהיו פחות נודניקים.
תקחי משככי כאבים, ותשכבי לנוח.
תחלקי את הבישולים לכמה שלבים נפרדים ככל שניתן ותנוחי בין לבין.
בהצלחה ותרגישי טוב!
מהבוקר לא מרגישה טוב, הקיאה כמה פעמים.
נתתי נובימול בסביבות ארבע וכבר שעה מתלוננת ע כאב ראש
מה לעשות?
מנסה להקפיד שתשתה כל הזמן..
היא לא מיובשת?
תור לרופא רק מחר..
של ילדים עם חולשה והקאות שהסתבר שבלעו עצמים זרים.
לארוצה להפחיד, אבל אולי כדאי להיבדק
יש רופאי ילדים אונליין ברוב הקופות מהערב עד הבוקר.
רפואה שלמה!
אבל אנסה לבדוק איך להתייעץ
היא קמה בבוקר קצת הפוכה כזאת.. חסרת כוחות
ממקור ראשון.. לא יודעת אם זה המקרה אצלכם
לפעמים נוצר לחץ על הראש מקשתות לשיער עד כדי כך שממש מקיאים.
מכירה ילדה שהייתה מקיאה כל הזמן לפחות פעם או פעמיים ביום עד שההורים עלו על זה שהקשתות ממש לוחצות לה על הראש
ויכול להיות שהיא פשוט רעבה?
ואכלה לפני שעתיים קצת פנקייקים עם גבינה לבנה ומלפפון
היה לבן שלי גם בערך אותו גיל
נלחצתי שכואב לו הראש והלכנו לרופא,
והכל היה בסדר, וירוס שעבר.
והרופא אמר שיש דבר כזה ילדים שכואב להם הראש כשהם חולים..
כאב ראש יכול להיות גם מהחום עצמו.
ואגב, אצלנו ממש לפני שבועיים שלושה, חום גבוה וכאב ראש לבת שש, התגלו כסטרפטוקוק בגרון, למרות שהגרון בקושי כאב לה
מן הסתם שזה וירוס אבל אולי התייבשה ולפעמים כאב ראש והרבה הקאות יכול להעיד על משהו חמור יותר. תרגישו טוב!
התייעצתי עם אחות והיא אמרה שכרגע בגלל שעשתה פיפי אפשר לחכות לבוקר. אםמחמיר בלילה אתייעץ שוב.
יש לנו תר לרופאה מחר בבוקר
אלך אחתה לרופאה עוד מעט..
אבל מתלבטים לגבי שבת. אמורים לנסוע לבדוק יישוב שאנחנו רוצים לעבור אליו.. נראה לי לא שייך אם היא חולה. אבל אם מחר היא תקום אחלה אזיהיה לנו ממש חבל לדחות את השבת.. ולהודיע רק מחר בבוקר זה מאוחר.. 🙈
עם הרופאב תדעי יותר את הכיוון... גם לגבי שבת
ומה שלומה היום?
אמרה שלדעתה זה וירוס. אבל אם לא משתפר עד מחר אז לכץ למיון.
היא לא חשבה שזה התייבשות למרות שאני נוטה שכן. לא יודעת מה לעשות.
היא פחות מקיאה או פחות מתלוננת על כאב ראש?
קצת יותר מדברת.
אבל עדיין מקיאה ומתלוננת על הראש..
בעלי אמר שאני סתם לחוצה ושכל פעם הלכנו אמרוא לנו שזה כלום..
שלא תיכנסו לשבת ככה
אז לדעתי עדיף עכשיו ולא מחר.
את שבת הייתי מבטלת אני חושבת.
להמלצה שאם מיון ללכת כבר היום
גם בגלל שבת.
ובעיקר שראש והקאות זה סימן הזהרה שמצריך בדיקה
היא התעוררה משנת צהריים קת יותר בטוב. שותה כ כה דק'כמה שלוקים ויותר חיונית.
את שבת דחינו למרות שבא לנו לקבל החלטה לאיפה עוברים..
קמה כרגיל.. כאילו לא היה כלום אתמול..
ולא שייך להודיע עכשיו שכן מגיעים..
(ואין לי כוח לבשל לשבת)
היא צריכה להתאושש..
כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות..
וב"ה שהיא מרגישה טוב.
אולי כל זה נועד בשביל שלא תסעו השבת 🤷🏼♀️
קפצתי לבקר, תמיד מרגיש כמו לחזור הבימק"רלעבור על השרשורים
לקרוא תגובות
להזכר בנשים מדהימות וחכמות
להכיר חדשות 
בקשה לי, להמלצה על סרט/סדרה טובה לצפייה זוגית
חייב להיות נקי
ועדיף משהו מצחיק, גם המלצה על מופע סטנד אפ טוב יבוא בטוב.
תודה רבה!
אביולחסידויות)
מופעים מלאים של אנדרדוס
מופע מלא של אורי חזקיה
מק"רלנו היה כיף לראות יחד את "עוד ניפגש", אבל זה ממש לא קומדיה חח
גם 84 היה נחמד
עוד ניפגשו ראינו
ותודה אהובה! באמת מתגעגעת לפה המון
בוא נראה איזה מחיר הגמילה שלי תשלם בעקבות הקפיצה לפה
לראות את הקשר בין הדורות ואיך זה משפיע על שני הצדדים
מקווה שהשהות פה בפורום רק תעשה לך חשק לעוד🥰
"קופה ראשית" יחסית נקי
ואת הריאליטי "מבחן ההורים הגדול" עם מנחה עינת נתן
וגם "עוד ניפגש" אהבנו .
איפה ניתן לראות?
בחורים טובים
נקי לגמרי- זה בקלות יכל להיות סרט חרדי..
אבל מבחן ההורות הגדול!
לא מסכימה עם הפורמט אבל זה מעורר מחשבה ממש!!
הגוזלים של הקן שיש לנו בחלון עפו הבוקר
זה אומר שהם כבר לא צריכים את הקן, נכון?
ואם אכן כך, איך ממליצות לנקות?
אנחנו קומה ראשונה אז אני יכולה לשפוך חומרים ...
איך לנקות אחרי שהיה לנו קן ציפורים בחלון
אם היה לכם קן ציפורים בחלון שלכם, חשוב לחכות עד שהציפורים יצאו לפני שמוציאים את הקן. ברגע שאתה בטוח שהציפורים עפו משם, אתה יכול להסיר בזהירות את הקן ולהיפטר ממנו כמו שצריך.
אם הקן עשוי מחומרים טבעיים, כמו זרדים ודשא, אפשר לעשות קומפוסט. עם זאת, אם הקן עשוי מחומרים סינתטיים, כמו פלסטיק או חוט, יש לזרוק אותו לפח.
לאחר הסרת הקן, מומלץ לנקות את האזור מסביב לחלון כדי להסיר פסולת או לשלשת שהשאירו הציפורים. השתמש בתמיסת מים וסבון עדינה כדי לנקות את האזור, והקפד ללבוש כפפות כדי להגן על הידיים שלך.
הגוזלים עפו, הם כבר לא יחזרו בטוח?
אם הגוזלים עפו משם, לא סביר שהם יחזרו לקן. ציפורים בדרך כלל אינן עושות שימוש חוזר באותו קן עבור דגלים מרובים, וברגע שהגוזלים יצאו, סביר להניח שהם ימצאו מקום חדש לבניית קן עבור הגוזלים הבאים שלהם.
עם זאת, זה עדיין רעיון טוב להסיר את הקן ולנקות את האזור כדי למנוע מציפורים אחרות לבנות קן חדש באותו מקום. זה יעזור למנוע כל נזק אפשרי לחלון או לבית שלך, ולהבטיח שלציפורים יהיה מיקום בטוח ומתאים לבנות את הקן הבא שלהן.
לא כדאי אקונומיקה?
אמנם אקונומיקה היא חומר חיטוי רב עוצמה, אבל לא מומלץ להשתמש בו כדי לנקות אחרי קן ציפורים. אקונומיקה עלולה להזיק לציפורים וחיות בר אחרות, והיא גם עלולה לפגוע במשטחים סביב הקן.
במקום זאת, עדיף להשתמש בתמיסת מים וסבון עדינה כדי לנקות את האזור סביב הקן. זה יעזור להסיר כל פסולת או לשלשת שהשאירו הציפורים, וזה בטוח הן לציפורים והן לסביבה.
אם אתה מודאג מהתפשטות המחלה, אתה יכול גם להשתמש בחומר חיטוי בטוח לציפורים כדי לנקות את האזור. חומרי חיטוי אלו תוכננו במיוחד לשימוש סביב ציפורים וחיות בר אחרות, והם לא יפגעו בציפורים או בסביבה.
איזה חומרי חיטוי יש כאלה
ישנם מספר חומרי חיטוי בטוחים לציפורים שבהם אתה יכול להשתמש כדי לנקות את האזור סביב קן הציפור. להלן מספר אפשרויות:
1. F10SC: זהו חומר חיטוי וטרינרי בטוח לשימוש סביב ציפורים ובעלי חיים אחרים. זה יעיל נגד מגוון רחב של חיידקים, וירוסים ופטריות.
2. Virkon S: זהו חומר חיטוי וטרינרי נוסף שבטוח לשימוש סביב ציפורים. זה יעיל נגד קשת רחבה של פתוגנים, כולל שפעת העופות ומחלת ניוקאסל.
3. הצלה: זהו חומר חיטוי ידידותי לסביבה בטוח לשימוש סביב ציפורים וחיות בר אחרות. זה יעיל נגד מגוון רחב של חיידקים, וירוסים ופטריות, והוא עשוי מרכיבים טבעיים על בסיס צמחי.
בעת שימוש בחומר חיטוי, חשוב לעקוב בקפידה אחר ההוראות וללבוש כפפות כדי להגן על הידיים. הקפד לשטוף את האזור היטב לאחר הניקוי כדי להסיר שאריות מחומר החיטוי.
להבא ברגע שאת רואה על החלון זרד אחד כבר תעיפי
כמו צ'אט GBT
מרגישה שכל פעם בעלי מפספס אירועים משפחתיים בגללי. ואני מרגישה אשמה.
אחרי שלגבי המפגש בלג בעומר בעלי לא החזיר תשובה מההתחלה ודחה ודחה אז גם האחות הגדולה לא החזירה -והאירוע לא התקיים..
עכשיו האחים רוצים לחגוג יומולדת לאחד ההורים- כמה ימים בודדים לפני המבחן. היומולדת עצמו הוא בשבועות- בגלל זה, ובגלל שבעלי רוצה ללמוד עם אבא שלו כדי לזכות אותו (כי בלעדיו הוא לא ילמד/ ירדם) אנחנו נמצאים אצלם בשבועות (מתכננים לישון אצל בת דודה שלי- עוד לא עידכנו את ההורים שלו) ובשבת לחזור הביתה או להתארח אצל הבת דודה...
האחים שאלו את בעלי אם אנחנו יכולים.. בעלי בא להתייעץ איתי.. ואמרתי לו שאני לא חושבת שיש התלבטות כי זה 3 ימים לפני הבחינה, והוא גם יודע איך אני מגיבה ולוקחת קשה אז זה לא יסתיים בסיום האירוע- זה ילך איתי. ומילא לא היינו מתארחים אצלם בשבועות אז כן יש עניין ללכת כדי לחגוג, אבל אנחנו נמצאים שם בדיוק מהסיבה הזו. וגם.. בעלי לא יודע איך הוא עובד עדיין- יכול להיות שבעצמו לא יוכל (אבל אם יבקש מראש לעבוד בוקר - אולי אולי יתנו לו).
אז בעלי לא התווכח והודיע לאחותו שאנחנו לא נוכל להגיע בגלל שהוא כנראה עובד.
הוא אמר לי שזה מציק לו שהם מתאספים (הם חוגגים בחוץ, מזמינים אוכל..- יציאה לא שגרתית..) בלעדיו, אבל הוא יודע שאם הם ידחו את זה בגללו אז בסוף זה לא ידחה וידחה ולא יקרה (כי מישהי אמורה גם ללדת שם.. )
בקיצור, הם אכן קבעו ומתאספים. בלעדינו.
ותכלס- בכלל אין לי בעיה לא לראות אותם. שלוות הנפש.
אבל מציק לי שבעלי מפספס בגללי (בבקשה אל תכתבו לי שילך בלעדיי- לא שייך, אין עם מי לדבר. הוא לא מוכן בכלל. בפרט שזה לא מפגש בבית.. זה משהו אחר.. הוא לא ילך בלעדיי).
אז אמרתי לו- למה?! למה כשצריך לעשות על האש ואתה לא מגיע- יבטלו. למה אתה חייב להיות בשבועות אצל אבא שלך (בלי קשר ליומולדת) כי אתה חייב ללמוד איתו (ככה אמא שלו טוענת)- אבל כשאפשר לעשות חגיגה שלא תלויה בך- קל לוותר עלינו.
הוא אומר לי-זה מציק לי, אבל אני יודע שאם אני אבקש לדחות בסוף ההורים לא יקבלו את החגיגה הזו ואני כן רוצה שהם יהנו. והרי בד"כ לא יוצא לנו לחגוג ככה..
אמרתי לו- נכון. למה לא יוצא לנו לחגוג בד"כ? כי תמיד מישהו לא יכול- ומבטלים! למה פה מותר בלעדינו?
הוא- כי אני הסכמתי.
אני- אם האחים שלך מרגישים בנוח לחגוג בלעדיך גם אם הסכמת- הבעיה היא לא אצלנו.
ואני לא מבינה את עצמי?!
מה אני רוצה? שיחגגו! מה אכפת לי?! למה אני מתווכחת איתו על זה?? זה הבעיה שלו עם המשפחה שלו. והרי אני כן מקריבה פה וכן נוסעים לשבועות אליהם..- אבל אני יודעת שזה מציק לו. וגם זה בגלל המבחן הזה.. שמי יודע אולי עוד פעם לא אעבור אותו ובגללי פספסנו..
למה זה מציק לי? למה אני בוכה עכשיו?
אולי כי אני לא בטוחה בהצלחה שלי במבחן..?
פשוט חבל להסתבך כ פעם מחדש
זוגיות זה לא תלותיות
ואני לא מכימה ע אן מה לבר
כשלא טוב לנו
אז מברים
ומקשיבים
ונפתחיםדלעוד אופציות
התחושות שזה מעלה בה
שיהיה תלותי כמה שבא לו. בסוף הוא ילמד להתנהל אחרת
ברגע שזה מפעיל אותה נגד הרצון שלה ונגד ההגיון בהתאם לצורך האמיתי שלה, אז זה הופך להיות בעייתי
זה לא מקובל שם.
זה לא נעים לו, שהוא יגיע לבד כשכולם מגיעים זוגות זוגות.
מה שהפריע לי,
זה שכשמישהו מהאחים לא יכל פעם- היינו מבטלים תמיד. גם אם זה היה רק אח אחד.
ופה כשזה אנחנו- מותר לעשות בלעדינו..
הוא מגיע לבד כי את חייבת ללמוד למבחן...
ואולי זו הזדמנות, שיגיע לבד ויעזור גם לאחרים להרגיש שזה לגיטימי...
הציפיה להגיע תמיד יחד לכל אירוע היא הזויה.
לכולם יש עומס ולא תמיד הכל מסתדר לכולם.
זה לא קודש קודשים וזה שעושים את זה ככה- פה הבעיה. (לא מדברת על שבתות וחגים כמובן)
כמובן אם זה ממקום טכני ולא ממקום של פגיעה.
את חייבת להסביר את זה לבעלך.
מילא כשהסיבה העיקרית היא כי זה פוגע בך
אבל למה צריך לבטל לשניכם כי לך יש מבחן אז את לא יכולה להגיע?
אתם זוג, נכון, אבל אתם עדיין אדם עצמוני...
קחי ממני כלל ברזל: את קודמת להכל!
ושוב: את קודמת להכל!
בעלך צריך לנתק את חבל הטבור. ואם לא יעשה כן - שיפסיד.
יש לך מבחן שעושים אחת לכמה חודשים, נכון?
ואת לומדת לקראתו ומשקיעה, נכון?
ועוד מבחן זה עוד זמן של הכנסה נמוכה, עומס כלכלי, עומס נפשי, ועוד עלות וזמן לימודים
של מבחן נוסף, נכון..?
אז כרגע שום דבר לא מעניין אותך חוץ מהמבחן. שום דבר!
ואפם בעלך לא מוכן ללכת בלעדייך, זה בעיה שלו. אבל את לא צריכה ליפול לרגשות אשמה
כי יש לך חיים ורצונות והמון סיבות הגיוניות למעשייך שמתנגשים עם העקרונות שלו..
לדעתי את צריכה לעבוד על עצמך ועל נקודת המבט שלך בכל הנוגע לעניין הזה של נפרדות, לקיחת אחריות על רגשות של אחרים,
לקיחת אחריות על החלטות של אחרים, והצורך הזה בלפתור בעייות על חשבונך..
חיבוק ענק מאמוש 
זה לא פעם ראשונה שאני ניגשת למבחן הזה..
ומפסידים אירועים וכו'..
ובסוף אני לא עוברת.
אז ההרגשה שלי והלחץ הם כנראה בגלל הפחד שלי להיכשל..
זה ממתקיים בכל מקרה כרגע.
אז אם מתחשק לו ללכת, שיגיד שהעבודה בוטלה ויצטרף.
הכי טוב גם בשבילך. ת7כלי לשבת ללמוד בשקט.
מה בעצם הנקודה שקשה לך פה.
את פותחת בזה שאת מרגישה אשמה על זה שבעלך צריך להפסיד בגלל אירועים משפחתיים (ובתגובה בהמשך ירדת יותר לעומק הנקודה שאת גם חוששת שלא תעברי את המבחן, וזה מוסיף ללחץ שלך ולהרגשה הלא נעימה, כי כביכול אם לא תעברי אז כל הוויתורים היו לשווא).
ומצד שני, בהמשך ההודעה הפותחת וגם בהודעה נוספת בהמשך, נשמע שבעצם יותר מפריע לך שהאירוע יתקיים למרות שאתם לא יכולים להגיע. ושבעצם היית מרגישה יותר טוב אילו היו מבטלים הכל, כדי שלא תפסידו (כמו שעשו אצלכם בפעמים קודמות).
אז מה באמת העניין? מה הנקודה שקשה לך פה?
העניין זה ההרגשה הלא טובה שלך על עצמך? או הכעס על המשפחה שלא מתחשבים (ושכביכול בגלל שלא ביטלו בגללך אז בעלך מפסיד, כי אם היו מבטלים אז הוא לא היה מרגיש מפסיד, כי לא היה כלום?).
קשה לך ללכת לארועים שלהם אבל את נעלבת שעושים בלעדיהם.
בכללי הקשר איתם מאד מורכב לך נפשית.
מזכירה לי מאד את עצמי... זה מבלבל
אבל עזבי את זה עכשיו, תעבאי את המבחן ואז תעשי לעצמך סדר בראש:
על מה אני כועסת?
מה בדיוק מפריע לי?
ממה זה נובע?
האם יש כלפיי כוונות רעות?
האם אני רואה את הדברים בצורה אובייקטיבית או שזה יושב על עניינים מהעבר?
בקיצור כשיהיה לך נחת (לא עכשיו!) שבי עם עצמך ותפרקי את התחושות שלך לגורמים,
זה יעזור לך לעשות סדר על מה נכון להאבק ואיפה צריך לשחרר,
ובכלל לחשב מסלול מחדש בכל היחס שלכם בתור זוג לארועים משפחתיים עתידיים. בהצלחה
אני אחת מכן, פתחתי פצל"ש לצורך השאלה.
אתחיל בכך שאני לא יודעת מה אני רוצה מכן, כנראה בעיקר לפרוק אבל גם אשמח לעצות.
מאז ומתמיד הייתי "הפסיכולוגית" של כל אחי. כל מי שהיה צריך לפרוק מצא אצלי אוזן קשבת. אני ספגתי את הדמעות שלהם. אני התרגשתי איתם ראשונה בכל דבר משמח. אני גישרתי בין אחים ועזרתי להם לראות את נקודת המבט של השני. אני תמיד הייתי הכתובת.
אחי הבכור תמיד היה פחות חלק מהחבורה. הייתי האחות היחידה שהוא מצא איתה שפה משותפת בשנות הילדות. כשהתבגרנו גם עם האחרים נוצר קשר טוב יותר, אבל עדיין לא קשר עמוק. הוא האח המוערץ וכשהוא היה בבית הוא תמיד היה סבלני לכולנו. הוא האח היחיד שהרגשתי שאיתו הרגשתי שקשר היעוץ שלנו הוא הדדי. רק איתו יכלתי להתייעץ באמת.
מאז שהוא הכיר את אשתו הוא התנתק לחלוטין. לפני החתונה פגשנו אותה רק פעמיים. היא נראית נחמדה והכל, אבל באמת שאין לי מושג מי היא. כלום. אפילו לא מה התחביבים שלה. הם נשואים כבר יותר מחמש שנים וממש כמעט ולא רואים אותם. אני אפילו לא בטוחה שאזהה את הבת שלהם.
בהתחלה כולנו שמחנו, הוא מתחתן, היא נראית נחמדה איזה יופי. ואז התחילו החריקות. הם לא ישנים אצל ההורים שלי כי אין שם חדר עם שירותים צמודים. למרבה המזל סבא שלי גר קרוב, אז הם יכלו לישון אצלו. הם טסו לחצי שנה ולא טרחו לעדכן שהם בסדר ובאיזה מדינה הם נמצאים. ראיתי את ההורים שלי מנסים לשכנע את עצמם שהכל בסדר, ומשהו בלב שלי נשבר. הם כמעט ולא מגיעים לארועים משפחתיים. היו כמה פעמים שהם הודיעו שהם מגיעים לשבת וביטלו ברגע האחרון. אחי לא עונה לטלפונים כמעט וגם לא חוזר אחרי. הוא כמעט ולא מגיב בוואצאפ. אחותי הקטנה התחילה שרות לאומי וביקשה לבוא לבקר אצלם לפני ובמשך שלושה חודשים הם דחו אותה עד שהיא וויתרה.
בהתחלה הגנתי עליו בפני כולם. עזרתי להוריד את הלהבות. למצוא תרוצים. אולי גיסתי לא מרגישה בנח, זה ישתפר עם הזמן. ההורים שלי אסרו עלינו ללחוץ עליהם. לא שואלים מתי הם מגיעים. לא מפתחים ציפיות. מה שהם נותנים אומרים תודה ומחייכים.
אבל משהו בי נשבר לאחרונה. אני כבר לא מצליחה להעביר הלאה. אני רואה את הכאב אצל הורי. אחות של אמא שלי גם נתקה קשר עם המשפחה לפני כמה שנים וזה עלה לסבא וסבתא שלי בבריאות. אני רואה שידור חוזר ולא מצליחה לעמוד מהצד. ומצד שני באמת שאין לי מה לעשות, זה לא שלי זה שלהם. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מזה כבר כמה שבועות.
אנחנו ממש משפחה נורמטיבית. ההורים שלי לא מתערבים, כל בקשה שביקשנו אי פעם בקשר לחינוך התקבלה בלי שאלות. הבית נקי, האוכל טעים ובשפע. הם עושים הכל כדי שכולם ירגישו בנח.
או עם חברים?
או שהם מנותקים לגמרי מכולם?
עם הגיסה ניסיתם ליצור קשר לא דרך האח?
הם גרים בסמיכות לשתי אחיות של גיסתי. אני יודעת גם שהם מבקרים אצל ההורים שלה, אבל לא יודעת באיזו תדירות.
עם הגיסה לא ממש יצא לי ליצור קשר. ניסיתי כמה פעמים בשנה - שנתיים הראשונות, אבל לא היתה הענות מצידה. גם אחיות שלי ניסו בעבר. עכשיו מרגיש לי קצת לא שייך
ההורים ביקשו שלא נלחץ עליו בנושא. כן עלו דברים נקודתיים מדי פעם
אבל מרגיש לי יותר שזה מחשש שיקרה כמו עם אחות של אמא שלי שמנתקת לחלוטין קשר פעם בכמה זמן
ואולי לא
אבל אני בעד שיח פתוח אם משהו יושב על הלב
או שזה לא היה קשור בכלל לפתוח את הנןשא?
ההורים שלי מתנגדים לכל תקשורת שתיצור אצלם לחץ ואולי תגרום להם להעלם לחלוטין.
כן יצא לי ולאחרים להגיד לו כשהוא לא ענה לטלפונים לתקופה ארוכה. בדרך כלל עוזר לזמן קצר ורק מול האח שאמר לו
בבית קפה ושואלת טם הכל בסדר ומשתפת שהוא חסר לך
אם אתם ככ קרובחם, לא רועה מה הבעיה
מבינה את ההורים שחוששים, אבל אם זה יושב עלייך אז חבל לאגור
אולי הצד שהוא יציג מזווית הראייה שלו יסביר את הדברים
ובסוםו זל דבר, זו באמת החלטה שלו, עם כל הכאב
אבל לא הייתי מוותרת על לנסות
אבל אולי באמת זה מה שצריך לעשות
ייתכן שרצף נסיבות מתגלגלות גרמולריחוק
אולי היו להם ציפיות מכם
אוליהכלה לא הרגישה בנח
לא משנה מוצדק או לא
אבל יתכן שבם בגלל זאתם כבר לא קרובים כמו פעם והמשפחה שלה כן, אז זה מזין את זה בנוסף
מה שכן הטיסה לחצי שנה זה באמת מוזר אז לא יודעת
אני עדיין בעד לבקש את קרבתו
לדעתי יש אפשרות לתקן
הפחד לדבר לא יניב תוצאות אולי רק יעמיק את הקרע
שתיצור אצלם לחץ
נוצר מצב שאין כל תקשורת.
ואז המרחק בינו לכולכם רק גדל והולך
ובאופן עקיף אתם גורמים לנתק שאתם כל כך חוששים ממנו
תפתחי מולו את הנושא
לא בהאשמות כלפיו ולחץ של למה אתה לא מגיע/מתקשר?
אלא מתוך מקום אוהב,
תספרי לו שאת מתגעגעו,
את מתגעגעת למה שהיה בניכם פעם.
שהוא חשוב לך ואת רוצה אותו בחיים שלך.
ושאת רוצה שיהיה דוד לילדים שלך
ואת לשלו.
לא באופן ביקורתי אלא לשקף לו שאתם מתגעגעים אליו ולא מבינים למה נוצר נתק. אולי אפילו לשאול אם הכל בסדר (כשאשה נמצאת במערכת יחסים כזאת זה מדליק אלף נורות אדומות…)
יש גם אלימות בתוך המשפחה מצד נשים, בד"כ מילולית נפשית. אני לא יודעת אם רלוונטי לכם אבל אולי כדאי לבדוק את זה. שאשתו לא "מורידה" אותו ולא גורמת לנתק מהמשפחה... זה נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים.
יש סיכוי אפילו קטנטן שהוא לא יודע כמה הוא משמעותי עבורכם?
אולי הוא פשוט לא מבין כמה הוא חסר לכם ואף אחד לא לוחץ עליו או אומר משהו אז הוא ממשיך לא להבין.
לא יודעת מה מתאים למשפחה שלך אבל אולי בתור התחלה תנסי להזמין אותם לחג/שבת/ארוחת ערב
תספרי להם שהם מאוד חסרים לך ושאת ממש תשמחי שהם יגיעו
מה שכן לחזק קשר מחדש יכול לקחת קצת זמן
כדאי לא להתייאש ולנסות כמה פעמים
חצילושאין לי מילים. רק חיבוק גדול.. נשמע כואב מאוד מאוד
נשמע ממש כואב
וקשה.
קודם כל חשוב לדעת שיש לפעמים לאנשים מורכבויות מול עצמם או מול ההורים או מול המקום שלהם במשפחה
(כתבת שהוא לא היה ממש חלק) או מול המקום ממנו באו- נניח ישוב בסדנון מסויים, או החברה שבה גדלו,
שגורמת לשמור איזשהו מרחק.
יכול להיות שיש משהו שהורים שלך יודעים ואתם לא, יכול להיות שזה שלו באמת,
יכול להיות שזה קשור גם אליה ומשולב...
יצא לי לא מעט לשמוע על גברים שאחרי החתונה הקשר שלהם עם המשפחה הוא יותר מרוחק, וזה תלוי הרבה בנשים שלהם.
ברוב המשפחות שאני מכירה, מפגשים ויוזמות וגיבושים משפחתיים
הם יוזמה שמגיעה הרבה מהצד הנשי, בנות/אחיות וגם גיסות
גברים לפעמים פחות מחוברים לצורך הזה.
ואולי אשתו ביישנית או פחות מתחברת לסגנון ולכן זה מחזק כת ההתרחקות או פשוט חוסר עניין.
אפשר לנחש כיוונים, אבל קשה לדעת מה קורה כאן באמת.
אני חושבת שאם זה כואב לך, ואם גם היה ביניכם קשר קרוב, כדאי לנסות לחדש את הקשר איתו.
אפשר להתקשר, אפשר לכתוב לו מכתב ולשאול אותו מה העניין, אפשר לקבוע איתו באיזה ערב ולשבת שניכם לאכול.
ואולי אם הקשר יתחזק לנסות להזמין אליכם לשבת ולראות אם זה משהו אישי מול כלל המשפחה או קושי מול בית ההורים או שישתף אותך מה העניין...
מה אומר לך הבטן?
זו גיסתך שלאט לאט מנתקת אותו מהמשפחה,
או שאולי יש איזה משהו עדין, רפואי (אולי נפשי) שמישהו מהם עובר והם רוצים להשאיר חסוי?
או משהו אחר?
יכולה להגיד לך שאני מכירה מקרה דומה, ושם זה היה כי האישה הרחיקה את הבעל.
אבל יכול להיות מאוד שכאן זה בגלל סיבה אחרת.
שהאשה ממש מחוברת למשפחה שלה ובעלה זורם איתה, הוא די נספח.. והיא לא ממש רואה את המשפחה שלו ולצערי הוא לא מרגיש צורך לחזק גם את הקשר עם המשפחה שלו כי טוב לו עם אשתו והוא פשוט לא מבין את הצער שזה גורם להורים.. והיא לא מבינה את החלק שלה כלפי ההורים שלו.
אני חושבת שצריך לתת להורים משני הצדדים את המקום שלהם מי פחות מי יותר.. תלוי בטיב היחסים ואופי המשפחה.. אבל יכול להיות אני מניחה במקרה הזה שהיא פשוט לא נותנת מקום לעולם שלו.. והוא גם לא דורש זאת.. הוא פשוט מובל אחריה... ויכול להיות אלף ואחד דברים, רק נותנת כיוון למחשבה.
אם יש מישהי מירושלים שתוכל לעזור או יודעת על גמ"ח שיש בו ושאפשר לקחת עכשיו נובהרינג לאנונימית שצריכה ונתקעה ללא מרשם, זה מאוד יעזור! אפשר לכתוב לי ואעביר לה.. תודה צדיקות!
וגם אם זה להחזרה אחרי הפסקה של שבוע, המשמעות להחזרה לא בזמן היא שבוע לא מוגנת. בדכ זה ממילא מתקזז עם 7 נקיים.
בהצלחה רבה, אנונימית יקרה
ראיתי שענו.. אני בלי טבעת עכשיו, אמורה להכניס עכשיו אחת חדשה והרופאה שלי זמינה רק ביום שני
בעיקר חשוב לי שעוד חודש נהיה מותרים! תוכלי לשאול אם זה סבבה מבחינת דימום להכניס בשני במקום היום? בשביל להיות מוגנת אני אוסיף נרות או משהו כזה עד שהטבעת תהיה בטוחה מבחינת הגנה
אבל רוב הסיכויים שזה לא ישנה. מלבד עניין המניעה שנדחית בשבוע/שבועיים לא זוכרת
בכל מקרה בשביל להיות מותרים עוד חודש אפשר לחבר טבעותק. כדאי במקרה כזה לא למשוך את הטבעת הראשונה יותר מ21 יום
ועוד דבר- אפשר לנסות מחר בבוקר להשיג כל רופא שזמין באונליין אם זה לא פעם ראשונה מאמינה שיתנו מרשם בקלות
לגבי קופות אחרות לא יודעת..
ככה היה לי בלאומית. אם זה מרשם המשך ולא פעם ראשונה אין שום בעיה, בטח למרשם לטבעת אחת בלבד. כדאי לבדוק בקופה שלך. בדכ מספיק אפילו תור טלפוני לזה
בבוקר. גם רופא משפחה .
זה אומר ששתכניסי באיחור אבל אשל כמה שעות וולא של ששלושה יימים
בתוקף כמובן וחדשות לגמרי
אם רלוונטי תכתבי לי ואשלח מסר מהניק המקורי
ולא הצלחתי
תוכלי לשלוח לי מסר?
היי לכולם,
נראה לי שכל מי שעשתה עם הפסק טהרה קצת בלחץ בהנחה שהיא מתארחת בחג..
אני כזו.
לא יודעת מה לעשות, צריכה להתארח יחד עם גיסות,
וממש מרגישה פאדיחה.. עצם היציאה לטבילה, זה שאגיע מאוחר (הגיסות שלי וחמתי יקלטו בטוח), הרצון ליבש שיער ואי אפשר ועוד לא דיברתי על המצווה..(איך בכלל זה אפשרי בליל שבועות??) איזה בושות!!
אין לי אפשרות לא להתארח מכל מיני סיבות.
בעלי לא בעניין דחייה, והאמת גם אני לא.. קשה לי עם ההרחקות... מה עושים?? איך טובלים בסיטואציה כזו??
תודה לעונות.
מה יפריע לך יותר
הפאדיחות והלחץ שיגלו
או ההרחוקות לעוד יום
לפי מה שיותר ...
1. הפאדיחה: אולי יעזור לבוא מתוך מחשבה שמה שהגיסות והחמות יגלו הוא שאת שומרת טהרה וזה הרי לא חדש להן?
2. המצווה- מודה שבסיטואציה דומה היינו יחד רק בבית, ביחוד שבליל שבועות ממילא הבעל לומד
יותר פשוט לייבש את השיער מבשבת
כמו השנה, גם אז היה יומיים חג (ואז טבילה נדחית ביומיים ולא ביום אחד)
וזה היה פעם ראשונה שטבלתי בשבת! אף פעם לא עשיתי אץ זה קודם.
והייתי מאד לחוצה מזה...
ועבר בשלום, ב"ה...
מצד שני, לא התארחנו. מאמינה שזה מאד משפיע...
אבל למה חייבית להתארח? אצלי זה ממש שיקול!
לכן הדילמה...
זה מותרלגמרי ואף רצוי בליל טבילה
אין לי פתרון בשבילך לגבי הטבילה כי אני דוחה אבל מבחינת התפיסה -- תשחררי את אי העימות
השם שמח באיש ואישה שנמצאים ביחד בקדושה וטהרה
הייתי חודשיים אחרי לידה וזאת היתה טבילה ראשונה
התארחנו רק בסעודה
אז זה פחות מחשיד כי הגענו סמוך לסעודה והכל היה בסדר
אחרי הסעודה חזרנו הביתה השכבנו את הילדים וכו ואחכ הבעל הלך ללמוד..
אני הייתי מתחמקת מהאירוח ונשארת בבית, ממציאה איזה תירוץ...
יצא לי שטבלתי במוצאי חג או שבת אבל ישר אחרי המקווה נסענו הביתה, אני פחות מתחברת לשהות ארוכה אצל המשפחה..
מקווה שתצליחו למצוא פיתרון..
וגם אם לא אהיה אצל חמותי, אניגרה ביחידה אצל ההורים שלי וסעודות תמיד איךם, אז אם לא חמותי, אמא שלי תדע, ולפעמים חמותי יותא טקטית מאמא שלי בקטע הזה (אמא שלי יכולה חופשי כשאני חוזרת להתחיל לברך אותי בילדים, ושלום בית, ושנהנה יחד תמיד וכל מיני כאלו. חמותי בחיים לא תגיד שהיא שמה לב)
מצד שני, השבת אנחנו נוסעים לשם, אז ההורים שלי יצפו שבחג נהיה אצלם. ואני לא אוהבת לא להיות כשהם מצפים...
והמקווה איפה שההורים של בעלי יותר יפה (רגיל אני נוסעת למקווה אחר באיזור מגוריי, בחג לא אוכל לעשות זאת והמקווה הקרוב ישן...)
אבל אין מצב אני דוחה. גם ככה יצא לי הפסק מאוחר בגלל שהייתי בלחץ....
אשמח לעצות שלכם. ילד בן 7 שאוכל אורז לבן, שניצל, פלפל אדום, לחם לבן, גבינה צהובה תפוחים ותירס. הקטן בן 4 אוכל אפילו פחות למעשה מוכן לאכול רק יוגורט עם דבש וצנים עם דבש או ממרח תמרים. לא גבינות לא ירקות לא דגים לא עופות לא בשר אפילו לחם לא אוכל (רק בטוסטר). אז אני מוצאת את עצמי מכינה לגדולים ארוחה למשל עוף ופתיתים או אורז ודג ובן 7 טוסט או שניצל לצהרים והקטן בכלל לא מוכן לאכול כלום ואז רק בוכה וצורח כי הוא רעב ועייף..גם בצהרון הוא לא אוכל כלום..
הקטנים יושבים בשולחן אוכל ולא נוגעים בכלום. במקסימום ביצה קשה...
אכילה בררנית אצל ילדים: מה אפשר לעשות? | שירותי בריאות כללית
6 צעדים שישפרו את הרגלי האכילה של הילדים שלכם:חשיפה קבועה למזון חדש
חשיפה למגוון רחב של מזונות בילדות עשויה להקטין את שכיחות התופעה ולעודד הנאה מאכילת מזונות חדשים. המשיכו כל הזמן להניח על השולחן מזונות חדשים. אם הילד אינו רוצה לנסות אותם - אל תכעסו. במקום להביע אכזבה או כעס כדאי לומר: "לא נורא, אנחנו מאמינים שתטעם את זה בפעם אחרת".
צאו עם הילדים לקניות
בקשו מהילדים שיעזרו לכם לבחור פירות וירקות, גבינות שונות או כל סוג מזון שהייתם מעוניינים שיטעמו. שיתוף הילדים בחוויית הבחירה והקנייה מגדיל את המעורבות שלהם - מה שעשוי לשפר את ההיענות שלהם לנסות מזונות חדשים.
בשלו ביחד
שתפו את הילדים בהכנת הארוחות. אפשר לקנות לילדים סינר וכובע של שף ולהפוך את הכנת האוכל לחווייתית יותר. אם תישאר אצל הילדים חוויה חיובית מהעיסוק באוכל - זה יגדיל את הסיכוי שיאכלו ממה שהכינו.
היו יצירתיים
הפכו את המנות לאטרקטיביות ומזמינות יותר לילדים. אפשר להכין כריכים מקושטים או ליצור פרצוף באמצעות פירות וירקות חתוכים. ילדים, בדומה למבוגרים, נהנים יותר לאכול מזון שמוגש בצורה אטרקטיבית בצלחת.
גם אם הילד הסכים לטעום רק מעט, עודדו ושבחו אותו על כך. נדרשת חשיפה ממושכת ועקבית לאותו סוג מזון כדי שהילד יאכל אותו באופן קבוע.
דוגמה אישית
קיימו ארוחות משפחתיות ככל שניתן. ההורים מהווים מודל לחיקוי בהקשר להתנהגות האכילה ומגוון המזונות המועדפים.
חשוב שההתייחסות לאוכל תהיה עניינית ולא "רגשית". כשאתם אוכלים יחד קיימו את הארוחה באווירה נעימה, הימנעו מהפעלת לחץ - כולל לחץ חיובי.
התרכזו בצלחת שלכם ולא של הילד - אחריות ההורה היא לספק מזון איכותי ומגוון לזמני ארוחות ולדאוג למיקום הארוחות ובאחריות הילד לבחור ולאכול מתוך מה שמוצע לו.
טיפים לעודד את הילד לנסות מזונות חדשים
1. כדי שילד יתנסה במזון חדש הוא צריך להיות ברמת רעב מספקת ולכן כדאי לבדוק שיש טווח מספק של שעות בין הארוחות. גם אם אתם חושבים לעצמכם ש"הוא בקושי אוכל אז לפחות יהיה לו חטיף קטן" – אל תתפתו, החטיף רק יסתום לו הקיבה במזון לא מזין ויפגע לו בתיאבון לקראת הארוחה הבאה.
2. נסו להמעיט בשתייה ממותקת: שימו לב שהכמויות אינן מוגזמות ושהילד לא משתמש בשתייה כתחליף למזון.
3. העניקו למאכלים שמות מדליקים - השם שאנו מעניקים מזון יכול לעשות הבדל גדול באופן שהילדים תופסים אותו. באחד המחקרים, כאשר החוקרים קראו לירקות בשמות כמו "גזר רנטגן" או "נסיכת אפונה", הם גילו שיש 60 אחוז יותר סיכוי שהילדים ירצו לטעום את הירק.
4. נסו להציע להם מאכלים חדשים כשהם נמצאים עם חברים. במקרים רבים ילדים יסכימו לנסות מזונות שחברים אוכלים או מחבבים. בנוסף, כשהם אוכלים מחוץ לבית – בגן או אצל חברים, הם חשים פחות מתח ולחץ סביב נושא האוכל.
בהחלט אאמץ טיפים. את חושבת שזה לא מאוצר מידי להתחיל בגיל 7?
יש לי ילד שאוכל רק לחם לבן (ומחמצת) לצורותיו, גבינה, קטשופ, גבינה צהובה, תפוחי אדמה, חביתה, אטריות, שניצל טבעול ותפוח. (כשאני מפרטת זה נשמע פתאום הרבה )
עשינו לו בדיקות דם ולא חסר לא כלום, אז פשוט הרפינו. אולי כשיגדל הוא ייפתח לעוד טעמים (כמו שקרה לי - הייתי די כמוהו כילדה) ואולי לא. אין הרבה מה לעשות מול זה...
יש לי עוד ילדים בררניים ברמות שונות, ובאמת חלקם התחילו להסכים לאכול עוד דברים פתאום במהלך חייהם, ובלי שהתעקשנו איתם.
זו הדרך היחידה, נראה לי. להמשיך לחשוף את הילדים למאכלים נוספים (שפשוט יהיו בבית) ולהתפלל שאולי הם ירצו מתישהו לאכול מהם...
כל היום במטבחמפלצתקטנהלגדולים בנפרד לקטנים בנפרד א. צהרים וערב. במקום שתהיה ארוחה אחת סיר אחד שכולם יאכלו ממנו אז צריך גם לטגן שניצלים גם להכין בשר גם בערבכנ"ל. חוץ מזה שכל יום אני מכינה סלט גדול . 2 מתבגרים ו 2 בעייתים. תודה את צודקת אין ברירה אלא להרפות
ולפעמים אני אומרת לו בפירוש: "זה האוכל שיש, אתה מוזמן להכין לעצמך משהו אחר." בדרך כלל הוא מורח לעצמו לחם בקטשופ/גבינה או מכין לעצמו טוסט...
אצלך הם קטנים יותר, אז זו בעיה... אבל הייתי דואגת שיהיה בבית תמיד לחם (כי שניהם אוהבים), ושהגדול יותר ימרח לעצמו מה שהוא רוצה. את הקטן אפשר ללמד להכניס את הלחם לבד לטוסטר, ושמישהו מהגדולים יחבר לו אותו לחשמל וינתק. והוא יכול למרוח לעצמו דבש אחר כך.
אכל רק שניצל תירס, בוקר צהריים וערב
אם היה תבלינים באוכל או טעם הוא לא נגע
עבר לו.. היום אוכל די הרבה מאכלים
אין לי עצות, רק חיבוק.. נשמע ממש קשה
איך זה מסתדר עם הילדים הקטנים יותר שרוצים גם את אמא ורוצים גם להשתתף?
כי לעולם חסדוהגדול שלי אהב חוברות והיה עושה לבד. השנייה לא מתעניינת ולכן לא עושה חוברות, הכל טוב.
אם את דווקא רוצה או שיש צורך אפשר לקנות גם לקטנים חוברת צביעה שיקשקשו עליה
בחוברות האלו ההוראות די חוזרות על עצמן. להתאים גודל... מספר. וכדומה
אז אחרי כמה דוגמאות הוא כבר ידע לבד
זו הייתה חוברת שהיא יכולה לעבוד בה לבד!
מוטוריקה עדינה, לעבור על קווים, מסלולים, להתאים תמונה לצל...
בגן חובה אפשר גם למתוח קו בין תמונות מתחרזות/תמונות שמתחילות באותו הצליל, לעבור על קווקוים של אותיות...
מתואמתוהבן שלי חייב לעבוד בחוברת מהגן (הם לומדים קריאה בגן חובה)...
למען האמת זה קשור גם לזה שאני לא סובלת את החוברת הזו. מעדיפה לחבר לו בעצמי סיפורים לקריאה מאשר לעבוד איתו בחוברת...
אז הרבה פעמים אני מבקשת מהגדולים לעבוד איתו בחוברת (הם גם ככה עושים "בית ספר" לאחים הקטנים ), ואם אני יושבת איתו על קריאה - אז מבטיחה לקטנה יותר שאחר כך אלמד גם אותה אותיות... (כמובן, מול הקטנה בת השנה ורבע זה לא עובד... אז צריך למצוא זמנים שהיא איכשהו מעסיקה את עצמה... אבל כמו שכבר כתבתי בכותרת - זה לא קורה הרבה...)
בכיתה א' זה יותר קריטי
נגיד את מכריזה - עכשיו זמן למידה של זרובבלה
את יושבת איצה על החוברת ומסבירה, תינוק תורן על הידיים
ושאר הילדים משחקים במשהו
וככה כל פעם מכריזה על מבצע בסבב של כל ילד, אחד למשחק מסוים, אחד לזמן חיבוקים, אחד לזמן אוכל.. וככה כל ילד מקבל זמן עם אמא למשהו כשכולם נרתמים לדבר
ברגע שזה יבפוך להרגל, אולי הם לא יקפצו עלייך ככ
תמיד יושבת איתם
זה הרגל שתקני אותו בבית
ויעלה אח"כ גם לגדולים עם ש.ב
הקטנה בגן אומרת גם לי יש שעורי בית ומביאה את החוברת עבודה.
אצלי תמיד יש זמן אחהצ שהוא ללמידה משחק רגוע
ואחכ עוברים לחברות/ גן שעשועים/ יציאה אחרת / סרט
הקטנים מתרגלים ואני מביאה להם משחקים רגועים בזמן הזה
מגן 3 יש חוברות אצלנו
בגן עובדים איתם. גם בקבוצות קטנות וגם פרטני
אם ילד מתנגד ממש לא הייתי רבה איתו על זה
אצלנו אין חוברות.
וב"ה הילדים קוצרים מאיות בלי מאמץ 😅
או שהתכוונת בכלל לזמן איכות?
שהמפקחת אמרה שבגילאים האלה לא צריך לעבוד בחוברות. הלמידה בגילאים האלה היא אחרת. חבל להרוס להם את חדוות הלמידה עוד לפני שהגיעו לבית הספר... כמובן שאם נהנים מזה ורוצים את זה- אין בעיה..
הם רק חוזרים מהמסגרות באיזור 16:00
בקושי מספיקים משהו ואז כבר מקלחות, ארוחת ערב וכו'...
באופן כללי לא מצאתי חוברות גן קנויות מאוד טובות. הייתי עושה כל פעם פעילות בעצמי.
בהנחה שהוא בגן חובה הייתי עושה לדוגמא כך
אומרת לו בוא נצבע את האות א/ב וכו
או שנעבור עליה בפלסטלינה
או שנמרח דבק ונדביק עלים/ חול
או שנעבור עליה עם טוש שאתה אוהב
או שהייתי מסמנת בנקודות והוא היה עובר- קו נקודה
אפשר להדפיס לו אותיות על דף והוא צריך להקיף רק אות אחת שאתם מתמקדים בה
אפשר להוסיף שמרדף ואז הוא מקיף בטוש מחיק וזה הופך לחוויתי יותר
כנל בעניין של מספרים
יש משחק שנקרא כמדומני קו נקודה
יש בו הרבה דפים רב פעמיים עם טוש מחיק
זו הכנה מצוינת לקראת כיתה א, עובדים על אחיזת עפרון וזה מעולה כהכנה לכתיבה
אפשר לקנות פאזלים מורכבים ועוד
לטעמי זה יותר מלמד ומועיל מחוברות העבודה הקנויות..
אין לי אחוזים!
אבל קניתן לילדים שלי את החוברות של "נגנב לי המוח"
הם ברמה גבוהה ומפתחים מיומנויות חשיבה מדהימות!
ממש ממליצה להסתכל באינטרנט על הדוגמאות שיש שם..
יקר אבל סוף סוף חוברכה שהבן שלי היה מאותגר ממנה
אשמח לשמוע המלצות/ דיס המלצות .האם משהי לקחה והרגישה שזה קצר או להיפך משהי לקחה וזה האריך לה את הדימום?
ממש תודה רבה
ובסוף החלטתי לתת לגוף שלי את הזמן שלו...
רק לפעמים זה נתקע על כתמים מעצבנים שאותם אשמח למנוע
יעצו לי להתחיל 10 ימים אחרי לידה לכן מעונינת לדעת אם משהי עברה את התהליך עם זה ותוכל לשתף
מאוד ממליצה
גם למי שסובלת מכתמים כתוצאה מלקיחת גלולות.
התחלתי לקחת שבועיים וחצי אחרי הלידה וב"ה זה עזר לי לגמור עם הכתמים והצלחתי להטהר בלי שום שאלה וגם הכל היה לבן.
לפני הלידה ולא ידעתי אם להתחיל..הייתם ממליצות להתחיל 10 ימים אחרי הלידה כמו שרשום?
אם זה בסדר לשאול
כמה זמן לקח לכן להטהר עם הטיפות האלה?
תודה רבה לכן
מינימום שבועיים לחכות.
לפי מה אפשר להחליט מתי להתחיל מענין לדעת כי אני 10 ימים אחרי לידה עם בקושי דימום כמובן שלא חושבת על להתחיל תהליך טהרה .
לשבועיים וחצי..
ובאמת טבלתי מאד מהר. גם לידות קודמות טבלתי מהר כשלא לקחתי אבל עכשיו הרבה יותר מהר.
בנוסף, לידות קודמות קיבלתי וסת חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה,
עכשיו אני ממשיכה לקחת טיהורית בשביל זה ובנתיים טפו טפו ברוך ה' לא קיבלתי עדיין...
באסה שלא ראיתי לפני
אני כבר יומיים בלי דימום בכלל וממש מודאגת מזה כי מבינה שזה לא הגיוני שנגמר כבר הדימום מצד שני הכל נקי נקי
סובלת מפטריה אולי קשור? טפלתי עם נרות אגיסטן ועדין מגורדת שמה כל הזמן משחת אגיסטן.
בקיצור טיהורית כן או לא
כמו שאת רואה יש נשים שהטיהורית ממש עשתה להן טוב, ויש נשים שפחות..
לכן, כמו הרבה חוויות סובייקטיביות, צריך להחליט האם לקחת הימור ולנסות או לשחרר אבל בלי מחשבה של- הפסדתי שלא לקחתי.
בהצלחה
וכעת מתלבטת
בואי לפרטי
עשה לי מלא בעיות
שאריות וקרישים למשל
עזר לי לטבול בקלות ובמהירות אחרי הלידות
הכרתי את זה מהמלצה של חברה
אני עובדת בארגון המונה מעל 1000 עובדים. עד הלידה עבדתי במקום משעמם ורציתי מאד להתקדם אבל לא עשיתי עם זה כלום.
וחשבתי לקחת חופשה של חצי שנה ואז לבקש העברה למקום אחר.
אבל קיבלתי הצעה מפתה של קידום בעבודה. אם אני לא אחזור לעבודה בסוף החל''ד של 15 שבועות אני אפסיד את זה ואצטרך לחזור לעבודה המשעממת.
הודעתי שאני רוצה את התפקיד אבל פתאום קיבלתי רגליים קרות של איך אני אשאיר תינוקת קטנה בלעדיי. היא תהיה עם בעלי בחודשיים הראשונים ואח''כ אצל מטפלת בת דודה שבע''ה אני סומכת עליה מאד.
אשמח לעידודים של איך חוזרים לעבודה ומשאירים תינוק קטן? זה נראה לי כמו קריעה. בא לי לבכות רק מהמחשבה על זה....
קפוץ
רוצה מאד? מרגישה מוכנה נפשית ופיזית?
תבדקי עם עצמך
הייתי בסיטואציה דומה (היה מדובר על עבודה חדשה)
והשינוי היה מבורך. אם התינוק נמצא בידיים טובות זה כבר טוב
נכון שהיה לי קשה בהתחלה, אבל שווה את זה
ובע''ה היא תהיה בידיים הכי טובות.
קשה לי שאני אפסיד את הגידול שלה בזמן שאהיה בעבודה ומישהו אחר יטפל בה. וגם על ההנקה שחלילה תיפסק כתוצאה מכך.
ככה תוכלי להניק, וגם להיות יותר קרובה אליה?
ואם אין כזו אופציה אצליכם - אולי לבקש שיאשרו לך באופן מיוחד, לפחות לחודש?
מאוד מאוד קשה בשלב ראשון, אבל משתלם לאורך זמן.
ואם התינוקת עם מטפלים טובים, זו ממש בחירה לגיטימית וטובה.
אמנםקשה, אבל נשמע שזו ההחלטה הנכונה.
זה שבחודשיים הראשונים, כשהיא עדיין באמת מאוד קטנה, היא עם אבא שלה. וזה מדהים!
זה לא מוריד מהקושי של הקריעה, אבל הייתי מתנחמת בזה..
חיבוק על הקושי, ומאחלת לך שתהיי שלמה עם ההחלטה ושהקב"ה יצליח דרכך 💞
לאחרי לידה (כלומר אם את מאריכה בדרכ חלד, איזה לידה זו, כמה חשובה לך ההנקה וכו)
אבל כל המכלול חשוב
לא רק הקידום
אלא גם זה שיש בעל בבית
יתרונות כלכליים מול חסרונות נפשיים וכו"
ובגדול, אני בדעה שתחשבי על מה את רוצה יותר לעומת המחיר שתשלמי
החלטות טובות יקרה ❤️
אומנם לא היתה לי התלבטות אם לחזור מחופשת הלידה בזמן, כי קשה לי להשאר בבית.
אבל כמוך חזרתי מחופשת הלידה לתפקיד מאתגר וניהולי, שאומנם שמחתי בו מאוד, אבל הנחיתה היתה זוועתית!!!
היתה לי תקופה של חודש - חודשיים קשים מאוד, מאוד מאוד. וב"ה לאט לאט הכל התאזן.. וברור שהיה שווה את זה.
תקופה ארוכה שזוגית תודה להשם ככ טוב בינינו ועכשיו מגישה שמשהו מתערער, קשה לי ממש ומפחיד אותי לחשוב עלזה.
הכל בגלל המצב הכלכלי נהיה ממש דחוק ולחוץ בגלל שרשרת הוצאות בלתי צפויות כשגם ככה אנחנו על הקצה תמיד ובשבוע האחרון זה מאוד מורגש בבית, הלחץ הדאגה... בעלי היה צריך להשתגע להשיג הלוואה כדי לשלם שכירות, אחכ הלוואה כדי ששיק לא יחזור ואת ההוצאה של מחר אין לנו מושג מאיפה להוציא.
כל הזמן הביטחון שלו בהשם יותר ממני, מצד אחד מצד שני יצא שהוא עשה כמה דברים לא ככ חכמים (מובן לגמרי בגלל הלחץ) שיגרמו לנו כנראה לזרוק כסף לפח... אתמול דיברנו עלזה ומבין האמירות שלי שאני רוצה להיות מעורבת יותר בענייני הכספים כדי לא להתאכזב כל פעם מחדש נכשלתי בלשון שלי ולא הבעתי מספיק הערכה לכל המאמצים שלו, גם עכשיו היתה סטואציה דומה והוא נפגע מאוד, מזמן לא ראיתי אותו ככ עצבני.
הוא מרגיש שאני מעבירה עליו ביקורת בלי טיפת רגישות לכל העבודה הפיזית והנפשית שהוא עושה מול כל הלחצים והניהול של הדבר הזה, יש אמת במה שהוא אומר אבל עכשיו עם כצמה שאני מסבירה ומתזכרת את כל הפעמים שבהם הערכתי שוב את הדרך שלו הוא לא מוכן לדבר ולשמוע...
מבינה גם למה הוא נפגע, אבל ככ קשה ללכת לישון עם התחושה הזו.הוא הלך כבר לישון ואני סתם על הספה. יכול להיות שמחר יהיה פשוט יותר לדבר...
אני מרגישה שבאמת לא הייתי בסדר איתו לא הייתי צריכה לגלוש לטון הענייני הייתי צריכה להבין על הקוצר רוח שלו שהבחישה בנתונים בצורה כזו עניינית מערערת את ההערכה לשיקול הדעת שלו...
יש לי איזה אמונה בראש שאולי טוב יותר היה אם הייתי תעורבת שנינו מודעים לזה שאני חדה יותר (שונאת להגיד אתזה אבל זה ככה) -- אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו עכשיו בין היתר...
תודה למי שהגיעה עד לכאן
אולי יש לך עצה בשבילי? אני מפחדת ליפול לאותו מקום גם בפעם הבאה. לא רוצה שהוא ישאר עם התחושה הזו...
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ז באייר תשפ"ג 10:47
*** מה שלא מתאים לך אל תקחי, טוב?אין לי שום כוונה לפגוע חלילה! ***
קודם כל,נשמע שבאמת טוב לכם ביחד
שזה הדבר הכי חשוב שיש לזוג.
איזה כיף לכם!
החיים מלאים עליות ומורדות וחשוב שיהיה הביטחון הזה אחד בשני.
את כותבת בהתחלה ".. גם ככה אנחנו על הקצה תמיד"- שאלת את עצמך למה? הרי אם אתה בטוב ובנחת ובביטחון, אם אתה מתנהל נכון (גם פיזית כלכלית אבל לא רק) אתה לא אמור להגיע לקצה ויכול לנשום תמיד. לא רק כשיש לך מרווח נשימה בין חוסר לחוסר....
"עשה כמה דברים לא ככ חכמים"
"יש לי אמונה בראש שהיה טוב יותר אם הייתי מעורבת... אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו בין היתר"
יש לי מחשבה שאת צודקת.
ובעלך גם צודק.
פשוט כל אחד פעל במצב הזה מתוך זווית הראיה שלו לפי מה שחשב שנכון לעשות.
ברור שזה נכון, רק כשבמצבי קצה קורה שכל אחד בטוח יותר מהרגיל שהשני טועה ואז יש כעסים יותר גדולים ועוצמתיים וכו.
גבר צריך ביטחון ו"גב" מאשתו כדינלהרגיש נעים ובטוח במעשיו/ תפקידו כמעניק לה. ודואג לרווחתה.
(איש משול לשמש- נותן, אישה משולה ללבנה- מקבלת מהשמש ומחזירה את האור, לעיתים הסכמה לקבל מהשני היא עצמה הענקה)
כדי שגם במצבי קצה יהיה לשניהם קל לצלוח את הגלים. ביחד.
אני מאד מבינה אותך.
גם אני נתקלת במצבים שחושבת שבעלי לא פעל בצורה נכונה וזה קשה מאד לא להגיב.
היו פעמים שלא הגבתי נכון וצעקתי או העלבתי או אמרתי מילים פוגעות
ואחר כך הסתבר לי שטעיתי ובגלל הסערה שהייתי נתונה בה, לא ראיתי את הצד שלו בכלל. והוא מאד נפגע מזה כי חשב שהוא לא מוערך/ לא אהוב/ לא חכם בעיניי.
עם הזמן למדתי קצת יותא להתמתן
ולומר בזמני נחת את מה שחשוב לי שידע. וגם להתנצל ולהוריד את האגו שלי. זה שיעור גדול בענווה בעיניי.
יותר שידרתי לו דברים חיוביים ובטוחים בו, וזה בהחלט נרגע.
כאן במה שקראתי
יכול להיות בהחלט, שיותר מהמצב הכספי, נוצר פה איזה קצר בתקשורת בגלל הרגשות לא טובות אחד על השני.
והקצר הזה לא מאפשר שיח נכון כי ייתכן ששניכם "טיפסתם על עץ" , ועכשיו צריכים לאזור אומץ ולרדת ממנו (מספיק שרק אחד ממכם יעשה צעד וזה כבר ישפיע) כדי לפתור את הקונפליקט.
הגיוני שאם מבין השורות הוא (כגבר) חווה או חש ממך 
ביקורת סמויה או ספק כלשהוא על התנהלותו, גם אם היא מוצדקת , אוטומאטית הערך העצמי שלו יורד וממילא הוא מצליח להיפגע מהר יותר. ואז לוקח זמן להירגע ולהסכים לשמוע דברים אפילו פשוטים, כדי לא להיפגע שוב.
לפעמים זה קורה בגלל סיבה אישית שלו שלא קשורה לעניין הטכני בכלל.
(שאלות לעיון-
האם הדימוי העצמי או הביטחון העצמי שלו ברמה סבירה?
מה היה בבחור שלך שהרשים אותך ושבה את ליבך והסכמת להינשא לו?
איזה דברים טובים את מכירה בו?
מה את חושבת שהוא חושב עלייך?)
אישה משמעותית ביותר לבעלה ואיש משמעותי ביותר לאשתו, כשהם בעין טובה ונותנים שמחה וביטחון אחד כלפי השני. סוג של 'מצדיקים' את השאיפה שהייתה להם להרמוניה,וככה שלווה יחד,לטוב פשוט ולהנאה בעשייה המשותפת.
גם אם הם טועים, קל יותר לדבר על הטעות הטכנית ללא המטען הרגשי הנלווה כי הבסיס יציב ואיתן (ואולי זה לא טעות אלא בכלל נקודת מבט שונה שמכוחה פעלו ועשו מה שעשו?)
לסיום
זה באמת לא קל להיות בסערה כזאת סביב מתח כלכלי . אנחנו באחד כזה עכשיו.
הוא יכול לגרום לכל מיני מחשבות ורגשות שמזיקים ומחלישים יותר משמועילים.
הזכרת את הביטחון בהשם. בפרט במצבים כאלו שזה יותר מאתגר לזכור את זה.
ביטחון בה' לא סותר השתדלות מעשית, כן כדאי לזכור שאם ניתן מקום להשתדלות בלבד, הביטחון אולי יאבד את המקום שלו.
ממליצה לשניכם לשמוע שיעורים או ללמוד יחד את "שער הביטחון" או בספרים אחרים, זה נותן משמעות אחרת ,עמוקה יותר לחוויה הזוגית- גשמית הזאת ואולי זה יוכל להרגיע אתכם ולהתבונן אל המציאות מחדש, לשוחח ביניכם על מה שקורה כמו פעם , בנעימות גדולה ללא כעסים או משקעים אחד אל השני ובלב נקי ורגוע לתכנן את צעדיכם מחדש. לקראת מה שה' מזמן לכם כדי להצמיח אתכם ולהשפיע לכם רק טוב.
שתזכו תמיד כדברי אביתר בנאי "ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן"
תזכו לבניין עדי עד
בית נאמן , אהבה אחווה שלום ורעות מתוך בריאות ושמחה מרוב כל!
אני מקווה שהצלחתי להעביר את רוב הדברים שרציתי, ברוח טובה.
רק טוב ונחת!
אני אנסה להגיב פרה פרה כי כשאני מגיעה לסוף אני שוכחת את ההתחלה
קודם כל באמת מעריכה את ההשקעה! כותבת דברים חכמים ונכונים מאוד! לקחתי את מה שרלוונטי ❤️
אני חושבת שבכללי אנחנו רוכשים ביטחון ואמון בכל משבר לומדים ככה את הגבולות אחד של השני, שנינו בראש הזה ככה שאנחנו לא נבהלים מטאקלים כאלה זה בסדר..
לי עכשיו אין כח לזה, אין לי כח לעבוד ולמצוא פתרונות היה לי נוח מאוד וטוב קודם לכן אני ככה באלי פשוט לסגור את העניין כמה שיותר מהר (זזה לא יעבוד ככה כמובן) .
אני שואלת את עצמי איך אני צריכה להתנהל ומה אני צריכה להבין, על הרגישות שלי כלפיו בעניין זה ברור לי שאני צריכה לעבוד, מעבר לזה פיתרון לגבי רמת המעורבות שלי ואם אני כן צריכה לפעמים לומר לו את הדעה שלי על דברים שהוא רוצה לעשות בעניין הכספי אני מתלבטת...
לגבי הפיסקה הראשונה שלך האמירה שלי על זה שאנחנו על הקצה זה דווקא לא בתחושה אלא פשוט במציאות הכלכלית שלנו...
מה שרשמת "הגיוני שהוא הרגיש ביקורת סמויה" זה בדיוק ככה ואני מרגישה את הביקורת הזו בתוכי קשה לי לנטרל אותה בגלל זה כל פעם שיושבים ומדברים בנחת על העניין זה מקפיץ אותו לא משנה איך אני אגיד את הדברים..
נראלי פשוט אשב עם עצמי ואברר מה במחשבות שלי לא נכון, יש שם משהו ואני לא מצליחה לתפוס אותו.. אחכ אני אגש אליו ויהיה קל יותר
שתהיה לכם סיעתא דשאנימחו'בת שאם יש לך רעיונות או מחשבות כן כדאי לך לומר אותם כדי שלא תרגישי פיסםוס שרצית ולא אמרת.
הכי כדאי זה לתפוס זמן נוח לשניכם
באוירה נעימה
ופשוט לומר את זה
יכול להיות שהוא נסגר ולא מוכן לשמוע שום דבר אפילו נייטראלי שאולי יערער על הביטחון/גבריות שלו כלפייך.
ואולי גם
כמו שאת מאמינה בעצמך ובזה שאת חושבת דברים נכונים
כמו שאת מאמינה בה' שהביא אותכם למצב הזה ובע"ה ייתהפך לטובה,
ככה יש מצב שאת צריכה לפתח בתוכך את האמונה בבעלך ובטוב שלו. ואת האמונה שגם אם את לא מבינה את המהלך שלו, זה נובע מרצון טוב לעשות טוב ובטח לא כדי להזיק לך.
וכשתהיי בטוחה , תהיי גם רגועה
ויהיה לך קל לדבר איתו בנחת על מה שחשוב לך.
ויש את שיטת הסנדוויץ בשיחה (כל שיחה, לא רק בין בני זוג) - להתחיל בטוב, להמשיך בבקשה ולסיים בדבר טוב (כמו בתפילת שמונה עשרה)
ב"ה אני ניסיתי לחדד אצלי את ההערכה לדרך ולמאמצים שלו ולא שיפוט על פי תוצאות הצליח/לא הצליח (העסק של הקב"ה)... שלחתי לו הודעה מתוך מקום שלם, ודיברנו בטוב
תודה לך!!
אני לא צינית!
את סומכת עליו ומשאירה לו את החלק הפיננסי. זה מעולה!!!
נכון שבזמנים לחוצים יותר קשה להרפות ולכן את פחות מפרגנת לו.
אני מציעה לך לשלוח לו הודעה כשאתם לא אחד ליד השני (להשאיר לו זמן עיכול) להתנצל בקצרה (זה פותח אותם מאד, יכולה להתנצל על התחושה שאולי את לא סומכת או שאת לחוצה וזה יוצא עליו) ולכתוב לו שהוא אלוף ואת סומכת עליו שכמו שעד עכשיו הסתדרתם, גם עכשיו הוא יהיה תותח ויעשה את המעשים הנכונים...
תהיי סמוכה ובטוחה שזה יקרה! כי כשסומכים על גבר, הוא מוכיח את עצמו שוב ושוב.
סומכת עליו, אני כן רוצה להשאיר לו אאת זה גגם כדי שילמד וישתפשף בעצמו, אאני באתי ממקום מלכתחילה ייותר מעורב ומודע לאיך העולם עובד ובדרכ ביום יום אני משאירה את הידע שלי לעצמי, הוא עכשיו לומד אותו נופל וקם מנסה מכל מיני כיוונים וזה בסדר מבחינתי לגמרי כי ככה לומדים, ובסוף אני ממש לא רוצה ולא יכולה להחזיק ראש כמוהו בכל התשלומים והוא אלוף בזה, והוא ילמד עם החיים זה לא מסובך...
במצבי לחץ מה שאני יודעת קצת יוצא ממני וכשאני מדברת עניינית על המצב ומה לדעתי צריך לעשות זה מקפיץ אותו...
מאמינה שעוד נמצא אאת האיזון כי הוא נצרך...
לגבי ההודעה זה רעיון טוב! אולי באמת אשלח לו אבל קודם רני צריכה באמת להאמין בזה לגמרי, משהו חסר לי שם.
למה שלא תהיי מעורבת?
ברור שאני יודעת הרבה יותר טוב מבעלי לטפל בילדים כי יש לי המון אחים ואחיינים
וגם נפשית אני הרבה יותר מחוברת לזה
ויותר מתעניינת בזה
אבל ממש לא הייתי רוצה שבעלי "יסמוך עלי" וישאיר לי את זה אצלי
אני רוצה אותו מעורב
ביחד זה כח
וגם- זה הילדים שלו בדיוק כמו שלי.יש לו זכות ואחריות לדאוג להם
זה רק בשביל הדוגמא...
את אומרת שיש לך גם יותר כישורים מתאימים לדאוג לכסף, וגם הוא לחוץ ולא בטוב עם האחריות הזו.
אז למה שהיא תהיה עליו?
למה שלא תשאו בזה יחד?
שווה לשוחח ביניכם ולראות אם כדאי לחלק מחדש את התפקידים...
זה לא אומר ש"תקחי" את זה ממנו
אבל כן שהוא יותר יערב אותך במקומות שמתאימים לך יותר ואליו פחות
וככה שניכם תרוויחו , לא רק טכנית כלכלית .....
בתחילת הנישואים הייתי פחות מעורבת בצד הכלכלי וזה באמת הלחיץ אותי. עם הזמן הסברתי לו שחשוב לי להיות יותר מעורבת כדי להפחית לחץ, ובהדרגה נכנסתי לעניינים יותר ויותר, והיום גם אני שותפה בעניינים האלו וזה מאוד מרגיע אותי. עדיין בעלי האחראי העיקרי בביצוע דברים שקשורים לכך אבל אני מעורבת, לפעמים אומרת לו מה צריך לעשות ויודעת מה קורה.
אני רוצה להיות מעורבת, לא יודעת אם כתבתי אתזה כבר למעלה, והוא גם יודע אתזה, גם כדי לא לחיות באשליה ולתכנן כל מיני דברים שנופלים בסוף כי אין כסף וזה מאכזב ומתסכלל (והוא שיהיה בריא אומר על כל דבר "למה לא? בעזרת השם .." אז אני חושבת שגם בדרך הטבע התכנונים שלי אפשריים)
בקיצור הגענו למסקנות שלפני תקופות לחוצות עם הוצאות מעבר להכנסות או שינויים צפויים בהכנסות אנחנו יושבים ביחד ועושים חישוב מסלול - ולא באמצע שכבר אין מה לעשות.
עוד דבר זה לעשות שיקוף של הנתונים אחת לתקופה, עשינו מזמן אבל דברים השתנו מאז ושוב אני לא רואה את התמונה המלאה...
בכללי בשוטף של הניהול הכלכלי אין לי עניין להיות זו שעושה את ההעברות ומשלמת חשבונות טוב לנו מאודדד הסידור הזה ושנינו מסתדרים איתו מצויין.
מתח נפשי ובטח לחץ כלכלי זה דברים שגורמים בהחלט למתחים לחצים דאגות
ואין פלא ששניכם מתקשים במצב כזה לשמוע על רגיעות.
לגבי זה שהוא נפגע ממך, אפשר להגיד לו או לכתוב לו שלא התכוונת לפגוע או לצער אותו, שאת מעריכה את העשיה שלו ומתוך מתח ודאגה כנראה דיברת לא בצורה המעריכה שהיית רוצה.
מעבר לזה, יכול להיות שהוא צריך את הזמן שלו להרגע וזה בסדר
אני לא חושבת שצריך עכשיו ללחוץ, וזה לגיטימי שזה מצב מבאס בשבילך❤️ הוא גבר ובעזרת ה' הוא חזק והוא יתגבר.
שניכם מתמודדים עם מצב מאתגר
הוא כגבר בטח חווה גם ככה חוויות לא קלות
גם לך המתח הזה קשה, ואולי גם התסכול שלך לגבי החדות שגרם לדברים לצאת קצת פחות עדינים
ואני חושבת שכנשים אנחנו ב"ה מרגישות יותר
ובנויות פחות למתח וללחץ שלפעמים כרוך בעול הפרנסה.
תחבקי כת עצמך על המצב הלא נעים שאתם נמצאים בו ומאחלת לכם שירווח לכם בקרוב ובשפע.
ועריכה עכשיו כשקראתי את המשך השרשור
הסיבה שיצאה לך בקורת סמויה (ושיוצאת לכולנו תמימול עצמנו או מול אחרים, ביקורת או כעס או קנאה או כל דבר אחר שהוא לא חיובי)
היא שבתוכך היה קושי, שביקש מקום
ביקש שתקשיבי לו, ביקש שתראי אותו- ואת עצמך
שכואב לך שאין מספיק כסף ושאת מתכננת סתם, או שאת מצטערת שאת לא חלק מהתכנון, או כל מיני דברים כאחה ואחרים
שכנראה לא היה להם מספיק ביטוי קודם כל בינך לבין עצמך
וכשאנחנו לא נותנים מקום וקשב בצורה נכונה למה שקורה וכואב לנו בלב,
הוא מחפש דרכים אחרות לצאת ולהתפרץ, כמו קיטור, וברגע שהוא מוצא לו סדק הוא שם...
זו יכולה להיות בקורת סמויה, או מריבה בצעקות או רק תחושות קשות בתוכך של כעס..
יש כל מיני דרכים וביטויים לכאב
והדרך להמנע מזה היא לדעת לחיות מתוך הקשבה וביטוי לעצמך,
כולל ובעיקר לקולות הפנימיים שבך
וככה הם לא יצטרכו למצוא להם דרך להתפרץ בצורה פחות מקרבת ונעימה..
מכנסי בנים מידה 6 ו4 ארוכים, מתאימים לקיץ
עם גומי
מכירות??
כי תאמת שאין לי כח לבדוק בכל האתרים הרלונטים... אלא אם יש שם בוודאות 🥴
לא יודעת אם יש שם אבל החיפוש והסינון שם נוחים ואפשר לחפש בקלות
אם הבעיה זה רכיסת הכפתור כשרוצים להתפנות אז אפשר לפתור את הבעיה עם כפתור תיק תק.
לדעתי זה הרבה יותר יפה ונפוץ ממכנס גומי.
אני קניתי בקסטרו ובצילדרן פלייס.
יש גם למנגו.
נראה לי רוב מכנסי הדגמח הארוכים לגיל הזה הם עם פטנט תיק תק. אי אפשר להבדיל בין זה לכפתור רגיל לפי תמונה לדעתי. צריך לראות בתיאור או לראות בעיניים.
תודה על ההצעה!
אז תדעי שיש אופציה כזאת אם תרצי לכיתה א' נגיד
קניתי למעבר בתחילת השנה. דקים ונעימים
מספיק רחבים, גומי נח. 35 ש"ח לאחד. מחזיקים יפה. ממליצה
