פורום תאומים (עמוד 29)

ולא לחכות עם התיזמונים

אין לי מושג אבל קחי בחשבון שהם לרוב קטנים יותר והגוף שלך כבר מורגל בלידות

גם אני חששתי מאותו דבר. גם לי 4 פלוס תאומים. מה שכן תמיד אני יולדת בזמן, וגם הפעם חושבת שהייתי יכולה עוד לחכות עד הסוף, אבל ההנחיה היתה ב38 להגיע לזרוז אם לא מתפתח כלום.. אז הגעתי, עשו סטריפינג ומשם הכל טס.

אני עשיתי זרוז כי הן היו זהות והיה חשש לעצירה בגדילה של אחת מהן, כך שאני לא יכולה לעזור לך....

מה שכן, המלצת הרופא שלי עוד טרם הוחלט על זרוז שבכל תסמין או חשש לפנות מיד לחדר לידה! זו בד"כ לידה שונה מהרגיל, מה גם שצריך לוודאות מצג ראש וכו'.... לידת תאומים היא מורכבת יותר ועלולה ח"ו להסתבך, לא הייתי לוקחת סיכונים. בהצלחה רבה! בידדים מלאות, בקלות ובשמחה! 

חודש טוב לכולן

יש לי 2 ילדים לפני התאומים ואני במרחק רבע שעה מבי''ח. מאוד חששתי שתתפתח לידה מהר ולא אספיק למצוא סידור לילדים, בפרט בשבת. באמת אפשר לומר שהייתי בחרדות. במיוחד כשהשני היה במצג עכוז והרופא הורה על כל פיפס להגיע למיון 'כי בעלך בטח לא יודע ליילד עכוז', נכון מרגיע?
בפועל הגעתי ל38 והרופא ביקש שאעשה זירוז, אז עדו סטריפינג. הלידה היתה באורך רגיל לחלוטין בלי הפתעות מיוחדות...

אפשר קישור?

אבל גם אני הגעתי לשבוע 38 ושלחו אותי לזירוז.

 

(הם בני שמונה חודשים וסף סוף בשבוע שעבר התחלתי לכתוב את סיפור הלידה. מקווה לסיים אותו בהקדם ולהעלות אותו כאן בפורם הכיפי הזה.)

תוהה מה יקרה אם אגיע לשבוע הזה ולא אלד.
ב"ה כל המדדים אצלי תקינים, וזה נראה כאילו אני הולכת לסחוב מעבר ל38...

בסוף הזירוז עצמו היה ביום הראשון של שבוע 39, ובהמתנה אליו, בערך ב38+4 היה ירידות בדופק לשני. פעם אחת... אבל כבר במילא הייתי בתור לזירוז, והמשכתי לחכות עד שהגיע תורי לזירוז בשבוע 39.

ההמלצה היא כמובן לזרז
לי המליצו לזרז ב-38 ולא רציתי ואחרי יומיים וחצי הלידה כבר התפתחה בלי סיוע
זו היתה הלידה הראשונה שלי אז אני לא מתאימה לסקר שלך אבל אני למדתי מהלידה הזו שכדאי לי להיות במקום שבו אני רוצה ללדת בזמן הצירים כי הכל קורה כל כך מהר.
ובכל זאת, בלידה השניה, לפני שלושה שבועות, למרות שביקשתי זירוז ב41+5 וחיכיתי בטרום לידה שיתפנה לי חדר, ילדתי לפני שהספקתי להגיע לחדר לידה.
קחי בחשבון שתאומים הם קטנים יחסית ולכן עלולים להחליק בקלות החוצה

זה היה נתון להחלטתי ואני לא רציתי. 

הרופא שלי, ד"ר פיליפ שווד, אמר לי שלפי המצב אצלי, אין צורך לזרז בכלל אז גם לא הייתי בלחץ. 

כן היה כבד מאוד וממש כבר חיכיתי ללדת. 

 

בסופו של דבר הלידה הייתה ממש מהירה. 

אבל זה לא בהכרח קשור לתאומים כי כבר הייתה לי לידה כזאת עם אחת מבנותי בעבר. 

 

 

גם אני אצל דר' שווד, וכנראה הוא יגיד לי את אותו הדבר..(:
הלוואי שאלד בשבוע 38 טבעי! בעזרת ה'!

בלניאדו לא רצו לזרז אותי למרות שכבר השתגעתי... השבועיים האלה גמרו אותי.
לי אמרו להגיע כשאני מבינה שזה נהיה רציני כי בתאומים מחברים לאפידורל במקרה שצריך לעבור לחדר ניתוח.
שיהיה בשעה טובה

הרופא אמר לי שלא נותנים יותר מ 40 עם תאומים ומיילדים אם זה לא מגיע לבד עד אז

בלניאדו ביקשו ממני להגיע לביקורת משבוע 38 כל יום

בעיקרון יש זכאות ל3 ימים בית החלמה עד מחיר מסוים, כמדומני כ375 ש"ח (לא מדייקת...)

בנוסף לכך , אם את בלאומית זהב, יש סל הריון, אני ילדתי לפני ה1 לינואר , אז נתנו לי עוד 3 ימים בהנחה משמעותית, אני לא יודעת איך זה כיום, מינואר התנאים השתנו, לכן ממליצה לך לדבר ישירות עם הקופה.

ת'אמת בלידה הזאת לא הלכתי לבית החלמה כי הן היו בפגיה שבועיים והתחשק לי רק לחזור הביתה..... המידע שלי על טלזסטון- מהלידות הקודמות. מה שכן, הפעם ילדתי בשע"צ, וכל עוד הן היו בפגיה שהיתי שם בפינוקית- החדרים יפים, מיטות מפנקות מאד! אין אמבטיה... (ביאס אותי למדי) והאוכל- מאד לא מפנק!!!! כמו של הבית חולים!!! לי זה היה נוח כי אני גרה רחוק מבית החולים וחסך לי את הנסיעה הלוך ושוב.

בית החלמה בטלזסטון מומלץ מאד, החדרים החדשים- פרטיים מפנקים מאד והאוכל מצוין.

מה שכן, יש שם די הרבה חמולות.... אני השתדלתי לאכול בצד כמה שיותר ואז לא חפרו לי.....

לקחתי שם באחת הלידות חדר פרטי בשבת, ובעלי היה איתי (יש להם מעט מאד חדרים כאלו וכדאי להזמין מראש) היתה חופשה מושלמת!

אבל תעשי מה שטוב לך... מוקדמת עשית? אם את חוששת שזה ילחיץ אותך אז לא בטוח שזה שווה....

אותי אישית לא לבדוק הרבה יותר מלחיץ...

לדעתי כדאי לא לוותר על הסקירה. 

 

בדיקות הדם בהריון כזה לא משקפות ובעז"ה הכל יהיה בסדר. 

 

אבל בהריון של התאומות עשיתי את כל הבדיקות הלא פולשניות- שקיפות, סקירה מוקדמת ומאוחרת ואקו לב.

הרופא טען כי בהריון תאומים עלולים מטבע הדברים להיות סיבוכים שונים שאפשר לתקנם אפילו לפני הלידה או מיד לאחריה. מה שכן אצלי זה היה תאומים זהים- שליה אחת ושק אחד , שזה אכן מורכב יותר. 

בהצלחה בכל אשר תחליטי!

אז זה כבר כמעט לא ייתכן.

 

על ניסיך שבכל יום עמנו!

 

(אני לפעמים מכריזה שאני מתפטרת - ובכל זאת קמה בבוקר ומטפלת בהם בשמחה למרות הלילה הקטוע. פלא פלאים!)

זה נס כל יום.....

שיש לנו כח לבשל לשלוח להשכיב ואולי אפילו לחייך....

לכל ה'חברה' המתוקים שמסביבינו...

שלא אשמים שאמא בהריון.....

עם תאומים.................

 

אז תודה לך ה'!!!!!!!!!!!

מרגישים את הקירבה המתוקה הזאת....

שאין דומה לה...........

אתמול פעם ראשונה השארתי את בעלי לבד שעתיים עם התאומות ויצאתי לנשום אויר עם אחת הבנות הגדולות כדי לתת לה קצת זמן איכות לבד עם אמא...
וזה אחרי שיומיים שלמים אחת התאומות כמעט לא ישנה, רק אוכלת ובין הארוחות בוכה... (אגב מוכרת לכן התופעה? אולי קפיצת גדילה) ואני התחרפנתי....

ואז כשחזרתי הביתה, התגעגעתי אליהן ככ שהספקתי לשכוח מה שהיה...!
פלא פלאים ישתבח הבורא

 

אני, שחשבתי שאני חייבת 8 שעות שינה רצופות כדי לתפקד כמו בן אדם

 

מצאתי את עצמי מרימה, מחבקת, מניקה ומטפלת ומאושרת משלוש שעות שינה רצופות!

 

לא יאומן... 

 

(ואל ייאוש. הקטע של השינה באמת משתפר! ואחרי שהם ישנים ופתאום יש קצת זמן בלעדיהם באמת נהיה יותר שפוי!)

בני כמה שלך?
מניחה שאגיב כמו שמגיבה לאחים שלהם. מפרידה ומתייחסת בחומרה לאח שהשתמש באלימות. כמובן בהתאם לגיל.

התקדמנו והם ממש רבים אחד עם השני! שניהם רוצים אותו צעצוע, אחד צורח, השני קופץ עליו כדי לקחת לו וצ׳יק צ׳ק שניהם בוכים... או אחד לידי, השני מתחיל לדחוף אותו בכח כדי שהוא יהיה איתי ולא הראשון...

באופן עקרוני אני מאמינה שהורים צריכים להתערב כמה שפחות במריבות של הילדים אבל אני כבר לא יודעת...

הן בנות 3 עכשיו והן ממזמן לא נהנות מזה ואנחנו מלמדים אותן להגיב ב"לא נעים לי" ולהתרחק. ואם צריך אז גם להילחם חזרה (כשחוטפות משחק אחת מהשניה)

אין לי מושג איך את עושה את זה,
הלילות קשים לי, חייבת לישון.
ולכן אני מביאה גם תמל , במיוחד בלילה.
ואין לי חלב בשביל 2 ולא מצליחה להגביר את קצב ההנקות בשביל שיתרבה החלב.

נשמע לי כמו מתכון להתמוטטות עצבים ואין לי מושג איך את עומדת בזה... אצלי כן יצא לי לישון משהו כמו לפחות שעה וחצי בין לבין וניסיתי כמה שיכלתי לסנכרן בינהם. וגם ניסיתי לשאוב פעמיים ביום,אפילו אחרי שתי ארוחות מה שנשאר אחרי ההנקה ואז בעלי נתן להם בקבוק אחד ויצא שישנתי משהו כמו 3 שעות רצוף לפחות. בדיעבד, אין לי מושג איך שרדתי את זה... בבוקר בהתחלה הייתי אצל ההורים שלי ואמא שלי הביאה לי ארוחת בוקר וחזרתי לישון מההנקה עד שמישהו התעורר. זו הייתה ממש הצלה...
בנות כמה הן? נשמע לי מוזר שקמות כל חצי שעה בלילה .. עולות טוב במשקל? מה דפוסי השינה שלהן ביום??

לבינתיים שולחת מלא כוחות ובבקשה תדאגי לנוח עד כמה שאת יכולה שלא תתמוטטי, וכן, אני יודעת שזה נראה לא פרקטי בעליל לנוח בסיטואציה הזו

אבל חברה, שילדה בשבוע 35, אמרה לי שראש מחלקת ילדים אמר לה שהנקה קריטית עד 3 חודשים וחשובה עד 6 חודשים. 

זה גרם לי להבין שמה שהיה בילדים הקודמים לא רלוונטי עכשיו. 

 

אז, כבר בחודש הראשון נתתי בקבוק קטן של השלמה בערב כשלא היה לי חלב והבקבוק הזה הלך וגדל ונוספו לו חברים. 

עכשיו הם בני 5.5 חודשים- יונקים בערך חצי. מתחילים לעבוד על מרקים. 

 

אם הייתי רוצה להתאבד על הנקה מלאה, הייתי עושה את זה, אבל את המחיר היו משלמים האחים הגדולים שגם צריכים אמא פנויה וסבלנית עם כוחות. 

אני מאד אוהבת את ההנקה וטוב לי עם זה מאד... לא מרגישה שזה בא על חשבון הילדים הגדולים יותר מהאכלה בבקבוק, לטעמי זה יותר מהיר, גם לא צריכה להכין בקבוקים, לא לשטוף וכו',

מה שכן, אין לי בכלל עזרה בבית, אני רוב היום לבד, אין לי מישהו שיתן יד ויאכיל מבקבוק, כך שבכ"א אני צריכה לתת להם את זמן ההאכלות, מה גם שזה כמה דקות המנוחה שיש לי....

חשבתי על זה הרבה בשבת, אולי אני צריכה לקחת מגבירי חלב...

הציעו לי לתת בקבוק מטרנה לפני השינה בשביל לשבור את מעגל החוסר שינה- חוסר חלב- קימות רבות, 1) אני מפחדת שזה יהרוס לי את ההנקה, 2) אף פעם לא הבאתי להן, איך אדע אם הן לא אלרגיות או משהו? אני קצת חוששת מזה, כי אחד הגדולים היה אלרגי....

יש כאן מישהי שהניקה תאומים עד גיל מאוחר ויכולה לתת עצות?

וסליחה על ריבוי השאלות....

לי זה חסך זמן וחמש הקל.
ממליצה על הנקה משותפת עם כרית הנקה טובה

עכשיו אני מניקה אחת ואין לי מושג איך עשיתי את זה. כנראה בגלל שלא היו אז ילדים נוספים בבית..
בלילות ואולי לכל הזמן תארגני לך איזור הנקה סגור מכל הכיוונים, מוגן רך וסטרילי שתוכלי לשכב בו עם הראש מוגבה ועם הבנות שוכבות עליך משני הצדדים שיוכלו פשוט לינוק מתי שבא להן. אני יודעת שזה נורא מסוכן אבל אם את עם ראש מוגבה ולא מתהפכת בשינה אז זה הפתרון השפוי. במקרה שלי שמתי את שניהם במיטת תינוק אחת בהתחלה והיא היתה צמודה למתחם המתואר והייתי מוציאה ומחזירה אותם בלי ממש לרדת מהמתחם. קצת כמו ג'ימבורי
יותר נח שהם יונקים ביחד כדי לחסוך הרמות והורדות. אם אחת מבקשת תביאי גם את השניה על הדרך.
גם אני ויתרתי על בקבוקים מטעמי נוחות. ניסיתי בהתחלה כשעוד לא היה לי בטחון וזה שבר אותי לנקות ולשטוף ולהוציא את החלב לכלים.
אל תחששי ממצב שאין מספיק חלב. זו לא הסיבה שהן מבקשות בתכיפות. אני ממליצה בענין הזה לתת להן לינוק ביחד ולהרדם עליך תוך כדי הנקה אחרי כמה דקות שינה לעשות לשתיהן גרפס ולתת שוב לינוק עד שירדמו שוב. לתת להן לישון עוד כמה דקות, עוד גרפס ולשים בחזרה במיטות. זה יבטיח לך כמה שעות שינה רצופות אני מקווה.. בכלל, אל תחששי להרגיל אותן להרדם תוך כדי הנקה כי זה המפתח לשינה שלך ויהיה מספיק זמן להרגלים טובים אחרי שתשלימי שעות שינה תתאוששי מההלם הראשוני.
מטרנה לפני השינה לא נשמע לי יעיל אבל אם יש לך מצב לשאוב במשך היום כשהן ישנות, תוכלי לתת לבעלך להיות אחראי על בקבוקים בלילה.
את יכולה לנסות תוספים מגבירי חלב אבל תאמיני שהשם יתברך סידר לך שפע כפולה ומכופלת לצורך הענין.
אני אחשוב על עוד דברים..

בעניין ההנקה המשותפת, אני מניקה לפעמים ביחד, אבל אחת מהן לא יונקת טוב ככה, היא ממש משתנקת ובולעת לא טוב.

לכן אני מעדיפה כל אחת לחוד, כשאין ברירה עושה ביחד

יש לי 5 ילדים והתאומות.
אני מאוד אוהבת להניק והנקתי את כל הילדים עד בערך גיל שנה וחצי.
עד עכשיו זה גם מנע לי הריונות אז בהתאם לכך השתמשתי בהנקה ועכשיו עם התאומות זה ממש גורם משמעותי.
יש לילות שאני ממש כל הלילה מניקה, פעם את זאת ופעם את השנייה וזה ממש קשה. אני כרגע מנסה לעשות להן סדר... מנסה על מנת שלא אשבר.
לדעתי, אם את מסתדרת עם ההנקה אז זה ברכה בהמון הבטים ומכל הכיוונים. רק באמת צריך לתת בזה גבולות על אף הקושי

את חייבת עזרה!

וכן לשקול, הוספת תחליפים

הלילות האלה גומרים אותי!! וזה לא שהימים נראים שונים בהרבה 😏

מה שכן - אני ישנה תוך כדי הנקה. מרופדת בכריות מסביבי, ומניקה תוך כדי שינה. אנחנו נרדמים ככה שנינו, עד שהשני מתעורר לאכול ואני מניחה את הראשון במיטה שלו וחוזר חלילה 😏
אבל הצוואר והגב שלי תפוסים בקטע אחר (הגוף מסתכל עם הזמן, ועדיין...)

הייתי היום בטיפת חלב, העליה שלהן במשקל קצת מתונה, אבל האחות המליצה מאד להלחם על ההנקה, אמרה שאם יש לי את הרצון, עם טיפה הכוונה ותגבור ע"י שאיבות זה ייכנס לתלם, טענה שככל הנראה עברו  קפיצת גדילה בזמן האחרון.

והוסיפה  שדוקא אצל פגים יש עדיפות רבה להנקה... בקיצור, חיזקה ונתנה כוח...

לא נותר לי אלא לישון, להתפלל ולקוות....

כדאי לתת בקבוק באופן חד''פ בשעה שאת יכולה לישון, נגיד ב12 בלילה, אפילו בקבוק של מטרנה (רחמנא ליצלן...) כדי שתשני ותייצרי חלב...
אני מניקה רב היום וכמתאפשר לי לישון הם מקבלים מטרנה, וזה לא פוגע בהנקה...
קפיצת גדילה זה בד''כ יום-יומיים ולא שבועיים...נשמע יותר כמו מעגל קסמים של חוסר שינה...
בהצלחה!

לא מוכר לי אישית.
מחר/ביום ראשון הייתי מתקשרת לאחות ייעוץ טלפוני לוודא שזה תקין אבל זה נשמע ככה.

גם לי היה ככה ולא חשבתי שזה מוזר..
היה לאורך כל ההריון...

עם תאומים

נכון שיש יותר הפרשות במהלך ההריון אבל ממש לא כמו שאת מתארת

אני לא משתמשת בתחתוניות, יכול להיות שזה מה שמגביר- את יותר רגישה בהריון לפטריות וחיידקים

גם זוכרת יותר הפרשות מהריון רגיל. לי זה הסתדר עם כמות ההורמונים...

אי אפשר לחזות תאומים רק לפי בטא.

אצלי אישית היא באמת הייתה מאוד גבוהה, אבל יש פה כאלה שסיפרו שהיא הייתה רגילה או אפילו נמוכה.

ביום ה15 לביוץ בטא 333 והייתי מאוד מופתעת בא"ס שהיו תאומים...

שאת שואלת, אם את מוכנה לספר...

היה בטא גבוה אבל בטווח הנורמלי לפי מה שראיתי באינטרנט.
ולא במיוחד התעסקתי או עניין אותי מעבר לזה
וגילינו באולטראסאונד והאמת שהיה ממש הלם לגלות ותקופה של הסתגלות לרעיון.
ההריון עצמו קשה מאוד ודי מפחיד אותי שיהיו תאומים גם בהריון הבא

ונכון שגם עכשיו יש קשיים

אבל אני מזמינה עוד פעם!!!!

אין אושר גדול מזה!!!!! (ויש לי עוד ילדים בבית לפניהן...)

 

ולעניין הבטא- לי אכן היה גבוה, אבל זה לא מחייב בכלל!!!

 

והחששות מהלידה
ורק המחשבה לעבור את כל זה שוב, מתישה ומפחידה אותי.
כן זו ברכה ומודה שיש שניים, עם כל הקשיים והפזילה לעבר עגלות לאחד שהרבה יותר ניידות.
אבל לפחות כרגע לא הייתי בוחרת בזה שוב ואני כן רוצה עוד הריון בע"ה

לא דמיינתי כלל מצב תאומים. ההריון היה כבר בתחילתו עם הרגשות זוועתיות וקשיים שלא ראיתי איך אני קמה מהמיטה במשך 4 חודשים. ואמרו לי תאומים אז הורמונים כפול 2... ואכן היה כך. אבל זה עבר... ואחרי זה לא הסתיימו הקשיים כי התחיל להיות כבד מחודש חמישי כבר והיו עוד מיליון תופעות מוזרות וקשות אחכ, ויש לי עוד ילדים בבית וההריונות הקודמים העברתי בקלות.
וחוץ מזה שפיתחתי רעלת הריון אחרי לידה ואני עדיין עם תרופות כבר כמעט חודשיים אחרי לידה.

אבל

הייתי מוכנה לעבור הכל שוב!!! נשמע מזוכיסטי אבל כן! אפילו הזהירו אותי שאם ארצה שוב הריון אצטרך להתחיל אותו כבר עם אספירין בגלל הרעלת, ואני אומרת שאם היו מבטיחים לי תאומים שוב, הייתי לוקחת ב2 ידיים (תרתי משמע )....

מאחלת לך הריון תקין ולידה קלה בזמנה!

ההריון היה קשה לי ובכלל לא רציתי תאומים. במשך חודשיים אחרי הלידה לא הפסקתי לקטר, 

והיום? היום אני רוצה עוד תאומים. 

אני בדקתי בבית פחות משבועיים!! אחרי מקווה כי הרגשתי כבר רע והפריעו לי פתאום ריחות והיה מאוד מהר חיובי במקלון.

לא חלמתי שזאת הסיבה, הגעתי לאולטרא סאונד ראשון ואמרתי לה שאני לא בטוחה בתאריך וסת אחרון כי מדי מהר אני לא מרגישה טוב ואולי זה לא היה מחזור אלא השתרשות וזה שייך למחזור קודם.

ואז באולטרא סאונד היא אמרה עכשיו אני מבינה.... יש פה שניים!!

חוץ מג'נדס שהבטא היתה נמוכה -לכולן היתה גבוהה

חח אז אולי בעצם טעיתי


לא כותבת את הסיבה כי רוצה להשאר אנונימית..אבל היו לי כמה סיבות שחשדתי שאולי..
נחכה בסבלנות

והייתי בטוחה שזה הריון מולרי, כי כבר היה לי. 

הייתי מאוד מאוד מופתעת לגלות תאומים. 

אבל הייתי כל כך בהלם מזה שאני בהריון שבכלל לא חשבתי על שום דבר מעבר לזה

להבדק שוב? או פשוט לחכות לתור עוד שבועיים אצל הרופא?
תודה

הטווח מאוד רחב. ואת יודעת בדיוק מתי בייצת? גם עניין שמטשטש את המצב קצת...

השאלה אם לחכות לתור או לעשות בדיקת דם נוספת..

ערכי בטא בהריון

 

נראה לי בסדר גמור, ותחכי לאולטרסאונד

אני חשדתי בתאומים מסיבות אחרות(מחילה שכרגע לא משתפת) אבל דווקא הבטא שבטווח הנורמה גרמה לי לחשוב שכנראה שלא מדובר בתאומים
עוד לא נבדקתי אז לא יודעת בוודאות...

אבל לא הייתי חושדת בגלל בטא כזאת..היא לא נמוכה ומצוינת.אבל לא גבוהה כמו מה ששמעתי בתאומים

לי היה בערך 45000 בשבוע 8 או 9, זה לא כזה הרבה ויש לי תאומים

התכוונת שאת בהריון שני אחרי שהראשון היה עם עובר 1?
לי הבטן יצאה באיזור שבוע 15 בהריון ראשון..

הריון ראשון יצאה לי בטח חודש שישי
הבנתי שבשני יוצא יותר מוקדם ובטח שזה תאומים

אין איך לחזות את זה... כי כל אחת ומבנה הגוף שלה...

וקחי בחשבון שכבר בחודש שביעי את סוחבת כמו תשיעי- ונראית בהתאם

וכשאת בשמיני ומסתובבת ברחוב אנשים מתייחסים לזה ויש גם מי שרואה ויודע שיש שם שניים

הלכתי לחנות אתמול והמוכרת עם חצי בטן שלי ואולי אפילו פחות מזה (גם יותר גבוהה ממני) וסה"כ שבוע יותר ממני

 

גם אני תהיתי על זה בהתחלה אבל האמת שזה ממש לא משנה מההסתכלות שלי היום, יהיה מה שיהיה

או התאומים הופך את זה לעצום יותר,? כמובן שכרוך ה

לקראת שבוע 20.

אבל כל ההריון הפריעו לי ריחות בצורה קשה הרבה יותר.....

סתם כך ההריון עצמו כבד יותר,(אף שעליתי רק 10 ק') כואב יותר (פרק לי את עצמות האגן) וכמובן- מלחיץ הרבה יותר....

היום ב"ה אני יודעת להודות על כך!

זו מתנה עצומה!!!!!

וואו, אחרי הלידה הייתי באורות שאני בלי תפרים אבל בפועל בקושי הלכתי בגלל כאבים בעצמות האגן והרגשתי כמו יולדת בלידה ראשונה (סתם...לא מחליפה את זה בתפרים...) עד עכשיו, 5 חוד' אחרי עדיין כואב לי לפעמים.

כבר בשבוע שמיני הייתי נראית כמו בחודש רביעי בערך, עכשיו אני בשבוע 11 ב"ה ואני רואה כבר גדילה של הבטן בעקבות גדילת הרחם (עד עכשיו זה לא היה בעקבות גודל הרחם...)

רואים אותה משבוע 8 בערך....חברה אחת שאלה אותי בשבוע 9...אבל תכלס רק סביב שבוע 15 באמת ראו משהו, כמו תמיד אצלי.
אחכ הבטן גדלה כל כך מהר שבאמת שאלו אותי אם זה תאומים ובשביעי אם אני כבר צריכה ללדת...
אבל בתשיעי בסוף לא הייתי ענקית ממש, והם נולדו שמנדריקים..

מה עושים עם תגובות של אנשים.

ומה יהיה הלאה.

זה אחד הדברים שממש מלחיצים אותי.

אני תמיד גדולה בהריונות עם עוברים גדולים אז לאן עכשיו.....

חוץ מזה אני סובלת מורידים כל הריון ואף מקבלת שמירה בגלל זה משבוע 27-28.

כרגע המצב של הורידים זוועה כמו בשלב מתקדם.

מה עושים??

אני מגיעה למצב שאני לא יכולה ללכת ועם כאבים יש לי חסימה דו"צ ועיקר הורדים בפות.

עם מכתב של רופא כלי דם רופאת נשים כתבה שאין סכנה לעובר, והם אישרו לי כבר פעמיים.

עכשיו מה שהבנתי מהרופא שלי שניתן לקבל שמירה בתאומים אוטומטי.

 

מה שיותר קשור בתורשה, זה תאומים לא זהים (שלא על רקע התערבות רפואית כל שהיא)

וזה בד"כ בא מנטייה של האם לבייץ יותר מביצית אחת.

לא תהיה לכם נטייה גנטית לתאומים...
ועדיין הכל יכול להיות...

האם כל מי שילדה תאומים זהים עברה טיפולים? בכוונה לא שואלת הפוך (כי נראה לי שאפשר גם ללדת תאומים לא זהים עם טיפולים)
והאם כל הריון תאומים בהפתעה זה בהכרח ב2 שקים?

תאומים זהים = ביצית אחת, ותא זרע אחד, שבתהליך ריבוי התאים, התפצל לשניים, וכל חלק התפתח לתינוק בריא (לא ניכנס עכשיו למספר שליות, שקים וכו).
תאומים לא זהים = מ2 ביציות, ו2 תאי זרע.
כל אחד מתפתח בנפרד לתינוק בריא. הדמיון ביניהם הוא כמו של כל 2 אחים, הם כאילו רק במקרה ביחד ברחם באותו הזמן.
סוג זה יותר קשור לטיפולים (איקקלומין, הזרקות הורמונים וכו), בגלל שזה מגרה את השחלות לבייץ יותר מביצית אחת...
סוג זה גם קשור לגנטיקה, כי יש נשים עם נטייה לבייץ משתי השחלות בכל מחזור

לפעמים מחזירים יותר מעובר אחד. אבל את צודקת שזה יכול לקרות עם איקקלומין והזרעות (מצב שבו מגרים את הבחלות להבשיל יותר מביצית אחת רק ששם ).

כשגיליתי על התאומות הזהות שלי עשיתי ממש עבודת מחקר......

יש אחוז קטן מאד שקורה מטיפולים אבל בד"כ לזהים אין סיבה פיזיולוגית ידועה.

מה שאין כן בתאומי אחוה שבד"כ זה גנטיקה או טיפולים....

אם הם לא זהים זה תלוי יותר באישה. כמה ביציות היא מפרישה בחודש

אלא יותר ספונטני

היום השכיחות של תאומים באוכחוסייה יותר גבוהה בגלל נשים שעוברות טיפולים.
אבל בהחלט יכול לקרות טבעי גם זהים וגם לא זהים.
אצלי זה טבעי לגמרי אלא אם הפרימולט נור שלקחתי לפני החתונה גרם ליותר ביציות אבל יש השפעה גם לגיל (יותר סיכוי בגילאים מאוחרים יותר) וגם להיסטוריה משפחתית בכמות הביציות שמבשילות כל חודש

נניח אם יש לה אחים תאומים- זה אומר שלאמא שלה יש את הנטיה הזאת ואז ייתכן וזה יעבור תורשתית לכל בנותיה (כולל אותה)... כנ"ל אם יש למישהי דודים תאומים.. זה אומר שיש לסבתא שלה את הנטייה...

כל זה מדובר בתאומים לא זהים....

מישהי שאבא שלה תאום לא זהה ורואים שבמשפחה של הסבתא אמא שלו יש נטייה גנטית לתאומים- יש לה גם סיכוי? ז"א האם המרכיב הגנטי הזה יכול לעבור דרך האבא מהסבתא אליה או רק אמא מורישה את הגן הזה לבנות שלה?

אבל לו לא, אלא אם אישתו תבייץ פתאום שתי ביציות פוריות.
זה הכל עיניין של סטטיסטיקה וסיכויים לתאומים.
הגנטיקה בכלל לא מחייבת בזה. כל חודש אישה מבייצת יותר מביצית אחת ובדרך כלל רק אחת מגיעה לבשלות.
עם הגיל האישה מבייצת יותר ביציות ולכן הסיכוי לתאומים גדל.

נכנסת בכל מקום! אני מאד מרוצה ממנה ב"ה. אמנם אני עדיין בשלב האמבטיות, אך זה אותו רוחב....

יש גם אופציה שלתינוק שמים אמבטיה ולגדול טיולון.... החיסרון היחיד- יקרה! אני קניתי את הדגם החדש כולל אמבטיות ועלתה בסביבות 4800.

כשיש ילדים צפופים, אכן ממליצים כך...אני לא התנסיתי...

בהצלחה רבה

לידה קלה ובידיים מלאות

בלי אמבטיות.
אמבטיות קנינו ביד 2 ב400 שח

אם זו מעלית שכשאת מכניסה עגלת יחיד את צריכה לסובב אותה קצת באלכסון, תדעי שכנראה לא יהיה אפשרי להכניס שם עגלת תאומים, צרה ככל שתהיה. בכלאופן, תבדקי טוב טוב את המידות של המעלית לפני שאת קונה...

גם לי יש ביביי מונסטרס. אני ממש ממליצה בחום. עגלה מדהימה!! האמת שאם זה היה בשביל אחים, לא בטוח שהייתי הולכת עליה כי היא באמת יחסית יקרה (בתאומים צריך אותה לתקופה יותר ארוכה לרוב...) וגם בגלל שהיא צרה, היא פחות נוחה לילד בן 3 נגיד (אם הוא ציפלון יחסית זה כנראה לא יפריע לו...)

לא מגיעה לזה...

היום לראשונה התחשק לי לנסות לכתוב אותו. עד עכשיו זה היה נראה לי הסיפור הכי משעמם עלי אדמות- באתי. פתחו. הוציאו. סגרו. לאם ותינוקות שלום

עשיתי את זה בחלקים תוך כדי הנקות/שאיבות.
היה לי חשוב בשביל לעבד עם עצמי את כל הסיפור.

מאז אני מנסה להגיע לשכתוב של סיפורי הפגייה, אבל זה קשה לי נפשית הרבה יותר. אולי בסוף גם זה יקרה...

שהיתה לי את הרעלת הריון אחרי הלידה. אחד המטפלים שטיפל בי הסביר לי שהרופאים קוראים לזה רעלת הריון אבל מבחינה רפואית אין לזה ככ הסבר למה לחצי הדם עולים... והוא הסביר לי שיש נפילת מתח ככ חזקה אחרי הלידה ובמיוחד של תאומים, עוברים חוויה חזקה מאוד שהגוף מרגיש שחרור מסוים של שליטה שהוחזקה הרבה זמן במהלך כל ההריון וזה מתבטא בעלית לחצי הדם... ואמרו לי שאם אנסה לעבד את החוויה (ע"י כתיבה או בדרך אחרת) זה יכול מאוד לעזור....

גוף ונפש הולכים יחד. דבר מדהים לדעתי.

ילדתי בשבוע שעבר ואני מתאוששת יפה ובעלי עוזר המון. הוא ניקה והכין את הבית לפסח. את כל הבישולים לסדר. עשה לנו על האש בחול המועד וקניות כל יום ועוזר עם הילדים. ב"ה.
היום היה מצב שהדם עלה לי לראש. אף פעם לא קרה לי דבר כזה. ראיתי את הילד שלי במצב סכנה ומיד באתי להציל אותו ומהלחץ עלה לי הדם לראש והרגשתי שהוא מתפוצץ ממש. זה היה מפחיד נורא.
זהו. זאת הפריקה שלי. בא לי לבכות ועוד לא אכלתי ארוחת ערב מהלחץ.

נשמע מלחיץ ברמות...ב''ה שעבר בשלום...
מזל טוב ענק ענק!!
הרבה נחת!

אולי אכתוב את סיפור הלידה בהזדמנות בהמשך לסיפור של התאומים אם המנהלות יסכימו.

ורק עכשיו מצאתי זמן להיכנס, אז אני ממש מבינה אותך. 

 

בהערה נוספת- מעריצה את כל מי שאצלה התאומים בכורים. מאתגר פי כמה. גם לזוגיות הטריה. 

ולקבל אישור על הטירוף שאני מרגישה שאנחנו מצויים בו, כזוג
מה גם שבעלי בן יחיד ומתמודד כרגע עם בעיות רפואיות של ההורים. ממש ממש קשה. גם לו. גם לי. מנסה לזכור שזה זמני ובסוף יפתר.

אין סדר וכל החיים מתהפכים. 

לא זוכרת לפני כמה זמן ילדת, אבל אני רק עכשיו (5 חודשים) מרגישה שמתחיל להיות קצת סדר. 

 

ואת הזוגיות זה רק יחשל. תקפידו על דיבור ושיתוף ביניכם. זה ממש חשוב. 

 

 

 

אני בשלב הייאוש בקטע של הזוגיות.
בעלי עמוס נורא, בהתחלה ממש היה רתום, וככל שעובר הזמן פחות. לי ממש קשה, כל הזמן מתוסכלת וכועסת ובעלי אומר שנמאס לו לשמוע רק כעסים וביקורת.
ממש לא יודעת איך נצא מזה.

קודם כל- שולחת חיבוק!

אני משתדלת לזכור להגיד לו כל יום משהו אחד חיובי.
לא פשוט...

אבל אני חושבת שאם רוצים, הכל אפשרי. 

כרגע בתוך המצב הזה קשה לראות את זה, אבל הייתה סיבה שהתחתנתם. 

 

את עוד ב"חופשת" לידה? יש לך אפשרות לקבל עזרה?

 

אני גרה בירושלים ואם את באזור, אשמח מאוד לעזור!

שבו הכל אמור להסתדר

בהתחלה אמרו לי 3 חודשים. אח"כ שמעתי ממישהי שב 4 חודשים. לאט לאט זה מתרחק ממני

באמת...
בכל גיל יש מדהו שנהיה יותר קל. הם משתנים כל הזמן והזמן טס...
ההתחלה היא יותר מבולגנת ואחכ נהיה מסודר ככל שהזמן עובר...תכף תרגישי את זה...

לי אמרו שההקלה המשמעותית היא בגיל שנה, 

אבל אני קוראת בפייסבוק ושם הרבה כתבו שזה רק סביב גיל 3-4.

 

אז צריך להתאזר בהרבה סבלנות וכוחות. 

אחרי 3 שבועות אני רציתי לחזור הביתה.
בעלי רצה להישאר עד הבת מצווה...

שאלה לגבי tsh אפשר לשאול גם רופא משפחה טוב.

קטן מ 0.05.....
והרופא נשים אמר פשוט לעקוב וזה מסתדר סביב אמצע ההריון, וזה מה שקרה.
כמובן איני רופא וכדאי בכל מקקה להתייעץ עם רופא.
זה רק שיתוף מנסיון אישי.
תרגישי טוב!

קודם כל אני טיילתי בשכונה איתן, לרופא משפחה למשל... ולטיפת חלב לרוב נסענו באוטובוס... (והיינו לא מעט שם כי היו מתחת ל3 קילו אז המעקב עד 3 קילו הוא נראה לי היה שבועי)
וזה שהעגלה בקושי נכנסת לך לרכב זו די תקלה... הייתי שוקולת החלפת עגלה.... (למכור ולקנות ביד 2)

בהצלחה!

באסה רצינית ביותר עם העגלה. מצטרפת לג'נדס בהמלצה להחליף עגלה.

אני התחלתי לצאת איתן כשהרגשתי שאני מאבדת את שפיות דעתי. בעיקר מסתובבת איתן בשכונה. עכשיו עברנו לבית קרקע, אז זה הרבה יותר קל (אבל אין פה יותר מידי לאן ללכת...).
אני משתדלת מאוד שתיק ההחתלה שלהן יהיה מוכן ליציאה כל הזמן. צריכה "רק" להוסיף בקבוקים ותמ"ל ולצאת לדרך.

זה אכן מתיש. אני שוקלת עלות ותועלת לפני כל יציאה.

ואמרתי שממש קשה לי להיות איתם בחוץ אבל יותר קשה לי להיות איתם בבית... לגבי ההתארגנות, זה ממש יכולת נרכשת. בהתחלה הייתי בהיסטריה לצאת ולהאכיל בחוץ, עם הזמן יצא לי כשעוד הנקתי להניק אחד באוטובוס ולתפוס עם הרגל את העגלה שהשני בפנים שלא תעוף... לא היה לי אכפת מכל מי שנעץ מבטים (במקום לעזור...), כי זה היה ממש חשוב לשפיות שלי. וכמו שהציעו מעלי, תיק מסודר ועדיף לדעתי לקחת כל מה שאולי יהיה צריך מאשר להתחרט אח"כ...גם עוד משהו שעזר לי, שממש הכנסתי לי לראש איזה כיף לי להיות בחוץ וכמה זה חשוב לי וזה גימד קצת את הקושי הטכני. תתחילי מיציאות ממוקדות וקצרות ולאט לאט תאריכי אותן. אולי בהתחלה עד שתרגישי מספיק בנוח, לנסות ולצאת עם מישהו יחד איתך! מה שכן, אני הייתי בעיקר מסתובבת איתם רגלית ובאוטובוסים ולא מכניסה למכונית.. מכונית זה יותר מאתגר מבחינתי... ולגבי זה שהעגלה לא נכנסת למכונית, נשמע שזה יכול להיות תקל שיתקע אותך בבית, כדאי לנסות להחליף...

יחד היא לא נכנסה, אבל יוצא רק בחופשים כמו חול המועד שניסע יחד כל המשפחה, בשאר הזמן זה רק חלק מהמשפחה ואז אפשר לקפל מושב אחד באוטו ולהכניס את העגלה...
בכל מקרה, סיפור לא פשוט. באמת התיק של היציאה כבר מוכן אבל עד שיוצאים זה להאכיל לחתל להלביש כפול 2 וזה מלא זמן הכנה...
ולהכניס "רק" את התמ"ל לתיק גם משימה.. לשטוף בקבוקים, למלא תרמוס, ואצלי כל אחת שותה תמל אחר כי אחת רגישה קצת יותר ללקטוז... קיצר, לחשוב עלות מול תועלת כמו שאמרו פה 😕

סורי על החפירה הייתי חייבת לפרוק

היו לי בקבוקים נקיים עם מים רתוחים קבוע בתיק ואז זה רק למלא תרמוס קטן. אפשר אפילו לארגן מראש מחלקים כאלו שיהיו בתיק לשני סוגי התמ"ל. ולומדים איך לעשות את הדברים בקצב מהיר ששה לא יקח שעה עד שיוצאים... וככל שהם גדלים יותר, היציאה יותר קלה- לא צריך שעה לחכות לגרעפס, הם לא פולטים או בורח להם פתאום מהחיתול בדיוק כשצריך לצאת...

חוץ מללכת כל היום מרופא לרופא 😏
עכשיו כשגם כבר יותר נעים בחוץ וגם הם כבר יותר גדולים אני אתחיל קצת להסתובב איתם.

לא להצליח לצאת זה חונק ברמות..
ניסיתם להוציא את הגלגלים של העגלה?
הם נשלפים בשניה ומתחברים ממש בקלות וזה משנה את הגודל של העגלה להרבה יותר נורמלי.
כשאנחנו נוסעים כולם ביחד תמיד שולפים לפחות 2 גלגלים ואם יש עוד דברים בבגאז' אז את כולם.

לצאת איתם זה ממש מרגיש לי פרוייקט.

אבל יוצאים ומסתדרים איכשהוא.... פשוט לקחת בחשבון שאי אפשר לתכנן את הזמן...

סיפור מצחיק: היינו באיזה אירוע איתם ובסוף האירוע אחייניות של ליוו אותנו לאוטו. אחת מהתאומות התחיל לבכות. ניסיתי להרגיע אותה ורצינו להתחיל לסוע ואז השניה התחילה וככה כמה סבבים.... אחייניות שלי עמדו בצד וצחקו, אמרו " לעולם לא תצליחו לחזור הביתה"....

לנסות לפרק את הגלגלים, רק ככה הצלחנו להכניס אותה לבגאז'...

באמת קשה חודש וחצי בבית.
א. זה אכן פרוייקט לצאת איתם, אני עוד בקומות בלי מעלית אז עולה ויורדת כמה פעמים (לא משאירה עגלה למטה). וההתארגנות...עד שמצליחים הם כבר רעבים שוב...
ב. זה הולך ונהיה קל יותר עם הגיל, לומדים להיות יעילים ויצירתיים, למשל בהתחלה לקחתי את שניהם על הידיים את כל המדרגות, עכשיו עושה את זה עם מנשא. לא תלויה באף אחד ויכולה לצאת ולהכנס עם כל הילדים לבד...
ג. מצטרפת להמלצה להכין תיק עם כל מה שצריך (התיק של הקוקו ביבה ממש קטנטן...).

אל תוותרי ותראי שיהיה לכולכם יותר כיף!!
בהצלחה!!

ופלא פלאים עובד! תודה על העיצה!!
היום הייתי איתן בטיפת חלב לראשונה (כמעט בנות חודשיים) ויצאתי וחזרתי לבד עם העגלה, אבל בלי הרכב, גם אצלנו יש מדרגות בכניסה לבית ולא משאירה עגלה למטה והיה מעייף אבל כיף לצאת קצת לנשום אויר! אחכ נכנסתי לסופר והתפללתי שלא יצרחו דווקא אז, וב"ה עבר בסדר! הרגשתי שכולם שם מסתכלים עלי בשוק איך העזתי לצאת עם עגלה עם תאומות לסופר.... וכולה היה בשביל פריט אחד...

לא הבנתי איך מסתדרים עם מנשא? את לוקחת אחת במנשא ואחת בעגלה?

שאני עולה ויורדת כשאחד במנשא והשני בידיים. אפילו מצליחה לנעול את הדלת ולקחת עוד תיק ככה...

כן מוציאה/ מחזירה מהגנים ויוצאת עם הגדולים לגינה אחרי התארגנות ממושכת. 

אבל, 

הם נולדו בחורף ובמשך 3 חודשים כמעט לא יצאנו (אחי ארגן לנו חתונה כשהם היו בני חודש).

 

בפסח טיילנו והיה מאתגר מאוד ולכן החלטנו שבעלי יטייל עם הילדים בשאר הימים. 

 

בעניין הרכב- לנו יש מאזדה 5. הבגאז' ממש קטן אבל גם עגלת יחיד בקושי נכנסת שם כך שקל וחומר הטנק של התאומים. 

כרגע אנחנו מקפלים מושב (ממילא לא כולם נכנסים באוטו ומתפצלים לאוטובוס), אבל רוצים לבדוק את האפשרות של התקנת גגון נוח או קניית רכב נוסף. 

הפתרון היחיד, אם את מסוגלת, זה לשכב באלכסון.
שלא רק הראש גבוה אלא כל הגוף בזוית..
אצלי כששכבתי ככה על הגב הייתי כמעט מתעלפת, אבל שכיבה כזו על הצד היתה מעולה לי.

גם לי המומחה לאולטרה סאונד אמר שזה נפוץ (קרה לי שהייתי אצלו) והנחה אותי לשכב דווקא על הצד, הוא הסביר לי שהרחם המוגדל ממש לוחץ על קנה הנשימה כאשר שוכבים על הגב ולכן זה קרה דווקא שם.

אבל את עדיין עובדת?
פשוט כתבת יום עבודה מעייף (אלא אם כן העבודה היא בבית ואז...)

ולשאלתך, גם לי מידי פעם היו תקיעויות כאלה בוושט אבל לא עד כדי מחנק...

והיו ימים מעייפים מאוד

שבוע 33 יצאתי לחופשת פסח וכרגע נחה בבית מיוזמתי עד ללידה בע"ה

אתמול בערב בנוסף, היה לי תור לרופאת נשים שלי.

היא נתנה לי הפניה לבדיקות דם תפקודי כבד. רק כדי להיות רגועה. מקווה שיצא תקין בע"ה.

 

באמת ניסיתי לשכב על הצד (כפי שאחת מכן המליצה) ובכלל זה מאד נח.

כן. אני עדיין עובדת.

בע"ה ביום חמישי מתכוונת לצאת לשמירת הריון

זה רק קצת יותר קל...אל תבני על להסתובב בקניון...

בהצלחה ותהני מהזכות לשמור בנחת על העוברים שלך!

וגם זה עם התאומות על הידיים... ב"ה!

הפסח לא היה פשוט! מחכה בקוצר רוח לחזור לשגרה

בעלי הצדיק יישאר הלילה לעשות את הכל.

אני עוזרת לו עכשיו עם הרשימות לקראת שנה הבאה, ואת כל הטכני הוא יעשה בהמשך הלילה.

 

היה פסח אינטנסיבי מאוד!

 

היה כיף בכל זאת, אם כי היו כמה רגעי משבר.

אמא שלי הגיעה בהפתעה עם חברה שלנו. שתיהן העסיקו את הבנות ואני סידרתי. אחרי הפסקה לסדר ערב (אוכל-מקלחת-מיטה) המשכתי יחד ען האיש ששב הביתה וסיימנו עם הפסח.
עכשיו רק נותר לסדר את כלי החמץ... עברנו דירה ממש לפני החג, אין לי אפילו מושג איפה כל דבר נמצא ולאן הוא אמור להגיע.

ולסיום, 10 שניות התמרמרות-
לארוחת ערב אכלתי קרקר תפו"א כשר לפסח

גם אנחנו סיימנו להעלות את כלי הפסח (חוץ מכמה דברים שצריכים כביסה).

וגם אנחנו עוד צריכים להחזיר את כלי החמץ. לפחות אפשר להיות רגועים ולאכול לחם...

 

בעסה על הקרקר אחרי פסח. אנחנו עוד אכלנו פה עוגיות מקמח תפו"א עד היום (במקום הביסקוויטים הקבועים).

נמאס כל הזמן להגיד לבעלי מה לעשות והוא מבזבז זמן יקר

נראה לי שנסגור את המטבח שנסתדר עם מה שיש

גם ככה בחג הראשון לא נהיה בבית ואולי נמצא סידור לחג השני

או אפילו לקנות אוכל מוכן לחג

אין מה לעשות.

אני גם חייבת לשמור על עצמי יותר ועל הילדים זה יותר חשוב לי, אתמול הרגשתי כל כך רע והדבר האחרון שאני צריכה הוא לידה מוקדמת עכשיו

מה שאני עשיתי זה להחליט מראש לנקות רק את מה שחייב..את הארונות שיש בהם חמץ ושאני רוצה לשים שם כלים לפסח ואת השאר לסגור.

השוטף וההאכלות ושאר הילדים לוקחים את כל היום, גם אני לא מספיקה כלום. והאמת שהבוקר ראיתי שהתאומות קצת ישנות, אז התלבשתי על משהו בבית ופתאום אחכ הרגשתי כאבי בטן (בכל זאת רק היום הן בנות חודש) כך שאפילו אם רוצה לא יכולה

בעלי, סליחה על הביטוי, נראה סמרטוט כבר יותר ממני מרוב שמלא נופל עליו והוא גם עובד, אז לא מעמיסה עליו ניקיונות עוד. מה שכן יש לי מנקה שתבוא פעם אחת לפני פסח ותתקתק פיניש של הבית ואולי גם מקרר, ופיניטו! לא הולכת להרוג את עצמי. ( בדכ בשלב הזה אפשר לאכול אצלי מהרצפה )

אין לי מושג איך יהיה פה פסח השנה....
אני לא מספיקה כלום!

אצלי ב''ה יחסית בסדר ומספיקה קצת.
אבל תכלס הכי חשוב מקרר, שיש כיור ושולחן...
אולי תחפשי איזה נערה לעזרה, כל העובדות בנקיון עמוסות עכשיו...

כמו תמיד, ערב פסח- הילדים חולים, גם אני, אבל ב"ה משתדלים שהמצב בבית יהיה רגוע....

עשיתי את המטבח קודם כך שאני באמת רגועה! שאר החדרים, אני יעשה שטיפה וארונות שלא ניקיתי ימכרו לגוי...

התאומות שלי לא בדיוק מודעות לכך שזה ערב פסח ו"דורשות" ממני לתפקד כרגיל, אז אני באמת משתדלת שהבית יהיה כמה שיותר על אש נמוכה ולא מתחילה פרויקטים שאין לי סיכוי לסיים... מה גם שאני כל היום מעמידה מכונות בקצב מסחרר, כך שאין בכלל זמן לעיסוקים אחרים...

אצלי הם בני אותו גיל אבל ב''ה רגועים, הספקתי יותר משחשבתי...
וגם בכביסות הרגשתי הקלה בעקבות האביב והורדת השכבות שמילאו את המכונה בקצב מסחרר...אפילו חשבתי להוסיף בית לשיר 'איך יודעים שבא אביב'...חחחח...

ב"ה, זו שנה ראשונה שאני מוכנה כ"כ מוקדם לחג ויכולה כבר להתחיל לבשל....

נכון שלא הכל נוקה כמו שתמיד עשיתי ואהבתי....

נכון שלא קניתי לכולם בגדים חדשים כהרגלי והסתפקתי בפריט חדש לכל ילד מנקסט....

אבל זו השנה הראשונה מזה שנים שאני כ"כ רגועה....

הילדים יסתדרו עם מה שיש....

ואני לומדת להסתפק בקצת ולהתפשר....

ואולי זה לימוד חשוב שכבר הייתי צריכה ללמוד מזמן... ורק התאומות הביאו לי את השכל 

מאחלת לכולכן פסח כשר, שמח ורגוע

והרבה אושר תמיד!!!! והרבה חלב!!!! 

דאגתי לך ולאחרות...
באמת שפע מיוחד! ובעיקר פרופורציות...
פסח כשר ושמח ורגוע!

פחות מושקע מאצלך, אבל זאת השנה הראשונה שאנחנו מכניסים את החג (יחסית) בנחת, למרות שאנחנו בליל הסדר בבית (פעם ראשונה!).

נראה לי שפשוט מרוב ישש היינו יעילים יוצר (וויתרנו בלב שלם על מה שלא חייבים. לא ניסינו בכלל להספיק את ניקיוון האביב השנה).

פעם ראשונה הגעתי ככ רגועה לחג ובדיוק כמו אצלך עם הקניות היה גם לי ובדיוק כך עם הניקיונות, מרוב שהיה ככ הרבה לעשות וידעתי מראש שאין מצב שאני מצליחה להספיק הכל ולהיכנס עם שפיות לחג, מראש עשיתי סדר עדיפויות מה חשוב ולמדתי להתפשר, והרגשתי ככ ככ שזה היה לימוד בשבילי ועדיין בזה שקיבלתי תאומות 😆
ריסון הפרפקציוניזם....
וב"ה ככ דאגתי איך יהיה ליל הסדר איתן והן ישנו כמעט כל הסעודה!! ואומנם התארחנו אחרי כמה שנים שאני מארחת אצלי, אבל הגענו כולם מוקדם ומתוקתקים שזה משהו לא מוכר אצלי 😁
בקיצור, ברכה!!
מועדים לשמחה לכולן!

מעניין אם תאומים אלינו נשלחים כדי לרסן אותנו

אבל התאומים בהחלט לימדו אותי דברים... כמו הבחנה בפרטים וחידוד החושים, וכמו להעריך את הרוגע שבגידול תינוק יחיד... ובטח עוד - צריכה להתעמק בזה...

חולת שליטה, אבל לא פרפקציוניזם.

גם התאומות שלי כעת בנות 4 חוד' ויונקות הנקה מלאה, גם אצלי תמיד הייתה התופעה הזו... שמתי לב שאחת מהן יונקת טוב יותר ובימים שהרגשתי שיש לי בצד הזה פחות- נתתי לה לינוק שם הרבה זמן, מתי שבקשה נתתי, וזה ממש הגביר לי את החלב. זה לקח אולי יום עד יומיים עד שהאספקה חזרה...

מה שכן, אני באמת מקפידה להחליף כל יום את הצדדים, גם בשביל "אספקה טובה" וגם כי אמרו לי שכשהן יונקות זה מפתח להן את הראיה וצריך להחליף בין הצדדים כדי ששתי העיניים יתפתחו כראוי....

הרבה הצלחה!!!

ארוחה 1: תאומה א' ינקה מימין ותאומה ב' משמאל.
ארוחה 2: תאומה א' ינקה משמאל ותאומה ב' ינקה מימין. הייתי עושה רישום לפעמים כשהתחלתי להתבלבל אבל לרוב זכרתי.

לגבי הפחות חלב באחד הצדדים- תשאבי תשאבי תשאבי. זה מגדיל מאוד את כמויות החלב.

תני לאחד לינוק מהצד החסר, איזה 5 דקות כמה שיצליח. תני לו אח"כ לינור מהצד המלא (כדי שבאמת יאכל) ובמקביל או אחרי ההנקה תשאבי מהחסר... ככה הצד יקבל 2 סוגי גירויים לייצור חלב. תאמיני בזה שזה יקרה וזה יקרה בע"ה!

שאין לי כח וזמן לשאוב...
ניסיתי פעמיים ולא יוצא כלווווםםםם...
אנסה לתת לשניהם להתחיל משם.

זה מגרה. לוקח לזה יומיים שלושה "לפעול"

כדי שהחלב יתחלק בצורה שווה פחות או יותר.

הגוף שלנו לא סימטרי, תמיד יש צד אחד מניב יותר.