שרוב האנושות מתמודדת איתה בשלב זה או אחר,
שאלה של מחשבות פתאום על מישהי/מישהו אחר בנישואין.
יש כאן עומק גדול וכתבתי על כך בהרחבה בעבר, לכן מצרפת לך 2 תשובות שכתבתי על נושא דומה 
1. (תשובה ראשונה שכתבתי לאדם שאמר שהוא מאוהב באישה אחרת, העתקתי רק את הדברים שהרגשתי שרלוונטיים כאן ומה שלא מחקתי...):
"אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם קורה דבר כזה של "הידלקות" על מישהו/מישהי אחרים בנישואין
(כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:
לעשות חסימות
הגנות
סביבה בטוחה גם בעבודה
לא ליצור יחוד
לא ליצור שחנשי"ם
לא ליצור יחס אישי גדול מדי
לא להביט הרבה
לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוווד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)
להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה
וכן הלאה)
אז אחרי שעשינו את כל זה
ואם חלילה זה בכל זאת קרה -
לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!
אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה
וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה
וחלילה למעשים
כאן אנחנו כבר בבעיה.
אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!
אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!
ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!
זהו
סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"
ממש ממש לא!
אז עלתה מחשבה, אז מה?!
להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך
לדיסק של החתונה שלכם
לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד
ולחזור הבית הולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך
במחשבה
בדיבור
במעשה
בתיכנון
באנרגיה
בזמן
בכסף
בכיף
בהכל!
ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!
לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.
ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות מננו ממש מטעמים!
עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין – בין אם הסיפור אמיתי ובין אם לא – כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.
מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?
אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.
איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?
קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.
ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.
ורגש בא ורגש הולך.
אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקוםפ של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגיש אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...
ויאללה בלאגן אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"
אז קודם כל לנשום.
להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.
לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כלכך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".
ממש ממש לא!!!
רק זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!!!)
או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!
כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"
"לכי אחרי הלב שלך"
"רק הוא צודק.
בלה בלה בלה
אני ואני ואני במרכז.
בלה בלה בלה
לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"
ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע וןאפילו למודע?
אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"
ואז כל מחשבה או רגש,
ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!
מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...
וזה מקום מאוד מסוכן!
צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.
הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,
אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/חתיך/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.
נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?
והאם חסר לנו משהו בחיינו?
עם עצמנו?
עם בן זוגנו?
אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות
ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.
להתרחק מזה.
רחוק מהעין רחוק מהלב.
לא להשקיע ימים ושעות ושירים ולבכות במיטה ולהכניס את עצמנו לזה בכוח, והודעהות, והתכתבויות, ופגישות, ומתנות, והשקעה, השקעה של זמן, אנרגיה, כסף, מחשבה, מאמץ – לא לא לא!!!
פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!
להתרחק מזה!
ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!
להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!
כי אם חלילה חלילה אתה תיפול בפח הזה של היצר,
ותיסחף אחרי כל הרגשה שלך,
אתה תגיע למציאות עגומה מאוד מאוד, ומהר מאוד מכפי שתוכל לחשוב!
זו תהיה מציאות מאוד עגומה בשביל אשתך היקרה
מציאות עגומה בשביל כל אחד ואחת מילדיך
וכמובן מציאות עגומה גם בשבילך
מציאות עגומה בשביל אותה הגיסה הנשואה,
מציאות עגומה בשביל כל אחד מילדיה
מציאות עגומה בשביל בעלה
מציאות עגומה עבור הוריה (חמך וחמותך), הורי בעלה וכל הסובבים אותם.
... (מחקתי כאן דברים לא רלוונטיים להודעתך)
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה גיסה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיע את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
באשתך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה
תכיר אותה עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.
ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,
כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה
היא לא מושלמת.
כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!
למה?
שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!
לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות
כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.
החיסרון הראשון אצל אותה גיסה הוא שהיא סוג של בוגדת!
היא לא נאמנה לבעלה בשלמות אם היא מאפשרת לך ולה "לבלות" כל כך הרבה זמן בנעימים בלעדיו! בין אם זה בדיבור, בין אם זה במעשה ובין אם זה במחשבה.
היא גם לא נאמנה לאחותה! היא "מבלה" עם בעלה של אחותה! איזו מן אחות היא? איזו מן רעיה היא?
ובכן, כבר אשתך שלך עלתה עליה! אשתך נאמנה לך!
אותה האישה לא נאמנה! היא פוגעת באחותה! היא פוגעת בבעלה!
ואם אתה היית בעלה היא הייתה פוגעת גם בך ככל הנראה, כי זה משהו שהוא *שלה* ואצלה!
דבר שני,
לא חוכמה שאתה רואה אותה רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,
בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,
ומתרגל אליה,
וכל מה שכתבתי למעלה -
ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -
אז גם *בה* היית מתאהב!
ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תבין שזה לא *האישה עצמה*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.
כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.
עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.
בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.
וחוץ מכל המפסידים הרבים עליהם כתבתי, מי אתה בכל זה?
מי אתה כשאתה כל כולך בחטא בשנים הללו?
ומי אתה כשהנפילות כבר לא חלק ממך ואתה אתה האמיתי בכל השנים הללו?
ומי אתה בוחר להיות?
האם לתת לערך הכיף והנעים לי לרגע להיות במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך?
או אולי לתת לערך האהבה האמיתית, המשפחה, האבהות, ההורות, הזוגיות, הכבוד והאהבה לאשתך, הכבוד והאהבה שלך לעצמך ולערכים שלך להיות במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך?
כי אי אפשר גם וגם.
אם אתה שם בראש ולמעלה ובהכי חשוב את הערך של מימוש כל תאווה באשר היא גם אם היא מזיקה, וערך הבא לי, נעים לי, מדהים לי כרגע אז שימות העולם - אתה בהכרח זורק לפח את הערך השני של המשפחה, וכל מה שכתבתי למעלה ובעצם מוותר עליהם!
ואם אתה בוחר בערך המשפחה, האבהות וכו' כערך העליון שלך - אתה בהכרח מוותר על ערך הבא לי הרגעי גם אם הוא מזיק!
אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.
ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיך במסגרת המותרת והטובה.
זה אפשרי.
אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.
בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.
כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!
כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע
ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.
..... (שוב מחקתי חלק שלא רלוונטי)
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?
מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?\
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'
אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?
מה אתה מקבל מאשתך?
על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
.... (כנ"ל מחקתי חלק 
)
5. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:
בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.
ואם האסור הזה "עושה לך את זה", אתה יכול גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם אשתך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.
טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.
למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -
כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.
המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של אשתך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.
אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרף לזה בדמיון - תהפוך את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,
ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,
ואחרי שנה עוד יותר
ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס
ואז אתה תמיד תחפש את החדש, המרגש...
ואז אשתך, שלא תהיה אשתך , ואולי אפילו תהיה אשתו של גבר אחר בר מזל שיזכה בה - איך *היא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי היא לא מושגת ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובנית מאליה.
ואיך אתה רואה אותה רק שעה בחודש, ומדמיין עליה וכו' וכו'.
זה לא תסריט כ"כ דמיוני לצערי במקרה הזה, כי היא באמת ובתמים יכולה להיות בעתיד אשתו של גבר אחר בר מזל, או לכל הפחות לא איתך.
אז כבר עכשיו תעשה את העבודה הזו בראש אפילו לפני שתאבד אותה.
היא לא באמת מובנית מאליה. אפילו ההיפך הגמור
...( כנ"ל מחקתי)"
2. תשובה שנייה שכתבתי בנושא דומה:
"
נקלעת למצב מורכב, שבו את מרגישה מבולבלת מול חבר טוב של בעלך.
את מרגישה, וכמובן שבצדק, שזה לא נכון ולא ראוי,
ורוצה להימנע עד כמה שאפשר משהייה במחיצתו.
במצב שכזה,
באמת צריך להתרחק ממנו כמה שאפשר,
ורק שזה בלתי נמנע (כמו אירוע שאת חייבת ללכת וגם הוא יהיה שם, שלא באחריותך) - לומר שלום נימוסי וזה הכל.
ללכת משם, להעסיק את עצמך, להקיף את עצמך בחברות ובני משפחה אחרים ופשוט לשכוח ממנו.
בנוסף, אולי כל המצב הזה גורם לך קצת להאיר באור חיובי תכונות של אותו בחור ובאור יותר שלילי תכונות פחות חיוביות בבעלך?
כי כאילו "הנה יש לי מחזרים. אני שווה. אז למה בעלי מרשה לעצמו להיות ככה וככה לכל הרוחות?!
שלא יעשה את זה!
שיהיה יותר נחמד!
יותר מתחשב!
יותר בראש שלי!
ובכן, זה מצב מסוכן מאוד.
כי לו יצויר שמישהו אחר היה בעלך, ולו יצויר שהיו בו מעלות אינספור,
גם הוא היה מושחר בסיטואציה כזו של השוואה לטוב של אחרים בסיטואציה דומה.
מה היה עושה אותו בחור איתך אחרי 30 שנים?
אחרי מריבות, ויכוחים, חילוקי דעות?
אחרי לילות בלי שינה וצרחות של תינוקות?
אחרי עייפות, עצבים, הורמונים, עומס כלכלי ופיזי?
הוא תמיד היה נחמד ונופת צופים כמו עכשיו?
לא.
ממש ממש לא.
למה?
כי הוא בן אדם.
כמוך.
כמו בעלך.
כל בן אדם מוציא את הצדדים הפחות נעימים שלו עם הזמן.
ולכל בן אדם יותר קל להוציא את שיא הנחמדות שלו בסיטואציות לא מחייבות וקלילות.
אז גם כאן.
אפס השוואות בין בעלך לביןם אותו בחור
או בין בעלך לבעל "חלומות" אחר
או בין בעלך לכל יצור אחר בעולם.
בעלך הוא בעלך.
עם יתרונותיו וחסרונותיו.
כמו שאת זו את.
עם יתרונותייך וחסרונותייך.
מה ש*כן* יש לך עם בעלך
זו אחדות ואחווה ענקית,
זמנים מאושרים ביחד,
ילדים משותפים,
השתתפות בעצב ובשמחה שלך,
דאגה לך ונתינה לך בכל התחומים
ואת לו כמובן
ואת כל החוויות המשותפות שלכם
וכל האהבה שבניתם בעמל וגם בחיוך.
ואת זה אף אחד לא יקח לכם.
חשוב להבין,
שזה לא ש*בעלה* של אישה X גורם לה לשיעמום,
ואפילו אם טוב לה איתו והיא אוהבת אותו -
היא תפזול/עלולה לפזול החוצה במקרה שיבוא גבר נאה וכריזמטי למשרד -
זה שה*מציאות של הנישואין* שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.
ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,
כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -
אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -
מה הם עשו בעצם?
החליפו גבר אחד באחר.
ומה יקרה עכשיו?
גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -
שוב שגרה
שוב הרגשה של מובן מאליו
שוב הרגל
ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור
ואז גם איתו
אחרי שלוש שנים
ועוד ילדים
ועוד 3 שנים -
שוב אותו דבר
ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!
לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -
הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב,
ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -
אז איתו התחתנתי.
ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:
או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -
או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,
לשחרור,
להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,
של שייכות וייחודיות,
של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).
אז את כל זה מפסידים.
עוד דבר -
במצב כזה, חשוב שתהיה יותר מודעות.
מודעות לעצמך -
מה נותנות לך המחשבות על אותו בחור?
מה חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה אולי חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך את מרגישה שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתביני עם עצמך את כל אלה,
תוכלי יותר להבין את המקום בנפש שאת פועלת ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואת מוצאית אוזן קשבת והכלה אצל אותה איש -
את צריכה להגיע למצב שבו את מכניסה את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אישך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה איש- תוכלי לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אישך היקר *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
חשוב גם שתהיה מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאישך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיעי את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
בבעלך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את בעלך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמעי את העולם הפנימי של בעלך- מה מרגיע אותו, מה מעציב אותו, מה כואב לו, מה משמח אותו
תכירי אותו עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכירי אותו כך בגוף, בנפש, ברגש – והוא אותך כנ"ל.
ואז את תראי עד כמה תאהבי את בעלך אפילו עוד יותר!
עוד מודעות חשובה שתהיה לנו איפשהו שם בראש ובלב – היא מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותו חבר ומה שאת מייחסת לו - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתבעצם משווה אולי בתת מודע בין בעלך לבין אותו חבר - אבל זה לא פייר,
כי את משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותו אקס הוא לא מושלם.
כמה שהמוח אומר לך שכן – הוא לא!
למה?
שוב - כי הוא בן אדם! בשר ודם!
לכ-ל איש יש חסרונות ויש יתרונות
כמו שלכל אישה יש יתרונות ויש חסרונות.
דבר שני,
לא חוכמה שאת רואה אותו רק כשהוא רענן ושמח וכיפי,
בלי ילדים שצורחים לו באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על האישה/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלו
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שיש בכל נישואין אם לא עובדים על זה,
בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתו - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לו.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשואה לאותה איש,
ומתרגלת אליו,
וכל מה שכתבתי למעלה -
ואז היית מכירה "במקריות" את בעלך הנוכחי - שלא היה אז בעלך אלא איש מהעבודה/לךימודים/אחר -
אז גם *בו* היית מתאהבת!
ואם הוא היה מחזיר לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנו* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תביני שזה לא *האקס עצמו*
אלא זה עצם הריגוש,
החידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אם אני רק מבודדת את התאווה בתור תאווה באשר היא,
אז אפשר להתייחס אליה כמו פנטזיה אסורה כזו - שיש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.
ז"א, את לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא את חפצה בתשוקה עצמה.
כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.
ואת לגמרי יכולה להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אישך ובטוב, עד שלא תרגישי צורך באסור הזה.
ואם האסור הזה "עושה לך את זה", את יכולה גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם בעלך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.
(גם כאן ערכתי כי יש גם דברים לא רלוונטיים וןגם חלק מהדברים שהיו מאוד דומים לתשובה הקודמת אז שלא יהיה כפל...)
בהצלחה רבה רבה!
אמן ואמן
