פורום נשואים טריים (עמוד 163)

ביטוח דלק טסט טיפולים תיקונים וכו'.
האחזקה החודשית מאוד משמעותית.
שלא תקנו רכב ופתאום יש לו בעיה שאתם לא מסוגלים לשלם אז מה תעשו? תמכרו בהפסד גדול? תשאירו בחניה?
אחרי שיהיה לכם תקציב משוער לקנייה תוכלו לדעת מה סדר גודל של האחזקה שלו.

קנינו רכב כשהתינוקת הבכורה הייתה בת עשרה חודשים, בעלי גם אברך, אני עבדתי ב2 מקומות עבודה, וברגל היה קצת מטורף ועמוס לעשות זאת, ועוד על הדרך לשים את התינוקת אצל מטפלת.. בקיצור החלטנו לקנות בשלב הזה..

והיינו שנתיים עם רכב אחד
אחרי שנתיים קנינו עוד רכב

היינו צריכים לקחת את הבכור לרופא מסוים, והנסיעה אליו כללה אוטובוס, רכבת, רכבת, אוטובוס.
בסך הכל שעה וארבעים דקות לכל כיוון, עם ילד שסובל.

ברכב פרטי, זאת נסיעה של 20-25 דקות.

ביום למחרת כבר הייתי בסוכנות...

אחרי החתונה קיבלתי מתנה מההורים שלי רכב כדי שיהיה לי גם.. (לא משהו יקר בכלל.. אבל העיקר רכב נוסע).. אחרי שנה חסכתי עוד קצת, מכרתי את הרכב וקניתי לי אחר שרציתי.

 

זה תלוי באורח החיים שלכם גם. אני חייבת רכב איתי לכל מקום. אוטובוס זה פעם במיליון שנה אם אני נוסעת לבד לבני ברק או ירושלים ואז אין מצב שאני לוקחת לשם רכב. אלא אם כן מישו אחר נוהג.

אבל לא רכב יקר אלא כזה שיכולנו לקנות בעצמנו.
מה שכן להחזיק רכב זו חתיכת הוצאה. אז לקחת בחשבון.

את שלנו קיבלנו כשהיינו עם התינוק הראשון בן 9 חודשים.
כי היה לי עומס של נסיעות. אוטובוס למטפלת אוטובוס לעבודה מונית למטפלת אוטובוס הביתה.כל יום. היה סיוט.
אז במקום למכור הם ריחמו עלי והביאו את שלהם.

זה לא דבר רע אבל פינוקים קונים רק כשיש עודף.
אם נשאר לכם מספיק בסוף חודש כדי לדחוף גם את ההוצאה הקבועה הזו יופי אבל אם זה על הקשקש אז לא כדאי

ואם זה רק בשביל לנסוע להורים וטיולים, שזה בערך פעם בשבועיים נניח זה ממש ממש לא משתלם. (גם אם בפועל ברגע שיהיה תשתמשו יותר המדד הוא לפי הצורך עכשיו, ונשמע שאתם מסתדרים יופי ביומיום בלי)

ועוד דבר-צריך להסתכל גם על הקניה עצמה וגם על ההוצאות השוטפות.
ולא לחשב קנית רכב זול ממש, כי אז תפסידו הון אחר כך בטיפולים, אלא רכב סביר מחברה אמינה

חתיכת הוצאה וקאדר. ממש רק אם אין ברירה

רצינו להיות חופשיים לנסוע להורים כשרוצים, ובכלל, אנחנו אוהבים לטייל ולשוטט הרבה.

בעלי אברך ואני סטודנטית עובדת ובה בהריון.
ותאמת שדי נמאס לי בעלי עוד מסתדר.. אבל אני לגמרי מיציתי את הטרמפים/אוטובוסים.
אנחנו כנראה נדחה קצת כי עכשיו קורונה אז לימודים מהבית אז מקל. אבל ביום שיחזרו אנחנו נקנה..
אין לי משו חכם לומר אז רק עוקבת.

רכב זה דבר יקר.....

אם יש אפשרות אחרת, עדיף לא לקנות (אני מניחה שזה יעיק עליכם כלכלית).

אבל זה כמובן תלוי כמה אתם נוסעים מה האפשרות הכלכלית שלכם וכמה זה קשה לכם.
מכירה משפחה ששרדה בישוב בלי הרבה תח"צ עם 3 ילדים.
בעיני זה סיוט אבל כנראה שכשרוצים או לא יכולים זה אפשרי

אסור לו להיות איתה.

האיש מגרש, האשה מגורשת...

גבר מתחייב לספק את אשתו ולתת לה את עונתה.
אם האישה נמנעת מיחסים בדווקא נגדו מתוך איזה טרוניה היא בגדר מורדת.

אם החלטתם או אתם חושבים על גירושין או שבפועל אתם גרושים אמוציונלית מאד מתבקש שזה לא יקרה.

אם בכל זאת החלטתם להמשיך יחד מהסיבות שלכם כדאי שתתייעצו עם רב אם ואיך זה מותר ותקבלו החלטה גם בנושא הזה.

בהסכם שלום בית משפטי מתייחסים לסוגיה הזו ועושים הסכם על למשל מספר פעמים בשבוע..אבל זה בהנחה שהמטרה זה שלום בית.
אם אצלכם זה לא המצב ורק גרים ביחד בסוג של נישואים מתים אז לא מובן לי..
אם 2 הצדדים רוצים סבבה אבל חיוב?
שמדברים על פירוק בית יש כבר סוג של תחושת מיאוס אז איך אפשר להיות יחד?
אף צד לא רוצה להרגיש שעושים לו טובה.
מצד שני זה גם יכול לקרב.
בסופו של דבר צריך לדבר על זה ולעשות תיאום ציפיות
ולהבין בדיוק לאן הנישואים הולכים.

מכל הבחינות, ובמיוחד נפשית.

לגבי חיוב הלכתי וכו' אפשר לשאול רב.
אבל לזכור שזה מצב מאוד בעייתי ולא רצוי. חיי אישות צריכים להיות מרצון ואהבה ושלמות נפשית זוגית וגופנית.

חיבוק גדול על ההתמודדות הקשה
רק טוב שיהיה 🌷🙏

או לפרק את הבית, למרות ה'סיבות השונות'

כמו שאדם ישאל האם חובה לנשום לאכול לשתות ברור שלא חובה אבל אלו דברים שבבסיס קורים ואם נשאלת עליהם שאלה צריך להבין מה הגורם לשאלה.
צריך שיהיה רצון כדי שהשותפות תצא לפועל אם אין רצון אין מחוייבות ושותפות הדדית כול שכן בנושא שהעלית שברור שאין שום מחוייבות לאישה.
הכתובה היא חובות הבעל כלפי האישה לא מוזכר שם דבר וחצי דבר על מה האישה חייבת לבעל כי היא לאחייבת לו כלום...
אם יש לאישה רצון יש שותפות מרצון אם אין רצון אין שותפות
אם יש כבוד של הגבר כלפי האישה יש רצון ונוצרת שותפות הדדית של האישה לגבר.
האישה במקום הראשון לפני הכול.

שמסרבת לחיי אישות עם בעלה, מעבר לתקופה מסויימת - מוגדרת לפי ההלכה כ"מורדת".

 

אם שני הצדדים נמנעים בהסכמה, אפשרי.

 

אבל לגופו של ענין - שני הדברים אינם נורמליים.

 

לא נורמלי רק "בגלל שחייבים". הרי זה צריך להיות ברצון ואהבה. אם אדם שונא את אשתו ובכל זאת, הילדים עלולים להיקרא "בני שנואת הלב". דבר גרוע. צריך לפייס אותה קודם. 

וגם ההיפך, איך אפשר "בכח" לאלץ אץ עצמה.

 

וגם לא נורמלי, פשוט לחיות בנישואין לאורך זמן ללא המרכיב הזה.

 

כל ען, רדי מהשאלה המתוסכלת (מן הסתם..) הזאת, וחפשי דרך אחרת. שתביא לאחוה ביניכם.

 

חובה משפטית???

נורא ואיום

אמרת שהוא מבוגר ,ולא נגע בבחורה. איזה קושי !
מצד שני , בהחלט צריך לכבד אותך..
אני חושבת שזה שאלה לרב להתייעץ איתו 
רב עם ראש על הכתפיים ... 
את ציונית דתית ? אשמח להמליץ לך 

אבל נגיעה ללא הסכמה, ובטח אחרי הצבת גבולות ברורים מצדך (נניח שלפני הוא ניסה לבדוק אם תזרמי) - נשמעת לי חריגה ומדליקה נורות אדומות. בנושאים של כבוד ואלימות בכלל, לאו דווקא בהקשר של שמירת טהרת המשפחה בהמשך.

כמו שהייתי שמה דגש על זה שהוא לא כיבד את הרצון שלך.
אם זה הגיע למצב שנפרדתם כנראה נחצו קווים אדומים.

אני לא מייעצת אם כן לחזור אליו או לא לחזור אליו רק שימי לב שאת לא חוזרת אליו מייאוש שעוד לא מצאת מישהו ראוי.
לא מתחתנים עם מישהו כי אין ברירה. תמיד יש.

"הוא נגע בי בלי שרציתי" זו לא (רק) שאלה הלכתית, והמעשה הזה לא מעיד רק על דבקות רופפת בשמירת המצוות.

 

לגעת באדם אחר ללא רצונו זה בעיקר חוסר התחשבות באחר, אגואיזם, ואי-עמידה בפני הדחפים.

 

אם אני אגע במישהי שעובדת אתי, ואעשה זאת נגד רצונה, היא תתלונן עלי בכל מקום שאפשר - גם בלי שיהיה לה אכפת מההלכה. למה? כי כבר בגן מלמדים אותנו, ובצדק, שהגוף שלנו שייך רק לנו.

 

לא רק את ההלכה הוא לא כיבד, אלא גם אותך.

 

אני לא הייתי לוקח את הסיכון, בטח לא כאשר על המאזניים ניצבים חיים שלמים עם האדם הזה.

העניין הזה שהוא לא כיבד את הרצון שלי
זה מה שגרם לי להפרד ממנו.

עם זאת מעולם לא חששתי ממנו בשום צורה שהיא,
חשבתי בכיוון שהוא גבר, מבוגר שאף פעם לא נגע במישהי אז אולי משהו התפקשש אצלו בגלל זה?
לא יודעת איך להבין את זה.
אני פשוט משוכנעת שהמעשה שלו לא נבע מרוע
כי הוא באמת בחור טוב, איכפתי, עוזר, עושה מעבר למה שמצפים בד"כ מאדם ממוצע..
האופי שלו לא מתיישב עם זה שהוא לא כיבד את הרצון שלי. זה מה שעושה לי בלאגן בראש.
יש איך ליישב את זה?

ו"לא נגע מעולם בבחורה" זה לא תירוץ.

 

אם הפרטנר/ית לא רוצה מגע - אז אין מגע. סוף פסוק.

חיזקת אותי.

אולי זה מחוסר הבנת המציאות. אולי חוסר שליטה.
גם אני לא הייתי אומרת שהוא רע בגלל משהו חד פעמי.

אבל בתור גבר/בן אדם לא נוגעים אם לא מרשים.
גם אם אתה מבוגר ולא נגעת בבחורה מעולם.

ועוד יבוא האיש שלך.
בקרוב בע"ה!

ולענ"ד שני החששות קיימים -
החשש שבהלכות נידה, או בהלכות אחרות הוא לא יחזיק מעמד וינסה גם לגרור אותך ועוד יותר החשש שהוא לא יודע לשמור גבולות של התנהלות.

כלומר אם ביחד הייתם מחליטים (ח"ו) לא לשמור נגיעה, זה היה חמור מאוד הלכתית, אבל היה פחות מעיד על אישיות. אבל כאשר את מסרבת והוא שוב ושוב מתאמץ לגעת - הייתי בהחלט חושש מכל ההתנהלות שלו והכבוד שלו לבני אדם.

כך הרי כתבת.
מניח שהליבידו שלו בשמיים, וזה ניסיון לא קל בכלל!
לדעתי זה משהו יוצא דופן דווקא בגלל שהוא כמו שאמרת בחור שלא נגע באישה.
לכי אליו, ובנו את בית ישראל!

ועשה את זה באופן בעייתי לא 'רק' בן אדם למקום, אלא גם בן אדם לחבירו.

לא נגע אף פעם לפני כן

בפועל, הוא לא שלט בעצמו ונגע בבחורה נגד רצונה ונגד רצון ד'.

יש כאלה שלא שומרים נגיעה לפני חתונה, אבל אין להם שום 'בעיות' עם טהרת המשפחה אח'כ. ויש שדווקא הפוך.

הכי חשוב שתרגישי שהוא *כן* מכבד את הגבולות שלך עכשיו. ושאת תקבלי אותו ותשמחי בו כמו שהוא, ולא בתור פשרה, כי 'לא מצאת משהו טוב יותר'.

כנראה שהיא תדע יותר טוב לכוון אותך ולשאול את השאלות הנכונות שיביאו את התשובה הבריאה והטובה.

התמודדות של שמירת נגיעה לגבר במיוחד אם התנזר כל חייו מאד קשה. זה לא אומר שהוא יתנהג ככה גם אחרי שתהיו נשואים ולא אומר שכן יתנהג ככה. 

מכירה את הביטוי "פת בסלו"  ?

נכון שזה לא בסדר שהוא נגע בך בלי רשות. 

מצד שני 5 חודשים הוא כן שמר וכיבד.

אם החזקתם מעמד 5 חודשים אז מן הסתם יש מציאת חן וטוב לך איתו, שזה משהו שלא מוותרים עליו כל כך מהר..

 

זה באמת מסובך. וקצת קשה לשפוט בלי לשמוע גם את הצד שלו..

 

רק שאלה, ישר נפרדת ממנו? או שקודם איימת שאם עוד פעם אחת הוא יגע בך זה נגמר?

יכול להיות שאיכשהו הוא קיבל ממך רמזים שאת כן בעניין?

 

אם באמת את מרגישה שהוא מתאים לך מכל הבחינות, אולי כן שווה לתת צ'אנס לתקופה של עוד כמה חודשים ותראי איך הוא בעניין הזה, אם חל שיפור או לא ואז תחליטי..

לא הצליח כי עצרתי אותו
כל פעם ששלח ידיים אמרתי לו-
הלו הידיים, תרחיק אותם וכאלה.. אז הוא לא נגע ממש חוץ מהפגישה האחרונה שהוא ממש תפס לי את יד מעל המעיל.. בנק' הזאת ממש יצאתי עליו ולאחריה נפרדנו.
אנחנו קצת שונים באופי-אני יותר שכלתנית אבל גם רגשית, הוא- הצד הרגשי שבו הרבה יותר דומיננטי ביחס לשכלי- היה לו יותר צורך בפגישות ושיחות ממני, השתדלתי הרבה לבוא לקראתו למרות שלא תמיד התאים..הוא לעיתים הרגיש שאני לא מתאמצת מספיק כדי לראות אותו.
היה לנו טוב בסה"כ למרות ההבדלים והפערים.
הוא דיבר אתי על הקשיים בעיקר בטלפון אבל גם עלה בפגישות, אמרתי לו שמבחינתי זה יהרג ובל יעבור ושאני לא מוכנה להתחיל אפילו עם הדבר הקליל ביותר כי ככה מתחילות הנפילות הגדולת,
הבהרתי לו יותר מפעם אחת שאם הוא לא יכבד את התנאים שלי זה יהרוג את הקשר.. למרות זאת היו כל פעם התרופפויות, בד"כ לקראת סוף הפגישה.

*נק' שיכלה לשדר מסר בעייתי היא שהקשר שלנו נפל בעיקר על עונת החורף אז היינו נפגשים מדי פעם בחצר מקורה וחמימה שבקושי היו עוברים שם אנשים למרות שהרגשתי מההתחלה שהמקום הזה בעייתי ולא רציתי לחזור אליו שוב, לו לא הייתה שום בעיה עם המקום.. כשירד גשם והיה נורא קר אז פחות הקפדתי..

מהצד שלו- הוא אמר שהוא רוצה להרגיש שהקשר עוד יותר חזק ועוד יותר קרוב.. אמרתי לו שיש רמות של קירבה שמרגישים רק אחרי שנשואים אבל לא קודם.. ובאמת בתק' שהוא התחיל ללחוץ עלי בעניין- הלכתי והתרחקתי ממנו נפשית, ככל שהיו יותר ניסיונות לגעת מצידו ככה הצבתי חומות רגשיים והתחלתי יותר ויותר להתלבט על הקשר ולהתרחק ממנו..מה שלא היה קודם.
הריחוק שנוצר בינינו גרם גם לו לומר לי שהוא מרגיש שאי אפשר להתחתן במצב כזה. ככל שהמצב החמיר הוא השתכנע בינו לבין עצמו שה'תרופה' לריחוק הייתה לגעת ולהפסיק לשמור נגיעה. הוא רצה למוסס את כל החומות בינינו אבל לא הפנים שהפעולות שלו מרחיקות אותי עוד יותר מרות שאמרתי לו את זה.
הרגשתי שהוא הפסיק להקשיב למה שאני אומרת ושהוא התבצר בפתרונות של עצמו בסוף.

סתם אמרת שזה היה לו רק בסוף הפגישה, 
גם לי היה קשה בעיקר בסוף , כי לא רציתי ללכת וכאילו בלי חיבוק וכו' היה קשה מאד מאד
אולי באמת באמת זה פשוט קשה לו ? 
אולי הוא בסדר אבל קשה לו... אני חושבת שזה שאלה לאנשים מקצועיים שמבינים . 
אל תחליטי החלטה בקלות ראש בהצלחה!

אני בעצמי לא שמרתי נגיעה אז אני בכלל באה ממקום של איך אפשר להתחתן עם מישהו שאין לך מושג בכלל איך מרגיש לנשק אותו. אבל מה שבטוח, בלי קשר להלכה, אם את אומרת "לא" והוא לא מקשיב, זו נורה אדומה... 

היית פוסלת את החתן המושלם, רק כי הנשיקה איתו לא הייתה זורמת?

לחילופין, היית מתחתנת עם מישהו שאין לך כל קשר אליו, אבל הוא מנשק מדהים?

אם שתי התשובות שליליות, אז במה הועילה הנשיקה בבחירה עם מי להתחתן?

אני לא מתחסד, גם אני עשיתי דברים מסוימים בחיים שלי. אבל באמת שאני לא מבין איך הם עוזרים לבחור עם מי להתחתן, או בכלל עוזרים להתקדם לקראת חתונה...

והנשיקה היתה רק דוגמא. זה הרבה מעבר.. 

כאילו אתה הולך לחיות עם הבן אדם ואין לך מושג איך זה מרגיש לחבק אותו. לי זה נשמע מבהיל קצת. וחוץ מזה כן, יש משהו במגע שאישר לי במאה אחוז את התחושות שלי ושאני בטוחה שזה מה שאני רוצה.

 

וגם יעקב נישק את רחל לפני החתונה 

 

כי נעים להתחבק עם גבר שנותן תחושה של ביטחון וכד ואז את פחות נתפסת לדברים החשובים והם מטשטשים.

לרוב זה מה שקורה.

גם לנו היה קשה לשמור נגיעה אבל לא מתוך אידיאל. ועשינו על זה תשובה והיום אנחנו מקפידים מאד מאד מאד בנושא שמירת הטהרה.

הכרתי אותו (ואת המשפחה שלו) מספיק זמן כדי לדעת שהמגע לא עיוור אותי..

לא חושב שפעם הייתה בחורה מאוהבת, ואז היא נגעה בבחור, ופתאום הבינה שזה לא זה.

כי אם היא מאוהבת, אז המגע ירגש אותה ויגרום להורמונים מסוימים להשתחרר וכו'.

כלומר המגע רק ממחיש את מה שכבר היה קודם, הוא לא מוכיח שום דבר בפני עצמו.

זה לא "אישר" לי... זה פשוט גרם לי להתאהב בו עוד יותר. תגידו שאני רדודה מה כפת לי....... זה מה שהיה..

בוודאי שמגע מחזק את הקשר. אנחנו בנויים ככה, אוהבים מגע וכמהים לו.

אבל שימי לב שבהתחלה כתבת שאת לא מבינה איך אפשר להתחתן עם מישהו בלי לדעת איך זה מרגיש לנשק אותו, ועכשיו את מסכימה שזה אפשרי - אלא שהמגע מאוד נעים ומקרב (וממילא אין כל הכרח לנסות זאת כדי לדעת האם אני בוחר/ת נכון בבן/ת זוג).

כי מבחינתי זה לא אפשרי. לאחרים זה אפשרי..

אצלי זה בדיוק הפוך.

אני בטוח שנגעתי ביותר גברים ממך.
דווקא עם אשתי שמרנו נגיעה מהרגע הראשון (זו לא הייתה שאלה), וזה הפך את הקשר הזה לכל כך יותר נכון ואמיתי מבחינתי.
דווקא מתוך ההבנה שהפעם זה זה, כלומר אני באמת אוהב אותה ורוצה לבנות איתה משהו נכון, שמירת הנגיעה הקפיצה את הקשר שלנו מעלה מעלה.

אני יוצאת רגע מהדילמה סביב שמירת הנגיעה (שהיא נושא בפני עצמו), כי יש משהו אחר שצד את עיניי-

כתבת שהוא מרגיש צורך בקשר אינטנסיבי יותר. יותר פגישות, יותר שיחות, יותר קירבה. הצורך הזה פחות חזק אצלך ואת באה לקראתו, ובכל זאת זה לא מספיק כדי למלא את הצורך הזה אצלו.

אני לא באמת יודעת ומכירה, ולכן ייתכן מאוד שאני טועה, אבל אולי כדאי לחשוב על הנקודה הזו. אם זה פער משמעותי, יכול להיווצר מצב שהוא יצטרך "מאוד יחד" (בפן הרוחני, הפיזי, לא משנה מה), ועלייך זה יעיק כי תרצי חלק יחד וחלק לבד (או לפעמים יותר לבד), וכשתבואי לקראתו תרגישי שאת מקריבה חלקים מעצמך ומהצרכים שלך. במקביל - זה לא באמת יספק אותו, ושניכם תרגישו שאתם מקריבים.

 

בנוגע לעניין שמירת הנגיעה - הלוואי וידעתי מה לומר לך. בעלי ואני שמרנו נגיעה לפני החתונה, וככל שהתקדם הזמן אני זו שהחזיקה יותר את הגבול, אבל זו היתה בחירה של שנינו. היום יש לנו קשיים גדולים בשמירת טהרת המשפחה והימים האסורים ירודים מוראלית אצלנו, בעיקר כי לבעלי מאוד מאוד קשה. זו התמודדות שגם אני התלבטתי עליה כשהיינו מאורסים ודיברנו על זה. זה קשה, זה מערער, ובכל זאת הייתי מעדיפה את ההתמודדות הזו איתו מאשר כל התמודדות שהיא עם בן-זוג אחר.

 

אולי השאלה, בסופו של דבר, היא אם תרגישי שהוא פרטנר לעבודה זוגית משותפת, אם הוא מסוגל לראות גם אותך ולעשות אינטגרציה של הכל יחד.

 

וחיבוק גדול-גדול.

נסי להחזיר אותו הצלחת? הוא נראה לך מתאים סגרו וורט!
תמעיטו להיפגש לפני הנישואין ותשמחו ותבנו יחד בית לתפארת ישראל.

לא הצלחת קיבלת שיעור טוב לגבי הדברים החשובים בחיים.

ב"הצלחה רבה בניין עדי עד בקרוב ממש

תמיד אפשר לשאול כך....

 

השאלה אינה מי אמר שתמצאי מישהו אחר - אלא האם (נניח אם לא היתה הבעיה הזו), זה האדם שהיית רוצה לבנות איתו בית.

 

 

לגבי מה שהיה - אכן את צודקת שמלבד עצם חומרת הענין, בחור חייב לכבד את זה שהבחורה, שאינה אשתו, לא רוצה שיגע בה.

בחורה שמבהירה חד משמעית שאתה לא נוגע בי עד אחרי החתונה, זה צריך להיות ברור שזה כך. כמובן, שומרים מרחק פיזי, שעות ומקומות פגישה, כדי להתרחק מן הנסיון.

 

את אמרת והוא לא עמד בכך. כנראה שזה מראה על קושי לעמוד בהתחייבות כזו. אי אפשר לדעת האם במקרה שיתחדש זה יהיה אחרת.

אם שניכם בטוחים שהייתם רוצים להתחתן - אפשר לקבוע שבהיות שכבר יודע שזה הענין, וכבר מכירים, אז קודם כל הוא מתחייב מראש בידיעה שאפילו נסיון ראשון "לגעת", מבחינתך זה חוסר כיבוד והטרדה - ונגמר הענין.

כמו כן, מספר פגישות מינימלי. אם כבר מחליטים - אין צורך ממשי בפגישות.

אפשר להיפגש בבית, כשמישהו מההורים נמצא. ממש בנוכחות קרובה. לשבת לא קרוב, בסלון. לא יהיה לו נעים להתחכם..

 

לעמוד על כך בכל  תוקף. לא לזוז אפילו מילימטר מבחינתך (צודקת לחלוטין - מלבד שזו הלכה פשוטה, למה להפסיד את הדבר הגדול הזה של סוג של ביטוי מסוג זה בא דווקא מתוך שנשואים, ולא סתם מתאוותנות שאינה יכולה לנקוט איפוק אפילו לזמן לא רב). ולקבוע חתונה לזמן מאד קרוב.

 

לגבי טהרת המשפחה אחרי נישואין - אני לא חושב שמה שקורה כעת הוא בהכרח מדד.

זה משהו אחר. שם כבר "פת בסלו".

כמובן, צריך "שיחת הבהרה" לפני כן. עדיף טלפונית ולא פנים אל פנים (עלול "למשוך" אותו..). האם הוא בטוח שאחרי החתונה לא תהיה לו בעיה לשמור על טהרת המשפחה.

מניח שיאמר שזה לא דומה, כי יהיו זמנים מותרים.

ואל תאריכו בשיחה כזו. לשאול קצר - ולעבור הלאה.

 

טהרת המשפחה, יסוד היסודות של בית בישראל.

קודם כל לגעת בך בלי רשות זה מעיד על חוסר כבוד כלפייך בלי קשר לנושא הדתי.
כדאי להזכר היטב אם הוא מכבד אותך ואת רצונותייך ומקומך בתחומים נוספים.
זו נורת אזהרה ובמקרים קיצוניים יותר אפילו סממן לאלימות.
שנית כתבת שלא היתה לך שום חרטה, ושעכשיו את רוצה לחזור אליו מתוך איזשהו יאוש מעולם הדייטים.

השילוב של 2 הדברים האלה לא נשמע מספיק טוב.

תנסי להבין שוב לעומק למה נפרדת ממנו ולא התחרטת.
למה את רוצה עכשיו לחזור אליו (כי זה הוא או כי התייאשת ממישהו אחר..)
והאם הוא באמת כיבד אותך.

ותשקללי את הנתונים...

שיהיו החלטות טובות ובניין עדי עד עם האדם הנכון והטוב עבורך

זה יצר קשה ויש כאלו שכנועים אליו יותר ויש קצת פחות אבל הכי חשוב שתזכרי שהוא נמצא אצל כולם היצר הזה!!
להגיד לך "תדברי איתו" בטוחה שזה רק יכעיס אותך יותר.. אני מבינה אותך לגמרי ובדעה שלך לגמרי
אין ספק שזה מרתיחחח
מקווה שתצליחו להגיע לעמק השווה.

אולי הסיטואציה עניינה אותו?
אני אישית חושב שלחץ בדברים האלה גרוע מאד עושה יותר נזק מתועלת מרחיק יותר ממקרב.
אני גם מוצא את עצמי בסיטואציות מסויימות נתקע בכביש... זה יכול להיות כל סיטואציה מסקרנת... אסור לברוח למקום הזה כל הזמן...

ספרים שמדברים על שכר ועונש מה שקורה לאחר שאדם מת,

אולי דרשות של רבנים שמדברים מעיניים,גם צריך להשתדל לא במלחמה

רק בעידוד,הרבה הרווחתי מבעלי כשהלכתי אתו בכיוון עידוד,בהצלחה רבה לך אמן.

בנושא כזה?
הרי שהוא עושה את זה אני פגועה וכועסת
ושהוא לא מסתכל על נשים לא צנועות אני לא אבוא ואגיד לו כל הכבוד שלא הסתכלת

ואני אוהבת אותו אז בסופו של דבר אני חוזרת אבל זה כואב כל פעם מחדש ורק משאיר צלקות

מה הוא אומר על זה? 
צריך רצון שלו להשתנות

אם לא, תגידי לו ביי ביי, זו לא בעיה שתיפתר.

הרבה כוחות.

עם גבר

לא יפה לקחת לי את הנישה 🤪

זה באמת מאתגר...
בכל זאת, החלק של שמירת עיניים זה עניינו. הרבה נופלים בזה ולא תמיד זה ישר מהווה פגיעה באימון ובקשר זוגי .
אבל כשזה כן פוגע בקשר הזוגי , את צריכה להתרכז באיפה זה פוגש אותך. ולדבר על הרגשות שלך והפגיעה בך בלי להתבלבל על המצוות שלו כלפי הקבה .
ואז העידוד שאת שואלת, זה פשוט להיות בטוב איתו...

מסכימה.

אבל חשוב להבין את המח הגברי בהקשר הזה.
תדמייני שבעלך אומר לך -אם את אוהבת אותי את לא נוגעת בסוכר בכלל. לא שוקולד לא עוגות לא כלום, רק ככה אני ארגיש שאת נאמנת לי וראויה להיות אשתי.

זה קצת מקצין אבל זה דומה...
המשיכה לגוף נשי היא נטיה טבעית וחזקה מאוד אצל גבר (חלקם. חלקם ביולוגית בעלי נטיה חלשה יותר, וגם יש נשים שאצלן זה חזק אבל בהכללה זה מאפיין גברי)

אז ברור שבזה שהוא התחתן איתך הוא מצהיר שיחסי מין הם בבלעדיות גמורה.
וברור שכל התעסקות או יחס למיניות של אישה אחרת הם בזויים ולא נאמנים.

אבל המשיכה למבט על אישה ש"נכנסה לו לפריים" או לצפיה בפורנו (שזה משיכה חזקה מאוד, ובעלת מאפיינים שונים לגמרי ממשיכה ליחסי מין או לאישה שאתה נשוי לה) עדיין חזקה ובועטת. גם אם הוא אוהב אותך ושרוף עליך ונאמן רק לך.

דברו על זה. שישתף אותך אולי בקושי שלו. תשתפי אותו בתחושות שזה מעורר אצלך ואולי גם תצליחו למצוא פתרונות שיעזרו לו קצת בהתמודדות (סינון אינטרנט ?)
בטוחה שתשמעי ממנו שהוא רוצה להימנע. שהוא באמת לא רוצה לפגוע בך.

ואת צריכה לעשות את העבודה של עצמך להבין שזה שלו. זה לא באמת קשור אליך (למרות שטבעי שזה יפריע לך) וכמו שאת לא תוכלי להפסיק לאכול שוקולד לעולם רק בגללו גם הוא לא יכול לשנות את כל הנטיה הטבעית ופיזית שלו בשבילך. אפילו אם הוא מאוד רוצה

כמובן שיש דרך להתגבר על זה. כמובן שיש פתרונות ויש שיטות. אבל זה דרך שלוקחת זמן, הרבה מאמץ, והוא צריך את התמיכה שלך והאהבה בלי תנאי כדי להצליח להתמודד עם זה

בהצלחה!

מציע לך לקרוא באתר שמור עיניך. יש שם דברים לנשים של גברים שנופלים באינטרנט. זה יעשה לך סדר ויתן כוחות. לגבי לדבר איתו על זה ישירות זה מסובך. לא חושב שכדאי כרגע. קודם תקבלי כוחות והכוונה משם.

בהצלחה!

שאלתי אותו מה היה מרגיש לו זה היה הפוך ואני הייתי שקועה בגברים ששרים אלי והתשובה היחידה שלו זה "לא יודע איך הייתי מרגיש"
לפעמיים אני מצטערת שהתחתנתי איתו בכלל

יקרה, אני מבינה את תחושת הפגיעה, חוסר האמון וכל הערעור שאת מרגישה בהקשר לזה. זוכרת גם שכתבת פה בעבר פעמים נוספות על הענין הזה, לכן חשבתי שאולי כדאי שתקראי גישה נוספת כלפי ענין שמירת הברית של הבעלים האהובים שלנו.
אני יודעת שהגישה הרווחת והנטיה הטבעית שלנו כנשים היא להבהל מכל ראיה/פזילה/צפיה של הבעל במקומות אסורים. זה מרגיש לנו כאילו זה על חשבוננו, כאילו אנחנו עומדות להשוואה, כאילו יש פה הפרת אמון בסיסית מצידו. וזה נכון. ויש פה בפורום נשים רבות שיסכימו עם הנ''ל ויכולות לייעץ לך איך לפעול.
אני חושבת אחרת. רוצה לנסות להבין את הגישה שלי? אצלי עבדה ועובדת נהדר! אולי גם אצלך יעזור שינוי התפישה...
תראי, יצר המין אצל הגברים עובד שעות נוספות. באמת שלא את ולא אני מסוגלות להבין את זה, פשוט כי לא חווינו אותו. אם לא חוויתי משהו - איך אני יכולה לשפוט או לאמוד אותו? כנראה שאיני יכולה...
נקודת התפנית מבחינתי והרעיון המרכזי והעיקרי הוא: זה לא קשור אליך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא קשור אליך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן, אני יודעת שזה אולי נשמע לך לא נכון ומקומם, אבל זוהי האמת! כשבעלך צופה/מסתכל על בנות/פורנו או מה שלא יהיה, זה לא על חשבונך, זה לא כי הוא לא אוהב אותך, זה לא כי הן יפות יותר בעיניו, זה לא כי הוא כבר נמצא שם בפנטזיות במקום איתך... זה לא! מה זה כן?- יצר תאווה חזק מאוד שהוא לא עומד בו. יצא לך לצאת לרחוב עם בגד שאת יודעת שהוא מושך את העין? לי יצא, אבל אני יודעת שלא כדאי, יודעת שמסתכלים עלי, ובכל זאת לא התגברתי...
יצא לך לעגל פינות בבשר וחלב?/ לדבר לשון הרע?/ לשקר? וכו' וכו'. למה? - כי אנחנו אנשים, עם תאוות ורצונות, לא תמיד מצליחים לשלוט.
עכשיו קחי את כל "הנפילות" שלנו, תכפילי או תשלשי אותן, ותגיעי ליצר של הגברים. אם הוא מצליח או לא מצליח לשלוט עליו - זה ענין שלו! מול אלוקיו! כמו ששאר החיובים שלו ושלך ושלי הם ענינים שלנו מול אלוקים!!
יקרה ואהבה, הצלחת להבין וטיפה להתחבר לזה?
כי בשלב הזה, אם אנחנו מבינות *ומרגישות* שזה לא על חשבוננו, ולא קשור אלינו - מגיע שלב המעשה. אז מה אנחנו כן יכולות לעשות?
אם לבעלך תכאב ביד, תעזרי לו, נכון?
אם לא תרגישי טוב, הוא יעזור לך, נכון?
אם תקומי/תקום יום אחד עצבנית מאוד או עצובה, את או הוא ינסו לשמח/לפייס..נכון?
למה זה שונה? למה במגרש ההתמודדות הכי קשה של הגברים, במלחמה היומיומית שלהם, אנחנו לא עוזרות, לא תומכות, וגרוע מכך - פותחות חזית מלחמה נוספת על כל נפילה שלהם??
ברגע שתשתחררי מתחושת הפגיעה - תוכלי להיות לו לעזר, ואנחנו הנשים - הכי יכולות לעזור בהכל! בטח ובטח בענין הזה!
רק תזכרי שאף פעם אי אפשר לעזור למי שלא רוצה להעזר. אם תיהיי מולו נטולת חשבונות אישיים, הוא ישתף אותך בקושי שלו, הוא יראה בך חברת נפש הכי קרובה ומכילה שרק היא יכולה לעזור לו בענין הזה, הרי לא משתפים כל אחד בהתמודדות הזו...
את תיהיה זו שהוא פונה אליה:"איזה באסה, לא התאפקתי הבוקר ונכנסתי לאתרים של פורנו, אוף! אני מרגיש מגעיל! מה אפשר לעשות עם זה???" - נשמע לך לא אמיתי? - ממש לא יקרה! זה אמיתי, זה ככה, זה עובד!!! אבל לא במצב שהוא מפחד ממך, מסתמא מסתיר נפילות, שלא תתפשי אותו...
זה הופך למלחמה שלך מולו, במקום למלחמה של שתיכים מול היצר הזה!!
ואם את, עם הכוח הנשי שלך, עם האהבה שלך אליו, עם הרצון שלך לראות אותו מתקדם רוחנית - מגוייסת למלחמה הזו - מי יכול עליכם בעולם כולו ???!!!!!!
תנסי לצאת מהמקום האישי הזה, תבואי מולו באהבה, תסתכלי על זה ממש כמו כל התמודדות גופנית/רגשית אחרת, עם הזמן את תראי לבד שהוא מתרכך, נפתח מולך, משתף, ורוצה את עזרתך!
הרבה בהצלחה!!!

יפה כתבת

בעלך לא טועה

לא הרי עלי זהב ונגישותו,
כהרי מערב בנימין

מהיכרות קרובה זה נסיעה של עשרים דקות למודיעין, וכארבעים דקות לתל אביב. לא הבדל גדול ביחס ללשם.
בגדול זה נמצא באותו אזור, רק יותר דרומית

צומת הדואר כן.
אבל כל האיזור מאוד קרוב למקומות מרכזיים.
15-20 דק' ממודיעין עילית,
30 דק' מצומת שילת ומודיעין,

אבל מה הוא מציע על שאר הישובים שדווקא שם המחירים יעלו יותר מהשאר?

ישוב מצוין עם פוטנציאל אדיר.
כל הבתים שם נמכרים מהר מאוד ויש עוד תכניות בניה.
אחלה מיקום- חצי שעה ממודיעין, 50 דקות מפתח תקווה, 50 דקות מירושלים.
אחלה איזור- טבע ומעיינות חופשי.

לדעתי לא בטוח שכדאי. הבתים שם לא מאד זולים ולא יעלו בטירוף יש מקומות משתלמים יותר.
אם אתם חושבים לגור שם זה משהו אחר.

כמה שפחות ללכת להורים זה יותר טוב.
עדיף לחזק את הזוגיות בבית מאשר ללכת למקום שגורם לאווירה לא טובה.

עוד 20+ שנים תבוא כלתה של נטע פלג ותרשום דברים דומים.

כדי שזה לא יקרה תכבדי את עצמך, בעלך וההורים שלו ותלכי גם אם לא נוח לך. 

אפשר לקחת ספר, להביא חטיפים או ממתקים שאת אוהבת, לצאת לטייל קצת באזור, תשלימי שעות שינה. זה יעביר לך את השבת בכיף עד כמה שאפשר

מאיפה ההסקת מסקנות השגויה הזאת?
למה שנטע תהיה כמו חמותה? זה כתוב איפשהו?
נטע תהיה אם כבר כמו אמא שלה
והכלה שלה תאהב אותה כמים פנים לפנים

אבל בכל אחד יש צדדים שאחרים לא אוהבים (וכן, גם באמא שלה שלי ושלך יש צדדים שאנשים אחרים לא אוהבים)

 

אף אחד מאיתנו לא מושלם וגם אף אחד מההורים שלנו ואנחנו צריכים להבין שצריכים לבקר את ההורים גם אם לא ממש כיף

ויש גרועים פחות
לא על כל חמות יש מה לכתוב בפורום

גידלת אותו עשרים ומשהו שנה. שמרת עליו בלילות כשהיה חולה, כשיצאו לו שיניים והוא בכה לילות לבנים שלמים. הלכת לאסירות הורים ומסיבות, דרגת לו כשיצא לטיולים, לא ישנת בלילה כשהוא הלך לצבא.
יום אחד הוא מתחתן ובום. את רואה אותו עכשיו פעם בשלושה חודשים כי לכלה שלך לא נעים אצלך.
איך זה מרגיש?

עכשיו אני לא באה לבטל מהקושי. ויש המון דברים שאפשר לעשות.
לקחת איתך בתיק דברים טעימים לנשנש במהלך השבת, לקחת איתך מצעים נקיים מהבית, לדבר עם חמותך מעט ורק על מה שהיא אוהבת, היא לא צריכה להיות חברה שלך מה אכפת לך להקשיב למה שהיא אומרת ולומר כן כן את צודקת... זה לא אומר שאת חייבת לעשות את זה כן? פשוט לתת לה הרגשה נעימה.

עצה שניה- אם בעלך אומר לך מחר לא נעים לי אצל ההורים שלך אין אוכל שאני אוהב אבא שלך מבלבל בשכל ולא נעים לי ללכת אליהם. איך את מרגישה? נעים לך? אני יודעת שבטח תגידי עכשיו- אבל ההורים שלי מקסימים לא רבים מאד נקי שם וכו, אבל זה לא הנקודה. יכול להיות שלבעלך מפריע דברים אחרים. בין אם זה אוכל, אולי יותר מדי נקי והוא מפחד לזוז? אולי הוא מרגיש שמסתכלים עליו עקום לא חשוב מה. בסופו של יום זה המשפחה שלו והמשפחה שלך, וכלל לזוגיות מאושרת זה עד כמה שניצן לא להעביר ביקורת על המשפחה של השני. גדלנו איתם עשרים ומשהו שנה עם החסרונות וכל השטויות ואנחנו אוהבים אותם ככה.
את אוהבת את ההורים שלך בעלך אוהב את שלו. כמו שלך לשוב להיות איתם לבעלך חשוב בדיוק אותו דבר.
אז ככל שזוכרים את שני הדברים האלו ומנסים לשים את עצמך בנעליו של השני זה מקל.

עם זאת לא חייבים לנסוע כל שבועיים, אפשר לרווח מעט, אפשר לחשוב על קפיצות ביום חול לביקורים, מוצאי שבתות ארוכות עכשיו, להזמין אליכם לפעמים, להביא מתנות שיעשו לך נחמד יותר (לדוגמא נגיד מפיץ ריח לשירותים זה מתנה חמודה) להביא איתך בתיק דברים שיקלו עלייך כמו ספרים מעניינים אוכל טעים בגד נוח.
ולנסות למצוא בהם את הדברים היפים כי הם המשפחה שלכם עכשיו עד מאה ועשרים, ויהיו סבא וסבתא של הילדים שלך ובטח יש בהם גם הרבה דברים נחמדים גם אם הם שונים ממה שאת רגילה
בהצלחה!

קראתי והחכמתי, מלמד לראות דברים בפרספקטיבה של האחר. תודה רבה!!

ההורים שלך. אף משפחה לא מושלמת. גם אתם לא תהיו, כי רק הקבה מושלם. אבל באים כי אוהבים. לו הייתי בעלך, היה כואב לי מאוד אם אשתי רוצה "כמה שפחות לבוא". ובאמת- הבעיות של הורי בעלך ממש לא נראות נוראות, צריך לעבוד על עין טובה- כאילו הם ההורים שלך, שאוהבים אתכם ורוצים שתבואו.

סליחה על ההתפרצות,
אבל פשוט קראתי את תגובתך, הזדהיתי בחלק מהפתרון שהצעת,
חייבת להוסיף,
אני גם מזדהה חלקית עם כותבת הפוסט, אפתח על זה פוסט בנפרד,
הבאתי איתי מצעים נקיים, כריות ושמיכות (אחרי שביקשתי מבעלי שיבקש מאמא שלו שתביא לנו לחדר והיא אמרה שכבר החליפה מצעים וכו.. ולא היה ניכר.. לכן החלטתי לאחר מכן להביא איתי ...) הבאתי גם דברים לנשנש וכל מיני עיסוקים וכו, אצלי הסיפור קצת שונה, אבל חמותי לא בנאדם שמשתף או מדבר, מבחינתה הכל בסדר, הכל טוב. גיליתי שהיא פשוט לא אומרת את האמת, אלא רק כדי לסמן וי שענתה כדי להשתיק אותי כזה..
ובסופו של דבר, היום היא לא רוצה שנגיע לשבתות בטענה כי קשה לה לארח אותנו. לבעלי, הבן הבכור שלה, היא פירטה יותר ואמרה שההתנגות שלי לא מתאימה לה. תהיתי למה פשוט לא לפתוח זאת מולי?? למה להגיד לו ולא לדבר איתי ישירות, הרי אני לא ארגיש נעים לפתוח את הנושא הזה מולה וגם לא נראלי מתאים..
לא משנה ככ, פשוט הייתי חייבת לכתוב זאת, שאני ניסיתי חלק מההצעות שהוצעו פה, אבל מהצד השני זה הצפרש כלא בסדר או לא יפה או לא יודעת איך להגדיר, ברמה כזו שאנחנו לא מגיעים לשם עכשיו בכלל.. היא לא רוצה שנגיע בכלל שבתות או חגים.. אז אולי צריך לבדוק לגבי כל אחד אם זה מתאים ההתנהגות הזו.. שלא יפרשו אחרת

אני חושבת שיפה שחשבת להקל על עצמך, אבל באמת השאלה מה חמותך הבינה מזה. כשמביאים ספרים ונשנושים בתיק, החמות לא יודעת שהבאת לך אוכל טעים לחדר. אבל אם מביאים שמיכות וכריות זה באמת עלול להעליב, ועוד אחרי שביקשת להחליף ואז הבאת משלך אז היא הבינה שאת חושבת שהיא לא נקיה, באמתפאדיחה.
נראה לי במקרה כזה הייתי מבקשת מראש להביא מצעים ומציגה את זה כעזרה לה, שלא תצטרך לכבס ושלא יהיה לה קשה.
באמת צריך למצוא איזון בין הנוחות שלנו לבין איך שזה מתפרש להם. את צודקת שאולי ההצעה שלי להביא מפית ריח לשירותם עלולה להתפרש כמעליבה גם. לגמרי טוב שאמרת את זה. זה ממש נכון.

ממש מבאס לשמוע שזה הסוף אצלכם, מקווה שתצליחו להסתדר עם זה עם הזמן. ממש לא נעים. 🌹

שלא רוצים אותם, אלא שהעלבון גרם לדחיה. וזה יכול לעורר לרצון לפתור את המתח. ממש חבל וכואב להשאיר את המצב ככה.

ובטח יש לך מצפון 
גם אני מביאה שמיכות וכו'... פשוט כי לא היה פוך או כרית 
 

לא יודעת אם יש או אין,
פשוט כשהייתי בהריון הייתי חייבת הגבהה, ביקשתי כרית ולא היה, כלומר לא הביאו... לכן לאחר מכן, אני פשוט הבאתי איתי שיהיה לי. כי באותב הפעם שהגענו ישנתי בישיבה...

שהכי חשוב לרתום את בעלך שיבין אותך ותחשבו ביחד על דרכים להסתדר איתם בצורה הכי סבירה. לא חייב להגיע איתם לקשר מושלם אבל כרגע לפחות כדאי שתסבלי כמה שפחות.

אם לבעלך יש שיטות שילמד אותך. אם לא באמת אפשר לצמצם מגע קצת

תקשורת תקשורת תקשורת.
אחד הדברים הכי חשובים בכללי ובין בני זוג בפרט זה התקשורת.
הכי ''קל'' זה להחליט לא להגיע, להגיע פחות וכו'..
השאלה איך עושים את זה נכון בצורה שהצד השני לא ''משלם'' על הקושי שלך.
אפילו אם בעלך יכול להבין אותך ולהסכים ללכת אליהם פחות, יכול להיות שהוא משלם פה מחיר כבד.
בעיניי, את צריכה להסתכל על זה בצורה של- אני מכבדת את בעלי ולכן אני רוצה להמשיך ללכת לשם בשבילו ומצד שני שהוא יבין באמת את הקושי והמצוקה שלך שם ולראות איך לעזור לך שזה בעצם לעזור לשניכם...
בהצלחה רבה.

יקרה אם זה היה הפוך בעלך היה מתלונן שקשה לו אצל אמא שלך ולא יישן בלילה,

כמו שכתבת בדיוק,חנוק  מכוער מבולגן וכ,,,נכון שהיית מרחמת עליו ובאה לקראתו,

תמיד בבית יש את שני הצדדים,לכן לדעתי לעשות כמו פשרה, כשהוא חייב לנסוע

(הוא יש לו מצווה גדולה של כיבוד הורים)תפרגני לו ותני לו את ברכת הדרך שלך,

ואת כשאת ממש חייבת תיסעי בשמחה ותזרמי עם זה, תדעי לך מניסיון חיים עם

הזמן לאט לאט בקושי תיסעו לשם, מעכשיו יקירה אל תדברי שום רע עליהם,וזה

ממש יקל עליך,רק לרחם עליהם,וכאמור כשאת שם תזרמי ותשמחי כמו שאת 

אצל אמא היקרה שלך,בהצלחה רבה לכם אמן. 

לדעתי לשנות נקודת מבט.
אני לא מכירה אותם אז קשה לתת דוגמאות אבל למשל להסתכל על כל מה שעשו בשביל בעלך למרות הקשיים.

ועוד הערה כללית:
גם אני הרגשתי שאני לא רוצה לבוא שבתות כ"כ להורים ופחות נעים לי (של שתינו אגב).
מהר מאד ניתחתי את המצב שאצלם הכל בסדר אני פשוט רוצה שבתות בבית מסיבות שונות- בעיקר זוגיות וחברתיות וכשאני מגיעה אליהם אני פשוט לא בבית שלי.... זה לא שלא טוב אצלם אני פשוט רוצה את הבית.
עכשיו, הקורונה חידדה את זה מצויין.
טוב לי לעשות שבתות בבית, דווקא שהילדים גדלים לסוע שבת להורים זה מורכב יותר- בעיקר בקיץ.
אבל....
גם התגעגענו ורצינו לפגוש אותם.
די הביא אותנו למסקנה שלנסות יותר לעשות שמיניות באויר ולנסות להגיע באמצע שבוע.
דוגרי, גם להם כבר קשה לדעתי לארח שבת שלמה משפחה עם כמה ילדים.

גם פעם בחודש-חודשיים

וגם ככה לא צריך לסבול כל השבת
הרי שאת ישנה בחדר אולי המיטה לא נוחה. אבל זה לא ס
באמת סבל


הם רבים, שיריבו, זה לא הילדים שלך, מה אכפת לך?


את לא חייבת לפתח שיחת נפש עם חמותך
תהיי נחמדה אליה וצאי לסיבוב עם בעלך, הכי לגיטימי

אני לא חושב שאפשר לעשות משהו לעילוי נשמתם של הרוגי מלכות, ובכלל אנשים שנהרגו על קידוש ה'.

 

הנשמה שלהם כבר נמצאת במקום הכי גבוה שיש.

באר שבע נשמע לי הכי הגיוני. אבל אני לא חושבת שיש חניות חינמיות באיזור התחנה המרכזית.
מאיפה עוד יש אוטובוסים לאילת? מירושלים - אתם לא רוצים, תל אביב - מה תרוויחו?, מצפה רמון או תחנה אחרת בדרך - לא משתלם, כי האוטובוס הישיר מבאר שבע מגיע יותר מהר.
אפשר אולי עין גדי או איזור ים המלח. לא מכירה חניות, אבל יש כאלו (ליד החוף הנפרד יש חניה חינמית על החול), רק שאני לא יודעת אם הייתי רגועה להשאיר כך רכב לכמה ימים.

כמובן שבתור זוג נשוי יש עניין של החזקת בית, קניית/השכרת דירה, תשלומים קבועים כל חודש, חיסכון... וזה עוד לפני הילדים, אחרי זה ההוצאות רק גודלות.

לכן זה יותר קריטי שתהיה עבודה יציבה וטובה. כל עוד אתה רווק אתה יכול לחפש את עצמך בנחת בלי לחץ של לפרנס מישהו אחר.

משמעת עצמית מתחילה מהצבא (חח סתם)..
משמעת עצמית זה חשוב כדי להיות בן אדם אחראי ומאורגן, בלי קשר לנישואים. מי שאין לו זמנים, תעסוקה וכל היום מתבטל, זה יכול להעלות את הקריזה של בן הזוג במיוחד אם הוא כן חי בעשייה מתמדת.

לדעתי זה יכול גם להוביל לסוג של דיכאון והרגשת חוסר סיפוק בחיים.

בקיצור, תעבוד על עצמך. Be the best version of yourself. בשבילך.

זה שחיי נישואים יכולים להביא ללחץ המיוחל לעמידה ביעדים, אבל יש לזה מחיר שכדאי לא להיכנס אליו?

(חייב להוסיף שאצלי במשפחה כולם אמרו עלי שאקבל משמעת מהצבא וקראתי למפקד שלי חמור מטומטם בלי להיענש, וגם ברחתי מהבסיס ואף אחד לא שם לב. וזו כמובן רק דוגמא אחת גם לנבואות שהתהפכו וגם לאמונות טפלות על הצבא בקרב ישראלים שלא עשו צבא, ובמיוחד עולים חדשים כמו ההורים שלי)

בוודאי שכדאי להכנס לזה. זה שווה בשביל שיהיו לך ילדים. אבל בחכמה. לבוא כמה שיותר מוכן מכל הבחינות, לא רק כלכלית - גם מבחינת מידות. במיוחד כעס.

בן זוג הוא הרבה פעמים כמו מראה לעצמך. עבודת המידות בתור זוג והורה זה שונה מעבודת המידות בתור רווק. אבל מי שלא מתחיל לעבוד על עצמו לפני, ימצא את עצמו במצב קשה.

מה שתיארת בצבא, זה תיאור של בן אדם חצוף (סליחה על הישירות). זה לא קשור למשמעת עצמית. אולי גם.

(לא רציתי אבל חשבתי שתביני לבד שאולי אני לא מעוניין להציג את התמונה במלואה כעת) אז הוא דיבר ממש ממש באופן מכוער וגס כי סקרן אותו איך בחור ישיבה כמוני יגיב.

ותודה על שאר התגובה המחכימה

האחריות כבר תשנה אותך מהקצה אל הקצה, אבל בעיקרון שאתה לומד תורה,

אז האישה שרוצה תורה אז בדרך כלל היא מסייעת עוזרת ותומכת, ויורד הרבה

עול ממך, בהצלחה רבה לך אמן.

זה החיידק המסוכן ביותר לזוגיות.
להטיל עליה את כל האחריות לבעיות שלי מול עצמי.
אין חיה כזו.
בעיות עם העצמי רק מועצמות בנישואין.

אין תחליף לעבודה אישית!

מגלים דברים?

אבל גם זה לא לכתחילה
הטוב ביותר לחסל בעיות לבד

(לצערי בקצרה כרגע)

 

1. איך עובדים על משמעת עצמית?

זה יכול להיות למשל ע"י לו"ז מסודר,

רשימות,

סדרי עדיפויות והקצאת זמן תחום לכל דבר,

התייעצות עם איש מקצוע בנושא,

שמיעת הרצאות/טיפים/ספרים/סדנאות/ניסיון אישי של אחרים וכו' בנושא

וכמובן חיזוק העולם הפנימי שלך, התפתחות אישית והעצמה אישית - כאשר תרגיש טוב ושלם עם עצמך בכל התחומים - זה בהחלט יכול לעזור גם לזה.

 

2. האם בחיי הנישואין הדברים ישתנו בצורה ניכרת?

אני מאמינה שלא בהכרח.

חושבת שכל אחד מבני הזוג מביא *את עצמו* לנישואין, וזה נשאר אותו עצמו על יתרונותיו ועל מגרעותיו.

כך שאת יתרונותיו - גם אשתו תוכל להינות

ואת חסרונותיו - אם לא יעבוד על עצמו עכשיו יצטרך לעבוד על עצמו אח"כ 

ואם מרגיש את החסרונות עכשיו, יוכל להרגיש גם בנישואיןם וזה יכול גם להיות באסה לו עצמו וגם לגרום למתחים בזוגיות עצמה...

 

אז אם אתה רואה שיש לך משהו אישי לעבוד עליו - עכשיו זה הזמן לעבוד עליו. ללא כל קשר לזוגיות. זה משהו אישי שלך...

 

ככל שתביא את עצמך וכל אדם יביא את עצמו יותר שלם עם עצמו - כך הזוגיות גם תרוויח מכך.

 

3. לא כ"כ הבנתי את השאלה לגבי לחץ חברתי הדדי לעמוד במטלות?

הכוונה אם האיש והאישה מדרבנים אחד את השנייה לעמוד במטלות?

יכול להיות שכן.

ויכול להיות שלא.

כל זוג ומי שהם.

כל זוג והדינמיקה הזוגית שלו.

אולי הם מדרבנים וטוב להם

ואולי הם כועסים ומתפוצצים אחד על השנייה ורק מבואסים אחד מהשנייה בנושא הזה

ואולי עוד הרבה דברים...

 

אם אתה בתור *אתה עצמך* מחליט שאתה עובד על עצמך כמה שאתה יכול עכשיו בנושא,

ואחרי הנישואין והעול של האחריות, משכנתא ילדים וכו' - אתה מעצם שינוי המציאות מקבל עליך עוד יותר אחריות ומשמעת עצמית - מעולה. אבל זו בהחלט עבודה אישית חשובה שכדאי לעשות, לא לתלות אותה בזוגיות.

 

בהצלחה רבה רבה

כדאי ללמוד מעכשיו ליצור לעצמך סדר יום
מסגרת
הרגלי למידה
שתקל עליך את המשמעת העצמית.

בנישואין יש יותר מטלות ויותר לחצים
שדורשים יעילות וניצול זמן ותעדוף
ויש מחירים יותר כבדים לשבוע של מנוחה לא מתוכנן (אישה מאוכזבת....)
כדאי ללמוד להניע את עצמך באופן חיובי ולא מתוך לחץ/ציפיות/הכרח דוחק.

בצבא לא צריך משמעת עצמית כדי לקום לתפילה. גם ככה יש מסדר בוקר באותו זמן.

אמנם האישה לא עושה מסדרים, אבל היום אני ממש לבד...

אתה מעדיף להיות פסיבי ושיגרמו לך לעשות דברים?

 

משמעת עצמית זה גם להתמיד בצחצוח שיניים כמו שצריך. יש הרבה דברים בחיים שצריך אליהם משמעת עצמית ושהם קשורים אך ורק אליך ורק אתה צריך להיות אחראי עליהם.

 

אם אתה מצפה שאשתך תהיה השוטרת שלך, תעשה טובה לעצמך ולה.. ואל תתחתן. אני אומרת את זה בכנות, לא בהתרסה.

בהתחלה כשעשיתי שבתות לבד היה קשה לשמור שבת. זה ממש לא כי פחדתי בשבתות קודמות שהמשפחה או החברים או הרבנים בישיבה היו מענישים אותי אם הייתי מחלל שבת חלילה.

אישה שאחראית על המשמעת בבית היא לא "אישה". היא מאבדת את זה, ולרוב היא תהיה מתוסכלת ועצובה מזה, עד לכדי חרטה על הנישואין...

יש כאלה שהן ככה ולא מודעות לתסכול הפנימי, אבל לרוב הזוגיות לא מי-יודע-מה.
זה פשוט לא מסתדר ביחד, להיות רסר ובמקביל אשה חמה ואוהבת.

(לא אומרת שאין זוגות שהאישה יותר מדרבנת או מסייעת או מנהלת... זה יש בשפע. אבל צריך בסיס אישי יציב של משמעת עצמית)


אם בצבא הסתדרת כי הלו"ז היה ברור, תחפש עבודה או מחוייבות שתיצור לך לוז ברור ליום.
כמו כן מניחה ששקלת את הנושא של קשב וריכוז, ואולי צריך כלים מתאימים להתמודדות.

שדווקא בצבא הייתי במפל"ג, מה שאומר שהייתי הגורם המקצועי היחיד בתפקידי בפלוגה, והייתי עצמאי לגמרי בלי שום מסדר. לא היה לי מסדר בוקר וקמתי לתפילה. נתתי דוגמא כללית בנוגע לצבא.

אבל בצבא התפקיד היה מאוד מוגדר וספציפי (שהקשר יעבוד בטנקים) הקושי כעת הוא לבצע הרבה סוגים של מטלות ואף להציב לי את היעדים. (אשמח לעצות בעניין). דווקא הפלוגה שלי הייתה מאוד מרוצה ממני

שימי לב לדוגמא שנתתי בתגובה הזאת: לא שוטרת. אמרתי לחץ חברתי הדדי - נשואים טריים

הכוונה להתנהלות ששונה באופן טבעי כשאתה בחברת אנשים. בלי אף אחד שרודף אחריך

אתה מזהה על עצמך באיזה תנאים אתה מתפקד טוב יותר.
כשיש תפקיד מוגדר
כשאתה חלק ממערכת ומארגון
כשיש סביבך אנשים.

אלה הגדרות טובות לאופי התעסוקה שייטיב איתך ויעזור לך למצות כישורים ויכולות.
כשתהיה לך מסגרת תעסוקתית טובה, זה ישפיע מאוד גם על התפקוד בבית.
בית ואישה הם לא מקום עבודה...

זה לא חייב להיות. וגם לא כדאי לבנות על זה.  אם כי, אכן נכון שבכללי, רווקים הם, פעמים רבות, יותר "חופשיים" ופחות מרגישים מחוייבות מאשר כנשואים. יכולים להיות היום פה ומחר שם...

 

ובכלל - אין ענין לעמוד במטלות בגלל "לחץ".

 

 

סה"כ, זה נראה שאתה לוקח עליך דברים בצורה יפה.

 

לא צריך להיבהל מידי ולהתרגש מידי מאיזושהי "הפסקה".

 

אולי תקבע לך זמנים לכל סוג של מטלה - וגם מראש זמן חופשי יותר, פחות מתוכנן - שגם זה דבר שצריך לפעמים. וככה תוכל להרגיש יותר "מסודר".

 

הצלחה רבה.

תומך, מעודד להמשיך ללמוד, עובר איתי על החומר.. אז מניחה שכן. אבל לא אצל כולם זה ככה..

מתנות עניים + צדקה שנתית סמלית

אז אין קושי גדול 'לתת'.

*הייתה תקופה שלא נתנו, בערך שנה, כשנאלצנו לשנות כיוון ולקחנו הלוואה מהמשפחה להוצאות שוטפות. אחרי שהחזרנו את ההלוואה, חזרנו למעשרות.

הכי כיף לתת, ובטח אצלנו שזה למשפחה קרובה ואפילו להורים..
אבל מצד שני, איזה קשה זה.
החלום לדירה רחוק מתמיד.

מעשר מכלל ההכנסות?
או מעשר ממה שנשאר אחרי הוצאות שוטפות?
בתקופות לחוצות, יותר קל לחשב לפי האפשרות השניה, וזו בהחלט דעה בהלכה.

מעניין
כי זה משנה לגמרי את המצב.

שווה לברר.
אנחנו שאלנו באופן עקרוני וקיבלנו את האפשרות השניה בתור תשובה לכתחילה.

תלמדו את הנושא באופן רחב. תכירו את כל הדעות ואת המקור שלהם ומתוך כך תחליטו מה מתאים לכם.

תמיד לתת לאחר זה על חשבון החלומות או החסכונות. זה המהות של צדקה וזה ממש לא קל.
אבל באמת יכול להיות שאיך שאתם תופסים את המעשר זה קצת מוגזם ולא מתאים לכם מבחינת הצרכים שלכם (וודאי שקודם כל הצרכים הבסיסיים שלכם) מעשר במובן של 10 אחוז מהתוצר זה רק מתנות לווים בחקלאות . לקחו את זה גם למקום של צדקה אבל זה לא החיוב המקורי ולכן ממש לא עיקר הדין

וכמה פעמים הוא ענה: מי שאין לו דירה לא חייב לתת מעשר.

בכלל החובה לתת מעשר לא קשורה לכסף

מי שנותן רואה ברכה. תתן יהיה לך יותר.

ברכה בכסף......
המערכת האלוקית מורכבת יותר ויש המון מקום להשתדלות.

מלאכי פרק ג'
הביאו את המעשר... ובחנוני נא בזאת.. אם אפתח לכם..

בכלל לא מהתנ"ך.....

וזה בדיוק ההבדל....

זה לא שהיא שאלה האם מותר לחלל שבת בשביל להגדיל הכנסה... זה אסור.
מתנות ענעים בחקלאות הן מהתורה.
מעשר כספים- לא .
גם דרך החישוב שלו ממש לא מהתורה.

לא על זה דברה התורה.

חכמים אמרו שגם מעשר כספים בכלל זה.

אני לא ראיתי ברכה

מאז משתדלים מאד חודש בחודשו 10% מכלל ההכנסות.
זה לא קל. יש חודשים קשים אבל בראש שלי זה בכלל לא שלי. מה ששלי זה 90%. 10% של הקב"ה.
ואנחנו לא מרוויחים סכומי עתק, בעלי אברך. לא מגיעים ל10 יחד.

היה חודש ששכחתי לעשר ופשוט יצא לנו כסף מכל כיוון על כלום.
פתאום הלך המקרר-4 אלף לקנות חדש.
הלך המזגן באוטו- 1000 פלוס לכיוון ה2000.

בעלי אומר שזה הדבר היחיד שהשם מבטיח שמי שמקיים רואה ברכה. לא בעולם הבא. בעולם הזה.

הייתי בודקת עם רב אולי באמת לתת אחרי הוצאות שוטפות. זה משהו ששמעתי עליו גם.
כרגע יש לנו אפשרות מכלל ההכנסות. אם נרגיש חנוקים אני בהחלט אשקול את זה ואתייעץ עם רב

(ולא לשכוח שאוטוטו ראש חודש טבת...

אהמ אהמ.... )

מצאנו עוד אחת שמתמצאת

ואפשר הסבר לר''ח?... 👈👉

@די שרוט העלה את הסרטון המצחיק שהכין על הפורום ויושביו, ורק הזכרתי לו שזו מסורת (העלאת מצב הרוח והומור שנעשית מינימום כל ר"ח...) שצריכה להישמר ולהימשך ושלא תאבד חלילה 🤣 אז ציינתי ברמז דק (עבה) שנותרו לו עוד יומיים להכין עוד משהו מצחיק לפורום או על הפורום 😅

וסליחה @Monica Geller על הניצלוש 🙏

מכירה?
זה ממש ככה. נותן ברכה גדולה מאוד לפרנסה. מאז ומתמיד נתנו (בעלי עד היום אברך והיו שנים שגם הייתי סטודנטית), פשוט מלכתחילה לא מחשיבים את הכסף הזה כשלנו.
האמת שדי הפתיע אותי התשובות פה, חשבתי שזה ברור מאליו שנותנים... וזה לגמרי שאלה הלכתית (לא יודעת אם מעניין אתכם לשמוע את דעת ההלכה), יש מקרים חריגים שפוסקין שלא לתת בכלל, ומקרים אחרים שפוסקים לתת פחות מעשירית.
מה שכן, אם אתם מצליחים לחסוך לדירה סכום משמעותי נראה שכן יש לכם כסף מיותר, אז לי אישית נראה ברור שצריך לתת ממנו לצדקה. אבל שוב, אחרי קריאת התגובות פה נראה שיש דעות אחרות...

פתאום מקבלים מענקים מכל מיני מקומות

מגלים על עוד כסף "שמגיע" לנו (לדוגמא פיצויים)

וגם, זכינו במחיר למשתכן במיקום ממש נחשק.

פשוט ניסים גלויים

בס"ד

 

 

מכיר זוג שנותן חומש מדוייק כמו שהרב אופיר מלכה אומר(מחשבים על האגורה)

והכניסו בסביבות החצי שנה תו"כ שלא שניהם עובדים, יותר מ100,000 ש"ח בניסי ניסים מהרגע שהתחילו לתת

אם ניתן ה יוריד משמעותית את איכות החיים שלנו, זה אומר להוסיף עבודה עוד כמה שעות טובות בשבוע או לוותר על דברים די בסיסיים

אני לא מאמינה שכשיש אמונה לא מפסידים מזה

אני מרגישה בסדר עם זה כי מבחינתינו אנחנו רק דוחים את זה, כשהילדים יגדלו ואני אעבוד גם אז ניתן בנוסף בעז"ה גם את מה שלא נתנו עכשיו

ברמת העקרון מעשר זה לא יהרג ובל יעבור......
וגם לו קצת פחות מזה.....
מעבר לכך, לפעמים אפשר להכניס למעשר הוצאות חינוך וכד'....
אגב, אנחנו בחישוב המעשר מקזזים הוצ' נסיעות, לדעתי אפשר לקצץ מעון וכד'... כי זו הוצאה שבעזרתה מתאפשרת ההכנסה.

תודה לכולם!!!
נפנה לרב🙏🏼

אנחנו נותנים חומש, לא מעשרות, והגענו לדירה תוך זמן די קצר בלי שום תמיכה כלכלית מבשר ודם ובעלי הוא אברך

אף פעם לא חשבנו כי ייתכן שהיינו מגיעים מהר יותר עם הכסף שניתן למעשרות אלא הפוך-ברור לנו שהכסף שיצא מאיתנו הוא זה שגרם לכך שבפחות כסף שנותר אצלינו יהיה ברכה

שהולך לרווחה (כמו השיטה של הרב פיקסלר), אז זה לא יוצא כ"כ הרבה. 

 

רב צעיר Rav Tzair: מעשר כספים - מי? מה? למה? וכמה?

קןדם כל ישר חושבים שזה לא שלנו מראש ולכן לא בעיה, כשקיבלנו את הכסף מהחתונה רשמנו הכל ולפני שבכלל הפנמנו את
הסכום ישר שמנו בצד את המעשרות וככה שמחנו ממש בכמה שהיה לנו כי מראש לא חשבנו שמה שהוצאנו נחשב בזה.
דבר שני בחרנו לתרום למקומות שממש חשובים לנו, כמו הישיבה שלו או המדרשה שלי ולמקומות שאנחנו מעריכים ורוצים לתמוך בהם. יד שרה עזר מציון וכדו וזה נתן לזה משמעות גדולה יותר בעיניינו

אם מדובר בבעיה מורכבת מאד שווה לשלם גם 400ש"ח או יותר בשביל להציל את הנישואין
אבל אם את עושה בשכל ורוצה להתייעץ לפני שהבעיות הפכו לבלתי נסבלות דרך הקופה זול משמעותית ולא בהכרח פחות טוב

מקבלת בירושלים. 
מעולה.