פורום תאומים (עמוד 28)

אני חוששת שכן... בע"ה המשך הריון תקין ובריא!!

אותי שלחו לזירוז ב38...

בגלל הריון תאומים או בגלל הקלקסן?

לא קיבלתי קלקסן.
הכי חשוב שיהיה בבריאות שלך ושלהם, בידיים מלאות מלאות!!!

בתאומים 38 זה ה40 של הריון של עובר אחד.

אבל בעקרון קלקסן זה לא סיבה ליילוד מוקדם בדרך כלל, יכולה להתקבל החלטה אישית בהתאם לנתונים אישיים.
תאומים יש נטיה לזרז בשבוע 38 אבל גם לא תמיד ולא בהכרח.
הכי טוב לשאול את הרופא שלך.
בהצלחה!

אספירין אומרים לקחת עד שבוע 34-35. וקלקסן לא מפסיקים. כי צריך רק 12 שעות בין נטילה אחרונה לאפידורל . יכול להיות שב38 כבר מזרזים עם קלקסן.

1. אם זכור לי נכון - הייתי מחליפה להם בזה אחר זה. (גם עכשיו אני עושה את זה לפעמים, עם שני הקטנים המחותלים שלי...) אבל גם ככה אני לא אוהבת להחליף חיתולים, אז עושה את זה מהר-מהר. את זמן הפטפוטים אפשר לשמור לאחר-כך...

2. אני יודעת שלא משלמים בכלל על עגלה בתחבורה ציבורית, לא משנה מה גודלה... (אבל אולי אני טועה, ואולי דברים השתנו מאז שהתאומים שלי היו תינוקות).

3. אנחנו עברנו לרכב של שבעה מקומות כשהתאומים נולדו (הם השלישי והרביעי), אבל כשהשישי נולד נשארנו עם הרכב הזה. להחליף רכב - בעלי לא רוצה, כי זה עלול לגרום למצוקת חניה במקומות שונים. להוסיף רכב - אין טעם, כי אני לא נוהגת. 

איך מסתדרים? בנסיעה לשבתות להורים לפעמים באים לקחת חלק מהילדים ולפעמים חלק מהילדים נוסעים באוטובוס (יש שני ילדים שכבר מעל גיל תשע). נסיעות לטיולים - או ברכב ובאוטובוס (אני, כמובן), או שמטיילים עם המשפחה המורחבת, שיש להם מקומות נוספים במכוניות שלהם. ניסינו בעבר לברר על אפשרות של השכרת רכב גדול לשם טיול של כמה ימים, אבל בינתיים עוד לא עשינו זאת בפועל.

4. מקווה שתיזכרי...

 

1. מחליפה רק על שידת החתלה, אז תמיד היה אחד כל פעם וגם אני שמחה שיש רגעים שמוקדשים לכל אחד בנפרד...

2. בתחבורה ציבורית הכלל הוא בן אדם לכל עגלה עם תינוק, כלומר אם את עולה לבד עם עגלת תאומים, צריכה להעביר כרטיס עלייך ועל אחד מהקטנטנים. זה מה שאמרו לי כמה פקחים ונהגים, אם דורשים את זה בפועל בשטח, לא יודעת... אנחנו הוצאנו שני רב קוים. אחד על כל ילד, אחד מהם נמצא אצלי ואחד אצל בעלי. ובאופן כללי, זה פשוט נשמע חוק מטופש שצריך לפוג מהעולם. בגלל שנולדו שניים ביחד אז פתאום צריך לשלם על תינוק? וגם מספיק קשה לאמהות לתאומים ועוד יותר קשה בתחבורה ציבורית, אז למה להוסיף על הקושי... פרקתי😡

3. לא היה לי צורך אז לא יודעת לענות...

מאיפה אני צריכה לדעת...עכשיו יוצא שגזלתי..
אני חשבתי כמו שכתבו, מבוגר על כל עגלה...
גם את זה שצריך לשלם על ילד מתחת לגיל 5 אם נסעתי עם שניים גיליתי אחרי כמה וכמה נסיעות...
טוב, נוציא להם רבקווים...

מבוגר+1 חינם.
מ2 ילדים ומעלה- על כל 2 ילדים מתחת גיל 5 צריך לשלם כרטיס אחד.
אפשר להוציא להם רב קו.

ברכבת עולים עם כמה ילדים שרוצים מתחת גיל 5.

יש גם ימים כאלה....
בנות כמה הן? זה לא גזים?
מה שאני למדתי לעשות אחרי שהתנסיתי בכל מה שכתבת (גרפס,האכלה,ידיים...) זה לתת שוב לאכול. יש זמנים של קפיצות גדילה שפתאום הן רוצות כל היום לאכול...יש ימים שהן ישנות מלא או ימים שהן רק עירות ואוכלות... מה היה בסוף?

הסוף של מה שכתבת התלבש לי בול. בימים האחרונים פגשתי הרבה אנשים שאמרו לי שבטח קשה לי ואיך אני מסתדרת, מבטים מרחמים ומאידך מעודדים, את אלופה, כל הכבוד לך, כמה כוחות...

ואני מרגישה שלא קשה, רק אינטנסיבי, אתגר גדול אבל עם מלא סיפוק והרבה רגעים של כיף. והודיה על כל רגע. וה' נותן מלא כוחות, מרגישה את זה מאוד.

שבוע שעבר התפארתי לחברה שאיזה כיף שהן ישנות לילה כבר... יום אחכ לא ישנו לילה...
אז תמיד יש לי התלבטות מה לענות לאנשים ששואלים איך אני מסתדרת!

וכשאת יודעת שגם היא תרגע ותרדם, בכל רגע נתון השניה יכולה להתעורר זה עוד יותר מתיש..
בנות כמה הן?
אם ניסית לתת לה עוד לאכול ולא עזר, אני הייתי מציעה לשים אותה במנשא על אחד מכם, וללכת לישון איתה פשוט ככה-בחצי שכיבה על כורסא בטוחה או במיטה עם תמיכה של הרבה כריות מסביב.
זה לא אידיאלי כמובן אבל זה נותן לעצום קצת את העינים ולנוח כשהיא רגועה עליכם.
וחיבוק! הכי הכי קשה זה להיות עייפה. זה פשוט הופך כל אדם ללא נורמלי, לסמרטוט חסר אופטמיות..
מקווה שעבר עליכם לילה שקט בסוף, ושהיום תצליחו לישון קצת...

בסופו של דבר היא נרדמה בוכה בעגלה, כשבעלי לידה- מדבר ומלטף אותה. נשבר לי הלב רק מלחשוב על זה (למרות שברוך ה' שאנחנו לידה וכו'). אני ממש שונאת שהן נרדמות בבכי. לשמחתי זה לא קורה הרבה.

 

כל פעם שנדמה לי שעלינו על הגל והיום שלנו מתחיל לרוץ מסודר, שוב יש איזה שינוי מהותי. אני יודעת שזה בסדר השינויים האלה, ושהם חלק מהעניין, אבל זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש וגם קצת מייאש. או רק מעייף. לא בטוחה מה יותר מדוייק.

וזה היה בארבע וחצי לפנות בוקר ,
היא צרחה כל הזמן חוץ ממתי שהנקתי אותה.
ממש כאב לי הלב אבל אחרי יותר מ4 שעות שהנקתי אותה עם הפסקה אחת להניק את אחותה
והפסקות קצרות בשביל לנסות להרדים אותה, פשוט התייאשתי ונתתי לה לבכות.
האמת שהיא נרדמה די מהר.ואחכ היא ישנה ממש טוב.

אבל אם את כ"כ רוצה- אאחל לך שגם תזכי בעז"ה!

אני כל חיי חלמתי וזכיתי!!!!!! מתנה מופלאה!!!!!

אין הרבה שחולמות על זה....  אבל מי שיש לה את השכל---- מגיע לה!!!! 

אבל הכל אפשרי-יש פעמים שיש גם בטא לא מאוד גבוהה התאומים

לי היה בכמה הריונות מעל 7000 בשבועמ5 ולא היה תאומים

כדאי לדחות את האולטרסאונד לפחות בשבוע ולהתאזר בסבלנות

ב6+6.

אני סובלת בהריון הזה מתופעות קיצוניות כמו או יותר מההריונות הקודמים, אבל מה שבטוח, הן הגיעו שבועיים לפני ההריונות הקודמים, כבר משבוע 5 בחילות איומות וכאבי בטן שמקשים עליי לישון.
מרגישה שההורמונים משתוללים לגמרי.
ומשבוע 2 וחצי התחילה עייפות קיצונית, כך שמההתחלה חשדתי בהריון.

אבל בגלל שכל הריון יכול להיות שונה ממשנהו בלי קשר למס' העוברים אז זה לא אומר בהכרח... בע"ה שהספקות יוסרו!

קיויתי בכל ליבי להצטרף לפורום הזה..
אבל זה לא יקרה הפעם.
ב"ה נצפה שק הריון ודופק, עובר אחד.
ביקשתי מהרופאה: חפשי, חפשי עוד אחד
אבל לא עבד חח

תודה להשם על הטוב המדויק לנו.

ומי יודע....

אני חיכיתי 4 פעמים ו"התאכזבתי" כל פעם מחדש....וקיבלתי אוצר קטן כל פעם....

בפעם החמישית קיבלתי שתיים.....

לפעמים כשנוח לי, אני פשוט מאכילה ביחד, הכי נוח לי זו תנוחת רכבת,  וכשלא בא לי ביחד-

שמה את השניה בעגלה אם אני בכורסא, או במיטה לידי עם משחק, וביד הפנויה משתדלת לשעשע אותה....

ולפעמים השניה שלפני רגע הייתה שמחה וצוהלת- צורחת, והראשונה בדיוק נרדמת עלי, אז אין ברירה ואני נותנת לה קצת לבכות...

האמת- שהכי קשה לי בשעת ההשכבה והמקלחות לגדולים....

תמיד, תמיד הן בוחרות בדיוק אז לצרוח,לא משנה אם אכלו- חותלו ופונקו שניה קודם- תמיד בוכות!

אז כפרה על הגדולים (קטנים) עושה מקלחות מהירות ולפעמים משכיבה כשהן על הידיים....

התאומות לימדו אותי להתגמש ולהתעלם מדברים, כמו שאףַ פעם בחיים לא למדתי...

 

סליחה שאין לי עצות מועילות....ותודה שבזכותך פרקתי.....

 

לא הבנתי אם את מניקה או לא, אז אענה לך על שני המצבים:

כשהייתי מניקה, פשוט הייתי מרימה את הבוכה (שהיה תמיד לידי) ומצרפת אותו להנקה. זה גרם אי נוחות לרגע לתינוק שיונק אבל אז שניהם ינקו והייתה רגיעות. יכולתי לעשות את זה רק כשהייתי לבד כי זה לא ממש היה צנוע...

 

עכשיו כשהם כמעט לא יונקים (גם בני חצי שנה), אני מראש מכינה שני בקבוקים (בד"כ מסונכרנים עם האוכל ולא עם השינה) ואז אני שמה את שניהם על היד שלי והיד שלי נשענת על הספה וביד השניה אני מחזיקה את שני הבקבוקים. זה כבר נהיה לא נוח עכשיו אז התחלתי להניח את מי שלא אוכל על הטרמפולינה ואני יושבת לידו על הרצפה ומאכילה ואם הוא גם רעב אני נותנת גם לו. 

 

נעזרת בחיתולי בד מתחת שעוזרים לי לייצב את הבקבוקים והבחורה כבר התחילה לתפוס, מקווה שגם אח שלה יעשה זאת בקרוב. 

תתייעצי עם יועצת הנקה של הביח. למה את חושבת שאין לך? לי הגיעה היועצת וממש סחטה לי וראיתי שיוצא טיפונת מהקולסטרום ואז האמנתי שיש....

הבת יונקת שעה שלמה ועדיין רעבה.. אכלה 30 מל מטרנה להשלמה...

ממליצה לנסות לשאוב. אחד הטיפים הטובים ביותר שקיבלתי מיועצת הנקה של מעייני הישועה.... לתת לגוף את האיתות שהוא צריך לייצר הרבה...

ראיתי שאנחנו בערך באותו תאריך, מגניב שילדנו שתינו באותו הזמן.
את גם בשערי צדק?

הרבה מזל טוב ונחת

גידול קל ושמח!
(ושפע חלב, אם את הקטע להניק)

הרבה נחת וכוחות! טוב לשמוע שהכל הסתיים בשלום ובידיים מלאות! מי ילד אותך?
תמיד נחמד לקרוא פה את כל התהיות והחששות ואז להתבשר שהלידה עברה בקלות 🙂

אגב איך את יודעת שיש פה אנונימית שילדה איתך?

אני זוכרת רק מיילדת /רופאה בשם יהודית. היו הרבה אנשי צוות והכל היה כ"כ מהיר...
וכתבתי פה למעלה מזל טוב גם לאנונימית..(:

ביום הראשון הנקתי ונתתי אח"כ תוספת.

 

היה קשה... כי הייתי כל הזמן סביב האוכל.

 

ביום השני, הנקתי אחד ונתתי לשני מטרנה.

 

וכך המשכתי כל הזמן, דווקא ניסיתי בהמשך להגביר את החלב אבל ראיתי שזה מידי קשה לי וויתרתי.

איזה כיף להגיע לכזה שבוע! אלופה!
אצלי החלב מתחיל להיות שופע שלושה ימים אחרי הלידה, אז חכי... יכולה עוד להיות הפתעה.
גם לי היה ממש קשה בימים הראשונים, ואח''כ הייתי שואבת (בפגיה) חצי ליטר בכל שאיבה...
ממליצה מאוד להיעזר ביועצת הנקה כבר עכשיו, גם בקשר לתנוחות שיכולות להקל על הכאב בהנקה.
הרבה כח!

זו לידה ראשונה שלך, בעצם?

ממליצה לך ממש להתייעץ עם יועצת הנקה, עדיף אחת מומחית באמת, שתלמד אותך איך להיניק נכון ואיך להוציא חלב.

אפשר גם לקחת כל מיני תוספים להגברת החלב - אם לא ייעצו לך פה, אז תשאלי בפורום היריון ולידה.

שהלידה שונה מאוד משאר הלידות....

ב"ה איזו לידה מדהימה!
ביסוס ההנקה לוקח זמן, תבקשי יועצת הנקה לתאומים, זה ממש עוזר. אבל בהתחלה כדאי להניק כל אחד בנפרד כדי לראות שאכן התפיסה טובה ושומעים את קולות הבליעה.
וכמובן חשוב לשתות, לאכול טוב ולישון עד כמה שאפשר.
בהצלחה רבה!

את תופתעי מאד בימים הקרובים מכמות החלב שתצא לך.... מציעה לך פעם אחת לשאוב בשביל להיווכח....

שלי היו פגות ולא ינקו, אז שאבתי והחל מהיום השלישי-רביעי יצאו פשוט כמויות, עד עכשיו יש לי רזרבות במקפיא.....

הבת אוכלת מצויין אבל פולטת כל הזמן וירדה הרבה במשקל.. צריך לתת לה הרבה ארוחות קטנות.
והבן לא יונק טוב... שאבתי לו היום כמה פעמים.
התייעצתי כבר עם שלוש יועצות הנקה!..
עכשיו קיבלתי פטמת סיליקון ונראה שזה עוזר ב"ה.
אני כל היום רק סביב זה.. מדי פעם מצליחה לישון שעה, גג שעתיים..
מחר משתחררים בעזרת ה'!!

רק לעודד---

שלי בתחילה לא ינקו בכלל!!!! (גם לא לקחו בקבוקים) ואחרי תהליך של שאיבות, זונדה (לא עליכם....)ובקבוקים- הן יונקות מעולה!!!

מעניין שדווקא הקטנה יותר יונקת טוב יותר,

זה מצוין שאת שואבת לו- שלא ירד במשקל

בהצלחה רבה

זה דבר קריטי!!! גם בשביל ההתאוששות שלך וגם בשביל הכוחות לטפל בהם וגם בשביל ההנקה!!! לא אומר שתחרפי 6 שעות אבל נראה לי שלפחות פעם ביממה שיהיו לך משהו כמו 3 שעות רצופות....

פטמת סיליקון הצילה אותי אגב... (לאחת מהן זה היה נצרך...)

והיתה יותר קטנה, 2600

 

בסוף היא גם ניצחה אותו וינקה מלא והוא אכל מטרנה...

 

סיפורים... 

התאומים ב"ה ישנים הרבה ואני מצליחה לישון יותר בלילה, וגם שעה שעתיים במהלך היום.
ההנקה מתחילה להסתדר. הבן עדיין מקבל תוספת מטרנה פעם פעמיים ביום, מקווה שעם הזמן הוא ינק טוב יותר.
הילדים הגדולים אוהבים מאד את התאומים!
ממש מרגש לראות איך המשפחה מתרחבת ומכילה בתוכה עוד שתי נפשות. מדהים.

אתמול הייתה הברית ושניהם ישנו כל האירוע, פשוט אלופים!

ממש משמח לשמוע!
באמת מיוחד לראות איך מתרחבים ויש מקום לכווולם..
תודה ששיתפת אותנו בטוב!

רק לא הצפון הרחוק

ממליצה מאד מאד על בייבי מונסטארס! התלבטתי המון (ושיגעתי ת'פורום...)

ובסוף הלכתי עליה....

יש לה אמבטיות מתוקות

צרה מאד 65 ס"מ- הכי צרה בשוק, נכנסת בכל מקום!

יחסית יקרה בגלל האמבטיות אבל עדיין חצי מהבוגבו...

שלי כרגע בנות 5 חוד' ועדיין באמבטיות- אני מאד מאד מרוצה!

הן אוהבות מאד לישון בה, זה יציב מאד והעגלה נוסעת מעולה!!!

אם זה מעניין אותך ויש לך שאלות נוספות... אשמח לענות!

אני חיפשתי את העגלה המדוברת ולא רואה שזה מגיע עם אמבטיה....

חשוב לי מאוד האמבטיות. מכיוון שיש לי 2 קומות בבית חשוב לי אמבטיות טובות בעגלה שיכלו לישון בה במהלך היום.
האם האמבטיות מרווחות מספיק?

התאומים שלנו בני 3 חודשים (אומנם קטנים.. 3 ק') ואני הרבה פעמים שמה אותם ביחד באותה אמבטיה...
(יש לדונקי אפשרות להצטמצם לעגלה וחצי כזה.. בהתחלה היה נראה לי סתם גימיק מיותר אבל ת'כלס מוצאת את עצמי ממש משתמשת בזה..)
ועוד דבר, לגבי המחיר, יש קבוצה בפייסבוק שנקראת בוגבו יד 2 אפשר למצוא שם דברים ממש טובים אנחנו קנינו ממש בזול...

מבינה אותך מאוד.. אני עכשיו בשבוע 32 וכבר מ28 שאלו אותי מתי אני צריכה ללדת ושמחכים כבר לשמוע שילדתי. זה בהחלט לא נעים ומעצבן אבל מה אני אגיד לך, עם הזמן התרגלתי. ובאמת כשעצרו להגיד לי שלום תמיד הייתי ממהרת כזה שלא יתחילו לתחקר אותי מתי הלידה..מה שכן זה לימד אותימלהיות רגישה גם כן. יכול להיות שבעבר כן הייתי שואלת נשים מתי הן צריכות ללדת ואם הן בתשיעי כבר וכו ועכשיו אני הרבה יותר במודעות כמה שזה יכול להציק. ואני בהריונות היחידים הייתי די קטנה בבטן אז לא נתקלתי בתופעה קודם.

מה שכן, אמרתי לכולם שאני צריכה ללדת חודש קודם, זאת אומרת כשהייתי בחמישי אמרתי שאני בשישי, מה שלא היה ממש שקר, כי הייתי עם זהות והתאריך האחרון שלי היה שבוע 36+0 

זה בהחלט מאד מעצבן החוסר טקט של אנשים.....

חוץ מלמוד איך לא להתנהג לאחרים, אין לי כ"כ איך לעודד....

אנשים מסוימים תמיד ישארו כאלו....

הדרך הכי טובה להתמודד זה להחזיר לשואל שאלה שתשים אותו במקום מביך ומשתיק.
כמו- אני שמנה נכון? תמיד ככה בהריונות. באסה.
או- את יודעת, כל השאלה זה עם איזו בטן מתחילים.
או- אה אני נראית שמנה? דווקא לא חשבתי שהפעם כבר...
אפשר גם סתם- אה כן? ולחייך ולשתוק.
מנסיון, זה משתיק את האדם מולך.

וגם תזכרי שאת יודעת שיש לך תאומים, הם לא, ואולי סתם מתעניינים..ולא חושבים על זה בכלל...
בראש הגנב וכו'

תשתדלי שזה לא יהיה השיקול שלך בלצאת.. יש מספיק מורכבות בהריון תאומים גם בלי להעמיס על עצמנו את המחשבות של הסביבה..

ועדין אני מסתכלת עליהם וזה נראה לא הגיוני איך הם היו בפנים.
מחודש שישי אנשים סביבי חושבים שאני עוד שנייה צריכה ללדת
בהמשך היו אנשים שישר ידעו שיש לי תאומים
זה לא מה שמנע ממני לצאת מהבית. אם היה לי את האפשרות פיסית הייתי ממשיכה ללכת לעבודה פשוט שלעמוד יותר מכמה דקות וללכת זמן מה נהפך לסיוט וכמעט ולא הצלחתי לישון.
בעלי כל הזמן אמר לי לא להתרגש מהבטן
סה"כ עליתי 18-19 קילו והעיקר שהילדים בריאים ב"ה.
אחרי זמן ההחלמה אתחיל לעשות תרגילים בע"ה

ביחד היו 6 קילו

כל פעם שאני מסתובבת עם העגלה פשוט כל מי שעובר לידי עוצר ומסתכל פנימה ונפעם.... ומברך בהרבה נחת.... ומביע את דעתו שבטח איזה קשה זה... אנשים שאני לא מכירה בכלל עוצרים אותי ומתחילים לדבר 😆 ושואלים אם זה בנות או בנים למרות השמיכות הורודות....

גם אצלנו היו לא מעט אנשים שנעצרו לידינו כשגילו שמדובר בתאומים ("סלחנו" רק לאנשים מבוגרים - ולהורים לתאומים גם הם. אבל היום אני משתדלת לא להיעצר ליד כל עגלת תאומים שאני רואה, למרות שיש לי "זכות" לכאורה).

והייתה פעם שמישהו אמר: "זה הבן וזו הבת?" למרות שהם זהים, ולבשו בגדי בנים מובהקים... (דווקא זה שהיה נראה לו בן - כיום יש לו משהו "נשי" באופי ).

או פעם אחת שהלכתי עם שניהם בעגלה, ועם שני הגדולים שלי לצד העגלה (בת ובן, דומים מעט, בהפרש של שנה וחצי, הבת נמוכה יחסית, אז באותו גובה של הבן) - ומישהי שאלה אותי אם גם הם תאומים...

 

כיום ב"ה זה לא בולט מיד שהם תאומים, אם כי עדיין אנחנו מקבלים לפעמים את השאלה הזו, המשלבת פליאה והערכה: "הם תאומים??"

וגם יש אצלינו פער ממש גדול ביניהם, זה נראה הפרש של כמה חודשים, ואנשים ממש מתקשים לעכל את זה.

כי יש לנו אותו מזל.....

עד כדי כך שיצאתי עם בעלי לסופ"ש, עצרה אותי גברת נכבדה ונתנה לי חבוקים ונשיקות כמו שאמא שלי נותנת, והכל בגלל שגם לה יש תאומים והיא השאירה בבית וכו' וכו'...

יצאנו מהשבת עם לפחות 10 סיפורים מהורים לתאומים... והם כולם טרחו לאמר שהם מרשים לעצמם להתערב כי הם "יודעים מה זה"

הפרש של שנה, עגלת תאומים: 'הם תאומים??' ראו עגלת תאומים אז אוטומטית. ילד בן חודשיים וילד בן שנה וחודשיים נראים תאומים?!
היום, אגב, קבוע חושבים שהם תאומים. וגם מי שיודע שלא - קבוע: איך הם נראים תאומים! (מה שנכון... וההבדל רק מצטמצם, גם ביכולות.)

ומצד שני, גם אצלי הם לא נראים בכלל באותו גיל...
זה נראה שיש הפרש של איזה חצי שנה ביניהם 😏

הייתי הולכת לפעמים עם עגלת יחיד ומנשא, ומישהי חשבה שהם אחים שאלה אותי בהתפעלות "מה הפער??"
עניתי לה- 4 דקות

זה תמיד עושה משהו בלב לראות עוד תאומים...

יש לי 2 בנות צמודות (שנה וחודשיים) והן נהנות להתלבש אותו דבר וששואלים אותן אם הן תאומות.
ובפעם האחרונה ששאלו אותן אז הגדולה אמרה לקטנה: פעם הבאה נגיד שכן!

לעתים הקטן מביניהם עונה 'אני' יחד עם הגדול לשאלה 'מי הגדול?'

טוב, חוץ מאלו שמספרות איך זה הולך ונהיה קשה יותר (עצבים!!!). אני כבר עכשיו מתחילה שיחות עם אמהות לתאומים נוספות שאני פוגשת ברחוב ובגינה ולרוב נראה שזה נחמד להן...

אני תמיד, גם בתור ילדה, נגנבתי מתאומים והתייחסתי לזה בפליאה וסקרנות, אז ממש לא נראה לי מוזר התגובות מסביב...ואת מה שמעצבן לומדים לסנן/לצחוק בלב...

נהנית מאוד מהתגובות של אנשים, למעט אלה שמרגישים צורך דחוף לספר לי עד כמה קשה זה הולך להיות.

זה עצבן אותי גם בהריון- "קשה לך עם הבחילות? חכי חכי לצרבות" (שברוך ה' נחסכו ממני...)

לא אוהבת שאנשים נכנסים לי לחיים... לכל אחד יש מה להגיד/ להעיר וכו...ואותי זה מעצבן!

ודווקא שבוע שעבר כשהסתובבתי איתם בחנות למוצרי תינוקות ששם דווקא כן ציפיתי שיסתכלו ושיעזרו... ושתיהן התחילו לבכות ובאמת שהייתי זקוקה לעזרה היתה פשוט התעלמות מוחלטת... כל כך כעסתי שאף אחד שם לא מנסה לעזור לי שיצאתי מהחנות בכעס. 

מצד אחד את לא רוצה שייכנסו לך לחיים בהערות וכדומה, ומצד שני את כן מעוניינת שיעזרו לך - ובעצם "ייכנסו לך לחיים"...

 

כנראה שכמו בכל דבר - גם בזה הכול צריך להיות במידה .

התפלאתי שדווקא בחנות למוצרי תינוקות אף אחד לא טרח לעזור לי... זה לא כמו כל ההערות שמעירים לי בכל מקום

לא מבינה בזה, רק שולחת חיבוק!

אני לא מבינה בזה, אבל יש כגור חזק יותר ממה שאת מקבלת? זופרן אולי?

גם בהריונות הקודמים היית ככה? אם כן תתנחמי שלפחות עכשיו יש לך 2 במחיר אחד...
הלוואי שתרגישי הקלה עוד מעט ובע''ה הריון בריא וקל ובידיים מלאות מלאות!!!

ממליצה על זופרן, עזרה מבחוץ ותמיכה ממי שרק אפשר.
ממליצה גם להצטרף לקבוצה בפייסבוק של היפרמאזיס גרבידרום

הרופא שלי בעצם המליץ על מי שפיר, עשיתי את זה כדי להימנע ממי שפיר.

אני הייתי בת 37 זה קצת שונה מאצלך...

 

אבל לא משנה באיזה גיל - השקיפות העורפית ושאר הבדיקות, שגם כך הן רק סטטיסטיות, בהריון תאומים הן עוד פחות אמינות.(כי יש פחות תאומים מאשר הריונות יחיד ולכן יש פחות מאגר נתונים לבצע עליו ניתוח סטטיסטי.)  לכן אף שהכל נראה בסדר בשקיפות ובסקירות שלי, הרופא אמר שבגלל התאומים הוא לא היה סומך על זה אלא הולך למי שפיר או לפחות NIPT.

 

יש לזכור שגם בדיקת ניפט היא בעצם מבוססת על סטטיסטיקה ולא נותנת תוצאה ודאית כמו מי שפיר.. ואם יש ח"ו תוצאה לא טובה בניפט צריך ללכת לעשות מי שפיר.

ועוד משהו: NIPT לתאומים נותנת תוצאה פחות אמינה מאשר NIPT בהריון רגיל - שוב בגלל שאין להם עדיין מספיק נתונים לעשות סטטיסטיקה על תאומים. 

מסיבה זו יש רק חברות מסויימות שמוכנות לבדוק בתאומים, וגם אצלן אי אפשר לבדוק את כל הסל המורחב  של הגנים שהם מציעים בהריון רגיל, אלא רק תסמונת דאון ועוד 2-3 דברים בסיסיים.

 

אבל עדיין היא הרבה יותר מובהקת מכל מה שאפשר לראות בסקירות ובבדיקות הרגילות.

 

ולגבי החזרים - אני חושבת שבפלטינום יהיה לך החזר עד סכום כלשהו. וגם שמעתי (לא ניסיתי) שאם פונים דרך מכון פועה יש חברה מסויימת שנותנת הנחה. צריך לבדוק במכון פועה.

 

בהצלחה!!

העיקר - את מכירה את עצמך אז תחשבי: אם לא תעשי, זה יגרום לך להמשיך את ההריון כולו בחרדות?

אם כן, כדאי לעשות זה שווה את הכסף.

אני מרגישה שמצד אחד יהיו לי חרדות. אבל גם אם תיהיה בעיה ח"ו מה כבר אני אעשה?
התלבטות קשה

לא לכולם ממליצים לכן התחושה שלי שזה לא חובה. מספיק הסקירות והשקיפות... וכמובן כל מקרה לגופו אבל זה לא שחלילה ראה איזשהו ממצא מחשיד, נכון? אז הגיוני שהכל יהיה בסדר. זה מצד השכל. מצד האמונה, ברור שיהיה בסדר בע"ה...

(ובכללי כשיש סיבה לחשש כן יש סיבה לדעתי להתאמץ לנסות לגלות כדי להתכונן נפשית ויש דברים שמטפלים בזמן ההריון או שיודעים איך הלידה צריכה להיות ורופא ילדים מיד לוקח את התינוק לטיפול וכו' וכו'. תמיד יש מה לעשות...)

והייתי בת 24 עם תאומות מטיפולים... (שתי שליות)

בגלל תוצאה גבוהה בשקיפות רצו שאעשה מי שפיר ובעלי ממש התנגד אז בשביל השקט הנפשי עשינו ניפט. בניגוד למה שאמרו פה למעלה אני יודעת שזו לא בדיקה סטיסטית. והסבירו לי שאם התוצאה היא שלילית אז זה נכון לגבי 2 העוברים ואם היא חיובית אז אי אפשר לדעת אצל איזה עובר... ברוך ה' אני קיבלתי תוצאה שלילית וזה מממש הרגיע אותי ונתן לי לעבור את שאר ההריון יותר ברוגע. כמובן שעדיין מתפללים שהכל יהיה בסדר וזה לא מכסה את כל האפשרויות של מה שיכול להיות. ברוך ה' נולדו שתי בנות בריאות ושלימות.

 

שקיפות תודה לה
תקין
עוד חודש סקירה והיה יהיה טןב

NIPT היא בדיקה סטטיסטית.
יש לה אמינות טובה - בעיקר לתסמונת דאון - אבל היא לא אבחנתית.
מה שאומר שהיו לה כבר פספוסים לכאן ולכאן.
זה החסרון הגדול שלה בעיני (חוץ מהמחיר).

אצלי עד שבוע 28 היו ראש ראש

שבוע 28 עכוז-עכוז

31 עכוז

32-33-34 עדיין עכוז,

הכינו אותי לניתוח בטענה שכמעט אין סיכוי שיתהפכו כיון שזה תאומים...

34+1 עכוז- עכוז

34+3 הפתעה---- ראש ראש

לא ידוע לי אם יש הבדל בין זהים לאחים

בכ"א- שלי זהות- שליה אחת, שק אחד, מחיצה דקה

בערך משבוע 27 וילדתי ב-39. 

 

אבל פה אני שומעת שיש הפתעות בלי סוף.

המובילה התהפכה ב37 מעכוז לראש.. ועכשיו שאת אומרת שהוא גמיש אני פתאום קולטת איך היא הצליחה... היה לה ממש מעט מקום ובכל זאת התהפכה והיום היא מאוד לא יציבה וגמישה... לא קישרתי בכלל!

בשבוע 35 היו ראש- ראש,
ובשבוע 37 היו ראש- עכוז.

מה שבעצם חשוב זה המנח של המוביל...

שלי כמה שעות לפני הלידה היתה עכוז רוחבי ולאחר שהראשונה יצאה היא התהפכה לבד לראש...

הרופא הכין אותי שאם לא תתהפך לבד הוא פשוט מכניס ת'יד והופך/ שולף עכוז תלוי במצב....

עוד לא ילדתי, מקווה שבאמת יסתדר בלידה..
הבנתי שזה תלוי איזה רופא נמצא בלידה, אם יש לו ניסיון בזה.
איפה ילדת?

שווה כל שקל! ועלה הרבה

בעבר הייתי בשניהם, המיילדת היו מקסימות בשני בתי החולים אבל באשפוז היה הרבה יותר טוב במענייני הישועה- מבחינת היחס של האחיות, התינוקיה, והתנאים בכללי.
אבל עכשיו אני בהריון תאומים ופה אני שומעת ששערי צדק יותר מקצועיים... זה נכון?
אני מפחדת שאסיים בניתוח רק בגלל שהשני יהיה עכוז.. והוא גם קצת יותר גדול לפי האולטראסאונד.
ואני עכשיו מתחילה שבוע 38!!
אני לחוצה..

ושלפו אותה מהרגליים. זה ממש לא מחייב ניתוח.

כמובן למעט מס' אחיות שלא היו נחמדות לאישה אחרי לידה... אבל זה חוויתי גם בבתי חולים אחרים....

טוענים כי שע"צ מומחיפ מאד בלידות תאומים וממעטים לנתח...

והתינוקיה שם ממש לא משהו.. תמיד עמוס ומחר בוכים.

אני לא כ"כ מכירה... ילדתי בשע"צ ובלינאדו....ובאמת בשע"צ מחלקה ד' קטנה משמעותית מהשאר אז גם יש פחות תינוקות... גם יש אפשרות לביות במחלקה ד', אבל אולי עם תאומים זה יותר מידי?

כשעוד חשבתי שבכלל יש לי סיכוי ללידה רגילה, התלבטתי בין בלינסון למעייני הישועה (בסוף בכלל ילדתי בתל השומר 😅), והרופא שלי המליץ שלא מעייני הישועה, כי הם לא מספיק מנוסים בלידות תאומים (הוא אמר שאם זה ניתוח אז לא משנה איפה).

למרות שידעתי שהאשפוז והתינוקיה לא משהו (וגם היה לי כעס על משהו שהם פספסו אצלי באשפוז הקודם.)
הכנתי את עצמי מראש לחוויה לא נעימה כי כבר ילדתי שם והיה ממש לא כיף.. בסוף היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
חזרתי דווקא לשערי צדק בגלל שהלידה עצמה פעם קודמת הייתה לי טובה וידעתי שהם נחשבים מומחים בלידות תאומים גם כשהשני לא ראש, ובסוף בעיניי זה מה שחשוב.
בגלל שאת בשבוע שבעז"ה לא תצטרכו פגיה וסה"כ אחרי שלושה ימים את בבית, הייתי לוקחת נשימה עמוקה לימים האלו ויודעת שזה זמני וחיים שלמים אח"כ לפנינו ביחד..
מה שחשוב זה הלידה עצמה ובזה הם בהחלט מומחים. אצלי השני התהפך לרוחב אחרי שהראשון יצא והם שלפו אותו בשניה בשיא הרוגע בלי שהרגשתי כלום.
מוסיפה- אם תהיה לך אפשרות לעזרה צמודה בבי"ח כולל בלילה הייתי הולכת לביות. בלי זה נראה לי קשה מדי. (וגם בתינוקיה היו קצת יותר נחמדות כשאמרתי שיש לי שניים...)

החלטות טובות! העיקר בבריאות ובנחת!

שבוע 20 ומשהו
אבל השני זז די הרבה, לרוב הוא רוחבי אבל היו פעמיים שהיה ראש גם וגם בשבוע 37

למיטב זכרוני אני ממש נמנעתי ממזגן ככל האפשר ואז הלבשתי מינימלית. במזגן כמובן יותר. ובעיקר לשים לב אליהן. האם רגועות או לא, עור נעים/קר/מזיע..
וגם משנה מה רמת ההתפתחות. עד כמה פעילות או לא.
בהצלחה!

וגם תגעי בהן בידיים ובאף ותראי אם הם חמימים אז לא קר מדי ותסתכלי בפנים ובשיער אם לא מזיעות או פנים אדומות -שתדעי שלא חם מדי

עד עכשיו לא העזתי לעבור לקצר. מלבישה ארוך דק. לפעמים מזיעים אבל עדיף מאשר שיהיה קר. לא מדליקה מזגן בבית. מחר אני מניחה שכבר אלביש קצר.

מאד חם בסוף שבוע ומתארת לעצמי שנזדקק לו... מה גם שחום יתר גם לא בריא....

השאלה שלי- מלבישים גם גופיה? או רק שכבה אחת של בגדים? וסליחה על החוסר ביטחון שלי, פשוט ילדי הגדולים היו ממש גדולים- תרתי משמע, ואף פעם לא התחבטתי בשאלה כזו... הן כאלו קטנטנות ואני חוששת. ומבחינת פעילות- הן בלול רוב הזמן, לא יותר מידי פעילות...ב"ה מתחילות לשחק במשחקים ולהקריב לפה רק לא כ"כ זזות...

ומלבישה בגד גוף ארוך דק בלי מכנסיים כבר כמה ימים. ורק שכבה אחת, יותר מזה כבר אי אפשר בחום הזה. ואם שמה מזגן אז מכסה אותן. חשבתי לעבור לקצר כי ביום כבר אפשר אבל בלילה הן מורידות את השמיכה ואז קריר...
את יכולה לגעת להן בידיים או באף ולהרגיש אותן אם קר להן.

ומכנס בלי רגליות ואם נמצאים עם מזגן להוסיף גרביים ושמיכה.

שלי בני חצי שנה ולובשים קצר או חולצה קצרה ומכנסיים ארוכים. 

בלילות הקרים או במזגן ארוך דק. נראה שנעים להם ככה. 

שלי 6.5 מתוקן, ואני מלבישה אותם רק בבגד גוף קצר במהלך היום. בלילה מוסיפה מכנסיים בלי רגליות.

בעיקרון, הקו המנחה זה שכבה אחת יותר ממה שאת לובשת. לי אישית לא בא ללבוש כלום...

וכן, כנ"ל, אני העדפתי לא להדליק מזגן בגללן, ודי השתגעתי. אבל כעת נכנעתי לחום ולריח של המדורות...

(עוד יש לי טראומה מהריחות בהריון...)

אז באמת הלבשתי שכבה אחת דק ארוך וזה נראה לי מספיק, מקווה שבלילה לא יהיה להן קר, כי נראה לי שלא אשרוד בלי  מזגן ואין מצב הלילה לפתוח חלונות בגלל העשן והריח...

שקודי בויסות חום הגוף זה נכון לשני הכיוונים - חום וקור. גם אם חם להם מידי זה עלול להיות מסוכן...
החדר צריך להיות נעים.

לדרכים להקל על השינה עם כל מיני תנוחות וכריות... לי אחת מהן עזרה. אולי מי ששלחה תוכל לשלוח שוב. אני הייתי ישנה רק על הצדדים אבל על שניהם.... ובטח כולן פה..
יש היגיון שרק על צד שמאל נוח לך יותר, יש זרימת דם יותר טובה נדמה לי, ובקופח מדריכים לשכב על צד שמאל בשביל להרגיש תנועות עובר...

אבל ישנה על שני הצדדים או בכורסא בסלון בחצי ישיבה

תנסי לקפל את השמיכה לגובה הרצוי מתחת לבטן

וכרית בין הרגליים זה ממש עוזר ותומך בגב

יש אחת שאני יודעת עליה שנקראת '7 דקות' (7 minutes) ויש שם כל מיני סדרות של תרגילים, כל סדרה 7 דקות, לפי שרירים שאת רוצה לחזק (בטן, רגליים, ידיים)
לא יודעת אם 7 דק' זה כזה יעיל, אולי לאורך זמן.. בכל מקרה אפשר לקחת משם את התרגילים ולעשות לבד

צריך קודם לוודא שאין היפרדות בטנית. יש תרגילי בטן שיכולים להזיק במצב כזה.

לא הייתי רזה מידי, אבל יחסית כן. אחרי הלידות הקודמות התכווצתי בחזרה (ואפילו יותר) די מהר. עכשיו אני תקועה עם בטן...

אבל האמת שבהריון עצמו בכלל לא הגעתי למימדים גדולים במיוחד... גם ילדתי מוקדם, וגם תינוקות פיצקיים... סחבתי פחות מבהריון רגיל...
אני תולה את זה יותר בעובדה שילדתי בניתוח ובזה שאין לי טיפת זמן לפעילות גופנית (מה שכן הייתי עושה בעבר).

האפליקציה נשמעת מוצלחת... אחפש. ושלומצ' לא הייתי מודעת לעניין. חשוב!

אחרי 5 לידות חזרתי לעצמי לגמרי, ואפילו רזיתי עוד.

 

עכשיו ממש נשארה לי בטן (של חודש רביעי בערך). הילדים חושבים שאני בהריון שוב.

 

אין לי זמן לטפל בזה וזה די מבאס.

ירדתי לגמרי למשקל שלי מלפני ההריון אבל נשארה בטן תלויה ומעצבנת ולא רק זה, אפילו הטבור עדיין טיפה בולט שזה יותר מבאס 😥 אולי כי אני רק חודשיים אחרי לידה ויש תקווה? .....
מה זה אומר? שבאזורים אחרים רזיתי אפילו יותר, מרוב ההתרוצצות מאחת לאחת.....

גם לי יש את זה, זו תופעה של הריונות גדולים בעיקר...
תקראו על זה קצת, חשוב לאבחן, כי אז גם אם אתן עושות תרגילי בטן זה לא יעזור, זה רק יזיק!
אני מצאתי מישהי שמטפלת בזה והבנתי שטובה, שמה רחל אוסרן, נראה לי.
אבל עד שקבעתי אליה, נכנסתי להריון ואי אפשר לטפל.
בעז"ה אלך אחרי הלידה..

מראש מציינת- אני לא בעלת התמחות בתחום. קצת מבינה בגוף ודיברתי עם כמה מורות לפילאטיס.

למיטב הבנתי אפשר וכדאי לעשות תרגילי בטן, אבל לא כאלה הכוללים הרמה של בית החזה או שימוש ב"מנופים גדולים" (=לדוגמא- שכיבה על הגב והרמת רגלים באוויר בכוח הבטן או ישיבה רק על הישבן, בזוית בין הגב והרגליים תוך שמירה על שיווי משקל).

אפשר למשל לשבת על הרצפה בפיסוק, רגליים ישרות, ולשמור על גב כמה שיותר ישר. זה מגייס את שרירי הבטן, אבל לא את האורכיים (שיוצרים את מראה הקוביות) שהם אלה בנפגעים בהיפרדות בטנית.
גם אם לא מרגישים את השרירים עובדים הם שם והם פועלים.
בהמשך אפשר לחזור לעבוד על השרירים שנפגעו.

חייבת לשתף שאני עובדת על זה (ועוד דברים) תוך כדי משחק עם הבנות על משטח פעילות ונהנית מכל רגע (ומניצול הזמן המקסימלי )

אבל בדרך כלל מי שלא מכירה תרגילים לא מדילה.
והתרגילים שיש ברשת לחיזוק הבטן, הם בדרך כלל פוגעים.
שכחתי לציין, שאפשר לאבחן אצל פיזיו לרצפת אגן, שזה גם ככה מומלץ, בטח אחרי הריונות כבדים כמו שלכן,
בהצלחה!

אחרי הלידה, הוא יודע לאבחן היפרדות בטנית?

ובאמת בעקבות ההמלצות פה פניתי לפיזיותרפיסטית שאכן אבחנה אצלי היפרדות ביטנית. הזהירה אותי לבל אעשה תרגילי בטן רגילים אלא רק את התרגילים שהיא תראה לי ואני חייבת לציין שכבר מרגישה שיפור קטנטן... אמרה שמה שמומלץ בנוסף זה בעיקר הליכות ושחייה

ואמר שלא שמע על התופעה היפרדות בטנית...
אמר לי שלוקח זמן לבטן לחזור לעצמה במיוחד אחרי לידת תאומים... וצריך לעשות טיפה תרגילי בטן...
מוזר.....
למי שיש את זה, האם יש גם כאבים?

רופאים לצערי לא מספיק מבינים בזה...
אין כאבים, אבל לפעמים ממש רואים את זה בלי להפעיל את שרירי הבטן.
לכי לאבחון אצל פיזיוטרפיסטית של רצפת אגן, מומלץ גם ככה.

סומכת במאה אחוז על הפיזיוטרפיסטית. שהיום הייתי אצלה כבר פעם שניה וממש מרגישה שהתרגילים עוזרים...

היתה לי הפרדות וטיפלתי בפיזיותרפתיה של רצפת האגן. בדקתי עכשיו (אני אחרי לידה שניה) ומסתבר שההפרדות חזרה..


https://fbbhebrachelleoseran.wordpress.com/2012/09/

ותודה לכולן על ההזדהות והעצות

אבל באמת ייתכן בגלל שזה הריון חוזר שלך.
בכל מקרה, נכון קשה לדעת של מי התנועות ולכן הריון תאומים הרבה יותר רגיש מהבחינה הזו...
נניח כשנפלתי בהריון והרגשתי תנועות זה לא היה אומדן שהכל בסדר (זה נכון גם בהריון של עובר אחד כי חלילה אם השליה נפרדת לא בהכרח זה מתבטא בתנועות!)
ובאמת רק בא"ס בבי"ח ראו ששתיהן היו בסדר מבחינת דופק ותנועות...

יש נשים שמעידות שיודעות לזהות לפי מיקום כל עובר את התנועות אבל רפואית לא מסתמכים על זה בגלל שעובר יכול לזוז בכל שלב של ההריון מבחינת המיקום... אז לעולם לא מסתמכים על זה שנראה לאישה שהיא מרגישה את שניהן...

לחשוד שמשהו לא תקין, כך סתם בשגרה, החל משבוע 27, כשצריך להתחיל עם מעקב תנועות, מסתמכים על ההרגשה. אבל אם נניח עש סיבה לחשוש למשהו שחלילה קרה אז כל מקרה לגופו, רצוי להתייעץ עם גורם רפואי...

מעקב התנועות הוא קצת שונה בתאומים, מה לעשות

להתאזר באמונה וביטחון

כשיגדלו את בערך יכולה לדעת איפה נמצא כל אחד ולפי זה לדעת אם יש תנועות משניהם

 

 

 

אני לא זיהיתי מי מהן זזה בשום שלב של ההריון...

אפילו לקראת לידה בבית חולים מסתבר שהאחות שמה את המוניטור לאותו עובר במקום לכל אחד בנפרד.

אבל כשהם גדולים הם כבר פחות זזים, ולפי המיקום מהאולטרסאונד האחרון אפשר לפחות לחפש תנועות באזורים מתאימים בבטן

כל יילוד נוסף מקבלים תוספת 3 שבועות

(ואיזה כיף לי שכבר ילדתי והם לא פיצים🙃)

כי כבר מינואר 2017 זה 15 שבועות ליחיד...

ילדתי לפני יותר מחצי שנה..
והיה ממש זכור לי שזה 17 שבועות..
אז כיף לדעת שקיבלתי על עוד שבוע

'נטו שלילי'?
מתי הורידו לך? בחל''ד?

אין לי מושג מה זה. צריכה לברר אבל עוד לא הגעתי לזה. 

אלו סכומים ממש גבוהים. 

האם יש לך שווי רכב או שווי כלשהו אחר?

אני אברר את זה עם האחראית שכר ואעדכן. 

אולי יהיה רלוונטי גם למישהי אחרת.

הפרישו לגמל ו/או פנסיה במרוכז וזה יצא שלילי כי אין שכר. אפילו אם לא במרוכז זה יכול לצאת שלילי.
אצלי לפנסיה מפרישים כשאני חוזרת רטרואקטיבית אז תמיד המשכורת הראשונה נמטכה...

זה ככל הנראה פעילות רחמית ורצוי לוודא את זה. לי היו התקשויות ובמוניטור ראו צירים סדירים ואפילו פעם שבכלל לא הרגשתי כמעט כלום והיו צירים סדירים... רצוי לבדוק כי אפשר לתת כדורים נגד צירים בשבוע כזה...

בהצלחה!

לי התחיל קצת יותר מאוחר אבל אין מה לדאוג.
יש לי כבר יותר מחודשיים אולי ולצערי הלידה עדין לא הגיעה.
בשביל השקט הנפשי שלך תתקשרי למוקד אחיות ותתיעצי אבל באמת שאין מה לדאוג

אני כן מכירה את זה מצויין מהריונות קודמים עם עובר אחד, בגלל שזה תאומים וזה מוקדם התחיל נלחצתי.

נראה לי אחכה לפחות עד מחר אין לי איך לעזוב פה הכל עם החברה וללכת.

מה כדאי לעשות בכל זאת?

אין עכשיו בריאות האישה זה אומר חדר מיון רגיל נכון?

לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה.

אבל לא התייחסתי במיוחד, גם כשאמרתי לרופא הוא לא התרגש

אבל זה התחיל די מוקדם בשבוע 20 ומשהו וממשיך עד עכשיו

 

מה שראיתי שאם זה לא כואב וכו זה בסדר וזה לא מוביל ללידה, זה מכין את הרחם וממקם את העובר, גם לא קשור לנוזלים- וקרה לי גם שהיו צירים בגלל שכנראה התייבשתי

 

נכון שכולם פה שולחים אותך להיבדק אבל אני לא רואה צורך

לנוח ולשתות אפשר גם בבית ובטח אם ללכת להיבדק דורש ממך לטרוח ולהתאמץ

הרופא שלי הורה- על כל תהיה / שאלה  ללכת ישר למיון,

בהריון כזה גם צירים שנראים מדומים עלולים ליצור קיצור צוואר, וכבר סיפרה כאן מישהי שהגיעה עם צירים מדומים וגלתה צוואר מקוצר מאד!

עדיף "לבזבז זמן" לכאורה מאשר להתחרט!

כשאמרתי לרופא שלי הוא בכלל לא התייחס, אמר לי שזה בסדר וזו פעילות רחמית

ולא נבדקתי ולא כלום

והיום אני במצב שמתפללת שהלידה כבר תבוא, והיו לי גם צירים אמיתיים

 

אולי זה קשור לאם ההריון תקין במדדים אחרים או לא ואת זה רק היא יודעת

 

התקשות הבטן בהריון - התקשויות של הבטן במהלך ההריון - תינוק ישראלי

התקשויות בשבוע עשרים ועוד בהריון תאומים זה לחלוטין סיבה ללכת הרגע להיבדק.

צירים בהחלט יכולים להוביל לקיצור צוואר וללידה גם אם הם לא כואבים (לי הצוואר התקצר והגעתי לפתיחה מהתקשויות כמעט לא מורגשות) לא אצל כולן זה אותו דבר ולהרגיע אותה זה קצת לקחת סיכון על העוברים שלה.

היא רק בשבוע עשרים!!!

כשהגעתי באמצע הלילה עם צירים מדומים בשבוע 27, שאין להם מה לעשות כדי לעצור את הצירים. מה שכן, אם זה שבוע שבו העוברים יכולים לשרוד אם תתפתח לידה מוקדמת (24 ומעלה) ואם יש סימנים לסיכון ללידה מתקרבת, אז ממש קריטי לקבל צלסטון (הבשלת ריאות) בזמן. בעצם, זו הסיבה המרכזית למהר להיבדק. ולכן בשבוע 20 המליצו כאן בצדק על מנוחה ושתיה מרובה. אין יותר מזה.
בכל אופן לפותחת (ולכל מי שעדיין סוחבת בפנים...) שיהיה הריון משעמם וארוך, ובידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!

לא אמור להיות צירים בכלל בשבוע כל כך מוקדם

אבל זה צירים לכל דבר, ויש כאלו שההתקשויות האלו כן מקצרות אצלם את הצוואר

זה נכון שלרוב זה תקין, אבל הריון תאומים הוא רגיש יותר, וגם פעילות רחמית תקינה יכולה להתפתח מהר מידי ללידה. לא כדאי לקחת סיכון.
אצלי, למרות שזה היה תקין לחלוטין (הרגשתי התקשויות, אבל במוניטור לא ראו שום דבר), הרופאה המליצה להוריד הילוך ולנוח (והוציאה לשמירה). בהריון תאומים לא מחכים שיהיו בעיות.

וב"ה הכל בסדר.

תודה לכן.

ומה אמרו לך שתעשי אם זה חוזר?