איש לא יעדר
שיחות ומאמרים מלוקטים מספרי רבי נחמן מברסלב ותלמידיו הקדושים בגודל
הענין להתאסף אצלו סמוך לקברו הקדוש בעיר אומן על ראש השנה
כבר נודע מגודל האזהרה שהזהיר רבינו לבוא אליו לימי ראש השנה – בלשונות מיוחדים ומופלאים אשר גילה לפני מקורביו ובקשם לפרסמם. ואמר: "הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי, מאחר שהמקורבים אלי, שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל העניין שלי הוא רק ראש השנה, והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש". (חיי מוהר"ן ת"ג)
עוד ענה ואמר "הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו, תלוי בראש השנה שלי". (חיי מוהר"ן ת"ה)
"אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף
ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין
בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן
כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין"
אולם כגודל רום העניין הנשגב הזה, והתיקון לנצח האצור והמובטח בזה, כך גם גודל המניעות ובפרט "מניעות המוח" אשר מנת חלקם של רבים מן הנוסעים לראש השנה, טרדת הלב, ספקות ובלבול מוח, וחלישות הדעת אשר הבעל דבר מסבך ומרפא את רוחו של האדם, בתואנות ובדמיונות שווא ממש, ולכל אחד זה מופיע בצורה שונה, ובאופן אחר.
כנגד כל זה עומדים לנו דבריו של רבינו נחמן מברסלב (בחיי מהור"ן ת"ד), אשר צפה זאת מראש, והקדים לנו בשיחתו אשר השיב לאחד שאמר לפניו, שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה, כי אין לו מקום לעמוד שם בבית המדרש וגם אין לו אכסניה טובה לאכול וללון, ומחמת זה דעתו מבולבלת מאוד ואינו יכול להתפלל בכוונה. על כן היה טוב לפניו יותר להיות אצלו בזמן אחר ולא בראש השנה, השיב לו רבינו זכרונו לברכה בזו הלשון: "אם לאכול, אם שלא לאכול, אם לישון, אם שלא לישון. אם להתפלל, אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכוונה כראוי) אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה".
והוסיף על זה תלמידו רבי נתן מברסלב. וזה לשונו: "ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופיתויים של הבעל דבר. כי תהילה לאל נראה בחוש, שעל פי הרוב מתפללין יותר בכוונה בכלל הקיבוץ הקדוש על ראש השנה, ממה שהיה מתפלל בביתו".
עד כמה תפס העניין של ראש השנה מקום מרכזי אצל רבי נחמן מברסלב, תמחיש השיחה הבאה אשר שח ואמר: "אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין".
לאלו שזכו לבוא אליו לראש השנה אמר רבינו: "ראוי לכם לשמוח מאוד מאוד, אכלו מעדים ושתו ממתקים כי חדוות ה' היא מעוזכם". (הפסוק הזה נאמר על ראש השנה)
כשנבצר מאחד מגדולי תלמידיו להיות אצלו בימי ראש השנה, אמר לו רבינו – "איני יכול לצייר לעצמי הצער הזה מה שאתה לא תהיה אצלי על ראש השנה". בהזדמנות אחרת הוסיף ואמר, בקול חזק מעומק הלב: "מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה, היינו מלהיות אצלו על ראש השנה".
רבי נחמן מברסלב, התבטא ביותר על ההכרח והחיוב להתאסף ולהיות אצלו על ראש השנה. בערב ראש השנה האחרון לימי חייו, כשבועיים לפני הסתלקותו, וכפי שמביא את הדברים רבי נתן (בחיי מוהר"ן ת"ו) וזה לשונו: "ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו, למדנו כמה דברים, למדנו עוד פעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים בזה ומתנועותיו הנוראות אז, הבנו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבטא זאת בכתב. וגם אז למדנו, שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד, גם לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה".
לאחר עליית רבינו בסערה השמיימה, עסק רבי נתן ויגע הרבה מדי שנה בשנה לקבץ את כל התלמידים ולזרזם במכתביו מאד, אשר איש בל יעדר, ובל יפקד, מלבוא אל ציון רבינו, על ראש השנה, כאשר בעת חיים חיותו של רבינו. ברבות הימים אף בנה לשם כך את בניין "הקלוייז" המפורסם בעיר אומן אשר שם היו מתאספים יחד באהבה, ובהתקשרות להצדיק האמת.
כל זה בא לידי ביטוי רב, בספר מכתביו "עלים לתרופה" אשר הותיר אחריו ברכה. באחד המכתבים הוא מזרז את בנו וכותב לו (מכתב ש"כ): "הזהר והזהר בני ותלמידי וחביבי, לבל יעלה עליך רעיון ח"ו שלא כרצון האמת, רק בוא תבוא ברנה עם אנשי שלומנו לפה על ראש השנה הבא עלינו לטובה וכן כל ימיך, עד יבוא מורה צדק למעט ייטיב לך לנצח, ובחסדו יתברך תחזיק לי טובה לנצח נצחים".
גם לאורך כל השנה כשמצא לנחוץ לחזקו ולעודדו, היה תופס את הזכיה שזכה לבוא לראש השנה לדבר ראשון במעלה, כמובא במכתב (ר"נ): "ואל תשכח שתהילה לאל היית על ראש השנה הזה, בתוך עדה קדושה ונוראה כזאת, וכבר הזהירנו הוא ז"ל שמי שהוא אצלו על ראש השנה, צריך לשמוח בכל השנה...".
"הראש השנה שלי חידוש גדול השם יתברך נתן לי זאת במתנה"
ראש השנה, משנה לשנה, מתקשר יותר ויותר, עם רבינו נחמן מברסלב ועם ציונו הקדוש השוכן בעיר אומן. אלפי אנשים, מכל העדות והחוגים ומכל גווני הקשת הציבורית, בהתקרב ימי ראש השנה, עוזבים את הכל ונוהרים כאיש אחד ובלב אחד אל המקום הקדוש הזה.
ואולם כח המשיכה המופלא הזה, שאין לו אח ורע בשום מקום אחר, נובע אך ורק מתוך אמונה אמיתית טהורה ומיוחדת במינה, בכל קדושתו העילאית של רבינו, ומתוך כך נשמעים לקול קריאתו אשר ציוה להכריז בשמו להיות אצלו.
אכן, אמת הוא הדבר שכל עצותיו הנפלאות ותיקוניו הנוראים שהנחיל לנו רבינו ז"ל הם ביסוד מהותם וענינם נשגבים מבינת אנוש. שכן הוא ז"ל המשיכם והורידם ממקומות נעלמים כאלו שכמעט לא ניתן לדבר ולהרהר בהם כלל. ואם הדברים אמורים בכלל עצותיו של רבינו ז"ל, הרי שבנוגע לראש השנה שלו, שציוה לבוא אליו, כאן הדברים גבהו ורמו מהשגתינו לגמרי, ולית מחשבה תפיסה ביה. אבל אף-על-פי-כך גם בענין הגדול הזה – שכדברי רבינו ז"ל "אין דבר גדול מזה" - מצא וגילה מורינו הרב רבי נתן זכותו יגן עלינו, תלמידו הנאמן של רבינו ז"ל, ודלה לנו רמזים נפלאים מים חכמתו של רבו, אשר על פיהם ניתן להבין קצת, מרחוק, את עוצם המעלה ואת גודל הזכיה הנצחית המובטחת לכל מי שזוכה ונשמע ובא להצדיק האמת על ראש השנה.
מתוך הריבוי העצום והים האין-סופי של ביאורים וגילויים מתוקים מדבש ונופת צופים, אותם גילה רבי נתן בספרו "ליקוטי הלכות" על פי תורת רבו בסודו של ראש השנה אצל הצדיק, נביא כאן גרגיר זעיר אחד מדבריו אשר העלה בהלכות ערלה הלכה ד' (סעיפים ו-ח):
"כי עיקר הראש וההתחלה של כל התיקונים הוא על ידי ראש השנה, ראש דייקא. כי ראש השנה הוא יום ראשון לתשובה היינו התחלת התשובה, כי אז הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. ובאמת התחלת התשובה, והתיקון קשה וכבד מאד כי קשה מאד לידע ולמצוא הראש וההתחלה, כי על פי רוב כל התיקונים ועצות כל אחד תלוי בחבירו ומחמת זה קשה למצוא הראש וההתחלה. ועל כן עיקר הראש וההתחלה של כל התיקונים שבעולם הוא על ידי ראש השנה. ועל כן נקרא "ראש השנה ראש דייקא, כי משם עיקר הראש וההתחלה ליכנוס לעבודת ה', כי הוא יום הראשון לעשרת ימי תשובה, היינו ראשית התשובה והתיקון.
"כי מה שקשה למצוא הדרך לשוב להשם יתברך זה מחמת חטא אדם הראשון, ומחמת ריבוי עוונותינו, שעל ידי זה נתבלבלו כל המקומות והדרכים עד שקשה למצוא הדרך למקום שניטל משם, בבחינת "זרקא דאיזריקת לאתר דאיתנטילת מתמן". אבל מחמת ריבוי עוונותינו קשה לנו מאד למצוא מקומנו לידע איך לשוב אל המקום אשר נחצבנו משם.
"וזה ששאל הקדוש ברוך הוא את איוב על שהרהר אחר מידותיו יתברך "איפה היית ביסדי ארץ" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה "איפה" (המקום) שלך היכן היית באדם הראשון? כי אדם הראשון היה כלול מכל הנשמות, ושאל אותו הקדוש ברוך הוא אם יודע היכן היה מקומו בקומתו של אדם הראשון. היינו ששאל אותו הקדוש ברוך הוא אם כבר זכה לתשובה שלימה לשוב אל מקומו שניטל משם, ומאחר שעדיין אינו יודע את מקומו בקומתו של אדם הראשון בוודאי לא זכה עדיין לתשובה שלימה לשוב אל מקומו שניטל משם מאחר שעדיין אינו יודע את מקומו. ומחמת זה עובר עליו כל מה שעובר, כי כל מה שהשם יתברך מסבב עם האדם הכל לטובתו כדי להשיבו לדרך הישר, והשם יתברך מסבב עמו בכמה סיבות כפי מה שהוא יתברך יודע את מקום כל אחד ואחד, שכמו כן הוא צריך לגלגל עמו בגילגולים אלו, בסיבות אלו.
"כי מחמת שהם יודעים שראשי כל הנשמות והם בבחינת מקומו של עולם, והם יודעים מקום כל אחד ואחד מתחילה ועד סוף, הם יודעים לדון הכל לכף זכות ולעשות ראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, דהיינו התחלת התשובה. כי הם מוצאים זכות לכל אחד לפי מקומו שיודעים, אפילו אם הוא גרוע שבגרועים, ומכניסים אותו לכף זכות באמת, כי זה עיקר הזכות שמוצאים עליו כדי להנטותו לתחיה, להכניסו באמת לכף זכות, להחזירו בתשובה שלימה באמת, כי חוץ מזה הכל הבל, ואין שום זכות וטובה בעולם כי אם כשעל ידי הזכות הזה יזכה לאיזה טובה אמיתית וניצחית, לבא לתכלית האמיתי.
"ועל כן בוודאי מה שהצדיקים שיכולים לעשות ראש השנה דנים הכל לכף זכות לפי מקום כל אחד, העיקר הוא מה שמכניסים אותם באמת לכף זכות, ומכניסים בהם הרהורי תשובה. וזה שאנו רואים בחוש, שבראש השנה ועשרת ימי תשובה מגיע על כל אחד מישראל איזה הרהור תשובה, והכל צועקים להשם יתברך מעומק הלב, ומאין בא זאת? כל זה נמשך רק מהצדיקים האמיתיים שיכולין לעשות ראש השנה על ידי שהם יודעים מקום כל אחד ואחד, שעל ידי זה דנים הכל לכף זכות... ומכניסים בהם הרהורי תשובה, ומודיעים להם ומאירים להם בדעתם שורש העצה והראש וההתחלה לכנוס בדרכי התשובה, שהעיקר הוא לצעוק אל השם יתברך תמיד מעומק הלב בחינת ממעמקים קראתיך ה', מעומקי עמקים. וכל זה נמשך על כל אחד מישראל - מגדולי הצדיקים שדנים הכל לכף זכות והם עושים ראש השנה ומשם עיקר התחלת התשובה לכל אחד מישראל.
"ועל כן צריכין לנסוע לצדיקים אמיתיים על ראש השנה, כי מה עיקר קדושת ראש השנה, כי אפילו הרחוקים מהם שאין נוסעים אליהם כולם מקבלים מהם קדושת ראש השנה, שהוא התעוררות התשובה, אבל בודאי כל מי שמתקרבים אליהם ונוסעים אליהם על ראש השנה בודאי הם עיקר המקבלים קדושת ראש השנה שנמשך רק מהצדיקים".
v על ידי השתטחות על קברי הצדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך. (ספר המדות)
v אלמלא תפילת הצדיקים שוכני עפר על החיים לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד. זכותם יגן עלינו אמן. (דברי הזוהר הקדוש)
v בסוף הגלות האחרון המר הזה, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, ועל זכות וכוח הצדיקי אמת שוכני עפר.
v על ידי שכל אחד בא על קבר הצדיק באמת על ידי בכייתו ותפילתו שמתפלל ומתחנן שם, חוזר ומעורר ביותר נשמת הצדיק האמת ומאיר ביותר למטה בזה העולם הגשמי.
v על קברו הקדוש של הצדיק, שם עיקר התיקון של כל אחד, שיוכל לצאת ממקום שנפל לשם.
v הבעל בחירה אי אפשר לבררו בעל כרחו, כי אם כשבא על הקבר במקום גניזתו הקדושה ומעורר עצמו בתשובה.
לקדושים אשר בארץ המה...
הצדיק הגדול מתייגע כל ימיו ביגיעות עצומות מאד בשביל תקנות ישראל להשיבם כולם לאביהם שבשמים. אבל הבעל דבר מתגרה מאד מאד בנפשות ישראל, בפרט בסוף הגלות הארוך המר הזה ומחטיא אותם בכל פעם יותר, אבל הצדיק הזה אינו מניח את מקומו ועולה בכל פעם למדריגה גבוהה ועצומה יותר ויותר, ומשיג וממשיך חסדים גדולים ורחמים רבים יותר ויותר בכל פעם, עד שיכול לתקן גם הפגמים והקלקולים האלו.
כי כל מה שעולה למדריגה יותר, ומשיג גדולת הבורא יתברך שמו יותר, הוא משיג חסדיו ורחמיו וטובו יותר. כי עיקר גדולתו יתברך, הוא רחמיו וחסדיו יתברך, כי חסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. אבל בעוונותינו הרבים מתגבר הבעל דבר כל כך עד שצריך הצדיק לעלות למדריגה גבוהה כזאת שאי אפשר לעלות אליה בחיים חיותו בשום אופן, על כן ההכרח שיסתלק בשביל זה ואז עולה למקום שעולה, עד אשר לא ישקוט כי אם כלה הדבר שיגמור מה שהתחיל, שיתקן הכל יהיה איך שיהיה.
ועל כן עיקר קיום העולם הוא בזכות הצדיקים שוכני עפר, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "אלמלא תפילת הצדיקים שמתו, שמתפללים על החיים, לא הוי מתקיימא עלמא". ועל כן אפילו משה רבינו עליו השלום כשהתפלל על ישראל, ביקש בזכות אבות, כמו שכתוב: "זכור לעבדיך לאברהם וכו'". וכן עיקר גאולת מצרים היה בכח עצמות יוסף כמו שכתוב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". (יור"ד, הכשר כלים, ה"ד ס"ד)
גודל המעלה להרבות לילך על קברי צדיקים...
ועל כן הוא דבר גדול מאד מאד, להרבות לילך על קברי צדיקים האמיתיים. כי על ידי זה שבאין על מקום קבורתם הקדושה, שהוא בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב "צדיקים יירשו ארץ" כמו שאומרים בשם הבעל שם טוב ז"ל, ...ועל ידי שכל אחד בא על קבר הצדיק האמת על ידי בכייתו ותפילתו שמתפלל ומתחנן שם, על ידי זה חוזר ומעורר ביותר נשמת הצדיק האמת ומאיר ביותר למטה בעולם הגשמי. כי 'צדיקייא שכיחי בהאי עלמא בתר דאסתלקו' כמו שכתוב בזוהר הקדוש, ונתקשר נשמת הצדיק ביותר בזה העולם...ונמשכין כל העולם לעבודתו יתברך.
(יור"ד, הל' קרחה וכתובת קעקע, ה"ג ס"ד-ה)
כצאתי את העיר אפרוש את כפי...
וזה בחינת גודל מעלת ההליכה על קברי צדיקים להתפלל שם. כי עיקר התיקון של כל אחד שיוכל לצאת ממקום שנפל לשם – אפילו אם הוא בין שיני הס"ם – יכול הצדיק להוציאו משם כשבאין על קברו הקדוש. כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, כמו שכתוב: "ושבח אני את המתים שכבר מתו וכו'". כי מיתת הצדיק הגדול גבוה ונעלה ונשגב מאד.ואז דייקא מתגבר בכל כוחו לגמור מה שצריך לגמור.
כי בוודאי הצדיק האמת עוסק כל ימי חייו הקדושים להוכיח את ישראל להחזירם למוטב. כי זה כל מגמתו, והוא מוסר נפשו בשביל זה כל ימיו. אבל זה ידוע שלבעל בחירה קשה מאד להועיל. כי הבחירה של האדם יש לה תוקף גדול מאד, כי הכל נברא בשביל סוד הבחירה.
למעלה מכך מבאר מורנו רבי נתן זכותו יגן עלינו – בהמשך הדברים שם – את הענין הנורא של הסתלקות הצדיק וענין קבורתו בחוץ לארץ דווקא, אשר על זה נאמר הפסוק: "כצאתי את העיר אפרוש כפי". כלומר, על ידי שהצדיק מסר את גופו הקדוש שיקבר באדמת חוץ לארץ, ששם הוא רשות הסטרא אחרא ושורש יניקתה, ונדמה לה שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה. אבל באמת לאמיתו, זה הגוף הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצווראה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא את כל אותם הנשמות שלכדה ובלעה. ואז הצדיק עוסק ברפואתם להחלימם, לחזקם ולקיימם, ואינו פוסק לעשות בזה עד שסוף כל סוף יגמור הצדיק מה שהתחיל, וישלים את תיקון העולם והבריאה כולה. וזהו הביאור "כצאתי את העיר אפרוש כפי" – כשיוצא מן העיר אל קברו, אז יפרוש כפיו בתפילה עד שיגמור מה שרוצה.
"..ועל כן שם על קברו יכול כל אחד להתתקן, אפילו הגרוע שבגרועים. .. ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי, כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו". (או"ח, הל' חול המועד, ה"ד סי"ד)
צדיקייא שכיחי יתיר בתר אסתלקותיה בהאי עלמא יתיר מבחיוהי...
איתא בזוהר הקדוש: "צדיקייא שכיחי יתיר בתר אסתלקותיה בהאי עלמא יתיר מבחיוהי". וזהו בחינת השטחות על קברי צדיקים אמיתיים שהוא דבר גדול מאד ומועיל מאד לעבודת השם יתברך, לזכות לצאת מהרע שלו ולשוב להשם יתברך.
כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב להשם יתברך רק על ידי שבאין על קברי הצדיקים האמיתיים, ואז נכללין הנשמת הצדיק שמת, שהוא עוסק תמיד לברר בירורים, והוא בכוחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחייו הוא יכול לברר אפילו הנשמות שנפלו מאד מאד.
אבל אף על פי כן הבעל בחירה אי אפשר לבררו בעל כרחו, כי אם כשבא על הקבר במקום גניזתו הקדושה ומעורר עצמו בתשובה, שאז יש כוח להצדיק לבררו בכוחו הגדול ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן. (חו"מ, הל' נזיקין ה"ג)
סדר העליה וההשתטחות
על ציונו הקדוש והנורא של רבינו נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
הנסיעה
"מכל פסיעה ופסיעה נברא מלאך"
על הנסיעה אליו התבטא רבי נחמן מברסלב ואמר:
"שבכל נסיעה ונסיעה שנוסעים אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה".
וכשאמרו לו: "הלוא כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכים קודם ששוכרים את העגלה לנסוע".
השיב: "בודאי גם זה בכלל, כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה".
בערב ראש השנה האחרון באומין דיבר מזה ואמר בזה הלשון "אחלי, שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי..." (איך ווינטש מיר אז איך זאל זוכה זיין צו זעהן דאס לעכטיקייט פון דיא וועגן וואס איר פארט אויף זייא צו מיר).
(חיי מוהר"ן רצא)
צדקה לפני היציאה לדרך – קודם שתצא לדרך תתן צדקה ועל ידי זה לא יהיה עיכוב וצער בדרך. (ליקוטי מוהר"ן קמא, ל"א)
מקוה
"מקוה ישראל מושיעו בעת צרה"
זהירות רבה היתה אצל כל העולים להשתטח על הציון להקדים לקדש ולטהר את עצמם בטבילה במקוה. וכבר ידוע מאמרו הקדוש של רבינו בנוגע לענין התיקון בכללו (מובא בהקדמת תיקון הכללי מהספר הקדוש שיחות הר"ן קמא): "הדבר הראשון הוא מקוה". ואף בימות החורף כשהמים קרים וקפואים הקפידו והתאמצו ביותר לקיים הדבר. מגודל ענין מעלת המקוה, שכן מקוה משמעותו הוא תקוה, "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה".
(ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה נ"ו)
בציון
"כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר"
בעלייתו אל הציון הקדוש יתבונן - "לפני מי אתה נכנס..." - ויתרגש מגודל קדושת המקום, ובפרט בעומדו לפני הציון הקדוש. ויצייר בדעתו שעומד לפני הרבי כמו שהוא חי ממש, "כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר". כמבוא בספר שיחות הר"ן שיחה קנ"ן:
"כשהיה באומן שמע רבינו בביתו קול של הצועקים על הבית העלמין על קברי אבותם שדרכם לזעוק ולהתפלל שם בקול מר כנהוג. ופעם אחת שמע אשה אחת שהיתה צועקת שם על אביה - אבי! אבי! - בקול מר מאד, ובתו חיה היתה עומדת אצלו אז, ענה ואמר לה: האשה הזאת צועקת בכוונה היטב אבי אבי אבל אביה אינו בכאן כלל וכו', אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשוש זה שמא אינו שם, כי מיתת הצדיק הוא רק כמו שיוצא מחדר לחדר אחר.
"והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר הזה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם תבואי אל הדלת ותצעקי אבי! אבי! וכו' האם לא אשמע את דבריך?
"כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים שרמז לכל אחד ואחד כמה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה שאפשר".
חילוץ עצמות – ועוד אמר רבינו ז"ל: "שכשאחד יבוא על קברו ויאמר קפיטל (פרק) תהילים בהתעוררות הלב יהיה לו תענוג גדול מזה. ועשה תנועות בגופו ובעצמותיו אז, ורמז שיהיה לו חילוץ עצמות אז בקברו, כשיאמרו תהילים על קברו". (וענין חילוץ עצמות מבואר בספר הקדוש שנפשו של הצדיק באה בקברו ומתלבש בתוכו כאילו היא בתוכו).
אמירת ה"עשרה מזמורים" - התיקון הכללי
מתוך התבוננות בכל האמור יגש אל הציון הקדוש וינשקו באימה וביראה, ויכין את עצמו לאמירת העשרה מזמורים (תיקון הכללי). ומן הראוי להתבונן בגודל ההבטחה של הסגולה הנפלאה של אמירת "העשרה מזמורים" בכלל, ובפרט אמירתם אצל הציון הקדוש, ממה שכתב מוהרנ"ת זכותו יגן עלינו המובא בהקדמת ה"תיקון הכללי" וזה לשונו שם:
"..וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמוד על ענין זה, ונתייגעו למצוא לזה תיקון גמור, ...ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמוד על זה בשלימות. וענין תיקון זה על ידי אמירת העשרה קפיטל תהילים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי, חידוש נפלא! כי הוא תיקון נפלא ונורא מאד מאד... כי הם תיקון גדול ונורא מאד. ואם יאמרם בכוונה כראוי, בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסוגל מאד, ואמר, כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם!
"..ואמר, שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים הנ"ל, ויתן פרוטה לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו. ואני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה קפיטל תהילים מועילים מאד מאד. "ותאמרם בשם רבינו זכרונו לברכה, בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו', אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה...וזכותו יעמוד לנו מכל פגמינו וצרותינו ותקננו ויושיענו, אמן כן יהי רצון".
פרוטה לצדקה - כאמור בסמוך הרי שהיה רצונו של רבינו שיחד עם אמירת "העשרה מזמורים", יתנו צדקה עבורו. כלומר, בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג. (עי' בחיי מוהר"ן, רכ"ה, בהערת המעתיק מש"ש).
וידוי דברים – בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה ד', גילה רבינו ז"ל את גודל ענין התיקון הנורא של ה'וידוי' לפני תלמיד חכם שהוא בחינת משה רבינו. אר רק על ידי ההתוודות לפניו מתכפרים העוונות ונתתקנים הפגמים החקוקים בעצמותיו ובנשמתו בשורשם, כמאמר הכתוב "איש חכם יכפרנה". ועל כן נהגו העולים על הציון להשיח את לבם ולהתוודות בפרטיות, ולקיים את הדבר הנפלא לנוכח פני הציון. ועד כמה חשוב ענין ה'וידוי' בראש השנה בשעה האחרונה לפני תחילת השנה החדשה.
קודם גיל שבע- כבר הבטיח רבינו הקדוש והנורא רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו, אשר כל ילד שיבוא אצלו קודם היותו בן ז' שנים (7) יהיה שמור בקדושה מן החטא עד יום חתונתו. וכותב על זה הרב האלוקי מוהר"ר רבי אברהם בן רבי נחמן זכותו יגן עלינו בספר "כוכבי אור", שהייתה כוונת רבינו הקדוש גם לאחר הסתלקותו לכל תינוק שיבוא אצלו קודם ז' שנים (7) ויקיים כמאמרו הקדוש, בנתינת צדקה ואמירת העשרה מזמורי תהילים (ומוסיף על זה – וידעתי מאחר שבחן זאת וכן הוה).
עצות מפי רבינו הקדוש זי"ע מתוך הספר הקדוש - ליקוטי עצות
על ידי שנוסעין על ראש השנה לצדיקים אמיתיים, על ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם ואיך שיש איזה דין, הכל נמתקין על ידי זה, וזה צריכין בראש השנה. על כן נוסעין על ראש השנה דיקא. גם על ידי שבאים כמה נפשות ישראל להצדיק האמת על ראש השנה ונכללין יחד באהבה רבה, על ידי זה בא שמחה גדולה וחדוה רבה.
(ליקוטי עצות, ראש השנה עמ' קל אות ה)
מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי עיקר המתקת הדינים אינו אלא על ידי קדושת וטהרת המחשבות, ואי אפשר לטהר ולקדש המחשבה אלא על ידי התקשרות לצדיקים. וראש השנה היא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר המחשבות כדי להמתיקם, ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדושת המחשבה. (שם, אות ו)
ראש השנה היא חסד גדול מאת השם יתברך. (שם, אות ז)
ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה, כי על ידי גודל הקיבוצים שכל הקהילות קדושות מתקבצין יחד בראש השנה, בפרט כשמתקבצין אל צדיקי אמת, על ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה הקדושה ונתתקנת האמונה בשלמות. גם המוחין מתנוצצים ונתתקנים בראש השנה. (שם, אות ט)
תפילה
"... רבונו של עולם אתה יודע גודל החיוב לנסוע על ראש השנה
לצדיקים אמיתיים. וגם אתה יודע את עוצם ריבוי המניעות שמתגברים
על זה מכל הצדדים. חומל דלים, חוס וחמול עלינו ועזרינו לשבר
כל המניעות, והורינו דרכיך והדריכנו באמיתך ולמדנו שנזכה לילך ולנסוע
לצדיקים אמיתיים על ראש השנה..."
(ליקוטי תפילות ע"ו)
(
http://www.breslev.co.il/html/uman.aspx)
" טבילת מקוה מושיע מכל הצרות ומטהרת מכל הטומאות ומכל החטאים, כי מקווה ממשכת דעת וחסד עליון מאוד וזוכה לפרנסה בנקל ולרפואה ולחיים ואריכות ימים ולעורר בני אדם להשם יתברך. ונתבטל המחלוקת והכעס וזוכה לשלום ולרחמים ולדעת גדול"
