פורום חסידות ברסלב (עמוד 2)

כתוב שהבכורה היא בחינת חכמה. זה לא אותה דבר.

 

וזה גם לא נכון שהבכורה היא רק עבודת הקרבנות. הבכורה היא משהו הרבה יותר עמוק, שבא לידי ביטוי בין השאר בעבודת הקרבנות.

ציטוט

"זכה לבכורה >> שהוא ראשית >> שהוא בחינת חכמה"

 

לא אמרתי שזה רק עבודת הקורבנות.. אבל זה החלק העיקרי, ומה שיעקב קנה מעשו ולזה הוא זכה.

אם זה היה משהו עמוק גם בלי קורבנות, הוא יכל לזכות לזה בלי לקנות מעשו את הבכורה

דבר ראשון, לגבי המושג "בחינה", לומר שמשהו אחד הוא בחינת משהו אחר, זה לא לומר שזה מהותו של הדבר, אלא שיש ביניהם הקבלה מסויימת. גם הבכורה היא ראשית, וגם החכמה היא ראשית. יעקב היה ראוי מצד מדרגתו הפנימית להיות "ראשית". ובזכות החכמה שהיתה בו- שהיא בחינת ראשית, הוא זכה לבכורה שגם היא ראשית. 

 

ולגבי הטענה שאם זה היה משהו עמוק הוא יכל לזכות לזה בלי לקנות מעשו- אז כאן נכנסת הנקודה שיעקב היה ראשית מצד המדרגה הפנימית שלו, אבל בפועל עשו נולד לפניו. קנין הבכורה מעשו היה הדרך שבה יעקב הצליח לקנות את המדרגה גם בעולם הזה - גם בהשלכות המעשיות של הבכורה, ואת זה הוא עשה דוקא בזכות העובדה שבאמת היה בו את המשהו העמוק.

אבל במחילה, ראיתי שלא ככה פירשו את המילה "בחינה"

עיין מה שבעל התניא כותב על המילה בחינה: שזה אותו דבר בדיוק רק עם כוח שונה.

מאמרי אדמו"ר הזקן - הקצרים - שניאור זלמן בן ברוך, 1745-1812 (page 1 of 650)

וכן זכור לי שלמדתי שהרמ"ק כתב ש"בחינה" זה אותה מהות אבל לא אותה איכות. 

 

אם כך, ראשית זה חכמה, שזה במהותו הבכורה - שהיא עבודת הקורבנות

נכון שיעקב היה מצד המדרגה שלו מסתכל בשכל של כל דבר,

אבל עדיין הוא קנה את הבכורה בשביל משהו... והבכורה זה עבודת הקורבנות אי אפשר להתעלם מזה.

וגם בשם הרמק- שניהם מתאימים למה שאמרתי.  קבלה הא תחום עמוק ומתעתע. אני מתלבט כמה להקדיש לזה התייחסות כאן, אבל אכתוב בגדול שכדאי להיזהר מלצטט דברים של מקובלים.

 

והוא קנה את הבכורה כדי שגם במדרגה החיצונית שלו הוא יהיה בבחינת ראשית, ולא רק במדרגה הפנימית שלו. כפי שכבר הסברתי.

ואגב, רש"י לא אומר שהבכורה היא רק עבודת הקורבנות, אלא שעבודת הקורבנות תלויה בבכורה, ושזה היה חלק מהותי במניע של יעקב. ויש לציין גם שרש"י אומר זאת על בסיס מדרש, וגם מדרשים הם עמוקים ולא מתכוונים רק לאמירה החיצונית הפשוטה שלהם. זה לא משהו טכני, לא איזה פלפול למדני של יעקב שעשו לא ראוי להקריב, ולכן כדאי שיקנה ממנו את הבכורה. מדובר פה בהבנה עמוקה של תפקיד הבכור, שהוא לא רק תפקיד גשמי ושטחי, אלא תפקיד שמחובר לקשר עם ה', ועשו לא יכול למלא את התפקיד הזה כי חסר לו הפנימיות של הבכורה- אין בו בחינת "ראשית" בפנימיות שלו, הוא לא מסתכל בשכל של הדברים.

רק לא באותו כוח/איכות.

זאת אומרת שחכמה (הסתכלות בשכל של כל דבר) ובכורה זה אותה מהות

 

אז אוקיי, בוא נשים רגע בצד את עבודת הקורבנות

מה קשור בכורה כשלעצמה להסתכלות בשכל של כל דבר?

אולי יותר מדויק יותר לומר שזה אומר שזה השפעה של אותה המהות בעולמות שונים. אבל ברגע שהכלי משתנה - אז ממילא מדובר בדבר אחר לגמרי.

וכדי להסביר יותר טוב, אני אצטרך לעשות פה הרצאה שלמה, וגם אז לא יודע מה תבין. אינני מכיר אותך ואיני יודע מה הרקע שלך בנושא.

 

הקשר בין הבכורה לבין ההסתכלות בשכל של כל דבר זה ששניהם בחינת "ראשית". אני יודע שלא ממש חידשתי כאן משהו. אבל זו באמת התשובה. יש משמעות רוחנית עמוקה למושג הראשית. גם בהופעה שלו בעולם הזה (כולל ההשלכות המעשיות של זה, כמו למשל עבודת הקורבנות), וגם בהופעה שלו בעולם הפנימי של האדם- בחכמה שלו. וגם,  השכל של כל דבר - יש בו בחינת ראשית. השכל שבכל דבר יש לו מהות דומה לחכמה באדם, ודומה לתפקיד הבכור בבית אביו. מי שמזלזל בבכורה, תפיסת המציאות שלו היא כזו, שגם כשהוא עוסק בכל דבר- הוא מזלזל באור השכל שבאותו הדבר. 

 

 

עריכה: הסתכלתי עכשיו בשיעור של הרב טייכנר, הוא אומר שבחינה זה אומר שיש להם אותה תכונה

אחד מסמל את השני. 

אם כך, צריך להבין איך בכורה מסמלת את ההסתכלות בשכל של כל דבר.

 

תודה שאתה משתדל לענות לי

אבל אין להסבר משמעות אם כדי להסביר משתמשים באותם מושגים לא מובנים...

צריך הסבר מה זה "ראשית".   אחרת זה כמו שמישהו ישאל מה זה חלון, ואני אענה לו חלון זה כמו חלון

אתה מבין אחי..

 

(אגב, רק לדייק, בכורה זה ראשית לא בחינת ראשית. לפי מה שכתוב)

עשיו הוא הקליפה של יצחק.

יעקב הוא הנשק נגד הקליפה הזו , כמו שיצחק הוא הנשק נגד קליפת אברהם שהיא ישמעאל.

וההתלבשות של הניצוץ החדש הוא הסתכלות בשכל שבכל דבר.

כמו שיעקב הסתכל בעשיו ומזה ידע איך לפגוע בו.

 

"הדם שבכבד הוא עכירת הדם שממנו הכעס ורציחה וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה ומיני פורעניות הנמשך ממרירות המרה שאצלה:" (תקנת השבין ט"ו, יא)

האם אלו אותם הורמונים שמשפיעים עלינו

מה עוד יש בדם שמשפיע?

וכדומה. מבחינה גשמית זה זיהום כל שהוא בדם.

דרך אגב, רבי נחמן סובר שזה נובע מהטחול (ליקוטי מוהר"ן תניינא ו)

לא יודע מאיפה הם נובעים אנאערף..

אבל אם אומרים שיש משהו בדם שדוחף לתאוות מה זה יכול להיות אם לא זה 

 

יש זיהום אחר שיכול לגרום לזה? בטח אתה לא מתכוון לזיהום מפצע

משמע שזה דבר רע עכירות הדמים.

כמו שמובא בגמרא ביומא על זה שחז"ל כלאו את היצר של עריות וכו'

ובעצם ה"יצר הרע" הזה הוא התגברות הורמונים ואז המשיכה יוצאת חוץ למידה..

כמו משביעו רעב וכו'

 

או שאשמח לשמוע פירוש אחר..

מהו הזיהום הזה? מה יש בדם שלנו שגורם?  

 

עכשיו הסתכלתי בליקוטי מוהר"ן שהבאת, אולי ערבבתי בין שני דברים. - בין היצר בדמים ו"עכירת הדמים"

כי שם הוא כותב שהעצבות מגיע מעכירת הדמים, ולמעלה הבאתי ציטוט שהיצר הוא הדמים עצמם ולא כתוב עכירת דמים..

ומגיע מצד האחוריים.
אולי 'דמים' זה הורמונים, אם כי לא בטוח שירדו לרזולוציות האלו, כי הדם בכללותו כבר במדרש מסמל אנרגיה.

אני מבין ש'עכירות הדמים' זה סימן ולא סיבה, זאת אומרת שכאשר היצר הרע הרוחני פועל לצד הרע, אז יש סימן לזה בזיהום הדם.

בתורה שהפנית אותי אליה..

 

מעניין מה שאתה אומר,

לא יודע לפי התורה שם משמע שזה ממש משהו שיש בדם שהטחול מסנן ואם זה מתגבר זה גורם לעצבות וזה משהו שיוצא בזיעה...  לקוטי מוהר"ן תנינא ו – ויקיטקסט

נראה שזה ממש פיזי.  לא יודע מה להגיד אני קצת מבולבל כאן

 

הרוחניות ולא גורם לזה.

זאת אומרת, הליכה אחרי תאוות מעירה חומר בגוף שגורם לעצבות?

או שזה משהו ניסי...? 

ברור מרבי נחמן שיש התעוררות משני הצדדים, זאת אומרת החומרי, במקרה שלנו הדם, והרוחני, התאוות, משפיעים אחד על השני בצורה הדדית.

זה כמו שתגיד שהכאב ראש בא מחטא, אבל כאשר יש כאב ראש זה יכול לגרום לך לחטוא עוד בצורה טבעית כי אין לך כח להתמודד עם היצר.
גם אולי לפעמים הכאב בא קודם וזה יכול לעורר את הנפילה הרוחנית.

הקיצור, יש כאן הדדיות, אם אני מבין נכון.

תפילת ערבית, ד, לב-לג

ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפלת ערבית ד׳:ל״ב:א׳

ואף אחד מהם לא חשוב

לא הכרתי אבל ניסיתי ככה לשמוע בעקבות השאלה שלך

על פניו לפי הדיבורים הוא לא נשמע שייך לזרם מסויים אלא כמו אחד שפשוט מתחזק מברסלב והחליט לחזק גם אחרים.

1. משיבת נפש מדבר על חזרה בתשובה, והשתפחות הנפש מדבר על תפילה/התבודדות
2. שיחות הר"ן אלה תורות קצרות בשמו של רבי נחמן על כל מיני נושאים, שבחי הרן וחיי מוהרן אני חושב שזה יותר סיפורים על רבי נחמן.

1. שניהם לא באמת ספרי ברסלב , סתם קבצים של ליקוטים, עדיף להתרחק

2. אלו ספרים אמיתיים , הם פשוט שונים. שיחות הר"ן יותר עצות וחיי מוהר"ן יותר לימוד הדרך , יותר תיאולוגי ופחות מעשי.

זאת אומרת אני יכול להבין שזה לא ספרים שרבי נחמן חיבר וגם לא רבי נתן עצמו סידר וליקט.. אבל לא ידעתי שזה היחס לספרים הללו? אם זה ליקוט של רבי נחמן למה זה בעייתי?

אתה יכול לראות בכרטיס של המגיב שהוא סתם טרול שמחרטט בשם ברסלב

 

בשבילו גם ליקוטי הלכות זה לא דעת רבינו בניגוד למה שידוע בברסלב ורבינו בעצמו סמך על ר' נתן.