האור החיים הקדוש מבאר את הפסוק בכמה דרכים -
" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ."
פשט הכתוב הוא שהקטר (שריפת) חלבים ואברים שבאו מהקרבנות כשרה כל הלילה.
אור החיים מביא כמה פרושים לפסוק זה, דילגתי לפרוש על דרך הרמז -
(מצאתי פירוש לפירוש מאתר "הלכה יומית", מעתיקה משם)
כי כאן רמז לנו ה' יתברך על הגלות האחרונה שאנו נמצאים בה, לנחמינו מעצבון נפשינו, כי באמת כל אדם שמתבונן, כמעט מתייאש חס ושלום מן הגאולה, שהרי נראה לאיזו גלות דומה הגלות שלנו? הגלות הראשונה שגלו ישראל למצרים, היתה ארבע מאות שנה, הגלות השנייה שהיתה בבבל אחרי חורבן הבית, היתה שבעים שנה, והן אנו היום כבר קרובים לאלפיים שנה שטרם נגאלנו! וכמה סבלו ישראל במשך הדורות מאומות העולם, שבמשך דורות על דורות, רצחו ועינו אותם, ובזמנים רבים היו ישראל מופקרים להריגה וּלְשֹׁד וָשֶׁבֶר, לכן בא הקדוש ברוך הוא, צופה ומביט עד סוף כל הדורות, וכך אמר לנו בפסוקים הללו:
"זאת תורת העולה", הכוונה היא ל"עולה" שאין למעלה ממנה, העולה הכי נעלית, "היא העולה", ואיזו היא העולה הנעלית מכולם? זו שנאמר עליה "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", זו כנסת ישראל, היא המצויה עתה "עַל מוֹקְדָה", כלומר, ישראל הם בני תורה, שעוסקים בתורה ושומרים על חוקיה, והתורה הרי נמשלה לאש, כמו שנאמר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'", לכן נאמר "על מוקדה".
ומה שנאמר "עַל הַמִּזְבֵּחַ", הכוונה בזה על היסורים שישראל סובלים בגלות, שכשם שהמזבח מכפר על ישראל, כך הגלות מכפרת על ישראל. אם כן למדנו שני פרטים על ישראל בגלות, האחד, שהם בני תורה, והשני, שהם סובלים בגלות יסורים המכפרים על העוונות, שהם כמו המזבח המכפר על העוונות.
והודיע לנו ה' יתברך כי באמצעות שני הדברים הללו, תהיה עלייתינו המופלגת לזכות לשבחים אשר לא היו ולא יהיו כמותם. וביארה התורה עד מתי יהיו ישראל בגלות הזו?
ובאה התשובה: "כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר", הגלות משולה תמיד ללילה, כמו שדרשו רבותינו בהרבה מקומות, שהלילה רומז לחשכת הגלות. ויהיו ישראל בגלות "עד הבוקר", ומתי יגיע הבוקר? הרי אמרו רבותינו שכל יום אחד של הקדוש ברוך הוא, (כשמזכיר ה' "יום", כוונתו היא) הוא אלף שנה, ואם כן חמש מאות שנה, הם הלילה, וחמש מאות שנה, הם היום. והרי נגזר על ישראל שיהיו בגלות יום אחד, כמו שנאמר "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה", ואם כן לאחר שיצאו ישראל לגלות, יהיה עליהם להיות בגלות אלף שנה משנות העולם. ולאחר מכן כשיגיע "הבוקר" יגאלו.
והרי יצאו ישראל לגלות באלף הרביעי לבריאת העולם, (ובו בודאי לא יגאלו), ואם כן אין אנו יודעים, מתי תהיה הגאולה? הרי בחמש מאות השנים הראשונות של כל אלף, בודאי לא יגאלו, שהם רומזים ללילה, אלא בחמש מאות שנה השניים של האלף, שהם קרויים "בוקר", עשויים ישראל להגאל. אך עדיין נשאל, האם הגאולה תהיה בחמש מאות השניים של האלף הראשון לגלותם, כלומר, באלף החמישי לבריאת העולם, או בחמש מאות שנה השניים של האלף השני, כלומר, באלף השישי לבריאת העולם? על זה גילה ה' לעבדיו הנביאים, ואמר "הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים ", כלומר, שני בקרים יהיו בגלות, ובאלף הראשון לגלות, עדיין לא יגאלו ישראל, אלא באלף השני.
נמצא אם כן, שמשנת ה' אלפים ת"ק לבריאות העולם, שהם חמש מאות שנה באלף השני לגלות, כבר הגיעה הבוקר, וראויה היא גאולתם של ישראל להגיע. ממש בשנים שאנו חיים בהם.
וסיימה התורה ואמרה "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ", ללמדינו שבאור הבוקר, כאשר יגיע זמן גאולתם של ישראל, אז תצא אש מאת ה', ותאכל את בני העוולה שעינו את ישראל בגלותם, ומוסיף על כך ה"אור החיים" ואומר, שהדברים אמורים בפרט לגבי הגויים שהתעללו באופן מיוחד בישראל, שעליהם נאמר "ואש המזבח תוקד בו", אש תמידית שתפרע מהם על כל מה שעשו לישראל בשנותיהם הקשות.
זה הפירוש של האור החיים -
ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו, כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות, נראה למי דומה, למצרים ת', לבבל ע', לשניהם יחד ת"ע, והן היום אלף ותרע"ב מה אייחל עוד, ולא גלות לבד אלא ענוי מהאומות כי כל גוי וממלכה בבני ישראל יעבודו, ואשר זה יסובב חשוב לא טוב, כי שפת אמת לא הוכרעה בכוננת והאריכה לשון שקר, ובא הצופה ומביט עד סוף כל הדורות קורא הדורות מראש והודיע למשה לזרז לישראל ובראשם בני תורה שפתי כהן אשר תורה יבקשו מפיהו אהרן ובניו להודיע לדורות את הדבר הזה, זאת תורת העולה, אמר זאת למעט כל העליות שאין כמוה עולה, וחזר ופירש מי הוא זאת, ואמר הוא העולה כבר דכתיב (שה"ש ג) מי זאת עולה מן המדבר. על מוקדה על המזבח הם ב' פרטים שאנו בהם, הא' שאנו בני תורה מה שאין בכל האומות, והב' שאנו מיוסרים בגלות ויסורין ודלות, כנגד התורה אמר על מוקדה שנמשלה התורה לאש, וכן תמצא שאמרו ז"ל (תענית ד) האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא וכו', וכנגד הגלות וענפיו אמר על המזבח כי היסורין מתיחס להם שם מזבח להיותם כפרה, וכן הוא בלשון חכמים (ברכות ה). והודיע הכתוב כי באמצעות ב' דברים תהיה עלייתנו מיועדת בהפלגות המעולות משונות לשבח שבחים אשר לא היה ולא יהיה. וביאר עד מתי יהיו ישראל בגדר ב' דברים אלו, כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה שומר מה מלילה (ישעי' כא) וכן בפסוק ליני הלילה דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי, לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל (ב"ר יט) כי יומו של הקב"ה אלף שנה, ומהשכל יהיו ת"ק ראשונה מדת לילה ות"ק שניה מדת יום, והודיע ה' כי עד הבוקר שכשיגמר ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שיהיה העליה, ובוקר זה אין אני יודע אם בוקר של אלף הה' או בוקרו של אלף הו' כי באלף הד' גלה כבוד ישראל בעקב"ו, לזה גילה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים כי הוא לבוקר ב', והוא אומרו (ישעי' לג) הי' זרועם לבקרים לב' בקרים לבוקר ב' אם לא לבוקר א'. ולזה אמר עד הבוקר הידוע שהוא ב' ולא בוקר הבא ראשון בגלות. ואולי כי לזה רמז הנביא באומרו (ישעי' כא) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה פי' הגם שאתא בוקר ראשון לא הועיל ובא גם כן הלילה אחריו כי לא נושענו בו. ואולי כי אלו ישראל היו שלמים היו נגאלים בבוקר ראשון:
והוא מה שרמוז בדבריהם שלא נגזר על ישראל גלות אלא יום אחד דכתיב (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה פירוש יומו של הקב"ה, ולא נשארים אלא תרע"ב שהם עק"ב שנשארו מאלף הד' ות"ק של אלף הה' הרי תרע"ב ובבוקרו היו נגאלים, ולצד מעשיהם הרעים עכב ויעד בוקר ב', ולזה נתכוון באומרו (ישעי' לג) ה' חננו לך קוינו וגו' פירוש קוינו להיות הגאולה בבוקר א' שלא לעכב עד בוקר ב', אבל על כל פנים היה זרועם לבקרים כשיעברו שנים. ואומרו ואש המזבח תוקד בו יודיע הכתוב כי באור בוקר תעשן אף ה' ואש מפיו תאכל על אשר עינונו בני עולה ויסרונו ביסורי נקמה ובפרט בני המערב הפנימי אין לך כוס מר שלא הטעימו תמיד, והוא אומרו ואש המזבח שרמזנו בו בחינת היסורין מהאומות ולא ריחם לבם לאשר הכה ה' זה ימים והשפיל גאון יעקב, ולא נהג בם בחינת דיראון, לומר די ראות עליוני עליונים למטה מטה, אש מזבח זה תוקד בו בנעלם הנעלמים כי הוא המקנא ולובש קנאה ורמז גם כן באומרו ואש המזבח לבחינת עקדת יצחק, גם המזבח יגיד אל בחינת הדין כי יתעוררו הדינים ויתגברו, והוא סוד אומרו תוקד בו והבן.
