בס"ד
תנסה לחפש בעצמך נקודות טובות ומהם תשמח בעצמך ובחיים ותשמח לקום.
כמובן שקל לי להגיד לך את זה לא אמרתי שאני מצליח ליישם את זה אבל יש סיכוי שזה יעזור.
"
למה חשוב לקום בבוקר
תובנות חדשות שנותנות עוצמה לקום בבוקר.
בדף זה אנו נדון 'למה חשוב לקום בבוקר' שבעצם זה מה שיפתור לנו את הבעיות המהותיות שראינו במאמר 1 (תחת הכותרת למה אנחנו לא קמים בבוקר), שהם המפריעות העיקריות שלנו בקימה בבוקר.
על כל פיסקה אם יש לך עליה שאלות תעתיק את הפיסקא תכנס לתגובות ותכניס ביחד עם הפיסקא את השאלות ונשמח לענות לך תשובות.
דף זה הוא אותו מחבר של מאמר 1 שתחת הכותרת 'למה לא קמים בבוקר'.
אכן יש מקום לדון ולהעמיק עד שמגיעים להבנה שהתפילה שלי רצויה והאהובה לפני ה', והוא מחכה ומשתוקק לה, יש מקום להפנים מה כוחה של התפילה ומה משמעותה ולחזק את הרצונות בתחום הזה, מי שרוצה יכול לעשות את זה ע"י ספרים שונים כגון: ברומו של עולם של הרב לוגאסי, ועוד כל מיני ספרים, אבל אנחנו נתמקד על התובנות החסרות לנו בעניין של הקימה בבוקר.
אני באופן אישי עבדתי על הקימה בבוקר תקופה ארוכה מאד, דווקא משום שההפנמה של התובנות לוקחת זמן ודורשת בירור רציני ומעמיק מבלי לוותר.
ראשית לפני שניגש לתקן את התובנות שלנו קודם כל עלינו לדעת שלא דנים עם היצר הרע במטה, קודם כל תקום לתפילה ואחרי זה תדון עם היצר הרע, ברגע שאתה מנהל איתו דיון אפי' לשניה וחצי הוא יכול לתת לך אינספור טיעונים כגון: "עד שאני אגיע הם כבר יתחילו את התפילה אז בוא נמשיך לישון" "הלכתי לישון אתמול מאוחר וצריך ללמוד עם החברותא ברעננות..." (כן בטח..). "בכל מקרה אני לא מכוון בפסוק ראשון של "שמע" וברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה כך שאני בכל מקרה לא יוצא ידי חובה" (ידוע ביהדות שיש מינימום שאדם צריך לכוון בתפילה שלו שזה בפסוק ראשון של קריאת שמע שזה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וכן בברכה ראשונה של תפילת העמידה שהיא ברכת 'אבות'.) "אני עצוב עכשיו ואם אני אישן זה ישמח אותי" (תאמינו או לא הוא אמר לי את זה). עם טיעונים אלו אפשר להתמודד אחרי המניין של שחרית עם עוגה טובה ונס קפה, ובשום פנים ואופן לא על הבוקר במגרש משחקים של היצר הרע שהיא "המיטה".
מענה לבעיות (טכניות/) מהותיות
לגבי הבעיה המהותית מס' 1: "אני לא מבין בכלל מה המשמעות של התפילה? אני מרגיש שאני סתם מדקלם טקסט ומסמן v" ", כי ככה דתיים עושים... אז אין לי כח בכלל להתמודד ולקום"
כנגד התובנה הזאת יש תובנות אחרות שיכולות להועיל, המקורות שלהם כתובים בהמשך.
- א. הרי השאלה הפשוטה היא מה ה' רוצה, מה רצון ה'? וקשה לומר שרצון ה' הוא שאמשיך לישון... אם זה עוד לא סיפק את היצה"ר (יצר הרע) צריך להסביר לו שאם נקום אז כל היום יראה טוב, כל הלימוד, ואם נקום מאוחר כל היום יראה בטטה והדברים ידועים, חוץ מזה אפשר להספיק לחטוף קדיש, קדושה, ברכו, ס"ת, וכו' - עצם זה שהיצה"ר כ"כ נלחם על עניין התפילה, הראייה לכך שהתפילה שלי מאד חשובה ומשמעותית לה' יתברך.
- אנחנו נקראים בנים לה' אלוקינו כמו שכתוב מפורש בתנ"ך (דברים יד, א): בנים אתם לה' אלוקיכם וכל אחד בתור אבא יודע שאין לו שמחה יותר גדולה מאשר הבן שלו מתחנן שהוא יביא לו משהו, או שהוא בוכה, או שהוא מוציא איזה מילה מהפה, אפ' חצי מילה, כמה שמחה יש לו, כך אצל ה' יתברך אנחנו נקראים בנים לה' ולמה הפסוק בא והדגיש את זה משום שהיינו חושבים הרי אלוקים הוא כ"כ נשגב מאיתנו מה לו ולנו, הוא בכלל לא מתייחס אלינו, ובשביל שלא נחשוב כך כותב אלוקים בתורה שאנחנו בנים שלו, ועכשיו ברור שה' שמח מכל דיבור שאנחנו אומרים לו ומדברים איתו, מתייחסים אליו.
- אני מאמין שה' שמח בתפילתי, וזה עושה לו נחת רוח, אבל אני לא מבין מה המשמעות שה' שמח? כלומר, באופן פשוט מי לא רוצה לשמח את ה'? אבל האם הרצון הזה כ"כ חזק עד כדי כך שזה יגרום לי להתגבר על היצה"ר בבוקר בזמנים קשים? גם כשזכרתי שאם אקום אשמח את ה', זה עדיין לא נתן לי דחיפה לקום, בסוף קמתי בנס כי ה' חמל עלי, אבל הנקודה הזאת תוקעת אותי, כי אם היו מבטיחים לי 200 שקל אם אקום, הייתי מבין בדיוק מה המשמעות, וזה היה דוחף אותי קדימה, אבל מה שלא ברור לי זה מה המשמעות שה' שמח?
- תשובה: יש ג' רבדים באדם, נפש רוח ונשמה, הנשמה כוספת ומשתוקקת תמיד להדבק ולחזור לאביה ולצור מחצבתה (למקור שלה), וממילא מבחינתה עצם השאלה "מה המשמעות שה' ישמח" לא רלוונטית משום שזו הטבעיות שלה וזה הרצון הפשוט שלה לשמח את ה', כמו בת מלך שאוהבת את אבא שלה בטבעיות בלי כל סיבה, אלא שבד"כ היא שקטה ולא מורגשת, והצדדים הדומיננטיים באדם הם הנפש והרוח, לרוח אין בעיה לשמח את ה' אבל זה לא העניין שלה, כלומר מבחינתה נחמד שה' ישמח, אבל היא כביכול "לא בלחץ" מזה, אבל לנפש, למרות שזה קצת מרכך אותה לעבוד על מנת לשמח, לה בכלל אין עניין להשקיע בזה והיא לא מבינה מה המשמעות, ובטח שלא תקבל תעצומות בעבודה מזה שהיא יודעת שזה משמח את ה', ואולם עצם הידיעה שהנשמה כן רוצה, יכולה לפעמים לשכנע את הנפש, אדם יכול להגיד לעצמו נכון אין לי כח אבל כמה הנשמה שבקרבי רוצה בזה, ואיך אני יכול להיות ככה מנותק מהנשמה שלי ומהעצמיות שלי ?!, וזה כן יכול לדחוף קצת.
- שכדי להגיע לאדם חשוב צריך הרבה זמן לחכות עד שנכנסים, וגם אז זה רק לקצת מאד זמן, אז איך הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים אפשר לדבר איתו בכל עת ובכל שעה? התשובה פשוטה שמשום ש"בנים אתם לה' אלוקיכם" אז כשם שבן של מלך לא צריך לחכות חודשים כדי להגיע אל המלך, כך גם אנחנו בנים של ה' וכמשל של הבעל שם טוב (שם של רב שהיה חי לפני 250 שנה) שאפ' יכול למשוך לו בזקן וכו'.
- קימה בבוקר בזמן פותחת את כל היום כמו שצריך, היא בונה אצל האדם יציבות ויכולת התמדה בכוונה בתפילה, היא מוסיפה לו המון שעות של לימוד והיא משמחת אותו, חוסר הקימה שלי הוביל אותי המון פעמים ליאוש, עצבות, תסכול ועייפות, ביטול תורה, זלזול בתפילה, המון תפילות ללא פסוקי דזמרה ועוד הרבה נזקים. אם מפנימים זאת חזק, איך אפשר לא לקום? ההפנמה היא בשלב הדעת ראה בעמוד פתרונות (קישור)
- בלי להבין מה המשמעות שה' שמח בתפילה שלי, כשסוף סוף ב"ה אני מרגיש שיש לי בשביל מה לקום, אני שמח ב"ה בלימוד, ובסופו של יום אני מבסוט, בזה יש מספיק נתינת כח לקום.
- צריך לדעת שההרגל נעשה טבע, וככל שנוצר רצף של קימה בבוקר, למרות שיש התמודדות, זה בסדר גודל אחר, זה הרבה יותר קל, ויש הרבה יותר "מובן מאליו" בנפש שצריך לקום.
- המציאות האידיאלית מבחינתי היא לקום ברגע שאני שומע את השעון המעורר, ולא לתת לעצמי "עוד כמה דקות", זה ממש להקריב מחלבי ודמי, ממש, אי אפשר להתכחש לזה, שצריך לגייס לזה בבת אחת המון כוחות נפש, זה בחינה של מסירות נפש, אבל לאחר מעשה זה אני ממש משמח, לא רק ברובד של הסיפוק מזה שכן הצלחתי לקום, אלא באמת יש כזו שמחה שאתה יודע שזה מה שה' רוצה שתעשה, ועשית את מה שה' רוצה, שאתה חי כמו שצריך, זו עבודת ה', כי להיות מתוקן במשהו אין פירושו שלא תהיה לך יותר התמודדות איתו, אלא שתגיע למצב שכשיש לך התמודדות אתה מנצח בה, וכך אני עושה לה' נחת רוח.
- מדת הזריזות היא דבר כריתי וחשוב בכל הנושא הזה, משום שככה נחסך המון זמן, ככה גדל הערך של מה שאני עושה בעיני, וזה מעורר את השמחה האמיתית שיש לי בכך שאני קם לעוד יום של עבודת ה' (כמו שכתוב בתניא שהזריזות והשמחה קשורים זה בזה), יתירה מזאת בפשטות זה גם מעורר את האדם יותר (כמו שרבי נחמן אמר בתורה כ"א שטבע התנועות להוליד חום).
- הזוהר הקדוש כותב כאשר כופים את היצר הרע למטה אז הכבוד של ה' יתברך (אלוקים) עולה למעלה ולכן אם אדם קם בבוקר מתוך מאמץ בזה הוא מגלה את הכבוד של ה' בעולם, בעצם המעשה הזה הוא מפרסם לכולם שהוא עושה את רצון האלוקים ואז פתאום עוד אנשים מגלים את עבודת האלוקים, זה שאנשים שאין להם למה לקום או שקמים לעבודה פיזית ורואים אנשים שקמים מוקדם ומתאמצים בשביל תפילה זה אומר שיש פה משהו, לא יתכן שאנשים קמים סתם והולכים לאיזה בנין סתם יש פה תוכן פנימי, וכל זה קשור בקימה שלך בבוקר זה מעורר עוד אנשים לעבודת ה', וגם אם אף אחד לא רואה אותך המעשה משפיע רוחניות על העולם וזה עוזר לעוד אנשים להתעורר לה'.
לגבי הבעיה המהותית מס' 2: "אין לי בכלל סדר יום קבוע, ואין לי בשביל מה לקום, אני לא עושה כלום בחיים."
כנגד בעיה זו יש תובנות אחרות שיכולות לתקן אותה:
- מי שהוא שמח בתפילה שלו והוא יודע שיש לו תפקיד לשרת מלך, הוא יש לו למה לקום בבוקר, הוא הולך לשרת את המלך, ולכן כבר הבוקר תפוס ויש לו תחילת סדר יום, אמנם לגבי ההמשך אם אדם קם מוקדם כבר כל היום שלו יותר מסודר, הוא יכול לאכול בזמן, וללכת לעבוד בזמן, ולדבר עם הילדים והאישה בזמן, ולישון בזמן, הכל חלק הכל תלוי בבוקר, ובעצם זה לא בעיה, אלא א"כ הוא אינו יודע מה חשיבות התפילה ואז אין לו למה לקום ולכן הוא מתעכב לכל היום.
לגבי הבעיה המהותית מס' 3: "הדברים שאני עושה לא משמחים אותי, ואין לי כח אליהם, אני מעדיף להתכחש אליהם ולדחות אותם עד כמה שניתן".
- גם את זה אפשר לפתור אם יש לך את החשיבות שבגללה אנחנו קמים בבוקר שאנחנו הולכים לשרת מלך אז אתה כל כולך שמח ומתרגש, ואז אתה עושה הכל מתוך חשק, ואז אתה פשוט תרצה שהם יבואו כל הזמן ולא תרצה להתכחש אליהם.
לגבי הבעיה המהותית מס' 4: "אני מרגיש שאני רשע וצבוע כשאני קם לתפילה ומצטייר כאדם טוב, הרי יש לי נפילות בהתמודדויות גרועות, ועל מי אני עובד?"
- הבעיה פה היא עצבות, אני מרגיש בוגד בה' וממילא הכל בעצבות, ואת זה כבר לימדו אותנו רבותינו שיש דברים שבהם אני טוב ויש פחות, וכל דבר שקשה להתמודד איתו סימן שזה התיקון שלי, ולכן הוא כל פעם קופץ כי הוא רוצה ומבקש תיקון, ולכן דברים שאני מצליח בהם זה מצוין, אבל אין שום קשר לדברים אחרים שאני לא מצליח כי זה תיקון בנפרד, וזה לא אומר שאני בוגד בה' ח"ו אלא אני רוצה להתחזק בהכל ויש דברים שקשה לי בהם ויש פחות וצריך להיות שמח אפ' אם אני עושה קצת, והדברים הרעים לא מעידים מה אני באמת, וחשוב לזכור שה' לא שונא את הבנים שלו אפילו שהם עושים דברים לא טובים, (מי שחסר לו בענין הזה ש'ה' לא שונא אותנו לעולם' יש לנו מאמר לתת לו), ועוד ענין שאין עליה בלי ירידה וחייב לרדת בשביל שיהיה עליה, ראה באריכות את ספרי רבי נחמן בענין הזה אם אתה רוצה חיזוק בעניין תפנה אלינו.
כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר, הלכה א'. "כי כתוב בספרי רבינו שכשאדם מתחיל לחפש עצמו ורואה שהוא רחוק מאד מה', והוא מלא חטאים ופגמים הרבה, ונדמה לו שהוא רחוק מטוב, אזי הוא צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב, איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו?!, ואף שהוא רואה שגם מעט הטוב שעשה הוא מלא פצעים, כי מעורב בפסולת הרבה, אף על פי כן אי אפשר שאין בו איזה נקודה טובה על כל פנים... וע"י זה שהוא מוצא בעצמו דבר טוב הוא יוצא באמת מכף חובה ונכנס בכף זכות באמת, וע"י זה יכול לזכות לתשובה... וזה בחינת התעוררות השינה... אבל באמת האדם אסור לייאש עצמו, וצריך להתגבר להתעורר משנתו ע"י המעט טוב שמוצא בעצמו עדיין, וזהו "הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי" למה אני מתגבר ומתעורר משנתי, כי איני מייאש עצמי עדיין, כי ה' יסמכני..."
במילים שלנו: ע"י שאדם מוצא נקודות טובות בעצמו זה גורם לו להתעוררות משינה וממשיך לעבוד את ה', וזה גם יכול לעזור להתעוררות גשמית בבוקר שאדם יודע שיש לו דברים טובים בתוכו אז יש לו חשק לקום והוא לא אומר לעצמו שהוא לא יוצלח.
לגבי הבעיה המהותית מס' 5: "אני "לא יוצלח" כבר שנים שאני לא קם, ניסיתי כבר הרבה פעמים אין סיכוי שלי דבר כזה יכול להצליח"
- פה הבעיה היא יאוש, ויאוש נובע מתוך שלא מאמינים בה' שהוא יכול להוציא אותך מכל הנפילות גם מהכי גרועות, ולכן צריך לדעת שה' הוא הטוב הכי גדול והבא להיטהר מסייעים בידו, תמיד יש מצב לצאת מהדברים הלא טובים, אין דבר העומד בפני הרצון, תתחזק באמונה בה' תאמין שאפשר לצאת מזה אתה תצא מזה, ותמיד לוקח קצת זמן, כי רוצים לבחון את הרצון שלך אם הוא חזק או לא, וזה דומה למשל לשני שלדי רכב שאין הם כלום חוץ מברזל בתבנית רכב, ואת האחד התחילו לבנות ולשים לו רק גלגלים, עדין שניהם לא יכולים לנסוע אבל יש הבדל בינהם, ואחרי הוסיפו לו את כל הציוד רק שחסר דלק, עדין שניהם לא יכולים לנסוע אבל השני שווה יותר מהראשון כי זה שלם ורק בלי דלק והראשון הוא בלי כלום, אותו דבר פה לאט לאט מתקדמים ואם אתה לא מצליח אז תדע שאתה ממש בכיוון ואתה קרוב ליציאה, אבל אם תתיאש ותפסיק אתה תאבד חס ושלום את הכל, תקרא הרבה ספרים של רבי נחמן מברסלב, הוא מדבר על זה הרבה.
קצת מקורות על חשיבות ה'קימה בבוקר' מחז"ל (חכמינו זכרונם לברכה).
כל השמות האלו הם שמות של ספרים שכתבו גדולי הדורות של העם היהודי והם היו דבוקים לאלוקים וה' ציווה אותנו להידבק אליהם ולעשות מה שהם אומרים, והם כבר עברו את המסלול של העולם הזה והם יודעם לכוון אותנו איך ללכת, (הקטע הזה יכול לעזור מאד למי שיש לו אמונת חכמים ואם אין לו שיתחזק על זה שיברר על זה.)
ט"ז (טורי זהב) אורח חיים סימן א ס"ק א.
עיקר הגבורה כנגד היצה"ר שאמרו איזה גבור וכו' היא בבוקר, ואמר השולח ערוך "יתגבר כארי" כי טבע הארי אשר אין לו יראה משום בריה כמו שכתוב 'מקולם לא יחת וכו'' כן לא יעלה על האדם מורא יצרו אף שהוא תקיף ממנו.
במילים שלנו: אין לפחד מהיצר אפ' שהוא יותר חזק מאיתנו.
משנה ברורה סימן א ס"ק א
"ואף אם ישיאנו (יפתה אותו) יצרו בחורף לומר: איך תעמוד בבוקר?! כי הקור גדול! או ישיאנו בקיץ לומר: איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך?! יתגבר עליו, ואל ישמע לו, ויחשוב בנפשו, אלו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו, בוודאי שלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה צריך לקום בזריזות!!!."
במילים שלנו: לא יתפתה ליצר בחורף משום הקור ולא בקיץ משום החום אלא יחשוב אם הייתי משרת את ראש הממשלה לא הייתי מעיז לאחר והייתי זהיר וזריז, בוודאי אצל ה' יתברך אדון כל העולם.
תניא פכ"ז.
"הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם: לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח, ולהסיח דעתו לגמרי ממנו, ולדחותו בשתי ידים.
ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו אז כופה את היצר הרע והרוחות הרעות למטה ואז הכבוד של ה' יתברך (אלוקים) עולה למעלה וזה עושה לו נחת רוח גדולה (וכמו שכתבנו למעלה בשם ה'זהר' פרשת תרומה).
ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאכפיא לס"א תמיד (לכוף את הסטרא אחרא – צד האחר הרוחות רעות וכוחות הרע - למטה תמיד)... ולא עוד אלא אפי' בדברים המותרים לגמרי, כל מה שהאדם זובח יצרו אפי' שעה קלה ומתכוין לאכפיא לסטרא אחרא שבחלל השמאלי... אפי' בקצת , עולה הכבוד של ה' וקדושתו למעלה הרבה, ומקדושה זו נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'.
וזה מה שכתבו רבותינו זכרונם לברכה "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" אפילו שאין לו כוחות לצאת מהיצר הרע אבל הוא מתאמץ ועושה מה שהוא יכול ויש לו רצון גדול לעשות את רצון ה' ולהתגבר על היצר הרע, משמים יתנו לו כוחות לשבר ולהכניע את היצר הרע, אמנם בוודאי שיהיו לו ניסיונות.
במילים שלנו: כל כיפוף הכי קטן של כוחות הטומאה והרוע מעלים את הכוח של הכוחות הטובים עוד ועוד.
(למי שלא יודע זה לא שהם כביכול שולטים על ה' ח"ו, אלא ה' רצה שיהיה מציאות כזאת של טוב ורע והוא נתן את השליטה גם לכוחות הרע שיוכלו להסתיר על הטוב אבל לא להכניע ח"ו, אלא רק להסתיר, וכל זה בשביל שאנחנו נראה שע"י המעשים שלנו יש כוחות רעים שעושים דברים לא טובים.)
אגרת התשובה לרבינו יונה, דרוש הראשון.
"וחייב אדם להשכים לבית הכנסת, ואמרו חז"ל כל המשכים ומעריב לבית הכנסת מאריך ימים, ועוד אמרו הנמנה מעשרה ראשונים , נטל שכר כנגד כולם, וההולך בוקר וערב לבית הכנסת בעוה"ז, זוכה לעשות כן בבית המקדש, שנאמר 'אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה', והאוהב לילך לבית הכנסת, אוהב להקב"ה, שנאמר 'מה ידידות משכנותיך ה' צבאות' ".
במילים שלנו: יש חובה לקום לבית הכנסת ועוד יש כמה מתנות שמי שהולך לבית הכנסת מוקדם מקבל: 1. מאריך ימים 2. מי שהוא מעשרה ראשונים הוא מקבל תוספת שכר כנגד כל מי שבא לבית הכנסת אחריו (ולא שהם לא מקבלים אלא הוא מקבל תוספת חוץ ממה שהם מקבלים)
יערות דבש (רבי יהונתן אייבשיץ) דרוש י"ח.
"ודאי עיקר הלימוד שאברהם תיקן תפילת שחרית, מפשטיה דקרא "וישכם אברהם בבוקר" והיינו שהתפלל... על כרחך מוכח הפירוש דזריזין מקדימין אינו אלא מצפרא..."
במילים שלנו: מאיפו לומדים שאברהם תיקן שחרית מהפסוק וישכם אברהם בבוקר, והשכמה זה לשון של קימה מוקדמת וזריזה, ולכן רואים שצריך זריזות וקימה מוקדמת בבוקר.
מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן יא
"ר' יוסי בן חלפתא אומר עתים הם לתפלה, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה.."
במילים שלנו: שעה של התפילה היא עת רצון ולכן יש ענין מיוחד לקום מוקדם לתפילה.
מנורת המאור פרק ב.
"ואע"פ שישראל בגלות הקב"ה מצוי ביניהם ומקדים לבית הכנסת ואומר שובו בנים שובבים.
לפיכך צריך אדם להשכים לבית הכנסת, שישתדל שיהיה מעשרה הראשונים. שכל הנמנה מעשרה ראשונים, ובאו אחריו כמה בני אדם להתפלל, הוא נוטל שכר כנגד כלם. והעשירי נוטל שכר כנגד הט' כלם. על כן ישתדל אדם שימנה מעשרה ראשונים ולהתפלל תמיד עם הצבור.."
במילים שלנו: ה' מצוי בבית הכנסת מאז חורבן בית המקדש לכן צריך לקום מוקדם בבוקר, להקביל פני המלך, שאם יבוא ולא יראה אותם זה ממש לא נעים.
אם יש לך שאלות על זה נשמח עם תשאל אותנו אפשר למטה בתגובות תציין מאיזה קטע, על מה מדובר.
קצת מקורות על עניין הזריזות
שפת אמת שמות פרשת זכור
"כל מעשה שנעשה בזריזות הוא דבר של קיימא. וזהו 'ואתה תצוה' שיכניס מדת זריזות בלב בני ישראל. כי זריזות מביא לידי חסידות. ועמלק ימח שמו וזכרו רצה ליקח מדת הזריזות מבני ישראל...ועיקר הזריזות בא על ידי השמחה שאדם זוכר כמה מעשיו מגיעים עד לשמים. והאמת כי ההכנעה הוא עצה לזה. [כאשר הגיד מו"ז ז"ל בשם הרבי מלובלין ז"ל כי שמחה והכנעה מדה אחת היא]. וע"י שאדם מבין שמרוחק הוא מן האמת. ואעפ"כ זוכה להתקרב להשי"ת בכל עת. זה נותן לו כח ועוז.."
במילים שלנו: דבר שנעשה בזריזות הוא מתקיים, וזריזות באה ע"י שמחה שאדם זוכר שמעשיו עושים רושם בשמים ומשמחים את ה'.
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן כ.
"בענין מדת הזריזות לענין שכיבה וקימה הוא ראש וראשון בעבודת השי"ת, ומדה זו עם מדת השמחה וחיות הק' הם תרי רעין דלא מתפרשין, (שתי חברים שלא נפרדים) הזריז והשקדן לבסוף יבא לרוב ההשגות אעפ"י שאינו ברוך בכשרונות מיוחדים, העצלות והעצבות הם שני שונאים הגדולים של עבודת אלקינו, מי שהוא זריז ושמח, מלחמת היצה"ר אצלו קלה פי כמה ממי שיש לו נטיה לעצבות או עצלות..."
במילים שלנו: מידה הראשונה בעבודת ה' היא הזריזות כי בלי זה אי אפשר לעבוד את ה', ומי שזריז יהיה לו הרבה השגים וכן מלחמת היצר תהיה אצלו מאד קלה.
אורחות צדיקים שער הזריזות.
"הזריזות היא מעלה גדולה לתורה ולמצוות, וגם לענין תקנת העולם הזה, והיא מידת הצדיקים לעבודת הבורא, יתברך. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: זריזין מקדימים למצוות...ואתה צריך לדעת כי מידת הזריזות היא תחילה לכל המידות, ואל יחשוב: עוד היום גדול והשנה גדולה... 'אמר רבי פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות... רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב' בוא וראה, כמה גדול כח הזריזות שמביאה לידי המידות הללו! לכן יהא אדם זהיר וזריז לכל המצוות, לרוץ אל הספר, להשכים ולהעריב. מידת הזריזות היא תכשיט לכל המידות והיא מתקנת כולן. ועתה יש לך להזכיר דברים הנוהגים תמיד בני אדם להתעצל בהם... גם צריך לקום ממטתו להעביר תנומה מעפעפיו ולהשכים ללמוד תורה. וצריך זריזות לפרוש ממעשיו הגרועים, כגון הקנאה והשנאה והרהורי נשים, כל אלה צריכים זריזות גדולה ביותר, להטות כל המחשבות אחר רצון הבורא, יתברך.."
במילים שלנו: הזריזות היא מפתח לכל המעלות הטובות וכן לביאת המשיח, וכל מי שרוצה לקנות את המידות הטובות יקנה תחילה את הזריזות.
מאור ושמש במדבר פרשת מסעי
"הנה היצר הרע כשמתעה את האדם מדרך הטוב חלילה בתחילה משים בלבו של אדם עצלות, ואם האדם לא יתגבר עליו בכל כוחו להיות זריז - מתוך שהוא מתעצל לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, מתוך כך הוא בא לידי ביטול תורה, ומתוך שאינו עוסק בתורה - הוא בא לידי תאוות רעות חלילה. על כן העיקר הוא להתגבר על יצרו צריך האדם לעשות כל מגמתו ולראות שיבוא לידי מידת הזריזות, ומתוך כך הוא מזדרז את עצמו לעסוק בתורה, והתורה מלמדו להיזהר מתאוות רעות וממעשים רעים"
במילים שלנו: מידת העצלות היא מביאה לכל התאוות הרעות, שמתוך שמתעצל אינו לומד תורה ומתוך שאינו לומד בא לידי תאוות רעות.
רלב"ג משלי פרק ו
"ראוי לאדם להרחיק העצלה ורבוי השינה והשכיבה כמשפט העצל כי זה ממה שימנעהו מהשגת שום שלימות, גם די טרפו לא ישיג אבל ראוי לו שינהג בזריזות לקנות המעלה והטרף בעת אשר תמצא ידו וישלם לו זה הזריזות בהתרחקו מהשינה לפי מה שאפשר לו..."
במילים שלנו: מי שהוא עצל גם את המינימום שהיה יכול להשיג בקלות, אינו יכול להשיג.
פרקי משה על אבות פרק ד
"...והזהיר על הזריזות במצות אחר שכלל בן זומא הדרך הכוללת ילכו בה, ואמר שיהא רץ אפילו למצוה קלה בזריזות גדול, לפי שבהיותו רץ למצוה אחת, אפי' שתהא קלה, נמשכת אחרת לה, והרי הוא כאלו רץ למצות רבות, כי אותה האחרת גוררת אחרת, באופן שבהיותו רץ למצוה אחת הוא רץ למצוות רבות. וז"א שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וזהו טעם שראוי שירוץ למצוה אף שתהיה קלה, מאחר שהוא כאלו רץ למצות רבות כנז'..."
במילים שלנו: כתוב במסכת אבות שמצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עבירה, ולכן בעל המשנה כתב לרוץ אפילו למצווה קלה, שמתוך כך ירוץ לכל המצוות, שהראשונה היתה בזריזות והרי מצווה גוררת מצווה ולכן הכל יהיה בזריזות.
פרי צדיק שמות פרשת יתרו
"על זה נאמר ויסעו מרפידים לומר שההפקרות הזה אינו דבר כבד כל כך מיד שנסעו מרפידים שמורה ריפוי ידים מדברי תורה, ונתנו לבם לזרז עצמם ולבם לבקש רצון ה' יתברך הבא ליטהר מסייעין אותו ובפתיחת פתח כחודה של מחט הקב"ה פותח פתחים שעגלות וקרוניות נכנסות בו ועל כן מיד יכולים לבוא למדבר סיני שהוא ההפקרות לקבלת התורה. ולכן צריך ראשית ליסע מריפוי ידים שהוא העצלות ולהתגבר בכח הזריזות לבל ישים לבו לכל מניעות מדומות שהם באים מחמת עצלות וכשיתרחק מן העצלות ילבש רוח חשק חדש לדברי תורה..."
במילים שלנו: אדם שמסלק העצלות ממנו ובא לידי זריזות הוא פותח פתחים גדולים לקדושה, וצריך שירצה את הדבר הטוב.
תניא פרק כו.
"ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כ"א בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם"
במילים שלנו: מי שהוא עצל גם אם הוא יהיה חזק מאד הוא יפסיד בקרב, כך הוא במלחמת היצר צריך להיות בזריזות איתו.
לסיכום : (הצעה טובה תקרא את המשפטים הבאים בפה מלא)
- אין לפחד מהיצר אפ' שהוא יותר חזק מאיתנו.
- לא יתפתה ליצר בחורף משום הקור ולא בקיץ משום החום אלא יחשוב אם הייתי משרת את ראש הממשלה לא הייתי מעיז לאחר והייתי זהיר וזריז, בוודאי אצל ה' יתברך אדון כל העולם.
- כל כיפוף הכי קטן של כוחות הטומאה והרוע מעלים את הכוח של הכוחות הטובים עוד ועוד.
- התעוררות משינה היא גם בחינה כללית בחיי האדם ואינה רק בבוקר אלא ע"י שאדם מוצא נקודות טובות בעצמו זה גורם לו להתעוררות משינה וממשיך לעבוד את ה', אבל זה גם יכול לעזור להתעוררות גשמית בבוקר שאדם יודע שיש לו דברים טובים בתוכו אז יש לו חשק לקום והוא לא אומר לעצמו שהוא לא יוצלח.
- יש חובה לקום לבית הכנסת ועוד יש כמה מתנות שמי שהולך לבית הכנסת מוקדם מקבל: 1. מאריך ימים 2. מי שהוא מעשרה ראשונים הוא מקבל תוספת שכר כנגד כל מי שבא לבית הכנסת אחריו (ולא שהם לא מקבלים אלא הוא מקבל תוספת חוץ ממה שהם מקבלים)
- מאיפו לומדים שאברהם תיקן שחרית מהפסוק וישכם אברהם בבוקר, והשכמה זה לשון של קימה מוקדמת וזריזה, ולכן רואים שצריך זריזות וקימה מוקדמת בבוקר.
- שעה של התפילה היא עת רצון ולכן יש ענין מיוחד לקום מוקדם לתפילה שזמנה היא עד ארבע שעות מתחילת היום שזה "נץ החמה" ושעת רצון הגדולה היא בעלות השחר ובנץ החמה.
- ה' מצוי בבית הכנסת מאז חורבן בית המקדש לכן צריך לקום מוקדם בבוקר, להקביל פני המלך, שאם יבוא ולא יראה אותם זה ממש לא נעים.
- כתוב במסכת אבות שמצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עבירה, ולכן בעל המשנה כתב לרוץ אפילו למצווה קלה, שמתוך כך ירוץ לכל המצוות, שהראשונה היתה בזריזות והרי מצווה גוררת מצווה ולכן הכל יהיה בזריזות.
- מי שהוא עצל גם את המינימום שהיה יכול להשיג בקלות, אינו יכול להשיג.
- מידת העצלות היא מביאה לכל התאוות הרעות, שמתוך שמתעצל אינו לומד תורה ומתוך שאינו לומד בא לידי תאוות רעות.
- הזריזות היא מפתח לכל המעלות הטובות וכל מי שרוצה לקנות את המידות הטובות יקנה תחילה את הזריזות.
מידה הראשונה בעבודת ה' היא הזריזות כי בלי זה אי אפשר לעבוד את ה', ומי שזריז יהיה לו הרבה הישגים וכן מלחמת היצר תהיה אצלו מאד קלה.
דבר שנעשה בזריזות הוא מתקיים, וזריזות באה ע"י שמחה שאדם זוכר שמעשיו עושים רושם בשמים ומשמחים את ה'.
אדם שמסלק העצלות ממנו ובא לידי זריזות הוא פותח פתחים גדולים לקדושה, וצריך שירצה את הדבר הטוב.
משהוא עצל גם אם הוא יהיה חזק מאד הוא יפסיד בקרב, כך הוא במלחמת היצר צריך להיות בזריזות איתו.
אמנם אחרי כל זה צריך להבהיר שזריזות אינה פזיזות, שפזיזות היא פספוס דברים באמצע והיא מהירות שבאה מתוך לחץ, אמנם זריזות היא מהירות שבאה מתוך ישוב השכל ולא מתוך לחץ, ואינו מפספס כלום.
בשלב הבא בעזרת ה' נחלק בחילוק ברור בין הנקודות השקריות לבין האמיתיות.
"
http://www.pitronot4u.com/2014/07/b1.html
לא מכיר כל כך את האתר הנ"ל אבל נראה לי מאמר ממש טוב.
