פורום עבודת ה' (עמוד 17)

אין חילוק במצוות

וואוו ממש יפה!!

אפשר לומר שהמקור לאיך מתכוננים לתפילה הוא מהמשנה "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת מתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (המשנה הזאת גם נפסקה להלכה בשו"ע, ז"א שזה לא סתם מנהג של חסידים).

קודם כל רואים כאן שצריך להקדיש זמן וכוחות בשביל להתכונן לתפילה, זה לא משהו שבא ממילא.

כמו שגם רואים בגמ' "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זאת תפילה", תפילה היא ממש עובדה.

 

ולדעתי הדבר שהכי מכין לתפילה זה בעצם לחשוב לפני מי באים להתפלל, כמו שכתוב במשנה "שיכוונו את ליבם למקום".

ברגע שחושבים על זה שמתפללים לפני מלך העולם- שברא אותנו ואת כל העולם, והוא זה שמחייה את הכל בכל רגע, ממילא הלב כבר מתעורר לכוון בתפילה.

ואח"כ אפשר גם לחשוב על זה שהקב"ה הוא לא רק מלך העולם, אלא גם אבא האוהב שלנו שרק רוצה שנפנה אליו ונתקרב אליו, ומטרת התפילה היא לא מילוי הבקשות, אלא הפוך- החסרון שיש בעולם הוא כדי שנפנה אליו יתברך ע"י התפילה.

מעולה!! אקרא

יש שיטה שמביא אותה האדמו"ר מפייסצנה, וראיתי בשם עוד גדול לא זוכר מי, שמתמשים ב"דמיון מודרך", כדוגמה נתנו חראות את עצמו בהיכל של מלך לפני המלך.
אם גדולים אמרו את זה כנראה שאין זה בעיה של לא תעשה לך כל תמונה.
זאת המדרגה הראשונית לענ"ד.
אח"כ מגיעים להתבוננות שכלית יותר, כזאת שמעוררת את הנפש להבין מול איזה מלך גדול גיבור ונורא קיבלנו את הזכות להתפלל, כל אחד וההתבוננות שלו.

כשמתחילים במדרגה הקטנה, לאט לאט הנפש נפתחת ומציירת לה ציורים יותר מופשטים ופחות אחוזים בתמונה גשמית. בד"כ גם מרגישים את החוויה על הגוף היהודי הקדוש.

כדאי להשתדל לדבר עם ה' בהתבודדות כמו הדרך שרבי נחמן מדגיש, זה פותח פתחים בנפש למחוזות עמוקים.

בתפילה שהיא חובה יש הרבה יצר הרע, ועליה יש הרבה הפרעות. אבל כשמדברים עם ה' בפשטות, לאט לאט הנפש הקדושה מאירה וזורחת ויותר קל להגיע לזה בזמן התפילה עצמה.

כמדומה שזה מה שאמרו חז"ל שחסידים ראשונים היו, עושים לפני התפילה. כמובן שאצלם מדובר בהתבוננות עמוקות לאין שיעור, והכל תלוי בכח המחשבה ועד כמה הוא מגושם.
אבל על ידי התבודדות (בדרך של חסידי רבי נחמן, אח"כ מדרגות אחרות), וניצול התעוררויות אקראיות משמים (בדרכו של הרבי מפייסצנה) מטהרים את המחשבה מהגשמיות ולאט לאט זוכים לתפילה עמוקה ואמיתית.

יש לזה סימן, אבל כבר הארכתי

לחשוב שעומדים לפני מלך זה משל שמאוד עוזר
נקודות יפות תודה !

ממליצה ממש על הספר "בסוד התפילה" של הרב ראובן פיירמן

שינה לי ממש את התודעה ביחס לתפילה ואת התפילה עצמה

יש כמה השגות ספציפיות אבל הספר עצמו בנוי מדהים, ועובר על נושא התפילה מכל צד אפשרי..

אמממ 

מבחינתי לדעת להתפלל זה לגמרי מיומנות שלוקח זמן לפתח אותה.

לצערי רוב התפילות שלי הן בלי כוונה..

מצד שני לשמחתי יש לי לפחות כמה פעמים בחודש תפילות עם כוונה - וזה תחושה מדהימה.

איך זה קורה? 

שמתי לב לכמה דברים:

זה כמעט ולא קורה לי בתפילה במניין. כנראה בגלל שבתפילה במניין אתה אף פעם לא 100% אמיתי 

כי אתה יודע שיש עוד אנשים שמסתכלים ובוחנים אותך אז אתה מנסה להוכיח להם כאילו אתה משהו למרותת שזה בולשיט ואני מודע לזה אבל קשה לשלוט על זה.

הקיצר הנקודה שלי היא, שבתפילות יחיד זה רק אתה והשם אף אחד לא רואה אותך אף אחד בכלל לא יודע אם אפילו התפללת או לא.. וזה מה שמיוחד זה רגעים אינטימים שזה רק אני והוא, אז במצבים כאלה אני מנסה ממש לנקות את הראש מהסביבה (חשוב לציין שזה קורה לי בעיקר בלילה) נגיד אם לא יצא לי להתפלל ערבית במניין וכבר 2 לפנות בוקר. אז זה הזמן הכי מדהים להצליח להתרכז לדעתי כי הכל כל כך שקט.. לפני שמתחיל את ה 18 עוד בברכות של ק"ש משתדל ממש להתרכז במילים ואז ב 18 להבין שוואלה עכשיו אני מדבר איתו. וחשוב גם להתפלל ממש לאט במצב כזה, ז"א להימנע מלהיכנס למצב טיסה שאתה קורא את המילים כמו רובוט. אלא אשכרה לכוון בכל משפט וזהו בעיקרון.

אל תחשבו שאני איזה צדיק אני ממש לא.. רק משתף אתכם מצבים שכן יוצא לי בערך להצליח לעשות קצת משהו זה לא אומר שאני צדיק, ברור לי שיש צדיקקים שלא מצליחים לכוון בתפילה מכל מיני סיבות וזה חבל כי אני חושב שתפילה זה אחד הכלים הכי טובים אם לא ה- בעבודת השם.

מקווה שבע"ה כולנו נזכה לכוון תמיד 

לדעתי זה תלוי ישירות באמונה ואמונה גם תלויה באימון 😁

לילה ככ מוציא חלקים חבויים החוצה
לכוון בכל משפט אולי לא אצליח אבל להגיד יותר לאט בשביל להכניס את עצמי לרצינות זה רעיון
תודהה

תתחדש על הניהול

בעזרת ה' שיצא מפה טוב

הלוואי ואצליח להתחזק בזה. 

 

מחשבות להכנה לתפילה:

 

- ה' שומע עכשיו לתפילה שלי. ה' מלך ואדון העולם. בידו הכל. ורק ממנו הכל. 

-התפילה פותחת שערים. התפילה משפיעה שפע בעולמות. 

-העולמות תלויים בתפילה שלי. הבריאה תלויה בתפילה שלי. וגם החיים שלי הרבה תלויים בתפילה.

- התפילה נותנת לי כח, חיות. תקווה. שמחה.

- עי התפילה אפשר להיות דבקים בה'. דבקות בה'=קרבת אלוקים=שמחה עונג ואושר.

 

אם קמים בבוקר ולא מתחילים לחשוב על משהו (כיוף כלשהו, מטלות היום וכו') אלא מתארגנים זריז ופשוט מתחילים לברך ברכות השחר ולהתפלל וככה ממשיכים להתפלל בלי להכניס מחשבות לראש- התפילה זורמת.

העיקר בתפילה זו ההתפעלות. אז מה שצריך זה לקרוא את המילים ולהתרכז במשמעות שלהם (היתרון בבוקר כשקמים משינה היא שאנחנו עדיין במוד של חוויתיות ודמיון ולא של חשיבה ומודעות ולכן קל יותר להתחבר למילים גם בלי ריכוז מאומץ במשמעותם. אני חושב שזה קצת דומה לאופן בו ילדים חווים את זה).

אחרי השלב הזה אפשר להכניס יותר מחשבות עומק כי אז יש להן בסיס לשבת עליו.

ועוד הערה- אם מצליחים להגיע ל"דביקות" פעם אחת רוצים את זה עוד ויש יותר חשק להתפלל.

כל מילה

ועכשיו השאלה היא איך אתה מעורר אותו?

תורה ובמיוחד פנימיות התורה 2. עצם הקול מעורר את הלב 3. לחשוב על ארץ ישראל.

א ו- ב יחסית מובן לי אבל ארץ ישראל למה?

את הלב

אבל למה זה הלב הפועם של האומה? סליחה אם אני חופרת לך 🙂

שום דבר לא באמת עובד

 

הסגולה שלנו מופיעה פה

מציון תצא תורה

הקשר שלנו לאבות ולהשם מגיע מכאן

הנבואה היא רק מארץ ישראל

וכמובן שיש עוד המון סיבות

 

 

 

בסוף שלא נהפוך אותך לציויינית רחמונא ליצלן אה?

 

עכשיו זה יותר מובן (איך זה מתקשר לתפילה)
תודה

אני לא ציונית כמו שאני לא קומוניסטית ציונות זו תנועה שחלפה מן העולם👋 אני מאמינה בתורה ובערכים שיוצאים ממנה לא בפני עצמם. כך שאני כן אוהבת את א"י או ציונית אם תרצה אבל לא באותה צורה. וסך הכל יש לי עוד הרבה ללמוד אז בלי לחץ עליי🙂

למה? תחשבי שהוא יכול להיות ת"ח עצום עובד ה' ברמ"ח ושס"ה אבל עצם זה שהוא דר בחוץ לארץ זה עצמו הופך את כל העבודה שלו לעבודה זרה....

תחשבי שכאן זו ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, הארץ הזו היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה' 

עכשיו לגבי סגולת ישראל והקשר העצום של העם לא"י, אפשר לראות בכוזרי במשל הכרם ובעוד... 

אבל הגעתי קצת שפוכה והראש שלי לא עובד הכי מסודר כרגע... 

שאלה חשובה

כלי לקבלת השפע הרוחני ומווסתת את השפע הזאת, כמו שהלב מקבל את השפעת המח ומווסתת את החיות שהוא הדם לכל הגוף.

לא אחפור לך על זה
תודה רבה רבה

רוב האנשים בימינו הרבה פחות מחוברים לאדמה ולטבע מאשר לפני שלושים שנה. הרגליים של רוב האנשים כמעט לא באות במגע עם אדמה..
מי שכן מחובר כמו חקלאים, אנשים עם חיבור טבעי לזה, אנשים שגרים במקומות כפריים יותר וביישובים, מרגיש עד כמה זה חלק ממנו (תקראי לדוגמא בעולם קטן של השבת את מה שכתב הרב גבי קדוש שהיה רב בגוש קטיף. פשוט מדהים התיאורים שיש שם על תחושות של חקלאים).

אז תחשבי שבארץ ישראל זו לא האדמה שלך רק בגלל ירושת אבות אלא גם בגלל שה' נתן לך אותה ו"מתגלה" דרכה (מצוות התלויות בארץ ובעיקר עצם המצווה לשבת בארץ). זה מפעים כשחושבים על זה. ה' היה יכול לומר תגורו איפה שתרצו רק שזה יהיה ביחד כעם. אבל הוא קבע שיהיה לנו מקום מוגדר ושנחוש שהרגש הטבעי כלפי האדמה הוא רגש קדוש ולא רק חיבור טבעי. אתה בעצם מתהלך בתוך קודש (אפשר בעצם לומר שפה בא לידי ביטוי בצורה הכי בולטת הממוצע שמחבר בין קדושת הטבע לקדושה שמעל הטבע)

זה כמו זוגיות- כשאתה מבין שה' שוכן בתוך האהבה הזוגית הטבעית זה נותן תחושה של רוממות ושזה דבר מאוד גדול.

חשוב להדגיש- כל מה שנאמר לעיל זה לא וורט. כמו שהקב"ה שוכן בבית המקדש יותר מבשאר המקומות, ככה זה גם בא"י ביחס לשאר העולם. וכמו שהעבודה עם קורבנות בביהמ"ק ממשיכה שפע רוחני וגשמי לעולם, ככה גם ארץ ישראל כשעם ישראל יושב בה ממשיכה שפע גשמי ורוחני. ולכן א"י היא הלב הפועם של האומה.

יש לך דרך לנסח את הלב הפועם של האומה? 

ז"א מה שתיארת עכשיו הוא הלב הפועם של יהודי, וזה יכול להיות מוסבר ברמה הפרטית. אבל נראה לי שהשאלה גם נגעה לניסוח "הלב הפועם של האומה"- עצם המציאות שלנו כאומה,  בארץ ישראל... 

מנסה לנסח אתזה ולא הכי מצליחה

אוסף של כל/רוב היהודים זה לא רק הרבה אנשים אלא מהות חדשה של "אומה", "עם" או "כנסת ישראל" (כמו שעשרה אנשים זה מהות חדשה שיוצרת "מניין").

ולכן ממילא הלב הפועם של כל יהודי ויהודי והלב הפועם של האומה זה היינו הך כי כלל היהודים הם היוצרים את המושג החדש של אומה ולכן כשנמשך שפע לאומה זה בעצם אומר המשכה לכל יהודי ויהודי
(זה בפשט. יתכן שבקבלה יש הגדרה קצת שונה שעוסקת יותר בשורש, אבל בכל אופן מבחינת ההתגלות של המושג אומה- זה מה שיוצר אותו)

וזה מתקשר לי לדברים שונים.. אכן זה קורה לכולם אני מאמין.

לפעמים בעבודת ה' יותר קשה לנסות להגיע ליעד בצורה הדרגתית - "הרי אם זה רצון ה', אני חייב לעשות אותו כאן ועכשיו!" 

אבל יש גם עניין שדומה ל"חלל שבת אחת כדי לקיים שבתות הרבה"..

לא כל דבר עובד בו העניין של הדרגתיות אבל אם זה אפשרי נראה שזה יכול להיות מוברך בחלק מהקרים. זה ממש רגיש ולכן כל נפש יודעת על עצמה.

אם מדובר בקבלה שהיא לא חובה מההלכה

אז קראתי שהרב שלום שבדרון זצ"ל סיפר שכשהוא בא לפני ראש השנה לרב אליהו לפיאן זצ"ל ושאל אותו איך לקבל קבלה לשנה החדשה, הרב אמר לו לחשוב על משהו שהוא בטוח בטוח מסוגל לעמוד בו כי עדיף משהו שישאר מאשר משהו גדול שיפסיק אח"כ

אחרי שהוא חשב הרב לפיאן אמר לו "עכשיו תחצה את הקבלה לחצי" 

וואי זה כל כך נכון... 

 

אבל בגדול, יש תקופות של קושי, אז הצדיקים אומרים שצריך העיקר לשמור על מעט מזה.. שיהיה קביעות לעניין

עד שתעבור תקופת הקושי. 

 

אם זה הלכה שחייבים אז כן לפעמים קשה...

כשאני חזרתי בתשובה והחלטתי  שאני חייב להפסיק להסתובב בערב שבת עם החבר'ה שהיו מחללים שבת

בהתחלה חשבתי שאני משתגע משיעמום... ברוך ה' אח"כ הכל נרגע וכבר לא התחשק לי לצאת מהבית

 

(נראה לי כתבתי קצת מבולגן.. מקווה שהובנתי)

 

 

 

קראתי פעם בספר דברי יעקב פרקי מחשבה שכשאדם מתעלה ועולה, גם היצרים שלו מקבלים תוספת חיזוק. זה אומר שגם היצר הטוב והיצר הרע מקבלים את אותה תוספת כח, כי הם המלווים של האדם, ואם האדם עולה כולם עולים יחד. לכן יש יותר ניסיון כשיש עליית מדרגה.

מה יכול לעזור במצב הזה?
להבין שגם היצר הטוב קיבל תוספת כח ואם האדם זכה ועלה, יש אמונה בו שמסוגל לעמוד בניסיון הזה ולקנות את המעלה הזו.
להפריד בין הרגעים - מה שהיה היה.
במובן של לחזק עצמנו שמה שעשינו נעשה, אבל צריך להתמיד כדי להגיע לקניין, ואין ביטחון שזה ישאר לנצח, צריך לעבוד לשמור על מה שקנינו.
וגם במובן שכל רגע אפשר להתחיל מחדש, וגם אם היתה מעידה ברגע הקודם, זה לא אומר שהכל נפל ו''נפסלתי''. אפשר להמשיך מהנקודה הנוכחית ולחזור למסלול.
לבחון איך אפשר להשתמש בכלים של 'סור מרע ועשה טוב', מה מקרב ומה מרחיק מהתמדה בעניין, ולבנות לך תוכנית פנימית שתתמוך בך.
אם יש אפשרות ונכון לך, לשתף מישהי בתהליך, לבקש חיזוק במה שיכול לעזור לך להתחזק בהתמדה בעניין.

וטיפ (אפשר למצוא את הדרך לפעול כך בכל עניין, צריך לראות רק איך זה נכון למצב המדובר)- מינון נכון בהדרגה והתמדה.
לא לבקש לקפוץ שלבים ומדרגות, באופן טבעי הסיכוי ליפול גדל כשמנסים לעוף בלי כנפיים...
אנחנו אנושיים ולא מלאכים, ולזכור גם את זה בתהליך.

ולפני הכל, להתפלל לסיעתא דשמיא בעניין, לכח להתחזק למרות המעכבים.

ומוספיה שלפעמים זה יכול גם להצביע על צעד שהוא גדול מידי עבורנו עכשיו ואז צריך לקחת צעד קטן יותר, שהוא בתוך נקודת הבחירה

צדיק זה מלשון צדק. צדק קשור יותר לצד המעשי במציאות. האם המעשה היה צודק או לא. לגבי מחשבות ותחושות אולי קשה להביא לידי ביטוי את המונח 'צדק'.

ישרות זה משהו שהוא לאו דווקא מעשי. באמת ספר בראשית לא מוזכרות בו כמעט מצוות (גיד הנשה, וחלק ממצוות בני נוח?) והוא נכתב על זמן שבו עדיין לא ניתנה תורה לישראל לכן אני מבין שהוא יכול לבטא עניין 'מקדים' לקבלת התורה ולהבנה מעמיקה לגבי עם ישראל.

ישרות זה נראה לי יותר ברובד של המחשבה, רצון, כוונה.

 

הדברים שהם בספר בראשית הם נוגעים ברבדים יסודיים  (בריאת העולם, הבחירה הא-להית בעמ"י) שעל בסיסם אפשר לבנות את המקום לתורה בצורה ישרה.

 

כלומר, הצדיקות היא טכנית אולם הישרות היא פנימית יותר, שורשו של  הצדק הוא הישרות. (במובן מסוים - היושר מתווה את הצדיקות, את הצדק).

שייך לומר בשניהם קדושה.

במידה ואכן ספר בראשית מדגיש את הגישה לא את המעשה אז שייך המושג ישרות בלבד ולא קדושה או צדיקות. 

 

צדיקות היא דבר שחייב לבוא לידי ביטוי במעשה אבל היא נובעת ממקור פנימי. צדיקות שאיננה ממקום פנימי קשה להגדיר אותה ככזאת.

ניסו להוכיח שמדרגת ישרים היא גדולה יותר מהשאר, מכמה מדרשים. היו, לי השגות על ההוכחה, כי היא לא מוחלטת לגמרי, אבל היא הייתה יפה מאוד.
אני חושב שזה היה בעין התור, משהו כזה, האחרון

"וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!"

עבודת ה' שלהם באה מתוך יושר ולפי היושר יש חפץ בקיום הבריאה ולא הריסתה.

 

"וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.

ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט."

כן מבינים

אני מתעניין גם בזה אבל נתת פה רעיון

פשוט תגיד תודה. אין דרך אחרת..

 

אפשר להשתמש במחמאות האלו כגורם מעודד להיות באמת כמו שהם חושבים שאתה. כי נגיד שאומרים למישהו -וואו אתה אתה אף פעם לא מדבר לשון הרע. והוא כן מדבר לפעמים. אחרי המחמאה הזאת הוא יותר יקפיד כי זה מחייב.

 

וכדי להינצל מגאווה אתה יכול להכניס לעצמך בראש מי נתן לך את כול זה וגם את זה שברגע שהוא רוצה הוא יכול גם לקחת את זה..

איך אפשר להתגאות בחכמה של מישהו אחר?

כן אני אומר אבל אחר כך הם ממשיכים לדבר על כמה אני חכם וכולי.
אולי לידם לא להראות את תחומי הענין שלי? זה רעיון טוב?

כן רעיון טוב. 

להיות כמה שיותר צנוע לא לספר ולהראות כול מיני דברים שיכולים לגרום להם להתחיל להחמיא

יעזור שגם שלא תהיה קנאה וגם שיהיה ברכה.

בהצלוחה.

 

למה לא? על פניו אישה שעושה את זה לא עוברת שום איסור.

 

פשוט אחים שלי הם רק בנים ואני לא רוצה ללכת לבד...

אם את צנועה בחוף, מה הסיפור?

אסור ללכת לים עם בנים או בריכה

בס"ד
אני אתחיל משרשור אחר מניח שזו אותה אחת, על נחשבת דתייה, כן, גם אם בן אדם חוטא זה לא ישירות שהוא לא דתי.
לעצם הנושא בתור ילד קטן גם הייתי בצעורב, לא חשבתי שזה בעיה כל כך.
ועכשיו בקשר למקומות יש הבדל בין ים לבריכהמוגן השאלה איזה בריכה.
יש בריכות "פרטיות" גם בצימרים לפעמים שנותנים זמן לכל משפחה ןאז אם זה בגד ים צנוע באמת לא כל כך נורא.
יש בריכות שהן לא פרטיות אבל אין הרבה אנשים(ככה היה אצלי נכנסו בגללל המנוי של סבא שךי בריכה במלון בדרך כלל היינו בעיקר המשפחה בבריכה) זה קצת יותר מורכב אבל שוב לא מאד נורא
ויש מקומות שהם ציבוריים ממש, שם זה כבר יותר בעייתי גם עם בגד ים צנוע כי עצם המראה השונה עלול למשוך את העין. במקומות כאלה עדיף ים מאשר בריכה כי בריכה כם שוחים ממש וגם הטזור מצומצם יחסית ויותר ישימו לב יסתכלו בעוד בים יש אנשים שנכנסים עם בגדים לששכך רגלים וזה לא כזה מוזר..

עד כאן עקרונית על הבדלים, אבל מעבר להכל כתבת שאת לא רוצה ללכת לבד שזו הסיבה שאת הולכת עם אחים שלך, והשאןה שלי זה למה לא עם חברות? בכל מקרה את תהי דתייה אבל אפשר להיות יותר צדיקה זה דורש אולי קצת מאמץ לבקש מחברה לבוא איתך ולמצוא את השעות בבריכה הנפרדת אבל זה אפשרי. אז למה לא?

אבל אם היא מתלבשת שם בצניעות אין בעיה הילכתית לכאורה

אולי מושב ליצים...
צע

"ההולך אחרי אישה בנהר אין לו חלק לעוה"ב" (ברכות סא ע"א).

 

או משום שמגביהה בגדיה מפני המים,

או משום שהבגדים נצמדים לגוף.

 

כמדומה שבגד ים "צנוע" לא פותר את הבעיות.

 

ממילא האישה לא צנועה והרואה עובר על איסור.

שלא לבושים בצניעות. את הגדרים המדוייקים - חפשו בהלכה (ראיתי מישהי שצילמה כאן או בפורום אחר דף מספר חשוב בנושא).

מקווה שעוד מעט הפורום יפרח וירוץ אבל כרגע גם בעמוד הראשון יש שרשורים שכבר למעלה משנתיים לא היו פעילים אז אין צורך לעורר אותם.

לא כל החיים הם שחור לבן. יש עניין לא להכשיל גם אם זה לא באמת בדיוק דווקא האיסור שלך..

אני מציע שתפנה לרב יגאל כהן אפשר לשלוח לו שאלה בכתובת הבאה ולקבל תשובה (יעבירו את השאלה לרב) אני בטוח שהוא יוכל לעזור בזה וגם לעודד yabiaomerbb@gmail.com

כשמתבגרים זה עובראבל במקביל ללמוד תורה .ולהתפלל הרבה.
הרבה תהילים. מתייגת לך מישהו שיוכל לעזור לך

בהצלחה!


@ד.



אם תרצה יכולה לנסות לעזור.

וגם אם אתה מתאר אותו כבשר ודם מה זה מפריע לך לעבוד אותו ?
למרות שאם אתה לומד אותו ותורתו זה לא הגיוני שאתה מדמיין ניסים ענקיים עלידי אדם ...
פשוט שב ותלמד ועזוב אותך מדמיונות ויצר הרע שמנסה להפריע לך .

למדתי לא מעט תורה ב"ה

אולי יש תוכן מסויים שיועיל?

ה [ז] אלוה זה אחד הוא--אינו לא שניים ולא יתר על שניים, אלא אחד, שאין כייחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם: לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות; אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם.
ו אילו היו האלוהות הרבה--היו גופין וגווייות, מפני שאין הנמנין השווין במציאתן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו הגופות והגווייות. ואילו היה היוצר גוף וגווייה--היה לו קץ ותכלית, שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ. וכל שיש לו קץ ותכלית, יש לכוחו קץ וסוף.

ז ואלוהינו ברוך שמו, הואיל וכוחו אין לו קץ ואינו פוסק, שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כוחו כוח גוף. והואיל ואינו גוף, לא יארעו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר; לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד. וידיעת דבר זה--מצות עשה, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד).
ח הרי מפורש בתורה ובנביא, שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה: שנאמר "כי ה' אלוהיכם, הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (ראה דברים ד,לט; יהושוע ב,יא), והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר "כי לא ראיתם, כל תמונה" (דברים ד,טו), ונאמר "ואל מי תדמיוני, ואשווה" (ישעיהו מ,כה); ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים."

****


ביד החזקה הלכות יסודי התורה
ובהקדמה לפרק חלק.


לא להילחץ כלל.
הכל בסדר.


הדמיון הזה אופייני לילדים קטנים, דווקא בגלל היכולת לדמיין.

שכמדומני עוסק בזה רבות. יש פודקאסט של הרב בן ציון אוריאל על מורה נבוכים, כך שאם יש "רתיעה" מללמוד לבד - יכול לעזור.

בס"ד

בקשר לשאלה על פי התיאור של המצב.

אני מבין שאתה מרגיש שהלימוד הפשוט לא עוזר לך להתגבר על הדמיון, אז תלמד ת הדמיון

 

בפשטות לקחת זמן שבו אתה מתבודד ורואה את שם הוויה מדימין כולם ועוצמה, דמיון הוא גם שריר כמו השכל, ואם כמו שאתה מתאר זה לא בגלל חוסר בלימוד, אז תתאמן על הדמיון תקח זמן להתבוננות ולהתבדדות לרכז למחשבה ולדמיון את ה' כדבר בלתי נתפס כמשהו שאי אפשר להתקרב בקלות אך הוא כל כך קרוב ומהווה אותך.

תנסה להתמקד במחשבות של אהבת ה' ויראת ה'.

 

מקווה שהדברים מובנים אם לא תכתוב ואשתדל לכתוב בצורה יותר מפורטת.

קורה להרבה

לדמיון יותר רוחני עד שיתבטל הדמיוו ותבוא רוחניות

בס"ד
רק נקודה אחת צריך להיות לפני, ה' גוזר והצדיק מקיים.
כלומר הצדיק חייב לשמור על מה שה' גוזר כדי להיות צדיק, מי שנוגע בנשים וכאלה כדי "לעזור" זה לא צדיק כי התורה ציוותה להתרחק מאשה נידה(כל בחורה צעירה מעל גיל 12 היא נדה, או כבר נשואה ואשת איש) אז אם הוא לא מקיים דברי תורה כנראה שהוא לא צדיק ואולי אפילו באמת רשע ומשתמש בכשפים.

אני לא מכיר רבנים גדולים רבים , אבל מי שלא שומר מצוות גם אם יש לא תואר רב רב גדול הוא בוודאי לא יכול להיות שהוא טועה בעצת היצר הרע, וזה לא מזילזול היצר הרע הוא מאד חזק וגם אמוראים ותנאים אמרו שהוא מאד חזק, יש סיפורים בגמרא אבל כדי להשלים ולהפוך לרב גדול צריך להתגבר עליו וזה הקושי

יכול להיות תרצה להיות רב ותנסה ללמוד אבל אם אתה עוד לא התגברת על היצר אתה לא רב ואדם שחוטא הוא לא רב לא משנה מה יגיד ויעשה עד לא יתגבר על היצר הואמיכול להיות בדרך ולו ד תורה אבל לא רב גדול, לא צדיק שה' יקיים את דבריו

ובקיצור להתרחק מזה ולהיזהר ממש

ידעתי שזה אסור למרות כולם מסביבי .
ממש תודה

חולצת 3/4 חצאית מתחת לברך

אדם דתי, הוא אדם שהכריע וקיבל על עצמו את החלטה לקיים את מצוות ה'
אם עשית את זה את דתיה.

ללכת לחוף מעורב, עד כמה שידוע לי בשביל בנות זו לא בעיה.

אין איסור לאישה לראות נשים או גברים בבגדי ים.

אם ברחוב מקפידים על מרפק וברך, מה ההבדל בים? שם יש הלכות אחרות?

היא כתבה שהיא באה בצניעות לים.

צנוע - למען שמו באהבה

כן בעיה
(אני בת)

לראות מה שאסוג

"ההולך אחרי אישה בנהר אין לו חלק לעוה"ב" (ברכות סא ע"א).

 

או משום שמגביהה בגדיה מפני המים,

או משום שהבגדים נצמדים לגוף.

 

כמדומה שבגד ים "צנוע" לא פותר את הבעיות.

 

ממילא האישה לא צנועה והרואה עובר על איסור.

צניעות זה לא נושא מקומי?

נראה לי שאדם שהולך לים מעורב לא רואה בבגד ים "צנוע" מראה לא צנוע. ואולי אפילו להפך..

ואדרבה, מי שרואה אישה צנועה בת"א, רואה בלבושה מראה לא צנוע...

יש 2 סוגי צניעות.

צניעות שאני משתנה, שיער באישה ערווה, קולה, וכמובן ערווה, חצאית עד וכו'

ויש צניעות, שתלוי במשתנים תרבותיים, לדוגמה במאה שערים להכנס עם חצאית עד הברך וכו' אינו צנוע.

בגדים שנצמדים לגוף או שעולים קצת במים - אינם צנועים בשום מקום.

וחוץ מזה הערבים והגויים תמיד ישנאו אותנו (גם בלי סיבה). יהיה פיגועים תמיד! (כל עוד לא נעצור אותם, לוותר על ארץ ישראל לא יעצור)

בס"ד
ראי ערך שטח המדינה בהקמתה..כל הערבים תקפו אותנו..הענין הוא לא המקום התנחלות יש שם פיגועים לא כי זה מרום מיוחד לערבים אלא כי אין מספיק הגנה שם אז קל לפגוע שם..ואם ניתן אותם יהיה קל לפגוע גם בבירה ובשאר הארץ..

יכולת להכריע בעצמו על פי ראות דעתו, רק שדרך הפסיקה נקבעת על פי גדול כלשהו או מנהג בד"כ

ואם רוצים לקצר כדברי ברוריה, אפשר להגיד "כאן אני"

בס"ד
הייתי נמנע מכל אלה שהם לשון פקודה תעצור כאן מה גם שהם שנשמעים לכאורה רחוקים יש בהם גם קרבה כלשהי שברור שיעצור וזה.

אם ממש חשוב לך לגרום למרחק הכי אידאלי זה לשון רבים שהיא לשון גם של כבוד

אבל הנהג יחשוב שאני לא נורמלית אם אגיד לו : אנחנו צריכים לרדת (וארד לבד) או אם אגיד לו : תעצרו כאן.
איך אומר זאת בדרך נכונה וצנועה . אני יום יום מתניידת במוניות..
היום נזהרת וקמתי לרדת ואמרתי : אני יכולה לרדת כאן בבקשה .. תודה .
לא מצאתי דרך שונה בנתיים

בס"ד
אני זוכר בבית כנסת שלנו אני יושב ליד נהג מונית והוא סיפר על כך שפנו אליו בלשון רבים לקח לו שנייה לקלוט ואז הוא הבין ואמר את זה בתור שבח של איזה כבוד וזה יש בציבור שם(הוא מבוגר יחסית וזה בית כנסת דתי לאומי)

אם קשה לך גם לבקש כמו שביקשת אפשר לרדת כאן זה בסדר לדעתי זה עדיף מ"לקצר" היות שהקיצר יוצר גם לשון פקודה שיכולה גם להעליב נהג מבוגר וסתם חבל.
לכן הלשון הפשוטה היא בסדר אפשר לרדת בבקשה
ואם את רוצה להתאמץ ולהשקיע מעבר אז יכולה לשון רבים אבל אין פה חובה על לשון רבים זה אם תוכלי ותרצי.

אם זה כל כך לא צנוע לך להוסיף מילה או חצי מילה, פשוט אל תעלי על מונית בכלל.

לא משנה מה אל תשתמשי במילה "לרדת", ואני באמת לא מבין מה הבעיה הגדולה להגיד "אני אשמח לעצור כאן" או "אנחנו מגיעים בעוד 100 מטר ליעד" או פשוט להיות בת אדם ולהקדים דרך ארץ.

 

את לא 100. וגם המגיבים כאן שזורמים עם השיגעון הזה.

בס"ד
ואשריו, כי השאלה אולי היא על נהג מונית כרגע אבל נכונה לעוד הרבה מקרים שמה לעשות לפעמים צריך להיות אשה וגבר, גבולות אלו ולשון דיבור שהיא נכונה זה דבר שמאד נהוג בציבור החרדי

ויש בו אמת זה מונע היקשרות מיותרת נגיד בעבודה ולא חסרים מקרים בהם לא נזהרו והגיעו לאן שהגיעו..

מה שנכון אותו אמרתי שזה לא סותר דרך ארץ ולכן אין צורך להגיד בכמה שפחות מילים כאשר הכמה שפחות מילים יוצרות לשון פקודה שהיא לא יפה ובעייתית מעט.

ואם אתה רוצה לחזור לחז"ל כל הדיון הזה מתחיל בעצם מאמירה של חז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה" משנה באבות
אז כמו שאתה אומר אבות היא על דרך ארץ והיא סוג של מידות מעבר ולא הלכה ברורה לכן לא חובה אבל מי שמנסה לנהוג בזה ולחשוב על זה יבורך אשריו שהוא רגיש כל כך לצניעות הלוואי עלי.

כשאני אומרת במונית שירות תוך כדי קימה בנסיעה : " אפשר לרדת כאן בבקשה ? תודה"
ולא אגיד זו בלשון תוקפנית אלה בשקט ובלשון הנשמעת לנהג זה נחשב לי לפקודה ?
ואם זה נחשב לפקודה אז מה העונש על כך ? כי אני לא בדיוק רואה את עצמי עושה זאת בדרך אחרת.
אני מנסה לא להתבלט כמה שפחות ולקרוא תהילים אבל אני לא בדיוק הבנתי את עניין הפקודה.. זה עבודתו של הנהג אני לא פוקדת עליו ..אני מבקשת כביכול..

בס"ד
לשון פקודה כתבתי ביחס לקיצור המרבי שהצעת שהוא "תעצור כאן" יש בזה לשון של ציווי תעצור.
כשמוסיפים את הבבקשה זה עניין של נימוס והופך את זה למקובל יותר.

בעונשים אני לא מבין..לא הייתי עדיין בבית דין למעלה אבל הנקודה היא שמעבר לרגישות לכך שלא להרבות בשיחה לשון קצרה וזה.
יש גם עניין של בן אדם לחברו וכבוד ולכן כמו שאמרתי עדיף לדעתי היום להוסיף בעוד מילה של בבקשה או בקשה ותודה.

בקיצור
פקודה ציווי: "תעצור" תעצור כאן"
ועדיף להוסיף:" בבקשה תעצור כאן" כדי שלא חס וחלילה בן אדם יפגע מאיזה שהיא סיבה

"אשמח שעצור לי כאן בבקשה"

אתה יכול בבקשה לעצור לי כאן?
זה מה שאני אומרת, אבל בדרך כלל הם יודעים לבד איפה לעצור, כי את אומרת להם מראש לאן את צריכה.

נראה לי סבבה

בס"ד
אין לנו מה לעשות בנושא מכאן..אבל חייבים לטפל בזה וזה תפקיד צוות בית הספר.

בקשר לחשש שזה יפגע בך, החשש הזה קצת רחוק, מי שחושדת בך כנראה גם ככה לא חברה הכי טובה, וכשיגיעהזמן יש מספיק שדכנים שיתנו לך הצעות טובות ויהיולך עודחברות שלא יאמינו לכל שמועה...אז באמת אין מה לחשוש שהשמועה תפגע כלכך..רק צריך ללמד את מי שהתחיל אותה כמה זה לא טוב ופה צוות בית הספר יכול לעזור.

ואת הבנות המערכת חייבת להעמיד במקום

זה קשה אבל זה יעבור.
הגבר הנכון ייקח אותך למרות כל השמועות

בס"ד.

 

זה קל לומר, אבל אם לא תתתיחסי, ותראי לכולם שזה לא מעניין אותך מה הם אומרות, בסוף יבינו שזה לא אמת.

ואני אגיד לך קצת יותר. בעבר הרחוק היה לנו סיפור כזה בבית ספר. האשימו על אחת הבנות משהו דומה... זה היה נושא השיחה של כולם, עד כדי כך שזה הגיע למצב שחצי מהבנות לא דיברו איתה. היום, לאחר כמה שנים בערך היא נשואה לאחיין של המנהלת של הבית זה, ומי שהציעה את ההצעה זו המנהלת. 

בתכלס. אף אחת לא האמינה.. אבל כולם דיברו אז מדברים, וזה לא אומר שאנשים מאמינים לזה.

ואני רווצה לומר לך, שאף אחת לא מאמינה לזה. אז אל תבכי...

לגמרי תהיי את!! אל תתייחסי לכל השטויות שהם אומרות כי רק את יודעת עד כמה זה פשוט לא נכון!

ואיך זה קשור לזיווג? לא כל כך הבנתי.. את בכיתה י' ויש לך עוד זמן, ובעזרת ה' הסיפור הזה יימחק עד אז!! ועד אז צריך להשתפר לקראת הזיווג, ולא מבחינת הסיפור הזה, אליו את לא צריכה להתייחס כי זה ממש לא נכון!

 

במקרה דומה שנתקלתי בו העצה הייתה לגשת לעורך דין ולשלוח להורים מכתב התראה לפני תביעה על הוצאת שם רע (חמור מאוד), והבחורה שהפיצה את השמועות חויבה על ידי הבית ספר לעשות עבודה ולהגיש אותה מול כל החברות שהפיצה להן...
והעלות של המכתב מהעו"ד (לא זול) כמובן התגלגלה על ההורים של הילדה.

בס"ד
לעצור לרגע ולאסוף את השברים בהחלט מותר וכדאי..
אומרים תמיד שבמקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.
השאלה של איך אפשר לעשות את זה היא קשה כי כבני אדם קשה לנו לחשוב על מציאות התשובה, הרי נפלתי ואנחנו שומרים את השברים ואוספים אותם ומרגישים אותם.
ופה מגיע המקום של האמונה, המקום של תשובה מאהבה שהוא מעל הטבע ובונה קומה חדשה ועוצמה נפלאה.
הדרך לקום ולבנות הוא בעזרת האמונה להכניס את ה' לתוך אותם שברים רק בכוח אותה אהבה לאחות וליצור דבר חדש..
אני מניח שזה לא בהכרח הכי מובן אבל אולי נותן קצת כיוון בסופו של יום אנחנו בני אדם וכל התחושות האלה זה טבעי וכדי להצליח להתקדם הלאה צריך את מה שעמוק בפנים הנשמה חלק ה' מלמעלה הכוחות האלה מאפשרים בנייה גם מתוך השברים וכשמצליחים לעצור להתפלל לה' ולאחות את השברים בתשובה אמיתית מאהבה באמת במקום שבעלי תשובה עומדים..
מאחל המון בהצלחה ובע"ה שתזכו לאותה תשובה ולאסוף את השברים ולאחות ולבנות מחדש.

מנסים לבנות לאט לאט
כמו תינוק שלומד ללכת .
לאט לאט
לא כועסים על עצמך גם אם אתה רחוק מהיעד שלך , מקטנים את היעד לתתי יעדים .

גם אם יבוא מחסום ,לתת סבלנות וחמלה לעצמך , וגם לא הכל התפרק , זוכר?
אמרנו תתי יעדים

אי אפשר לשבור משהו לגמרי , אם הוא מחולק לחלקים .

סבלנות

אני חושבת

שהדרך היא העיקר

והתוצאה היא בעצם תחילת הדרך הבאה.

 

רואים את זה באופן מוחש. למשל כשמישהו מנסה להתקבל למקום לימודים מסויים, אז כשהוא מתקבל, הוא בעצם רק מתחיל את הדרך שלו במקום הלימודים הזה.

בס"ד

יש המון סגולה מיוחדת בשבת עצמה, בשבת עצמה יש לנו את הנשמה היתרה ניתן להגיד ששבת היא זמן מעבר למציאות בו היכולת הרוחנית שלנו להתקרב היא הרבה יותר גדולה, לכן הרבה קוראים בשבת ויש עניין לשבת עצמה.