פורום הריון ולידה (עמוד 999)

נראה לי שזה של חברת אלקטרה, קנינו לפני כמה שנים, מאד מרוצה.

יש לי דגם בלי צינור, במקום זה יש לו מערכת שהופכת למים את מה שאמור להיפלט מהצינור.

מה שכן בבר התכווצו לי בגדים של התינוק, לא יודעת מ היה הגורם לזה...

ומעולם לא קרה לי האמת

יש לנו אותו כבר 6 שנים בערך

למה זה קרה.

מאז אני לא מכניסה את הבגדים שלו למייבש בכלל

אני בונה על זה. בעיקר בכותנה. לפעמים אם קצת גדול אני מכניסה בכוונה. אם לא רוצה שיתכווץ לרוב כביסה או שתיים ללא הכנסה למייבש ורק אחר כך כרגיל עוזר למנוע את הכיווץ.  

ברמה שהבגדים הפכו קטנים ממש על הילד.

אני חושבת שלרוב זה לא קרה ברמה הזאת

מכירה את הרעיון עם לכבס כמה פעמים ללא מייבש, פשוט מפחדת לנסות

לא מתחשק לי לקנות לו הכל מחדש

אם מעבה זה אומר שיש צינור שצריך אוורור או לא 😅

בכל מקרה, לי יש אחד כזה שצריך אוורור, של אלקטרולוקס ואני ממש מרוצה.

לאחותי יש חדש שצריך אוורור של בלומברג והיא לא מרוצה

בסוף שאלנו את הטכנאי שניסה לתקן לנו את המייבש הנוכחי, והוא אמר שבלומברג עדיף. (הוא אמר שעדיף עם צינור, אבל אין לנו אפשרות קלה לאוורר באמצעות צינור, אז עדיף לנו מעבה)

מקבל במכבי באגריפס.

מעניין אותך הפרטים שלו?

תודה לך!

במרכז לבריאות האשה בראשל"צ.

היה נחמד ומקצועי לדעתי. גם הרופא שעשה לבת שלי אקו לב לפני השחרור מבית החולים (תל השומר) אמר שהוא טוב.

לא יודעת איך זה עם הביטוח.

קרדיולוג ילדים

תותחית!! אנושית, מדהימה 

אני במעקב אצלה בגלל משהו מילדות ואין מילים. ממליצה רק עליה

עושה גם לעוברים באמת?

היא עושה לילדים, עוברים ומבוגרים שיש בעיות מלידה

נראה אם אצליח להקדים.

תודה על ההמלצה החמה מרגיע קצת 

רופא רגיש וקשוב

הייתי אצלו באשקלון והוא מקבל גם ברעננה (אם רלוונטי לך)

אני חושבת שבאמת, כפשוטו -  לימוד התורה

בעלי לומד עם הילדים מסכת עכשיו, והם בעז"ה יסיימו עוד מעט ונעשה להם

חגיגת סיום מסכת 

אנחנו כל שבת קוראים על פרשת השבוע 

לומדים הלכות

מנכיחים את השם בבית, בשיח, במחשבה, במעשים

אשריכם!

מי יכולה להעלות את זה

ורק @לפניו ברננה! ! שרשור ממשמעניין! תודה שפתחת!!

אבל מה איתך? 💕

באמת יש הרבה לימוד תורה ובעלי לומד כמעט כל יום עם הילדים (בעיקר עם הבנים)

אבל לא זה מה שהופך בעיני א הבית לבית של תורה, אלא זה שברור לנו שהתורה היא זאת שמנחה אותנו ושברור לילדים שבכל התלבטות ,שאלה או רצון השיקול הראשון והמרכזי הוא מה אומרת התורה על זה:

אם זה בהיבטים ההלכתיים שברור להם שלא נחפש היתרים וקולות אלא נחפש להדר  

אם זה בהיבטים התרבותיים שברור להם שמבחינתנו אנחנו מחפשית תרבות תוניתן שהולמת וחזקת ארכי התורה ולא סתם בילויים וכיף

אם זה בסגנון ובאווירה השאנחנו מסכימים להיות איתם - מבחינת לבוש, צניעות, סגנון שירים, חשיפה למכשירים וכו..

כל אלה ביחד הופכים את הבית לבית של תורה - לא התלמוד עיקר אלא המעשה.

ומערב להכל נראה לי שש את המימד שלהדוגמט האישית: כשהילדים יודים שהתורה ומצוותיה הם מה שההורים אוהבים ורוצים באמת  

בשבילי בית של תורה זה בית שהולך בדרך התורה, שהתורה והמצוות הן היסודות שלו והכל מתנהל לפיהם. 

תודה @לפניו ברננה! על פתיחת השרשור! גרמת לי לחשוב יףאיפה מכניסים יותר גם את לימוד התורה, ובכלל להתכונן לחג גם מבחינה רגשית באהבת התורה ולא רק בתכנוני בישולים ועוגות גבינה  

ונקודה קטנה לסיום, מבלי להמעיט בחשיבות הגדולה של שיעורים קבועים שהם הכרחיים, הרגעים שאני הכי אוהבת לראות הם כשבעלי פותח ספר על הדרך, כשיש כמה דקות פה ושם. וזה יקר עוד יותר אם גם הילדים בסביבה וזוכים לראות ולהרגיש את זה, ולא רק בערב כשהבית כבר שקט וכולם ישנים...

אחרי שמישהי פה הלחיצה אותי עם תפריט לחג כשאני בכלל לא בכיוון התחלתי קצת לחשוב על שבועות.

מרגש ממש מה שאת אומרת על בעלך שפותח סר על הדרך, זה בהחלט משמעותי, כי זה מראה שהתורה היא תורת חיים שמלווה אותנו ולא נשארת בתחום השיעורים והעיתים הקבועים, אלא שייכת בכל רגע ורגע!

ובהחלט לילדים זו דוגמה אישית מאוד משמעותית

תודה ששיתפת 💕

מתפללת על הלימוד של בעלי. ושיהיה לי קל בבית כשהוא לא נמצא... בשמחה אמיתית.

ולא ידעתי שאתן גיסות🤭

מהמם שאת מתפללת על הלימוד שלו!

תפילה עם נוסח קבוע? תוכלי לשתף אותנו בנוסח, אם מתאים לך?

אשרייך על מסירות הנפש 💕

חשפנו את המידע הזה פה כבר מזמן, אפילו לא זוכרת באיזה הקשר 🙂

אז הבית שלנו הוא בית של תורה קודם כול כי הוא מתנהל על פי התורה. מההלכות הגדולות של שבת וכשרות וכו' ועד הדברים הקטנים והפשוטים לכאורה.

גם מבחינת ההליכות - אנחנו משתדלים ללכת ברוח התורה והיהדות.

בעלי היה אברך "במשרה מלאה" במשך שמונה שנים (ועוד שלוש שנים בישיבה לפני שהתחתנו) ומאז הוא אברך במשך חצי יום. גם העיסוק שלו בחצי היום השני מתקשר לתורה ולהלכה בסופו של דבר, ולימוד התורה הוא עדיין מרכז חייו.

בסלון של הבית שלנו יש מקום מרכזי לספרי הקודש (שש עמודות ספרים), וגם בחדר הבנים יש כמות נכבדת של ספרי קודש ששייכים להם - ובעצם שייכים ל"ישיבה" שהם הקימו שם...

הבנים שלי שואפים (בין השאר) להיות רבנים וגם הבנות לא חסרות את הרצון והקרבה לתורה.

זה פשוט כי התורה היא חלק מהחיים שלנו, היא *ה*חיים שלנו. ולכן לא צריך להתאמץ כדי להנחיל אותה.

ובכל זאת כמובן יש עוד מקום להוסיף ולהגדיל את התורה בביתנו.

ממש לאחרונה התחלנו בלימוד תנ"ך יומי (בעקבות צפייה בחידון התנ"ך, שהלהיבה את כל הילדים...) ואני מתפללת שנחזיק בזה ונצליח ללמוד באמת ובאהבה.

חוץ מזה, ביקשתי מבעלי שנחזור ללימוד זוגי שבועי (עשינו את זה כמה פעמים לתקופות קצרות) - בתפילה שאכן נצליח...

ובתפילה שבאמת נחוש שהתורה מצליחה להדריך אותנו בכול...

מרגש לקרוא!!

בהצלחה בהגדלת התורה בבית ובעמ"י!

אמן ואמן!!

ואולי בהמשך גם אגיב 

אני אישית לא מספיק מיושבת כרגע כדי לכתוב, מקווה לצליח בהמשך הערב..

בעלי לומד לאורך כל היום וגם הילד בישיבה.

הילד ביסודי לומד גם בת״ת וגם בערב כמה פעם בשבוע עם בעלי/ חבר.

לימוד התורה מאד נוכח אצלנו בבית. 

המשמעות המרכזית מבחינתי זו התפיסה שהרוח חשובה מהחומר. זו גישה שאני הולכת איתה לאורך השנים, לצמצם את התלות שלי בחומר ולהתחבר רוחנית למשמעות והדרך שלי בחיים.

כתבת ממש יפה 💕

@לפניו ברננה! תודה רבה על השאלה הזו.

מאז שקראתי גרמת לי להרהר הרבה בשאלה החשובה הזו לחשוב מחשבות בנושא. אז ממש תודה רבה!

מרוב מחשבות רציתי לכתוב הרבה הרהורים, אבל אני דוחה את זה לכשיהיה לי זמן, ולא מספיקה להגיע לזה, אז החלטתי לשבת לכתוב בקיצור,אולי "אחרי החגים" תוכלי להזכיר לנו את השרשור ונוכל לפתח כאן דיון עמוק ומפרה בנושא?

ניסיתי לחשוב איך מגדירים בית של תורה, וקראתי שיחה של הרב צבי יהודה לנשים, הוא פותח בזה ש"ריבונו של עולם מתגלה בתורה",

ושם ה' מתבטא בתורה יותר מאשר במצוות.( הרצי"ה מקשר את זה בהמשך לאישה, תורת אימך וכו' )

אז אני שואפת לבית שמגלה את שם ה' בעולם מתוך התורה.

תפקידי בבית שמגלה את שם ה' - 

מהפרטים הקטנים - לגדל את ילדיו של ה' בדרך התורה, 

שזה גם ברמה הטכנית הכי בסיסית- טיפוח פיזי -בישול,נקיון וכו' וטיפוח רגשי- אהבה וכו' 

וגם בחינוך לאהבה ואמונה בה' , ולקיום מצוותיו.

ומתוך כך ובנוסף - להגדיל את אור ה' שעוד אנשים סביבנו יזכו לגלות את האור הזה.להאהיב את ה' על עוד יהודים ולקרבם לתורה.

ביום ירושלים שמעתי שיחה של הרב ישראל אריאל והוא תיאר איך היה חזן בתפילת מנחה הראשונה בכותל, ואחרי תפילת עמידה התחיל להגיד תחנון, כי כולו היה נסער מהחברים שלו שנהרגו לידו.

והרב גורן נתן זעקה - "תחנון? הלל!" ואז נפתחו לו העיניים לראות את גודל השעה.

הרב אריאל מסביר שזה תפקידו של כהן משוח מלחמה - לרומם את החיילים בזמן הקרב שהם שוקעים במלחמה הפיזית , להכרה במטרה שלשמה הם נלחמים.

אז חשבתי שאולי זה עוד צד של תפקידנו בבית- לרומם את שגרת היום יום הפיזית של בני המשפחה ולזכור ולהזכיר את מטרתנו בעולם.

כשאנחנו עושות פעולות בבית להגיד לעצמנו - לכבוד הבית היהודי (שמעתי מר' אברום שפירא)

להגיד לילדים כשאוכלים- זה כדי שיהיה לך כח לעבוד את ה', 

לשמוח כשהילד התקדם עוד שלב- כי עכשיו עבד ה' כבר יותר מוכשר לעבודתו יתברך.

ולגבי להאהיב את  ה' על סביבתנו, זה ממש מדהים לראות במוחש איך עצם גדילת המשפחה משפיעה על הסביבה, השילוב הזה שבין הגדלת וטיפוח המשפחה הפרטית שבסופו של דבר היא בעצמה משפיעה על הסביבה זה מדהים אותי כל פעם מחדש לראות את זה.

נגיד בשבת כשהולכים עם הילדים כולם עם בגדי שבת, והם מאחלים לכל אחד שרואים מכל הלב - שבת שלום - זה הרבה יותר משפיע מאשר כשאני הייתי לבד הולכת עם בגדי שבת...

רק השבת מישהו אמר לי - כשאני רואה אותכם חוצים את הכביש זה משרה עלי אווירת שבת.

(וחוץ מזה וודאי שצריך להשקיע באהבת הבריות וקרובם לתורה, זה רק כתבתי מזוויתי הנשית שלא ממש יכולה עכשיו ללכת להעביר שיעורים...

אז חוץ מלתת לבעלי ללכת ללמוד וללמד מצאתי גם פעולות קטנות שגם אני עושה בעצמי)

ושוב תודה לך על השאלה הזו, רציתי לכתוב עוד.. אראה אם אצליח להמשיך

רציתי גם לכתוב פה, אבל השרשור כבר נעלם למטה ושכחתי מזה...

מקווה לכתוב מחר, בעז"ה.

ואו תודה רבה על כל מה שכתבת

והלוואי שתכתבי עוד 💕💕

מדהים!

😬

שבית של תורה זה הית שהבעל לומד בקול 

היום אני חושבת בנוסף, בנוכחות של התורה

כמה אנחנו מודעים לחיים מתוך התורה ולא שהחיים לחוד והתורה לחוד.

לאידעת אם הצלחתי להסביר.

וגם

להאמין שכרגע המצב הזה הוא טוב בשבילי

אפילו שהוא נכפה עליי.

ולא לקנא. או לפחות להשתדל, לא לקנא בכל אחת ואחת.

קצת כמו כפיית הר כגיגית.

הייתי רוצה יותר.

במה כבר עכשיו?

זכינו ברוך ה' להיות משפחה מאחרת של שתי בחורות שעברו גיור.

בעלי לא אברך, אבל יש לו שיעורים קבועים שמקפיד ללכת אליהם.

אני שומעת שיעורים בדרכים ודיבור עם ה' נמצא בכליום אצלי ויוצא שגם מקדישה לזה חצי שעה של התבודדות (הייתי רוצה יותר) 

מה השאיפה?

לחזור לעשות לימוד משותף עם בעלי בסוף היום

לתרום יותר (כסף, ידע או כל דבר שזקוקים לו)

לארח יותר

לקום מוקדם יותר בבוקר

התבודדות כל יום אצלי (בעלי פחות בקטע כי קשה לו)

להקפיד לשמור על הפה

שבעלי ילמד יותר ויהיה יותר צמוד לרב שלו

זה מגניב אותו, זה משחק, זה מפעיל את אמא... הוא קטן מדי מכדי להבין באמת למה לא לעשות את זה?

לא אומרת שזה לא נורא ואיום, מקווה שאף אחד אצלי לא יחשוב על הרעיון הזה לעולם, זאת באמת התמודדות ולא יודעת מה הייתי עושה, רק אומרת שזה נשמע כמו מעשה שובבות ולא מעבר.

שהייתה משאירה ילד בגילו ער במיטה למרות שרצה לצאת כדי שיהיה לה שקט כי הוא שובב

והוא היה עושה את זה כדי לקבל תשומת לב

הרבה ילדים מתעניינים וחוקרים את ההפרשות שלהם. ז מאוד מעניין!😑🤮

מודה שכשקרה לנו אמרתי ממש חזק שאני לא מרשה להכניס יד לטיטול ושזה עושה ריח לא ננעים ביד. 

הפרוידאנים יגידו שצריך לאפשר סובלימציה... פחות מתאים לי.

והאמת שזה יכול להיות איתות להתחיל גמילה.

מדאיג זה לא

ולא הייתי בוכה מזה אני זה נותן לילד הרגשה של אסון

פשוט לא להרשות 

תודה לך השם! 

לק"י

אולי זה יספק לו את הצורך במגע הזה.

ולמניעה- להלביש בגד שלא מאפשר להכניס יד לטיטול.

או מעקב כלשהוא.

יתכן וזה באמת סתם סקרנות וחקירה

וגם יכול להעיד על משהו...לא אפרט כדי לא להכניס סרטים לראש, אבל מכירה כמה מקרים כאלה שזה כן היה חלק ממשהו כולל יותר.

לא כדאי ישר להילחץ, אבל בהחלט לבדוק את העניין

אומנם לא ברמה כזו של למרוח, אבל בהחלט לגעת, לבדוק לחקור. מהתייעצות עם רופאת התפתחות נעננו שזה נורמלי לחלוטין. 

במיטה, ובודק גבולות.. גם אני הייתי בוכה את חיי מן הסתם.. למרות שאין מצב שהייתי מתעסקת עם זה, בעלי היה נקרא אחר כבוד להתמודד עם האירוע, איזה סיוט.. נשמע פשוט ילד מאוד שובב שצריך הצבת גבולות. ואולי זה באמת איתות להתחיל גמילה, לבקש ממנו לומר לפני שיש לו אולי ואז לוקחים אותו לעשות בשירותים..

עידכנתי אותה במה שרשמתן

בעיקרון הם תכף מתחילים גמילה אז היא מקווה שזה יעזור גם

היה מאתגר אבל טוב מאד לגמילה. 

בעיקרון ממליצים להתחיל בחמישי-שישי-שבת, או אם יש חג באמצע השגרה. 

אחר כך ממשיכים שגרה כרגיל..

גמלנו בסוכות, רוב הזמן היינו בבית אבל שיצאנו שמנו לו טיטול. גם תקופה ארוכה בגמילה עוד שמנו טיטול לפעמים מחוץ לבית או בימים שהתעייפנו מפיספוסים, זה קצת בילבל אותו והאריך את הגמילה, אבל זה היה שווה לשקט נפשי כשיוצאים או כשרוצים הפסקה מפיספוסים.

אם לא, והוא ממשיך עוד שנה במעון הייתי מחכה לשנה הבאה.

הייתי בודקת קודם כל בשלות שלו.

לפני המקלחת הוא יושב בסיר/עומד במקלחון וממש מתלהב כשמצליח

מידי פעם הוא אומר לנו פיפי ומצביע על הטיטול כאילו באותו הרגע עשה

אני לא חושבת שהוא ממהר אבל אם יש פה הזדמנות להאיר את תשומת ליבו ולעשות את זה לפני הלידה הייתי מעדיפה

ולתת לו לעשות בשירותים מידי פעם.

והשאלה אם יש לחץ מכיוון ההורה לא מכיוון הילד. אם הילד ירצה הוא פשוט יוריד.

לק"י

מאז הספקתי לשים לה טיטול בנסיעות או ביציאות. אין בלבול והכל בסדר.

אפשר לנסות כמה ימים להושיב בשירותים מידי פעם, נגיד בבוקר/לפני המקלחת, ולראות איך הוא עם זה.

(הבנות שלי במשך תקופה ארוכה עשו בשירותים במקביל לטיטול).

וכמובן להתאזר באורך רוח, ולפנות את הרצפה מחפצים לא כביסים.....

עד שהם טיפהל'ה תופסים את העניין. לשנ"צ בהתחלה שלחתי טיטולי גמילה פול אפס ואחרי שבוע גם במעון ויתרו עליהם.

אני לא אוהבת לגמול ולהשאיר טיטול, בניסיון שלי עם הגדולים זה האריך את הגמילה והקשה עליהם (וגם עלינו).

אם הוא ממשיך במעון, אולי כדאי לחכות. אחרי שתחלימי ויהיו לך יותר כוחות וגם חופשת לידה יהיה לך יותר קל.

אל תשכחי שגמילה זה פספוסים מידי פעם לאורך זמן, יכול להיות שסביב הלידה זה יהיה כבד עלייך לנקות, להחליף, לכבס. ובקיצור, הבשלות שלך חשובה גם היא...

כי אני סטודנטית 

אני גם לא מצליחה לחשוב על ימים שלמים שנהיה בבית חוץ מאוגוסט שאז אני צפויה ללדת

מרגיש לי שלחכות להתאוששות שלי שאז יהיה כבר קרוב לגיל 3 זה מאוד מאוחר

אני ממש ההתלבטות קשה איך נכון לפעול בלי לגרום נזק לתהליך 

ואני חושבת שהגמילות האלה היו יותר קלות. ופשוטות.

כי אלי זה הרתיע הקרבה לילדים גדולים שעדיין לא גמולים. סריטה שלי

לא הייתי לוחצת אם זה בגללי ולא בא ממנו.

את יכולה לנסות, הכי הרבה תחזירי טיטול ותנסו אחרי הלידה.

הייתי מתחילה מסופ"ש ארוך (זה מה שאני עשיתי) או כמו שאחרות הציעו כאן, טיטול במעון ובבית לא.

בזה אני פחות יכולה לעזור כי אני לא נוהגת כך.

אני אוהבת לגמול מוקדם, הגמילות של הילדים שלי היו קלות יחסית ועשיתי סביב גיל שנתיים. אני בגישה שאת צריכה להיות מוכנה לתהליך, לקבל את זה שיש פספוסים ולהוביל את הילד לשליטה בצרכים.

את אחד הילדים לא היתה לי אפשרות טכנית לגמול מוקדם והגמילה אחכ היתה לו ארוכה יותר באיזור גיל שלוש. חודעת שנפוץ להגיד שהילד צריך להיות בשל ולחכות, אני פחות מאמינה בזה.

חושבת שכדאי להתחיל בשישי-שבת, להושיב הרבה על האסלה/סיר וביום ראשון כשילך למעון אפשר טיטול בשעות המעון, בדכ ילדים יודעים להפריד בין הבית למעון. אצלי מהר מאוד היו גמולים גם במעון.

אם זה סורט עדין יחסית אז מניחה שזה בסדר

אם משהו יותר אגרסיבי ופעיל- אי אישית היתי מחכה כמה ימים

פילאטיס מותר גם בהריון -ממליצה לך לגשת למורה ולשאול אותה איזה תגילים בעייתיים בהריון ולהמנע מהם

יש גם חוגי פילאטיס במיוחד להריון

גם בשבועות הראשונים של ההריון אפשר לעשות הכל, עיקר הבעיה זה אחרי שיוצאת הבטן.

(לפחות אצלינו בחוג פילאטיס, נשים בהריון עושות הכל עד שהבטן מפריעה להם, או נניח לשכב על הצד ולא על הגב, זה בשלבים יותר מאוחרים)

כשתגלי הריון, תגידי למדריכה שתדריך אותך בהתאם

ממליצה ממש!

לא מכירה ספציפית כי לא מהאזור, אבל בטוח אפשר למצוא ברשת

מחפשת משהו לעשות ביום שאחרי.. 

סדנת שוקולד

קטיף דובדבנים

לדוג דגים

לטייל ברגל במקומות יפים

יש לך המלצה למקום מסויים?

העדי שבמטבח סדנת שוקולד או כל מיני דברים בחיספין,

ויש סטודיו מנדרינה בנטור יש להם סדנאות נראה לי בזכוכית, 

תחפשי מספרים באנטרנט..

אני כבדה ממש ואין לי כח להליכות וכאלה

הצימר על הים אז יהיה לנו ערב שלם להנות ממנו

מחפשת משהו בסגנון של סדנה (ומזגן) כיפית, וממש אשמח אם למישהי יש הצעה קונקרטית למשהו מוצלח

פעם ראשונה שאנחנו מנסים אותו, מקווה שיהיה מוצלח

לא מצליחה לשלוח לך מסר 

הוא חצי דקה מהים

והוא חצי בית מלון כזה..

זוג עם 3 ילדים באותו חדר עלה לנו רק 650₪

שזה ממש מרגש לקרוא שאת בחודש תשיעי, אני זוכרת את ההודעה הראשונה שלך פה וב"ה... שיהיה בבריאות ובידיים מלאות!

תהנו מלא

פארק המעיינות מחירון - מחירי השכרת קלאב קאר ואופניים | תיירות ניר דוד

מקום ממש ממש חמוד ומומלץ בחום

לק"י

אלא אם כן יש שם סדנאות שונות.

זה באמת מוכוון לילדים אבל אני אישית ממש ממש נהנית שם בכל זאת. וגם יש חנות חמודה שאפשר לקנות קפה ופינוקים שווים.

בתשלום נמוך (200 שח אולי?) אבל לא בטוחה

קוראים לו פרופסור יובל ירון, נמצא ליד איכילוב 

נראה לי שהוא מקבל במודיעין וראשון לציון

ואני ממש רוצה להשיג תור מוקדם יותר ואין לי מושג איך לעשות את זה.. ממש מלחיץ אותי 😐

יש החזר ממכבי

נעזרנו בו בשני הריונות.

באחד מהם ליווה אותנו המון....

משחק שיתופי חמוד שבו הכבאים (כל המשתתפים ביחד) נלחמים נגד האש (שמתקדמת "מעצמה" לפי קובייה, נדמה לי).

מתאים לגילאי ארבע עד שבע בערך.

לק"י

יש בסגנון את "מר זאבי" שזה דומה ל"כבאים באים", אבל יש בו גם כמו משחק זיכרון.

בעיני הוא יותר מוצלח.

אני בעיקר אוהבת את הרעיון שזה משחק שיתופי ולא תחרותי...

ילדים בגיל גן מתים עליו ויכולים לשחק בו שעות.

בעיני הוא מתיש ומייגע.

אבל העיקר שהילדים אוהבים..

לוטי קרוטי- שהוא נחמד מאוד. ילדים אוהבים אותו. אבל הוא קצת על מזל.בתור גננת מכירה שמכינים לו קלפים מאתגרים יותר ש תגילי חשבון או קריאה לגן חובה. 

הכבאים באים- הילדים מאוד אהבים. אותי אישית הוא די משעמם וגם לא דורש כלום חוץ מספירה.. 

אולי צריך להנחות את הילדים לחשיבה כזאת,

אבל אח"כ לתת להם להחליט בעצמם על אסטרטגיית משחק.

הילדים שלי לקראת גיל 6-7 "פיצחו" את השיטה מה עומד ליפול בכל סיבוב אז בכלל מצחיק איך הם מתכננים בדיוק איפה כדאי לעמוד.

צודקת, לא כתבתי מובן

על פניו באמת נראה שהוא שטחי מבחינת דרישות..

בתור ילדה עפנו עליו

הגיוני שהביוץ קצת איחר בכמה ימים 

והגיוני שהבדיקות חיוביות במשך יותר מיום

אם תמשיכי לבדוק ותראי שהבדיקות חזרו להיות בהירות, סימן שהביוץ עבר

בדיקות ביוץ יכולות להיות חיוביות לגמרי גם כמה ימים

ממשיכים לבדוק עד שמתחיל להחלש ואז זה הביוץ סביר להניח.

כשמתחיל להחלש.

תמשיכי לבדוק היום-מחר..

ולא תמיד ביוץ הוא מדויק לפי התכנון

💐💐💐💐💐💐💐💐💐💐

הלוואי שתמצאי אור

ושיהיה לך טוב!

אם תרצי

יש מישהי בשם איילה פרקש

שווה לעקוב אחריה 

ואולי תוכלי להתייעץ איתה. 

ראיתי היום שהיא כתבה ככה-

מתמודדת עם קשיים בזוגיות, בביטחון העצמי או בהגשמה העצמית שלך?חווה משבר או חוסר שקט פנימי?הצטרפי לעשרות נשים שעברו אצלי תהליך ושינו את חייהן ואת הזוגיות שלהן.הכל נמצא בידיך, התחילי בצעד אחד,

 בואי נדבר 052-6779001

אשמח לקבל גם ממכן שאלות בווטסאפ: 052-6779001 אפשר גם במייל חוזר.

נשמע שאת באמת עוברת ועברת המון

טיבה של מערכת זוגית מושפעת לדעתי מהמון גורמים: 

מתקשורת, מערך עצמי, ממה שהבאנו מהבית, מכמה אנחנו מכירות את עצמנו ואת בן הזוג בר ובעיקר: מאיך שכל זה משפיע על היחס שלנו לבן הזוג. מה שנקרא דינמיקה

משקעים שהצטברו במשך שנים הם כאב וצער בלתי נסבלו לכן אני חושבת שכדי להתקדם צריך לשים את האצבע על הגורם המחולל של כל אותם מקרים שהיו, ולא להתרכז בכל מקרה לגופו. 

וגם, רוצה להאיר לגבי הנק' שבה את נמצאת עכשיו, שאולי זה שהיית בעמדה של ''לוחמה' עד עכשיו גרם לך להתרכז במאבק ולנסות. טעכשיו שאת כבר לא, והוא תפס את המקום שרוצה להילחם על הזוגיות, זה גרם לך לשחרר ולרצות להתקדם כביכול. 

אני חושבת ומאמינה שזה שלב חשוב בשבילכם. כל הזמן רצית שהוא יראה אותך. שישים לב שאת פה. עכשיו זה קורה. לדעתי את צריכה למנף את זה לטובתך ולרתום אותו למאבק על הבית

במיוחד אם עד עכשיו רק "'סחבתם' ולא טיפלתם באופן משמעותי

ובאמת, ילדים יכולים להכניס הרבה מורכבות למערכת הזוגית כי זה שינוי גדול בחיים שמשפיע על הרבה דברים. אבל שוב, אם לומדים מטעויות ולומדים לגעת בנקודות הקשות והכואבות, ומדברים על הדברים -- זה לגמרי יכול לשנות את הזוגיות לטובה

מסוגל להשתנות.

כנראה מנסה את מזלו

הערב ישבתי בסלון והוא לידי ולא הרמנו

את הראש אחד לשני

כל אחד בעיסוקים שלו

בטוחה שאם הייתי חשובה היה ניגש ומנסה לדבר, משהו?

אני בציפיה שישקיע בי

למרות שברור לי שלא

יש בי מלחמה של רגש מול שכל

כמו שאת איבדת אמון בשינוי

אולי גם הוא לא מאמין שישתנה ותשובי להאצין בו.אז למה לנסות..?

ואני כותבת את זה לא כדי להנמיך עת הקושי שלך, אלא כי אני בטוחה שזה עניין של שניכם

נדיר מאוד שאחד מבני הזוג סובל רק בגלל הצד השני. לרוב זה ריקוד של שניים

אני חושבת שכדי לתקן המינימום שצריך הוא להאמין שזה בר תיקון. והדבר השני ההכרחי -- להאמין שבןהזוג יהיה מגויס לתהליך וקשוב לצרכייך כל עוד הוא מביע את זה. אחרת, עת בעמדה שבה לא תוכחי לדייק את צרכייך ותנמיכי אותם כי לא נראה לך שבן הזוג יכול

אל תהפכי אותו למוגבל

ואל תמנעי מעצמך את הטוב שמגיע לך

אם את רוצה קרבה -- תביעי את זה. ככה מדייקים היענות לצורך. 

במצב של שבר, בעיקר, לא הייתי תולה תקוות בציפיות שמתאימות לזוגיות במצב תקין ביניכם. 

ציפיות תשאיכי לכריות כרגע. עכשיו זה הזמן לתקן באמצעות דיוק של צרכים. והרוב פה הוא תקשורת. 

כמה שכתבת נוגע, זה כאב שמילים לא יסבירו.

ואז כשסוףסוף היה נצנוץ של אור, של סוףסוף פוטנציאל לטוב  -זה שבר אותי עוד יותר.

כל כך מזדהה

אין לי מילים מנחמות

רק חיבוק❤ 

יהיה בסדר אני מאמינה..

מחכה לגשם שיבוא 

כל כך עצוב שיש כל כך הרבה שסובלות, סופגות והכל בשקט בשביל הילדים המשפחה והשקט ובפנים אנחנו מתפוצצות. 

ת 

זו השאלה שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו

לא צריך להתפוצץ

צריך להרים דגל

ולא לסחוב פגיעות של שנים

להאמין שמגיע לנו שיהיה לנו טוב

ולכוון לשם

זה לא גזירת גורל הרבה פעמים. אולי בחירות לא נכונות

חיבוק גם לך ❤️

עם זאת, לא יודעת מה את עוברת.... 

אם איכשהו התנסית בקטע של זוגיות על הפנים אז את יודעת למה אנחנו מתפוצצות מפנים. 

ניסיון לא קל והמון התחבטויות

טיפולים זוגיים שלא צולחים וכדו'ר

יש בעיה במקלדת אז יש פה שגיאות ותוספות,יפשוט לא ניתן למחוק ולתקן.ד   מרי 

אבל הנקודה היא -- שצריכה להיות בחירה במודעות בזה שמגיע לנו טוב.

ויש בזה הרבה עבודה מנטלית נפשית שלנו וצריך לכך תעצומות נפש. וודאי. זה לא פשוט.

אבל לדעתי, הטעות היא שיוצא שתעצומות הנפש הנדרשות כדי לנסות לתקן כל פעם יותר גדולות מאלו הנדרשות כדי להישאר במצב שלא טוב לנו. בגלל הייאוש מהשינוי. בגלל חוסר האמון בצד השני, בגלל ש'זה לא זמן טוב עכשיו', כי התרגלנו כבר וכו' 

אשמח אם יש מישהי בקהל שהיתה במצב קרקע, ניסיונות טיפול שלא צלחו ורגע לפני פרוק שהצליחו לקום, אבל באמת, באמת. 

א בתהי

שאם אכן יש אלימות נפשית או מילולית, הרבה יותר קשה לגייס את תעצומות הנפש האלו כי האישה עלולה גם ככה להרגיש קטנה וחסרת חשיבות אחרי שהקטינו אותה יותר מדי פעמים, לפעמים במשך שנים. וקשה להרגיש ככה שמגיע לה טוב באמת.

לא יודעת אם זה רלוונטי למקרה הזה, אבל חשוב לי לציין את זה שלפעמים זה יותר קשה ממה שנשים אחרות יכולות לדמיין, ומי שמצליחה היא גיבורה אמתית ופשוט השראה.

ולפותחת ולמגיבות, הלוואי שתמצאו הטוב שלכן כמה שיותר מהר. שולחת חיבוק, ושה' יתן לכן כח❤️

בכיתי את נשמתי עד שפשוט נרדמתי ב5

ועכשיו בעבודה ואין לי כח

רק רוצה חיבוק עיטוף שיגיד לי שהכל בסדר. זהו.

יש לך אפשרות לדבר עם המטפל?

יש מצב? 

לצערי, אין לי הרבה עצות טובות ותובנות. 

רק מאחלת לך שתיזכי לקבל  את כל הטוב שיש לעולם להציע לך. אם בנישואין האלו ואם אחריהם. 

חיבוק גדול גדול גדול. 

מוזמנת לפרטי אם תרצי.

כואב ממש לקרוא אותך

חווה בדידות כל כך גדולה בתוך הנישואין❤️

אני כאן כדי לכתוב לך שיש תקווה. ממש ממש יש.

והיא מתחילה בללמוד לאהוב אותך

להיות אישה ראויה, מוערכת, רצויה ואהובה

וזה מתחיל בתוכך, ובעיני עצמך

ומשם כלפי חוץ, ולא הפוך כמו שאולי נדמה.

יש לי הרבה לכתוב לך רק זמני קצר כרגע, בע"ה מקווה להמשיך מחר,

ובינתיים רק אגיד, אל תעזבי ידיים❤️❤️❤️

לך ולכל המזדהות❤️

בהמשך לתגובה שלך. מצטרפת לשרשור כאחת שחווה דברים דומים לאלו של הפותחת. 

כמו שכתבתי, עצוב מאוד שזה המצב של הרבה נשים. 

אם יש לך מה לכתוב בקטע של עידוד ותקווה כמובן ועם זאת למה, למה הם עושים לנו זאת. התחתנו אתנו ומתייחסים כאילו אנחנו לא קשורים אליהם. 

ט עולה  אמנאם יש לך 

בע"ה אכתוב כאן לכל המעוניינת...❤️

אוף יקרה נשמע שסחבת את זה שנים ועכשיו הגיעו המים עד נפש וזה מתפוצץ.לפני שאת מפרקת את החבילה אולי תנסי להסתכל על זה בעיניים של אמונה?כולנו מגיעים לעולם עם המבחנים שעלינו לעבור. נסיונות בזוגיות זה המבחן שכנראה ה' שלח לך (לא מגמדת בכלל את גודל הנסיון).את יכולה להתגרש, אבל המבחן יישאר.יבואו קשיים אחרים כמו לגדל ילדים בלי אבא.או אולי זה יתלבש בקשר אחר עם ניסיונות אחרים.את אומרת שהבדידות קשה, אבל את לא חייבת להיות בודדה. תקיפי את עצמך בקשרים עם חברות, עם משפחה שלך, תרומתי את הקשר שלך עם ה'. יש המון דרכים לחוות אושר וסיפוק מהחיים, קשר עם בעל זה רק אחד מהם. תסתכלי על התמונה הרחבה, תצאי מהמוחין ד'קטנות!ממליצה מאוד על ספרים של הרב ארוש, הם חיזקו אותי מאוד בזמנים מאתגרים.

לא מחליפים בחברות, ילדים, משפחה

זה לקבור את הכאב ולהיות עדין מתסוכלת. 

אני לא אמרתי לקבור את הרגשות ולהתעלם מהכאב, זה גם בלתי אפשרי.

פשוט הדרך שלי זה לקחת אחריות על מה שכן ביכולתי לשנות. 

 קשר עמוק, חזק, חם עם בעל זה משהו שכולנו שואפות אליו, אבל זה מאוד מאוד קשה להגיע לזה. זה לוקח שנים של עבודה וגם גדילה אישית של כל אחד מבני הזוג. זה תהליך, זאת דרך לעבור. וחבל שהדרך לשם תהיה מלאה בבדידות וכאב.

יש כאלה בנות מזל שיותר קל להן ומהר מאוד הקשר הופך להיות עמוק ונטול אגו, אבל אם תשאלי כאן בפורום לרוב הנשים זה למשהו שלא בא בקלות, זה לוקח זמן וצריך להאזר בסבלנות, בתפילות ולא להתייאש.

ולהפסיק להיות פסיביים, לחכות מבעל שישתנה או משמיים שיקרה משהו. כי שום דבר לא קורה מעצמו. 

כשיש ראייה רחבה ותקווה שזאת הדרך, שזה בסדר שדברים לא קורים במהירות ולא צריך להבהל מזה, העיקר שאני בכיוון הנכון, אני גדלה, יש לי קשרים משמעותיים שמספקים אותי (גם אם הקשר עם בעלי עדיין צולע), יש לי קשר עם ה', אני לא לבד בעולם, מקבלים מזה הרבה כוחות וחיות.

וכן, אני מאמינה שבן זוג הוא מראה שלנו וככל שאנחנו גדלות הוא גדל ביחד איתנו (גם אם בקצב איטי יותר לפעמים)

בכל אופן, בואי חא נתעלם שאת מדברת פה על קשר בריא שלוקח זמן ליצור. 

הפותחת ציינה בדידות מסוג שלא אמורה להשתנות, מסוג שבעלה בלי רצון להיטיב... 

ככה השתנע

וזו מציאות בחיים שקיימים בעלים בעייתיים. 

אבל נשמע מהפותחת שכל המסביב כן ממלא אותה

ודווקא החסר מהבעל שובר אותה

מבינה אותה כלכך! בלי קשר למה השיח עם בורא עולם,

או חברות…

בתכלס, במצב כזה, שהמצב הזוגי כלכך קשה, למי יש חשק או זמן לחברות? כל מה שבא לך זה לקבל איזה מילה טובה ממי שנמצא איתך והקים איתך חיים.

ולך קשר עם חברות זה לא מה שהיה עוזר 

אני יכולה להגיד רק מניסיון שלי מה שראיתי על אמא שלי שהתמודדה עם נישואים לא פשוטים, החברותאמת שלה עזרו לה בהתמודדות 

נשמע קשה ממש.....

את גיבורה וחזקה ומדהימה,נשמע שעברת דברים מאד בלתי נסבלים

מה עם הילדים? 

חיבוק ענק ומלא כוחות..

רק אגיד ואומר שאני ממש מבינה אותך!

ואפשר לשנות הכל אבל קודם תבדקי אצלך מה מפריע לך לרצות את השינוי ממנו.

אני יכולה לפרט בפרטי מה עזר לי

וזה שיחרר המון כעס/עצב שהיה בי

שולחת לך חיבוק ענק ומנחם! אני יודעת שזה מה שאת צריכה

❤️❤️❤️

קודם כל יקרה שולחת חיבוק גדול

זה כאב כל כך גדול הכאב הזה שאת מתארת❤️

והחוייה הזו שאת נותנת ומוותרת על כל כך הרבה 

ובתמורה מקבלת יחס כזה היא כל כך קשה❤️❤️❤️

אני רוצה ברשותך לנסות להאיר איזשהו כיוון.

קודם כל על נושא הויתור.

כל כך נפוץ ורווח שנשים מוותרות, וגם מוכוונות לוותר בשם שלום בית בצורה שרק הורסת אותו.

בגלל שכתבתי על זה באריכות ממש לא מזמן ברשותך אני מקשרת פה תהילה נחשון - כמה מילים על ויתור (*) אחת התופעות שיוצא לי... | פייסבוק

מעבר לזה, יש לנו כנשים נטיה לחשוב שככל שנבטל את עצמנו ואת צרכינו

נהפוך לקדושות מעונות וכולם יתפעמו מרמת הויתור וההקרבה שלנו,

אבל למרבה הצער (או שלא צער, תלוי איך מסתכלים על זה) זה בדיוק הפוך.

ככל שאנחנו מתייחסות אל עצמנו בביטול, לא סופרות את עצמנו ואת הצרכים שלנו, שמות את עצמנו בסוך סדרי העדיפויות

ככה יתייחסו אלינו גם מסביב.

לא מתוך רוע חלילה, אלא זה מנגנון טבעי. 

האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ומתייחסים אל עצמנו  הוא האופן שבו

תופסים אותנו ומסתכלים עלינו.

ואם נלך עוד צעד קדימה, המנגנון הזה שה' טבע במציאות בנוי בעומק כדי להדהד לנו

מקומות שצריכים ריפוי ותיקון בתוכנו.

החלק הטוב פה, שזה לא תלוי בו, זה תלוי בך עכשיו.

כשאת תעשי שינוי בתוכך. כשתלמדי לספור את עצמך, את הצרכים שלך  כת הרצונות שלך

לתת לעצמך מקום  להיות נוכחת ולהביא את עצמך לידי ביטוי,

שבשביל זה את וכולנו כאן בעולם הזה,

בע"ה גם היחס שישתקף אלייך יהיה אחר.

אם בא לך כתבתי כאן מדריך חינמי שעוסק בזה ובעוד כמה טיפים לנשים שרוצות להיות אמהות ונשים יותר נוכחות ומוערכות.

מוזמנת ומוזמנות באהבה להוריד❤️ 

https://at-ori.ravpage.co.il/madrich4f

ובעיקר אל תוותרי על חיים בריאים וטובים,

הכאב הזה כאן כדי להצמיח אותך

כשרציתי לשפר את התקשורת בזוגיות, עברתי כמה שלבים:

1. הבנת היתרונות והחסרונות שלי- היתרונות כדי להעריך את עצמי והחסרונות כדי לקבל ולאהוב את עצמי ביחד עם החסרונות וכדי לא להבהל/ להפגע כשמישהו מזכיר אותם.

2. הבנת הצרכים שלי- כדי לדאוג לעצמי וכדי להסביר בשעת הצורך עליהם.

3. הבנת הטריגרים שגורמים לי להפגע בתקשורת הזוגית

4. הסבר ושיקוף הטריגרים לבן הזוג, עד לשיתוף פעולה שלו ולשינוי דיבור/ התנהגות מצידו

5. הבנה על מה אפשר לוותר ועל מה אי אפשר (לוותר רק על דברים ששלמים איתם)

6. הבנה שהצרכים שלי הכי חשובים, כי אם אני מרגישה פגועה/ חסרה זה ישפיע באופן ישיר על המצב הרגשי והפיזי וממילא על היכולות לתפקד/ לתקשר

7. הבנה שניהול בית עם ילדים מביא מצבים מורכבים שגורמים לעיתים לפגיעה בתקשורת ובהתנהלות הזוגית. אם נמצאים במצב מורכב עם הילדים, לא כדאי להשליך אותו על הזוגיות אלא לזכור שהטריגר אצל הילדים ובן הזוג לא אשם.

8. הבנה שלפעמים התנהגות חריגה של בן הזוג נובעת ממצוקה/ מחוסר מהבנה ואפשר להיות סלחנים כלפיה, אבל רק אם באמת סלחנים והיא לא נשארת כפגיעה.

נראה לי שלנשים יש יכולת הרבה יותר טובה לעשות את כל הסעיפים הנ״ל ולנהל את התקשורת הזוגית. בכל מקרה מספיק שאחד מבני הזוג פועל נכון, זה בדר״כ גורם לשני גם להשתנות.

כל הנ״ל נכתב לגבי בן זוג נורמטיבי, צריך להיות עם יד על הדופק מתי התנהגות חורגת מהנורמה ולסרב לקבל אותה.

לי בהריונות זה הדבר היחיד שעזר. 

פשוט שהחדר יהיה ממש קר, להגביה את הראש עם עוד כרית ולשתול מים קרים לאט. 

בהצלחה, מקווה שזה יעזור ❤️

אבל נרדמתי באיזה שלוש וחצי והתעוררתי בשש.

עכשיו טיפה יותר טוב

כי הוא יכול להגיע מאוחר למשרד ואני לא, 

והוא מסיים מאוחר ואני עובדת קרוב ומסיימת מוקדם

בעלי אברך.

אני מפזרת ואוספת את הילדים.

בבוקר זה בדרך לעבודה שלי, ומסתדר עם הזמנים.

בצהריים אני לוקחת חלק מייד אחרי העבודה, ואחר כך יוצאת שוב לאסוף את הקטנה.

בעלי יוצא מוקדם וחוזר יותר מאוחר, אז הוא לא משתתף.

בשישי בצהריים בעלי אוסף את הילדים כי הוא בבית ואני מבשלת ומנקה.

בעלי בישיבה באזור, אז הוא יכול לעזור לי במקרה הצורך.

היו תקופות שהיה לו תפקיד באופן קבוע. כשעבדתי רחוק מהבית, או שהזמנים לא הסתדרו לי.

כי אני מורה אז מספחקה לשים במעון ולהוציא ב4.

נראה מה יהיה שנה הבאה עם הגן

גם מפזר/ שולח וגם אוסף/ מקבל

הוא אברך ויש לו גמישות בשעות

בעבודה שלי יש פחות גמישות

ביום שישי אני בחופש ואני מפזרת ואוספת

ואני אוספת בצהריים. 

מתחיחה לעבוד מוקדם אז לחוצה בבוקר ולא מספיקה להוציא אבל משאירה אותם מאורגנים ליציאה

הגדולים חוזרים לבד 

הקטנה בהסעה.

ומחכים לאמא לבד בבית בערך שעה.. 

כל יום הלב נצבט מחדש שהם חוזרים לפני לבית ריק. 

אז מי שהאוטו אצלו.

אם זה קרוב ברגל אז מי שמסתדר לו יותר בשעות

בד"כ אחד יוצא מוקדם ואוסף והשני מפזר ונשאר לעבוד עד מאוחר.

כל אחד עובד מהבית לפחות יום אחד,

שנינו עובדים מחוץ לעיר.

גם הילדים הגדולים אוספים לפעמים את ילדת הגן ב16:00

בד"כ אחד ההורים מגיע עד 17:00 שזאת שעת האיסוף מהמעון, אם יש בלתם אז גם את הקטן הם אוספים.

למה? כי שנינו עובדים משרה מלאה חח 😜

בימים שאני מתחילה מאוחר אני מפזרת, ולהפך.

איסוף בדרך כלל נוסעין ביחד וכל אחד הולך לגן אחר

בדכ..

רוב השבועות אני נשארת יום אחד עד מאוחר, והוא או ההורים שלי אוספים

למה?כי הוא אברך ושעות הלימוד שלו הן תשע עד שש אז הוא יכול ככה להגיע בזמן, ואני גמישה יותר בדכ אבל צריכה לעבוד הרבה שעות אז מתחילה מוקדם 

וגם מפזרת

עכשיו לא עובדת,

וגם שעבדתי פיזרתי ואספתי..

האיסופים.. אני עובדת קרוב אז מספיקה להגיע בזמן בבוקר לעבודה, ומסיימת מספיק מוקדם כדי לאסוף בזמן.. 

האמת? קשוח, ואני עדיין מרגישה שאני צריכה לקבל על זה צלש, אבל בסופו של דבר מתרגלים..

לאסוף את כולם

עובדת קרוב יותר במשרה קטנה יותר 

בימים שהוא עובד מהבית הוא מפזר 

הוא יוצא לפני ואוסף בחזור את הגדול מבית הספר

את שאר הילדים אני אוספת, מסיימת קצת יותר מוקדם.

בדרך לעבודה, עכשיו בחל''ד אז בעלי.

והאיסוף בסוף יום בד''כ האחים הגדולים. 

שנינו עובדים מחוץ לישוב עם נסיעה. מפזרים חצי חצי כשהשני מתחיל לעבוד יותר מוקדם. לרוב אני אוספת. הוא בשישי ועוד פעם אחת בשבוע. כל שנה סנכרון לו''ז מטורלל מחדש. אני כבר בסטרס איך לעשות את הסודוקו לשנה הבאה בגלל החלפת יום ישב''צ באחד המקומות ועוד משתנים של הילדים. קשוח. 

בשישי בעלי מפזר ואוסף

למה? כי מבחינת שעות העבודה בעלי מתחיל ב9-9 וחצי ואני יכולה להתחיל ב6 וחצי.

כוויכול שנינו גמישים בשעות אבל אצלי יותר סלחניים ליציאה מוקדמת ואצל בעלי יסתכלו על זה בעין פחות טובה.

יום אחד בשבוע בעלי עובד מהבית אז הוא גם מפזר וגם אוסף ואני עובדת עד מאוחר ועושה קצת שעות נוספות.

כשאני לא יכולה (וזה כמה פעמים בשבוע בד"כ) אז הוא מפזר או אוסף או גם וגם תלוי מה הצורך

שנה הבאה הוא יקח למעון ואני כנראה אחזיר, חוץ מיומיים בשבוע..

שנינו בעיר אבל אני מורה וגם האוטו אצלי

לעיתים רוקות א הוא צריך להגיע מוקדם במיוחד או לצאת מאוחר אז אני גם מתגייסת לעניין

ממש ייבש אותי בנוסף לקושי עם השאיבות חלב🥵

תקני סיסטיין או טיפות מלאכותיות אחרות ובעז''ה תרגישי שיפור.

ובזכותך אני הולכת עכשיו לטפטף לי טיפות

וגם לא נראה שיעזור

כי זה החום שמייבש

התכוונתי כמובן בחוץ

במצבי חום קיצוני זה הגיוני אבל כשיגרה זה דורש התייחסות

האמת גם מסכים ופלאפונים משפיעים

לפני כן לא היה לי

היום היה בלתי נסבל..

אבל באמת קשה לי בקטע אחר

אז מקווה שלא כל הקיץ ייראה אצלך בדיןק ככה

העיניים שלו היו ככה נפוחות

פעם אפילו היה שנייה לפני אישפוז, צריך לדעת מה הטיפול הנכון

תתני שוב פניסטיל,

ואם לא משתפר, תלכו לרופא.

רפואה שלימה!

לפעמים מתן אנטיביוטיקה בשלב מוקדם חוסך אשפוז. רפוא"ש

תמיד זכור לי כמאתגר…

לא היתי לוקחת שום יועצת שינה

יש להם בגיל הזה קפיצת גדילה בשילוב כמה דברים

תקראי❤️

אני זרמתי… ולאט לאט ראיתי שיפור והקלה

תודה לך ממש!!!!

כתבת 'אוכל כוס ירקות ופירות' - האם באמת זה רק ירקות או פירות או שהתכוונת מזון טחון? 

פירות וירקות זה בריא וטוב להתחלה אבל לא יכול להחליף ארוחה, כי זה לא משביע וגם לא מספיק מזין. כדאי להשתדל לשלב בכל ארוחה חלבון, פחמימה ושומן בריא ( מרק עוף טחון עם ירקות, פירות עם טחינה/שקדיה וקוואקר, חביתה עם גבינה ופרוסת לחם, וכדו'). 

בערב אולי לנסות להוסיף דייסה לבקבוק? 

או לתת ארוחת ערב שתהיה בה דייסה? 

אומרים לי שיניים

בפועל, עדיין לא יצאה השן הראשונה

אולי באמתצ נחזור למרוח טיג'ל.. כי אקמול לא עזר

וגם מרגיש לי מוזר כל לילה מחדש להביא אקמול..

בקושי ישן ביום וגם בלילה קם כל רגע

זה כזה מעבר אצלם מתינוק קטן לגדול יותר ולכן אולי מתנהגים בבלבול

גם אני לא הייתי לוקחת יועצת 

חיבוק ומחזיקה לכם אצבעות

זה באמת מתסכל ממשששש

כתוב ברשת שזה משבר של גיל 9-10 חודש

אנחנו רק בתחילת החודש התשיעיייייייי  

וגם לי כולם מסביב אמרו שיניים עד שנמאס לי לשמוע על זה כבר

בלילה אם אתם בענין שימו אותו אתכם במיטה שמתעורר ככה יחזיק מעמד יותר רגוע ומסתבר שירגיש מוגן וירדם

לנו זכור שזה היה ענין של חודש בערך

אבל עבר בסוף

חיבוק

לגבי האוכל - אצלי בגיל הזה חזרו לאכול כמו תינוק קטנטן. כל שעה וחצי-שעתיים ארוחה (במהלך היום). נתתי להם לסירוגין מטנה/הנקה ומזון מוצק. כלומר בין חלב לחלב היה 3 שעות ובין ארוחת מוצקים לארוחת מוצקים היה 3 שעות אבל בתכלס הם אכלו כל שעה וחצי ארוחה.

מקסים איך כל חודש יש תרוץ אחר למה השינה זוועה חחח יעודד אותך שזה עובר בסוף?

עד גיל שנה אין בעיה עם אוכל בלילה ואצלי עד 1.4 הוא אכל בלילה. אולי אפשר לנסות להביא לו מצקים משביעים יותר- עוף, פחמימות וכזה.. אבל ממש הגיןני שהוא אוכל בלילה

אם מתאים לך- לנו בשלב הזה עזר רק לינה משותפת 

תנשמי שניה ...

זה מה שאני הייתי עושה 😅

כשהוא מתחיל לבכות בשעה חמש בבקר, אולי הוא פשוט רוצה לקום?

פעם עשיתי את זה בהתאם לילד שהיה מתעורר עם השכווי.

את כל הסדר וארגון של הבית מהלילה דחיתי לבקר, והלכתי לישון מוקדם יותר.כך שזה לא היה קשה מדי השינוי סדר יום הזה.

אוף עם היועצות שינה האלההה

וחיבוק. נשמע כמו גיל 44 חודשים הסיוטיי

אין פה חוק שבל יעבור, זה הכל תלוי בתינוק 

תינוקות לא חייבים לאכול בלילה עד גיל שנה אם הם אוכלים יפה במהלך יפה 

ולפותחת - כל שעתיים לאכול בגיל שנה, אפילו שלא אוכל מנות מוצקים מלאות, נשמע לי הרבה

יכול להיות שהוא תלוי בבקבוק כדי להירדם, ואז כל מעבר ממחזור שינה אחד למשנהו הוא צריך את הבקבוק

וגם, זה גיל שבו הם לומדים הרבה דברים חדשים. כמו לעמוד, לשבת וכו', וזה מרגש אותפ והם רוצים להיות ערים הרבה שעות

אז גם זה צריך לקחת בחשבון

ולגבי הקימה ב5 בבוקר - אולי הוא רוצה לקום לתחילת היום שלו? 

היא נצרכת. אלא אם הילד עצמו לא קם --בעצמו--..

אלה הנחיות משרד הבריאות, והנחיות של מי שלמד מעט רפואה והתפתחות הילג. 

מרופאים במקרים דומים

יש בזה דעות וגישות שונות

ברור שאני לא בודה מלבי..

אבל בהחלט יש יועצות שינה שבודות מליבן..

וזה ההבדל, כשזו הנחיה מרופא אישית, וכשזה הנחיה מיועצת שינה.

כמויות האוכל ביום מאוד קטנות ממה שאת מתארת

וגם השנצ קצר יחסית

אי אפשר לדעת אם זה העניין ומה בדיוק הילד *שלך* צריך אבל אני הייתי מנסה בכיוונים האלה.

אם הוא אוכל בלילה 180 הוא צריך את האוכל הזה! לא נשמע לי הגיוני לנסות לגמול מאכילה בלילה במצב הזה

לדעתי שווה לנסות להעשיר את הארוחות מוצקים במהלך היום כי מטרנה הוא לא רוצה יותר

הכי פשוט זה להוסיף יותר שומן בריא וחלבון לארוחות הטחונות כמה שהוא זורם אתכם ולהוסיף עוד ארוחת מוצקים עדיף לפני השינה

אפשר לנסות יותר מזון אצבעות לפעמים ככה הם אוכלים יותר

או דייסה בבקבוק אם הוא יסכים לקחת, אולי בארוחה הלילית הראשונה שהוא זורם על בקבוק לפי התיאור שלך

ביום צריכה להיות שינה של לפחות שעה וחצי שעתיים בגיל הזה. שווה לנסות להתאמץ להאריך לו את השנ"צ או להוסיף, טיול בעגלה או מנשא או רעיון דומה

ואם עוד אין לו שיניים אז זה ממש ממש מתאים לתיאור. אפשר גם לנסות למרוח משהו להקלה

בהצלחה!!!! מתיש ממש לילות כאלה.... 

לנסות להאריך לו את השנצ

וכן להקדים את ההשכבה בערב ל18:30

רק רוצה להגיד לך שזה הבעל שהקבה ייעד לך!! ורק את יכולה להיות העזר שלו, ורק בך בורא עולם סמך שתוכלי לתת לו את כל מה שהוא צריך בשביל שיפרח (כמובן שזה גם הוא אלייך אבל אני מדברת ספציפית עלייך) 

אז תנשמי עמוק ותתפללי!

חיבוק

האמנת בו, חשבת עליו שהוא משהו מסוים ופתאום גילית שזה לא כך

קודם כל חיבוק ענק על התחושות הקשות ועל מה שאת מרגישה כלפיו עכשיו.. 💙 

דבר נוסף הוא שאני מרגישה שעשית עבודה עם עצמך, הוא גם ככל הנראה, השאלה היא אם עשיתם גם עבודה זוגית להחזרת האמון והחיבור ביניכם?

יצא לכם לדבר על זה?

חשוב שתעלו את הנושא, ותחשבו איך אתם משיבים את האמון חזרה 

ואם אתם לא מצליחים כדאי להעזר במישהו חיצוני

אמון זה אחד היסודות החשובים לבניין הבית 

שוב חיבוק גדול 💙

מבחינת דימום זה משתנה מאחת לאחת

תודה לך. 

מבחינת מניעה.

לגבי כתמים אצלי לא מתחילים כתמים מאיחור חד פעמי אבל יש כאלו שזה משפיע עליהם. 

עד עכשיו שמרתי בשקיות בארגז מצעים שלנו, ממוין לפי גיל ועונה (נגיד 12-18 קיץ וכו). 

חסרונות: 

*נגמר המקום בארגזי מצעים... 

*תמיד יש את הבגד שנשאר בארון ליתר ביטחון עם עדיין יהיו לילות קרים/מחזירים בגדי החלפה מהמעון אחרי שכבר אחסנתי את בגדי העונה וכו ואז זה נכנס לאחסון בשקית אחרת והכל מתבלגן ולא מוציאים ומשתמשים בילד הבא :/ 

*יש שלב שהילדים כבר צריכים לא בדיוק את הגודל שכתוב, למשל אחד הילדים רזה והשני יותר מלא ואז כשאני מוציאה לפי הגיל שאחסנתי בשימוש של הגדול כבר לא מתאים לקטן ולהיפך 🤷‍♀️

ניסיתי לעבור עכשיו לשקיות וואקום, אבל הן נפתחות לי באחסון :/ וגם אי אפשר להציץ בקלות מה יש, זה כזה יותר הרמטי ושוב מרגישה שזה לא נח לי להתנהל ככה

רק אני מסתבכת עם זה?🙈🙈

ככה הייתי עושה ואלה בדיוק הבעיות שלי!

עוקבת בתקווה לעצות פלא...

מגניב. כנראה אלה השיטות הסטנדרטיות ;)

כיף לשמוע שיש עוד כמוני❤️❤️

בגדים במידה רלוונטית של הילד לכל העונות נמצאים בארון ביחד, הבגדים של העונה הנוכחית נמצאים מקדימה.

בגדים שקטנים על הילד אני מוסרת, לא מעבירה מילד לילד כי יש לי פערים גדולים.

נראה לי שרלוונטי לשמור עד שנה לילד הבא, כי אחסון גם עולה כסף (הארון) וגם עולה בזמן וכוח ולא תמיד שווה את החיסכון הכספי.

זהו, שלאחרונה חשבתי שבא לי כבר למסור ודי. 

אבל אצלי הרווחים הם של שנתיים וחצי כזה, וכל עונה לקנות שוב הכל לארבעה ילדים זה יקר😬

ואין לי כ"כ ממי לקבל...

בס״ד

החסרון הגדול: טופס הרבה מקום.

היתרונות הגדולים: חוסך לי המון כסף והמון מאמצים של ריצות בחנויות. סתם דוגמה, בשבוע שעבד החלטתי שהבן שלי צריך עוד חולצות קצרות. פתחתי את הקופסה המתאימה ומצאתי איזה 8 חולצות מעולות בשבילו מאחיו הגדול. זה כזה מקל... 

שומרת רק בגדים במצב מצוין.

מאחסנת בקופסאות מפלסטיק שקופות גדולות. עש כאלה מתחת למיטות ואחרות במגדל קופסאות באחד החדרים (לא אופטימלי אבל זה מה עש כרגע).

כל קופסה מכילה גיל אחד / מידה אחת בלבד.

בכל קופסה אני מכניסה דף למעלה ופתקים בצד (בצדדי הקופסאות) כדי שמיד אוכל לדעת מה המידה. הבגדים מקופלים לפי שיטת מרי קונדו כך שקל יחסית לראות מה יש בפנים ולשלוף גם בגדים בודדים. 

מה שתיארת על הבגדים שלא הוכנסו לקופסה ביחד עם כולם - מוכר ומעצבן... אבל לפחות קל לפתוח את הקופסה המתאימה ולהכניס.

האם זה הופך את מלאכת סידור הארון לקלה ואהובה? בכנות - לא. אבל זה פעם בשנה בערך, אז שורדים את זה 🙂

מתלבטת אם אמשיך עם זה לתמיד. כרגע היתרונות עולים לי על החסרונות, אבל מבינה מאד את מי שמעדיפה למסור וזהו.

(עוד שיקול - אין לי ממש ממי לקבל בגדים טובים. ניסיתי קצת בקבוצת ״אימהות לא אוגרות״ ולא השתכנעתי. אז זה די מניע אותי לשמור דווקא. יתכן שאם הייתי מקבלת קבוע מקרובי משפחה בגדים במצב טוב הייתי פועלת אחרת. אולי.)

אגב אחרון - הבגדים האלה הם הדבר היחיד שאני שומרת. בכללי אני מאד מאד לא אוגרת ומוסרת כח מה שלא בשימוש אצלנו.

בהצלחה!!

זהו שאני בנאדם ממש מסודר בגדול (ודברים אחרים הצלחתי לאחסן בצורה יעילה ושאני מרוצה ממנה, כמו חומרי יצירה למשל.. אחסון נח של האוכל במקרר ובארונות וכו), וחלק ממה שמשגע אותי זה שאני לא מצליחה לפצח את זה. כנראה שאין דרך קסם🙈

אז לא נראה לי שאסתדר עם ערימת קופסאות בחדר...

אבל תודה על השיתוף! מעריכה מאוד את הפירוט❤️❤️ אנסה לקחת מזה מה שמתאים לי (ונשמע טוב הקיפול בשיטת קונמרי)

וכשצריך קונה חדש או מקבלת? 

בסוף עונה לשנה הבאה, והמחירים ברצפה..

בעיקרון כרגע זה בשקיות ואקום (אלא שהאוויר יוצא מהן בקלות מדי), ועל כל שקית רשומים מין, גיל ועונה.

את בגדי הבנים התחלנו לשמור לאחרונה במחסן - כי הבגדים עוברים ישירות מבן לבן, וכרגע עוד אין לנו בן באופק (אז שמורים שם הבגדים של הגילאים הקטנים).

בגדי הבנות שמורים בארגז מצעים (יש לנו שלושה, אז אחד מהם רק לבגדים והאחרים למצעים). גם אצלן - חלק עוברים ישירות מזו לזו וחלק נשמרים עד שתהיה בת בגודל המתאים.

(אמא שלי טוענת שאני מגזימה, אף שגם היא הייתה כזו. היא הפסיקה עם האחסון הזה אחרי עבודה עצמית וגם אחרי אובדן...)

כיף שיש מחסן.. 😁

ומעניין אם יש באיזה שהוא מקום שקיות וואקום איכותיות שלא נפתחות🙄

רק בגדי שבת או דברים יקרים יותר שגם נשמרים טוב

וגם בגדי ניובורן נשמרים טוב

כל השאר מוסרת.

האמת שגם הרבה בגדים מסיימים אצלי במצב שלא שו רים. אנע קונה מעט ומכבסת הרבה אז הם עושים את שלהם ולפח.

היה פעם שקניתי מראש בגדים זולים ולא כזה איכותיים, בהנחה שזה לשימוש של עונה ואז הלאה..

אבל תכלס ביאס אותי להלביש להם בגדים כאלה שבסוף העונה כבר נראו קצת סמרטוטיים🙈

וגם יש משו נח בזה שכשצריך אפשר לשלוף, ולא צריך לדאוג לקנות ישר בתחילת העונה

תודה שכתבת 🙏🙏 

אני קפלתי וסידרתי בדפים בלי שקיות

כמו בחנות בגדים

לפי גיל ועונה

מדף א'- גיל שנתיים בנות קיץ

מדף ב' גל שתיים בות חורף

וכו

כתבתי פתק ותליתי בדלת הפנימית של הארון 

שמסביר מה הכותרת של כל מדף

יש לי 2ארוניות

אז באחת בגדים לשלב הבא או לעונה הבאה של כל ילד-הארון הנגיש יותר

ובשניה בגדים שקטנים ושומרת לעתיד הרחוק יותר

את כל השקיות זרקתי

כי תמיד לא זכרתי מה יש או אין

וככה היתרון שהכל גלוי לעין, נגיש-אפשר להוסיף או להוציא חופשי

ומסודר בראש

זרקתי הרבה כדי לצמצם כמויות 

מדפים? 

אבל אז זה תופס מלאא מקום בארון.. תכלס אין לי :/

וגם עד איזה גיל זזה מחזיק לך? 

אשכרה יש לך בארון אחד מגיל 0 עד גיל 8 נגיד? כל העונות? כולל חורף שתופסים הרבה יותר מקום🙈

ואם שמרת רק את הבודדים הטובים מכל עונה, זה עדיין דורש לקנות עוד השלמות כל עונה מחדש...🤔 

בגדים שקטנים על הקטנים ועוד לא נולד הקליינט הבא שלהם- שומרת בארגזי אסון גדולים מעל הארון וץבאיזה מדף אחסון שיש

זה בעצם בגדי תינוקות וקטנים שלא רלוונטים עד הילד הבא ..

אבל את כל מה שיש או יהיה לו קליינטים 

אז כן קיפלתי בערמות גבוהות וצמודות במדפים

בכל מדף 4 שורות

ככה שזה לא יוצא יםםם מדפים

וזה גם מעל גיל 8

אבל כן צימצמתי 

כי במילא בייסיק נהרס מתלכלך דוהה נקרע..

אבל סוודרים שמלות פיג'מות מעילים וגם מכנסים וחולצות

6 מדפים קטנים יחסית-או סטנדרטים

ו2 רחבים עמוקים וגבוהים

זהו...

לא תחתונים ולא גרביים.

הכל בשקיות וואקום

ב״ה יש לנו מחסן אז בתוך קרטונים במחסן

מסודר לפי נושאים ,גילאים, בן או בת.

זהו שלנו אין מחסן.. אולי זה הפתרון פשוט😅

ומאיפה השקיות? 🤭

בכל מיני גדלים.

מעבירה

התעסקתי עם זה והחלטתי שלא שווה לי את המאמץ, הזמן והמקום

גם נהנית להתחדש

וגם, יש לי בן ובת בלי הריון באופק

שמרתי קצת בגדי ניובורן וזהו

שקשור לתחזוקת בית שאני מרגישה שאני מתמודדת איתו טוב.

קודם כל, אין לנו הרבה בגדים.

במהלך כל השנה, כל בגד שאנחנו פוגשים והוא כבר במצב לא טוב או שהילד הרלוונטי לא אוהב- יוצא מהארון אחר כבוד. 

וגם בין הילדים- אני שומרת רק מה שישמש אותי בטווח של שנתיים/שלוש. מעבר לזה- מוסרת מוסרת מוסרת, וסומכת על הקב''ה שידאג שיהיו לי בגדים חדשים כשנצטרך (בד''כ אחסון ארוך גם הופך את הבגדים למכווצ'צ'ים כאלה, או יוצר כתמים צהובים. והבגדים גם פשוט יוצאים מהאופנה...).

התוצאה היא שאין המון מה לשמור. אז באחד הארונות בגדים אני מקדישה את הדלת העליונה של הארון לכ----ל הבגדים שכרגע לא לובשים. פשוט מקופלים בערימות. יש שם בגדים של 5 ילדים (המתבגר שלי לא מחליף קיץ/חורף)- והכל נכנס בצורה אמנם דחוסה אבל שאפשר לשלוף את הבגד ים אם הולכים לאילת בחנוכה.

לוקח לי בערך שעה להחליף ארונות קיץ/חורף (עם עזרה של הילדים).

קל לי למסור, כי לקטנים אני מקבלת מהמשפחה (לפעמים מה שמסרתי להם קודם...) או קונה ביד 2, ולגדולות כבר יש טעם משלהן, ובד''כ לא ילבשו מה שיש אלא רק מה שהן בחרו.

עכשיו ילדתי, ובלי ששמרתי אפילו בגד אחד הגעתי למצב שאין לי מקום בשידת החתלה לכל הבגדים שקיבלתי רק ב-NB. ובכללי, הילד מסודר לפחות עד גיל שנה...

אז אני ממש לא רואה טעם לשמור.

לפחות חלקם (בעיקר של הבנות).

ואופנות משפיעות רק בגיל גדול - לא רואה סיבה שילדה בת שלוש לא תוכל ללבוש בגד שנקנה לפני עשר וחמש-עשרה שנים... וגם לא בגיל שמונה ואפילו עשר.

והחלפת ארונות אצלי לוקחת חמש דקות, פשוט כי אני לא מקפלת

כן היה כדאי שהייתי ממיינת לפני האחסון וזורקת את הבגדים הפחות טובים, אבל לזה אין לי כוח...

בכל אופן, זה נחמד שלא צריך להתרוצץ ולחפש מתלחה חדשה לכל ילד בכל תחילת עונה (ואין לי כמעט ממי לקבל בגדים... יש לי מעט אחיינים יחסית ורובם קטנים מהילדים שלי...)

סליחה שחלקתי עלייך...

שהקטנים שלי מוקפים בבני דודים, אז אני מעבירה אליהם ומקבלת חזרה במקום לשמור אצלי בשקית...

בגדים שלא בשימוש בגלל העונה, כלומר יהיו בשימוש בעונה הבאה- בארון למעלה.

יש לנו ארון גבוה.

בגדים שלא בשימוש כי קטנים אורזת בשקיות רק את הטובים ובודדים פשוטים לפיגמות ושמה בארגזי מצעים.

בשקיות, ממוין לפי מידה, בנים/בנות ולפעמים גם עונה.

מאחסנת במדפים העליונים בארון, מעל הארונות, ובכמה מדפי אחסון בבית.

חלק גם באיזו פינה, מחכה לטיפול.

יש לי רשימה מה נמצא בכל מקום, אז זה עוזר לשלוף את מה שצריך.

לא אכפת לי אם הם מבולגנים מהעומס כי זה לא בשימוש יומיומי

כשאני מסדרת אני עושה ערימות לפי גיל ועונה (ומין, יש לי בת אחת אז אני לא שומרת מה שקטן עליה, רק קצת סוודרים וזה) אבל אח''כ אני כבר סתם זורקת לשם בגדים, מדי פעם מוציאה הכל, זורקת חלק וממיינת שוב (אם יש עבודת בית שאני מחבבת זה זה)

ומנצלשת לשאלה על שקיות ואקום- איך מקטינים את הנפח משמעותית? הצלחתי להקטין אולי בעשר אחוז)

מאחסנת בארון העליון בבלגן.

אבל תעשי מה שמרגיש לך בנח.

אם צריך לחכות עוד קצת אז לגמרי קחי את הזמן.

(שבוע הבא בע"ה)

זה אמור להיות שבוע שמונה

אבל פתאום לא מתחשק לי.

(אולי כי לא באלי להגיד לחמי וחמותי)

הבעיה שיש מישהו שאני צריכה לעדכן כמה שיותר מהר, כי צריכה שיבוא לקראתי במשהו מסוים.

ולא רוצה להגיד לו לפני ההורים.

(וגם מתלבטת מתי.. מצידי לספר אחרי 12, אבל אני צריכה את העזרה הזו לפני. לביינתים שורדת)

מבינה את זה שמוזר לספר למישהו אחר לפני ההורים,

אבל הוא לא קשור, לא מעורב בחייך ולא יפיץ את השמועה הלאה, נכון?

תשקלי כן לספר לו בלי קשר להורים..

זה כמו לספר למדריכת כושר / בעבודה אם צריך / לרופא שיניים וכו

יצא לי לספר לפני ההורים..

אבל אחרי שאגיד, סוד זה כבר לא יהיה.

וברוך ה' מרגישה טוב, אפילו מאוד ככה שאין לאפחד סיבה לדעת לפני... אז לא רוצה.

אבל צריכה.

לא רואה בזה בעיה,

הזרים מתייחסים לזה פרקטית. מתאימים את עצמם למצב, לא מתייחסים לזה רגשית.

אני לפחות לא הרגשתי שונה כשסיפרתי להורים לעומת אם הם היו הראשונים לדעת.

הם הראשונים להתרגש באמת, וזה מעיד על קשר אמיתי, לא אם מישהו שאמור לסייע לי נקודתית יודע.

הריונות הבאים אחרי סקירה ראשונה

בראייה שלי:

הם ההורים שלנו, הם הביאו אותנו לעולם, וגידלו אתנו במסירות אין קץ!

וזה הנחת שלהם לראות את השבט מתרחב בעזרת ה'

למה לא לתת להם לשמוח איתנו?

ויחד עם זאת, בדברים האלו כ אחת נכון לה משו אחר 🙃 תעשי מ שהלב שלך אומר🤩

אחרי בדיקת דופק

לק"י

ואני מבינה את הרצון לסוד פרטי שלכם.

בגלל זה לא סיפרנו מה מין העובר, שיישאר לנו סוד שלנו, כשההריון כבר לא סודי.

בשני סיפרתי לאמא שלי אחרי הדופק ובעלי העדיף לחכות וסיפר להורים שלו רק בשבוע 11 בערך

אבל אז היה הפלה ובהריון השני הנוחכי רצינו יותר זמן שיהיה שלנו וממש מזדהה עם התחושה שלך אז סיפרנו רק בסוף שלישי ניראלי.. והיו שידעו לפניהם כמו שהרבה אמרו כאן.. הכי חשוב לעשות מה שטוב לכם..אחרי שההורים יודעים זה באמת הרגשה אחרת.. לאחים שלנו ספרנו רק כשהתחלנו חמישי.. הכל מותר.. אם חושבים שיגעו שלא ספרתם ישר אפשר להתנצל להסביר בכמה מילים בדרכ מבינים ושמחים שעושים מה שטוב לכם.. 

הייתי האמת בהלם ממש

היינו חודש וחצי אחרי החתונה

ואני בעיקר נבהלתי כשראיתי שני פסים

בהריונות האחרים סיפרתי כשהתחילו הבחילות, סביב שבןע 6-7 

כי רציתי קצת עידוד

הריון ראשון ישר אחרי הבדיקה הריון שני שבוע שש

לחמי ווחמותי בשבוע 11 כי זה מה שבעלי רצה. 

הריון שני- לאמא שלי יום אחרי הבדיקה, לאבא שלי אחרי שבועיים, חמי וחמותי בסביבות שבוע 10

הריון שלישי שנפל- להורים שלי בבדיקה, לחמי וחמותי אחרי ההפלה.

הריון רביעי- לאמא שלי בשבוע 7 (חברה שלי ידעה לפני) אבאשלי שבוע 10. חמי וחמותי שבוע 17

בהריון האחרון היה לי צורך בתמיכה מחברות מסויימות. וחששתי שאמא שלי תלחץ. לכן חיכיתי עד אחרי שראיתי דופק.