פורום הריון ולידה (עמוד 998)

זה המחסן ז"א המאגרים 

המוגלובין נמוך עשוי להצביע על חוסר ברזל (iron)

מכיוון שהכמות של הברזל בגוף משתנה כל הזמן, בודקים את הפריטין שהם מאגרי הברזל,

אם הפריטין נמוך, ברור שיש בעיה עם הברזל וצריך דחוף להעלות אותו (רמת הדחיפות תלויה כמה הפריטין וההמוגלובין נמוכים)

אם הפריטין תקין וההמוגלובין נמוך כנראה צריך לחזק דברים נוספים.

בקיצור זה לא אותו דבר, ואם יש בעיה בהמוגלובין צריך לבדוק ממה היא נובעת וכמה היא חמורה כדי להמליץ על טיפול מתאים.

לגבי מה אומרת התוצאה, זה תלוי אם את בהריון, אם כן באיזה שלב.

אם את לא בהריון נראה לי ימליצו לקחת תוסף ברזל, אם את בהריון מתקדם אולי יציעו עירוי (לא בטוח, הערכים די גבוליים להציע עירוי)

אם את בהריון לא מתקדם ידרבנו אותך להעלות מינון של נטילת ברזל דרך תוספים ודרך תזונה.

כמובן תתייעצי עם רופא לגבי התוצאות

כן אני שבוע 33 הרופא התקשר ואמר להעלות את המינון של הברזל ואז לבדוק עוד חודש מה המצב... 

מתחת לטווח 

אבל ההמוגלובין בסדר (11.8)

והפריטין גם די נמוך

ואני בהריון..ב"ה

לא מספיק הקפדתי לקחת כל יום (חשבתי שהברזל שלי גבוה..והתבדיתי )

לאחרונה מקפידה יותר

מציעה לך לקחת ברזל במינוןגדול  

והאם יש המלצה למשהו יותר טוב מספאטון?

או להשאר איתו

תכלס זה הזוי לי שכזה משפיע שרק המאגר ברזל נמוך..ולא ההמוגלובין

אולי לקנות מטרנה טוגו?

לשימוש כל יום זה יקר אבל לפעםב... זה יותר טוב 

אני לא יודעת אם עדיין מוכרים את זה, אבל יש מטרנה to go במנות מדודות של 60, באריזות קטנות נפרדות. יכול להיות אחלה פתרון. 

ראיתי גם בסופרפארם מארז של תמ"ל מוכן ב6 בקבוקונים של 60 מ"ל אם אינני טועה, כמו אלו שנותנים בבית החולים, אבל לא יודעת אם זה הפתרון כי זה יוצא כ7 שקלים לבקבוק, יותר יקר בסופו של דבר מלקנות קופסאת מטרנה 😏

את לא שואבת? 

לרדוף אחרי השאיבות כי גם אין לי כל כך מתי

אם אני אשאב בזמן שהיא ישנה מה אני אביא לה כשתתעורר?

תנסי לשאוב בבוקר כשאת קמה. יוצא המון אחרי שינה 

את יכולה בלילה להניק מצד אחד, ובבוקר לשאוב את הצד השני.

ויש בקבוקים מוכנים שהם 60 מ"ל.

אבל יש לי חברה שמקפיאה את האבקה ומשתמשת עד שנגמר...

לא לוקחת אחריות על זה, היא טוענת שזה בסדר

הקפאה מאיטה משמעותית תהליכי קלקול

ואם זה רק לתוספת ולא אוכל עיקרי הייתי שומרת במקפיא ונותנת גם אם עבר יותר מחודש.

אבל זה כנראה לא לפי הספר..

לא יודעת באיזה מידה, אבל זה משהו שכדאי לקחת בחשבון.

לא מכירה שפוגעת,

זו אחת השיטות הכי טובות לשימור מזון.

אם את מכירה משהו אחר אשמח ללמוד

את שמה את האבקה במקפיא ולוקחת משם כשאת צריכה? 

כמה זמן תשתמשי מקסימום?

ברור שלא לפי הספראבל אני בטוחה שאפשר עוד קצת

שאומרים שעדיף להביא מהמקרר ולא מהמקפיא, כי הקפאה פוגעת בערכים התזונתיים.

מעניין אם מישהו בדק את זה מדעית.

אבל על תינוקות קטנים לא הייתי לוקחת סיכון.

מצאתי בפרוג חוויות אישיות של אנשים בעקבות הקפאת המטרנה:

"אני הייתי מקפיאה,הבת שלי מקבלת מטרנה בערך פעם ביוםפתאום אני שמה לב שהיא מקיאה איזה פעם ביום...בהתחלה לא קישרתי, עד שהרחתי את המטרנהולמרבה הזוועה היא הייתה חמוצה!!!כנראה ברגע שהאבקה מקבלת לחות מהמקפיא היא מחמיצה, השערה שלי..."

הקפאת מטרנה

וזה מויקיפדיה-

"בנוסף, נעשו ניסויים על ויטמינים נוספים כגון B1 ,B2 וויטמין A. בוויטמין A לדוגמה, הפגיעה המרכזית היא כתוצאה משמירת מזון מעבר לתאריך המומלץ על ידי היצרן."

הקפאת מזון – ויקיפדיה

אכן, לחות יכולה להאיץ תהליכי חמצון (אבל זה יקרה גם בטמפרטורת חדר)

לכן צריך להקפיד לסגור את הקופסא היטב,

ולהקפיא לא אחרי שזה נמצא חודש בחוץ אלא כבר כשפותחים את הקופסא.

לגבי הויטמינים - תהליכים שונים מתרחשים במזון בכל מצב וגורמים להרס ויטמינים. בחום הם מואצים. בטמפ' חדר בדכ יותר איטיים (נניח לכן מטרנה ממליצים עד חודש), ובהקפאה הקצב שלהם מופחת משמעותית. צריך לעשות ניסוי השוואתי לתקופות זמן קבועות בטמפרטורות שונות כדי להוכיח את מה שהם אומרים. (וכשאין שם מקור אז קשה לי לסמוך על מה שכתוב שם בצורה כזו).

לסיכום:  אם זה היה התזונה העיקרית - לא הייתי לוקחת סיכון, אבל אם זה כהשלמה, אז אם במנה אחת לא יהיה את כלל הויטמינים והמרכיבים במצב שיא בעיני זה לא נורא.

זה ההגיון/אינטאויציה מדעית שלי על סמך מה שמכירה ולמדתי במקצוע. אבל כמובן - איש הישר בעיניו יעשה. 

אז לקחת גם את זה בחשבון...

(מגיל 4-5 חודש נותנים בבית קבוע מים לא מורתחים, ובמשפחתון מתמי4.

קבוע מגיל חודשיים - עד שעתיים, במקום שעה, מביאים לה תמל מוכן שנגעה בו ושהה בחוץ.

קבוע מאז שזוחלת לא עושים סטריליזציה לכלום)

שאם אחרוג מעט מעט לא יקרה כלום 

בטוחה שלקחו את זה בחשבון 🙂

אני דוקא חושבת שכדאי לך להזהר בנושא הזה

של אוכל שיכול להתקלקל בקלות. חבל..

בכלל לא..

גם אוכל תמים יכול להיות סיכון משמעותי

בגיל גדול יותר הייתי לוקחת סחכון של כמה ימים וזהו

אולי תדברי עם הצוות שתבואו לאסוף את ההפתעות שמקבלים היום- גם נגיד את הדברים '' הארוחת בוקר החגיגית- תסבירי לה את הסיטואציה עם כל הרגשות שלו..

תודה, אנסה לשלוח לה הודעה

יש סיכוי שתצליחי לעשות לו מיני מסיבה בבית?

או אולי לבקש מהגננת שתתקשר אליו בזמן המסיבה בגן, שיחווה אותה קצת מרחוק?

מקווה שתסתדרי איתו ועם התינוק/ת...

מנסה לחשוב מה ישמח אותו בבית.. אולי להכין איתי עוגת גבינה לחג. תודה על הרעיונות וכיוון המחשבה

לרקוד,

לשים בגדי שבת (ככה ביקשו אצלנו בגן...)

להכין שקית ממתקים (יש ילדים שקורנפלקס שוקולד ציפס וצימוקים זה לגמרי שקית ממתקים)

ובאמת לבקש מהגננת את ההפתעות מהגן (אולי לבקש מאמא אחרת שתקח לו בסוף היום אם הגן רחוק)

עכשיו הוא נרדם (ממש לא אופייני לו... באמת חולה..) אבל אולי כשהוא יקום ואחרי שיקבל עוד אקמולי וירגיש טוב נרקוד ביחד.

שלחנו ביחד הודעה לסייעת וביקשנו שישמרו לו הכל וזה כבר שימח אותו ממש. אני מתכננת ללכת איתו לגן לקחת מאוחר יותר למרות שקצת רחוק, מקווה שנסתדר עם התינוקת.

וגם הכנו ביחד עוגת גבינה לחג וזה היה לו כיף (לאחרונה אני לא מכניסה אותם הרבה למטבח כי עמוס וצפוף וזאת היתה הזדמנות רק הוא והתינוקת...). אז הוא הרגיש שגם הוא עושה משהו כיף היום כמו האחים.

ועכשיו הוא נרדם, מסכן באמת חולה...

ממש תודה לכן על הרעיונות. פשוט נשבר לי הלב כשהוא בכה הבוקר ועזרתן לי לסובב את זה למקום חיובי🙂

(ולא פחות חשוב... בבוקר נתתי לו לראות סרט לידי וישנתי קצת עם התינוקת עלי, וזה נתן לי כח...)

בע"ה שיחלים במהרה ♥️

(והכי אלופה על הסרט!! ככ חושב לשחרר כדי להצליח לנוח קצת!!)

לק"י

ההתנגשות הזאת בין השכל לרגש.

אני יכולה להבין אותך....

נראה לי רק אישה שחווה את זה יכולה להבין רעותה

חיבוק! 

איזה רצון תמים וטהור!

בע"ה בזמן הנכון בנחת שמחה ואהבה

חיבוק גדול❤️

ממש עושה טוב לפרוק ולקבל תמיכה

גם אני הייתי במקום הזה, שבין השכל והרגש.

אצלי השכל (והרצון של בעלי, שזה חשוב מאוד) ניצח, עד שהחלטתי שדי, הגיע הזמן להפסיק את המניעה. 

חיבוק גדול!

אני ממש רוצה להשבר כבר אבל מפחדת שאחרט על זה אח''כ ..

ןבדיוק היום חברה שילדנו באותו זמן סיפרה שהיא בהריון ב"ה

ואני מזה מנאה בה 

כי זה תלוי בהרבה נסיבות שגורמים לך בשכל לדעת שזה לא רלוונטי כרגע.

במקרה שלני, זה קשור לגיל של הילדה, עבודה חדשה של בעלי, התאקלמות במקום חדש, ובכנות, גם חוסר חשק לחדש את המרשם של הגלולות..

במקרה שלנו, גם עברנו משבר זוגי מאוד גדול, בדיוק כשהספקתי את הגלולות, אז בפועל לקח זמן עד שהתחלנו באמת לנסות. 

אני ממש מבינה אותך על ההרגשה הזאת. גם אני מרגישה ככה עכשיו.

חיבוק

יש לו אחים? הם יחסית בין השקטים בבית או דומיננטי? איך הולך לו מבחינה חברתית?

מה שאני רואה סביבי ילדים שצועקים זה הרבה פעמים ילדים שלא שומעים אותם אחרת - אם זה כי יש להם אחים שיודעים להיות דומיננטיים גם בשקט, או שההורים רוצים לתת להם מרחב לגדול בלי התערבות יתר אבל הילד צריך יותר יחס. 

זה סתם תחושה שלי כמתבוננת מהצד, כן? אבל זורקת רעיונות.

בכל מקרה חושבת שכדאי לבסוק עם איש מקצוע כיוונים אפשריים

שאני לא מתייסת אליו  בדיוק אלא לשאר הילדים

ואז צעקה, אני אומרת לו אני שומעת גם בשקט.. ושוב חוזר על הזה היום אחרי צהריים אולי  50 צעקות, ואני כן מדברת איתו דווקא ומשחקת איתו, אבל עדיין צועק.. 

תנסי לא לתת לו את היחס כשהוא כבר מגיע לצעקות אלא לפני, כשהוא עוד לא בתחושה של חוסר מטורף

וגם אם רלוונטי לך אולי תנסי למצוא זמנים שזה רק אתם, להתעניין מה איתו, ללכת לסידורים ביחד רק איתו. שירגיש שאת שם..

שווה לשאול את הגננת (או מורה?) איך הוא בכיתה, אם רואים אותו, אם יש לו חברים, איך הולך לו בלימודים אם זה בית ספר, אם הוא משתתף פעיל בדברים או יותר צדדי ולנסות לתת לו יותר מקום גם שם. 

וגם לראות בבית ובמסגרת אם אתם מרגישים שיש לו כלים להתמודד עם נושאים חברתיים. נגיד אם אין לו חברים, מה הוא עושה, איך הוא ניגש לילדים וכו. כי לדוגמא בבית הוא צריך אותך, אבל הוא לא יודע לבטא את זה (ואולי אפילו לא מודע שזה מה שחסר לו) אז הוא צועק. 

ואולי כדאי לדבר עם איש מקצוע ולהבין איזה כלים חסרים לו (ברמת המודעות הרגשית וברמת ההתמודדות) ואיך אפשר להקנות לו אותם 

ומוציא הככללל בבית, מאופק מאד, הילד הכי טוב והכי ממושמע, הגננת תמיד משבחת אותו בלי סוף, אבל בבית הוא מתפרק כנראה ולאחרונה זה בצעקות, וגם מרביץ, אני ממש מנסה למצוא זמנים רק שלי ושלו,ובאמת אחכ רגוע, כשיש  עוד כמה בבית שצריכים אותך פלוס בעל אז ממש לא קל   ...

מישהי מכירה טיפול ריגשי לגיל הזה בירושלים? מחיר סביר

מעבר לזה שהוא בטיפול יקבל כלים להתמודד, כדאי שגם אתם תקבלו הדרכה איך לזהות את הצרכים שלו. 

אגב הוא תמיד היה ככה שקט בגן ובבית פרק? משהו השתנה בסביבה? יכול להיות שהוא מרגיש צורך לעמוד בציפיות לא ריאליות של משמעת בגן ובבית פורק את זה? (שואלת רק כי את אומרת שהוא הכי ממושמע והכי שקט ומקבל על זה המון שבחים) 

ובאמת ממש לא קל שיש ילד בתקופה שדורש יותר וגם לטפל במקביל בכל השאר. 

את אלופה!

זה יכול להיות קשור לויסות חושי ולא דווקא משהו רגשי.

כדי לראות דופק

זו הדרך לוודא תקינות

בנוסף לשאר הבדיקות בהמשך

בשעה טובה ובשורות טובות!

ברוכה הבאה ❤️

אבל לא תמיד, וגם לא תמיד כשיש דימום זה אומר שזה לא תקין.

בקיצור, תלכי עוד שבוע (אפשר כבר בשבוע 6 האמת) לבדיקת רופא נשים והוא/ היא יבדוק אותך כנראה באולטרסאונד לראות אם ההריון תקין (מה שאפשר לראות בשלב הזה זה עובר בתוך הרחם ודופק)

בעיקרון קבעתי תור לעוד שבועיים וחצי, קצת אחרי שבוע 8 לרופאה שרציתי, אבל מרגישה אולי ההריון לא תקין כי התסמינים פחות מורגשים עכשיו. מתלבטת מה לעשות. לכאורה אם הוא תקין, אז הוא יהיה תקין גם אז. השאלה היא אם הוא לא תקין, מה זה אומר? תהיה הפלה? אני אראה דימום?

כדאי לבקש מרופאת משפחה הפניה לאולטרסאונד אצל טכנאית ולעשות עד שבוע 8

אמרה לי שהדיוק יורד

גם על שבוע שמונה היא אמרה שזה לא הכי מדויק שיש

אבל זה כבר לא משנה לי, מעדיפה לא להגיע מוקדם מידי

פשוט תחכי לאולטראסאונד

הריון שיש בו וודאות. מעולם לא היה ולעולם לא יהיה... 

אבל כדאי לך להאמין בטוב 

תנסי להוריד את זה מעצמך. כל ילד מקבל מה שמדויק לו לפי התנאים הנוכחיים של גידולו ולפי מה שאמא שלו מסוגלת באותו זמן.

(אצלי למשל זמני ההנקה השתנו בין ילד לילד... עשרה חודשים, שנה, שנה וחצי, שנתיים, שנתיים ושמונה... פשוט כי זה מה שהתאים לי ולילד הספציפי באותו זמן. מבטיחה לך שהילדים שינקו עשרה חודשים לא מרגישים מקופחים על פני אחיהם... וגם - דווקא זו שינקה הכי הרבה הייתה דווקא הכי הרבה חולה בשנתיים הראשונות שלה... כך שלא תמיד זה קשור...)

רק שכרגע אני מרגישה אחרי שראיתי איך זה עובד אצל שתי ילדים שהרבה יותר קל לא להתחיל מאשר להפסיק באמצע. בה בורכתי בשפע חלב וזה לא תהליך שיקרה מעצמו.. את הגדולה הפסקתי בצורה אקטיבית בגיל שנתיים ולולא ההתערבות שלי זה היה ממשיך עוד. 

הרבה יותר קורץ לי לא להתחיל בכלל כי ככה הילד רגיל לבקבוק ואין את שלב הגמילה הקשה. רק שברור לי שבתור אמא שגם נהנתה מיתרונות של הנקה אני ילקה את עצמי בכל מיני הזדמנויות שבהם כנראה הנקה תרגיש לי מתבקשת ואדע שבמו ידי מנעתי את זה ממנו.. 

אם כי עדיין - את בעיקר צריכה לעשות מה שטוב לך. לילדים יהיה טוב כשלך יהיה טוב...

זה תלוי ומשתנה בכל כך הרבה גורמים

אבל את לא צריכה להחליט עכשיו... תראי איך יהיה בילד הבא...

סתם לא באמת צריכה כלום.. אבל ברור לי שאם אני לא אחשוב ואקבל החלטה מושכלת (לאו דוקא עכשיו עכשיו אבל לא לחכות לאחרי הלידה הבאה) הבחירה האוטומטית והטבעית לי תהיה להניק ואני אמצע את עצמי באותו מסלול נחמד שבו אני עכשיו....

ונראה לי שההחלטה הכי נכונה תהיה לשלב בקבוק מההתחלה (מגיל חודש בערך), וכך כל האפשרויות יהיו פתוחות בפנייך...

כאילו ברגע שבאמת משלבים אז מחליטים בהמשך אם רוצים להשאיר את אחת האופציות.. אבל למה רק מגיל חודש ולא מהתחלה ממש? עכשיו נגיד התחלתי קרוב לגיל 3 חודשים וזה כבר היה מאוחר מדי. 

והעדפת בקבוק (כי יותר קל לינוק ממנו).

בגיל חודש, כך הבנתי, ההנקה כבר מספיק מבוססת כדי לא להיפגע, אבל מצד שני זה לא מאוחר מכדי להרגיל גם לבקבוק.

בעיניי הדבר הכי טוב שאפשר להעניק לילד, זו אמא מרוצה/ רגועה/ שבוחרת במה שטוב לה, כל שאר הדברים חשובים אבל פחות. כי אמא שלא מרוצה ולא יכולה לבחור במה שטוב לה, זה משפיע על היכולת שלה לתת/ לתפקד/ להתייחס.

אני בחרתי לא להניק וההשפעה של ההחלטה הזו הייתה משמעותית מאד על היכולת שלי להנות מהתינוק מגיל לידה, זו היתה הפעם הראשונה שחוויתי הנאה כזו. גם לא ראיתי שום מחיר ששלמתי על ההחלטה הזו, למרות שמתייחסים להחלטה הזו משמעויות גדולות.

ובכל זאת מרגישה שהמצב אצלי הוא פחות ודאי.. זה לא שבסך הכללי אני פשוט לא נהנית מההנקה בכלל.. זה המון רגעים קטנים שמצטרפים לעוד רגעים קטנים אבל אני נוטה לשכוח אותם בדקה שאחרי כי סך הכל ההנקה הולכת חלק זורמת מרגיעה אותה חוסכת לי כסף ובעיות עיכול מונעת לי מחזור ועוד דברים טובים.מה שבעיקר קשה לי זה תלות האין סופית אם רק היתה לוקחת גם בקבוק ברור לי שהתחושות האלה היו פוחתות בהרבה ולכן החוסר אומץ בלא להניק הלאה כי אולי פתאום הילד הבא כן יצליח לשלב?? וזה באמת מצחיק שאני חושבת על הילד הבא פשוט אני מרגישה שזה מרגיע את התסכול שלי כשאני חושבת בכיוון פרגמטי ולהפסיק הנקה כרגע כשהיא לא לוקחת בקבוק ולא מוצקים זה לא פרגמטי...  

ההנקה לא קלה אבל אין סיכוי שאפסיק כרגע כל עוד זה תלוי בי.

והתלות הזו קשוחה מממששש.

אני לא יודעת איך את גם מצליחה לשלב עבודה ככה, בכלל מורידה את הכובע בפנייך!

מציעה לך כן לנסות להתעקש על בקבוק או על מנת מוצקים, רק כדי להרגיש שהתלות קצת פחתה ושאם תצטרכי היא תוכל להסתדר בלעדייך לכמה שעות.

כל פעם מחדש אני אומרת- בילד הבא אני לא אניק!

וכל פעם נופלת בזה מחדש חח

בהצלחה ענקית

מסכימה איתך שלהרגיל אותה לבקבוק יעשה לי טוב רק שאני לא מצליחה.. כל פעם שאני מנסה היא מהר מאד עוברת לדרוש הנקה.. אני מאד מאמינה במטפלת טובה שיכולה להרגיל לבקבוק וזאת בדיוק הבעיה שלא מצאתי מישהי כזאת..

גם אצלי ל עבד העניין..

אבל תנסי באמת לתת לבעלך או אפילו לאחד הילדים או ביביסיטר...יותר סכוי שזה יצליח.

ליבי איתך. ממש איתך בתחושות האלה.והלוואי שממה שתחליטי ילך בטוב לך ולפיצית

נרדמת לשינת לילה בהנקה בסביבות 21:00-22:00, עד 6 בבוקר פלוס מינוס.

בהמשך הבוקר ישנה עוד קצת וגם בערך ב16:00 יכולה להירדם לאיזה חצי שעה-שעה.. אבל באופן כללי זה מרגיש שהיא כמעט לא ישנה במהלך היום. ככה היא כבר מגיל חודשיים בערך.

והיינו ממש בצב הזה, עד שהרגשנו שהגיעו מים עד נפש

והוא חייב לישון מוקדם יותר ובכלל לישון יותר (היה הולך לישון בסביבות 111-12 וקם סביבות 7).

התחלנו בסדרת חינוך

שכללה אמבטיה ב20.30 בערך, הנקה, ולילה טוב-שמים אתו במיטה, בחושך, וכן-למרות שלא האמנו שיכול להיות- בסוף הא פשוט נרדם. זה יכל לקחת חצי שעה, 40 דק, יכל להגמר בצרחות,אבל בסוף הוא נרדם. יושבים לידו, (לנוזה היה גם גמילה מהרדמה בידיים) מלטפים, שרים, מדברים בשקט .

בהתחלה הוא שיחק פשוט, התהפך העסק בסורגים וכו אבל בסוף למד להירדם ולישון.

בגדול העיקר זה הביטחון

כשהצלחתי לגייס בטחון בדרך שבה אנחנו פועלים, לא משנה איזו דרך, שהיא טובה לכולנו- השינויים קרו. ואפילו אם ז לוקח קצת זמן- אני מרגישה שהביטחון בדרך, זה שאני פועלת לפי תוכנית מסויימת שבע"ה לטובת ולשמחת התינוק- כבר מרגיע, נותן כח, זה הפך אותי מחסרת אונים למובילה.

בהצלחה... זה כל כך קשה וואי! חיבוק

התחילה להירדם מוקדם יותר באזור 20:00-20:30. 

התחלנו להנהיג סדר ערב של מקלחת הנקה ואז בעלי יוצא איתה להליכה בעגלה.

ניסיתי השבוע כמה פעמים מקלחת בסביבות 119-20, בקבוק/הנקה ואזכשנירדמת להניח במיטה (לפני זה ישנה בעגלה שעוד הייתהאמבטיה ואז זה לידנו, חשבתי שאולי בגלל זה היאמתעוררת ורק אחרי איזה שעתיים הולכת לישון לילה) אבל היא פשוט מתעוררת מזה והרבה פעמים בוכה בכי נעלב כזה.. עוקבת גם

השנת לילה שלה מתחילה מ23:00 וצפונה, ולעיתים רחוקות נרדמת רק ב00:30..

מתעוררת בלילה פעמיים לפחות להנקה ואז מתעוררת חייכנית בין 6:30 ל9. תלוי אם אחיה מעיר אותה.

בדכ נרדמת סביבות 9בערב , מתעוררת בערך כל 3 שעות לינוק, לפעמים פותחת פער של 4-5 שעות.

בבוקר קמה סביב 7, נרדמת שנת בוקר ובדכ גם צהריים ( לפעמים קורה שרק אחת או 3 -עוד אחת סביב 5)..

אצלנו הוא מתחיל לילה בערך בשבע.. לפעמים קם להנקה בעשר ולפעמים לא.. ואז באחת וכו..

הוא קם בסביבות שש בבוקר

ואז ישן מ9-10 ומ12-13 בערך...אולי יותר.

שהוא ק בלילה אני מניקה בחושך.. 

הוא במעון.. ואז בחמש וחצי אני כבר מתחילה איתו מקלחת והנקה.. כי הוא בדכ כבר עייף 

מחמש וחצי עד שבע?

אז אני חוקרת כדי שאוכל לנסות ליישם בילד הבא.

איתו זה יותר מאוחר בזכות הילדים האחרים המקסימים שכולם קטנים וצריכים אותי 😍

שכולם צריכים אותי בו זמנית...

אז בפועל להנקה אני מגיעה כזה בשש.

ועד בערך שש וחצי הוא יונק ואז שמע ישראל ולמיטה... בדכ עד שבע הוא כבר נרדם 

איך הוא נרדם בפועל? 

בעריסה? בחדר חשוך? תוך כדי הנקה? אשמח אם מתאים לך לפרט. 

יעני בשש- באור אבל בחדר לבד.

ואז אני מורידה קצת תריסים ןמניחה במיטה.

אומרת לו עכשיו × המתוק הולך לישון.. מכסה ויוצאת... בדכ הוא נרדם ככה בה'. לפעמים צריכה לנדנד חצי דקה רק שיכנס לאוירה

אני לא מרדימה בהנקה כי זה תלותי...

זה בחדר חשוך. בלי דיבורים ומשחקים. הנקה ולמיטה. מהר מאש הם מבינים את ההבדל בין לילה ליום 

אבל בגיל הזה הייתה מתחילה את הלילה שלה בסביבות 6-6:30. 

במהלך היום הייתה ישנה פעמיים, בערך שעה וחצי כל פעם. 

מהשנצ הייתה קמה בסביבות 2:30 ככה שבאזור 6 כבר הייתה די עייפה.

היא הייתה אצל מטפלת מופלאה שממש הצליחה להכניס אותה ללוז מסודר אז היה קל להמשיך לייצר לה לוז בבית

והמטפלת שלו טוענת שאין איתו בעיות בהרדמה. קצת נידנוד ומוצץ ונרדם. ישן בבוקר בערך שעה בין 9 ל10. ועוד שנ"צ של שעתיים פלוס בצהריים בין 13 ל15 פלוס. 

גם בבית לרוב הבקרים יותר קלים ומותאמים לשעות שהוא רגיל מהמעון (שבתות למשל). אבל מעבר לשעות האלה חגיגה. 

איך הרדמת בגיל הזה? טקס שינה? חושך? נדנוד? 

ישן מ23:00 עד 8 בערך, קם להנקות לילה בן פעם אחת ל4 פעמים. 

מתיש ממש. 

ניסיתי לעשות לו סדר ערב עם טקס שינה לפני חודש ולא צלח

נכנסת מאפליקציה פשוט, אז לא מצליחה לשלוח לינק

לו נוח. התחיל לעשות ישר בשירותים על ישבנון..

ולדעתי זה שהוא אומר זה מצויין. שווה לנסות. גם הבן שלי היה מודיע רק על קקי ולא על פיפי, מהרגע שהסברנו ונכנס לזה, ועשה כבר קקי בשירותים, הוא קלט את הרציונאל גם על פיפי..

הוא עולה לבד או שאת מושיבה אותו?

והוא עושה בעמידה או שהכל על הישבנון?

קקי בישבנון, פיפי נוח לו שאני או בעלי מחזיקים אותו. במעון יש אסלות קטנות אז בעמידה מן הסתם..

לק"י

הם צריכים להכניס את האיבר פנימה.

הוא בן 2.2

שיהיה בריא

ואת כולם (6 כ"י) גמלתי עם ישבנון...ואח"כ שרפרף נמוך...

אצל הגדול ניסיתי עם סיר ומהר מאוד עברתי לישבנון. הרבה יותר נוח!!

אצל השאר- רק בישבנון!!

ולגבי הגמילה עצמה- אני בשיטה שגומלת את הילד כשהוא מבקש את זה מעצמו. שהוא רוצה. לא בגלל שאני רוצה שיהיה גמול...

וזה תלוי בילד. אצלי זה נע בין גיל שנה ועשרה חודשים לגיל 3 ...

במסגרת כולם עדיין עם טיטולים, בבית יש רק אותו ואותנו. הוא בטוח שגם לי ולבעלי יש טיטולים.

פעם השכבתי אותו לישון וזה התארך אז ביקשתי מבעלי להחליף אותי ואז הילדון אומר "אמא לא ליף (להחליף) טיטול לאבא!"

לומר לו שאת הולכת לשירותים

לספר לו שכשהוא יהיה גדול גם הוא יתפנה בשירותים

הוא מכיר את המילה שירותים כבר שנה לפחות, הוא יודע שלפעמים אמא או אבא נעלמים שם מאחורי הדלת הסגורה. הוא גם מכיר את האסלה מקרוב לא פראייר השובבי. התחלתי לספר לו במילים ברורות, אמא עושה *** בשירותים. אבל זה נראה לי נשגב מבינתו כרגע, לפי התגובות שלו.

אבל הוא עדיין קטן, אני אישית מעדיפה לחכות עד שיהיו בשלים. למרות שכל ילד ורמת הבשלות שלו

לעניין הסיר- לא תמיד זה תלוי בחירה, לפעמים אין ברירה והילד מפחד משירותים אבל כן מודע ויכול להגמל

תנסו ותדעו

לק"י

הבת שלי יחסית קטנה בגובה, והיא בת כמעט 3.

נגמלה לא מזמן, וגם חשבתי שיהיה לה מסובך להסתדר לבד בשירותים. בפועל, הרבה פעמים גם ככה עוזרים לה, והיא גם למדה לטפס לבד על השרפרף ולשבת ישר על האסלה בלי ישבנון (לטפס על ישבנון יותר מסובך).

למרות שהיא גדולה יותר... אין דרך לדעת חוץ מלנסות.

והיא היתה ממש קטנה.

הסתדרה עם שרפרף ומקטין אסלה.

גם בשלב החשיפה

גם היה לי נוח שישבו אחד בישבנון ואחד בסיר

ממליצה לנסות ישבנון ואם הילד מתנגד אז סיר זה אחלה. שוטפים מיד ולא מגעיל

אותי זה לא מגעיל, רק את בעלי... ננסה

זה 2 דברים שונים. 

באסלה עצמה אני לא אוהבת ישבנון, הוא בדכ לא יציב והם מסתבכים לטפס עליו. גם לא פרקטי לי לסחוב אותו לשבתות וכו.

 לכן קונה שרפרף נמוך ומחזיקה אותם בהתחלה על האסלה עד שהם לומדים לשבת יציב, בעצמם.

לגבי סיר- בעקרון הייתי מוותרת  כי זה מגעיל+ לא בא לי לגמול גם מהסיר, אבל בפועל הוא מאד נח כשלב ביניים

כשהם לומדים לשלוט על הסוגרים ולפעמים לא מספיקים לרוץ לשירותים. זה משתפר תוך כמה ימים בע"ה ואז אפשר לחפף את סיר.

מציעה לקנות אחד הכי פשוט ולהשתמש במידה שיהיה צורך.

מבחינת בשלות, נשמע שהוא מודע ומוכן וזה טוב. ושתן יותר קשה לזהות כי נספג בטיטול, לא כי הוא לא מודע. הוא יצטרך לפספס ולהירטב

כדי לזהות אותו.

ולגמול בקיץ זה מצוין, רק קחי בחשבון שזה ירתק אתכם לבית למס' ימים וקשה לצאת. כך שאם יש עוד ילדים ורוצים לצאת צריך להתכונן לזה.

בהצ'!

לק"י

בעיקר אם הם מפחדים לשקוע באסלה.

אבל לטפס לבד הכי נוח על האסלה עצמה בלי תוספות.

אבל הגברת שלי פשוט העיפה אותו כי רצתה להיות כמו אחותה הגדולה.

ואחרי כל השרשורים על גמילה היום- מתי פותחים שרשור פניני גמילה?

נזכרת שישבה לראשונה על האסלה ובירכה לעצמה המוציא לחם עם הארץ. בשם ומלכות כמובן

היום היו שירי שבועות...

הוא בן יחיד בינתיים, ובעלי בצבא, אז לא יודעת כמה הייתי יוצאת איתו בלי קשר, נהיה בבית ימים שלמים רק שנינו, אחלה זמן וצומי לגמילה

קיץ חוויתי מצפה לי ⁦:⁠-⁠D⁩

אנחנו באמת צריכים לקנות שרפרף, מקטין אסלה אחותי העבירה לי כבר לפני כמה חודשים, אז ננסה ככה ואם לא ילך תוך כמה ימים נקנה סיר.

ואפילו אצל אותו ילד זה יכול להשתנות.

ויש כאלה שמעדיפים מקטין אסלה ושרפרף (ויש כאלה שמובנים על הקרש שת האסלה)

אז זה די החלטה של עם מה בא לך להתחיל.

סיר הגעיל אותי.אבל לבת 

מתחילים בסיר ואז ישבנו ן... סיר מאוד מקל על הגמילה. אפשר לקחת אתו לכל מקום, בבית ובחוץ, והוא מאוד ידידותי לילד. זה לא כזה מגעיל, מנקין אחרי כל שימוש

אהבתי את התנועות החזקות, זה הרגיע אותי ממש

מרגישה שאני חוזרת ללחצים של תחילת ההריון.. רק שהפעם אין לי כח לסוע להיבדק כל יומיים

וקחי טאמס לצרבת..

קודם כל מצרפת לך את המקור במלואו-

"ויתיצבו בתחתית ההר' א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב: 'קימו וקבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו כבר" (שבת פח ע"א)

האמת שרציתי להרחיב עוד על המקור הזה, ממה שאני למדתי עליו, אבל זה לוקח את זה לכיוון קצת אחר ממה שאת כתבת עליו.

אני אכתוב בכל זאת, אבל את כמובן לא צריכה בהכרח להכניס את זה לשיעור. מה שמתאים לך…

אני שמעתי הסבר למדרש הזה בשיעורים של הרב ראובן ששון. והוא מסביר שהכפייה שהיתה על עמ"י בקבלת התורה, לא היתה כפייה במובן שה' איים עליהם שאם לא יקבלו את התורה הם ימותו. אלא שגילוי השכינה היה כל כך ברור מוחשי, שלא באמת היתה להם בחירה האם לקבל את התורה או לא. כי במצב כזה של גילוי שכינה - אי אפשר לסרב לקבל תורה.

אלא שלאחר כך, כשהם חזרו למציאות האנושית והיצר הרע וכו', אז הם כבר לא באמת היו מחוברים לבחירה הזו של קבלת התורה.

אפשר להבין את זה אם נחשוב על עצמנו ביום כיפור, ברגעים מרגשים של תפילת נעילה, שאנחנו מרגישים את הודו של היום ומלאים ברצון לעשות רק טוב מעכשיו. אבל אז כשנוחתים למציאות ומגיעים שוב ניסיונות, אז הרצון שלנו שהיה אז כבר לא מחזיק אותנו מול היצר הרע. (וכמובן שגילוי השכינה במעמד הר סיני היה הרבה יותר גדול).

אחר כך המדרש ממשיך לפורים, שם עמ"י קיבל עליו את התורה מרצון - דווקא מתוך מציאות של הסתרה, ששם ה' אפילו לא מוזכר במגילה והכל מתנהל בדרך הטבע, דווקא שם עמ"י בוחר להמשיך לקיים את התורה, ואפילו להוסיף עוד מצוות דרבנן (מצוות הפורים), וזו קבלת התורה שהיתה בפורים - 'קימו וקיבלו היהודים'.

האמת שעכשיו כשאני חושבת על הדברים, אולי זה דווקא כן מתחבר למה שכתבת, ומוסיף על זה.

כששמעתי את הרב ראובן ששון, נראה לי שהוא אף פעם לא דיבר על הביטוי עצמו 'ואם לאו - שם תהא קבורתכם'. הוא דיבר על הרעיון של הכפיה, ועל המשמעות העמוקה שלו, כמו שכתבתי עליה.

אבל כשמסתכלים על המילים שכתובות במדרש, עדיין נראה שבאמת יש כאן איום של מוות.

אבל אני חושבת עכשיו, שאולי בעצם הכוונה היא שגילוי השכינה היה כל כך גדול, שעמ"י הרגיש באופן מוחשי איך כך קיום העולם וגם הקיום שלהם תלוי בזה שהם יקבלו את התורה. הם לא הרגישו את זה כ'סכנת מוות' במובן של איום, אלא שהם הרגישו שבאמת רק התורה יכולה להחיות את העולם, בלי התורה באמת אין חיים ואין קיום לעולם. וזה באמת היה חלק מההכרח שבקבלת התורה.

ואולי שייך להוסיף פה את המדרש שמתאר איך קיום העולם היה מותנה בקבלת התורה כבר מששת ימי בראשית - 

"דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה' יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו." (שבת פח א)

זה מה שעולה לי כרגע, אולי בהמשך אני אוסיף עוד..

ואיזה זכות יש לך שאת מעבירה שיעור! המון בהצלחה!

לא שמעתי את הפירוש הזה,

יותר שמעתי את הפירושים בכיוון של המהר"ל כמו ש@בארץ אהבתי הביאה. ( תודה לך , @בארץ אהבתי , כתבת מרתק ומחזק!)

נשמע מעניין! אשמח לקרוא מה שתכיני

אתמול דיברתי עם בעלי (אחרי שכתבתי את הדברים), והוא הראה לי את דברי המהר"ל על המדרש הזה. וראינו שהדברים שלו מוסיפים עוד רובד אחר לדברים.

מה שכתבתי בשם הרב ראובן ששון (שבטוח מסתמך על מקורות קודמים, אבל אני לא יודעת על מי), מתמקד בצד של עמ"י - שלא היתה להם באמת בחירה, כי אי אפשר היה לסרב לקבל את התורה במעמד כזה של גילוי שכינה.

המהר"ל מתמקד בצד של התורה והקשר שלה לעולם. הוא מסביר שהיה הכרח שהתורה תינתן במעמד של כפיה, כי כיוון שהקיום של העולם תלוי בתורה, לא ייתכן שתהיה אפשרות לא לקבל את התורה.

בגלל גודל מציאות התורה, היא היתה צריכה להינתן דווקא במעמד של 'כפיה', כי אין באמת מציאות של עולם ללא תורה, ולכן אי אפשר היה לתת אפשרות אמיתית לבחור לא לקבל את התורה.

אני מצרפת את דברי המהר"ל, בהם הוא כותב את הדברים.

בשם הרב ראובן ששון זאת הרחבה בטוב טעם ודעת כדרכך למה שכתבתי בנקודה. ראיתי ששאלת מה המקור אז לפי מה שאני יודע המקור הוא של אדמו"ר הזקן מחבר ספר התניא בספר נוסף שכתב על סדר פרשות השבוע והמועדים בשם "ליקוטי תורה".

זה הסבר שמאוד התחברתי אליו. תודה רבה!

התכוונתי אותו כוון ולא אותו רעיון,

שהכוון הוא שכפיה פרושו שהתורה היתה חייבת להינתן,

לעומת הרעיון שהביאה @אמא טובה---דיה! שלא אומר שהיתה חייבת להינתן,

אבל את צודקת בחילוק שלך בין ההכרח של עם ישראל להכרח של העולם. תודה!

ויש את הרב קוק בעין איה לשבת דף פח.

הרב קוק מסביר שיש דברים שהם ברצון ובבחירה חופשית ושייכים ל"שכלול הכשרון המוסרי של האדם" ויש דברים ששייכים לטבע האדם ואין בהם בחירה. אם הייתה בחירה במעמד הר סיני, אז היה אפשר להגיד ששמירת מצוות זה בתחום של שכלול מוסרי וזה מנוגד לכך שהתורה עצמה היא הטבע הבסיסי והיא הבעת העצמיות של האדם. כמו שלא ניתן לבחור את זה שנולדנו בני אדם או גבר/אישה, כך לא ניתן לבחור שהתורה הא המהות שלנו ולא רק דרך לשכלל את המוסריות.

מקווה שהסברתי ברור, תבדקי במקור עצמו.

רגילים לחשוב שזה הכרח

 אתמול עלתה לי מחשבה מעניינת

למה צריך לכפות בכלל?

הרי עם ישראל יודעים שזה לטובתם הנצחית

אולי כמו ילד קטן שלא מבין את הטובה 

צריך "להכריח" ואז כשהוא גדל הוע כבר מבין שזה טוב לו.

דבר שני

כפה הר כ גיגית . 

כ הדמיון משווה את ההר הענק כמו גיגית קלה.

כתוב על היצר הרע שלעתיד לבוא הוא יהיה כמו חוט השערה לרשעים (והם ייצטערו איך לא התליחו להתגבר בקלות) וכמו הר לצדיקים

פה מפורט-

היצר הרע לעתיד לבוא, לצדיקים ולרשעים. | שאל את הרב - הידברות

זה אומר שבפוטנציאל התורה היא כייפית ןקלה ולכן בעצם הכפייה היא כדי שנבין שהיא שייעת לנו,והיא נעימה ומתאימה לנו.

כמו המשל של המגיד מדובנא על "לא אותי קראת יעקב" אם כמזוודה כבדה אז היא לא שלי כי המזוודה שלי קלה ונעימה.

התורה והמצוות הן קלות ,נעימות. 

אם מרגישים כבדות אנחמו לא בכיוון הנכון.

משנה בפרקי אבות פרק ו משנה ז'

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ד כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".

ואומר (משלי ג ח): "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".

ואומר (משלי ג יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר".

ואומר (משלי א ט): "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך".

ואומר (משלי ד ט): "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך".

ואומר (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

ואומר (משלי ג טז): "אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד".

ואומר (משלי ג ב): "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך".

ואומר (משלי ג יז): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

אולי הפרשנים שם יתנו לך כיוונים מעניינים.

לי אין ראש לחשוב עכשיו יותר מדי

היא בעצם גילוי עצום של אהבה שעצם התגלותה מהווה כפיה כי אחרי שהם חוו אותה ניטלה מהם הבחירה החופשית והיתה להם משיכה עצומה לקב"ה. משהו בלתי נשלט.

תראי פה.

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=780&CategoryID=440

רק פסטה ותפוא 

סלט עם גבינה בולגרית מטבלי גבינו 

בעלך לדעתי יכול להניח במגש של הצנור תפו"א ועוף

גם מושט עם מלח שמן ופרוסת לימון

גם קוסקוס משקית יהיה טוב

גם אפונה/ שעועית מורתחת זה ממש פשוט

בגזרת ה- מה לקנות, תלוי בך ומה אתם אוהבים

אם אוכלים סלטים אז כרוב וגזר קנוי חתוך 

יש גם סלטים קרים מוכנים שמוכרים

עוגות -- אין מה לדבר כמובן

ואפשר שאחת הארוחות תהיה מורכבת מביצים קשות, גבנצ , גבינה לבנה, קוטג' 

אפשר פיצה קנויה או בורקסים קנויים עם ביצים 

זה מיוחד ואפשר לקנות רוטב מוכן וזה ממש סוגר לך פינה.

ואז זה רק לחמם רוטב ולהכניס לבפנים

וזה כן חגיגי כי זה מיוחד

רביולי מוכן ורוטב מוכן שרק מחממים

בורקסים ופיצות קפואות 

גבינה בולגרית לסלט

יש במאפיות קישים נחמדים ב30-40 שח

גבינת שמנת בסופר, סלמון מעושן (לא לך) ואז כל אחד מרכיב לעצמו כמו הולי בייגל- בייגל, גבינה, ירקות חתוכים, סלמון/ גבינה צהובה, וכו'..

עוד אופציה לחלבי- לקנות בצק עלים ולתת לילדים למרוח עליו רסק, גבנצ וזיתים והרי לך פיצה שילדים אוהבים.. אפשר גם לגלגל ולחתוך לשבלולים ואז זה כמו בורקס פיצה..

פסטה ורוטב מוכן (עגבניות/ רוטב שמנת מוכן, או לערבב רוטב עגבניות עם שמנת לבישול ויוצא רוטב רוזה פשוט)

דג בתנור עם תיבול פשוט ויש ארוחת חג מדהימה

בבשרי- עוף עם ירקות ותפוא בתנור סוגר ארוחה

יש בסופר במקררים לפעמים קופסאות כאלה של קציצות עם רוטב.. 

אפשר לקנות ירקות קפואים/ לקט ירקות.. יש גם כל מיני כאלה מוכנים לקוסקוס נניח ואז זה רק לשים בסיר עם מים, להכין קוסקוס משקית וזהו. 

לפיצות אפשר להוסיף גבנ"צ ותוספות בבית ואז להכניס לתנור.

עוף בתנור עם תפוחי אדמה או אורז בתבנית אחת זה מאוד קל.

דג בתנור- סלמון עם אבקת שום ופפריקה, מושט עם פלפלים ועגבניות, או עם עשבי תיבול, שום ולימון.

פסטרמה, אם בעלך בעניין אז הוא יכול לעשות על האש, אפשר גם בחג עצמו (זה גם ככה תפקיד של גברים )

אנחנו נראה לי שוברים שיא הפוך בהשקעה בארוחה החלבית!

הלכנו לצרכניה ענקית -- זו כבר היתה חוויה,

כל ילד בחר מעדן שרוצה, וקורנפלקס וחלב,

מתלבטת אם לעבוד קשה יותר ולבשל פסטה שנערבב עם גבינה וקינמון🤔

יוגורט טבעי הוא אוהב?

אני פעם נתתי יוגורט שהוספתי לו בננה מעוכה כארוחה שלישית

אפשר לנסות לעבור לאוכל קצת פחות טחון: לביבות למיניהן, לחם וכו

הייתי מציעה גרבר או פרי אחר, יותר מזין, לא?

לכן רציתי משהו נוסף, מסוג אחר. ברור שאפשר שוב פירות, וגם זה קורה לפעמים.אבל פחות זורם לנו

אפשר לתת גם דייסות, קוואקר או סולת. אפשר להוסיף טחינה וסילאן.

יוגורט עם בננה מעוכה/ סילאן/ רסק תפוחים.

אפשר לתת כבר אוכל לא טחון- עוף מבושל היטב ורך, קציצות הודו רכות, דג, פסטה, סלט טונה, תפוחי אדמה אפויים, בטטה, אורז, סלט ירקות.

ובכללי את כבר יכולה לשים לו לטעום ממה שאתם אוכלים.

בגיל שנה אפשר להביא את האוכל שכולם אוכלים. לא צריך אוכל מיוחד.

עובד ככה.

יש כאלו שלפני גיל שנה אוגלים כבר הכל ויש כאלה שעוד לא...

הוא מבל טעימות מהכללל, אבל מנה מספקת הוא לא מקבל מזה

ארוחה אפשר יוגורט עם פירות וסילאן..

ביומיום הוא אוכל יוגורט טבעי בלי שום ממתיק 🙈

כי אז מקבלים גם את שאר היתרונות של הפרי. חוץ מהסוכר.

ואם לא, אז טחינה וסילאן..

והילד זולל את זה. יש לו חולשה לחלבי, הוא מחסל מאכלי חלב, כולל יוגורט חמוץ

מעדן זה בקטגוריית הממתקים...

בעיניי זה ממש לא סבבה שילד יחליף ארוחה בממתק, בפרט לא בגיל קטן שכזה.

מה אפשר לתת לו -

דייסת קוואקר בכפית

חביתה, ביצה קשה, שלוליות גבינה

לחם עם ממרח בריא כמו חמאת שקדים או חמאת בוטנים או טחינה או חומוס ביתי או חמאה

חתיכות שניצל, עוף או קציצה

תפוחי אדמה, בטטה או ירקות אפויים בתנור

בקיצור בגיל הזה אפשר לתת ארוחה רגילה מתוך האוכל המשפחתי שלכם, רק לחתוך לחתיכות תואמות גיל -

צלחת עם קצת אורז חתיכות עוף ואפונה, או פסטה עם גזר וקציצה, או לחם עם אבוקדו עגבניה וביצה...

מעדן סקי בטעמים...

ותודה ע כל הרעיונות!!! אלופההה

ארוחת פירות בבוקר עם שקדיה/טחינה

אח"כ מרק עם עדשים/הודו/בקר

אחכ ארוחת פירות שוב

ובערב דייסת קוואקר עם שמן זית

לק"י

או שדיברת על מה שהיה עם הגדולים?

עכשיו רק מרק בעיקר (בן חצי שנה) 

לק"י

והשאר זה בגדר נשנושים או פעם ב....

אם צריך לרסק, קוואקר, פירות, גרבר, והרוב אוכל שקל לו ללעוס שיאכל

בלידה הראשונה הייתי עם רעלת וילדתי בשבוע 35+6 בלי שארגנתי כלום (היינו מאושפזים כבר שבוע וחצי לפני). היינו בפגיה שבוע.

בלידה האחרונה, ברגע שגיליתי על ההריון היה לי ברור שגם הפעם אני אלד לפני הזמן. לא היו עדיין שום אבחנות שתמכו בזה, אבל זה היה לי כל כך ברור. בפועל משבוע 32 הייתי במעקב iugr, כשכל הזמן היו עם יד על הדופק והיה דיבור שיילדו אותי בשבוע 37, אלא אם כן יהיה צורך ליילד אפילו לפני. לפי זה התנהלתי בפועל, למרות שבסוף דחו ודחו את זה עד שהתפתחה לידה טבעית ב37.

הגישה שלי הייתה כל הזמן, דווקא מהטראומה של הלידה הקודמת, שתאריך לידה הוא רק המלצה. ומצד שני, הלקח מהלידה הראשונה היה שלא יקרה כלום אם לא יהיה תיק מוכן, לא יקרה כלום אם הבגדים לא יהיו מכובסים. בסוף הכל שטויות. העיקר שאחזור הביתה בידיים מלאות.

לגבי התארחות בשבת- התארחנו (גם כשהיה לי בראש שכל יום אני יש סיכוי שלא ארגיש תנועות ואצטרך ללכת למיון). התנאי שלי היה שפשוט ברגע שיש חשש, נוסעים לבית החולים שבו רציתי ללדת (למרות שליד חמי וחמותי יש אחלה בית חולים), דווקא בגלל החשש שאולי אצטרך פגייה, וארצה בית חולים ספציפי שגם קרוב יותר לבית. אבל הנסיעה לבית החולים שרציתי מההורים של בעלי היא 40 דקות בלי פקקים ובנסיעה מהירה, אז זה לא היה נראה לי נורא.

ולגבי ההתמודדות עם לידת פג-אין לי יותר מדי מה להגיד... אני ממש ממש פחדתי מזה שהסרט יחזור על עצמו... אבל באמת אי אפשר לדעת... נראה לי שבעיקר העניין הוא לקוות ולהתפלל שהכל יהיה בסדר. בסוף בחוויה שלי הרגשתי שאלוקים ממש מכוון את רגע היציאה לאוויר העולם. זה לא בידיים שלנו (כמו כמעט כל דבר בהריון), אבל כדאי לזכור שיש כאן השגחה, והקטן יצא בדיוק ברגע המדויק לו ולעולם, וזה הכי חשוב. ואם הןא יצא לפני-כנראה לא היה לו טוב בפנים, ויותר טוב לו בחוץ, כשאנחנו יכולים לעזור לו ולהיות איתו, גם אם זו בצורה קצת אחרת מהרחם...

מקווה שתהיה לידה טובה וקלה, ושבסוף החששות יתבררו כלא מוצדקים ותחזיקי מעמד עד שבוע 40...

תודה רבה על מה כל שכתבת🩷

את מלאה באמונה וממש מעודדת

בהריון הקודם ילדתי על הגבול של 37 אבל לצערי בהריון הזה יש הרבה יותר סיכונים וגורמים שיכולים להביא ללידה מוקדמת

ואני מאד מבינה את מה שאת אומרת שאם הוא יצא לפני אז כנראה לא היה לו טוב בפנים והוא היה צריך אותנו בחוץ, הרגשתי ככה בלידה הקודמת

ואני לא חושבת שאצליח להגיע לשבוע 40, שבוע 37 ומשקל של יותר משני קילו יספיקו לי😅

מה שכן, בהריונות שאחר כך הייתי במעקבים צמודים והשתדלי לשים לב לסימנים. אז אחכ ילדתי ב35 (אחרי שהתחלתי לידה ב33 ועצרו אותה (ואושפזתי לשבועיים). 

אני פחות בקטע של תיק כי מקסימום בעלי מביא מה שצריך. אבל כן מסתובבת לכל מקום עם המסמכים של הלידה למקרה ש... במיוחד מחודש שישי-שביעי. לא זזה לשום מקום בלי זה. כמעט כמו פלאפון וארנק...

ואיך משלימים עם פג? לא נראה לי שיש איך. זה מסוג הדברים שאתה נקלע אליהם ובסוף מתמודד כי אלו החיים. אני לא יכולה להבין איך שרדתי 6 שבועות של פגיה. ובאמת עברתי עיבוד לידה אחרי שנה. ועד היום קשה לי, אבל אלו החיים. אז משתדלת לשמור על עצמי ולהיות קשובה לגוף ובסוף זה הכל בידי שמיים.

ורק שתדעי שאחרי הפג, יש לי פגית גדולה (שבוע 35) ואחר כך לידה ב38...הכל יכול לקרות...

שגם אני הסתובבתי עם כל הבדיקות, עד שגיליתי שהכל הכל נמצא באפליקציה (מאוחדת). פשוט נתתי לצוות את הפלאפון והם מצאו כל מה שצריך 

כמה אני שוקלת וכמה יצא בהעמסת סוכר?

למרות שבאתי עם הכל מודפס?

מתי התחסנתי לקורונה🤦‍♀️🤦‍♀️

כאילו מה? למה שאני אזכור דבר כזה? 

וזה עוד היה בשלב שהייתי יחסית שפויה למרות הכאב.. 

מתי עשיתי כל אחד מהחיסונים 

ילדת בשיבא, נכון?

מעניין אם רק שם שאלו או בעוד מקומות..

והגעתי למיון כמה ימים לפני הלידה, וכבר עניתי להם על כללללל השאלות האלה 

ואז בזמן הצירים שאלו שוב ושוב ושוב ושוב למרות שהיה להם הכל כבר במחשב 

שיהיו בריאים. 

אני בדיוק במחשבות על איפה ללכת ללדת הפעם כי לא חוזרת לשם..

אבל נפתח על זה כבר שרשור אחר בהזדמנות

(כשאני אפסיק להתכחש לעובדה שאני מתחילה 36 השבוע)

איזו הזנה אני מעדיפה לתינוק כשהוא יהיה בתינוקייה בלילה. אי אפשר לחכות שהוא יהיה בחוץ לפני שאני צריכה להתחיל לחשוב על שאלה כזאת ?🤔

טוב לדעת... פשוט כשעושים משבוע 16 אטלטרסאונד כל שבוע, זה כבר כבד..

פשוט הגעתי למיון בלי המסמכים, ולא היתה לצוות ברירה...

אני ממש שומרת על עצמי ועוקבת אחרי הגוף שלי ועדיין מאד חוששת מלידה מוקדמת ומאשפוז 

אני חושבת שאני אארגן את המסמכים שלי ואשים בתיק על כל דבר שלא יקרה..

ותודה רבה על העידוד

מקווה מאד שבעזרת ה אני אלד בחודש תשיעי

ובשתיהן ילדתי ב-41 פלוס🤭

בפועל מה שעשיתי זה שהיה לי תיק לידה מוכן משבוע 25 בערך, זה עשה לי שקט נפשי אז ככה העדפתי למרות שבאמת ממש ממש מוקדם. עשיתי גם קורס הכנה ללידה וגמרנו אותו לפני שבוע 30. מבחינה מנטלית למדתי וקראתי הרבה על ההתפתחות העוברית ומה לצפות בערך אם התינוק נולד בשלבים השונים וגם מה הפרוטוקולים מבחינת הבית חולים ומבחינתנו. אני יודעת שזה הרבה פעמים מכניס ללחץ כל האינפורמציה הזאת אבל לי זה עשה טוב כי הרגשתי טיפה בשליטה. בקטע הזה חשוב לחשוב באמת מה יעשה לך טוב...

זהו נראלי,שיהיה בשעה טובה, בעיתו ובזמנו ובידיים מלאות בע''ה❤️

וברוך ה שלא ילדת מוקדם

אני גם חושבת שאכין תיק עם דברים בסיסיים ללידה

אם תוכלי לכוון אותי לחומרים שקראת אני אשמח, אני חושבת שזה יעזור לי

תודה

אני חושבת שפשוט קראתי כל מה שצאתי באינטרנט וגם מהספר '''מה לצפות כשמצפים לתינוק'', אני חושבת שהיה שם פרק על לידה מוקדמת

בסוף ילדתי ב40.

הכנתי הכל ב34..

והייתי פקעת עצבים כל יום שחלף 🥲

זה לא נורמלי שתתמודדי עם זה לבד!!! לא טכנית ולא נפשית!!!!!!! 

איזה קושי 

נשמע שאת באמת על הקצה..

את לוקחת גם כדורים?

אני מבינה את תחושת חוסר האונים. זה מה שהכי מייאש נראה לי

יש אפשרות לקנות אוכל? 

מה עם ההורים? הם לא עוזרים לכם? הם יודעים מה את עוברת? 

תמסרשי לי אם תוכלי 

הסבר שמצאתי-

רפלוקס ואסתמה בילדים

דלקות ריאות וציפצופים חוזרים זה אסטמה או משהו דומה, אם אין לך תור קרוב לרופא ריאות מומחה, כדאי לך ללכת לשר״פ, התמודדות עם אסטמה בלתי מטופלת זו רכבת הרים רגשית ורפואית, מאד מובן שאת מותשת.

כשהאסטמה מטופלת ומאוזנת ויש לך הוראות ברורות מה עושים בכל מצב ואת כל התרופות זמינות בבית, המצב יכול להשתפר.

את רק סביבה? את עובדת לומדת? חשוב למצוא איזשהו עניין שיסיח את הדעת עד כמה שאפשר

מוזמנת לפנות אלי בפרטי אפנה אותך לכמה כיוונים בנושא הרפואי

הקטנה שלי בת שנה, וגם היא כל החורף אצל רופאים. היה לנו הכל החורף הזה. ועכשיו זה ברונכיטיס בפעם לא יןדעת כמה..

כל שבועיים היא מתחילה עם נזלת, ואז ליחה ושיעולים בלתי פוסקים, הולכים לרופאה, היא נותנת משטר אינהלציות וסטרואידים/אנטיביוטיקה/משהו אחר בהתאם למצב, משתפר, ואחרי שבוע אנחנו שוב באותו סרט. 

הכי מבינה אותך בעולם כי גם לי נמאס ללכת כל שבוע לרופא.

אבל השבוע הייתי אצל רופא אחר שאמר שהכל בגלל שהיה לה Rsv. תינוקות שהיה להם את הוירוס הזה סוחבים סוג של אסטמה על גיל 4-5 ואז זה נרגע. אמר גם שיתן משאף בביקור הבא. מקווה שזה יקל עליה.

בקיצור ניצלשתי לפריקה, אבל רק לומר שאם היה לה Rsv זו כנראה הסיבה.

הרבה כוח ורק בריאות!

אבל יודעת שאסטמה עלולה לגרום לכל צינון להסתבך.

אגב, אסטמה יכולה להיות גם מסיבה אלרגית. והיא לא עוברת.

ידעתי שהוא הנוכל לכל זה .. למרות שגם חודש לפניו היה וירוס שהוביל לאשפוז

שולחת גם לך כוחות ..לא פשוט בכלל 

דלקת ריאות ואחר כך עוד וירוס אחר שהוביל לאשפוז.

ומאז זה ריטואל קבוע.. ב"ה לא אשפוז שוב, אבל כל שבועיים שיעולים, נזלת ליחה שוב ושוב..

שמעתי גם מאחרים שהיה לילד RSV ואחר כך כל החורף היה בעיות..

אין מישהו שיכול לעזור?

אפילו איזה נערה בייביסיטר/מתנדבת שקצת תקל?

ורק משהו פרקטי-

מה עם רופא ריאות?

אקו לב?

בדקתם? ממש ממליצה לבקש הפניות.

שוב, ממליצה לבקש לעשות גם אקו לב ליתר ביטחון.

רופא ריאות קיבלתי הפניה לתור דחוף השבוע לוקחת אותה

עשינו צילום ריאות מחכים לתשובה

וקובעים בבתי חולים. הבעיה שהתורים רחוקים מאד.

כשתהיי אצל רופא ריאות תשאלי על זה,

אם הוא בבית חולים אולי הוא יוכל לארגן שתעשו גם לזה בדיקה דחופה.

ואם לא הוא, אז הרופא ילדים.

(ליותר פרטים מוזמנת לאישי)

איזה פוסט, כמה לא פשוט !!!

מה הכי יעזור לך עכשיו?

אולי תתקשרי לערן? או שתדברי עם הרופא שלך? 

מודה לכולכן על כל תגובה ותגובה

לא רוצה לחפור בשרשור לכן לא מגיבה לכל אחת בפרטי אבל מעריכה ממש וכל תגובה ממש נותנת כוח עם עצם הנירמול שלכן כבר מרגישה טוב יותר

השבת עברה יחסית בסדר , התעלתי על עצמי בשביל בעלי והילדים 

הקטנה עדיין חוגגת בלילות ומשתעלת ברמות פסיכיות על אף שמקבלת כבר קורטיזונים

הדכאון אצלי באון ואוף..מטופלת אצל פסיכאטרית מדהימה

רוצה כבר לעבור את זה ולהיות אחרי

רוצה שגרה

רוצה ללכת לעבודה ולשים אותה במעון

רוצה אוויר

ולגבי עזרה- לצערי אין.. אנחנו לבד במערכה

יש הרבה אמפטיה מצד אמא אבל לא בא לידי ביטוי לצערי

הלוואי שבזכות ראש חודש והשל"ה הקדוש ישלח לי כוחות מחודשים 

ופרנסה

ושמחה

ברוך ה שאת מתפללת על מעון ושגרה זה כבר סימן טוב למצב הדיכאון 🌸🌸 רפואה שלימה לאפרוחית 💮💮💮

ומבינה אותך ממש!

גם שלי חולה המון. וכל וירוס הוא בהגזמה

 היחיד שהעלה לי חום ל40.

הוא עם משאפים מגיל חודש או 3 חודשים אם אינני טועה.

ברוך השם לא התאשפזנו (היינו על סף אישפוז לפני שבוע וחצי בגלל הקאות ושלשולים מרובים) אבל כבר ביקרנו במיון ובקופה אנחנו בממוצע פעם בשבועיים מאז שנולד.

הלילות זה גיהנום

אם לא ישנים, זה גומר ומפרק את הגוף.

בן אדם שלא ישן זה כמו להיות מת מהלך. זה סיוט.

יש פעמים שאני מפחדת שנחושך מגיע ותוהה מה הוא צופם בתוכו. איזה לילה מחכה לנו.

מבינה אותך.ככ.

אין מה להוסיף❤️

גם אני נהייתי ממש בחרדות מהלילות שמגיעים..

מרגישה חיה מתה

רוצה לעבוד ופשוט לא יכולה

והפרנסה דוחקת

קשה

תודה על ההזדהות ממש כמו חיבוק

מאחלת גם לך ימים ולילות טובים ורגועים יותר

מכירה מקרה מלפני מלא שנים

שהאמא חשדה שיש לה משהו בריאה ששאפה

והתעקשה על ברונכוסקופיה כמדומני,

וגם שיבדקו כמה היא נושמת בריאות

ובאמת בסוף גילו שהיה לה שם איזשהו חלקיק שנשאף ועליו התפתחו דברים ועיבו אותו וזה עזר מאד.

עשינו צילום ריאות יצא תקין

הגיוני?! שילד מצפצף כל חודש

ההתקף הנוכחי הוא כבר מעל שבועיים רצוף מצפצף ומחרחר

על אף הטיפול

וצילום תקין

איך!?

רפלוקס ואסתמה בילדים

אין לו תגובות כלשהים אחרי אכילה

מה שכן קיימים תיאורים מתאימים 

השאלה מי מאבחן את זה?

אני ממש בחוסר אונים !!!

גסטרו בעיקרון הוא הכתובת לעינייני קיבה.

להבנתי, בד"כ נותנים טיפול ורואים אם יש שינוי. או שיפור.

תנסי לשאול את הרופא המטפל.

אין לי ניסיון עם ריפלוקס. רק כשהבן שלי היה קטן גיליתי שיש קשר בין השניים.

רופאת ריאות הנחתה על כל סוגי הטיפולים בכל תרחיש -

משאף כטיפול מונע,

בעת התקף אינהלציה, אחרי יומיים שלושה בטנזול, ולבסוף אזניל.

כל פעם בניסוי וטעיה התייעצנו ושינינו בהתאם.

גם תרופה נגד חומציות (למקרה שזה רפלוקס) הייתה על הפרק.

אחר כך הבנו שבטנזול לא עוזר ואזניל יותר, אז הפסקנו בטנזול.

בהמשך שילבנו תרופה בשם מונטלוקסט ביחד עם המשאף כטיפול מונע, ולראשונה מזה זמן רב יש שיפור במצב.

הרעיון הוא למצוא רופא.ת ריאות שאת מתחברת אליהם, ולרוץ איתו תקופה. בהתחלה אם צריך כל חודש אפילו.

מאוד עוזר אם מתעדים כל התקף -

עוצמה, משך, מה נתתם.

עוזר לנתח את הטיפול לרופא.

אל תתייאשי!

הגיל יעזור לך פה, הם מתחזקים, וכמובן למצוא טיפול מתאים.

לפי מה שראיתי היא מתאימה גם לטיפול בנזלת אלרגית.

ואם זה עוזר, ממליצה לברר את הכיוון האלרגי.

לפעמים האסטמה מגיעה משם.

יש לה החמרה בעונת מעבר.

אבל הכי ברור אצלה זה שזה מתחיל בוירוס צינון רגיל, שפשוט הופך לסיוט מתמשך.

אנחנו חודשיים עם המונטלוקס+פלקסוטייד וממש רואים שיפור.

אני כל הזמן מתפללת שזה אמיתי ולא שוב ניפול בהתקף קשה.

יש לנו מחר תור ,

מקווה שנתחיל מסלול של אור ב"ה ושבאמת נראה הקלה 

כולי תקווה שהסאגה הזאת תעבור ונפסיק להיבהל מכל נזלת

אגב בדקנו אלרגיה - של מזון כרגע ונשלל

אולי יש אלרגיה אחרת מניחה שיפנו אותנו לבדוק גם

אני בעצמי אסמטית

לפעמים יש נוגדני אלרגיה, והטסטים יוצאים שליליים. 🤦‍♀️

אבל יידע זה כח. וגם מקבלים הנחיות טיפול.

שהיא ממש נלחמה כדי לקבל דבר כזה 

וזה כי היא חשדה שזה קרה. אם את רוצה יכולה לנסות לחבר אותך איתה

המצב שלך קשה נורא.

אני במקומך כבר מזמן הייתי מתמוטטת...

זה שהחזקת את עצמך חזקה עד עכשיו זה מטורף...

תבדקו מזוזות. תפילין של הבעל.    

תשלחי לי את שם הילדה ונתפלל עליה...

בפרטי 

עכשיו הכל נראה נורא...

יבוא יום והכל יהיה מאחורייך.

ותחזרי לשיגרה ברוכה בעזרת ה' 

תחשבי על עוד 5 שנים.

תנסי. להיאחז בעתיד...

בת כה התינוקת?

גם לי היה אחיין רגיש נורא..

ברמה של אישפוזים.

עד גיל 2-3

היו לו צרות עם הריאות והאזניים.

זה היה מצב לא נורמלי....

באמת גלו אסטמה.

אבל זה עבר לגמרי הרגישות.

היום בן 15.

בחור יפה גבוה בריא...

מי זוכר מה שהיה?!?!

הכל עובר אהובה....

את צריכה עזרה קצת אולי מהמשפחה..

שיוקל לך..

שתוכלי קצת לנשום.

לצאת עם בעלך..

תתמקדי רגע בך.. מה ישפר לך את המצב...

מה יעשה לך טוב...

בעזרת ה' תתאוששי ותקומי מזה..

תצברי כוחות..

הכל יהיה בסדר.

רק מלקרוא אותך קיבלתי כוח

תודה רבה רבה..

אני מקווה שזה ישתפר לפני גיל 2-3 כ עד אז באמת לא יודעת אם אשרוד

זה מביא אותי למחשבות ממש קשות

אשתדל באמת לבדוק חלק מהדברים שהצעת

והלוואי ובאמת נראה את הישועות בקרוב

תודה אהובה !!!

אני ממש מבינה ההרגשה של היאוש

11 יום מההזרעה זה קצת גבולי בשביל בדיקת הריון ביתית חיובית, במקרה ויש הריון

תני לזה עוד יום צ'אנס

אם מחר יהיה שלילי, כנראה שזה באמת שלילי  

יותר ודאי..

תכלס גם מחר יש עוד סכוי לתשובה חיובית

אבל

פשוט מבינה אותך ממש איזה קשה ההמתנה הזאת

וטיפולים וכל פעם להשבר לרסיסים

תדעי לך שאת ראויה להערצה

באמת

תחבקי את עצמך כל כך

כי זה באמת נסיון קשה

קשה

תנסי לעטוף את עצמך

באהבה

בשוקולד

בחיבוק

בחברה טובה

בהסחות דעת

במנוחה

ואמן שיפתח לך הישועה שלך בקרובבבב

האמת שאני בתקופה קריטית בקריירה, אם לא בעלי שהוא האושר שלי הייתי כבר מזמן פורשת מהכל.

הצלחתי לקבוע בדיקת דם למחר, למרות שמרגישה שהחודש אבוד והבכי לא מפסיק.

יש למישהי עצה לאיך מתמודדים עם הערות המשפחה והסביבה ? אני האחרונה מהכלות והגיסות ללא ילדים ומבוגרת מהן בגיל, אז הברכות המביכות פשוט לא עוצרות ואני כבר לא יודעת איך להגיב  

וברוך ה' שיש לך זוגיות טובה

וכל ההאכזבות האלו שואבות כל כך הרבה אנרגיות.. ממש מבינה אותך

לאבחן הריון. שווה לבדוק אחרי 12 יום. 

לגבי סגולות, חשוב שתדעי שלכל אחד יש את הסגולה שלו ומי שעבד לאדם אחד לא בטוח יעבור לאחר, ולכן כדאי לך לנסות סגולות נוספות וכמובן להרבות בתפילות. 

לגבי התמודדות עם החברה, אין לי עצות כי לי לא הפריע. אבל יכולה לספר שיש לי גיסה אחת שהייתה עונה על ברכות כאלו: בע"ה, אמן וכאלו בסגנון וגיסה אחרת שפשוט מסובבת את הגב. פשוט מסתובבת והולכת. מה אני אגיד לך? באופן מפתיע ואפילו מקסים, אנשים בזכותה למדו טאקט והפסיקו לשאול ולברך (גם את השניה) ועדיין ברוך ה' אוהבים אותה ואפילו מאוד. 

מבינה אותך ממש

מאחלת שתזכו בקרוב ממש❤

(וזה מייאש אבל ה' מחכה ואוהב את התפילות שלנו, וזה בטוח פועל בשמיים ומקרב את הישועה