פורום הריון ולידה (עמוד 98)

אם כן אז יש בקניונים פינות יחסית שקטות (פחות רלוונטי לחופש הגדול) ליד שולחנות וחיבור למחשב.

אני חושבת שסה נועד בין השאר כגי שאנשים ינחלו שם ויקנו "על הדרך" דברים.

כלומר זה לגמרי בסדר להתנחל שם כמה שבא לך..

הקניון נראה לי פחות רלוונטי בחןפש🙈

אני בורחת מהבית כי אין לי מקום שקט לעבוד🤣

איפה במרכז? אני יכולה להציע לך את הבית שלי לארבעת הימים בתחילת שבוע הבא 😄

אולי יש לך שכנים שיוצאים לנופש?

מאמינה שהספריה באוניברסיטה נפתחת מוקדם.

או שיש שם חדרי לימוד אחרים.

(למי שנוהג זה כנראה מובן מאליו, אבל מי שלא סתם חבל לשכוח)

רק צריך להראות תעודת זהות בכניסה.

רק כדאי לבדוק מראש איזה ספריות פתוחות בתקופה הזו, בגלל שחופשת סמסטר לא בטוח שהכל פתוח.

מקום מהמם

אפשר להשכיר לכמה שעות או ללילה

הם כותבים על עצמם שבנו את הספא במיוחד בהתאמה לזוגות דתיים וחרדים 

אבל לא פנוי ביום שאני צריכה😪

אולי מישהי מכירה עוד משהו כזה?

תודה רבה לך!!!

אם נמצא בייביסיטר אז זה יעזור

תודה!!!

וילנס

ויהלום ברמה

משכירים לפי שעות וממש טובים.

אם כבר מתאים לך נסיעה אז אולי גם בגוש עציון? 

כמובן מותאם לחרדים 

נראים מקומות שווים ממש

בטח המחיר בהתאם? 😉

וילנס

אוונספא

בריכה ברמה

אם לא תמצאי ברשת אחפש לך מספרים

לא מעשי מקווה בחופש

בריכה ברמה זה רק בריכה לא? אני צריכה עם מיטה...🙈

בלי שיהיה מביך....

אם הייתי חושבת על זה מראש אולי הייתי אומרת שלא מסתדר לנו חלק מהימים

אבל האמת שגם זה לא בטוח

אין לי כל כך ברירה חייבת לארח אותם

זה משפחה קרובה שאין לה איפה להיות כרגע

עקב שיפוצים.

פשוט שכרנו חדר במלון נחמד. לא יוקרתי אבל גם לא משהו עלוב כדי שיהיה לנו נעים.

אמרתי לילדים שאחרי כל השבוע שלא היינו בבית אנחנו צריכים קצת לצאת

יצאתי לטבול, נפגשתי עם בעלי קנינו אוכל, הלכנו למלון

חזרתי לפנות בוקר לבית המארח כי היו לי עדיין קטנים ולא רציתי שיהיו לבד בלילה.

זה אמנם עלה הרבה כסף כי לקחנו חדר במלון ותכלס היינו שם רק כמה שעות

אבל זה היה הפתרון הכי טוב....

באזור בית שמש ממש זול

@הבוקר יעלה

ייש צימרים לפי שעות בכמה יישובים

מה שנתנו לי פה גם היה תפוס וגם יותר יקר

ותודה רבה לכולן!!!

והאורחים בסוף אמאוד לנו שהם יוצאים בערב🤭

אבל החלטנו בכל מקרה ללכת להתפנק...

לק"י

לשיקול דעתכן אם להכנס לקישור.

(או שברשותך נמחק אותו? מבינה שכוונתך היתה טובה, אבל בכל זאת).

כנראה רימון צנזר לי

בטח שאת יכולה למחוק

שזה למטרה לא טובה, לא?

אני מחפשת משהו שפונה לדתיים

במושב

לא איזה מתחם

היינו והיה ממש אחלה!!!

אם את רוצה אני אכתוב לך בפרטי פרטים מדוייקים

ועוד רעיון, ניסיתי סיפור לפני השינה? לספריית פיגמה למשל יש סיפורים מוקלטים ממש מתוקים. מתאימים לכמרי לגיל 4-5. אפשר להתנות את הסיפור בשעת כניסה למיטה או שמתחילים סיפור רק כששניהם במיטות. אצלי זה עוזר להם להירגע, ולי נותן כמה דקות לנשום לבד לפני התחלת הבקשות של אני צמא אני צריך לשירותים

קודם כל זה מאד קשה ומתסכל כהורים

חוסר אונים

לא להבין מה הוא רוצה

עייפות ותסכול.

בשביל שינה טובה ילד צריך להרגיש בטוח ואסוף.

מה מונע ממנו להרגיש ככה וגורם לו להשתולל?

לדוגמא תחושה של חוסר בטחון, חרדה, הצפה רגשית שהוא לא יודע לפרוק ועוד.

ממליצה קודם כל להתחיל את השכבה קצת  יותר מוקדם ולקחת בחשבון שהוא כנראה זקוק ליותר זמן לפרוק מטענים.

ככל שילד מרגיש שהודפים אותו כשהוא לא רגוע ובטוח, הוא יותר נצמד ומבקש מענה, הוא רק

לא יודע להסביר את עצמו לעצמו ולהורים.

לכן בעיני בדרך כלל יעזור ליזום בעצמכם קשר, חיבוק, סיפור, לשאול איך היה היום, להציע עיסוי מרגיע,

להשאר קצת לידם עד שירדמו

(אפשר להתחיל מליד המיטה, לעבור לפתח החדר וכן הלאה)

אם ילד לא רגוע, לשאול אם הוא עייף, אם הוא מתרגש אם משהו מפחיד אותו או מפריע לו.

לעזור לו לתמלל ולהוציא.

במקביל ללמד גבולות: אני רואה שאתה ממש רוצה להיות עם אבא/תאום.

ככה זה לא נעים, בא תשב ליד אבא ככה.

בא תתן לו חיבוק נעים וכן הלאה.

בשלבים:

1. להבין מה הצורך שלו (לדוגמא קשר וקרבה, אי פחד וצורך בבטחון)

2. לתמלל אותו ולתת לו מקום

3. להציב גבול- איך כן ואיך לא מתאים.

קודם כל תרימי לעצמך, זה שאת דווקא לא "זורמת" אלא לומדת ורוצה להביא את המכסימום - זה ראוי להערכה ולשבח, קודם כל של עצמך.

עכשיו שילמת על קורס, ואת מרגישה שזה לא היה נכון.

כמה זמן עבר מאז שנרשמת לקורס? כמה הספקת ללמוד ממנו?

ועוד כמו שאמרת, בחופש הגדול (שאני אישית מרגישה שלא מספיקה כלום ושום דבר גם בשוטף החשוב כמו להכין ארוחות נורמליות אפילו... בטח שלא מעבר)

אולי שווה לתת לזה הזדמנות? 

למה התכוונתי לגבי הסוף שעונה על ההתחלה - השאיפה הזו לאבקת קסמים, והציפיה לראות תמורה (יחסית) מיידית להשקעה.

גם הדרכת הורים הכי מדויקת ומתאימה לך ולהם ולכם כמשפחה היא לא אבקת קסמים, ובכל מקרה יש לנו ההורים עבודה לעשות בשינוי המבט, הדפוסים, ההרגלים, התקשורת וכו'.

וזה לא משהו שקורה ברגע.

אז אולי לאט לאט ויותר בסבלנות וגם בהבנה כלפי עצמך?

מה דעתך?

(אולי טעיתי כמובן, רק מציעה אפשרות)

הרבה שמחה והצלחה בע"ה!

להרים לעצמי תמיד יכול לעזור וגם חשוב;)

זו תקופה מבאסת.

בעיני זה מדהים קריטי ומשמעותי ללמוד לחפש ולהתדייק

בחיים בכלל, ובטח בהורות.

זו השקעה חשובה ומשתלמת, וגם מדברים שלכ התאימו בסוף, כמה שזה מבאס, אפשר ללמוד.

לדוגמא:

מה לא התאים לכם?

למה לא התחברתם?

מה כן חשוב לכם שיהיה?

מה רציתם וציפיתם ולא קרה?

זה יעזור להבין לאן אתם מכוונים.

מעבר לזה, לפעמים לעבור מדבר לדבר בלי לדייק מה אתם לוקחים ומה לא ולמה, יכול להיות דבר ממש מבלבל שמשאיר בלי כלום ביד.

בסוף אכן יש גישות שונות, ודרכים שונות, ולכל אחד יש את התרופה שנכונה לו.

כשהולכים לדברים סותרים במקביל בלי לעבד עלולים להשאר מבולבלים וחסרי אונים וזה ממש חבל.

אם הבנתי נכון התחברתם לגישה ההיקשרותית אבל ראיתם שקורס לבד לא יספיק ואתם זקוקים למענה פרטני?

אולי שווה לחפש מענה פרטני שימשיך את הקו הזה ולא יבלבל אתכם להתחיל משהו חדש ואחר שוב.

ומעבר לזה, באמת אחד הדברים החשובים בעבודה שהיא לא עבודה עצמית, אלא מול ילדים, בני זוג, משפחה מורחבת,

היא להתחיל ממקום שבו אנחנו יודעים לתת מענה לעצמנו, כי בסוף משם הכל נובע.

וכמובן תפילות, לשליחים טובים מדוייקים ומועילים בע"ה

יש הבדל גדול בין לימודים לבין ה"חיים".

בלימודים - אם יש כישרון ופניות הנפש אפשר להצליח בקלות, כי מדובר בדברים ברורים ומדידים.

אבל בחיים - וזוגיות והורות לגמרי נכללות בזה, ובעצם הן המערכות העיקריות בחיים - אין כללים מדויקים ואין דברים שנשארים קבועים לתמיד.

ולכן אי אפשר להשליך ממערכת הלימודים (ואולי גם העבודה נכללת בזה) לבין מערכת החיים.

אפשר ללמוד *על* זוגיות והורות, לא ללמוד *את* הדברים האלו. כלומר - אפשר ורצוי לדבר ולדון הרבה על המערכת הזוגית (איך למצוא זוגיות ואיך לתחזק אותה) ועל המערכת ההורית (איך לגדל ילדים מאושרים ומחונכים) , אבל אי אפשר לצפות שקורס כלשהו ילמד אותנו את כל מה שצריך לדעת עליהן ויפתור לנו את כל הבעיות.

הן דורשות עבודה, עבודה בלי הפסקה, ודורשות ניסוי וטעייה עד שמגיעים לאיזשהם "כללים" שנכונים לכם ספציפית (וגם הם יכולים להשתנות מליון פעם לפי השינויים שקורים בחיים) - וככה זה. אי אפשר לברוח מזה...

מצד שני - בטווח הרחוק ההשקעה במערכות האלה הכי משתלמת🙂 כי אלה הדברים שקשורים במהות האישית יותר מכול, ובאמת נותנים את תחושת הנחת האמיתית שכל אדם מצפה לה...

מצטרפת להמלצה של @מתיכון ועד מעון ללכת לייעוץ פרטני אצל פסיכולוג.

(אנחנו עכשיו עושים את זה אחרי שנים שלא הלכנו לאף ייעוץ, וממש מודים על הטריגר של אבחון האוטיזם אצל הילדונת שהביא אותנו לכך...)

ההמלצה הקבועה שלי היא לפנות לפסיכולוג חינוכי באיזור מגוריכם, אולי לבדוק מה יש בשרות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) באיזור מגוריכם.

אם מתאים לך לכתוב איזור ואולי אוכל לתת המלצות קונקרטיות.

ובכללי להיות פרפקציוניסט זה קשה, בעיקר במציאות של ילדים שלאוב הם הפך הפרפקציוניזם

שזה רעיון מעולה להמשיך עם הקורס. לאט לאט. לכתוב כמה דברים מכל שיעור שאתם לוקחים ומנסים ואז להמשיך הלאה. לעבור תהליך.

ואחרי זה שהדברים ישקעו לתקופה, ללכת לייעוץ פרטני שכבר תהיו יותר על זה ו''תדברו'' את השפה. ולא יהיה צורך להתחיל מהבייסיק.

זו גישה נהדרת.. בסוף תמצאו את הדרך שלכם בתוך הכל. אבל כראש זה ראש ממש טוב.

אפשר אח''כ ללכת למישהי שיש לה מגוון הכשרות וניסיון וידע ולא רק רק בתוך ההקשרותית אם את רוצה. אבל כן הייתי הולכת למישהי שזה הראש הכללי שלה אחרי שתעשי את הקורס, כדי כן לבוא מתוך המקום הזה ועם כלים שלמדת.

ובאופן כללי, ההורות היא תהליך. לא משהו שעושים ומסיימים. ואנחנו גדלים לומדים נופלים וקמים ומתפתחים איתם. אין מושלם. אין לסמן וי. זו עבודת חיים. לתמיד. 

בכל מקרה תרוויחו, זה ידע,  שפה, צורת הסתכלות. חשיפה לזה מאפשרת לאט לרכוש את צורת החשיבה, את צורת ההסתכלות השונה.

יכול להיות שתגלו שחלק מתאים לכם וחלק לא,  אבל פתיחה של הראש תמיד מביאה דברים טובים. תובנות חדשות. על ההורות, על התגובות שלכם. על הנחות היסוד שלכם. להסתכל שנייה מבחוץ. ללמוד כלים ומושגים ושלבי התפתחות שלא הכרתם. זה מדהים לכל הורה.

אני מאד אוהבת בגלל זה לשמוע פודקסטים על הורות, זה משאיר לי את זה במודעות גבוהה יותר בראש, מעצם ההתעסקות בעולם המושגים של הילד וההתפתחות שלו והמניעים לתגובות שלי...

עוד לפני הרווח של ממש ללמוד דברים חדשים שלא ידעתי. 

להגיע לזרימה עם החיים והגידול

אבל זו התוצאה ולא הדרך (לא בטוחה שרוב האנשים בזרימה עם ההורות שלהם)

בעיניי שיטות וייעוצים לא מביאים לזרימה אלא תהליך שלם של למידה ויישום תמידיים

זה מה שאני למדתי לפני שהגעתי לזרימה:

א. לא לעשות-

הרבה הורים מחפשים מה לעשות בכל מני סיטואציות

אצלי הרבה מההצלחה בהורות והבסיס שלה זו ההתמקדות במה לא לעשות

לדוגמא:

1. לא לצפות מהילד לדברים שאינם תואמים למציאות

2. לא לפחד מהילד

3. לא להכריח את הילד לבצע דברים (לאכול לישון להתקלח לוותר וכו)

4. לא להשוות בין ילדים

5. לא להשוות להורים אחרים (אפשר ללמוד מסיטואציות טובות של אחרים אבל לא להניח הנחות מה קורה אצלם בבית)

ב. ניסוי וטעייה-

כל סיטואציה שלא הייתי מרוצה ממנה הייתי מנתחת

מה היתה הטעות

מה לעשות אחרת בפעם הבאה

הסיטואציות בהורות חוזרות שוב ושוב ומאפשרות תהליך ועקומת למידה

ג. לקרוא וללמוד שיטות/ רעיונות בחינוך/ העצמה אישית -

לקחת רק מה שנראה מתאים

לבדוק את זה בניסוי וטעייה

ולבנות דרך שמתאימה לאופי של ההורה ושל כל ילד בנפרד

לשנות את הדרך בהתאם להתפתחות החיים/ ההורה/ הילדים

הלמידה הבסיסית שלי לקחה כמה שנים ומאז ההורות שלי בזרימה

אבל היא אף פעם לא מסתיימת

תמיד יהיו סיטואציות/ דברים חדשים ללמוד

זה בטוח לא יזיק! ואם יש אפילו משפט אחד או עצה אחת שתקחי ממנו לחיים זה שווה את זה.

יש לי המלצה לתוכנית "מבחן הורים" משהו כזה עם עינת נתן. תוכנית קלילה שראינו אני ובעלי בערבים אחרי הרדמות. ודנו בנושאים שעלו אצל משפחות וחשבנו איך זה אצלנו ונתן לנו השראה במה צריך להשתפר פת"ח לנו את הראש🙂

גם ספר של עינת נתן "חיים שלי" תרם לי הרבה.

לעבוד על המחשבות שעולות לך בעקבות זה שמתעלמים ממך... קודם כל, לשים סימן שאלה על המחשבות שעולות- אם מישהי מתעלמת ממה שכתבת, זה כי היא רוצה באמת להשפיל ולהקטין אותך? (נשמע לי סביר שלא... רוב האנשים לא עושים כאלה דברים בכוונה) ואם כן מישהי רוצה להקטין אותך, מה זה אומר עלייך? ולמה זה כל כך נורא?

תכלס יש לאנשים כל מיני מניעים להתעלם מהודעות, כמו ששכחו/ אין להם מה לענות/ סתם אין להם כוח... רוב הסיבות יהיו אישיות שלהם ולא קשורות אלייך בכלל. אבל אני חושבת שזה לא משנה והנקודה היא מה שאת מרגישה מול זה ולא המניעים שלהם...

של הפרעת קשב,

יש לנו מליון קבוצות ווצאפ,

משפחה שלי, משפחה של בעלי, ועוד תתי קבוצות של ארגונים לימי הולדת,

לכל ילד שלי יש לי קבוצה של המסגרת שלו, ועוד תתי קבוצות של מתנה ל..., הקבוצה בלי הגננת, של צהרונים אם יש, של סניף ועוד

ועוד מליון קבוצות שקשורות לעבודה,

ועוד כל מיני דברים שאיכשהו נדחפתי אליהם,.דברים של הישוב/ העיריה...

נשות חיילים והמילואים...

בקיצור, הזיה.

את יודעת כמה פעמים אמרו לי - את באה לאירוע היום?

ואני-??? איזה אירוע?

שלחו בקבוצה הזאת והזאת...

פותחת, רואה שקראתי לכאורה, אבל לא שמתי לב בכלל!!!

ואני אישה סך הכל מסודרת ומפוקסת, בלי הפרעת קשב.

אבל זה קורה כל הזמן! הרי מתי פותחים פלאפון וקוראים הודעות? כל הזמן, תוך כדי שהילדים על הראש שלי, תוך כדי שפתחתי פלא לבדוק מתכון ועל הדרך פתחתי הודעות, כשאני שניה לפני נסיעה ורק רוצה לראות את הכתובת ועל הדרך פותחת הודעות, כשאני בודקת באיזה שעה הפעילות של הילד ועל הדרך פותחת הודעות...

אז אם אני ככה, מה עובר על אנשים מבולגנים? על אנשים עם הפרעת קשב? זה מאוד מאוד קשה לשים לב לכל ההודעות.

עכשיו, אני לא אומרת שלא פוגע, גם בי זה לפעמים פוגע אבל מנסה לדון לכך זכות כי יודעת כמה זה בלאגן במח. 

מתכתבת רק פה בפורומים ומי שצריך אותי שיתקשר.

אבל אני גם אומרת את זה בלי להתבלבל

שיחות וואצאפ (כמו התכתבות בפורום🤭) מצריכות אותי להתרכז רק בהתכתבות בעוד שבשיחה אפשר לעשות עוד דברים במקביל. 

פעם כדי לשאול משהו היה צריך לבקש רשות לשאול.

בבית דופקים, ואחרי קבלת רשות נכנסים.

ברחוב כשאתה רוצה לפתוח שיחה עם מישהו את מתקרב בנימוס, קולט את הלך הרוח, מתחיל בהיי או סליחה, ורק אחרי יצירת קשר עין של השני, מתחילים את השאלה.

בטלפון צריך לענות לשיחה כדי בכלל לפתוח בשיחה.

בווטסאפ זה לא ככה, השואל ישר שואל מה שהוא רוצה בלי לבקש רשות קודם.

לכן זה לא האדם שמקטין, זה הפלטפורמה שמאפשרת יצירת אינטראקציה בלי לבדוק אם לשני יש קשב עוד לפני בכלל העיסוק בתוכן ההודעה.

לפי מה ששמתי לב, לא בהכרח אבל לפעמים אנשים שיותר קשה להם באינטראקציות פנים מול פנים יעדיפו תקשורת בווטסטפ.

(היום זה היטשטש כי כולם התרגלו אבל לפחות בהתחלה זה היה ככה)

יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל אני חושבת שמי שהשימוש בפלטפורמה הזאת גורמת לו להרגשה לא טובה ולסוג של חרדה חברתית ודימוי עצמי,

עדיף שישתמש בפלטפורמות אחרות.

אני בטוחה שאם היית מתקשרת היית מקבלת תגובה אחרת. אז אולי לך נכון יותר לשוחח ולא לשאול בהודעה כתובה.

גם העניין שפתאום מכניסים אותי לקבוצה מסוימת.
מי ביקש רשות? מי שואל אותי בכלל?
ואם אני לא מעוניינת בקבוצה הזו?
לא אוהבת את זה.

אלא תשלח לך הזמנה להצטרף לקבוצה.

לק"י

ווצאפ- הגדרות- פרטיות- קבוצה- לבחור את האופציה המועדפת:

בס"ד

עומס

היסח דעת

אין יכולת להגיב כרגע (טכנית, רגשית)

שכחה

ההודעה התפספסה

קרה משהו (גדול, קטן…)

ההודעה בטעות נשלחה (שלך, שלה…)

תזכרי שכמות ההודעות שאנחנו נדרשים להגיב אליה ביום היא ממש פסיכית, בין עשרות למאות…

(ובנימה אישית עושה לי לא נעים כששואלים לו סימן שאלה בודד בתור תזכורת. יותר נעים לי לקבל "הי, מקפיצה…", "רק רציתי לוודא שקיבלת את ההודעה שלי" או משהו כזה).

חיבוק על התחושות ❤️

לפעמים רואים ורוצים לענות, אבל אין פניות באותו רגע, ואחר כך זה נשכח.

לפעמים מישהו אחר בטעות פותח את ההודעה, ואז זה נראה כאילו היא נקראה אבל בכלל לא באמת נקראה על ידי מי שזה מיועד לו.

לפעמים זה סתם תקופה שפחות נמצאים בוואטסאפ ומפספסים הודעות, מכל מיני סיבות...

(לי יצא לשתף חברה שילדתי, ולא לקבל שום תגובה. וזה לא מתאים לה. לא ידעתי מה היתה הסיבה אבל לא חשבתי בכלל להיעלב. אחרי תקופה שלחתי לה הודעה בנושא אחר, ובעקבותיו דיברנו, ואז היא הסבירה שרק עכשיו ראתה את ההודעה ששלחתי אז על הלידה, כי באותה תקופה היתה בתחילת הריון קשה, והיתה די מנותקת מהוואטסאפ, חוץ ממהודעה שלי היא פספססה מן הסתם עוד הודעות....).

לפעמים אם שלחתי הודעה ולא ענו לי, וחשוב לי לקבל תגובה, אני מעדיפה להתקשר.

אני לא עונה או עונה באיחור כש:

אני בחוץ ועסוקה בדברים אחרים

הילדים איתי בבית

לא מרגישה טוב

צריכה לחשוב על התשובה

עומס הודעות

שוכחת כי יש יום עמוס ואז מרגישה לא רלוונטי לענות

צריכה להתייעץ

סתם בבאסה ואין כח בכללי לענות לאף אחד

וגם ההסבר של אמאשוני ממש נכון ומדוייק 

ובנושאים חשובים עונה רק בנחת על הספה כשהבית שקט. ולא בפזיזות תוך כדי הגשת ארוחת צהריים או סיפור לילדים.

ראיתי שאנשים מתנהלים אחרת בהודעות מבשיחה או פנים מול פנים.

לפעמים יש אפילו פערים ממש משמעותיים...

מן הסתם יש לזה הרבה סיבות.

ועדיין, הכי מובן בעולם התחושה הלא נעימה שזה יכול להשאיר. גם תלוי איפה זה תפס אותך, יש ימים שאנחנו יותר פגיעים ויותר רגישים וכל דבר קטן שמזכיר פגיעה יכול להקפיץ, לעומת ימים אחרים שאפשר להחליק ולהכיל והכל בסדר.

זה החיסרון באמת באינטרקציות כאלו... 

מהמתעלמים

לרוב לא בכוונה

יכולות להיכנס הרבה הודעות ואין לי זמן/ סבלנות להסתכל/ לענות

אני מסתכלת ועונה על דברים שחשובים לי

זה שיש ווצאפ לא מחייב לקרוא כל הודעה שמישהו כותב

זה בסדר שאנשים מעדיפים לא להיות זמינים ולא להגיב לכל הודעה

במקרים קיצוניים אפילו שבועות.

קוראת, אין לי פניות לענות, ומסמנת כלא נקרא כדי לחזור לזה.

לפעמים זוכרת לכתוב "קראתי, אשתדל לענות כשאתפנה, מוזמנת להזכיר", לא תמיד..

לפעמים הודעות מתפספסות לי..

גם מטלות אחרות לפעמים מתפספסות אבל זה מול עצמי, אין מישהו בצד השני.

זה אף פעם לא קשור לשולח, יותר למידת הקשב שלי ולעומס באותו זמן

גם כי החיים פשוט עמוסים לי ולא מגיעה לזה

גם אני סוג בן אדם שחושב על כל מילה גם בעל פה וגם בכתב אז צריכה את הזמן לענות כמעט לכל דבר...

בקיצור מקווה ממש שלא נפגעים ממני אישית

(גם היו לי בשנים האחרונות כמה פעמים תקופות של 2/3/4 חודשים שלא הרגשתי טוב והסביבה לא ידעה על זה באותו זמן (רק לאחר מעשה)

ולא הצלחתי לענות להודעות אז(ויש לי באמת חברה שניתקה איתי קשר אחרי הפעם הראשונה שזה היה לי...) 

אני גם לא תמיד עונה בזמן להודעות

לרוב לא עונה בזמן להודעות...

המון עומסים

וחוסר כח

וגם יש לי קטע כזה שמרגיש רצון שאני אשלוט בזמן שלי

ורצון להרגיש חופשיה

ולא שמי שעכשיו פנה אליי עם שאלה

אני אעמוד דום והתפנה לענות.

אני אענה שאני אבחר להתפנות לזה.

וגם לי מפריע הקלטות

זה דבר שאני יותר דוחה להקשיב ולהתפנות לתת תשובות

זה יותר מקשה עליי

הודעות קוליות.

בקיצור תנסי להעביר את מוקד ההרגשה שלך

ולעסוק בכיוונים חיובים

שזה לא נגדך

וקשיים / הסתבכויות אישיות / עומסים / חוסר פניות של הבן אדם שפנית אליו בשאלה

ואם אין מענה

או שאת מתקשרת

או שאת חושבת מי יכול אחר לתת לך את המידע שרצית או השירות או הנושא שלשמו פנית

ותפני למשהו אחר... 

תבדקי אם גם אצלך יש

הולכים להגדרות> צאטים> תמלילים

ברמה די טובה, קוראים לו אליעזר המתמלל (על שם אליעזר בן יהודה🙂).

אני משתמשת בזה המון...

לק"י

אבל גם לא חושבת שיפה לא לענות (לא מדברת על מצב ששוכחים וכאלה. אנחנו בני אדם וזה קורה).

אם מישהו לא מעוניין לתקשר דרך הווצאפ, שיעדכן את הסביבה שלו.

(אבל אני לא עמוסה עד כדי כך בהודעות, וגם מעדיפה הודעות על פני טלפונים ברוב המקרים).

"מזל טוב" והיא התעלמה. אנחנו בקשר בסדר , אין בינינו איזה נתק, אבל עברה לי מחשבה אולי נעלבה שלא צלצלתי?

תכל'ס לא הגיוני, היא יודעת שאני עמוסה עם הילדים ובטח גם לה שלחו הרבה הודעות והתפספסה לה ההודעה שלי.

אבל מבינה את הפותחת, זה לא נעים כשזה קורה🙂

מה שעשיתי אמרתי לבעלי שיצלצל להגיד מזל טוב ואני הצטרפתי בקטנה לשיחה בסוף

נשמע שיש כאב שיוצא לך לפגוש מדי פעם, חוויה שמתעלמים ממך. זו חוויה ממש מכאיבה❤️

שאלת למה אלה המחשבות שעולות בך.

בעצם, כל אדם חווה בתחילת חייו חוויות שונית, מהן יש כאלה שיוצרות בו פצע ונצרבות בו.

בך, ככל הנראה נצרבה חוויה כואבת של התעלמות, שעדיין לא נרפאה.

לרוב חוויות כאלה משתחזרות בחיינו שוב ושוב וצוברות עוד כאב, והופכות לאיזשהי תודעה שמתוכה אנחנו חווים קשרים מסויימים, סיטואציות והתנהגויות מסויימות.

3 אנשים שונים יכולים לעבור את אותה חוויה בדיוק, כשלמישהו אחד היא לא תזיז, לשני תצוף חוויה ששונאים אותו, או לא אוהבים אותו, ולשלישי שמתעלמים ומקטינים אותו.

איך זה יכול להיות?

כי אנחנו חווים את המציאות לפי התודעה הפנימית שלנו.

ובעצם שוב ושוב אנחנו משחזרים חוויות שמציפות אותנו ולא סתם.

בכל פעם שקורה שוב משהו שגורם לני להרגיש שמתעלמים מאיתנו, אפשר לקחת את זה ל2 מקומות:

1. שוב להיעלב ולהפגע (זה טבעי!) ולצבור מטען רגשי נוסף בכל פעם כזאת, שיהפוך את זה לעוד יותר כבד וכואב

2. הפעם שבה נבין שמעבר לסיטואציה המקומית שהייתה עכשיו, והיא מעליבה, יש כאן משהו עמוק בתוכנו, וקדול יותר, שמפעיל אותנט וזקוק לרפואה ונפעל כדי לרפא את עצמנו.

כל הפעמים בהם קורה התרחיש הראשון, מובילות בע"ה לפעם בה יקרה התרחיש השני.

ככל שמהר יותר נהיה במודעות ובמוכוונות לריפוי, בע"ה נצבור פחות כאב ומשקעים רגשיים.

ברוב המקרים אחרי כ6-8 שבועות מרגישים הקלה.

ממליצה לברר עם הרופא על תרופות כגון לוריוון/קלונקס ודומיהם כדי לעזור עד שהציפרלקס ישפיע.

בנוסף שמעתי המלצה מפסיכיאטר לקחת את הכדור בבוקר.

בריאות שלמה במהרה!

אני ביום ראשון יהיה 4 שבועות עם הכדור... אני לוקחת כדורי שינה לבינתיים אבל פוחדת מאוד מלהתמכר לזה. מצד שני בלי זה אני לא נרדמת

אז זה מכניס אותי לחרדה עוד יותר גדולה

אצל כל אחד..

דווקא אצלי הוא מיד עזר לשינה אבל עשה לי החמרה קשה במשך היום. לי הוא פשוט לא התאים.

אני הייתי מתייעצת עם הפסיכיאטר חבל לקחת עוד ועוד כדורים תומכים. שוב מדברת בהסתייגות יכול להיות שבאופן כללי זה עוזר לך ואולי זה באמת עניין של עוד קצת זמן.

בהצלחה בע"ה לאט לאט 

אני סובלת מאוד מאוד מנדודי שינה

בטח בהריונות ולקראת לידה (אני יודעת שכתבת שאת אחרי לידה...) 

שאז יש לי הרבה חרדות ומחשבות מטרידות.

בתקופה מסוימת מאוד עזר לי מדיטציות

מצאתי מדיטציה שעזרה לי לשחרר מחשבות שליליות ולהרפות את הגוף

לפעמים עשיתי הרפיות, אמבטיה ארוכה עם נרות

והרבה הרבה השלמה עם זה שקשה לי לישון וזה בסדר, הייתי קמה באמצע הלילה ומתחילה לארגן לסדר להכין דברים

חיבוק נשמה מקווה שיעבור לך במהרה.

מסייגת שלא ניסיתי ציפרקלס אלא רק משתפת את דרך ההתמודדות שלי.

אולי מוזיקה מרגיעה באוזניות יכולה לעזור? נעימות כאלה? היו לי תקופות של חרדה שזה מה שהיה עוזר לי להרדם... (אפילו שיעור של רבנית שהקול והדיבורים  שלה מרגיעים)

אולי תה קמומיל?

ואולי איזה מסאז' קצת לפני שאת רוצה ללכת לישון יכול לעזור? תוכלי לבקש מבעלך לעשות לך?

או דרך סימפטומים שזה בעצם התבוננות, הקשבה ושקלול של הכל ועל סמך זה לתת אבחנה.

הבעיה בזה שלפעמים מאבחנים לא נכון. כי מסתמכים נטו על ממצאים, על עובדות ולא מעבר.

או אינטואטיבית. לכולנו יש אינטואציה, בטוח גם לך. תשאלי את עצמך מה את מרגישה לגביה, מה נראה לך האם זה משהו נפשי או משהו רוחני שהיא פשוט חווה.

קודם כל בשביל השקט הנפשי שלך שתראי מה עולה לך. מן הסתם את לא מאבחנת או משהו, אבל תשתמשי בחושים הבריאים שקיבלנו מה'.

לגבי אחותך ייתכן שבאמת פתוח לה האזור הרוחני והיא רואה או חווה דברים, מרגישה אנרגיות וכו'. זה לא משהו נדיר, זה קיים ויש הרבה אנשים שיש להם את זה.

לא סותר שאפשר בד בבד להיות עם בעיות ריגשיות, כלומר, זה לא בהכרח קשור.

יש בגוף 7 מרכזי אנרגיה, 2 מרכזי אנרגיה קשורים בהתפתחות רוחנית ונמצאים באזור של הראש.

יש אנשים שהמרכזים או הצ'אקרות האלו פתוחים להם יותר מאחרים וזה לא בעיה נפשית.

אז איך אפשר לדעת אם זה דמיון או משהו אמיתי?

זה באמת לא פשוט. לכן כתבתי אינטואציה, כי יש אנשים שמרגישים מתי זה משהו פשוט רוחני אמיתי שאדם חווה ומתי זה פשוט הפרעה נפשית או סתם דמיונות. ובסוגריים גם הפרעה נפשית קשורה ברוחניות אבל זה כבר פחות משנה לשאלה.

אז היא ממש לא בטוחה במסקנה שלה כי עובדה שהחא שואלת פה... לא?

פשוט גם את כתבת יש אנשים שמרגישים מתי זה זה או זה... כלומר לא כולם... אז די סביר שהפותחת לא ביניהם...

אלא אם כן גם אחותך תשתף פעולה....

ורק מוסיפה-תבדקו את העניין של סמים, יכול להיות היא לוקחת משהו?

לדעת איך לגשת אליה בעניין, מה הכיוון הכללי.

לתחושתי המון מהערך שלה מגיע כרגע מההתנסויות/החוויות האלה. הייחודיות..

היא לא לוקחת כלום. זה אני בטוחה. לא תכניס שום דבר לגוף שלה שיכול להרוס אותו, גם לא התנסתה בהודו. בכללי גם מאוד מקפידה על תזונה.

ממש על קצה המזלג כדי להבין את ההבדל בין מצב פסיכוטי לבין חוויה פסיכדלית: (לא קראתי רק רפרפתי, אולי יש מאמרים יותר מסבירים)

מה בין פסיכוזה לחוויה פסיכדלית | ליאור שיינפלד

על קצה המזלג ממש, בחוויה פסיכדלית עולה הרבה מהתת מודע וחלקים במוח שברגיל אנחנו לא מודעים אליהם.

דוגמה מוכרת היא למשל בחלום. בחלום אנו פוגשים אנשים, מדברים איתם ובין השאר יכולים לבקש מהם לעזוב אותנו..

זה כמו שתשמעי מישהו מדבר מתוך שינה, זה לא משהו מעורר דאגה במיוחד.

(אלא אם החלומות הם סיוטים ואז זה כן מצריך טיפול)

בקיצור לדעתי כל השאלה היא האם החוויות האלו בשליטה או לא.

אם זה בשליטה אז נו.. בחירה שלה מה שנקרא.

אם זה לא בשליטה אז בעיה..

אבל דווקא כן כדאי ללכת למישהו מומחה (אולי אפילו פסיכיאטר) ולא מישהי שיש לה רק בסיס בפסיכולוגיה..

בכל אופן שתדעי שריבוי מדיטציות וכזה יכולים לגרום לאפקט דומה לסמים, לא יודעת אם באותה רמה (ב"ה שלא מבינה בזה..) אבל זה כן יושב על אותו כיוון.

ומן הסתם שהיא עשתה סמים מסוג כלשהו, אבל זה כבר עניין שלה.

היא יודעת שאתן יודעות על זה? אם היא לא יודעת ששמועים אותה, וכשהיא יודעת שיש אנשים באזור היא לא עושה את זה, האמת שזה נשמע בשליטה אבל מה אני מבינה בזה.. סתם נשמע לי הגיוני.

אם סתם מעניין אותך בתור חלק מהמדע ללמוד על החוויה הפסיכדלית יש כמה פרקים בפודקאסטים שעוסקים בזה (זה מרתק ממש, אבל לגמרי רק ברמה המדעית של חקר המוח בלבד)

מאוד מעניין אותי מה שאמרת וגם המקורית רשמה על אותו כיוון, שריבוי מדיטציות יכול לגרום לאפקט דומה לסמים.

אם יש לך עוד מידע עלזה אשמח. כיוון מרגיע 😅

עורכת שקראתי את מה שהעלת וזה תכלס לא נותן הרבה כי הוא מדבר רק על ההבדל בין פסיכוזה לחוויות משימוש בחומרים. 

חוויות רוחניות תכלס לא יודעת באיזה קטגוריה הן נכנסות ואיפה מוצאים מידע אמין עלזה 

או התנסות בכל מיני טקסים שמכניסים לטראנס

כאילו, סליחה אם זה לא מה שרצית לשמוע אבל זה מאוד שכיח שמתנסים בזה במזרח ולפעמים "מתפלפים"

אני חושבת שהכתובת היא פסיכיאטר ולא פסיכולוג. שמעתי על לא מעט אנשים שנזקקו לטיפול פסיכיאטרי אחרי חזרה משם

ולא היא לא משתמשת בסמים.

לק"י

אבל אחרי מניעה לפעמים יש שיבושים.

אולי גם אחרי נוברינג

פעמיים מנעתי ע"פ גלולות ונכנסתי להריון בחודש שסיימתי

אחרי נובהרינג לקח לי 7 חודשים

אבל, גם שקלתי יותר מלפני ההריונות הקודמים ובעלי היה במילואים שזה גם גורם מעכב אז קשה לתלות את זה בזה דווקא וזה גם מעט הריונות כדי להסיק מסקנות.

הווסת דווקא היתה סדירנ

מאחלת לך שהכל יסתדר במהרה! בשורות טובות!

מאחלת לך שבקרוב הגוף יחזור לעצמו ♥️

אבל זוכרת ששמעתי על כמה נשים שהבדיקת הריון היתה שלילית גם כשזה היה חיובית ורק הבטא גילתה על זה

אולי שווה לבדוק בטא

מבטלת. זה ממש סכנת נפשות.

עדיף ךהשאר בבית ולחשוב על יציאה למקומות סגורים באזור.

להגיד להם שאתם שומרים את ביציאה לסתיו שאז נעים בחוץ, תתאוששי בעז"ה מהלידה והמקומות ריקים יותר ומזמינים יותר.

וגם הכל זול יותר

אין מצוה לצאת דווקא עכשיו....

הילדים לא ילכו יומיים לבי"ס ותעשו כיף חיים

ככה אני הייתי עושה באופן אישי.

נגיד חלק מהזמן מעיינות וחלק מהזמן תשארי בדירה לנוח, בעלך יסתדר עם כולם לבד? ככה גם תרוויחי מנוחה ...

ותלכו גם לשניים-שלושה מקומות ממוזגים... אם תגידי בערך איזור נוכל לכוון יותר 

@אמהלה באמת אני נוטה יותר לבטל. מלחיץ אותי ככה..

אלא אם נמצא מקומות ממוזגים כמו ש@פאףהציעה. את מכירה מקומות כאלה באיזור הגולן? 

יש כל מיני פעילויות בחרמון, שאומנם זה לא ממוזג אבל המזג אוויר ממש טוב וזה פעילויות שאם יש לך עזרה עם הקטן-פחות דורשות להתרוצץ.

ואפשר גם בדרך הלוך/חזור לעצור במקומות ממוזגים...

יש גם את הארט לול ברמות יש שם כל מיני סדנאות לדעתי , ותשאלי את הצ'ט לעוד רעיונות.

יש גם את קצרין העתיקה, יש שם גם מוזיאון ממוזג עם עתיקות וגם את הפארק עם בריכות שכשוך נעימות-אומנם לא ממוזג אבל אפשר לשבת בצל ולא להתרוצץ.

מוזיאון עתיקות הגולן

מרכז מבקרים יקבי רמת הגולן

דה קרינה בעין זיוון

למצוא ספריה ציבורית עם פינת ילדים

בריכה (בחיספין לדעתי יש בריכה נפרדת)

בובענת- סדנת הכנת בובות יד במרום גולן

מנהרות צפת

אשתה הרבה, אני בדכ עם התינוק התורן במסלול הנגיש ואם יש נקודת ממשק לוקחים ממני את הקטן למים כשאפשרי.

אם אין מסלול נגיש אז אני מחכה בתחילת המסלול במקום מוצל והילד משחק ומטייל/ישן.

לי זה אחלה ונהנת מכל המסביב גם בלי המסלולים ושווה לי את כל הכייף וההנאה של הילדים.

ומשתדלים גם ללכת למקומות שמתאימים גם במצבי ולקטנים בחלק מהזמן.

מסלול מחדש

זה מסוכן לכל אדם במיוחד לנשים בהריון ותינוקות.

וד"א תבדקו טוב את המסלולים פתוחים, כרדע סגרו את רוב שמורות הטבע, הגנים הלאומיים ומסלולים שונים עד מוצ

הלכנו לצימר עם בריכה

ואז זה עיקר התעסוקה..

אפשר שהבעל יקפוץ עם הילדים למעין קרוב

לעשות על האש

ומקסימום ללכת לאיזה פעילות במרכז מבקרים -מוזיאון-פינת חי משהו לא מסלול בשמש

שלבטל כזה דבר לילדים זה קצת טו מאץ'... (תלוי בגילאים אבל באופן כללי זה אכזבה גדולה.. )

זה לא לבטל טיול של יום או יציאה

מה שהייתי עושה זה יוצאת פשוט מצטיידת בתעסוקה כדי להיות בדירה במזגן- סרטים ספרים

וגם לחפש קצת בילויים ממוזגים באיזור

ואת תשארי לנוח במזגן?

לא צריך יום שלם...אפילו לשעתיים ככה זה מאוורר אותם

ולך יש נחת

ושאר הזמן תעשו או םעילות בצימר או במקום ממוזג

זה היה ביוני אז לא משווה מבחינת החום אבל הלכנו למסלולי עגלות קצרים בצל דן, נחל שניר ונחל השופט. שאר הזמן היינו בבריכה במלון ובפעילויות של המלון

אז דחינו לשבוע הבא בע"ה.

תודה שעזרתן לי לראות שמצד אחד ללכת למקומות בחום הזה זה קשוח ואפילו מסוכן, ומצד שני לבטל לילדים זה בעייתי. האופציות שאשאר בדירה ורק בעלי ילך לא ממש ילכו אצלנו, וגם אין מה לעשות בדירה בשאר הזמן (אין בריכה).

תודה רבה על העזרה!

את נהדרת.

ואת באמת אישה מדהימה.

את השראה!

במיוחד בתור אחת שיש לי כבר חלק גדולים ומתבגרים וגם תינוק יחסית קטן עדיין. אין כמו הגיל הקטן הזה. התלות שלהם בנו זה משהו מצד אחד מכביד וקשה מצד שני כל כך מחבר וממחיש כמה הם כל העולם שלך. ואת עבורם.

אז רוצה לעודד אותך שנשמע שאת ממש חווה את הגיל הקטן איתם במקסימום שאת יכולה

וזה כיף שיהיה לך זיכרונות טובים מהתקופה

זה הרבה יותר טוב

מאשר שפתאום כשהם גדלים את פתאום קולטת שכמה חבל שעבר ולא ניצלת את זה מספיק..

לק"י

ודחיתי לפי הצורך...

לא עזרתי לך😅

אולי תקבעי לרופא זמין אחר?

או שתתקשרי למרפאה ביום שבו מוודאים שכל המטופלות מתכוונות להגיע, ואולי יהיו ביטולים.

ושתדעי שתמיד יש לי תןר לרופאת נשים ומבטלת יום לפני אם אני לא צריכה מרוב שהתורים שלהם רחוקים

הפעם עם הלידה לא הלך לי

לק"י

ממש עמוסות הרופאות אצליכם...

האמת שגם אצלינו, אצל השתיים שאני הולכת אליהן, התורים רחוקים. אבל נראה לי קצת פחות מאצלך.

מה שכן, בהריונות קבעו לי במזכירות במרפאה כמה תורים מראש. אחרת באמת לא היו לי תורים בזמנים שצריך. 

ששווה ללכת לפיזיו רצפת אגן

יכול להיות חולשה בשרירים

צריך להיבדק...

ובעיקרון במחזור הן יכולות להיפלט... 

כי ממש יש לי דקירות פתאומיות שמשתקות אותי

אני חושבת שגם היא מפריעה לביוץ כי אני ביום ה16 ואין זכא לLH בסטיקים

אבקש ממנו בדיקות הורמונליות לבדוק מה קורה

אוף אני מקווה שזה לא מסתבך לי שם

אבל למה מידי יום?

יש מספיק צריכה מהאוכל אם אוכלים מגוון פירות וירקות ביום

ויטמין סי כדאי רק כשחולים אין טעם לתת על בסיס יומיומי.. אלא אם התייעצת ויש צורך יומיומי לתקופת מסויימת

להוריד באוכל מעובד

כי לא כדאי לתסף קבוע

ובמיוחד בעגבניה, תפוז

נראה לי בכל הפירות והירקות יש, זה נותן לצמח הגנה מהשמש

למה שאנשים חושבים

מה שכן אפשר ומומלץ לחזק וידוע שחסר פה בארץ ועוזר למערכת החיסונית זה ויטמין די. 

יצא לי לדבר איתה על זה, אבל היא אמרה לי את נתת לנו תמיד את התינוקות.

יש לי גיסה שלא נותנת בקלות את התינוק שלה לכל אחד אבל לי יותר קשה לעמוד על שלי אז מרגישה שקצת מנצלים את זה.

אותו דבר היה עם האוכל, התינוק היה בוכה, אז הרבה פעמים היו אומרים לי הוא רעב והייתי הולכת באמצע שכולם אוכלים להניק וראיתי שעם הגיסות שלי אמא שלי כן נזהרת וכשהתינוק בכה הרבה והאמא נשארה לאכול היא לא אמרה לה כלום

אז חשוב שתאמרי לפני לאמא שלך מה הרצון שלך, מתוך הערכה על הדאגה והאהבה אלייך. ושתשמחי שהיא תשאל אותך ולא תקבע עובדות. למשל- את רוצה שאני אקלח את התינוק?

ולגבי הבכי, אני אומרת בצורה ברורה- "אני גם שומעת שהוא בוכה, תודה".

תהיי קשובה לצורך ולתחושות שלך ותשקפי את זה לסובבים

כמה זמן את אצלה אחרי הלידות? (מלבד הראשונה)

אנחנו תמיד נשארים הילדים של ההורים שלנו.

לא סתם המשל לעצמאות הוא הגוזלים שלי עזבו את הקן..

כל עוד את בקן של ההורים, הכי טבעי והגיוני שהם יקחו אחריות על התהליך וכל מה שקורה,

לא בגלל שלא מאמינים בך, אלא בגלל שהורים מטבעם הם מגוננים.

לדעתי לדבר על זה או להציב גבולות כשאת גרה אצלם למעשה (לא מדברת על להתארח שבתות) זה. לצאת נגד הטבע. אפשר לעשות את זה, אבל זה יותר מורכב.

ההיקשרות הראשונית לתינוק היא מאוד חשובה ולכן דווקא בהתחלה עוד פחות הייתי מאפשרת למישהו אחר לקבל החלטות במקומי על הילד שלי.

חוץ מזה. שהכי טבעי בבית.

אם יש בעיה אפשר להתמודד ריצה בעוד דרכים חוץ לנסוע להורים.

(למשל לבשל ולהקפיא מראש או לקנות אוכל מוכן, להביא מנקה או בייביסיטר או משהו..)

וגם אם אמר שלך באה לבקר בבית שלך זה לא כמו שאת בבית שלה.

את אמא למספר ילדים, אין סיבה שלא תצליחי לטפל בתינוק בכוחות עצמך.

את רק צריכה לתת לעצמך את ההזדמנות הזאת.

(אגב כדי להקל עלייך אולי אפשר לשלוח את הגדולים לסבא וסבתא בלעדייך ובלעדי התינוק)

בגלל שהילדים שלי נולדים מאוד קטנים ומלחיץ אותי לקלח אותם בהתחלה לבד, גם בעלי מאוד חושש מזה.

המשקל הכי גדול היה 2.800

וגם כי ככה הרגשתי שאני נחה קצת, אבל הפעם זו לידה רביעית ואני חושבת ללכת לבית החלמה או משהו בסגנון אז אולי זה יפתור לי את הבעיה.

בגיל הזה לא חייבים לקלח כל יום, אפשר גם לקלח כל שלושה ימים, אז אולי כשאמא/ חמותך/ אחות/ שכנה שאת מרגישה איתה בנוח מגיעים לבקר אז תבקשי מהם עזרה.

אפשר גם לקלח חצי גוף, לנגב, לעטוף במגבת או בגד, לקלח חצי גוף שני ואז תמיד יש בד להחזיק בו וזה קצת פחות נורא כי זה לא מרגיש מחליק מדי.

(הבגד/ מגבת אמנם נרטבים אבל אפשר להשתמש במגבת יבשה אחרת אח"כ)

ממה שזכור לי..

אלא אם כן זה בן ואז הברית זה מלאאאאא מקלחות

הגדול שלי נולד בחורף, ולקלח פעמיים ביום נשמע לי מאתגר.

אחרי לידה המון ובטח לא כל יום

אבל אחרי ברית כן מומלץ לקלח,לא המון אבל פעם או פעמיים נוספות בגלל ההגיינה של הפצע.

אבל וזה אבל גדול יש הבדל מאד ברור בין כאלה שמקפידות לקלח יותר מפעם בשבוע,זה בהחלט מונע זיהומים...

גלוי נאות- בעלי מוהל ולכן אני רואה ומודעת להבדלים הללו מכורח הנסיבות

אצלנו המוהל אמר שכדאי לשטוף אבל רק את אזור הטוסיק והברית (אפילו המליץ לא בכל הגוף כי עדיף במים פושרים- קרים ובשאר הגוף זה פחות מומלץ לתינוק)

בעיני לפחות זה ממש הבדל כי בשביל הטוסיק לא צריך אפילו להפשיט אותו לגמרי

חח

אבל אולי באמת עדיין שווה שרק החלק התחתון להפשיט כי אז הם פחות מבוהלים....

אבל מההודעה הזו ברור איך הגעתן למצב הזה,

את הגעת לאמא שלך אחרי הלידה כדי שהיא תקלח את התינוק.

ובין ה"תלונות" שלך זה שהיא קילחה את התינוקת כל הזמן...

נשמע שאמא שלך מאוד רוצה לעזור ולתת ולגונן. איזה כיף שיש כזו אמא! והיא עשתה את זה בדרך שבה היא הבינה שאת רוצה ושהיא יכולה להועיל.

זה באמת מורכב.

הייתי מנסה לחשוב מה בדיוק מפריע לך, ואיך מגדירים את העזרה שלא תכלול את הפרטים שמפריעים לך.

יש לך דפני?

אם היא גרה קרוב אולי את יכולה להקש ממנה לבוא אלייך ולקלח אצלך פעם-פעמיים עד שתצברי בטחון.

שככל שאת תאמיני בעצמך ותהיי בטוחה שאת אמא טובה לילדים שלך ככה תצליחי לשדר את זה יותר טוב לאחרים...

את יודעת הכי טוב מה הילדים שלך צריכים

מי שרוצה יכול לעזור אבל את האמא

נשמה אחת

השארת אותי בלי מילים

איזה כתיבה נוגעת ויפה

ואיך התוכן כל כך מדוייק....

חושבת שיש ככ הרבה שיכולות להזדהות איתך.

מתפללת בשבילך שהחזרה הביתה תהיה לשניכם נעימה. רגועה. שלווה. ומנחמת. בלי דרמות. בלי סצנות.

תחזרו אחד אל השני. לאט לאט. תבנו קומה חזקה ואוהבת יותר יחד.

זכות העם הארץ והתורה בטוח יעמדו לכם ולזרעכם.

אשריכם.....

חיבוק חזק

מתפללת איתך

איזו כתיבה נוגעת ומרגשת

זה שכתבת ואת מודעת למה שאת מרגישה זה כבר היה משמעותי

חיבוק גדול, מתפללת עלייך ♥️♥️♥️

גם אני הרגשתי בפעם האחרונה אחרי שהשתחרר מסבב ארוך..מאוד מבולבלת

מצד אחד הקלה

מצד שני

מן קהות רגשית כזאת

הוא נראה לי כבר כל כך שונה ממי שפעם הכרתי אימשם לפני השנתיים האלה

פעם הינו כל כך דומים

ועם חלומות דומים

עכשיו קשה לי למצוא מה דומה

הכל השתנה ביננו

כל הדינמיקה

לפעמים כמו לא מכירה

אבל מתגעגעת לקן הבטוח שהיה לי ףעם איתו

ועכשיו..הוא מפחד ושברירי צמא להרגיש בחזרה בטחון שהוא באמת אוהב

וזה מתערבב יחד

וזה לוקח זמן למצוא מחדש את מי אנחנו עכשיו

יכולה לומר שעם כל שבוע הז עוזר קצת

והלב מעז לקלף את החומות הגנה ולהרגיש קצת יותר

וכתבת כל כך נוגע וכל כך פוגש

וגם חושבת שנכון להציף את זה

כי מהצד התחושה היא שאנשים כאילו מבינים מה קשה לך ומה עובר עליך

אבל האמת אין להם מושג

אם היה להם מושג מה הזוגיות שלנו עברה בשנתיי האלה

כאלה טלטלות..וישנויים..וריחוק..וקרבה..ועוד

יש לזה כל כך הרבה השלכות

וזה באמת מטורף לחיות ככה.

השבוע לפני שהוא חזר מהסבב האחרון היה קשהההההה. לא חיכיתי בכלל. הייתי במין מתח מטורף שאפילו לא הבנתי למה.

ומזדהה גם עם ההשתק של הרגשות. לא לבכות. לא להתגעגע. לא להתרגש. זה יותר קל.

המון הצלחה בימים עד החזרה, ועוד יותר אחר כך.

וחשוב לדעת שזה בסדר. זה נורמלי שהשבועות הראשונים אחרי החזרה יותר מורכבים. שלוקח זמן להסתנכרן יחד. שכל אחד מגיע עם המון מתח שהוא צריך לפרוק וזה יכול לצאת בכל מיני דרכים. ולהיות בהמון הכלה וחמלה כלפי עצמך וכלפיו.

חזרה מהמילואים זה צרה צרורה בפני עצמה 😅

אחרי ששרדתי לבד 3 חודשים כולל מלחמה עם איראן, חופש גדול בשלמותו, עבודה של משרה מלאה+, שבתות חמות ארוכות נצח לבד,

הוא חוזר לשבת ובשבת הוא שואל בעצבים:

מה קשה לך לשים שעון שבת למזגן בקומה למעלה?? (לא מרכזי אל דאגה, מזגן קטן שהדלקתי בשבת האחרונה שניה לפני שבת לרגל השמועות על גל חום קיצוני כשאני מחשבת שבלי מזגן למעלה, הילדים לא יתנו לי לישון צהריים כי חדר הורים בקומה למטה)

אני בתגובה: מה קשה לי??? מההה קששששה לללללי?????

עדיף לכולנו שתחזור למילואים 🤣

(וזה היה רק אפטר.. אבל באווירת סוף קורס, לפחות טעמנו ממה שהולך להיות לנו אחרי ועוד ישר לתוך החגים)

חיבוק אחותי!!!

וגם - יש שם ממש ממש הרבה חיידקים

היה לי וירוס שלשולים למשך איזה שבוע, השאלה הראשונה של הרופא הייתה אם הייתי בג'קוזי (זה היה אחרי החופש, אולי בגלל זה שיער כך)

אמר לי שיש שם כמות חיידקים פסיכית והזרמים גורמים לחיידקים להיכנס ממש בקלות לגוף וד''ל..

לקח לי הרבה זמן להחלים מהוירוס הזה. לא הייתי לוקחת את הסיכון הזה בהריון.

בנוסף, החום של המים גורמים ללחץ דם לעלות - בגלל זה גם ממליצים לא לעשות אמבטיה חמה

לק"י

ונראה לי שהכי הגיוני לשאול את הרופא שלך.

חלק מהדברים מושפעים מכל מיני דברים, למשל מההריון או ממחלה קלה כמו צינון.

אולי יגיעו לפה מומחיות ממני ויעזרו לך.

רק בריאות!

אני רואה שכתוב בבדיקות שערך אחד יצא גבוה ב15% . בבדיקות שתן משהו קשור לקריאטנין אולי או לחלבון. ולא כתוב את הערך אפילו

יש לציין שאני בהריון בסיכון וגם בהריון הקודמת היה לי כולסטזיס עם ערכים מטורפים

עשיתי היום גם מלחי מרה אבל זה מגיע אחרי יומיים בערך

אה ואני עם אספירין שבוע האחרון פספסתי מלא מלא

בטח ידעו להגיד לך יותר טוב.

בכללית יש מוקד אחיות שאפשר להתייעץ בטלפון.

בהצלחה!

אולי יש עוד מישהי שיש לה מידע?

כי אסור לה

אבל נראה לה שזה קשור להתייבשות