בס"ד
לא נשכח לא נסלח!
ביום שישי לפני שבועיים נסעתי לרמת-גן לסידורים. נסעתי באוטו שלנו העטור סטיקרים מאחור: 'לא נשכח לא נסלח', 'יהודי לא מגרש יהודי' וכיוצא בזה. באחד הרמזורים עקף אותנו משמאל אופנוען. אני, למוד החסימות לצערי, ישר קלטתי שמדובר ביס"מניק. לא היה לי קשה כ"כ לזהות את החליפה השחורה והמבט הרצחני הזה בעיניים. הוא נעמד מול החלון של אחותי וצעק:'יהודי לא מגרש יהודי, אה? ולהרוג יהודים אפשר???' לא חיכיתי לשמוע עוד מהזבל שבפה שלו וסגרתי את החלון. הוא התעצבן, דפק על החלון, כמו שרק חיה כמוהו יודעת לעשות, ודפק אגרוף למראה, שנשברה כתוצאה מזה.
בבת אחת כל התמונות חזרו לי. ראיתי את הרב שלי מהכיתה שכוב על אלונקה, ראיתי חברים מלאים דם, ראיתי ילדה מחבקת את אביה בדמעות, בעוד הוא מזועזע כולו ממכה שקיבל בראשו ולא מסוגל להגיב כלפי חוץ, ראיתי סוסים קורעים ילדים, ראיתי חסימות בהם ילדים קטנים מושלכים מעבר לכביש בכוח רב לפסי הרכבת בכוונת זדון, ראיתי נערים אוחזים בארון הקודש ברטט ומתחננים לישועה. ראיתי עוד הרבה, וגם אתם ראיתם אז אין צורך להוסיף.
שנה עברה מאז הגירוש הנורא, וכחצי שנה מאז הפוגרום.
יום השנה יוצא במקרה, או שלא, בדיוק באמצע מלחמה. בזמן מלחמה, רבים הקולות שקוראים לעזוב את הזיכרון מהגרוש כרגע, ולהתרכז במלחמה. לא 'להתנתק' מהעם ברגעים קשים. אותם קולות נותנים 'פידבקים' לאולמרט ושריו על שיצאו למלחמה. אותם קולות יציינו את יום השנה בחגיגות על שהצלחנו "להשתקם".
כמה מילים לאותם קולות.
את אולמרט אנחנו מכירים טוב. אם נראה לכם שהוא יצא להלחם מתוך מחויבות לאומית, ומתוך דאגה כנה לתושבי הצפון- אתם טועים. ראש הממשלה שלנו צריך כוח ל'התכנסות', אותו הוא יקבל ע"י נאומים מרשימים מעל דוכן הכנסת. ברגע שאתם נותנים לו מחמאות, אתם נותנים לו כוח וסוללים לו את הדרך לגרוש הבא. ברור שאני תומך במלחמה, אבל לא באולמרט! אני שמח שיצאנו להלחם- אבל אני לא יחמיא על כך לממשלה שעתידה אח"כ לגרש אותי מהבית!
אתם קוראים לחגוג את יום השנה, כי הנה אנחנו השתקמנו. בואו נשים את הדברים על השולחן. זה לא נקרא להשתקם! משפחות הרוסות, בבתים מקרטון- זה לא השתקמות! לחגוג ביום השנה זה לומר- אנחנו חזקים! תגרשו אותנו שוב ותיווכחו לראות זאת!
אתם קוראים להתחבר כרגע לעם ולא להזכיר את העבר. ואני אומר: כן, לעזור לאחינו בצפון, כן! אבל לשכוח את העוול הנורא?! לא לצעוק בפה מלא שלא שכחנו?!
ביום השנה אנחנו מתאבלים ואומרים: את הפשע והחורבן הנורא-
לא נשכח ולא נסלח לעד!!!
בצל'א
יהודה.
תרבות
.
