פורום עבודת ה' (עמוד 27)

בס"ד                                              עוצמה פנימית.

הרצון לקרבה, מלוא כל הארץ כבודו.

"...וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם..."

הקדושת לוי שואל מה הוא ההבדל בין הפעם הראשונה "תיקחו את תרומתי" לפעם השנייה "אשר תיקחו מאתם." על בסיס דבריו נראה לענות לעבודת ה' שיש שני שלבים, הנקודה הראשונה בא מתחילה הפרשה היא הרצון לשם שמים "לי לשמי" הרצון האלוקי שיש באדם.

אבל התורה מלמדת אותנו שהרצון הזה, האמונה והקדושה, אינם רק אי שם אלא "אשר תיקחו מאתם..." הרצון יוצר את המציאות שלנו, במציאות של קדושה. ה' מבקש שניקח את הרצון של הקדושה ונהפוך אותו למציאות חיינו, זו התרומה וזה בניית המשכן שהרצון לקרבת אלוקים יהפוך לבית ה' פה בעולם, לגלות שפה בעולם יכול להתגלות שם ה'.

נהפוך הוא.

אחד מהנקודות בפורים היא ההפיכה, "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב..."

וכן הדבר בעניין אסתר, שמצד אחד "אסתר אסתיר פני.." ואין שם ה' מפורש במגילה, אבל מצד שני אסתר נאמרה ברוח הקודש, ויש בה גילוי עמוק של ההשגחה.

ואם נעמיק אף יותר פורים כולל בתוכו את ההפיכה של ההסתר, של זה העולם לקדושה, הדבר מתבטא בהרבה דברים בפורים אחת מאותם נקודות שתפסה אותי היא תיקון חטא עץ הדעת "שהמן מן התורה "המן העץ".." המן מסמן את חטא עץ הדעת את הדעת השגויה ואנו שותים "עד דלא ידע" אך לא כדי למחוק את הדעת, אלא "נכנס יין ויצא" אנו באים לגלות דעת חדשה "והדור קיבלוה בימי אחשוורש." ויש הרבה להאריך בכך.

להרבות בשמחה.

בקיצור אביא גם מעט על השמחה, מה זה שמחה?

נראה לי להסביר באותו מובן שהשמחה היא ההבנה שהכל טוב, ההבנה שהמציאות היא מאת ה' יתברך, היא ה' יתברך.

בדרגה נמוכה השמחה היא בריחה מהמציאות של עצב, אבל זה מבטא את עומק השמחה שהיא להפוך את כל המציאות, או יותר נכון להבין שכל המציאות היא טוב אלוקי. וכך רואים גם בפשטות שחיוך פשוט שלנו מאיר ומגלה את החיוך של השני.   {בזכות @זריחה הגעתי לכתוב פסקה זו}

"וזכנו להיות בשמחה תמיד". שנזכה לקבל קדושת פורים באמת, לגלות את אור ה' בעולם, לתת מקום לבורא אצלנו. שנדע להבין מהקרבה והרצון להתקרב לה' שה' גם קרוב אלינו "קרוב ה' לכל קוראיו".

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

תודה שלא תמיד טוב לי

ככה מעריכים גם את הרע

תודה שלקחת לי את זה

למרות שזה קשה לי

תודה שזה קרה לי

בסוף זה היה לטובתי

תודה תודה

גם כשנראה לי שזה לט לטובתי

תודה

אני לא רוצה להיות גאוותנית

להיות ממורמרת זה גאווה

זה לחשוב שמגיע לך הכל

תודה שעזרתם לי להבין את זה

בס"ד

אחת מהדברים אותם הציג רבי נחמן כדבר עיקרי בדרך הוא ראיית הטוב, הנקודות הטובות.

בהקשר לכך יש טענה שאם נסתכל על הטוב בשני הרע יעלם.

אז השאלה שלי מה דעתכם?

ואולי זה לא סתם הסתכלת בטוב?

דבר שני, אם ראיית הטוב, שכל אחד ינמצא למצוא נקודה טובה באדם שהוא מכיר ויכתוב לנו פה שנשמע קצת דברים טובים.

ואם נלך יותר מי שיכול לכתוב על דבר רע שקרה לו והטוב אותו הוא גילה מתוך זה.

ולסיום שיר קטן נקודה טובה שולי רנד

בס"ד                                              עוצמה פנימית

אף אלו מסיני.

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים..." אומר רש"י ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.

ונשאלת השאלה מדוע כאן התורה בחרה להדגיש זאת?

אלא שבמצוות אלו, שהם בין האדם לחברו קשה יותר לאדם. האדם נעמד לתוך עצמו, לתוך חסרונותיו ומידותיו, וקשה לו למצוא את הכח והחשיבות להצליח ולקיים.

אז התורה מדגישה דע לך שגם המצוות האלו מסיני, שגם מה שקורה אצלך בלב, מה שקורה בינך לבין חברך. גם עליהם ה' ציווה והוא נמצא שם אצלך ויש לך את העוצמה.{על פי הרב יוסף צבי וינר בספרו דעת תושיה}

כמוך, מתוכך.

כמו שהבאנו בצד מהרב נבנצאל, היסוד של קיום ואהבת לרעך כמוך, שהוא כלל גדול בכל המצוות של בין אדם לחברו הוא להעריך את עצמך.

לדעת שיש אפשרות לעבוד על המידות, לדעת שיש בנו כח להתקדם, לדעת מי אנחנו מאפשר לנו לעצור את הכעס. להסתכל בעיני השני ולבקש סליחה וכן הלאה.

כשאנחנו מבינים שאנחנו בני אדם, אנו מבינים את הטעיות שלנו, וכשאנו מבינים שאנו בנים של ה' ועלינו כבני אדם להתקדם מדרגה לדרגה אנו יכולים גם לבקש סליחה ולתקן את מידותינו.

אותו דגש הוא הדגש של תחילת הפרה "ואה המשפטים.." אלה מסיני הם צווי ה', ויסודם הוא שאתה עבד ה', ולכן מכל הדינים מתחילים בעבד עברי, כדי ללמד אותנו דע לך אתה, הוא עבד ה' וזה מהותך על תוותר ותמכור עצמך לעולם ואם אדם רוצה למכור עצמו לעולם רוצעים לו האוזן, כי עלינו לשמוע שאנחנו עבדי ה' שיש לנו כח ועוצמה שמותכם אנו יכולים להתקדם ולקיים את המצוות.{על פי דברי חברי שלמה בן עזרא}

"לך כנוס את כל היהודים".

אנו מתקרבים לפורים, והשאלה היא מה ההצלה המיוחדת בפורים? לי רבותי שמו תמיד את הדגש על האחדות בפורים, "לך כנוס את כל היהודים", ואביא משהו קטן שאותו אמר לנו הרב יעקב כהן בשיעור על מגילה, מה היה קורה, אם אחשוורש היה מחוק את הגזרה שנגזרה בטבעת המלך? אמר הרב אם ככה לא היה פורים, כי הנס הגדול שבגללו אסתר רצתה להיכתב הוא לא ההצלה, כי כפי שמרדכי אמר לאסתר ה' יציל את עם ישראל בכל מקרה אלא הנס היה שאותו עם מופזר, שבשיא הגלות, התכנס יחדיו לעמוד על נפשו, ולכן פורים חשוב הדגש על בן אדם לחברו, להתאחד ולהתחבר אפילו בגלות, בפיזור ובמרחק.

שנזכה להתחזק בעבודת המידות, לקנות חברות, אחווה, אהבה, שלום ורעות בעם ישראל. שנזכה לדעת שאנו עבדי ה' וצריכים להתחזק ולעלות מדרגה לדרגה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

ושיהיה חודש טוב ומבורך!!

בס"ד

על הלב לא מוותרים

הלב, זו היד הקפוצה המונחת לנו בשמאל החזה

הלב, מפמפם ומרגיש כל שינוי ותזוזה של הגוף ההוזה

הלב, מתדפק על דלת הנפש ומבקש מעט רחמים

הלב, הוא הוא הכואב על כל שבר באחד האיברים

הלב, אף פעם לא צפוף לו, כשיש שחוק וצהלה – הוא רק הולך ומתרחב

הלב, כאשר נעשה רופס – הגוף נחלש לו וחרב.

הלב שלי היה עשוי מבית של זהב, ואבני גזית, ועצי ארזים

מהלב שלי נותרו עכשיו יונים, ואזוב, וכמה תילי אבנים

את הלב רוצים לחלק ולשסע

את הלב רוצים להביא לאחי התועה, שאת התורה כוסף לעוות ולגדע

על הלב לתקן את שאר האברים,

ללב אסור להיקרע לשני גזרים.

על הלב לא מוותרים, מאב לבן זה מועבר

על הלב לא מוותרים, אפילו, אם נראה לנו שכבר קצת מאוחר.

כי הלב הוא עצם חיינו, המנוע המחזיק אותנו בכל הייסורים,

ואם אבד לנו – אזי נאבד כולנו.

כל הגוף.

כל האיברים.

-בסייעתא דשמיא ובהשתדלותנו-

מתווה מול מתווה,

מתווה עם מתווה,

מתווה עמונה,

מתווה הכותל.

לרגע נראה כאילו אין קשר,

אבל אם נסתכל על זה בפרספקטיבה יותר רחבה,

אם רק נביט בזה יותר לעומק,

נבין שיש קשר,

ששניהם שייכים לאותו הסיפור.

כי המלחמה על עמונה היא לא מלחמה על בית אחד,

או על חלקת אדמה אחת, או על איזה ארץ בדרום אסיה.

ומתווה הכותל זה לא מלחמה על איזה שורת אבנים,

או קטע קיר, או איזה מקום קדוש כזה או אחר.

המלחמה שמתווה עמונה יתקיים ומתווה הכותל לא יתקיים-

היא מלחמה אחת.

וכשנצלול עמוק יותר, נבין שהתבגרנו, שהתקדמנו שלב.

שהמלחמה הזאת היא מלחמה על העם שלנו, על המדינה שלנו.

המלחמה הזאת היא מלחמה על הרוח של העם שלנו ועל הזהות של המדינה שלנו.

נבין שהמלחמה היום היא כבר לא על קיומה הפיזיולוגי של המדינה שלנו,

אלא על קיומה הרוחני של המדינה שלנו.

כי אם הגענו למצב שכל הדברים שעד עכשיו היו ברורים מאליהם כבר לא ברורים מאליהם,

כי אם הגענו למצב שלא ברור לנו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל,

כי אם הגענו למצב שלא ברור לנו שהכותל הוא לא סתם קיר קדוש אלא מעבר,

כי אם הגענו למצב שלא ברור לנו שהתורה היא לא המלצה,

אז כנראה שמישהו פה צריך לקום ולעשות חשב מסלול מחדש.

הרב מאיר אליהו מפרש את פרשת השבוע פרשת משפטים

פרסם את הסרטון בכל דרך שהיא למכריך למען היות זיכוי רבים, הזכות הזאת תעמוד לך בעזרת השם, להצלחה ברוחניות ובגשמיות, ובכל אשר תעשה/י אמן ואמן!

הצטרפו לערוץ יהודי: https://www.youtube.com/channel/UCQxoJv4CyfUb9fAX8jQmbSQ

בס"ד

מי שראה אז בכותרת הדרשות אני כותב עוצמה פנימית ומדגיש את הד' בבס"ד

את השם הזה לדרשות בחרתי כגימטריא לשמי "יהושע נחשון" וכנקודה באישיות שלי.

למה אני כותב לכם את זה, כי מותר לי קצת לשמוח בעצמי מפעם לפעם,{בכל זאת היום הולדת שלי בשבת} וכמובן שגם לכם.

העוצמה הפנימית, הביטחון העצמי, ההיכרות עם עצמנו זה דבר שהוא  מאד יסודי בחיים של האדם, בשלב מסיום האדם מחפש מה תפקידי בעולם?

בלימודי הוראה למדתי שזו אחת מנקודות המפתח בחינוך, ללמד את האדם להאמין בעצמו, כמו גם הדרך בה האלשיך, שאותו אני מאד מעריך אומר על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" כאשר הנער הוא על פי דרכו, כלומר בפתח דרכו, אז תתן לו את החינוך הכוחות להתמודד ולעצב את אישיתו בתורה ומצוות.

השאלה שאני רוצה לשאול היא כיצד בעם נותנים לאדם למצוא את עצמו?

עוד דבר אשמח לשמוע "תכונות חזקות של אנשים" תכונות שהם העוצמה שלכם?{אפשר גם עם סיפור או המחשה}

בעניין השאלה התשובה היא לדעתי ה', המפגש והקשר עם ה'.

הביטחון נובע מכך שיש מי ששומר את העוצמות שלי.

כי לכל אדם יש עוצמות, יש יכולת ה' ברא אותו פה לתפקיד מסיום.

אך לפעמים אנחנו לא יודעים איפה הם, במפגש הקרוב עם ה' או דמות שנותנת עוצמה לילד הוא מאחסן חלק מהעצומה שלו במקום שאליו הוא יכול לגשת תמיד, הוא מאפשר לעוצמה שלו לא להרגיש פגיעה ממי שיגיד לו משהו, כי העוצמה שלו הוא יודע שיש מי ששומר אותה בשבילו מי שתמיד הוא יכול למצוא את החלק שהפקיד אצלו, את נפשו.

במשפט אחת הדרך לבנות עוצמה וביטחון לדעתי הוא כאשר את העוצמה שלי אני מגלה לאם אחר או לאלוקים ובכך מאפשר לה עוד שומרים, מפני הניסיון של היאוש והקושי.

בס"ד                                                    עוצמה פנימית.

היודע מחשבות.

בפרשה יש משהו שנראה קצת מוזר, יתרו מגיע אחרי שהוא שומע "...אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ..." ואז משה מספר לו הכל ואומרת התורה: "...עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים..." וכי רק עכשיו יתרו ידע? אלא ממשיך הפסוק "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם..." כשיתרו מדבר עם משה הוא מגלה שה' לא רק גאל את עם ישראל, אלא הוא יודע בדיוק מה מצרים זדו, והמכות היו בדקדוק רב ביחס למחשבות המצרים והאמנות שלהם.

יתרו גילה שלקדוש ברוך לא רק הכוח, אלא גם המחשבה והאהבה הקשר שלו לעולם ולמה שקורה בו, הוא הפלא הגדול שגילה יתרו.

שנזכה לזכור שה' משגיח ודואג לנו בצורה מדויקת.

וירד ה' על הר סיני.

נשאלת השאלה מדוע הפסוק מתאר את זה במילה וירד?

מבאר על כך הרב יוסף אליהו בספרו סוד הנישואין על פרשת שבוע, {הוא כותב שהגר"א נבנצאל שמח על החידוש הזה}.

מסביר הרב יוסף אליהו, המדרש מביא שהקב"ה אינו כשאר המלכים מה שהוא מצווה את הברואים גם הוא בכבודו ובעצמו עושה.

ופה ה'  רצה לקחת את עם ישראל לאשה, והוא מלמד אותנו כמו שכתוב ביבמות סג "נחית דרגא – ונסיב איתתא" רד דרגה ושא אשה, כי ה' לא בחר בנו, מתוך השלמות שלנו "לא מרבכם חשק ה' בכם..." כי האדם לא צריך לחפש את השלמות ואת העוצמה הגדולה ברעשים.

אלא עליו לרדת דרגה להסתכל פנימה עמוק ושם הוא יכול לגלות את העוצמות, שם יכאשר ה' מסתיר, וכאשר ה' מוריד את עצמו כביכול, אפשר לצור את הקשר העמוק ולהבין גם את מעלת ישראל.

בדומה לכך מביא הרב יוסף אליהו שאמר הרבי הריי"צ בחתונת בתו הרבנית חיה – מושקא שיום פטירתה הוא בכ"ב שבט{שבת},  "המילה חתן שורשה בארמית חות רד "נחית דרגא" וזהו יסוד בכל תהליך השפעה...כשהגדול רוצה להרים את הקטן חייב הוא להתכוף כדי להרימו..."

וכך גם כשאנו רוצים להשפיע על עצמינו עלינו להתכופף להסתכל עמוק, לראות את ההשגחה של ה' ואת העוצמה שה' בונה בקרבנו.

שנזכה להסתכל עמוק לתוך המחשבות שלנו, לראות את ההשגחה בכל צעד ולהבין את הגדילה מכל צעד קטן בדרך.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

אני מחפשת בשביל עבודה שאני עושה מישהו שאומר שהחסידות היא המשכיות של משהו שהיה קודם.

הכי טוב יהיה אם אתם מכירים מישהו שאומר את זה על ההתרחבות של החסידות בשנים האחרונות (לתוך הציונות הדתית).

מישהו=רב/ חוקר/ איש ציבור כלשהו...

תודה

בס"ד

על הלב לא מוותרים

הלב, זו היד הקפוצה המונחת לנו בשמאל החזה

הלב, מפמפם ומרגיש כל שינוי ותזוזה של הגוף ההוזה

הלב, מתדפק על דלת הנפש ומבקש מעט רחמים

הלב, הוא הוא הכואב על כל שבר באחד האיברים

הלב, אף פעם לא צפוף לו, כשיש שחוק וצהלה – הוא רק הולך ומתרחב

הלב, כאשר נעשה רופס – הגוף נחלש לו וחרב.

הלב שלי היה עשוי מבית של זהב, ואבני גזית, ועצי ארזים

מהלב שלי נותרו עכשיו יונים, ואזוב, וכמה תילי אבנים

את הלב רוצים לחלק ולשסע

את הלב רוצים להביא לאחי התועה, שאת התורה כוסף לעוות ולגדע

על הלב לתקן את שאר האברים,

ללב אסור להיקרע לשני גזרים.

על הלב לא מוותרים, מאב לבן זה מועבר

על הלב לא מוותרים, אפילו, אם נראה לנו שכבר קצת מאוחר.

כי הלב הוא עצם חיינו, המנוע המחזיק אותנו בכל הייסורים,

ואם אבד לנו – אזי נאבד כולנו.

כל הגוף.

כל האיברים.