שרשור חדש
פוריםפרשת זכורפרשת תצווהקן ציפור

בס"ד                                                   גבעוני    עוצמה פנימית.   גבעוני            

פסקה לפורים.

נעשה קצת ונהפוך הוא, ונתחיל קודם בכמה דברים לפורים, וכמובן להפוך לשמחה, נשיר ונרקוד "ליהודים ליהודים הייתה אורה, ושמחה וששן ועיקר." אין אורה אלא תורה. שנאמר "נר מצווה ותורה אור! גבעוני

לחיות תורה לשמוח מכל הנשמה.

בפורים קורה דבר נפלא "הדור קיבלוה בימי אחשוורש" "קיימו וקבלו" קיימו מה שקבלו כבר.

קבלת התורה מאהבה, התורה זה לא איזה דף, רעיון קטן ונחמד לשעות הפנאי, זה חיים, זה שמחה וריקודים!! קשה להסביר את זה בשכל כי זה "בהרגשה ובידיעה בלתי אנושית יודע הוא מעט גם מהו מבעד לשכל האנושי" כמו שכותב האדמו"ר מפיסצ'נה בחובת התלמידים עמוד קפו, בעניין הבנת העולמות העלויונים וכן גם פה נראה לי התורה שהיא ידיעת רצון ה', זה בנקודה שהיא מעבר לדעת "עד דלא ידע", לראות לעומק לראות ולהכיר שיש עוד מעבר ליכולת שלנו לדעת.

פשוט לשמוח ולקרוא, "אבא אני אוהב אותך!!! מתיקות התורה.

וכפי שאמר אור החיים הקדוש , "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה!"

פורים זה היום בו אנחנו יכולים לעשות את זה להרגיש את מתיקות התורה להשתגע לשמוח לחייך, להכיל את כל עם ישראל בתוכנו בלב שלנו.

 

                                              פסקה לזכור.

מלחמה פנימית.

בעל האבני נזר בספר נאות הדשא מסביר את העניין "שהמן מן התורה מניין, "המן העץ.." והוא מביא לכך את הפרקי דרבי אליעזר שאומר "דרכן של העמלקים לחשוב הסוד בלבם" עמלק יושב כידוע לנו על הלב, הוא כופר בפנימיות. ועל כך אומר הנאות הדשא שזה "המן העץ" עץ הדעת, העץ שנמצא במרכז הגן, העץ שמאפשר דעת פנימית, שם מגיע המן, שם בא הנחש להפריד לשבר את הדעת האמיתית שידיעה היא קשר כפי שנאמר "וידע האדם את חווה אשתו", עמלק הנחש המן, באים מהנקודה הזו, ועלינו להשיב מלחמה ולגלות את הפנימיות, את הדעת הנסתרת, את אסתר.       "זכור אל תשכח", הזיכרון הוא הלקיחה ללב, שם המלחמה עם עמלק.

 

פסקה לתצווה.

הרש"ר הירש ועוד מפרשים לוקחים את הצווי בעניין לימוד התורה, ואומר הרש"ר הירש "אתה תצווה" שכן קיבלת בסיני, "את בני ישראל" שכל אחד מבני ישראל שייך בתורה, ואם נוסיף עוד דרגה השל"ה אומר שבגלל זה נאמר בלשון אתה ולא בשם משה, כי לימוד התורה כל אחד ואחד צריך לצוות ללמוד וללמד.

ישנם עוד הרבה דברים שניתן לומר ואכן כל המרבה הרי זה משובח, אך בחרתי את הנקודה הזו בהקשר לפורים ולזכור, שעלינו להוסיף בלימוד תורה, בהבנה דעת אמת אלוקית, ברצון ה', ובאחדות בעם ישראל.

 

שנזכה לחיות את התורה, ללמוד ללמד  לשמוח ביחד, להאיר את הנשמה ולגלות את רצון ה' בתוכנו.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! פורים שמח!!

 

               גבעוני                                  גבעוני                       גבעוני           

יפה מאוד שבל שלום!!ברגועאחרונה


השירים האלוזריחה

כל השירים על השמחה, הרמיקסים האלה...

 

תמיד מזכירים את ר' נחמן כאליו הוא היה איזה משוגע שרוקד כל היום על הגגות

 

אז מה בעצם מפריע לי?

 

מפריע לי שאנשים צועקים ר' נחמן אמר להיות בשמחה.. שמחה בלה בלה בלה ובכלל לא יודעים מיהו ר' נחמן הוא היה איש כ'כ גדול וחכם והספיק לכתוב מלא ספרים למרות שנפטר מוקדם, בסדר השמחה זה עקרון גדול שלו אבל לא רק זה

 

בסדר, אני לא באה ממקום של לשפוט אנשים ובכלל מי אני שאגיד את זה? ואולי הם כן יודעים מה שהם מדברים?

לי זה מפריע משום מה

 

ובכלל מה זה שמחה?

 

אני חושבת שאנשים לא מספיק מבינים מה זה שמחה, (גם אני כנראה)

 

 

 

יש עניין בשמחה ה"הזויה" הזאת ורבי נחמן כותב את זה במפורשצקון לחש

הוא קורא לזה מילי דשטותא שזה אומר לעשות שטויות (כמובן שמה שמותר בהלכה) ולא להתחשב במה אומרים, וזאת התרופה הכי חזקה נגד עצבויות (הכוונה לסוג-של דיכאון).

 

זה לא מקטין ממש את רבי נחמן. הספרים שרבי נתן העלה על הכתב מדבריו הם גאונות צרופה, כל בן תורה רציני מבין את זה.

העניין הוא שלא סתם קשה לנו עם הסוג של השמחה הזאת,

המטרה של המילי דשטותא הוא להפטר מהגאווה הדקה שהיא גסות הרוח שהיא גורמת לאדם להצטער מכל דבר קטן (מסכת סוטה פרק ראשון "רוח קימעא עוכרתו").

וואי, נקודה יפהזריחה

זה בעצם גאווה להצטער מכל דבר קטן

 

 

תודה

זה ממש דברי חז"ל בגמרא אגב צקון לחש

ובשמחה רבה

אני מבין למה זה מפריע לך.קן ציפור
בס"ד
ואנסה אולי לענות למרות שכבר ענית בכללי.

כשהנכדים רצים לסבא וקופצים עליו את מכירה?
אז זה בערך הנקודה הרב הוא אכן גדול, גדול מאד ויש בזה משהו מבגר שאנשים מביטים כלפיו ביראת כבוד אבל יחד עם זה הגדולה הזו יכולה גם לצור בתוכנו את ההבנה שכל המלמד בן חברו תורה כיאלו ילדו זה הסבא שלי ואני רץ לתת לו חיבוק כי אני מעריך את גדולתו הרבה.

וכמובן שרבי נחמן הדריך יותר לדרך זו וזו גישה חיובית של מחנך אמיתי, כי לפעמים מחנך עלןל להרגיש שהילד בוגד בדרכו כי הילד שונה ממנו בצורה מהותית ועל זה נאמר והשיב לב אבות על בנים שיבינו שזה טוב שכך כן זה טוב שהילד קופץ ורוקד ומחבק את סבא וזה מה שמעורר את העומק והריקוד הפנימי של הסבא יותר ולא פוגע בכבודו כי שאת חשה מתוך היראת כבוד שהיא גם חשובה שיש לך כלפיו.

בעניין מה זה שמחה שאלה מציינות ואני חושב שאני צריך לחשוב קצת יותר על זה
אהממזריחה

אז אני מחכה לתשובה 

 

 

והמשל ממחיש זאת טוב, תודה

אנסה.קן ציפור
בס"ד
סליחה על העיכוב.
זה שאלה קשה קצת באופן כללי קודם כל יש לחלק בין התרגשות לשמחה.
השמחה הסובייקטיבית קרי אישית היא יותר התרגשות ושם זה דיי פשוט יש דברים שמשמחים כל אדם או ליתר דיוק מוציאים אותו מעצב.

השמחה המלאה והאמתית שעליה נראה לי השאלה יותר מהי השמחה האידיאלית?
זו שאלה פלוספית קלסית(אני לומד כרגע קצת פילוספיה של החינוך...)
אז אנסה לנתח האדם השמח מי הוא?
מה מאפיין אדם שמח?

בחיצונית זה החיוך, וכפי שהגדרנו לפני כן השמחה האישית והשמחה בכללי היא יציאה מהעצבות.
השמחה מאופיינת מהבחינה הזו בקלילית מסיומות, היכולות לעוף מעל הקשיים.
ואם נלך שלב יותר מזה השמחה המהותית היא להבין שהכל זה טוב שהכל זה ה'.
נראה לי ששמחה בעומקה היא הבנת היופי והטוב במציאות "השמח בחלקו" הופך לעשיר כי גם העשיר וגם העני יש להם את מה שהםקיבלו מה' השמחה נותנת להם להבין שמה שבתוך הדברים שמסביבי ה' נתן לי הכל.
מה שכתבתי כרגע זה בעומק על גבי עומק ועל בסיס ההבנה שכל המציאות היא ה'.

אבל גם בצורה פשוטה השמחה היא להפוך את המציאות הקיימת למציאות חדשה שתקל עלי להתקדם לחיות.
בגלל זה הרבה פעמים כשלא משתמשים בא נכון היא מופיעה כבריחה מהמציאות כי להיות שמח צריך לשנות את המציאות מסביבך למציאות שמרימה את העולם "האדם השמח והרוקד" רק שלורבנו קשה לשנות מציאות ומעדיפים לברוח.

עד כאן חפירות ופילוספיה יהודית(תרתי דסתרי) מקווה שעזרתי.
וואי, זה ממש יפה הפילוסופיה הזאתזריחה


תודה למרות שמבחינה פילוספיתקן ציפור
בס"ד
אז לא כתבתי טוב כי לקחתי כמה מאמרי חז"ל כאקסיומה למרות שנראה לי אפשר להסביר אותם גם בשכל די בקלות.
שאלה יפהברגוע

קודם כל- אין יותר מידי מה להסביר בשמחה, כל אחד מה שמשמח אותו.

ובאמת כמו שצקון לחש כתב- ר' נחמן דיבר הרבה על מעלת השמחה כל הזמן, ואם צריך אז גם במילי דשטותא.

 

וכדאי לדעת שיש בברסלב כמה זרמים,

אחד מהם אלה הננחים- והם בגדול  אלה שעושים את השירים שדיברת עליהם.

והשירים עצמם לא מדברים רק על שמחה, אלא גם ובעיקר על אין שום יאוש, והתקרבות לצדיק (ר' נחמן).

והם גם אלה שקופצים ברחוב וכו'

אני חושב שהם עושים את זה כי הם חושבים שזאת הנקודה של הדור שלנו,

וככה גם הכי קל לחזק ולשמח אנשים ברחוב.

 

אבל יש גם זרמים אחרים שיש להם ממש ישיבות והם לומדים תורה כל היום, וגם את הספרים של ר' נחמן ברצינות.

שמחה היאסתם 1...
בדרך כלל יפה לשים לב שהשמחה היא הכרעה ופרי של מאבק.
מדוע?
מכיוון שהאדם עשוי להיות עשיר, בריא, נשוי, ועוד ועוד יתרונות שונים וגם להיות עצוב.

השמחה היא מצב נפשי, קרי, היא סובייקטיבית, אישית, לא זהה מאדם לאדם.
לא כל גילוי חיצוני של חיוך מעיד על שמחה וגם להיפך.

מתוך זה את רואה שרבי נחמן השתמש בכלל של: אחרי המעשים, חיצוניות, נמשכים הלבבות, פנימיות.

אך זו התחלה בלבד. האם שמחה היא המצב הטבעי של האדם או העצבות, זו מחלוקת.

אך מה זו שמחה ועצבות?
שמחה זו חיות, מניע פנימי מתוך סיפוק.
כל מה שמרחיק אותך מזה תתרחקי ממנו.

לא להשוות, לא לחיות על "אם", לא לדמיין שליליות.

לחיות חיים ענייניים מתוך שאיפה להתקדמות.

בקשר לרבי נחמן.
אין קשר בין החסידים שלו, בעיקר בימינו, לבין התורה שלו.
רבי נחמן היה למדן גדול. בשיחות הרן ע'ז הוא מתאר את יום האדם ומה הוא צריך ללמוד ורבי נתן כותב שאין היום מספיק בשביל כל כך הרבה לימוד.
תלמדי מה הוא כותב ולא מה חסידים שלו, שאוחזים בחצאי משפטים, עושים.

כל טוב
התבלבלתי, שיחות הרן עו'סתם 1...
מעניין מאד, תודה על התגובהזריחה


שיחה על מה זה שמחהאנונימי (2)

לדעתי יש שם תשובה מצויינת לשאלה שלך מה זו שמחה 

וגם יש שם התייחסות לסגנון שהתחיל להיות נפוץ לא רק אצל ברסלב..

 

שיחה יפה על מה זה שמחת פורים - הרב אלחנן בן נון - בני הישיבות

תקציר

השיחה המעולה הזאת תתאים לך מאד לענד - אחש וראשו

יש תשובה לשאלה של זריחה בדקה 15אנונימי (2)אחרונה

כתבתי לא מדוייק: "הרב צבי יהודה לימד אותנו שאם אתה רואה שאנשים רבים נעשים מוזרים 

אז זה אומר שיש כאן תופעה. שנובעת מרצון לשחרור פנימי. החופש זו מילת מפתח 

ככל שהדורות מתקדמים. זה קשור לביטוי הידוע חוצפה יסגי. ..אין סמכות...

משהו יפה לפוריםברגוע
עבר עריכה על ידי ברגוע! בתאריך י"א באדר תשע"ז 01:06

כתוב בגמ':

המן מן התורה מנין- "המן העץ" 

ז"א איפה רואים בתורה את העניין העיקרי של המן?

בחטא אדם הראשון.

לכאורה מה הקשר?

 

אז מסבירים (לא זוכר בשם מי) שהעניין פה הוא שהמן היה לו ממש הכל!

האיש הכי עשיר בעולם, הכי מכובד, טבעת המלך.

אבל מה הוא אומר?

"וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"

מפריע לו דבר כזה קטן, שבן אדם אחד לא מוכן להשתחוות לו! והוא אומר על הכל "איננו שווה לי"!!

 

אותו דבר גם בחטא אדם הראשון- היה להם הכל, רק דבר אחד היה אסור להם, ודווקא אותו הם רצו- לאכול מעץ הדעת.

 

זה מה שר' נחמן אומר- כשאדם עושה חשבון נפש ועולה לו מחשבה של- כל היום הזה לא היה שווה כלום.

ואז הוא מתחזק למצוא איזה נקודה טובה שעשה במשך היום, ואומר- היה שווה לקום בבוקר רק בשביל זה!

בזה הוא מוחה את זכר עמלק!

כל השורש של המן/עמלק זה להחליש אותנו שנסתכל רק על החסרונות שיש בנו ונתייאש מהם.

ואנחנו צריכים כנגדו להתחזק בלמצוא נקודות טובות!!

 

ועוד משהו-

אומרים שאסור לקבל גרים מעמלק.

וגם כתוב שאם באים להלחם בהם אז צריך להציע להם קודם כל להיכנע ולהיות לנו לעבדים,

ואם הם מסכימים, אז לא הורגים אותם.

איך זה מסתדר?

 

כי עמלקי שמסכים להשפיל את עצמו להיות עבד- הוא כבר לא עמלק, אין בו את הנקודה הזאת של הגאווה.

אבל מי שבא להתגייר א"א לדעת אם הוא באמת עקר מעצמו את הנקודה הזאת.

 

שזכה למחות את זרע עמלק ולקבל קדושת פורים באמתחיוךחיוך

ישר כח. יפה מאד.קן ציפוראחרונה