אני בת 13 והורים שלי התגרשו לפני 5 שנים ואף אחד מהם לא התחתן...
אבא התחתן, התאלמן והתארס, (הזוי נכון?) ואמא התחתנה.
אני מחפשת מישי בגילאי ה10-12
שההורים שלה גרושים שרוצה להיות בקשר (להתכתב) עם מישי בגיל שלה שנמצאת באותו מצב
למישו כאן יש אחות שתתאים?
אני מחפשת כבר שנים מישהי להתכתב איתה על זה!!!!
בא לך?
אבל אם אפשר - אז באישי.
פשוט תשלחו לי מסר ואני אעדכן.
הכוונה היא לאנשים שהוריהם התגרשו/מתגרשים.
זה לא למטרת סקר, אלא כי אני אני חייבת לדבר על זה עם אדם שחווה משהוא דומה.
התכוונתי לומר תודה לכל מי שפנה אליי.
נישואים בגיל צעיר (יענו עד 20-19) לילדים שההורים שלהם גרושים?
אנחנו צריכים להיזהר יותר שלא להתחתן רק בגלל הלחץ לבית שלם וחם...
ברור שעדיף שבנים יתחתנו אחרי צבא, אצל בנות זה נראה לי גיל סביר...
אני התחתנתי ביל 20 והכל מצוין ב"ה...
אני מתה להתחתן וכנראה זה בגלל זה!
שהגיל המתאים שונה אצל כל אחד, להורים גרושים או לא.
ההורים הגרושים הוא לא דוגמה לאיך בית צריך להתנהל
וברור שיש הבדל
כשההורים שלך מתגרשים זה שובר אצלך איזה משו לא משנה באיזה גיל זה
זה פתאום לא כזה ברור שזוג נשאר ביחד עד 120 זה שובר לך תתמימות בנושא אתה כבר לא מאמין כמו שהאמנת קודם במוסד הנישואין
האמת היא שדעתי בנידון היא כל מקרה לגופו
אבל אי אפשר להתחתן שזה בה לפני ההתמודדות עם כל מה שקרה לפני אחרי ובמהלך הגירושים מי שמרגיש שהוא עדין לא סיים את הפרק הזה בחיים של גירושים ההורים והוא לא מסוגל להתנתק מזה שיחכה
לפי דעתי זה דווקא יותר בונה, כי זה מחזק אצלך את המחשבה שאסור לך לעשות את זה לילדים שלך
באמת מסוכגל לעשות טאת זה שונה.
לא תמיד יש לנו תהבנה איך ושצריך בכלל לעשות משו אחרת.
חוצמזה שאני לא מאמינה ששווה להישאר ביחד בכל מחיר
לפעמים עדיף כבר להתגרש.
חומזה בעייני להרבה צעירים שמתחתנים מוקדם זה בד"כ נובע מהרצון לעשות את זה טוב יותר
אבל זה לא בהכרח אומר שהם באמת יוכולים ויצליחו.
לי תמיד יש הרגשה שכאילו מצפים ממני לא לחשוב על חתונה כרגע (19) כי זה צעיר מידי, וזה כביכול לחזור על ה'טעות' שההורים שלי עשו..
דוגרי - אני מצפצפת על מי שיש לו מה להגיד.
(לא שאני הולכת להתחתן בקרוב, אבל זה בגלל שעוד לא מצאתי את המיועד)
לדעתי זה כל מקרה לגופו. כל אחד צריך לבחון עצמו עם זה הגיל המתאים לו, כן או לא. בלי קשר למה שהוא עבר בחיים. אפשר ללמוד מטעויות, אפילו ראוי.
אבל במקרה זה אני לא חושבת שזה קשור.. יש הרבה זוגות שהתחתנו בגיל צעיר וחיים באושר..
א.א.קחנוכה שמח לכל חברי הפורום היקרים!
באמת תהיתי אם יש כזה פורום פה..
שמחתי מאוד לראות שכן
אני לא בת להורים גרושים, אבל אחותי התגרשה לפני כשלוש שנים..
ב"ה, מאז היא התחתנה.
אבל יש לה בת מהנישואים הקודמים, ולבעלה יש בת גם (כלומר, היום הם משפחה עם 2 בנות), אבל יש קצת הבדל..
לבת של אחותי יש אבא,
אבל לבת של גיסי - אין (אמא שלה נפטרה בלידה ל"ע..)
ורציתי לשאול.
איך אתם מתייחסים לבני הזוג של ההורים?
(במיוחד למי שזה כבר הרבה זמן, ולא חצי-שנה, שנה.. אלא יותר קרוב ל4 - 5 שנים...)
מה מתקבל, ומה לא?
תודה רבה!
באופן כללי להיות אשתו של אבא, או הבעל של אמא, לדעתי, זה תפקיד נוראי.
אם יש משהו שאני לא אעשה לעולם (בלי נדר, אבל ממש ממש חשוב לי!) זה אחתן עם אחד שיש לו כבר ילד/ים.
למה? כי אני יודעת איך הילדים מתייחסים.
באמת לא משנה מה יעשה הבעל של אמא שלי, כמה ישתדל להיות נחמד ומתחשב, כל דבר שהוא עושה מעצבן אותי. כל דבר שהוא אומר טיפשי ומעליב בעייני. אני יודעת שזה לא צודק, שהוא משתדל. אבל אני פשוט לא סובלת אותו ואת הנוכחות שלו! ממש ככה.
גם אשתו של אבא. כל הערה שלה פוגעת, כל מילה לא במקום, כל פרצוף, הכל הרבה יותר עוצמתי ואישי מאשר אם כל אחד אחר היה נוהג ככה.
אם הילדים קטנים, אני מניחה שזה שונה. אם גדלים עם ה"אשתו של" או ה"בעלה של" זה יותר פשוט. לכן אחי הקטן מסתדר יותר עם אשתו של אבא. הוא לא זוכר מציאות שהיא לא הייתה.
באופן כללי, אם הייתי צריכה לתת טיפ לאמא חורגת (האמת שיצא לי) - אל תתערבי! אל תעירי! גם אם זה נעשה מאהבה ודאגה ואכפתיות אמיתית.
גם אל תגידי לבעלך, לאבא, להעיר. זה שקוף ומעצבן! (כשאבא שלי מעיר לי על דברים שהיא שלחה אותו להעיר. שאני יודעת שמשנים לה, ושהוא בחיים לא היה שם לב לבד)
עוד דבר חשוב כ"כ- לא לדבר על האמא. אולי זה לא לאחותך כי אמא של הילד של בעלה נפטרה, אבל "אשתו של" שמרכלת ומלכלכת על האמא של הילדים, גם אם היא מאוד צודקת וגם אם לא- פשוט פוגעת בילדים. ולא משניאה את האמא אלא את עצמה!
זה תפקיד קשה כלכך, ולא הייתי מאחלת אותו לאף אחד!
אבל אני מקווה שלאחותך יהיה טוב יותר, ונחת יותר מאיך שזה אצלנו..
אני בטוחה שעם מסירות ואכפתיות, אם קשובים וזהירים מספיק- אפשר לעבור את זה על הצד הטוב ביותר! אפילו מתוך אהבה וכיף.
אולי כדאי להתייעץ עם אנשים עם נסיון? או אנשי מקצוע?
ב"הצלחה ענקית !!
אבל את צריכה לקחת בחשבון שכל הדברים האלה רלוונטים רק כשיש חבר'ה כבר גדולים,
כשהחבר'ה פחות מגיל 10, הם עוד צריכים חינוך, ועם כל הכבוד - האבא/האמא בונים עכשיו בית, ויש לבית הזה כללים, וצריך לעמוד בהם (כמו בכל בית רגיל. יש כללים וגבולות מאוד ברורים, ולא תמיד (בד"כ לא..) הילדים אוהבים את זה..)
חשבת על זה??
נקודה נוספת למחשבה:
למה תמיד, בכל סיפורי הילדים שסיפרו לנו האמא החורגת כל כך רעה????
והאם אתם חושבים שזה משפיע עלינו, על איך שאנחנו מסתכלים על האבא/אמא חורג/ת?
עד ש... נפטרה, ברוך דין האמת. למדתי להסתדר ולאהוב את בעלה של אמא שלי. אבל אין תחליף לא לאבא וחא לאמא...
יכול להיות שבמצב שלך זה באמת ככה, שאת פחות אוהבת את אשתו של אבא שלך.
אבל זה לא חייב להיות ככה, לדעתי זה כל מקרה לגופו.
למשל אני חושבת שמאוד הייתי שמחה אם אבא שלי יתחתן שוב, ואני הכי אפרגן לאשתו בעולם.
מצד שני, אני ממש לא רוצה שאמא שלי תתחתן שוב, ויהיה לי מאוד קשה לקבל כל אחד, לא משנה מי הוא.
לכן אני באמת חושבת שזה כל מקרה לגופו.
זה ממש נכון!!!!
אני מתפללת שנים שאמא שלי תתחתן אבל אם אבא שלי יתחתן זה יהרוס לי ת'חיים גם אם אשתו תהיה ממש נחמדה!!!!!!!!!!!!!!!!
אבא טוב? לי נראה לי
הי, אני חדשה בפורום..פתאום גילתי אותו במקרה !
האמת שזה נראה לי רעיון ממש נחמד.. אף פעם לא נתקלתי בפורום כזה..
רציתי לשאול, אם יש כאן עוד אנשים במצב דומה לשלי (חוץ מהורים גרושים, כמובן)
לפני שהתגרשנו היינו די מסורתיים, ואחרי אבא נהיה דתי ואמא חילוניה..
אבא התחתן עם מישהי דתית וממש בזמן האחרון אמא התחתנה עם חילוני.
יש עוד אנשים שאחד מההורים הוא ככה והשני ככה? ואיך בחרתם מה אתם?
לפעמים זה נורא מוזר לי.. איך 2 אנשים שהיו נשואים ככה יכולים להיות כ"כ כ"כ שונים.. [לא רק מבחינה דתית]
בס"ד.
ברוכה הבאה.
מוזמנת לשתף, להעלות רעיונות וכד'..
להעיר את הפורום קצת.. 
ואנחנו היינו דתיים לפני שההורים שלי התגרשו.
אמא שלי התחתנה עוד פעם עם מישהו דתי ואבא שלי חילוני וגר עם חברה שלו...
רוב הצלחות..
יו"ט ושבוע טוב!
היינו דוסים דוסים, עכשיו אבאמסורתי ואמא דוסית
מבחינה דתית לא קרה כלם אבל אשתו השניה של בנדוד שלי (סיפור ארוך....) התגרשה מבעלה כי הוא החליט לחזור בשאלה...
בעקבות הגירושין של ההורים הקשר שלכם עם אחד הצדדים התרופף?
המשפחה שלי מצד האבא גרים די באזור אחד ואני עם אמא (ואחים) באזור אחר. היינו באים לפעמים לבקר אצל סבתא ופחות אצל דודים, תמיד הרגשתי שאין כ"כ קשר, אבל אחרי הגירושין זה התגבר.
מה לעשות? זה שיא המבאס שכשבאים לבר מצווה או משהו כזה אנחנו מרגישים די תקועים...
כשהייתי קטנה. עכשיו כבר לא.
אז, היינו מגיעים לאירועים ובקושי יודעים עם מי לדבר, ליד מי לשבת וכו'.
הישיבה גם הייתה בנפרד וככה לא ישבנו ליד אבא. הרגשתי שאנחנו צריכים את הרחמים של הדודות כדי שישבו לידנו או ידברו איתנו.
ככל שגדלנו הצלחנו לפתח איתם קשר עצמאי, בזכות עצמינו. (הגענו לבד, בלי קשר לאבא, ביקרנו, התקשרו וכו') והיום ב"ה זה כבר לא קיים....
אני גרה עם אבא שלי ומשתי הצדדים יש בעיות...
מצד אמא- אין לי ולאחותי קשר טוב ולא משתפים אותנו בהחלטות המשפחתיות וכאלה וזה ממש מעצבן אותנו!!! לדוג':כשקובעים טיול משפחתי לא שואלים מתי נוח לנו וכו' כאילו זה שאני לא גרה עם אמא שלי אומר שאני לא משפחה שלהם יותר!!!!!
מצד אבא- תמיד באירועים אין לנו עם מי לשבת וכל הנכדודות* שלי מסתכלות עליי כאילו אני שונה!!!!!!!!!!!!!!!!!1
יש למישהו פתרון???
נכדוד/ה- בן/ת של בן/ת דוד/ה. במילים אחרות נכד של דוד. רוב הנכדודים שלי בסביבות הגיל שלי.
סורי שאני חופרת.... :]
]המלכה של העולםהקשר לא השתנה, ואפילו התחזק,
יותר קל בביצ, זה לא אומר שיותר שמח.....
החברה בהתחלההסתכלה עלי בלמעלה למטה, עד שהתרגלו לזה...
השתנתי, בהתחלה לרעה, ועכשיו לא השתנתי....
וזהו נראלי......
תלוי מתי, איך, כמה, למה.. כל-כך משתנה מרגע לרגע..
) בהצלחה לכולם
]
]בס"ד
למנהלת היקרה המדהימה החכמה והמסורה שלכם- "אחותי?!" יש היום יומולדת..
שרשרו לה מזל טוב!
אחותי?!סליחה על האיחור!
המון מזל טוב (מתקבל גם באיחור, נכון?
)
עד מאה ועשרים
בהמון אושר, בריאות, שלווה והצלחה!
הללי נפשיאני מקווה שתוכלו לעזור לי, כי כבר באמת נמאס ליי!!
ההורים שלי לא גרושים, אבל הם כל הזמן רבים או שהם לא מדברים אחד עם השני.
וזה כבר ממש מציק!!
נמאס לי לשמוע את אבא שלי קורא לאמא שלי בקללות שאני אפילו לא מוציאה מהפה, ואת אמא שלי צועקת עליו בחזרה..
ואני לא מבינה איך אני אמורה לכבד את ההורים שלי, כשכל אחד מהם מתנהג בצורה יותר ילדותית מהשני..
זה כבר באמת נמאס!!
היתה פעם אחת שהתפרצתי עליהם ופשוט אמרתי להם שנמאס לי שהם רבים לידי, ואני לא צריכה לשמוע את זה, אבל הם פשוט התעלמו.. [יש מצב שהם פשוט לא שמעו אותי עם כל הרעש שהיה בבית, אני לא יודעת..]
מה אני אמורה לעשות?!
איך מתמודדים עם זה?
נראה לי שלכם יש פחות או יותר נסיון בזה, אז אשמח שתתנו לי עצות מה עושים במצב הזה, איך מתמודיים וכו'..
תודה רבה!
תקווי שהם יסתדרו, ואם את חושבת שיותר טוב שיתגרשו תתפללי על זה... ואני לא צוחק
אי אפשר לעשות קידוש בשבת וגם בחגים... אם אני עושה אצל אמא שלי אז אבא שלי לבד ואם אני עושה אצל אבא שלי אז אמא שלי לבד... אני לא יכול להמשיך ככה... כי אחים שלי כל הזמן בישיבה שלהם ולאף אחד לא איכפת אני צריך לארגן הכולל
אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו אני לא יודע מה לעשות בשבועות נמאס לי כבר!!
לא מתפקידך לדאוג להם
זה היה בחירה שלהם להיפרד
הם ימבוגרים וצריכים לקחת אחריות למעשים שלהם ועל התוצאות.
ממה שכתבת זה נשמע שאת/ה בן/בת זקונים ככה שזה בטבע שלך לדאוג להם כי ככה גדלת
הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להתפלל עליהם שימצאו בן זוג חדש.
ורגשות אשם שאתה עוזב אחד מהם לא יגמרו לעולם תלמד/י להיפרד מהם מהר...
בהצלחה ואפשר כמובן באישי.
בוא "נשחק" "משחק"- כל אד כותב מה קרה לו, ואיך זה השפיע עליו, אתם לא חייבים, סתם יבש פה....
אני אתחיל:
ההורים שלי היתגרשו כשהייתי בת 9. בהתחלה לא פגשתי את אבא שלי, אח"כ כן, אבל עדיין היה לי נורא קשה,
שפעמיים בשבועאני לא יכולה ללכת לפעילויות ולדברים כאלה, כי אז אני לא אראה את אבא שלי.
לפני כמה שנים, חברה שלי אמרה לי, שהיא מתייחסת אלי אחרת כי ההורים שלי גרושים, אז לא שמתי לב למשמעות, ורק אחרי כמה ימים, הבנתי שהיא חושבת שאני שונה........ ממש נפגעתי........ ועדיין, כשמדברים על הנושא הזה זה נורא כואב לי למרות שעברו מאז 3 וחצי שנים.
מקימים פורום, למה לא לתחזק אותו!!!!!!!!!!!!!
אז אתם לא מגיבים,
הפורום יבש ואני חושבת שהיה ממש נחמד אם הוא היה פעיל
כבר כמה זמן שאני נכנסת כל פעם לראות אם הוא התעורר לחיים
יש אנשים שיותר קל להם לספר ואנשים שבכלל לא רוצים, אז אי אפשר להתעצבן אל זה שאין כאן תגובות
מצד שני, אם הפורום יהיה פעיל אולי נרגיש יותר בנוח..
בכל מקרה, הרבה פעמים אני מרגישה שאני רוצה לשתף ולספר וחברים שלי פשוט לא מבינים אותי! (לכן הפורום הוא מועיל לדעתי..)
אז לשאלתך (זה לא ממש משחק, יש משחקים יותר כיפים ! )
אני גם מעדיפה לא לענות ככה, בלי להכיר אף אחד בפורום ובלי לדעת אם תהיה תגובה..
אז אולי נעשה משחקי הכרות בסיסיים קודם
למרות שגם זה לא תמיד עובד- כמה אחים יש לך? - תלוי את מי אתה שואל זה כולל חצאי אחים? אחים חורגים?
איפה אתה גר?- באיזה יום?
חחח אני אוהבת להפחיד אנשים עם התשובות שלי
אני אומנם לא בת להורים גרושים אבל אשמח לשמוח תגובות...
אנחנו 3 אחים. אמי חלתה בסרטן כשהגדול היה בן פחות מבר מצווה. אמי נפטרה אחרי כשנתיים. לפני שנתיים, כעשר שנים אחרי שאמא נפטרה, אבא התחתן שוב. האשה השניה, נקראה לה רינה, נסתה להיות רעיה טובה והחליטה כנראה לנסות לחנך אותנו. למי שלא עוקב, שלושתנו היינו אז יותר מגיל 18. והיא ניסתה לחנך אותנו בדרך הקשה, היינו אם אתה לא מתנהג כמו שרוצים שתתנהג אז לא מדברים איתך.. עברנו 10 חודשים כאלה, שבהם לא דיברו איתנו. סעודות שבת הינו עושים לבד, וחגים משתדלים לא להיות בבית. במהלך העשר חודשים, אחי התגייס, אבא לא היה בטקס השבעה, לטקס סוף הטירונות הוא הגיע, בלי אישתו. אני הייתי י"בית כשהם נישאו, למסיבת סוף שנה שלי הם הגיעו שניהם, היה לי מאוד קשה להזמין אותה אבל לא היתה ברירה זה היה או שניהם או כלום. גם אחי הגיע. חצי שנה אחרי החתונה, התחלתי שירות וגרתי מחוץ לבית. 10 חודשים אחרי החתונה, נולדו התאומים. בן ובת. כשהם נולדו הבנתי שאם אני רוצה שהמשפחה שהם יגדלו בה תהיה מאוחדת אני צריכה להתעלות על עצמי ולוותר על דברים. וותרתי. ותרתי על להיות עם חברות שלי והייתי עם המשפחה. נתקתי קשרים עם אנשים שמאד יקרים לי ולא הלכתי אליהם כדי להיות בבית. כל השבתות חוץ ממבתות נדירות ממש (שבת סוף שנה בשירות וסוף מדרשה) הייתי בבית. חגים-בבית. עד לפני חודש וחצי, שאבא שלי ביקש שאני אוותר על משהו שממש חשוב לי. אז התחצפתי ואמרתי לו במילים גסות ולעגנית שעל זה אני לא מוותרת. שבת אחר כך ביקשתי סליחה דבר שהיה מאוד קשה לי לעשות ואז הוא אמר: "
את לא צריכה לבקש סליחה רק מימני...". בטיול שהיה לשלושתינו במהלך השבוע, שאלתי אותם אם אני צריכה לבקש מהם סליחה והם לא הבינו למה ביקשתי בכלל מאבא. מאז היה עוד פיצוץ אחד שבו אבא טען שאני מסיתה את אחים שלי ושאכרזתי מולם (מול אבא ורינה) מלחמה. מאז אנחנו לא מדברים... אני משחקת עם האחים הקטנים שלי כשהיא לא לידם או שאבא נמצא לידה. כשיש דברים חשובים שאני צריכה לומר לאבא שלי, אני אומרת אותם כשהוא בעבודה או לא בבית ולא לידה. וגם אז הדיבור הוא מאוד תמציתי וקר. השנה, בנתיים אני בבית וגם בחגים. אני משתדלת להיות כמה שפחות, אבל עדיין מאוד קשה לי. אשמח לקרוא תגובות...
בס"ד.
שיהיה לך הרבה ב"הצלחה.
יש הרבה דברים לא מוצדקים בהתנהגות שלה כלפיכם.
איזה עוד סוג תגובות את רוצה שנענה מאמי?
אני לא חושב שאת צריכה "לשתוק" לאבא שלך.
כי זו לא דרך חינוך! מה הם ילדים קטנים? עושים ברוגז?!
אני לא חושב שמשפחה והעולם שבחוץ סוטרים אחד את השני.
אך המצב קצת מסובך, וקטונתי מליעץ בדברים אלה.
אני ממליץ לך ללכת ליעוץ בעניין!
מישהו מיקצועי ומוסמך לעניינים אלה.
בהצלחה, יצחק.
עברתי הרבה בחצי שנה האחרונה. אחרי פיצוץ שהיה בתחילת חשוון, אחיי ואני עברנו דירה לישוב, בהתחלה עוד היה קשר עם אבא, אבל אחרי כמה חודשים אשתו הצליחה להרוס את הכול. ונותק הקשר לגמרי. בכללי עכשיו יותר טוב, אבל אני לא יודעת איך אני הולכת לעבור את החגים האלה שבד"כ הייתי בבית. בפורים היה סיוט, בסעודה עוד יהיה טוב. אבל בשאר היום היה ממש קשה.
אני ברוך ה' כבר עברתי את המריבות כי אני בקושי נמצא בבית, אבל בכל זת
אז בהחלט יתכן שמקומך לא בבית כבר (יש הרבה כאלה גם עם 2 הורים ביולוגים שגרים איתם)
וחוצמזה אמרת שעברתם לישוב מקום מעולה לקבל תמיכה והזמנות לסעודות בשבתות וחגים...
כואב הלב ולא מרחמים!מהבנה!אני לא יודע למה אני מגיב..אני המון פעמים הייתי נכנס סתם לראות על מה אנשים כותבים וללמוד..סתם דברים...ונרשמתי השבוע סתם..לא יודע למה..ואני לא יודע למה אני מגיב הפעם..זו פעם הראשונה שלי כמגיב!כי פשוט תחילת הסיפור מאוד מוכר לי!ואסביר..אימי גם הייתה חולה במחלה נדירה..ולצערנו..!מו"ר אבי התחתן בשנית...אך לאישתו כבר יש ילדים ואנחנו כמשפחה מאוחדת מאוד בקושי נתנו לה להכנס..והיא הבינה את זה!והיא יודעת את מקומה רוב אחיי הגדולים נשואים ואינם בבית..ואני בישיבה רוב הזמן..אבל צר לי לשמוע שרינה הזו מנסה להכנס לנעליים של מרת אימך!כי אישתו של מו"ר אבי,ידעה לפני כן שאם תנסה..לא יהיה לה טוב..!בכלל!ואני גם כתגובה לא מדבר איתה!בכלל!לא מרוע ולא מכעס..!פשוט לא מדבר
!ואני חושב שרינה הזו חצופה מאוד!!אבל ממש!ככה להרוס משפחה!ואני לא יודע מה איתך..אבל אני חושב שאת ואחייך צריכים להתאחד ולדבר על עם אביכם!וגם להסביר לרינה את מקומה!ותדברו עם אבא שלכם לבד!ללב שלו!תגידו לו שאתם הילדים שלו!הדם שלו!כי אני בטוח שרינה הזו מסיתה אותו בצורה מטורפת!והלוואי והייתי יכול לצעוק עליה קצת!(לא מלשון קול גבוה!!)ותשאלו אותו אם הוא באמת רוצה לאבד אותכם?את הדם היקר שלו?את הזיכרון האמיתי והאחרון מאמא שלכם?!ומה שנותר לי להגיד זה שתיהיו חזקים!והלוואי והקב"ה יעזור לכם!יתן לכם כוח להמשיך!ואני בטוח שיש בכם את הכוחות!ובקשר לחגים,לפסח,אני לא צוחק את/ם מוזמנת/ים אלינו הבייתה!בשמחה!ואני מבטיח שאפחד לא יסתכל עלייך/כם שונה!
אבל לא יכלתי שלא להגיב.
כמובן שקיבלת כאן תמיכה והבנה וגם אני מאוד מזדהה עם כאבך, אבל...
לדעתי הוויתור שלך כמה שהוא קשה. השכר עבורו עצום! בעולם הבא בטוח, וגם בעולם הזה. בזה שאת מבליגה, שותקת, משנה סדרי עדיפויות בשביל אבא שלך או בשביל אישתו את בעצם עוזרת להם בבניית הבית שלהם. אני מבינה שזה לא קל אולי לראות איך אבא שלך מצא לעצמו אישה חדשה, ילדים, כאילו פתח פרק ב' והמשיך הלאה. אבל את הקושי העצום שלו, לא אני, ואפילו לא את מסוגלות להבין. את כבר לא ילדה ואל תשכחי שכמה שקשה לך (וקשה!) בעז"ה כשתקימי את את הבית שלך יהיה הרבה יותר קל. יהיה לך בית שהוא שלך, וטוב לך להיות בו. ככה תוכלי להישאר בקשר טוב עם אביך ואולי אפילו עם אישתו כי זה יהיה מרחוק. עכשיו החלק הכי קשה כי את איתם שבתות וחגים וכו'.
עוד יהיה לך טוב בעז"ה וכל שתיקה וויתור שלך עבורם רק יעזרו להם וכך גם לך. בהצלחה!
.שלום!
אני צריכה עזרה...אני עושה עבודה שקשורה לנושא של ילדים להורים גרושים...ואני צריכה בנות/בנים שיוכלו לענות לי על השאלון...הוא ממש קצר..ואני אשמח אם תוכלו לענות לי עליו..
אפשר לשלוח לי תתשובות של השאלון במסר אישי או לאימל-natali_v123@walla.com
תודה רבה=)20110228205247.doc
לקחת נושא קצת קשה וטעון, אבל חשוב! ב"הצלחה! (דברי איתי אם לא הגיע אלייך...)
היום הייתי לי שיחה ממש קשה עם אבא שלי.
הוא סיפר לי על כל הנישואים עם אמא שלי, עד התקופה שקדמה לגירושין..
על קשיים שהיו להם. על ויתורים שעשה כדי לא להתגרש. הסביר לי כל מיני החלטות שהיו במשפחה..
שמעתי את הצד שלו ואני בטוחה שאם אשמע את זה מאמא שלי זה יהיה שונה לגמרי.. אבל אין לי אומץ לדבר איתה על זה.
הוא אמר שהוא כתב לי מכתב, ביום שעזב את הבית, שבו הוא מסביר את עצמו מנקודת מבת של אז, וכשאני אהיה גדולה יותר הוא יתן לי את המכתב..
בכיתי הרבה. וגם הוא, קצת.
זהו, רק רציתי לפרוק.. תודה..
ממש לא קל.
אשריך איך שאת עוברת את כל זה.
מחבקים אותך.
מוקדש לך-
(סורי זה בא לי ב"שוום" כזה. קשה לי לעצור את התגובה הזאת)
זאת תקופה קשה, מאוד קשה.
אבל עוברים אותה בסוף, וממשיכים קדימה.
תנסי לשתף חברות אפילו רק כמה בודדות במה שאת מרגישה,
זה עוזר מאוד בד"כ. מניסיון
בהצלחה!
בס"ד
1. לפני שההורים שלכם התגרשו היו הרבה מריבות בבית?
הם אמרו אחד לשניה (ולהיפך..): 'למה אתה פה בכלל? לך מפה, לא צריך אותך..' וכו'?
פשוט ההורים שלי לא גרושים, אבל יש כ"כ הרבה מריבות כמו שכתבתי למעלה, שאני קצת חושבת שאולי עדיף שיתגרשו.
2. אם היו מריבות בבית אתם לקחת צד בעניין? כלומר התערבתם? עודדתם מישהו בלב או משהו כזה?
תודה!
במוקדם או במאוחר היה לי די ברור שההורים שלי יתגרשו. לא לקחתי צד, הייתי קטן, וגם... זה ליווה פחות או יותר את החיים שלי. זה היה סוג של שגרה..
אני ממש באותו מצב שלך..
כל היום יש מריבות וצעקות וכו' וכו'
בצורה זוועתית לגמרי.... אתם מבינים בערך מזה אומר נראלי..
אצלי אני לא חושבת שיתגרשו אלא משו קצת אחר...
לא כ"כ משנה מה 
פעם הייתי מתערבת וזה..
ופשוט למדתי להכנס לחדר שלי ולהעלם שמה....או פשוט לתפוס תרגליים ולצאת מהבית...
מלא מלא מלא בהצלחה!!!
סליחה על אי הקשר לנושא הפורום אבל - אני כותב את זה במקומות שיש ריכוזים של בנים...
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t339771#4181375
"תאכל'ס למה צריך את זה? דיי, תעזוב אותנו עכשיו, רוצים את נוג"ה, מי כבר יכנס לפורום סגור ?
מה כבר תכתוב בפנים שאתה לא יכול לכתוב פה?.. "
- - - - - - - - - - - -
אז כך חבר'ה, הכל תלוי בנו, ברור שאנחנו לא בנות - ולא נתחיל לכתוב את סיפור חיינו כל הודעה שניה ונמרח ונקשקש וכו'..וכו'...
אבל - תאכל'ס אנחנו יכולים לבחור אם להרים את הפורום או לא, גם אם אתה בפנימייה ומתחבר פעם בשבוע-שבועיים, עשרים דקות על המחשב, קפוץ לביקור, תגיב את דעתך על כמה שירשורים!
כל נושא שעולה לך בראש...<טוב לא כל נושא..כאילו,לא שמים פס.. מה שבאלכם 
> ופשוט - לא מתאים לכתוב במקום מעורב, או סתם לא בא לך לכתוב מול כל העולם, ניתן לעשות בפורום הסגור!
טווח גילאיים נראה לי 12-75 זורמים?! אולי מטיפה יותר מבוגר? 13-14? נוער וגיל ההתבגרות,גיל הדייטים, גיל הנישואים, גיל העבודה, וגיל העמידה - נראה לי סבבה?! זורם? 
אז מה נסגר?! אם יהיה יותר בסביבות ה30 חבר'ה מינימום שנרשמים - יפתח, לא חייב להגיב תמיד - אבל יהיה נחמד מאוד אם הפורום הזה יהיה פעיל! כי תאכל'ס יהיה בו ריכוז גדול של אנשים!
בהצלחה! מי שרוצה להצטרף, <שימו לב, לא מתחייבים לכתוב כל הזמן בזה שאתה נרשם... לא להילחץ>
לכתוב פה! http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t339771#4181375
