הילדים לא מפסיקים לריבעובדת אצות

וכשאני אומרת לא מפסיקים, אני מתכוונת לא מפסיקים.


שלושה ילדים בת 12 בן 10 בת 8. לא יכולים להיות 3 דק אחד בסביבה של השניה בלי לריב או להתווכח. כל השיח שלהם הוא ויכוחים.


למשל, אם אני אומרת לאחת לבקש מאחיה להתקלח, היא לא תגיד לו "אמא ביקשה שתתקלח" אלא, "כנס להתקלח!!" ןאז הןא מרגיש שהוא מקבל פקודות ממי שהיא לא הורה שלו והוא מתעצבן והם רבים.


על שטויות.

אל תגע לי, אל תעמוד פה, אל תכנס, אל תצא...


אציין שאם הם לא מתראים כמה ימים יש געגוע. שתוך 3 דק הופך לריב. שני הקטנים משחקים יחד, הגדולה בתחילת גיל ההתבגרות ןמאז המצב ממש החמיר (נובחת על כל דבר)


עוד אציין, שאני כן מתערבת להם בריבים, לא במובן של מי צודק, אלא בעיקר שפשוט יפסיקו לריב כי זה מעצבן אותי. כשזה סביב מסכים אני פשוט מנתקת וזהו


יש תינוק בת חודשיים בבית, אבל כל זה היה עוד לפניו


מה אני עושה לא בסדר?? 

קודם כלרק לרגע9

לא יודעת אם את עושה משהו לא בסדר. ילדים רבים בהרבה משפחות, אפשר לנסות לכוון אחרת אבל לא חושבת שצריך לקחת את זה ככישלון אישי...

דבר שני, הייתי מנסה מראש להימנע מדברים כאלה. נגיד לא להגיד לגדולה לבקש מאח שלה, אלא לבקש בעצמך. וגם בזמנים רגועים לדבר אחד על אחד עם כל אחד מהם על איך מדברים לאחים ואיך למנוע את המריבות האלה. וגם תמריצים - לפעמים אני עושה מבצעים של שלום בית. אם הם כך וכך זמן לא רבים, חיים בשלום אחד עם השני אז מקבלים משהו קטן, זה גורם להם לחשוב על זה יותר לפני שקופץ הפיוז...

עם הגדולה שבגיל ההתבגרות כדאי גם להיות רגישים במיוחד, לתת לה זמן ויחס אישי וכו'

המוטומשלי בהורות הואעובדת אצות

ההצלחות שלהם הכשלונות שלנו...


סתם, לא מוטו, אבל זה תמיד לוקח אותי לשם


לגבי הבכורה, זה נושא מורכב. מדובר בילדה מלאך שהפכה למפלצת בן רגע. אני עוד מנסה לעכל את מה שקורה שם....

הייתי בודקת לעומק מה קרה שםמתואמת

גיל ההתבגרות הוא לא תירוץ מספיק לשינוי קיצוני כמו שאת מתארת...

מעלה השערות: שינוי חברתי כלשהו, משהו שקרה בבית הספר, פגיעה כלשהי (מכל סוג) שהיא עברה...

מתפללת בשבילכם שזה לא משהו חמור מדי ♥️

לא, לא נראה ככה.עובדת אצות
אני גם לא מאלה שלא משתפות. מספרת למורה, ליועצת, לאמהות של החברות....


אין התנהגות קיצונית כמו שפשוט נהיה לה פה ג'ורה...


ולמזלי, היא (עדיין...) מספרת לי הכל. יש בה משהו כל כך ילדותי וכל כך בוגר בו זמנית שאני לא מופתעת שכל כך קשה לה... 

רוצה להעלות כיווןאני זה א

גם לי יש בת בכורה בגיל הזה ו2 בנים בערך בגילאים שלך.. וגם אצלי רבים לא בלי סוף אבל רבים ומה שאני שמתי לב שהגדולה מאוד סמכותית ולוקחת אחריות אובר ולכן כשאני מבקשת ממנה למשל להגיד לקטנים יותר להתקלח אז היא לפעמים לא יודעת איך להשתמש בסמכות בצורה נעימה גם כי היא עוד צעירה ואין לה סבלנות וגם כי לצערי היא גם מחכה אותי לפעמים שאני קצרה ובלי סבלנות עכשיו אני חושבת שזה שאני לפעמים בלי סבלנות זה לא בסדר אבל זה פחות נורא מאשר כשהיא ככה. ולכן אצלה הם מתנגדים וישר מתפתח ריב. עוד משהו שהשנייים רוצים גם כבר להרגיש גדולים והיא כביכול מאפילה עליהם.הבן השני שלי סוג של תמיד בורח מאחריות כשהיא בסביבה ובאורח פלא בלעדיה הוא מגלה אחריות ויוזמה מטורפת אז מה שאצלי עוזר זה כמה דברים:

א להשתדל בעצמי להיות בנחת יותר.

ב להסביר לה איך לבקש ולתת לה כלים איך להתמודד עם יש התנגדות.

ג לצמצם מתן הוראות שלה לקטנים יותר

ד להעצים כל אחד בנפרד לדוגמא כשהיא חוזרת מאוחר מהלימודים להעצים את הבא אחריה וכו..

ה לתת להם זמן של גדולים לבד עם אחריות משותפת ותתפלאי הם יכולים לריב שעה לםני עד כמעט מכות ואז פתאום בערב בזמן של אחד על אחד הם האוהבים הכי גדולים..

והכי חשוב לזכור שזה עובר ואני יכולה להעיד על עצמי שאחותי ואני היינו הולכות מכות והיום חברות בלב ובנפש..

בהצלחה יקרה

וואי זה ממש דומהעובדת אצות
בהחלט יש פה מצב שבו היא מרגישה שהיא מעליהם.  היא בהחלט יותר אחראית, אין מה להשוות, מה גם שלבן יש הפרעות קשב אז לכתחילה קשה יותר לסמוך עליו, פשוט כי הוא שוכח...


ואני כל הזמן מנסה להעצים אותו והחא תמיד "נדחפת", למשל כשצריך להרכיב או לתקן משהו בבית אני מבקשת ממנו, לא כי הוא בן, אלא כי יש לו ידיים טובות, ותמיד היא נדחפת גם לעשות. בהתחלה כאילו לעזור לו ותוך דקות משתלטת

בדיוק מה שהיה קורה אצליאני זה א

וברגע שלא נתתי לה להידחף ועמדתי על זה שזו תהיה משימה שלו זה עזר משמעותית לביטחון שלו. וגם זה שאצלי היא כל הזמן עושה בשבילם גרם להם להוריד אחריות וברגע שלא נתתי לזה לקרות זה שיפר את הדינמיקה פלאים..

מילד שדןאג רק לעצמו ואכפת לו רק מעצמו התחיל לדאוג גם לאחים שלו ולאחרים. ובעיני זה לא בגלל שהוא היה אגואיסט פשוט כשלא היה לו מקום הוא מראש ויתר עליו ופתאום כשיש לו מקום הוא מסוגל גם מהעניק לאחרים. הוא ילד מאוד רגיש ומוכשר אבל מקטנות היא האפילה עליו כי יש בינהם פער יחסית גדול אז תמיד היא היתה היותר דומיננטית ואגב עם אחים שלו הקטנים יש פערים יותר קטנים ואני רואה איך זה משפיע כי לפעמים אנחנו כהורים נותנים לילד גדול יותר אחריות ובלי חשים לב סוג של ממדרים את הקטן וכשהפערים קטנים אז איכשהן מה שאני מבקשת מבן 6 אפשרי גם מבן 5.. ומעבר לזה בת בכורה זה גם בעיני אופי יותר דומיננטי אז אצלי לפחות זה מה שנוצר וזה מתאזן לאט לאט וברור לי שהמריבות ימשיכו להיות 

תודה אנסה יותר להוריד ממנהעובדת אצות
למרות שאני מנסה הרבה וזה לא פשוט


ולא נעים להודות, זה גם נוח שהיא כזאת...

הכי לא מומחיתאני10

אבל קפץ לי שאת מעבירה להם הוראות דרך האחים, וכמו שאת רואה זה ממש גורם לבעיות.. אולי לנסות להימנע מלהכניס את אחד מהם למצב שהוא מורה לאחרים מה לעשות, גם אם זה בשמך.


קראתי פעם מחקר שילדים רבים פי 2 ליד ההורים כי הם יודעים (בתת מודע) שיש מבוגר אחראי בשטח אז הם מרשים לעצמם להיות פחות בוגרים ואחראיים. את רואה את זה גם אצלכם? נגיד אם הם אצל דודים ואת לא בסביבה הם עדיין רבים הרבה?

אם זה ככה אולי הייתי מפסיקה להתערב, ואם באים אלייך אומרת - מצטערת, זה ביניכם תמצאו פתרון.

*מסייגת שבמקרה של מכות או משהו חמור כמו השפלה של אחד האחים הייתי מתערבת, אבל יותר בצורת ענישה. שיהיה ברור שעל זה לא חוזרים.


חוצמזה הייתי מדברת איתם בזמן נינוח - מזמנת אותם לישיבה משפחתית אם זה אופציה או מדברת איתם אחד אחד אם את לא חושבת שיהיו בקשב ביחד. אומרת להם שאת רואה שהם רבים הרבה ומנסה להבין למה האחים כל כך מרגיזים אותם, לא בקטע מאשים באמת לשמוע גם אם זה נראה לך סיבות טיפשיות ולנסות להבין מה עומד מאחורי זה.


המריבות מגיעות אלייך בסוף? אולי חסר להם זמן איתך?

הם בביקורת אחד על השני? אתם בית ביקורתי/שיפוטי באופן כללי? לא דווקא מעל פני השטח, אני מתכוונת גם לשדרים. לדוגמא אתם חכמים וממש מעריכים חוכמה וקשה לכם עם טעויות?

אני זורקת כיוונים כי צריך להכיר אתכם כדי להבין מאיפה זה מגיע, אבל תנסי לראות מה הצורך שמתחבא מאחורי הריבות האלה.

בכל בית יש ריבות טיפשיים, אבל גם יש רגעים מהממים וחברות טובה. נשמע שיש להם ממש את הבסיס אם הם מתגעגעים, אבל אולי לא יודעים איך לבלות ביחד.


בתור לא מומחית יצאה לי פה חפירה גדולה 🙈

אבל מקווה שעזרתי קצת.


וממש ממליצה כמובן על הדרכת הורים

אנסה לענות על מה שאוכלעובדת אצות

בדקתי אם הם רבים יותר לידי, התשובה היא לא. כשאני בעבודה והם לבד בבית הם מתקשרים כל חמש דקות על שטות אחרת.


מה שכן, בחוץ שלושתם מלאכים קטנים. באמת. המורות, הסבתות, ההורים של החברות... כולם מתפעלים מכמה שהם ילדים טובים....


לגבי ההוראות דרך האחים, זו סתם הייתה דוגמה לדרך שבה הם מתקשרים. אני לא עושה את זה הרבה (אלא אם אחד מהם לידי ואני בדיוק צריכה משהו) אני אשתדל בעצתך לעשות את זה פחות, לא בטוחה שזה יפחית...


אני לא חושבת שהם בביקורת אחד על השניה, כמו שהם לא רוצים לצאת "פראיירים". הבן אמר לי במפורש שהוא לא מוכן לוותר לאחותו הקטנה כי היא תחשוב שהוא חלש. לא מבינה מאיפה זה בא לו, אין אצלנו בכלל שיח של "פראייריות" בבית זה בכלל לא שם...


לגדולה יש חוש צדק מאוד חזק, וזה בא בידי ביטוי ב "למה אני" כל הזמן. וגם בהגנה על אחרים, אגב. דווקא את חוש הצדק שלה אני יכולה להבין כי זה כן בא ממני.... אמנם התמתנתי עם השנים אבל עדיין

אני חושבת שמה שכתבת בפסקאות הראשונותאני10

דווקא מראה שהם באמת רבים רק לידך.

כשאת לא בסביבה הם יודעים להיות בוגרים ומהממים, אבל כשאת שם הם משחררים את זה ונותנים לעצמם להיות לא נחמדים.

ואם את עונה לטלפון ומתערבת בריב - זה בדיוק כמו להיות שם..

תנסי לענות לטלפון ולהגיד - אני שומעת, תפתרו את זה ביניכם.


ולגבי מה שהבן אמר לך זה באמת מעניין שהוא מרגיש צורך לעמוד על המקום שלו שלא ירגישו שהוא חלש, אפ זה לא האוירה בבית. אולי תנסי לפתוח את זה שוב איתו ולהבין אם הוא מרגיש שאין לו מקום מספיק יציב וזה גורם לו לצורך פנימי להילחם על המקום שלו.


לגבי הבת - זה ממש יפה בעיניי שכל כך אכפת לה. בלי ציניות.

אבל נראה לי שדוקא בתור מישהי שהיתה שם את יכולה לראות אם היא במקום שזה להט של ילדות והיא תתמתן עוד כמה שניפ כמוך, ואז צריך נקודתית לבקש ממנה להתגבר במקום שזה הופך את האוירה ללא נעימה, או שזה משהו גדול יותר ואז באמת כדאי להכווין אותה איך לנתב את חוש הצדק הזה שהוא דבר נפלא ככה שהוא יבוא בנועם ובאסרטיביות אבל בלי לוחמנות שגורמת למריבות. 

כשאת עונה להם לטלפון כל חמש דקותאמאשוני

זה לגמרי נחשב שהם רבים לידך.

וגם אם את לא עונה לטלפון אבל את איתם במחשבות.

כל עוד המריבות מפעילות אותך, זה ימשיך.


יש משהו בריא בזה שילדים מרשים לעצמם להיות יותר חופשיים בבית מאשר בחוץ.

אבל בגבול הטעם הטוב, ואת הגבול הזה הם צריכים למצוא בעצמם עם תיווך שלכם.

יש דברים שהם מחוץ לגבול כמו מכות, שבירת חפצים, פגיעה בפרטיות וכד'.

אבל האם לריב כל שלוש דקות או עשר או שעה,

מתי לוותר ומתי להתעקש, זה הם צריכים ללמוד בעצמם מה נכון להם.

אבל כל עוד זה מפעיל אותך, יש להם פה אינטרס נוסף לא מודע, שזה לקבל יחס ואפילו מספיק מחשבה גם בלי יחס בפועל, מאמא.

וכשיש את האינטרס הזה, הוא מאפיל על כל האינטרסים האחרים והם יהיו מוכנים לשלם מחירים אישיים כבדים כמו להפסיד פעילויות או להצטרד עד כלות כוחות ואפילו לוותר על צרכים כמו אוכל ומקלחת ושעות שינה העיקר להפעיל את אמא.


אם תצליחי לא להתרגש מהמריבות שלהם, את תראי שזה ישתלם לך.

מנסיון של ריבים עם אחים שלי..תודה לה'.
הינו רבים בכמויות כל הזמן!! אמא שלי היתה משתגעת, גם שאלה אץ עצמה מה עושה לא בסדר.. עכשיו כשכמעט כולנו גדולים וצסתכלים אחורה יוצא לדבר על זה שהיא לא עשתה משו לא בסדר! היא חינכה אותנו הכי טוב שיכלה פשוט אנח ו אנשים מאד דומיננטים, עם כוחות גדולים ובתור ילדים זה בכלל מתפרץ אבל לא בצורה הנכונה וזה גורם לריבים.. (הגיעה גם למכות שלי ושל אחותי סריטות מכות הכל) בעיקר מה שעזר זה שגדלנו וניהינו חברים ממש טובים
זה מה שאני הכי חוששת ממנועובדת אצות
השלב שהם יהיו גדולים וברשות עצמם והם לא ידעו איך להתנהל.


מתי שהוא ההורים לא בתמונה והם יהיו חייבים להסתדר לבד... 

כמה זה קשה...מתואמת

קודם כול -

ראיתי אצלי שזה כמעט אף פעם לא עובד אם אני שולחת ילד אחד לילד אחר עם הוראה שלי. כמעט תמיד הוא יעוות אותה (בעיקר בטון), והילד השני ירגיש ש"מה פתאום אח שלי אומר לי מה לעשות?"

אז אני ממש משתדלת להימנע מזה. ואם חייבת - אז נותנת הוראות גם לילד שמעביר את ההודעה ("תאמר לו בעדינות ותאמר שאמא ביקשה") או מעדיפה לומר לו שיאמר לילד השני "אמא ביקשה שתבוא אליה" ואז אוכל לומר לו באופן אישי את ההוראה.

שנית -

אולי הם קצת גדולים בשביל זה, אבל בכל זאת שווה לנסות:

"מבצע אהבה". טבלת מבצע שבה מסמנים נקודה בכל פעם שמישהו עשה לאחיו משהו שמביע אהבה, או שהם שיחקו יפה ביחד, או שהם התגברו ולא הציקו. בסיום הטבלה נותנים פרס משפחתי כלשהו.

שלישית -

לנסות לדבר הרבה על אהבה בבית. לאו דווקא בהקשר ספציפי, אלא בתור "תורה" - אהבת חינם (במיוחד בימים אלו), אחים בהיסטוריה שאהבו זה את זה, מה עלול לקרות אם לא אוהבים (מלחמת אחים וכו').

רביעית -

לפעמים עדיף דווקא לא להתערב במריבות שלהם. אם הרעש שלהן מציק לך (מי כמוני מבינה את זה...) אז לנסות להתרחק מהאזור. אם הם באים אלייך שתפשרי ביניהם, תאמרי להם בנחת שהם גדולים מספיק בשביל להגיע לפשרה לבד. זה גם יכול קצת לעזור, או לפחות לעזור לך לצאת מהמשוואה.

חמישית -

להתפלל על זה... זה הכי חשוב... להתפלל שתרווה האחווה ביניהם, ולהאמין שהם באמת אוהבים זה את זה (עובדה שהם מתגעגעים זה לזה), רק שקשה להם להתאפק כשמישהו מציק להם...


הרבה הצלחה לכולנו...

מבצע אהבה זה מקסים!!עובדת אצות
הייתה להם בכיתה צנצנת מעשים טובים וממש אהבו את זה! אנסה לאמץ.


ותודה על האמפתיה ועל חוסר השיפוטיות

בהצלחה! את אמא מקסימה!מתואמת
מתחברת. אצלי רק- אמא ביקשה שתבוא אליהדיאט ספרייט

אצלי המסרים דרך הילדים עובר מעוותים, לא מדוייקים, שלא לומר על סף השקרים.

ועדיין מניסיוני מעצמי ומהאחים שלי, אח"כ נהייים אחים טובים ואוהבים בתנאי שלא מפלים בין הילדים, לא מתווכים, לא שופטים.

תודה רבה על זה!מדברה כעדן.
מה יקרה אם תצאי מהחדר שבו הם רבים?שושק'ה
אבא שלי אמר לנו ללכת לחדר כניסה עד שאנחנו מגיעים להבנה בינינו
אין חדרים בבית....עובדת אצות
ואני חושבת שזה אחד הגורמים לבעיות...


זה בית של 60 מטר, שחושה חדרים, כלומר הבנות בחדר, אנחנו בחדר עם התינוק ובן ה 10 (שגורש מהחדר של הבנות...) ישן בסלון בפינה שסידרנו לו.


אין להם לאן לברוח. פעם הוא התקשר אלי מהשירותים כי לא היה לו מקום של שקט. כמעט בכיתי בעצמי אותו רגע...


אין לנו אפשרות לעבור דירה, זו לא אופציה כרגע והצפיפות היא כמו סיר לחץ

רק זורעת כיוון:קופצת

מה עם לעבור לפריפריה?


לפעמים הקיבעון הוא בראש, וכשמתיישבים לעשות רשימה של בעד ונגד - מופתעים! השד לא כזה נורא!


ממני, 13 שנה בקוביית בטון במרכז. וכבר כמה שנים בבית פרטי בצפון,  רחב, מואר ומשקיף אל הים.


תעצרו רגע לשקול?

חלום חיינו לעבור לצפוןעובדת אצות

פעמיים כמעט עשינו את זה והשתפנו ברגע האחרון....

אז מחזקת אותך ממש🙏קופצת

איכות חיים מטורפת.

( קצת קשה עם למצוא עבודה, תלוי מה המקצועות שלכם..)


ואם את נשארת בכל זאת - אפשר לחולל פלאים גם בדירה קטנה עם תכנון נכון, עיצוב ומינימליסטיות. מענין אותך?

הבאתי פעם מעצבתעובדת אצות
לקחה 3000 שקל


לא עשתה כלום....

אויש.קופצת

אני יודעת שלא בשביל זה פתחת את השרשור.

אבל מענין אותך אני אשמח לנסות לעזור לך.

אוהבת את זה מאוד!


תראי אם יש לך זמן / טיפה כסף ומוכנות לצאת מהאנונימיות.

באמת תעשי את זה בשבילי??עובדת אצות
וואו אני אשמח!!!
גם אני ממש אשמח🙂קופצתאחרונה
בואי לפרטי
שני דברים -פאף

קודם כל, האח שרבתי איתו הכי הרבה הייתי הכי קרובה אליו, אז גם אם הם רבים הכל בסדר, זה לא אומר כלום על איך הם יהיו כשיגדלו, תני להם לריב הם ילמדו לתקשר.

דבר שני-עניין המקום הוא משמעותי ממש בעיניי, יחד צריך פינה משלו, איפשהו להיות כשמציקים לו... אז אולי אפשר ממש לסגור לו את הפינה בסלון, או לראות איך כן אפשר לעבור-למשל לפריפריה כמו שקופצת הציעה...אבל אני חושבת שגם זה יכול להקל על עניין הריבים

מצטרפת לקודמותיי שכתבוהמקורית

אני גם חושבת שמקום שמוגדר כמקום שקט בשבילו זה קריטי

במיוחד שלאחיות יש חדר ולו אין

משתפת שאצלנו גם לא לכולם היה חדר משלהם, ומי שלא היה לו - יצא מהבית הרבה בשביל השקט והפינה, עד הצבא, שאז חלק יצאו ולא חזרו.

ואני יודעת שפעם זה לא היה ככה, והיו מסתדרים איכשהו בצפיפות וכולם היו מאושרים, אבל הילדים של היום זה לא הילדים של פעם, אז כן חשוב בעיניי למצוא לו פתרון כלשהו - בתוך הבית הזה,  אולי מיטת קומותיים שהוא יהיה למעלה בחדר עם הבנות נגיד, או לסגור עם פרגוד את החלק שלו בסלון, או באמת בבית אחר.

 

ועד אז -- גם אני חושבת שעדיף שהוראות ומשימות את תחלקי, או שתוודאי עם הבת שהיא מעבירה אותן בשמך בשביל שיהיה יותר נעים לקבל 

ואני חושבת שאת אמא מדהימה שמצליחה לשים לב ולראות את הילדים שלך ❤️

אני כמתבגרת התחרפנתי שלא היה לי מקום שקט..אוהבת את השבת

מיטה פרטית ומקום שקט לעצמך זה לדעתי בסיסי....

אני רואה על הילדים הקטנים שלי את הצורך הזה..


ואולי לשקול בינתיים שבמהלך היום החדר שלכם שלו בלבד והתינוק בסלון..

תנסי לחשוב מה כן אפשר בתנאים הקיימיםטל..

אכן הבית לא גדול,

אבל לחיות בתחושה של צפוף ואנחנו מסכנים יהיה להם יותר קשה לכל החיים..

מה כן הייתי עושה?

שטח פרטי לכל ילד ולעמוד על זה שיכבדו אותו.

אני רואה את זה בעיקר במיטה - המיטה זה השטח הפרטי של הילד, לא נוגעים לו שם בדברים, לא עולים עליה בלי רשות, אם הילד שם לא באים אליו ומציקים לו, להעלות את המושג פרטיות לחלל האוויר בבית. (וכמובן גם מקומות אחסון וכו).

מתכוונת שתהיה פרטיות במובן הפיזי, ופרטיות כמושג, עכשיו הוא רוצה להיות לבד, לא מציקים לו ולא מדברים איתו.

תנסי לחשוב איזה חללים כן יש בבית שיכולים לשמש כמקום שהות נפרד לכל אחד (ספה, מטבח, מאחורי הספה, החדר של אבא ואמא, המסדרון, לפעמים חלוקה לחללים מוגדרים עוזרת להרגיש את ה"יש". למשל - ילדה רוצה לעשות יצירה בלי שיפריעו לה - השולחן במטבח או מתחת לשולחן בסלון זה אחלה מקומות פרטיים בשבילה.

בנוסף - לגדול שיש לו פינה בסלון, אם רלוונטי אפשר לשים וילון או להתקין מחיצה מתקפלת.

 

התייחסתי רק לצפיפות מנסיון של בית קטן, למריבות לא מבינה בזה...

קודם כל את בסדר גמור, לא להיבהל ככה זה ילדיםכתבתנו

דבר שני, לתת לילדים הוראות מדויקות מה להגיד (לפעמים אני מבקשת מהם לחזור אחרי כדי שיגידו את זה נכון)

תגיד לx שאמא אמרה שזה זמן לצאת מהמקלחת והיא תכף באה לראות אם אתה מסתדר.

דבר שלישי, להביע אמפתיה לקושי של הגדולה (את צודקת שזה יכול לשגע שהוא דופק ככה או שר את השיר הזה או וואטאבר) אבל להסביר לה שהם לא יכולים לגדול בתחושה שאסור להם לנשום ליד אנשים אחרים. להגיד שהם מתנהגים כמו שילדים בגילם אמורים להתנהג, תארי לך שאת מתחילה לשיר משהו או לשרוק או לנגן ומיד אומרים לך תפסיקי זה מעצבן. אתה מרגיש ככה שכל מה שתזיז ירגיז מישהו ואי אפשר להיות שמחים ככה. אז לפעמים אני אתחשב באחים שלי ואסבול אבל אתגבר, ולפעמים יתחשבו בי ויפסיקו. ושיהיה איזשהו איזון בזה.

וגם לעצמי אני אומרת כשהם רבים ורבים שזה בעצם לעבוד על אותו שריר של כוח סבל לתת להם להיות ילדים נורמלים, ובהחלט במקרים שאני לא מסוגלת להכריע אני אומרת להם שאני לא מתערבת עכשיו ושיסתדרו.

אם משהו מזה נשמע לך מתאים אצלכם- נפלא, אם לא, תדלגי. בהצלחה🤗

נפלא תודה על העצותעובדת אצות
כמה דברים שעולים ליאתחלתא דהריונא

א. הבנתי שזה לא המצב הנפוץ אבל הדוגמא של להכנס למקלחת באמת לא מומלץ להפוך אחים לעמדה של 'הורים'

אבל אם זה לא המצב בדר''כ אז לא משנה


ב. אני היתי יוזמת ערב כיף..אוירה כייפית ואוכל טעים..שירגי ש קצת חגיגי..

ופותחת איתם שיחה על האוירה בבית

לא שיחת מוסר!

בכלל לא מדברת אני

רק ושואלת אותם כל אחד בתורו שישתף

מה נעים לו באוירה בבית

ומה פחות נעים לו באוירה בבית בין האחים


ומראש אומרת שאנחנו רק מקשיבים אחד לשני

ולא מגיבים או נכנסים על זה לדיון


ואז לוקחת נגיד נק' מכל מה משמריע לכל אחד

ושואלת אותם מה הם מציעים לעשות כדי שתהיה אווירה נעימה יותר

מה יכל להקל על כל אחד


משהו בסגנון


אפשר גם להכריז על מבצע אוירה טובה

וכל אחד יתרום משהו אחד משמקבל על עצמו עבור זה

ובסוף הקיץ הם יקבלו על זה ככה צ'ופר חיזוק של יום כיף איפושהו או משהו אחר שישמח אותם


ג.היתי מייצרת שיחות דומות אישיות עם כל אחד

להרגיש מה ההתמודדות של כל אחד באופן פרטי מול האחים


ד. עיקר העבודה הפרקטית

זה להשקיט את העתבים שזה מייצר אצלך

כשהם רבים הם לומדים את עצמם

זה המורה לוויסות רגשי,למיןמנויות חברתיות שיהיה להם גם בעתיד

זה המרחב לימוד ותרגול

אם בשעור נהיגה המורה רק ישים ברקסים התלמיד לא ילמד לנהוג ולניות עצמאי בכביש

לאוזן איב מעצבן

אם מפרשים אותו אחרת

זה כבר מרגיש אחרת ולא מציף רגשית

תנסי לעבוד על עצמך מבפנים

להשקיט אץ העצבים מלכתחילה

לא רק כשהם מתפרצים

להבין למה זה מעצבן אותך

ואיך אפשר לפרש את זה אחרת

וגם לראות כשלב התפתחותי ולא כמשהו גורלי

זה חלק ממכלול


ומתוך ההשקטה בתוכך אותי תצליחי גם להגיב נכון- שזה כמו שכתבו- כמה שפחות להתערב

פשוט ככה

לא אדישות אבל ענייניות

ולהאמין בהם

איזו תגובה מהממת!!לפניו ברננה!
לגמרי תגובה מהממתעובדת אצות
תודה!
אני אגיד לך מה את עושה לא בסדראמאשוני

את לא בסדר, כי את לא שמה אטמי אוזניים.

את אחרי לידה.

אין לך כוח לשמוע אותם?

מעולה.

כנסי לחדר. תנעלי. תנוחי עם התינוק. תתכרבלי איתו.

תדליק מזגן או כל חפץ שימסך את הרעש.

ובהצלחה לכולם.

(אגב אני לא סתם אומרת, גם סופר נני אומרת פשוט לא להיות הקהל של ההצגה. הם ילמדו להסתדר לבד כשאין הורה שיצפה במריבה)

תקציבי להם גבולות סביב המרחב המשותף למשל בזמני ארוחות. מי שיש לו זמן למריבות סיים לאכול.

פעם פעמיים שלוש. הם יתיישרו ולא יריבו סביב השולחן. שילכו לספות או למקום אחר לריב.

תחליטי על שטח או זמנים שאת חייבת סביבה סטרילית ממריבות. כל השאר- תתעלמי. שחררי. שיעשו מה שטוב להם.

אם את ממש חייבת שקט נגיד את רוצה לישון ולא מצליחה, תשלחי אותם החוצה. שילכו לקנות ארטיק.

או שתפרידי לחדרים או תשלחי לחברים.

חחחחחעובדת אצות
גדוללל
רוצה להתייחס וכבר מאוחר. מגיבה כדי לא לשכוחבארץ אהבתי

בינתיים חיבוק!❤️

ונקודה קטנה שאמא שלי תמיד אמרה כשאנחנו היינו רבים - שהמריבות של הילדים שלנו עוזרות לנו להבין למה הקב"ה כל כך לא אוהב שנאת חינם.

זה באמת כואב, ובאמת מתסכל. ומתוך זה אפשר גם להתפלל על אחדות ואהבת חינם בעמ"י.

 

 

מקווה לכתוב מחר בלנ"ד דברים שעזרו לנו.

למרות שזה גם עניין של תקופות. אצלנו גם היה דומה סביב הלידה, התחיל כבר מההריון ונמשך עוד תקופה אחרי הלידה. עכשיו (חצי שנה אחרי הלידה) ב"ה הרבה הרבה יותר טוב (לא שאין ריבים, אבל יש הרבה יותר 'ביחד', ויותר אפשרות בשבילי להתרחק מידי פעם בלי שמיד מתחילה מריבה).

אז לא יודעת אם זה רק עניין של זמן, או שזה גם דברים שעשינו שעזרו. בכל מקרה, אני אנסה בהמשך לכתוב בהרחבה.

יאללה- שרשור פאדיחות! שיקפוץ גם הוא עוד כמה שניםהריון ולידה

ונוכל לצחוק שוב

אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..

היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.

במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת

אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!

אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית בושות!

לא נעים🤭 אוסיף משהו קטן ממניצלולה

שנזכרתי בזכות השרשור הישן...

זמן קצר אחרי החתונה, אנחנו זוג צעיר ומתוק בשכונת קרוואנים.

בימים האלו אחרי שחזרתי מהלימודים הייתי מורידה את המטפחת ומסדרת את השיער בצמה, כמו שהייתי עושה בדייטים. וגם היה ממש קר בקרוואן אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי. קיצור אווירת דייט.

החלטנו להכין מרק כתום. לא שמנו לב שהפכנו אותו לחלבי ולא היה לנו בלנדר מוט חלבי. אז לראשונה שאלתי בקבוצת הווצאפ השכונתית למי יש, ומיד נענתי בשמחה (איזה שכנות מתוקות היו לי).

יצאנו אני ובעלי, קיבלנו את הבלנדר ועשינו הכרות קצרה. ראיתי שהשכנה קצת מסתכלת עלי מוזר אבל לא הכרתי אותה... נפרדנו לשלום וחזרנו הביתה.

רק בבית כשעברתי במקרה ליד מראה נפל לי האסימון, בהיתי בעצמי לרגע ונקרעתי מצחוק- יצאתי מהבית בלי כיסוי ראש🤭

שלחתי לשכנה הודעה צוחקת ומתפדחת, והיא כתבה לי שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא הבינה את הפאדיחה שלי הרבה לפניי וחסכה לי פאדיחה גם מול בעלה, מלכה👑😂

גם לי אצל חמותישושנושי

רק שם יש פדיחות? חחחח

בערך חודשיים אחרי החתונה אנחנו שם לשבת. אני שוכבת על המיטה ובעלי יושב לידי ומפטפטים. הדלת סגורה.

גיסי שהיה אז בן 5 פותח את הדלת מעדכן שהולכים לאכול סעודה ויוצא.

מספר לכולם בקול שאני ובעלי שוכבים על המיטה והוא אמר לנו שהולכים לאכול

מייד קמנו ויצאנו שלא יהיה להם מספיק זמן לדמיין את מה שלא קרה

עוד אחד?

אצלנו רוב הנשים מסתפרות, מי שלא - אף אחת לא אמורה לדעת שלא.

מביאה את הילד קצת מאוחר לגן הסייעת רווקה קצת מבוגרת עם קוקו.

הבן שלי אומר לה שגם לי יש קוקו אבל זה מתחת הפאה, ולמה אין לה פאה?

גם הפדיחה של הקוקו שלי, וגם הפדיחה שהיא לא בת 20, רציתי לקבור את עצמי!!!

אנונימית וצלולה - חחחח קורעעעעעע איך אוהבת שרשורים כאלה

חחחחחח איזה פה יש לילדיםםםשירה_11

פעם ישנו צהריים בשבתמנסה לענות

עם פיגמה ובלי כיסוי ראש כמובן

חמי נכנס להעיר את בעלי למנחה בלי לחשוב שאני גם שם…

חמותי בכללי טיפוס עם 100% טאקטחושבת בקופסא

ולא תשאל או תלחץ בשום נושא אישי, רק הבעיה היא שאני לא חושבת שהיא באמת הבינה מה זוג נשוי עושה בחדרי חדרים...

בשבת שבע ברכות שלנו, יומיים אחרי החתונה, היא הציעה לשלוח את גיסתי הרווקה להעיר אותנו בבוקר.

איכשהו לא נפל לה האסימון שזה פחות שייך להיכנס לחדר של זוג נשוי שנייה אחרי החתונה.

אז לפני כמה שבועות היא נכנסה לחדר שלנו בשבת בבוקר כשהיינו אצלם, ובין חפצינו המפוזרים היא קלטה מגבת חביבה.

ההגיון היה אומר להתעלם באלגנטיות, אבל לא.

היא התחילה לשאול "למה הבאתם מגבת מהבית? מה הבעיה במגבות מהארון? אתם רוצים שאני אוציא לכם?" אני מתחילה להאדים לי (והיא עדיין לא קולטת...) ובעלי מלמל משהו על כך שאני מעדיפה את המגבות מהבית...

כנראה חשבה שזה לניגוב פנים או משהו? אנחנו כמעט אף פעם לא מתקלחים אצלם.

אחרי שבוע בשיחת טלפון כשהיא על רמקול מול אחים בעלי היא הזכירה את המגבת הזו, ואולי היא תקנה לנו מגבות חדשות, וכו'. בכל באמת בשמחה וברצון לעזור, כדי שאני אגיש יותר בנוח בבית.

מבחינתי אין סיכוי להזכיר עוד פעם מגבות לידה, כנראה שבאמת היא לא קולטת למה זה משמש...

אמאלהה אני מסמיקה במקומך חחחרקאני

לא עולה לי פדיחה כנראה הכל מודחק טוב

אבוימרגול

אז אצל חמותי הבית מתקתק כמו מפעל.

זה נחמד להגיע למצעים נקיים ופרוסים היטב

זה פחות נחמד כשעליהם יש כביסה (ששוכחים או מפספסים בפעם קודמת), מקופלת היטב ומסודרת בערימה מהפריט הגדול לקטן, ובראש הערימה תחתונים שלי (מקופלים!)

ומי שעושה את רוב הכביסות זה חמי…

וואי וואי 😂😂אפרסקה

אני תמיד משתגעת מזההשם שלי

לא קרו לי מקרים כאלה.

אבל היו מצבים שרצינו לחתוך מוקדם מאירוע, כי היתה לי טבילה באותו יום, וחמי וחמותי לא הצליחו להבין לאן אנחנו ממהרים ולמה אנחנו מוכנים להפסיד את הטרמפ שלהם.

או כל מיני סיטואציות שאני חושבת לעצמי, שלמה הם לא לוקחים בחשבון אפשרות כזאת. גם הם זוג דתי נשוי. לא קרו להם כל מיני מקרים שהם התחמקו מהסביבה?

ההורים שלי הרבה יותר מאפשרים בקטע הזה.

במצבים כאלה הם לא ישאלו שאלות. יכול להיות שהם יחשדו, אבל לא יגידו שום דבר.

ולא ממש פדיחה, אבל סיפור מקווה משעשע.

אני גרה במקום שבו מתאמים שעה לטבילה, ודואגים שאף אחת לא תפגוש מישהי אחרת.

היתה לי טבילה בשבת, והייתי הראשונה. הגעתי כמה דקות מוקדם והבלנית עוד לא הגיעה, אז חיכיתי בחוץ. אחרי הגיעה עוד אחת שהיתה בשעה שקבעו לה, וככה חיכינו שתינו. הבלנית התעכבה באותו יום והגיעה כבר השלישית.

היה מצחיק פתאום לפגוש נשים אחרות במקווה, מה שבדרך כלל לא קורה.

איזה קטע. אצלנו במקווה זה ממש מפגש חברותשושנושי

קובעים תורים, אבל לרוב צריך לחכות. יש חדר המתנה גדול עם 10-15 כסאות, מיועד בדיוק לזה.

לדעתי הם פשוט שכחו את זהשמעונה

אחרי הרבה שנים כבר אין את כל המבוכה של איך נטבול ומתי נצא

אני לא מצפההשם שלי

שזה הדבר הראשון שיחשבו עליו.

אבל אם אנחנו מחליטים משהו ולא נותנים סיבה, וכשמנסים לשאול אותנו אנחנו מנסים להתחמק, הם לא יכולים מתישהו לחשוב גם על זה כאופציה?

מסכימה איתךזוית חדשה

יש לי חברה שחמותה היתה מנדנדת לה כל שבת לבוא אליהם ולא היתה מקבלת לא בלי הסבר מוצדק. עד שפעם אחת הם אמרו לה שיש להם ליל טבילה ומאז היא לא מעיזה לשאול...

מנסה את כוחיהשקט הזה

תמיד אני מדחיקה פאדיחות

פעמיים קרה לי שהנקתי בחדר של גיסתי על המיטה שנמצאת בדיוק מול הדלת (גיסתי ידעה שאני שם)

פעם אחת חמותי נכנסה- קצת פחות פאדיחה.

פעם שניה חמי נכנס- יותר פאדיחה אבל למזלי שמעתי את תחילת הלחיצה על הידית ומהר כיסיתי ת עצמי במשהו.

עבדתי עם מישהי, ובעלי עבד עם בעלה. לי היה מאד מאד מאד קשה איתה עד לרמה של לבכות מהיחס שלה אליי

התקשרתי לבעלי אחרי אירוע שהיה איתה שהביא אותה לבכי והתחלתי לבכות לו "אני לא יכולה יותר עם האשה הזו" למזלי לא ציינתי שם או פרט מסגיר אחר אבל עדיין. בעלי ממלמל לי "אני חוזר אלייך עוד שתי דקות"

חוזר אליי ואומר לי "הייתי עם בעלה באוטו".. לא יודעת כמה הוא שמע והבין.. אולי זה יותר פוטנציאל לפאדיחה מאשר פאדיחה ממש

יש לי ארסנל רציניעל הנס

בתור בלנית וגם מהכיוון השני.

פרצה המלחמה עם איראן יום חמישי בלילה,היו'ר של המועצה הדתית כשרות לציבור מפרסם את הטלפון של האחריות על מקוואות תחת השם שלי אני מוצאת מספר לא שלי,בודקת של מי המספר מגלה את המספר שלו,מתקשרת אליו אומרת לו המספר לא שלי תשנה את הפרסום אז הוא שואל אותי של מי ואני בתמימות אין לי מושג,שתי דקות אחר כך הוא מתקשר אליי נבוך כולו,אישה אחת הספיקה להתקשר אליו....

עוד אחד:

יש מישהי שטובלת אצלי ויש לה 4 בנות שטובלות חלק אצלי חלק במקוה השני,יום אחד באה כלה מרוקאית למקווה ואחת הבנות שלה באה עם הכלה תוך כדי היא באה לטבול,רואה את הבת שלה,עכשיו במקום לזרום שהיא גם באה לכלה היא פשוט הלכה ככה כל מי שבאה עם הכלה קלטה את העסק,אבל זה לא היה לה מספיק פדיחות לערב הזה אז דאגה לעצמה לעוד קצת,הלכה למקוה השני איך שהיא באה להיכנס יצאה בת אחרת שלה משם ישר מולה,

ועדיין לא נגמרה החגיגה לערב הזה,כי כשיצאה החוצה באה עוד בת שלה לטבול🤦‍♀️

יש לי עוד....

צריכה להפסיק עכשיו

וואי גדול😂צלולה

אלופה על העבודה הזו!

נשמע לי קשה ביותר עם ילדים בבית ושעות העבודה הלא רגילות.

עוד פדיחה שהבת שלי עשתה ליעל הנס

הבת שלי(בת 8)

הלכהלשחק עם חברה,

אני תאמתי עם האמא של החברה בסוף השיחה היא אומרת לי נתראה בעז'ה....לא כל כך קלטתי מה הכוונה אבל מילא...

האמא של החברה פתאום באה למקווה לטבול ושואלת אותי:אמרת לבת שלך שאני באה למקוה ?

אני:מה?

היא:כן אמרתי להן שאני יוצאת לכמה דקות,הבת שלי שאלה לאן והבת שלך אמרה שאני הולכת למקווה.

אני:

איפה אני קוברת את עצמי?

חח מזכיר לי שהיתה לי חברהקנמון

שאמא שלה היתה בלנית.

וכילדים כל פעם שמישהו היה מתקשר בערב ורוצה לדבר עם האמא, במקום לענות שאמא בעבודה הם היו אומרים- "אמא במקווה!"

רק לחשוב מה עובר על מי שהתקשר אליה שומע "אמא הלכה למקווה!" בלי לדעת שהיא במקווה מתוקף תפקידה כבלנית..

שיהיו בריאים

צחקתי בקול!פצלשהריון

סיפרתי את זה פה פעםפצלשהריון

פעם הכנתי אוכל לשבת ובטעות הטרפתי משהו.

קיצר מפה לשם, התקשרנו לרב לשאול מה הדין והוא אמר לזרוק את האוכל לפח. ואמר בסוף בתאבון.

חשבתי שבעלי כבר ניתק אז התעצבנתי בקול: מה בתאבון? הוא הרס לנו את כל האוכל!

מסתבר שבעלי עוד לא ניתק....😊😂🤦‍♀️

חח איזה מצחיקות! מוסיפהכנה שנטעה

בשבועות הראשונים אחרי שהתחתנו ובדיוק היינו מותרים אחרי כמה זמן שלא, היינו עם חמי וחמותי בשבת. חמי חיפש איזשהו חפץ שהיה קרוב אלי אז באתי אליו עם זה להביא לו, הוא כבר שלח את היד לקחת את זה ממני ואז מהר הנחתי על השולחן כדי שלא נעביר מיד ליד😅 צעירונת מבולבלת שכמוני. מקווה שהוא לא הבין מאיפה זה הגיע, אבל את הפרצוף המבולבל שלו לא אשכח עד היום..

פדיחה של בעלי, שלי והבוס שלושוקולד פרה.

הבוס של בעלי לשעבר הכיר את שנינו טוב.

ויום אחד, בצהריים נעימים וחמים

הוא פשוט קיבל לפלאפונו את ההודעה הבאה-

זכרת לעשות הפסק?

😄😄😄

מזל שהבוס הזה זורם.

הןא ענה לבעלי- לא חושב😄😄😄😄

אויש זה חזק ואיזה בעל חמוד יש לך שחושב עלייךאמהלה

חחח שמחתן אותי במיוחדראשונית

פדיחות שלי:

פעם בחדר מורות ניגשתי לאחת הנוכחות ושאלתי אותה מי היא ואיזה כיתה היא מלמדת

והיא בהלם אומרת לי: "ראשונית, את לא מזהה אותי? אני רוחמה המזכירה!"

אני וזיכרון הפרצופים הדפוק שלי, כל כך התרגלתי לראות אותה במזכירות שלא שיערתי שהיא עשויה להיות במקומות אחרים....

עוד אחת

עשיתי מילוי מקום בבית ספר ובאותו זמן לקחתי מניעה

בקיצור באחד הימים נכנסתי למזכירה והיא מביאה לי טבליות של מניעה ושאלה אותי אם זה שלי. מסתבר שנפל לי ולא שמתי לב.

וגם בחתונה של אחי אחרי שבירת הכוס אז כמובן כולם באו לחופה להגיד מזל טוב, בקיצור זיהיתי את אבא שלי בתוך כל הצפיפות וניגשתי לחבק אותו ולאחל מזל טוב. אני נוגעת לו ביד, מרימה מעט את הראש וקולטת זקן שונה לגמרי משל אבא שלי, מיד התחפפתי ועד היום אני לא יודעת מי בעל הזקן....

מי בעל הזקן 🤣🤣באתי מפעם

מצטרפת גם...עודהפעם

באחד ההריונות שלי הייתי ממש בהתחלה, וממש לא התכוונתי שידעו...

לפני העבודה הלכתי לבית מרקחת וקניתי דיקלקטין (בונג'סטה בגלגול הקודם- תרופה להקאות לנשים בהריון אם יש מישהי שלא מכירה..)

בטעות השארתי את השקית על השולחן במקום להכניס לתיק.

מגיעה אלי אחת העובדות ואומרת לי: מצאתי את זה! אמרתי לה: זה לא שלי...היא הסתכלה עלי במבט מוזר והלכה.

רק אח"כ ראיתי שעל הקופסא יש את המדבקה מבית המרקחת עם הפרטים המלאים שלי...

עוד פדיחת מקווהשנהב

פרט חשוב: מדובר במושב קטן שצריך לקבוע מראש תור למקווה, ואז הבלנית פותחת את המקווה במיוחד בשבילך.

עוד פרט חשוב: חמותי מחליפה את הבלנית כשהיא לא יכולה.

אז טבילה אחרי לידה ראשונה, ערב לפני כולי מרוגשת מתקשרת לבלנית שאני צריכה לטבול, והיא בטון ענייני מאוד אומרת לי שבאותו יום היא לא יכולה, אז היא תשלח לי מספר של מחליפה שהיא לא חמותי ואני אתאם איתה על שעה.

מתקשרת מדברת מסכמת על שעה מגיעה בשעה הידועה פותחת את הדלת נכנסת עם שקית

חמותי בפנים

מהה לאאא

למזלי היא באה להטביל מישהי אחרת.

בקיצור דאגנו לתאם שעות מול המחליפות, אבל לא חשבו לתאם את התיאומים

סוף דבר: חמותי חמודה ורגועה אמרה לי בואי תחכי וניהלנו סמול טוק מאוד מוזר עם סומק מאוזן לאוזן עש שהחליפה של הבלנית שלי הגיעה.

אני חושבת שהייתי מתעלפת במקום 🤭דיאט ספרייט

היא באמת חמודהשנהב

אם זה היה קורה לי עכשיו בכלל לא היה לי בעיה עם זה. אבל אז עוד לא הכרתי אותה ככ.

והנה פדיחה שלא קשורה להו"לשנהב

הלכנו על הכביש במדרחוב בצפת להנאתנו. שני מבוגרים, ילדה שמחזיקה את היד לאבא שסוחב עגלה ריקה כי הצרחן צשצורח רק בתוכה- הוא אצל אמא. שהולכת כמה פסיעות קדימה יותר.

פתאום אנחנו רואים מאחורי דלת של חנות סגורה אש. אש אמיתית. אנחנו ממהרים להתריע מסביב. ובעלי האמיץ בצעד הרואי עוזב לילדה את היד, עוזב את העגלה וניגש לפתוח את הדלת של החנות. חשוב מאוד.

איך שהדלת נפתחת יוצא גל של חום ועשן וכל האנשים בסביבה מתחילים להלחץ ולרוץ ולצעוק. והילדה שליי לבד באמצעע הכביש והעגלה מתחילה להידרדר ומגיע רכב ממול, לא מהצד של הילדה אל תילחצו, והוא נוסע גם מאוד לאט, אבל העגלה המידרדרת מידרדרת במהירות רבה לכיוונו, אני מתחילה לרוץ אחריה באמוק בין כל הבלגן, עם תינוק שמנמן ביד, והיא בורחת לי מהידיים ואני אחריה

ובסוף

שניה לפני שהיא נוגעת באוטו- אני תופסת אותה! ומבינה כמה זה היה מיותר המרדף הזה. הנהג של הרכב והאנשים שאיתו בפנים מתפקעים מצחוק ולי לא נותר אלא לצחוק איתם.

מפחיד ממש ממש!דיאט ספרייט

רק רציתי להוסיף שכשיש אש במקום סגור ופותחים את הדלת זה רק מלבה את האש כיוון שהשריפה גדלה כשהיא מקבלת חמצן מבחוץ, לכן עדיף להרחיק אנשים ולקרוא לכיבוי אש.

מסתברשנהב

אם לא ברור כתבתי חשוב מאוד בציניות.

אההדיאט ספרייטאחרונה

באמת לא הבנתי את זה 😆

נשים לא עובדות?-לכאןאנונימית בהו"ל

אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?

אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים

ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת

עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה

מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם

את לא עובדת אין עלייך עול

אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה

מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף

ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה

פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום

בסוף זה דינמיקה ביניכםאיזמרגד1

ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.

אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)

אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.

בהצלחה!

זה לגמרי לגמרי לא מה שאצלנואנונימית בהו"ל

אני בהלם מהאישה

הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת

זה מן מניפולציה כזו עליי

אז אולי כדאי לך כן לצאת לעבוד?דיאן ד.

אפילו משרה חלקית בבוקר.

תשקלי את זה מחדש.

אבל עבודה בבית יכולה להיות יותר קשהנעומית

מעבודה בחוץ

במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.

כן יש לי תינוק איתי בביתאנונימית בהו"ל

תינוק איתך יכול להיות הרבה יותר קשה מלצאת לעבוד!יראת גאולה

אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?

צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.

הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.

תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).

אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?

ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?

אני עובדת אבל הרבה נשים בסביבה שלי לא עובדותשימושית

מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )

זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.

וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.

ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.

אתן גרות בארץ?? מאיפה היכולת הכלכלית?מרגולאחרונה

זה שהגבר מרוויח הון? גרים בפריפריה או מקומות זולים?

לא הבנתיייי

יקר פה ברמות, איך גם משכורת אחת וגם מיקור חוץ

שואלת באמת באמת באמת

שמחה בשבילכן על היכולת

גם בעלי עצמאיהמקורית

ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי

עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו

אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד

תרגישי טוב♥️

היו תקופות ארוכות שלא עבדתינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך כ"ה בחשוון תשפ"ז 10:29

אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.

דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר

וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.

אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.

כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)

יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.

ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.

אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.

כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.

כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.

אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה

את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.

כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.

וואאווקל"ת

כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..

לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.

וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.

והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.

אני חושבתoo

להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה

את מותשת

והוא מתעלם

זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית

הוא לא רואה אותך

מעבר לזה

תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב

לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע

וגם להסתכל קדימה

תכנון ילודה

לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית

בעלות תועלת של זה

אני בביתאונמר

אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,

והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.

ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.

אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.

המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.

אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?

אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?

זה לא באמת מדד.

זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.

גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.

בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.

תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.

אני לא עובדתרקאני

אבל כן לומדת

ובעלי עובד עבודה פיזית קשה

והרבה שעות ביום

וכן משתדל לעזור בבית

יש תקופות שהוא ממש שותף

ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית

אבל תמיד הוא נותן יד

נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד

אני חושבת שפשוט צריך לדבר

שיבין מה כולל העול של הבית

ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד

בפועל את לא

ולכן את צריכה עזרה

אז תקחי עזרה בתשלוםאמאשוני

ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,

את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.

לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.

אז אם הוא עושה את זה, מצויין.

אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.

בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.

זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.

וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.

אגב לגבי העזרה בתשלוםאמאשוני

אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.

אבל זה בדיוק העניין

מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,

מבינה שזה מגיע בזכות!!

ושזה לא פינוק.

אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?

אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.

וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,

מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.

זה תלויקל"ת

עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.

עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.

לרצפה לא אכפת מי שוטף אותהאפונה

לילדים כן..

עולם הפוך ראיתי.

זו הסתכלות קצת חד צדדיתלפניו ברננה!

אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.

זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?

ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.

מה ההבדלאמאשוני

בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,

לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?

בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.

אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.

במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים

או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.

מסכימה עם כל מילה.המקורית

מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.

קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה

דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"

אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף

שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים

ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר

חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך

ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות

להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.

צאי לחופשה ליומיים תשאירי אותו. אח''כ תדברו 😁🫣אורוש3

מצטרפת לרעיון... השיעור הכי חזקDoughnut

בול, אפילו יום יספיק תאמיני לי חחחח🤣קל"ת

כל האחיות שלי בבית עם הילדיםאמא טובה---דיה!

ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.

הבעלים שותפים מלאים,

אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,

(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),

וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.

תודה כולן..עונהאנונימית בהו"ל

הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ

כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים

אבל אני עושה המון.

השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש

למה שתצליחי?אמא טובה---דיה!

זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.

הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.

ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.

אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.

וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.

כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.

אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...

זה קצת נשמע לי שהאישיו זה את מול עצמך ולא מולואונמר

יש מצב?

את מעריכה את עצמך?

את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?

את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?

או שיש לך מלא ביקורת עצמית?

כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,

ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.

מבינה מה אני אומרת?

תתחילי לכתוב לעצמך מה עשית היוםנעמי28

מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.

אבל בשבילך לא בשבילו.

והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)

תתחילי מעצמך.

יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.

למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.

תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.

למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.

ממש ככה רק אצלוהמקורית

אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות

מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה

וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז

הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב

בית שכל היום נמצאים בו לא יכול להיות מתוקתקחושבת לעצמי

תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.

בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.

ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.

וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.

חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.

חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.

אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.

כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.

ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.

זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.

וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.

עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.

מסכימה לגמרי עם ההתחלהקל"ת

לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..

כמובן. התכוונתי לבחירה של שניהם שהיאחושבת לעצמי

תהיה בבית באופן כללי.

כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...

>>>שימושית

מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?

הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה

ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'

ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-

מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.

אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.

במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,

נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות

אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'

סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.

כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.

בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)

זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'

להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.

כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.

ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.

חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.

יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅

מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך

ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.

תודה על התגובה ועל הפירוטאנונימית בהו"ל

ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן

אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....

לי מה שעזר פרקטיתהמקורית

ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.

אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.

תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים

לא, אבל אני לא יודעת אם אנחנו הכי בריאים גםטארקו

המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..

נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.

מדהימות שאתן ריגשתן אותי עם התגובותאנונימית בהו"ל

תודה לכל אחת ואחת

באיזה גיל התולעים האלה מפסיקות לבקר?ניק חדש2

דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.

כל חודשיים.

ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.

ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.

באמת אין לי סבלנות לזה.

והם בני 7 ו4.5.

גיהינום

אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן

ניסיתי אמבטיות סוכר

ניסיתי קלינתול

ניסיתי וזלין

ניסיתי נו ורם

כלום.

ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.

עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.

אוף

מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.

מבינה אותך מאד ומזדהה אמהלה
  1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

  2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

  3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

  4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

חמאת גרעיני דלעת שווה לאכילתם? בדיוק קניתי...ירושלמית במקור

לא מכירה, אבל אם זה עשוי מרכיבים טבעיים בלבדאמהלה

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

הילדים שלי לא אוהביםשיפור

הבאתי טיפול משפחתי ולא מנעניק חדש2

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

גרעיני דלעת עזרו מניסיון?ניק חדש2

מה תגידי על גם וגם? 🫣אן אליוט

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

יש לי רק בנים אז לפחות לכינים יש פג תוקף קצרניק חדש2

תבדקי על שמן זעתר נראה ליהריון ולידה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

לאכול או למרוח שם?שיפור

איך להשתמש?ניק חדש2

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

כאילו אני כתבתי😒 אנחנו בול באותו מצב!!שיפור

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

די בלתי אפשריניק חדש2

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

ומשתפת פה משהו שראיתי ברשתניק חדש2אחרונה

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן

יש לי ילד שלא אוהב ללמוד

הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה

 כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא

לפני שנה וקצת  וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין

מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת

זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר

מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל

ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)

והיה מאוד מאוכזב

אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים 

לשתינו חשוב לימודים, מאוד

אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ  גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו

בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת  הרבה יותר

לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,

אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...

באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון?  אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?

אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..

איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??

נשמע שהוא מאוד אוהב ללמודאמאשוני

רק צריך את המסגרת המתאימה.

מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,

אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.

האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?

אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)

הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים

(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')

הכל עם הקלוד

ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים

ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו

זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם

תעזבו את החוברות לדעתי.

מישהי התנסתה ברפלוקס עם צרבות אצל ילד בן חמש?אמא טובה---דיה!

או בגיל אחר, אבל לא תינוק.

איך מטפלים בזה?

הוא מתעורר מזה כל לילה בצרחות...

הלכת לרופא ילדים?איזמרגד1

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

היינו אצל אא"ג, והוא אבחן ואמר לפנות לגסטרואמא טובה---דיה!

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

תקראי פהאורוש3

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

זה לא נשמע לי זה. אבל התיאור של התסמינים שלו נשמעאמא טובה---דיה!

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אולי מהרופא ילדים לבקש תרופה סותרת חומציותאורוש3

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

הייתי מתייעצת עם רופא ילדים בינתייםקופצת רגע

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

הוא יודע לבלוע כדורים?שימושיתאחרונה

יש גביסקון וזה ללא מרשם רופאיום שני

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

המון ילדים היום בגלאים האלו סובלים מצרבתרק לרגע 1

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

דווקא בתת משקל...אמא טובה---דיה!

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

לא התנסתינעמי28

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

תבקשי מרשם מרופא ילדים!!! כל רופא יכול לכתובהריון ולידה

אומפרזול

מציל חיים

הייתי הולכת לאוסתאופתאפונה

אני עכשיו הייתי עם התאומות שלי אצל גסטרואמהלה

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

לא קשור - שאלת החזרי מילואיםכורסא ירוקה.

נכון יש את האפשרות לקבל החזר על טחפול אישי/זוגי בכפוף לקבלות?

מישהי כאן עשתה ויודעת לומר לי מה צריך לעשות איזה דברים להגיש חוץ מהקבלות? צריך לתת הסברים כלשהם בנוסף? דרך איפה מגישים?

תיכף נגמר לנו הזכאות בסוף השנה ואני חייבת להספיק

מקפיצה לך, בהצלחה!קנקן שבור

לטיפול זוגי/ אישי צריך להגיש רק קבלותשיפור

לטיפול נפשי יש יותר דברים

מה ההבדל בין טיפול אישי לנפשי?כורסא ירוקה.

זה קטגוריות שונות לגמרישיפור

טיפול אישי/ זוגי- זה כל דבר שיכול להיקרא טיפולי כולל סדנאות, הדרכות וכו' וזה היה 1500נועוד1500 על 2024 ו2500 על 2025

טיפול נפשי זה קל"ת, מרב"ע, פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס- 80 אחוז מכל מפגש או 250 על כל מפגש-הנמוך מביניהם. עד נראלי 22 מפגשים.

עד כמה שידוע לי מספיקשלומית.

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש קישור להגשה שמעלים את הקבלהואני שר

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

תודה!כורסא ירוקה.

לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת

טיפול אישי זה יותר דבריםואני שר

אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).

הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.

מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.

אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.

אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...

חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️

רפלקסולוגיה לאישה זה משהו שאפשר גם?שימושית

שימחת'ותי ❤️❤️

לא רואה סיבה שלא...ואני שר

תסתכלי בקישור שצירפתי, כשאת בוחרת סוג החזר יש לך הסבר קצר עליו, ואישי זה לגמרי כל אחד מבני המשפחה.... (לא זוכרת מה הגשתי על עצמי, אוסטיאופתיה של הילדה קיבלה אישור)

וואלה, אפילו לא חשבתי לבחור קטגוריה כי לא ידעתישימושית

שיש הסבר אח"כ, זה ממש מפורט. ולילדים זה גם קלינאות תקשורת ורכיבה טיפולית.

מהממת אחת שכתבת ופירטת ❤️

אני חושבת שלהכיר את הזכויות שלנו זה חשובואני שר

את החובה של המילואים אנחנו ממלאות מעולה, לפחות שנקבל משהו קטן בחזרה...

אם את לא בעניינים, מציעה ממש לעקוב אחרי התוכן של פורום נשות המילואימניקים (יש להם קבוצות וערוץ ווצאפ ונמצאות גם בפלטפורמות אחרות), הן מנגישות מידע בצורה מעולה ממש. אני יותר בעניינים מבעלי בזכותן 😅

חבל חבל חבל לא לקבל בחזרה כסף על דברים שאפשר, אנחנו באמת נותנים את הנשמה והחיים ❤️

תכף סופשנה לועזית, יש זכאויות שנגמרות. רוצי לבדוק מה עוד לא הגשת ואפשר...

אני גרועה גרועה בלהכיר את הזכויותשימושית

רק חובות אני יודעת לשנן 🙈🙈

אני חייבת לבדוק את הנושא, אני רואה שדווקא יכול להיות הרבה דברים שיעזרו לנו

אז העדכונים של הפורום בול בשבילךואני שר

הן מפרסמות ממש מסודר לפי נושאים,

מזכירות להגיש, מסבירות מה צריך, עוזרות אם יש צורך...

יש עוד מיליון קטגוריות אחרות של החזרים, אבל תתחילי באלה שתכף נגמרים.

כן. אני הכשתי על זה טיפול אישיבוקר אור

👍שימושיתאחרונה

מוסיפהואני שר

מישהי הזכירה פה ובאמת לא זכרתי לכתוב, אז כותבת שלא תפספסי -

עוד הבדל בין האישי לנפשי זה שהנפשי זה החזר חלקי (עד 80%, גג 240 ש"ח לטיפול) ובאישי וזוגי זה החזר מלא.

אז הבחירה ביניהם בעיניי היא לפי מה יש לך להגיש בסך הכל.

השאיפה היא לנצל כמה שיותר...

תודה על הפירוטכורסא ירוקה.

לך ול @שיפור

לא ידעתי שיש ככ הרבה אפשרויות ובטח לא שאני יכולה להחליט למה להגיש.

למה בירוקרטיה זה כזה מסובך??

טוב אני אתחיל מלהגיש לאישי ואחכ נראה

לפחות אני לא הסתומה היחידה בעולם 😍שימושית

הולכת להקדיש לזה את המוצ"ש החורפי

שתדעו גם דמי שאחד הילדים בטיפול כמו קלינאית תקשורתמקרמה

ריפוי בעיסוק/סוסים/הידרותרפיה

גם אפשר

אישי וזוגי זה ממש חארטה112233445566

אפשר להביא קבלה מכל דבר

הטיפול נפשי זה החזר של 80 אחוז עד 240 אם אני לא טועה, וזה צריך בעלי מקצוע מסויימים או מטפלים עם תואר שני או מרבע פיזיו אולי גם וכזה....

ושם צריך גם תעודה של המטפל

בוא נגיד את האישי והזגי הייתי מחפשת על מה לבזבז ולהוציא לכ דבר שישמח אותך סדנא קורס צימר בריכה זוגית וכו..

את הנפשי אם גם ככה אתם צריכים טיפול תחפשו משו שעונה על הקריטריונים...

בול.ואני שר

ואם עוד לא השתמשת בכלל, תבדקי גם אופציה של לשלם עכשו וללכת בהמשך לסדנאות וכאלה...

למשל אנחנו קנינו ניווט זוגי, ונשתמש בו יום אחד כשנגיע לזה 😅

בטוחה שיש סדנאות וטיפולים שאפשר לשלם על שובר, ככה לא צריך להיות מדי בלחץ של סופשנה...

וואי מגניב תודה!כורסא ירוקה.

אבחון אצל מרפאה בעיסוקרוני_רון

לילד מתוק בן 3 וחצי.

הייתי איתו במשחקיה במנהל הקהילתי, בשעה מיוחדת עם מרפאה בעיסוק. והיא התסכלה עליו קצת.. ואמרה שזה לא ילד שהיא אומרת דחוף אתמול אבחון, אבל היא כן חושבת שזה יהיה לו טוב.

היא אמרה שיכול להיות שהמרפאה בעיסוק תמליץ על ספורט טיפולי קבוצתי ולא על סדרת טיפולים אצלה.. אבל היא חושבת שזה יתן לו ערך מוסף.

יש לו מעט סרבול במוטוריקה גסה, היסוס וחשש באתגרים פיזיים כמו טיפוס, ירידה ממתקנים, תכנון תנועה, ויש לו נטייה להימנע ולפצות על זה דרך דיבור ודמיון ששם הוא הרבה מעבר לגילו. כמו גם במוטוריקה עדינה, שכבר יודע לכתוב מאוד יפה...

אשמח קצת לשמוע על התהליך.

כמה זה מורכב ופרוצדורה מול הקופח (לאומית)

והאם שווה לשלם פרטי (יש לי ביטוח בריאות פרטי, אבל לא בטוחה שיש החזרים על זה...)

מבקשים מהרופא הפניה, מהמזכירה שאלוניםשיפור

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

סרבול במוטוריקה גסהאיזמרגד1

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

וואי ממש מזכיר לי את הבן 3 שליSheela

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

את מביאה שאלוניםשושנושי

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

יש לו איזשהו קושי במוטוריקה גסהSheela

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

לפי מה שאני יודעתעלמא22

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הרופא ילדים לא נלחץ מכלוםSheela

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

לגמרי גם ריפוי112233445566

חיבוק על זהשושנושי

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

נשארתם באותו חוג בסוף?יעל מהדרום

לק"י

ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!

לא, התחלנו שבוע אחרי חוג חדששושנושי

גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)

כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)

בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.

גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.

איזה כיף. אלופה שככה דאגת למצוא לו מקום טוב יותרשימושית

נשמע מקסים בכל ההיבטים!!יעל מהדרום

ממליצה לך ללכת לרופא התפתחות ולבקש ממנושימושית

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

אני בלאומית, חיכיתי שנה לרופא התפתחותישושנושי

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

וואו, במאוחדת היה לי תור לרופא התפתחות תוך שבועייםשימושית

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

וואו אני בהלם!!!!!שושנושי

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

כל קופה והקלפים שהיא שומרת אצלה בכספת כאילו זהשימושית

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

איך קובעים תור לרופא התפתחות?השם שלי

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

אין לי מספיק נסיוןשימושית

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

לא יודעת איזו קופה אתעלמא22

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

אנחנו במאוחדתהשם שלי

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

הייתי מתקשרתעלמא22

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

הבעיה שאני לא יודעת בדיוק מה אני רוצההשם שלי

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

גם במכבי זה שנה קדימה...shiran30005

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

טוב שהיית חכמהשושנושי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

לרופא התפתחות או לקלינאית/מרפאה בעיסוק?שימושית

רופא התפחות - שנה קדימהshiran30005

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לקלינאית/ריפוי בעיסוק ממתינים במקביל להמתנהשימושית

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

במקבילשיפור

זה ממש תלויshiran30005

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

אם זה במקביל זה סביר, אבל אם לא- זה הזוי שטיפולשימושית

יתעכב כ"כ הרבה... וואי כמה רבתי עם מאוחדת שיביאו לי אישור לפרטי וכעסתי עליהם שאני צריכה לבזבז 9 חודשים בהמתנה 🙈

אצלנו גם היינו אמורים לחכות חצי שנה + לטיפול קל"תשושנושי

הם הכינו אותי מייד בהתחלה שזה הצפי.

זכיתי לקבל תור חודש אחרי כי פניתי גם לפניות ציבור של הקופה וגם לרדיו יהיה בסדר שיביאו אישור לטיפול פרטי עם החזר (זה היה חודש לפני שהרפורמה עברה, ככה שלא היה סיבה שלא יאשרו).

הם אישרו טיפול פרטי בתנאי שאיך שיתפנה תור לקלינאית בקופה אני מפסיקה את הטיפול בפרטי. אחרי חודש התפנתה סדרה והמשכנו בקופה.

במחשבה לאחור, קצת לא פייר שעקפתי כלכך הרבה ממתינים ברשימת המתנה. מצד שני - בעייתם שלא הפכו את העולם כמוני

העולם מאתגר, לפעמים צריך להפעיל שרירים כדי לקבל.. כמה שרירים הפעלתי בועדה כדי שיתקבל לגן שפה. כל המסע הזה פשוט סיוט!. עצוב שצריך להילחם על מה שמובן מאליו (או שלא יעבירו רפורמות שאף אחד לא יעמוד בהם).

הצלחתי לקבל מהם אישור לפרטי מיד אחרי שהרפורמהשימושית

הזו עברה... זה לא הגיוני שימתינו כ"כ הרבה זמן במיוחד בתחומים שככל שהעזרה מוקדם יותר- קל יותר לטפל בזה

וזה סיוט עלי אדמות הבירוקרטיה והזמנים שצריך לעבור בשביל זה.

(הלכתי לחלק טיפולים פרטי בלי החזר כי לא רציתי לבזבז זמן, והיה לי אפשרות לזה ב"ה)

עכשיו אני יצליח לקבל את חושבת?shiran30005אחרונה

אני במכבי

מניעה אחרי לידהאני988

היי אני חודש וקצת אחרי לידה, יש לי תור לרופאת נשים בימים הקרובים (אחרי הטבילה)

מתוסכלת מהאמצעי מניעה שיש...

אני מניקה אז צריכה גלולות פרוגסטרון אבל יודעת שהן עושות דימומים הרבה פעמים ולא מרגישה שאני יכולה שנאסר שוב עכשיו לתקופה ארוכה

וגם אם כן זה יעשה רק דימום חלש שלא אוסר, זה אומר שאי אפשר להיות ביחד בכלל כמה חודשים? כי היה עכשיו את הדימום של הלידה, ובשבוע עד שהגלולות ישפיעו לא נהיה ביחד כי הריון לא רלוונטי כרגע, ואז דימומים...

באופן כללי לא מתחברת לגלולות אבל אין פיתרון טוב יותר למנוע לזמן לא מאוד ארוך וזה מתסכל

נשים שהיו בסיטואציה, מה עשיתם?

בדיוקשיפור