קודם כל חיבוק חיבוק על המקום הרחוק והכואב והכועס שאתם עכשיו נמצאים בו, זה אף פעם לא כיף גדול להיות שם,
אבל יחד עם זאת חשוב לזכור שכולנו שם בשלב זה או אחר בחיים...

עלו לי כמה נקודות מקריאתך:
1. הבנת הצרכים והבנת המנגנונים
כאשר כל אדם מרגיש שיש לו צורך מהותי שלא ממומש - הוא נכנס למקום של "איום" - ואז מופעל אצלו מנגנון ההגנה - מנגנון הישרדותי בתת מודע של המוח שלנו שפועל באחת משלושת הדרכים (שלושת ה-FFF)
Fight - התקפה
Freez - קיפאון
Flight - בריחה
יכול מאוד להיות שבאופן כללי אצלך בשעת איום מופעל מנגנון ההתקפה יותר, ואילו אצל בעלך מופעל מנגנון הבריחה יותר (בריחה במשמעות של ניתוק מהסיטואציה).
כל עוד התת מודע ירגיש איום - אותו מנגנון יפעל, וכאשר האיום יוסר - נחזור להיות "אני" / "בעלי" ולא "המנגנון שלי" / "המנגנון של בעלי".
לפעמים כשיש מצב של תקיעות וקושי בזוגיות, שחוזר על עצמו בכל מיני וריאציות בזוגיות,
זה הרבה פעמים בגלל שבלי כוונה כל אחד מבני הזוג "דורך" לשני על כפתורים רגשיים שלו - על צרכים מהותיים שלו - ואז בני הזוג נמצאים במעגל הרסני.
וכדי להניע את המעגל החיובי במקום המעגל השלילי צריכים לקרות כמה דברים חשובים, כשביניהם:
להבין לעומק אחד את השנייה
להבין לעומק את עצמנו
לזהות, להבין לעומק ולתקשר את הצרכים שלנו
לזהות, להבין לעומק ולתקשר את המנגנון שלנו ואיך הוא פועל בשעת איום
לימוד של עוד כלים נוספים שלצערי לא מצליחה להביע אותם על הכתב כי הם מתאימים יותר לפלטפורמה של פנים מול פנים... 
לכן דבר ראשון צריך לזהות כאן כמה צרכים מרכזיים שלך וכמה צרכים מרכזיים של בעלך.
נראה שאצלך יש צורך מאוד גדול להרגיש שלבעלך אכפת ממך והוא אוהב אותך, גם בשעת כעס או ריב של מי מכם.
ואולי כאשר הוא "בורח" באמצע סיטואציה, במיוחד אם זו סיטואציה בה את פורקת את הכאב שעל ליבך - זה נחווה אצלך כ"לא אכפת לו ממני, אחרת למה הוא בורח באמצע למען ה'?!"
וכמובן שיש לך עוד צרכים, צריך לזהות ולברר את כולם.
ונראה שלבעלך יש צורך גדול להרגיש בעל ערך וטוב, גם בעינייך וגם בעיני עצמו.
ואפרט בהמשך על זה, כי נשמע שזו נקודה סופר חשובה כאן.
2. לברר האם קיים אצל בעלך עניין שלו עם עצמו בילדות אל מול דברים כמו: ביקורתיות וכעס, ולבדוק האם יש אולי צלקות נפשיות בתחומים הללו -
אם למשל בעלך חווה בילדותו ביקורת, או צעקות, או כעסים שכוונו או אליו או לאחיו או לאחד מההורים ע"י ההורה השני או שניהם - והוא בתור ילד ספג את האווירה הזו והרגיש בתוכה רע ואבוד וכאוב = כל דבר שיכול להזכיר לו את זה,
כל פעם שכועסים,
כל פעם שמרימים את הקול,
כל פעם שנאמרות מילים מסוימות,
או טון מסוים
או ביקורתת -
אצלו זה מצטרף מיד לכל מה שחווה בעבר, ויכול להציף אצלו כאבים שיגרמו לו לברוח מזה, כאמור - לא לרצות להיות תבוך המקום המאיים, ולברוח ממנו כמה שרק אפשר.
כמו אדם שיש מולו נמר והוא בורח ממנו כדי לא להיטרף ולמות.
(מי שפועל לפי מנגנון ההתקפה למשל היה מתקיף את הנמר, ומי שבמנגנון הקיפאון היה פשוט עומד קפוא אל מול אותו נמר...)
3. חשוב מאוד מאוד לברר האם לבעלך יש איזשהו עניין שלו עם עצמו שאם הוא לא טוב במשהו = הוא אפס. לא יוצלח. והאם זה אומר בעיניו כשהוא טועה או כשכועסים עליו שזה מערער את כל המהות שלו בעיניו בעצם, את כל מי שהוא - והוא לא יכול לסבול את זה!
בהמשך לשני הסעיפים הקודמים,
יכול להיות שהכעס שלך והביקורת שלך כלפיו, נחווה אצל בעלך בגלל דברים *שלו עם עצמו* כאילו את אומרת לו במילים אחרות- בעיניי אתה אפס וכלום ושום דבר.
(עכשיו, ברור לי *שאת* לא מתכוונת לזה לרגע!
אבל הבעיה היא שאם זה יושב *אצלו* על מקום כאוב - זה יכול להתפרש לו ככה למרות שזה באמת במאת לא מה שאת מתכוונת...)
ואם זה אכן כך - כל כעס או אמירה קשה שלך כלפיו בעצם מערערת אותו מן היסוד.
בעצם אומרת לו שהוא בפני עצמו לא שווה כלום
וגם בעיני האדם שהוא הכי אוהב - אשתו.
זה כואב.
הכי כואב והכי מטלטל שיש.
וזה חתיכת איום הדבר הזה, אולי האיום הכי גדול...
אז מה הוא יעשה?
יברח.
שוב.
אני בורח מהאיום.
אני לא נפגע ממנו.
אני לא יכול להכיל אותו ולא יכול להיום מאוים על ידו אז אני בורח ממנו ובכך מציל את עצמי ושורד!!!
4. חוסר אונים
נשמע שבעלך פשוט חסר אונים.
הוא לא יודע דרך אחרת, הוא רואה שהוא מאכזב אותך לפעמים,
ורואה שעצם הבריחה שלו מתסכלת אותך אפילו עוד יותר
אבל הוא פשוט לא יודע מה ואיך לעשות אחרת!
הוא פשוט חסר אונים
(וגם את כמובן יקרה)
5. עניין שלך עם עצמך בדרך הבעת הכעס, שאולי טומנת בחובה צרכים שלך שלא ממומשים או כאבים שלך שיוצאים בצורת הכעס והצעקות -
אם אכן כל פעם שיש לך צורך לא ממומש את פועלת לפי מנגנון ההתקפה (צעקות, כעס, בכי, היקורת, התקפה וכו')
הייתי ממליצה לך קודם כל לעשות עבודה עצמית עם עצמך ולחשוב - מהם בכלל הצרכים שלי?
ואיפה ומתי אני מרגישה שהם לא ממומשים?
ואז לנסות לזהות את הצורך הלא ממומש ממש בהתחלה, ואז ישר לתת לו מענה.
למשל, אם אני רעבה או עייפה - לזהות זאת ולאכול ולשתות ולנוח.
ולא לחכות שאהיה גמורה ואז להוציא על סביבתי הקרובה כעס ועצבים...
או למשל, אם אני מרגישה שלבעלי לא אכפת ממני ואני לא שלמה בהיותי מקום ראשון אצלו - אז לברר זאת בצורה טובה ומקרבת איתו ולהגיע למענה מספק ומשמח, ולא לצבור ולצבור בבטן ואז אם הוא בטעות לוקח לי את המפתחות אני הכי מרגישה בעולם שהוא לא סופר אותי ואז הכל יוצא בצורה בה הוא יוצא...
6. ללמוד איך *כן* לתקשר, בעיקר ע"י תקשורת מקרבת
- למשל בסיטואציה בה התקשרת אליו, לו היית אומרת: "לא נעים לי שלקחת את המפתחות. אני מבינה שזה בטעות אבל
קשה לי.
הייתי שמחה אם תחזור מוקדם"
כאן את מבטאת את הקושי *שלך* ומתרכזת בך ולא בו,
וגם אומרת מה היית שמחה שיקרה - שיחזור יותר מוקדם למשל, שזה פתרון.
עכשיו, כאשר בעלך שומע גם פתרון - הוא יכול כבר להיות פחות חסר אונים כי יש לו פתרון!
וגם הוא שומע את הכאב שלך ולא שאת מטיחה בו כמה הוא לא בסדר, ואז הוא לא יסגר ויפתח מגננות אלא יותר יקשיב.
כמובן שהכי כדאי לתקשר את זה ***לא בשעת כעס וריב אלא בשעה של השלמה וקירבה***
ומצרפת לך עוד סיכום קצר שכתבתי על סוגים של תקשורת מקרבת:
6 סוגים של תקשורות מקדמות:
מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":
דיברנו על כך שכדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה?
(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).
לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"
למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -
לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"
"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".
במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"
לומר את הצורך:
"אני צריך יציבות כלכלית."
"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."
שפת ה"אנחנו",
שפת ה"אני" ולא "האתה"-
דיברנו על סוגים שונים של תקשורת בונה ומקדמת – כמו שפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.
גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,
שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")
ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').
תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –
א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")
ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")
ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')
חשוב בתקשורת הזו ליצור קשר עין, מבט חם בעיניים, החזקת ידיים וקירבה.
בצורת תקשורת זו יש "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.
החלפת תפקידים:
כל אחד מבני הזוג יהיה השני/ה, יכנס לראשו, למחשבתו, להלך רוחו.
כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:
"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"
"מה הכי היית רוצה?"
בצורה הזו מבינים יותר אחד את השני.
תקשורת מקדמת
לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו ועובר להתקפה...
עידוד סגנון תקשורת מקדמת (promoting communication)
סגנון התקשורת
|
צורת הביטוי
|
המסר הסמוי
|
תקשורת תוקפנית
|
אתה שקרן
|
האדם פגום באישיותו,
הוא שקרן בבסיסו
|
תקשורת כועסת
|
אתה אומר דברים שקריים
|
אתה בסדר אך הדברים שקריים
|
תקשורת עדינה
|
אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם
|
יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
|
תקשורת נפגעת
|
לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה
|
אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,
אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
|
תקשורת מקדמת
|
אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?
|
אני מקבל את הדברים שלך,
ומבקש שתקשיב לצד שלי.
|
אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.
תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.
תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.
מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.
לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר
בהצלחה רבה יקרה 