פורום הריון ולידה (עמוד 996)

צריבה וזה מרגיע את המערכת. אבל לא מונעת את ההקאות. אם זה חד פעמי לא הייתי מתייחסת. תעקבי. 

לפני כן היינו עם גביסקון שזה כמו שאמרת, אבל מרוב פליטות הילד לא עלה במשקל, אז עברנו לאומפרזול.

תודה רבה, הרגעת!

אבל אם מאז הוא חזר לעצמו והכל רגיל לא הייתי דואגת בינתיים. תני לו ארוחות קטנות. 

וגם יכול להיות חד פעמי, האכלת יתר וכו'.

וזה לא האכלת יתר, יש ממה לחשוש?

תודה!

לוקחת ויטמינים

בגדול עייפות זה סביר לגמרי בהריון אבל כדאי לבדוק ויטמינים, b12, ברזל, מאגרי ברזל.. 

ההמוגלובין היה טיפה מתחת לנורמה.. אולי זה ממשיך לרדת..

וברזל ומאגרי ברזל לא היה בבדיקות למרות שעשיתי מלאא..

משתדלת לקחת ויטמינים, קצת קשה להתמיד כרגע כי לא אוכלת המון. תודה!

אז לגמרי הגיוני שהוא ממשיך בירידה וזה משפיע עלייך. ממליצה לך לבדוק שוב ולהתחיל לקחת תוספים..

ולגמרי מבינה אותך לגבי הויטמינים.. החבילה של הפרנטל שלי כמעט שלמה ואני תכף מתחילה תשיעי🙈🙈 אבל אם המצב עד כדי כך קשה לך אז כדאי לנסות להקפיד

זה ממש משפיע על התפקוד..

לקחתי אתמול והיום ונראה שקצת יותר טוב

וגם קפה ממש עזר אבל אני לא משותי הקפה באופן קבוע ומעדיפה לא להתמכר לזה..

רק בשביל לבשל לחג

בכלל לא

עשית בדיקות דם ש ברזל,מאגרי ברזל וצב בי12?

ממש כדאי לעשות

והאמת בי12 כדאי בכל נקרה לקחת של מתילקובאלמין 1000 מקג מציצה מתחת הלשון

לקחת כמה ימים לראות אן יש שיפור

הברזל שם לא מספיק?

ולגבי הברזל- תלוי מה המצב אצלך.. אם יש לך חוסר כמו להרבה הריוניות אז זה ממש לא מספיק.

בהריונות אם אני לא לוקחת תוסף ברזל ותוסף בי12 ליומיים אפילו- ישר אני מרגישה סמרטוטה

חוזרת מהעבודה, שמה את הקטן לשחק בלול והולכת לישון עד 6, מקלחות והשכבות וב8 נרדמת שוב על הספה. קמה להתקלח בעצמי וישנה עד הבוקר 🙈

טוב לדעת שאני לא לבד... זה השתפר אחכ?

אני עדיין עייפה לפעמים, אבל זו השגרה שלי 😬

לא יודעת אם קשור.

ועכשיו שמעתי שמועה שיש מצב שזה רוטה 

רפואה שלימה!!❤️❤️ תרגישו טובב💓

12 שעות בערך

וגם אם זה רוטה והילד מחוסן אז רוב הסיכויים שזה יהיה כמו וירוס רגיל שעובר מהר....

התכוונתי להגיד שיכול להיות הגיוני

מי שחוסן לא מוגן?

אבל באמת יותר בקטנה 

היה לנו וירוס בטן קשה ביותר. 

ורק הקטנות לא נדבקו אז ממש יכול להיות 

כל הילדים אצלי שלשלו כמה ימים טובים ברצף... לא נראה שייך למזון אולי באמת רוטה?

הקיא ושלשל כמעט 5 ימים.

זה היה נורא. לא ישנתי בכלל רק התבוננתי בו לילה אחרי לילה לראות שלא קורה לו משהו

וגם הגענו למיון כי לא נתן שתן המון שעות ואת מה שכבר שתה הקיא.

תהיתי לעצמי אולי זו רוטה בגרסה מוקטנת.

כי הוא מחוסן לגילו (בן שנה).

משלשלת כבר 3 ימים ובת דודה שלה גם וגם כל הגן של בת דודה שלה.

והיא רק בת חצי שנה אז קיבלה רק 2 מנות של רוטה (החיסון של חצי שנה רק בשבוע הבא)

וירוסים או חיידקים.

הדבר היחידי שצריך לעשות זה לדאוג שהילד לא יתייבש.

זה לא כ"כ משנה מה השם של הוירוס.

ואם זה לא עובר לפנות לרופא לבדוק שזה לא חיידקי שמצריך טיפול אנט'.

לק"י

נראה לי שאם זה עבר והילד בסדר אין מה להלחץ.

לדעת שאולי זה רוטה בדיעבד לא אמור להלחיץ.

אם אני זוכרת נכון הבעיה כשזה שלשולים חריפים.

אם זה עבר והכל בסדר, ב"ה.

באותו זמן הייתי היסטרית, מודה.

אנחנו כבר בוירוס חדש🙄

פיתרון לנזלת ושיעול מישהי?🙄

בצל, מי מלח וכו- לא מקל כרגע.

אז טיפות פניסטיל

לא זוכרת את שמו

כי זה אותו דבר

משהו כמו פריפן🤔 ? אמרנ זה מנקה ליחה

תרגישו טוב 🙂

לפעמים זה קשור אחד בשני.

עצומות.

אין יסודית ממנה

חייב להיות ערים לא משנה מה המין של ההורה, חייב לדבר עם הילדים ולתקשר איתם 

מצד שני גם חשוב לתת להם לחיות ולחוות את העולם , ולא למנוע מהם יותר מידי בגלל פחדים 

רוב הפרשיות על הטרדות של ילדים שפורסמו נעשו על ידי גברים..

אצל נשים יש קצת הבדל מבחינת החוויה שלי. כי לרוב אני מכירה אותן אישית.

אבל ברור שבכל מקרה צריך להיות ערים ולדאוג לתקשורת תפוחה מול הילדים וכו'.

אני מבינה ממך שאת חושבת שאין הבדל לעומת לשלוח לחבר שאמא שלו בבית? אז את כן היית שולחת? (האמת שזה מה שקיוויתי לשמוע. רק שאני לפעמים קצת תמימה בדברים האלו, אז לא הייתי בטוחה אם פה זה מצב שכן צריך להתייחס אחרת).

כמובן לא רוצה לקחת אחריות 

זה ממש תלוי בוויבים שאני מקבלת מהאבא 

אבל על יבש כמו שאת מספרת כן הייתי שולחת 

כי מסכן החבר מה הוא אשם שעכשו יש לו רק אבא, הייתי רוצה לשדר לחבר שעסקים כרגיל כמובן אם האבא מרגיש לי אמין בסהכ

צריך לחשוב על טובת הילד הפרטי שלך לדעתי..

וגם, אומרת בעיקר לעצמי אגב,

חשוב שהילד לא יקבל מאיתנו שדר שעושים כי לא נעים וכדי שהחבר ירגיש טוב על חשבון הרצונות והתחושות שלנו,

ואפרופו בענייני מוגנות זה נראלי שיעור מאוד חשוב- ושוב, אני כותבת את זה בעיקר לעצמי- ללמד את עצמנו וככה גם הילדים ילמדו- לישם את עצמנו בפרונט ולא את ה'לא נעים'.

ממש לא התכוונתי ליפול עלייך ומניחה שלא התכוונת ממש איך שפירשתי את זה, אבל זה עלה לי אז חשבתי שאולי כדאי לכתוב..

אני רק אומרת שמבחינתי זה היה אולי נקודה שאכפת לי אישית ממנה לא הייתי מעבירה לילד שלי שהוא צריך עכשו להתנחמד ולרצות את כל העולם

אבל אני מבחינתי גם חשוב לי תחושות של עוד ילדים חוץ ממני 

אני אדם אינטואיטיבי , כל מקרה לגופו יש דברים שאני זורמת ויש דברים שהכי לא 

ולא לפסול בקלות 

כי יש כאן ילד שקשה לו מאוד מהצד השני..

בשורות טובות לכולם בע"ה

ואמן

בתור ילדה שאבא שלה שחום עור,

חברות לא העיזו להגיע אלי הביתה..

מניחה שזה מגיע מההורים שלהן כי בכיתה לא הרגשתי בעיה חברתית בכלל,

רק אחר"צ זה היה ברור שאני מתארחת אצלן והן לא אצלי.

והיום ברור לי שזה רק בגלל רתיעה ממראה חיצוני. (או במילים פחות יפות- גזענות)

אז אם כבר טובת הילד, זה גם ללמד אותו מורכבות ולשקול דברים כפי שהם באמת ולא לפסול ישר כי מה אכפת לי איך השני מרגיש, העיקר שארגיש טוב עם עצמי.

צריך לבחון האם החשש מוצדק או לא.

אם הוא מוצדק (למשל את רואה ילד מוזנח, שעולים צעקות מהבית שלו וכד') אז זה עניין אחד,

ואם את לא רואה שום סימנים למשהו לא בסדר, חוץ מזה שהוא האבא, אז בעיני זה לפסול ישר 50% מאוכלוסיית ההורים ללא בסיס סביר.

אם את לא מכירה בכלל ולא יכולה להעיד מי הוא, את יכולה להכיר ע"י משחק משותף אצלכם/ בקרבת הבית עד שתכירי יותר דרך הילד (ילדים הם תמימים לא יודעים לסנן..) וגם דרך שהאבא בא לאסוף.

ובהמשך אם את מתרשמת לטובה אז לשלוח לשם גם.

רק כשאני ממש ממש מרגישה בטוח- שולחת. וגם זה לא הרבה

(לא כתבת גיל) 

הצעתי שייכנס אלינו, ואח שלו אמר שהאבא מרשה אצלם בבית...

שלא חושבת שהייתי שולחת בגיל הזה+ שילוב של הנתונים. אפשר להבא להגיד לגדול להציע לאבא את האופציה

אבל אני ממש מהלחוצות בדברים האלו.

אצלנו בעלי עם הילדים יותר ממני אחר"צ.

(בד"כ הוא שלושה ימים ואני יומיים בערך..)

זה ממש השתנה לפי איזור מגורים.

במקום הקודם, באופן מובהק לא שלחו כשאני לא בבית.

במקום הנוכחי זה ממש לא שיקול.

כל ההורים שולחים לא משנה להם מי ההורה שעם הילד (אני תמיד מודיעה מראש אם אני או בעלי נהיה עם הילדים)

אצלנו בשכונה יש יותר חלוקה בין האבות לאמהות בשמירה על הילדים (כלומר זה לא שלרוב באופן מובהק האמהות אוספות מהגן)

מניחה שזה קשור.

בין לישלוח ילד לבית שההורים נשואים, ורק האבא בבית, לבין לבית של אבא גרוש\חי לבד.

אני לא שולחת אם אמא לא בבית

התגובה שלי היתה לגבי מה שאמאשוני כתבה, שזה תלוי במקום המגורים ושאצלם זה לא מהווה שיקול.

לכן רציתי להדגיש שאני חושבת שיש הבדל בין מה שהיא מתארת, לבין המיקרה הנוכחי - שמדובר באדם גרוש שחי לבד.

אני באמת לא יודעת להסביר למה, אבל כשמדובר באדם גרוש\ רווק\ חי לבד - אני הרבה יותר ניזהרת.

אני אחת שאחשוש לשלוח אפ יש רק גבר בבית.

אבל חברות שלי ממש בסדר עם זה

ואני תמיד מעדכנת אם זו אני או בעלי.

אולי כי הן מכירות את בעלי טוב? לא יודעת.

במבחן המציאות היא שבאים אלינו חברים לא משנה מי נמצא בבית.

ואני שמחה על כך

אם אני אנסה להימנע מכל מצב שעלול להפוך להיות בעייתי- אז לא אוכל לשחרר את הילד לעולם.

כמובן, זה בהנחה שהילד מכיר ויודע את חוקי המוגנות. אולי זה תלוי ילד, כי בן החמש שלי מאוד אסרטיבי ואני די סומכת עליו.

וגם- אני יודעת שמה שבאמת משמעותי זה הטיפול המיידי אח''כ, במידה וחס וחלילה משהו קורה. אז כן אני מקדישה המון אנרגיות בלשים לב לסימנים מחשידים וליצור הזדמנויות לספר במידה ולא עלינו קרה משהו.

להבנתי, זה הרבה יותר חשוב מזהירות יתר.

יש לנו שכן גרוש משמורן. בתחילה הילדים היו משחקים אצלנו, ועם הזמן התחילו ללכת גם אליהם (לצערי לא תמיד טורחים לבקש רשות).

מטבע הדברים אין לי קשר אישי איתו, אבל אני באה בעצמי לקרוא להם בלי להודיע מראש ורואה מה הם עושים (משחקים בסלון).

אבל ספציפית תלוי פשוט בסיטואציה

בגיל של הילד

בשלות

היכרות עם המשפחה

קרבה פיזית 

יש בבית שיח על מוגנות? הגוף שלי ברשותי? לא שומרים סודות מאמא ואבא? אם כן ואם לזמן מוגבל בלב כבד הייתי נותנת ללכת. מבינה מאד מאד מאד את החשש. 

אמא שלי נפגעה בתור ילדה מאבא של חברה שהלכה לישון אצלה.. אז גם אנחנו לא ישנו בכלל בכלל אצל חברים עד גיל די גדול.. עם הבנים שיחררה מוקדם יותר, אולי כיתה ו' ככה, כמובן עם הדרכה רצינית שלא משנה מי זה, וזה יכול להיות האיש הכי נחמד והחבר הכי טוב של ההורים, לאף אחד אסור לגעת בך.. עם הבנות אפילו עד כיתה ט' אני חושבת שלא הלכנו.. אני בהחלט מרגישה שזה די מוטבע בי החשש ומודה שיהיה לי קשה לשלוח את הילד לבד כשרק האבא בבית. אבל אני לא חושבת שזה לגמרי רציונאלי, בעיקר רגשי.. ואולי בעתיד זה ישתנה בכ"מ תרגישי נירמול אם זה קשה לך... כל אחד והמטען הרגשי שלו סביב דברים.. מותר לך לא להסכים ולא לשלוח. זה לא עושה אותך נגד אותו אבא גרוש..

אבל אני יודעת שלפעמים אני קצת תמימה מידי. ולא היתי בטוחה אם פה זה מקום שמצריך יותר זהירות.

קיוויתי שתגידו לי שאפשר ולמה לא.

עכשיו אני קצת מבולבלת מהתשובות..

אם טוב לך לשלוח אז תשלחי.. הדרכה למוגנות זה תמיד טוב לעשות, הכל גיל..

אין לדבר סוף...

אי אפשר לעצור את החיים הנורמליים

באופן כללי אני לא אוהבת לשלוח לחברים בגעל הזה

אבל לשלוח לשעה לשחק לא רואה בעיה

בס״ד

אני רואה על הילדים שלי בגילאים האלה הם עדיין לא מספיק מפנימים את העניין  הזה של מוגנות. זה רק ההתחלה של הלימוד הזה והם עדיין סופר-סופר תמימים (וטוב שכך, כן? אבל הם יותר פגיעים). לצורך ההשוואה, ממה שאני רואה אצלי, אמצע יסודי זה כבר סיפור אחר ממש, והילדים מבינים הרבה יותר איך להישמר. אולי לא כדי לישון (לא מצליחה להחליט לגבי זה), אבל כן כדי להיות אצל חברים בצהריים. (במקביל לזה שאחת ל, חוזרים לדבר על כללי המוגנות באופן כללי).

נכון, גם נשים פוגעות, אבל זה נראה לי עדיין פחות מצוי. לכן, לדוגמה, כשאנחנו הולכים למקומות המוניים, אני מדריכה את הילדים שלי שאם הם ח״ו ילכו לאיבוד, הם צריכים לבקש עזרה מאמא עם ילדים דווקא. 

כמובן שזה לא אומר שאני חושדת בכל הגברים ובכל האבות ח״ו! אבל אישית, ככה נראה לי יותר בטוח.

אישי, בין אם הוא גרוש ובין אם הוא נשוי. 

חשוב לי לציין לעניין המוגנות, שלא תמיד החינוך מסייע. הוא חשוב, הוא נצרך, לעיתים הוא מונע ובעקבותיו יש דיווח וזה חשוב. 

אבל לפעמים, אולי פחות אצל ילדים, מופעל כוח. ולזה שוב חינוך של מוגנות לא יסייע.

לכן שולחת, רק אם מכירה. וגם בזה אין 100 אחוז כמובן, רק תפילות לסייעתא דשמיא.

בס״ד

ושה׳ ישמור על כולם מכל פגע ומכל רע תמיד!

(אישית חינוך כן נראה לי הכלי החזק ביותר. סטטיסטית רוב הפגיעות אצל ילדים קורות דווקא מדמויות מוכרות - קרובי משפחה, חברים של ההורים שסומכים עליהם, אנשי חינוך שמלמדים את הילדים וכו׳. ולכן בשבילי ההכרות האישית שלי עם ההורה לא מהווה תעודת ביטוח וגם לא חצי תעודת ביטוח. אני כן שולחת לחברים, אבל מרגישה הרבה יותר בטוחה כשהם גדולים יותר ומבינים מה תקין ומה לא וגם מה ניתן לעשות במקרה שמשהו לא נראה להם. האם זה מבטל כל סיכון? לצערי לא, כמו שכתבת. אבל אני מאד מאמינה שזה מוריד את רמת הסיכון. ותפילות ועוד תפילות, תמיד.)

(איזה נושא כבד 😓)

זה הכלי החזק ביותר, אבל צריך להכיר בזה שהוא לא מקנה חסינות 100%.

הרבה מהפגיעות לא מתחילות בכך שמתנוסס מעליהן דגל אדום מובהק, בטח לא כשמכירים.

פוגעים הם מתוחכמים מאוד.

אני נפגעתי כשהייתי קטנה, באופן חד פעמי. לא יצאתי עם טראומה, כי הוא כל הזמן שאל אותי אם זה בסדר ואני בתמימותי עניתי לא. אז הוא לא יכל לעשות כל מה שרצה, ומבחינתי החוויה לא הייתה אלימה. אבל היא לא נמנעה לחלוטין, למרות שלא הופעל כוח. הפן של החינוך כאן נכנס בזה שסיפרתי מיד. אבל לא בטוח שזה היה מחזיק אם הייתי גדולה יותר ומבינה, אולי כבר הייתי מתביישת לספר.

גם עכשיו כשאני כבר גדולה, יצא לי להתקל באדם מאוד כריזמטי וחייכן, שלקח לי הרבה זמן להבין שאיך שהוא מדבר זה לא תקין ולא מתאים. רק כשסיפרתי לאמא שלי בחצי צחוק, היא אמרה לי שהדיבור שלו הוא על גבול ההטרדה. ורק אז נפל לי האסימון. ואני מחשיבה את עצמי לאישה חזקה ומודעת והכל. 

רק חשוב לי להגיד את זה, כי המודעות לחשיבות של חינוך היא ממש חשובה. ואני גם מדברת עם הילדים שלי וכל מה שצריך וכו'. ולפעמים זה נותן אשליה שהמודעות מהווה חסינות, אבל זה לא נכון. וצריך להיות מודעים גם לזה.

שלמרות כל ההשתדלות, לצערנו עדיין זה יכול לקרות, גם לאנשים חזקים. 

בס״ד

על מה שהיה ❤️

מאחלת לך בע"ה רק שמחות! 

בעקבות זה- איך את נוהגת? 

שולחת בכלל? 

שולחת רק כשיש אמהות? 

אם זה אפשרי אשמח שתפרטי. האם את חושבת שנכון בכלל לשלוח למשפחות אחרות? 

חושבת בדיוק כמו השאר... אני מאוד נמנעת בגילאים האלה.. 

תכיני כמספר הבנות ומעלה

קצפת (אפשר בצבעים) בשקיות זילוף

עדשים, גומי, סוכריות, שוקולד וכו'...

אפשר במקום קצפת- ממרח שוקולד ואז יותר קל.

כמה בנות ישתתפו במסיבה?

מכינים שוקולד מומס בשקיות, שוקולד מריר חלבי ולבן. מחלקים לכל אחת ניילונית עם דף עם ציור חמוד (פו הדב וכו) והן עושות חורים קטניםםםם בשקיות ומציירות עם זה על הניילונית. מכניסים את זה לקירור וכשמתקשה אפשר להורי מהניילונית.

בכמות גדולה וכל אחת מרכיבה את שמה ומשחילה לשרשרת או צמיד. 

מזל טוב! 

ממש מתוק וילדים אוהבים. ויותר זול מקאפקייקס

שרוול פתיבר לרסק

לחמם ריץ אחד להוסיף 200 גר שוקולד מריר או צימקאו

 לערבב וצנן קצת ולגלגל בקוקוס

500 גר ביקויטים (בערך 2 שרוולים) ממרוסקים

בסיר קטן- כוס סוכר, חצי כוסקקאו, כפית תמצית וניל, 3/4 כוס יין (אפשר חלק חלב). לחמם עד להמסה,

אחכ להוסיף חצי כוס שמן ולערבב היטב. (במתכון שלה 100 גגר ממרגרינה)

לשפוךעל הביסקויטים, להכין כדורים, ולגלגל בקוקוס או סוכריות.

אולי לא הכי קל אבל זה מה שאני מכירה💜  

אפשר גגם ללפזר קקוקוס עעל ננייר אאפייה, לליצור גגליל ממהעיסה וולגלגל עעליו אאת ננייר, ללהקפיא וולחתו ללפרוסות

האמת חיפשתי פשוט בעיקר מבחינת חומרים

לרסק ביסקוויטים

50 גרפ מרגרינה

2-3 כפות קקאו

4-5  כפות סוכר לטעום ולהוסחף אם צריך

בערך חצי כוס מים להוסיף בהדרגה עד שמספיק

אפשר גם תמצית וניל

שאריות עוגה (לא משנה איזה- טורט, כושית, שיש, מייפל, קפה)- מפוררת.

מוסיפה ביסקיוויטים מפוררים

סוכר, שמן, יין או תירוש, קצת אבקת נס קפה, קקאו.

מערבבת 

מוסיפה מים למרקם נח.

מגלגלת בקוקוב או סוכריות.

יאמי!

הגיוני לעשות מעוגיות קוקוס כדורי שוקולד? גילינו כמות מכובדת ויבשה שנשארה מפסח. מה כדאי להוסיף אחרי שטוחנת אותם,  ומה המינון?

  תודה רבה

בגלל ההיפרמסיס אבל לחץ דם נמוך ברמה שכל היום רק במיטה עם רגליים למעלה אפילו בישיבה מתעלפת והרופא אמר לי שאפשר לטפל בזה רק אחרי ההריון אבל אז אין לי לחץ דם נמוך

תורם לכל החגיגה... קשה!

באמת סיוט... כבר יצא לי להתעלף בעבודה מול כולם😑 

מה שעזר לי- לשתות המון המון מים (ברמה שמסיימת ליטר לפני שיוצאת מהמיטה בבוקר), עדיף עם או אחרי אוכל כדי שיהיה גם מלח שימשוך את המים לדם...

חוץ מזה,לא היה הרבה מה שעזר, באמת פשוט תופעה מציקה, כן למדתי לזהות מתי אני עומדת להתעלף ואז כבר מראש נשכבתי עם רגליים למעלה כדי לחסוך לי את הנפילה...

אולי יש איזה פתרון טבעי לזה?

מזהה את ההרגשה שצונח לי הדם לרגליים וישר שוכבת עם רגליים למעלה

מזה. כשמסתיים ההריון הכל בסדר

מאחלת לך שישתפר! אבל תיהי מוכנה שזה ילווה אותך עד הלידה😏

והיי מגניב שהצלחת לקבל שמירה עלזה. שמחה בשבילך! וגם סקרנית איך הצלחת??

והשמירה בגלל ההיפרמסיס לא בגלל הלחץ דם 

נשמע קשוח ממש

איזו אמא מסורה, כל הכבוד לך!

גיבורה!

אני סטודנטית, אין סיכוי להתאפק עד סוף היום.

וממש אין סיכוי לשבת. מגעיל אותי מאוד.

אפשר להתכופף כמו בישיבה

רק עם הישבן גבובה.

כלומר כמעט כמו בתנוחת ישיבהרק בזווית אחרת. מקווה שהובנתי

בתנוחת סקווט כמה שאפשר.

תנסי בבית..

יש גם לקנות ניירות כאלה, אבל אפשר גם טישו פשוט

שמתחילים את השירותים. כאילו לנגב ואז זה מסתדר

את יכולה לקנות אסלונית.. זה כיסוי ניילון שמלבישים על המושב ואז אפשר להתפנות בסבבה.

לא יודעת עד כמה הייתי משתמשת בזה בשימוש תדיר אבל אחרי הלידה בבי"ח זה היה הדבר הכי שימושי שאמא שלי הביאה לי

ללמוד לכוון

להעביר שניה לפני

שאת עושה, תחזיקי ביד ערימת טישו ליד הזרם ממש בצמוד לרגל/רגליים

ואז הרטיבות נספגת בטישו

קורה שהזרם משתבש אחרי גילוח רציני

אז לנסות כמה שיותר להתכופך לכיוון האסלה בעמידה ישיבה

ב"ה נכנסתי לשני הריונות יחסית בקלות כשהייתי במשקל נמוך.

כמה שנים אחרי זה, להריון השלישי לקח הרבה זמן עד שנקלטתי למרות שדווקא אז כבר הייתי במשקל תקין.

ככה שלא היה אצלי קשר למשקל.

כשהתחתנתי ועד ההריון הראשון שלי, הייתי בתת מישקל (על פי מחשבון BMI), ולקח בערך שנה עד שניכנסתי להריון.

ההריון השמין אותי מאוווד. (הבנתי שהרבה פעמים נשים שמתחילות הריון בתת מישקל משמינות יותר ממה שרוב הנשים)

להריון השיני שלי ניכנסתי תוך כמה חודשים בודדים, כשאני במישקל תקין שנוטה לכיוון ההשמנה.

למרות שיצא ככה שכשהייתי במישקל תקין ניכנסתי מהר יותר להריון, אני לא חושבת שהיה לזה קשר.

How Body Weight and Body Mass Index (BMI) Affect a Woman’s Fertility and Ability to Conceive

כשהייתי בתת משקל משמעותי לא קיבלתי מחזור

כשעליתי במשקל חזר לי המחזור ובהתאמה נקלטתי..

כי ווסת שמפסיקה זה כבר דגל אדום.

מקווה שזה לא על רקע של הפרעות אכילה ושאת כבר אחרי ❤️

היא פשוט לא הצליחה לחזור אחרי ההנקה

זה לא אותו דבר🙂

וממש לא...זה היה על רקע דיאטנית סתומה שהביאה לי דיאטה לסכרת הריון, לא מותאמת בכלל, גרמה לי לרדת עוד ועוד במשקל...(בנוסף להיפראמזיס, שבגללו אני גם ככה יורדת במשקל בהריון) 

וכן בהריון השני הצלחתי ב"ה להחזיר הרבה מהמשקל

בלי עין הרע טפו טפו בשני ההריונות נקלטתי מהר.

אבל אולי אצל אחרות כן משפיע.

בכללי בדקת בדיקת דם כלליות??

תפקודי בלוטת התריס ממש יכולים להשפיע אגב לרעה

והמחזור סדיר.. אני לא בכזה תת משקל.. אני גבולית.. חשבתי לעצמי שאולי זו הסיבה שלא נקלטת כבר תקופה ארוכה... 

אבל קשה לי לומר על עצמי.

רק חיבוק על התת משקל... זה אתגר להצליח לעלות במשקל...

ולא הייתה בעיה להיקלט ב"ה

לקח לי שנתיים להיקלט. לא יודעת אם בגלל המשקל, לא נראה לי. אבל ירדתי 3 קילו בתחילת ההריון. התינוקת נולדה קטנטונת בזרוז בגלל iugr שראו שהיא קטנטונת.

נולדה בסוף 2.300 וממשיכה לשמור על משקל נמוך עד היום הזה

ומוסיפה - יש לכם גישה למדיח?

אפשר גם יד 2

הפער במחירים גדול, אבל כמובן זה הימור..

לגבי כשרות -- תלוי בפסיקה שאתם הולכים לפיה. יש כאלה ששמים חלבי ובשרי אבל לא ביחד ואחכי ניקוי של הפילטר, ויש כאלה שהולכים לפי פסיגה זצריך להפריד לגמרי

לגבי מחזיק - כמו כל מכשיר חשמלי -- צריך לתחזק נכון ולקוות שתהיה סיעתא דשמייא. לאמא שלי החזיק גם 20 שנה.לחמתי יש עכשעו כבר 15 שנה. אמנם דגמים יחסית יקרים, אבל זה מכשיר עם תוחלת חיים ארוכה יחסית

דגשים: לי היה חשוב שתהיה מגירת סכום נפרדת ולא סלסילה

ושתהיה תכנית אחת קצרה

עוד דגש חשוב: צריך הכנה של אינסטלציה וחשמל, ומקום כמובן.

אבל לדעתי כדאי לשים לב שהמדיח נפתח אוטומטית כשמסיים, או שניתן לפתוח גם בשבת.

אחרת זה יעול להיות ממש מבאס 

אבל חשוב לבדוק שבזמן הפתיחה לא גורמים לפעולה אחרת

(למשל כמו במקפיא שעלולים בזמן הפתיחה להפעיל את המדחס)

ולגבי שעון שבת, עדיין נשמע לי מוזר לפי דעתי זו שאלת רב. אבל שוב- לא מבינה בזה לעומק

זה תלוי בשני גורמים:

1. סוג המדיח (כי כמו שאמרת כל אחד והמנגנונים שלו)

2. הפסיקה שאתם הולכים לפיה 

והענין של השעון שבת - זה כביכול פועל כל השבת פשוט השעון שבת מנתק את החשמל, וברגע שהחשמל עובד הוא מפעיל את התכנית שהמדיח מכוון עליה

על שעון

אבל לא מבינה בזה..

שאלת רב

גם כן על שעון שבת.. 

צודקת ממש, באמת כל אחד שישאל את הרב שלו  

כי עצם הסגירה של המדיח גורמת להפעלה וזה עלול להיות בעייתי לחלק מהדעות

בנוסף לעובדין דחול

ויש גם כל מיני הוראות כמו למשל להדליק בשעות שבטוח בני הבית ישנים, שלא יעשה רעש וכו

וכמובן שזה גם תלוי פסיקה

אני לא מפעילה בשבת על ידי שעון

אבל הפתיחה חשובה

ויש דעות שביום טוב אפשר להשאיר על שעון שבת..

אבל כמו שאמרתן, זה תלוי פסיקה

שאפשר לפתוח בשבת-

יש מנגנון שמבטל את הנעילה של המדיח בזמן שהוא פועל, וזו ממש סכנת נפשות!!!

ילד יכול לפתוח באמצע שהמדיח עובד ולחטוף מים רותחים בפנים.

אז חשוב לשים לב שהנעילה מתבטלת רק אחרי שהמדיח מסיים.

אני מניחה שלפי הפסיקה שניתן להשתמש באותו מדיח לבשרי ולחלבי לסירוגין וגם להכשיר לפסח, כנראה שאפשר להכשיר אם קונים ממי שלא שמר כשרות.

אנחנו שאלנו על זה רב, והוא אמר שלפי הפסיקה שלנו אין שום אפשרות כזו (גם לא לפסח ולבשרי / חלבי). אז נאלצנו בצער להיפרד מהמדיח שקיבלנו מהדיירים הקודמים...

פעמיים (לשתי דירות שונות) ופעמיים היינו מרוצים. ההכשרה היתה ממש פשוטה, וזה מכשיר שנשמר לטווח ארוך.

מה שהכי חשוב בעיני זה המיקום של המדיח. כדי שבאמת יהיה נוח להשתמש בו, הוא חייב להיות ליד הכיור והארון של הכלים. אם המחשבה היא לשים מדיח במרפסת שרות או משהו כזה- לדעתי אין טעם.

א. כן

ב. תלוי פסיקה הלכתית, נדמה לי שלרוב הדעות אפשר להכשיר במידה ולא

ג. תלוי בדגם בשימוש וכו אבל יכול להחזיק גם עשור ויותר

ד. גודל, חברה, מקום לסכום יש כמה סוגים

והכי חשוב לברר מה הפסיקה אצלכם לגבי שימוש לבשרי/חלבי פרווה, ואולי גם שבת.

למיטב ידיעתי יש דעות שאפשר לשים יחד בשרי וחלבי באותה הפעלה (נדמה לי שזה רק לספרדים ולא בטוח שכולם)

יש דעות שצריך מדיח חלבי, מדיח בשרי וכו

ויש דעה שבכל פעם שמים או רק בשרי או רק חלבי וכן הלאה

ממש עזר לנו לבחור מה לקנות.

לגבי שבת לנו הרב אמר שאי אפשר, ומי שמוכר התקן של צומת- לבדוק טוב שבאמת מאושר ע"י צומת.

בהצלחה!! מדיח חוסך הרבה זמן!

אני אוהבת להדליק בערב ושיעבוד בלילה, הוא שקט ורחוק ממנו

ואז החשמל זול יותר

יש גם תכנית אקו שלוקחת פחות חשמל ומים

שהיא מפעילה על תכנית ארוכה בלילה.

והתכניות הארוכות בדר"כ יותר חסכוניות במים וחשמל. ככה לא גם במדיח וגם במכונת הכביסה שלנו

בגלל שכמעט אנשים לא משתמשים

וזה מאוד יקר לחברת חשמל שיש זמנים עם הרבה שימוש וזמנים עם מעט מאוד א זמנסים לעודד צריכה בלילה.

זה מייקר להם את התפעול של התחנות כוח או משהו כזה

ככה אני זוכרת שקראתי אבל אולי אני מחרטטת חח לא סומכת על המוח פירה שלי בכלום🤭

ארוכה וחסכונית, וגם בחברה שאנחנו נמצאים בה יש שעות בלילה שהחשמל זול יותר.

זה לא חברת החשמל, ואני לא זוכרת אם בחברת החשמל זה גם זול יותר בלילה

מבחינת חברת החשמל כדאי שאנשים ישתמשו כמה שיותר בלילה על חשבוו החשמל ביום, כי יש איזה  "כמות" חשמל שהם חייבים לייצר תמיד וכשיש עומסים הייצור של החשמל הנוסף הוא הרבה יותר יקר ולא יעיל (תאור פשטני מאוד אבל בגדול)

בשביל שבאמת יוכלו לקחת מחיר אחר לפי הביקוש כמו שראוי שיהיה צריך להחליף את כל מוני החשמל בבתים   

של תעריף חשמל משתנה לפי שעות, יקר יותר בשעות שיא וזול יותר בשעות השפל, אבל לא יודעת אם עדיין קיימת. זה לא היה גנרי לכולם אלא למי שביקש לשלם לפי התעריף הזה.

(אני זוכרת תעריף ששמו תעריף תעו"ז, אבל אולי אני מתבלבלת בשם)

לא חברת חשמל. ממש חדשות

אצלנו ביקשו לבחור איזו חבילה אנחנו רוצים, ויש חבילה שבשעות מסוימות זה יותר זול

אם לפסיקתכם מספיק נקיון והפעלה על התכנית הכי חמה אז ברור ששווה לחפש יד 2.

יש הרבה שמוכרים או מוסרים מדיח תקין וטוב כשהם מחליפים מטבח ורוצים אינטגרלי

מדיח מחברה טובה כמו בוש/קונסטרוקטה מחזיק שנים, כדאי לחפש חברה טובה ביד 2 מאשר משהו זול חד"ש לדעתי

מה שחשוב הוא לוודא שיש לכם מקום מתאים במטבח, אם לא אז זה רק מדיח קטן על השיש והוא הרבה פחות מוצלח

בהצלחה!

אני מאוהבת במדיח מבחינתי זה משנה חיים

ובמיוחד עם התקן שבת זה בכלל מושלם       

מקווה להעמיק בקרוב❤️❤️

לא זוכרת מה עשינו אבל לפני פסח ניקיתי טוב באזור הגומיה ואת כל המסננים והכלי של הסכום והפעלנו על הכי חם על ריק. 

לא יודעת כמה שנים זה. לא מעט. 

דגשים- הבנתי שיש היום דגמים של רשת לסכום אבל זה תוקע את הגובה ויותר מעיק בסידןר לא התנסיתי אבל ממליצה סלסלת סכום.

שימי לב גם שאת צריכה לשלם לטכנאי על התקנה.  

עוד ללא ביררתי אאת ההפסיקה בשבילנו, אבל בכל זאת נניח שקובעים שהוא יהיה רק בשרי.

צהריים בד"כ בשרי או פרווה בכלים בשריים, ערב חלבי או פרווה בכלים חלביים . 

8 נפשות ב"ה ובכל זאת נראה לי שיותר מהיר לשטוף את הצלחות מאשר להעמיס למדיח וואז לדאוג לפנות אותו..

כן חושבת שבשביל שהסירים יהיו ננקיים יותר אולי זה כן שווה

לפי הפסיקה שלנו אנחנו משתמשים להכל. חלבי ובשרי עם ניקוי מסננים ביניהם. פרווה לא משנה עם מה נכנס.  

אבל גם אם זה רק חלבי או בשרי זה שווה! אצל הורים שלי רק בשרי. שלנו רוב השבוע משמש לחלבי בתכלס. זה משנה חייםםםם!! באמת. אח''כ לא מבינים מה היה הקטע להיות בלי בעולם שיש בו. שיעבוד. 

ימי שישי וערבי חג זה הצלה ממש

רק הערב הפעלתי 2

לא הבנתי איך לא קניתי קודם

אני בגישה של לקנות משהו איכותי שיחזיק ולא ידרוש הרבה תחזוקה.

ממליצה לך על בוש תוצרת גרמניה

בסיטואציה דומה עזר לי מאוד אימון אצל נחמה ביטוקבר ממכון עומק הקשר.

עזרה לי להבין את עצמי ולהתקדם הלאה

אם יש עוד אשמח לשמוע 

זה התכווצויות של הרחם.

מחמיר מלידה ללידה ועובר אחרי כמה ימים

לא זוכרת כאלה כאבים... תודה

מגלה לדאבוני שהרבה דברים מחמירים מלידה ללידה... 🫠

לא זוכרת כמ הגיוני.

אבל אם ממשיך לדעתי ללכת להיבדק.

אם יש ריח רע מהדימום או דימום מוגבר אז לפנות כבר לבדיקה

כי התיאור מתאים לימים הראשונים אחרי הלידה, פחות לשבועיים.

אני חוששת שזה עלול להצביע על משהו שמחייב בדיקה רפואית.

היה לפני יומיים והפסיק והיום שוב. 

זה לא הכאבים של התכווצות הרחם, ממש כאבי מחזור כאילו אני צריכה לקבל

אני אחרי קיסרי אולי זה קשור?? 

סתם מוזר....

זה נשמע יותר טוב,

חשבתי כאבים ברמה שלא הצלחת להירדם...

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות? או תנסי בבוקר להגיע לרופא נשים?

מיעוט/ הפסקת שתן

מרפס שקוע אצל תינוקות

בכי בלי דמעות

אפטיות

נראה לי הכי פשוט לעקוב שממלא טיטולים 

שתדעי שהיו לי פעמים ששרף לי ממש והיו פעמים שלא הרגשתי בכלל, והזרקתי את זה לאורך כללללל ההריון

פחות שרף וכאב לי כשחיטאתי את המקום לפני, וצבטתי ממש שכבת שומן והזרקתי לתוכה כשהמקום מעט קריר מהחיטוי. 

להזריק לאט את החומר גם עוזר

ולהזריק באיטיות

אם זה להרבה זמן תגידי להם שזה בלתי נסבלואת רוצה מספק אחר 

קרח לפני.

לשחרר לגמרי את שרירי הבטן (לעמוד או לשבת. מה שנח לך)

לצבוט (3 אצבעות מהפופיק)

לקחת נשימה

ולדקור (זה החלק של בעלי...)

לא לשפשף אח"כ!!!

אני קראתי על ההנחיה הזאת 

ואני באמת מקפידה

אבל ראיתי שממש מזהירים מזה בנחרצות

מעניין מה הסיבה

אבל ממליצה על נילי ינאי בהדסה עין כרם.

בהר הצופים.

לגבי 1 אין לי מושג

לגבי 2 ההזרעה היא לרחם, אבל הזרע לא יגיע לחצוצרות ששם יושבת הביצית לאחר הביוץ ומחכה שיפרו אותה, כי המעבר חסום

אחרי כל הנסיונות

או במעקב זקיקים

לראות אם יוצא ביצית?

כי הביצית בכלל לא מגיעה לרחם

יש לי חברה שהחצוצרות שלה סתומות בעקבות דלקת בקרום המוח. זה לא משהו שנפתח פתאום ואז נסתם חזרה תוך 5 חודשים...

אין מה להתייעץ בפורום, צריכה לפנות לרופא או מכון לטיפולי פוריות. הם יבינו בזה פי מאה יותר מכל אחת כאן

בפורום יש נסיון וזה מה שאני מחפשת 

לא בטוח בכלל שכדאי לפתוח, כי זה תהליך ניתוחי שעלול לגרום להידבקויות כמו כל ניתוח, וזה כמובן שוב חוסם... ככה שחסימה חוזרת בהחלט הגיונית, מניחה שגם מעוד סיבות.

להכניס להתפחה במקרר.

אבל להוציא ולתת לבצק להתחמם לפני הקליעה

ואופה את הרוב

ואז שמה במקרר מה שנשאר ואופה לארוחת בוקר לחם טרי... יוצא מצוין!

מה שכן- כדאי להןציא את הבצק מהמקרר לפחות שעה לפני ההתעסקות איתו, כדי שיהיה קל לעבוד איתו ויתפח טוב בתנור.

מתייגת לך גם את @באר מרים 

לא עושה את זה הרבה..

לדעתי מקטינים קצת את כמות השמרים.. 

אפשר להכין את הבצק כרגיל.

אחרי הקירור הוא יוצא קצת יותר קשה. אפשר להוציא מראש לחמם. אני אוהבת להכין מראש בצק מאוד דביק, ואז דווקא יותר קל לי לעבוד איתו אחרי קירור (עם קמח מלא זה יוצא יותר אוורירי ככה).

כדי שיתחמם לטמפ' החדר.

דווקא הוא יוצא ממש טוב ככה.... להקפיד לשמן את הבצק מבחוץ שלא יתייבש ולסגור היטב

ננסה ובע"ה נצליח.

ברגע שאפשר ללמד את הילד איך יוצאים מחגורת בטיחות ואיך פותחים את האוטו או את החלון

זה גם למקרה שננעלים בהסעה ח"ו

לגבי הראשון מניסיון שלי שניסיתי לשנן משהו ללימודים דרך השומר מסך , מהר מאוד זה נהיה הרגל להעביר את זה בלי לקרוא בכלל

יכול לעשות זאת גם באמצע נסיעה... שזה מסוכן לא פחות...

(קרה לנו את זה לאחרונה עם התינוקת - הצליחה לשחרר את עצמה מהסלקל שכבר היה קטן לה באמצע נסיעה... עצרנו בצד והחזקתי אותה עליי במשך שאר הנסיעה, שלמזלנו הייתה קצרה. אבל זה היה מפחיד...)

אולי אחד הפתרונות הוא תמיד להשאיר חלון פתוח באוטו. ככה לפחות הרכב מאוורר קצת במקרה שחלילה שוכחים...

בלי לפחד על הרכב😏

אם כי בימינו צריך גם מפתח וגם קוד בשביל להתניע רכב, לא? נשמע לי שזה מספיק מגן..ת

וגם לא נועלת 🙈

אבל ברור לי שעדיף שיגנב הרכב מחס וחלילה. 

גם ראיתי שזה לא עוזר אם תינוק בוכה בפנים לא שומעים כלום. 

שלא נדע.. 

גם חלון פתוח עוזר במידה מוגבלת מאוד 😒

אולי גם קל יותר לאנשים שרואים מבחוץ את הילד ברכב לפרוץ את החלון אם הוא פתוח קצת, שזה גם יתרון.

אבל ברור שהפתרון הראשוני צריך להיות בהקשר של איך לא לשכוח בכלל...

אני חושבת שכן נכון ללמד ילדים לפתוח לעצמם את החגורה (וגם לחגור את עצמם - זה מאוד מקל כשנכנסים לרכב). אבל ללמד את זה יחד עם לימוד על החשיבות להיות חגורים כל הנסיעה. ובגיל שאנחנו יכולים לראות שהם מסוגלים להבין.

לגבי להשאיר חלונות פתוחים - קודם כל, יש רכבים שהחלונות נסגרים אוטומטית עם נעילת הרכב. חוץ מזה שזה בעיני הרגל לא טוב, כי יש מקומות שהרכב יכול להיגנב ככה. וגם ככה זה לא בהכרח יציל ילד שישכח ברכב. עדיף לבחור הרגל שבאמת ימנע אותנו מלשכוח את הילדים...

באמצע נסיעה? 🤔

גם בגיל שלוש-ארבע הילד יכול להיתפס לרוח שטות ולפתוח לעצמו את החגורה באמצע הנסיעה... (וזה קרה לנו גם כן)

כנראה שבאמת צריך להתמקד בפתרונות למניעת השכחה...

אגב, בקשר לפתרון שלך - מה עושים כשיש כמה ילדים בכיסאות רכב? אטב לכל אחד מהם? זה כבר מסורבל מדי להורה, לא?

אולי תלוי באופי. הילדים שלנו יודעים שזה קו אדום לפתוח חגורה באמצע נסיעה. בגיל שהם מספיק גדולים כדי לדעת לחגור לבד, הם גם מספיק מבינים את זה.

האמת שאצלנו כרגע יש רק תינוקת אחת שצריכה אטב. הילד שמעליה כבר עם בוסטר וחוגר ופותח את עצמו לבד.

אבל אני חושבת שכשיהיו לנו בעז"ה יותר מאחד שצריך לחגור, אז כן יהיה אטב לכל אחד. אבל כשנוסעים עם יותר מילד אחד, אז אולי לא כל האטבים צריכים להיות עלי. אפשר לשים את השאר על המפתחות של הרכב או במקום אחר שקל אחר כך להחזיר לכסא. וכשאני מחזירה את האטב שעלי, אני בודקת את כולם, כמובן..

ולגבי פתיחת החגורה באמצע נסיעה - הילדים שלי לכאורה ילדים טובים ורגועים, ובכל זאת הם עלולים להגיע לרמת עצבנות כזו שתגרום להם לעשות שטויות...

וישר ישמעו שהוא יתחיל לבכות 

לצלם את האוטו אחרי שמורידים ולשלוח לבעל

זה להוריד נעל שמאל ולהשים ליד התינוק. 

אף אחד מאיתנו לא ילך בלי נעל

אני חושבת שזה רעיון ממש טוב למי שיכול באמת להתמיד להקפיד על זה בכל נסיעה. אני לא הייתי עומדת בזה. בחורף קר מידי להוריד, ובכלל לנסיעות קצרות זה לא הכי נוח. ואם אני קודם כל שמה את התינוק בכסא ואז מארגנת את שאר הילדים, לא יהיה לי נוח להתנהל בלי נעל, אבל לא בטוח שאני אזכור בסוף ההתארגנות להוריד את הנעל לפני שאני מתחילה בנסיעה.

בקיצור, הרעיון מוצלח, אבל ממש לא לכל אחד. וצריך להיות כנים עם עצמנו אם זה באמת מתאים לנו.

שמים באופן קבוע בכסא של התינוק חפץ שעובר אלינו כחלק מהרוטינה של חגירת התינוק - לדוגמא שרשרת שכתוב עליה 'יש לי תינוק ברכב', או אטב מעץ שמחברים לבגד (מפלסטיק יהרס בשמש וישבר).

אפשר עם כיתוב או בלי, העיקר שזה משהו שנשים לב אליו אם נמשיך להסתובב איתו מחוץ לרכב.

כשמוציאים את התינוק - מחזירים את החפץ לכסא התינוק.ואם ח"ו שכחנו להוציא את התינוק - החפץ שעלינו יזכיר לנו די מהר…

אני משתמשת באטב עץ שכתוב עליו שהתינוקת ברכב. לרוב שמה אותו על השרוול שלי. זה לא מפריע להתנהלות, אבל מורגש כל הזמן ואין מצב שאני אסתובב עם אטב על השרוול יותר מידי זמן בלי לשים לב.

ומה שחכם בשיטה הזו זה שאני גם לא צריכה *לזכור* לעשות משהו מיוחד בתחילת הנסיעה. אין פה שום הסתמכות על הזיכרון (שיכול לבגוד בנו בהיסח הדעת, ח"ו). אני לא יכולה לחגור בלי לשים את האטב במקום אחר, אז עצם החגירה מכריחה אותי להעביר את האטב אלי.

החיסרון היחיד הוא שבשביל להתחיל עם השיטה הזו צריך פעם אחת לזכור להוריד איתי אטב כשאני הולכת לרכב (רק בפעם הראשונה, אחר כך הוא כבר נשאר שם לפעם הבאה..). וזה לקח לי יותר מידי זמן מהלידה של הקטנה. מאז שהיא נולדה רציתי לעשות את זה, וכל פעם נזכרתי רק כשהגעתי לרכב ששוב שכחתי.

אבל בסוף פעם חשבתי על זה כשהיינו בבית (כשהתחיל החום שהזכיר לי שוב את הרצון לקבוע שיטה שתמנע מאיתנו לשכוח ח"ו), ואז פשוט תליתי את האטב על המפתחות של הרכב, שיהיה מוכן לעבור לרכב בנסיעה הקרובה.

ומאז אני יודעת שבנושא הזה אני יכולה להיות רגועה, בעז"ה. עשיתי את ההשתדלות שלי, ובעז"ה זה ימנע מאיתנו לשכוח.

נשמע רעיון מעולה

אבל,

הבעיה בדברים האלה שאנחנו כ"כ בטוחים שעלינו על פתרון ואנחנו בעצם מרדימים את הדאגה הטבעית

ולכן למרות שיש 99.99% שלא תשכחי ילד ברכב, תמיד תשאירי מקום לטעות

לא טוב להיות כ"כ בטוח בפתרון

אבל אני לא חושבת שזה המצב.

זה לא שעשיתי פעולה חד פעמית ועכשיו אני שאננה שהכל בסדר.

הכנסתי לנו מנגנון פעולה שגורם לי בכל נסיעה עם התינוקת לזכור את נוכחותה לאורך כל הנסיעה, וגם אם אני אהיה מוסחת איכשהו בסיום הנסיעה - יהיה משהו שיזכיר לי אותה.

כל חגירה מחדש מזכירה לי את הדאגה הטבעית שיש לי עליה. וכל פעם מחדש אני עושה פעולה שתמנע ממני לשכוח אותה.

זה בוודאי הרבה יותר טוב מדאגה טבעית שאין לה ביטוי מעשי.

וזה הביטחון שלי. לא שסיימתי לדאוג על זה, אלא שיש לי דרך לטפל בדאגה הזו בצורה יעילה, בכל נסיעה מחדש..

הייתי אומרת שלפני שהתחלתי להשתמש בשיטה הזו, היה סיכוי של 99% שאני לא אשכח את התינוקת ברכב, כי מאוד השתדלתי לזכור, והיא היא הבת שלי, וכי השתדלתי לזכור להעיף מבט על המושבים מאחורה לפני שנעלתי, וכי בדרך כלל אחרי נסיעה בעלי שואל אותי מה נשמע ואם הכל בסדר עם התינוקת. אבל עדיין היה סיכוי קלוש שכל הדרכים האלו לא יהיו מספיקות למנוע פעם אחת של היסח הדעת.

אבל עכשיו אני יודעת שבנוסף לכל זה, יש לי עוד מנגנון שלא תלוי בזיכרון שלי. וזה מעלה את הביטחון ברמה משמעותית. בעיני אפילו ל-100%, כל עוד אני מקפידה באמת להשתמש בזה בלי לחפף.

ואז זה כבר לא עובד

זה עובד רק לשבוע שבועיים

מתרגלים לאטב על הבגד.

מתרגלים לשומר מסך

שוכחים לשים את האטב

שוכחים לשים שומר מסך כשנכנסים לרכב.

כל התזכורות האלו יפות,

אבל בעיני בסופו של דבר זה ענין של מודעות.

מודעות שזה יכול לקרות לי! 

מודעות למה שאנחנו עושים, אנחנו בדור של הרבה הסחות דעת ואנחנו נוטים לעשות דברים על הדרך בלי להקדיש להם תשומת לב.

אז מנגנוני הגנה נוספים זה טוב.

אבל לא מספיק

אצלינו אין יום בלי הודעה בבוק  של איך היה הפיזור של הילדים.

אם בעלי מפזר- אני שולחת לו

ואם אני מפזרת הוא שולח לי

כי באמת חשוב לי גם לדעת איך היה ועל הדרך זה עוד מנגנון הגנה.

לימדתי את הגדול (בן 4) לפתוח את החגורה ואת הדלת

והוא גם קיבל הדרכה ושיעור לשחרר את אחותו

ואם הוא לא מצליח- אז לקרוא למישהו מהרחוב

בשבילי אטב הרבה יותר בטוח מהודעה.

כי אני לא תמיד מגיבה להודעות של בעלי מיד. לפעמים לא מסתכלת על הפלאפון כל הזמן. ואני גם לא בטוחה שתמיד אזכור לשלוח לו הודעה.

מסכימה שאי אפשר לסמוך רק על משהו אחד.

מה שחשוב זה להיות כל הזמן במודעות. ולנקוט את כל האמצעים שאפשר כדי לא לפספס אפילו פעם אחת.

וכתבתי את זה גם ל @למה לא123  - פעם נקטתי בהרבה דרכים כדי לא לשכוח. אבל כולן הסתמכו על הזיכרון שלי (או של מישהו אחר שצריך לזכור לשלוח לי הודעה). ופחדתי פעם לפספס.

ולכן על גבי זה הוספתי את האטב. לא במקום, אלא כאמצעי בטיחות נוסף, מתוך מודעות לסכנה הגדולה.

כי אני יודעת שלפעמים אני כן מוסחת. לפעמים אני שוכחת לכבות אורות, או לסגור חלונות, או לנעול את הרכב, או אפילו שוכחת את הפלאפון ברכב. אז את רוב הדברים אני מגלה מהר (ויש דברים שהרכב מצפצף לי אם שכחתי). אבל עם תינוק אי אפשר לקחת את הסיכון הזה בכלל.

ולכן בנוסף לכל אמצעי הזהירות - אני עושה משהו שמזכיר לי כל רגע של הנסיעה שיש איתי תינוקת.

ואני לא חושבת שמתרגלים כל כך מהר, כשזה משהו שקורה רק בנסיעה. זה לא שמעכשיו אני תמיד עם אטב אז מתישהו אני כבר אשכח ממנו.

זה משהו שאני שמה לפרקי זמן מאוד מוגדרים, למטרה מאוד ברורה..

ואני גם לא חוששת לשכוח לשים את האטב, בדיוק לכן הוא נמצא על החגורה של התינוקת - כדי שלא תהיה לי אפשרות לשכוח. כדי שזו תהיה פעולה שאני צריכה לעשות בשביל לחגור. כמו שאני צריכה לסגור את החגורה, ואף פעם לא שוכחת, כי זה חלק מהפעולה של החגירה, אז אין לי איך לשכוח את זה.

אני ממש בעד ללמד את הילדים לצאת לבד. גם הגדולים שלי כבר יודעים.

ואני ממש בעד כל אמצעי הזהירות שאפשר - כולל הודעה אחד לשני אחרי הפיזור.

אבל אני חושבת שלהוסיף שיטה שלא מסתמכת על הזיכרון, בשבילי לפחות זה ממש מעלה את הביטחון.

נכון שאני עוד לא משתמשת בזה מספיק שנים בשביל להגיד שגם אחרי שנים זה עדיין מזכיר לי ולא הרגל שאני יכולה לשכוח ממנו.

אבל אני מאמינה שאני אוכל להגיד את זה.

אני חושבת שזה פתרון ממש חכם (לא אני המצאתי, קראתי פה בפורום פעם. אבל אני ממש מאמינה בזה. כמובן בנוסף לכל אמצעי זהירות אחר).

העניין זה המודעות.

לא הסימנים.

הודעה זה לא סימן או תזכורת

הודעה זה מתוך מקום שאני יודעת שזה יכול לקרות וזה נמצע לי בכל בוקר בראש

ולכן אני שולחת לבעלי הודעה.

מתוך אחריות שלי לוודא שהילדים בגן. לא כדי להזכיר לו.

כנ"ל הוא 

אז אפשר להוסיף תזכורות וסימנים

א ל קודם כל להיות במודעות

המודעות היא בהחלט הכי חשובה פה.

תודה על החידוד!

הרבה מהמקרים הבן זוג סמך על ההורה המפזר (באופן טבעי) ובעצם זה לא היה במודעות שלו

זה ממש צריך להיות משימה של 2 ההורים לוודא שהילדים לא נשכחים ברכב.

(ואצלינו גם הגננות המהממות שולחות הודעה אם הילדים לא הגיעו ולא הודענו מראש)

אולי אפילו כבר המציאו אותה?

יש מכוניות שבהן יש חיישן שמרגיש אם מישהו יושב על המושב, ואז אם הוא לא חוגר - החיישן מצפצף (אצלנו זה רק במושבים הקדמיים).

אז אולי אפשר להמציא חיישן כזה לכיסאות רכב של הילדים - שמצפצף כשנועלים את הרכב והוא מרגיש כובד על כיסא?

יש כבר כזה דבר?

קנינו אחד כזה במלא.כסף לפני שנתיים ועוד לא התקנו אותו.. לא יודעתאם לפי כובד או חום גוף אבל אותו עקרון..

הבעיה היא שלפי.הוראות הבטיחות אסור להתקין שומדבר בכיסא... אבל לדעתי זה סתם כסתח..

לפני שנתיים וחצי בערך מירי רגב רצתה לחייב לשים מערכות כאלו באוטו ובסוף זה נפל...

יש לנו אותו, לדעתי יקר מידי ולפעמים הוא מזייף

אבל היו פה הרבה בפורום שאהבו (לכן קנינו אגב)

דיברתי עם בעלי על זה והוא אמר שאולי ינסה לפתח בעצמו איזה משהו כזה בשבילנו (רק שכנראה זה יהיה משהו די מסורבל...)

ואולי כן נקנה משהו קיים.

תודה!

ויהי רצון שלא נשתמש בזה...

שלנו עלה 500

יש זולים יותר בהרבה

אני אבדוק ואגיד לך...

החסרון בשבילי, שהוא מצפצף כשהפלאפון מתרחק.

בשביל זה צריך שיהיה מוגדר בפלאפון, ואני לא אוהבת שתמיד הבלוטות' פועל. ואצל בעלי, לא תמיד הכסא מחובר. בפועל לא הצלחתי למצוא את היעילות המוצלחת.

בכל רכב שיש לבעלים ילד בגיל המתאים

ממליצה לשאול את הרב שלכם ועדיף רק שבקיא ולא מחמיר בעניינים האלו.

יש כל מני דיעות איך עדיף לנסוע איך להכין את הרכב לנסיעה בשבת כמה מלוים מותר. האם למלווה מותר לחזור הביתה 

אם יז ילדים נוספים לדאוג מראש לסידור

הרב שלנו דיי מחמיר, וזה חלק ממה שמלחיץ אותי.

אין אופציה לשאול רב אחר.

יש סידור לילדים ברוך ה'

לשאול רב אם יש אופציה להביא טלפון/ ארנק. הרב שלנו התיר להביא טלפון אחד וארנק אחד בתנאי שזה בתוך כיס של התיק שהוא לא חלק מהתיק עצמו.

אולי כדאי 2 לחמניות ובקבוק קטן של מיץ ענבים. לפעמים הלידה מסתיימת לא בזמן אוכל ואז רעבים ממש (אצלי למרות שילדתי בשערי צדק לא היה מיץ ענבים זמין. מזל שאבא שלי תקע לי בתיק רגע לפני שיצאנו עם עוד אוכל) 

לנו הרב אמר שעדיף הלכתית לנסוע באמבולנס ולא ברכב פרטי. 

שאסור לטלטל כי זה מחוץ לעיר שבה אני נמצאת

אז לא יכולה לקחת כלום

לק"י

ממליצה גם לברר מראש איך צריך לחתום על מה שמבקשים בבי"ח? בשינוי?

האם מותר לכתוב להם דברים שצריך והם אולי פחות עקרוניים? (נניח אני לא רציתי שיתנו תמ"ל וכתבתי את זה).

לדאוג לסידור לילדים בעת הצורך.

שיעבור בטוב, ידיים מלאות ובזמנו ועיתו!

אולי שילך למשרד שם או מה שלא יהיה ופשוט יהיה שם עד שיפתרו את הבעיה??

זה לא הגיוני שבגלל מילואים הוא יידפק ועוד בסיטואציה כזו!..

והרבה תפילות!

בהצלחה גדולה!!

את לא מבינה השופטת החמירה איתו בפסיקה הכי קיצונית שיש קנס עם סכום גבוה ושלילת רשיון לחודש ולמרות שהוא הסביר את הנתונים אומנם באיחור לא היה לה אכפת!! היא התייחסה לזה כאילו הוא בחר לא להגיע

אנחנו יכולים לערער העניין שאני אמורה ללדת ועכשיו מפחיד אותע שיקבעו משפט חדש רגע לפני, וזה רחוק מאתנו מרחק של שעתיים נסיעה

וואי ממש פלונטר! אין עם מי לדבר בכלל? נגיד להיות מעורבים בקביעת תאריך חדש לשימוע?

עדיין בהלם בכלל שזומנו למשפט.. בעלי רוצה לערער זה לא הוגן, והוא גם בטוח שלא עשה את עבירת התנןעה יש לו צילום. כזו רשעות לתת עונש כזה כבד לחייל רק כי לא התייצב במשפט בגלל מילואים 😭😭😭

ראש בקיר😖 הלוואי שתמצאו למי לפנות שיעזרו לכם!! זה לא הגיוני.

אני לא יודעת מה מהות העבירה והאם היא אכן מצדיקה שלילת רישיון, אבל אם העונש נקבע רק בגלל שלא יכל להתייצב בגלל המילואים,כדאי לבדוק דרך הצבא אם הם יכולים לעזור לכם. אם יש אפשרות הגיונית לערער על העֶונש, אבל זה נקלע לסחבת בין הגורמים המאשרים ולה שיכולים לסייע, אולי תנסו לפנות דרך התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צהל. אני יודעת שהם עוזרים להרבה אנשים מול ביורוקטיות שנתקעות

בהצלחה רבה רבה💕🤗

לפי החוק ניתן לשפוט אדם שלא מתייצב ולהחשיב את זה כאילו הודה

אז אולי כן כדאי לראות מול הצבא אם הוא יכול לעזור, 

הוא לא התייצב כי היה מגוייס, לא כי הוא קם עם קצת נזלת, או עומס בעבודה או שכחה.

(אני לא יודעת מספיק איך המערכת הצבאית עובדת ואם יש עם מי לדבר שם. חוזרת על ההמלצה שלי לפנות לגל"צ אם זה נתקע)

בהצלחה רבה, יקרה 

נשמע מבאס ברמות....איזה לא הוגן

שווה לבדוק לגבי השלילה אם לא תצליחו לבטל לגבי דחייה שלה. 

זכור לי שדוד שלי קיבל שלילה לחודשיים אבל דחה את השלילה ככה שתצא על חודשיים שהיו יותר נוחים..

וגם תקראי בכל זכות לגבי מה אתם יכולים לעשות

לבעלי היה שלילה גם בדיוק שילדתי, והוא התחיל אותה אחרי כמה חודשים.