פשוט כועסת על בעלי
הוא כאילו שם אותנו (אותי את המשפחה) במקום אחרון ואנחנו משלמים על זה מחיר.
אני מדברת בעיקר בענייני סדר, בירוקרטיה, כספים.
זה משהו שמהתחלה ידעתי ואמרתי שאני לא רוצה לקחת על עצמי.
אני עובדת ומכניסה, וגם נצמדת לתקציב שעשינו יחד ומודעת למצב,
אבל לא רוצה להיות המובילה ולקחת את זה על הכתפיים שלי.
הקטע שהוא לא עושה את זה, יותר נכון עושה את זה בצורה לא טובה, דוחה ודוחה
(בשביל העבודה שלו הוא יודע לעשות על כל הדברים האלה מצויין)
פשוט מרגיש שאנחנו פחות חשובים ולא נורא אם נחכה.
וזה מתבטא מניתוק של חשמל שלא שולם ולא שולם, עד חשבונות מסויימים וסדר בכסף שרק הוא (מסיבה שלא רוצה לפרט) יכול לעשות.
ועכשיו איזה עוגמת נפש ממש גדולה שאני עוברת רק כי הוא דחה ודחה משהו (שרק הוא יכל לעשות).
היו תקופות שהייתי מבקשת וחופרת והיו תקופות ארוכות שלהפך, משחררת מלא ונותנת לו לקחת אחריות.
שום שיטה לא עבדה לי.
הוא בעל מהמם בהרבה דברים אחרים, עם הילדים ועזרה בבית.
אבל אני רוצה ממנו את התפקידים ה״גבריים״ דווקא.
והאמת שזה מוריד לי ממנו כגבר, פשוט מרגישה שהוא לא באמת יכול לדאוג לנו, ועד שאני לא ״אלבש את המכנסיים״ בבית זה לא יקרה.
וזה ממש מבאס אותי.
זה אחד הנקודות שהכי חיפשתי בגבר, ממש, והייתי מודעת לזה והוא נתן לי תחושה שהוא כזה.
וזהו בימים האחרונים משלמת ממש מחיר פיזי ונפשי על משהו שהוא דחה (דווקא משהו שבאמת רק הוא יכל לעשות).
ועצבנית ומתפוצצת עליו בצורה מגעילה.
הוא כאילו שם אותנו (אותי את המשפחה) במקום אחרון ואנחנו משלמים על זה מחיר.
אני מדברת בעיקר בענייני סדר, בירוקרטיה, כספים.
זה משהו שמהתחלה ידעתי ואמרתי שאני לא רוצה לקחת על עצמי.
אני עובדת ומכניסה, וגם נצמדת לתקציב שעשינו יחד ומודעת למצב,
אבל לא רוצה להיות המובילה ולקחת את זה על הכתפיים שלי.
הקטע שהוא לא עושה את זה, יותר נכון עושה את זה בצורה לא טובה, דוחה ודוחה
(בשביל העבודה שלו הוא יודע לעשות על כל הדברים האלה מצויין)
פשוט מרגיש שאנחנו פחות חשובים ולא נורא אם נחכה.
וזה מתבטא מניתוק של חשמל שלא שולם ולא שולם, עד חשבונות מסויימים וסדר בכסף שרק הוא (מסיבה שלא רוצה לפרט) יכול לעשות.
ועכשיו איזה עוגמת נפש ממש גדולה שאני עוברת רק כי הוא דחה ודחה משהו (שרק הוא יכל לעשות).
היו תקופות שהייתי מבקשת וחופרת והיו תקופות ארוכות שלהפך, משחררת מלא ונותנת לו לקחת אחריות.
שום שיטה לא עבדה לי.
הוא בעל מהמם בהרבה דברים אחרים, עם הילדים ועזרה בבית.
אבל אני רוצה ממנו את התפקידים ה״גבריים״ דווקא.
והאמת שזה מוריד לי ממנו כגבר, פשוט מרגישה שהוא לא באמת יכול לדאוג לנו, ועד שאני לא ״אלבש את המכנסיים״ בבית זה לא יקרה.
וזה ממש מבאס אותי.
זה אחד הנקודות שהכי חיפשתי בגבר, ממש, והייתי מודעת לזה והוא נתן לי תחושה שהוא כזה.
וזהו בימים האחרונים משלמת ממש מחיר פיזי ונפשי על משהו שהוא דחה (דווקא משהו שבאמת רק הוא יכל לעשות).
ועצבנית ומתפוצצת עליו בצורה מגעילה.
