פורום בין שני בתים (עמוד 32)

ויהי רצון שיהיה זה בניין עדי עד

עם התחלות חדשות ומבורכות גם בשבילך...

עכשיו היא כבר נשואה! [איזה מוזר זה...]

תודה לכל המגיבים במזל"ט, בקרוב אצלכם!

בס"ד

 

בהצלחה בחיים החדשים עם כל המורכבות..

אתה לא בטוח כמה תסתדר איתו.......אצלי אני ממש לא הסתדרתי איתו איזה חצי שנה.......

איזה עצוב זה..

ובמיוחד לאחר שאבא שלך מצא מישהי שמתאימה לו ורצה להתחיל פרק ב' מוצלח... וגם את (כביתה החורגת), אני מניחה.

שתדעו מעתה רק שמחות ובשורות טובות.

עצוב לשמוע..

שחוסמים אותו?

בעזרת השי"ת.

 

אם הוא כל החיים שלו יושב ובוכה שההורים שלו דפקו אותו, בסופו של דבר זה נכנס לו לתת מודע וזה באמת משפיע עליו. חוסם אותו בכל מיני דברים.

 

אבל שוב יכול להיות שבמצבים מסויימים זה באמת יחסום אותו איכשהוא גם אם הוא השלים עם העובדה שהוריו גרושים וממשיכים הלאה וכד'.

 

הכל תלוי בילד ובסיטואציה לדעתי.

 

מסכימה עם 'אחותי?!'..

 

למדתי אפילו להנות מזה..

אתה יכול לחזור לזחול

השבוע התחלנו חופשה מיום ראשון עד שלישי עם אבא שלי וכבר רבתי איתו ( לא פיצןץ אלא משהו מתמשך כזה )          הבוקר נסעתי לאמא שלי ואני  מתלבט אם לינסוע איתה לחופשה(גם בצפון - אחים שלי נשארים בצפון) משלישי  עד שישי או חמישי                                                                                                        כי בפסח ההינו בחופשה עם אמא שלי ואז רבתי  איתה ואין אבל ממש אין!!!! אין לי כוח עכשיו  לריב  גם איתה (ורוב הסיכויים שזה מה שייקרה)

 

 

 

לפעמים נדמה לי שאולי אנחנו קצת מנצלים יותר מדי את השני בתים.. [או שזה סתם יתרון שזכינו לו כפיצוי?]
שאם רבים עם הורה אחד- "פשוט"[חח. עאלק.] הולכים לשני..

אולי לא צריך לברוח אלא להתמודד עם הבעיות.

לא יודעת, נראלי שאני הייתי נשארת בבית בכל מקרה[ואולי מלכתחילה]..

ד"א- אתה האח הגדול? אולי כדאי שתהיה שם בשביל האחים הקטנים..

בכ''ז הם גם סוגשל חלק מהמשפחה..!

וגם הם יפגעו..

בהצלחה!

ולא היינו כותבים אותם..

אבל זה תלוי בקשר, בגיל של הילדים.. אני בת 17 ולא בדיוק אפגע אם לא יכתבו אותי על חולצה של סבתא חורגת שלי..

קיצור, תשאלו אותם/את האבא..

ולגיסי החדש יש תאומים שלו.

כשהכנו לוח שנה עם תאריכי כל המשפחה- הכנסנו את ילדיו בטבעיות לעניין.

(הם בני 10 ומאוד רוצים להרגיש חלק מהמשפחה)

בעזר השי"ת

 

והם כן קשורים באיזה שהוא מקום למשפחה..[פעימה]

 

וכמו שפעימה אמרה תכל'ס תלוי בגיל.

 

ב"הצלחה והרבה מזל טוייב!!

אולי להם זה יצרום??

ולגבי הילדים עצמם- כמובן שזה תלוי בגיל שלהם, במידת הקשר עם המשפחה שלכם וכו' (אגב- כמה זמן עבר מאז שדודה שלך התחתנה איתו? זה גם יכול להשפיע), אבל אם את לא בטוחה מה הם יעדיפו, יכול להיות שעדיף לתת גם להם. גם אם הם לא מרגישים עד כדי כך קשורים, הם בטח לא יפגעו מהרצון שלכם להתייחס אליהם כחלק מהמשפחה- אדרבה, אולי זה אפילו ישמח אותם. לעומת זאת, אם הם כן מרגישים קשורים ולא תתנו להם את החולצות, הם עלולים להיפגע.

אחריי שהתייעצתי עם אבא שלהם...

והם ממש התלהבו(למרות שהם בני 19 ו20...)

תודה לכם..יומעולה!!

יישר כח על הרגישות כלפיהם!

בס"ד

 

למה לא בעצם? זה לא נראה לי יפריע למישהו

ואם לא תכתבי זה יכול קצת לפגוע כי עכשיו הם הצטרפו למשפחה.

 

הילדים שלנו  גם "חורגים" במשפחת בעלי, אף פעם לא נתנו להם ולנו להרגיש זאת. מהיום הראשון שהם נחתו במשפחה ועד עצם היום הזה, במהלך 7 שנים הם הספיקו להכיר את המשפחתולוגיה, ההסטוריה, הבדיחות הקבועות, דברים שאומרים ושלא- כאילו הם נכדים רגילים.

יחס גורר יחס- פתיחות וקבלה יוצרים הרגשה נינוחה ורצון להתקרב.

יפה עשיתם, ותהנו בחתונה

נעבור את זה בסוף..

והיא ממש לא סובלת אותנו ואנחנו מתעבים אותה לגמרי!!!!!!!1

זה עד כדי כך גרוע אבא\אמא חורג\ת?

 

אצלי הם בסכ"ה נחמדים.. [לפעמים נחמדים מדי. מדי. מדי. די!!]

אבל תלוי מתי.. יש רגעים שאני מתחרפנת ובא לי להעיף אותם[לא שזה באפשרותי, כן?]..

זה לא לשנוא.
זה פשוט- שלא רגילים..

אם חיים עם האבא הביולוגי מגיל קטן- רגילים לדברים הטובים, הרעים והבינוניים שלו..
אבל כשנופל עליך בנאדם שמשום מה אמא שלך אוהבת- באופן טבעי תהיה לך התרחקות ממנו כי הוא נכנס למשפחה הנחמדה שלכם ומתחיל להשתלט ולעשות דברים.. פתאום הוא לוקח את אמא שהייתה עד אז שלך..
ועוד צריך להתרגל לשגעונות שלו..
יותר מוזר, לא רגיל.. פחות- לשנוא..

פשוט צריך להתרגל ולשמוח שיש עוד לב, ראש ושתי ידיים.

שיהיה ברור לכם חמודים שגם להורה לא פשוט ובטח לא להורה החורג.

אפשר לחשוב על כך ש-- עוד 10, 20 .. שנה הקשר יהיה פחות מאסיבי וחונק, בסוף זה עובר.

והמון פעמים כשהילדים מתחתנים ונולדים נכדים מתרחשת התפייסות וקבלה מחודשת- תתנחמו בזה ותסמכו עלי כי עברתי את הסיפור הזה כבת ועכשיו גם כאם.

 

אבא שלי ואמא שלי היו פשוט מקסימים כלפי האורחים, אבל היית יכול להרגיש את האווירה...

הם היו פרודים איזה שנתיים, שנה מתוכם גרו ב5אותו הבית. אני זוכר את זה...

אבל בניגוד אל ה- אין לי דרך אחרת לומר את זה- הזנחה שאת מתארת, אבא שלי היה ועדיין אדם מקסים.

אולי אמא היתה מטפלת יותר, אך כיוון שאבא שלי היה נכה צהל, זה היה פשוט במודעות שלנו שהוא לא יכול לעשות יותר משהוא עושה עכשיו.

אוהבים אותו.

אף אחד לא חושב שהוא מזניח אותנו.

גם כשאישתו השניה נפטרה מסרטן הוא ניסה לא להראות את זה, והמשיך לקחת אותנו אליו...

[אממ... את בטח רצית לרשום את זה בתור פריקה או משו?]

פריקה או משו? לא יודעת, זה פשוט יושב אצלי המון זמן ואני לא יכולה לדבר על זה איתו, הוא בחור מאוד רגיש. כל מה שאני עושה זה לעודד אותו ולחזק אותו בזה שאני אומרת לו, שאין לי ספק שהוא יהיה אבא מדהים ושבע"ה אנחנו יחד לנצח.

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שנשמע שזכית בבחור מדהים! אני מניחה שזה גם האופי שלו, אבל זה אחד שהחיים חישל אותו, ומכל קושי הוא רק למד, התפתח והתקדם, והכל כדי לעשות את המשך החיים שלו טובים יותר.

הוא בהחלט יהיה אבא טוב...

ובקשר להורים שלו- עם הזמן בטח תלמדי איך להתייחס אליהם. ההתנהגות שלהם תשתנה מן הסתם אחרי החתונה, אבל את והבחור תלמדו יחד איך להתייחס ולהגיב, הרי כבר תהיו משפחה בעז"ה!!!

 

הרבה מזל טוב!!!!!

ד.א., יפה שאמא שלך מסוגלת לחפש חתן זמן קצר אחרי שהתגרשה... יש כאלו שלוקח להן שנים (אם בכלל) להתגבר על הטראומה.

ובמיוחד נחמד שאת זו שמחפשת לה אותו! אני אשמח מאוד אם אמא שלי תתחתן ותהיה מאושרת, אבל איכשהו אני לא ממש יכולה לדבר איתה על זה, ובטח שלא לחפש לה חתן. (אא"כ אכיר מישהו מסוים כזה, שיראה לי חבל לא להציע לה...)

בהצלחה לך ולה, ושתזכה להתחתן בזמן הנכון עם האדם הנכון בשבילה ובשבילכם.

היא עברה את זה די מהר כי היא זו שבחרה את זה.. אבא שלי לא רצה.. ואני לא בטוחה שעכשיו ממש היא הולכת להתחתן.. יקח זמן עד שהיא תמצא וזה.. והיא גם לא ממש צעירה..

ניראלי אני יותר מחפשת לה מאשר שהיא מחפשת לעצמה..

כתוב..

עד היום הוא שומר מרחק בנושא הזה....

שתהיה לי חברה...חחחחח

סתאאאאם, הם טובים לאללה...

די יוצא דופן. אני לא מדמיינת את שני ההורים שלי חוגגים ליל סדר סביב אותו שולחן...

וב"ה, היה לי כיף בחג.

הייתי עם קרובי משפחה מצד אמא (ואמא שלי עצמה, כמובן) ודי נהניתי.

הזזזווויייי!!!

 

הייתי אצל המישפחה מצד האמא..

איך דבר כזה קורה?!

חג שני היה טוב ב"ה אצל סבתא, עם הדודים

אני לא יודעת מה להגיד לך..

לא עמדתי במצב כזה..

אני יכולה להגיד לך שאלוקים לא נותן ניסיונות לאנשים שלא יכולים לעמוד בהם..

כניראה שיש לך הרבה הרבה כוחות.. ואתה מסוגל להתמודד!

תיהיה חזק..

אתה יכול להתפלל על אבא שלך.. שיחזור בתשובה..

אם אתה רוצה לדבר, בכייף.. אני פה..

אני לא יודעת מה להגיד לך, דווקא בגלל שהייתי במצב דומה (ז"א כשגיליתי שאבא שלי החליט את זה סופית...),
אולי פשוט את מה שאמרתי לעצמי...
אז תקשיב טוב, נכון שזה ממש לא כיף לגלות שאבא שלך, שגידל אותך וחינך אותך, שינה את דרך החיים שלו לקצה השני, ובכלל זה בנאדם שאתה מכיר ואוהב והוא בחר בדרך שאתה לא הולך בה בעצמך, אבל זו הבחירה שלו! אתה לא אחראי עליו, והוא כבר פחות אחראי עליך (במידה ואתה לא גר איתו). אתה כבר גדול, ומעכשיו זו ההחלטה שלך איך לחיות את החיים שלך בלבד! (אצלנו למשל זה התחלק- הבנים הלכו אחרי אבא, והבנות נשארו עם אמא, מבחינת דרך-חיים)

דווקא אפשר מהמקום הזה לשאוב את הכוחות שאני בטוחה שיש לך בשביל הניסיון הזה, וללמוד דברים חדשים על אבא שלך, למשל תראה איך הוא חושב עליכם מהסיבה האמיתית שאתם לא יכולים לבוא אליו בפסח, ולא כמו חלק מההורים שמוצאים תירוצים...! הוא יודע ומקבל את זה שנשארת בדרך שבה הוא חינך אותך (ותקן אותי אם הוא לא גידל וחינך אותך...).

אז קח את הכוחות שיש לך, כי כמו שאמרה "המלכה של העולם"- הקב"ה לא נותן נסיונות לאנשים שלא יכולים להתמודד איתם!

פשוט מצטרפת לשניים מעליי, כי אין לי מה להוסיף..
אל תהיה הרוס, תהיה חזק, הקב"ה איתך!

וסמוך עליו^ שיהיה טוב בעה"י..

בהצלחה!

מקווה שהכול עבר בשלום,

ושבשביעי של פסח תהיי במקום שתרגישי בו הכי טוב.

חח, הרגשנו כולנו[אחיותיי ואנוכי] בליל הסדר בראש יהודי/חב"ד.. 
רק התיישבנו ליד השולחן והילדות הקטנות 'איפה החבאת את האפיקומן?' חח.. נשפכנו..
הם בעקרון דתיים, רק כל האחים[חוץ מאשתו של אבא שלי] חזרו בשאלה.. אז היה דיון מעמיק על זה שהדור מתקדם וצריך לענות תשובות לשאלות שלו וכלמיני כאלה.. הדיון היה נחמד..

כולם נסעו במכוניותיהם לבתיהם, וזהו, עברנו את זה.. ב"ה..

שאיפתו של כל אחד היא להתחתן רק פעם אחת, ושהנישואין יהיו מוצלחים ויאריכו ימים.

רק אם מאיזושהי סיבה זה לא קורה- עדיף לאדם להתחתן פעם שניה מאשר להישאר לבדו. נכון?

אבל את צודקת, שמנקודת המבט שלנו הדברים לא תמיד נראים אותו דבר.

של אמא שלי, שביקשה יום אחד חופש בשביל החתונה, ואמרו לה לקחת עוד ימים "כי כמה פעמים אדם מתחתן?"

אבל בלי הצחוקים- אומרים את זה תמיד כי זו השאיפה...!