פורום נשואים טריים (עמוד 171)

חושבת שהיא גיבורה, 
הסכימה להיות מספר 2 . 
איזה קשה זה אה ? מי שאישה יודעת שהיא רוצה להיות תמיד מספר 1 לגבר שלה
ואשכרה היא מספר 2 , ועוד למי ?לאחותה ! הקטנה ! 
וואו כמה ענווה , כמה צדיקות !
היא מלמדת אותי המון לאה אימנו , העדיפה להיות מספר 2 רק לא להינשא לרשע .

 

גיבור שלא מספיק הוערך

דמות מופת לנתינה אין סופית למרות כל הקשיים והאתגרים.
צינור נקי להשפעת הטוב בעולם

גם אני, כמוהו, צורר יהודים לפי כמה מהניק פה

כמה מהניק, נכון?

 

 

אבל לא ענית על השאלה שלי....

גם אני לא מסתדר עם ההורים של אשתי

ככה צריך לעשות לכל מחבל.

וואו, אז אני מסכים עם @Lia!

 

@די שרוט, אני מקווה שגם אתה מסכים, ואז זה בכלל היסטוריה...

יכולה להגיד שאצלנו בעלי כמעט לא יוצא לבד. אבל הוא לומד כל ערב סדר ערב. זה נחשב?😏
וברצינות, מה שעובד אצלנו זה אני עם הילדה בת שנה מאז שאני חוזרת מהעבודה עד שהיא הולכת לישון בשבע, בעלי חוזר קצת אחרי, אוכלים ביחד ואז אני הולכת ללמוד והוא מסדר סדר בסיסי של לשטוף כלים ולטאטא. אם יש לי זמן אני עוזרת לו. בערך בשמונה וחצי הוא הולך לסדר ערב לשעה וחצי שעתיים, חוזר מתקלח הולכים לישון. הוא קם בחמש ורבע כדי ללכת למניין מוקדם ולהוציא את הבת שלי בבוקר למעון. פעם ב עושים ערב זוגי ואז הוא לא עושה סדר ערב
אז בעיקרון כל יום יש לו סוג של יציאה אבל זה כן עובד לנו גם שהוא מתחזק את הבית..
לא יודעת אם עזרתי בכלל

ל3 שעות . שאפשרי כמובן בהסכמה הדדית

הוא עובד ועלחשבון מה זה בא. אבל םעם בשבוע נשמע ליסביר אם המחירים לא כבדים מדי.
(לדוגמא לא רואה את הילדים/לא פוגש את האישה/לא יכול להשתתף במטלות הבית).

תלוי במצב ותלוי בזוג. 
כמו כל דבר אחר צריך לדבר על זה בצורה כנה כצוות ולפתור את זה. 

השאלה לא כמה סביר שהבעל יצא
השאלה כמה זה מפריע וקשה לאשה להסתדר בלעדיו
וזה נע בין- לא מפריע במיוחד ממילא הילדים ישנים בערב והיא לומדת ואז - סבבה שיצא ואם זה חשוב לו ממש ויש אפשרות לעוזרת שתעשה כלים והוא יצא- מה טוב.
לבין- האשה מרגישה לבד מבחינה נפשית/ עזרה פיזית בבית/ רוצה לצאת איתו ואי אפשר גם וגם ושאר סיבות לגיטימיות, שאז הזוגיות והצרכים של האשה באים קודם. ויושבים ומדברים איל פותרים את זה.

בכל מקרה מצב שבו אשה מתקרבנת ונותנת לבעלה לצאת אפילו שהיא קורסת/ מפריע לה נפשית שבמקום להיות איתה הוא עם חברים וכו, בסוף לא בריא ויתפוצץ
חשוב לכל אחד למלא מצברים אבל מילוי מצברים של כל בן זוג לא יכול לבוא על חשבון המצברים של השני, מדברים מבינים מה הצרכים של כל אחד ומה ריאלי במסגרת האפשרויות הריאליות בחיים וכל אחד מנסה לבוא לקראת בן זוגו מאהבה ולא מחובה

זה תלוי במנטליות, בשעות שאת צריכה להקדיש ללימודים וכו' (אם הוא עובד מבקר עד ערב, אז יש להניח שכאשר יוצא - זה כבר לא זמן שהקטנים צריכים אותו. ישנים).

 

ממש מציע לא להגיע לשאלות-סקר כאלה (עם "בונוס" כמה שעות בערך כל יציאה...).

 

אתם צריכים לדבר, להבין כל אחד את הצורך של השני, ולנסות להגיע יחד לעמק השווה, ששניכם תשמחו בו.

 

וגם מציע לך, להיזהר בלקבל בדבר כזה עצות או "חיזוקים" ממי שאינם מכירים אופי כזה כמו שלו. כי באמת קשה למי שאנו נצרך לכך, להבין מה זה כ"כ חשוב לו.... (אם לא שנתקלתי בדברים כאלה, סביר שלא הייתי מכיר את זה).

יש ישובים מחוץ לירושלים שקרובים שאפשר להבדק בהם

מאוחדת
מקור ברוך

זה כ''כ מתאים לעונה. חורף, קר, התכנסות

התקופה של הסגרים והבידודים וההתכנסות בתוך התא הגרעיני המשפחתי הזוגי גרמה לנו בכוח להתבונן על מה שיש לנו, מה שהיינו רוצים שיהיה.
בלי הסחות דעת חיצוניות ובלי אפשרות לברוח לעבודה, לקניון לחברות.
קורונה אמרה לנו- זה בעלך, זו אשתך וזאת הזוגיות שלכם. ועכשיו מה אתם רוצים לעשות?

זמן של התכנסות ובית

מרגיש קרבה למשפחה יותר

יכול להיות שהוא שומר בבטן..
תתיעצי עם מישהו שמבין בתחומים האלה וכמובן את בעלך..

ולא להתייחס לשום חלום ,הרב עובדיה והרב אליהו

אמרו לא להתייחס לשום חלום.

ותודה לאל זה נעצר באופן סופי ומוחלט ממש מזמן. ככל שלמדתי להתעלם באופן מוחלט ולתת 0 חשיבות ירדה התדירות עד שהחלומות נעלמו לחלוטין
(לפני יותר משנה הייתי חולם על זה כמעט כל שבת. עכשיו אני לא חולם על זה בכלל בכלל יותר מחצי שנה)

לפעמים קופצים לנו לחלומות אנשים לא קשורים לחיים.

 

 

שאין לי קשר איתה כבר המון המון שנים

ולא היה לי איתה משהו מיוחד בילדות מטוב ועד רע

אני תמיד חולמת שהיא גרושה עם ילדה וחיה אצל ההורים

והיא בכלל נשואה,עם משפחה מאוד ברוכה בלע"ה,שרובה המוחלט בנים בכלל.

כל פעם שאני חולמת עליה,אני קמה בבוקר,וחושבת לעצמי:עוד פעם,מה הקשר?????????

לא הצלחתי עדיין לפענח את הקטע הזה

כל חוויה בחיים שלנו, מגדולה ועד הכי פעוטה "נצרבת" לנו בתודעה ברמה כזו או אחרת. חלקן הולכות למקומות פעילים יותר במוח וחלקן נעולות הרחק בשולי התודעה ומפעם לפעם זה קופץ.

היו לי המון חוויות מסעירות בילדות,ואף אחד מהם לא איתה

כאילו,מה נסגר???

 

 

אחרי שהתחתנה יש לשנינו את אותו שם משפחה,אולי בגלל זה?

התודעה האנושית.

 

כמובן לא לשכוח אותי שנתן לך את הרעיון למחקר. 10 אחוזים מהפרס יספיקו לי.

עד כה חשבתי שאני מוטציה יחדאית בעולם

שאני חולם על דברים מהעבר ואנשים לא רלוונטים וחשבתי שאני לא יודע להתקדם...

כמו שאמרת - חלומות שווא ידברו

 

אם את דאוגה וכו' אפשר לעשות הטבת חלום, לתת צדקה וכמובן לפרש את החלום לטובה.

 

דבר נוסף, ידוע שחלומות הם חלק מהתת מודע שלנו שמעבד דברים שהוא חושב עליהם במהלך היום.

יכול להיות שפעם ראשונה שאותה דמות הופיעה לך בחלום חשבת למה הופיעה וכו', ואח"כ שוב ושוב - ועצם ההתעסקות עם זה, המחשבה על זה, התהיות על וכו' - הם עצמם יכולים להביא לחלומות לחזור על עצמם.

 

דבר נוסף, זה שהמוח שלך אומר לך "אולי יש משהו שזו אותה דמות ודווקא היא וכו'"- עצם המחשבה הזו יכולה ליצור מציאות בדמות דמיונות, מחשבות, תהיות, התעמקות בזה וחלילה יכולה בעתיד גם להביא למעשים אם לא נזהרים מספיק - אז שוב זה מעגל שמזין את עצמו.

 

זכרי שהקב"ה מבקש מאיתנו להיות בשלמות גם במחשבה גם בדיבור וגם במעשה.

שהקב"ה מנחה אותנו שהמוח יהיה שליט על הלב.

שהאמת והתורה והטוב יגברו על כל הרע שמכרסם.

שעצם זה שעמדת תחת החופה עם בעלך היקר - זה זה מה שנכון וקדוש ואמיתי וטוב. ולא שום דבר אחר!

איך נאמר בכוזרי? "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים"- העיקר הוא במעשים!

גם אם מגיעים לו לאדם מחשבות/חלומות/דמיונות/פנטזיות לא טובות או מבלבלות - כל עוד הוא זוכר לשים אותן בפרופורציה המתאימה להן - לא "ללכת שבי אחריהן" או לחשוב שהן חזות הכל ו"אם חלמתי כך או חשבתי או הרגשתי כך אז זו האמת! ויש כאן משהו מיסטי ואני בעצם צריך/ה ללכת עם אותו האיש/ה עליהם חלמתי/חשבתי/פינטזתי"

 

לא לא לא!!!

 

אלו רק מחשבות!

אלו רק חלומות!

הם לא האמת!

 

האמת זה החיים האמיתיים והטובים שב"ה יצרת לעצמך עם אישך היקר!

האמת היא ששניכם עמדתם תחת החופה והתקדשתם האחד לשנייה.

 

זו האמת. וזהו.

 

כל השאר זה בילבולים/עצת היצר/ניסיונות/ספקות וכו' - שצריך להשליט את השכל הישר עליהם ועם עבודת המידות שהיא עבודת חיים להעלים אותם לאט לאט, ובינתיים לא לתת להם כ"כ הרבה משקל בחיים שלנו...

 

סתם חינכו אותו בתרבות הזו שאם "בא לי" או אם "נדלקתי" וכו' - אז יאללה, ללכת כמו עיוורים אחרי הבא לי הזה או אחריו מושא הפנטזיה הזה, ועוד גורמים לנו לייחס לזה איזוט משמעות סודית, מסטית, עמוקה וזה שקר! ש-ק-ר!

שום משמעות נסתרת ושום נעליים.

פשוט אנחנו אנושיים.

חולמים לפעמים על מה שחושבים במהלך היום או כל מיני דברים,

חולמים לפעמים שטויות - ולכן נאמר חלומות *שווא* ידברו - הבל, שווא

חושבים לפעמים מחשבות אסורות ח"ו

מדמיינים לפעמים מציאות אסורה ח"ו -

אבל כל עוד נזכור שזו רק מחשבה! רק חלום! וזה לא אומר כלום כלום על האמת ועל החיים שלי - ונתחזק בטוב ובאמת - הכל יהיה בסדר ב"ה.

עצם הפעולה הזו תשכיח לאט לאט את תדירות החלומות הנ"ל עד להפסקתם.

 

אל תיבהלי.

אל תחפשי משמעויות נסתרות שם.

 

תבטחי בקב"ה.

תתפללי, תתחזקי באמונה בו, בנישואייך היקרים מפז, באישך היקר,

והכל יהיה בסדר!

 

חג שמח ומלא באור יקרה

 

תודה על התגובה!! איזו השקעה
בהחלט כל הנאמר פה הוא נכון. חוץ מהעניין שאני לא חושבת על אותה הדמות בכלל. אין לי זמן להתעסק בזה כלל.
העליתי זאת על הכתב פה, עצם העובדה שאנחנו אנושיים ושיערתי כי עקב כך אולי עוד מישהו התמודד עם זה..


תודה רבה 💕💕

מאושר היכן שהוא והוא שייך לעבר בלבד ואילו את ברוך השם, בזוגיות הכי טובה ומתאימה לך בעולם, מאושרת ושמחה.

שמעתי פעם שיעור, אצל הרב הנדלר.
וראיתי במשך השנים שמה שהוא אמר זה נכון.
החלום עצמו, ופרטיו, פחות משנים. חלום יכול להיות בלגן גדול של מליון דברים.
מה שכן משנה- זה איזו הרגשה נשארת מהחלום. כשאת מתעוררת, עם איזה רגש את מוצאת את עצמך?
מה בעצם מטריד אותך?
ואם מוצאים את הנקודה שהחלום עורר בי, אז אפשר להתייחס אליה ולתקן אותה.

למה בעצם הדמות מופיעה לי בחלום ככ הרבה שנים, הרבה פעמים. זה מה שמטריד. כי באותה מידה, זו יכלה להיות דמות אחרת.

מה הדמות הזאת מעוררת בך. היא בכלל מעוררת בך משהו?

את הרב שמואל אליהו

אבל צריך שיתוף של שני בני הזוג גם לבחור שיטה.
אני בעד הגישה השניה, בעלי בעד הראשונה
נגיד אמר לי השבוע למה כמה ימים את נראת מבואסת, עכשיו אני בגלל ששנים אני יודעת שהוא לא בעד לשתף אמרתי לן מכלול דברים, אמר עבודה? אמרתי לא .אמר זה קשור אלי ?לא עניתי, תכלס זה קשור אליו, אבל אם אני אפתח זה יהיה כואב ואז זה יגרום לו להתרחק, אז אמר כי כואבת לך הבטן? אמרתי רוצה לחשוב שזאת הסיבה תחשוב.
תכלס הוא כביכול כן רצה ללכת לשיטה שלי לשיתוף אבל כבר מנסיון בגלל שהוא חושב ששיתוף עושה יותר גרוע אז מראש נמנעתי. ביקצור מסובך.
שיתוף מתכוונת ממש בדברים האישים לפתוח פצעים שאז אני מיד אבכה ואזכר כבר בכל ההיסטוריה כל מה שהוא ציער אותי.
סתם כך כן משתפים בהכל. אבל שיתוף של הדברים הכואבים ודברים ונקודות שרגישות אצל שתינו שעדין לא הגענו גם אחרי הרבה שנים לתובנה כשלהיא בזה אנחנן חושבים אחרת.

שכתבת חלה על זוגות עם רמת חברות גבוהה. זה אפשרי בכלל?

בעיני מזעזעת נוראית...גם לא עובדת.

אמנם יש הרבה מקרים שכאשר צד אחד עובד על משהו צד השני עונה לזה בהתנהגות וכדו' כל עוד שהדבר במסגרת ההגיון. (למשל כאשר האשה תעשה את העבודה של לדעת להיכנע הגבר יגיב לזה באופן מסויים )

בני הזוג צריכים לתקשר, לשתף. לא מאמין בשום שיטה אחרת

מזועזעת פה שאשכרה מישו מכנה את זה כשיטה ( מצליחה!) לזוגיות.
מחריד בעיני.

לאיך השיטה הזאת יכולה לעבוד..

גם אני בנטיה ראשונית נוטה לגישה השניה,
אבל קוראת ושומעת הרבה את הצלחות השיטה הראשונה.
הרעיון גם בלדעת להיכנע, גם בשפר וגם אצל הרב ארוש זה שברגע שהאדם עצמו משנה את הגישה זה ממילא משפיע על בן הזוג ויוצר שינוי.

כמו שאמרתי, גם לי זה לא זורם בהסתכלות הבסיסית על זוגיות, אבל אני מוצאת את עצמי תוהה אולי אם הייתי נותנת יותר אמון בגישה הזאת זה היה עובד?
לאחרונה קראתי את הספר של דקלה יוספסברג על זוגיות בגישת שפר ("לראות שיש כאן עוד מישהו") והיא ממש עוררה אותי למחשבות בנושא..

אבל לא חושבת שזה שיטה לתקשורת זוגית.
ברור שאם נשנה אצלנו דפוסי התנהגות מסוימים זה ישפיע מיד על הדינמיקה הזוגית ובהכרח גם על בן הזוג. ואני ממש בעד זה.
גם הספר לדעת להכנע מציע לך דפוס פעולה לשינוי שבהחלט יביא איתו שינוי של הזוגיות. אבל איך זה קשור לתקשורת? למה זה מונע דיבור כנה, פשוט, ופתוח 100% בין בני הזוג???
לדעתי אין שום שיטה בעולם שיכולה להחליף תקשורת ושיתוף מלא!!
מה שאת מתארת זוהי שיטה מעולה ליצור שינוי למשהו נקודתי או לדפוס פעולה זוגי לא טוב שחוזר על עצמו - אם אחד מבני הזוג ישנה משהו באותו מעגל - כל הדפוס ישתנה.
לא התנסחתי ברור כי אני מאוד עייפה. בכל אופן , זוגיות ותקשורת בין אנשים זה נושא שמאוד מענין אותי. באמת הייתי שמחה לדעת אם יש זוג שפועל לפי השיטה הראשונה והם באמת חברים ואוהבים.

בין אנשים שחיים ביחד שכאשר אחד משנה את ההתנהגות גם השני משתנה, כמים הפנים לפנים...

האם כל ההתנהלות צריכה להיות כך?
לא.

אני לא מכיר לא את הרב ארוש ולא את שיטת שפר לזוגיות. ראיתי את דברי שפר לענייני חינוך וזה אדלר בטהרתה. אני אישית נגד השיטה הזאת כשיטה כוללת.
אמא שלי תמיד אומרת שטעות הכי גדולה בחיים שלה זה היה לאמץ את שיטת אדלר לתקופה מסויימת.

(יש מחקרים שמחלקים ל16)
לפי מודל- תפיסה החלטה התיחסות ועמדות .
לטיפוסים שונים מתאים טיפול שונה.

פסיכולוגיה זה לא מדע מדויק

שני בני הזוג.

 

 

זה כבר טריקי.

שונים, אני אחת שלא יכולה לשמור בלב והכל אני צריכה להוציא, ואם אני לא עושה את זה (בצורה יפה, כן?) בעלי נפגע.

ובעלי הוא בנ"א יותר של עיבוד עצמי פחות לשתף, כך שאני פחות יודעת מה מציק לו, אבל אם אני יודעת משהו שהציק לא/הפריע/פגע ולא שיתף אותי זה פוגע בי וקצת מערער אותי.

 

 

לכל אחת מהגישות יש מקום בסיטואציות שונות.. לפעמים כדאי לעבוד על איזה נקודה מסוימת לבד בלי לשתף, ולפעמים חייב לשתף ולעבוד ביחד. החיים הם לא שחור או לבן

אני חושבת שרוב הזוגות שנחלו כישלון בשיטה השניה עוברים לראשונה (לאו דוקא כישלון מוחלט, אולי בדברים ספציפיים)
ולפעמים יש תנועה בין שתי השיטות.
אני מאד אוהבת את אימאגו, אבל לא תמיד היא עובדת ממגוון סיבות כמו -
א. לפעמים בן הזוג לא רוצה/לא מסוגל לנהל דיאלוג
ב. לפעמים הוא מסוגל לנהל דיאלוג אבל לא יכול לייצר שינוי במציאות, והבנה בלבד לא מספיקה בחלק מהמקרים.

בסופו של דבר צריך לבסס את הנפרדות של כל אחד מבני הזוג, ממה שאני רואה סביבי זה לוקח לפחות כמה שנים. רק אחרי שמבינים (בטוב או ברע) שכל אחד אחראי על האושר של עצמו, ושבן הזוג הוא אדם שלם והוא כאן לא רק כדי לרצות אותי, ואני עושה מה שאני צריך כדי להיות שמח - אז אפשר לגשת גם לדיאלוג מתוך שיתוף נקי ולא מתוך תקווה שבן הזוג ישתנה בשבילי.

אני מסתכלת על זה כ2 סוגי כלים שיש לכל אחד מאיתנו והם חלק מהארסנל של כלים לפתרון בעיות. אני חושבת שהרבה פעמים יש דברים שבהם השיתוף לא מספיק ולא עוזר כי זה מעבר להבנה או נקודת מבט אלא מקום מהותי שבו שנינו מתנגשים. ואז הרבה פעמים הפתרון היחיד הוא לשנות את עצמי כמו בשיטה הראשונה (את השני אין טעם לנסות לשנות). גם בסיטואציה כזו אני חושבת שיש הרבה מקום לשיתוף ושיח. זה שאת עושה עבודה פנימית על היחס שלך לאיזו תכונה שלו או סיטואציה שחוזרת על עצמה לא אומר שאין מקום לשתף אותו בתהליך שאת מחליטה לעבור. יותר מזה- זה מקום לקבל תמיכה והקשבה מהחבר הכי קרוב שלך.

אני לא חושבת שבהכרח חלק מהשיטה הראשונה זה ש"לא כדאי לשתף אותו בתסכולים או בבעיות" אלא פשוט לא לצפות ממנו שיעשה את השינוי המיוחל אלא רק מעצמך.

לדעתי בזוגיות בריאה יש מקום לשתיהן. יש מקומות שבהם העבודה העצמית היא העיקר ויש מקומות שבהם העבודה הזוגית, תלוי בסיטואציה. ובכל מקרה אני חושבת שיש מה לשתף את השני גם בתהליכים פנימיים אישיים. זה מה שבונה את האינטימיות והקשר הקרוב

זה באמת נושא עמוק ומסועף, מקווה שאצליח להעביר את מה שבראש על הכתב בשלמות...

 

1. אני מאמינה שאין שיטה אחת שהיא מוצלחת לכולם.

אלא באמת צריך לדעת מיהו הזוג הספציפי, מי האיש, מי האישה, ומהי הדינמיקה הזוגית ביניהם -

וגם אז - לא בטוח בכלל ששיטה אחת תעבוד להם יותר, זה יכול להיות מכלול של שיטות ודרכים או אחת מרכזית.

או בתחום מסוים שיטה מסוימת יותר ובתחום אחר דווקא שיטה אחרת לזאותו זוג.

זה לגמרי כל מקרה לגופו.

 

2. גם בתוך כל שיטה אני מאמינה בגמישות מחשבתית ולא בקיבעון.

ז"א, לנסות להגיע כמה שיותר למצב של איזון.

לקחת את הטוב ואת מה שמתאים לנו מכל שיטה, ואת הרע או מה שפחות מתאים - לברור.

 

למשל בשתי השיטות שהצגת - יכולים לקחת את הגרעין והמשמעות העמוקה שאותה השיטה דוגלת בה - שזה בעצם לקיחת אחריות אישית ועבודה עצמית על הצד שלי, וזה נהדר ומעולה לעשות את זה, אבל אולי לא בצורה קיצונית ברמה כזו שבאמת יש פירוד וחוסר שיתוף ואפילו ריחוק.

 

ז"א, אם יש לאיש/ה נקודות שהם יכולים לעבוד עליהם בעצמם,

נקודות שקשורות בעיקר *לעולם הפנימי-אישי* שלהם,

משהו שהוא "שלהם" מה שנקרא, בלי קשר לבן הזוג -

אז כן, מעולה שכל אחד יעבוד על עצמו, יתקדם, ישתפר - וכמובן שהמצב הזה יביא אותו עצמו להיות יותר שלם ויותר טוב והוא יביא את אותו עצמו "משודרג" גם לזוגיות, שבתורה תהיה אף היא משודרגת.

אבל אין כל סיבה שבני הזוג לא יוכלו לשתף זה את זו בהתפתחות האישית הזו שלהם,

זה לא אמור לגרוע, זה אפילו יכול להוסיף הרבה פעמים.

לשתף אחד את השנייה בעולם האישי שלנו, באתגרים, בקשיים, בחלומות, ברצונות, בשאיפות, בהצלחות - יש בזה הרבה מאוד אינטימיות רגשית חשובה שתורמת רבות לתחושת הקירבה, הביחד והאחד.

 

3. באותה גישה ראשונה, אפשר גם לעשות את העבודה הזו האישית יותר *בשלב הראשוני וההתחלתי* -

ואז מאוחר יותר - כן לשתף.

למשל - אם אישה חושבת בעין רעה על התנהגות מסוימת של בעלה,

ואחרי התפתחות ולימוד עצמי היא רוצה לשנות את זה ולגשת אליו יותר בעין טובה

ולשנות את *הפרשנות* שלה על המציאות לפרשנות יותר מבינה ודנה לכף זכות ולא שופטת/מכלילה/ביקורתית וכו' -

אז בהחלט היא יכולה לעשות את העבודה הזו *עם עצמה ומול עצמה*

ואם בשלב השני היא רוצה לשתף את בעלה,

או רוצה ליצור שיח בנושא,

או אפילו רוצה לשקף לו את העבודה הפנימית הזו שהיא עשתה ואיך זה משפיע עליה - זה מעולה!

 

הכוונה, שאולי "בשלב 1 של המשחק" תהיה התבוננות פנימה, מודעות עצמית וניסיון לעבודה עצמית משמעותית,

ואז מ"שלב 2 והלאה" זה בסדר גמור ואפילו מעולה ותורם בחלק מן המקרים לשתף את בן הזוג ולהיות יחד בזה.

 

4. עדיין על אותה שיטה ראשונה - לבחון כל פעם האם מה שאני עושה אכן תורם לזוגיות,

ואם כן - להמשיך

ואם לא - לשנות או לשכלל.

 

גם כאן, אם אישה או איש ירגישו שדווקא בצורה הזו הם מצליחים להגיע לזוגיות טובה יותר - מעולה. מה שמתאים להם.

ואם לא - גם מעולה.

אין משהו אחד שיכול להיות טוב ואחיד לכולם...

"כשם שפרצופיהם שונים וכו'"

ולזכור שלקחת גם משיטה אחרת אפילו אם דוגלים בשיטה שונה - זה לא משהו רע, ואם זה מוסיף לזוגיות זה מבורך.

אז כן לשתף

וכן ליצור קירבה

ויחד עם זאת לזכור גם את העבודה העצמית ולקיחת האחריות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו.

או במילה אחת: איזון

 

5. לגבי השיטה השנייה - היא אכןם נשמעת "יותר טובה לזוגיות" על פניו,

אבל גם כאן - לזכור שחשובה גם הגמישות וההתאמה לזוג הספציפי הזה על כל דקויותיו.

וכמובן חשוב האיזון.

 

אם הזוג מתקשר, מדבר,

*יודע איך* לומר את הדברים בצורה טובה, בונה, מקרבת,

יוצר את התקשורת והשיח הזה בצורה שלמה וטובה - אז רוב הסיכויים שזה יתרום באמת המון לזוגיות ולביחד ולקירבה והאינטימיות שלהם.

וגם כאן חשוב לזכור - אם עולה נושא אישי-פנימי גם באימאגו ושיטות דומות - אין שום בעיה לעשות את העבודה האישית הזו כל אחד עם עצמו - ולחזור ולספר אותה לבן הזוג, כל אחד במידה ובמינון שמתאים לו.

 

לכן, מאוד יכול להיות שהשיטות משלימות אחת את השנייה ויכולות להביא לאיזון ולא צריך בהכרח "לבחור" שיטה אחת,

אלא לקחת את הטוב והמתאים מכל שיטה,

לסדר את זה לךמינונים והאיכויות שמתאימות לנו,

ותוך כדי תנועה לראות מה עוזר לנו ומה לא,

מה מקרב אותנו ומה לא

ואיך אנחנו שומרים על האיזון בין העבודה האישית לבין העבודה הזוגית, ואפילו איך משלבים ביניהם בצורה טובה.

 

מקווה שכתבתי ברור, פשוט את צודקת שבאמת יש כ"כ הרבה לעמיק בזה וזה יכול ליצור בילבול...

 

וכיף לקרוא אותך, ממש! ❤

 

 

אנסה לחדד את השאלה שלי יותר מאוחר..

לדעתי כל שיטה היא מצויינת. אבל לא לבד.
ואם היא לא עובדת ויש תקלות בשטח - צריך לעשות חושבים מחדש.

זה כמו מתכון להכנת עוגה.
אם העוגה לא יוצאת טובה אפשר וצריך לעבור קודם על המצרכים, לבדוק שהכנו הכל נכון, לפי הכמות הנכונה ועירבוב המוצרים בצורה נכונה שתואמת את המתכון המקורי.
אבל..
אם הכל נמצא תקין.
הכנו את המתכון שוב ושוב עם אותם מצרכים ועדיין העוגה לא יוצאת מוצלחת מותר אפשר ורצוי לחשוב על כיוון אחר.
אולי המצרכים פגי תוקן?
אולי כותב המתכון טעה במידות המדויקות?
אולי התנור לא עובד כמו שצריך?

אפשר לעשות וצריך לעשות סקירה פנימית נפשית לראות אם כל מה שאנחנו עושים זה תקין. אבל אם יש משהו לא תקין בצורה אובייקטיבית כמו תנור שבור - זה משהו שלא ישתנה במבט פנימי ומעבר על המתכון...

כי הרבה אנשים נוטים להאשים בן זוג או בת זוג , לבוא אליהם בטענות . אז הגישות האלו אומרות רגע, תעצרו, תבדקו שאתם בעצמכם בסדר, תעשו עבודה פנימית , אולי בעיה היא בכם.
אז אם בעיה היא אכן שם זה יעבוד. אם בעיה היא בבן או בת זוג או בנסיבות אחרות
זה לא יעבוד. צריכים שתים לטנגו.
בנוסף יכול להיות שהם זוג כן ישתנה מפעילות חד-צדדית אבל יעשה את זה מחוסר ברירה ובינתיים יצבור תסכולים ובאיזשהו שלב, נגיד כשילדים יגדלו הכל יתפוצץ.

את השיטה הראשונה אבל מהסיכום שלך
אין לי ספק שנגישה הנכונה היא זו שיש בה שותפות ועבודה משותפת. מסייגת שכן יש מקום לשינוי אישי שמשפיע על הזוגיות כולה
אבל הרעיון של לחיות לעצמי וכן לא להפוך את זה למשהו משותף הוא בעיני לא זוגי בעליל.

ביטוח דלק טסט טיפולים תיקונים וכו'.
האחזקה החודשית מאוד משמעותית.
שלא תקנו רכב ופתאום יש לו בעיה שאתם לא מסוגלים לשלם אז מה תעשו? תמכרו בהפסד גדול? תשאירו בחניה?
אחרי שיהיה לכם תקציב משוער לקנייה תוכלו לדעת מה סדר גודל של האחזקה שלו.

קנינו רכב כשהתינוקת הבכורה הייתה בת עשרה חודשים, בעלי גם אברך, אני עבדתי ב2 מקומות עבודה, וברגל היה קצת מטורף ועמוס לעשות זאת, ועוד על הדרך לשים את התינוקת אצל מטפלת.. בקיצור החלטנו לקנות בשלב הזה..

והיינו שנתיים עם רכב אחד
אחרי שנתיים קנינו עוד רכב

היינו צריכים לקחת את הבכור לרופא מסוים, והנסיעה אליו כללה אוטובוס, רכבת, רכבת, אוטובוס.
בסך הכל שעה וארבעים דקות לכל כיוון, עם ילד שסובל.

ברכב פרטי, זאת נסיעה של 20-25 דקות.

ביום למחרת כבר הייתי בסוכנות...

אחרי החתונה קיבלתי מתנה מההורים שלי רכב כדי שיהיה לי גם.. (לא משהו יקר בכלל.. אבל העיקר רכב נוסע).. אחרי שנה חסכתי עוד קצת, מכרתי את הרכב וקניתי לי אחר שרציתי.

 

זה תלוי באורח החיים שלכם גם. אני חייבת רכב איתי לכל מקום. אוטובוס זה פעם במיליון שנה אם אני נוסעת לבד לבני ברק או ירושלים ואז אין מצב שאני לוקחת לשם רכב. אלא אם כן מישו אחר נוהג.

אבל לא רכב יקר אלא כזה שיכולנו לקנות בעצמנו.
מה שכן להחזיק רכב זו חתיכת הוצאה. אז לקחת בחשבון.

את שלנו קיבלנו כשהיינו עם התינוק הראשון בן 9 חודשים.
כי היה לי עומס של נסיעות. אוטובוס למטפלת אוטובוס לעבודה מונית למטפלת אוטובוס הביתה.כל יום. היה סיוט.
אז במקום למכור הם ריחמו עלי והביאו את שלהם.

זה לא דבר רע אבל פינוקים קונים רק כשיש עודף.
אם נשאר לכם מספיק בסוף חודש כדי לדחוף גם את ההוצאה הקבועה הזו יופי אבל אם זה על הקשקש אז לא כדאי

ואם זה רק בשביל לנסוע להורים וטיולים, שזה בערך פעם בשבועיים נניח זה ממש ממש לא משתלם. (גם אם בפועל ברגע שיהיה תשתמשו יותר המדד הוא לפי הצורך עכשיו, ונשמע שאתם מסתדרים יופי ביומיום בלי)

ועוד דבר-צריך להסתכל גם על הקניה עצמה וגם על ההוצאות השוטפות.
ולא לחשב קנית רכב זול ממש, כי אז תפסידו הון אחר כך בטיפולים, אלא רכב סביר מחברה אמינה

חתיכת הוצאה וקאדר. ממש רק אם אין ברירה

רצינו להיות חופשיים לנסוע להורים כשרוצים, ובכלל, אנחנו אוהבים לטייל ולשוטט הרבה.

בעלי אברך ואני סטודנטית עובדת ובה בהריון.
ותאמת שדי נמאס לי בעלי עוד מסתדר.. אבל אני לגמרי מיציתי את הטרמפים/אוטובוסים.
אנחנו כנראה נדחה קצת כי עכשיו קורונה אז לימודים מהבית אז מקל. אבל ביום שיחזרו אנחנו נקנה..
אין לי משו חכם לומר אז רק עוקבת.

רכב זה דבר יקר.....

אם יש אפשרות אחרת, עדיף לא לקנות (אני מניחה שזה יעיק עליכם כלכלית).

אבל זה כמובן תלוי כמה אתם נוסעים מה האפשרות הכלכלית שלכם וכמה זה קשה לכם.
מכירה משפחה ששרדה בישוב בלי הרבה תח"צ עם 3 ילדים.
בעיני זה סיוט אבל כנראה שכשרוצים או לא יכולים זה אפשרי

אסור לו להיות איתה.

האיש מגרש, האשה מגורשת...

גבר מתחייב לספק את אשתו ולתת לה את עונתה.
אם האישה נמנעת מיחסים בדווקא נגדו מתוך איזה טרוניה היא בגדר מורדת.

אם החלטתם או אתם חושבים על גירושין או שבפועל אתם גרושים אמוציונלית מאד מתבקש שזה לא יקרה.

אם בכל זאת החלטתם להמשיך יחד מהסיבות שלכם כדאי שתתייעצו עם רב אם ואיך זה מותר ותקבלו החלטה גם בנושא הזה.

בהסכם שלום בית משפטי מתייחסים לסוגיה הזו ועושים הסכם על למשל מספר פעמים בשבוע..אבל זה בהנחה שהמטרה זה שלום בית.
אם אצלכם זה לא המצב ורק גרים ביחד בסוג של נישואים מתים אז לא מובן לי..
אם 2 הצדדים רוצים סבבה אבל חיוב?
שמדברים על פירוק בית יש כבר סוג של תחושת מיאוס אז איך אפשר להיות יחד?
אף צד לא רוצה להרגיש שעושים לו טובה.
מצד שני זה גם יכול לקרב.
בסופו של דבר צריך לדבר על זה ולעשות תיאום ציפיות
ולהבין בדיוק לאן הנישואים הולכים.

מכל הבחינות, ובמיוחד נפשית.

לגבי חיוב הלכתי וכו' אפשר לשאול רב.
אבל לזכור שזה מצב מאוד בעייתי ולא רצוי. חיי אישות צריכים להיות מרצון ואהבה ושלמות נפשית זוגית וגופנית.

חיבוק גדול על ההתמודדות הקשה
רק טוב שיהיה 🌷🙏

או לפרק את הבית, למרות ה'סיבות השונות'

כמו שאדם ישאל האם חובה לנשום לאכול לשתות ברור שלא חובה אבל אלו דברים שבבסיס קורים ואם נשאלת עליהם שאלה צריך להבין מה הגורם לשאלה.
צריך שיהיה רצון כדי שהשותפות תצא לפועל אם אין רצון אין מחוייבות ושותפות הדדית כול שכן בנושא שהעלית שברור שאין שום מחוייבות לאישה.
הכתובה היא חובות הבעל כלפי האישה לא מוזכר שם דבר וחצי דבר על מה האישה חייבת לבעל כי היא לאחייבת לו כלום...
אם יש לאישה רצון יש שותפות מרצון אם אין רצון אין שותפות
אם יש כבוד של הגבר כלפי האישה יש רצון ונוצרת שותפות הדדית של האישה לגבר.
האישה במקום הראשון לפני הכול.

שמסרבת לחיי אישות עם בעלה, מעבר לתקופה מסויימת - מוגדרת לפי ההלכה כ"מורדת".

 

אם שני הצדדים נמנעים בהסכמה, אפשרי.

 

אבל לגופו של ענין - שני הדברים אינם נורמליים.

 

לא נורמלי רק "בגלל שחייבים". הרי זה צריך להיות ברצון ואהבה. אם אדם שונא את אשתו ובכל זאת, הילדים עלולים להיקרא "בני שנואת הלב". דבר גרוע. צריך לפייס אותה קודם. 

וגם ההיפך, איך אפשר "בכח" לאלץ אץ עצמה.

 

וגם לא נורמלי, פשוט לחיות בנישואין לאורך זמן ללא המרכיב הזה.

 

כל ען, רדי מהשאלה המתוסכלת (מן הסתם..) הזאת, וחפשי דרך אחרת. שתביא לאחוה ביניכם.

 

חובה משפטית???

נורא ואיום

אמרת שהוא מבוגר ,ולא נגע בבחורה. איזה קושי !
מצד שני , בהחלט צריך לכבד אותך..
אני חושבת שזה שאלה לרב להתייעץ איתו 
רב עם ראש על הכתפיים ... 
את ציונית דתית ? אשמח להמליץ לך 

אבל נגיעה ללא הסכמה, ובטח אחרי הצבת גבולות ברורים מצדך (נניח שלפני הוא ניסה לבדוק אם תזרמי) - נשמעת לי חריגה ומדליקה נורות אדומות. בנושאים של כבוד ואלימות בכלל, לאו דווקא בהקשר של שמירת טהרת המשפחה בהמשך.

כמו שהייתי שמה דגש על זה שהוא לא כיבד את הרצון שלך.
אם זה הגיע למצב שנפרדתם כנראה נחצו קווים אדומים.

אני לא מייעצת אם כן לחזור אליו או לא לחזור אליו רק שימי לב שאת לא חוזרת אליו מייאוש שעוד לא מצאת מישהו ראוי.
לא מתחתנים עם מישהו כי אין ברירה. תמיד יש.

"הוא נגע בי בלי שרציתי" זו לא (רק) שאלה הלכתית, והמעשה הזה לא מעיד רק על דבקות רופפת בשמירת המצוות.

 

לגעת באדם אחר ללא רצונו זה בעיקר חוסר התחשבות באחר, אגואיזם, ואי-עמידה בפני הדחפים.

 

אם אני אגע במישהי שעובדת אתי, ואעשה זאת נגד רצונה, היא תתלונן עלי בכל מקום שאפשר - גם בלי שיהיה לה אכפת מההלכה. למה? כי כבר בגן מלמדים אותנו, ובצדק, שהגוף שלנו שייך רק לנו.

 

לא רק את ההלכה הוא לא כיבד, אלא גם אותך.

 

אני לא הייתי לוקח את הסיכון, בטח לא כאשר על המאזניים ניצבים חיים שלמים עם האדם הזה.

העניין הזה שהוא לא כיבד את הרצון שלי
זה מה שגרם לי להפרד ממנו.

עם זאת מעולם לא חששתי ממנו בשום צורה שהיא,
חשבתי בכיוון שהוא גבר, מבוגר שאף פעם לא נגע במישהי אז אולי משהו התפקשש אצלו בגלל זה?
לא יודעת איך להבין את זה.
אני פשוט משוכנעת שהמעשה שלו לא נבע מרוע
כי הוא באמת בחור טוב, איכפתי, עוזר, עושה מעבר למה שמצפים בד"כ מאדם ממוצע..
האופי שלו לא מתיישב עם זה שהוא לא כיבד את הרצון שלי. זה מה שעושה לי בלאגן בראש.
יש איך ליישב את זה?

ו"לא נגע מעולם בבחורה" זה לא תירוץ.

 

אם הפרטנר/ית לא רוצה מגע - אז אין מגע. סוף פסוק.

חיזקת אותי.

אולי זה מחוסר הבנת המציאות. אולי חוסר שליטה.
גם אני לא הייתי אומרת שהוא רע בגלל משהו חד פעמי.

אבל בתור גבר/בן אדם לא נוגעים אם לא מרשים.
גם אם אתה מבוגר ולא נגעת בבחורה מעולם.

ועוד יבוא האיש שלך.
בקרוב בע"ה!

ולענ"ד שני החששות קיימים -
החשש שבהלכות נידה, או בהלכות אחרות הוא לא יחזיק מעמד וינסה גם לגרור אותך ועוד יותר החשש שהוא לא יודע לשמור גבולות של התנהלות.

כלומר אם ביחד הייתם מחליטים (ח"ו) לא לשמור נגיעה, זה היה חמור מאוד הלכתית, אבל היה פחות מעיד על אישיות. אבל כאשר את מסרבת והוא שוב ושוב מתאמץ לגעת - הייתי בהחלט חושש מכל ההתנהלות שלו והכבוד שלו לבני אדם.

כך הרי כתבת.
מניח שהליבידו שלו בשמיים, וזה ניסיון לא קל בכלל!
לדעתי זה משהו יוצא דופן דווקא בגלל שהוא כמו שאמרת בחור שלא נגע באישה.
לכי אליו, ובנו את בית ישראל!

ועשה את זה באופן בעייתי לא 'רק' בן אדם למקום, אלא גם בן אדם לחבירו.

לא נגע אף פעם לפני כן

בפועל, הוא לא שלט בעצמו ונגע בבחורה נגד רצונה ונגד רצון ד'.

יש כאלה שלא שומרים נגיעה לפני חתונה, אבל אין להם שום 'בעיות' עם טהרת המשפחה אח'כ. ויש שדווקא הפוך.

הכי חשוב שתרגישי שהוא *כן* מכבד את הגבולות שלך עכשיו. ושאת תקבלי אותו ותשמחי בו כמו שהוא, ולא בתור פשרה, כי 'לא מצאת משהו טוב יותר'.

כנראה שהיא תדע יותר טוב לכוון אותך ולשאול את השאלות הנכונות שיביאו את התשובה הבריאה והטובה.

התמודדות של שמירת נגיעה לגבר במיוחד אם התנזר כל חייו מאד קשה. זה לא אומר שהוא יתנהג ככה גם אחרי שתהיו נשואים ולא אומר שכן יתנהג ככה. 

מכירה את הביטוי "פת בסלו"  ?

נכון שזה לא בסדר שהוא נגע בך בלי רשות. 

מצד שני 5 חודשים הוא כן שמר וכיבד.

אם החזקתם מעמד 5 חודשים אז מן הסתם יש מציאת חן וטוב לך איתו, שזה משהו שלא מוותרים עליו כל כך מהר..

 

זה באמת מסובך. וקצת קשה לשפוט בלי לשמוע גם את הצד שלו..

 

רק שאלה, ישר נפרדת ממנו? או שקודם איימת שאם עוד פעם אחת הוא יגע בך זה נגמר?

יכול להיות שאיכשהו הוא קיבל ממך רמזים שאת כן בעניין?

 

אם באמת את מרגישה שהוא מתאים לך מכל הבחינות, אולי כן שווה לתת צ'אנס לתקופה של עוד כמה חודשים ותראי איך הוא בעניין הזה, אם חל שיפור או לא ואז תחליטי..

לא הצליח כי עצרתי אותו
כל פעם ששלח ידיים אמרתי לו-
הלו הידיים, תרחיק אותם וכאלה.. אז הוא לא נגע ממש חוץ מהפגישה האחרונה שהוא ממש תפס לי את יד מעל המעיל.. בנק' הזאת ממש יצאתי עליו ולאחריה נפרדנו.
אנחנו קצת שונים באופי-אני יותר שכלתנית אבל גם רגשית, הוא- הצד הרגשי שבו הרבה יותר דומיננטי ביחס לשכלי- היה לו יותר צורך בפגישות ושיחות ממני, השתדלתי הרבה לבוא לקראתו למרות שלא תמיד התאים..הוא לעיתים הרגיש שאני לא מתאמצת מספיק כדי לראות אותו.
היה לנו טוב בסה"כ למרות ההבדלים והפערים.
הוא דיבר אתי על הקשיים בעיקר בטלפון אבל גם עלה בפגישות, אמרתי לו שמבחינתי זה יהרג ובל יעבור ושאני לא מוכנה להתחיל אפילו עם הדבר הקליל ביותר כי ככה מתחילות הנפילות הגדולת,
הבהרתי לו יותר מפעם אחת שאם הוא לא יכבד את התנאים שלי זה יהרוג את הקשר.. למרות זאת היו כל פעם התרופפויות, בד"כ לקראת סוף הפגישה.

*נק' שיכלה לשדר מסר בעייתי היא שהקשר שלנו נפל בעיקר על עונת החורף אז היינו נפגשים מדי פעם בחצר מקורה וחמימה שבקושי היו עוברים שם אנשים למרות שהרגשתי מההתחלה שהמקום הזה בעייתי ולא רציתי לחזור אליו שוב, לו לא הייתה שום בעיה עם המקום.. כשירד גשם והיה נורא קר אז פחות הקפדתי..

מהצד שלו- הוא אמר שהוא רוצה להרגיש שהקשר עוד יותר חזק ועוד יותר קרוב.. אמרתי לו שיש רמות של קירבה שמרגישים רק אחרי שנשואים אבל לא קודם.. ובאמת בתק' שהוא התחיל ללחוץ עלי בעניין- הלכתי והתרחקתי ממנו נפשית, ככל שהיו יותר ניסיונות לגעת מצידו ככה הצבתי חומות רגשיים והתחלתי יותר ויותר להתלבט על הקשר ולהתרחק ממנו..מה שלא היה קודם.
הריחוק שנוצר בינינו גרם גם לו לומר לי שהוא מרגיש שאי אפשר להתחתן במצב כזה. ככל שהמצב החמיר הוא השתכנע בינו לבין עצמו שה'תרופה' לריחוק הייתה לגעת ולהפסיק לשמור נגיעה. הוא רצה למוסס את כל החומות בינינו אבל לא הפנים שהפעולות שלו מרחיקות אותי עוד יותר מרות שאמרתי לו את זה.
הרגשתי שהוא הפסיק להקשיב למה שאני אומרת ושהוא התבצר בפתרונות של עצמו בסוף.

סתם אמרת שזה היה לו רק בסוף הפגישה, 
גם לי היה קשה בעיקר בסוף , כי לא רציתי ללכת וכאילו בלי חיבוק וכו' היה קשה מאד מאד
אולי באמת באמת זה פשוט קשה לו ? 
אולי הוא בסדר אבל קשה לו... אני חושבת שזה שאלה לאנשים מקצועיים שמבינים . 
אל תחליטי החלטה בקלות ראש בהצלחה!

אני בעצמי לא שמרתי נגיעה אז אני בכלל באה ממקום של איך אפשר להתחתן עם מישהו שאין לך מושג בכלל איך מרגיש לנשק אותו. אבל מה שבטוח, בלי קשר להלכה, אם את אומרת "לא" והוא לא מקשיב, זו נורה אדומה... 

היית פוסלת את החתן המושלם, רק כי הנשיקה איתו לא הייתה זורמת?

לחילופין, היית מתחתנת עם מישהו שאין לך כל קשר אליו, אבל הוא מנשק מדהים?

אם שתי התשובות שליליות, אז במה הועילה הנשיקה בבחירה עם מי להתחתן?

אני לא מתחסד, גם אני עשיתי דברים מסוימים בחיים שלי. אבל באמת שאני לא מבין איך הם עוזרים לבחור עם מי להתחתן, או בכלל עוזרים להתקדם לקראת חתונה...

כי נעים להתחבק עם גבר שנותן תחושה של ביטחון וכד ואז את פחות נתפסת לדברים החשובים והם מטשטשים.

לרוב זה מה שקורה.

גם לנו היה קשה לשמור נגיעה אבל לא מתוך אידיאל. ועשינו על זה תשובה והיום אנחנו מקפידים מאד מאד מאד בנושא שמירת הטהרה.

הכרתי אותו (ואת המשפחה שלו) מספיק זמן כדי לדעת שהמגע לא עיוור אותי..

לא חושב שפעם הייתה בחורה מאוהבת, ואז היא נגעה בבחור, ופתאום הבינה שזה לא זה.

כי אם היא מאוהבת, אז המגע ירגש אותה ויגרום להורמונים מסוימים להשתחרר וכו'.

כלומר המגע רק ממחיש את מה שכבר היה קודם, הוא לא מוכיח שום דבר בפני עצמו.

זה לא "אישר" לי... זה פשוט גרם לי להתאהב בו עוד יותר. תגידו שאני רדודה מה כפת לי....... זה מה שהיה..

בוודאי שמגע מחזק את הקשר. אנחנו בנויים ככה, אוהבים מגע וכמהים לו.

אבל שימי לב שבהתחלה כתבת שאת לא מבינה איך אפשר להתחתן עם מישהו בלי לדעת איך זה מרגיש לנשק אותו, ועכשיו את מסכימה שזה אפשרי - אלא שהמגע מאוד נעים ומקרב (וממילא אין כל הכרח לנסות זאת כדי לדעת האם אני בוחר/ת נכון בבן/ת זוג).

כי מבחינתי זה לא אפשרי. לאחרים זה אפשרי..

אצלי זה בדיוק הפוך.

אני בטוח שנגעתי ביותר גברים ממך.
דווקא עם אשתי שמרנו נגיעה מהרגע הראשון (זו לא הייתה שאלה), וזה הפך את הקשר הזה לכל כך יותר נכון ואמיתי מבחינתי.
דווקא מתוך ההבנה שהפעם זה זה, כלומר אני באמת אוהב אותה ורוצה לבנות איתה משהו נכון, שמירת הנגיעה הקפיצה את הקשר שלנו מעלה מעלה.

אני יוצאת רגע מהדילמה סביב שמירת הנגיעה (שהיא נושא בפני עצמו), כי יש משהו אחר שצד את עיניי-

כתבת שהוא מרגיש צורך בקשר אינטנסיבי יותר. יותר פגישות, יותר שיחות, יותר קירבה. הצורך הזה פחות חזק אצלך ואת באה לקראתו, ובכל זאת זה לא מספיק כדי למלא את הצורך הזה אצלו.

אני לא באמת יודעת ומכירה, ולכן ייתכן מאוד שאני טועה, אבל אולי כדאי לחשוב על הנקודה הזו. אם זה פער משמעותי, יכול להיווצר מצב שהוא יצטרך "מאוד יחד" (בפן הרוחני, הפיזי, לא משנה מה), ועלייך זה יעיק כי תרצי חלק יחד וחלק לבד (או לפעמים יותר לבד), וכשתבואי לקראתו תרגישי שאת מקריבה חלקים מעצמך ומהצרכים שלך. במקביל - זה לא באמת יספק אותו, ושניכם תרגישו שאתם מקריבים.

 

בנוגע לעניין שמירת הנגיעה - הלוואי וידעתי מה לומר לך. בעלי ואני שמרנו נגיעה לפני החתונה, וככל שהתקדם הזמן אני זו שהחזיקה יותר את הגבול, אבל זו היתה בחירה של שנינו. היום יש לנו קשיים גדולים בשמירת טהרת המשפחה והימים האסורים ירודים מוראלית אצלנו, בעיקר כי לבעלי מאוד מאוד קשה. זו התמודדות שגם אני התלבטתי עליה כשהיינו מאורסים ודיברנו על זה. זה קשה, זה מערער, ובכל זאת הייתי מעדיפה את ההתמודדות הזו איתו מאשר כל התמודדות שהיא עם בן-זוג אחר.

 

אולי השאלה, בסופו של דבר, היא אם תרגישי שהוא פרטנר לעבודה זוגית משותפת, אם הוא מסוגל לראות גם אותך ולעשות אינטגרציה של הכל יחד.

 

וחיבוק גדול-גדול.

נסי להחזיר אותו הצלחת? הוא נראה לך מתאים סגרו וורט!
תמעיטו להיפגש לפני הנישואין ותשמחו ותבנו יחד בית לתפארת ישראל.

לא הצלחת קיבלת שיעור טוב לגבי הדברים החשובים בחיים.

ב"הצלחה רבה בניין עדי עד בקרוב ממש

תמיד אפשר לשאול כך....

 

השאלה אינה מי אמר שתמצאי מישהו אחר - אלא האם (נניח אם לא היתה הבעיה הזו), זה האדם שהיית רוצה לבנות איתו בית.

 

 

לגבי מה שהיה - אכן את צודקת שמלבד עצם חומרת הענין, בחור חייב לכבד את זה שהבחורה, שאינה אשתו, לא רוצה שיגע בה.

בחורה שמבהירה חד משמעית שאתה לא נוגע בי עד אחרי החתונה, זה צריך להיות ברור שזה כך. כמובן, שומרים מרחק פיזי, שעות ומקומות פגישה, כדי להתרחק מן הנסיון.

 

את אמרת והוא לא עמד בכך. כנראה שזה מראה על קושי לעמוד בהתחייבות כזו. אי אפשר לדעת האם במקרה שיתחדש זה יהיה אחרת.

אם שניכם בטוחים שהייתם רוצים להתחתן - אפשר לקבוע שבהיות שכבר יודע שזה הענין, וכבר מכירים, אז קודם כל הוא מתחייב מראש בידיעה שאפילו נסיון ראשון "לגעת", מבחינתך זה חוסר כיבוד והטרדה - ונגמר הענין.

כמו כן, מספר פגישות מינימלי. אם כבר מחליטים - אין צורך ממשי בפגישות.

אפשר להיפגש בבית, כשמישהו מההורים נמצא. ממש בנוכחות קרובה. לשבת לא קרוב, בסלון. לא יהיה לו נעים להתחכם..

 

לעמוד על כך בכל  תוקף. לא לזוז אפילו מילימטר מבחינתך (צודקת לחלוטין - מלבד שזו הלכה פשוטה, למה להפסיד את הדבר הגדול הזה של סוג של ביטוי מסוג זה בא דווקא מתוך שנשואים, ולא סתם מתאוותנות שאינה יכולה לנקוט איפוק אפילו לזמן לא רב). ולקבוע חתונה לזמן מאד קרוב.

 

לגבי טהרת המשפחה אחרי נישואין - אני לא חושב שמה שקורה כעת הוא בהכרח מדד.

זה משהו אחר. שם כבר "פת בסלו".

כמובן, צריך "שיחת הבהרה" לפני כן. עדיף טלפונית ולא פנים אל פנים (עלול "למשוך" אותו..). האם הוא בטוח שאחרי החתונה לא תהיה לו בעיה לשמור על טהרת המשפחה.

מניח שיאמר שזה לא דומה, כי יהיו זמנים מותרים.

ואל תאריכו בשיחה כזו. לשאול קצר - ולעבור הלאה.

 

טהרת המשפחה, יסוד היסודות של בית בישראל.

קודם כל לגעת בך בלי רשות זה מעיד על חוסר כבוד כלפייך בלי קשר לנושא הדתי.
כדאי להזכר היטב אם הוא מכבד אותך ואת רצונותייך ומקומך בתחומים נוספים.
זו נורת אזהרה ובמקרים קיצוניים יותר אפילו סממן לאלימות.
שנית כתבת שלא היתה לך שום חרטה, ושעכשיו את רוצה לחזור אליו מתוך איזשהו יאוש מעולם הדייטים.

השילוב של 2 הדברים האלה לא נשמע מספיק טוב.

תנסי להבין שוב לעומק למה נפרדת ממנו ולא התחרטת.
למה את רוצה עכשיו לחזור אליו (כי זה הוא או כי התייאשת ממישהו אחר..)
והאם הוא באמת כיבד אותך.

ותשקללי את הנתונים...

שיהיו החלטות טובות ובניין עדי עד עם האדם הנכון והטוב עבורך

זה יצר קשה ויש כאלו שכנועים אליו יותר ויש קצת פחות אבל הכי חשוב שתזכרי שהוא נמצא אצל כולם היצר הזה!!
להגיד לך "תדברי איתו" בטוחה שזה רק יכעיס אותך יותר.. אני מבינה אותך לגמרי ובדעה שלך לגמרי
אין ספק שזה מרתיחחח
מקווה שתצליחו להגיע לעמק השווה.

אולי הסיטואציה עניינה אותו?
אני אישית חושב שלחץ בדברים האלה גרוע מאד עושה יותר נזק מתועלת מרחיק יותר ממקרב.
אני גם מוצא את עצמי בסיטואציות מסויימות נתקע בכביש... זה יכול להיות כל סיטואציה מסקרנת... אסור לברוח למקום הזה כל הזמן...

ספרים שמדברים על שכר ועונש מה שקורה לאחר שאדם מת,

אולי דרשות של רבנים שמדברים מעיניים,גם צריך להשתדל לא במלחמה

רק בעידוד,הרבה הרווחתי מבעלי כשהלכתי אתו בכיוון עידוד,בהצלחה רבה לך אמן.

בנושא כזה?
הרי שהוא עושה את זה אני פגועה וכועסת
ושהוא לא מסתכל על נשים לא צנועות אני לא אבוא ואגיד לו כל הכבוד שלא הסתכלת

ואני אוהבת אותו אז בסופו של דבר אני חוזרת אבל זה כואב כל פעם מחדש ורק משאיר צלקות

מה הוא אומר על זה? 
צריך רצון שלו להשתנות

אם לא, תגידי לו ביי ביי, זו לא בעיה שתיפתר.

הרבה כוחות.

עם גבר

לא יפה לקחת לי את הנישה 🤪

זה באמת מאתגר...
בכל זאת, החלק של שמירת עיניים זה עניינו. הרבה נופלים בזה ולא תמיד זה ישר מהווה פגיעה באימון ובקשר זוגי .
אבל כשזה כן פוגע בקשר הזוגי , את צריכה להתרכז באיפה זה פוגש אותך. ולדבר על הרגשות שלך והפגיעה בך בלי להתבלבל על המצוות שלו כלפי הקבה .
ואז העידוד שאת שואלת, זה פשוט להיות בטוב איתו...

מסכימה.

אבל חשוב להבין את המח הגברי בהקשר הזה.
תדמייני שבעלך אומר לך -אם את אוהבת אותי את לא נוגעת בסוכר בכלל. לא שוקולד לא עוגות לא כלום, רק ככה אני ארגיש שאת נאמנת לי וראויה להיות אשתי.

זה קצת מקצין אבל זה דומה...
המשיכה לגוף נשי היא נטיה טבעית וחזקה מאוד אצל גבר (חלקם. חלקם ביולוגית בעלי נטיה חלשה יותר, וגם יש נשים שאצלן זה חזק אבל בהכללה זה מאפיין גברי)

אז ברור שבזה שהוא התחתן איתך הוא מצהיר שיחסי מין הם בבלעדיות גמורה.
וברור שכל התעסקות או יחס למיניות של אישה אחרת הם בזויים ולא נאמנים.

אבל המשיכה למבט על אישה ש"נכנסה לו לפריים" או לצפיה בפורנו (שזה משיכה חזקה מאוד, ובעלת מאפיינים שונים לגמרי ממשיכה ליחסי מין או לאישה שאתה נשוי לה) עדיין חזקה ובועטת. גם אם הוא אוהב אותך ושרוף עליך ונאמן רק לך.

דברו על זה. שישתף אותך אולי בקושי שלו. תשתפי אותו בתחושות שזה מעורר אצלך ואולי גם תצליחו למצוא פתרונות שיעזרו לו קצת בהתמודדות (סינון אינטרנט ?)
בטוחה שתשמעי ממנו שהוא רוצה להימנע. שהוא באמת לא רוצה לפגוע בך.

ואת צריכה לעשות את העבודה של עצמך להבין שזה שלו. זה לא באמת קשור אליך (למרות שטבעי שזה יפריע לך) וכמו שאת לא תוכלי להפסיק לאכול שוקולד לעולם רק בגללו גם הוא לא יכול לשנות את כל הנטיה הטבעית ופיזית שלו בשבילך. אפילו אם הוא מאוד רוצה

כמובן שיש דרך להתגבר על זה. כמובן שיש פתרונות ויש שיטות. אבל זה דרך שלוקחת זמן, הרבה מאמץ, והוא צריך את התמיכה שלך והאהבה בלי תנאי כדי להצליח להתמודד עם זה

בהצלחה!

מציע לך לקרוא באתר שמור עיניך. יש שם דברים לנשים של גברים שנופלים באינטרנט. זה יעשה לך סדר ויתן כוחות. לגבי לדבר איתו על זה ישירות זה מסובך. לא חושב שכדאי כרגע. קודם תקבלי כוחות והכוונה משם.

בהצלחה!

שאלתי אותו מה היה מרגיש לו זה היה הפוך ואני הייתי שקועה בגברים ששרים אלי והתשובה היחידה שלו זה "לא יודע איך הייתי מרגיש"
לפעמיים אני מצטערת שהתחתנתי איתו בכלל

יקרה, אני מבינה את תחושת הפגיעה, חוסר האמון וכל הערעור שאת מרגישה בהקשר לזה. זוכרת גם שכתבת פה בעבר פעמים נוספות על הענין הזה, לכן חשבתי שאולי כדאי שתקראי גישה נוספת כלפי ענין שמירת הברית של הבעלים האהובים שלנו.
אני יודעת שהגישה הרווחת והנטיה הטבעית שלנו כנשים היא להבהל מכל ראיה/פזילה/צפיה של הבעל במקומות אסורים. זה מרגיש לנו כאילו זה על חשבוננו, כאילו אנחנו עומדות להשוואה, כאילו יש פה הפרת אמון בסיסית מצידו. וזה נכון. ויש פה בפורום נשים רבות שיסכימו עם הנ''ל ויכולות לייעץ לך איך לפעול.
אני חושבת אחרת. רוצה לנסות להבין את הגישה שלי? אצלי עבדה ועובדת נהדר! אולי גם אצלך יעזור שינוי התפישה...
תראי, יצר המין אצל הגברים עובד שעות נוספות. באמת שלא את ולא אני מסוגלות להבין את זה, פשוט כי לא חווינו אותו. אם לא חוויתי משהו - איך אני יכולה לשפוט או לאמוד אותו? כנראה שאיני יכולה...
נקודת התפנית מבחינתי והרעיון המרכזי והעיקרי הוא: זה לא קשור אליך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא קשור אליך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן, אני יודעת שזה אולי נשמע לך לא נכון ומקומם, אבל זוהי האמת! כשבעלך צופה/מסתכל על בנות/פורנו או מה שלא יהיה, זה לא על חשבונך, זה לא כי הוא לא אוהב אותך, זה לא כי הן יפות יותר בעיניו, זה לא כי הוא כבר נמצא שם בפנטזיות במקום איתך... זה לא! מה זה כן?- יצר תאווה חזק מאוד שהוא לא עומד בו. יצא לך לצאת לרחוב עם בגד שאת יודעת שהוא מושך את העין? לי יצא, אבל אני יודעת שלא כדאי, יודעת שמסתכלים עלי, ובכל זאת לא התגברתי...
יצא לך לעגל פינות בבשר וחלב?/ לדבר לשון הרע?/ לשקר? וכו' וכו'. למה? - כי אנחנו אנשים, עם תאוות ורצונות, לא תמיד מצליחים לשלוט.
עכשיו קחי את כל "הנפילות" שלנו, תכפילי או תשלשי אותן, ותגיעי ליצר של הגברים. אם הוא מצליח או לא מצליח לשלוט עליו - זה ענין שלו! מול אלוקיו! כמו ששאר החיובים שלו ושלך ושלי הם ענינים שלנו מול אלוקים!!
יקרה ואהבה, הצלחת להבין וטיפה להתחבר לזה?
כי בשלב הזה, אם אנחנו מבינות *ומרגישות* שזה לא על חשבוננו, ולא קשור אלינו - מגיע שלב המעשה. אז מה אנחנו כן יכולות לעשות?
אם לבעלך תכאב ביד, תעזרי לו, נכון?
אם לא תרגישי טוב, הוא יעזור לך, נכון?
אם תקומי/תקום יום אחד עצבנית מאוד או עצובה, את או הוא ינסו לשמח/לפייס..נכון?
למה זה שונה? למה במגרש ההתמודדות הכי קשה של הגברים, במלחמה היומיומית שלהם, אנחנו לא עוזרות, לא תומכות, וגרוע מכך - פותחות חזית מלחמה נוספת על כל נפילה שלהם??
ברגע שתשתחררי מתחושת הפגיעה - תוכלי להיות לו לעזר, ואנחנו הנשים - הכי יכולות לעזור בהכל! בטח ובטח בענין הזה!
רק תזכרי שאף פעם אי אפשר לעזור למי שלא רוצה להעזר. אם תיהיי מולו נטולת חשבונות אישיים, הוא ישתף אותך בקושי שלו, הוא יראה בך חברת נפש הכי קרובה ומכילה שרק היא יכולה לעזור לו בענין הזה, הרי לא משתפים כל אחד בהתמודדות הזו...
את תיהיה זו שהוא פונה אליה:"איזה באסה, לא התאפקתי הבוקר ונכנסתי לאתרים של פורנו, אוף! אני מרגיש מגעיל! מה אפשר לעשות עם זה???" - נשמע לך לא אמיתי? - ממש לא יקרה! זה אמיתי, זה ככה, זה עובד!!! אבל לא במצב שהוא מפחד ממך, מסתמא מסתיר נפילות, שלא תתפשי אותו...
זה הופך למלחמה שלך מולו, במקום למלחמה של שתיכים מול היצר הזה!!
ואם את, עם הכוח הנשי שלך, עם האהבה שלך אליו, עם הרצון שלך לראות אותו מתקדם רוחנית - מגוייסת למלחמה הזו - מי יכול עליכם בעולם כולו ???!!!!!!
תנסי לצאת מהמקום האישי הזה, תבואי מולו באהבה, תסתכלי על זה ממש כמו כל התמודדות גופנית/רגשית אחרת, עם הזמן את תראי לבד שהוא מתרכך, נפתח מולך, משתף, ורוצה את עזרתך!
הרבה בהצלחה!!!

יפה כתבת

בעלך לא טועה

לא הרי עלי זהב ונגישותו,
כהרי מערב בנימין

מהיכרות קרובה זה נסיעה של עשרים דקות למודיעין, וכארבעים דקות לתל אביב. לא הבדל גדול ביחס ללשם.
בגדול זה נמצא באותו אזור, רק יותר דרומית

צומת הדואר כן.
אבל כל האיזור מאוד קרוב למקומות מרכזיים.
15-20 דק' ממודיעין עילית,
30 דק' מצומת שילת ומודיעין,

אבל מה הוא מציע על שאר הישובים שדווקא שם המחירים יעלו יותר מהשאר?

ישוב מצוין עם פוטנציאל אדיר.
כל הבתים שם נמכרים מהר מאוד ויש עוד תכניות בניה.
אחלה מיקום- חצי שעה ממודיעין, 50 דקות מפתח תקווה, 50 דקות מירושלים.
אחלה איזור- טבע ומעיינות חופשי.

לדעתי לא בטוח שכדאי. הבתים שם לא מאד זולים ולא יעלו בטירוף יש מקומות משתלמים יותר.
אם אתם חושבים לגור שם זה משהו אחר.

כמה שפחות ללכת להורים זה יותר טוב.
עדיף לחזק את הזוגיות בבית מאשר ללכת למקום שגורם לאווירה לא טובה.

עוד 20+ שנים תבוא כלתה של נטע פלג ותרשום דברים דומים.

כדי שזה לא יקרה תכבדי את עצמך, בעלך וההורים שלו ותלכי גם אם לא נוח לך. 

אפשר לקחת ספר, להביא חטיפים או ממתקים שאת אוהבת, לצאת לטייל קצת באזור, תשלימי שעות שינה. זה יעביר לך את השבת בכיף עד כמה שאפשר

מאיפה ההסקת מסקנות השגויה הזאת?
למה שנטע תהיה כמו חמותה? זה כתוב איפשהו?
נטע תהיה אם כבר כמו אמא שלה
והכלה שלה תאהב אותה כמים פנים לפנים

אבל בכל אחד יש צדדים שאחרים לא אוהבים (וכן, גם באמא שלה שלי ושלך יש צדדים שאנשים אחרים לא אוהבים)

 

אף אחד מאיתנו לא מושלם וגם אף אחד מההורים שלנו ואנחנו צריכים להבין שצריכים לבקר את ההורים גם אם לא ממש כיף

ויש גרועים פחות
לא על כל חמות יש מה לכתוב בפורום

גידלת אותו עשרים ומשהו שנה. שמרת עליו בלילות כשהיה חולה, כשיצאו לו שיניים והוא בכה לילות לבנים שלמים. הלכת לאסירות הורים ומסיבות, דרגת לו כשיצא לטיולים, לא ישנת בלילה כשהוא הלך לצבא.
יום אחד הוא מתחתן ובום. את רואה אותו עכשיו פעם בשלושה חודשים כי לכלה שלך לא נעים אצלך.
איך זה מרגיש?

עכשיו אני לא באה לבטל מהקושי. ויש המון דברים שאפשר לעשות.
לקחת איתך בתיק דברים טעימים לנשנש במהלך השבת, לקחת איתך מצעים נקיים מהבית, לדבר עם חמותך מעט ורק על מה שהיא אוהבת, היא לא צריכה להיות חברה שלך מה אכפת לך להקשיב למה שהיא אומרת ולומר כן כן את צודקת... זה לא אומר שאת חייבת לעשות את זה כן? פשוט לתת לה הרגשה נעימה.

עצה שניה- אם בעלך אומר לך מחר לא נעים לי אצל ההורים שלך אין אוכל שאני אוהב אבא שלך מבלבל בשכל ולא נעים לי ללכת אליהם. איך את מרגישה? נעים לך? אני יודעת שבטח תגידי עכשיו- אבל ההורים שלי מקסימים לא רבים מאד נקי שם וכו, אבל זה לא הנקודה. יכול להיות שלבעלך מפריע דברים אחרים. בין אם זה אוכל, אולי יותר מדי נקי והוא מפחד לזוז? אולי הוא מרגיש שמסתכלים עליו עקום לא חשוב מה. בסופו של יום זה המשפחה שלו והמשפחה שלך, וכלל לזוגיות מאושרת זה עד כמה שניצן לא להעביר ביקורת על המשפחה של השני. גדלנו איתם עשרים ומשהו שנה עם החסרונות וכל השטויות ואנחנו אוהבים אותם ככה.
את אוהבת את ההורים שלך בעלך אוהב את שלו. כמו שלך לשוב להיות איתם לבעלך חשוב בדיוק אותו דבר.
אז ככל שזוכרים את שני הדברים האלו ומנסים לשים את עצמך בנעליו של השני זה מקל.

עם זאת לא חייבים לנסוע כל שבועיים, אפשר לרווח מעט, אפשר לחשוב על קפיצות ביום חול לביקורים, מוצאי שבתות ארוכות עכשיו, להזמין אליכם לפעמים, להביא מתנות שיעשו לך נחמד יותר (לדוגמא נגיד מפיץ ריח לשירותים זה מתנה חמודה) להביא איתך בתיק דברים שיקלו עלייך כמו ספרים מעניינים אוכל טעים בגד נוח.
ולנסות למצוא בהם את הדברים היפים כי הם המשפחה שלכם עכשיו עד מאה ועשרים, ויהיו סבא וסבתא של הילדים שלך ובטח יש בהם גם הרבה דברים נחמדים גם אם הם שונים ממה שאת רגילה
בהצלחה!

קראתי והחכמתי, מלמד לראות דברים בפרספקטיבה של האחר. תודה רבה!!

ההורים שלך. אף משפחה לא מושלמת. גם אתם לא תהיו, כי רק הקבה מושלם. אבל באים כי אוהבים. לו הייתי בעלך, היה כואב לי מאוד אם אשתי רוצה "כמה שפחות לבוא". ובאמת- הבעיות של הורי בעלך ממש לא נראות נוראות, צריך לעבוד על עין טובה- כאילו הם ההורים שלך, שאוהבים אתכם ורוצים שתבואו.

סליחה על ההתפרצות,
אבל פשוט קראתי את תגובתך, הזדהיתי בחלק מהפתרון שהצעת,
חייבת להוסיף,
אני גם מזדהה חלקית עם כותבת הפוסט, אפתח על זה פוסט בנפרד,
הבאתי איתי מצעים נקיים, כריות ושמיכות (אחרי שביקשתי מבעלי שיבקש מאמא שלו שתביא לנו לחדר והיא אמרה שכבר החליפה מצעים וכו.. ולא היה ניכר.. לכן החלטתי לאחר מכן להביא איתי ...) הבאתי גם דברים לנשנש וכל מיני עיסוקים וכו, אצלי הסיפור קצת שונה, אבל חמותי לא בנאדם שמשתף או מדבר, מבחינתה הכל בסדר, הכל טוב. גיליתי שהיא פשוט לא אומרת את האמת, אלא רק כדי לסמן וי שענתה כדי להשתיק אותי כזה..
ובסופו של דבר, היום היא לא רוצה שנגיע לשבתות בטענה כי קשה לה לארח אותנו. לבעלי, הבן הבכור שלה, היא פירטה יותר ואמרה שההתנגות שלי לא מתאימה לה. תהיתי למה פשוט לא לפתוח זאת מולי?? למה להגיד לו ולא לדבר איתי ישירות, הרי אני לא ארגיש נעים לפתוח את הנושא הזה מולה וגם לא נראלי מתאים..
לא משנה ככ, פשוט הייתי חייבת לכתוב זאת, שאני ניסיתי חלק מההצעות שהוצעו פה, אבל מהצד השני זה הצפרש כלא בסדר או לא יפה או לא יודעת איך להגדיר, ברמה כזו שאנחנו לא מגיעים לשם עכשיו בכלל.. היא לא רוצה שנגיע בכלל שבתות או חגים.. אז אולי צריך לבדוק לגבי כל אחד אם זה מתאים ההתנהגות הזו.. שלא יפרשו אחרת

אני חושבת שיפה שחשבת להקל על עצמך, אבל באמת השאלה מה חמותך הבינה מזה. כשמביאים ספרים ונשנושים בתיק, החמות לא יודעת שהבאת לך אוכל טעים לחדר. אבל אם מביאים שמיכות וכריות זה באמת עלול להעליב, ועוד אחרי שביקשת להחליף ואז הבאת משלך אז היא הבינה שאת חושבת שהיא לא נקיה, באמתפאדיחה.
נראה לי במקרה כזה הייתי מבקשת מראש להביא מצעים ומציגה את זה כעזרה לה, שלא תצטרך לכבס ושלא יהיה לה קשה.
באמת צריך למצוא איזון בין הנוחות שלנו לבין איך שזה מתפרש להם. את צודקת שאולי ההצעה שלי להביא מפית ריח לשירותם עלולה להתפרש כמעליבה גם. לגמרי טוב שאמרת את זה. זה ממש נכון.

ממש מבאס לשמוע שזה הסוף אצלכם, מקווה שתצליחו להסתדר עם זה עם הזמן. ממש לא נעים. 🌹

שלא רוצים אותם, אלא שהעלבון גרם לדחיה. וזה יכול לעורר לרצון לפתור את המתח. ממש חבל וכואב להשאיר את המצב ככה.

ובטח יש לך מצפון 
גם אני מביאה שמיכות וכו'... פשוט כי לא היה פוך או כרית 
 

לא יודעת אם יש או אין,
פשוט כשהייתי בהריון הייתי חייבת הגבהה, ביקשתי כרית ולא היה, כלומר לא הביאו... לכן לאחר מכן, אני פשוט הבאתי איתי שיהיה לי. כי באותב הפעם שהגענו ישנתי בישיבה...

שהכי חשוב לרתום את בעלך שיבין אותך ותחשבו ביחד על דרכים להסתדר איתם בצורה הכי סבירה. לא חייב להגיע איתם לקשר מושלם אבל כרגע לפחות כדאי שתסבלי כמה שפחות.

אם לבעלך יש שיטות שילמד אותך. אם לא באמת אפשר לצמצם מגע קצת

תקשורת תקשורת תקשורת.
אחד הדברים הכי חשובים בכללי ובין בני זוג בפרט זה התקשורת.
הכי ''קל'' זה להחליט לא להגיע, להגיע פחות וכו'..
השאלה איך עושים את זה נכון בצורה שהצד השני לא ''משלם'' על הקושי שלך.
אפילו אם בעלך יכול להבין אותך ולהסכים ללכת אליהם פחות, יכול להיות שהוא משלם פה מחיר כבד.
בעיניי, את צריכה להסתכל על זה בצורה של- אני מכבדת את בעלי ולכן אני רוצה להמשיך ללכת לשם בשבילו ומצד שני שהוא יבין באמת את הקושי והמצוקה שלך שם ולראות איך לעזור לך שזה בעצם לעזור לשניכם...
בהצלחה רבה.

יקרה אם זה היה הפוך בעלך היה מתלונן שקשה לו אצל אמא שלך ולא יישן בלילה,

כמו שכתבת בדיוק,חנוק  מכוער מבולגן וכ,,,נכון שהיית מרחמת עליו ובאה לקראתו,

תמיד בבית יש את שני הצדדים,לכן לדעתי לעשות כמו פשרה, כשהוא חייב לנסוע

(הוא יש לו מצווה גדולה של כיבוד הורים)תפרגני לו ותני לו את ברכת הדרך שלך,

ואת כשאת ממש חייבת תיסעי בשמחה ותזרמי עם זה, תדעי לך מניסיון חיים עם

הזמן לאט לאט בקושי תיסעו לשם, מעכשיו יקירה אל תדברי שום רע עליהם,וזה

ממש יקל עליך,רק לרחם עליהם,וכאמור כשאת שם תזרמי ותשמחי כמו שאת 

אצל אמא היקרה שלך,בהצלחה רבה לכם אמן. 

לדעתי לשנות נקודת מבט.
אני לא מכירה אותם אז קשה לתת דוגמאות אבל למשל להסתכל על כל מה שעשו בשביל בעלך למרות הקשיים.

ועוד הערה כללית:
גם אני הרגשתי שאני לא רוצה לבוא שבתות כ"כ להורים ופחות נעים לי (של שתינו אגב).
מהר מאד ניתחתי את המצב שאצלם הכל בסדר אני פשוט רוצה שבתות בבית מסיבות שונות- בעיקר זוגיות וחברתיות וכשאני מגיעה אליהם אני פשוט לא בבית שלי.... זה לא שלא טוב אצלם אני פשוט רוצה את הבית.
עכשיו, הקורונה חידדה את זה מצויין.
טוב לי לעשות שבתות בבית, דווקא שהילדים גדלים לסוע שבת להורים זה מורכב יותר- בעיקר בקיץ.
אבל....
גם התגעגענו ורצינו לפגוש אותם.
די הביא אותנו למסקנה שלנסות יותר לעשות שמיניות באויר ולנסות להגיע באמצע שבוע.
דוגרי, גם להם כבר קשה לדעתי לארח שבת שלמה משפחה עם כמה ילדים.

גם פעם בחודש-חודשיים

וגם ככה לא צריך לסבול כל השבת
הרי שאת ישנה בחדר אולי המיטה לא נוחה. אבל זה לא ס
באמת סבל


הם רבים, שיריבו, זה לא הילדים שלך, מה אכפת לך?


את לא חייבת לפתח שיחת נפש עם חמותך
תהיי נחמדה אליה וצאי לסיבוב עם בעלך, הכי לגיטימי

אני לא חושב שאפשר לעשות משהו לעילוי נשמתם של הרוגי מלכות, ובכלל אנשים שנהרגו על קידוש ה'.

 

הנשמה שלהם כבר נמצאת במקום הכי גבוה שיש.

באר שבע נשמע לי הכי הגיוני. אבל אני לא חושבת שיש חניות חינמיות באיזור התחנה המרכזית.
מאיפה עוד יש אוטובוסים לאילת? מירושלים - אתם לא רוצים, תל אביב - מה תרוויחו?, מצפה רמון או תחנה אחרת בדרך - לא משתלם, כי האוטובוס הישיר מבאר שבע מגיע יותר מהר.
אפשר אולי עין גדי או איזור ים המלח. לא מכירה חניות, אבל יש כאלו (ליד החוף הנפרד יש חניה חינמית על החול), רק שאני לא יודעת אם הייתי רגועה להשאיר כך רכב לכמה ימים.