פורום הריון ולידה (עמוד 963)

ומזדהה

אני גם בלי גרם סבלנות

ואני רק בשבוע 30+- ואני כבר בחופש מהעבודה( כמעט)

החום

הכבדות

המתח מהלידה

הכל מוסיף🙈

ויש פה 3 מתוקים שמהצהריים המוקדמים בבית

מפטפטים ורוצים הקשבה יחס ותעסוקה בלי הפסקה

וזה עוד לפני החופש

🙊

אני זוכרת את ההודעה שלך על ההריון ❤️

אז תדע שהזמן עף 🙂

אני הייתי מחפשת מה יש לי לעשות השבוע ואז מרגישה שעובר מהר,לדוג- שבוע הבא טו בשבט אחר כך חתונה בשלישי בערב וכבר שבוע 33

יצא לי לא ברור אני ממהרת חחח מקווה שהבנת 

למה לקחת שלושה שבועות לפני הלידה?

הרבה פעמים העבודה משכיחה קצת את ההריון ואת הציפייה ללידה ואחלה דרך להעביר את הזמן.. 

קניתי שם 2 זוגות אלגנטיות נוחות ממש

לפני שנה 

מורידה

אנסה להשיג לך קישור

הם מעולים ממש

גם באיכות וגם בנראות

זה ספורט, אבל עדין יותר מנעלי ספורט אחרות

בלי שרוכים

יש לי דגם דומה. הן מאוד נוחות

סליפ און נשים | GOwalk Arch Fit - Delora

https://www.flyfoot.co.il/product/549121/

מצאתי רק סניקרס, אבל נראה נח

נסי ליצור קשר עם הרופאה

שבוע 36 זה מעט מוקדם לפקק רירי, במידה וזה אכן זה

כדאי להתייעץ עם המוקד

כל דימום שהוא לא הפקק הרירי, מחייב בדיקה

אם תולים תיק כבד אז היא באמת פחות יציבה, אבל לא חייבים לתלות תיק על הידית, אפשר לשים בסל.

יכולה להגיד לך שהתלבטנו גם על אינגליזינה אלקטה, היא גם די קלה, החלטנו על הנונה בעיקר בגלל הקיפול המאד מאד פשוט שלה

פשוט אמרו לנו בחנות שזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן עם מדרגות.

אולי בגלל זה כל פעם שאני מקפיצה אותה קצת מדרגות אני מרגישה שהירא מתפרקת

היא לא הכי קלה אבל בגלל הגלגלים האחוריים הגדולים שלה מאד נוח להעלות אותה במדרגות

אני ג"כ בקומה ראשונה בלי מעלית

לא יצא לי להרים אותה ככ אבל כשבדקתי עגלות זה היה שיקול בשבילי אז זוכרת שבהשוואה לאחרות היא קלה 

אחת העגלות המשולבות הכי קלות.

את יכולה לבדוק באינטרנט לגבי עגלות שונות כמה בדיוק הן שוקלות. ולשים לב שגלגלים גדולים עוזרים לעלות מדרגות. (אני עולה עם בייביבוס שלוש קומות... ומרוצה ב"ה).

ממליצה לשאול בפורום של קובי סופר. הוא יבואן עגלות ומכיר הכל.

הוא ייצר אותה על סמך כל הדרישות שהוא ראה שיש לאנשים לאורך השנים. שימי לב שהוא עדיין נניח ממליץ על עוד עגלות ויכול להשוות ביניהן אבל ברור שהוא חושב ששלו הכי טובה כי הוא הביא את כל הדרישות שהוא ראה שאנשים מחפשים

בגדול מרוצים מאד.

היא לא הכי קלה שיש

אבל יציבה ויחסית לעגלות אחרות היציבות היא קלה.

אנחנו עולים 2.5 קומות.

לא בקלי קלות, אבל בסדר

וכמובן בנקסט יש סטים מהממים

ואפילו בשיין אבל פחות איכותי

בחופשיות, ועוד ליד אמא

את לא מכירה את כל המערכת יחסים והקשר בניהם

נכון מה שעלה כאן באמת מבאס ומכעיס ומעליב לשלא נותנים מקום לשתף בקושי

אבל לא על כל דבר מפרקים יחסים

בטח לא בין הורים לילדים

זה בחירה שיש לה מקום אבל לא על כל קושי נקודתי ..

חושבת שבמצב בו התגובה של האמא לשיתוף בקושי היא ככזאת מעליבה

היתי באמת עושה עבודה של לשחרר את הציפיה והצואך לשתף בקושי .מבינה שזה לא השיח ששייך איתה

אין לה גלים להתמודד עם זה..זה מציף אצלה מקום רגשי ולא מתוקן

ועדיף שלא פשוט

זה תהליך עד שמפנימים ולא מצפים בשלום

לוקח זמן וזה לא ץמיד קלכי זה צורך טבעי לשתף

גם אני מתקשרת לאמא שלי

ויודעת מה פחות עובד איתה

ויש לה גם תגובות שהן פחות מדויקות לי

ומשתפת רק איפה שמצפה לתגובה נעימה

נכון היא לא חלק מהיומיום שלי במובן העמוק לצערי

ולרוב מדברת איתה בעיקר בשבילה כי היא לבד

אבל זה עדיף מלהפגע שוב ושוב

האמת לא רק בנושא הזה

הכל קצר חד מכליל חותך..

העולם מורכב..

קשרים מורכבים מכל מיני

ומכמה שורות שנכתבו פה

את לא יכולה להגיע למסקנות חותכות ונחרצות כאלה

במיוחד שמדובר בשיחה עם ילדה גדולה - אישה נשואה עם ילדים

זה לא נעים וודאי פוגעני.

השאלה היא מה מתאים יותר לפותחת - צעד אחורה ופחות לשתף/ לפתוח את זה מול האמא

יש אימהות שמרגישות שהאחריות לשמחה של הילדים שלהן עליהן. ולכן כל מורת רוח תערער אותן. לצערי גם אמא שלי כזו, ולכן היא לא מהווה עבורי משענת רגשית. כי היא לא מסוגלת.

אני החלטתי לא לפתוח את זה, מכל מיני סיבות

אז למדתי להכיר את הטריגרים שמקשים על השיח איתה, ולשתף פחות בדברים שקשים לי כי היא ישר תוקפת אותי בכעס עם פתרונות או האשמות. ואני יודעת שזה מכאב, אבל אני רוצה לפרוק. לא פיתרון, ולא מסקנות לעתיד או נו נו נו  כי תגובה כמו 'למה לא עשית xyz ?!?!'

או

'מה זה הדבר הזה?!?! איך נתת לזה לקרות?!'

ממש מכבה אותי. כי יש בה המון ביקורת, אבל בעיקר הרבה חוסר רגישות

אז אני לא משתפת תוך כדי סערת רגשות, אלא רק לאחר מעשה בשלב שזה שיתוף בעלמא ואני מסוגלת לצחוק איתה על זה כי יש לה הומור שחור נהדר, אבל לא אתרחק ממנה בשום אופן כי היא יקרה לי, אז כן אשתף בדברים אחרים שהיא יכולה להיות לי אוזן קשבת בהם ויש לנו חוץ משיתוף בקושי שהוא פריקה הרבה מכנה משותף אחר.

זה אגב בהרחבה גם לפותחת כי לא היה לי זמן להרחיב קודם

אז בשעת מעשה את לא מספרת לה שום דבר?

רק אחר כך?

ממה מורכבת השיחה שלכן?

את כמובן לא חייבת לענות💙

ולגבי נושאי שיחה - יש לי מספיק בדיעבדים לשתף כל פעם

אבל בכנות, ברור שהשיחות איתה הן לא שיחות עומק.

מדברות על אקטואליה וענייני דיומא כמו קניות ויוקר המחיה, בכללי על המשפחה, שיתופים על הילדים, איך עבר לה היום וכאלה.. 

וכל כך לא מה שהייתי רוצה

אבל בכנות מרגישה שאין לי ברירה

אבל במידה ואת בוחרת לא לפתוח את זה - זה מה שנשאר בעיניי

בכלל, לדעתי, רוב האנשים מתקשים להכיל סערת רגשות של אחרים בזמן אמת..

השם זימן לי דמויות אחרות בחיי שימלאו את המקום הזה של השיתוף, אבל אמא יש לי רק אחת. ואני צריכה אותה. אז אני לוקחת מה שיש לה להציע לי בשמחה ובעיקר מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא באמת לא יודעת אחרת

וגם אני חששתי לעשות צעד כזה,

אפילו הרגשתי קצת אובדן במובן מסויים וזה שרט אותי לחשוב שאני מיוזמתי מוותרת על קשר עמוק עם אמא,

אבל בדיעבד אבל ממש שמחה על זה ולא מרגישה עכשיו את מה שאת מרגישה.

ממש טוב לי ושמח לי.

את אבא משתפת קצת יותר, ויש אנשים אחרים.

מול אמא זה רק סביב להתגאות בילדים, להכין להם ציורים, ברכות גנריות, להשקיע במתנות.. דברים חיצוניים כאלה,

אין באמת שיתוף ועומק והכל בסדר.

טוב לנו ושמח לנו ככה.

אם אין עם מי לדבר ואי אפשר לשנות בן אדם בגיל הזה, באמת לא חייבים לשתף. בוודאי שעדיף קשר "רדוד" יותר מאשר להיפגע שוב ושוב.

קשר רדוד יכול להיות מקסים. באמת.

היום הרבה יותר קל לי לפרגן לאמא שלי, כי אני לא מצפה ולא נפגעת במקומות אחרים,

אז אם היא קנתה משהו לילדים שלי למשל, אני עפה על זה אבל באמת.

בלי להרגיש את הצביטה הזאת של מה שווה המתנה בלי היחס..

עם הזמן למדתי שאין ממי לצפות לתגובות כמו שאני זקוקה..אז זה לא באמת עוזר לנסות ולנסות ולנסות ואולי נפעם

יותר קל לשחרר את הציפיה ולהבין

שיש לה הרבה טוב לתת לי

ויש טוב שאני יכולה לתת ולהעניק לה

ואת זה אין לה לתת פשוט. מיומנות שיחה שאין לה.

ומנסה למצוא לזה אפיקים אחרים

לכל אחת יש רצון איך קשר עם משפחה אמור להראות במצב מתוקן

אבל המציאות מציבה ציור אחר

וצריך לזהות מה בר שינוי ומה לא

ומה שלא- ללמוד איך להתנהל שם עם מינימום פגיעה

כנראה היא לא הבנאדם הנכון לשתף❤️

מציעה לך לא לשתף

נשמע קשה

יש סיכוי לדבר אתה על זה ולהסביר את הרגשות שלך? בזמן רגוע ועם מחשבה איך בדיוק להעביר את המסר - של הצורך שלך שלא נענה פה ומה זה עושה לך, ואיפה הקושי שלך. עם הרבה הבנה גם למקום שלה, בלי האשמה ובעדינות.

אני חושבת שכדאי לנסות אפילו אם היא לא רגילה לשיח כזה.

אבל גם לקחת בחשבון שגם אם היא תבין - לא יקרה שינוי ברגע, אז לעת עתה באמת לדבר אתה לרוב בנסיבות יותר משמחות ולחסוך בפרטים פחות נעימים.

אי אפשר לדבר איתה.

היא פשוט תיפגע ותתעצבן ושוב...זה יתהפך עלייייי

גם לי הייתה תקופה שכל שיחה עם אמא הייתה טעונה והרגשתי שאני צריכה להתהלך בעדינות על ביצים כדי לא לשבור אותן. אז בינתיים חיבוק

ארשום תובנותיי בהמשך

יש אנשים שמאוד קשה להם להכיל רגשות כואבים

בשלב מסוים למדתי שעם אמא שלי יש רק דברים ספציפיים שאני יכולה לדבר איתה עליהם...

לא הנושאים המורכבים שדורשים הכלה רגשית

אבל מצאתי אנשים אחרים שאני יכולה לחלוק איתם נושאים כאלה

זה ממש לא קל. חיבוק. תחלקי איתנו

וסיטואציה באמת ממש מבאסת עם הטכנאי

בעקרון אם גילית הריון וחשבת שנפל צריך לודא את זה

או מעקב אחרי בטא עד איפוס

או או''ס

כדאי לבדוק

מספיק שישאר חלקיק קטנטן שעדיין מחובר אז הבטא ממשיכה לעלות, לאט

קרה לי באחד מההריונות הכימיים

באיזשהו שלב זה ירד

אבל יש הרבה הריונות שמתחילים עם דימומים ומסתיימים תקין

בעז"ה שגם הפעם!

ההנחיה היא להיבדק במקרה כזה במוקד הנשים אולי אפשר לתת איזו תמיכה וגם לבדוק אם זו המטומה

לא יודעת אם זה דחוף היום

בכל מקרה תשתדלי לנוח ולשתות הרבה

הלכתי להבדק ולא ראו שום סיבה לדימום.. 

אצלי גילו בעבר המטומה ככה

והיו פעמים שסה אען הריון שנפל

2. אני אומרת ׳חבל שאתה מלכלך לנו את הבית׳ ואוספת בלי לפתח מזה דיון

3. אני מציעה כמה אפשרויות וזהו, לא רוצה לא צריך.

4. הבן שלי בן 3 וכבר מודע למשמעות של התקפי בכי. מצליח להרגע לרוב תוך כמה שניות עד כמה דקות. בעיקרון אם אף אחד לא מתרגש מהתקף בכי והשיח לא מושפע בגללו, ההתקפים הולכים ומתקצרים עד שהם נעלמים בגיל כלשהו, לא זוכרת מתי.

אני הייתי מנסה להתחיל משינוי תודעתי, שלך

לא לקרוא לזה גיל שנתיים הנורא

זה יכול להיות גם גיל שנתיים הכי טוב שחווית עד כה

נקודת ההנחה - בגיל הזה, היא שילד שמתעקש על משהו/ אומר הרבה לא הוא ילד שמפתח את העצמאות שלו

כלומר בבסיס יש פה משהו חיובי

אלא שלפעמים זה מתפרש אצלנו לא נכון

לגבי מה ששאלת

1.אם הוא בוכה ומעוניין במשהו, למרות ההסבר שנתנו לו והאמירה שזה לא מתאפשר, אפשר להגיד: אני מבינה שאתה מאוכזב אבל כרגע אי אפשר, אולי בהמשך.

ופשוט להמשיך כרגיל. הייתי מוסיפה גם חיבוק. סך הכל הבכי שלו נובע מתוך אכזבה

2. תלוי סיטואציה, צריך נורא להרגיש את השטח.. אם זה נובע מתסכול הייתי אומרת חבל שאתה זורק את האוכל, כנראה שאתה לא רעב ומניחה בצד. אם זה נובע ממקום אחר, הייתי אומרת שאנחנו לא זורקים אוכל, ומרימה את מה שזרק. משם ממשיכה כרגיל בלי לעשות מזה עניין

3. מציעה כמה אופציות ואם הוא לא רוצה אז מוותרת ואומרת שזו בחירה שלו

לדעת על מה להתעקש ועל מה לא..

לצמצם כמה שפחות

מה שהחלטת להגביל- זה בסדר!

תהי ברורה ועקבית כמה שאת יכולה

אבל אחרי אשאמרת לא והוא הבין תשני ראש

עכשיו את לא השוטרת שמדבילה

כבר הגבלת

עכשיו את האמא שעוזרת לו להתנודד עם האכזבה או הכעס או התסכול שה'לא' הזה עורר בו

פשוט תהי לידו

עם שדר שאת מבינה אותו ופב עבורו

אוי אני רואה ממש קשה לך לוותר על הפרי שאצית. זה באמת לא קל כשכל כך רוצים ואי אפשר. אני מבינה אותך.

וזהו

לשתוק קצת

לתת לו קצת זמן..

זה לא לתת לו לבכות לבד

זה פשוט להיות לידו ולתמוך בו בשקט ובהכלה בהתמודדות שלו.

לא לחזור וב ושוב על ההגבלה זה רק מציף שוב ושוב

הוא כבר הבין בפעם הראשונה או השניה

עכשיו הוא פשוט צריך זמן להאסף

אפשר לנסות אחרי כמה דקות לתת לו נק' אחיזה-

להסיח את הדעת, להציע משהו אחר -רוצה לעזור לי לשים כוסות בשולחן? כי אתה ילד גדול!

רוצה להביא ספר ואחרי האוכל נקרא סיפור?

כל מיני כאלה..

שיעזרו לו לצאת מהלופ

וזה מתאזן לאט לאט כמה שההבנה גדלה ויכולת דחיית סיפוקים מתפתחת

כרגע אין לו את הכלי הזה עדיין

הוא רק לומד אותו לראשונה ולכן זה לא קל

לאט לאט...

חושבת שבין 3-4 זה מתאזן יותר

גם לפני יש סכוי

הכל תלוי בילד

מזדהה..

מה שעוזר לי לפעמים כשמתעקשת על משהו להסיח את דעתה במשהו שאוהבת לדוג- אוי תראי הנה תינוק בגינה או במדבקות וכו. לגבי הבלגן עם האוכל גם אצלי לאחרונה מנקרת רבע מהצלחת ואז הופכת, זורקת, שופכת מים, התחלתי פשוט להוציא אותה מהכסא ולסיים את הארוחה כי ראיתי שגם אם אני משאירה לא אוכלת עוד, ברגע שנחה עליה שובבות. כשמוציאה אומרת לה זה לא נעים, את עושה בלגן או משהו כזה.. לא יודעת כמה נכון לעשות ככה..

1. להסביר בעימות ולשחרר.. לא נכנסת ללחץ מהרצון שלו. לשדר שמה שהחלטת זה הכי טוב עבורו! וברור שהוא לא רואה את זה ועדיין ימשיך לרצות..

הייתי מנסה להסיח את דעתו אחרי שאמרתי לא.

2. אומרת שזה לא מתאים וחבל על האוכל . כנראה אם זרקת אתה לא רוצה ואוספת.. לזכור שהוא עוד קטן

3. להציע 2,3 חלופות.. לא רוצה לשחרר את עשית את שלך כנראה עייף/לא רעב

בהצלחהה!

היא בוגרת וכבר מגיל שנה וחצי יש לה דעות והחלטות משלה... אחרי כמה נסיונות ללכת ראש בראש שהסתיימו בהפסד של שני הצדדים למדתי לשדר לה שאנחנו באותו צד ושאני מבינה אותה.

למשל כשהיא רוצה להתלבש או לעשות דברים לבד אני נותנת לה תחושה שאני בעד, משבחת אותה ומחייכת אליה ומכוונת אותה בשקט בשקט שתצליח. כרגע היא כבר למדה שביחד זה הכי כיף אחרי שהתלהבתי על זה כמה פעמים.

אם היא רוצה משהו ואני לא מרשה אני החלטית ומסבירה ובמקביל מכילה את ההרגשה שלה "את רצית...? אבל אי אפשר כי אכלת מספיק/כי זה של אח שלך/ אחרי שתסיימי את ה.. תקבלי.."  לפעמים חוזרת על כמה פעמים בצורה אחרת כדי שתבין את המסר.

שוב, משתדלת לתת תחושה שאנחנו באותו צד. בצורה הזו לרוב היא מקבלת את זה ממש בהבנה גם אם מתבאסת קצת.

ונראה לי מאוד עוזר שיש אחים גדולים והיא לומדת מהם להקשיב לאמא אז תחשבי על זה שההתמודדות שלך כרגע היא חשובה גם מול הקטן כרגע ובעתיד אבל גם לאיזון נכון של המשפחה. לי זה נותן כוחות כשאני מבינה שזה יותר גדול מסתם אירוע מעצבן על משהו נקודתי אז שווה להשקיע מחשבה וסבלנות בתגובות.

אגב לגבי זריקת אוכל או דברים הייתי לוקחת לו ולא מביאה יותר ומורידה מייד מהכיסא אוכל, שילמד לפעם הבאה. או נותנת לו אפשרות להרים מה שזרק ורק אז מחזירה לאכול אם הוא רק בתחילת הארוחה

בהצלחה

גם שלי כן שנתיים עם המון הפגנות וביותר ממושכות על הרצפה.

וכמו שאחד הגדולים אמר היום בשבת- כל הבית לא רק שלו... אי אפשר לתת לו כל מה שהוא רוצה ומחליט.

אז ממש חשוב להבין שזה שלב התפתחותי.

לשמוח בזה, לצחוק מזה, ולדעת שזה צפוי, וזה בדיקת גבולות טבעית .

וכמה דברים פרקטיים - אנחנו אחרי שאמרנו את הלא. והוא התחיל את הבכיות. ברור שהבין כי בגלל זה התחיל לבכות ונשכב על הרצפה... אז לא חוזרים שוב, על הלא. לפעמים אני מסבירה שוב, ולפעמים פחות . מה שבעיקר זה להעביר נושא, להעסיק בדבר חדש בהתלהבות . סיפור/ בימבה/ לצאת לחצר / אחים / אוכל / שתיה.

לפעמים זה  היסטריה ואז אין כ"כ קשב לרעיון אחר. אז מביאה איתו מוצץ ושמכה ומניחה להרגע בעגלה. ככה אני מרגילה אותו ללמוד להרגע לבד.

אצלנו זה עוזר.

ולגבי האוכל כשהוא מתחיל עם בעיות של סרבנות / זריקה. אנחנו לוקחים סיפור ומסיחים את הדעת מספרים בהתלהבות את הספר, ומאכילים בכפית .

גם אצלנו עושה הרבה "קונסים" עם אוכל. אז לרוב יושב עלינו באוכל. זה מאפס אותו. ומצליח לאכול .

ולנו גם זה טוב כי יש שליטה על הזריקה והבלאגן.

הלכנו לטיפת חלב וכולם שם היו תינוקות שינקו/ אכלו מבקבוק ופלטו וניגבו להם את הפה וכו'

והבת שנתיים שלי פיטפטה ושיחקה והבינה והביעה והיה כזה כיף לראות,איך היא גדלה - היא כבר לא תינוק קטן שמאכילים ומנגבים ומנדנדים אלא אישה קטנה!עם רצונות, עם יכולת לנהל איתי שיחה! זה מדהים!!! איזה פלא הגדילה הזו.

התאור שתיארת כל כך הזכיר לי את הגיל שנתיים שהיה אצל הגדולים,שהתייחסתי לכל הפגנה שלהם... היום אני לא בפוקוס רק עליה ואם היא לא רוצה לאכול אז לא קרה כלום כי אני מתעסקת עם הילדים האחרים ואז היא לא רואה עניין בהפגנה ארוכה,ואני לא מודאגת כי אני יודע שהיא כבר תיקח לאכול משהו כי היא רואה אחרים שאוכלים.

לכן נראה לי שזה גם סוג של התבגרות שלנו- הילד מלמד אותנו שהוא יצור נפרד מאיתנו.

ולכן ההתנהגות הזו יוצרת אצלנו הרבה רגשות בלב כי זה קשה גם לנו השלב הזה,ואז הם מרגישים את הרגש שלנו ונוצר "מאבק" גדול.

לכן עור לי בזמן הפגנה כזו לשיר לעצמי - עוף גוזל חתוך את השמיים...🐣🐣🐣

וכשאני לא מלאה רגשות שליליים גם הילד פחות מלא רגשות.

ילד ראשון מלמד אותנו הרבה דברים. זו למידה גם לו וגם לנו.

מניסיון של שנים:

לא דומה שום דבר מילד בכור לילדים שאחכ..

יש משהו פשוט יותר אצל הקטנים שגדלים בבית עם אחים מעליהם.

אצל הבכור? זה לפסוע בשביל חדש שעוד לא סלול.. והוא רק שלכם.. של הבית שלכם.. וזו וואחד למידה..

קחי נשימה עמוקה וקחי חיבוק, ועם תפילות להיות מדוייקת ונכונה וסבלנית, בהחלט גם התייעצויות, קריאה, למידה, אבל בעיקר בעיקר הקשבה עצמית למה מרגיש לך נכון.

אתם בתחילתה של הדרך..

וכמו כל דרך יהיו רגעים קסומים של ציפורים ופרפרים

ויהיו רגעים של סלעים ובורות, קוצים ורוח שמאיימת להעיף הכל.

וזה השביל שלכם. של גילוי העצמיות שלכם כהורים, כל אחד בתפקיד שלו- בדרך כלל כל אחד מביא זוית אחרת, מעברו, ממשפחתו, מהרגליו, וצריך ללמוד לדעת להכיל ולשמוע, להשמיע גם כן, ולבנות את הדרך שלכם.

מאחלת לך המון בהצלחה בגילוי הזה, בהורות הצומחת, במסע בהמשך של ילד שני- למידה של קשר בין אחים, שזו גם למידה חדשה בעולם. לא דומה ילד אחד לשניים..

(אני טוענת, שהמעבר בין אחד לשניים הכי .. איך נאמר.. הכי מאתגר.. אח"כ כשאת לומדת את העניין של שניים- ילד שלישי נכנס יותר בקלות למערך הביתי..)

בהצלחה ממוש!!

את נשמעת אמא נהדרת מלאת הקשבה ולמידה,

תחבקי אותם ואת עצמך, זה המסע שלכם.

ממני,

נביעה, אמא ל8, בדרך ל9 בע"ה יתברך...

לא לכולן כמובן אבל להרבה ..

סיימת את השליש הראשון...

ועכשיו החיים יהיו יותר קלים עד השליש השלישי..

בהצלחה אהובה

נותנים כמה ימים שאמר הרופא.

אחרת הדלקת עלולה לחזור, ועלולים להתפתח חיידקים עמידים שיצריכו אנט' חזקה יותר בפעם אחרת.

אבל החום ירד לפני שנתתי את האנטיביוטיקה החדשה, אז המשכתי לתת לה את הישנה

אבל אם היא לא השפיעה ב48 שעות הראשונות אולי בכלל הירידה של החום לא קשורה לאנטיביוטיקה?

אני לא מכירה את הבעיה הספציפית.

אבל אאל"ט בשירשור הקודם, מישהי כתבה שזה לקח אצלם 3 ימים עד שהחום ירד.

כאן-

אצלנו השתפר רק אחרי 3 ימים של אנטיביוטיקה - הריון ולידה

הייתה לי דלקת ממש חריפה בדרכי השתן ולקח שלושה ימים לאנטיביוטיקה עד שהיא הצליחה להוריד לי אץ החום ולהקל עלי

גם אם החום נעלם צריך לסיים את האנטיביוטיקה כדי שהדלקת תעבור ולא תחזור..

במיוחד שאם מפסיקים לקחת אנטיביוטיקה אז זה גורם לחיידק שגרם לדלקת להיות עמיד לאנטיביוטיקה שהיא לקחה.

שהוציאו לי אותו.

זה יכול להשפיע כל כך הרבה זמן?

ולה החודש הזה אני כבר שבוע עם הכתמות? ועדיין המחזור לא הגיע

בול כמו שאת מתארת

הרופאים לא מתרגשים מזה..

מה הסיבות לזה?

הההתקן לא היה עם הורמונים... אז למה זה ככה?

וזה לא פוגע בסיכויי להיכנס להריון שזה ככה?

זה כן עם הורמונים... אז אצלך זה יכול להסביר את זה..

אבל לי היה התקן לא הורמונלי אז זה שונה ..

אבל לא בטוחה

@YaelL

יצא לי כמה ימים אחרי ביוץ 21.1 

אני מבינה ממה שכתבת שזה נמוך ואולי לכן יש דימומים?

אבל יש מצב גדול שזה גורם לדימומים

אם זה לא עולה יותר מזה

עד היום לא הציעו לך לקחת פרוגסטרון אחרי ביוץ??

אני לא יודעת בדיוק כמה, כנראה 3-4 ימים מהביוץ.

משום מה בUS בחמישי שעבר הטכנאית פספסה שאני לפני ביוץ ואפילו לא זיהתה זקיק אחד גדול.

ככל הנראה בראשון או שני היה ביוץ כי בחמישי  הזה הטכנאית (אחרת) ראתה גופיף צהוב וסימנים של אחרי ביוץ.

שאר התוצאות היו: LH4.15

Estradiol333  pmol/L

FSH 2.53 

יש לך מושג מה זה אומר?

[שם] עזר מציון יעוץ רפואי

‎03-614-4444‎ [נייד]

אם את בכללית

יש לרופאים מומחים הסדר עם המושלם.

תבקשי מהם רשימה..

לק"י

אחד הדברים שמלחיצים אותי זה כשצריך לפזר ילדים מוקדם בבוקר.

אבל הצלחתי לפזר גם 3 ילדים בלי רכב, ולהגיע לעבודה בשמונה (לפעמים או לרוב אני לוקחת מונית בימים האלה).

גם הילדים וגם העבודה?

ויש סיכוי למצוא מקום עבודה יותר קרוב? אולי קרוב למוסדות של הילדים?

גם בעלי מורה, בשנה שעברה עבר קצת רחוק מהבית והגיע לביה"ס באוטובוסים אבל הילדים היו במרחק הליכה מהבית אז הוא היה לוקח את חלקם בדרך לתחנה. השנה הוא עבר לבי"ס אחר הרבה יותר קרוב הביתה (גם הוא עבר רק בגלל המרחק, למרות שאהב את מקומות העבודה שנה שעברה, וב"ה הגיע גם למקום עבודה טוב). עובד מרחק הליכה מהבית וזה באמת מאוד מקל, גם כשהוא מוציא את כולם למסגרות ברכב הוא מגיע מאוד מהר לביה"ס.

אבל זה לא התקדם. .

אני אנסה למצוא משהו גם קרוב, ה יעזור 🥴

בעקרון הסגירה של האלומיניום מספיקה לדעתי

בדיוק קנינו אחת שהסגירה חוזרת מנותקת לגמרי

אבל האלומיניום אוטם את החבילה לגמרי.. הפלסטיק זה לסגירה חוזרת אחרי הפתיחה. יש סיכוי שהפתיתים של המטרנה הגיעו לשם פשוט כי מישהו ניער או הפך את הארגזים.

הדבר היחיד שנשמע מרתיע זה שהחבילות דביקות

נראה ממש אטום מבחוץ ועדיין קצת פתיתים בלמעלה של הפלסטיק חחח

בכל מקרה הגברת לא מתלהבת מהדייסה 😑😑😑

ה יעזור היא שונאת תמל ודייסות על כל גוונם 

אבל אני לא קניתי מספיק דייסות בחיים שלי כדי להיות בטוחה

ובכנות - לא יודעת

אז לפחות הקפצתי חח

מתחילים סימני ביוץ יראו באולטרסאונד זקיק ואת הרירית מתחילה להתעבות

אני מניחה שאם זה מה שהיא אמרה לך היא התכוונה שהיא לא רואה שום דבר באופק