פורום בין שני בתים (עמוד 23)

אז בואי לאישי אם את רוצה לפרוק....

אבל מנסיון קודם, את צריכה להזהר מאוד מאוד בתגובות. 

מי שלא מבין, פשוט לא מבין כמה הוא לא מבין.

ומילים תמימות, שנאמרות באמת ממקום של רצון טוב, יכולות להכאיב ולפגוע מאוד מאוד.

זה כואב.מדי.

ומי שלא חווה אתזה..לא יודע.

זה דווקא נחמד לראות מה הצד הבריא יותר חושב..

בכולפן אני לא מנהלת פה..אז..

לא בדיוק הבנתי מה ה"בקשה" פה...

אתם שואלים אם מפריע לנו שיקראו פה אנשים אחרים?

מי שכותב פה, ובכל פורום, יודע שזה מפורסם ולא חסוי, ואם זה מפריע לו הוא לא יכתוב, יכתוב באישי או יפתח כינוי אחר.

הפורום לא סגור בכוונה.

רק הבקשה שלנו, שכבר נאמרה פה ואני חוזרת- תזכרו שאם אתם רוצים להגיב, לעשות את זה מאוד בעדינות. כל אחד פה ב"מצב" אחר, וקשה להבין דברים כאלה מבחוץ. אפילו לנו קשה להגיב אחד לשני כמו שצריך..

נשמע מהתגובות פה שכל אמירה לא עדינה או "לא מבינה" תמוטט עולמות ותמיס סוכר.

תרגיעו חברי'ה, אל תהפכו עצמכם למסכנים.

ברור שצריך טאקט, בעצם לא חייבים.

צריך לדעת לקבל כל אדם וההסתכלות שלו על מצבים, גם אם זה כואב.

לכן, כחלק מזה ^^ הפורום פתוח ולא נעול,

אז כל אדם שחפץ ליבו בזמנו הפנוי לקרוא ולהגיב, הצלחות.

כמובן! ששפה נקיה, כבוד הדדי, וכולו וכולו.

איימן.

שאין בעיה שתקראו, אבל אם אתם רוצים להגיב, משהו ממש ממש דחוף, תכתבו בכותרת... שנדע..

אפילו שהרוב פה בנות

בצחוק..

יאללה לא צריך להתרגש מכל מה שכל אחד כותב

בטח כשזה על משהו שהוא לא מבין

הסתבכת!

אולי אם הבנים יאכלסו את הפורום, לא יהיו פה רק בנות...

אני לא זוכרת הבדל משמעותי, כי גם לפני אבא היה מגיע רק פעמיים בשבוע...

זה קשה ממש . 

במיוחד לראות חברות שלי עם משפחה מאושרת .. זה צובט בלב ...

הרגשת פספוס .

נגיד מה שאמרת.. "לראות חברות עם משפחה מאושרת.."

גם שלך יכולה להיות מאושרת ואפילו זכית ב-2 משפחות כאלה!!

כי הרי מה זה משפחה מאושרת? 

אמא ואבא שאוהבים אחד את השני ואת הילדים שלהם

נו??

גם ההורים שלך- נשואים\ או עדיין לא לאנשים שהם אוהבים\ יאהבו ואני בטוחה שהם אוהבים את הילדים שלהם

גם מהנישואים הישנים וגם מהחדשים..

צודקת שזה עצוב, זה באמת משפחה לא רגילה... אבל זה לפעמים כל כך מעניין ומצחיק

אני יכולה להגיד בכיף.. שבלי הגירושים החיים של המשפחה שלי לא היו מאושרים כמו שהם עכשיו (וגם מעניינים)

וכן, אני מתגאה בהורים שלי שהיה להם את האומץ לבוא ולהפוך את החיים שלהם ליותר טובים וזה גם דיי משפיע על כל המשפחה.. נכון, זה עצוב ומחרפן.. לוקח זמן לקלוט את זה.. להבין מה דפוק אצל ההורים שלי.. אבל תכלס שומדבר לא דפוק אצלם.. קיצור, זה איך את מסתכלת על זה..

דווקא אצלנו זה ניתק קשרים עם חלק מהאחים.. ואין לי קשר טוב עם אבא שלי(כי אני כועסת עליו..)

ומאז החיים רק הסתבכו..

אני תמיד שואלת - למה דווקא אני? למה לחברות שלי הכל הולך? למה להם יש משפחה טובה.?

אני יודעת שהכל מה', וזה נסיון.. אבל עדיין קשה לי..

לפני בערך חצי שנה כתבתי פה שזה היה נכון לנו

ולא היה דרך אחרת

היום שזה התפתח יותר למרות שעבר כבר ממש מלא זמן

זה לא היה שווה!!

הסבל הוא היום ונורא !!!

אין לי קשר עם אבא בכלל!!!

בס"ד ובהשתדלותי

לי לא מפריע שהורי גרושים, נהפוך הוא.

אין בעיה להרגיש שזה סבבה. כל אחד חווה חוויות שונות, יש נסיבות שונות - מקרה גירושין אחד לא דומה לרעהו וכדומה.

אמן שיבנה .. 

לייק!

ושיבנה במהרה בימינו!

כאלו..

אני אוהבת תביאו עוד.

בזמן הפנויי אצל אמא

היום יצאתי לחופש !!!

סופסוף

יצאה לי הנשמה!!!

אין יום אחד פנוי

טיולים, אחיינים, קניות

וכל דבר שישמח אותי!

אבלל אניי אומרתת הרבההה.

אבל גיליתי שגם אני לא מבינה בזה משו

אני גרה אצל אבא שלי

לפני זה גרתי שבוע אצל סבא וסבתא שלי , ופשוט לא היה לי נוח שם ! מכל הבחינות ... תחושת אי נעימות כזאת ... כאילו אני מכבידה עליהם.. 

החלטתי לנסות לעבור לגור אצל אבא שלי ... לנסות תקופה , ובגדיל לחזור 

ובאמת , אחרי שעברתי לגור אצלו .. נהיה לנו קשר מיוחד ... לא קשר רגיל של בין אב לילדה .. משו אחר ... מעבר לזה..

וגם נהיה לי יותר כיף ..

הרגשתי שאני עוברת את התקופה הזאת [ זה היה בהתחלה.. ] עם מישו שבאמת טוב לי איתו .. ונוח לי לדבר איתו .. כי הוא הכי יצליח להבין אותי בעולם ! [יותר מאחים שלי .. שאיתם אני דיי סגורה]

אני בעד שתנסי , מקסימום אם לא ייטב לך .. תחזרי .. למרות כל הקושי בדבר ..

את מוזמנת לדבר איתי גם בפרטיות אם באלך [;

לפי דעתי, זה טוב לחזק את הקשר עם אבא, ועם המעבר אליו יצור את זה, אולי כדי לנסות...

אבל תקחי בחשבון שאת צריכה שזה לא יפגע באמא שלך...

(אבל לא תמיד) לטובה ולברכה.

לדעתי, כדאי שתבדקי עם עצמך לעומק את הסיבה שבגללה את רוצה לעבור

והאם יש סיכוי טוב שהמעבר יעניק לך את מה שאת רוצה.

(אם לדוגמא את רוצה לעבור בגלל שנמאס לך מסבא וסבתא, תבדקי האם יש סיכוי שגם אבא יהיה מעצבן לפעמים,

או אם את רוצה קשר טוב עם אבא תבדקי אם באמת המעבר ישפר את הקשר או שאפשר בדרכים אחרות)

בכל מקרה, אם את עוברת, תתכונני לכך שהמטרה שלך לא תתממש במלואה כדי שיהיה לך יותר קל להתמודד.

תמיד שינוי דורש מאמצים - כל התחלה היא קשה (אוף, מתנגן לי שיר בראש ואני לא מוצאת אותו).

מקווה שעזרתי לך

אם לא, אז יש  

אל תעזבי את אמא!

את צכה אותה והיא אותך

בכללי לי קשה לשמוע שאמא מגדלת ודואגת ויום אחד בורחים לאבא 

ועוזבים אותה - לא יודעת איך אצלך.. אל תקחי אישית!

אוהבים ורוצים בטובתיי... קשהה להביןן לפעמים!!!

לא חשובבב

והרבהפעמים המעשים שלהם מאוד מפגרים.

אני חושבת שמישהי כאן אמרה את זה, מי שההורים שלו גרושים פשוט לומד מוקדם יותר שהורים הם לא מושלמים. 

יש מי שלומד את זה בכיתה ד' ויש מי שלומד את זה בגיל 30.

אבל מקרהה?

הרמה של לדאוג..

מבינהה שבת יחידהה ולכןן דואגים מדיי אבלל אבא ואמא לעזאזלל בעיהה שלכןן שלא הבאתם עוד ילדים.סליחה אבל כןן!!!

ונכון,מנסתם אתן מבינים שנכון תמיד אם האמא לא תסכים אז תלך לפעמים ותשאלל את האבא (פתאום החבר הכי טוב ) ואז לרוב יסכים כי דווקא ההפך ממה שהאמא לא אוצה.וזהה הייתרון היחיד.אז אצלי זה הכי לא כך!!!!

אני רוצה משו ואז אמא לא מסכימה והולכת לאבא,אז הוא אומר נו אמא שלך מבינה תשמעי לה..

ארוךךךךך.אניי משתגעתתת!!

בס"ד

שהגירושים לא שיבשו אותם, והם עדיין מבינים שההורה השני הוא בנאדם למוד נסיון וחושב. זה אדיר שאבא שלך אומר "תשמעי לה".

ולא חושבת שזה קשור לגירושים, יש הורים שמטבעם יותר מגוננים על הילדים שלהם- אולי באמת כי את בת יחידה...

נסי אולי לשבת איתם[בנפרד ] לשיחה פתוחה ולומר את דעתך וכו'

וא"א לראותת את האטוב בזה.

משני הכיוונים. בלי סוף. 

היו תקופות שהייתי בולעת. שומעת, ומרגישה רע.

אחר כך ניסיתי להילחם. להגיד להם להפסיק, להגיד להם שזה לא נעים. זה לא עזר ולפעמים גרר "אמרת גם לאבא שלך להפסיק" "בטח אמא שלך כל היום מדברת ככה" 

היום אני משתדלת לאו לשקף להם. למשל אם אמא אומרת "אני לא אקפיץ אותך, אבל תבקשי מאבא שלך הוא אף פעם לא עושה שום דבר" אז אני חוזרת ואומרת "כן, אבא אף פעם לא עושה שום דבר" בטון קצת סרקסטי.

זה נשמע תינוקי אבל הם מתנהגים כמו תינוקות כשהם מלכלכים אחד על השני. ולפעמים צריך לתת להם לטעום מהדיסה שלהם, שישמעו איך הם נשמעים.

ולפעמים אני פשוט מתעלמת. נותנת לזה לעבור מעליי. לא מקשיבה בכלל. "אמהם. כן.. אה.. מממ" מה שתגידו! אני אוהבת גם את אמא וגם את אבא, ואני יודעת שאף אחד מהם לא מושלם ואני גם יודעת שלשניכם יש מטען גדול אחד כלפי השני, אז תלכלכו. זה לא נעים לי אבל אני לא מאמינה לזה בכל מקרה. זה נבזי ומגעיל בעייני אבל גם אתם בסה"כ בני אדם ואני מבינה שאף אחד לא מושלם. תשתדלו, אני אתעלם בנתיים.

שום פתרון לא קל ולא אידיאלי.

אבל החיים שלנו כגרושיים לא קלים ולא אידיאלים, אז כבר התרגלנו, לא?

בס"ד

בד"כ ממש לא ב"ה!

ואני חוטפת עליהם קריזה !! 

זה כ"כ קשה לי.

בפעמים הראשונות שזה קרה , זה ממש כאב ... עוד אחרי הגירושין הם עדיין רבים ?

צעקתי ובכיתי שאני לא יכולה לשמוע את זה ...

זה הותיר עליהם רושם ...

אבל לא להרבה זמן ... 

אז פשוט מבליגים.. כן , למרות שזה אחד הקשים .. ואתה נעלב בשביל ההורה .. 

שולחת חיבוק (:

קרה הרבה אני בקושי מסתדת תחשבו אני כיתה ז' רק אתם גדולות לי יותר קשה...

אבל הרבה מזה תלוי בנו...

שונה עד כדי כך מאשר כשהם מתאלמנים. רק שיש 2.

וכן - הם יהיו לבד כל הזמן, ולכן יצטרכו לבנות לעצמם חיי חברה.

(וחשבתי על זה בעבר.)

מתרגלים. מה לעשות...

וכן, הילדים שלנו בעז"ה לא יוכלו לגדול בבועה, אבל מי רוצה שהם כן?

אצלנו יש בית של סבא, בית של סבתא, בית של סבתא2, בית של סבתא3(), ולפעמים חושבים שזה חסר, אבל לפעמים זה נחמד (במיוחד בתור ילדה קטנה, מי רוצה לטוס לסבתא? או לנסוע לסבתא הזאת לשבת? או לסבא הזה לחג?), וגם לילדים שלי יהיו כמה בתים כאלה...

בקשר לשאלה האחרונה- המפקד של אח שלי הגדול שאל אותו פעם "תגיד, מתי אמא שלך תתחתן?" והוא ענה "כשאחותי(יעני אני, למרות שיש אחת יותר קטנה...) תעזוב את הבית.

באותה שנה יצאתי לשירות לאומי.

חודש אח"כ אמא שלי התארסה

אז אפשר באמת לסמוך על ההורים שלנו שהם ידעו מה טוב להם ושידאגו לעצמם (ואם לא בחתונה, הם ממלאים את החיים עם חברים/ות ולא יהיו לבד, מניסיון). אם את באמת דואגת להם, אפשר אפילו לחפש להם מישהו... לא?

שהילדים שלי יקראו לבעל של אמא שלי "סבא"..

נעשה סדר:

סבתא 1 (וסבא ז"ל...) - ההורים של אמא שלי.

סבתא 2 - אמא של אבא שלי, ובעלה הוא "בעלה" (או GranDan)

סבא - אבא של אבא, ואשתו...

סבתא 3 - אשתו השנייה של סבא, ובעלה...

מובן יותר?

אז מה ההבדל?

ההורים שלי קבעו ואנחנו התרגלנו. מי שאבא שלי קרא לה "אמא", אנחנו קוראים לה "סבתא".

אם תחליטי שהוא יהיה "סבא" , הוא יהיה, ואם לא- לא. הילדים יגדלו על זה, ומתישהו יבינו. בלתי נמנע, אבל זה גם טוב להם במובן מסוים...(לדעתי לפחות...)

כשאמא שלי התחתנה, היה לי מאוד מאוד קשה לקבל את הבעל החדש, את עצם הרעיון שיהיה לה כזה (גם אותו ספציפית אבל זה פחות רלוונטי). 

המחנכת שלי אמרה לי נקודה אמיתית שבאותו הזמן היה לי קשה לקבל אבל אחרי קצת מחשבה הגיונית אני מבינה שזה נכון. אני הייתי בסוף כיתה י' כשהיא התחתנה, כבר עם הפנים החוצה. היום כשסיימתי כיתה יב' ואני משאירה את אמא בבית ויוצאת לחיים משלי, אני לא מרגישה שאני משאירה אותה לבד. וכשאחי יעזוב בע"ה בזמנו, גם אז לא נצטרך להרגיש אשמים, שהיא לבד, שהיא בודדה.

מצד שני, גם היום הם לבד. כל שבת שניה, כל יום שאתם אצל ההורה השני. 

אז נכון שלבד ברצף זה שונה מלבד לסירוגין, אבל חשבתם פעם על הורה שהבית שלו מלא, רועש וגועש בילדים וחיים ושגרת יום-יום ואז פתאום הוא נשאר ריק ושקט ולבד לשלושה ימים? 

הילדים מתרגלים. גם אצלנו במשפחה זה ככה:

סבא בבאר שבע

סבתא בפתח תקווה, לידנו.

לפעמים קופצים לסבא, בחופש.

לנו זה נשמע מוזר בעצם כי לא גדלנו ככה..

אבל לי זה נורמאלי..!

לא ממש נכון...

אני שנה הבאה כבר צריכה להחליט על אולפנא, ואחד השיקולים שלי הוא שההורים ישארו לבד!! אני הכי קטנה, אז שני הבתים ישארו ריקים, במובן מסויים!

הבעל לא כ"כ עוזר בשלב הזה...

קצת קשה לחשוב באוויר...

כבר עלה לי רעיון - שקמה.

פתחתי במגעים על מנת לשנות שם משתמש

אם לא ילך אפתח ניק חדש.

שבוע טוב

בס"ד

היא עברה משהו מאוד מאוד קשה. זו הדרך שלה לפרוק.
לא אומרת שזו דרך טובה/נכונה.
אבל כנראה שזו הסיבה.

במצב כזה ממליצה להתרחק מהמקום בשקט, ולא לבקר[מלשון ביקורת, לא ביקור] אותה...
בהצלחה בהתמודדות!

גם אמא שלי..כואב לה.פשוט כואב לה.

ובכל מקרה, קבלי חיבוק ענק! את תעברי את זה כמו גדולה!

(שימי לב רק שבאישי אין אפשרות לדעתי לעשות את זה מאנונימי. בכל מקרה אני לא "אחשוף" את זהותך, אבל רק שתהיי מודעת.)

בס"ד

את יכולה גם לפתוח ניק אחר וככה היא לא תדע שזאת את-או לשנות פרטים...

סתם משהו שקשור לגרושים של דודים שלי שהתגרשו ממש לא מזמן...

והעניין הוא לא שהיא תזהה ת'ניק אלא ת'סיפור...

היה ממש כיף ובסוף היא גם התחתנה עם אבא שלי

וגמאני לא רציתי בהתחלה.. אבל תאמת שמזה שמחתי בחתונה.. היה מרגש

חחח טוב לקחתי אותך רחוק מדייי.. תשמחי בשביל אבא שלך, אם פגשתם אותה סימן שזה רציני

אבל מזל טוב!!1 

כשאני חושבת על זה..  לפגוש את החברה או החבר של ההורים :/ 

אבא שלי הכיר את אשתו במקרה כשהסתובב בפארק איתנו ?אז אף פעם לא היה את הקטע הזה לפגוש אותה.

ואת הבעל של אמא שלי הכרתי אצלו בבית בעל האש של יום העצמאות והייתי בעיקר מרכוזת באיך להתחמק מלא לאכול כלום (הוא לא שומר כשרות בעקרון. עכשיו כן, אבל רק בבית) אז לא חשבתי עליו כעל חלק במשוואה של היום בכלל.. 

ואת הבעל של אמא שלי פגשתי אצלנו בבית..

1 התבגרתי מאוד

2 אני חי בלי קביעות שרירותיות מאבא

1. אני גדלה במשפחה בריאה, ב"ה.

2. יש לי קשר טוב עם כל האחים והאחיות שלי (משני הצדדים וגם החורגים - וואו, זה יוצא המון).

3. אני בחופש!!! וגם מרוויחה יפה .

4. אבא שלי כבר לא מנדנד לי שאבוא לבקר אותו.

5. קראתי המון ספרים טובים (איכשהו מחציתם עוסקים בגרושים או גרושיים).

6. ואני חלק מהפורום המקסים הזה!

1. למדתי מה ל-א לעשות ואיך ל-א להתנהג ואיך ל-א יראה הבית שלי.

2. למדתי על חינוך מונע  (רואים מה אני עושה? מכניס את היד לתנור? לא עושים ככה תראו איזו כוויה קיבלתי!) 

3. תמיד כשאומרים לי "תספרי על עצמך" יש לי מה. 

לא נראלי שיש דברים רעים בזה..

ההורים שלי התגרשו לפני 4 שנים ובנתיים הם רק מאושרים ותאמת שזה גורם גם לנו להיות מאושרים..

אולי בהתחלה זה באמת עצוב אבל אח"כ זה רק טוב.. לא ככה? 

הם התחתנו מחדש עם אנשים שהם אוהבים באמת וגם אנחנו התחברנו לאנשים האלה אז זה דווקא סבבה חח 

ב"ה שככה את רואה את הדברים, זה ממש שמח.

אבל אני ממש לא יכולה להגיד שאני מזדהה. 

ההורים שלי לא נהיו מאושרים פתאום אחרי הגרושים, לא הפסיקו לריב. ויותר מזה, בגלל שאני לא ראיתי כמעט ריבים לפני, אני לא מרגישה שיפור בשום תחום. 

אז זה לא רק טוב. בכלל לא. 

אבל תכלס, הם התחתנו מחדש עם אנשים שהם אוהבים. הרחיבו את המשפחה והתחילו למלא את החיים שלהם במה שהם אוהבים.

לא הלך להם בפרק א' אז הם מנסים מחדש

עדיף מאשר שיוותרו לעצמם ויחיו עם בנאדם שהם לא אוהבים ולא מחוברים אליו

הורים הם בכל זאת בני אדם וכמה שזה מבאס וזה עצוב כי זה באמת שינה לי את החיים, בזכות הגרושים הם מצליחים להגיע למה שהם רוצים והופכים את החיים שלהם ליותר מאושרים ומלאים

אני לא יודעת, אני אישית שמחתי בטירוף כשאמא ואבא שלי התחתנו מחדש עם אנשים שהם אוהבים

גמאני לא שמעתי את המריבות של ההורים שלי לפני הגרושים, אבל כשהכל מתפוצץ וחושפים את הכל ומתגרשים אז זהו, זה נגמר. היית מעדיפה שהם היו שומרים את כל המריבות בתוך עצמם ולראות אותם יום-יום יותר ויותר מבואסים?... זה לחיות חיים ריקים אם זה לחיות אותם עם בנאדם שאתה לא מסתדר איתו שלא נדבר על לאהוב.. 

אממ...קצת קשה לשים את האצבע על מה טוב דווקא במצב הזה, דווקא בגלל שאת כל ההתבגרות שלי עשיתי ככה (הם התגרשו כשהייתי בת 10...), ובכללי ב"ה טוב לי

מה יצא מזה דווקא?

נראה לי כמו שאמרו: זה נותן בגרות ויציאה מהבועה די מהר, ונותן נקודת מבט על מה יהיה או לא יהיה בבית שלנו.

אה, וזה עושה את החיים מעניינים תמיד

וסחטיין על הרעיון!

וההורים שלי גרושים מהשנה, טרי טרי...

ובערך לפני פסח הוא הודיע לנו וזה שיא הקשה לנו !!

אני ממש מזדהה איתך !!

גם ההורים התגרשו, גם אבא מתחתן גם עוברים דירה. אההההההההע !

בקיצור, אין לי מה להציע לך, סורי. 

אבל שתדעי שאני מזדהה איתך ותהיי חזקה

כבר שלוש פעמים!

פעם ראשונה עם אמא שלי...

בפעם השלישית הוא רק הודיע לי שהוא נשוי...

אבל, אח"כ הקשר דווקא השתפר כי לאשתו יש בנות ממש מתוקות.

תמיד יש תקווה .

ואם את רוצה לשאול עוד שאלות - את מוזמנת!

בכיף באישי עם את צריכה משהו..

אם אחד מההורים שלי היה מתחתן... [מן הסתם הם עוד יתחתנו בעתיד]

אנייי... אניי...לא יודעת איך אני יגיב...

אבל זה יהיה לי ממש קשה !

זה קשה

הייתי בחתונה למרות שאמא שלי לא רצתה שאלך.

בכל זאת אבא

וכן היה לי קשה להיות שם

באמצע יצאתי קצת לנוח

בסופו של דבר אני שמח שהייתי

היא די נסבלת בפעמים המעטות שאני פוגש אותה.

אז זה לא כזה נורא.

וגם אם היא לא מעצבנת באופן מיוחד אולי

את תחבבי אותה בסוף..

וזה לא בא על חשבון אמא שלך זה ברור!

מאחל רק טוב

אם יש משהו שאפשר לעזור- בכיף!

בס"ד

אמא לפני 5 שנים, אבא לפני 3 שנים

זה קשה קשה קשה קשה 
ומנסיון- פשוט[?] מתרגלים...
 

אשמח לעזור בכל דרך!

מניסיון,(שלי ושל חברים)אם האשה של האבא נחמדה(באופן לא מזוייף) אז זה טוב מאוד ואפילו נחמד שיש אותה.

אבל, אם היא לא כזאת, או שהיא יותר מדי כזאת והיא מתחילה להרגיש כמו אמא שלך זה לא כל כך כיף

ויכול להביא לדברים לא סימפטיים.

בכל מקרה, את צריכה לנסות לקבל אותה, אבל עם זאת שיהיה ברור לה מה מקומה.

אבא ממש כמה חודשים (!!) אחרי הגירושין, אמא כמעט שש שנים. 

לא יודעת מה גרוע יותר. באמת לא. 

אבל שניהם קשים מנשוא.

אשמח לפרט יותר בפרטי אם זה יעזור לך.. 

חיבוק !!

אמא חורגת הרבה יותר קל לקבל מאשר אבא חורג... ככה זה נראה לי לפחות..

את אישתו של אבא שלי הרבה יותר קל לי לקבל בתור עובדה, אבל את הבעל של אמא שלי.... בוא נגמור את זה בזה שאני לא ממש מקבלת אותו בתור מישהו מהמשפחה..
למשל חברה שלי רוצה לבוא אלי. "הבית לא ריק, **** אצלנו", 'אצלנו', לא בבית שלו, הוא עדיין אצלנו..

גם שני הורי נישאו בשנית, וכמו שפעימה אמרה, זה קשה ופתאום הרבה זיכרונות צפים וסיטואציות מביכות וכל מיני כאלה, אבל מתרגלים, ולומדים להשלים עם המציאות על הצד הטוב ביותר.

תנסי להבין את אבא שלך, תיהי בטוחה שאם יהיה לו טוב, אז גם לכם יהיה טוב.

צריך להתקדם הלאה בחיים אחותי.

קשה קשה, אבל תסתכלי על זה בצורה חיובית, פתיחת דף חדש.

הצלחות.