פורום הריון ולידה (עמוד 987)

<p>שהיה לך לפני שבוע, תואם מאוד לכאבי ביוץ.(כאב חד בצד אחד של הבטן התחותנה)</p><p>אולי היה לך ביוץ מאוחר?</p><p>אם כן, אז עדיף שתחכי לפחות 10 ימים מאז שהיה לך את הכאב לפני שאת בודקת הריון.</p><p> </p><p>אני לא מכירה את הבדיקות של פארמה קר. זה בדיקות אמינות?</p><p>אולי שווה לנסות ליבדוק עם בדיקה אחרת שידועה כאמינה.</p><p> </p>

למרות ששבע שנים עם ההתקן מירנה קיבלתי רגיל מחזור...או שמדובר בהריון צעיר?

<p><p>אבל ניראה לי שאפשר ליראות באולרסאונד את עובי רירית הרחם ולפי זה להבין אם המחזור הפסיק בעיקבות ההתקן, או שהמחזור רק מתעכב.</p><p>אולי שווה לך לנסות ללכת למיון נשים של הקופה, ולבקש שיבדקו.</p></p>

ואשתייעץ עם הרופא אם יש צורך באולטרהסאונד גם

אבל אצלי הצטרפו פה כל מיני סימנים שלא הבנתי כלום. סליחה.

<p>אני גם התראיינתי בחודש שלישי והתחלתי לעבוד בחודש חמישי.</p><p>הודעתי שבוע אחרי שהתחלתי, לא נעים אבל עובר....</p>

יש מנהלים שהם כנים וסבבה ואיתם בא לי להיות סבבה.
יש כאלה שלא

גם אני התראיימתי בסביבות חודש שלישי והתחלתי לעבוד לקראת חמישי. רצלי גם ראו את הבטן ולא היה מה להסתיר.<br /><br />יש חסר בתחום שלי ושיערתי שלמרות זה אצליח למצוא עבודה אז העדפתי להתחיל עם אמון ובצורה רגועה.<br />

מרגישה כאילו משהו לא מאוזן שם בלי קשר

מישהי מהתחום, והיא אמרה שזה שהעובר מורגש בצד אחד לא קשור לאיזון..
העובר משנה מנח כל כמה זמן, הגיוני שפעם תרגישי לחץ במקום אחד ואחכ במקום אחר..
היא כבר התמקמה לך במנח מסוים? למרות שזה יכול להשתנות..

בזמן האחרון
אבל אני לא מרגישה כל פעם במקום אחר.. מרגישה רק במקום אחד

היא יכולה להשתנות עוד אצלי לפחות זה קשור למנח

אם היו 4 מבחנות אז אלו כנראה לא בדיקות שאפשר מהאצבע.
לפעמים רופא לוקח דם מהצואר אז כבר נראה לי שעדיף שהאח יקח מהיד אפילו שהוא בוכה

וגם לא כל בדיקה עושים מהאצבע.
ארבע מבחנות זה קשוח.

מניסיון שלנו בכמה וכמה בדיקות דם של ילד בגיל כזה.
1. רופא ילדים לרוב מצליח יותר טוב מהאחים. לא להסס לבקש שרופא יבוא לקחת.
2. לא תמיד הכי פשוט זה לקחת דם מהזרוע. (אצלינו כבר לקחו לו מכמה מקומות מעניינים)
3. לנשום עמוק, לחבק את הילד ולהבין שזה לטובת הבריאות שלו.

מסכני קטן
להבא תקנו משחה מאלחשת. שכחתי מה שמה..
אפשר למרוח לפני שלוקחים דם
תוכלי לברר לגבי זה, בבית המרקחת של הקופה
חיבוק על החויה

לפעמים נותני שירות הלב שלהם נהיה גס עם הזמן. לפעמים.

אנחנו לא רעים והלב שלנו לא גס בדיוק כמו שאמא שלוקחת את הבן שלה לבדיקת דם היא לא רעה ובעלת לב גס.

לפעמים זה הניסיון וההבנה שאם הם לא יקחו דם היום, זה לא יקרה לעולם. ויש פעמים שאין ברירה..
היא לא כתבה שזה נעשה באכזריול וחוסר סבלנות.

זה יכולה להיות גם פקידה בהוצאה לפועל.
בכל מקרה, אם זה לא היה אאוטינג הייתי מספרת לך מקרים קשים, חלקם אלימים ממש, כלפיי וכלפי תינוקות רכים.

מרשם

חיבוק על החוויה הלא נעימה!גם לו

מנסיוני מהזרוע זה יותר מהר מאשר מהאצבע..מהאצבע הכל נראה בסוף כמו זירת פשע..ואז יכול להגיע יבש למעבדה. מתסכל.
הגיוני שהאח היה יכול לעשות את זה בצורה יותר מקצועית. ומצטרפת להמלצות על רופא ילדים נוכח.

למיון ילדים .. לפחות אצלנו ישר שמים לילדים אזריקן חומר מאלחש לפני הכל. וזה ממש קשור לניסיון של הצוות
וחיבוק על החוויה הקשה!

אלא אם זה רק ספירת דם ואז אולי אפשר מהאצבע.
אצלנו בקופה בגיל הזה רק רופא לוקח את הבדיקה. אבל בדיקות דם זה קשה עם ילדים וסביר להניח שלא היה יותר קל אם רופא היה לוקח.. זו באמת חוויה קשה מאוד.

איך אני מבינה אותך, והוא מצידו בטח שפוך ולא םש לב
כשזה קורה לי אני ממש מסבירה לעצמי שהבן אדם גמור ולא בדיוק שם לב
ולמחרת מספרת לו כמה השקעתי ורציתי לשבת איתו וכו וכו ברוב המקרים זה מחפה על ההרגשה

חיבוק

מקווה, מחר הוא עובד עד מאוחר יחסית ויש לי גם מקווה בשבת שאני צריכה להתארגן אליו ולא יהיה לי זמן

כשהיא לא רגועה, או עוברת הרבה מצד לצד, יש יותר סיכוי לבלוע אויר. ככה זה, והכל טוב

מה שיוצא נכנס 🤦

היא יונקת הרבה הרבה יותר מזה.

המעט הזה הז כשאני מעבירה אותה מצד לצד כל כמה דקות כדי שתאכל את מה שהספיק ךהתמלא ב2 דקות...

אצלי היא אוגרת בצידי הפה ממש חלב בסוף ההנקה ואז נוזל לה חחח

ואז היא מחייכת אליי
ואני מה קורה נשמהההה
אני עומלת על זה!!!!

<p>מה הוא אומר על זה?</p><p> </p><p>מבינה אותך ממש שזה מפוצץ. בלי חשמל הייתי משתגעת. </p><p>כמה זמן זה כבר ככה? היו תקופות שכן דאג לזה?</p><p> </p><p> </p>

נגיד החשמל לא חזר על עצמו (וזה דווקא משהו שאני יכולה להיות מעורבת)<br /><br />אבל יש איזה שהיא פעולה שבשבילו זה שעה של עבודה (ככה הוא אמר, רק הוא יכול לעשות מסיבה שקצת תסגיר אותי)<br /><br />שאנחנו חייבים לנו כדי לראות תמונה יותר גדולה של הוצאות והכנסות, וכבר מעל לחצי שנה שהוא מבטיח לי שישב על זה, ולא קרה.<br /><br />ועכשיו משהו שלא קשור לכסף, בירוקרטיה שהיתה קשורה אליו, שאני משלמת מחיר ממש גדול ומעצבן, גם דחה ודחה מעל לשנה.<br /><br />פשוט כועסת.<br />מה אכפת לי שהוא שוטף כלים, מסדר, זה לא מה שאני צריכה ממנו, לרוב אני אסתדר גם בלי העזרה הזאת שלו .<br /><br /> בטח שיש דברים ספציפים שרק הוא יכול לעשות.<br /> <br />

<p>לא הבנתי אם רק את משלמת מחיר על הטעות שעשה, או שגם הוא.</p><p> </p><p>מה הוא אומר חוץ מלהתנצל? אולי כדאי לתחום בזמן עד ה"מריחה"? נגיד- עד סוף השבוע אנחנו על זה ויהי מה!</p><p>ככה זה נותן תחושה של זמן, אבל גם תיחום מוגדר.</p><p>מניחה שכבר ניסית את זה... זה מה שעוזר לי בכ"א.</p>

ניסנו להגדיר זמן, והוא הבטיח, כבר לא מאמינה ולא בא לי להיות הגננת שלו.
הבעיה שגם כשחררתי מאד מאד זה לא עזר.

אם שום דבר אחר לא עוזר- תנסי לצמצם כמה שיותר את ההיפגעות שלך מההתנהלות הכספית שלו.
אבל אולי לפני כן לנסות ייעוץ כלכלי? אולי מול מישהו חיצוני שמגדיר לו לו"ז, יהיה לו יותר קל לעמוד במשימה בזמן?

היית מייעצת לטפל בזה בעצמך ועם המקום הרגשי שזה פוגש אותך לעבוד בצורה אחרת כדי שלפחות לא תסבלי פעמיים אבל זה נשמע ממה שכתבת שאלו דברים שרק הוא יכל לטפל בהם כך שזה לא היה עוזר לך
את למעשה תלויה בו בנושאים שגם נתפסים בעינייך כ "גבריים", וכשהוא לא מקדם אותם את גם סובלת מזה טכנית, אבל גם ובעיקר נפגעת מזה רגשית כפגיעה בהגנה וסיפוק הצרכים שלך כאשה
אני מבינה אותך נכון?
זה תחושה ככ קשה ואני מזדהה איתה באופן אישי מכיוונים אחרים.
זה נושא עדין שמצריך בירור ועבודה זוגית
לבד או עם מישהו חיצוני
איך הוא מגיב למה שקרה עכשיו?

יש את החלק הרגשי שאני לא מרגישה שיש גבר שאפשר לסמוך עליו.
ויש גם צד טכני של פאשלות מהצד שלו שאני פשוט משלמת מחיר פיזי (קורה פחות אבל קורה עכשיו).

הוא באמת בטיפול, הוא אומר שזה באמת יושב על משהו רגשי
פשוט ארוך מאד מאד ואין לי סבלנות כבר לחכות, בטח לא בימים האלה שמשלמת על זה מחיר

אני חושבת שכשהבעל בטיפול יש לזה כמובן השלכות על בן הזוג כך שאולי היה כדאי לשקול טיפול זוגי (עם אותו מטפל או מטפל אחר). כי את צריכה גם כוחות וכלים להתמודד נכון עם המצב.

זה נשמע שאלו מטלות שקשות לו והן פחות התחום החזק שלו לעומת סדר וכלים שזורם לו יותר
אם לא היה אכפת לו מכם הוא גם לא היה מסדר ושוטף כלים
וזה שהוא מצליח במטלות האלו בעבודה יכול לנבוע מכל מיני סיבות אחרות ששם קל לו יותר
לא שזה מצדיק או אומר שאת צריכה להישאר ככה ללא פתרון ולסבול
אלא שכדאי לשנות את הפרשנות מ "שם אותנו בתחתית סדרי העדיפויות" ל "מתקשה מאוד בתחום x,y ולכן דוחה את הטיפול בזה שוב ושוב"
במיוחד שאת אומרת שהוא מקבל ומתנצל
זה יכול להקל מעט על התחושה
ומבחינה פרקטית, מה עם לעשות את זה ביחד?
כי זה נראה שמה שלא עשית הוא לא מקדם את התחומים האלו לבד (לא כשהרפית ולא כדחפת)
אז אולי תקבעו שעה בשבוע/ שבועייםשאתם יושבים *יחד* על המטלות הקרובות מהסוג הזה?
יחדתעשו רשימה
תבנו לוז לפי תעדוף
ותחלקו לתתי משימות
עם עזרה שלך במה שאת כן יכולה לעשות

זה עדיין משאיר את האחריות על זה אצלך
וזה מאוד מתסכל
אבל בתהליך הדרגתי יכול להיות שתוכלי כל פעם לשחרר קצת יותר מהמחויבות הזו אליו
הוא לא בשל לזה כרגע ב 100%

להיפרד מהחלום ומהתבנית שגבר אמור לדאוג לבירוקרטיה הכספית.
אבל לא מבינה למה זה גורם לך לחשוב שהוא שם אתכם בתחתית סדר העדיפויות.
אם תשחררי ממנו את הציפייה והדפוס לנהל את כל העניינים הכספיים, אולי יהיה לו יותר קל לאחוז במקרים הספציפיים שרק הוא יכול וחייב לעשות.
(ואין כמעט דברים כאלו, כמעט הכל אפשר לעשות ולשים חתימה שלו או להחתים אותו על הטופס)
וגם אם צריך לגרור אותו לפגישה שהוא חייב להיות נוכח בה לחתום, זה גם משהו שיכול לקדם אותו.

ועוד נשימה אחת תקחי בהשוואה למה שהוא עושה לצרכי העבודה שלו, בתור מנהלת כספים בחברה, אני מתעסקת כל יום בבירוקרטיה של עסקים, וזה לא דומה בכלל בכלל לבירוקרטיה של משפחה.
אני תמיד אומרת לכולם שהתעסקתי מספיק עם תשלומים עכשיו תורכם. אפילו לאסוף כסף למתנה משפחתית אין לי כח.
האמת היא שאני די גרועה בבירוקרטיה פרטית. מניחה שהייתי יכולה ללמוד את זה, אבל בגלל שאני מוצפת כל הזמן בעבודה, אין לי טיפת סבלנות לזה בבית ויש לי אישית פתרון לא רע, אז אני משחררת.
וגם המקום הנפשי מאוד מאוד שונה אם אתה מתקשר לבנק ומציג את עצמך בתור שכיר בחברה או בתור הבעלים של החשבון. זה פשוט לא אותו דבר.
סתם דוגמה, בעבודה אני מתעסקת המון עם קנסות וחיובים על פיגורים כאלה ואחרים,
ופעם כשקיבלתי קנס חנייה פשוט התפרקתי מבכי כי הרגשתי ממש דפוקה שקיבלתי אותו (זה היה שני דוחות שקיבלתי בסמיכות באותה חנייה ששכחתי להפעיל פנגו וגם יום לפני כן איבדתי סכום כסף גדול) ולא הייתי מוכנה לשלם. בעלי אמר לי שאם לא אשלם זה יצבור ריביות והצמדה ובסוף עוד יעשו לנו עיקול בחשבון ולא היה אכפת לי מכלום, לא הייתי מוכנה לשמוע על הנושא. בעלי אמר לי רק תביאי לי את הדוח אני אשלם, כמו ילדה מפגרת אפילו את זה לא הצלחתי לעשות,
בסוף הוא התקשר ולפי מספר רכב זיהה את הדוח ושילם אותו.
ומבטיחה לך שבעבודה אני מתקתקת דברים פי כמה יותר לא נעימים מזה. ככה זה בן אדם זה דבר מורכב, לא תמיד אפשר לעשות השלכות אם בחוץ הוא מצליח בתחום הזה למה בבבית הוא לא...

בקיצור לדעתי אם תצליחי לשחרר כמה מהדפוסים שאת מצפה להם והם לא ממש ריאליים אצלכם, אולי בעלך יצליח להחזיק את השאר. ותגיעו לעמק השווה בהבנה ועזרה ודחיפה חיובית אחד לשני, ולא בביקורת שגם לא עוזרת לכם בנושא הזה, וגם פוגעת בזוגיות עצמה.

לפעמים כשאני נתקלת במצבים כאלה עם בעלי שאני אומרת אם הייתי יודעת שככה זה יראה, לא הייתי מתחתנת איתו, אז אני מדמיינת לרגע נניח שהכל היה מושלם ומתגשם כמו החלומות שלי, ואז היה קורה משהו שלא תלוי בו, הייתי מתחרטת על ההחלטה להתחתן איתו? כנראה שלא.
אז מה זה משנה אם לא ידעתי שהוא כזה/ הכחשתי או שהוא באמת לא היה כזה ועכשיו הוא כן?
הוא האדם שהתחתנתי איתו ועכשיו השאלה מה עושים עם ה"פגם" הזה שאני לא אוהבת בו.

אני מבינה שממש קשה לזוז. מכירה את זה מאוד. אבל מה האלטרנטיבה שיש לך בהקשר של הטיפול הכספי?
במבט לאחור בד"כ מגלים שהשד לא מפחיד כל-כך כמו שהיה נראה, וגם יש תחושת סיפוק לדעתי בעובדה שהצלחתי לנצח איזה מחסום פנימי של עצמי. זה לבד שווה המון.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה עם כמה שפחות תקלות כאלו בדרך 🙏

כי יש לו עניינים בח״ול, בירוקרטיות שהוא צריך לעשות שם וזה משפיע ממש על החיים שלנו פה - נגיד יש כרטיס נוסף בינלאומי (עם שפה ותחומים שאני לא מכירה)
שפשוט משפיע על סך ההוצאות והכנסות, לכן זה לא משהו שאני יכולה לעשות ומצד שני הוא חייב את זה לעבודה שלו ולא יכול לוותר עליו.

משאיר אותי לחלוטין ביידים שלו.
אפילו ברייזאפ ואפליקציות כאלה אני לא יכולה להיעזר כי זה רק לחשבנות ישראלים.

ביקשתי ממנו סיכום של הפעולות בכרטיס הזה - לא קרה גם כעבור שנה.

ואם לו זה לא בא בטבעי, לי זה הרבה הרבה יותר לא בא בטבעי.
ברמה שאם שהייתי נפרדת מבחור אם הייתי יודעת שזה לא ביטחון שהוא יכול לתת לי.

ממש מתוסכלת.
לדעתי זה רוב המריבות שלנו.

או יועץ כלכלי, הוא יביא לבעלך טפסי ייפוי כח ויידאג לכל מה שצריך.
למי ששונא בירוקרטיה משתלם להעביר את האחריות למיקור חוץ.
תראי בסוף את משלמת על זה מחיר כבד. גם כלכלי וגם נפשי, לא עדיף לשלם למישהו עבור זה? (לפי תשלום קבוע או לפי הצלחה)
מכירה מקרוב את הסיוט של ניהול כרטיס אשראי לא ישראלי, אבל מי שיודע איך, בהחלט יכול להתמודד עם זה ולא רק בעל הכרטיס עצמו.
אנחנו (בעבודה) עובדים עם הבנקים וגופי האשראי האמריקאיים הגדולים שהם מאוד מאוד קפדניים על הנושא הזה, לא כמו הישראלים שמעגלים פינות, ואפילו עם אנגלית לא מבריקה, מצליחים בסוף לסדר את כל הבירוקרטיה.
אז כן הייתי לוקחת מישהו עם ניסיון, דובר את שפת המקום. יכול להיות שהוא יצליח תוך כמה חודשים להעביר אליכם את הניהול בפשטות יחסית, כמו למשל להירשם לקבלת פירוט דיגיטלי בקלות וכד'. או כמו לפתוח הוראת קבע לתשלום חשבונות. מספיק שהוא יעשה סדר ואתם לא תצטרכו אותו כל הזמן.
לדעתי זה ממש שווה.
לנו פעם היה מישהו כזה שעזר להוציא כסף מארה"ב, זה סיפור ארוך. רק אומרת שבאמת בירוקרטיה בחול זו צרה צרורה כי המדיניות שם נוקשה. אבל זה לא בלתי אפשרי, רק צריך למצוא את האדם הנכון שיעשה זאת עבורכם.

עירוב שימושים של עסק ובית זה גרוע בפני עצמו, גם על זה יועץ חיצוני ייתן את הדעת ויוכל להמליץ מה הכי נכון לעשות.

בעלך הוא בעל העסק או שכיר? אם יש לו עניינים כספיים בחו"ל הוא נעזר ברו"ח לצורך כל הנושא של מיסוי בינלאומי? כי אם לא, אז יכול להיות שזאת הבעיה האמיתית.

אני מבינה מה שאת אומרת שאם לו קשה, אז לך קשה פי חמש. אבל אותו את לא יכולה לשנות, אז מה תעשי? סה"כ הוא בעל טוב לפי מה שאת אומרת, אז יש לו דפקה ועל זה רוב המרכיבות שלכם. פתרת את זה פתרת הכל, אני הייתי לוקחת את הדיל. וזה לא משנה על מה היית פוסלת בחורים, את כבר לא בתקופת הדייטים- עם כמה שזה מעצבן לדעתי תנסי לשחרר כי זה לא יקדם אותך, סתם מחזיר אותך אחורה. כאילו מה תעשי עם זה עכשיו עם הידיעה הזאת שעל זה היית פוסלת בחור? עזבי, לא מקדם.

להיעזר ברואה חשבון שידאג לדברים האלה.
בעלי ממש דחיין. הוא יודע להתעסק בעניינים האלו טוב אבל בגלל הדחיינות הזאת הפסדנו אלפי שקלים. פעם אחת עיקלו לנו את חשבון הבנק בגלל זה, ואז הוא היה צריך להתעסק הרבה יותר בשביל לפתור את הפלונטר שהוא נכנס אליו.
(וגם אצלנו זה היה לגמרי שלו- אני לא יכולתי לעזור בזה בכלל).
ולפני כמה שנים החלטנו לקחת רואת חשבון שעושה הכל בשבילו ומנדנדת לו על טפסים שלא שלח. היא גם דאגה שיחזירו לנו סכום מאוד יפה ממה שנלקח. וזה נותן לי נחת שהדברים מנוהלים כמו שצריך. אמנם עולה כסף אבל שווה כל שקל.

להפריד חשבון לכרטיס הזה. אני לא הייתי מסכימה שכרטיס שאין לי פירוט עליו, ירד מחשבון משותף.

אני בגישה לא להתחנן לאף אחד שיעשה בשבילי, אז אם אין שיתוף פעולה אחרי פעמיים שלוש שאני מבקשת, אני אמצא דרך לעשות לבד. בעיניי עדיף לעשות דברים שקשה או שלא רציתי לעשות, מאשר לכעוס ולרדוף אחרי מישהו שיעשה.

יוכל להיות שהוא שונא בירוקרטיה ולכן דוחה לרגע האחרון?
( גם אני כזאת...)

בטח כשזה היה כל כך חשוב לך וזה לא עובד.

יש לי הרבה מה לכתוב אבל אין לי ריכוז כרגע, אולי בהמשך.
אם בא לך התייחסתי קצת במדריך החינמי לדברים שנוגעים לזה: הורדת מדריך מתנה

יש לי כמה דקות אז,
נראה שמה שהכי מטריד אותך, בעומק העניין הטכני,
זה החוויה הרגשית שלך;
שחיפשת גבר שיקח פיקוד ויוביל,
שאת בתחתית סדר העדיפויות,
שדברים שחשובים לך לא מספיק חשובים לו אולי
החוויה שלך מולו כאת משלמת מחירים כל כך כבדים על דברים
לכאורה שוליים עבורו ואולי לא מספיק אכפת לו ממך או שהוא לא מספיק דואג לך.

אז קודם כל אני חושבת שהצורך שלך בכזה דבר הוא טבעי, ובריא, ולגיטימי
והכאב כשזה לא מתממש וכשהמציאות טופחת על פנייך הוא בטח צורב ופוגע.

וזו הנקודה הראשונה שתעזור לנו ליצור שינוי.
דקווא ההכרה בכאב, בפער בין הרצוי למצוי,
בזה שכל כך רצית ואת זקוקה למשהו אחר וזה לא קורה.

כשיודעים לעבור נכון בכאב, הכאב הזה בונה כלי לדבר הה שכל כך חשוב לך, ושאת ראויה לו, ושבעלך מסוגל להעניק לך.

ולמה זה לא קורה?
זוגיות היא דינמיקה. טבע הגבר הוא להעניק ולרצות את אישתו, לדאוג לסיפוקה ולמחסורה
כדי שהוא יצליח לעשות את זה בצורה הטובה והמדוייקת ביותר,
האישה צריכה לעשות את החלק שלה בדינמיקה, וללמוד איך להפעיל אותה.

לרוב כשיש משהו במציאות שלא טוב לנו איתו נפנה כלפי חוץ
לשנות את השכנים שלא בסדר, הבעל שלא בסדר, הילד...
ויכול להיות שהם באמת לא התנהגו בסדר, אבל העבודה שלנו
היא ללמוד את המקום שזה בא לבנות בנו, וזה תמיד בא לבנות בנו
כל דבר הכי פעוט במציאות.

חזל דנים מה הם ייסורים, ומזכירים את זה שיסורים זה כשמישהו הכניס יד לכיס כדי לשלם סכום מטבעות מסויים
ולא יצא לו בדיוק הסכום שהיה צריך.
כלומר במצב אידאלי, גאולי, הכל אמור להיות פיקס.
איך שנגיע לתחנה יגיע האוטובוס שצריך, יהיה לנו מקום פנוי איפה שאנחנו אוהבים
מגן בטמפרטורה הנכונה, מוזיקה שהיינו רוצים ברדין כל הרמזורים ירוקים
המעלית מגיעה בדיוק כשנכנסנו, וכן הלאה.
וכל חריגה מהאידאל, היא בעצם סוג של ייסורים
ייסורים שמאפשרים לנו אם נדע להבין ולהתבונן בהם לבנות בתוכנו כלי לגאולה.

וגם כאן, יש מצב שבעלך לא בסדר (מניחה שהוא לא רוצה להרע לך וכנראה יש לו את המורכבות שלו)
אבל מה שיקדם אותך ואתכם ואת הזוגיות הוא לדעת לעשות את החלק שלך בכל זה,
לדעת מה זה מעורר בך, ולמה, וללמוד לרפא את המקום הזה.

היופי הוא שכשיש משהו שאנחנו צריכים להתעורר לתקן אוצו, הוא מתחיל ביסורים של מטבעות לא בסכום המדוייק
כשאנחנו לומדים לחיות בצורה מחוברת ומדוייקת נזכה לדעת להקשיב גם לדקויות.
רובנו צריכים הערה גדולה יותר, ובדרך כלל הקריאות הולכות ומתגברות
אם בהתחלה לחשו לנו, ואז קראו, וא צעקו ואז נגעו טיפה בגב
אז אחרי זה כבר ממש טופחים ואז גם וגם, כדי לעזור לנו
להיות במקום טוב ונכון יותר.

לכן הייתי מתמקדת בעבודה העצמית שלי כאישה, ללמוד לדייק את המקום הנשי שלי, המקבל
הרוצה להשען ולבטוח, כדי לאפשר לאיש שאיתי להעניק בצורה מדוייקת ומשמחת ומתאימה לי




***להיות אישה מוערכת שמחה ונוכחת

המדריך עכשיו להורדה במתנה: הורדת מדריך מתנה ***

אם זה פרעושים זה הדברה מסויימת,
אם זה לא- להביא מדביר מומחה לפשפשים שיבדוק אם זה אכן פשפשים.
אם זה פשפשים- אין מנוס מהדברה יקרה..קשה מאוד להיפטר מהם..

זה יכול להיות כיני יונה.

אם על הריצםה והם קופצים זה אולי פרעושים.
תבדקו שאין חתול מת וכד' באזור. או שהיתה המלטה לידכם. הם מתפתחים בשאריות מההמלטה...
אם זה זה צריך לשאוב ממש טוב את כל הבית, לנער הכל, לכבס (למאות שכביסה לא ממש הורגת אותם), כמה ימים רצוף. להרוג את אלו שרואים על הריצפה והמצעים. בגדים ןכד' לסגור בשקית זבל שחורה גדולה ולשים כמה ימים בשמש חזקה, הם ימותו מחוסר אויר... בסוף הם נעלמים.

אם זה פשפשים צריך הבנתי הדברה מאד רצינית. זה יותר מסובך.

אז פשפשים זה לא. פשפשים זה גדול יותר ובצורת טיפה.
פרעושים יכול להיות, הם עושים מליון עקיצות קטנות שמגרדות בטירוף. צריך הדברה גם לזה, אבל יותר קל להיפטר מזה. יש לכם בעלי חיים?

וההגנה אצלם חוסמת את הפורום... זה פרעושים, תכף יגיע המדביר. ואז צריך להיות שלושה ימים מחוץ לבית, מבאס!! ובהמשך לשרשור של אתמול - בא לי לשלוח לחמותי: "אנחנו כאלה דוסים חנוקים, שמי שנכנס אלינו הביתה בלי גרביים - ישר אוכלים אותו פרעושים" חחח. סתם, אני לא אכתוב לה, סתם השתעשעתי עם עצמי...

וואי
נשמע סיוט ממשש

הוא יודע להגיד מאיפה זה מגיע??

כל הכבוד על חוש ההומור במצב כזה!
(אגב לא כתבתי לך חיבוק אתמול.. אז עכשיו מחבקת! 💞)

אז אם זה לא קופץ זה כנראה פשפש.

אם תכתבי תקציב יהיה יותר קל למקד..

אולי כדור איכותי?
דמקה/שש בש מהסוג הטוב
שעון יד
ספר + ערכה של קסמים ( הבן שלי וחברים שלו עפו על זה בגיל עשר)
גיים בוי

שעון. כדורסל. משחק קופסה. בגד. קופת צדקה . סידור עם השם שלו

שאין לו.
כי זה מסוג הדברים שאין מה לעשות עם כפילויות...

אוטו על שלט
כדורסל/כדורגל
שעון
גלגיליות
טיול עם אבא
משחקי קופסה
פאזל גדול
תנ"ך עם שם
משניות
סטנדר שולחן עם שם

<p>ואני לא הכי יודעת מה הוא אוהב</p>

<p>ויש גם משחק שנקרא סטנגה שהם מתלהבים ממנו מאד</p>

לא מכירה דגמים, אבל אחיות שלי הזמינו משם, ממש שווה

שווה לעקוב אחרי מבצעים....
אנחנו קנינו שם, מהמם, קל ונוח

מכס?
איך זה עובד?

וזה היה בלי מכס, או שפיצלנו-קנינו נגיד את הצלחות הגדולות מסט מסוים וכמה ימים אחר כך את הקטנות

שמוכרת אותם מאוד בזול

החיסרון - צריך להגיע לשם פיזית

אבל זה מאוד זול.

ההורים שלי קנו לסבתא שלי מתנה לפסח סט קורל עם יותר מ24 חלקים וכלי הגשה בסביבות 2000 - 1500 שקל .
לדעתי זה היה גם שלוש גדלים של צלחות.
כמובן שזה תלוי בדוגמא, יש דוגמאות יותר יקרות.

אבל ברור לי ששווה ללכת לשם.

025382140

רק מלקרוא את מה שכתבת נכנסתי לחרדות🤦

את לא?

לא ידעתי שזה יהיה כזה מטלטל
משהתחלתי לא יכולתי להפסיק

כזה צער
איש צעיר שנרצח על אדמה קדושה רק בגלל היותו יהודי

<p>ולהשתתף לכמה רגעים בצערה של האלמנה והמשפחה.</p><p> </p><p> </p>

דווקא למאיר בתור "מאיר", הוא כוון למאיר בתור היותו יהודי.. ובאותה מידה זה יכל חלילה להיות כל מישהו/י אחר/ת שאני מכירה, חלילה אני בעצמי..
אז לפחות להזיל דמעה של השתתפות בצער, כולנו אחים, ולקרוא איזה פרק תהילים ולהגיד לה': די, בבקשה די, מספיק, שבענו, תש כוחנו..
נקום נקמת דם עבדיך השפוך

רק כנשואה כיום אני מבינה את המשמעות של לאבד בעל ונשרף לי הלב מלחשוב על האלמנות הטריות, ואלו שכבר שנים...

אחת ההלוויות הקשות שהיה בה.
לא נתפס באמת. קשה כלכך.

עצוב וכואב כ"כ. וכן, מי מבטיח לנו מה יהיה מחר.. מטלטל.

<p> </p><p>מטלטל ממש. מזעזע. הרי עד לפני יומיים לא היה שם פיגוע..</p><p> </p><p>המחשבה על האלמנה והילדים קורעת את ליבי. ההלם, הזעזוע, הפרידה הפתאומית כל כך.</p><p>ובכל פעם מראים את הסרטון של הירי. הוא נוראי ומחליא.</p>

<p>ובאמת אי אפשר כבר עם כל זה..</p><p>רק אומרת בזהירות (בתור אחת שגם תמיד מסתכלת ונכנסת וחופרת ואחכ קשה לי)</p><p>אני חושבת שצריך לנהל סדר עדיפויות</p><p>לפעמים כשקורה משהו כזה אני מרגישה שפשוט אין לי כוחות לפתוח ולראות כלום.. מעדיפה להגיד פרק תהילים לזכות הנפטר או משהו כזה שכרגע יותר בכוחות שלי.</p>

חלילה ךא התעלמות או משו, עשיתי למענו בתהילים שלי, לראות את זה? אין לי כוחות לשאת ואין לי איפה להכיל עצב גדול כזה,
אחרי מקרים כאלה אני חודשים בחרדות ובודקת כך הזמן איפה קרוביי שלי, אין לי כוחות לזה

רק שלא ידעתי מראש שזה יהיה ככה מטלטל
לא שציפתי שלא יהיה כואב
כי זה אחרי הכל אלמנה צעירונת ו2 פעוטות!
אבל ברוב המקרים לא מראים את המשפחה ככה
בטח לא את האלמנה
וזה שהילדים הקטנים היו איתה זה גם חריג

והכל ביחד היה בומבה ענקית ללב
ולא הצלחתי לסגור
רק לבכות ביחד איתה
ולבכות
ולא להצליח להבין איך אפשר להפרד? בידיעה שהיא לא תרגיש אותו יותר בחיים, לא תראה אותו, לא תריח, לא תשמע, לא כלום.
מצבה, אבן

נגד פטריות, מפזרים בגרב וזה עוזר כי סופח גם לחות

לטפטף טיפות שמן עץ התה
בתוך קערה עם מים והלכניס את הרגל.
לבעלי היה פטריה בציפורן ועשינו טיפול זהה
אפילו טפטנו ישירות על הציפורן ללא מהילה במים
אבל אני ממש לא רופאה!! וזה טיפול שעשינו מקריאה באינטרנט אז אולי שווה להתייעץ עם רוקח

תשאלי רוקח...
ואולי כדאי להמעיט עם הגרביים וללבטד חצאית ארוכה עם סנדל פתוח
עוד משהו ששמעתי זה לשים קצת אקונומיקה באיזורים הנגועים...
אז אולי לשטוף את הבית או תוך כדי קרצוף רצפה עם אקונומיקה תלכי באיזור יחפה או משהו..

לנגב רגליים טוב אחרי מקלחת
לאוורר כמה שיותר. אולי בבית עם נעלי בית פתוחות

שמאז העדכון הגדול האחרון יש באגים כל הזמן! וזה פשוט מבאס!
וזה באמת גורם להיות פחות בפורום..

פשוט לא הצלחתי)

בימים האחרונים תהיתי כמה פעמים האם הפורום עובד בסדר, כי הרגיש לי שיש פחות תנועה בפורום 😑

וזה היה ממש נחמד, ככה הצלחתי לבדוק שזה באמת משפיע טוב, ולא הייתי חייבת לקנות 50 כדורים בבת אחת ולשלם בהתאם..

זהו, זה ממש יקר ואני חושבת באופטימיות זהירה שאולי בשבוע 16 כבר יגמרו הבחילות לגמרי?

מי תקנה 50 כדןרים? הון תועפות
10 נראלי זה המינימום

אם את רוצה לנסות ואת מאיזור המרכז...
אני צריכה לבדוק תוקף כי קניתי לפני קצת יותר משנה

האמת שהמרכז קצת רחוק לי אבל כבר חיממת לי את הלב ❤️❤️❤️

אולי..
חיבוק!!

וירוס עובר תוך כמה ימים, לא?
בשבוע 11 כשהתחלתי להקיא ישבתי שזה וירוס אבל זה פשוט נשאר איתי, לפעמים גרוע יותר ולפעמים פחות. לפעמים מקיאה פעם ביום, לפעמים בכלל לא מקיאה ולפעמים כמו היום לא מסוגלת לתפקד.

זה נשמע כאילו אכלת משהו לא טוב..
יכול להיות?
גם לי לקח מלא זמן עד שבוע 20 לקחתי דיקלקטין
בזמנו ורק אחר כך הייתה הטבה
איך את עכשיו?

היום אכלתי רק בייגלה שהצליח להישאר בפנים ואפרסק שיצא אחר כבוד החוצה.
אתמול אכלתי ממש מעט, קצת אורז בצהריים, קצת לחם עם גבינה וסלט בערב. הגבינה עדיין בתוקף, אבל אולי היא התקלקלה מהחום?

תודה שאת מתעניינת!
בינתיים ישנתי ועכשיו אני מנסה לאסוף את עצמי לקום מהמיטה. כואב לי הראש, מניחה שזה מחוסר נוזלים. האמת שגם אתמול לא שתיתי מספיק...

בדרכ בשבוע 16 הקלה משמעותית
אם לא, הייתי קונה

בכל האתרים על שבועות הריון זה כזה בטח הבחילות עברו את מרגישה זוהרת ובלה בלה בלה...
ואני כזה לא! מרגישה זוועה מאי פעם. וגם החשק ברצפה ומבטיחים שמשבוע 14 הכל חוזר...

<p>מסוים</p>

אפשר לקנות רק עשר ותראי אם עוזר לך
לי זה ממש קסם, יום בלי בונגסטה זה יום בלי חיים.. אמיתי.
לא רואה שום סיבה לסבול ככה אם יש דבר שעוזר.

הוא היה בתוקף רק לחודש והרופאה רשמה לי אותו לפני חודש וחצי 🤦🏻‍♀️
עד שהחלטתי לנסות ולקנות...

תנסי עם רופא משפחה הוא גם יכול לתת מרשם
אם את בכללית יש רופא אונליין בערב דרך האפליקציה

לי אישית זה לא נשמע דיכאון אלא יותר נתוני חיים (עבודה) שלא טוב לך בהם. נשמע שגם ככה לא היה לך טוב בעבודה מלכתחילה ועכשיו שיש לך תינוק קטן זה מגביר את הקושי בלעבוד במשהו שלא טוב לך בו(כי זה מצטרף עם עייפות, מותשות וכו' כל מה שבא בעסקת חבילה עם תינוק קטן ב"ה) ואז כשאת חושבת כמה לא טוב לך אבל מצד שני את חייבת את העבודה כי את המפרנסת העיקרית זה נראה לי יוצר תחושת מחנק וחרדה. את מרגישה אולי כלואה בתוך משהו שלא טוב לך בו. וזה מעגל לא טוב שמזין את עצמו- לא טוב לי אבל אין לי אפשרות אחרת וכו'... וזה יוצר חרדה.
מה שלי אישית עוזר להפחית את החרדה זה להבין קודם כל שאין דבר כזה חוסר ברירה. אם תרצי, תמיד את יכולה לעזוב. נכון שאולי זה לא פשוט. אבל יש פתרונות לכל דבר.
הייתה תקופה בחיים שלי שהתחלתי עבודה במשהו חדש לגמרי שלא הכרתי וזה היה לי בהתחלה מאד קשה. ואני זוכרת שכל בוקר בדרך לעבודה הייתי משננת לעצמי - אם זה לא יסתדר את יכולה תמיד לעזוב... וככה כל בוקר אמרתי את זה לעצמי עד שהסתגלתי והיה בסדר. זה מאד עזר לי להפחית את עוצמת החרדה להבין שתמיד יש לי אפשרות בחירה ושהמצב לא סוגר עלי. תמיד אם רע אפשר ללכת. העולם מלא האינסוף אפשרויות.

<p>אני מבינה מה את אומרת, אבל בסוף לאכול חסכונות ולהתרחק מהיעדים הכלכליים שלנו, או להסתכן בכך שלא יהיה לנו איך לעמוד הוצאות החודשיות זה מעור חרדה יותר מאשר לעבוד בעבודה לא נעימה (לפחות עבורי). החלטנו ששנה הבאה בעלי יפרוס את התואר ויעבוד ככל שיוכל (השנה עובד מעט מאוד, תואר תובעני, אבל בע"ה בעוד כמה שנים - אמור להכניס יפה בזכות התואר הזה) ואני אוריד ל85% משרה במקום 105% משרה השנה, ואקח קורס ערב שיפתח לי אופק תעסוקתי אחר. הבעיה היא שכבר איבדתי אמון בעצמי שאני יודעת באיזו עבודה אהנה, ואני מפחדת לשלם הון על קורס שילך לפח בסופו של דבר. במיוחד שמה שאני חושבת עליו כולל פתיחת עסק, וזה מפחיד אותי חוסר היציבות הכלכלי שבעניין. בעוד כמה חודשים אעבור לעבודה דומה רק במקום אחר, מקווה שעצם החלפת ההנהלה כבר תעשה משהו חיובי </p>

(בלי להתיימר לאבחן פה דכאון בקלילות יתר)
שבוודאי שהמצב הרגשי והפיזי משפיעים עלייך.
גם עבודה שאת שונאת, גם חששות...
כם התאוששות מהלידה וחזרה לשגרה תמיד דורשת אנרגיות.
הייתי מתחילה בלקחת כמה ימי מחלה, לנוח קצת להתאפס, ולראות אם זה יקל על המצב, וגם לבחון מה נכון לך בהמשך
ואם ואיך להעביר את החודשים הנותרים בעבודה שאת כל כך סובלת בה.
בוחנת שוב את נושא העבודה הבאה, שאם לא ברור שזה נכון לך כדאי לבדוק ולקבל החלטה מחדש

ממלאת מאגרי אנרגיה פיזיים ונפשיים.

לגבי צורך בטיפול, נראה לי שאם תנטרלי את הדברים שבוודאי גורמים לחלק מהתחושות,
תוכלי לראות איך את עם זה ולהחליט...

בע"ה החלטות טובות

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>
הורדת מדריך מתנה ***

לקחתי לפני שבועיים שלושה ימי מחלה, וזה מה שעזר לי להגיע להחלטה לעזוב את העבודה. כל הזמן סיפרתי לעצמי שקשה לי כי זו התחלה חדשה, קשה לי כי ההריון, קשה לי כי הלידה, קשה לי כי זה תפקיד תובעני אבל לאט לאט מתרגלים.. אמרתי לעצמי שלא נתתי מספיק צ'אנס בשביל לשפוט. אבל אחרי שלושה ימים בבית שפשוט נהייתי בנאדם אחר שכל שמחת החיים והאנרגיות חזרו אליי, החלטתי להקשיב ללב ולעזוב.
העבודה הבאה היא באותו תחום, אבל גם תפקיד אחר ופחות תובעני בפער, גם בנישה שקצת יותר מעניינת אותי, וגם אני מקווה שההנהלה תהיה נעימה יותר מאשר השנה 🙈 אני מרגישה שאין מה לחפש עבודה אחרת, התלבטתי על זה, אבל אם אחפש עבודה שלא במקצוע שלמדתי, אז ארוויח פחות ואני צריכה את הכסף הזה. באמת כפי שכתבתי לוקחת קורס שנה הבאה בשביל אופק תעסוקתי בתחום אחר, שאם גם שם לא יהיה לי טוב, אוכל לעבור לתחום אחר ולא להמשיך להתפשר.
המנהלת שלי קמצנית ברמות על ימי מחלה ולא משחררת, ואין בי כוחות להתווכח איתה שזו זכותי. מבחינתה גם עם חום אפשר לקחת אקמול ולהגיע. בינתיים אני מורידה את הראש עד שיגמר. לא ביכולתי הכלכלית לעזוב שלושה חודשים לפני תום חוזה ההעסקה, ופינוי המשרה במקום החדש... באמת מרגישה במלכודת. כבר לא יודעת מה נכון לעשות.

איזה מנהלת מרשעת 😱😱😱

מאחלת לך שתמצאי את המקום הכי טוב ונכון לך בעז"ה 🙏

<p>ומתיש ומערבב.</p><p>דבר ראשון כל הכבוד שהחלטת לעזוב את העבודה, לא קל לצאת ממעגל ידוע למקום לא ידוע.</p><p>ושמצאת עבודה חדשה!</p><p>אולי תנסי לחשוב איך להמתיק לך את החודשים הקרובים? בסה"כ את עוזבת שם, לנסות להרגיש פחות מחוייבות (בנפש), פחות לקחת ללב מה שקורה שם ומה שאומרים לך.</p><p>לעשות דברים נחמדים בערב (זה יכול להיות גם לפגוש חברות או ללכת עם הילדים למכולת לקנות קרטיב)</p><p>דברים שישמחו ויתנו נקודות אור, ככה לעבור יום ועוד יום.</p><p> </p><p>ברור שאחרי לידה, חזרה לעבודה וכו גורם להמון עומס רגשי ופיזי. ומקום עבודה שלא טוב לך - הוא גומר ברמה אחרת... אז תחשבי אם נראה לך שבאמת השינוי התעסוקתי יעזור, ואז יש למה לצפות...</p>

את צודקת, אני פשוט מגיעה הבייתה כ"כ חסרת אנרגיות שקשה לי להרים את עצמי אשתדל, זה רעיון מוצלח מה שכתבת! מקווה שה' יתן לי כוחות

אבל מתי המחזורים שלך בדר''כ- כל כמה זמן?

אם מגיעים פחות משבועיים אחרי טבילה יש סיכוי לביוץ מוקדם- אפשר לבדוק את זה בוודאות וגם לטפל

<p>לאחרונה המחזורים שלי הם כל 33-34 יום.. </p>

כנראה שאת לקראת הביוץ, וזה יכול להיות בדיוק בזמן.
כשההפרשות נהיות יבשות / דביקיות - סימן שעבר הביוץ. תמשיכי לעקוב אחרי ההפרשות, ואם הן נהיות דביקיות לפני הטבילה - זה משהו שצריך וכדאי לטפל בו.

הבין הכי מובהק זה לבדוק מה קורה ביום של הטבילה - אם ההפרשות עדיין רטובות אז לא פספסתי.
אם הן כבר נהיו יבשות/דביקות כנראה שפספסתי.

ואם כן - מעולה שגילית מה הבעיה!!!
זו בעיה ממש קלה שניתנת לטיפול בקלות רבה גם באמצעים טבעיים (תוספי מזון, שיטת אביבה) וגם באמצעים תרופתיים שנחשבים התערבות קלה מאוד ועם יעילו. גבוהה מאוד.

בהצלחה!

<p>אם ביום של המקווה ההפרשות כבר די יבשות, כנראה הביוץ עבר</p>

<p>הגיוני מאד שגם אם הביוץ אחרי הטבילה ההפרשות מתחילות לפני</p><p>וכמות הימים שזה מתחיל לפני משתנה..</p><p>כדאי לעקוב אבל יכול להיות שהכל בסדר</p><p> </p>