פורום רפואת חרום (מד"א) (עמוד 34)

שלא תהיה לך בעיה להצטרף.

לגבי התשלום וזה- אני יודעת שאצלי במרחב החליטו שקורס מתנדבים יעלה כמו קורס עובדים- 2700 ש"ח, אבל תצטרך לדבר עם א. המתנדבים בתחנה שלך.

יש מרחבים שבהם התשלום עם התחייבות להתנדבות ממושכת הוא  כ-שלוש מאות ש"ח (דמי רצינות) ויש (או רובם) המחיר הוא 2700 מחיר מלא

כי אני הוצאתי ב2008 ואמרו לי שלמי שהוציא אחרי 2007 תהיה בעיה בגלל ההמרה של הרשיונות [אפשר לנהוג על 3.5 טון ולא עד 4 טון]

לפחות אני מנסים לדאוג לי להנחה משמעותית או לתשלום של הג'.

אחד היחידים במד"א שאינו מושחת..

ובחצי רצינות גם- כל עוד זה יומיים שלושה,אחרי פעילות מאומצת או חבלה,בסדר. תבדקי שזה לא כאב שמעיר אותך בלילה/מתמשך יותר מדי.

ובחייאת, הכי מוסמכים פה זה חובשים (ואולי איזה פראמדיק צבאי )..את לא באמת רוצה להיות תלויה בדעתם המקצוענית,מבלי לזלזל כמובן..

(אל תתעלפי, אפשר תרגום? נתקעת עלי עם הדבר שאני הכי לא יודעת בעולם= אנגלית.)

תפקידנו ממש לא להרגיע מי שחושש. אנחנו לא רופאים וגם לא ממש רוצים להיות..יש סוג כאבים שכדאי לבדוק אצל רופא ויש תלונות שמספיק לשתות תה ויהיה בסדר..

שבוע טוב ורק בריאות.

כל הכבוד לך, את כל החיים כאן, ובכל שרשור את נמצאת.

ואם את כבר כאן, יש לי שאלה-

מאיזה גיל מותר להתנדב?

וזה הגיוני שילדה בת 12 ומשהו (קרוב ל-13) תדע קורס 24 שעות?

אני לא ממש מוסמכת להגיד למישהו שאין לו סרטן, אבל כן נתקלתי ב[די הרבה] מקרים שלאנשים היה פשוט משעמם באמצע הלילה..

לשאלתך, מותר להתנדב מגיל 15, לאחר שעוברים בהצלחה קורס 60.

בהצלחה )

אין לי "ורעיתו"..לא חושבת שזה למתנדבי נוער..

למרות שדווקה נשמע נחמד. אבל לא רוצה להופיע ולהיות ממש חצופה..מישהו יודע איך לברר את העניין?

כי מי שארגן את זה שנה שעברה עכשיו בצבא

ככל הנראה בסביבות פורים תהיה מסיבה נפרדת (אם אכן יצליחו להרים אותה).

אני מקווה שהשנה הזאת תהיה היענות גדולה יותר מצד המתנדבים, כי שנה שעברה לא באו הרבה

ואם לא יגיעו, מד"א לא יסכימו להמשיך עם זה...

יש לי לימודים, אני מדריכה ואני ממש רוצה להתנדב במד"א.
איך בכלל אפשר לשלב הכל??

יש לי המון שאלות לגבי ההתנדבות, אשמח אם מישהו יוכל לעזור בשיחה אישית

למד"א הקב"ה גילגל אותי אחר כך כבר ברוב טובו וחסדו

אי אפשר הכל ביחד. משהו נדחק לפינה..וחבל שזה יהיה הלימודים/ההדרכה..

התנדבתי במד"א (רמת השרון) לתקופה של חצי שנה. זה היה במסגרת מחוייבות אישית אך ייתכן ומציעים זאת גם לקהל הרחב...

צריך לקחת בחשבון שהם מבזבזים זמן ומשאבים באימון אנשים ולכן מן הסתם יש להם פחות רצון לקבל אנשים לטווח קצר.

ולמה כולם מדברים על המבחן חתך הזה ורק לי לא היה? זה רק למע"רים? או רק באזורים מסויימים?

כשאני עשיתי ראיון בזמנו שאלו אותי אם אני מוכנה להתחייב לשנתיים,2 משמרות בחודש [תחנת ת"א אם זה משנה].

היום, שנה אחרי הקורס ,אני יכולה לספור על אצבעות כף יד אחת את החבר'ה מהקורס שלי שממשיכים להתנדב.

אני יכולה להגיד לך שבמדא מודעים לעניין הזה ובכ"מ אף אחד לא מצמיד לך אקדח לרקה ומכריח אותך לבוא [יש חבר'ה מהקורס שלי שלא התנדבו אפילו פעם אחת]

בתחנה שלי לא מוכנים לחדש חברות למי שלא עמד בתנאי ההתנדבות, אלא אם יעבור מבחן.

בהצלחה

קודם כל,שנדע בשורות טובות וקריאות משמחות בלבד עד בלי די..

שנית, המציאות היא, שרמת הסיוע שאת יכולה לתת בתור מתנדבת נוער (וגם אני בתור חובשת כמובן.) אינה בשמיים. ואת צריכה לדעת את זה ולקבל זאת בהבנה.. כמו שגם אם ממש ארצה לא יתנו לי לעשות אינטובציה כי זה מה שנקבע כך גם הוחלט שמתנדבי נוער לא יגיעו לזירות פח"ע לא עלינו..

תמיד יש את הרגש של "יכולתי" ואת המצפון. אבל כחלק מהעבודה שלנו צריך לזכור שכלום לא תלוי בנו, והרשות ניתנה לנו לעזור ואולי בפעמים אחדות ומיוחדות לרפא..לא יותר מזה.

אשרייך, המשיכי לעשות חיל. שבת שלום.

בס"ד
את כותבת בעצמך שאפילו בלי שהיית שם היו לך סיוטים...

הסיוטים היו על כך שלא הייתי שם. לא על המקרה עצמו בכלל...אפילו לא טיפה של דם או משהו..הייתי במקרים בעבר. הכאב והפחד נבעו מחוסר אונים, לא ממראות קשים..ותודה- "כתמר יפרח"..

תודה על הייבוש.

בס"ד

יש את זה בעיקר בבתי חולים שמגדירים את עצמם דתיים (כמו- מעייני הישועה, ביקור חולים , לניאדו וכד')

אגב:

למי שלא הבין באותה קומה (חמישית) נפטר מישהו ועוד לא פינו אותו מהמחלקה ולכן לכהנים אסור להכנס לשם,

אז יש את האזהרה הזו כדי שלא יכנסו ויטמאו....

רק לפרוטוקול ידעתי את זה לבד

אז אני ניצחתי בכלל  

פשש לא יצא לי לראות את זה אף פעם

סתם..ב"הצלחה!!

אתה מוזמן להצטרף אלינו פה לפרום...

בהצלחה רבה!

שפוך.... 

אני לא יודעת אם אתה ירושלמי או לא, אז אם לא-
זה קצת בעיה להגיע למשמרות שישי בירושלים, כי הן מאוד עמוסות...

תדברו עם האחמ"שים ותבדקו שיש מקום.

חוצמזה, אם אתם לא מירושלים אתם צריכים להביא אישור מהאחראי מתנדבים שלכם שמסכים לכם להתנדב בגזרה אחרת...

חצאית ארוכה ונוחה לא מהווה בעייה הן בנוחות והן בצניעות.

ב"הצלחה צדקת! שמרי על עצמך..

עוד לא

צינון ברקע? 

שותה יפה?

ידוע עבר של מיגרנות?

הייתי קצת מצוננת, סוג של חולה אבל בכאילו- כי הרגשתי מעולה ועשיתי הכל רגיל ולא היה לי חום לכן הדחקתי את זה, אמרתי בטח סתם קשור לזה ויעבור. אבל נראה לי שהכאבי ראש התחילו עוד לפני כן וממשיכים גם עכשיו.

ואין לי שום עבר של מגרנות, לכן זה מוזר לי.

כגון מופיע בבוקר ונעלם בערב?

כואב לך כשאת מורידה את הראש כלפי מטה?

{מי מהמומחים פה כבר יודע לאן אני חותרת?}

נהיה יותר תכוף באופן כללי.

לא כואב דווקא בהורדת הראש כלפי מטה.

מיגרנה{תתחדשי}, ירידה פתאומית בלחץ דם, בעיות הקשורות בתזונה. בדקי את זה. 

דבר נוסף-גם לידע כללי: אם כאבים מעירים אותך מהשינה-לבדוק ומהר.

רק בריאות והרגשה טובה

ישנת טוב בלילות האחרונים?

אכלת טוב?

תודה לכם..!

כמו כן, קבעי תור לנוירולוג או רופא משפחה בהקדם.

בשבילנו אולי זה מגה קוד, בשבילך זה איכות החיים שלך.

מעצבנים..

רק למקרים דחופים יוצאים

של הכאבים בזרת שמאל מאתמול, יתחיל לפנות לכיוון בלינסון או אפילו רק עד מחסום אורנית לחבירה (כי הלבן בשביתה), ובאותו הזמן יהייה ת.ד קשה, או החייאה ביישוב אחר? הרי הוא תפוס כי הוא חייב לפנות...

אבל צריך למחות בצורה משמעותית שמד"א יבינו שאם לא אנחנו לא יהיה מישהו אחר שיעשה את העבודה

אני הודעתי שאינני מגיע יותר למשמרות. אבל לא לצאת למקרים באזור הכפרי בו אנו גרים? זו כבר סכנת נפשות של ממש!

זוהי אחריותם המלאה לסכנת חיים הזאת.

זו לא שאלה לכוננים השובתים.

כוננות ביישובים מצילה חיים.

יש לנו את הפריווליגיה לא להגיע למשמרות.

ולכן, את השאלה הזו אני שואל את הכוננים שהחליטו לסכן חיי אדם ולא לצאת למקרים "רגילים" בישוב, ובכך לתפוס ניידת טיפול נמרץ.

ואם בדיוק אתה בייביסיטר על הבן שלך? ברור שאתה לא חייב לצאת.

אין חולק על זה שכוננות בישוב מצילה חיים.

אבל!! לפעמים ע"מ לעזור לחולים שלנו אנחנו צריכים לשבות. יש גבול לחוצפה שעברה כל גבולות. אתה שואל מה הגבול שאנחנו צריכים לעשות? זו שאלה טובה שאכן גם ראוי להתייעץ איתה עם רב שמבין בנושא, כי בכל זאת זה פיקוח נפש.

בקשר ל"לתפוס נט"ן" למקרה לבן מעפן. בנושא זה אשתף אותך בדיון ששאלתי כמה שהצוות שלי על מקרה שהיה לנו דיי מזמן.

אמצע הלילה, שבת. יוצא ביפר לאמב' הישובי על אלימות פציעה קלה במרחק 40 דק' נסיעה דחופה(!), במקביל מוציאים אט"ן (בלילה אט"ן אדומים הוא גם לבן). לא משנה מה קרה שם ומי יצא. אני שאלתי- אם לא היינו יוצאים (כי לא היה בא לנו -לצורך העיניין) והיינו תופסים את האט"ן(אגב, לרוב האט"ן הזה הוא האמב' היחיד במעלה אדומים והאזור, גם כלבן) . האם זה בעייתי וזה צריך להיות על מצפוננו שעכשיו "תפסנו אט"ן"?

שאלתי וקבילתי מכל הצוות תשובות דיי ברורות. אתה לא אמור לעשות חישובים של מה יקרה אח"כ. תעשה מה שאתה חושב ומה שאתה יכול. באותה מידה שלא היינו שואלים אם לצאת לשם כי אולי אח"כ יהיה מקרה בתוך הישוב..

לכן גם פה, אינני חושב שזה צריך להיות שיקול שלנו אם "תפסנו נט"ן" או לא.

אותו סיפור לגבי שביתת הרופאים.

מה, אין להם חיים?

שידאגו קודם לחיים של הרופאים  ואח"כ הם יהיו מוכנים להיות הפייטרים כדי להציל גם את האחרים...

הכל הולך סביב אותו עיקרון.

אם תפסיקו להתנדב בגלל זה ותדרשו כסף אולי זה יזיז להם משהו.

גם רופא בכיר שיושב בבית וכונן מקבל כסף על כוננות, גם אחות כוננית במחלקה מקבלת כסף על זה שהיא יושבת בבית. 

לכן- גם לכם מותר לשבות ולדרוש כסף על כוננות ולא צריך להתנדב כשזה נוגד חלק מהעקרונות שלך.

תאמין לי שמד"א יודעים להעסיק כוננים בכסף כאשר אין להם מספיק מתנדבים.

(פשוט ביישןבים יש יותר מידי אנשים טובים-"דוסים" שהצלת חיים מספיק חשובה להם כדי להתנדב-צדיקים על חשבון עצמם)

אתה שובת מההתנדבות שלך להתנדב בניגוד לעקרונות.

אבל בגלל שהצלת חיים זה חשוב, אתה מוכן לעבוד בזה כמו שאר אנשי העולם השפוי.

אם תפנה את המחאה לכסף תאבד את המחאה על ההחלפה של האמבולנס..

ויחשבו שאתה רודף בצע ולא רודף אחרי העקרונות שלך, הרי גם אם ישלמו לך כסף אתה לא תרצה להיות כונן כי האמבולנסים נוגדים את מה שאתה מאמין, טובף לא נוגדים פשוט לא הולכים בקנה אחד עם מה שאתה חושב..

זה רק בשביל לעבור את הביקורת של הצלב האדום.
אם תשימו לב הגג של האמבולנס נשאר אותו דבר.

לא שאני מסכים אם הדבר שהם עשו לפי דעתי הם חוצפנים גדולים.

בטוח שאת לא רגישה לפרי הזה?

לעיתים אחרי שמקיאים יש תחושה לא נעימה בגרון בגלל התרחבות האזור, יעבור תוך שעה לערך..

אם הקושי בנשימה מחריף-לפנות לרופא כמובן.

(דבריי אינם תחליף לרופא) 

הרבה בריאות

ותירגעי. דבר ראשון...

יש לך קושי מציאותי בנשימה? אם כן, חייגי 101 והזמיני אמבולנס, או לכי במיידית לבדיקת רופא בטר"מ.

אם זו רק תחושה, תירגעי. קחי נשימות עמוקות, והכל יהייה בסדר.

בקשר להקאה, הקאת? זה אומר שזה כבר לא בתוכך, והכל טוב. אם עדיין יש טעם רע בפה, תנסי למצוץ סוכריה/ללעוס מסטייק/פלח לימון. וזה יעביר לך אותו.

תרגישי טוב!

אבל אני לא רואה את זה כדבר רע, אלא כדרך להתמודד עם המצב.

תראה, לכל אחד הדרך שלו להתמודד עם סיטואציות מסויימות. יש אנשים שבוכים, יש אנשים שמדברים על מה שהם ראו או על האנשים שהם לא הצליחו להציל , יש כאלה ששותקים ויש כאלה שמתבדחים [מודה, אני שייכת לאלה].

אני פשוט חושבת שזה מנגנון הגנה, פשוט מאד. אם תתחבר רגשית לכל מטופל ותבכה אחרי כל החייאה לא מוצלחת- לא תצא מזה.

הוא פשוט מפנה את מקומו לזמן מה, זז הצידה כשצריך. שומר על הבריאות הנפשית שלנו בדרכו שלו.

נכון שלאט לאט מתרגלים לראות דברים קשים, אנשים מתים וכל הבררע, אך כשעומדים מול מקרה כזה שמים את הרגש בצד כי זה לא הזמן ולא המקום.

כששואלים אותי איך אני יכולה וכל זה, ו "מה אין לך רגש??" אני תמיד עונה שיש לי רגש. ולפעמים דווקא בגלל שהוא חזק יותר משל אנשים אחרים, אני מצליחה להפריד..

טוב , דעתי היא שהרגש לא נפגע. זה מלמד אותך להתמודד עם מראת קשים. אני לא יודע אם זה טוב בשביל כל אחד אבל אותי זה ביגר ואני לא חושב שנפגע לי משהו ברגש.

(פעם אחרי משמרת עם 2 החייאות לא מוצלחות ממש הרגשתי רע והיה לי קשה אבל א"כ עוברים הלאה)..