ביניהם?
כלומר - כשאחד מהם רואה בתמונה או במראה את עצמו - באיזה שם הוא מכנה את עצמו?
האם הוא קורא לו בשם שלו עצמו או בשם של תאומו?
מעניין אותי לדעת אם יש הבדל בין תאומים זהים לבין תאומים לא זהים בנושא הזה... 
תאומים זהים ללא זהים...)
כלומר, מההתחלה ראו שני שקים ושתי שליות - אבל בפועל כשהם נולדו ראינו שהם זהים. אבל כבר במהלך ההיריון רופאה מומחים אמרה לי שביצית יכולה להתפצל בשלב מוקדם כ"כ, עד שיהיו שני שקים ושתי שליות, אבל בפועל מדובר בתאומים זהים.
אצלנו - יש הבדלים ביניהם, כמובן, אבל רק מי שקרוב אליהם יכול לזהות אותם. (וכיוון שהם בעלי צבע שיער ייחודי במשפחתנו - אנחנו מניחים שהם באמת תאומים זהים...)
ברכת הכי באמת לעניין הסיכון בהיריון ובלידה - זה נחשב תאומים לא זהים...
אבל לעניין החיים אח"כ - זה נחשב שהם זהים.
מה שנקרא - הרווחתי מכל הבחינות
מתואמתהן משום מה נורא אוהבות לעמוד מול המראה שתיהן ביחד
וזה מצחיק
כי הן רואות בדיוק אותו פרצוף כפול 4
באמת מעניין אותי איך יהיה כשתגדלנה
(הן זהות לחלוטין ללא שום הבדלים)
מתואמת(אבל את מבדילה ביניהן, כן?)
מתואמתעושים את זה פשוט כי זו המציאות... אין הרבה בררה אחרת...
(אבל כן, יכול להיות שנשארו לי סריטות מהתקופה הזו של גידול התאומים מגיל שנה וחצי עד שלוש... 
)
הן בגיל מטריף ומטורף
אני כל היום רודפת אחריהן...
זה שילוב קטלני של שתי שובבות שסוחפות אחת את השניה בחיוך שובה
זה ממיס והורס מצד אחד
זה מתיש ומורט מהצד השני
אבל עדיין לא הייתי מוותרת על חוויה זו לעולם!!!
אמהלהבעלי יודע להבדיל אבל לא מתאמץ בשביל זה...
מעדיף לשאול את הילדים מי זו מי 
גם בעלי היה נהנה בשביל הכיף להתבלבל ביניהםמתואמתוהוא עדיין עושה את זה לפעמים - אלא שעכשיו הם נעלבים...
זהות כפולהאז באמת, בסביבות גיל שנתיים-שנתיים וחצי, כשהם התחילו קצת לדבר ולקרוא לאחרים בשמותיהם, הם היו מביטים במראה, וכל אחד מהם היה מצביע ואומר את השם של תאומו. הם לגמרי היו בטוחים שהמראה היא פשוט התאום שלהם!
וכשהראינו להם ביחד את עצמם במראה - הם כבר התחילו להתבלבל...
ואני עם תאומים בני שמונה (ואחים לפניהם ואחריהם)
אבל מאז ומתמיד אפילו לא חשבתי לשטוף את הבית כל יום. סדר בסיסי יומי זה מספיק מבחינתי... ופעם בשבוע ניקיון יסודי יותר (שמחזיק מעמד בקושי דקה), ופעם בשנה ניקיון מעמיק...
בקיצור, תרגישי לגמרי בנוח... יש כאלה שאוהבות לנקות ויש כאלה שגם אוהבת להשתעבד לניקיון. אני - ואת, כנראה - מעדיפות להשתעבד לילדים
ורד הבראני לא מספיקה שמינית ממה שהיא כתבה שם... אולי פעם בשבועיים נקיון רציני... השאר חפיף ביותר...
אצלנו יש שטיפה פעם בשבוע, אבל רק בזכותה של העוזרת.
השיטה שלי היא בשוטף רק להרים שאריות של אוכל מהרצפה אחרי הארוחה.
וכשהבנות שופכות את כוסות המים שלהן על הרצפה, למנף את זה למריחת הלכלוך מצד לצד בצורה יותר אחידה.
אני כן מקפידה לסדר כל יום, כי אחרת אני נכנסת לחוסר שקט.
ללב.
אני ממליצה לעשות...
את כמובן לא חייבת שום דבר.
אותי דווקא כל בדיקה/סקירה הרגיעה מאד.
בהצלחה רבה
(עשיתי בהיריון אחר...)
זה תאומים זהים אצלך? אולי זה שונה... (אצלי הם לא היו זהים)
התאומים שלי הם בדיוק בגיל שעדיין שוקל את הגישה לגבי תאומוּת מול נפרדות.
לרוב הם מעדיפים לעשות הכול ביחד, אבל לפעמים יש להם ניצנים של נפרדות ושל רצון להיות לבד ולעשות דברים כל אחד לעצמו.
ואמנם כבר אפשר לראות את האישיות השונה של כל אחד מהם, אבל עדיין לפעמים הם "מבלבלים" אותנו בזה...
בקיצור, מעניין לאן זה יתפתח!
אשמח לשמוע את דעתכן.
אני ב"ה בהריון תאומים. לקראת שבוע 30.
השבוע המנהלת שלי הציעה לי קידום לתפקיד ניהולי.
(אני עובדת בבית ספר, הורדה של מספר שעות הוראה ובמקומן קבלת שעות תפקיד).
התפקיד מאוד מעניין אותי. כלכלית הוא לא משמעותי. אבל זה תחום שמתאים לי מאוד....
הודעתי מראש שאני מאריכה חופשת לידה לחצי שנה בעזרת השם (לא יכולים לאפשר לעצמינו מעבר. בעלי לא עובד), ומדובר על עבודה עכשיו בקיץ (הכנה לשנה הבאה), ואחרי שאחזור....
עכשיו- אני מתלבטת מה לעשות. מעולם לא הייתי עם תאומים! האם זה ריאלי לקחת על עצמי תפקיד חדש שצריך ללמוד אותו? או שעדיף לוותר? מצד שני, יש פה דלת שנפתחה עבורי....... ולא בטוח שתיפתח שוב בזמן הקרוב.
מה אתן חושבות??
גם אני עובדת בבי"ס.
נשלחתי לקורס שיש לו 3 שלבים (סה"כ שנתיים וקצת) וגיליתי שזה הריון תאומים יומיים לפני היציאה לקורס (שבוע מרוכז, כולל לינה, היה הזיה). תפקיד שמכניס אותי לצוות ניהול, מפחית שעות בכיתה אבל נותן שעות עבודה על התפקיד במקומן.
במקביל כשחזרתי מחופשת לידה לחצו עלי לקבל עוד תפקיד (קטן, אבל חדש מאוד במערכת, כך שאפילו לא ידעו להגיד מה בדיוק רוצים ממני).
מנסיוני האישי בלבד- מה שחשוב זה להפחית שעות עבודה, שתוכלי להיות בבית קצת יותר. אם את יכולה לעשות את זה ועדיין לקחת את התפקיד- הייתי לוקחת אותו. אם לא- הייתי (בדיעבד) מוותרת.
חשוב לי לציין שהתאומות הן הראשונות שלי, כך שגם חטפתי את הכאפה של לנסות לאזן בין בית ומשפחה למקום עבודה.
הייתי אומרת לה בצורה גלויה שתעשי כל מה שאת יכולה כדי להצליח ולעשות את התפקיד הכי טוב שאפשר, אבל את לא באמת יודעת איך זה לגדל תאומים ואת מקווה שאכן תעמדי במשימה.
אני בחינוך מיוחד אז עובדים כקייטנה ביולי-אוגוסט. חזרתי ליולי, לחצי יום בשבוע, רק לחמם מנועים.
ובספטמבר למשרה שלי. ודי מהר הבנתי שאני חייבת להוריד שעות (אני עובדת רחוק מהבית, שעה נסיעה בלי פקקים).
לא הייתי אומרת להוריד פרופיל, אבל כן שיהיו לך יותר שעות בבית, או שעות עבודה מהבית (בהנחה שתשימי במסגרת, אחרת לא עשית בזה כלום- מבחינת העבודה כמובן).
אם המנהלת יודעת שאת בהריון, אז אני באמת חושבת שאפשר להגיד- "תקשיבי, אני ממש בעניין. זה נשמע לי בול בשבילי. לא יודעת מה יהיה וחוששת לאכזב אותך. אני מאוד רוצה את התפקיד, אבל אם תרצי להעביר את התפקיד למישהו אחר, אני אבין".
ככה יש תיאום ציפיות. הכל גלוי וידוע.
מצד שני, אני עובדת בבי"ס שהוא גן עדן, אז אני מניחה שזה גם מאוד תלוי ביחסים שלך עם המנהלת.
היי לכולם!
ב”ה אני בשבוע 10 הריון תאומים.
אשמח לדעת באיזה שבוע עברו לכן הבחילות?
תודה רבה והריון קל ותקין לכולנו 
אמהלהשיהיה בשעה טובה, בקלות בבריאות ובשמחה
וברוכה הבאה למועדון המבורך
ועברו לי כמו בכל שאר ההיריונות (חוץ מהאחרון) בסביבות שבועות 13-12.
פחדתי שיש לי עוד מלא זמן עד שיעברו, כבר קשה לי לסבול אותן... (התחילו לי ממש מההתחלה)
אבל אני מבינה ממכן שלא בהכרח וזה יכול להגמר בקרוב.
אז יש לי למה לקוות 
תודה רבה לכן
שמחה להיות בפורום הנהדר הזה, ומזל שיש אותו
ספרי לנו אח"כ איך היה אצלך
בעיקרון אין התייחסות בחוק לכך כי זה לא שונה מהריון של יחיד
חופשת לידה לא ארוכה משמעותית. כולה שבועיים יותר
(כמובן במידה שיש פגיה/אשפוז יותר מ15 יום אז נוספים הימים הללו)
מקובל מאד לקחת גם אחרי לידה רגילה עוד הארכה של החופשת לידה וכד'
בשביל בדיקות וכד' יש לך 40 שעות הריון כמו בכל הריון
אבל- אם מתחשק לך לדשתף- בכבוד
אין שום חובה כזו!
במקרה שלי- כשיצאתי לשמירה, המעסיק היה צריך למלאות פרטים בטופס
ביקשתי מהמזכירה שטיפלה בטפסים שלי לא לשתף אף אחד במה שכתוב בטופס(תאומים זהים בסיכון וכד')
והיא ממש נעלבה ממני- נראה לך שאספר היא אמרה לי... זה חסיון וכו'... ובאמת לא סיפרה לאיש
למרות שלא תכננתי. וזה סוד אצלינו לגמרי.
היא רצתה להציע לי תפקיד חדש ודורש. והרגשתי שזה יהיה לא ישר כלפיה וכלפי המערכת לא לגלות.
היא באמת היתה בשוק!!! ואמרתי לה שמבחינתי היא יכולה לחשוב שוב על ההצעה. היא אמרה שהיא לא חושבת שוב. ומבחינתה זה שלי... רק צריך לחשוב איך בדיוק...
אז- לא חייבים לגלות, אבל לדעתי צריל להתנהל עם זה בחכמה....
אני אמרתי כשסיפרתי על ההריון אמרתי שזה תאומים
מה שחשוב לבוס זה התאריך המשוער ללידה אז רק אמרתי שבגלל שיש תאומים כנראה שיהיה מוקדם יותר
הוא בכלל לא התייחס, כנראה שלקח לו זמן לעכל
בכל אופן מתחילת מאמצע חודש שמיני כבר היה לי מאוד קשה להגיע לעבוד ויוצא שיצאתי לחופשת לידה חודש קודם
שמדובר בהיריון בסיכון. כך זה יסביר את ההיעדרויות התכופות יותר וגם את הלידה המוקדמת יותר.
(ככה אני עשיתי כשניהלתי צהרון בבית וראיתי שאני לא מסוגלת יותר להמשיך אותו. אז הייתה אמא אחת שניחשה באיזה סיכון מדובר, אבל זה לא היה נורא מבחינתי...)
למעשה כבר בגן הם נפרדו - אבל בלי שרצינו. הם היו בחינוך מיוחד, ואמרו לנו שצעד ראשון להצלחת ההתפתחות הוא להפריד אותם. (אחד מהם היה רק שנה אחת בחנ"מ והשני שלוש שנים).
אבל בבית-הספר די היה לנו ברור שנפריד ביניהם, ואני חושבת שזה טוב. מצד אחד - חומר הלימודים שלהם דומה, והם יכולים ללמוד קצת ביחד (בקורונה ממש לימדנו אותם ביחד ), והם יכולים גם בהפסקות לשחק ביחד, ומצד שני - לכל אחד מהם יש את המעגל החברתי שלו, ואת המורה שאליו הוא קשור, וזה גם מאפשר לכל אחד מהם להתקדם בקצב שלו.
אצלנו הם זהים, אז זה גם חוסך למורים בלבולים... (אם כי בהפסקות עדיין מתבלבלים בניהם )
אני תאומה, וכן הפרידו אותנו ביסודי (בגן היינו ביחד). לדעתתי זה היה מעולה!! כל אחת נפתחה לעצמה, ולא כל הזמן עם אחותי..
עכשיו אנ חנו בתיכון- באותה כיתה. יש לנו קשר מטורף ביחד!!! אני חושבת שזה בזכות ההפרדה שלנו ביסודי.
בהצלחה!
לעניות דעתי יש גם מקום לחיזוק הקשר המיוחד בין התאומים - לא ליצור ביניהם נפרדות מוחלטת...
אני רואה שהתאומים שלי זקוקים לזה. הם נהנים להיות מחוברים כל אחד לתאומו. זה לא סותר שיש להם גם תחומי עניין שונים, והתייחסות שונה לדברים, ושהם מסוגלים גם להיות בנפרד...
(למעשה לי אין מדד לנכונות של הפרדה או לא בגיל צעיר, כי הם נאלצו להיפרד לשני גנים שונים כבר בגיל שלוש...)
אני מחפשת פעילות שאפשר לעשות בבית עם התאומות, כשהן עדיין בשלב של להכניס הכל לפה.
ואני כותבת כאן ולא בפורום הריון ולידה כי זר לא יבין זאת- יש הרבה דברים שאני יכולה לעשות איתן אחד על אחד, אבל כשהן שתיים זו סיבה למסיבה (כזו שיהיה לי הרבה מה לנקות אחריה)
בינתיים אנחנו עושות יצירה עם מדבקות והן ממש אוהבות את זה.
התחלנו גם לצייר קצת בצבעי עיפרון (גם את זה הן מאוד אוהבות, אבל קשה להן להימנע מלאכול את העפרונות).
הן אוהבות לבשל ולאפות איתי, אבל גם זה פרוייקט מתיש למדי (אין לנו כרגע מגדלי למידה).
להכניס בגדים למכונה זו לא אופציה כי המכונה נמצאת בחדר הכי מסוכן (ריהוט לא מקובע, חומרי ניקוי וכו'- אל חשש, החדר נעול תמיד).
יש לכן רעיונות נוספים או שפשוט אתאזר בסבלנות עד שיגדלו קצת?
(ומתי הן יפסיקו להכניס הכל לפה??)
*פאזלים ממש פשוטים
* להשחיל חרוזים גדולים על מקל
* שליחויות - נניח לערוך שולחן - שימי את הצלחת (פלסטיק כמובן) על השולחן, תביאי את המשחק/התפוח לאח הגדול
שלומצ'מחפשת דברים שהם לא משחקים.
השליחויות זה יכול להיות אחל'ה. הן היחידות כרגע, אבל נאלתר משהו
תודה!
בכל מקום ממליצים עליהם והבנות שלי לא התלהבו.
הוצאתי להן בהתחלה בערך 20 חתיכות, לא ראיתי שהן משחקות בזה יותר מידי, אז החזרתי חזרה והשארתי כמה על המקרר.
אנסה להוציא את זה שוב. עברו כמה חודשים, אולי עכשיו זה יעניין אותן.
אוהבות...
עדין לא מצליחות לבנות, אבל עורמות בערימה, שמות על המכונית וכו'
ולשאלתך-
שלי כרגע נורא אוהבות חיות ואנשים קטנים (לא של פלימוביל/לגו)
וכמובן ספרים- ומלא
גם מגה בלוקס הבאתי להן ובשונה מאחיהן הגדולים שלא הסתכלו על זה הן ממש אוהבות ובונות מגדל יפה.
הם גם אוהבות מגדל טבעות וכוסות שעורמים או בונים מגדל
בכוסות הן גם אוהבות לשים משחקים לדוג' אנשים קטנים או סברס וכד'...
(מכיוון שהן לא ראשונות יש לי מגוון של משחקים.. כל פעם מנסה משהו אחר)
בקבוק מים קטן עם צבע מאכל ונצנצים - לאטום בדבק חם על המכסה,
כשעבדתי במעון עם הגילאים האלה הם התלהבו ממש!
כנ״ל - קופסה עם חריץ, כמו למשל קופסה של מלח גס, ולהכניס לשם מקלות ארטיק.
אם הן עדיין שמות בפה, אז מקלות ארטיק לא צבעוניים.
יש לנו כבר כמה קופסאות מטרנה שעברו הסבה מקצועית, אבל כזה עוד אין.
תודה!
ברכת ה(אני מאוד גאה בקופסא הזאת ) והיא אחת האהובות עליהן.
התמסרות בכדור זה בעייתי, כי הן עדיין לא יודעות לעשות את זה טוב, ואז אני מגלה את עצמי מתזזת בין שתיהן. מעייף לי מידי.
קראתי הכל ולא הספקתי להגיב.
הייתי צריכה לדייק כשכתבתי את ההודעה המקורית- משחקים יש בשפע (יותר מידי לדעתי).
אני מחפשת רעיונות לפעילות לא משחקית.
שלומצ'את רוצה להגיד לי שעשית את זה עם תאומים??
אני חייבת יותר מידע.
חוץ ממשחקי מים, שהלך אצלנו טוב, שאר הדברים או יגיעו לפה או ימרחו בכל פינה. ואז עיקר הפעילות תהיה שלי- לנקות אחריהן 
צבעי ידיים עשיתי כשהן בכיסאות אוכל. לא נתן את האפקט המיוחל, והתייאשתי.
אשמח לעזרתכם בהמלצות לעגלת תאומים המתאימה מגיל לידה.
מדפדוף בפורום, העגלות המומלצות הן:
* מאונטיין באגי
* בייבי מונסטרס
* קוקו ביבה
* בייבי ג'וגר
אשמח להבין מהם היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.
בלידות הקודמות מאד אהבתי להשתמש באמבטיה בחודשים הראשונים, אבל לא אוכל להכניס עגלה עם 2 אמבטיות לאוטו, ולכן אשמח גם לדעת אם יש איזשהו פיתרון שאפשר להשתמש בו בבית או בטיול ברחוב, אבל לא באוטו, שלא דורש פירוקים רבים מידי.
ואם לא - האם יש עגלה שנשכבת ממש ל180 מעלות וניתן להשכיב בה על הבטן.
בנוסף, אשמח מאד המלצה לחנות באיזור פ"ת שניתן לראות בה את הדגמים האלו.
תודה רבה!
על פני הקוקו ביבה הוא הרוחב שלה, נכון?
וכמו כן האמבטיות - מה שלא רלבנטי אצלי בגלל האוטו.
אשמח לשמוע אם יש איזושהי עגלה שמאפשרת להרכיב סל שכיבה או אמבטיה מבלי לפרק את הריפוד הרגיל, כך שאוכל להשתמש בהם כשאני לא נוסעת.
וכן אשמח להמלצה לחנות שאפשר לראות בה את הדגמים.
אכן היינו בביבי סטאר. יש להם את כל הדגמים. תודה על ההמלצה!
מסתבר שיש דגם די חדש של בייבי ג'וגר שנקרא סיטי תור 2. הוא יחסית צר - 67 ס"מ אם אני לא טועה, מתקפל ממש קטן (25 ס"מ) ואפשר להרכיב עליו אמבטיות על הטיולון עצמו.
בקיצור נשמע מה שאנחנו מחפשים.
אם למישהי יש ניסיון עם הדגם הזה - אשמח ממש לשמוע. באינטרנט אין כל כך ביקורות עליו כי הוא די חדש - פחות משנה.
יש לנו מעלית, אז מקווה שלא יורגש יותר מידי.
ובנות...
אצל הבנות הגמילה עברה לי מהר ובקלות, אצל הבנים זה היה יותר ארוך ומסובך ובגיל יותר גדול (דקה ל3 ו3 וחצי)
לדעתי אל תדחפי אותו לעניין... זה שהוא רואה את אחותו הולכת לשירותים זה נכנס לו לאט לאט למודעות...
תני לו את הקצב שלו.
מכירה מקרוב שלישית בנים ששניים מתוכם נגמלו מהר והשלישי כמעט שנה אחריהם....
בהצלחה רבה רבה!!!
הרבה כח ונחת כפולה ומכופלת
רק עצם העניין שהם מסתבכים עם לעמוד/לשבת וכו'...
אצל בנות הכל (כמעט) יותר פשוט...
הגיוני שיתחילו ללכת / לזחול ביחד... זה שרואים אחד את השני מתקדם זה מדרבן.
הגמילה היא סיפור שונה... לדעתי זה לא רק עניין התפתחותי... יש פה מרכיב רגשי חזק מאד
ואני רק מדמיינת את עצמי בעז"ה עוד כשנה עושה את זה...
וואי, השלוליות...
והריצות...
והפספוסים...
שיהיו בריאים
אבל שניהם בנים.
ובכל זאת אחד מהם גרר את הגמילה הרבה יותר מאחיו... (ובאופן כללי הייתה גמילה אורכה ומתישה ממש )
לדעתי כדאי להמשיך להציע לו - כלומר, להראות לו שהיא הולכת לשירותים, לדבר על זה בהתלהבות, לשאול אותו באותה התלהבות אם הוא גם רוצה... לא ללחוץ יותר מדי.
הוא לא מתעניין בעצמו בזה שהיא הולכת לשירותים?
עד שיקלוט.
אבל כן, זה סיוט מבחינת הלכלוך... אולי כדאי לחכות עד שהבת תיכנס למסלול מבחינת הגמילה וכבר כמעט לא תפספס, ואז תצרפי אותו?
מתואמתאין הבדל בין גמילת בנים לבנות..
תלוי ילד לגמרי..
תעשו סקר ותראו שיש אמהות לבנים ולבנות שמרחו גמילות..
וגיל שנתיים וחצי זה מכובד לגמרי..
בהחלט אפשר להוריד את הטיטול ולהתחיל גמילה..
אם את כל השלבים ההתפתחותיים הם עשו ביחד, אין סיבה אמיתית למשוך..
אנחנו בעבודה גומלים ילדים עם לקויות קשות בגיל צעיר..
אין צורך בהמון יכולות לגמילה.. זו פשוט התנהגות חדשה שצריך להקנות..
הרבה סבלנות וזה מצליח..
בתור אמא לשישה שכבר נגמלו (ואחד עוד בעיצומה של גמילה...) - מתוכם היו שני בנים (התאומים) וגם בת אחת שנמרחו נוראות בגמילה... ואצל הבת דווקא לא היה תירוץ... (נולדה בזמן, ילדה פקחית וחכמה, ובכל זאת נגמלה סופית רק בגיל ארבע...)
אז ככה- הקטנטנות בנות שנה ו 4 חודשים. כרגע ישנות איתנו בחדר, כל אחת במיטת תינוק משלה.
מיטות המעבר כבר נמצאות בחדר שלהן.
התוכנית המקורית היתה להעביר אותן ברגע שיראו סימנים שהן מנסות לצאת מהמיטה הנוכחית. כרגע זה עוד לא קורה, אבל הן כן כבר מטפסות על העגלה, ומנסות לטפס באופן כללי (כלומר, אנחנו בדרך לשם).
בגדול אני מאוד רוצה להעביר אותן במהלך יולי אוגוסט, כי גם אצלי וגם אצל בעלי עומס העבודה יורד באופן משמעותי בחודשים האלה, כך לשנינו יהיה יותר אורך רוח להתמודד עם טיילת במהלך הלילה.
מצד שני, הבנתי שעדיף להישאר עם מיטת התינוק כמה שיותר.
מצד שלישי, אנחנו שוב בטיפולים ואני אהיה רגועה יותר (נראה לי... 
) אם הן כבר תהיינה רגילות למיטות החדשות ואדע שאין לי את ההתמודדות הזו במקביל להריון.
יצא קצת מבולבל, אבל אשמח לשמוע מה דעתכן ומנסיונכן.
להעביר במהלך יולי אוגוסט? להמשיך לחכות שיראו סימני בריחה ממיטת התינוק?
כי אם הן תתחלנה לטפס החוצה, אני לא שם כדי לשים לב.
וגם, החדרים די רחוקים ואני רוצה שנהיה זמינים עבורן. מיטת מעבר תאפשר להן להגיע אלינו אם הן רוצות.
מסתבכת עם זה 
כבר הורדנו את המיטות הכי נמוך שאפשר.
אני ממש מתלבטת.
ישר הם מקימים קואליציה לשיגועים 
חרותיקחרותיקשלומצ'האם הוא גם עושה דיקור מי שפיר לתאומים?
תודה!
אני לא עשיתי. אבל הייתי בביקורת דו שבועית אצל ד"ר נדג'ארי שמקבל חדר לידה וראיתי נשים שיצאו ממנה אחרי הדיקור
ושמעתי רשמים טובים.
שמחה יגל עושה מעקב הריון בסיכון בהדסה הר הצופים. הוא מצוין!
כל הדרך... והיא הייתה ארוכה ומפותלת.
זו הייתה ממש זכות וחוויה
לא יודעת לגבי השאלה שלך
מצפה2ובלידת התאומים (השלישית) הלכתי למעין קורס פרטי אצל דולה, שהכינה אותי ללידת תאומים ספציפית. מה לעשות, זה שונה...
אבל לא צריך קורס שלם. אפשר להשלים הרבה ידע גם מספרים.
הדולה השאילה לי אותו. אין צורך לקנות...
וכמובן, חפרתי גם באינטרנט...
ליווה אותי כל ההריון והיה יותר אופטימי ומרגיע מספרי הריון אחרים שניסיתי לקרוא.
מבחינת למה להתכונן- להתכונן לכל האופציות. לדעתי רלוונטי בכל לידה ובטח בתאומים.
לדעתי אם את מכינה תוכנית לידה, תכיני תוכנית ללידה רגילה וללידה בקיסרי. אני רואה הרבה נשים בקבוצת פייסבוק של יולדות בקיסרי שלא עשו תוכנית לידה לקיסרי והיו בטראומה מדברים שאפשר היה לפתור בקלות אם הן היו סוגרות מול ביה"ח מה הרצונות שלהן (הדולה שלי ליוותה אותי בהכנה של התוכנית וזה ממש עזר כי לא היה לי מושג ירוק)
והוא היה איום ונורא מבחינת הנוחות וההיגוי. לא יודעת איך מקלרן יהיה, אבל יכול להיות שאותו דבר...
