פורום תאומים (עמוד 30)

לתאומים, וגם בהמשך עם הילדה הבאה השתמשתי לתינוקת ולאחד התאומים (ותאום שני על הגג...)
אז כמו שאת רואה היא חזקה ויציבה! לא יודעת לגבי משקל רשמי.. אבל היא נוחה מאוד גם לתינוק רך נולד וגם לפעוט גיל שנתיים פלוס.
ההיגוי היה לי ממש נוח, עליית וירידת מדרכה כנל.
נהניתי ממנה מאוד!
החסרון היחיד מבחינתי הייתה בעיית הנעילה. באמת בעייתית במדרגות.
ואישית לא היה לנו רכב באותה תקופה כך שאין לי נסיון עם להכניס ולהוציא מרכב. אבל הקיפול ופתיחה שלה ממש נוח, ביד אחת. לנו זה היה מעולה. השתמשנו הרבה בתחבורה ציבורית בינעירונית.
אז אם יש לך מדרגות באופן יומיומי אולי היא לא מתאימה.
אבל אם לא, מציעה לך להתחיל להשתמש ואם תראי שלא נוח לך אז תחליפי. חבל לקנות מראש לדעתי...

שכבר לא אמצא מישהי שהיה לה אותה חחח

יש לי מדרגות אבל אני מתכוונת רק לרדת איתה, בירידה במדרגות היא לא ננעלת נכון? כאילו היא ננעלת רק בעליית מדרגות...

גם ככה לעלות אין מצב היא כבדה ועוד עם שניים בפנים נראלי הזוי....מקסימום נשאיר למטה ונעלה אותה בלילה...

ממש תודה!!!

אבל לפי ההגיון של מנגנון הנעילה היא לא אמורה להנעל בירידה.
אנחנו גרנו בקומה 2 בלי מעלית ותמיד השארנו למטה. טיפ- כדאי לקפל אותה כמה שאפשר כדי שלא יתיישבו בתוכה חתולים...

תודה ממש ממש עזרת לי!!!

ממה את חוששת? שאם ברגע שאין בחילות אז זה אולי מעיד על משהו לא תקין?
הבחילות לא חייבות להיות 24/7. גם בהריון של רביעיה. כל הריון זה משהו אחר. גם הריון תאומים של אשה אחת לא יהיה כמו הריון תאומים אחר אצל אותה אשה. אין חוקים. אם פתאום אין בחילות ליום יומיים שלמים אז היה מה לחשוב... אבל זה טבעי שגם יעבור. לי היה משבוע 5 עד שבוע 10. שבועות מזעזעים אבל זהו. 5 שבועות מלאים.
אז שוב, ממה החשש? אולי לא הבנתי טוב...
שיהיה עיכול נעים של הבשורה החדשה!!! אין ספק שזה שוק....

תודה!

אני ב"ה שבוע 15, אבל בהחלט עברתי שבועיים שלוש של חרדות וחוסר שקט (בעיקר בעקבות אחות שילדה תאומים בשבוע 29..)

אבל אח"כ נרגע ומתחילים להתרגל ולהנות ולשמוח ולדמיין... וכן מותר ולגיטימי שיהיה חרדות.

הבחילות לדעתי שונות מאוד אני עדיין סמרטוט....

בהצלחה בידיים מלאות!!!

 

הריון תאומים זו חוויה מאתגרת...מלא בחילות הקאוות ותופעות לוואי שחלק מהן זה חרדות...הרופאים גם נוטים להפחיד אותנו כל הזמן... תתפללי על התאומים ועל עצמך, תבקשי מה' כח לסחוב אותם עד שבוע מתקדם, שיהיו בריאים ושלמים...
אני מרב תפילות ילדתי בשבוע 38 במשקלים מעולים כבר התחלתי להתפלל ללדת לפני מרב שהיה כבד חחח...
אבל חשוב לדעת שבחילה לא מעידה על תקינות ההריון. בכלל. לא כשיש אותה ולא כשאין אותה.

נחשב פחות בסיכון מהיריון תאומים זהים?
היריון התאומים שלי (בשני שקים ושתי שליות) עבר לגמרי בשלום ב"ה בלי שום סיבוכים, מלבד הלידה המעט מוקדמת.
שיהיה בהצלחה ובקלות!

אני ילדתי קיסרי מתוכנן בהר הצופים. מרוצה מאוד! צוות מקצועי. מהאשפוז והתינוקיה פחות נהננתי אבל זה בקטנה לעומת המקצועיות שלהם בעיני...

מה הם מאפשרים שם מבחינת אפס הפרדה לאחר ניתוח? מאפשרים עור לעור לאחר הניתוח?

לא לצערי, ממש לא, מאפשרים לתת נשיקה לתינוק ולוקחים אותו לתינוקיה ואותך להתאוששות... גם קטע מבאס..

חפשי בגוגל דרגות מעון תמ"ת, יש טבלה מסודרת וברורה...

טיטוא כן. משהו בשטיפה מפעיל את שרירי האגן.... אין הבדל בין תאומים לרגיל לדעתי..

אם אמרו לך או נראה לך נכון להמנע ממאמץ אז עדיף שמישהו אחר ישטוף. אם אין סיבה אז אין בעיה.

שטפתי בהתחלה, היום אין סיכוי

 

מניחה שזה מאמץ כמו כל המאמצים. אם יש הוראה רפואית לא להתאמץ - אז גם שטיפה אסור...

שאלה טובה. בכללי זה לא טוב ואם יש לך מסכה כמו של רופאים זה ממש מועיל.

אגב אפשר לשאול בפורום הריון ולידה יש שם יותר מגיבות

רק לידע כללי -

מסיכה של רופאים מועילה נגד חיידקים ונגד חלקיקי אבק\פיח שבאויר.

אבל לא ממש לאדים של חומרים כמו אקונומיקה וכו' - הם מולקולות קטנות והן חודרות את זה.

כנ"ל כפפות לטקס לידיים. אם עובדים עם חומרי ניקוי מומלץ להשתמש בכפפות ניטריל (הכחולות) 

אבל איך יוצא שכשאני משתמשת בכפפות רגילות לבנות (נראלי לטקס) לא שורף לי בידיים ואם בטעות אני נוגעת באקונומיקה כן יש צריבה?

אני מניחה שזה קשור לריכוז שמגיע אלייך - דרך הכפפות לטקס חודרים רק האדים, זה פחות ממגע ישיר עם הנוזל .

וגם יכול להיות שהחומר הרעיל בנוזל הניקוי הוא לאו דוקא זה שאת מריחה או מרגישה.

אבל הייתי מתרחקת מהם.
טוב זה בטוח לא עושה. לא לך ולא לעובר.

כל חיי השתמשתי באקונומיקה בלי בעיה, לא טרחתי אפילו לאוורר. בהריון הראשון שלי שפשפתי במרץ את השירותים ופתאום היה לי ממש חולשה וקושי בנשימה, משהו מטורף. מאז לא נוגעת באקונומיקה ושות בהריונות. תעשי את כל הניקיון ואת זה תשאירי למישהו אחר אם אפשר...

מחכה לתשובות מחכימות, גם אני במצב שלך

 

לא עשיתי קורס הכנה ללידה, הבנתי שאין להם משהו מסויים לתאומים אז לא ראיתי כל כך מה הטעם במיוחד שכבר התחיל להיות לי קשה מדי ומעייף אז העדפתי לוותר על זה

כן הייתי בסיור לידה ואמרו לי לקבוע עם המיילדת כדי לדבר איתה ישירות על מה שקשור אלי ושחשוב לי לדעת

הבעיה שהתאריך הכי קרוב שנתנו לי יוצא אולי מאוחר מדי, תלוי מתי תהיה הלידה

אז מציעה לך להתקשר ולקבוע עם מיילדת כמה שיותר מהר- זה נקרא בואי נדבר

גם אני חשבתי שזה חשוב וניסיתי לבדוק את כל האופציות, בסוף המציאות הוכיחה לי אחרת.

מלכתחילה התכוונתי ללדת בהדסה עין כרם, בשבוע 31 התאשפזתי בחדר לידה בעין כרם בשל חשד למיעוט מים ומוניטור לא תקין וכבר הכינו אותי לניתוח.... (היו במצג עכוז) אך פתאום הגיעה המילדת ואמרה לי שאין מקום בפגיה,  הטיסו אותי באמבולנס להדסה הר הצופים.... בסופו של דבר לאחר כמה ימים שוחררתי והייתי במעקב צמוד עד הלידה. כשזה קרה, הבנתי שפגיה זה חשוב והתחלתי לברר. מהבירורים יצא כי בשבועות מוקדמים, הפגיה של הר הצופים הכי מיומנת ומקצועית, אחריה הפגיה של שע"צ ואח"כ עין כרם.

כשהגיעה השעה ללדת, הופניתי לזירוז בשבוע 35+6 והרופא הפרטי שלקחתי בעין כרם לא יכל להגיע באותו יום....(לכו תסמכו על רופאים...)

מה' מצעדי גבר.... פנינו לשע"צ, לאחר זירוז מתון, ילדתי בלידה קלה ומהירה ב"ה, (2 קילו כל אחת) שהינו בפגיה שבועיים בשל ירידה חדה במשקל, הצוות שם היה פשוט אלוף! נהנו מכל רגע ולמדנו המון! (זה ממש לא לידה ראשונה אך הורות לתאומים היא שונה לגמרי ולמדתי בפגיה דברים חשובים מאד)

מתי ילדת אם מותר לשאול? כי קראתי שהפגיה בעין כרם מחודשת ומורחבת. אבל אולי עדיין יחסית קטנה...

איך היה לך האשפוז מבחינת המחלקה (בשע"צ)?

האחיות היו ממש מקסימות, עדינות ומתחשבות (הייתי שבוע בגלל שזו הייתה לידת תאומים והן היו מאושפזות בפגיה, אז פינקו אותי בעוד כמה ימים)

בלידה הראשונה שלי- לפני כ10 שנים, שהיתי במחלקה א' והיה נורא!!!!! בלידות הבאות לא חזרתי לשם וילדתי בלניאדו. הפעם בגלל התאומות רציתי קרוב לבית וב"ה הייתה לי חוויה טובה מאד! גם בלידה עצמה הצוות היה נפלא! וסתם כך בלידת תאומים הם קשובים יותר...

מבחינת הפגיה, המחלקה וכו.
לא יודעת איך לבחור....

מלוכלך מאד וישן... בשביל אישה בהריון זו חוויה מאד קשה...

הכי יפים ומשוכללים בארץ....

אבל המחלקה לא משהו..... אלא אם כן שפצו גם אותה מה שלא ידוע לי....

רק את חדרי הלידה. באמת חדרי לידה ברמה מעולה, הכל חדש ומקצועי. המחלקות ישנות מאוד וברמת ניקיון נמוכה מאוד! הבנתי שעובדים על לשנות שם אבל עדיין לא עשו כלום. מה שכן התינוקיה טובה ומקצועית והאוכל סביר. ילדתי לפני חודש

בטא 333 ואף אחד לא צפה הריון תאומים. (אחרי טיפולים עוברים טריים)

יש גם סיבות נוספות לבטא גבוהה אז לא כדאי להתלהב....

אצלי בכל ההריונות התחלתי מבטא מאד גבוהה וכולם היו אחד... בזמנו אמר לי הרופא שיש כאלו שהבטא קופצת להם מהר...רק בהריון החמישי אז הבטא הייתה גבוהה באופן מיוחד זה היה אכן תאומים.

כשעושים בדיקת דם לגילוי הריון, מודדים הורמון שנקראBHCG בקצור- בטא, ולפי הרמה שלו בדם יודעים אם יש הריון / אין, לפעמים ניתן לדעת גם את גיל ההריון (לא במדויק) כי ההורומון מכפיל את עצמו כל יומיים

אם יש לך תאומים תגלי ב US, מה זה משנה הבטא

כשעשו לי בדיקה ראיתי שגבוה אבל היה בטווח הנורמלי לשבוע

תאומים שבוע 30, בפסח זה יהיה 33
כבר יש לי כאבי גב מכלום וצירים מידי פעם וצרבות...
עוד מעט פסח ובעלי יצטרך לנקות לבד. אני אעשה מה שיכולה ובכל מקרה נעשה את המינימום שצריך

את לא תסלחי לעצמך אם תלדי בגלל שניקית לפסח.

 

הייתי בדיוק במצבך לפני שנתיים והצלחנו להכניס פסח בלי עזרתי!

אבל אין שום ערובה שזה באמת יגיע. אם יש לך לחץ בבטן את חייבת אבל חייבת לנוח....
השליש הראשון מאחורייך יש לך בהחלט סיבה טובה להירגע.

בשנה שעברה הייתי בפסח בהריון תאומים וכל כך דאגתי, הרגשתי כזה חוסר אונים,

שבוער לי בעצמות לנקות, אבל אני יודעת שזה הדבר האחרון שכדאי לי לעשות, בסוף פסח הגיע...

 

טוב שאת חושבת מה לעשות, זה באמת יהיה שונה מכל שנה ויצריך התארגנות אחרת.

יש אפשרות לעזרה מהבעל/ ילדים גדולים/ בתשלום?

להתארח?

מה בעלך אומר?

 

את עכשיו בתפקיד חשוב ומיוחד שרק את יכולה למלא,

להיות האמא של התינוקות האלה.

 

באופן עקרוני, לנקות גם אחרים יכולים.

 

יש זמן שנהנים? כשירגעו לך הבחילות, בטח תרגישי יותר כמו בן אדם,

ואז אני ממש ממליצה לך לחגוג את ההריון הזה,

את לא יודעת אם תהיה לך חוויה כזו עוד פעם בחיים, תחגגי ותתפנקי!

הייתי בחודש שישי, כבדה מאוד ובלי כוחות.
אבל היו לנו אז רק שני ילדים בבית... לא יודעת כמה זה מעשי אצלכם.
בני כמה הילדים הגדולים שלכם? יש מצב לשתף אותם בניקיונות? או שאולי לקחת עזרה בתשלום?

וכן - כל היריון הוא מדאיג, אבל היריון תאומים פי כמה... תשמחי שהם לא זהים, כי הבנתי שאז זה היריון הרבה יותר מדאיג...

לסגור את הבית לא מעשי, שנינו באים ממשפחות גדולות ולא מתחשק להטלטל עם 6 ילדים, אנחנו גם טיפוסים של בית, אנחנו שנים עושים פסח בבית ולא רצים להורים, בעלי עוזר המון ויש לי מעט עזרה בתשלום, הילדים ה'גדולים' עוזרים סביר.... וכמובן שרשמתי את כל מי שרק יכולתי לקייטנות עד הפסח.

אני ינסה להוריד שליטה.... אני כל פסח מכניסה מפוקסס כולל נקיון אביב...........

גם אני שמה לב שכל פעם שאני הרבה על הרגליים יש לי לחץ בבטן התחתונה.

באמת הריון נורא שונה מהשאר (ויצא לי בעבר 2 פסחים בחודש תשיעי! עם אחד...)

טוב מספיק חפרתי..... בינתיים....

 

 

איך עושים פסח?????

כל היום  רק עוברת מאחת לשניה... מתי מספיקים לנקות? ומה יהיה עם הבישולים וכו....????

עם תאומים בני חודש... רק עוברת מאחד לשני.

למזלי הם די נוחים וחלק מהזמן אף מסונכרנים וישנים ביחד. מזל שיש לי ניסיון עם ילדים יחידים, ויודעת להעריך את זה.

ועדיין בזמן שמתפנה אני עסוקה בעיקר בלאכול ולישון. ולהתייחס כשהגדולים צריכים אותי. לא מתאמצת להתחיל פסח, כי אז הגדולים (הקטנים מביניהם) יפרקו הכל בשניות, ויצא מזה רק תסכול וכעס.

בשבוע שעבר במשך יום יומיים- לראשונה בחיי - שקלתי ברצינות לסגור את הבית לשבוע. מה שלא עשיתי בשנים עברו, לא כשהייתי בתשיעי ולא כשהייתי חודש אחרי לידה.

מהר מאד התפכחתי, אפילו אם נצליח לארוז את עצמנו לשמונה ימים, הילדים ייתחרפנו ברמות בלתי אפשריות כבר בב' דחוה"מ... אם לא קודם...

ניסע לחג ראשון להורים אבל לא  נעמוד בזה לתקופה ממושכת יותר.

 

כן הזמנתי עזרה בתשלום. כן הנמכתי ציפיות לאפס, או יותר נכון מאפס למינוס (אף פעם לא הייתי מאלה שהבית מפוקסס, גם לא לפני פסח, ובטח שלא בתקופה האחרונה של הריון כבד ואשפוז ממושך). כן השלמתי עם זה שידיים זרות ינקו את חפציי ויסדרו לא בדיוק כמו שאני הייתי מחליטה. ומשתדלת לשמוח בחלקי ולהתפנק בשעות שאני יכולה לנוח ולהיעזר המון ולא להתאמץ, ויש לי תירוץ נהדר ! שהוא סיבה אמיתית.

 

אני חייבת להצטרף לשאלה.
איך מנקים לפסח עם תאומים????
למרות שאת בהריון ואצלי התאומים כבר בני שנה וחמישה חודשים...אני כל כך מזדהה!
חוסר אונים ולחץ ועומס פיזי גדול.
בבקשה עצות:
הם הולכים ומטפסים ומגיעים לכל מקום. מבלגנים ארונות. מפוררים את האוכל.. ובגלל שאצלינו הסלון והמטבח מחוברים גם אם הם אכלו בכיסאות אוכל זה מתפזר בכל מקום! אי אפשר להשאיר אותם שניה לבד או אפילו להפנות את הגב.
אז הזמן היחיד שאפשר לעשות משהו זה השעתיים + שהם ישנים בבוקר וזה כולל גם את השוטף של הבית או בערב שאז אני גמורה...

את יכולה לנסות להשיג בייביסיטר בשבילם? או ילדים גדולים שלך שישמרו עליהם?
אין ברירה...

איך נתארגן... מקווה שהילדים הגדולים ייקחו אחריות ברצינות.
רק עצה קטנה, לגבי האוכל שהם מפזרים. לעבור בהקדם לאוכל שאינו חמץ. בטח לא קוסקוס, אבל היום יש מלא דברים, כולל לחמניות שהן לא חמץ. גם דברים שבפסח עצמו לא אוכלים אצלינו, אבל לפחות זה לא חמץ. וכידוע (וקשה להשלים...) לכלוך אינו חמץ...

לוקח זמן לעכל, זו אכן בשורה מפתיעה. אך לזכור שתאומים זה שפע ואם ה' החליט לתת לנו את השפע הזה אז אנחנו מסוגלים לזה!!!! בע"ה המשך הריון תקין ושיסתיים בידיים מלאות!

שיהיה בשעה טובה! זה אמנם לא קל, אבל מאוד משמח!
הריון קל ונוח, וידיים מלאות מלאות בסיומו

קראנו לה בשם שחשבנו עליו שנינו במהלך ההיריון (חשבנו גם על שם לבן - כי לא ידענו מה המין), ואח"כ אחותי הזכירה לי שתמיד במשחקים שלנו כילדות נתתי את השם הזה לאחת הבובות שלי . ולא זכרתי בכלל שאהבתי אותו כבר אז! חשבתי שזה רק בהשפעת בעלי...

ולעניין התאומים - גם אני לא חלמתי ולא רציתי אף פעם שיהיו לי תאומים, תמיד חשבתי שזו ברכה גדולה מדי... אבל ברגע שהתבשרנו אודותם - הסחתי את המחשבות האלה ממני, והתמקדתי רק בכיף וביופי שיש בזה... ויש בזה! תאומים זה באמת דבר חמוד ומיוחד...
שיהיה לך היריון קל ובריא, לידה קלה ובריאה, ושתצאי בשתי ידיים מלאות בתינוקות בריאים! וכמובן - שיהיה אח"כ גידול קל ומשמח

גם אני הייתי בהלם כשגילינו שיש לנו תאומים. מעולם לא רציתי או ציפיתי שיהיה לי.
אני משתדלת להזכיר לעצמי שזו ברכה גדולה ושה' סומך עלי, ושאזכה בעז"ה להרבה נחת מהם, אבל זה באמת מפחיד...
אני עכשיו כבר בשבוע 30, והלידה מתקרבת.
איך, איך מגדלים שני תינוקות ביחד??...

ועם כמה שיותר עזרה מהסובבים

איך את מסתדרת?
התשובה שלי היא שאולי לפעמים אני לא מסתדרת. חסדי ה' שנתן לנו את המתנה הזאת ואם לפעמים הבית לא נקי ויש כלים ובלגן ואוכל מעפן ולפעמים הם בוכים ואני לא מצליחה להרגיע ולטפל מיד…
אז זה המצב.

זה בסדר גמור לא להסתדר לפעמים!

התייחסתם לתינוקות ולמטלות הבית, אבל יש עוד משהו חשוב..
יש לי 4 ילדים, הגדולה בת 8. אני חוששת שלא יהיה לי פנאי בכלל להיות איתם..
אחר הצהרים אני משחקת איתם, משגיחה על בת השנתיים השובבה, מארגנת ארוחת ערב ומקלחות.
אין מצב שזה יקרה כשאני מטופלת התאומים.
בעלי חוזר מהעבודה רק בסביבות שש וחצי.
הבכורה שלי מקסימה ועוזרת הרבה, אבל לא יכולה לקחת אחריות על הכל.
זה אומר שבעלי יצטרך להפסיד עבודה בחודשים הראשונים, או לחיות על בייביסיטר. לא פשוט...
סליחה שלקחתי את השרשור למקום הזה, אבל אני באמת בחרדות...
עם כל הרצון לראות את הברכה, היופי והמתיקות של התאומים, אני מפחדת ממש מהמציאות הזו. לא יודעת איך להתמודד איתה...

אצלנו זה בעיקר מה שסייע... אבל היו לי רק שני ילדים, ובעלי היה זמין יחסית...
באמת לא פשוט!
אבל יכול להיות שהלידה תשפיע לטובה על כל הילדים, ו"תבגר" אותם - בעיקר את בת השנתיים. ויכול להיות שהם כ"כ יתלהבו מהפלא הכפול, שהם כל הזמן ירצו להיות לידם - ומתוך כך לידך, ותוכלי לתת להם תשומת לב תוך כדי...

אני מקווה שהם יעזרו עם הילדים מדי מפעם, אבל לא באופן קבוע מן הסתם.

'למה את קובעת שזה קשה?' אולי יהיו תינוקות נוחים...
ובאמת הם ממש נוחים והרבה יותר קל ממה שחשבתי ומצליחה לתמרן עם כל הילדים גם כשבעלי לא נמצא. תחשבי טוב....לא בטוח שזה מה שיהיה אבל חבל לדאוג מעכשיו.
וכן תעזרי במי שאפשר, לי לדוג' אין במי להיעזר...

גם אצלנו ב"ה רגועים והרבה יותר קל ממה שחשבנו וסיפרו לנו.
זה עדיין מאתגר ואיתי בהתחלה קבוע הייתה נערה אחה"צ, כדי שיהיה עוד זוג ידיים ותוכל לתת את היחס לגדולים כשאני לא פנויה, או לעזור עם הקטנים כשאני בא.ערב ומקלחות של הגדולים. זה נתן לי ממש רוגע.
היום אני פחות צריכה ורק בימים שאני צופה עייפות (שלי בעיקר) או עומס, אני מזמינה עזרה.

שכשהייתי נערה דודה שלי סיפרה על שכנה שילדה תאומים 'מכדורים' ואני לא הבנתי שמדובר בטיפולי פוריות אז אמרתי לעצמי שאני אקח כאלה כדורים...צחוק הגורל אפילו הם לא עזרו...בסוף הכל הפריית מבחנה...

גם לי היה הלם כשגיליתי שזה תאומים.. ובעלי לא היה איתי באולטראסאונד כך שהייתי צריכה לספר לו אחכ.. וניסיתי לחשוב עם עצמי האם מתישהו במהלך חיי התפללתי או רציתי תאומים, יודעת שמאוד חיכיתי להריון אבל לא ציפיתי לזה. מה שכן שמחתי מייד כי הרגשתי פיצוי על הפלה שהיתה קודם... ואמרו לי שתאומים זה כמו נשיקה מה׳, שכ״כ סומך עליי שנותן לי 2 בבת אחת.

יש לי ב״ה גם 4 בבית ואני גרה רחוק מההורים ואף פעם לא לקחתי עזרה, גם בעלי מסיים לעבוד באזור 6 ותיארתי לעצמי שיהיה מאוד קשה בהתחלה! אבל רוצה להגיד לך ביגלה שפתאום היתה לי עזרה מהקהילה בארוחות במשך שבועיים, ופתאום אמא שלי לקחה חודש חופש מעבודה ושהתה אצלי כמה ימים ואלה היו עזרות שלא חלמתי לקבל! וב״ה באמת הבנות רגועות יחסית ממה שאני רגילה מתינוק יחיד כך שנראה לי שה׳ ממש עוזר!

וזה ככ מתוק לגדל 2 יחד ולגמרי אפשרי! כל פעם מסתכלת בלול שלהן ולא מאמינה ששתיהן יצאו ממני וחושבת פשוט מה רבו מעשיך ה׳!

דוגרי אני מתמקדת בעיקר בתאומות כי אין ככ ברירות אבל למדתי להניח לבית, ולשחרר קצת את הפרפקציוניזם... הילדים איכשהו מסתדרים אפילו שהיו שיא התלויים בי לפני הלידה!

טוב סליחה על החפירה, מקווה שעזרתי במשהו...

לא חושבת שאפשר להכריח אותך לעשות זירוז בשום שלב.

ממה שהבנתי, אם את יכולה למשוך ל 38 זה כדאי מאוד. זה עדיף לעוברים. נותן להם עוד זמן להתפתח

הייתי מתייעצת עם הרופא/ה מה דעתה על למשוך לכיוון 39.
אני ילדתי ב 38+6. היה סיוט לסחוב, אבל זה יפתור לך את בעיית פסח

בפועל ,אני מתארת לעצמי שהצירים יתחילו בליל הסדר

בגלל זה אני כל כך מחבבת אותה

מאחלת לך לא לפגוש את מרפי לפני שמסיימים עם האפיקומן!

אצלי בשבוע 39+ הגעתי לחדר לידה בגלל מוניטור לא טוב, התברר שזו היתה טעות של הרופאה והכל בסדר, אז למחרת הסכימו לשחרר אותי (איך שזה נשמע בית סוהר) כי לא רציתי זרוז.

כמובן שאמרו לי שזה על אחריותי כי הם מתייחסים לזה כמו אחרי התאריך, שהשליה מזדקנת וכו'.

ילדתי למחרת אחרי סטריפינג.

 

בכל אופן, אם לא מציעים לך זרוז, אני מציעה לך לחכות בנחת, אצלי לידה טבעית היא נעימה יותר בד"כ מלידה בזירוז, גם סטריפינג.

עזבי פסח, הזכרון מהלידה הזאת והילדים היקרים האלה ילוו אותך בעז"ה עוד שנים רבות וטובות. אז פסח אחד, לא נורא, זו יכולה להיות חוויה, שאחר כך תספרו להם כל החיים.

אני קפצתי על המציאה כי היה לי כבר מאד כמד וקשה.

 

אז הכל יכול להיות.

הוא אמר שבתאומים יש יותר סיכונים ככל שההריון מתקדם אבל גם פגות זה לא טוב אז שבוע 38 זה האיזון ביניהם.
בסוף ילדתי לגמרי במפתיע בשבוע 36

אחרי זה אם עדין לא יבוא טבעי יעשו לך קיסרי

התכוננתי לניתוח אלקטיבי ובסוף התברר שהיו ראש ונתבטל הניתוח.. ואז הייתי מבולבלת כי לא ידעתי מתי אלד ואיך תתפתח הלידה.
אבל אני בחרתי ללדת בפרטי אצל פרופ תותח שאמר לי שאיך שאגיע ל38+0 ישר להגיע ולא לחכות אפילו יום נוסף.. אז הגעתי ועשה לי סטריפינג והתפתחה לידה טבעית שהיתה מהירה, קלה ומדהימה!
וראיתי במחלקה נשים שילדו בניתוח וההתאוששות הרבה יותר קשה..
באמת מבחינתי מה שנשאר זו החוויה המדהימה של הלידה וכמו שאמרו לך כאן עזבי פסח.. כמה שיותר שישארו בבטן גם המשקלים יהיו טובים ושחווית הלידה תישאר חיובית

לדעתי ודאי שתקבלי שמירה במצבך!! 

מאחלת לך שהייה ארוכה איתנו בהריון וגם כמובן לאחריו.

 

התאומים שלי לא זהים.

 

יש כמה בפורום עם בעיה דומה, הן בטח תגבנה עוד מעט.

שתמצאו כוחות להתמודדות המורכבת הזו עם הלא נודע והחרדות... ולהתמלא במחשבות מאירות אל הפיצפונים...
לא מבינה כלום בבעיה הספציפית שציינת. סורי. לנו היה פער בגלל סיבוך אחר של מונו בי.
ולגבי שמירה, תבקשי מהרופא. ביטוח לאומי בטוח יאשרו לך.

חייבת ממש לציין שהפורום הזה הוא אחד השווים. מתחילת ההריון שלי הייתי קוראת וכותבת בו, לפני שבועיים וחצי ילדתי ומרגישה שעברתי תקופה מדהימה בחיי. ההריון עם כל הקושי שלו היה ההריון הכי מדהים והפורום הזה נתן לי המון! כל מידע שאמרו לי ועד היום אני שומעת, כבר קראתי פה בעבר ומרגישה בקיאות רבה בנושא תאומים עוד לא הספקתי לגדל אותן וכבר הייתי מוכנה לעוד הריון תאומים ולידה כזו.
שוב סליחה שזה לא היה קשור לשאלה ...

התאומים בכלל, וה-iugrים בפרט.

לדעת הרופאה שלי זאת סיבה ממש מוצדקת לשמירה, למרות שאין קשר בין הפעילות הפיזית שלך ל-iugr (לפחות לא משהו שיודעים. באופן כללי לא ממש יודעים מה הגורם לזה או מה יכול לעזור במצב כזה).
מצד שני, שבוע 17 זה באמת עוד מוקדם...
לי אישרו לי זה שמירה משבוע 23 בלי שום בעיה.
לדעתי כדאי לבקש מהרופא שלך, ולהתייעץ איתו אם יש סיכוי שלא יאשרו לך, אולי לדחות את זה בכמה שבועות.

שולחת לך הרבה כוחות!!! זאת תקופה לא קלה עם הרבה מתח... מוזמנת להתייעץ כאן או בפרטי אם תצטרכי.

רק בגלל תאומים מונו בי בלי שום סיבה נלווית

בין שבוע 13-16 ובתחילה נתנו לי ימי מחלה.

 

בשבוע 17 אפילו שהכל היה תקין הרופא אמר לי שהוא לא רוצה שאחזור לעבודה.

 

בפועל אושרה לי השמירה משבוע 14

אצלי אובחן IUGR  ממש לקראת הסוף, אז יילדו אותי מוקדם יותר (בסוף התברר כלא נכון, נולדו במשקל כמעט זהה) אבל כל ההריון הייתי במעקב צמוד, בתאומים מונו בי זה הכרחי!

גם אצלי זה לא היה הריון ראשון ואכן כשהייתי בבית היה לי מעט יותר כח וסבלנות לילדים, אך אני יכולה להגיד לך שאמנם יצאתי בשבע 25 לשמירה (לא האמנתי שאצליח לסחוב כ"כ הרבה בעבודה) אבל גם באיזה שהוא שלב נהיה מאד קשה להיות כלואה בבית (אפילו לקניות לא יכלתי לצאת...) מציעה לך לחשוב גם מהכיוון הזה...

מקווה ומתפללת לבשורות טובות..

אנסה למשוך עוד בעבודה,פסח נותן תקווה.

התשובות שלכן עזרו לי מאוד.

 

 

בשלב כלשהוא ככל שהם גדלים, הם עוברים להיות אחד על יד השני.

 

כי לרוחב כבר יש פחות מקום.

 

אצלי בשבוע 31 היו עכוז ורוחבי

 

ובשבוע 32 ראש, עכוז.

 

הראשון היה קצת יותר נמוך מהשני, כך ידעו מי הראשון.

אבל אם את מוטרדת שווה להיבדק בשביל השקט שלך. אם הם מונו בי אז אני ממליצה יותר ללכת להיבדק ליתר ביטחון

כנראה היה קשור לתנוחה. ההרגשה חזרה להיות כמו קודם

אומנם ילדתי בשבוע מוקדם יותר ובמשקלים מזעריים, ככה שהיה להם הרבההה מקום להסתובב, אבל כשהתאשפזתי ועשיתי אולטרסאונד לפחות פעמיים ביום, הופתעתי מכמה שהם זזים ומתחלפים כל הזמן!!!
ואז הבנתי בדיעבד שסתם חשבתי שאני מבדילה בין התנועות שלהם, כי אין באמת אפשרות לדעת מי עכשיו למעלה/למטה/ימין/שמאל/קדימה/אחורה. זה היה קיצוני אצלי והפתיע גם את הרופאים (והעלה חשד שנקרעה המחיצה)
יכולתי לעשות אולטרסאונד בבוקר, בצהריים ובערב, ובכל אחד מהם המנחים היו אחרים לגמרי.
אני מניחה שאצל הרבה עוברים לא יודעים שהם כל-כך מתחלפים, כי אין דרך וודאים להבדיל ביניהם, אצלי בגלל הפער הגדול במשקלים היה ברור מי זה מי (ממש ראו את זה בעין באולטרסאונד, לא היה צריך למדוד גודל כל פעם).

אולי מישהי בכל זאת?..

הם פעילים יותר, אז יכול להיות ששם יתנו לך תשובות.
בהצלחה!

לסטודנטיות

שלפעמים בנוסף ישמחו לקחת על עצמן גם את התפקיד.

תהני ממה שאת מספיקה.

 

ואל תבני על הספקים גדולים וכך לא תתאכזבי

לא בגלל התחפושות אמנם אבל באמת אין לי שמץ של מושג איך שורדים את מחר עם כולם בבית ובלי בעל שעובד וצם...אני ממש עוד לא מצליחה לעבור יום בלי לישון במהלכו ואין לי מושג מה אעשה מחר...כנל מחרתיים...
מאמינה שה' יתן כוחות

נגיד רוב היום מחר יכול להיות די רגיל אבל בערב -

 

קריאת מגילה- מתי? לנסות ללכת איתם קצת למסיבה או להשכיב כרגיל?

 

ובפורים עצמו יש אצלנו סעודה ענקית ואלף בלגן... שנה שעברה הייתי ממש אחרי לידה ונשארתי סגורה בחדר רוב הזמן. 

 

אבל השנה איך להתנהל עם זה? איך יהיה לילדים? איך אצליח להאכיל אותם אוכל נורמלי?

 

יש סיכוי שאצליח להשכיב אותם בצהרים קצת ולארגן את הסעודה?

 

קצת בלחץ שימצאו כל מיני ממתקים שמתגלגלים ויאכלו כל מיני דברים לא קשורים...

 

ואיך אשכיב אותם בערב בתוך כל הבלגן שמציף את הבית?

 

תכל'ס החג האחרון שהיה זה שמחת תורה והם היו הרבה יותר קטנים יחסית לעכשיו.

אני בגיל הזה, העדפתי לצאת כמה שפחות מהבית בשעות הערב.

 

אם הייתי משנה להם את סדר היום הרגשתי את זה כמה ימים אח"כ.

 

קריאת מגילה תלכי בזמן שונה מבעלך ושהוא יישאר איתם.

 

אם יש לך פינה שקטה, שווה לך לשים אותם לישון מוקדם, כך תוכלי לאכול רגוע. (עשיתי את זה בסעודות ליל שבת) הם עדיין לא בגיל שהם מבינים שכולם יושבים יחד לאכול.

אף פעם לא חשבתי שיעשה לי טוב לדעת שלעוד נשים קשה כמוני...

כתבתם פה דברים שאני בדיוק מרגישה....

ציפיות כבר מזמן אין לי... אני רק רוצה לעבור את הימים האלו בשלום

ושכולם יהיו שמחים ומרוצים.

 

וגם את זה אין לי מושג איך נעשה....

שלי כמעט בני שנתיים...

 

אין לי מושג איך אני מכניסה פסח הביתה השנה.

 

נראה לי שלא אתן להם לאכול שבועיים בבית.

ואז את יודעת שגם אם התלכלך אחרי שניקית- זה כשר...
ולחם רק במסגרות/ בחוץ...

אין לי מושג איך שרדנו את זה
אבל שרדנו! היה לנו בית נקי לפסח בסוף.
כנראה שהשתמשנו הרבה במפתח בזמן הזה...
בהצלחה לכם!

אני כמעט כל הזמן במיטה.
הולכת כמה דקות ומרגישה שזהו, כבד לי וחייבת לשבת
אין לי כח לדברים השוטפים של הבית.
והבית כמובן נראה בהתאם
צריכה ללדת שבוע לפני פסח (ככל הנראה יהיה קיסרי)
הפתרון היחיד שנראה כרגע בעיני זה למכור כל מה שאפשר ולהיות אצל ההורים כל הפסח.

הכובד הזה...! יש לך עוד ילדים בבית?
אני ילדתי לפני שבועיים ועדיין לא חזרתי לאיתני, עם עוד 4 בבית... לא רואה איך פסח מגיע אלי אבל החלטנו שבעלי איכשהו יעשה את המינימום האפשרי..
שבוע לפני פסח ללדת באמת מאתגר!

אבל כנראה שאלד בניתוח.
והניתוח מתוכנן לשבוע לפני פסח.

תחסכי לעצמך את הנקיונות (זה בכל מקרה לא ריאלי בסוף הריון) ותקבלי עזרה אחרי הניתוח.

עוד לפני הלידה.
אבל לא בגלל ההריון, אלא בגלל אילוצים כלשהם.

תרווי מהן נחת... (נחת זב מצרך נדיר עם תאומים )

הרבה נחת ושמחה

שיהיה הרבה נחת (יש כפול נחת בתאומים) גידול קל בבריאות ובשמחה!

 

איזה כיף לשמוע שאת אחרי הלידה.
הרבה הרבה נחת ואושר

שיהיה לכם הרבה נחת. איזה כיף לשמוע!

הרבה כוחות בנחת ושמחה!!

אשמח לקרוא את סיפור הלידה.

הרבה נחת ושפע חלב!

ב''ה שאת אחרי...
מקווה שתעברי את הקשיים בע''ה ואז תראי את הנחת...רק בריאות ושפע חלב!!

הרבה הצלחה, שפע חלב ונחת!!

 

(זו את שכתבת שיש לך עוד תאומים? אני כבר מתבלבלת לגמרי...)

 

בכל מקרה ממש מחכה לקרוא את הסיפור!!

איזה מרגש, כל פעם מחדש!!! המון ברכה והצלחה בגידול של הנסיכות!

איזה משמח לשמוע שהיתה לך חוויה טובה בלידה!
הרבה נחת וכוח!

מחכות לסיפור

הרגשה של הכרת הטוב מדהימה עם תפילה לשפע חלב וכוחות!!

כמה זמן את אחרי הלידה?

 

איך גילו? ומה התופעות?

 

אצלי היה דבר אחד שלאף אחד לא היה הסבר לזה... עשיתי חודש אחרי הלידה בדיקות דם מקיפות ותפקודי הכבד היו גבוהים.

 

במשך כמה שבועות בדקתי כל שבוע וזה לא ירד, שלחו אותי לאולטרא סאונד כבד ולגסטרו שסתם שיגע לי את הראש.

 

ובסוף זה עבר לבד מבלי שעשיתי משהו מיוחד.

 

אחות קופ"ח אמרה לי שכבר נתקלה בתופעה דווקא אחרי לידת תאומים.

במשך שבועיים בערך..וגם אצלי פחדו מרעלת..אבל בסוף המדגים התאזנו אבל לקח הררבה זמן

הלחץ דם היה תקין וגיליתי רק אחרי חודש.

אין לי עד היום מושג מה זה היה.

לא טופלתע תרופתית.רק ביקשו לעקוב

מהלידה היה לחץ דם גבוה ולכן עקבו אחריו באשפוז. חוששים במקרה כזה מרעלת ולכן לקחו ספירות דם למעבדת רעלת כל יום ויצא תקין. ביום שהייתי אמורה להשתחרר אנזימי הכבד עלו וזה הצביע על רעלת שהתפתחה לאחר הלידה. הבנתי שבמקרים כאלה אם לא מאבחנים בזמן, יכול להיות מסוכן מאוד ושמעתי על כאלה...
ואז השאירו אותי באשפוז עם תרופות לאיזון לחץ דם ובדיקה כל יום של מעבדת רעלת. לחץ הדם עדיין לא מאוזן ולכן שחררו עם כדורים (אחרי שווידאו שאנזימי הכבד בירידה) והבנתי שיכול לקחת הרבה זמן...
מתסכל....! מצריך מנוחה בבית, מה שלא ככ מתאפשר עם תאומים ועוד 4 ילדים...

אין להם מקום קבוע ברכב אבל מיטה כן, סתם כי אחד קרוב אליי יותר כי הוא יותר קם בלילה....
מעבר לזה אפילו מוצצים ובקבוקים מעבירה חופשי מאחד לשני, גם בלי לשטוף...חסרת היגיינה שכמוני...
בהתחלה ניסיתי שיהיה צבע שונה במוצץ אבל זה לא החזיק מעמד...

אצלי הכל היה יחד.

 

חוץ מבגדים שקניתי להם ועדיין קונה סטים בן\בת.

 

מוצצים, בקבוקים כמובן שיחד.

 

מיטה, כן לכל אחד יש את שלו, כך התרגלתי.

 

אני תמיד מקלחת יחד, מלבישה יחד בבוקר, הם אוכלים יחד וישנים יחד צהרים בימים שאין מעון.

 

מאד נוח לי כי זו לא התעסקות כפולה.

 

מפרידה רק במיטות ובמוצצים (אבא שלי חושש שאם לאחת תתפתח פטריה זה יעבור לשניה. אימצתי את החשש ).

 

מניחה שבהמשך הדרך יהיו יותר הפרדות כדי ליצור נפרדות, אבל סביר שגם אפריד בהתאם לדרישה שלהן (עד כמה זה יהיה חשוב לכל אחת שיהיו לה בגדים רק שלה, צעצועים וכו'). 

בעיקר אני תוהה אם יש חשיבות בשבילם להיות במיטה קבועה, צד קבוע בעגלה, כסא או לפחות מקום קבוע באוכל וברכב

 

או שזה סבבה ש'מה שיוצא יוצא' וזה כל הזמן מתחלף...

התחלתי לקרוא ספר על גידול תאומים שטען שצריך ממש להקפיד מגיל צעיר על נפרדות, גם בבגדים וקל וחומר במיטות וכו'.

 

אני בטוחה שאפשר למצוא אנשי מקצוע שיגידו שעדיף לא לקבע אותם.

 

אני זורמת עם מה שמרגיש לי נכון. גם פסיכולוגית (לדוגמא- מיטה מרגישה לי מקום של ביטחון, אז יש לכל אחת מקום קבוע) וגם טכנית- כשאני צריכה לשים אותן ברכב, הראש שלי לא פנוי לחשוב מי יושבת איפה. העיקר שיכנסו בשלום ויצאו בשלום. אז מחליפה להן מקומות.

 

נראה לי ששילוב בין מקומות שיש בהם קביעות, לבין מקומות שיש בהם זרימה, הוא הפיתרון הכי טוב. 

המינונים צריכים להתאים לכם כמשפחה. יש משפחות שהכל יותר זורם ואז הקביעות פחות תעבוד, ויש משפחות שבאופן טבעי יש יותר קביעות ואז הזרימה לא תתאים להן.

גם אצלי, עד היום, המיטה היא מקום מבטחים פרטי שלי עם עצמי. לכן חשוב לי לתת את זה גם להם.
מאילוצי מקום קשים הם ישנים באותה מיטה עדיין (מיטת תינוק גדולה, לא עריסה (אבל מתכננים השבוע להפריד, כי לאחד מהם זה כבר נהיה צפוף. מה שלא ישאיר מקום לדרוך בחדר, אבל נסתדר איכשהו....)
אבל גם עכשיו, לכל אחד יש את הצד שלו (שנקבע לפי מי שקם יותר לינוק בלילה).

בעגלה אני גם משתדלת לשים הצדדים קבועים, מאותה הסיבה, אבל לא לחוצה על זה. זה גם יותר נוח לי לזכור מי יושב איפה ולא להתחיל לבדוק כל פעם תוך כדי הליכה.

דווקא ברכב כן תיכננתי להחליף מקומות, סתם כדי לא לקבע אותם על משהו מסויים, שיזרמו. שלא יתרגלו לנסוע רק במצב ספציפי ויעשו סצנות אם לא (כשיגדלו יותר). בפועל, המקומות די קבועים בגלל החגורה שמותאמת לכל אחד לגודל (עדיין יש ביניהם פער מאוד גדול פיזית), אבל בשעת הצורך אני מחליפה (כמו למדל שאחד מאחורה צורח מידי, והשני שלידי רגוע, אז אחליף ביניהם).

בגדים כרגע ביחד (רוב הבגדים לא משותפים, כי הם בהפרש של מידה+). אני מאמינה שבעתיד יהיו לכל אחד את הבגדים שלו.

מוצצים נפרדים, בקבוקים משותפים (כשיתחילו לשתות מים עצמאית יהיה לכל אחד את הבקבוק שלו),

אני לא מרגישה שזה קבעון. אם כבר עוגן ויציבות.
אבל בתכל׳ס רוב הזמן הם באזור פעילות כזה או אחר, ואין שם חלוקה או מקומות קבועים.

אני עשיתי להם בעגלה מקום קבוע ולו בשביל שהאחים שלהם ידעו מי זו מי... הבת שלי אמרה לי יום אחד, שזה כ"כ מצחיק שהם אחיות שלה אבל אף פעם היא לא יודעת את מי אני מחזיקה...

בעריסות, אני משתדלת להחליף מיקום אחת לשבוע, בשל הצפיפות בחדר, יוצא שאחת ילדי ממש ואחת די רחוקה, מרגיש לי יותר נכון להחליף בינהם מידי פעם...שלשתיהן תהיה האופציה להיות לידי...

בגלל הפער במשקלים. אבל עם הזמן הם יותר מזכירים אחד את השני.
מעניין אם יהיה שלב שנתבלבל ביניהם 😏

בכל מקרה, ההתנהלות שלי לא מושפעת מזה. אין לזה קשר לדמיון החיצוני לדעתי.

אבל די מהר למדנו במשפחה לעמוד על ההבדלים הקטנים ביניהם. בהתחלה רק נשות המשפחה ידעו להבדיל (קרי: אני, אמא שלי, אחיות שלי, ואפילו הבכורה שלי, בת 4.5 כשנולדו). בעלי ידע להבדיל ביניהם בעיקרון, אבל לא תמיד טרח לנסות זאת

בקבוקים ומוצצים הוחלפו ביניהם חופשי... כל שכן כל השאר. רק כשבגרו נהיו להם דברים קבועים (מיטת נוער קבועה לכל אחד מהם, תיק קבוע לכל אחד...).
אני חושבת שנכון לתת להם לזרום עם זה... בגיל קטן לא אכפת להם להיות ביחד בכול, ובגיל בוגר הם יכולים לבחור לבד אם לשתף זה את זה או לשמור על פרטיות. ככה הם שומרים על התאומות שלהם מצד אחד ועל הנפרדות של כל אחד מהם מצד שני.
(וזה באמת חמוד לראות איך באופן טבעי הם נהנים לחלוק ביניהם דברים! ומצד שני גם יודעים לשמור על החפצים האישיים שלהם בתוקף...)

מה שטוב לך כאמא טוב להם כילדים שלך.
לכל זוג הורים וקשר הורים-ילדים מתאים משהו אחר.
בהצלחה!

(בני שנה ועדיין לא יוצאת המון)

 

הם בכו מלא, בקושי הסכימו להיות בעגלה ורק המחשבה של מה אעשה אם שניהם יבכו בחוץ גרמה לי להשאר בבית. 

 

וכל פעם כל ההתארגנות אם להביא חלב שאוב וכמה היה סיוט

 

עד גיל חצי שנה גם רוב הנסיעות ברכב הם ממש צרחו אז בכלל זה לא עשה חשק...

 

ממה שאני רואה בסביבתי מי שהתאומים הם לא הגדולים פשוט חייבת לצאת - להביא או להחזיר את הגדולים,

 

לצאת איתם לגן שעשועים כדי שלא להתחרפן בבית ואז כבר מתרגלים. 

 

אצלי הם גם הבכורים והייתי הרבה פחות בלחץ לצאת אבל בסוף זה קורה. 

 

ובטח זה גם תלוי כמה הם ילדים נוחים, שסהכ שקטים ואפשר להאכיל ולסמוך עליהם שיהיה כמה זמן שקט..

 

 

 

 

ועד אתמול לא יצאתי איתן לבד. 

אתמול נשברתי. הן בכו בלי סוף, צרחו את נשמתן, והרגשתי שאני חייבת לצאת- גם עבורן וגם עבורי. 

הנחתי אותן במקום בטוח, קיפלתי את העגלה, השארתי את הדלת של הבית פתוחה בעזרת כיסא (אי אפשר לפתוח אותה מבחוץ בלי מפתח), שמתי כמה צרורות של מפתחות במקומות זמינים למקרה שהדלת בכל זאת תיסגר, עליתי וירדתי בכמה נגלות (קומה 1 בלי מעלית) ויצאתי לסיבוב של שעה. 

זה היה נהדר. הן צרחו גם כשחזרנו, אבל נרגעו אחרי האוכל וישנו ממש טוב אחר כך, הצלחתי בזמן הזה להחזיר לעצמי את כוחות הנפש.

הולכת לאמץ את זה בכל פעם שמזג האוויר יאפשר.

 

מה שכן, אני לא מניקה, אז לא יודעת עד כמה זה מפשט את כל העסק.

 

 

בממוצע פעמיים בשבוע אני נוסעת איתם לבדיקה/רופא כלשהו. לרוב זה במרחק נסיעה של מעל חצי שעה, ולוקח כמה שעות טובות לכל הסיפור. ככה דאני לגמרי מתורגלת ביציאה מהבית, העמסה על האוטו, ולהסתדר עם האכלות בכל חור אפשרי.. (לרוב אעדיף להביא איתי חלב שאוב ולא להניק בחוץ, אבל גם זה קורה).

מעבר לזה, רק בשבועיים האחרונים התחלתי לצאת איתם לטיולים/גן שעשועים גם ביישוב, כי סופסוף מתחיל קצת להתחמם. לפני כן היה קר מידי בשביל זה.

לסידורים אני לא יוצאת איתם בכלל, אבל זה בגלל הרקע הרפואי והמאמץ שכמה שפחות לחשוף אותם לאנשים (=מחלות), לפחות עד סוף החורף (שהנה הוא מתקרב! יאיי!), אבל אין לי בעיה עררונית להסתדר איתם בשטח.

אני ממה שאני רואה מסביבי (פוגשת המווון תאומים בבדיקות השונות בבי״ח), אני כמעט היחידה שבאה לבד עם תאומים. כולם איכשהו מוצאים את מי להביא לעזרה (אני לא מבינה איך. רק אצלינו בעלי עובד/לומד, וככה גם הסבתות??)

גם כי אני צריכה לצאת לקחת את הגדולים וגם כי חייבת לפעמים אוויר לנשימה.
כמובן שאם יש איפה ועם מי אני אעדיף להשאיר אבל סתם כי זה יותר מהיר ונוח להסתובב לבד.
הם רגועים בעגלה ב"ה, וגם אם לא אז עוצרים קצת, מרגיעים וממשיכים.
א ב ל.. אני לא מניקה. וחושבת שזה עושה את ההבדל הגדול. לדעתי הרבה יותר קל להיערך עם בקבוקים ומטרנה ליציאה מאשר הנקה (ובקבוקים גם אפשר איכשהו לתת במקביל. הנקה ביחד נראה לי יותר קשה בחוץ)
אז אם את מניקה תנסי לראות אם יש מישהו שיוכל לבוא איתך- רק חשוב עם הרבה סבלנות!

ובאופן כללי למדתי לא לבנות הספקים על היציאות איתם. זה באמת יותר בשביל השחרור והאוויר, ואם גם הספקתי מה שרציתי- זה בונוס..

כלומר, בהנחה שרוצים לשמור על צניעות. בקושי בבית כשיש עוד ילדים זה אפשרי...

מה שמאריך את ההתעסקות, אבל נותן הרבה גמישות מבחינת הספונטניות.

באמת מעריצה אותך על כל הנסיעות לבד!!

בדיוק מה שאני עושה כשאנחנו בבית, ואני מאכילה אחד והשני צורח 😏

תקראו לרווחה (שיבואו לעזור ולנדנד את השני)

אבל באמת, אני לא מבינה... רק אצלינו יש הרבה בכי? 🤔
ברור שמלכתחילה אני מנסה שיהיו רגועים, אבל מה לעשות.. הם שניים ואני אחת. קורה (לא מעט) שבוכים, הרבה יותר מבתינוק יחיד. זה מחשל

ביחד, לבד, הכל הולך... 😏
פשוט בחוץ זה פחות נעים... ולמצוא מקום להניק שיש בו גם מקום לעגלת תאומים נראה לי יותר מורכב, לא?
(לא מתוך מקום לייאש או משו.. באמת מעריכה את הכוחות שלך! מודה שיש בתמ"ל צד של שחרור בנושא..)

אז התמהים מוזמנים לנדנד את העגלה ולהרגיע את השני

אני לרוב לא יוצאת איתם בתם לרחוב העיר, אלא נמצאת בחדרי המתנה שונים. אז יש לי מקום לשבת ולהניק עם סינר, והשני לידי בעגלה.
אבל כמו שכתבתי בהתחלה, אני משתדלת להתארגן מראש ולהביא איתי בקבוק שאוב, כי זה באמת הרבה יותר קל. אבל ההנקה מאפשרת לי ספונטניות להחליט להתעכב, כי תמיד יש להם אוכל זמין

אני חושבת שעיקר ההתנהלות עם תאומים, בבית ומחוצה לו, זה להבין שהקצב הוא אחר!
לא לצפות להספקים. כל יום יש לי משימה אחת ויחידה בבית! שלפעמים היא רק לאכול נורמאלי או לישון, וגם אותה לא תמיד אני מצליחה ליישם כמו שצריך...
אני לא מצפה להספיק אפילו רבע ממה שהייתי מספיקה עם תינוק אחד. אני עושה את המינימום של המינימום (ומתחת לו 🙈) בכל מה שאפשר.
את הכיף והאוורור שלי אני אעשה בזמנים שבהם מישהו אחר איתם

כל יום אני בטוחה שהיום השכנים ידפקו על הדלת לראות מה אני עושה להן שככה הן צורחות.

היו צריכים לנצל את הקיסרי ובאותה הזדמנות להשתיל לי עוד זוג זרועות...

אין ברירה..
המצחיק הוא שהגברת עם התאומים שפגשתי נכנסה להניק אחד ואחותה שמרה על השני אבל היתה עם תינוק משל עצמה על הידיים אז כשהתאום השני התחיל לבכות הרמתי אותו...וחשבתי לעצמי שבאמת הרבה זמן הידיים שלי משוחררות אז למה לא?

למרות שתכל'ס באים אלינו ילדים אני ממש לא מצליחה להקפיד להניק את שניהם בצורה סבירה...

ומלבד לרופאים/טיפת חלב יצאתי לבד רק פעם אחת, וזה קרה בשניה שהרגשתי שאם אני לא נושמת קצת אוויר צח משהו קורה לי

לאחר שמונה חודשים של הריון קשה שבו לא זזתי מהבית מלבד ביקור שבועי אצל הרופא + 3 חודשים שהמתנות המופלאות האלו בידיי...אני מרגישה שחובה לצאת...אני מקווה בשבילי שאצליח לעשות  את זה יותר בעז"ה.

כשהיו קטנים, הייתי הרבה יוצאת, רציתי אויר ורציתי לראות אנשים.

 

הייתי מסתדרת בין האכלות, הרגלתי אותם לסדר היום אז זה לא היה קשה.

 

לא יצאתי כמעט בערבים מהבית כי לא רציתי להשאיר אותם נראה לי שעד גיל שנה.

 

כשהתחילו לישון לילות, התחלתי להשאיר עם הגדולה שלי ויכולתי לצאת לאירועים.

 

היום, אין מצב לצאת איתם לסידורים... כי הם יהפכו את החנויות או לחילופין יפגינו לי אם לא אתן להם את מה שעל המדף...

 

 

אבל כיוון שמגיל חודשיים הם לא ינקו בלעדית, כשהייתי יוצאת איתם הייתי לוקחת בקבוקים.
אני כן זוכרת את עצמי בספרייה איתם, ושהם שותים שם בקבוק בעגלה, כשהוא נתמך בחיתול בד...

פעם אחת כשלא היתה ברירה נכנסתי עם שתיהן לסופר... והם פצחו שם במקהלת צרחות זה היה ממש מביך. 

עכשיו חורף וקר ובכל זאת הן פגיות אז לא אוהבת להוציא אותן בכלל וכן מרגישה שזה לגמרי שונה מתינוק אחד וזה הרבה יותר מסובך לצאת. כבר חודשיים וחצי בבית ואף פעם עוד לא יצאתי איתם להביא את הגדולים בבוקר לבית ספר או להחזיר אותן דבר שבטח שהייתי עושה עם תינוק אחד. למזלי פשוט יש לי חברות טובות שדואגות לעזור...

עוד מקרה שהיה שיצא שהן באו איתי לחתונה (כי לא היה ברירה וכו...) וזה היה לא כיף בכלל!!!!

אז כרגע מרגישה במין סוג של מעצר בית אבל משתדלת ממש להנות מזה ולצאת להתאורר כשמישהו אחר יכול לשמור עליהן.

בימים חמים ונעימים יוצאת איתן לגיחות קצרות בעגלה וזה כבר ממש כיף!!!

אצלי הם ראשונים, כך שלא היה צורך לצאת להביא/להחזיר/לקחת לגן שעשועים, אז לא זוכרת גיל בדיוק אבל היה קיץ וכן בגיל קטן התחלתי קצת לצאת לגינה מתחת לבית, לפגוש חברות ולהתאוורר קצת, כן יצאתי לסיבוב/סידורים עם העגלה (היינו אז בלי רכב והמרחקים היו קצרים). לא זוכרת לפרטים מה עשיתי מתי ולאן אבל ההנקה לא הגבילה אותי. בכל מקרה גם בבית לרוב האכלתי בנפרד ולא ביחד. כשיצאתי השתדלתי להניק לפני היציאה אבל אם היה צורך הנקתי בחוץ.
ממש חשוב לדעתי לא להרגיש כבולים אלא למצוא את הדרך שטובה לך.
בהצלחה!

תדברי עם המעסיק שלך, הוא אמור למלאות טופס ולצרף טבלה ובה המשכורת בששת החודשים האחרונים, תמלאי את הטפסים שלך, אין משהו מיוחד שצריך עוד לעשות.... הרבה הצלחה! (בעיקרון עד חודש אמורה להגיע תשובה... לי זה הגיע יום לפני הלידה- חודשיים אחרי ששלחתי... תעקבי אחרי האתר כי כיום הם לא שולחים טפסים בדואר)

והרופא אמר לי שמשבוע 24 (כמעט בטוחה שמדייקת בשבוע🙈) כל מי שרוצה לצאת בהריון תאומים יכולה..גם לי אישרו מיד וברוך ה היה לי הריון חלק בלי שום בעייה..(בחילות, עייפות נוראה וכבדות לא נחשבות כבעיה, נכון,😁?)

שרק תראי שהרופא סימן לך בטופס שהסיבה לשמירה זה ההריון עצמו ולא העבודה שלך כי אז המעסיק צריך לכתוב הרבה יותר ולפרט שלא מצא לך עבודה אחרת וכו'.
ושימי לב שאם את לא רוצה שהמעסיק ידע שהסיבה לשמירה זה תאומים, תביאי לו למלא רק את הדפים שלו מכל הטפסים, הוא לא צריך לראות גם את החלק של הרופא. (אא"כ הוא מתעקש לדעת למה..)

ובאמת הכי פשוט זה לסרוק את כל המסמכים ולהעלות לאתר. ככה מקבלים תשובה הכי מהר וגם את יכולה לעקוב איפה עומדת הבקשה שלך.

בהצלחה!!

שהמעסיק מתעקש לדעת למה.

אז שיתעקש.
לכל בן אדם מגיע חיסיון רפואי, והמעסיק הוא ממש לא איד מאחה שיש סיבה לחדוף את התיק הרםואי שלך הפניו.
נכון שמצד האנושית הוא בטח מתעניין ודואג, אבל אםשר גם להגיד שההריון קצת מורכב וקיבלת המחיה אפואית לנוח.

לי הרופאה הוציאה אישור למעסיק וכתבה:
״עקב נסיבות רפואיות זהות כפולה יוצאת לשמירת הריון מעתה ועד הלידה״.

זה לא שהוא צריך להחליט אם זו סיבה מוצדקת או לא.

רק שלי היה איזה חשש שהוא ישאל ויחפור- מה שבסוף לא היה ב"ה, אז רק העליתי את הנקודה כדי שתשים לב מה היא מביאה לו למלא..

בהנהלת חשבונות מוציאים טופס מוכן והמעסיק רק צריך לחתום.