ערב חג עצמאות שמח!
ובפרוש עלינו החג- שאלת השאלות-
חוגגים? או אולי לא?
לאן הולכים? יש לכם רעיונות?
להיום בערב, ולמחר?
נשמח לשמוע!
בצפייה לבנין אריאל
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.."מוריונת
אוקי, מסכימההסנה-בוער
לה"ו
שלא צריך לחגוג בצורה החילונית בשום אופן- אבל מה הרע באותו הי'ום לעשות הרקדה עם שירים חסידי'ים מלאי שבח לד', תפילה חגיגית, סעודת מצו'וה, שיעורים על הגאולה? ללא שום סממן חילוני?
ולמה לומר שכל מעשי האדם הם רעים? יש ב"ה התעוררות החומר, אחרי שעמ"י אלפיי'ם שנה הי'ה בגלות שפל ומדוכא, ללא שום רצון להי'ות מוביל בכל התחומים- פתאום אנחנו מתעוררים! יש בזה המון בעי'ות כי יש המון קיצוני'ים שזנחו לגמרי את הקודש- אבל למה לא להודות לד' על הטוב שיש פה? אני לא אומרת לעצום עיני'ם ולומר שהכל וורוד, אבל י'ום אחד לשמוח בטוב שיש?
וכן, יש בעי'ה עם התאריך- זו התאריך אמנם שהתחילה המלחמה, וההכרזה גם היתה בי'ום שישי והחגיגית נמשכו לשבת.
[אני לא סותרת את עצמי, אני פשוט מנסה לברר את כל הצדדים]
צריך ודחחוווף!!מיסטר דום
את המספר של הרכ"ז חב"ב ארצי...תודה...ויומנעים...
0526070294!~אהרלה~!נתניה
אתה לא יכול לכתוב רפאל זוהר?מלמעלה אלוקיםאחרונה
למישו יש רעיון לסיפור על אחד שעשו עליו חרם***רותי***
או משו כזה לפעולה על קבלת השונה..
אני גם צריכה... יש למישהו???הודיה...=)
לאיזה שבט?tomerittal
אם זה לשבט קטן, אז ממש בקלות אפשר להמציא..
יש את ההוא על הילד שכמעט התאבד...אפוש
בס"ד
ואז התנגש בילד ברחוב....
אוחחח הלוואי שהייתי זוכרת איך קוראים לו.........|עצבים|
מצטערת ב"הצלחה!
...המלכה של העולם
ישלי את רוב הסיפור.. האחים שלי מחקו לי חלק מהסוף.. אבל אני יודעת ת'סוף..
אם את בכלזאת רוצה, תגידי..
לי יש!889
הסיפור:889
יאיר הגיע לכיתה שלנו לפני שלוש שנים. זה היה סתם יום לימודים רגיל באמצע החורף של כיתה ח', כאשר המחנכת נכנסה פתאום לכיתה באמצע שיעור היסטוריה, ולצידה ילד חדש ולא מוכר. הוא היה רזה, שיערו שחור ומתולתל, ועל פניו הבהירות נסוך חיוך עדין. "כיתה ח'2 אני מבקשת שקט!", היא פנתה אלינו, "תלמידים, תכירו. זהו יאיר, תלמיד חדש בכיתתנו. משפחתו עברה לעיר השבוע, והוא מצטרף לכיתה שלנו. אני מצפה שתתייחסו אליו יפה ותקבלו אותו כראוי".
שלושים ושניים זוגות עיניים סקרניות נתלו בילד החדש שעמד במרכז הכיתה והֵישִיר אלינו מבט. הוא לא היה נראה נבוך או חסר ביטחון, כמו שאולי היינו מצפים מילד זר בכיתה לא מוכרת. הוא עמד שם, רגוע ושליו, וסקר אותנו במבט נבון כשבעיניו הירוקות מנצנץ זיק מיוחד.
להיכנס לתוך כיתה מגובשת, במיוחד באמצע השנה זוהי משימה לא פשוטה כלל וכלל. אך יאיר עשה את זה בקלות מעוררת קינאה ממש. הוא פשוט הצטיין בכל דבר. הוא היה תלמיד מבריק, טוב בכדורסל, שנון, יצירתי, טוב לב. בקיצור, טיפוס 'מושלם' כזה. ילד שכל אימא מאחלת לעצמה. היו לו כל הנתונים להפוך במהרה ל'מלך הכיתה'. כולם נעזרו בסיכומים שלו, נהנו להיות בחברתו ואהבו לשחק איתו. ללא שום מאמץ הוא היה יכול להפוך למסמר החברה.
משום מה הוא כלל לא היה מעוניין בזה.
למרבה הפלא, הוא נמשך לְהִתְחַבּר דווקא עם הטיפוסים היותר שוליים ודחויים בכיתה. אתם יודעים, כל ה'יצורים המוזרים' האלו, אלו שאין להם הרבה חברים, שלא טובים בשום דבר ושאפילו המורים לא מחבבים אותם. דווקא אליהם הוא התחבר. את כל זמנו הוא בילה במחיצתם. למד איתם למבחנים, עזר להם בעבודות והיה מדבר איתם שעות. בשבילם זו הייתה הפתעה גדולה, ובשבילנו - דבר מוזר ותמוה. הילדים הכי דחויים בכיתה פתאום מקבלים כזה יחס מהתלמיד הכי פופולארי ומצליח? משהו פה לא מסתדר! אנחנו, החבר'ה היותר 'נחשבים', לא הצלחנו להבין. 'בשביל מה הוא צריך את זה? מה הוא מוצא אצל ה'מסכנים' האלה?' אני חושב שההתנהגות יוצאת הדופן שלו אפילו קצת פגעה במעמדו החברתי. אבל הוא - לא נראה היה שזה מעניין אותו בכלל. כל דאגתו הייתה נתונה לטיפוסים הדחויים והחלשים. כשהמורים חילקו מבחנים הוא בקושי הציץ במבחן שלו (טוב, ממילא תמיד קיבל בין 95 ל- 100...). הוא דחף אותו לתיק כלאחר יד, וכל מה שעִנְיֵין אותו היה האם גם כל אותם תלמידים בעייתיים, שניסה כל כך לעזור להם להתכונן למבחנים, הצליחו גם כן. אני זוכר פעם אחת כשעברתי בהפסקה ליד חדר המורים, האוזניים שלי קלטו שיחה שהתנהלה בפנים: יאיר מדבר עם המורה למתמטיקה ומבקש ממנו, כמעט מתחנן, שלא יוריד איזה ילד להקבצה הנמוכה. הוא דיבר בכל כך התרגשות ואכפתיות כאילו זה היה אח שלו ממש. לא הבנתי מדוע זה כל כך חשוב לו. שיורידו אותו הקבצה, מה זה העסק שלו בכלל? בהזדמנות אחרת כשההנהלה חשבה לזרוק איזה תלמיד חלש מבית הספר, אני זוכר איך ישב בחדר המנהל עד ששכנע אותו לתת לו הזדמנות נוספת ("אני מבטיח לך, המנהל, רק עוד הזדמנות אחת... הוא ישתפר, אני בטוח... על אחריותי, אתה תראה שהוא יצליח בסוף..."). אם מישהו הציע איזו יוזמה לפעילות חברתית שלא כללה כל מיני ילדים 'פחות נחשבים' יאיר התנגד תמיד בתוקף ואמר לנו: "אנחנו כיתה אחת או לא כיתה אחת? איזה מין דבר זה שחלק מְשַתְפִים וחלק לא?' לא כל כך הבנו את ההתעקשות המוזרה שלו ואני בטוח שאם תלמיד אחר היה מתנהג כמותו כבר מזמן הוא היה מאבד את מעמדו ונדחה הצידה יחד עם כל הטיפוסים המסכנים והשוליים. אבל יאיר, הוא היה בעל עוצמה גדולה מִדַי מכדי שיהיה אפשר לדחות אותו או להתעלם מדבריו. אודה על האמת שבסתר ליבי הערכתי אותו על מה שהוא עושה, אבל מעולם לא הבנתי מה מניע אותו לעשות כך.
אך מעבר לכל זה תמיד הייתה לי איזו תחושה פנימית לא מוסברת, שיש בו איזשהו דבר מוזר. למרות שכלפי חוץ היה נראה כנער שמח ועליז, היה משהו עצוב במבט שלו. לפעמים הוא היה שוקע בהרהורים, כשעל פניו ארשת מסתורית שכאילו מכסה על משהו שהוא מנסה להסתיר. הרגשתי שעל אף שהוא איתנו, בעצם הוא לא איתנו באמת. יש איזה סוד גדול שמפריד בינינו.
במשך תקופה ארוכה רציתי לגשת אליו ולנסות להבין פעם אחת ולתמיד מה עומד מאחורי ההתנהגות המוזרה שלו. אך מעולם לא יצא לי לעשות את זה.
השבוע זה קרה סוף סוף.
ביום שני הכיתה שלנו יצאה לסיור לימודי במעבדות האוניברסיטה, במסגרת מגמת ביולוגיה. ידעתי שיאיר לא יחמיץ את הסיור הזה בשום אופן. שיעורי ביולוגיה היו החביבים עליו ביותר. הנושא של הטבע ומערכת החי עניין אותו מאוד, והוא היה צמא לכל דבר חדש בעניין. הדרך לאוניברסיטה הייתה אמורה לקחת כחצי שעה, ותכננתי לתפוס איתו שיחה אישית תוך כדי הליכה.
הופתעתי מאוד כשהוא כלל לא הגיע באותו יום.
למחרת בבוקר ניגשתי אליו בהפסקה שבין השיעור הראשון והשני, וניסיתי לפתוח בשיחה.
"מה נשמע, יאיר? היית חולה אתמול?", שאלתי.
"לא, אני מרגיש מצוין, תודה", ענה בחביבות, "למה אתה שואל?"
"ראיתי שלא הגעת לסיור במעבדה אתמול. חשבתי שאתה מתעניין בדברים האלו...", ניסיתי למשוך אותו בדברים.
"האמת היא שמאוד רציתי לבוא, אבל פשוט לא התאפשר לי" ענה בקצרה, ולא הסביר יותר.
פתאום הייתה לי תחושה מוזרה שהוא מנסה להסתיר משהו. "למה לא יכולת? מה הבעיה?", התעקשתי.
במשך שניות ארוכה השתררה שתיקה מעיקה, עד שחשבתי שאמרתי משהו לא בסדר.
יאיר נע על מקומו בחוסר נוחות. נראה היה שהוא מתלבט בתוכו האם לומר לי איזה דבר. הוא הביט ימינה ושמאלה וכשראה שנותרנו רק שנינו לבדנו בכיתה פתח את פיו לענות. הוא דיבר בקול נמוך, ושיחרר מפיו את התשובה באיטיות כאילו כל מילה עולה לו במאמץ רב.
"אתמול היה יום הזיכרון לאחי. עלינו כל המשפחה לקבר שלו". הוא השתהה לרגע, ואז הוסיף "קראו לו שי. הוא היה אחי התאום".
עכשיו היה תורי לשתוק במבוכה.
הדברים הפתיעו אותי מאוד. מעולם לא ידעתי שהיה ליאיר אח תאום. בוודאי שלא ידעתי שהוא נפטר. 'איך? למה? מתי?', השאלות התרוצצו במוחי. יאיר מעולם דיבר על משפחתו. פתאום שמתי לב לכך שאינני יודע דבר על חייו הפרטיים.
"אתה מוכן לספר לי על זה?" שאלתי בזהירות, מקווה שאינני פולש לתחומו האישי ונוגע בנקודות רגישות מדי.
מה שקרה בדקות הבאות הפתיע אותי מאוד.
זה היה כאילו איזה סכר נפרץ, ומים שהיו עצורים זמן רב פורצים בסערה קדימה ושוטפים את כל הנקרה בדרכם. יאיר שלא היה דברן גדול, פתאום דיבר ודיבר, ושטח בפני את הסיפור המלא, את הסוד המסתורי שהסתיר כל השנים.
וכך הוא סיפר:
"זה קרה לפני ארבע שנים. שי ואני היינו אז בכיתה ז'. גרנו באותן שנים בעיר אחרת, ולמדנו בבית הספר המקומי. שי היה אומנם אחי התאום, אך הוא היה שונה ממני מאוד. הוא היה טיפוס 'רוחני' כזה, אחד שחי לו בעולם מִשֶלוֹ. הוא אהב לקרוא ספרים, היה כותב שירים והגיגים, ותמיד שקוע במחשבות ובדמיונות. הוא היה ילד עדין ורגיש ובעל לב זהב, ומעולם לא פגע באיש.
כיוון שהיינו אחים, לא רצו להכניס אותנו לאותה כיתה, ושמו אותנו בכיתות המקבילות. אני הסתדרתי מצוין בכיתה שלי, והייתי מקובל בין הילדים. אך אצל שי המצב היה הפוך לגמרי. לרוע מזלו בכיתה שלו הייתה קבוצה של ילדים שמבחינה חברתית שלטו בכיתה ביד רמה. כל מי שלא היה מוצא חן בעיניהם - היה נדחה לשוליים. מי שניסה להתנגד להם היה עלול למצוא את עצמו מנודה מהחברה. שי, מבחינתם, היה טרף קל. טיפוס שונה קצת, שקל לרדת עליו ולצחוק על חשבונו. הם פשוט התעללו בו. לא שיתפו אותו בשום דבר, לעגו לו ולגלגו על כל דבר שעשה או אמר. הוא הפך להיות שק החבטות של הכיתה. ילדים אחרים פחדו להתחבר איתו כדי לא למצוא את עצמם במצב שלו. נוסף לזה, למרות שהיה אומנם ילד חכם, הצטיינות בלימודים לא הייתה בראש מעייניו. הוא העדיף להשקיע בקריאת ספרים וכתיבת שירים, על פני התכוננות של שעות לכל מבחן. התוצאה הייתה שציוניו בלימודים היו נמוכים, וגם המורים לא כל כך חיבבו אותו. אני, שעקבתי בצער אחרי כל זה מהצד, ניסיתי לעשות מה שיכולתי, אך מה כבר יכולתי לְשַנוֹת?
חייו הפכו לגיהינום. הוא שנא ללכת לבית ספר. הוא היה ילד שתקן, וספג הכול אל תוכו בלי להתלונן. אפילו להורים לא סיפר דבר. הם גילו בעצמם חלק מן הסיפור, רק כשחזר יום אחד מבית הספר כשפניו חבולות לאחר שכמה תלמידים היכו אותו. הם ניסו להתערב ולדבר עם המנהל שיעשה משהו בעניין, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. כששום דבר לא עזר הם דרשו להעביר אותו לכיתה שלי. המנהל סירב. "לא שמים שני אחים בכיתה אחת. זה עלול לגרום לבעיות חברתיות ולימודיות", הוא התעקש. ואני ראיתי לנגד עיני איך אחי האהוב הולך ודועך. כבודו העצמי מושפל עד עפר וכל אישיותו נרמסת על ידי כמה ילדים אכזריים, שיכול להיות שבעצמם לא היו מודעים למשמעות של מה שהם עושים".
יאיר עצר לרגע את סיפורו ונשם נשימה עמוקה, כאילו מנסה לאסוף כוחות בשביל המילים הבאות. הוא עצם את עיניו מנסה להתרכז, ואגלי זיעה בצבצו על מצחו. פניו היו מיוסרות כאילו הדברים קורים ממש עכשיו. לאחר כמה שניות של שקט, המשיך בסיפורו:
"בסוף השנה השכבה יצאה לטיול במדבר יהודה. באותו בוקר כשהתארגנו ליציאה מהבית שי פנה אל אימא שלנו ואמר לה שהוא לא רוצה לצאת לטיול. אימא ניסתה לעודד אותו: "למה לא, חמוד? אני בטוחה שתהנה שם. אתה הרי כל כך אוהב לטייל בטבע". אני הבנתי לליבו. כשאין לימודים ושיעורים, יש לתלמידים האחרים יותר פנאי להקניט אותו ולהציק לו. שי ניסה להתעקש עוד קצת, אך לבסוף נכנע ויצאנו שנינו לטיול. אני הלכתי עם הכיתה שלי שצעדה קדימה, והוא עם הכיתה שלו מאחור. שי צעד בסוף הטור, משתדל להתרחק מהילדים האחרים ולהתייחד עם מחשבותיו. הוא אהב מאוד את הטבע. הנוף והיופי שסביבו תמיד עוררו אצלו השראה שסייעה לו בכתיבת השירים שלו. הוא לקח איתו את המחברת שלו. המחברת האישית, שם היה כותב את כל סודותיו הכמוסים, הגיגיו והשירים שחיבר.
הטיול התנהל לו לאיטו וקבוצת הילדים השתרכה על פני מרחק גדול, כשמדי פעם עוצרים למנוחה ולצמצום פערים. זה קרה באחת העצירות, כאשר, כמו תמיד, שי הגיע אחרון. רוב הכיתה הייתה מכונסת במעגל סביב המדריך שאמר כמה דברי הסבר על מה שרואים מסביב. שי הגיע לאיטו והצטרף בשקט אל המעגל. אחד הילדים לא היה יכול להתאפק וזרק לעברו: "שוב העצלן הזה מגיע בסוף... תיזהר שלא תרחף יותר מדי, שי. שלא תיפול בטעות מאיזה צוק". כל הילדים פרצו בצחוק. שי שליבו ספג עוד חץ מורעל, נשך את שפתיו, השפיל את ראשו ולא אמר דבר. הוא התיישב על איזו אבן בצד, שלף את מחברתו מהתיק, וניסה להתרכז במה שכתוב לפניו. אני לא הייתי נוכח באותו אירוע כיוון שהכיתה שלי צעדה כמה מאות מטרים קדימה. את כל מה שהתרחש שמעתי אחר כך מאחד התלמידים שהיו שם".
יאיר עצר לרגע בשטף דיבורו. עיניו היו רטובות. דמעה רותחת חצתה את פניו והמליחה את שפתיו שהיו יבשות ורועדות. אגרופיו היו קמוצים ומצחו היה חרוש קמטים. ניכר היה שסערה מתחוללת בקרבו. דקה של דומייה חלפה לפני שהמשיך בסיפורו: "בועז, מי שהיה נחשב ל'מלך הכיתה', טיפוס קשה ושחצן, שהיה אחד מראשי המתעללים באחי, ניגש אל שי וחטף מידיו את המחברת. הוא נעמד על גבי איזה סלע, ואמר בקול מתקתק: "נו, אז מה יש לנו כאן?..." כל העיניים הופנו אליו, נהנות מההצגה שמתחוללת לפניהם חינם אין כסף. שי ניסה לקחת מידו את המחברת, אך בועז היה חזק ממנו. הוא פתח את המחברת ואמר: "מעניין מאוד. אני רואה שנהיית לנו משורר, אה?" שי התחנן לפניו: "בבקשה, תחזיר לי המחברת שלי. כתובים שם דברים אישיים". אך בועז התעלם מתחינותיו. הוא התחיל לקרוא כמה שורות מהכתוב שם, כשכל הילדים מגחכים, ושי עומד שם חסר אונים כשכולו חיוור ורועד. המורָה והמדריך צפו במחזה מן הצד ולא עשו דבר. כעבור כמה שניות של התעללות אכזרית כנראה שנמאס לבועז, והוא זרק את המחברת אל האדמה. שי התנפל עליה כעל אוצר יקר ואימץ אותה אל חזהו, כשדמעותיו מכתימות את שמו שהיה רשום על הכריכה בכתב ידו העדין. המדריך הכריז בקול: "קדימה תלמידים, ממשיכים הלאה במסלול", וכולם לקחו את תיקיהם והחלו בצעידה זריזה קדימה.
כולם חוץ מאחד.
כעבור דקה אחת בלבד נשמעה צרחה שפילחה את האוויר.
זו הייתה המורה צילה שהלכה בסוף טור התלמידים. הקול שלה הגיע עד לכיתה שלי שצעדה במרחק של כמה מאות מטרים קדימה. "תזעיקו חובש, מהר, הוא נפל".
עשרות תלמידים פנו לאחור והחלו לרוץ למקום האירוע. לצידו של השביל השתרע לו מדרון תלול שבקצהו פעורה תהום עמוקה. גם אני רצתי לשם כמו כולם. כיוון שהלכתי בתחילת המסלול הגעתי חזרה רק בין האחרונים. כשרק התקרבתי המדריך ניגש אלי ולפת אותי בשתי ידיו הגדולות: "עצור, יאיר, אל תסתכל למטה". לא הבנתי למה הוא עצר דווקא אותי. עברו כמה שניות עד שההכרה האיומה החלה לחדור למוחי – זה היה שי שנפל...
נכנסתי להיסטריה. התחלתי להשתולל ובקושי רב הצליחו להרגיע אותי. ברקע קלטו אוזניי את קולה של המורָה צילה, נסערת אף היא 'אני לא מבינה. הוא הלך לידי בצד השביל. לרגע אחד סובבתי את ראשי והוא כבר לא היה שם. כנראה סטה מהשביל בטעות והחליק למטה...'.
לכוחות החילוץ וההצלה שהגיעו למקום כעבור חצי שעה לא נותר הרבה מה לעשות. אי אפשר להישאר חי מנפילה כזו..."
יאיר עצר בסיפורו, הוציא מטפחת מכיסו ומחה את פניו שהיו רטובות מזיעה ומדמעות. למרות הקושי לספר ולהיזכר בדברים נדמה היה שהוקל לו במקצת. כאילו אבן כבדה הוסרה מעל ליבו.
"למחרת התקיימה ההלוויה ולאחריה השִבעה. אנשים רבים באו לנחם את ההורים על האסון הנורא. לאבד ילד קטן, עדיין לא בן שלוש עשרה, זה דבר בלתי נתפס ממש.
כעבור שלושה ימים המנהל והמורָה ישבו בסלון שלנו, כשמסביבם כמה מתלמידי הכיתה, ביניהם גם בועז ואחרים, מאלו שהציקו לאחי.
"אין מילים בפי", אמר המנהל, "הוא היה ילד כל כך טוב. כמה חבל, למות פתאום בתאונה כזו. זה רק מלמד אותנו עד כמה חשוב להקפיד על תקנות הבטיחות בטיולים. זה ממש פיקוח נפש".
אני ישבתי שם בצד. הרגשתי שאני עומד להתפוצץ. הלב שלי היה מלא על גדותיו. קמתי ממקומי ונעמדתי במרכז הסלון. כל העיניים הופנו אלי. "זו לא הייתה תאונה, אדוני המנהל", לא יכולתי להבליג יותר, "זו הייתה התאבדות, או אולי יותר נכון לומר רצח..."
שקט מקפיא השתרר בחדר. כמה מן הילדים היושבים שם התכווצו במקומם.
אבא עצר אותי מייד "תפסיק, יאיר. מה עובר עליך?" אימא התנצלה לפני הנוכחים "זה קשה לו מאוד, אתם מבינים. שי הוא אחיו התאום. הם היו מאוד קשורים" "אסתי, קחי אותו בבקשה לחדר", היא ביקשה מאחותי הגדולה".
יאיר קם ממקום מושבו וניגש באיטיות אל החלון. בפתאומיות הסתובב אלי ופניו בוערות. קולו היה שבור:
"שיגידו מה שיגידו. אני יודע. זו לא הייתה תאונה! השביל היה מספיק רחב, ושי ידע לשים לב לדרך. הוא לא החליק בטעות. הוא פשוט רצה לעצור את ההשפלה הזו, אתה מבין? כמה כבר ילד קטן יכול לספוג? ילדים חסרי רגישות שפכו את דמו ורמסו את כבודו עד עפר. הצוקים רק סיימו את מה שהם התחילו..."
הצלצול לתחילת השיעור השני קטע את הדברים.
תלמידים אחדים החלו להיכנס חזרה לכיתה. יאיר התקרב אלי וסיים את סיפורו בזריזות. "לא רציתי לחזור עוד לבית הספר הזה. שנאתי את התלמידים. שנאתי את המורים. שנאתי את המנהל. לא יכולתי להסתכל להם בעיניים. שמחתי כל כך שכעבור כמה חודשים המשפחה נאלצה לעבור מקום מגורים כיוון שאבי החליף מקום עבודה, ואז עברתי לבית הספר הזה".
הכיתה כבר החלה להתמלא והשיעור עמד להתחיל. יאיר פנה לעבר מקומו וחתם את דבריו בשאלה: "רצית לשאול משהו נוסף?"
נזכרתי בסיבת השיחה שלנו.
שתקתי.
עכשיו הכול מובן.
בעצם,המלכה של העולם
זה סיפור אחר.. אינלי שמץ אם הוא יתאים לך או לא..
ישלי אתזה שהיא העלתה עכשיו..המלכה של העולם
סיפור מדהים...חרות(=
סיפרתי אותו בפעולה והיה טוב...
בעזרתו הפסיקה האלימות בסניף שלנו...
אפשר ת'סיפור השני...עם הילד שהתנגש באמצע הרחוב..הודיה...=)
?????????????????????הודיה...=)
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תפוזה 1
בס"ד
נדפקה לך המקלדת?
הודיה לי יש, צריך שאני אעלה אותו?יופידו
סוג של משהו כזה: ישי ויזנר
יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי
שהיה בדרכו הביתה מביה"ס, שמו היה עידו.
נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.
חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים
שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.
היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם
החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת.
בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו,
הם העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.
המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו.
הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.
ליבי יצא אליו, רצתי אליו, וכשהוא זחל מסביב
כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו.
נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה מגעילים"
הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה" וחייך אלי.
זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית,
עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו
למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר.
הסתבר שהוא גר לידי,
אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.
הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן.
בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.
דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.
מסתבר שהוא ילד "גזעי".
שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל,הוא ענה שכן.
בילינו ביחד כל אותו סופ"ש וככל שהכרתי אותו יותר
כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.
ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.
אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים
חזקים במיוחד אם תסחב את כל הספרים האלה כל יום .
הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.
במהלך 4 השנים הבאות , עידו ואני נעשינו חברים טובים.
כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.
ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השכבה ואני
צחקנו עליו על כך שהוא "יורם".
בטקס, בסיום התיכון הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים.
ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה
אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.
הוא התמלא וממש נראה טוב.
למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.
הוא היה מאוד נרגש מהנאום.
טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול"
הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים וחייך. "תודה" הוא אמר.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר:
סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות
את זה במהלך השנים הקשות הללו, ההורים שלך
המורים שלך.אבל יותר מכל החברים שלך.
אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זו
המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו.
אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני.
שמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע.
הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה
אותם כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן
ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.
"למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך,
הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.
ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו חיוך...
החיוך בעל המשמעות של אותה הכרת תודה.
אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך. הן יכולות
לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.
אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי.
"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר
הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף"
שהיה בדרכו הביתה מביה"ס, שמו היה עידו.
נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו.
חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים
שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם.
היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם
החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת.
בשעה שהלכתי, ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו,
הם העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה.
המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו.
הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.
ליבי יצא אליו, רצתי אליו, וכשהוא זחל מסביב
כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו.
נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה מגעילים"
הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה" וחייך אלי.
זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית,
עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו
למה לא ראיתי אותו קודם, איפה הוא גר.
הסתבר שהוא גר לידי,
אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן.
הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן.
בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן.
דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.
מסתבר שהוא ילד "גזעי".
שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל,הוא ענה שכן.
בילינו ביחד כל אותו סופ"ש וככל שהכרתי אותו יותר
כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.
ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים.
אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים
חזקים במיוחד אם תסחב את כל הספרים האלה כל יום .
הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים.
במהלך 4 השנים הבאות , עידו ואני נעשינו חברים טובים.
כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה.
ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השכבה ואני
צחקנו עליו על כך שהוא "יורם".
בטקס, בסיום התיכון הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים.
ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה
אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון.
הוא התמלא וממש נראה טוב.
למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון.
הוא היה מאוד נרגש מהנאום.
טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול"
הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים וחייך. "תודה" הוא אמר.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר:
סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות
את זה במהלך השנים הקשות הללו, ההורים שלך
המורים שלך.אבל יותר מכל החברים שלך.
אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זו
המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו.
אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני.
שמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן להתאבד באותו סופשבוע.
הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה
אותם כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן
ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן.
"למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות".
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך,
הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו.
ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי ומחייכים את אותו חיוך...
החיוך בעל המשמעות של אותה הכרת תודה.
אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך. הן יכולות
לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה.
אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי.
"חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר
הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף"
כן זה זה...גזרתי ושמרתי לפעם הבאה...אפוש
בס"S
תודה =)
וואי... תודה רבה!!הודיה...=)אחרונה
קולולו!הסנה-בוער
לה"ו.
בשבח והודי'ה לד' התברך...
אבי'ה לוזון [הקומו' שנ"ש של נתני'ה מרכז אימפרי'ה], מתארסת עם דוד חי'ים כהן מבית-אל!!!
מזל טוב! [עוד זוג לאוסף... ;)]רחלקה
שיהיה במזל טוב!*^שלמה-בת-ים^*
שיהיה בסמ"ט ומז"ט.צחקן
מה??????????????????????????????ענת=)
לק"י.
שוק טוטלי!
החברה שלי??
ה-!חברהשלי??
מ-א-ו-ר-ס-ת-!!!!!!!!!!!!
ישתבח שמו! איזה כייף לשמוע!!!!
יום שמחה לישראל!
יש לך את המס' שלה??
חיבת לדבר איתה!
תברכו מפי עליון. כולם!
שוק טוטלי!
החברה שלי??
ה-!חברהשלי??
מ-א-ו-ר-ס-ת-!!!!!!!!!!!!
ישתבח שמו! איזה כייף לשמוע!!!!
יום שמחה לישראל!
יש לך את המס' שלה??
חיבת לדבר איתה!
תברכו מפי עליון. כולם!
מוזמנת במסרש...הסנה-בוער
ענת מבקשת שתמסר"שי לה...יופידו
מזלטוב! רק טוב! פגזניקית גאה!
מזל טוב!!! חח...אפשר לפתוח ניצלו"ש??SIMI
בקרוב אצל כולן/ם!!! |בל"ח|
(איפה האבנים? רק שלא יהיו גדולות, טוב???)
סימי נגעת בנקודה רגישה...מיסטר דום
i wanna merrid!!!
מ-ז-ל ט-ו-ב!!!!!!!!!!רחל=)
החתן הוא בנדוד של הקומונרית שלנו- תחיה!!
"זה עולם קטן מאוד.." |מפזם לעצמו|אוריה שמחה
ולדוסים צ-פ-ו-ף!!!! [לאריאלניקים אין מקום בכלל.] 
ל-א -- נ-כ-ו-ן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואו!!!!!!!!~אהרלה~!נתניה
איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מזל טובבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ראיתי אותם כמה פעמים מסתובבים בעיר..חחח..
איזה כייף!!
מלא מלא אושרררר!!
אהמ אהמ אהרלההאריאלניקהנאמן
כמה ציפורים לחשו לי, אהמ אהמ, שגם אתה... בקרוב, (הבנתי לפי דבריה שלאותה ציפור שאתה לא עומד בהצהרה שהצהרת בהנא"ר, וד"ל...)
אז שיהיה גם לא מז"ט!צחקן
אולי תמצאו גם לי...האריאלניקהנאמן
זהו עד פה ההודעות הבל"חיות שלי...!!!!
בנים אתם מתחילים להלחיץ!הסנה-בוער
לה"ו.
ברצינות.. רק לנו מותר..
חח לידור,פגזניקית גאה!
נקים קומונה נגד בנים בל"חים?
[דניאל, אפשר לחשוב עלייך.. |תוהה| עזראית לא באה בחשבון, נכון?]
[דניאל, אפשר לחשוב עלייך.. |תוהה| עזראית לא באה בחשבון, נכון?]
מזלטטוב!אוריה שמחה
ואוך, נו, אל תפתחו עוד שרשור בל"חי... |כבר לא בל"ח| |סוף עידן השישיזם|
גוועלד.. חחח..הסנה-בוער
לה"ו.
טוב שלא הצעת לו בנעקיבאית..
דניאל, תרגע. אהרלה לא מכיר בתופעה אבל אני כן...צחקן
בעז"ה.
טבעי לכל בן (!) אנוש, העונה להגדרה יהודי מאמין לערך מגיל 17...
בן 18 לחופה! לא 17!!!רחלקה
לפי הרמב"ם-אוריה שמחה
18 -הווי אומר מאז שמתחיל לספור את הימים לכיוון 18. מגיל 17.. [נראה לי שהוא אומר אתזה] =]
אאל"ט הרמב"ם גם אומררחלקה
בעזהי"ת.
שמותר לדחות את גיל החתונה עקב לימוד תורה...
|אהמ אהמ|
כ"כ קשה לשלב? (:הסנה-בוער
לא.רחלקה
בעזהי"ת.
אבל אדם צריך להתמלא לפני שהוא יוצא |אריאלניק|.
קיצור - את נכנסת לסוגיא סבוכה..
הוא גם אומר שאחרי גיל עשרים זה ביטול מצות עשהעמישב
בס"ד ליקבה"ו
ויעויינו דברי החזון איש על הגמרא בקידושין כ"ט עמ' ב' (שדחייה בשביל תורה היא עד גיל עשרים), וכן נראה מפשט הגמרא ואכהמ"ל.
ויעויינו דברי החזון איש על הגמרא בקידושין כ"ט עמ' ב' (שדחייה בשביל תורה היא עד גיל עשרים), וכן נראה מפשט הגמרא ואכהמ"ל.
אמת.רחלקהאחרונה
כן הוא אומר את זה.עמישב
אהמ...אהמ...דניאל?!!~אהרלה~!נתניה
מה ציפור? מי ציפור? איפה ציפור??
אז הנה כמה הבהרות:
א. אני עומד בתוקף על הצהרתי בהנא"ר.
ב. אין אפחת בקרוב.
ג. היא לא הייתה קומונרית.
ד. היא לא קיימת.
ה. סתרתי את עצמי כבר פעמיים אז אני לא אמשיך...
בעעע בילבלתי את עצמי...
בכלאופן, אני בלנ"ד, אעמוד בהצהרתי שהצרהתי בהנא"ר, קבל עם ועולם.
טוב שלא הסגרת את עצמך לגמרי..אוריה שמחה
ניחא. זה פסדר. אני מקווה שזה לא תוצאה של בל"חיות יתר או משו.. אלא תוצאה של מהלכים טבעיים
חחח..
חחח..מזלל טווווב!!פז
עזרה במציאת פעולה...כבוד ועוצמה=)
ב"ה
יש למישהיא/הוא פעולה על הקטע הבא?:
אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים
לא היו אנדרטאות ניצחון
על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים
אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון
ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא
מצדה תל-חי וגטו ורשה,
מקומות בהם הפסדנו בקרב,
אבל נצחנו במלחמות קיומו של העם היהודי.
זה ממש יעזור
תודה רבה
יש בו המווון דברים שלילים. אנחנו לא מחפשים הצדקהצחקן
בעז"ה
מהיצור הנאלח יאיר לפיד ה צדקות לכך שרק עפ"י התורה אפשר לבנות אהבה...
מצטערת לאכזב את יצר ההשמצה שלךמלכה=)
אבל לא יאיר לפיד כתב את זה!!
ח.ברטוב כתב את הקטע הזה...מלכה=)
לא את הקטע! אוף. קטעים בפעולה נט.צחקן
בעז"ה.
נתקלתי לא אחת שכתבו אותם גויים או מפורסמים חילוניים. וכי מפיהם אנו חיים?
נתקלתי לא אחת שכתבו אותם גויים או מפורסמים חילוניים. וכי מפיהם אנו חיים?
בגלל זה יש לנו שכל ישר,הסנה-בוער
לה"ו
שבודקים מה כן ראוי להביא ומה לא, כי העולם הוא לא שחור ולבן.
גם בדתי ברשת- יש פעולות ממש יפות ויש כאלו פשוט תת רמה. אז נחרים את האתר? לא, ניקח את הקטעים היפים ושלרוח התנועה, את הפעילויות היפות.
וסתם ד"א לא עושים פעולה על קטע יפה שמצאת. קודם חושבים ה את רוצה להעביר. ואם את כ"כ אוהבת את הקטע שמרי אותו להזדמנות.
מסכים.צחקןאחרונה
בעז"ה.
אבל לעודד את השכל לפעול..
אבל לעודד את השכל לפעול..
תנסי לחשוב מה את רוצה להעביר.פגזניקית גאה!
להראות שעמ"י הוא נצחי?
שאנחנו למרות הכל שורדים?
עלה לי רעיון לראש, לא בטוחה שהוא טוב..
נגיד משחק אממ, מאפיה או תופסת, וכל פעם שבאים להרוג מישי, או לתפוס מישי [תבחרו בת ספציפית] אז אי אפשר. כאילו, היא חוזרת למשחק כל פעם.. באיזשהוא שלב הבנות יתעצבנו, כי "למה את עושה פרוטקציות?!" ותגידי להם שאת המחליטה וזה הכללים.
קיצור ככה עד שיימאס להם לשחק, כי זה בכלל לא כיף לשחק ככה, ואז תושיבי אותם ותסבירי להם שככה גם עמ"י בגלות, כולם ניסו "להפסיל" אותו, אבל הקב"ה היה איתו, ואף אחד לא הצליח. תמיד הוא חזר "למשחק".
באמת שזה תוך שניה משו שחשבתי, צריך עוד, ולא בטוחה בכלל שזה טוב.
השניה קמתי.
בהצלחות!
שאנחנו למרות הכל שורדים?
עלה לי רעיון לראש, לא בטוחה שהוא טוב..
נגיד משחק אממ, מאפיה או תופסת, וכל פעם שבאים להרוג מישי, או לתפוס מישי [תבחרו בת ספציפית] אז אי אפשר. כאילו, היא חוזרת למשחק כל פעם.. באיזשהוא שלב הבנות יתעצבנו, כי "למה את עושה פרוטקציות?!" ותגידי להם שאת המחליטה וזה הכללים.
קיצור ככה עד שיימאס להם לשחק, כי זה בכלל לא כיף לשחק ככה, ואז תושיבי אותם ותסבירי להם שככה גם עמ"י בגלות, כולם ניסו "להפסיל" אותו, אבל הקב"ה היה איתו, ואף אחד לא הצליח. תמיד הוא חזר "למשחק".
באמת שזה תוך שניה משו שחשבתי, צריך עוד, ולא בטוחה בכלל שזה טוב.
השניה קמתי.
בהצלחות!
אסתר נששמה..מלכה=)
עשיתי פעולה על זה שבוע שעבר-עם הקטע...
אם את עדיין צריכה תתקשרי ואני אבדוק
לכבוד תורתכם, אנשי תנועת אריאל היקרים ה' עמכם!האריאלניקהנאמן
אולי מישהו יודע מי העורך שלטל שמים {לחב"בניק בל"ז (לשון זקנים)} כעת חיה? ומה מספר טלפונו, או גרופו.
אפחד לא יודע?האריאלניקהנאמן
זה לא משה מונק?רחובותית!!=)
הוא עוזב. עזב?פגזניקית גאה!
נראלי שעדיין אין.פגזניקית גאה!
משה מונק נשאר לערוך את הגליון של חודש סיון*מוריה 2*אחרונה
והמספר שלו 0524295119
כמיטב המסורת, דבר תורה, פרשת אחרי מות קדושים:!~אהרלה~!נתניה
"ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה. כי נפש הבשר בדם היא ואני ננתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר"
בפסוקים אלו מתואר איסור אכילת דם והסיבות אליו. בדם מצוי כח הנפש ששולטת בכוחות הבסיסיים של האדם ובעלי החיים, ובכל זאת יש הבדל בין האדם לחיה והבהמה.בעוד שהחיה הנפש היא החלק הכי גבוה שבה וכולה צרכים בסיסיים של אכול והזדווגות לאדם יש מדרגות יותר גבוהות של נשמה שאמורות לרסן את הרצונות הבהמיים שבו ולתת לו מדרגות יותר גבוהות של מודעות וחיים.
אכילת הדם לוקחת את האד אחורה ומגבירה את הכוחות הנפשיים והבהמתיים שלו והופכת אותו לבעצם "חיית אדם". דבר זה הוא בניגוד לרצון האלוהי שרוצה שכוחות הנפש ישמשו מדרגה ושלב בדרך למדרגות יותר גבוהות ולא כמטרה בפני עצמם. כוחות החיים של האדם אמורים לשמש אותו לעבודת ה' ולא לשלוט בו ולהפוך אותו לחיה,וזה מה שנאמר בהמשך הפסוק "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" הקרבת הדם נועדה להעלות את כוחות הנפש האלה למעלה ולמדרגות גבוהות של אלוהות ולא להשאיר אותם למטה ולהוריד את האדם אליהם.
היו פסיכולוגים שטענו שמכיוון שיש כוחות כאלה באדם שהם בהמיים וחייתיים סימן שכל מעשיו של האדם גם הגבוהים והטובים נובעים בעצם מרצונות חייתיים כמו הזדווגות (פרויד( והשרדות. אבל אנחנו יודעים שלא כך ונפשנו נועדה להעלות את עצמנו. האידאלים הגבוהים שבאדם אמורים להנחות אותו מה לעשות עם צרכיו החייתיים ולא להיפך.
אז שנזכה להתעלות ולהעלות.
שבת שלום
מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל.
בפסוקים אלו מתואר איסור אכילת דם והסיבות אליו. בדם מצוי כח הנפש ששולטת בכוחות הבסיסיים של האדם ובעלי החיים, ובכל זאת יש הבדל בין האדם לחיה והבהמה.בעוד שהחיה הנפש היא החלק הכי גבוה שבה וכולה צרכים בסיסיים של אכול והזדווגות לאדם יש מדרגות יותר גבוהות של נשמה שאמורות לרסן את הרצונות הבהמיים שבו ולתת לו מדרגות יותר גבוהות של מודעות וחיים.
אכילת הדם לוקחת את האד אחורה ומגבירה את הכוחות הנפשיים והבהמתיים שלו והופכת אותו לבעצם "חיית אדם". דבר זה הוא בניגוד לרצון האלוהי שרוצה שכוחות הנפש ישמשו מדרגה ושלב בדרך למדרגות יותר גבוהות ולא כמטרה בפני עצמם. כוחות החיים של האדם אמורים לשמש אותו לעבודת ה' ולא לשלוט בו ולהפוך אותו לחיה,וזה מה שנאמר בהמשך הפסוק "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" הקרבת הדם נועדה להעלות את כוחות הנפש האלה למעלה ולמדרגות גבוהות של אלוהות ולא להשאיר אותם למטה ולהוריד את האדם אליהם.
היו פסיכולוגים שטענו שמכיוון שיש כוחות כאלה באדם שהם בהמיים וחייתיים סימן שכל מעשיו של האדם גם הגבוהים והטובים נובעים בעצם מרצונות חייתיים כמו הזדווגות (פרויד( והשרדות. אבל אנחנו יודעים שלא כך ונפשנו נועדה להעלות את עצמנו. האידאלים הגבוהים שבאדם אמורים להנחות אותו מה לעשות עם צרכיו החייתיים ולא להיפך.
אז שנזכה להתעלות ולהעלות.
שבת שלום
מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל.
סיכום של שיעור תורה פגזניקית גאה!
תודה רבה ושבת שלום.
[שייך להעלות עוד אחד? פשוט הכנתי ד"ת לשבת כיתה, והוא ממש חביב.. השאלה אם אנשים בכלל יקראו..]
[שייך להעלות עוד אחד? פשוט הכנתי ד"ת לשבת כיתה, והוא ממש חביב.. השאלה אם אנשים בכלל יקראו..]
את מפסידה משו?*^שלמה-בת-ים^*
תעלי...
ישר כוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!פזוש
תעלי!~אהרלה~!נתניהאחרונה
משהו כאן מכיר את הקטע:.שמחה ואמונה
בס"ד
על פו הדב.. שכתוב משהו כזה בערך:
ברגע שגיליתי איזו מרגליהיא הימני כ ל שנותר לי זה להחליט באיזו להתחיל..
משהו בסגנון..
למשהו יש\מכיר?
צדיקים שה' יברך ואותכם ושתזכו להיות בשמחה תמיד
שב'ססס
חיפוש קצרצר בגוגל..פגזניקית גאה!
...
ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות
בקשר למי מהן היא הכף השמאלית. ואז רק נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל
לצעוד. (פו)
ממש יפה לתת אתזה עם קרוקס קטן כזה, מחזיק מפחות, מכירה?
או אולסטר, לא משנה.. נעל קטנה כזו.. זה מתוק!
בהצלחה!
ממש יפה לתת אתזה עם קרוקס קטן כזה, מחזיק מפחות, מכירה?
או אולסטר, לא משנה.. נעל קטנה כזו.. זה מתוק!
בהצלחה!
וואלה פגזניקית- מפגיזה אה? חחח אשריך תודהשמחה ואמונהאחרונה
אין על "אריאל" תקראו ותבינו!!!!!אנונימי (פותח)
טוב אז בתור חניכה ובוגרת בתנועת בני עקיבא , בני עקיבא זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע !!!
החברה המוערבת מעוותת את הערכים שמנסים להקנות בסניפים השונים המחנות המעורבים ממש מוציאים את הציבור הדתי בתור חפפינקים והדבר העיקרי שזה לא עפ"י ערכי התורה וזה הדבר העיקרי מבינתי ולכן לא הסכמתי להדריך והצטרפתי לאריאל "כבוד"
והכי עצוב שאתה "גדלת" באריאל וככה חושב ולדעתי אריאל מקדשים שם שמים בפעולתם באמת!!! יחד עם שמירה על גדרי הצניעות!!!1
אני חושב שאם תקראי את התגובה שלי בשירשור הנ"ל!~אהרלה~!נתניה
תביני..
יומקסים.
את צודקת!!!!!!!!=)אמ"ש בנשמה
עוד-שניה-מריבה.פגזניקית גאה!
לנעול.
אשמח להבין משו..ענת=)
לה"ו.
למה את התכוונת שכתבת: והכי עצוב שאתה "גדלת" באריאל וכמה חושב לדעתי אריאל מקשים שם שמים בפעולתם באמת!!!
אם תוכלי לפסק את המשפט או קצט להסביר למה התכוונת אשמח!
הערות צדדיות
דברייך. "בור ששתיתה ממנו מים אל תזרוק בו אבן"
מי יודע אם לא הגעת לבנ"ע כדאי למצוא את בדרך שלך?!
היו הרבה מקומות שלממתי בהם אך לא התחברתי לאידיאל של המקום לגוד' התיכון שבו למדתי.
אך שם למדתי לעומק את המשפט הנ"ל[זה אפילו היה הקישוט כיתה שלנו בחמישית]
לגבי אלה שישר מייעדים כל שרשור לפורענות, במקרה בזה כל השרשורים הסגרו. אולי נסגור כבר את הפורום ודי?!
באו ננסה לפתח את השרשורים ולא להאבין אותם.
ב"הצלחה לנו.
...המלכה של העולם
איזה נחמד שכך.. אומרים: אל תירק לבאר ששתית מימנו.. את לא סבלת בבנ''ע!!.. וכך את באה ואומרת, את כפוית טובה.. ויש הרבה סניפים שהם לא כמו מה שאת מתארת.. ולא הכל מעורב.. כן! תיתפלאי! יש מקומות שהם לא כלהזמן עם הבנים.. את יכולה לא לאהוב את התנועה.. ולא להתחבר.. אבל זה לא אומר שהתנועה היא לא בסדר ודברים כאלה.. אני לא אומרת שהתנועה מושלמת.. אין כזה דבר תנועה מושלמת! אז כל תנועה והחסרונות שלה.. תעשי מה שבאלך.. וגם מאוד יפה מצידך שכתבת שאת מאוד אוהבת את אריאל..(באמת!!) אבל סתם חבל שכך את מדברת.. כי כל אחד הולך לתנועה שמתאימה לו.. אם לך מתאים אריאל, אז תייהי באריאל.. ואם לי מתאים בנ''ע אז אני יהיה בבנ''ע.. וכך כל אחד..
יומלאושר!..
אני חושבת שאין צורך לעלות לנו ת'אף עוד יותר...אפוש
בס"ד
אבל נחמד לשמוע דברים שכאלה...;)
בצלב"א
וב"הצלחה לך בחיים "האנייי"
אפרת
וואי... יפה!הודיה...=)
ואי, איזה כיף לשמוע.הסנה-בוער
לה"ו.
כי זה מזה בסדר להכליל ולומר לה"ר על אנשים צדיקים שעושים עבודת קודש.
כי גוש עצי'ון? זהו, אז זה בנ"ע הקימה. אבל מה זה חשוב?
אה, וגוש קטיף? הרבה מהם הי'ו בוגרי בנ"ע.
אה, שליחות בתפוצות? מי עושה הרבה? בנ"ע? שטוי'ות.
כי גוש עצי'ון? זהו, אז זה בנ"ע הקימה. אבל מה זה חשוב?
אה, וגוש קטיף? הרבה מהם הי'ו בוגרי בנ"ע.
אה, שליחות בתפוצות? מי עושה הרבה? בנ"ע? שטוי'ות.
ופורצי הדרך, שהראו שאפשר לשמור על התורה בארץ ישראל ולא להי'ות גלותי? מי הם הי'ו? ואי, שכחנו...
ובנ"ע האלו? הם מה זה לא בסדר. אז מה אם יש להם סניפים נפרדים וב"ה לאט לאט המס' עולה. אז מה אם הם מכניסים קצת קודש בראש של המון ילדים שבבית אין להן את זה- הם מעורבים. ד' ירחם.
ובנ"ע האלו? הם מה זה לא בסדר. אז מה אם יש להם סניפים נפרדים וב"ה לאט לאט המס' עולה. אז מה אם הם מכניסים קצת קודש בראש של המון ילדים שבבית אין להן את זה- הם מעורבים. ד' ירחם.
אם את מאמינה בדרך נפרדת, ואם יש אנשים שעושים טעויות זה לא נותן לך זכות לפסול אותם.
ואנשים יקרים, למה כשמדברים רעות על התנועה היקרה שלנו כולם מזדעקים, אבל כשמדובר על בנ"ע, מותר ללכלך ולדבר לה"ר חופשי? נעים לנו לשמוע שאנחנו טובים? והפעולות שאין מצב שלא עשיתם לחניכים, על זה שצריך להעלות את עצמי ולא לרמוס את האחר [נו, זו עם החוטים] סתם עשינו? מה זה שווה להפריד סניף ולהגיע למצב של קדושה וצניעות בין בנים לבנות, אם אין לנו טיפטיפונת דרך ארץ?
[לידור- בד"כ יש לי נטיהפלספנית
בעזהי"ת
להסתייג מדעותיך בנושא. הפעם- 100%. שכוייח.]
יש משו במה שאת אומרת..אבל..אנונימי (פותח)
את לא צודקת.בני עקיבא תנועה מעולה.ואריאל תנועה מעולה.זה ככ שונה.עובדים על דברים אחרים..
באריאל יש סניפים נפרדים,אבל אין סניפי עולים,וסניפי פיתוח רציניים,בבני עקיבא יש.בני עקיבא יש בכל העולם,הם נכנסים לחורים רציניים בארץ ואריאל לא.אבל אריאל תנועה נפרדת ומדגישה הרבה דברים שבקדושה ובני עקיבא פחות...
קיצר-אריאל תנועה של דוסים,בני עקיבא תנועה של עם.אין לי משו נגד שום תנועה..להיפך-אני חולה על אריאל!!!וגם על בני עקיבא זה לא סותר...
וכל הכבוד לך שנכנסת לאריאל..ורצית להוסיף קדושה..אבל גדלת בבני עקיבא,ושם קיבלת את כל הכלים להיות מדיכה באריאל..אז זה לא פסדר שאת אומרת דברים רעים על בני עקיבא..וגמאני..מדריכה בבני עקיבא וחניכה באריאל והגעתי לאן שאני רק בזכות אריאל!! (השורה האחרונה-מוקדשת לפגזניקית גאה..חולהעלייך!)
תאנונימי (פותח)
תיראי-האנייי, אם בנ''ע מעוותת את התורה או לא זה דיון בפני עצמו אב אני חושבת שבסניף שגדלת בו יש לך הכי הרבה סיכוי לשנות ואני יודעת שהיום יש יותר ויותר סניפי בנ''ע ניפרדים אז אפשר לנסות להפריד את שלך (ואם לא את הסניף אז את השבט) ולהמשיך שם כי שם הכי קל לך לשנות, ולהשפיעה כי את מכירה אותו (את הסניף מביפנים)
כפרעלייך :]פגזניקית גאה!
*חינוך שלי*
רגע רגע רגע.פלספנית
בעזהי"ת
"קיצר-אריאל תנועה של דוסים,בני עקיבא תנועה של עם.אין לי משו נגד שום תנועה..להיפך-אני חולה על אריאל!!!וגם על בני עקיבא זה לא סותר..."
-הלוווו?! הוצאת פה את ה"דוסים" מה"עם", למה, "דוסים" זה לא עמישראל?
כי...הסנה-בוער
לה"ו
אממ... נורא קשה...
[די, אנחנו ב"ה משתפרים, אבל תפסיקו לחי'ות באשלי'ות, אנחנו חי'ים בבועה ממש.]
בועה כן,פלספנית
בעזהי"ת
אבל יכוליות שזה לא רק אנחנו ש"בונים" ת'בועה הזאת סביבנו.
כי תכלס', לוידעת מה איתכם- עם כל "הבועתיות" והסטיגמות, אני בהחלט מרגישה חלק מעמישראל. ועם כל הבועות וההבדלים, שאולי יש ואולי אין וזה בכלל לא הדיון עכשיו,- אני, בתור אחת שמגדירים אותה "דוסית", לא מוכנה שיוציאו אותי ככה מעמישראל, כן?
אף אחד לא הוציא אותך מעמ"י.הסנה-בוער
לה"ו.
אבל בתכלס: נקח אריאלניקית ממוצעת כדוגמא- נמצאת באולפנה כל הי'ום, באה הביתה ליישוב הדתי, אח"כ פעילה בסניף הנפרד...
לעומת הרבה חבר'ה מבנ"ע, שלא נמצאים דווקא באולפנות, שנכון שגם באולפנות המצב לא תמיד מזהיר, אבל יש הבדל בינן לבין תיכונים דתי'ים.. אח"כ אחרי צהרים מסתובבים בסביבה שהבילוי'ים שם לא מתרכזים בד"כ סביב הדת... אח"כ בסניף באים חבר'ה מבתים לפעמים בכלל לא דתי'ים..
אני לא אומרת שבאריאל אין את זה, אבל פחות. למשל של"פ- באריאל אין את זה. שליחות בחו"ל- באריאל אין.עיירות פיתוח- באריאל אין.
אני לא נכנסת עכשי'ו לעני'ין של כמה דפוקה התנועה, כי היא ממש לא, ההיפך, היא באמת נהדרת [אחרת לא הי'יתי פה], אבל הצעד הראשון שלנו לשיפור הוא הבנת הבעי'ה. ואם ממשיכים להתעקש ש'אנחנו דוסים בבועה אבל כן מעורבים בעמ"י', זה לא פותר כלום.
לאט לאט...שירה חדשה
בס"ד.
בעז"ה את הכל יהיה. אל תשכחו שסה"כ התנועה לא פעילה המון זמן.
עכשיו מתחילים להיפתח סניפים במקומות שהם לאו דווקא דוסים [ע"ע יבנה].
אבל זה קשה. התנועה שלנו צעירה, בלי כסף, לכן זה יקח זמן.
אנחנו צריכים לבסס את עצמנו קודם.
כי גם הסניפים שכבר קיימים לא במצב הכי טוב.
בעז"ה בסופו של דבר נגיע לכל עם ישראל.
אין לנו עניין להיות מנותקים מהם...
בצלב"א!
אני לא בטוחה בזה...חרות(=
אני הייתי בבני עקיבא בתחילת נבטים, עברתי לאריאל, בשבט מעפילים חזרתל לבנ"ע בגלל אידיאלים, אבל לא הלך לי שם אז בהרואה חזרתי לאריאל עד עכשיו (הגבורה).
בעוד כמה חודשים אני עוברת דירה למקום שאין בו אריאל אני כנראה שוב ילך לבנ"ע...
לפי הנ"ל, יש לי ניסיון בשני המקומות ואני רוצה להגיד לך ששני המקומות הם מעולים, ולשניהם יש מקום, והם חשובים... רק שצר לי לומר לך שאני שמחה שאני עוזבת את התנועה ועוברת לבנ"ע, כי האידיאלים של אריאל מקסימים והכל, אבל התפקוד שלה, (לפי מה שאני רואה כמדריכה בסניף שלצערינו הרב לא קוראים לו גב"ש, אלא הוא בחור נידח בצפון, הווה אומר- לא שמים עלינו...) גורם להרבה חילול שם שמיים (אני לא מגזימה!!!), וזה ממש מצער אותי...
אחת מהבעיות הגדולות ביותר של אריאל....מלמעלה אלוקים
ואויי... כמה שזה עצוב.... 
אולי בעיה גדולה,אבל אפשר להתגבר עליה.רחובותית!!=)
תלוי בנו..
רק צריך המון כוח רצון והרבה עזרה מלמעלה..
שנזכה..שוברת גלים
בע"ה
וזה בעיקר תלוי בהנהלה היקרה שלנו..
שנהיה בריאים..
קושקוש...חרות(=
בני עקיבא אצלינו לא כזה דפוק...
וחוץ מזה, קשה לי נורא עם אריאל בגלל הלוק הזה של הדוסים-מתנחלים-פנאטים..
כי אני שיא הלא כזאת (אל תשאלו אותי מה אני עושה בהדרכה של אריאל...
ה"לוק הזה" חחח הצחקת...אפוש
בס"S
ממזן לאריאל אין את ה"לוק" המדובר..
ילדונת! את חנה בסנש! צאי לעולם..אריאל היום היא כבר לא התנועה של ה"פנאטים" לאט לאט מצטרפים ונחשפים אליה מגזרים אחרים ומגוונים בעם!
היום יש מצב שתראי באריאל גם חניכות שלא תמיד הולכות מחוץ לבה"ס עם חצאית...או שרוולים ארוכים...
ב"ה...יוצאים לאט לאט ובהזירות יתירה מהבועה!
בצלב"א
אפרת
אני גם עושה פעולה עלזה!!מלכה=)
ולא.. אין לי תקטע... למישו יש באמת?
בבקשה:!~אהרלה~!נתניה
יום העצמאות
לא נפסיק לשיר
חז"ל במדרש מספרים לנו סיפור: אב ובנו הלכו בדרך. התעייף הבן ושאל את אביו: "היכן היא המדינה?" (בלשון חז"ל מדינה זו עיר). אמר לו: "בני, סימן זה יהא בידך, כשתראה את בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך" (מדרש תהלים כ').
המדרש ממשיך ואומר שזהו משל, והנמשל: "כך הנביא אומר לישראל, אם ראית הצרות שיכסו אתכם (צרות עד מעל הראש) מיד אתם נגאלים שנאמר - יענך ה' ביום צרה". התרגום האקטואלי של המדרש הזה הוא כל כך ברור ושקוף. בית הקברות הגדול ביותר בתולדות עמנו - הזכרנו אותו ביום שני השבוע. לא יאומן איך שהמדינה כל כך קרובה לבית הקברות הזה, ממש כמו במשל. בית הקברות הזה חותם את מאות שנות הגלות, כמעט אלפים שנה חיכה עם ישראל לרגע הגדול הזה שתהיה לו מדינה משלו.
לקראת יום העצמאות כדאי שנזכור זאת. בחיי היום יום, כשנמצאים במירוץ החיים אנחנו לא שמים לב לדבר הגדול הזה שבו זיכנו הקב"ה בדור שלנו. אדרבא, אנחנו כל הזמן מתלוננים. נכון, לפעמים קשה כאן בארץ, אבל ההבדל בין הצרות בגולה לצרות בארץ ישראל הוא כמו ההבדל בין מחלת התנוונות מחמת זיקנה לבין חבלי לידה. הצרות כאן בארץ קשים אבל משמחים. כך הסביר פעם הרב קוק.
ולסיום קטע משירו של יהורם גאון: "אם יש מחדל ופרשות ועיוותים וחקירות וועדות ומשפטים ואם יצא כבר מכולנו האוויר, אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר". (ב' אייר תשנ"ז)
תגידו לי שמישהיא השתמשה בו בסוף..!~אהרלה~!נתניה
ולא סתם חיפשתי שעוות...
אני השתמשתי..אם זה עושה לך טוב..רחובותית!!=)
תודה
אני לא הספקתי ליראות אבל תודה בכל זאת..מלכה=)
אני בע"ה ישתמש בו...תסתי=)
תודה רבה!!
שמחתי לעזור.. חן חן.. !~אהרלה~!נתניהאחרונה
|מצטער על ההקפצה|
| |
לקראת יום הזכרון והעצמאותשמעון
אלמוני / מאת מיכאל בר זוהר
מתוך: ספר המופת
יש במקומותינו, כך אומרים, איש ששמו לא נודע. יש אומרים, כי נולד בגיטאות פולין או בערבות אוקראינה, אחרים גורסים כי מוצאו מהרי האטלס או רמת כורדיסטן, ואולי בא לארץ מגאיות תימן,יחף ומזה רעב, כולו תלתלים ועיניים בורקות. ויש גירסה שהוא בן הארץ, ולפיה נולד בצריפי כנרת או על חולות תל אביב או שמא בשכונות ירושלים. אומרים, שהיה בין מקימי יישוב "חומה ומגדל" באדמות הגליל והיכה עם רעיו שורשים בקרקע בליל עלטה.
איש אדמה הוא – כך אומרים מכריו – שריח רגבי אדמה חרושה וזבל עולה ממנו, ידיו מיובלות וציפורניו שבורות מעמל היום.
כשאחזו להבות המלחמה בתבל כולה, הרחיק עד לב אירופה הכבושה בתקווה להציל מהזוועה הנאצית ולו קומץ יהודים. כשנדמו התותחים ראוהו בנתיבי הבריחה, בין פורצי הגבולות, מוליך שיירות ניצולים בין הרים מושלגים אל נמל איטלקי, שם רבצה ספינת מעפילים מוסווית.
כשהתקומם העם נגד השלטון הבריטי, מספרים ידידיו, היה בין מפוצצי הגשרים וממשחררי כלואי עתלית ופורצי כלא עכו. על סיפונן של קליפות אגוז הביא מעפילים ומטעני נשק לצבא המדינה הנולדת.
בראשונה היה לאגדה בין רעיו בתש"ח, כשפרץ בראש שיירתו את שערי גיא המוות הנועל את מבואות ירושלים, כשנלחם נואשות בסורים בשערי דגניה, כשהרווה דמו את שדות לטרון, כשפרץ בחשכת ליל לעיר העתיקה, כשנחרך באש התופת של מצודת עירק. עם זאת, אומרים, ראוהו במדי חקי קמוטים, כובע גרב על ראשו וכאפיה קרועה כרוכה על צווארו, רכוב על אחד הג'יפים שהגיעו ראשונים לאילת...
אחרי המלחמה הקשה ההיא נעלם האיש ויש שהספידוהו, כי חשבו שנפל בקרב האחרון. שנים לא ראהו איש. היו שאמרו, שחזר לאדמתו, היו שנשבעו כי נשאר בצה"ל, אחרים ליחשו שהצטרף לאותם אנשים עלומים ששמו נפשם בכפם ויצאו, בשמות בדויים ובזהות שאולה, אל לוע הארי, אל בירות ערב ומחנות צבאה. הוא ליקט, כך אומרים חבריו, ידיעות מחדרי חדריו של האויב, שתל שמועות שווא בארמונותיו – ונמלט על נפשו ברגע האחרון.
לפי אותה גירסה גם היה בין חבורת המופלאים שגילו את מחבואו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן והביאוהו למשפט צדק לפני העם היהודי. אחרים טוענים, שכבר זמן רב לפני אותו משפט ראוהו בחבל לכיש, מבוסס בבוץ ובגשם אך קורן משמחה, חובק ילדה של עולים מפרס. יש טוענים, שהיה בין מייסדי דימונה ומקימי קריית שמונה, ויש שראוהו מרחוק על צוקי ערד, או שמא על גבעות כרמיאל?
מעולם לא התלונן, אומרים חבריו, לא קבל על שמפלים אותו, על שכרתו את שורשיו, על שאין המדינה מיטיבה עמו. תמיד ביקש לתת לאחרים, תמיד התהלך מוקסם מהזכות שנפלה בחלקו להיות בדור הראשון לגאולה, לחיות במלכות ישראל המתחדשת, לחיות בה, ואם צריך, גם למות למענה.
בפעולות התגמול נותח תחת אש כשנפגע בהסתערות עם יחידת צנחים על מבצר ירדני. במלחמת סיני ראוהו פורץ בראש אנשיו אל גיא ההריגה במעבר המיתלה, ובששת הימים היה בין כובשי גבעת התחמושת ומשחררי הכותל, אף שיש מי שמוכנים להישבע, כי איתם הסתער על תל עזזיאת, תל המוות שלמרגלות רמת הגולן או קפץ ראשון אל מימי תעלת סואץ.
בנו בכורו, מספרת האגדה, נפל באותו יום כיפורים שחור ברמת הגולן, או שמא היה הנער אותו טייס, שמטוסו התפוצץ ככדור אש מעל סירות המצרים הצולחות את התעלה. את בשורת השכול המרה קיבל האיש, כשעמד, טרוף עיניים ועוטה זיפים מלבינים, להבקיע אל התופת של "החווה הסינית".
כאבו האישי אך העמיק את בריתו עם הארץ הזאת. אומרים, שהתיישב בגולן או בבקעת הירדן, להפגין נחישותו כי זה הגבול האחרון. אחרים ראוהו סועד חולים ומרוקן פחי אשפה בבית חולים בדרום, מלמד בני נוער ביישובי עימות, מנהל חוגים בשכונות מצוקה, מלווה עולים מרוסיה במבוכי פקידות מתנכרת, מוביל אתיופים צעירים אל ביתם הראשון. ראוהו מפגין למען צדק חברתי ושפיות הדעת, מניף אגרוף מול גזען יהודי מטורף וגם ראו את עיניו כאובות המבט, את שפתיו הקפוצות כשהגיע עם רעיו אל מבואות ביירות.
מספרים שסלד מבגדים מחויטים וממכוניות פאר, לא נשא עיניו אל בתי יקרות, לא חיפש מזלו במניות ובהימורים למיניהם. עם כמה מרעיו היה בין מקימי תעשיות הפלא המדעיות של ישראל, אך לא לעצמו ביקש שם רווחים, כי אם מטה לחם לאומה כולה. מספרים גם על אהבתו את הספר והשירה העבריים, על לילות שימורים שהקדיש לעיון בספר הספרים ובאוצרות ההגות של ענקי הרוח, אך יש מי שרומז, כי בהיחבא מילא בקולמוסו דפים רבים, שעין איש לא שזפתם.
יש בין חבריו המתפעלים מסובלנותו כלפי בעל דעות אחרות וכלפי הערבים החיים בתוכנו, יש שאינם נלאים מספר על קשיחותו ותעוזתו בקרב לעומת פתיחותו וחום לבו הקורן בעת רגיעה. הם אומרים שלא חדל להאמין בשלום ולחפש מסילות אל לב דוברים ושועים ערביים, אך לא הרפה מנשקו, כי ידע שבו המבטח האחרון.
ועוד הם מספרים על אהבתו העזה את הארץ הזאת, על סגידתו לעבודה העצמית ולחברה הצודקת, על החלום שנשא בלבו להפוך את העם הזה לעם סגולה ולאור לגויים. מספרים כי ניסה לקרב חילוניים-דתיים והרים קולו נגד העימותים המרים המשחיתים את האומה, שכן את הסכנה הגדולה לעם ישראל ראה בחולשותיה הפנימיות, במריבות אחים ובשנאת חינם.
יש אחרים שאומרים, ואני איתם, שהוא עוד חי בתוכנו וחלומו שלם ותקוותו מאירה ורוחו איתנה, האש בוערת בלבו, עזה ותמה כבשחר נעוריו.
ויש אומרים כי לא אחד הוא, אלא רבבה.
וכי רבים כמוהו מהלכים בקרבנו, עומסים את יומם עלי שכם.
ואיי אתה בא לי עם מגילות....אפוש
בס"ד
אפשר סיכום!??
הקשב והריכוז שלי לא בנוי לסיפורים כל כך ארוכים!חח
אוףףף
אבל באמת ישר כח גדול
יפה מאוד!*מוריה 2*
אפשר לומר האיש הזה קצת רדום...
או שהוא נמצא בחלק מסויים בעם.
ליום הזיכרון ויום ירושלים...האריאלניקהנאמן
מה אתה עושה פה??אפוש
בס"ד
לא הצהרת שאתה נעלם מ'פה עד אב?!?
לפי הספירה שלי יש עוד זמן לא?!?
אחחח..אריאלניקים..והצהרות..לא הולך ביחד..
אני לא מאמין. ההיית או חלמתי חלום?עוזיה
היה, היה פגזניקית גאה!אחרונה
שאלה.. מה אתם אומרים? [דיי דחוף]tomerittal
לה"ו
מחר בעז"ה יש ברחובות טקס יום הזיכרון, כללי של כל רחובות. בד"כ תנועות הנוער [הדתיות] נהגו להגיע לזה[לפחות בחלקם]..
הטקס לא ממש דתי, ו.. ק"ו ב"ב של ק"ו שלא לבנים [צניעות, וכ'ו וכ'ו..]
מיצד שני.. שנ"ש חגי שליט"א אמר לנו להגיע עם חולצתנועה[כנראה שהוא חושב שזה מספיק חשוב]..
נראה לכם מתאים שאריאל יבואו לכזה דבר?
לא לנעול!!!SIMI
מנהלים- בכל לשון של בקשה,
|מתחנן|??
אל תנעלו!!!!
זה ממש מעצבן שנועלים שרשו"ר שלם, רק בגלל כמה הודעות.
מקסימום תמחקו את ההודעות הנ"ל.
תודה מראש...
יישן, חרוש, אבל עדין חמודדד! תהנו! חג שמח!!~אהרלה~!נתניה
הלכות נפנוף המנגל ובו י''ט סעיפיםרגע לפני שאתם הולכים לנפנף, כדאי לעיין בהלכות הנפנוף | |||
|
נוראא אוהבת את זה. פגזניקית גאה!
חג שמח אחים!!
חחח.. חמוד!!אוריה שמחה
חוצמזה שעשינו חשמלי... סתאאאאם=] אני כולי מריחה כמו ל"ג בעומר=]
אל תזלזלי בחשמלי...אבישי רחובות
החשמלי מוציא הרבה עשן ואותו ריח של מנגל רגיל
אבל בלי פחמים מעצבנים שעושים בעיות (-:פגזניקית גאה!
חח..אהבתי..רואים שמי שכתב את זה תלמיד חכם..זה טוב!שואף להתנחל
אולי תסביר...אבישי רחובות
למה תלמיד חכם ולמי דברת?
הוא התכוון להודעה הראשונה, נראלי.פגזניקית גאה!אחרונה
אנשים, שרשרו תקין.
כמיטב המסורת: ד"ת לפרשת תזריע מצורע:!~אהרלה~!נתניה
דבר תורה לתזריע-מצורע
יש להבין מדוע בפרשתנו סדר הפסוק הוא "עץ ארז ושני תולעת ואזוב", ולעומת זאת בפרשת חוקת (במדבר יט, ו) כתוב "ועץ ארז ואזוב ושני תולעת".
ולכאורה נראה שהסדר הנכון הוא כפי שמופיע בפרשת חוקת, שם הפסוק מסודר לפי גודל המרכיבים בסדר יורד.
ונראה לומר שבאמת הסדר הנכון הוא כמו בפרשת חוקת וכמו שנתבאר. רק הטעם בפרשתינו הוא שעונש צרעת בא על לשון הרע, ובעית מדבר הלשון הרע הוא הגאווה.
וכבר ידועים דברי הרמב"ם שמי שצריך לתקן מידה אחת צריך ללכת לקיצוניות השניה, ואחר כך יחזור לדרך האמצעית,
ואם כן מרמזים למצורע שילך מעץ ארז שהוא גדול ומראה על גאווה וילך לקיצוניות השניה שזה שני תולעת, ועל ידי זה יגיע לדרך האמצעית, שהיא כאזוב (שהרי "מאד מאד הוי שפל רוח", ולכן דווקא כאזוב).
שבת שלום לכולם
מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל
יש להבין מדוע בפרשתנו סדר הפסוק הוא "עץ ארז ושני תולעת ואזוב", ולעומת זאת בפרשת חוקת (במדבר יט, ו) כתוב "ועץ ארז ואזוב ושני תולעת".
ולכאורה נראה שהסדר הנכון הוא כפי שמופיע בפרשת חוקת, שם הפסוק מסודר לפי גודל המרכיבים בסדר יורד.
ונראה לומר שבאמת הסדר הנכון הוא כמו בפרשת חוקת וכמו שנתבאר. רק הטעם בפרשתינו הוא שעונש צרעת בא על לשון הרע, ובעית מדבר הלשון הרע הוא הגאווה.
וכבר ידועים דברי הרמב"ם שמי שצריך לתקן מידה אחת צריך ללכת לקיצוניות השניה, ואחר כך יחזור לדרך האמצעית,
ואם כן מרמזים למצורע שילך מעץ ארז שהוא גדול ומראה על גאווה וילך לקיצוניות השניה שזה שני תולעת, ועל ידי זה יגיע לדרך האמצעית, שהיא כאזוב (שהרי "מאד מאד הוי שפל רוח", ולכן דווקא כאזוב).
שבת שלום לכולם
מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל
שכוייח. [באמת קראתי, ואל תגידו שמתעלמים.]פגזניקית גאה!
אולי בפעם הבאה תעלה את זה קצת יותר מוקדם...*^שלמה-בת-ים^*
שנוכל לקרוא לפני שבת...
אני קראתי לפני שבתצחקן
בגלל זה אתה למפרט...*^שלמה-בת-ים^*
יש לנו קרובים שהם גם למפרז בי-ם.צחקן
פעם האחרונה שהיה שם אינטרנט זה כשאחי היה שם.
*למפרטצחקן
חחח...ארהלה ארהלה...היושב בצד
סבתא שלי מכירה אותם לענ"ד.. פלפלתי
רק היא לא הבינה מה הקשר ואם יש כזה ..
יש למפרט גם ברחובות.רחלקה
שום קשר אלינוצחקן
יצחק, אתה מכחיש קשר לכל למפרט.רחלקה
בעזהי"ת.
תכף תשנה שם משפחה... ;)
זהירות! השורש בדרך אליך!רחלקה
חח חזק! (-:פגזניקית גאה!
הי! השרשור הזה מצוטט בכל חור באתר הזה... חחח=]אוריה שמחה
מה זה פה??ענת=)אחרונה
לה"ו!
ויקיפדיה?!
;)
רוצים סדרת חינוך ממני?!
שמעו משהו.....פזוש
השבת היתה לנו שבת אולפנא והרב לא יכל להגיע- ואז תנחשו מי הגיע?
מיכל ואיתן צארום!!!!!!!!!
היה פשוט שבת מטורפת........... שיא ההתרגשנו כי מיכל גם הבת של המנהלת שבשבתון וגם היתה המדריכה שלנו פעם............
סתם רציתי לחלוק עמכם את ההתרגשות.............
איזה מגניב זה מיכל צארום. עוד לא עיכלתי. (-:פגזניקית גאה!אחרונה
בעיה!אנונימי (פותח)
שלום,
אני מדריך כבר כמה זמן בסניף מסוים באריאל אני אוהב מאד את התנועה, ואני ממש מחובר לאידיאלים שלה. אבל אני פשוט לא אוהב את הסניף עצמו!!1 גם בתור חניך הרגשתי את זה לפעמים אבל עכשיו אני חושב את זה כל הזמן. אני אוהב את הקומונר והוא ממש עלא כיפאק אבל משום מה אני לא מחובר לסניף ואני חושב שהמדריכים לא משהו. אפאחד לא יודע איך אני מרגיש אני מסתיר את זה כבר המון זמן!! הייתי רוצה לעבור סניף אבל זה לא אפשרי. מה אפשר לעשות?
זה באמת בעיה...~תמר~
אני לא יודעת איפה אתה מדריך וכל זה, אבל אני חושבת שאם באמת חשוב לך מהסניף (ובמיוחד אם זה הסניך שגדלת בו ואתה רוצה להשיב לו טובה...) אתה צריך לחליט שאתה תשנה אותו!! אתה רוצה משהו אחר- לך על זה!! תשנה אתה את הסניף!! זה לא חכמה להתלונן על מה שאין, ואם אתה חושב שבסניפים אחרים אין בעיות- אתה טועה!! אין סניף מושלם!!! לכל סניף יש את הבעיות שלו...
ובכל מצב, לברוח זה לא פיתרון...
(כל זה נאמר אם זה הסניף שלך... אם אתה מדריך סניף חוץ זה כבר משהו אחר לגמרי...)
הנקודות שנלחו בטעות...אתה בבעיה רצינית...אנונימי (פותח)
הרב דסלר כותב ש"יותר משהנתינה באה בעקבות האהבה,האהבה באה בעקבות הנתינה"
אינלי מושג מי אתה וכמה אתה משקיע בהדרכה,אבל אני חושבת שברגע שבאים במגמה לתת,בלי לקבל שומדבר מהחניכים,הסניף וכו אז הרבה יותר קל להתחבר למקום.
נראה לי שפשוט תעבוד על הקטע הזה,לתת ולתת בלי לנסות לקבל ותראה שתצליח לאהוב תסניף הרבה יותר...ואני בטוחה שגם בלי לנסות לקבל תקבל מהסניף יותר ממה שאתה חושב...
תפרט יותר...אפוש
בס"ד
מה מציק לך בדיוק?
אתה אומר ש"המדריכים לא משו" - מאיזה בחינה..?!?
את החניכים אתה אוהב?
מה באמת מפריע לך?
לפעמים מגלים שלא אוהבים דברים כי אנחנו חסרים בהם...
תמקד ת'שאלה..
נשמח לעזור!
בצלב"א...
אפוש
פירוט-אנונימי (פותח)
"המדריכים לא משו"- אנלא יודע להגדיר את זה בדיוק ואני באמת אוהב אותם!!! אני לא מדריך חוץ והם היו איתי בשבט ממזמן!!! אבל אנלא יודע למה, אבל הסניף שלי קיבל איזה כיוון מסוים ואני פשוט לא מרגיש חלק מהכיוון הזה! אני אוהב את החניכים שלי ממש אבל כל הצוות נותן איזה פן לסניף שאני פשוט לא אוהב!!! וזה לא משהו קטן זה כל הסניף כל פעם שאני שם אני חושב על זה! כל ישב"ץ!!
אני אומרת- וגם כשהייתי בצעירותי קומונריתשוברת גלים
בע"ה
[בצעירותי..חחחח]
זו היתה הגישה שלי- קשה לך, אל תברח! תתחיל לשנות, לדבר, לפעול, ולהשפיע! לפעמים אדם אחד קטן יכול להשפיע על סניף שלם..
למה אתה לא יכול לעבור סניף?!~אהרלה~!נתניה
סיבה טכנית?
רגשית?
לכאורה הסניף שלו צריך אותוהאריאלניקהנאמן
זה לא כזה פשוט לעזוב סניף.פגזניקית גאה!
אממ..תודה רבה שאתם מסבירים לי...!~אהרלה~!נתניה
דניאל ואביה יקרים,
טוב שבאתם!
באמת טוב שבאתם. ממש כייף שאתה פה שצריך אותכם!
אחרת, לא הייתי מגיע לזה לבד.. כי באמת שאלתי את עצמי "מה כ"כ רע בלעזוב סניף?! הרי אני הייתי ארבע שנים
בסניף, וכל יום היה בא לי לעזוב..!" <צ>
פחחח!!! אתם וההסברים שלכם!
שאלתי אותו את זה, כי הוא לא כתב "קשה לי לעזוב" "אני לא רוצה לעזוב" "אני מפחד לעזוב" ! !! !!!
הוא כתב:"הייתי רוצה לעבור סניף אבל זה לא אפשרי" !!!!!
לכן שאלתי למה זה לא אפשרי!! בעעע עליכם!
ושוב, תודה רבה לכם!
_________________________________________________________________________________________
נ.ב סורי על רמת הציניות הגבוהה, עובר עלי משהו לא נחמד היום..
אולי זה בגלל יום השואה... ואולי לא..
תרגיש חופשי.פגזניקית גאה!
הציניות שולטת פה בפורום בלי קשר, אנחנו רגילים.
שאלת אתזה כזה פשוט שבאמת לא הבנתי מה אתה רוצה, אבל ניחא.
כו"ט.
שאלת אתזה כזה פשוט שבאמת לא הבנתי מה אתה רוצה, אבל ניחא.
כו"ט.
[מצאת למי להתנצל על ציניות.. פחחחח.]תפוזה 1
תודה נשמה. גמאני אוהבת אותך. ביפ.פגזניקית גאה!
טוב..מיסטר דום
אני צריך טופסי הנחה מאיפה אני משיג?!
מההנא"ר...כבוד ועוצמה=)
איזה טופסי הנחה אתה צריך?ענת=)
לה"ו.
יש לי של חברות.
אם זה מה שאתה צריך פנה אלי.
יש לי של חברות.
אם זה מה שאתה צריך פנה אלי.
כןןן נלהב...מיסטר דום
צריך של חברות.....מלכה!!
מה פתאום נזכרתם בטופסי הנחות?!אפוש
בס"ד
לא הסתיימה התשלום בראש חודש ניסן?!?!?
תתפלאי!ענת=)
לה"ו.
יש אנשים שמוסרים נפשם בימים אלו למען תשלומי החברות.
[אמרה זו שלא מוכנה להחזיר את נשמתה לבורא;)]
יש אנשים שמוסרים נפשם בימים אלו למען תשלומי החברות.
[אמרה זו שלא מוכנה להחזיר את נשמתה לבורא;)]
בתור חניכה תמיד הייתי משלמת במחנה..מין דפק שכזה...אפוש
בס"ד
אבל חניכות שלי משלמות גם משלמות!
באחוזים החניכות שלי משלמות בזמן והכי הרבה מכל שאר השבטים בסניף!
(וזה כמובן אחרי שאני ומד"שיתי עוברות מבית לבית..ומחזרות בפתחים חח)
כןם אבל עדיין חניך שלי רוצה לשלם..מיסטר דום
והוא משפחה מרובה אז צריך הנחה!! 100%%%
מגש הכסף- אלתרמןשמעון
מגש הכסף / נתן אלתרמן
והארץ תשקוט, עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס האחד, אין שני.
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים
דום השניים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,
ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים,
כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
מתוך ספר לזכרו של גד עזרא שנהרג במבצע חומת מגןשמעון
למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש, יש להם קסדה. הם לא לבנים כשלג אלא לבושים חאקי.
לא תראו כנפיים בוקעות מגבם כי המקום שם תפוס על ידי אפוד מגן. אין להם נבל בידיים, ואם הם מנגנים אז זה בכלים שונים לגמרי.
למלאך של פעם הייתה שליחות אחת והיום מלאך שמסיים משימה מייד מוקפץ למשימה הבאה.
פעם לילדים קראו בשמם של מלאכים רפאל, מיכאל, אך היום למלאכים קוראים בשמות של ילדים אלנתן, גדי, נחשון, ניר.
המלאכים של פעם היו יורדים מהשמיים לארץ והמלאכים שלנו גדלים בארץ ועולים בסערה לשמיים (אלעד חמיאל, כלביא שכן עמ'
מסדר הנופלים \ חיים חפרשמעון
מסדר הנופלים \ חיים חפר
הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר
הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר
הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים
הם יוצאים מתוך המטוסים המרוסקים ומן הטנקים השרופים
הם קמים מאחורי הסלעים, מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר
גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר
והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים
המאכילים אותם סוכריות ועונדים על צווארם פרחים
ואני מביט בהם והם כולם שמחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחלות וחומות
והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות
ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה
ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי!
והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים
והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים
והם פורצים בשירה ומוחאים כפים
ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמים
והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה
כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה
ואז פתאום הם שומעים קולות מכרים ובוכים
והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים
ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים
ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מכרחים
נצחנו בקרבות וכעת אנו נחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
וככה הם עומדים והאור על פניהם
ורק אלהים לבדו עובר ביניהם
וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם
והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:
אלה הבנים שלי, אלה הבנים.
הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר
הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר
הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים
הם יוצאים מתוך המטוסים המרוסקים ומן הטנקים השרופים
הם קמים מאחורי הסלעים, מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר
גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר
והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים
המאכילים אותם סוכריות ועונדים על צווארם פרחים
ואני מביט בהם והם כולם שמחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחלות וחומות
והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות
ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה
ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי!
והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים
והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים
והם פורצים בשירה ומוחאים כפים
ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמים
והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה
כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה
ואז פתאום הם שומעים קולות מכרים ובוכים
והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים
ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים
ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מכרחים
נצחנו בקרבות וכעת אנו נחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.
וככה הם עומדים והאור על פניהם
ורק אלהים לבדו עובר ביניהם
וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם
והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:
אלה הבנים שלי, אלה הבנים.
עזר לי. חיפשתי ומצאתי כאן. תודה!פלפלתי
רעות,shira123
יש לי את כל הקטעים מהטקס שעשינו בשנה שעברה. אם את רוצה בשמחה אביא לך ותקחי איזה קטעים שמתאימים לך!
ב"הצלחה נשמה!
דברי נאוה אפלבאום הי"ד לחניכים שלה.שמעון
"ערכם של אנשים הינו גדול לאין שיעור. מרגע שאנו אוהבים, אנו אוהבים לתמיד. האנשים מן העבר שלנו הם חלק מחיינו, חלק מאיתנו, ודי לנו אם נדע כי גם אם אין אנו שוהים זמן רב יחד, זיכרונות מסוימים משותפים הם לכולנו..."
(דברי נאוה אפלבאום הי"ד לחניכים שלה. נאוה נרצחה ערב חתונתה עם אביה דוד הי"ד בפיגוע בקפה הלל בי"ג אלול תשס"ג- יום הזכרון הוא גם לנפגי הטרור, לא לשכוח!)