פורום נשואים טריים (עמוד 160)

אין לי עצות חוץ מלגשת לטיפול על העניין ש-לך קשה עם אמון. שמתי לב שהרבה פעמים בחיים דווקא הנושא הכי רגיש שלנו, אנחנו נתקלים בו שוב ושוב ודווקא במקומות הכי קשים. כלומר מישהי שחשוב לה מאוד בעל שלא צועק והייתה על זה כל שלב הדייטים פתאום תגלה שדווקא בעלה צועק. יש משהו בזה שאנחנו מזמנים לעצמנו שוב ושוב את אותה התמודדות... במיוחד אם זה משהו שנפגענו בו בעבר ואז 'הטראומה' כביכול משתחזרת. יש לזה סיבות פסיכולוגיות. אז בהקשר הזה דווקא בגלל שאמרת שקשה לך מאוד לסמוך על אנשים, והנה זה פוגש אותך בנושא משמעותי בזוגיות, ממליצה לעבור תהליך מול זה. שהנקודה הזאת לא תנהל אותך

 

ברמה הזוגית בטח שאפשר לחדש אמון שנפגע, צריך לעבור דרך ותהליך מול זה. אולי טיפול זוגי קצר טווח לנקודה הזאת. תגיד לה בכנות את הרגשות שלך, אתה אוהב אותה והיא אישה טובה אבל זה פגע בך מאוד. אתה יודע שזה לא מכוונה רעה אבל זה קשה לך והאמון שלך נפגע. 

 

דבר נוסף שבלט לי שכתבת 'היא פחדה שנתגרש בגלל זה'... אז זו בטח נקודה שכדאי לעבוד עליה ולברר. אסור שפחד מגירושין ינהל אותנו בנישואים. יש פה שיקוף: אתה לא סומך על אישתך בעניין האמון והסודות, אבל גם היא לא סומכת עליך (או על הזוגיות) שלא תתפרק. כלומר אין לה ביטחון בזוגיות אין לה אמון שהקשר שלכם יכיל דברים מהעבר שלה. ונשמע שגם לך אין ביטחון בה. כתבת שהיא אישה מדהימה וסודות מהעבר זה משהו שקורה בזוגיות אז כדאי לטפל עוד לפני שדברים גודלים מעבר למימדים אתה נשמע בעל טוב בהצלחה

זה תהליך,

זה לא תמיד פשוט,

אבל זה אפשרי בהרבה מאוד מקרים.

 

והרבה תמיכה וחיזוקים על ההתמודדות, בטוח לא קל להרגיש מרומה ופגוע כעת,

ובטוח גם לאשתך לא קל.

 

 

היה ניסיון גדול בשבילה לספר עליו. יתכן שגם היא שמחה שיצא סוף סוף ולא נשאר סוד שמעיב על הקשר שלכם. תשתדל לסלוח... דווקא הסליחה תחזק את האמון בנישואין ששלכם ובעוצמת הקשר ביניכם

(כיוון שיש לי סיפור דומה ולא רציתי שאם מישהו יזהה הוא יקשר - פתחתי פצל"ש)

קודם כל - אני כותב באופן מאוד כללי. לא פירטת על מה מדובר, כמה זה משמעותי, איזה השלכות יש על חייכם ועוד שלל פרטים - כמובן שזה בסדר גמור, אתה לא צריך לפרט. רק תיקח את כל מה שאני ואחרים נכתוב, בעירבון מוגבל, כי הפרטים הללו מאוד משנים.

שנית - נעשה לך עוול, נקודה. מוצדק שאתה כואב מבולבל ופגוע.
איני יודע מה ולמה, אבל הסתרה של משהו מהותי שמשפיע על חייך, זה עוול. שקר בתוך זוגיות - זה עוול.
חשוב שאתה תכיר בזה וחשוב שאשתך תכיר בזה. השלב הראשון באפשרות התיקון, היא הכרה בקילקול.

שלישית - לימוד זכות. כל מה שכתבתי בפסקה הקודמת, לא סותר את זה שכדאי לעשות כל מאמץ ללמד זכות על אשתך. זה לא פוטר את הקושי מהידיעה שנעשה לך עוול, וודאי לא את הקושי של ההשלכות - אבל זה בהחלט יכול קצת להקל עכשיו ולהיות פתח לתיקון בהמשך.

רביעית - איפה אשתך עומדת עם זה? האם היא מבינה שחלק מרכזי מהאחריות לתיקון עליה? שעליה לקחת אחריות?

חמישית - אתה חייב תמיכה. איני יודע מה גודל הסיפור וההשלכות, אבל אל תישאר שם לבד. לפעמים צריך ממש טיפול ותמיכה מקצועית של פסיכולוג/עו"ס קליני ולפעמים מספיק רק חבר (מבוגר)/ רב או מישהו אחר רלוונטי. עדיף לא רק מהמשפחה, כי זה עלול ליצור אי נעימות כשיהיו דברים או סיטואציות שיהיה מידי לא נעים לערב קרוב משפחה.

שישית - בהחלט אפשר לבנות מחדש. אבל זה לא קורה מעצמו. התורה איפשרה לעשות תשובה, אבל תשובה אינה ססימא שאפשר לשלוף ולעבור הלאה.
אתה מציין שהיא "אישה מדהימה, באמת", אז שווה להשקיע בשביל זה. כמובן - להשקעה צריך שניים.

יש לי עוד מה להוסיף, אבל רק החשיבה והכתיבה על זה 'מציפה' אותי. כן, גם אחרי שנים. אם אצליח אכתוב עוד בהמשך.

איתך בכאבך. כל החלטה שתקבל לגיטימית, אבל קודם כל תן זמן לכאב ולתחושות.

והיית מצפה שהיא תספר?

אם היא בגדה זה עניין אחד
אבל אם היא הסתירה מידע כול שהוא שקשור אליה והוא מצפה שהיא תשתף אותו ולכן בא החוסר אמון זה עניין אחר.
תכלס בשורש, העבודה הנפשית להחזרת האמון יושבת בכול המקרים על היכולת של האדם לצמצם את עצמו להיות אמפטי וקשוב להבין ולהיכנס לנעליים של השני.
זה לא פשוט בכלל ובכול זאת צריך לקבל החלטה שכלית ולפעול הרבה כדי שהרגש גם יגיע להשוואת הרצון עם השכל.

ואתה אוהב אותה מכל הלב והנשמה,
זה אפשרי בתהליך ארוך ולא פשוט
וכדאי עם ליווי של בעל מקצוע(טיפול זוגי בענייני בגידה).

כלומר נכון שמילולית, הפרת אמון זה סוג של בגידה - אבל כיוון שבד"כ המילה 'בגידה' בהקשר של נישואין, מתייחסת למציאות מאוד ספציפית, שהיא גם לא ברת תיקון (לפחות כשזה מגיעה מכיוון האישה) - לא כדאי להשתמש בה בהקשרים אחרים. כאן הוא ציין שהשקר יותר חמור בעיניו מהדבר עצמו, כנראה שזה לא.

ואני ממש לא מזלזל בחומרה של הפרת אמון.

אני לא יודעת מה המקרה ומה הסיבה להסתרה.
כתבת ׳׳הסתירה משהו שהיא עברה׳׳ וזה זרק אותי לסיפור שלנו.
אשתף אותך שאני הסתרתי / הדחקתי מבעלי פגיעה שעברתי בילדות.
כן, זה השפיע עלינו ורק אחרי כמה שנים הצלחתי לספר.
האם בעלי הרגיש פגיעה באמון? לא.
כי אני הייתי הקורבן.
לכן תלוי מאד במה מדובר.
האם היא הייתה הקורבן?
האם היא בגדה?


בכל מקרה אני חושבת שעם הרבה רצון ועבודה הכל אפשרי.

בין להאמין באפשרות של חזרה בתשובה שלטעמי פחות שייך לכאן. יש פה בעיה של אמון בין בני זוג. כמובן שצריך לחלק בין משהו שהיא עשתה מבחירתה לבין דבר שנכפה עליה ללא שליטה שלה.
המון הצלחה!

אמון זה דבר בסיסי.

 

אבל כעת, צריך לבדוק כמה דברים:

 

א. האם באמת היא פגעה באמון. באמת שיקרה?

 

האם הסתירה משהו שקרה בנישואין - או לא סיפרה על משהו קודם לכן?

 

ב. בהיות שאתה אומר שעיקר מה שמפריע לך זה הפגיעה באמון - יותר מעצם המעשה המדובר - אז הנושא הוא האמון.

 

אשתך אומרת, שהיא חששה שלא תרצה אותה יותר. כלומר, היא מודעת לנושא של האמון, אבל אתה יקר לה יותר מזה.

 

על גבי זה אפשר לבנות משהו:

 

אתה יכול לומר לעצמך, שאפשרי שהיא לגמרי לא מישהי שתפגע באמון שלך - אלא שקרה לה משהו חד פעמי, שרק החשש שלה לנישואיכם, בגלל האהבה אליך, גרם לה להסתיר.

 

ואז, לשוחח שיחה נוקבת. להסביר לה שעיקר הנזק שהיא גרמה הוא בפגיעה באמון. בבסיס שאתה יכול לסמוך עליה שלא יוסתרו דברים. שלפחות אתה יודע שאם צריך להתמודד עם משהו - אז אתה יודע עליו.

 

תשאל אם  היא תופסת את זה. היא תאמר שכן. תחזור ותשאל שוב - ותגיד לה, הפעם אל תעני לי כי את חוששת שנתגרש, אלא באמת: את תופסת את הקריטיות של האמון?

מן הסתם היא תענה בחיוב - ואז אפשר לעשות הסכם "מחדש". תאמר לה שאתה מוכן (אם אתה באמת מוכן..), לעבור להמשיך הלאה, בתנאי שהיא עושה תשובה שלמה בענין הזה של האמון. כלומר, תופסת את הנזק, מה זה גרם, ביחוד למישהו כמוך שהאמון קריטי אצלו - ויכולה להתחייב של הבא אין שום דבר שיפגע באמון. אין הסתרות, אין שקרים.

 

אם היא תרצה ללכת כך - לדעתי תמחק מה שהיה, תאמין שאפשר לתקן, תאמר לה שדווקא בגלל שהיא אשה מדהימה בעיניך - כלשונך - היה חשוב לך שאם ממשיכים זה יהיה באופן שיכול לאפשר לך להמשיך לאהוב אותה ולהאמין בה. היא תבכה קצת מן הסתם.. ותסיימו בטוב...

 

[כמובן, תשוחחו גם על איך מטפלים במה שמשפיע על החים בגלל הדבר שהסתירה, בהנחה שכמו שכתבת, על זה אתה יכול לעבור]

 

אתה מתאר לגמרי דינמיקה זוגית
כן, כן.

המשקל העצום שאתה נותן ל"חשש מפגיעה באמון" עשוי לגרום לה להרגיש לא בטוחה בתוך הקשר, שהיא במבחן, שאתה מחכה לרגע שבו היא תפגע באמונך (הרי אתה רגיל שפוגעים באמון שלך, לפי מה שתיארת...)
מה שמוביל בהכרח להסתרה.
כי הקשר לא מרגיש בטוח, וממילא הפתיחות והכנות נפגעת.
כמו כן, וחשוב לדעת - ברוב מערכות הזוגיות נחשפים דברים עם הזמן, עם התפתחות האמון והקשר. לא מיד.
זה טבעי שיש דברים שלא מספרים אלא אחרי כמה שנים (ויותר).
גם אם היא רצתה לומר לך זאת קודם לכן - היא הרגישה את החרדה מ"פגיעה באמון". כמו שהיא אמרה לך - פחדה שתתגרשו..... אז המשיכה להסתיר.

הצלחתי להסביר את כוונתי?

אתה נפגעת בעבר ולוקח את זה לחייך
הפגיעה תקרה שוב ושוב כי אתה מצפה לה, בלי רצונך אבל ביכולתך לשנות.
היא מגיבה לפגיעה הזו ומתנהלת באופן שבהכרח יפגע בך, בלי כוונה אמיתית לפגוע, או בלי שהיא מתייחסת למידע באותה עוצמה כמו שאתה מתייחס.

לא רואה דרך לצאת מהמעגל הזה בלי טיפול זוגי מקצועי.

אבל זה מבריק מה שכתבת.
ממש מעורר מחשבה.

אני מכיר מקרה של שבירת אמון מאוד קשה מצד האישה.

למרות שכביכול החיים חזרו למסלולם, נשארה אצלו סריטה בנפש, והיא עמוקה מאוד,

אולי בגלל ששם השבירת אמון היתה בנקודה מאוד מהותית (לא בתחום הבגידות),

הסריטה נשארה עמוקה.

לפעמים הוא לא יודע האם להאמין לה בדברים מאוד בנליים.

אמר לי שממשיך יחד בגלל הילדים,

בקיצור לא תמיד זה כמו בסיפורים "מתוך השבר תצמח הישועה",

לפעמים המציאות לא מצליחה ליישר קו עם הקלישאות .............

אבל הדבר הכי בסיסי בעיניי הוא שתחשבו ביחד איזה דברים היא יכולה לעשות כדי לבנות את האמון מחדש. דברים שייראו לך נכונים ומתאימים כמובן אבל גם מעשיים.

אפשר דברים לטווח הקצר, הבינוני והארוך כי בהתחלה הכי קשה ולאט לאט חוזר האמון.

ושהיא תתחיל לעשות אותם ותקבל בהבנה את זה שאתה יותר חושד בה בתקופה הקרובה.

כמובן, אם זו מציאות שאתם אסורים מבחינה הלכתית אז חובה לפנות לרב ולקבל עצה

(אם כי תמיד טוב לשמוע מאדם ניטרלי וכו'... אבל זו אכן דרך נוספת לשמוע על מקומות...)
תודה!

אשמח להרחיב לך בפרטי

אין ספק שלקורונה יש הרבה השלכות מוזרות..
על עייפות מתמשכת שמעתי מעוד אנשים.
אולי עוד מישהו מחלים חווה משהו דומה ויכול לעזור?

יש מרפאות מיוחדות למחלימים מקורונה. (יש ברמב"ם, איכילוב, תל-השומר ואני מניח שיש עוד מרפאות שקופת החולים שלך תוכל להפנות אותך אליהן). 

אני מציע לך ליצור איתם קשר. 

על זה שיש כאלה שחלו בקורונה עם דלקת באשכים ובאברי הרביה... תבדוק את העניין יכול להיות שקשור

אם נדמה לך שלא-

המליצו חזל שלא ללמוד אצלו

 

פעמים אכן נראה קצת מוגזם. לא תמיד זה כך

והעברת שיעורים (וההכנה שלהם!) זה המון שעות עבודה. מה שמגיע מגיע

ולכן אין לקחת כסף על לימוד תורה. ורבים אכן מעבירים שיעורים לכל דיכפין ללא תשלום - וגם הרשת מלאה בזה.

 

אבל יש היתר של "שכר בטלה", כלומר, לוקח כסף על מה שהיה יכול לעשות באותו זמן. אחרת היה צריך להתפרנס ממשהו אחר.

 

באמת תלוי בכוונה. מה בא ממה.

 

[יש גם - ביחוד "רבניות" דומני - שעושות חשבון שככה יתייחסו לשיעורים יותר ברצינות... כי היום על כל דבר כביכול משלמים. ויש להן התחושה שזה גורם ליחס רציני יותר. מי יודע.. אולי אצל נשים, שאינן מחוייבות במצות ת"ת, זה כך - אינני יודע]

 

 

ואגב, אין "תורה נשית" ותורה גברית. תורת ה' אחת, תמימה, משיבת נפש.

 

אם כי נכון, שב"ה כיום יש יותר נשים שמלמדות תורה. והן מלמדות נשים בשגנון שנשים מדברות עם נשים, שהוא באמת שונה.

שמעתי אותו מהרב שמואל אליהו... כמובן שלא תורה אחרת אלא לימוד אחר של אותה תורה

[צריך להיות כתוב שם: סגנון]

אם את שומעת את השיעור ואת שומעת תורה אמיתית, ומרגישה שזה נוגע בך, ואת מתרוממת מזה ומתקדמת ומעמיקה - מצויין...אל תעשי את השיקול שאם הוא לוקח כסף או לא ומה המידות שלו.

 

מה לעשות שהמקצוע שהם בחרו זה לימוד תורה .

את מצפה שמישהו ימכור לך ידע חינם ?

לפרט מה את לומדת?
איזה רבנים את שומעת?

אשמח ממש⁦⁩

תמיד יש מי שהופך את המטרה מללמד תורה ללעשות כסף.
אבל לענד הרוב המוחלט פשוט גובה כסף מלית ברירה..
הם עסוקים בללמד תורה בישיבות במדרשות ..
ואם זה רבניות אז הם גם לרוב בבית עם הילדים.
ואז ממילא בלא מעט מקרים אין ברירה אלא להתפרנס מלימוד תורה.
זה לא האידיאל והרמבם כידוע אסר זאת. אבל גדולים אחרים התירו זאת ועליהם סומכים..

ברמה הפרקטית. איזו רבנית/ נושא בתורה מעניינים אותך?
אולי תגלי שיש באינטרנט בחינם..

שיעורים של רבנים בטוח יש בחינם ביוטיוב/מכון מאיר/בני דוד וכו'..

שיעורים של בנות אני פחות מכיר..

אין שום דבר בזוי ב'כלכלה'. כלכלה היא חלוקת משאבים מוגבלים (והזמן, הידע, וכישורי ההרצאה של הרב הם בהחלט משאב מוגבל), כאשר הכסף בסך הכל מצביע על חשיבות המוצר בעיני הצרכן. המוכנות לשלם בסך הכל מעידה על סדרי העדיפויות שלך, וכל הכבוד.

גם הרמב"ם שהיה רופא ואסר על פרנסה מתורה לקח תשלום על הרפואה שלו.

רב שלוקח כסף על תורה בעצם צריך לשלם לאבן עזרא או לרמב"ן או לשפת אמת שמהם הוא לומד.. רופא למד ושילם 7 שנים באוינברסיטה למי שלימד אותו.

 

שוב אני לא מתקמצנת אני עדיין משלמת ושמחה שהכסף שלי הולך ללימוד תורה, שואלת מהעניין המהותי של הדברים איך להתייחס לזה

ורב רציני - זה אחד שעשרות שנים לומד. לומד כל רגע פנוי ביום ובלילה. עם אותו כשרון ויכולות, אם הוא היה משקיע בתחומים אחרים - הוא כנראה היה מקבל משכורתהרבה מעל הממוצע.

כל שיעור זה שעות הכנה, זמן הגעה, השארת האישה והילדים בבית ועוד.

אם על כל זה, הוא לוקח סכום שהוא יכול לחיות ממנו בצורה סבירה (אף פעם לא מדובר על סכומי עתק) - זה בהחלט 'שכר בטלה'.

בדכ רב למד המון שנים. ושילם גם לישיבה שבה למד.
עד שהפך להיות אברך וקיבל על זה 600-1000 שקל מלגה. חי עם הכסף הזה הרבה בדרכ בצמצום עם ילדים.

חמי רב. ואם הוא לא היה מקבל כסף על זה הוא היה חייב לעבוד . ובאמת שזה היה הפסד לעמי. הוא רב ענק שכל חייו זה התורה. אבל מה לעשות שיש לו מלא ילדים והוצאות. לדעתי זה לא הגיוני שרב לא יחיה בכבוד מינימלי. וזה לגמרי מוצדק שיקח כסף.
הוא לא לוקח כסף על כל דבר כן?
המון פעמים הוא מעביר שיעורים בחינם..
אבל בסוף הוא צריך לחיות.

לא מסכימה איתך.

פעם הייתי הולכת לשיעור תורה בבית כנסת חמוד וקטן~
עם השנים העבירו את השיעור לאולם גדול יותר כי היה ביקוש ודרשו בכניסה עשרה שקלים (כזכור לי) לכיסוי ההוצאות.

עכשיו, בעיניי זה לגיטימי.
למה? כי למה שהרב יצטרך להוציא מכספו בכדי לממן את המקום?
בצורה כזו כולם שותפים וכולם נהנים מהשיעור.

אולי לא הבנתי אותך,
אבל בעיניי דבר כזה הוא לגיטימי לגמרי.
ואין כאן בכלל עניין של לשמה או לא לשמה.. בקשה לכיסוי הוצאות בסיסי הוא לגיטימי ונורמלי בעיניי
אם התשלום גבוהה בהרבה אז זה עניין שונה... אך כל עוד התשלום סימלי לא רואה בכך כל פגם.

אשמח לדיוק, במקרה שלא הבנתי נכון.
שבת שלום~

הוספתי שלפעמים זה נהיה כבר מסחרה ועושים מזה עסק ממש או שהסכום מוגזם

אני מתלבטת בשאלה הזאת מהכיוון ההפוך..

בעלי רב קהעלה ולא לוקח שום דבר על מה שעושה..

הוא מעביר שיעורים בערך 3-4 שעות ביום כל ערב.
לפני הקורונה היה מלמד גם שעתיים כל בוקר (מעביר אחרי שחרית שיעורים לפנסיונרים וכל מיני..)

בשבתות רוב האנשים,נהנים מזוגיות ואבא שנמצא עם הילדים, אבל אצלנו:
בליל שבת כמובן שמעביר דרשה, ולפעמים שתיים בשני מתחמים שונים בקורונה. (ומשקיע ביום שישי די הרבה זמן לתכנן דרשה מוצלחת ומושקעת..)
הוא תמיד חוזר מהתפילה בערך שעה אחרי שהיא מסתיימת כי "מישהו היה חייב לשאול אותו שאלה דחופה"
בשבת בבוקר הוא מתפלל וותיקין, מעביר שיעור אחרי התפילה, ומגיע לדרשה במניין המרכזי ונשאר במוסף כדי להיות עם הציבור אחרי התפילה (ולפני הקורנה גם בקידוש) ושיעור קצר אחרי התפילה. מגיע הביתה לא לפני 11:30.
אחרי סעודת שבת (שתמיד מקוצרת כי אבא חייב להגיע בזמן לשיעור..) מעביר: שיעור למבוגרים במחשבה, שיעור לילדים, לימוד בפרשת השבוע.
יוצא מהבית מיד בסיום הסעודה וחוזר שתי דקות לפני שקיעה..
ובמוצ"ש (במיוחד בקורונה שהקהילה מפוצלת בשלושה מתחמים שונים) חוזר שעתיים אחרי צאת שבת כי האחריות עליו לוודא שסידרו הכל והכניסו הכל למקום והרבה שבועות מי שאמורים לעזור לו מבריזים והוא מסדר הכל בעצמו..
(לדוגמא עכשיו 20:43 ולפני חמש דקות עשינו הבדלה.. כי רק עכשיו הוא חזר..)

אנשים פונים אליו להתייעץ איתו וזה לוקח לו שעות רבות.

מזמינים אותו "לכבד את האירוע" בברית/חתונה/אזכרה/שבע ברכות/ניחום אבלים/לוויה/בר מצווה וכן הלאה - לפעמים יוצא לו ללכת 3-4 ערבים בשבוע ומבקשים ממנו להישאר ורק להגיד דבר תורה ולשמח אותם שהוא יושב ואוכל איתם..

סה"כ יוצא די הרבה שעות ביום.
בזמנים האלה הוא לא בבית, לא עוזר עם הילדים, לא מתפרנס ממשהו אחר (הוא עוסק בחינוך במשרה חלקית והמשכורת בהתאם..) ואפילו לא לומד בעצמו תורה..

עכשיו אם הוא היה בכל עיסוק אחר:

אף אחד לא היה חושב לקבל ממנו שעת ייעוץ (והרבה פעמים הרבה יותר משעה אחת) בחינם, אבל ברור שכשמתייעצים עם "הרב" זה יהיה חינם, ורק שרלטנים לוקחים כסף, נכון? אבל בגלל הייעוצים האלה בעלי לא עושה בזמן הזה דברים אחרים..

אם היו מזמינים מרצה/אמן/מתופף וכו לאירוע ברור שהיו משלמים, נכון? אבל "דבר תורה", "שיעור לכבוד האירוע" וכו זה בחינם..גם כשזה לוקח שעה ויותר ומצריך הכנה, נסיעה, השתתפות ובא על חשבון הרבה דברים..
וברור שאם היו מזמינים מרצה אורח לשבת זה היה בתשלום, אבל כשהרב של הקהילה עושה כמעט הכל בעצמו (וכשמבקש ממישהו להעביר משהו נתקל בפרצופים..) ברור שהכל חינם..

כשמארגנים אירוע וצריך אמרגן, מעצב, קייטרינט ואפילו מי שיסחב את הכסאות או מנקה משלמים בשמחה, אבל כש"הרב" מלווה משפחה ומדריך הלכתית, לקראת הבר מצווה, בלוויה ח"ו, בחתונה וכו זה אמור להיות בחינם?

יועץ נישואין, מלווה לזוגיות, איש חינוך, מאמן אישי - בתשלום, אבל עזרה עם הרב לקראת חתונה, ב"שלום בית", "חינוך ילדים" ושאר קשיים אישיים חייב להיות חינם..

תכלס, זה הכשרון והידע של האדם, בזה הוא משקיע וזו המומחיות שלו, אבל בניגוד לרופא שאף אחד לא יצפה ממנו לטפל בחולה חינם ואפילו לא לתת יעוץ טלפוני, ברור שאסור לרב לקחת תשלום על זה..

והכי מצחיק אותי, שבית הכנסת בו בעלי מלמד במצטבר כ 20 שעות שבועיות והשקיע בטלפונים, תיאומים וארגון הרבה יותר.. מדי פעם מעביר לו "מעשרות" בסכום של כ 200-300 ש"ח כהוקרה על העשיה שלו.. כמה זה יוצא לשעה? (התשלום פעם בכמה חודשים, השיעורים כ 20 בשבוע ולא רוצה לחשוב כמה שעות של טלפונים ושל ארגונים אחרים..)

דרך אגב, בעלי ממש לא חושב שצריך לשלם לו על משהו, זאת אני התוהה..

בהחלט מוצדק שיקבל תשלום, לא על הלימוד עצמו, אבל כן 'שכר בטלה', על זה שבכל השעות שמלמד/מכין את השיעורים/ מייעץ/עונה לשאלות - הוא לא מתפרנס מדברים אחרים.

בנוסף, כפי שציינת, רב קהילה היום מחוייב להרבה 'טקסים', היל מנוכחות בהם ולפעמים גם חלקים מהארגון עליו - זה בהחלט לא לימוד תורה ועל זה לכתחילא לגמרי לכל הדעות לקחת כסף.

אבל אם הוא לא רוצה - אין ספק ששכרו ושכרך ישולם מהשמים. תשמחי בזכות העצומה שלך.

אתם גרים בקהילה?

אבל לדעתי דווקא כי נחשב יישוב תורני כולם מרשים לעצמם לנצנץ ולהיות ראש קטן..

זה לא הגיוני בכלל..
אני לא חושבת שזה נכון לקחת על ייעוץ לדעתי צריך שדעת תורה תיהיה נגישה לכולם..
אבל שכן הקהילה תשלם גלובלי

של כולכם! בהחלט נותן זווית אחרת להסתכלות. אני כן מאמינה שמגיע לו בהחלט וזה כבוד התורה שלומדיה יהיו מוכבדים.

של "לשם שמיים" וכל הדברים האלה.

בעלך ראוי שיקבל משכורת מלאה ומכובדת (אם לשפוט לפי מה שכתבת שהוא עושה) בלי שום נקיפות מצפון. ואם הוא לא מקבל משכורת טובה לפחות כמו המשכורת הממוצעת במשק זה בעיני ביזיון ובושה.

נשמע שזה יושב עליך... אם אני טועה אין צורך שתמשיכי לקרוא.

אם אכן קשה לך עם ההתנהלות הזו, בעיני צריך לטפל בזה. כשמישהו מתמסר באופן שגורם לו להרגיש שזה לא הגון, יום אחד משהו יגדיש את הסאה ויש לזה מחירים. לכן אם התחושה שהציבור שאליו אתם כל כך מסורים לא מבין בכלל מה דורשת מכם ההתמסרות הזו- כדאי בעיני להסדיר את זה. לדבר עם בעלך, עם גורמים רלוונטיים במקום מגוריכם, לא להרגיש מנוצלים.
אני לא יודעת אם במצב כזה הברכה "וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם" מעודדת.. אבל ישר כח ענק!!

אז עם רובכם אני מסכימה כנראה שפשוט אם אני מרגישה שזה כבר נהיה לא לשם שמיים אלא עסק כלכלי זה עניין של הרגשה אבל כן חשוב ללמוד מאדם ירא שמיים ולכן זה לא התשלום כמו ההרגשה של מהות הלימוד. בהחלט ראוי לשלם על לימוד תורה ויחד עם זאת שהלימוד יהיה לשם שמיים ואם אני מרגישה שיש בזה משהו לא נקי (כמו נסיה לקברות צדיקים שלוקחים מזה הון עתק) אז ללכת אחרי ההרגשה. 

כמובן שלא התווכנתי לרבני שכונות או בתי כנסת, אלא בעיקר לרבניות שעושות הפקות וכו' שלא תמיד מרגיש שזה משום כבוד התורה. אבל לא אני יכולה לדעת מה כוונתן וזה גם לא ענייני אלא פשוט להשתדל ללמוד מאדם שזה מרגיש נכון. 

הרב שמואל כתב שאם מתפרנסת מזה אז אין לה ברירה אבל בוודאי יש גם רבניות אחרות וטובות...

תודה לכולם

כוס עם תמונה שלכם ותרשמי 'כשהשוקולדים יגמרו הכוס תישבר' ושימי בתוך 7 שוקולדים, להביא לו בשבוע שלא מתראים (7 ימים לפני החתונה)

מחזיק מפתחות עם תמונה ולכתוב 'מחכה לך בבית'.. 

מכתב

 

אפשר סט מחזורים עם השם שלו 

שלט לבית, מחזיק מפתחות, ספר על זוגיות, משחק זוגי, כיסוי לטלית וטלית כמובן (ליום החתונה), תפילה לחתן, כיפה חדשה, ארנק עם תמונה שלכם

גם טוב שתשמע  דרשות יפות שמחזקות ומשמחות ,יש המון רבנים שאני מכירה שמשמחים,

כמו הרב מאיר שוורץ,הרב ליאור גלזר,הרב אבנר קווס,הרב מיכאל לסרי,ככה זה ישמח אותך,

ותעברים את היום ביותר שמחה ויותר רוחניות,

 

 

שיעבור השיגעון הזה מהר, בעזרת ה'.

מה שעוזר לו זה לדעת שעכשיו זה רצון השם. אין ברירה אני חייבת להביא פרנסה.
וגם מהרגע שאני מגיעה הוא יוצא ללמוד. חוזר לעזור לי מקלחות הרדמות (לפעמים אני מוותרת לו על זה) ואז חוזר שוב לישיבה או יושב בחדר ולומד.
וזה ממלא אותו.
אני בטוחה שאשתך כשחוזרת תבין שאתה צריך את הזמן שלך ותאפשר את זה. ותעשה בשעות הפנויות מה שעושה לך טוב.

ההבנה שזה רצון ה' היא חשובה, ואני מסכים. אבל קשה לזה בעצמו למלא אותי במוטיבציה ושמחה...

היא מגיעה גמורה. אין לי לב לבקש.
ועד שנגמרת ההרדמה כבר לא מצליח לאסוף כוחות ללמוד
(ניסיתי שוב ושוב ושוב, וכל פעם מחדש לא הצלחתי. לא התייאשתי מלנסות אבל בינתיים קשה)

גם אני מגיעה גמורה.
אבל מבינה שזו תקופה וזה יעבור.
תנסה,בעדינות.
אולי יש לה אפשרות להפחית שעות?
אני הורדתי שעה אחת.

מה שלומך?..

 

כמה אפשרויות:

 

א. תקבע לך משהו ללמוד, על הבקר. משהו תורני שקרוב לליבך. סדר בקר קצר. יהיה לך "יעד" ראשוני. תוכל לצבור מהימים הללו התקדמות שאולי תמשיך גם הלאה. אם אפשר, גם סדרים קצרים נוספים ביום, כשהילד נח, משחק לבד וכד'. אפשר להספיק הרבה בזמנים כאלה..

 

ב. תתבונן לרגע ב"מבט כולל".. כלומר, על תקופה ארוכה. טווח ארוך יותר. ותאמר לעצמך, במקום קצת עם הילד בכל יום שעמוס בדברים אחרים - כעת אני הרבה עם הילד בתוך שנה שעוד יהיו בה הרבה עיסוקים אחרים ופחות זמן איתו. שינוי של ה"שיבוץ" בתוך הזמן. זה יכול לתת לך מוטיוציה לימים הללו, כשאינם נתפסים רק כל יום בפני עצמו ארוך-ארוך עם הילד... בסופו של דבר, באמת תרוויחו הרבה מהזמן הזה ביחד וכדאי לשמוח בחיזוק הקשר הזה. השקעה לשנים..

 

ג. תאמר לעצמך, כעת קצת זמן לעבוד גם על הנושא של "איתכפיא"... כלומר, לא רק מה ש"בא לי" באותו רגע - אלא מה שחשוב, ובאמת אני רוצה בו במבט כולל (רוצה שאשתך תעבוד, רוצה שהילד יהיה מטופל, רוצה שתעברו את התקופה הזאת בטוב). לפעמים גם זה מגדל את האדם, ואז בעצם גם זה הופך לדבר ש"בא לו".. עצם העבודה הפנימית וההתגדלות הפנימית הזאת. היכולת להחליט על דבר ולעשות אותו בשמחה.

 

ד. "בתוך עמי אנכי יושבת"... לשים לב שכך שומרים על הבריאות של כולם. כל אחד תורם את חלקו לטובת הציבור - וב"ה שאישית בריאים ושלמים.

 

 

רק חזק ואמץ.... גם זה יעבור ותחזור לשיגרה ברוכה...

כשאשתך חוזרת, אחרי שהיא נחה קצת או אפילו אחרי שמשכיבים את הילד צא החותה, תעשה ספורט, זה ממש חשוב.
וגם אולי תבלו יחד בערב בדברים שמעניינים אותך

טיפול בילד זה באמת דבר שוחק

איך שהיום
תקום מאוחר וכו'

אבל תכניס ללוז היומי עוד משהו קטן שאתה אוהב/ שטוב לך/ שכייף לך

אולי גברים שעובדים משמרות בגלל הסגר?

למשל כשהוא ישן אם הוא ישן בצהריים.
למצוא דברים שנחמדים לך יחד איתו
ולפחות פעם פעמיים בשבוע בייביסיטר שתשחרר אותך אפילו לשעה שעתיים ותוכל להשתחרר.
או לחילופין שאשתך תשחרר אותך קצת בזמנים שהיא בבית.

בתור מי שהייתה עם הילדים והיה קשה
מה שעזר לי זה פשוט לצאת לטייל. גם 500 מטר סביב הרחוב עשה הבדל ושינוי. לראות שמש, מכוניות וכו'

כוחות אוו תעשה דברים שמאווררים אותך? נוער פחות יקר כביבי סיטר

בן כמה החמוד?

יש אפשרות אולי להראות לו סרטון/משחק ובזמן זה אתה תנוח קצת/תעשה תחביב כלשהו שלך?

יש אפשרות לקחת נערה בזול אפילו לשעה ביום שתיתן לך אוויר לנשימה?

יש אפשרות לשים את החמוד במשחק שתקנה לו בסטוק ואתה יושב לידו ובינתיים רואה משהו נחמד/עושה משהו נחמד שאתה אוהב?

 

יש לו מסגרת בקרוב?

 

נשמע לא פשוט בכלל,

ועם זאת כן חשוב מאוד שתמצא מה יכול למלא אותך ואפילו מעט זמן לעשות זאת. זה חשוב לטווח הקצר ובטח שלטווח הארוך.

דבר גם עם אשתך היקרה, מתוך מקום של הבנה והערכה לפרנסה שהיא מביאה ולחריצות שלה ויחד עם זאת ספר לה על המקום של הקושי שלך ואולי תנסו למצוא יחד רעיונות

(לא שהשיחה תהיה מי יותר מסכן או מי עובד יותר קשה,

אלא כמה אני מעריך אותך אשתי

כמה אני מעריכה אותך בעלי

ועם זאת לספר ולשתף גם בקשיים, ליצור הקשבה הדדית ואמיתית ואמפתיה

ומתוך כך לחפש יחד פתרונות יצירתיים).

 

בהצלחה!!!

אם יש לך חברים באותו מצב אולי אפשר לתאם עם חבר אחד שתעשו יום בשבוע שאתה לוקח את הילד שלו ולו יש יום חופשי לעשות מה שהוא אוהב והיום שהוא לוקח את הילד שלך ולך יש יום חופשי ...

מקווה גם שהבדיקות יהיו טובות.
בן כמה הוא?

קצת היה נשמע לי ככה... אם לא אז סליחה! הלוואי שהכל יצא בסדר

עם בשורות כאלו. (אשתי עשה על זה סמינריונית, על אופן קבלת הבשורה שילד במשפחה שונה)

מאתגר, קשוח, מורכב. אבל גם יכול להעצים.

 

אגב, כדאי לדעת שיש הרבה זכויות - קצבה חדשית מביטוח לאומי גם רטרו. זכאות לקניית רכב חדש ללא מס ועוד כמה.

לא שכדאי אבל הילד לא ישתנה עם טיקט או בלי אז לפחות תקבלו עוד כלים להקל עליכם ועליו

רופא טוב יוכל להגיד לנו אם זה מצב זמני, אם זה מצב שאפשר להעלים על ידי טיפול נכון וכו'.

אוטיזם אינו זמני וטיפול יכול לעזור באופן מוגבל למדי

וכמובן שיש גם הבדלים בין רמות התפקוד השונות

כי המקסימום שהוא יכול לעשות זה להכווין לטיפול שיעזור. וכיוון שזה המצב - לפחות לדאוג לקבל את הזכויות

ואפשר לצאת מהגדרה של אוטיזם שניתנה בגיל צעיר (קשה לדעת אם ניתן לייחס את זה לאבחנה שגויה - כי זה מאוד קשה בגיל הזה - או לטיפול טוב ורמה תיפקודית גבוהה יחסית של הילד). 

 

ילד עם אוטיזם בתפקוד גבוה, יכול בסבירות גבוהה, עם טיפול נכון, לחיות חיים רגילים לחלוטין כולל בי"ס רגיל בלי סייעת. 

 

ובמקרה של תפקוד גבוהה- הסביבה וההורים משפיעים המון (!!!) על הכיוון שאליו זה ילך. אל יאוש. ה' יהיה בעזרכם

אין דבר כזה " לצאת מאוטיזם".
ילד שעם השנים ירדה לו האבחנה של האוטיזם אז סביר להניח שמלכתחילה האבחנה הייתה שגויה / שהוא היה גבולי

לעבור תלאות בעצמך זה דבר אחד.
לדאוג לילד שלך...זה משהו אחר לגמרי.

כדי שבמידה ויש משהו, כדאי להתחיל טיפול כמה שיותר מוקדם!
בשורות טובות🙏🏻🙏🏻🙏🏻

טוב שאשתך רואה אותו ילד מתוק ורגיל, אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא.
בעז"ה שתצא צודקת.

ההבדל הוא שהיא אמרה שזה יעבור לבד עם הגיל... ואולי היא צודקת

פעם לא היה מאבחנים והרוב היו מסתדרים חוץ ממי שבאמת בקצה

אני עובדת עם ילדים על הרצף האוטיסטי.

 

ככל שמאבחנים מהר יותר כך אפשר לדעת מה יש לילד ולכוון אותו למסגרת המתאימה (אם עולה צורך כזה)

ואם התפקוד של הילד הוא גבוה, יש סיכוי שהוא ישתלב בהמשך במסגרת רגילה- בכיתה רגילה עם סייעת או בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל.

 

אבל עוד משהו- אני חושבת שכל עוד אין אבחנה לא כדאי לנסות לחשוב ולשער מה זה כי זה רק מגביר את החשש ואת הפחד. במיוחד אם קוראים באינטרנט ובודקים מה התסמינים ואז מתחילים לקשר את התסמינים לילד (מכירה על עצמי כשכואב משהו מוזר/ שונה ובודקת מה זה באינטרנט, בטוחה שיש לי איזו מחלה חמורה).

יש לי חברה שהייתה בטוחה שהילד שלה אוטיסט וכמה אנשים בתהליך של האבחון אמרו לה שהם גם חושבים ככה ובסוף יש לו עיכוב התפתחותי והוא בגן עיכוב והתקדם מאד בשנה שנמצא שם.

 

בעיני זה שאתם בודקים ולא מתכחשים זו מעלה גדולה מאד, כי יש הורים שקשה להם (וזה הגיוני ביותר) והם מעדיפים לא להתעסק עד שאין ברירה ובינתיים הילד יכל כבר להיות מאובחן ולקבל טיפול מתאים.

 

הרבה הרבה בהצלחה ובשורות טובות

מותר לשאול מה הדליק אצלך נורות אדומות שגרמו לך לבקש מרעייתך ללכת איתו לברור התפתחותי?

שום דבר בעולם הזה לא בטוח, מפחיד.

רופא להתפתחות הילד, זה לא אומר "אוטיסט"...

 

יש הרבה דברים.

 

תיקח נשימה עמוקה, תבדקו בנחת.

 

תלכו לאנשים מקצועיים, אל תלחיצו בינתיים לא את הילד ולא את עצמכם.

 

 

ואל תשכח לעדכן...

כמו שכתבו חכמים לפניי, עד שלא יודעים בדיוק לא כדאי לפחד מראש ולחשוב על התרחיש הגרוע ביותר (על אף שזה אנושי מאוד להרגיש כך.)

 

מאוד יכול להיות שזה שום דבר,

מאוד יכול להיות שאשתך היקרה צודקת ופשוט עם הגיל הכל יסתדר

יכול להיות שזה משהו מינורי

ויכולים להיות עוד הרבה תרחישים - שגם להם ב"ה יש טיפול ותקווה והכל יהיה בסדר ב"ה!

 

אם זה עוזר במשהו, אז גם לאחד הבנים שלנו אחת הגננות חשדה שיש לו משהו דומה - והכל נשלל מן היסוד, בשלבים הרבה יותר מוקדמים (המקרה אצלנו היה שונה שהגננת לא הכירה אותו נכון ולא הבינה אותו נכון. אבל על דברים כאלו שמעתי כ"כ הרבה מקרים וכ"כ הרבה הורים מתוסכלים שחשוב לי גם להביא את הקול הזה. כן. בהחלט יכוללהיות מצב שעם הגיל, הזמן, היחס ההורי, ההשקעה, התיווך, הלמידה - הכל מסתדר ואפילו מעל הממוצע בסופו של דבר.

כמובן שאי אפשר להבטיח כלום וממש לא אומרת שתמיד זה כך, אבל כןם לזכור שהרבה םעמים זה כך

ואם תרצו אתה ואשתך לדבר ולשמוע לפרטים את הסיפור - ממש בשמחה

 

המון המון תמיכה, בהצלחה רבה ובשורות טובות 🙏🌹

יש להם דבר כזה למבוגרים

יודעת שיש כמה חברות שמעניקות שירותים כאלה וזו אחת אבל היא כמדומני לחולי לב

הרבה בריאות!

כאשר היא נופלת אז המוקד שלהם מיד מקבל על כך דיווח, והם מתקשרים הביתה לוודא שהכל בסדר.

אם היא עונה -  חזל"ש.

אם היא לא עונה, הם מתקשרים לאבא שלי (ואם הוא לא עונה אז לאחד הילדים).

 

 

 

גם אני משווה כל דבר בסופר, לפעמים ברמה מוגזמת. אני אקנה מותג זול יותר אפילו אם אני יודע שהוא פחות טעים (עד רמה מסוימת) בשביל לא לשלם "סתם" על מותג יקר. לפעמים אני מכוון את המזגן על הטמפרטורה הכי חסכונית בחשמל, אפילו אם זה אומר שנזיע עוד כמה דקות.

 

אם היית אומרת שהוא קונה לעצמו בגדים או גאדג'טים (או כל דבר אחר) במאות שקלים, בלי להתייעץ ובלי שיש הסכמה של שניכם - זו בעיה.

 

אבל על קניית גבינה צהובה יותר יקרה ב-3 ש"ח, לא הייתי עושה סיפור. אפילו אם בחודש הסכום הזה מצטבר לקצת יותר מזה. אם זה לא המצב, והוא באמת קונה דברים יקרים ללא צורך או ללא התחשבות בעלותם - זה משהו אחר.

שמעליו צריך לעדכן או לתאם עם בן הזוג בנוגע לקנייה.

תגדירו כמה יוצא על מה וכמה לבזבוזים.

זה מה שאנחנו עשינו.

רק שאני דומה יותר לבעלך ;)
שנינו הגענו מבתים שמתייחסים ממש ממש אחרת לכסף. וכסף הוא כמובן משמעותי וחשוב ותריך לדבר עליו.
אני לא יודעת מה מאזן ההכנסות וההוצאות שלכם, ואם יש גב כלכלי. כמובן שאלה גורמים משמעותיים ביותר במשוואה.
מעבר לכך - כסף הוא אפשרות. את רגילה לשמור את האפשרות הזו לדברים החשובים בעתיד, והוא רגיל לנצל את האפשרות כזו כעת. מדברייך נדמה לי שגם כשהוא מתקמצן פחות הוא עדיין לא מתפרע.
ואולי נועדתם לאזן אחד את השני מהבחינה הזו, מי יודע

חשוב להעלות את זה. להציף את זה שלכל אחד מכם יש צורך שונה ויחס שונה לכסף, ואיך מאזנים את זה. חשוב ששניכם תשמחו ולא תרגישו שאתם מקריבים מדי. כלומר, שאת לא תרגישי שהולכים לכם החסכונות, ושהוא לא ירגיש שמגבילים אותו, את הצרכים או את החופש שלו.

בעיניי להתעקש ללכת על הדבר הזול ביותר גוזל גם הרבה אנרגיות נפשיות, וכמו כסף - גם הן נגמרות. אז הכל שאלה של איזון.

אתם עוד תמצאו את האיזון שמתאים לכם. חשוב לדבר את זה ולחפש את זה יחד.
בהצלחה

תכל'ס זאת שאלה בכלל על זוגיות..

איך לשחרר ולדעת שהבן\בת הזוג שונים ממני בדברים מסויימים, ולקבל את זה ולא להתעצבן? ולהבין שיש לו את הצרכים שלו כמו שלי יש? קשה לי לפעמים להכיל את השוני ביננו..

הלוואי והיתה לי נוסחת קסם.
נשמע לי שאת מבינה את זה דווקא ממש טוב. העניין הוא לקבל את זה בטוב ולהצליח לשחרר רגשית. ולא להיבהל.
נראה לי שזה עניין של זמן, הלב ממשיך להתרחב לאט לאט ויש יותר מקום.

תקציב. תקציב. תקציב.

לבנות לכם תקציב לפי הכנסות הוצאות. מחולק לקטגוריות.
זה א. יוצר מודעות של שניכם למצב הכלכלי.
ב. זה יאפשר לו להנות מהכסף כל עוד הוא בטווח הבטוח. ולשים לב מתי הוא צריך יותר לחסוך.


בפן הזוגי- צריך תמיד להזכיר לעצמך שאתה לא יכול לשנות אף אחד. אפשר וכדאי לדבר על דברים אבל לא מתוך רצון וציםייה שהוא ישתנה אלא רק מתוך הבנה שיש פה חלל משותף שאתם בונים יחד. כשלא מצפים לא מתאכזבים.

ולאט לאט למדנט ללכת זה לכיוון זה מתוך הבנה וכבוד.
עדיין לה יהיה יותר קל להוציא כסף ממני
אבל היא בהחלט השתפרה וגם אני

למה את חוסכת? כדי שבעתיד יהיה לכם נח ואיכות חיים טובה יותר. אז הוא מעדיף "לפרוס" את זה מעכשיו ולהנות מאיכות חיים טובה יותר.
אתם הרי לא מתווכחים סביב פת לחם. אלא על הסכום שנשאר אחרי הצרכים הבסיסיים

כמובן שצריך להיות אחראיים. שחייב שיישארו בצד חסכונות, ועדיף להשקיע בדברים שההנאה שלכם מהם היא ארוכת טווח ולא בפינוקים.
אבל מבחינתו לעבור על כל המוצרים ולהשוות מחירים זה עול, ולסיים קניה במהירות זה שווה לו את הכמה עשרות שקלים האלה. וככה נראית אצלו איכות חיים

אז כמו שזה בסדר שהוא יעדיף תפוחים ואת בננות ובכלל לא צריך להגיע להסכמה, גם כאן- את תעדיפי להשקיע את הזמן ולחסוך את הכסף והוא הפוך.

אין ספק שברגע שמגיעים לסכומים רציניים של אלפי שקלים חייבים להגיע להסכמה אבל בסכומים קטנים צריך להיות לכל אחד מכם החירות להחליט מה לעשות בכסף שלו.
אני מניחה שהוא גם עובד, כך זה נשמע. אז צריך לזכור שאמנם התחתנתם אבל עדיין מגיעה לו הזכות לבחור מה לעשות בכסף שהוא עובד בשבילו. עצם הדיסקוס סביב שקלים בודדים בעיני מעיק וחונק

אם אתם מנסים לסגור חודש בלי מינוס - אז הגיוני לבדוק ולהשוות מחירים בסופר. 

אם זה בשביל לחסוך לדירה, כנראה שגם אם תחסכו 50 שקלים בקניה - אז בכל החיים שלכם אתם תחסכו סכום כמעט זניח שלדעתי, לא שווה להצטמצם בשבילו כל החיים. 

 

כשאשתי ואני היינו סטודנטים, הייתי כמוך. 

היום, אני כמו בעלך. 

 

אולי תנסו לקבוע לעצמכם יעדים? 

למשל, אנחנו מוציאים עד שאנחנו חוסכים X בחודש - ושכל אחד יעשה את השיקולים שלו איפה לחסוך. 

 

 

כדאי לבדוק מה זה בדיוק "כסף" עבור כל אחד מכם.

הכוונה - *למה* חשוב לך לחסוך ולא להוציא?

ו*למה* חשוב לבעלך דווקא לחיות אחרת?

 

ממש להבין לעומק את השני/ה - זה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות בזוגיות בכלל וגם הנושא הזה בפרט.

 

נסי לחשוב שאת הוא, ממש איך שהוא גדל, מה שהוא חושב, מרגיש, חווה וכו'

ומתוך המקום של ההבנה העמוקה הזו 

וכמובן גם ע"י כך שהוא יסביר לך לעומק מדוע זה חשוב לו ואת תפיסת העולם שלו -

ואז את תעשי כנ"ל כלפיו -

תוכלו להגיע להבנות הרבה יותר עמוקות.

 

גם ה-למה חשוב

וגם מה מסמל כסף עבורכם

וגם מהם סדרי העדיפויות והערכים בחיים

 

(למשל, אם לבעלך יש ערך חשוב של חופש, שיחרור, הנאה מהחיים ולשהות בכאן ועכשיו וע"י קנייה חופשית הוא מממש את הערך הזה

ולך יש ערך של חיסכון לעתיד לקניית דירה או בטיחון כלכלי על כל צרה שלא תבוא בעתיד וכו ולכן את חוסכת כמה שאפשר -

אפשר לראות איך גם הערכים שלך

וגם הערכים של בעלך - מתממשים ביחד בלי שאחד יבוא על חשבון השני

איך גם הצרכים שלך וגם הצרכים שלו מתממשים.

זה לגמרי אפשרי וכאמור - התחלת התהליך היא בהבנה עמוקה אחד של השני/ה (וכמובן גם של עצמנו) ורק אז מציאת פתרונות אפשריים שיענו על הצרכים של שנינו.

 

בהצלחה רבה רבה

 

ואכן

אתם נשואים זמן קצר

עליכם ללמוד להסתדר..

 

ב. ייעוץ כלכלי

יעלה כמה שקלים, ייתן תובנות ששוות הרבה יותר

ולא להיפרד לעולם...

פחד שאם תתני לו ללכת לא תמצאי מישהו טוב כמוהו? כי זו באמת לא סיבה טובה, אם יש דברים שבגללם הקשר הזה לא טוב.
אבל אם הקשר "מדהים וטוב" והמחשבה שתיפרדו מפחידה ומאיימת, כי את מעוניינת בו ואוהבת אותו, אז מה הבעיה?

לכאורה את צודקת, הבעיה היא לא בקשר, הקשר באמת מיוחד וטוב. הבעיה היא שאין לי אומץ להתחתן כרגע. ממש לא חשבתי לעשות את זה בקרוב עם המקום בו אני נמצאת בחיי.

הסיבה הראשונה גם קיימת, אבל אין דברים שבגללם זה קשר לא טוב.
היא עולה בעיקר כשפרידה עומדת על הפרק והלהגיד לא בעיקר נובע בגלל הפחד להתחתן ולא בגלל טיב הקשר עצמו וזה גורם לי באמת לפחד שלא יהיה לי דבר כזה בהמשך החיים, כי זה באמת קשר טוב.
הלוואי הסברתי את עצמי

לא יודעת מה המצב בחיים וכו', אבל אם זה מישהו שאת חושבת שטוב לך- בעיניי זה באמת מוצדק לפחד לפספס! קשר טוב זה לא דבר שמוצאים כל-כך בקלות. אז לחשוב מה המשמעות של להתחתן עכשיו מבחינת התכניות האחרות שלך, עד כמה זה מתנגש? אולי אתם יכולים להאריך קצת את תקופת האירוסין? אולי לשנות משהו בתכניות? לא כדאי לדעתי לוותר כל-כך בקלות על בחור שאת רוצה... אבל כמובן סדרי עדיפויות זה דבר אישי, ולא פירטת בדיוק במה מדובר, אז קשה לומר :-/ זה נשמע כמו מצב קשה מאוד להיות בו... משני הצדדים כנראה עומדים דברים שישפיעו על כל העתיד, אהבה, חלומות ילדות? לא יודעת מה, אבל זה נשמע לא פשוט מאחלת לך בהירות ושמחה, בע"ה

באמת זה לא פשוט.. סיטואציה כואבת

ופחות מדברת על תוכניות כמו חו''ל ולימודים, יותר על המקום בנפש כלפי חתונה..

הכרתם מלכתחילה לצורך חתונה? זאת אומרת, כן חשבת עקרונית שאת רוצה להתחתן, ועכשיו הפחדים צפים, או שבכלל לא היית בכיוון ואיכשהוא הכרתם במקרה?
כי אם את רוצה אבל פתאום מפחדת זה נראה לי נפוץ וכאולע כדאי פשוט לתת לזה זמן ולבקש מהאדון להיות סבלני עם כל הקושי. אבל אם בכלל לא היית בכיוון, אני לא יודעת. זה כנראה תלוי יותר ספציפית במה הם הדברים שמפחידים אותך או שבגללם את לא מרגישה עדיין מוכנה להתחתן.

אני התארסתי לבעלי רק אחרי שהעמיד לי אקדח לרקה: מתחתנים או נפרדים.
אז כן, התחתנו כי פחדתי שהוא ימשיך בחייו ואפספס אותו.
בואו נגיד, שאלמלא תחושת הפספוס כנראה שלא היינו מתחתנים עד עצם היום הזה.
אז האם להתחתן מתוך פחד לפספס, זה נורא? במקרה שלי זה הוביל לחיי נישואין טובים ומשפחה יפה ב"ה.
כל מקרה לגופו.

טוב לשמוע גם סיפורים כאלה..

מותר לשאול למה הוא היה צריך 'להצמיד אקדח?' כאילו למה לא רצית להתחתן? בגלל עצם החתונה או גם פחד שהוא לא 'האחד'?

בגדול לא רציתי להתחתן איתו כי הוא ממש ההפך ממה שחיפשתי ולמרות שהיה לנו מאד טוב ביחד, חששתי. אבל אני מניחה שבעומק הדברים זה ישב על פחד כללי שהיה בי מגודל ההחלטה.

אחרי שהכרנו קצת הבנתי שאני ממש אתבאס אם הוא יחתוך וילך לו להתחתן עם מישהי אחרת, אז עצרתי את סאגת הדייטים והתארסנו.

מעבר לפחד לפספס - ממש לבחון או לבד, או עם חברה טובה או עם אשת מקצוע את כל הקשר והמהות שלו בעינייך

וגם את כל החששות/הפחדים אם קיימים מעצם ההחלטה להתחתן

ואז אפשר להגיע לתשובה יותר שלמה ובטוחה ובהירה.

 

כך או כך, לא למהר לא להתחתן וגם לא להיפרד במצב של ספקות וחששות - אלא לבחון זאת לעומק ורק מתוך המקום השלם, כאמור, להגיע להחלטה הנכונה.

 

יש מקרים שבאמת הפחד מלפספס יושב "רק" על הפחד מלעשות את הצעד ולהתחתן ומחויבות וכו'

יש פעמים שדווקא הקשר עצמו לא טוב או לא בריא

יש פעמים שבן הזוג לא באמת מתאים ואין בכלל חיבור

יש פעמים שהכל טוב ויש הכל אבל צריך איזו "דחיפה" קטנה נוספת

ויש עוד הרבה מאוד מקרים.

ממש כדאי לברר לעומק איפה את עומדת

 

במידה ואכן בדקת והקשר טוב לך ומטיב איתך

הבחור טוב לך וטוב בעינייך

יש לכם חיבור ומשיכה ומציאת חן והתאמה וכו'

ואתם שניכם בשלים ומוכנים לחתונה -

במצב כזה אם מפחדים לפספס וזה מה שנותן את ה"דחיפה" הזו לחתונה - נשמע שזה סדר גמור, כי באמת לא רוצים לאבד משהו טוב ויקר,

ובטח שלא רוצים לראות את אותו בן זוג מתחתן אם אחרת.

 

נסי גם לשאול את עצמך -

אם מחר בן זוגך מודיע לך *מיוזמתו* שהוא רוצה להיפרד

ועוד חודש מתחתן עם אישה אחרת -

מה את מרגישה?

 

בהצלחה רבה, החלטות טובות ובשורות טובות 🌹

 

ויוסד ע"י הגאון הרב י"י ריינס זצ"ל.

 

דווקא "האגודה" יוסדה ע"י בעל בית חשוב בשם ר' יעקב רוזנהיים, אבל כמובן לא במדרגה של הרב ריינס זצ"ל...

מהבגרות בהיסטוריה

לא מבין איך אנשים נותנים לשם קישור.

 

 

וסובר שמה שיש באינטרנט מותר לראות ולהוריד וזה אינו גזל.

האם כולם סוברים כמותו? בוודאי שלא.

האם א"א לסמוך עליו בעניין זה ולשלוח קישור לשם?  וודאי שאפשר.

 

(מחדד. הוא לא מתיר לעשות על זה רווח ולכן מי שמרוויח על זה כן גזלן אבל הוא מתיר לראות את זה למרות שהם גוזלים)

זה לא כמו להוריד מ"סתם" אתר לא חוקי.

 

בשניהם  אתה רואה משהו שנגזל ובשניהם הגזלן מרוויח (או ממך או מפרסומות)

(לא זוכר שיש פרסומות בטלגרם).

בכל מקרה, מבחינת אבטחת מידע נראה לי מפוקפק מאוד לסמוך על קבצים שגזלנים העלו לאינטרנט.

ואכן, לא חושב שיש דיוטא הרבה יותר תחתונה מלהתפרנס מסחורה גזולה.

 

אלא על אתרים מסחריים  (דוגמת סדרות טי וי גוזלן וכו) חלקם הרוויחו ממנויים וחלקם מפרסומות.

מבחינת אבטחת מידע מסכים.

מבחינת כמה זה נמוך להתפרנס מזה אני מסכים.

מבחינת האם יש איסור לצפות אני חושב שיש מקום להתיר

בע"ה

 

אלא על קבצים יותר קלים בהרבה. ההיתר הזה נמצא במרשתת מתקופת אימיול וקאזה - תשס"ו.
אבדה ששטפה נהר | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה (yeshiva.org.il

 

אני יודע שהוא עדיין עומד מאחורי ההיתר.

ושוב בסברא אין הבדל. דין פרוטה כדין מ אה ומי שאיבד בים אוצר שלם והתייאש או מי שאיבד שקל והתייאש אין הבדל.

כל עוד היוצרים מודעים לטלגרם וכדו'  (והם מודעים) אין בעיה של גזל

השאלה היא האם הבעלים מתייאש כאשר הדבר נאבד ממנו

יש מושג של אבידה ששטפה נהר שלפי ההלכה גם אם הבעלים יצעק עד מחר שזה שלו - לא מקשיבים לו כי בן אדם נורמלי היה מתייאש ומקנה במתנה למי שיזכה בחפץ

 

הרב דב ליאור משווה את העלאת קבצים לאינטרנט למקרה זה מאחר שלאחר שהשיר / סרט עלה לאינטרנט אין לנו כל שליטה עליו וגם אם יטען שזה שלו - אנחנו לא נקשיב לו

 

ככה שאין כלל קשר בין אם הגנב מרויח לאם מותר להשתמש אלא רק האם הבעלים התייאש

 

האמירה שלך יותר אמוציונאלית איך אנחנו עוזרים לגנב להרויח?

אבל חשוב להפריד בין ההלכה לבין תחושות בטן (שאסור לזלזל גם בהן)

אולי הוא דיבר על דברים תורניים לא על סרטים של חילונים!
תכף תגיד לי שלהוריד פורנו זה גם הוא התיר!!!
אני לא דוס וניראלי שלרב ליאור יהיה בעייה בראיית סרטים!

אלא דעתו העקרונית היא - לגבי זכויות יוצרים באינטרנט - שהבעלים מתייאשים מראש כי כל אחד יכול להוריד. מה שנקרא בגמרא, "זוטו של ים". ולכן אין בכךגזל אלא מידת חסידות לא להוריד בלי רשות, כדי למנוע הפסד.

 

ויש החולקים עליו ואומרים שמלבד שברור שזה לא מוסרי - הרי המציאות היא שאכן תובעים על דברים כאלה.

 

 

[הזכרת לי סיפור ששמעתי מזמן - שהרב זווין זצ"ל, מענקי התורה, נשאל ע"H תלמידי תיכון שלימד בו, אם ש בעיה ללכת לסרט בספירת העומר.... ענה שסרט זו בעיה כל השנה, אבל אין משהו מיוחד לכך דווקא בספירת העומר..]

טלגרם. ככה אנחנו רואים

אבל לא יודעת לגבי דוברי אנגלית שם.

כל שאר הדברים באמת נשמעים מתאימים.

הדוברי עברית חריגים פה 🙂
בית ספר תורניים מעולים( יש מבחר)
קרוב להדסה עין כרם..יש הסעות לאחיות להדסה ולשערי צדק..חצי שעה מירושלים ( הכבישים חדשים וממש מהירים)

"לא גדול"-זה תלוי בנקודת מבט, יש קצת יותר מ400 משפחות.
מרחק מבתי חולים-כ50 דקות מבלינסון, כשעה ממעיני הישועה, כשעה ועשרה לניאדו+הר הצופים, כשעה ועשרים עין כרם+שערי צדק... *הזמנים לא מדויקים*!!
מלניאדו בטוח שיש הסעות. מהאחרים אני לא יודע, אבל יש כאלה שעובדים גם בבלינסון וגם בירושלים...

כל השאר-בול מה שכתבת!!!

30 משפחות? 300?

כלומר סה"כ 3 חשבונות מתוכם אחד פעיל.
אחרי שעובר זמן שהכל בסדר, אפשר למזג הכל
ואפשר גם שלא, הכל טוב.

נראה לי שהיתרונות והחסרונות ברורים.
אבל בשלב כזה של החיים אם מדובר בסכום מועט, לא נראה לי כזה קריטי מה תחליטו.

לא חושבת שהייתי מתחתנת אם הייתי חוששת שאולי זה לא זה.

ובכל זאת חצי מתגרשים

זה מאפשר לך לקבל את כל הנתונים במקום אחד.
כמה הוצאת כמה נכנס כמה נשאר.

בסוף אתם הולכים לנהל עסק משותף ותמיד כדאי שבני הזוג יהו שווים בניהול שלו.

היינו באותו בנק גם לפני הנישואין

פתחנו כל אחד חדש בסניף שרצינו לפתוח חשבון משותף ואז הצטרפתי לחשבון שלו ומאז זה משותף... (זה היה ההנחיות המסורבלות שלהם אז)

 

את הקודמים סגרנו

האמריקאים עושים צרות לאזרחים שלהם (מבקשים דיווחי מס, לא מאשרים השקעות ועוד), ויותר טוב שזה לא ישפיע על בני הזוג

שלווה ורגועה..
עשינו את מייד אחרי החתונה ונשואים 20 שנה...לא מתחרטת לרגע.

כשהוספתי את בעלי לחשבון והבנקאי הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח והזהיר אותי בלחישה שגם בעלי שמע... שהוא יכול לברוח עם הכסף עכשיו... לא היה יותר מדי...

הבנתי ממנו שהרוב משאירים נפרד... אני החלטתי לצחוק. לא הייתי מתחתנת עם מישהו שיברח עם הכסף יום אחרי החתונה... מקווה שאף אחת

הן מבחינת מיסי ירושה והן מבחינת מיסוי על השקעות וטופסולוגיה לדעתי במקרה כזה כדאי לעשות חשבון משותף וחשבן נפרד לזה שאינו אמריקאי 

שזקוקים להסכמת 2 הצדדים והגעתם פיזית..
אז כשיש נפרד. זה חוסך זמן..

ככה אני יודעת מה קורה ככה הוא יודע,נראה לי אישית אין כמו זה.

וגם כי לא היה לנו כוח גם עם כל הקורונה ללכת לבנק. אבל אנחנו נשואים רק שנה.. ולא שיש לנו הרבה כסף חחחח. מניחה שבהמשך נעשה משותף. כרגע זה נוח לנו.. רוב התשלומים והשכירות יוצאים מהחשבון שלי, וקניות בסופר בדרך כלל משלו. זה נוח ומסודר לנו בינתיים. אבל אנחנו באמת אנשים שככה או ככה לא ממש מזיז לנו. שנינו באנו בלי כלום חחחח

אז לא

וברצינות- הכסף הוא של שנינו בכל מקרה... אין הבדל.

ירקות אוכלים ליד הבשר...

כדי להאכיל את הפרה שכבר אכלנו קודם...

המשכורת רק על שמו

ככה הכי שיוויוני

נטו עצלנות לא סיבה מיוחדת.

אבל האמת גם שכל ההוצאות הם מהח"ב של בעלי, אז החשבון שלי הוא כמו חיסכון...

אקח בחשבון את עצותיכם המחכימות.

לא הייתי לוקח את זה לכיוון של כמה ילדים הביאו לעולם...
זה סוג של אנשים, שגם אם היה להם "רק" ילד אחד, הם היו מבקשים עזרה (ניצול כהגדרתך...).

לא משנה כמה ילדים יש להם או כמה קורסים הם לוקחים.

כנראה הרגילו אותם מגיל קטן שתמיד יהיה מי שיעשה בשבילם.

@הייתי רוצה שיקדישו לי שרשור.

זה לא קשור למצב,זה קשור לאופי

 

שהמשפחה/חברים מרגישים לא נוח לא לעזור...
הייתה תקופה שקרובת משפחה לא הבינה למה אני לא עוזרת לאחותי ..היא לא עןבדת עם ילד אחד יותר ממני..אני עובדת קשה גם עם ילדים ושעה נסיעה בינינו...מה נסגר? מה הציפייה שאני יעזור לה...אני זוכרת שזה ממש הרתיח אותי...היא טיפוס פחות מסתדר שתקח את זה בחשבון ותתכנן את החיים שלה בהתאם...מה אני צריכה להרגיש לא נעים שאני לא עוזרת לה?...☹

שגם אם היית רווקה עם מלא זמן פנוי אין לך שום חובה לעזור לאחותך...

אצלי קורה שבתור רווקה מצפים ממני לעשות בייבסיטר לילדים של חברה או של המשפחה ולפעמים באמת יש לי זמן פנוי אבל מה לעשות שלא בא לי, זה לא עושה לי טוב לשמור על ילדים של אחרים ( ועוד בלי תשלום).

לקח לי זמן אבל היום אני מסוגלת להגיד לא... בלי הסברים והתנצלויות..

 

חסד צריך לבוא ממקום שלם

בעיקר למשפחה הקרובה (הורים דבר ראשון ואחים)... אבל לא על חשבון העצמי שלך.

וכמו שאת אומרת, אם החסד לא בא ממקום שלם בסופו של דבר זה יגרום לך לתסכול וחוסר רצון לעשות חסד בעתיד וזה מה שקרה לי... עשיתי חסד עם אנשים ממקום של לא נעים ושל חוסר יכולת להגיד לא והיום אני ממש לא מסוגלת לחשוב על זה, אני מרגישה רע מהמחשבה שאצטרך ללכת ולעזור לאנשים שקשה לי לעזור להם...

 

 

את יודעת שאת בסדר ואם הם מסתכלים על זה אחרת זאת בעיה שלהם בלבד

פעם כשגרנו ליד גיסי וגיסתי חמי אמר לגיסתי שהיא יכולה לשים אצלי את התינוקת וככה היא לא תצטרך לשלם (לא חדפ, טיפול יומיומי) והוא אמר את זה בנימה כאילו שזה ברור מאליו ולמה שתהיה לי בעיה עם זה 😠

איך העזת לא לשמור חינם על התינוקת המתוקה שלהם?

הוא היה מציע גם הפוך? לגיסתך לשמור על הילד שלך?

כי זה פחות מתאים לה ולי היה עבר של טיפול בילדים, אבל באופן עקרוני- כן

ב"ה גם אצלינו וגם אצל בעלי ממש אין חמולות. כל אחד גר במקום אחר.

בשכונה שאני גרה יש הרבה "חמולות" - משפחות שכמעט כל האחים או אפילו כולם- גרים פה בשכונה.
ובאמת- הנורמות שלהם לקבלת ונתינת עזרה למשפחה מאד שונות.

זה כל כך מתסכל .

הביאו לבניין שלם איזה קרייריסטית
היא עמדה על הבמה ואמרה: "כולן יכולות להצליח! גם מלא ילדים וגם קריירה! בלה בלה בלה... ותודה לשכנות שלי שעזרו לי עם הילדים במשך כל השנים"

זה היה מצחיק ועצוב...

ולא התאים לך?
אפשר להגיד לא מתאים לי עכשיו.
נתינה צריך לתת בשמחה. אם לא מרגיש נכון לתת, אז לא.
אצלינו בישוב לפעמים מרגיש לי שהעזרה ההדדית היא נהדרת אבל לפעמים קצת מעיקה. לפעמים נראה שאנשים מחפשים מתחת לאדמה איך לתת ואנשים שזקוקים. אז אם מתאים לי- מצטרפת. אם לא- מרגישה בנח לא להצטרף.
גם אנשים שדורשים שיעזרו להם, אפשר להגיד אני עמוסה ולא מתאים לי ואפשר גם לעזור בחיוך לאדם קרוב או רחוק ולהרגיש שעשית מעשה טוב.
כל אדם היה רוצה שכשהוא יצטרך עזרה, חבריו יעזרו לו בשמחה ולא יחשבו לעצמם, בעיה שלו שהכניס את עצמו למצב הזה. כי אין אפשר לדון אדם עד שמגיעים למקומו כידוע.

את לא חייבת! במיוחד כשאת לא יודעת איפה עובר הגבול בין לנצל לבין לעזור!
מי שרוצה לעזור שיעזור אף אחד לא ביקש ממך להיות עורך דין של מי שעוזר.

אין לי כל כך פתרון

אבל באופן כללי

כיף לך איתו?

הוא אוהב אותך?

נמשך אלייך?

את מרגישה שהוא מחובר אלייך ולמציאות? או מנותק כזה ותלוש קצת

 

אם כן, תודי לה' ותמשיכי הלאה, מקסימום למצוא דרך לחיזוק הביטחון עצמי, אין סיבה להיתקע על זה וגם אין על מה.

 

אם לא, אז באמת יש בעיה אמיתית מן הסתם.

באמת הכל כן. וב''ה לגמרי.
אני לא חושבת שיש בעיה. מנסה להרגיע את עצמי. את הלב.. עובדת על הביטחון העצמי אבל זה לא קשור כי לכ''כ הרבה נשים זה מפריע. אז אני מבינה שזה נורמלי..

תשתחררי מהלחץ..

קודם תנסי לעבור לאינטרנט יותר צנוע כמו רימון או משהו בסגנון,גם תנסי שיהיו בבית קצת דרשות

של רבנים שמחזקים על הנושא,תנסי לא בכפיה,וגם כשאת רגועה ושמחה איתו תסברי לו כמה שזה 

כואב לך וקשה לך עם העניין,שוב כל הכבוד לך על האכפתיות כי הצדק איתך.

ביררנו הלכתית. חפרתי לו על הנושא. ובאמת הבירור מראה שזה לא אסור.
אולי לא ראוי לראות סרטים באופן כללי.. אבל לא ראוי זה משהו אחר לגמרי וכל אחד יעשה לפי מה שמתאים לו.
מה שמפריע לי זה ההרגשה שלי. שעם כל הבירור השכלי זה לא עוזר לרגש.

כי איך ייתכן שלגבר יתירו לראות אישה לא שלו,זה נוגד את ההלכה,

את תמשכי לחזק אותו ורק תרווחי.

אבל לא אסור לראות סתם... הרי יש ברחוב הרבה נשים עם גופיות ולא כל הרבנים אומרים שצריך לשמור עיניים יעני להסתכל על הרצפה...

שלובשות חשוף והכי רומנטיות. אז מה עכשיו תגידי לי שמסתכלים עליהן רק סתם מבט בלי שום הנאה?

ברחוב אין דרך להימנע אבל במכוון לראות סרט ששם בכוונה מראים הכי הכי יפה בשביל לגרום לצופים הנאה, זה כבר משהו אחר.

סרט אתה רואה לשם הנאה מלכתחילה.

בגלל דמיונות

) עצם הראיה,עצם המחלוקת ביניכם) הרי יש כאן משהו לא פתור צלך שברגע שתגיעי להבנה והשלמה הדברים יראו אחרת

חינוך מאוד נוקשה וממוקד שצניעות האישה מעל לכל.
שיח הצניעות בחברה הדתית מעוצב בראש ובראשונה מנקודת מבטו של הגבר. על פי שיח זה, מבטו המיני, החודר, של הגבר קיים תמיד, ולכן על האישה להתגונן, להתכסות, ובכך "לכבד את עצמה", שאם לא תעשה כן היא בעצם תשתף פעולה עם הפיכתה לאובייקט מיני.

והאישה מתבקשת "בסך הכול" לעזור לגבר להתגבר על יצרו המיני, הבלתי נשלט. להתלבש בצורה סגורה והדוקה, לשבת בנפרד, לא לשיר בפני גברים, לא לנאום בפני גברים, ועוד ועוד.

האם תפיסה שלפיה הגבר עסוק כל הזמן באובססיביות במיניות מכבדת את ערכו כאדם? האומנם גברים מטבעם נוחים כל כך להתפתות?

שיח הצניעות בחברה הדתית לא מבוסס על הגישה הזו בניגוד לגישות חרדיות וחרדליות שאצלם .
דרך אגב המקור של הגישה הוא בנצרות...

אכן גדלי בחברה חרדלית..

הבעל הוא לא הטורף והאישה היא לא הנטרף...
יש ספר של אורית מבורך " מה את מבקשת " שעומד על ההבדלים בגישות. לא קראתי ולא מתעתד לקרוא כי הוא מיועד לנשים ולכן לא יכול לחוות את דעתי. אבל יצא לי לשמוע מבתי על הספר.

מכירה את האישה. אוריה מבורך. לא שמעתי על הספר. אחפש

הגישה של הדבר הוא בזה:

האם כל אדם (גבר או אשה) רוצה להרבות זכויות בעולם או להיפך.

אנחנו מחפשים זכויות כל הזמן,

חושבים על איך לעזור לזולת,

להרבות בכבוד שמים 

להוסיף טוב בעולם

ולא ח"ו להיפך.

 האם היינו רוצים שבגללנו העולם יהיה טוב יותר?

טוב יותר גם רוחנית?

אז כן, לצניעות יש חלק גדול בזה.

לא כל כך יודעת את ההבדל בין מסייע לדבר עבירה או לפני עוור לא תיתן מכשול

אבל ברור שמישהי שהולכת לא צנוע נופלת באחת מהקטגוריות.

וזה בכלל לא קשור לזה שהגבר הוא טורף מיני או שנח להתפתות.

ואגב לגבי ציבור דתי לאוני ועמדה לגבי צניעות,

לא חושבת שיש היום הגדרה מדוייקת לציבור דתי לאומי.

מינעד רחב מידיי

 

אז אשמח שתפרטי איך זה הגישה ההגיונית/ריאלית יותר. תודה

שיח הצניעות האובססיבי,

גורם לאישה לפחד כל הזמן על בעלה.

ולחנוק אותו בגלל פחדיה.

בתואנה שהיא אחראית על היראת שמיים שלו,

או שזה פוגע בה מאוד וכו'.

 

אישה יקרה.

בעלך צופה בסרטים וכנראה שזה לא פורנו.

וגם אם זה היה פורנו- לא חושבת שזה טוב לך להיכנס לזה.

לא חושבת שטוב לך לחשוב מה הוא רואה ומה הוא לא.

את לא אחראית על היראת שמיים שלו ולא על מה הוא רואה ומה לא.

אם הוא אוהב את זה- רוב הסיכויים שיעשה את זה שתהיה לו שעה של שקט כשיהיה לבד.

 

תבקשי ממנו שישתדל להפחית במראות לא צנועים. וזהו.

תגידי לו שזה ישמח אותך. 

את לא צריכה להיכנס לדרמות 

ולנסות לכפות עליו את השקפת עולמך.

 

במקום זה,

טוב תעשי אם תביני שהעבודה שלך היא להיות הגרסה הנשית הטובה ביותר של עצמך.

זה אומר ליזום יחסי אישות,

זה אומר להראות לו פנים מחייכות

וזה אומר לפרגן לו ולהעצים אותו.

 

לא לנסות להשתלט,

ולא לנסות להדיר אותו מהעולם.

 

אין לנו יכולת, כנשים, להבין מה זה היצר הגברי.

הוא לא אישה וזהו.

הוא כנראה יתמודד עם פיתויים כל חייו.

איך את יכולה לעזור לו?

את יכולה להיות ה"חומה" שלו בעזרת הנשיות הטבועה בך.

את לא יכולה להכריח אותו לא לראות סרטים,

אבל כן יכולה לבקש שימנע ממראות לא צנןעים.

אבל לא לחקור אותו מה ראה ומה לא.

תסמכי עליו ותניחי לו.

 

לא עוזר כ''כ ..
מחפשת תשובות מכיוון אחר. אולי הם יצליחו ליישב את דעתי.

כשיש מחלוקת.
אותו דבר היה יכול להפריע אם הוא היה אוכל קטניות בפסח ואת לא ואם הוא אוהב לשמור על הבריאות ולא לאכול סוכרים ואת ההפך.
את גדלת בחינוך מסויים וזה מי שאת והוא גדל בחינוך אחר. יש התנגשות בין תרבויות או ערכים. מי שהצליח למשוך את השני לכיוון שלו זה אומר שהוא החליש את בן בת הזוג.
צריך לחשוב איך כול אחד מהמקום שלו בא לקראת השני וכך מכבדים את הצורך האחד של השניה. כמובן שזה ידרוש מכול צד להתגמש וזה היופי שבדבר כך נבנית זוגיות. אתגר שהקבה זימן לידכם כדי שהזוגיות תעלה עוד קומה.
הכי חשוב זה ללכת בנחת וחוכמת נשים בנתה ביתה...

ושהיא שר הפנים ומה שהיא מבקשת מצדיעים ועושים.
ואם יש לו שאלות מומלץ בגן השלום של הרב ארוש ושיעורים של הרב המתוק יגאל כהן...

הגישה שלך נכונה וצודקת לגמרי. אמנם את לא יכולה להחליט לו מה לעשות אבל בהחלט לכוון אותו לשם.
עידודים, דברים כייפיים ביחד להירגע במקום, אולי לבקש ממנו להגביל ל3 פעמים בשבוע סרט ואז לאט לאט שיפחית עוד.

קראתי מלמעלה כמה תגובות כאן שהוציאו אותך כאילו איזה סגורה ומצומצמת ואין שוםםם בעיה כביכול בסרטים. האמת שצרם לי נורא. סרטים כן מכניסים לדימיונות, השוואות וכו'.

תשאלי את עצמך:

למה זה מפריע לי?

מה אני מרגישה כשהוא צופה בזה?

איזה רגש עולה בי בזמן הזה?

מה אני חושבת שעובר לו בראש כשהוא צופה בזה?

במה זה יכול לפגוע בנו כזוג?

תשאלי אותו את אותם השאלות ויש סיכוי שיהיו לו תשובות אחרות לגמרי 

ועוד כאלה שאלות...

 

וחוץ מזה,תפסיקי גם את לראות סרטים,אם זה משפיע עליך ומבלבל אותך,תפסיקי עם זה לגמרי.

והייתי שם תגובה יותר מורכבת ומאוד נכונה בעיניי

לא יודע איך מתייגים/מקשרים.

כאן:
טוב, אז אני כנראה אצא כופרת.. - נשואים טריים

ממש מרגישים את הלב הטוב והטהור שלך שרק רוצה שיהיה טוב...

שתהיה ביניכם בלעדיות

נאמנות

שלמות

הרמוניה

אהבה שלמה

בכל המובנים.

 

מקסימה שאת!

 

קודם כל הרגשות שלך לגיטימיים לגמרי -

כמו שאמרת - כך *את* רואה את הדברים.

את *באמת* היית רוצה שסבעלך יראה אך ורק אותך כולל תמונות, סרטים, ברחוב, בעבודה והכל

את *באמת* היית רוצה שרק הקשר שלכם יהיה אל מול עיניו תמיד תמיד, אפילו כולל קשרים לא אמיתיים בתוך סרטים.

כך את רואה את הדברים.

זו את.

וזה בסדר גמור ומושלם שזו את.

 

וכמו ששוב כתבת בחוכמה - יש גם את בעלך היקר.

ו*הוא* רואה אחרת את הדברים.

הוא *באמת* לא מבין את הבעייתיות

הוא *באמת* לא משווה דמות מסרט לאשתו היקרה

הוא *באמת* לא משווה קשר בסרט לקשר שלכם

אם הוא אומר שזה לא עושה לו שום דבר, שהוא לא מבין למה את מתכוונת, שהוא לא מבין את הבעייתיות וכו' - הוא כנראה באמת ובתמים מרגיש וחושב כך.

 

אבל בגלל שאת זו את (המקסימה! באמת!) - הלב לא נותן לך לשחרר.

הוא אומר לך (הלב): "רגע. אבל אם אני רואה כך את הדברים. אז איך הוא לא?! אז אולי הוא משקר?

אולי הוא לא רוצה לפגוע בי?

אולי עכשיו לא אבל בעתיד כן?

אולי הוא לא מודע להרס אפילו?

ואולי ואולי ואולי.

ואז באמת קשה לשחרר

כי הכוונה שלך,

המהות,

השורש,

זה שיהיה לכם טוב!

***כי*** את כ"כ אוהבת אותו!

כי את כ"כ רוצה קשר שלם ביניכם לנצח שאפילו הדבר הכי קטן לא יוכל להיכנס ביניכם!

זו כוונה כ"כ עמוקה,

כ"כ טהורה

כ"כ נכונה!

 

מצוין שאתם מדברים על זה.

מציעה להמשיך לדבר על זה.

קודם כל לשאול את *עצמך* מה בדיוק בדיוק מפריע לך?
ממה את מפחדת אם יראה זאת?

וממה עוד את מפחדת?

ומה יקרה?

וממש להמשיך ולמנות, אפילו לעשות רשימה, את כל הדברים שעולים בך.

 

ועם זה להגיע אל אישך היקר לשיחה טובה,

שיחה שמתחילה בכיף ובנעימות,

כמובן בזמן רגוע ושלו ששניכם אוהבים, אכולים, רגועים ולא עייפים וכמובן בלי הסחות/ילדים ברקע/מסכים וכו' -

ושוב לפתוח את הנושא לעומק.

לומר לו מה את מרגישה

לומר לו ***למה*** את מרגישה כך.

ואז לשמוע אותו.

רק לשמוע.

בלי רצון לענות באמצע

אלא רק רק לשמוע עד הסוף.

לשמוע מה הוא חושב על זה

מה הוא מרגיש לגבי זה

והכי חשוב *למה* הוא חושב ומרגיש כך?

 

דברו ודברו עד שתלבנו גם בלב את הכל!

 

כי כמה שנגיד לך אנחנו כאן - הלב הטוב שלך שרוצה שלמות עם אישך לא יירגע עד שאותו איש חמוד עצמו ירגיע אותו

 

ואשתף אותך במשהו אישי

לפני 14 שנים, שהייתי כלה צעירה, חשבתי לתומי שאחרי החתונה לא יהיה לנו אפילו מחשב (טלוויזיה היה מוסכם כבר שלא )

וביום הראשון שראיתי שבעלי היקר, החתן הטרי, משחק משחק מחשב ממש נחרדתי! (חח זה מצחיק אותי עכשיו, אבל אני ממש זוכרת את זה שנחרדתי! אמרתי לו: מה? יש משחקיפ במחשב גם אחרי שאנחנו נשואים?

חח והוא הסתכל עליי, בהלם בעצמו, ואמר: ?! חחח מה הבעיה? למה זה שונה אם התחתנו? הרי שיחקתי במחשב גם לפני... מדוע עכשיו לא?

ואז הייתה לנו שיחה על כך

ופשוט הבנתי שבאמת הוא זה הוא

ונשאר מי שהוא גם אחרי החתונה.

כמו שאני זו אני.

ונשארתי כך אחרי החתונה

(ונהניתי מהמחשב גם )

 

- עוד סיטואציה שנזכרתי בה עכשיו -

גם ממש בתחילת חיי הנישואים - ראיתי תמונה של משחק מחשב עם ציור של מכונית וכמה אנשים מסביבה, ולאחת הנשים (המצוירות! הן אפילו לא היו אמיתיות) בתמונה הייתה גופיה. ואמרתי לבעלי שזה מפריע לי שיש לה גופיה.

חחח אני צוחקת עכשיו בקול כי אני נזכרת שוב בפרצוף המופתע שלו שלא מבין מה אני מתכוונת בכלל?!

הוא אפילו לא הסתכל על זה, לא ייחס לזה חשיבות, ראה את זה כמו רקע לשנייה לפני שהמשחק נטען ואפילו לא זכר את זה

ורק אני אכלתי סרטים בראש שהנה הוא רואה אישה אחרת בגופיה 

😁

(אני ח"ו לא צוחקת עלייך, אלא ממש עליי, הסיטואציה עצמה שהייתי בה מצחיקה אותי עכשיו כמובן שאז לא צחקתי...)

 

עכשיו נכון שיש אנשים ונשים שלא מתאים להם גם זה וזה בסדר גמוק

נכון שיש כאלה שבכלל בכלל לא מכניסים הבייתה לא מחשב ולא פלאפון ולא ספרים עם תמונות של נשים וכן הלאה כי להם זה מתאים.

אבל יש מקרים שאו שגם האיש וגם האישה במחשבה ותפיסה שהדברים הללו לא מפריעים להם,

או שהאיש חושב כך והאישה חושבת אחרת,

ובפעמים האלה חשוב מאוד לדבר,

להבין את עצמנו

להבין את בן זוגנו

ולפתור את העניין כך *ששנינו* נרגיש טוב.

 

גם שהאיש ירגיש טוב, שמקבלים אותו כמו שהוא, שמאמינים לו, שמבינים אותו, שסומכים עליו וכן הלאה

וגם שהאישה תרגיש טוב - שאין שוםפ דבר ואף אחת שיכולה לאיים על המקום שלה בלב שלו אפילו לא טיפה, ושהיא יחידה ובלעדית לבעלה

(ושניהם צריכים באמת ובתמים להרגיש זאת לעומק ולא בכאילו. גם דרך התקשורת וגם דרך מעשים וזמן וניסיון חיים והחיים עצמם וההתנהלות בהם).

 

לאט לאט עם השנים למדתי והבנתי ממש לעומק את העניין הזה,

שאישי היקר - הוא אדם שלם בפני עצמו.

ואני אדם שלם בפני עצמי.

ויכולים להיות פערים

ויכולים להיות הבנות שונות

ודעות שונות -

והכל בסדר!!!

 

כל עוד ממשיכים לאהוב אחד את השנייה, ולכבד אחד את השנייה,

ולדעת מהם הצרכים אחד של השניה ולדעת גם איך למלא אותם, וכמובן שאם יש קווים אדומים אצל האיש/ה מתחשבים בהם,

וכמובן שאם יש דברים מהותיים וכו' מתחשבים בהם

אבל הרבה פעמים זה לא חייב להגיע לשם, כי פשוט לומדים לא להיבהל מהפערים.

ואפילו, אפילו לומדים *להיתרם* מאותם פערים.

כמה שזה נשמע הזוי עכשיו, אני בטוחה, גם אני הייתי חושבת שזה הזוי להיתרם מהפערים?! מה?! באיזה עולם?!

אבל כן!

באמת שזה כך!

כל אחד משלים את השני

כל אחד יכול לגדול עוד

למצוח עוד מהשני

לפתוח את הראש, את הלב

לפתח גמישות מחשבתית

להתמלא עוד בענווה

להבין

לכבד

לתקשר

 

יש בזה ממש עולם ומלואו של טוב!

 

סתם עוד דוגמא מצחיקה שנזכרתי בה עכשיו: בהמשך לסיפור שסיפרתי על המחשב וכו -

היום אני מוצאת את עצמי פשוט מתמוגגת מנחת שבעלי הכיר לילדים משחק מחשב שנקרא Minecraft

(ואני כותבת את השם שלו כי אני ממליצה עליו בחום!!! לכולם!) - ותשמעי, הם פשוט מאושרים.

הם לומדים

הם מפתחים קורדינאציה

הם נהנים

הם מדברים ביניהם

משתפים פעולה יחד

מתכננים יחד

חושבים

לא יודעת איך לתאר את זה, חבל שאני לא יכולה לצלםפ וידאו בלייב ולשלוח לך שתראי כמה כמה טוב זה עושה להם המשחק הזה! בכ"כ הרבה מובנים, לךא רק טכנית, גם נפשית, גם רגשית, גם חברתית - וואו פשוט הכל!!!

וכל זה - בזכות אבא שלהם!

אותו אבא אהוב שאוהב משחקי מחשב והכיר להם את זה

רק רק בזכותו

וגם אני נהנית מזה.

מהם.

פשוט חווה על בשרי את ההתמלאות הזו דווקא מהשוני בינינו!

(יודעת שזה נשמע כאן לא מספיק עמוק, פשוט קשה לי להעביר את החוויה והתחושה שלי דרך הכתב... יש בזה כ"כ עוד הרבה שקשה לי להעביר... )

 

אז אישה יקרה וטובה שאת!

תמשיכי לאהוב כך את בעלך עד הסוך ובכל הכוח

תמשיכו לדבר ביניכם

תמשיכו להבין אחד את השניה

תמשיכו לסמוך אחד על השנייה

ויהיו לכם חיים מתוקים מתוקים ב"ה

מודה שפחות מפריע לי. ברחוב זה אותו דבר וגם במקומות עבודה... אני לא אוהבת לברוח מזה. אולי במקביל, ממש בזהירות אני אומרת, תנסי לבדוק על מה זה יושב? הוא מחמיא לך? את שלמה עם עצמך ועם המראה שלך? היום נופלים מלא מלא באינטרנט ואיפה לא... אני לא רוצה לסגור אותו מדי ושאחר כך הוא יפול. גם ככה אולי הוא נופל בזה מעדיפה לא לדעת הכל. זוגיות זה אמון

שלגיטימי ביותר שמפריע לך!! אם זה לא היה מפריע לך יש פה עיוות נורא של חיים בעבודת ה'. בחורה עם גופיה זה לא דבר שאמור להיות מלכתחילה. הרי זה אסור הלכתית, רק שלצערנו לא כולן מקפידות על ההלכה הזאת. הבעיה היא בהן ולא בך. השאלה היא למה לצפות בזה בכלל? אם אסור להתלבש ככה למה לנו לתת לזה לגיטימציה ? לפי דעתי שווה לנסות להסביר לו בעדינות שזה מפריע לך.ושזה לגיטימי ביותר ולא בהכרח קשור לביטחון עצמי. כמו שהוא (ככה אני משערת..) לא היה רוצה שתלכי ברחוב עם גופיה, ככה ההגיון הבריא שלך גורם לך להרגיש לא בנוח כשהוא רואה בחורה לא צנועה.לא שזה תלוי אחד בשני, אבל לצערינו היום נהיה כביכול בסדר שגבר יראה אישה לא צנועה כשאשתו תתלבש הרבה יותר צנוע מזה. (כמובן שהכוונה היא כשהוא יודע שהוא הולך לראות משהו לא צנוע מבחירה כמו סרט או סדרה, לא כשהוא הולך בסופר ומה לעשות שלא כולן מתלבשות בצניעות) לגבר יש יצר מיני, כשהוא רואה מראה לא צנוע זה יכול לעשות לו איזשהו ריגוש מיני על "אוטומט" - זה לא קשור לאהבה. זה כמו כפתור שלוחצים עליו והוא מדליק בו משהו. זה ענין טכני. כשזה עם אשתו זה מבורך. כשזו לא אשתו זה לא.. לכן אנחנו מצוות להתלבש בצניעות, שלא נכשיל חלילה גברים אחרים. היום לצערינו אנשים התרגלו כלכך לחוסר הצניעות שסף הריגוש שלהם ירד. זה לא אומר שזה מותר. זה ממש מצער, גבר אמור להתרגש מלראות זרוע חשופה של אשתו, מהירך שלה, לא רק מהאיזורים שמצניעים בבריכה עם בגד ים. זה שאנשים בוחרים להתעלם מהתורה וההלכות ממש לא אומר שזה מותר. אם אסור להתלבש ככה למה לנו להסתכל על זה? למשל ,אסןר להשתמש בחילול שבת של יהודי, גם אם לא אנחנו חיללנו שבת בעצמנו (נניח שכבה האןר בשבת אז אסור לבקש מיהודי שידליק. וגם אם הוא הדליק לנו בעצמו בלי שביקשנו אסור להשתמש באור הזה). אז למה שנסכים "להשתמש" בחוסר הצניעות? זה לא אמור להיות פה בכלל.אני לא יודעת איך אתם חיים , מה הרמה התורנית שלכם וכו' וברור לי שזה קשור גם לסביבה שחיים בה ושהיא מאוד משפיעה, אבל שווה לנסות להימנע כמה שיותר מהדברים האלה, גם אם להרבה אחרים לצערינו זה נראה לגיטימי. ובע"ה זה מעצים את הריגוש הגופני שלכם אחד מהשני, בדרך שהורו לנו חכמינו, שידעו טוב מאוד למה להורות לנשים ללבוש חולצות עם שרוולים וחצאיות ארוכות וכו'. נכון, יש היום ברחוב לצערינו הרבה חוסר צניעות, ולפעמים זה בלתי נמנע, אבל למה להכניס את זה הביתה?? למה לצפות מרצון בסרטים שנותנים לגיטימציה לעבירה על ההלכה ולאי שמירת תורה ומצוות??
בעיני שווה מאוד לנסות לאט ובזהירות (כמובן בהסכמה שלו ובדעה ורצון משותפים) להוציא את זה מהבית שלכם. קשר בין איש לאישה זה קודש קודשים. חבל ללכלך אותו מבחוץ בגלל שהעולם מלוכלך. ה' יתברך נתן לנו מתנה נפלאה, בואו נשמור עליה. זה שאנשים מבולבלים בחוץ לא אומר שצריך להסכים עם דרך החיים הזו או לתת לה לגיטימציה. אני לא מוכנה שבעלי יראה סרטים עם נשים לא צנועות(ב"ה גם הוא..) והוא לא מוכן שאתלבש בצורה לא צנועה(וב"ה גם אני..). ועם דרישות כאלה התחתנו אחד עם השניה ב"ה. כמו שזכותי לרצות שבעלי ישמור שבת, שישמור נגיעה, זכותי גם לרצות שישתדל לשמור על העיניים שלו (ישתדל מכיוון שלפעמים זה לא תלוי בו.. ברחוב וכו,'). לא שילך עם כיסוי עינים כל הזמן, אבל שלא יכניס את עצמו לסיטואציה כזו מלכתחילה(שוב-כמובן שזה תלוי בסביבה ובדרך החיים של כל בני זוג ולא כולם נמצאים באותו המקום.. אבל בסופו של דבר האידיאל זה, שנשמור על התורה והמצוות כמו שצריך, בלי לחפף. אבל זה ממש קשה! אז מה עושים? משתדלים. מנסים כמה שאפשר. לשמור על התורה והמצוות כמו שצריך בלי לחפף זה מאוד מאוד קשה. אבל *לנסות* לשמור עליהן בלי לחפף זה יותר קל. צריך לעשות השתדלות. זה לא אומר שתמיד מצליחים, אבל מחובתינו להשתדל..) ברור שיש נפילות!! אנחנו בני אדם!! "שבע יפול צדיק וקם". אבל אנחנו צריכים לעשות השתדלות. הקב"ה ברא את העולם הזה - הוא יודע הכי טוב את חוקי המשחק . מה החוקים? התורה. התורה שבכתב והתורה שבע"פ. התורה לא מתירה חוסר צניעות שלא בין איש לאשתו. זאת אומרת שה' לא רוצה את זה. וה' רוצה את הכי טוב בשבילנו, הוא אבא שלנו שאוהב אותנו. אם הוא לא רוצה את זה , זה פשוט לא טוב בשבילנו. והוא יודע הכי טוב את חוקי המשחק, הוא היצרן של המשחק הזה - העולם הזה. אם אנחנו רוצים להפיק מהמוצר שקנינו את הכי טוב שלו - צריך להיצמד להוראות היצרן, כי הוא מכיר אותו ואת דרך השימוש בו הכי טוב. הוא *יצר* אותו.
שיהיה לברכה ובהצלחה בע"ה

מציעה לבדוק מה יש להידברות לעזור בנושא. יש להם רבנים צדיקים ומתוקים (גם רבניות) שמסבירים בפשטות ובנועם למה שמירת המצוות זה גם טוב לנו, מעבר לכך שזה רצון ה'

אבל מכיוון שהוא זה לא את - והוא אומר לך ש"אינו מבין על מה את מדברת"..

 

אז סביר שהכי טוב עבורך כעת, זה להתעלם.

 

להאמין לו למה שהוא אומר. 

 

לא לגרום שע"י כך ש"תסבירי" לו מליון פעם "מה הבעיה", הוא עוד יתחיל באמת לשים לב למה שאת אומרת שזה בעיה....

 

ההערות המרובות, הלחץ שלך, יכולים לגרום לההיפך.

 

 

אולי תאמרי לו רק, חד פעמית, שאת שמחה שאינו רואה בכך בעיה ושזה לא משפיע על הקשר איתך - אבל בכ"ז, בהיות שלא צנוע זה לא צנוע, ולא ממש מתאים לצורה של הבית שאתם רוצים, אז תשמחי אם יוכל למעט בכך כפי יכולתו..

 

אפשר גם ליזום - לא בלחץ - בילויים משותפים כשרים. יתן צורות אחרות של "זמן להירגע"...

 

כך נראה לענ"ד.

חחחח סתאםם... אם הוא מטייל הייתי קונה לו ערכה של נעליים טובות ופק"ל. ספרים הוא לא באמת יקרא לדעתי וכסף זה לא אישי. שנאת חיי לבחור מתנות...

אפשר ספר שנקרא בר מצוה של הרב זכאי.

כמובן תלוי בתקציב... אבל יש גיטרות זולות או מפוחיות זולות ונחמדות, אם זה מדבר אליו

אם אוהבים לטייל

שייכנסו לו התובנות כמה שיותר מוקדם בקלבסה

דומני שקוראים לו "כח 13" (יש גם מקביל לבנות).

 

שמעתי שהוא ספר טוב.