לא יודעת אם את עושה משהו לא בסדר. ילדים רבים בהרבה משפחות, אפשר לנסות לכוון אחרת אבל לא חושבת שצריך לקחת את זה ככישלון אישי...

דבר שני, הייתי מנסה מראש להימנע מדברים כאלה. נגיד לא להגיד לגדולה לבקש מאח שלה, אלא לבקש בעצמך. וגם בזמנים רגועים לדבר אחד על אחד עם כל אחד מהם על איך מדברים לאחים ואיך למנוע את המריבות האלה. וגם תמריצים - לפעמים אני עושה מבצעים של שלום בית. אם הם כך וכך זמן לא רבים, חיים בשלום אחד עם השני אז מקבלים משהו קטן, זה גורם להם לחשוב על זה יותר לפני שקופץ הפיוז...

עם הגדולה שבגיל ההתבגרות כדאי גם להיות רגישים במיוחד, לתת לה זמן ויחס אישי וכו'

ההצלחות שלהם הכשלונות שלנו...

סתם, לא מוטו, אבל זה תמיד לוקח אותי לשם

לגבי הבכורה, זה נושא מורכב. מדובר בילדה מלאך שהפכה למפלצת בן רגע. אני עוד מנסה לעכל את מה שקורה שם....

גיל ההתבגרות הוא לא תירוץ מספיק לשינוי קיצוני כמו שאת מתארת...

מעלה השערות: שינוי חברתי כלשהו, משהו שקרה בבית הספר, פגיעה כלשהי (מכל סוג) שהיא עברה...

מתפללת בשבילכם שזה לא משהו חמור מדי ♥️

אין התנהגות קיצונית כמו שפשוט נהיה לה פה ג'ורה...

ולמזלי, היא (עדיין...) מספרת לי הכל. יש בה משהו כל כך ילדותי וכל כך בוגר בו זמנית שאני לא מופתעת שכל כך קשה לה... 

גם לי יש בת בכורה בגיל הזה ו2 בנים בערך בגילאים שלך.. וגם אצלי רבים לא בלי סוף אבל רבים ומה שאני שמתי לב שהגדולה מאוד סמכותית ולוקחת אחריות אובר ולכן כשאני מבקשת ממנה למשל להגיד לקטנים יותר להתקלח אז היא לפעמים לא יודעת איך להשתמש בסמכות בצורה נעימה גם כי היא עוד צעירה ואין לה סבלנות וגם כי לצערי היא גם מחכה אותי לפעמים שאני קצרה ובלי סבלנות עכשיו אני חושבת שזה שאני לפעמים בלי סבלנות זה לא בסדר אבל זה פחות נורא מאשר כשהיא ככה. ולכן אצלה הם מתנגדים וישר מתפתח ריב. עוד משהו שהשנייים רוצים גם כבר להרגיש גדולים והיא כביכול מאפילה עליהם.הבן השני שלי סוג של תמיד בורח מאחריות כשהיא בסביבה ובאורח פלא בלעדיה הוא מגלה אחריות ויוזמה מטורפת אז מה שאצלי עוזר זה כמה דברים:

א להשתדל בעצמי להיות בנחת יותר.

ב להסביר לה איך לבקש ולתת לה כלים איך להתמודד עם יש התנגדות.

ג לצמצם מתן הוראות שלה לקטנים יותר

ד להעצים כל אחד בנפרד לדוגמא כשהיא חוזרת מאוחר מהלימודים להעצים את הבא אחריה וכו..

ה לתת להם זמן של גדולים לבד עם אחריות משותפת ותתפלאי הם יכולים לריב שעה לםני עד כמעט מכות ואז פתאום בערב בזמן של אחד על אחד הם האוהבים הכי גדולים..

והכי חשוב לזכור שזה עובר ואני יכולה להעיד על עצמי שאחותי ואני היינו הולכות מכות והיום חברות בלב ובנפש..

בהצלחה יקרה

ואני כל הזמן מנסה להעצים אותו והחא תמיד "נדחפת", למשל כשצריך להרכיב או לתקן משהו בבית אני מבקשת ממנו, לא כי הוא בן, אלא כי יש לו ידיים טובות, ותמיד היא נדחפת גם לעשות. בהתחלה כאילו לעזור לו ותוך דקות משתלטת

וברגע שלא נתתי לה להידחף ועמדתי על זה שזו תהיה משימה שלו זה עזר משמעותית לביטחון שלו. וגם זה שאצלי היא כל הזמן עושה בשבילם גרם להם להוריד אחריות וברגע שלא נתתי לזה לקרות זה שיפר את הדינמיקה פלאים..

מילד שדןאג רק לעצמו ואכפת לו רק מעצמו התחיל לדאוג גם לאחים שלו ולאחרים. ובעיני זה לא בגלל שהוא היה אגואיסט פשוט כשלא היה לו מקום הוא מראש ויתר עליו ופתאום כשיש לו מקום הוא מסוגל גם מהעניק לאחרים. הוא ילד מאוד רגיש ומוכשר אבל מקטנות היא האפילה עליו כי יש בינהם פער יחסית גדול אז תמיד היא היתה היותר דומיננטית ואגב עם אחים שלו הקטנים יש פערים יותר קטנים ואני רואה איך זה משפיע כי לפעמים אנחנו כהורים נותנים לילד גדול יותר אחריות ובלי חשים לב סוג של ממדרים את הקטן וכשהפערים קטנים אז איכשהן מה שאני מבקשת מבן 6 אפשרי גם מבן 5.. ומעבר לזה בת בכורה זה גם בעיני אופי יותר דומיננטי אז אצלי לפחות זה מה שנוצר וזה מתאזן לאט לאט וברור לי שהמריבות ימשיכו להיות 

ולא נעים להודות, זה גם נוח שהיא כזאת...

אבל קפץ לי שאת מעבירה להם הוראות דרך האחים, וכמו שאת רואה זה ממש גורם לבעיות.. אולי לנסות להימנע מלהכניס את אחד מהם למצב שהוא מורה לאחרים מה לעשות, גם אם זה בשמך.

קראתי פעם מחקר שילדים רבים פי 2 ליד ההורים כי הם יודעים (בתת מודע) שיש מבוגר אחראי בשטח אז הם מרשים לעצמם להיות פחות בוגרים ואחראיים. את רואה את זה גם אצלכם? נגיד אם הם אצל דודים ואת לא בסביבה הם עדיין רבים הרבה?

אם זה ככה אולי הייתי מפסיקה להתערב, ואם באים אלייך אומרת - מצטערת, זה ביניכם תמצאו פתרון.

*מסייגת שבמקרה של מכות או משהו חמור כמו השפלה של אחד האחים הייתי מתערבת, אבל יותר בצורת ענישה. שיהיה ברור שעל זה לא חוזרים.

חוצמזה הייתי מדברת איתם בזמן נינוח - מזמנת אותם לישיבה משפחתית אם זה אופציה או מדברת איתם אחד אחד אם את לא חושבת שיהיו בקשב ביחד. אומרת להם שאת רואה שהם רבים הרבה ומנסה להבין למה האחים כל כך מרגיזים אותם, לא בקטע מאשים באמת לשמוע גם אם זה נראה לך סיבות טיפשיות ולנסות להבין מה עומד מאחורי זה.

המריבות מגיעות אלייך בסוף? אולי חסר להם זמן איתך?

הם בביקורת אחד על השני? אתם בית ביקורתי/שיפוטי באופן כללי? לא דווקא מעל פני השטח, אני מתכוונת גם לשדרים. לדוגמא אתם חכמים וממש מעריכים חוכמה וקשה לכם עם טעויות?

אני זורקת כיוונים כי צריך להכיר אתכם כדי להבין מאיפה זה מגיע, אבל תנסי לראות מה הצורך שמתחבא מאחורי הריבות האלה.

בכל בית יש ריבות טיפשיים, אבל גם יש רגעים מהממים וחברות טובה. נשמע שיש להם ממש את הבסיס אם הם מתגעגעים, אבל אולי לא יודעים איך לבלות ביחד.

בתור לא מומחית יצאה לי פה חפירה גדולה 🙈

אבל מקווה שעזרתי קצת.

וממש ממליצה כמובן על הדרכת הורים

בדקתי אם הם רבים יותר לידי, התשובה היא לא. כשאני בעבודה והם לבד בבית הם מתקשרים כל חמש דקות על שטות אחרת.

מה שכן, בחוץ שלושתם מלאכים קטנים. באמת. המורות, הסבתות, ההורים של החברות... כולם מתפעלים מכמה שהם ילדים טובים....

לגבי ההוראות דרך האחים, זו סתם הייתה דוגמה לדרך שבה הם מתקשרים. אני לא עושה את זה הרבה (אלא אם אחד מהם לידי ואני בדיוק צריכה משהו) אני אשתדל בעצתך לעשות את זה פחות, לא בטוחה שזה יפחית...

אני לא חושבת שהם בביקורת אחד על השניה, כמו שהם לא רוצים לצאת "פראיירים". הבן אמר לי במפורש שהוא לא מוכן לוותר לאחותו הקטנה כי היא תחשוב שהוא חלש. לא מבינה מאיפה זה בא לו, אין אצלנו בכלל שיח של "פראייריות" בבית זה בכלל לא שם...

לגדולה יש חוש צדק מאוד חזק, וזה בא בידי ביטוי ב "למה אני" כל הזמן. וגם בהגנה על אחרים, אגב. דווקא את חוש הצדק שלה אני יכולה להבין כי זה כן בא ממני.... אמנם התמתנתי עם השנים אבל עדיין

דווקא מראה שהם באמת רבים רק לידך.

כשאת לא בסביבה הם יודעים להיות בוגרים ומהממים, אבל כשאת שם הם משחררים את זה ונותנים לעצמם להיות לא נחמדים.

ואם את עונה לטלפון ומתערבת בריב - זה בדיוק כמו להיות שם..

תנסי לענות לטלפון ולהגיד - אני שומעת, תפתרו את זה ביניכם.

ולגבי מה שהבן אמר לך זה באמת מעניין שהוא מרגיש צורך לעמוד על המקום שלו שלא ירגישו שהוא חלש, אפ זה לא האוירה בבית. אולי תנסי לפתוח את זה שוב איתו ולהבין אם הוא מרגיש שאין לו מקום מספיק יציב וזה גורם לו לצורך פנימי להילחם על המקום שלו.

לגבי הבת - זה ממש יפה בעיניי שכל כך אכפת לה. בלי ציניות.

אבל נראה לי שדוקא בתור מישהי שהיתה שם את יכולה לראות אם היא במקום שזה להט של ילדות והיא תתמתן עוד כמה שניפ כמוך, ואז צריך נקודתית לבקש ממנה להתגבר במקום שזה הופך את האוירה ללא נעימה, או שזה משהו גדול יותר ואז באמת כדאי להכווין אותה איך לנתב את חוש הצדק הזה שהוא דבר נפלא ככה שהוא יבוא בנועם ובאסרטיביות אבל בלי לוחמנות שגורמת למריבות. 

זה לגמרי נחשב שהם רבים לידך.

וגם אם את לא עונה לטלפון אבל את איתם במחשבות.

כל עוד המריבות מפעילות אותך, זה ימשיך.

יש משהו בריא בזה שילדים מרשים לעצמם להיות יותר חופשיים בבית מאשר בחוץ.

אבל בגבול הטעם הטוב, ואת הגבול הזה הם צריכים למצוא בעצמם עם תיווך שלכם.

יש דברים שהם מחוץ לגבול כמו מכות, שבירת חפצים, פגיעה בפרטיות וכד'.

אבל האם לריב כל שלוש דקות או עשר או שעה,

מתי לוותר ומתי להתעקש, זה הם צריכים ללמוד בעצמם מה נכון להם.

אבל כל עוד זה מפעיל אותך, יש להם פה אינטרס נוסף לא מודע, שזה לקבל יחס ואפילו מספיק מחשבה גם בלי יחס בפועל, מאמא.

וכשיש את האינטרס הזה, הוא מאפיל על כל האינטרסים האחרים והם יהיו מוכנים לשלם מחירים אישיים כבדים כמו להפסיד פעילויות או להצטרד עד כלות כוחות ואפילו לוותר על צרכים כמו אוכל ומקלחת ושעות שינה העיקר להפעיל את אמא.

אם תצליחי לא להתרגש מהמריבות שלהם, את תראי שזה ישתלם לך.

מתי שהוא ההורים לא בתמונה והם יהיו חייבים להסתדר לבד... 

קודם כול -

ראיתי אצלי שזה כמעט אף פעם לא עובד אם אני שולחת ילד אחד לילד אחר עם הוראה שלי. כמעט תמיד הוא יעוות אותה (בעיקר בטון), והילד השני ירגיש ש"מה פתאום אח שלי אומר לי מה לעשות?"

אז אני ממש משתדלת להימנע מזה. ואם חייבת - אז נותנת הוראות גם לילד שמעביר את ההודעה ("תאמר לו בעדינות ותאמר שאמא ביקשה") או מעדיפה לומר לו שיאמר לילד השני "אמא ביקשה שתבוא אליה" ואז אוכל לומר לו באופן אישי את ההוראה.

שנית -

אולי הם קצת גדולים בשביל זה, אבל בכל זאת שווה לנסות:

"מבצע אהבה". טבלת מבצע שבה מסמנים נקודה בכל פעם שמישהו עשה לאחיו משהו שמביע אהבה, או שהם שיחקו יפה ביחד, או שהם התגברו ולא הציקו. בסיום הטבלה נותנים פרס משפחתי כלשהו.

שלישית -

לנסות לדבר הרבה על אהבה בבית. לאו דווקא בהקשר ספציפי, אלא בתור "תורה" - אהבת חינם (במיוחד בימים אלו), אחים בהיסטוריה שאהבו זה את זה, מה עלול לקרות אם לא אוהבים (מלחמת אחים וכו').

רביעית -

לפעמים עדיף דווקא לא להתערב במריבות שלהם. אם הרעש שלהן מציק לך (מי כמוני מבינה את זה...) אז לנסות להתרחק מהאזור. אם הם באים אלייך שתפשרי ביניהם, תאמרי להם בנחת שהם גדולים מספיק בשביל להגיע לפשרה לבד. זה גם יכול קצת לעזור, או לפחות לעזור לך לצאת מהמשוואה.

חמישית -

להתפלל על זה... זה הכי חשוב... להתפלל שתרווה האחווה ביניהם, ולהאמין שהם באמת אוהבים זה את זה (עובדה שהם מתגעגעים זה לזה), רק שקשה להם להתאפק כשמישהו מציק להם...

הרבה הצלחה לכולנו...

ותודה על האמפתיה ועל חוסר השיפוטיות

אצלי המסרים דרך הילדים עובר מעוותים, לא מדוייקים, שלא לומר על סף השקרים.

ועדיין מניסיוני מעצמי ומהאחים שלי, אח"כ נהייים אחים טובים ואוהבים בתנאי שלא מפלים בין הילדים, לא מתווכים, לא שופטים.

זה בית של 60 מטר, שחושה חדרים, כלומר הבנות בחדר, אנחנו בחדר עם התינוק ובן ה 10 (שגורש מהחדר של הבנות...) ישן בסלון בפינה שסידרנו לו.

אין להם לאן לברוח. פעם הוא התקשר אלי מהשירותים כי לא היה לו מקום של שקט. כמעט בכיתי בעצמי אותו רגע...

אין לנו אפשרות לעבור דירה, זו לא אופציה כרגע והצפיפות היא כמו סיר לחץ

מה עם לעבור לפריפריה?

לפעמים הקיבעון הוא בראש, וכשמתיישבים לעשות רשימה של בעד ונגד - מופתעים! השד לא כזה נורא!

ממני, 13 שנה בקוביית בטון במרכז. וכבר כמה שנים בבית פרטי בצפון,  רחב, מואר ומשקיף אל הים.

תעצרו רגע לשקול?

פעמיים כמעט עשינו את זה והשתפנו ברגע האחרון....

איכות חיים מטורפת.

( קצת קשה עם למצוא עבודה, תלוי מה המקצועות שלכם..)

ואם את נשארת בכל זאת - אפשר לחולל פלאים גם בדירה קטנה עם תכנון נכון, עיצוב ומינימליסטיות. מענין אותך?

לא עשתה כלום....

אני יודעת שלא בשביל זה פתחת את השרשור.

אבל מענין אותך אני אשמח לנסות לעזור לך.

אוהבת את זה מאוד!

תראי אם יש לך זמן / טיפה כסף ומוכנות לצאת מהאנונימיות.

קודם כל, האח שרבתי איתו הכי הרבה הייתי הכי קרובה אליו, אז גם אם הם רבים הכל בסדר, זה לא אומר כלום על איך הם יהיו כשיגדלו, תני להם לריב הם ילמדו לתקשר.

דבר שני-עניין המקום הוא משמעותי ממש בעיניי, יחד צריך פינה משלו, איפשהו להיות כשמציקים לו... אז אולי אפשר ממש לסגור לו את הפינה בסלון, או לראות איך כן אפשר לעבור-למשל לפריפריה כמו שקופצת הציעה...אבל אני חושבת שגם זה יכול להקל על עניין הריבים

אני גם חושבת שמקום שמוגדר כמקום שקט בשבילו זה קריטי

במיוחד שלאחיות יש חדר ולו אין

משתפת שאצלנו גם לא לכולם היה חדר משלהם, ומי שלא היה לו - יצא מהבית הרבה בשביל השקט והפינה, עד הצבא, שאז חלק יצאו ולא חזרו.

ואני יודעת שפעם זה לא היה ככה, והיו מסתדרים איכשהו בצפיפות וכולם היו מאושרים, אבל הילדים של היום זה לא הילדים של פעם, אז כן חשוב בעיניי למצוא לו פתרון כלשהו - בתוך הבית הזה,  אולי מיטת קומותיים שהוא יהיה למעלה בחדר עם הבנות נגיד, או לסגור עם פרגוד את החלק שלו בסלון, או באמת בבית אחר.

ועד אז -- גם אני חושבת שעדיף שהוראות ומשימות את תחלקי, או שתוודאי עם הבת שהיא מעבירה אותן בשמך בשביל שיהיה יותר נעים לקבל 

ואני חושבת שאת אמא מדהימה שמצליחה לשים לב ולראות את הילדים שלך ❤️

מיטה פרטית ומקום שקט לעצמך זה לדעתי בסיסי....

אני רואה על הילדים הקטנים שלי את הצורך הזה..

ואולי לשקול בינתיים שבמהלך היום החדר שלכם שלו בלבד והתינוק בסלון..

אכן הבית לא גדול,

אבל לחיות בתחושה של צפוף ואנחנו מסכנים יהיה להם יותר קשה לכל החיים..

מה כן הייתי עושה?

שטח פרטי לכל ילד ולעמוד על זה שיכבדו אותו.

אני רואה את זה בעיקר במיטה - המיטה זה השטח הפרטי של הילד, לא נוגעים לו שם בדברים, לא עולים עליה בלי רשות, אם הילד שם לא באים אליו ומציקים לו, להעלות את המושג פרטיות לחלל האוויר בבית. (וכמובן גם מקומות אחסון וכו).

מתכוונת שתהיה פרטיות במובן הפיזי, ופרטיות כמושג, עכשיו הוא רוצה להיות לבד, לא מציקים לו ולא מדברים איתו.

תנסי לחשוב איזה חללים כן יש בבית שיכולים לשמש כמקום שהות נפרד לכל אחד (ספה, מטבח, מאחורי הספה, החדר של אבא ואמא, המסדרון, לפעמים חלוקה לחללים מוגדרים עוזרת להרגיש את ה"יש". למשל - ילדה רוצה לעשות יצירה בלי שיפריעו לה - השולחן במטבח או מתחת לשולחן בסלון זה אחלה מקומות פרטיים בשבילה.

בנוסף - לגדול שיש לו פינה בסלון, אם רלוונטי אפשר לשים וילון או להתקין מחיצה מתקפלת.

התייחסתי רק לצפיפות מנסיון של בית קטן, למריבות לא מבינה בזה...

דבר שני, לתת לילדים הוראות מדויקות מה להגיד (לפעמים אני מבקשת מהם לחזור אחרי כדי שיגידו את זה נכון)

תגיד לx שאמא אמרה שזה זמן לצאת מהמקלחת והיא תכף באה לראות אם אתה מסתדר.

דבר שלישי, להביע אמפתיה לקושי של הגדולה (את צודקת שזה יכול לשגע שהוא דופק ככה או שר את השיר הזה או וואטאבר) אבל להסביר לה שהם לא יכולים לגדול בתחושה שאסור להם לנשום ליד אנשים אחרים. להגיד שהם מתנהגים כמו שילדים בגילם אמורים להתנהג, תארי לך שאת מתחילה לשיר משהו או לשרוק או לנגן ומיד אומרים לך תפסיקי זה מעצבן. אתה מרגיש ככה שכל מה שתזיז ירגיז מישהו ואי אפשר להיות שמחים ככה. אז לפעמים אני אתחשב באחים שלי ואסבול אבל אתגבר, ולפעמים יתחשבו בי ויפסיקו. ושיהיה איזשהו איזון בזה.

וגם לעצמי אני אומרת כשהם רבים ורבים שזה בעצם לעבוד על אותו שריר של כוח סבל לתת להם להיות ילדים נורמלים, ובהחלט במקרים שאני לא מסוגלת להכריע אני אומרת להם שאני לא מתערבת עכשיו ושיסתדרו.

אם משהו מזה נשמע לך מתאים אצלכם- נפלא, אם לא, תדלגי. בהצלחה🤗

א. הבנתי שזה לא המצב הנפוץ אבל הדוגמא של להכנס למקלחת באמת לא מומלץ להפוך אחים לעמדה של 'הורים'

אבל אם זה לא המצב בדר''כ אז לא משנה

ב. אני היתי יוזמת ערב כיף..אוירה כייפית ואוכל טעים..שירגי ש קצת חגיגי..

ופותחת איתם שיחה על האוירה בבית

לא שיחת מוסר!

בכלל לא מדברת אני

רק ושואלת אותם כל אחד בתורו שישתף

מה נעים לו באוירה בבית

ומה פחות נעים לו באוירה בבית בין האחים

ומראש אומרת שאנחנו רק מקשיבים אחד לשני

ולא מגיבים או נכנסים על זה לדיון

ואז לוקחת נגיד נק' מכל מה משמריע לכל אחד

ושואלת אותם מה הם מציעים לעשות כדי שתהיה אווירה נעימה יותר

מה יכל להקל על כל אחד

משהו בסגנון

אפשר גם להכריז על מבצע אוירה טובה

וכל אחד יתרום משהו אחד משמקבל על עצמו עבור זה

ובסוף הקיץ הם יקבלו על זה ככה צ'ופר חיזוק של יום כיף איפושהו או משהו אחר שישמח אותם

ג.היתי מייצרת שיחות דומות אישיות עם כל אחד

להרגיש מה ההתמודדות של כל אחד באופן פרטי מול האחים

ד. עיקר העבודה הפרקטית

זה להשקיט את העתבים שזה מייצר אצלך

כשהם רבים הם לומדים את עצמם

זה המורה לוויסות רגשי,למיןמנויות חברתיות שיהיה להם גם בעתיד

זה המרחב לימוד ותרגול

אם בשעור נהיגה המורה רק ישים ברקסים התלמיד לא ילמד לנהוג ולניות עצמאי בכביש

לאוזן איב מעצבן

אם מפרשים אותו אחרת

זה כבר מרגיש אחרת ולא מציף רגשית

תנסי לעבוד על עצמך מבפנים

להשקיט אץ העצבים מלכתחילה

לא רק כשהם מתפרצים

להבין למה זה מעצבן אותך

ואיך אפשר לפרש את זה אחרת

וגם לראות כשלב התפתחותי ולא כמשהו גורלי

זה חלק ממכלול

ומתוך ההשקטה בתוכך אותי תצליחי גם להגיב נכון- שזה כמו שכתבו- כמה שפחות להתערב

פשוט ככה

לא אדישות אבל ענייניות

ולהאמין בהם

את לא בסדר, כי את לא שמה אטמי אוזניים.

את אחרי לידה.

אין לך כוח לשמוע אותם?

מעולה.

כנסי לחדר. תנעלי. תנוחי עם התינוק. תתכרבלי איתו.

תדליק מזגן או כל חפץ שימסך את הרעש.

ובהצלחה לכולם.

(אגב אני לא סתם אומרת, גם סופר נני אומרת פשוט לא להיות הקהל של ההצגה. הם ילמדו להסתדר לבד כשאין הורה שיצפה במריבה)

תקציבי להם גבולות סביב המרחב המשותף למשל בזמני ארוחות. מי שיש לו זמן למריבות סיים לאכול.

פעם פעמיים שלוש. הם יתיישרו ולא יריבו סביב השולחן. שילכו לספות או למקום אחר לריב.

תחליטי על שטח או זמנים שאת חייבת סביבה סטרילית ממריבות. כל השאר- תתעלמי. שחררי. שיעשו מה שטוב להם.

אם את ממש חייבת שקט נגיד את רוצה לישון ולא מצליחה, תשלחי אותם החוצה. שילכו לקנות ארטיק.

או שתפרידי לחדרים או תשלחי לחברים.

בינתיים חיבוק!❤️

ונקודה קטנה שאמא שלי תמיד אמרה כשאנחנו היינו רבים - שהמריבות של הילדים שלנו עוזרות לנו להבין למה הקב"ה כל כך לא אוהב שנאת חינם.

זה באמת כואב, ובאמת מתסכל. ומתוך זה אפשר גם להתפלל על אחדות ואהבת חינם בעמ"י.

מקווה לכתוב מחר בלנ"ד דברים שעזרו לנו.

למרות שזה גם עניין של תקופות. אצלנו גם היה דומה סביב הלידה, התחיל כבר מההריון ונמשך עוד תקופה אחרי הלידה. עכשיו (חצי שנה אחרי הלידה) ב"ה הרבה הרבה יותר טוב (לא שאין ריבים, אבל יש הרבה יותר 'ביחד', ויותר אפשרות בשבילי להתרחק מידי פעם בלי שמיד מתחילה מריבה).

אז לא יודעת אם זה רק עניין של זמן, או שזה גם דברים שעשינו שעזרו. בכל מקרה, אני אנסה בהמשך לכתוב בהרחבה.

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).

ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

ואז גיליתי שאני בפתיחה 5.

אחרי 3 שעות בערך ילדתי.

אם לא היה לי את התור, יכול להיות שכן הייתי הולכת לבדוק, אבל לא בטוח, ואולי לא הייתי מספיקה להגיע לבית חולים.

למדתי להבא, שגם עם צירים לא סדירים, כדאי לי ללכת להיבדק, כי זה יכול להיות לידה. (בינתיים עוד לא קרה בפועל).

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

כי זה גם מפריע לישון בלילה

ביקשתי מבעלי שיחזור היום מוקדם מהעבודה לעזור עם הילדודס..

קשה לי לדמיין עוד חודש שלם ככה

ולהקל בכל מה שרק אפשר.