פורום הריון ולידה (עמוד 997)

שנה עברה מאז
מאז שגילינו שכבר אין לך דופק
שהיינו צריכים לקבל החלטה איך להוציא אותך
שהבחילות המשיכו למרות שכבר לא היה בך חיים
ששכבתי על המיטה, בתחושת חוסר אונים
בדרך לגרידה
שנרדמתי
והתעוררתי
ריקה, מדממת, אסורה
בוכה
בלעדיך
ילד/ה שלי, שלעולם לא אכיר באמת
שלעולם לא אדע איך פניך היו אמורים להיראות
האם היית דומה לאחיות הגדולות שלך
או אולי לאחיך הקטן
ששוכב לידי
מלא חיים
מבשר עוד שלב בדרך לגאולה

מאז עברה שנה,
שבה הריתי שוב
הריון מלא חרדות וחששות
וזכיתי שהאוצר הקטן לידי
מבשר חיים וגאולה

נשמה טהורה שלי
אמא חושבת עליך
מתגעגעת מאוד
כואבת את חסרונך
ומתפללת שתגיע גאולה
שבה לא תפיל אישה פרי בטנה
לעולם.

הפיצ מצונן מאוד .מקבל מי מלח, אינהלציה וכל מה שניתן .
היה טיטול יבש בבוקר,
אחכ היינו בבדיקת רופא ולפי זה טיטול אחד לא נחשב..
אחכ טיטול מלא,
ואחכ שוב טיטול די יבש...

בעיקר יונק. שותה ממש מעט מים/ מרק.
ינק די רגיל.ולכן ממש התפלאתי לראות..

כמה זמן / טיטולים זה כבר בגדר חלילה חשד להתייבשות?
כמובן שאם צריך אקח אותו מחר לבדיקה,ודי הרגיעו אותנו בבדיקה, אבל אני לא רגועה בכלל.

ומשהי ניסתה למרוח משחת קולדי וזה עזר?

עשיתי שבוע שעבר שקיפות עורפית ואני ממש בלחץ
יצא לי בשקלול של בדיקות דם, ושקיפות של 1.3 :
סיכון לתסמונת דאון 1:4800
אבל סיכון לטריזומיה 18- 1:300

הסיכון לטריזומיה לא ממש גבוה? אני ממש בלחץ…
אולי צריכה כמקום מי שפיר לעשות סיסי שליה ??

משהו שלא רגיל אצלי, למרות שבדרך כלל הוא לא סדיר.

בטא שלילית בבדיקת דם.

לא יודעת מה נסגר ומה לעשות..

מזה אומר?

הגוגל מלא באפשרויות...

לא מצליחה להבין למה להתייחס

חברה בשבוע 37++
יש לה הפרשות בהגזמה.
מתארת שחודר את הפד ומרטיב את המיטה. צבע צהבהב.
לי אישית, שלושה הריונות, לא היה דבר כזה.
מכירות דבר כזה? זה תקין?
היתה במיון כשזה היה בכמות מועטה יותר ואמרו שתקין.
אתמול היתה אצל רופא ואמר שמי שפיר תקינים.

למי זוכרת אני עם צירים מוקדמים, כבר המון המון זמן. עכשיו ב''ה ב-38 אז כבר לא מוקדמים️ הכאב נהיה מין ''רעש רקע'' ואני כמעט ולא שמה לב אליו כבר. עכשיו אני קולטת שיש לי צירים יחסית תדירים (כל חמש-שש-שבע דקות) אבל הם לא כואבים לי. מציקים כן, אם אני מתרכזת אני גם מרגישה את הכאב, יותר מרגיש כאילו כל הבטן שלי נהיית אבן וזה מקשה עליי לנשום וקצת כואב בגב. אני זוכרת ש@YaelL (נראלי?) אמרה שבתשיעי כבר לא מתייחסים למה שלא כואב אבל אני כבר לא יודעת אם כואב או לא🤔
מה הייתן עושות? ברור שלא לצאת לבי''ח אבל לתזמן? לוודא שיש לי מי שימור על הקטנה? אוף אני מבולבלת ונמאס לי מהחוסר וודאות😪

אני אמורה להיות אסורה בחג וכבר הרבה זמן ממש מחכה לחופש ביחד. במחזור אני בדר"כ הורמונלית בטירוף ממש עצבנית ובדיכאון. היה כבר חג שזה הרס לנו לגמרי.
מתלבטת אם לקחת פרימולט נור, הבעיה שאני מפחדת שגם זה יהרוס לי לגמרי את המצב רוח, ובאופן כללי יש לי בעיה של דיכאון אז מפחדת שיחמיר את זה.
לפני החתונה לקחתי ואני לא זוכרת השפעה גדולה על המצב רוח
ממש ממש מתלבטת מה לעשות, מה אתן חושבות?
(לקראת סוף החג אם לא אקח אנחנו אמורים להיות מותרים כך שלהתחיל לקחת כמה ימים כדורים והכי נורא להפסיק יהיה ממש ממש מבאס)

וכמובן שעם הלידה מגיעות החרדות

אני מניקה מלא והוא לא שבע
כנראה לא מתחבר מספיק טוב ואז יונק לא יעיל
הבעיה שהלילה סופסוף ישן
ואני מנסה להעיר אותו לאכול והוא לא מוכן. אכל בפעם האחרונה מאחת עד שתיים ועכשיו לא מוכן.

להמשיך להתעקש או לתת לו לישון? הוא העלה ממדי צהבת (יש לו שש) אז אני קצת בלחץ

הקטנה עם פטריה, היום הלכנו לרופא אבל שכחתי לשאול אותו מה עושים עם המעון... התחלנו למרוח דקטרין
מותר לשלוח אותה ככה? מה היה אומר לי רופא בעקרון?

מרגישה כאילו איבדנו קצת מהקלילות שלנו,
מרגישה שכמה שאני חמודה ומקסימה האימהות גוזלת כוחות ואז קשה שלא להיות בוסית מול הבעל ולהנחות אותו בהוראות או להיות לא מרוצה ממשהו…או נרגנית.
והוא היה כשיצאנו מחבק אותי מלא מלטף ונוגע ומרב עומס וכבדות והעזרה שלו עם הילדים לפעמים מרגיש שהוא בן 90 וכבר פחות מחפש את זה.
בכלל, הוא פחות אוהב לצלם ולהצטלם וגם יותר כבד ממני ואז פחות יוצאים עם הקטנים…
איך אתם שומרים על הזוגיות קלילה ושמחה וגם על הבית מצחיק, מאושר ושמח?

תודה!

הבחור בן שנתיים ו9, נגמל מהמם עכשיו תוך שבוע ב"ה.
יבש כמעט לגמרי, כולל הלילה.
אבל עדין קשה לו לעשות צואה. הוא עוד קצת מפחד מזה ומנסה להימנע. עושה פעם ביומיים בערך.
כמובן מקבל שוקוציפס אחרי שעושה, או סרטון קטן וכו'

כמה זמן זה נורמלי בשבילו לשבת בשירותים בנסיון לשחרר?

בזמן האחרון התחלתי לשים פתקים
בקופסאת אוכל של הבן שלי.
בסגנון של חכם שלנו בהצלחה.
וואו מה זה עושה לו... הוא ממש מחכה לזה והוא אוסף אותם.
אומנם ההתנהגות בבית עדיין לא מאה אחוז... אבל בבית ספר הוא ממש משתדל ואני יודעת שקשה לו שזה מרים לו את היום ברוך ה'.

משתמשת בפומיניק ואחרי כמה חודשים בלי כלום פתאום כתמים מלחיצים
אני ממש מבקשת שמי שרואה ןיש לה ניסיון עם זה שתגיד לי למה לצפות. האם הכתמים האלה הרבה פעמים מגיעים לרמת שטף?
באיזה שלב להעלות מינון? ואם מחליטים להעלות מינון לקחת באותו רגע עוד כדור או שזה צריך להיות בזמן מסויים? חוששת להיאסר

עד כמה זה נורא? זה זול משמעותית מno frost...

ובכללי אשמח להמלצות על מקפיא. תודה ️

זה קשה
ממש!
נשואים שנה וחצי והתינוקי בן חצי שנה, יונק מלא, ואין חשק בכלל... כלום (אני לא מונעת). לאט לאט אחרי הלידה קלטתי את זה, שמשהו משתנה, בהתחלה תליתי בעייפות האינסופית אבל כיום אני כבר יכולה לומר שפשוט לא מרגישה משיכה
לא מרגישה שבמגע איתו יש משהו שונה מבמגע עם חברה, טוב לי להתחבק לפעמים-אבל מהמקום החברי. פשוט לא עושה לי כלום.
ונפלא לנו ביחד, אני אוהבת אותו מאוד, טוב לי איתו! הוא מתוק והכי חלק ממה שאנחנו עוברים,
וזה חלק מהמורכבות,
מרגישה שעובדים עלי עם כל הדיבורים של החיבור הפיזי כתשתית הבית והקשר. לא חסר לי כלום ( כלומר חסר לי המון ולכן הכאב הזה לכן אני כותבת פה. אוף.)
וזה קשה ממש
ואני כבר לא מאמינה שיש משהו אחר, כי אני לא זוכרת
לפעמים צפים שברי הרגשות מפעם, מרגעים טובים ומיוחדים שהיו, אבל רוב הזמן פשוט יבש...
וזה מפחיד אותי
שאף פעם לא יהיה טוב
שנחיה ככה עוד שמונים שנה איכשהו נגרור את התחום הזה.
והתימרון הזה בין לא להרתיע אותו, לא להוציא לו את הרוח ואת התשוקה, לבין להיות קשובה לעצמי ולרגשות שלי, להצליח להבין בכלל מה אני מרגישה, ואיפה מונחים הגוף והנפש בזמן המגע...
הניסיון לשחרר מהחשיבה הבלתי פוסקת "מה אני מרגישה עכשיו? אני בכלל מרגישה משהו? יש חשק? אין חשק?"..
הצורך לספק משוב לעצמי ולו
איך היה, איך הרגשתי
היה לי טוב? מה נעים לי?
אני
לא
יודעת!
זה מחרפן.
ואני רוצה כבר שיהיה רגיל
להיות זוג נורמלי, שרוצה להיות ביחד, שפשוט לו שם ומחבר. אני הכי אדם של מגע, והכי מאמינה בכח שלו לחבר, אבל המשיכה ןהחשק זה משהו אחר...
מאז החתונה לא פשוט לנו. כאב לי, וניסינו פיזיו ורופאה מומחית אבל לא ככ התקדם. כמה שהרגשתי שקשה בתקופה ההיא, היום אני מסתכלת ומתגעגעת. לפחות רציתי. לפחות המגע עד החיבור היה לי טוב, היה שלי, היום אין עם מה לעבוד.
לא היינו ביחד מאז הלידה
כלומר, היינו ביחד, ואנחנו עדיין אוהבים להתחבק ולהתמשמק קצת במיטה מדי פעם, אבל יחסים לא היו
כי אנחנו לא שם. אני מרגישה שאני לא מסוגלת, זה רחוק ממני כל כך, זה מפחיד אותי. זה מנותק לי מהרגש הרבה יותר מדי.
השבוע קיבלתי מחזור
קצת חיכיתי לזה, שמשהו ישתנה, שתהיה הזדמנות לדברים להתחדש,
תגידו- זה קשור? יכול להיות שעם המחזור יחזור גם החשק?
הורמונלית הרי משתנים דברים בגוף כשכבר יש מחזור.
בינתיים אני כל כך רוצה לומר לו שאני מתגעגעת, שבא לי כבר ביחד,
אבל אני לא
לא קשה לי וזה פשוט מפחיד.
רק ההלכות פתאום מזכירות שאנחנו אסורים, ואיפה הימים האסורים שבכיתי מתסכול, מקושי, מגעגוע..
מפחדת להתקרב לטבילה.
אם מישהו היה מבטיח לי שאם אוותר על ההנקה הכל יהיה טוב הייתי עושה את זה, אבל אני לא באמת יודעת, ואוהבת את ההנקה מאוד...
תגידו לי שזה לא יהיה ככה תמיד
שיכול להיות אחרת