בעקבות ניסיון שלי ושל אדם נוסף שאני מכיר שהלך אליו (אבל זה לא אומר שגם לך זה יהיה טוב).

את המחיר אני לא זוכר בדיוק כי זה היה די מזמן, נדמה לי בסביבות 400, אבל כדאי לשאול אותו ישירות.

400 ש"חאליפ

400 לשעה? איפה הוא מקבל?פצל"ש אנונימי

דתי?

קח אותי בערבון מוגבלאליפאחרונה

400 לבין 45 דקות לשעה
מקבל בבית וגן
אם אני זוכר נכון הוא דוקטור ונחשב מטפל טוב

ייאושdalida86

היי לכולם/כולן,

אני כותבת את הדברים ודמעות נושרות על המקלדת. אני אשה נשואה לבעל מקסים, אין ילדים (עדיין ), עם בעיות וקשיים רגילים. כמו לכולם. אנחנו נראים כמו הזוג הדתי הממוצע שכולכם מכירים. אני אוהבת מאוד את בעלי, אהבה אמיתית ועמוקה וכנה. והוא אותי. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו, וב“ה הזוגיות בינינו היא הדבר הכי טוב שקרה לי. באמת. אלא שבחודש האחרון הרגשתי חוסר שקט. בהתחלה לא הצלחתי לשייך אותו למשהו מסויים. למרות כל הטלטלות שעוברות על כולנו בתקופה האחרונה זכיתי לעבוד בעבודה יציבה (וגם בעלי מסתדר יפה) ככה שלא מדובר בחשש כלכלי חלילה. לאט לאט הבנתי שזה קשור ליחסים שלי ושל בעלי. הרגשתי שמשהו חסר ולא הצלחתי לשים עליו את האצבע. עד שבוקר אחד כששכבתי במיטה הסתכלתי על התקרה ופשוט איך אני אסביר את זה, ידעתי פשוט ידעתי, שחסר לי מגע נשי. לא אימהי או משהו כזה. מגע נשי במובן הרומנטי או הזוגי. מגע רך של אשה שגבר בחיים לא יכול לספק. קשה לי לכתוב את זה…כי פתאום כשכותבים את זה הדברים מקבלים משנה תוקף…זאת מחשבה שאני מסתובבת איתה כבר תקופה ומנסה להתכחש לה ללא הצלחה. באותו רגע לא העזתי להסתכל על בעלי ששכב לצידי. מאיפה מגיעות אלי המחשבות האלה עכשיו? התחלתי להרגיש כפויית טובה כלפיו וזה גרם לי לשנוא את עצמי. נזכרתי פתאום בכל התקופות המבלבלות האלה בתיכון כשהייתי מסתכלת על חברות שלי או על המורות או על סתם נשים ברחוב. כמהתי למגע נשי, רך, מלטף. לא שלא נמשכתי לבנים. אבל משהו במגע של אשה הוא שונה, מיוחד כזה, נוגע ממש בתוך הנפש שלי בעוצמות אחרות, אני לא יכולה להסביר אבל זה משהו שאני חווה בווליום מאוד מאוד גבוה. ופתאום כל המחשבות והתחושות האלה חוזרות אליי עכשיו כשהחיים שלי סוף סוף על המסלול הנכון (ויש לי את בעלי המקסים ואת העבודה שתמיד רציתי ואולי בהמשך גם ילדים). הבנתי שזה משהו שתמיד היה בי ואולי פשוט הדחקתי אותו. שתבינו, בימים האחרונים קשה לי להסתכל על בעלי, קשה לי לגעת בו. קשה לי כשהוא נוגע בי. הוא מבין שמשהו לא בסדר וכבר אין לי כוחות נפשיים להסתיר את זה ממנו. אני לא רוצה בכלל לפתוח את הנושא כי זה לא שאני לא נמשכת אליו חלילה, פשוט מרגיש לי באופן עמוק שמשהו בזוגיות שלי חסר. לא מושלם. הייתי בטוחה שזה יעבור לי תוך שבוע שבועיים אבל כבר חודש עבר והתחושות עדיין איתי. התחלתי גם להסתכל על נשים ברחוב כמו אז. לדמיין אותן כבנות זוג שלי ואיך זה יהיה. אני מתביישת כל כך…זה מרגיש לי כמו בגידה. אמנם לא עם גבר אחר, אבל מה ההבדל בעצם. אני לא נמשכת לאשה ספציפית אבל משהו בי ממש משתוקק לאשה שתהיה לצידי. לקול נשי, למגע…אני לא רוצה ללכת למטפל זוגי או משהו כזה. רק לשמוע עצה ממי שיכול לעזור. מרגיש לי שכרגע אני לא יכולה לפתוח את זה מולו ושזה רק ירחיק בינינו עוד יותר ולא יקרב. אני ממש מאבדת את שפיות דעתי, כי אני כאילו לא יודעת מי אני ומי הייתי עד לפני שנה וחצי כשעמדנו מתחת לחופה והבטחנו להיות זה לזו לנצח ופתאום באות התחושות האלה וזורקות את הכל לפח. זה כל כך מייאש שאני לא מתחילה אפילו לתאר את המשמעות של כל זה. אני מרגישה שבעלי פשוט לא יכול להיות בשבילי מה שאני צריכה שהוא יהיה ואני לא מבינה מה אני אמורה לעשות עם התחושה הזאת. כרגע אנחנו בסוג של נתק והוא יודע שעובר עלי משהו אבל אני לא מסוגלת לספר לו. אני רק בוהה וחושבת כל היום מה אני אמורה לעשות והמחשבות רק ממשיכות לרדוף ולרדוף ולא להרפות ממני. אני כבר לא מצליחה להדחיק אותן כמו פעם. מה לעשות? בבקשה שמישהו ייתן עצה טובה. תודה מראש

@פשוטאניה' אלוקינו

@פשוט אני..

אחרי כזה אגרוף בבטן, יש לי הרבה מה לכתובפשוט אני..

אבל אאלץ לדחות את זה למחר, בעזר ה'.

מניסיון אישיNc5

ואו. איזו התמודדות.
יש לי כל כך הרבה להגיד בנושא.
בעיקר לבעלך.
אשתי עוברת מסע דומה, ובהחלט יש קושי גדול.
את הפרטים אני בחור לא לשתף כאן

לצערי. לא נראה לי שאפשר לתת עצה טובה מבלי שקצת מכירים אתכם...
אבל כמה דברים אני יכול להגיד לך.
1. זה בסדר שכך את מרגישה, אל תדחיקי. תקבלי את עצמך עם כל החלקים שבך
2. אישית, אני הייתי מעדיף לדעת ולתמוך עד כמה שניתן במסע הלא פשוט הזה של אשתי.אבל בנוגע לבעלך תבררי עם עצמך מה נכוו
3. צריך לזכור שהכל זמני, ואין מוחלט. היום את נמשכת לנשים יותר ואפילו נרתעת מבעלך... ובעתיד זה יכול להיות בדיוק ההפך.
4. ואולי הכי חשוב. תאמיני שה' איתכם לאורך כל הדרך ותתחזקי מהידיעה הזו.

בהצלחה רבה.

התמודדות לא פשוטהדי שרוט

אני מת לתגובה של @פשוט אני.. מחר.

בינתיים אני אנסה להגיד קצת מה אני חושב.

קודם כל אין לך מה להתבייש בזה. זה קורה לטובים ביותר ואני כולל את עצמי בתוך זה. פעם.

יחד עם זאת, אני חושב שאת לא צריכה לקפוץ למסקנות נמהרות או מוחלטות מידי.
לאנשים שיש להם פוטנציאל משיכה לאוכלוסיה שהיא יותר גדולה משל האדם הממוצע אך טבעי שהם ירגישו מידי פעם תחושת חיסרון ריגשי וכמיהה למלא את החלל עם פן נפשי וריגשי עם החלק האחר של האוכלוסיה.

מטבע הדברים אנשים כאלה יש להם נפש יותר רחבה להכיל מורכבויות ריגשיות וזה ברור שמידי פעם יהיה צורך במענה נשי לנשים ומענה גברי לגברים.

הרבה אנשים קוראים לזה "בלבול" בזהות המינית ואולי לפעמים זה נכון. אולי זה רק בלבול ריגשי בגלל המקום הזה בנפש שלנו שמסוגלת להכיל דברים אחרים ואז הכל מתערבב כזה.

אל תסיקי מסקנות לגבי עצמך כל כך מהר.

אם יש לכם אהבה ושיתוף וחיבור, דברו על זה. כמובן ברגישות ועדינות ואפילו עם הכוונה מקצועית. לא יעוץ זוגי. עושה רושם שאתם לא צריכים את זה. אלא יותר בכיוון של יעוץ מיני ומיניות בריאה.
כשאני אומר בריאה אני לא מתכוון ליחסים הטרוסקסואלים. אני מתכוון ברמה היותר רחבה של תפיסת המיניות והזהות המינית.

וכמובן כמובן כמובן, לא להתייאש.

את ממש נוגעת ללבשוקולד פרה.

ותיארת כאן ברגישות ובעדינות את מה שאת עוברת.

אני חושבת שזה אכן נכון לא לספר לבעל (עדיין). אבל מצב כזה שבו את מייסרת את עצמך, והכאב גורם לך לריחוק מול בעלך- זה מצב שצריך להפסיק.

קודם כל אני חושבת שאת צריכה טיפול כדי לעבד את הדברים. לבד קשה להתמודד.

ואחרי כן- אשתף משהו מהמסע שלי, כמי שעברה גם כברת דרך עם מחשבות מפחידות שמשתלטות.

העניין הוא שהמחשבות על נשים כאילו השתלטו עלייך. זה כבר הפך למשהו אובססיבי.

זה כמו איזה משהו שמנקר בך בלי הפסקה וגורם לחור בנפש (כמו נקר שעושה חור בעץ).

הדרך היחידה שאני מכירה להרגיע מחשבות אובססיביות (או מחשבות בווליום גבוה), ואני אומרת את זה מניסיון אישי-

היא *רק* בלנשום עמוק ו*לא* להילחם בהן.

ועכשיו את אומרת - "מה, אני אמורה לקבל את זה שלעולם לא יהיה לי מה שאני כ"כ צריכה?

או- אני אמורה לקבל את העובדה שאסתיר מבעלי משהו כ"כ חשוב?

או- אני אמורה לקל את זה שהזוגיות שלי תהיה חסרה"

התשובה היא-

שאת אמורה לקבל את עצמך.

לפני שאת קופצת למסקנות על אם זה יתממש או לא (התשוקה לאישה)

או מה יהיה אם הבעל יגלה

או מה זה עושה לזוגיות בינינו

או האם זה אומר שכך אחיה (חסרה וכואבת)- לנצח?

תקבלי את העובדה הבסיסית שבך, שיש בך צד (רק *צד* לא *הכל*)-

שנמשך. שרוצה. שמשתוקק.

ויש בך *צד* שמפחד מכל זה.

כרגע הצד שמפחד נותן את הטון.

הוא מסתכל על הבעל ולא יכול להתקרב

הוא מתסכל על העתיד ושואל- מה יהיה

הוא מסתכל על הבנות ברחוב- ומגביר בך את התסכול מזה שהן ,שם" ואת "כאן".

ואת? עסוקה בכאב הזה.

וזה מובן. כי הגילוי עדיין מרעיש אותך וקשה לך לעבור הלאה.

אבל מצד שני-

תראי שברגע שאת כבר לא תפחדי,

את כבר לא תפחדי מההשלכות כלפי בעלך.

למה?

בגלל שתחזור לך המשיכה לבעלך והרצון לשמח אותו.

כרגע את במלחמה עם עצמך ולא מסוגלת להכניס את בעלך.

ברגע שהמלחמה תשכח- יהיה לך מקום פנוי בשבילו ויכולת "להסתכל" עליו.

כרגע את לא רואה אותו כי המחשבות מעיפות אותך לכל הכיוונים.

בעיקר בעיקר- הופכות את הנקודה ה"לא מושלמת" הזו לחזות הכל.

שאגב, זה שקר גס,

אבל רק בשלב יותר מאוחר אפשר לראות כמה זה שקר.

כרגע זה ממש נתפס כאמת היחידה.

בעזרת טיפול טוב ונכון, תוכלי להשלים עם העובדה שיש בך צד כזה של משיכה לאישה.

מה תעשי עם זה? אפשר לחשוב הלאה. אפשר לראות מה עושים.

אבל כרגע הכי חשוב שתטפלי בעצמך ותרגיעי את הנפש שלך.

זה בהכרח ישפיע על הבית.

כל טוב!

את הפרה הכי מניבה פה בפורום 😊פשוט אני..

הא? אתה רומז שאני שמנה?שוקולד פרה.

חחחח

לא אני בחרתי לך את השם ''פרה''... 🤪פשוט אני..

אההה במקום לעשות צחוקים תן תגובה פשוט אנית

די שרוט

טוב, אז...פשוט אני..

שלום לך,

זו כנראה תהיה התגובה הכי קשה שכתבתי כאן בפורום (מתוך למעלה מ-3,000), בגלל שאני עונה כאן לאדם זר שאני כלל לא מכיר, ועם זאת אני עונה לאדם שאני מכיר הכי טוב בעולם...

כהרגלי בקודש, ולמען הסדר הטוב והמטיב, אנסה לענות בנקודות:

א. ידוע שלעיתים נשים מגלות בשלב מאוחר יחסית, בטח ביחס לגברים, שהן נמשכות לנשים.

שמעתי את זה לראשונה מהרב שרלו כאשר ביקשתי ממנו שיעזור לי להכיר בחורה לסבית לצרכי חתונה, ובהמשך שמעתי זאת מרב מסוים במכון פועה באותו ההקשר. שניהם אמרו לי שאני צעיר מדי, ובגיל שלי רק גברים פונים עם בקשה כזאת. למה? כי אצל נשים, כך הם הסבירו, עוד לא מתחדדת ההבנה הזאת בגיל צעיר כ"כ.

יכולות להיות לכך הרבה סיבות, כמו העובדה שאצל נשים מגע וקרבה הם דבר שבשגרה, ולכן לעיתים אין קו ברור שמבדיל בין הנאה רגילה שבמגע הזה, לבין הנאה רומנטית/מינית.

סיבה נוספת היא שממילא המוח הנשי עובד אחרת מהמוח הגברי, הצרכים לעיתים שונים, צורת המשיכה עשויה להיות שונה, מה שגורם פעם נוספת לכך שלא תמיד יהיה קל לדעת היכן עובר הגבול.

בנוסף, ישנן נשים סטרייטיות לחלוטין, שעד גילאי ה-20 לא מרגישות משיכה לגברים (ובטח שלא לנשים). בעוד אצל גבר זה ייחשב לדבר סופר חריג, אצל נשים זה יותר שגרתי.

ב. "ביסקסואל" זה לא מצב אחד ויחיד, אלא ציר שלם שיכול לנוע מ"סטרייט שפעם ב-5 שנים יכול להרגיש משיכה לבן מינו", ועד "הומו שפעם ב-5 שנים נמשך למין השני". בין שתי הנקודות האלה, כמובן, יש דרגות כאלה ואחרות - כאשר באמצע נמצא אדם שיכול להרגיש משיכה רומנטית/מינית/רגשית כלפי שני המינים במידה שווה.

כמובן שכל שהאדם נמצא קרוב יותר לנקודה הראשונה, כך יהיה לו קל יותר לחיות בזוגיות הטרוסקסואלית מונוגמית ולהיות מאושר מכך.

ככל שנמצאים בצד השני של הסקאלה, העניינים הופכים להיות מאתגרים יותר, וכל מקרה לגופו.

ג. אני לא איש מקצוע, אבל ממה שאני מבין (ויכול להיות שאני טועה) - הלחץ שלך לא נובע מזה שאת מרגישה צורך בקשר עם אשה, אלא מזה שרק לאחרונה נפל לך האסימון. כלומר לא המשיכה לכשעצמה מפריעה לך (לפחות לא רק היא), אלא עצם המחשבה על זה שאת נמשכת לנשים, ואחרי שנים של הכחשה והתעלמות (מאז גיל ההתבגרות כשהיית באולפנה) זה פתאום מכה בך.

במילים אחרות, אם אני צודק, אז עיבוד נכון (ועדיף בעזרת איש מקצוע יר"ש) של המציאות, וקבלה עצמית - יעזרו לך להרגיש הרבה יותר טוב, אפילו אם הצורך עצמו לא ישתנה.

ד. גם בצורך עצמו אפשר לשלוט.

כן, זה אולי חתרני וסותר כל מיני תיאוריות, אבל מי שקיימים בו שני הצדדים - יכול להגיע למצב שבו הוא שולט, ברמה כזו או אחרת, על הצורך הלא רצוי מבחינתו.

אפשר ללמוד מה בדיוק הצורך שמתמלא על ידי קשר עם בני אותו המין, ומתוך כך להבין איך אפשר לנתב את זה כלפי בן/ת הזוג.

כמובן לא להכל יש פתרון, אבל זה עשוי לעזור מאוד ולשפר בצורה ניכרת את רמת החיים, להוריד את המאבק למקום שולי בחיים.

ה. אני מתרשם שטוב לך עם בעלך, ואת באמת ובתמים אוהבת אותו, וברור שאם את אוהבת אותו - את רוצה לחיות אתו עד 120, בשלמות ובטוב.

אני מניח שהרתיעה שלך ממנו, נובעת קודם כל בגלל הרתיעה שלך מעצמך (ע"ע סעיף ג'). הפחד ממה שאת מגלה על עצמך בימים אלה, הפחד מהמשמעות שאת חושבת שיש לזה.

יכול להיות שאם תדעי שזה אפשרי, שאפשר לחיות בשלמות עם בן זוג למרות שאת אולי בי, אז יהיה לך קל יותר לחזור להתנהג כלפיו בצורה רגילה?

ו. לפני הנישואין - הייתי אומר לך חד משמעית שאת צריכה לספר לו. אבל נראה שלפני הנישואין את בעצמך לא ידעת, וממילא עכשיו לבוא ולספר לו כשאת בעצמך לא יודעת מה נכון ומה לא נכון, מה פחד ומה מציאות - זה עשוי לגרום ליותר נזק מתועלת.

אני ממליץ לך לחקור טוב (ושוב - מאוד ממליץ על איש מקצוע יר"ש), ורק לאחר שיהיו לך התשובות כלפי עצמך, תוכלי לשתף בכך את בעלך. אם תבואי אליו כשאת כבר עם הבנה מוצקה כלפי המצב, אז תוכלי להעביר לו את המידע הרלוונטי בצורה נקייה, ללא הגזמות או פחדים, וכך הסיכוי שהוא יגיב בצורה טובה עולה פלאים.

ז. לגבי הסתכלות על נשים ברחוב וכו' - כדאי לך להימנע מכך. משביעו רעב, מרעיבו שבע. לא (רק) בגלל שזה רע לכשעצמו, אלא כי זה פוגע לך בנישואים.

החלטת להתחתן עם בעלך המקסים? את רוצה להישאר אתו, ורק אתו, באושר ובאהבה?

אם כן, ככל אדם נשוי, את צריכה להתרחק כמה שיותר ממעשים או אנשים שמרחיקים ממך את היעד הזה.

ח. אם מישהו יודע מה הקב"ה רוצה מאיתנו, ולמה מגיע לנו ה"תכשיט" הזה, שיגיד...

המון המון בהצלחה, את עומדת בפני דרך ארוכה ומאתגרת, אבל אני בטוח שבסופה את תהיי מודעת לעצמך הרבה יותר, חזקה יותר, ובעז"ה קרובה יותר לבעלך מאי פעם.

לא מאכזב, כרגיל. חולה על התגובות שלך!די שרוט

תקשיבי, *את* אותה אישה שאת מכירה מגיל 0rivki

משיכה לפה או לשם *לא* הופכת אותך לאדם אחר.

היום מטיפים כל הזמן 'להקשיב לתחושות', 'ללכת עם הלב' וכו
אני מציעה לך דווקא לא להתבחבש בתחושות ומחשבות האלה. הן לא בשליטתנו.

תתרכזי ב'מה אני רוצה? לאיזה יעד בחיים אני רוצה להגיע? מה אני צריכה לעשות כדי להסתכל על החיים שלי בסיפוק בעוד כך וכך שנים? '

את נשואה כבר שנה וחצי ומשהו חסר לך אצל בעלך? הזוגיות שלכם לא מושלמת? ב'ה אתם זוג נורמלי, יש לכם עבודה לעשות עד 120.
אם משהו מרחיק אותך מבעלך, תתחילי לעבוד על להתקרב מחדש, ברמה עמוקה יותר.

כל כל מבינה אותךרונית_100אחרונה

התמודדות יומיומית שלי

קיבלתי תרגיל חביב ואשמח לחוכמת הציבורהיום הוא היום

התרגיל: קיבלתי תיבת אוצר עם 30000 שח. אני יכול להוציא את כל הכסף על מה שבא לי.

אסור להוציא על חיסכון, השקעות וכדומה וגם חייבים להוציא הכל היום (אפשר גם על משהו עתידי כמו חופשה, ייעוץ כזה ואחר וכדומה. העיקר שהכל יצא היום)

על מה כדאי?

אנחנו זוג צעיר

למה שלא תשתמש בחכמה שלך? זה תרגיל אימון אישי?נפש חיה.

כן, זה תרגיל אימוני.היום הוא היום

חלק מהחוכמה שלי זה לשמוע הרבה דעות ולהתייעץ ולפי זה לפעול. מה שאני יודע מצויין ומה שלא טוב לשמוע רעיונות ולהחליט לפי מה שיתחבר לי

שיפוץ הבית, אם יש דירה בבעלותכםבין הטיפות

ריהוט לכל הבית, כולל חדרי ילדים - אם מותר

תשלום לאוניברסיטה מראש על לימודים עתידיים

ספרים, ספרים ועוד ספריםק"ש

סליחה, גם ארונות להכניס אליהם את הספרים...

ריהוט איכותי לכל הביתבסדר גמור

כלי עבודה
רכב
שיפוץ
מתנות לאנשים אהובים
כדי נגינה
תחביבים אחרים
מחשב איכותי
מקרן

הוא אמר 30000 לא 300 אלף...משהו מיוחד

אם אין איזה צורך דחוף כרגע - על חופשה.ספק

אין תחליף לחוויות.

קלללל - בעלי ואני זרוקים באיזה אי קסוםחלונות

ונידח עד שיתכלה כל הכסף.

טיול קראוונים באוסטרליה/ ארהב לכמה חודשיםמיואשת******

תודה.היום הוא היום

להקים עסק מהתחביב/כשרון/יכולת שלךתיתי2אחרונה

משהו שתוכל להמשיך להתפרנס ממנו בהנאה.

עצה ששמעתי מחברבוריס

מקווה שזה לא עושה לי אווטינג.

עוד כשהוא יצא עם אישתו הוא אמר לי שיש משהו שמנחה אותם בזוגיות. בכל פעם שקרה ואחד מהם פגע בשני, הנפגע היה לוקח נשימה ואומר לעצמו ''אוקיי הוא פגע בי *אבל* האם זה משנה את מה שהיא מרגישה כלפיי? האם זה משנה את מה שאני מרגיש כלפיה? הרי אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי וכנראה שלא היתה פה כוונה לפגוע בי.''
כמובן שזה לא אומר שאפשר לפגוע אחד בשני חופשי *אבל* ברגע שאנחנו נפגעים במיוחד בזוגיות לפעמים אנחנו נותנים לאגו שלנו לשלוט בבחירות שלנו, ברגע שאנחנו מפנימים שהפגיעה היא משהו נקודתי ובעצם לא משנה כלום אנחנו יכולים לקחת אחורה לוותר על מלחמה של התנצחויות שאף אחד לא יוצא מנצח במקרה הטוב וכולם יוצאים מפסידים במקרה הרע.
ולהתחיל לטפל בבעיה הנקודתית להסביר לשני שזה לא נעים כשהוא עושה א' ב' ג' ומה אפשר לעשות במקום.

איך לחיות טוב לא איך לחיות צודק.

את האמת אני מנסה לחיות את השיטה הזאת וזה עוזר לשקט נפשי.
מקווה שהצלחתי לעזור אפילו לזוג אחד.

יפה מאוד ישר כחבסדר גמור

בכללי לנשום זה דבר טוב

יפה ונכוןbinbin

ודברים פי חכם כןאאב

חן*אאב

אופס

תודה!!נשואה עם פלוס

מאמינה שהצלחת לעזור ליותר מזוג אחד...

צודק, צריך ללמוד את זה

מקסים! 👍נגמרו לי השמות

יפה וחשוב! תודה רבהכתבתנואחרונה

משפט יפה ששמעתי פעם:
פגיעה מבן/בת הזוג צריכה להיות כמו "זכות קדימה", שרק אם נותנים לך אתה לוקח, אז רק אם היתה כוונה לפגוע אפשר לבחור להיפגע. הכוונה משנה פה לגמרי את התמונה.
זה לא אומר שאפשר להגיד הכל מהבטן כי העיקר הכוונה, תמיד טוב לבחור ולדייק במילותינו

האם רציתן שיהיה לבעליכן עיסוק מסויים?אוויל מחריש

שבוע טוב, בעקבות כמה שרשורים עלתה לי השאלה האם בנות רוצות שבעליהן יעסקו במשהו מסויים וכמה זה מרכזי בהחלטה שלהן, אשמח לשמוע את עמדתכן בעניין.

לצורך הדיון גם עיסוק שאינו לשם פרנסה נחשב, בין אם זה לימוד תורה ולהבדיל אם מדובר בתחביב כלשהו כמו קיפול נייר, העיקר שהוא בעל חשיבות רבה בעיניכן.

הערה נוספת, אם חשוב לכן כמה דברים אז אשמח שתציינו את המרכזיים ביניהם.

ונLola_123

לפני החתונה לא חשבתי על זה, היום אני מבינה כמה זה משמעותי.אורה שחורה

מדויקת.ה' אלוקינו

מאוד משמעותיכוחה של מילה

ממש לא חשבתי על זה לפניבת 30

כן היה לי חשוב לראות שלבחור יש רצון למשהו, יש כיוון, יש לו ענין במשהו.
קטעים, כי בסוף התחתנתי עם מישהו שלקח לו בערך חמש שנים אחרי החתונה להבין מה הכיוון שלו ומה הוא רוצה...

שאלה מעניינת ממשאלפחורס

האמת שחיפשתי תכונות אופי מסוימות, ותיארתי לעצמי שסביר להניח שהמקצוע שהוא ירצה לעסוק בו יינבע מתוך התכונות האלו. אז חשבתי שסביר להניח שבעלי יהיה מורה, מטפל רגשי או כל דבר אחר שקשור לעבודה עם אנשים בעיקר, אבל זה היה רק בגדר השערה בלבד. כמובן שלא פסלתי הצעות על סמך עיסוק, כל עוד התורה מכוונת...

אבל אם כבר, בגלל העיסוק שלי במוזיקה (לומדת תרפיה במוזיקה, ובמשך כמה שנים התכווננתי לתחום) קיוויתי שבעלי יהיה מחובר למוזיקה באיזשהו מקום, אבל לא בהכרח מוזיקאי, כדי שיוכל להבין חלק משמעותי מהשפה שאני מדברת בה. הרבה אנשים ניסו לשדך לי דווקא מוזיקאים. או חכמים. או חכמים-מוזיקאים. וגיליתי שזה נוראי לי ולא מתאים בכלל.

מפה לשם, נשואה לסטודנט לרפואה שאוהב מאוד לשיר, ובדיוק התחיל (בזכותי! לוקחת קרדיט) ללמוד קלרינט

אז בסוף הוא כן גם חכם וגם מוזקאיאברכית בשמחה

אבל לא מודע לא לזה ולא לזה😉אלפחורס

(ובסוף גם הכרנו בכלל באתר שליש גן עדן ולא דרך שידוך, אז לא שידכו אותנו על סמך השכל או היכולות)

כן

ידעתי שארצה שיעזור בקודש או בחינוךPandi99

העיסוק אומר הרבה על נפש האדם?למה לא123אחרונה

קצת הגזמה

אני למשל עבדתי בעבר במקצוע שלא ממש אהבתי,אבל באותה נקודת זמן,זה הכי הסתדר

אז המקצוע הזה אומר עלי משהו?

שואלת לגבי רווק שאני מכירה קרוב.. תקוע הרבה זמן...דובדובה

אולי מישהו פה יוכל לעזור לי...
רווק נושק ל40
נראה מעולה מעולה מעולה
בחור טוב.
חכם
עובד בעבודה מעולה.
דתי שהיה דוס בעבר. אך טוען שמפאת גילו איננו יכול לשמור נגיעה וכו'...
מתפלל ועושה את שאר המצוות
יוצא כרגע עם בחורה זהב.. מכל הבחינות. מושלמת.
אין לו מילה רעה אחת להגיד עליה. יפה בעיניו.
הבעיה שלו שהיא דוסית.
ולא מצליח מספיק להימשך...כי היא לא מספיק אולי נשית ופרובקטיבית כמו שאוהב..
הוא נלחם על הקשר ועושה דברים... כי הוא באמת רוצה להרגיש את הוואוו. הסברתי לו שגם אני לא התחתנתי עם וואו וריגושים ורק אחרי החתונה זה הגיע.
הוא לא מוכן בשום אופן לקחת סיכון כזה. טוען שהוא בחור שחייב להרגיש אהבה וכו..היא יפה וחמודה בעיניו אך לא מבין מה חוסם אותו? אולי שהיא דוסית וכו'...
קיצר.. אנא עיזרו לו.הוא ממש רוצה בקשר.. אך לא יודע כיצד לפתור זאת. זה ממש קריטי. כי יש לו פה בחורה מדהימה.. והוא מבין את זה אך לא יודע איך להרגיש מה שמצפה. ראוי לציין שמאוד מאוד משקיע בקשר. מפתיע אותה יוצר חוויות וכו'...
כיף לו איתה
צחוקים לו איתה
יש שיחות נפש ועומק...
אנא הצילו אותו. הוא חייב להתחתן...
לשנינו השקפות שונות והוא לא אוהב שאני טוענת את טענותיי. טוען שהוא לא כמוני מעז לקחת סיכון ולהתחתן בצורה כזו
.תודה לעוזרים....

נשמע שייעוץ מקצועי יכול לעזוררעיה =)

היה בכל כך הרבה וגם עכשיו מתייעץ... לא עוזרדובדובה

אני לא הייתי מנסה לשכנע אותו להתחתן במצבו הנוכחיהחוש השישי⭐????⭐

ובטח לא לפתח אצלו ציפיות שאולי לא יתממשו.
אם הם ביחד הרבה זמן והוא טיפוס שמחפש ריגושים וכל המשתמע מכך. . אז שתתחיל להציב לו תנאים שלא יקח אותה כמובן מאליו.

אם אפשר דוגמא. אלו תנאים?דובדובה

לפי התיאור הבחור מחפש את האישה הלא צפויההחוש השישי⭐????⭐

והלבוש הוא לא העיקר וזו עוד נקודה במכלול של יחסים בין גבר לאישה. הוא צריך אישה שתדע לסובב לו את הראש, ואולי מעט פלרטוטים של האישה הלא מושגת.
אבל היא דוסית וישירה לכן זה לא יעבוד במקרה שלהם.
ושוב מדגישה שהלבוש זה החלק השולי כשמדובר ברגש שהוא תת הכרתי.
ואם עד היום הוא לא נמשך זה לא יקרה גם בעתיד, אם כיום היא לא אטרקטיבית בעיניו מה יהיה בעתיד במערכת זוגית שוחקת?

רק אומרנחשון מהרחברון

את כותבת הצילו אותו
אני שומע הצילו אותה.
היא דוסית בגיל הזה. אשריה!
היא לא מספיק פרובוקטיבית בשבילו? הוא לא מסוגל לשמור נגיעה והיא דוסית בשבילו?
.הייתי מתרחק מזה כמו מאש.
בטח לא מנסה לעזור לזה לקרות
(כן לגרום לו להבין שזה ממש לא רלוונטי ואם ישנה
את סדר העדיפויות אז כן הייתי עוזר אבל זה צריך לבוא מרצון שלו להשתנות)

לא הבנת נראה לי... אולי לא הייתי ברורהדובדובה

הוא בחור מעולה...
בן אדם טוב.
מאוד מכבד את ההחלטה שלה לא לגעת...
הוא הדרדר מבחינה רוחנית...
מודע לזה.
ורוצה כן להרגיש משיכה ולא לגעת..
אבל פשוט לא יודע איך ומחפש עצה.
לא מנסה בכלל לשכנע אותה שיגעו.
זה לא הכיוון.
הסברתי רק את הקושי שלו וכיצד ניתן לפתור.
הוא מודע לבעיה.
כשמנסים לגרום לו לשנות את סדרי העדיפויות הוא אומר את לא מבינה אותי.. אל תשפטו אותי וכו...את התחתנת צעירה.. מה את בכלל מבינה.. כאלה משפטים..
משהו נשרט בו.
מאז שהתחיל להרשות לעצמו לראות סרטים לצאת לעולם... הוא הדרדר.
והוא מודע לזה ומאשים בזה את הרווקות.
לשפוט לא עוזר פה.
צריך לעזור לו להתחתן ולמצוא פתרון.
הוא רוצה אותה אבל לא מרגיש מספיק.
מישהו כן אולי יכול להביא עיצה שתועיל לו?

היי יקרה, מנסה לענותנגמרו לי השמות

1. קודם כל הייתי מבררת מולו מה ואיך היה לו אצל בעלי המקצוע שהיה אצלם,

ומדוע הוא עבר כמה וכמה ואין שום שינוי ושיפור אלא תקיעות בתחום הזה.

ואם כן היה שיפור לברר מהו

ואם לא - לברר למה, ומה לא וכן הלאה.

הבירור הזה חשוב מאוד מאוד.

2. הדבר השני שלדעתי חשוב לעשות - הוא לשקף לו את הדברים שהוא עצמו אומר ומרגיש על בת זוגתו:

הוא אומר שהיא יפה בעיניו

הוא אומר שיש ביניהם שיחות עומק

הוא אומר שכיף לו איתה

שצחוקים לו איתה

שיש שיחות נפש ועומק

שיש להם חוויות יחד, השקעה יחד,

שהיא חמודה בעיניו

שאין לו מילה אחת רעה לומר עליה

שהיא בחורה זהב

מכל הבחינות.

שהיא מושלמת

כל אחד מאלו וכמובן שכולם יחד - אומרים הרבה מאוד, ובהחלט מראים על בסיס יציב וטוב.

צריך גם לשקף את זה,

גם להעצים את זה,

וגם להבין איפה כאן התקיעות בעניין המשיכה ולטפל בזה נקודתית או לא נקודתית, תןוי אם זה יושב על עוד דברים...

אם היא יפה בעיניו, ויש מציאת חן, והיא טובה בעיניו, וכיף להם יחד, וכן יש לו חיבה ותחילה של קשר אליה - אולי זו בעצם משיכה רק שהוא לא קורא לה כך בשם, ואולי בגלל שהוא רגיל לפנטזיות ו"וואו" מכל מיני סרטים וכו' זה מבלבל אותו?

ואולי משהו אחר?

צריך כאמור לברר את זה לעומק.

יכול להיות שכן יש כאן משיכה, או לפחות התחלה שלה.

הוא יכול לשאול את עצמו האם הוא רוצה לחבק אותה,

האם הוא רוצה בקירבתה?

האם היה שמח לחיבוק ונשיקה ממנה?

האם בזמן שהם נפגשים יחד *בפגישה עצמה* נעים לו וטוב לו?

האם בין לבין הוא מתגעגע אליה או חושב עליה לפעמים?

ואם כן - איזה רגש זה מעלה לו כשהוא חושב עליה?

האם כאשר הם בקירבה פיזית והוא מדמיין שהוא נותן לה יד או חיבוק או נשיקה זה עושה לו טוב?

האם יש ביניהם חיבור/כימיה?

כל השאלות הללו חשובות, ושוב, יכול אמוד להיות שכןם יש כאן משיכה וצריך רק להסיר את השמיכה של הבילבול/הספקות/החששות/הפנטזיות/הדמיונות מעליה...

3. אפשר לשאול אותו מדוע לדעתו הוא טרם התחתן?

ולברר איתו האם חווה אולי מודל של זוגיות לא טובה בילדותו?

או מודל של זוגיות טובה שמרוב פחד שלא יהיה לו כך בדיוק הפחד הזה משתק אותו?

האם חווה קשר שהוא נפגע ממנו?

האם חווה שבירת אמון?

האם בסביבתו הקרובה היו גירושים? וןאם כן -איך הוא חווה אותם?

האם בסביבתו הקרובה היו במהלך השנים "גירושין אמוציונליים" - הכוונה זוג שחי יחד אך עם ריחוק ומרחק רגשי רב?

ואם כן איך הוא חווה זאת?

האם הוא חווה אובדנים בחיים?

האם איבד מישהו או משהו יקר?

האם נפגע מאדם קרוב?

ואפשר לברר עוד כמובן, זו ההתחלה.

4. כמובן לא צריך לנקוט בשחור או לבן - ז"א לא צריך להחליט להתחתן מיד

וגם לא צריך להחליט להיפרד מיד.

אם הכיוון טוב - הייתץי מציעה לתת לזה עוד זמן. למשל עוד חצי שנה גג ואז לבחון את הדברים.

נכון שהוא לא צעיר, אבל חשוב מאוד שההחלטה עצמה תהיה בשלמות.

שכן הוא ירגיש שיש חיבור, משיכה, בסיס טוב.

השלמות הזו מאוד חשובה.

הייתי מציעה לו להיעזר באנשי מקצוע במיוחד לכך, אבל כתבת שהוא כן נעזר - אז מחזירה אותך כאן לסעיף 1...

ואם הוא יתן לזה עוד את הזמן +

יקבל כלים ותובנות יכול מאוד להיות שזה כן יכול להוביל לחתונה בהמשך ב"ה.

אז למצוא את האיזון כאמור - לא להתחתן מיד ולא להיפרד מיד, אבל כן להמשיך להיפגש ולבחון את הדברים ממקום רגוע ומודע, ואם צריך להיעזר באנשי מקצוע, ולהגיע ב"ה להחלטה נכונה ובשלמות.

5. ואפשר לדבר על הפחדים שלו.
למשל הפחד מההחלטה להתחתן.

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

הוא צריך לשאות את עצמו האם הוא מוכן לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגוע שלעולם לא יטעה ולעולם לא יפגע?
או שאולי הוא מוכן לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודע לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי
משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלו.

כי הפחד מלהיפגע מובן.
אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!
כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!
כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר
של הסיכון מלהיפגע.
לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.
ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

אחרי כל השאלות והבירורים האלו עליו להאמין בעצמו שיש לו ותהיה לו את התשובה הנכונה עבורו.

ואז-
כל מה שישאר לו לעשות זה להיות שלם איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת
הקשר, ואם וכאשר הקשר שלהם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלו - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלהם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותן את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה-
קודם כל -ואפילו שזה ברור תמיד טוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *הוא* ו*בת זוגו* והבחירה שלהם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם הוא יבחר להיות שם,
אם יאמין בעצמו ובבת זוגו ובמה שיש ביניכם,
ויקח את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום להם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלהם לעבוד לנצח ,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה!*

וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולכים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך,*
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה
ה20 ,אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לו כל יום לבחור בה מחדש,
להפוך את הנישואים שלהם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה- מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש"
ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא
בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא
נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע
שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם
בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

זהו בינתיים בהצלחה רבה רבה

על אמת... חיכיתי רק לך...

דובדובה

תודה רבה לך

נגמרו לי השמות

במחילה, לא מסכימהסודית

הוא גבר.
אין משיכה? אין משיכה!
זה לא כי היא דוסית!
צר לי. גברים עפים גם על דוסיות צנועות ביותר.. למשיכה יש הרבה גוונים :
אם הוא צריך מישהי פרובקטיבית, מעוררת, היא תסבול והוא יסבול.. בגדול מסכימה עם מה שכתב נחשון מהצפון...

לא כתבתי שיש משיכהנגמרו לי השמות

כתבתי שחשוב לברר אבל את עניין לעומק, במיוחד לאור זה שהוא עצמו רואה בבחורה הרבה מאוד מעלות טובות, כולל זה שהיא יפה בעיניו.

וכתבתי גם בסעיף 4 על החשיבות של השלמות בהחלטה, כולל משיכה בהחלט.

אז בעצם אני לא חולקת עלייך כלל

רק אומרת ששווה לתת עוד זמן לברר את כל העניין לעומק,

כולל אם יש חסימות וכולל אם יש או אין משיכה.

כמובן שבסופו של דבר ההחלטה להתחתן צריכה להיות כאשר יש שלמות ויש משיכה, וכתבתי זאת בסעיף 4 כאמור

שוב לא מסכימה...סודית

אפילו כאשה, יכולה לראות שגבר יפה - והוא לא ימצא חן בעיני.
יפה זה לא הקריטריון. היא צריכה להיות יפה בעיניו. שהוא ירצה
נראה לי גברים בבעיה אם אשה היא כלילת מעלות והם לא נמשכים אליה.
לא חושבת שזה נדיר
לא יודעת אם זה פתיר
אבל הוא לא מוכן לקחת סיכון - אז כנראה הוא יודע משהו

בהחלט טוב וחשוב לשמוע גם את הקול הזהנגמרו לי השמות

מותר לא להסכים, ובמקרה הזה זה אפילו חשוב לדעתי שיש מגוון של דעות והשואלת תבחר מה שהכי מתאים לה/לאותו בחור...

אגב, אם בסופו של הבירור שכתבתי שכדאי לעשות, אותו בחור יגיע למסקנה שהוא לא נמשך אליה מכל סיבה שהיא - גם אני אמליץ לא להתחתן במצב כזה.

רק אמרתי ששווה לברר אם *כן* יש או יכולה להיות משיכה,

לא להתחתן במצב שלא...

זה נכון רק לגבי נשים, לצערנוסודית

עוד לא שמעתי על גבר שיצא הרבה פעמים והיה צריך לברר בינו לבין עצמו אם יש משיכה.
אצלם זה הפוך:
קודם הם יודעים אם יש סיכוי למשיכה
אחר כך הם בא בירור נוסף
נראה לי יש עליו לחץ גדול בכלל הגיל. בגלל הנפילות. אז הוא נפגש עוד ועוד.
זה יגרום לבחורה שברון לב גדול
אם יש מישהו שהולך ונקשר מפגישה לפגישה זאת היא.. לא הוא..
אולי יש קולות אחרים בקהל. על השרשור הזה עדיף שיענו גברים

ממש אשמח שגברים יגיבו..דובדובה

מה גם שאותו רווק אמר לי שכל הבנות שהיה מאוהב בהן תמיד קודם היו ידידות מאיזה מקום עבודה או לימודים ורק אז התאהב בהן ואז יצאו לא רק כידידים..ובדייטים בחיים לא מצליח להתאהב.. וכן הוא יצא עם מלא..
לכן חושבת שיש עוד סיכוי והבעיה יותר אצלו.. אני גם ראיתי אותה. היא מהממת
כל גבר היה מתלהב ממנה. גם הרווק טוען שחיצונית היא מה שהוא אוהב...
אז מה קורה פה?
מה עוצר אותו??

משום מה הם שותקיםסודית

אז אני ממליצה על אנה קאראנינה של טולסטוי
עד שיש גבר אחד שמסביר, שווה לקרוא.
הספר נקי. זה מה שמדהים
(יש קטעי פילוסופיה שניתן לדלג עליהם)

יש לו משפט אחד שאני זוכרת ממש טוב
לוין- דמות גברית שרק מחפשת להקים משפחה ולחיות טהור, ורוצים לשדך לו נערה כלילת מעלות.
והסופר כתב שלוין ידע שהוא לא יוכל כמו שלא יכול לעוף השמימה
והדימוי הזה שמבין בראש ולא מסוגל נחרט חזק

עכשיו מה שכתבת שקודם הן היו ידידות ורק אז התאהב- כן קודם הן מצאו חן. ***מצאו חן***
ואז כשהייתה הזדמנות להתקרב הוא התאהב
אבל את כותבת שהם יוצאים הרבה
ההזדמנות ישנה-
היכולת חסרה.
לא באה לפתוח דיון על הקשר בין הנפילות לחוסר היכולת
טולסטוי שולל את הטענה הזאת.
אבל זה לא הדיון, את רוצה עצה מעשית איך לגרום לו להתאהב.
אולי היא צריכה להתקשט יותר? לשנות סגנון לבוש?
אולי היא מתלבשת בצורה מאד לא מחמיאה, אבל האם היא תרצה לשנות?

יכול להיות שלה *לא טוב* מה שיפה בעיניו. שהיא מצפה שיראה את היופי הפנימי שלה (ציפייה טיפשית אך לגיטימית לחלוטין)
היא מודעת לנקודה הזאת?
(אני לא מצפה שהוא יצליח לשנות גם אם הוא שרוט).
אבל הבחורה? היא תראה בזה משהו משפיל? נוגד את האישיות שלה?? יש לך דיבור איתה?

איזה קטע...דובדובה

הוא אמר לי אתמול.שהיא לא מספיק נשית ו ושקיעה בעצמה.בלבוש... ואולי זה מפריע לו וחוסם אותו.. אבל לא נעים לו להגיד לה. זה לא מתפקידו לשנות אותה. הם רק יוצאים. לא זוג נשוי...
לא יודעת.. אני התייאשתי ממנו. הוא קרוב משפחתי.. מתפללת עליו בלי סוף.
בחור פשוט מיוחד.. חבל לי חבל לי עליו..
אמר לי אתמול: שמעדיף להיות אמיתי עם עצמו ולא להתחתן ככה שלא אוהב מישהי.. ומעדיף להישאר רווק ולא להקים משפחה . כי כנראה זה מה שה' רוצה...
ממש קשה לי לשמוע את זה. כי אני לא מסכימה עם זה.. מבחינתי זוגיות והקמת משפחה זה למסור נפש.. אבל שוב זו גישתי ואולי אני טועה וזה לא מתאים לדור הזה..

זה מאד חבלסודית

תמצאי דרך להעביר לה את המסר.
גם לה לא פשוט. כל השנים של הרווקות הדוסית שוחקות. אבל אם מה שהיא צריכה כדי לא לאבד אותו זה טיפוח עצמי ולהתלבש יפה.. ממש חבל.
בטוח בצד שלה יש מישהי שמתפללת ממש חזק.. תעבירי את המסר!

ואם היא מסרבת. ומתעקשת לא להשתנות. אז זו באמת מנטליות דוסית טיפשית ואפשר להבין למה היא לא מושכת אותו..

יכול להיות שהיא מזלזלת בו בגלל הנפילות שלו. ועבור דוס כלבבה היא הייתה יותר מתאמצת. זה כואב לשמור טוהר ואז ליפול על חיצוניות. אבל יכול להיות שהיא נשארה רווקה בדיוק בדיוק בגלל הנקודה הזו. שלא לימדו אותה למצוא חן, להתייפות, וזאת באמת מנטליות דוסית דפוקה. אצל החרדים מצליחים למרות גדרי הצניעות לחנך את הבנות להיות יפות ומטופחות. חבל חבל...
גם אופנות חצאיות המטאטא והחיתול שקושרות על הראש.. לא. זה לא מושך. אם הוא נמצא הרבה בסביבה חילונית. הוא למד להעריך את הטעם הטוב, שהרבה פעמים לא סותר את גדרי הצניעות. ויהיה לו מאד קשה לוותר. מה עוד שהזנחה כזאת מדאיגה אותו לגבי מה שיהיה כשיהיו מותרים.. מנטליות קשה לשנות.
דחוף דחוף לשלוח את הבחורה אל נגמרו לי השמות🙂

(אממ רק כי הזכרת אותי בסוף,נגמרו לי השמות

(ונא לקרוא את הנ"ל בטון שמנסה לברר וללבן, וחלילה לא בטון תוקף או כועס או שלילי... )

אני לא בהכרח חושבת שדוסיות=הזנחה

וחוסר דוסיות=טיפוח.

אני חושבת שזה לגמרי כל מקרה לגופו, ויש הרבה "דוסיות" שחלילה לא מוזנחות, ואפילו יפייפיות בעיני עצמן ובעיני בעליהן גם אם הולכות עם מטפחת וחצאית ארוכה... ודווקא זה מה שיפה בעיניהן/ם.

לא מכירה את בת זוגו של אותו בחור רווק, אבל אם היא מודעת לעצמה וכך היא בוחרת להיראות - זה שלה לגמרי... לא בטוח שכאשר מישהו/י בא "מלמעלה" ואומר לה: "שומעת? ככה זה מוזנח. תלכי אחרת." זה יתקבל בברכה...

אני לפחות אישית לא נוהגת להגיד דברים כאלה, אז אין טעם בעצם לשלוח אותה אליי אם זו המטרה

דברים כאלה באמת צריך להכיר לעומק ולהבין לעומק...

מי היא ומה היא ומה היא רוצה ובמה היא מאמינה

וכנ"|ל לגבי הבחור

ואפשר להציע כיוונים אחרים, ממקום שווה לגמרי ואוהב, אבל לא לכפות או לגרום לה הרגשה שהיא לא יודעת כלום ומוזנחת חלילה...

וכאמור, יש הרבה נשים "דוסיות" מטופחות ויפייפיות, קודם כל בעיני עצמן ובעיני בעליהן

ויש גם הרבה נשים "ההיפך מדוסיות" שאולי כן מוזנחות למביט מבחוץ...

התכוונתי שתנסחי את ההצעהסודית

לטפח את עצמה בצורה שתשמע לה טובה.
לא פותחת דיון על הקשר בין דוסיות והזנחה בכללי. *במקרה הזה - יש קשר.*

דובדובה יכולה לפנות בעצמה לרבנית של הקהילהדור רביעי

אליה משתייכת הנערה.
לא צריך "טיפול".
שיחה של 5 דקות.
הרי האופציה להקפיא ביציות לא קלה יותר מלשנות סגנון לבוש.

הפותחת כתבה שבעיניו היא לא מספיק *נשית*החוש השישי⭐????⭐

שזה לא בהכרח מוזנח, אלא לא משקיעה לענוד תכשיטים עם נוכחות איפור, לבוש מודרני..
מכירה חילוניות שיוצאות לעבודה עם ג'ינס, טישרט נעלי ספורט אוספות את השיער, וגם כאלו שעובדות במשרות מכובדות, אולי לא מספיק נשי אבל לא בהכרח מוזנח.

גם אני מכירהסודית

אבל הן בדרך כלל מטופחות. מה לעשות. זה עולם של חיצוניות. נשית זה ממש לא דווקא תכשיטים או איפור מודרני. זה לדעת מה הולם אותך ומתי ואיך להשתמש בזה. ג'ינס יכול להיות מושך. ונשי בהחלט.
אם הטעם שלו זה בגדים מחוייטים. אז מה עדיף - להחליף את הבגדים או את הבחורה?

הפותחת לא נתנה תיאור שניתן להבין באופן חד משמעיהחוש השישי⭐????⭐

היא רק ציינה שאולי היא לא *פרובקטיבית* וכנראה דוסית מידי לא ממש מובן ..
אולי הוא מחפש בחורה פתוחה, במילים אחרות ייצוגית שמושכת תשומת לב בכל המובנים וזה לא רק הלבוש...כזו שתזרום בחברה ותתאים את עצמה לחברה שהוא חי בתוכה,

אם זה כך אז שיניח לה ושלא ייתן לה לפתח ציפיות..וימשיך לחפש מישהי שדומה לו מבחינה רוחנית.

לא, הבחורה מבוגרת ומעונינת בשידוךסודית

מגיע לה לדעת על מה זה נופל ושתהיה לה הזדמנות אמיתית לבחור. לא שהפורום יחליט!!!!!

דיברתי איתודובדובה

אמר לי עכשיו בפירוש.
היא לא מוזנחת פשוט הולכת דוסית. אז אולי באמת זה לא בשבילו.
אמר לי זה סגנון לבוש שאני לא מתחבר אליו...
אז מה אני אגיד לה תשני סגנון? לא חושבת שזה טוב

מניחה כרגע את כל עיסוקי בצד - ועונה. תקראי בבקשהסודית

הבחורה הזו לא צעירה. וזה קשר לא קצר. אני מניחה שהיו יותר מ5 פגישות. הוא רחוק מאד מהחלום הדוסי הקלאסי. היא הלכה לקראתו כברת דרך לא פשוטה.
עכשיו זה יפול על שטות גמורה, כיוון שגם הוא אומר שהיא יפה.
אני לא חושבת ששינוי סגנון לבוש הוא משהו בלתי אפשרי.
בעצמי פתחתי לפני הרבה זמן שרשור בנושא, כי יקירי אוהב בגדים בצבע חלק, סולידים, אלגנטיים מאופקים. ואני אהבתי פרחוני, גולש, יותר עליז וחי.
העצות שנתנו לי פה שיהיו גם זה וגם זה -פרקטית זה מה שקורה.
אבל אני התייעצתי עם חברה סטייליסטית והיא הצליחה (לפני הקורונה) לקלוע לבגדים שהיו ממש הטעם שלי למרות הצבע האחיד (צבעים יפים, אלו שאני אוהבת פלוס צורת תפירה מיוחדת פלוס גזרה מחמיאה מאד אבל צנועה).
לכן אני לא רואה בשינוי סגנון לבוש טרגדיה.
אני מסכימה שצריך להעביר את המסר לא במיחים "מראה דוסי" אלא בנוסח אחר - רגיל למראה מחויט/ ספורט אלגנט/ שיקי - איך שהוא יגדיר, וגם להמליץ לה על קוסמטיקאית טובה שתעשה לה פנים זוהרות.
אני חושבת שהוא מהסס אבל זה לא ימשך זמן רב.
אם היא תחליט שזו בקשה מחוצפת תהיה לה לפחות האפשרות לזרוק אותו ולא להפך (כואב אבל פחות)
אם זה כמו שכני רואה את העניינים היא תבוא לקראתו ותברר מולו מה הטעם שלו וברגע שהיא תעלה את הנושא זה יהיה הרבה יותר פשוט ממה שאת מתארת.
אומנם כעת אנחנו בסגר. אבל את הגמילות חסדים הקטנה הזו, לתת לה מידע שנחוץ לה, כדי שיוכלו להתקדם אפשר לעשות עכשיו.
קשה לקבל את זה בעצמך כי זה סגנון לבוש מקובל לחלוטין אולי גם את מתלבשת ככה ונראה לה צביעות לבקש ממנה להשתנות במשהו שאת בעצמך לא היית מסכימה.
אבל את התחתנת צעירה מאד (גם אני) והיופי של הנעורים מכסה על פערים (אני בטוחה שבדייט הראשון שלנו הגעתי עם חולצה רקומה בפרחים).
לעומת זאת הגיל, האכזבות, הנפילות, היאוש- הם מסיטים לכיוון של נוחות. בעוד שלה כדאי לצאת מאיזור הנוחות כי אין לה מבחר גדול של מדויטים. יכול להיות ששיחת הטלפון הזאת תקנה לך שליש גן עדן, לא חבל להפסיד?
כלומר איך אפשר להקרא דוסית ולהניח לשליש גן עדן להשמט לי מהידיים.

🌺🌷🌺

דיברתי איתו על זהדובדובה

לא מעז להגיד לה...
מה אני אעשה?!
וביקש שלא אתערב יותר ושלא אגיד בעצמי ושלא אערב אחרים.. אז די מיציתי איתו.
רק תפילות

ד. איפה אתה?סודית

תפילות זה טובדור רביעי

אם הוא לא רוצה יותר שתתערבי, או- הגיע להחלטה
או- חושש שתגרמי נזק.
תפילות יעשו רק טוב.
בחור שכבר היו לו כמה בחורות יודע איך לדבר ולמצוא חן בעיני הבחורה וכנראה זו יותר מבגדים, זו המנטליות עצמה, ואת זה היא לא תוכל לשנות. זה לב ליבו של הקשר, סוג האישיות שלה. הרי גם היא חכלה עם השנים להשתנות, זה לא קרה. תתפללי כי שניהם זקוקים לתפילה.. יפה מצידך שניסית לעזור. 💕

חייבת לכתוב לךנגמרו לי השמות

@סודית שקראתי אותך עכשיו והתרגשתי ממש.

בעיקר כי רואים כמה אכפת לך מהאושר והטוב של אותה בחורה (וגם בחור),

ומתוך הרצון הכנה והגדול הזה שיהיה להם טוב - את ממש עזבת הכל וכתבת מנבכי ליבך את מה שאת מאמינה שיעשה לה את כל הטוב הזה!

אני מאוד מאוד מעריכה אותך על כך, מאוד.

וגם למדתי ממך הרבה בהודעה הזו.

מסכימה איתך מאוד, תודה שהארת את הדברים מהנקודה שלך, את צודקת יקרה, לומר לאישה לטובתה ולמענה את הצד הזה,

בדרך הטובה והאוהבת והחברית שבה הצגת אותה,

כמובן בלי טיפת שיפוטיות אלא רק מרצון שיהיה לה טוב, וממקום שווה ואוהב לגמרי לגמרי

יכול באמת להועיל לה! ולהועיל לה מאוד אפילו.

אני חושבת שאני לא הבנתי אותך נכון בהתחלה.

עכשיו נראה לי שיותר מבינה

חשבתי בהתחלה שהתכוונת כאילו "להכתיב מלמעלה" לאותה בחורה (או בכלל) על סגנון מסוים שהוא בהכרח "לא דוסי", אבל ככל שקראתי אותך הבנתי שאני זו שפשוט לא קראה נכון ולא הצליחה להבין.

את בכלל לא התכוונת לזה ככה,

אלא שוב, בדיוק להיפך,

מתוך המקום האוהב והרוצה בטובתה ולעזור - להאיר עוד צדדים ועוד נקודות, וכמובן הכל מתוך ענווה, מתוך אהבה ומתוך חברות.

תודה לך!

תודה לך נל"ה היקרה ♥️סודית

באמת זה כואב לי, בסביבה שלי יש כמה מקרים שרווקות מאוחרת הסתיימה בנישואים עם חילונים כולל דתלשיות שבאה עם זה.

אבל בעוד שהבנים איכשהו "החליקו את זה"(?)
יש לי מכרה שהתחתנה בלית ברירה עם בחור חילוני, ברמה שלא מוכן להכנס לבית כנסת (היא לא ידעה עד כמה הוא קיצוני), ועד היום כואב לראות אותה מנסה "מתחת לשולחן" להגניב פירורי יהדות לילדים.

אני מאד מקווה שעיניים מהפורום השכן לנ"ו עוקבות אחרי השרשור...

***הלוואי שהבחור יקח קצת אומץ ויגיד לבחורה, אני הייתי שמח מאד לראות אותך פעם בתלבושת כזאת וכזאת, האם תסכימי ?
כמובן להבהיר שהיא יפה מאד בעיניו, אבל מבקש לראות אותה במלוא חינה.***

אדם שפוסלמופאסה

שידוך כ''כ טוב בגלל סגנון לבוש, איך אומרים? לא סתם נשאר לבד...
נשמע שהוא מתוסבך, עדיף לא לייעץ לכאלה.

מתה על כאלה ששופטיםדובדובה

בציניות כן...?
אתה לא מכיר את המקרה לעומק. ומחליט החלטות...
זה לא רק לבוש. יש פה משהו שזה יושב על זה..
במיוחד שהבחור מעוניין בקשר... ונלחם עליו
מתסובך? אולי..
אבל ככה להגיד ? לא לייעץ..
תתבייש!

לא מסכים בנוגע למשיכהבוריס

משיכה זה משהו שיכול להגיע ואם כמו שמתואר פה הוא טוען שהיא יפה אבל מזניחה את עצמה אז הגיוני שאין משיכה.
אולי אם היא תשקיע בהופעה חיצונית המשיכה תגיע ואז הוא ימשך גם מההופעה הפחות מושקעת (עוד פעם לא מוזנח).
לא מחייב שהוא צריך את הלוק הפרובוקטיבי.
מה עוד שלפי מה שאת אומרת בנות זוג שהיו לו ביבר התחילו כידידות משמע שיש לו הסתכלות גם על טיב ההכרות והפנימיות ולא רק על חיצוניות נטו.

תנסי איכשהו לדבר עם הבחורה או עם מישהו שמכיר את הבחורה. אם זה יציל את הקשר אז חבל לוותר

לא רוצה- לא חייבה-מיוחד

נראה לי כמו אחד שחי בסרט, שיתבגר עוד קצת

בשליפההעני ממעש

יש מצע בסדר
הוא מפחד
צפוי לגילו

" יש מצע בסדר "- אתה כימאי ?? או מיקרוביולוג ?

ה' אלוקינואחרונה

מה זה מתאים לי חופשה טובה עכשיולמה לא123

סוף פריקה

הלוואי חופשהבוריס

מנצלש לפריקה משלי

נכון אה?? איזה פיורדים בנורווגיה. או כפר ציורי בהולנדדי שרוט

או טרק בנופים של ניו זילנד....

אךךך איזה חלוםםםםם. כל כך חובה......

מסכנים הסבים והסבתות של אחרי הקורונה. תהיה עליהם התנפלות כדי לברוח.....

הסבים והסבתות נפשו מספיקלמה לא123

תאמין לי....יש להם שקט רועש

חחחח תכלס. אחלה תירוץ.די שרוט

"יאללה יאללה אבא ואמא, נחתם מספיק! הגיע הזמן שתהיו מועילים קצת! מספיק אתם בפנסיה ואחרי קורונה!"

כלכךךה' אלוקינו

טבע
רוגע
ארוחות מפנקות
שלווה
טלפון מכובה
אוי , שלווה.

טלפון מכובה?!פשוט אני..

והפורום, מה יהא עליו?

הפורום יחכה , יש לך מקום שעונה על דרישותיי מומלץ?ה' אלוקינו

@פשוט אני..

תכבי פלאפוןלמה לא123

כנסי מתחת לפוך עם בקבוק מים חמים

ותזמיני אוכל

ודמיון מודרך על סמטאות אמסטרדם

בחינםםם

הפלאפון שלי לא הבעיה ,ה' אלוקינו

אני כמעט לא בפלאפון ..
הבעיה היא האווירה.
כשאתה הולך לצימר על הר נטול אנשים פרט לבן הזוג
יש אווירה אחרת ,

אבו דאבי 🤭פשוט אני..

כן בטחח , פה בארצנוה' אלוקינואחרונה

שלום מהפורום השכןרוצהלהיותבשמחה

אני מחפש שידוך בסגנון ברסלב בערך מגיל 20 עד 23 אשמח לשמוע הצעות תודה

אשתי לא איתי - היא עם הפלאפוןהיועץ למלך

נמצאת איתי בחדר
עם הראש בפלאפון
מה את רואה?
מה את רואה?
מה את רואה?
בסוף עונה באיזה מילה או שתיים
וממשיכה לגלוש
בקיצור מישהו נתקל באשה שכביכול לא "צריכה" קשר
כביכול ואני יודע שזה כביכול אבל זה כביכול של שנים..
טוב לה עם עצמה ועם הפלאפון
יש הרגשה שהיא חיה עם עצמה עם הסדרים והתפקידים שקבועים אצלה בראש
מישהו מכיר נתקל פתר?

אולי להפגיש אותה עם בעלי?rivki

נראה לי יהיו זוג מושלם... סתאאאם

מזהה, מכירה, ואין לי פתרון לצערי.
אולי כדאי שאתה תמלא את הזמן שלך במשהו מעניין ובעל ערך (רצוי * לא * מסכים), עד שהיא בעצמה תתחיל לחפש אותך.

לצערי אני גם במקום הזה ואני יודעת שלבעלי זה ממש מעיקמערבא

הגעתי לשם ממקום של חוסר עמוק בתשומת לב מבעלי והטלפון היה מקום המפלט שלי כי תמיד יש שם משהו מעניין או סתם משחק להעביר את הזמן.
אצלי כשהיו ימים טובים יותר והצלחנו לייצר קצת תקשורת, אוטומטית פחות הרגשתי את הצורך בטלפון.
לדעתי יש פה לגמרי התמכרות. כשאתה עמוק בתוך זה קשה לצאת. בשלב ראשון צריך שהיא תכיר בזה שזה לא טוב ותביע רצון להפסיק. אולי שבת זאת הזדמנות לדבר על זה כשהיא לא יכולה לברוח לטלפון?

אני גם המון בטלפון...conet

מנסה להמעיט לא תמיד מצליח...

אבל כיוונים לחשיבה

תתחיל בקטע טוב
אם היא כל היום בטלפון ואתה לא מצליח לדבר איתה בצורה רגילה אז תתכתב איתה בוואצאפ כשאתה לידה...

לרגע לא יהיה לה ברור מה אתה רוצה אבל יש מצב שהיא תבין את הראש

משם אחרי אולי שיחה בינכם תקבעו זמן בלי פלאפון או תקבעו שהפלאפון לא נכנס לחדר השינה

לאט לאט תוסיפו זמנים של ביחד כשבזמנים אלה אין פלאפון לדוגמא זמן האוכל זמן לימוד משותף וכו'

בסוף. זה יחלחל ותמצאו אחד את השניה

בהצלחה

לדעתי אתה צריך לתפוס יוזמה בעצמךדי שרוט

בהנחה וזה לא יושב על עוד דברים אחרים ביניכם אני חושב שאתה צריך לתפוס יוזמה.

נגיד לקבוע מראש נניח בהתחלה פעמיים בשבוע שהיא לא עם הנייד ואתם מדברים או עושים א. ערב ביחד או מה שזה לא יהיה.

כמובן לא בצורה של אולטימטומים וכאלה אלא מתוך מקום טוב של זוגיות.

תופעה נוראית!!!*אשתו של בעלי*

איך הקשר ביניכם?מופאסה

האם יש אהבה ביניכם? יש שמחה בבית?
האם אתה מבקר אותה הרבה?

גם אני חושבת שזה קשור למצב הזוגיותLia

כשיש שמחה בבית ואהבה אז רק מחפשים את הקרבה של השני, לא?
כשבעלי בבית אני דיי דבוקה אליו.. גם אני עם הפלאפון/מחשב/טלויזיה שלא תבינו.. וגם הוא... אבל זה ממש במינון והרבה פעמים בכלל מסתכלים ביחד על מה שזה לא יהיה..

אבל אם זו לא סוג של בריחה יכול להיות שיש פה סוג של התמכרות

איך הזוגיות שלכם?חלונות

אוהבים? חברים?

אם הפלאפון בא על חשבון דברים חשובים אחריםנגמרו לי השמותאחרונה

כמו זוגיות,

או דברים אחרים חשובים -

אז כמובן שכדאי לפתוח את הנושא,

אבל בצורה אוהבת, מבררת, מכבדת ולא ממקום של "למה את כך וכך, ותתביישי לך" וכן הלאה...

ממש לנסות לברר איתה,

*למה* היא הרבה עם הפלאפון?

מה זה גורם לה?

האם ואיך זה עושה לה טוב?

איך היא מרגישה איתך? ובזוגיות?

ואיך אתה איתה?

ואיך אפשר כן יותר להעמיק ולשפר גם את המקום הזוגי ואת הזמן הזוגי?

ואיך אפשר למצוא את האיזונים והמינונים הנכונים שגם יהיה פנאי אישי, שבתוכו גם הפלאפון, וגם זמן זוגי שלא יפגע ולא שזה יבוא על חשבון זה?

בקיצור - צריך להבין לעומק מה קורה בתוך כל המערכת הזוגית (וגם האישית) ולראות איפה ואיך אפשר להעצים עוד יותר את הזוגיות והביחד

בהצלחה רבה!

לחץץץץץץץץץץץץץץץץה' אלוקינו

נגעתי עם היד בג'ל כביסה , שטפתי ידיים עם סבון פיירי , ניגבתי , ואז לקחתי מסטיקים לפה אממה נשאר לי סבון בידיים ואני בלחץ שזה הג'ל כביסה .
כואב לי משהו בראש (לא הראש, אלא כאילו בפנים כזה קצת) התחיל לי דקה אחרי שלעסתי.
אני בלחץ , מה אומרים ?

מתייגת את מי שפעיל כאןן?ה' אלוקינו

@מופאסה @פשוט אני.. @די שרוט @Lola_123 וכמובן כל מי שרואה..

בתור אחת הכי לחוצה בארץLola_123

אני אומרת לך
תירגעי.
אני לא חושבת ששאריות אפסיות יגרמו לנזק.
ועוד ששטפת ידיים.

לדעתי אין לך מה לדאוג💐

כן ? תודה!!! אתם תמיד כאלה חמודים!ה' אלוקינו

לא סביר שזה קשור לג'לפשוט אני..

א. שטפת ידיים בסבון - אז למה שהג'ל ישאר על היד? אני מניח שאת יודעת לשטוף ידיים

ב. המזון שאנחנו אוכלים, בדרך כלל, לא מגיע תוך דקה אל הראש.

ג. נניח וכן היו שאריות על היד, הן בוודאי אפסיות. אחרת מיד היית מרגישה בטעם של זה.

ד. את תמיד יכולה להתקשר למרכז ההרעלות הארצי, ליתר ביטחון: 04-7771900

מכון הארצי למידע בהרעלות בקריה הרפואית רמב"ם הוא ענף של משרד הבריאות. זהו המכון הלאומי להרעלות, והיחידי במדינה הנותן שירות מקצועי למערכת הבריאות ולציבור הרחב בכל הקשור להרעלות. קו החירום הטלפוני של המכון פעיל 24 שעות ביממה, בכל השנה, לשאלות והתייעצויות הקשורות להרעלות (טוקסיקולוגיה קלינית). כמו כן המכון מייעץ בשעות העבודה הרגילות בנושאים של מידע תרופתי (פרמקולוגיה קלינית), ובהשפעת חשיפה לתרופות, לכימיקלים ולרעלים אחרים בהריון ובהנקה (טוקסיקולוגיה של הפוריות, reproductive toxicology).

מספר הפניות השנתי למכון הוא מעל 37,000; 43% מתייחסות לילדים מתחת לגיל שש שנים. כ- 49% מהפניות עוסקות בחשיפה לתרופות, 36% בחשיפה לכימיקלים, ו- 5% בחשיפה לצמחים רעילים ובע"ח ארסיים. המכון פועל גם ברמה הלאומית בשטחים של מניעת הרעלות והיערכות למקרה של הרעלה המונית, ומייעץ לגופים ממשלתיים כמו משרד הבריאות וחיל הרפואה.

לא אל תגיד לי את סעיף ד , זה מלחיץ אותי

((((((((((((((((((ה' אלוקינו

אבל אחרי הכל, אני לא איש מקצוע. לכן נתתי טלפון של גוף מקצועיפשוט אני..

לדעתי לא קרה כלום ואת יכולה להרגע, אבל זה יהיה חסר אחריות מצידי לקבוע זאת באופן נחרץ מבלי שיש לי מומחיות בנושא...

ממש לא מלחיץ אני דיברתי איתם מספר פעמיםסיה

ותמיד אמרו שהכל בסדר
פעם הילד שלי בלע כדור של אבא שלי - תרופה כשהיה אצלהם הם שמרו עליו כשהיה בן שנה
וגם לנו במשפחה לא זוכרת אבל קרו דברים
תמיד אמרו שזה שום דבר ןלא שלחו לרופא

מסכימה. לא הגיוני שתוך דקה זה משפיעLia

זה משהו כמו סנו אוקסיג'ן או של קליה?אמ פי 5

יש רגישות לכמה דקות בידיים (כתם לבן) וזה עובר לבד.

הכנסת את זה לפה?

זה ג'ל כביסה של בדין. ומרכך של מקסימה.ה' אלוקינו

קרה לי כמה פעמים...אמ פי 5

וואי אלופים אתם ! ב"ה אני מקווה שהכל בסדרה' אלוקינו

עדין כאן וזה היה ממש ממזמן

אמ פי 5

כמו שלולה אמרה לך

זה כמות ממש מזערית

הסירי דאגה מליבךמשהו מיוחד

לא יכול להיות חומר פעיל בסבון כלים או באבקת כביסה שבריכוז נמוך כל כך גורם לתופעה כמו כאב ראש תוך דקה של חשיפה, ועוד דרך הפה.

פחות בלחץ מהסבון , יותר מהג'ל כביסה/מרכךה' אלוקינו

ליתר ביטחוןפשוט אני..

אם תרגישי פתאום דחף עז להסתובב במהירות 800 סל"ד, תגיעי מיד למיון

מה?!?! די אמאלה מה ???ה' אלוקינו

די נו, את הבנת שזאת בדיחה... נכון?פשוט אני..

לא !! אוף... אני באמת הייתי בלחץה' אלוקינו

כפרה עליך את יודעת איזה כמות את צריכה לבלוע כדי שזה ישפיע?די שרוט

לא פחות מכוס שלימה נראה לי (ולא, אל תקחו את זה כעיצה שחצי כוס של חומר ניקוי זה בסדר משתמשים יקרים!)

הכל בסדר זה רק פסיכולוגי.

באמת ?? וואי ממש הרגעת

ה' אלוקינו

הכל בסדר נשמה'להמופאסה

תקחי נשימות עמוקות תחזיקי כמה שניות ותוציאי...

תודה , מיינדפולנס לנצח,אה? חח עשיתי נשימות

ה' אלוקינו

תתקשרי למרכז הרעלות בחיפהאליפ

לפי מה שאת מספרת זה כנראה בעיקר לחץ אבל הם המומחים בתחום

איך אפשר לחיות ככה?למה לא123

אלוקים

אני לא הייתי מקדישה לזה שניה של מחשבה...

איזה לחץץץץץ

יקירהחדשה לשאלה

הכאב ראש שאת מרגישה הוא מתוך חרדה ולא בגלל החומר (בכמות כזו קטנה זה לא אמור בכלל להשפיע).

תלמדי טכניקות הרגעה, נשימות שבע"ה תרגישי טוב ולא תיכנסי ללחץ.

תודה לכולם !

ה' אלוקינו

שהלכת רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד (מאוד!)חולת שוקולדאחרונה

איך בכלל עלה בדעתך רעיון כזה??
את ככה באופן כללי? כי אם כן זה נשמע שצריך טיפול, מחילה

אם היה חוק ביהדות..איש כריש

שמאפשר לכל אחד לבחור מצווה או עבירה אחת בלבד, שקשה לו, שעליה הוא יכולמוותר.
איזה מצווה או עבירה זו היתה?
אני הייתי בוחר בתרומות ומעשרות של פירות וירקות. כמה התחרבשתי עם זה...

הכוונה לא להחליט שלא מקיימים מצווה מסויימתחולת שוקולד

אלא אם מראש היו ניתנות 612 מצוות ולא 613
תיאורטית זה היה יכול לקרות

שלום מישהו פה מכיר את התנאים של תשמש ילד/הריון בצבא?anonimit48

כלומר תנאים וכו
לגבי משכורות/סטודנטים
רכב
חסכונות
וכו׳

ממה שאני יודעתאין לי הסבר

תשמש- בהריון זה עומד על באזור ה3,000 החל משבוע 32 של ההריון זה עומד על 4,050(אם זוכרת נכון) וזו התקרה של התשמש.

תנאים- כשנשואים יש זכאות להת''ש 2 עם חלד יש זכאות להת''ש 3.
לגבי מעון- מקבלים דרגה ממש טובה(כשנקבל סוףסוף אשמח לעדכן😐)

משכורות- מקבלים משכורת רגילה+תשמ''ש. סטודנטים אני לא בטוחה איך זה הולך...

רכב- אם יש רכב לא מקבלים תשמ''ש.

חסכונות- אין לי מושג איך זה עובד...

בהצלחה💕

חסכונות זה גם בעייתימישהו כל שהוא

לא זוכר מה בדיוק הסכום שיבטל תשמש.

תודה יקרה. רכב הבנתי רק מסכום מסוים לא ?anonimit48

לגבי הדרגה של המעון אשמח ממש לדעת כשתדעי❤️

אנח הבנתי שזו בעיה באופן כלליאין לי הסבר

אנחנו כרגע בונים על הרכב של ההורים שלי, וגם לא נוסעים יותר מידי...
אז אני לא התעמקתי בפרטים.
אעדכן אותך לגבי הדרגה במעון כשבעזה נקבל

בזמני אפילו לתדלק ברכב של ההוריםמישהו כל שהוא

היה עלול לעורר בעיות

אבל עברו מאז 5 שנים

הדרגה במעון לא קשורה לצבאפשוט אני..

כל אזרח בארץ יכול להגיש בקשה להנחה במעונות תמת.

אם האשה עובדת/לומדת מספיק שעות, והשכר מספיק נמוך, אז תקבלו דרגה נמוכה ותשלמו מעט כסף למעון.

ככל שהאשה עובדת/לומדת פחות שעות, וככל שהשכר המשפחתי לנפש גבוה יותר, כך הדרגה גבוהה יותר ותשלמו יותר למעון.

יש הרבה מחשבונים וסימולטורים באינטרנט.

נכון, אבל כשהבעל בצבא אוטומתית יש אחלה דרגה...אין לי הסבר

גם אם האשה לא עושה כלום

מאיפה המידע הזה? באתר של התמת לא כתוב על כך כלוםפשוט אני..

למעשה, כתוב שם במפורש ששירות סדיר כמוהו ככל עבודה אחרת.

אממ זה מה שאמרו לנו כשדיברנו עם המנהלת של המעוןאין לי הסבר

עדיין לא קיבלנו דרגה, ולכן אמרתי שרק אחרי שנקבל אדע בוודאות ואעדכן

כנראה הטעו אותך. נכנסתי גם לסימולטור של משרד התמתפשוט אני..

סימולאטור לחישוב דרגה על בסיס הכנסה לנפש

בעיסוק האם - הכנסתי "דורשת עבודה" (כלומר לא לומדת, לא עובדת ולא מקבלת דמי אבטלה)

בעיסוק האב - הכנסתי "חייל בחובה".

התוצאה הייתה דרגה 12, שזאת הדרגה המירבית (אין שום הנחה במעון)

וואלה צודקאין לי הסבר

כנראה הטעו אותנו...

בכמ אני סטודנטית אז נחכה לדרגה...
תודה על התיקון!!

תודה רבה. יש לנו רכב אבל זול , מעניין מה זה אומר לגבי זהanonimit48

בשביל רכב צריך אישור מיוחדשומשומ

לגור ביישוב בלי גישה לת"צ וכדומה
אם לא זה פוגע בתשמש

רכב במחירון של לוי יצחק עד 40,000 ש"ח לא פוגע בתשמש.זוהרת בטורקיז

מעולה תודה רבה ❤️ לדעתי המחירון שלנו 20,000 חחanonimit48אחרונה

כל המשפחה חולי קורונהLola_123

ואני קיבלתי את זה קשה במיוחד.
מותשים, רבים כל היום
אין אפשרות לקבל עזרה מבחוץ
אני חושבת שבחיי לא הייתי חסרת אונים כמו עכשיו.

אוף. פרקתי
הלוואי שיעבור מהר

יואו איזה ניסיון!!! רפואה שלמה בעזרת ה'.Fff

למה אין עזרה מבחוץ???העני ממעש

כי אנחנו חולים. לא נסכן אחרים...Lola_123

מביאים מצרכים לדלת??העני ממעש

ברוך השם לזה המשפחה דואגת.Lola_123

אוקיי. זו היתה כוונתיהעני ממעש

וואי וואי, תאונת דרכים וקורונה באותה השנהפשוט אני..

היתרון הוא שמכאן אפשר רק לעלות מעלה מעלה!

נכון... הלוואי שנצליח לעלות 😥Lola_123

בעז"ה בקרוב. רפואה שלמה במהרהאם ל2

מכינים לנו סירים על גבי סירים זו לא הדאגה שלי בהLola_123

נהדר והמון כוחותאם ל2

המון בריאות!rivki

רפואה שלמה במהירות בע'ה

תודה רבהLola_123

לפחות 10 ימים מהבדיקה החיובית הראשונה תוכלו לקבל עזרה.44444

תספרי את הימים לאחור....

ותסתכלי על הצד החיובי- אין יותר בידודים.

אגב, אם לבעלך עברו 10 ימים הוא כבר יכול לצאת, לא?!?

טרם עברוLola_123

אולי חברה תוכל לקחת את הילדה לגן?44444

(הבנתי מהודעה אחרת שלה כבר עברו).
ושבעלך יוכל לצאת שזה ממש עוד כמה ימים כבר אי"ה ממש יוקל לכם.
הוא גם יוכל לטפל בתאומות.
ולגבי התאומות- תוותרי לעצמך- אפילו אל תקלחו אותן זה לא שהן מתלכלכות בחוץ ...
אוכל- לקנות בחוץ.

תודה על העיצותLola_123

אני לא אסכן אנשים. קשה לי עם זה
נחכה עוד כמה ימים שבעלי יסיים והוא יקח אותה לגן.
לגבי התאומות,
הן חולות ממש כך שאני מחוייבת לדאוג להן 24/7 כי הן זקוקות לי.
בעלי עוזר אבל גם הוא גמור.
יעבור מה נעשה

וואו לולה איזה קשה זה

נגמרו לי השמות

רפואה שלמה שלמה לכולכם במהרה ב"ה!!!

נסו להקל על עצמכם כמה שאפשר, וכן להיעזר איך שאפשר,

למשל משלוחים של אוכל על הדלת בלי להיכנס לבית,

מישהו שיבשל לכם ארוחות ויניח מחוץ לדלת,

אולי להראות סרטונים לקטנות כדי לנוח מדי פעם ביום ולאגור כוחות,

אולי משלוחים של תרופות ואקמולים למיניהן שמישהו יעשה עבורכם - וגם, ישים מחות לדלת,

כנ"ל משלוחים של חומרי יצירה לילדים - להניח מחות לדלת

והכי חשוב - תמיכה, עזרה, בטלפון, בוידאו

אל תהיו לבד,אתם יקרים וחשובים להרבה אנשים!!!

ב"ה ישועה שלמה בקרוב!!!

תודה לך. האמת שעושים את כל זהLola_123

מה נותר לעשות הוא להתפלל שיעבור

אם מתאים לך לרשום לי בפרטי מאיפה אתםמישהי אחרת????

אנחנו היינו חולים והחלמנו לפני חודשיים.
רוב הסיכוי שלא נדבק ונשמח לעזור!!

סתם אומרת בשביל הכלל ,ה' אלוקינו

אנשימם שיצאו מאומתים ולא היו עם תסמינים קחו זאת כעירבון מוגבל
יש בדיקות שיוצאות חיביות אבל יש סטייה בבדיקות ,ז"א שיש כמות של בדיקות שיצאו חיוביות *למרות* שאתם שליליים , ואז-אם תיחשפו לחולי קורונה אתם עלולים להידבק באמת. (אפשר לדעת זאת אגב **כמעט וודאי** ע"י בדיקת נוגדנים)

נ.ב.- כתבתם שהייתתם חולים , ז"א שכמה מאיתכם יצאו חיוביים אז כנראה שבאמת הייתם חיוביים.

את צודקת, אני אישית הייתי בבית חולים בעקבות הקורונהמישהי אחרת????

אז היו תסמינים.
ותשמעי קטע, סליחה על הניצלוש לפותחת, אחד הילדים אצלי כמעט בוודאות היה חולה, היו לו את אותם תסמינים כמו כל הילדים אצלנו בזמן שכולנו היינו חולים אבל בסרולוגית יצא שאין לו נוגדנים ולפי התוצאות המליצו לנו לעשות בדיקת קורונה עבורו. חודשיים אחרי...
מחלה הזויה

אוף. קשה ממש...מיקי מאוס

תרשו לעצמכם לשחרר כמה שאפשר. זה תקופה מאתגרת מכל הבחינות.
תזמינו משחק נחמד לילדים או משהו טעים לעצמכם.

והעיקר שכולם יבריאו מהר!!
בהצלחה

רואה שלמה לכולכם ותנסי לנוח כמה שאפשרסודית

תתנחמי שאין קשר בין חומרת התסמינים לתוצאה המאוחרת. לא מחוייב שאת שקיבלת קשה מכולם תסבלי חלילה אלא בעז"ה תצאו בשלום מזה בבריאות איתנה.

רפואה שלמה *♥️♥️♥️♥️סודית

לולוש! רפואה שלימה❤ איך אתם עכשיו?אורה שחורה

איך מרגישים היום?יהודה224

גרוע כולל אובדן חושי טעם וריחLola_123

יעבור..

וואי...בת 30

רפואה שלימה.
בע''ה שתעברו את הכל מהר ובקלות.

שאלוהים יעזור !אנונימי (2)

בלתי נסבל להיות עם ילדים בבית . ועוד כשאת חולה ..
סיוט .

עדיף למות .

ח''וLia

רפואה שלמה❤️

😅אנונימי (2)

כשכולם חולים עוד יותר מתחשק למותLola_123

קחי שיר נשמה! נסי להבין למה דווקא אותו

די שרוט

הבנתי🤣Lola_123אחרונה

אוףףףבוטחת בהשם

אני לא מהטיפוסים שמתייעצים הרבה אבל קוראת אדוקה של השרשורים פה, ונראה לי שאני חייבת את עזרתכם
אז ככה
אני נשואה 3 וחצי שנים פלוס שני בונבונים יש לי בעל מהמם ב''ה החיים תותים
אבל יש משהו שמאד מאד מאד מפריע לי
בעלי לא מבין איך מערכת הרגש הנשית עובדת, ובכלל אני נראית אישה מאד חזקה כלפי חוץ
בחיים לא קרה שהיה לי קשה ובעלי סתם כך בא וחיבק אותי, ליטף אותי, אמר לי "די, הכל בסדר, אני אוהב אותך ואכפת לי ממך" וזהו
עכשיו זה לא שהוא לא אדם טוב, להפך הוא בעל מדהים, וטוב, ואוהב והכל, והוא מוצלח ומרוויח הרבה כסף ועם זה הוא גם הרבה בבית עם הילדים ועוזר וכו', באמת שאין לי מילה רעה להגיד עליו ואני מרגישה שזכיתי בו ולכן אני תמיד מדחיקה את התחושה הזו אבל יש פעמים שאני נשברת ממש, ואני חייבת את התמיכה הרגשית שלו, לא את העידודים הרציונליים, וזה פשוט לא נמצא!
אין לו את זה, לא יודעת איך להגדיר,
אז לפני כמה שבועות הלכנו לישון והתווכחנו על איזה משהו והיה סוג של מריבונת ופתאום הרגשתי כ''כ אבודה אני שונאתתת לריב וזה היה ריב כזה טפשי אבל אני לא טיפוס שמתפרק ובוכה אז פשוט אמרתי לו שאני צריכה אותו, ואת החיבוק שלו, ועזוב את השטויות האלו מה זה מעניין בכלל לא בא לי לריב ובאתי להתרפק עליו אז הוא היה בשוק ממש התבלבל כמובן חיבק וליטף אותי אבל לא ידע מאיפה לאכול את זה אז אמרתי לו שכן, גם אני כמו כל הנשים צריכה חיבוק ותמיכה וכו אפילו שאני חזקה וכו' אני עדיין אישה
תכלס מפה לשם היה חיבוקים וכו ואז זה גלש לקיום יחסים וזה עיצבן אותי אבל זרמתי כי אני אוהבת אותו וגם הוא אוהב אותי אבל זה היה כזה לא במקום מה שהיה בא לי זה פשוט להתרפק עליו ולישון ככה עד הבוקר עם פיג'מה
תכלס לא השתנה כלום מאז, אבל אני לא יודעת איך להסביר ומה לומר
ואני גם בנאדם עם אגו בשמים והדבר האחרון שאני מסוגלת זה לפתוח שיחה ולהסביר לבעלי כמה לפעמים אני צריכה את החיבוק ותמיכה שלו כי אני ג'דה באופי
ועכשיווווו אני כזה עייפה הייתי לבד עם הילדים היום ויש לי מליון מה לעשות הבית נראה ג'ונגל ויש לי מבחן ענק ביום ראשון ובא לי לבכות ושבעלי יחבק אותי ויתן לי כוחות אבל זה פשוט לא הולך לקרות😞😞😞😞
אז פליז גברים ונשים אנא התפקדו ותסבירו לי איך אני משנה את זה כי אני חייבת לשנות!!
@נגמרו לי השמות עצתך נצרכת, וגם כל הנשמות הטובות שכאן♥️

אתם עוד צעיריםהעני ממעש

ייקח לו זמן ללמוד את כל הנל.

*תראי לו את מה שרשמת, אם שייך.

אין מנוס.את צריכה לדבר איתו ולהסביר לו מה את רוצהמיקי מאוס

הציפייה שלך שיבין לבד פשוט לא מעשית

יש לך צורך, הוא מאוד ישמח לתת לך את מה שאת רוצה אם רק היה יודע מה זה.

את בעצם אומרת- אני רוצה שהוא ידע מה לעשות בדיוק כמו שאני רוצה (כי אני בטוחה שיש לו תיאוריות והבנה מסוימת והוא בטוח שהוא נותן לך תמיכה באופן כלשהו) אבל אנע לא מוכנה להגיד לו. שיבין לבד...
זה משחק שבו אין הוראות אלא רק אישה שנהיית מם הסתם קרה ועצובה כשהוא לא פעל נכון. רב האנשים במקרה כזה פשוט לא פועלים....

נשמע שהיה טוב שאת יזמת והתרפקת עליו. זה נתן לו איזה אינדיקציה שזה מה שאת רוצה.
זה שזה נגמר ביחסים בעיני זה לא איזה ציון דרך בקשר למה שהיה. לפעמים תמיכה נגמרת שם וזה טוב אם זה התאים לשניכם באותו רגע ולפעמים זה גרוע אם לא התאים אלא "היה מצופה ממך".
אם את מרגישה שיש מתח כזה צריך להעלות את זה, להבהיר שלפעמים כשאת רוצה קרבה כי את עצובה או מותשת את לא מעוניינת ביותר מזה ושלא יפגע כי זה לא אומר שאת פחות נמשכת ואוהבת אלא ככה את בנויה...

סליחה שאין לי נחמה

הלוואי והיתה דרך להתקין להם במח את התוכנה לקרוא את המחשבות שלנו ולדעת תמיד מה נכון לעשות.
אני רק יכולה לעודד אותך שכשתתגברי על זה תרוויחי כ"כ המון שזה משתלם!

וואו ריגשת אותיבוחר בטוב!

את נשמעת כל כך אמיתית וכל כך צריכה את המקום הזה של החיזוק, חיבוק, תמיכה שלו במקום הזה.
כל הכבוד לך על היוזמה שפשוט אמרת- אני צריכה ממך חיבוק. זהו.
מניסיוני כדאי לך לדבר. להסביר. וללמד אותו את זה. איך עושים את זה. מתי יש לך צורך בזה.
אגב, לגבי היחסים הייתי מדליק שם נורה לראות שזה לא הולך לשם כל פעם שיש לך צורך בתמיכה כי זה עלול לגרום לך להתרחק אם את יודעת שתמיכה נגמרת ביחסים...
בהצלחה רבה. וזה נשמע שיש לכם קשר טוב, והערכה אחד כלפי השני (לפחות מהצד שלך), אז הקב''ה רוצה שתעברו דרך משהו כדי שתגדלו עוד והדרך שלכם תהיה טובה יותר והקשר עמוק יותר.
בכל פעם שקשה לי (בפן האישי ובטח בסוגי), זה כי אלוהים אומר לי-אני רוצה שתגדל עוד, שתצמח עוד. שתעמיק עוד.

נשמה את תהיי חייבת להסביר לו את זה ..רקלתשוהנ

לא רק שהוא לא אישה
הוא גם גבר
כל מה שברור לך מאליו - יכול ממש להפתיע אותו.
סביר מאד שצורות התמיכה שאתם צריכים/נותנים הפוכות לגמרי...

נגיד יכול להיות שהוא נסער והוא יצטרך את הפינה שלו ואת השקט שלו לחשוב על מה שקרה, או דווקא לא לחשוב על זה אלא להתעסק במשהו אחר, ואת באופן אוטומטי תבואי ותחבקי אותו ותדברי איתו על זה, כמו שהיית עושה עם חברה - אבל יכול להיות שהאינסטינקט שלך צורת ההתמודדות שלך לא דווקא מתאימים למה שהוא צריך...

ככה גם הפוך. הוא לא מפנה לך כתף קרה. הוא לא עושה לך דווקא. הוא פשוט לא יודע, הוא לא נביא ואני חושבת שזה לא פייר לצפות ולצפות ולצבןר ולצבור בלי לתת לו אפשרות לבוא לקראתך!

זה כל כך פשוט, לחבק, וזה כל כך ישמח אותו שרק החיבוק שלו כבר עוזר לך להירגע או לסלוח, או להרגיש אהובה ומוערכת.
את אומרת שהוא איש טוב ובעל טוב, אני אומרת תבלעי את האגו, לא עשית שום דבר רע, את רק רוצה חיבוק

ותעשי טוב לשניכם.

ממליצה לך לקרוא את גברים ממאדים ונשים מנגה, ספר מעניין.

הכי טטבנפשי תערוג

לוותר על האגו שלך
ולשבת ולהסביר לו (וכנראה שתצטרכי לחזור על זה כמה פעמים, אם לא יותר) מה בדיוק את צריכה ומצפה

ואם קשה לך
תכתבי לו את זה במכתב

לשתף מעומק הלבNc5

את מתארת בהחלט צורך בסיסי מאוד לאישה.אל תותרי עליו!
מציע לך לשאול אותו האם יהיה מעוניין שתשתפי אותו בקושי גדול שעובר עליך, ובמידה וירצה תסבירי לו שאת מאוד רוצה שיבין מה את זקוקה לו.
מצד אחד הוא ינסה להיות קשוב, ומצד שני כשאת מזהה שהוא משתפר תראי לו ששמת לב לכך, לאט לאט היכולת שלו לראות את הצרכים שלך תגדל.
בהצלחה רבה

השינוי קודם כל צריך להיות אצלך....ד.

מה שאת רוצה, מובן ובסדר גמור -

אבל תראי מה כתבת כאן:

"אני בנאדם עם אגו בשמיים.. ג'דה באופי" - אבל את רוצה "חיבוק" כש"הדבר האחרון שאת מסוגלת זה להסביר לו את זה"..

את באה אליו אחרי מריבה כשפתאום מרגישה "אבודה" - אבל "מעצבן אותך" שזה המשיך הלאה... "את היית רוצה ש.." - כאילו את נמצאת לבד (אבל לא. את ממש לא רוצה להיות לבד...).

אז אכן, לפי מה שתיארת בעלך נראה טיפוס מעולה. אם תעבדי על כמה דברים אצלך, אולי תרגישי יותר טוב עם מה שאת רוצה:

1. אל תצפי שבעלך "מעצמו", יתן לך במקום "עידוד רציונאלי" (שזה העידוד הקונוונציונאלי של גברים), עידוד מסוג אחר של חיבוק ו"די.." וכו' - בפרט כשאת טורחת להעמיד פנים שאת בכלל לא כך.

אז אין ברירה, תעבדי על ה"אגו" שלך, תרדי מההצגה של ה"ג'דה" - ואכן תדברי איתו, במתינות, תסבירי לו מה את צריכה לפעמים ובאיזה הזדמנויות. וגם תסבירי (אולי קודם כל לעצמך) איך זה מסתדר עם הצדדים האחרים של האישיות. יש לך סתירה פנימית - ואת משליכה אותה עליו, ומצפה שיבין את זה מעצמו.... זה לא יקרה. הוא איש טוב - את צריכה לפתור בתוכך בעיון קל, מה המקום האמיתי של כל צד כזה מהאישיות שלך - אח"כ לשבת איתו על זה בנחת. כמובן, בלי שמץ "האשמה" - כי הוא לא אשם בכלום.. רק סוג של בקשה.

2. כמו שאת רוצה שהוא יבין אותך - קודם כל את צריכה לצאת קצת מהמעגל של "אני" ולראות גם שיש אותו.

הדוגמה החדה לזה היא, מה שאת מתארת כשהיתה מריבה קטנה ופתאום הרגשת "אבודה".

קודם כל, את צריכה לדעת, שאצל איש, אם מתווכחים על משהו רציונאלי - ופתאום האשה אומרת "עזוב את השטויות האלה, מה זה חשוב בכלל"... היא בהחלט יכולה להיראות באותו רגע לא הכי חכמה... מה זה "מה זה חשוב בכלל" כשרגע קודם התווכחת על זה.. אם לא חשוב - בשביל מה מראש?...

אלא שאת דיברת כמו אשה. ההרגשות נתנו אצלך את הכיוון באותו רגע - ודיברת אותם. מבחינתו, ניתקת כל קשר רציונאלי אל רגע קודם..

אלא שהוא איש טוב, זרם איתך בכיוון ה"מפתיע" מבחינתו. עצם הדבר הזה, מוליך אותו לכיוון השני, כי את בעצם "מפתה" אותו באותו רגע.

אח"כ, "מעצבן אותך", שזה לא נעצר בדיוק בנקודה ש"את התכוונת"?... תקראי - זה נראה לך סביר? איש בנוי אחרת מאשה - את לא יכולה לצפות שבמפתיע תעשי "טוויסט" כזה, בתור אשתו הכשרה, וזה ייעצר בדיוק בנקודה ש"רצית" (וכמובן לא אמרת שרצית דווקא כך - כי את הרי "ג'דה"...).

אז גברת יקרה... תואילי לחשוב גם קצת מה מהצד שלו. בדיוק כמו שאת רוצה שיבין איך מצידך.

ואם את רוצה שאחרי יום כמו היום, תקבלי חיבוק עם כחות... אז את צריכה לנהל איתו שיחה. שיחה מקדימה כללית.

ותתני לו סימנים. תאמרי למשל: תראה, אם אני נניח איזה ערב אומרת לך שהיה לי יום עמוס - ועוד יש לי מבחן ענקי, והבית בלאגן - אז הדבר הכי חשוב שאני צריכה באותו רגע, זה חיבוק (כשמותר). לא הסבר אך לפתור את הבעיה - אם אצטרך עצה אבקש במפורש - רק חיבוק לזמן קצר, זה נותן לי כחות - וכבר אתקדם הלאה...

היי יקרה,נגמרו לי השמות

קראתי את הודעתך וכבר בהתחלה רואים כמה ב"ה ברכה יש לכם בחיים,

נשואים

עם שני מתוקים

יש לך בעל *מהמם* כדברייך

בעל מדהים

בעל טוב

בעל אוהב

בעל מוצלח

בעל מרוויח הרבה

בעל שהרבה בבית

בית שמאוד נוכח ומעורב בגידול הילדים

והחיים תותים כדברייך

ואז כבר בשורה הבאה את בעצם עונה לעצמך כמעט על הכל: "בעלי לא מבין איך מערכת הרגש הנשית עובדת

ובכלל אני נראית אישה מאוד חזקה כלפי חוץ"

ז"א שאת כבר ענית לעצמך יקרה - יש כאן שני עניינים מרכזיים שאם תשימו שניכם את הדגש עליהם - כבר תראו שיפור גדול.

1. לאט לאט ללמד את בעלך ושהוא ילמד איך עובדת מערכת הרגש הנשית.

(ובינתיים כמובן לא לכעוס עליו שלא מבין, כי הוא גבר ונולד כזה

אז כמו כל דבר שאם לא מבינים בו, או לא מבינים בו מספיק - לומדים אותו ואז יש יותר ידע,

כך גם כאן

ע"י לימוד של זה,

ע"י תיווך שלך של זה,

הוא יוכל להיות ספץ' גם במערכת הרגש של אשתו.

וזה כמובן תהליך ולוקח זמן, אבל לגמרי אפשרי!

וכמובן שצריך עבודה ולימוד אקטיביים, ולא לצפות "שיפול משמים" בצורה פסיבית,

כמו שלא נצפה לדעת להיו עו"ד בלי לעשות כלום וללמוד,

ואם אנחנו לא מבין במערכת המשפט - נלמד

ואם אנחנו לא מבינים במערכת החינוך - נןלמד

ואם אנחנו לא מבינים במערכת הכלכלה - נלמד.

אז בדיוק בדיוק כך גם כאן.

פשוט הסיבה שאיכשהו זה נראה לנו ש"מה הוא לא יודע? הוא צריך לדעת!"

זה בעיקר בגלל הבניות ותפיסות תרבותיות שמשרישות לנו מגיל 0 שבאמת קיים איזה אביר על סוס לבן,

שהוא גם קורא מחשבות

וגם נמצא שם תמיד תמיד בשבילנו, גם כשהוא עייף וחולה,

גם כשאנחנו משגעות אותו ועולות לו על העצבים...

רק שזה אולי נכון לסרטי דיסני

אסבל ממש לא למציאות עצמה.

ולהתפכח מהחלום והפנטזיה הזו זה גם תהליך ***שאנחנו הנשים צריכות לעבור עם עצמנו***

אז אחרי שמבינים את זה,

ואחרי שלומדים על זה,

אני מגיע לשלב השני - שצריך *לתווך* לו את זה:

2. כתבת שאת נראית אישה מאוד חזקה כלפי חוץ, וגם משדרת רוב הזמן "אני מסתדרת בד. תודה. אני חזקה וג'דה ויכולה על הכל!"

אם זהו השדר, יהיה קשה מאוד לבעלך להבין ולדעת איך עובדת מערכת הרגש הנשית,

כי כל מה שהוא רואה לנגד עיניו זה אישה חזקה ועוצמתית שכאילו "לא צריכה אותו".

אבל כמובן שזה רק כאילו.

את בחוכמתך ובתבונתך יכולה לאט לאט להראות לו את זה ממש,

לתווך לו את זה,

ללמד אותו *אותך*

ללמד אותו מי היא "בוטחת בהשם"

מדוע היא משדרת חוזק כל השנים בכלל, מה קרה שם שהיא הרגישה שהיא חייבת או צריכה או רוצה לשדר שהיא חזקה והיא מסתדרת לבד?

האם אולי כך היא הרגישה שתצליח לשרוד בעולם? האם היה לה בילדות מקורות תמיכה ועזרה או שהיא הרגישה שהיא צריכה להסתדר לבד כי אם לא היא לא תשרוד בעולם הזה?

האם יש לה תפיסות אידיאולוגיות בנושא?

האם זה פשוט האופי שלה?

מה עוד?

ממש ללמוד אותך.

לעשות עלייך תואר ראשון

ואז תואר שני

ואז דוקטורט.

ואז ללמוד מה את באמת צריכה?

ומתי את צריכה את זה?

ואיך את מרגישה אהובה בעצם?

ומה הוא יכול לעשות *בפועל* כדי שתרגישי אהובה על ידו?

למשל להכין ממש רשימה של דברים דרכם את מרגישה בפועל אהובה ולהביא לו אותה, והוא יכול לסמן ליד כל סעיף מ1-10 עד כמה קל לו/קשה לו לעשות את הדברים, ולהתחיל לעשות את הדברים הקלים ולאט לאט להתקדם מכאן...

ואז ללמד אותו מה באמת קורה שם בעולם הפנימי שלך,

מה החלומות שלך,

מה הפחדים שלך

מה הרצונות שלך

מה מצחיק אותך

מה מעציב אותך

איך את מרגישה כשאת חלשה או בודדה

ומה את הכי צריכה בזמנים הללו

וכן הלאה...

זה לימוד שהוא לא פחות ממרתק!

וזה לימוד שיכול כ"כ לקרב ביניכם,

לימוד שיגרום לבעלך היקר לבקר בלב שלך

ולך לבקר בלב שלו אח"כ.

זה נותן לזוגיות עוצמות ועומק פשוט ענקיים!

אז אם יש אגו - לומר לו: אני רואה אותך. אני מבינה שאתה כאן בעצם כדי להגן עליי כל השנים.

אני מבינה שהגעת כי אולי בלעדיך לא הייתי שורדת או לא מצליחה דברים שהצלחתי בזכותך.

מבינה ומכבדת.

אבל בפני אישי היקר, אותו איש מהמם שיש לי, איתו כרתתי ברית - שם אני פחות זקוקה לך.

אני יודעת ובטוחה שהוא בעדי ולא נגדי. אז אני לא צריכה אותך שם.

ולאט לאט לעשות גם עבודה עם עצמך על האגו, על הדיבור עם בעלך, שממש לומר לו לפרטי פרטים מה את מרגישה ומה את צריכה ומה את רוצה ומה את חושבת, בצורה הזו ייטב גם לך וגם לאישך וכמובן לילדיכם המתוקים ולכל המשפחה שלכם.

גם בעלך יעשה עבודה של ללמוד אותך

גם את תעשי עבודה של ללמד אותו אותך וגם לאט לאט להיפרד מהאגו מולו ולהיות פתוחה ישירה וכנה איתו

וגם שניכם יחד תעבדו על תקשורת יותר פתוחה ומפורטת ועמוקה ביניכם - לדבר לדבר לדבר. את הכל.

לא מנחשים, לא קוראים מחשבות - מדברים!

3. ועוד נקודה שהעלית לגבי קיום היחסים שהגיע בעקבות חיבוק ולך זה לא היה מתאים - זו בעיניי נקודה בפני עצמה שצריך לברר אותה לעומק.

בכלל לפתוח את נושא האישות ביניכם ולראות איך כל אחד מכם ושניכם יחד מרגישים שם.

ובהחלט לעבוד גם על המקום הזה ולהגיע לשיפור שלם.

גם שם, תקשורת טובה ופתוחה,

לימוד שלך *את עצמך* ומה עושה לך טוב ומה פחות

ושוב - *תיווך* שלך את זה לבעלך

וכמובן למידה משותפת יחד על הנושא -

יכולים להביא לעוד הרבה הרבה יותר אור וטוב וחיבור וכיף והנאה ביניכם גם בתחום הזה.

בתור התחלה למשל,

ללמוד ולעבוד על המקום של הרצון שלך, של החשק שלך, החשק הנשי בעיקר (יש גם כ"כ הרבה נשים שאפילו לא יודעות איך עובד מנגנון החשק הנשי, אז קל וחומר שגברים... ואיך אמרו רבותינו?

תורה היא וללמוד אנו צריכים!

זה לגמרי נושא רחב שמצריך לימוד!

גם כאן, תשוקה כמו אהבה היא משהו אקטיביי לגמרי שאפשר ליצור.

היא לא פסיבית, לא נוחתת משמים,

ע"י השקעה ולימוד ועיון בה והכרה רחבה שלה, של בעלי, שלי - אפשר גם כאן להגיע לעומקים והבנות עצומים וזו מתנה אדירה לכל זוג באשר הוא, גם לזוג הכי מאוהב ונהנה שיש

(גם להגיע מ9 ל10 או מ10 ל11 זה כיף גדול, לא רק לעלות מ0 ל1...)

* (אם תרצי עוד פירוט לגבי התחום הזה, אוכל לשלוח לך סיכום כלשהו שעשיתי בנושא במסר/במייל, כמובן שזה לא מחליף לימוד מעמיק, אבל זה סיכום כלשהו שכן מעלה כל מיני נקודות חשובות...)

4. לגבי המשפט שכתבת שאת שונאת לריב -

גם כאן כדאי ללצמוד על ריבים, על מה זה אומר בשבילך אםפ אתם רבים?

אולי זה אומר בעינייך שזו סכנה לזוגיות?

סכנה לאבד אותו?

אולי משהו אחר?

ואז אפשר לאט לאט להביט על זה לעומק ולראות איך מתקדמים מכאן

וכמובן שוב *ללמוד* (זו מילת המפתח בכל ההודעה הזו נראה לי ) *איך* לריב נכון

וכמובן גם איך להשלים,

** אצרף כבר קובץ שכתבתי על ריבים, בתקווה שיהיה לכם לעזר

בהצלחה רבה יקרה!

שיהיה לכם לימוד נעים ופורה ותמשיכו להעמיק את הטוב שכ"כ נוכח וקיים אצלכם, בכל המובנים

** ומצרפת לגבי הריבים:נגמרו לי השמות

@בוטחת בהשם

חלק ראשון

כאשר ניקלעים למצב של מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות:

קודם כל זוכרים שזה קיים בכל מערכת יחסים שהיא,
ובפרט במערכת יחסים של זוגיות בין איש לאישה,
תמיד יהיו חילוקי דעות, ויכוחים, וכן, גם ריבים.

אין באמת זוג שיכול לא לריב/להתווכח/לא להסכים על משהו א-ף פ-ע-ם.
למה?
כי ככה עובד העולם.
אנחנו אנשים שונים.
"וכשם שפרצופיהם שונים כך דעתם שונה".
וכשמדובר לא רק בשני אנשים שונים,
אלא גם באיש מצד אחד ואישה מצד שני - ההבדלים יהיו אפילו יותר גדולים.

אז מה לעשות? האם נידונו מראש לכשלון בזוגיות?
ממש ממש לא.

זה בסדר להתווכח, זה אפילו טוב לפעמים,
כך מגלים מהם הרצונות, השאיפות, החלומות, האופי והלך המחשבה של בן/בת הזוג שלנו.
כך יכולים לבקר בפנימיות של האהוב/ה שלנו באמת,
כך אפשר לשמוע ולהבין יותר לעומק מאווים מחשבות ודעות שלא תמיד יכולים להיאמר בדיבור רגיל בשגרה רגילה.

ויותר מזה,
כך גם מגלים על עצמנו יותר.
כך מגלים מהם "הכפתורים" שמדליקים אותנו יותר ופחות,
מה מרגיע אותנו,
מה מעצבן אותנו,
מה נעים לנו ומה לא,
על מה אנחנו יכולים לוותר ועל מה לא,
מה יותר חשוב לנו ומה פחות,
מי אנחנו ואיך אנחנו מגיבים.
והדבר יכול לשכלל אותנו עצמנו, להגדיל אותנו,
להצמיח אותנו, לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר.

אז לריב?
כן!
מותר! זה בסדר! זה לא סוף העולם!
צריך רק לזכור שני דברים חשובים:

1. לדעת *איך* לריב -
ז"א, חייבים להיות קווים אדומים גם בשעת מריבה.
כמובן בלי אלימות מכל סוג,
בלי קללות,
בלי הטחות מילים פוגעניות,
בלי להזכיר את העבר
בלי להעיף חפצים/לשבור דברים
וכל אחד יוסיף את הגבולות שלו.

2. לדעת גם איך להשלים.
כן, זה בסדר להתווכח לפעמים, לכעוס, זה אפילו טבעי לחלוטין.
אבל החוכמה היא להצליח להתעלות מעל זה,
לדעת להשלים, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.
לא כדאי אף פעם ללכת לישון בריב,
לא מומלץ בכלל שיעברו ימים רבים בלי לדבר אחד עם השני בגלל הכעס ואותו הריב,
אפשר לקחת זמן להירגע, אבל כדאי שיהיה מצומצם לכמה שעות,
ולהגיע למצב שלא יעבור לילה שלם שבו הלכנו לישון כעוסים.

אז בפעם הבאה שנריב נזכור:
א. אנחנו נורמלים!
ב. זה לא אומר כלום על הקשר שלנו, לא משנה עם מי היינו חיים - גם איתו/איתה היינו רבים, בדוק!
ג. להיפך, זה שאנחנו רבים רק מעיד על הביטחון שיש לנו בקשר,
שבזכותו אנחנו מרגישים בנוח גם לומר מהי דעתנו האמיתית, ואפילו לא להסכים ולנהל ויכוח ולדעת תמיד שבן/בת הזוג תמיד ישארו שם בשבילי.
לריב זה להיות עם בטחון בקשר שלנו ובאהבה שלנו שתדע לשרוד גם את זה.
ד. בשעת הריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על העולם של היקר/ה לנו מכל.
ה. בשעת ריב יש לנו הזדמנות נדירה ללמוד יותר על עצמינו, ואפילו להצמיח ולהגדיל את האישיות שלנו עצמנו.
ו. צריך לדעת *איך* לריב
ז. צריך לדעת גם להשלים
ח. אחרי שמשלימים עלינו דרגה ביחסים שלנו. קיבלו "אות גבורה" נוספת לקשר שלנו, לביחד שלנו, לאהבה שלנו,
אם נשכיל לריב נכון וללמוד מהריבים ואח"כ להשלים באהבה שלמה - הקשר רק ירוויח מזה, יתעמק ויגדל.

חלק שני

עוד דבר שעוזר הוא לזכור ולהזכיר לעצנו תמיד ש: אני לא חזות הכל!

כשאני עייפ/ה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן/בת זוגי
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה

אני חייב/ת לזכור

שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.

אי אפשר לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
כמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם שאני לא הכי נחמדה ושלווה
כך בדיוק אכיל אותם שהם לא הכי נחמדים ושלווים.

כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא לקחת קשה, לא לקחת ללב
לא לכעוס יותר מדי על בן הזוג.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
פשוט לא יכול.
וגם אנחנו לא.

כי ככה אנחנו.
בני אדם.
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות
אבל גם חולשות

כאלו עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלו עם רגעים לש חולשה ותשישות
שרק בא לשכב מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...

אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו,
להיכנס לראש שלו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.

אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...

בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.

למה?
כי אני לא חזות הכל.

חלק שלישי

עוד על משברים:

כשאנו נמצאים בעיצומו של משבר בחיים -
בו בזמן אנחנו נמצאים בתוך שבר בחיים.

וכשמשהו שבור - חייבים לתקן.

אז כשאנחנו במשבר -
זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

חלק רביעי

ועוד על מצב של ריחוק/מריבות:

אז כל אישה ואיש שחוו מקרים דומים יכולים מאוד להזדהות ולהבין אותך.

ההרגשה הזו,

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה??

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

ואז,

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו מעצבנת לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יוצר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!?

ובגלל שזה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יוצר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו׳)

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה!

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו

קובעים לדבר על זה!!!

לדבר לדבר ושוב לדבר

תזה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות!

אז עם כל האגו הגדול

ועם כל הפגיעות

נותנים לעצמנו איזה כמה שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ קשה לאגו וכו- לבוא ולדבר!

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום!

בלי פירור שנשאר לא פתור!

ולא רק זה,

אלא גם עושים הסקות מסקנות וסיכום בסוף!

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו ״רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

1.שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א׳ בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש ח** עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס אן צעקה

הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה וכו׳

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה

וכן הלאה.

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה ״ביקור הדדי״ בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו א תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

(אם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: ״חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?״

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה חובה!

אפשר גם לעשות ״אימאגו״

שבעצם אומרים את כל הנ״ל בקירבה, מבט בעיניים, שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

משקפים מה ששמענו ושואלים האם הבנו נכון? (רק חוזרים על הנאמר מבן הזוג בלי לתת פרשנות והערות משלנו),

אחר כך מביעים הבנה והזדהות , ״אני מבין שכאב לך שאמרתי לך ככה וככה,

זה באמת יכול לפגוע״ וכדומה.

ולזכור - ממשברים צומחים.

ולזכור גם –

שמכיוון ששניכם בני אדם שונים,

והמוח שלכם מפרש בצורות אחרות לפי דפוסי ילדות ודפוסים אחרים שמשפיעים עליו,

כל אחד מכם מפרש שונה את אותה סיטואציה.

אז מצד אחד בעלך צריך להבין שאין צורך לכעוס, כי את הבנת מה שהבנת מדבריו כי כך המוח שלך פירש את הדברים,

כך שלל החוויות, הרגשות והמחשבות שלך אישית גרמו לך להרגיש - כי את זו את

ואי אפשר לעשות ניתוח לשינוי מוח עדיין...

ואת צריכה להבין ולא לכעוס עליו שהמוח שלו פירש את הסיטואציה כפוגענית כלפיו, כיוון ששפטו אותו לחומרה *לפי דעתו והרגשתו*

המוח שלו, על שלל דפוסיו וכל המטענים שהוא חי וסוחב איתו מינקות פירש שאם אשתו אומרת לו ״נעלבתי ממך שאמרת לי כך וכך״ - אז זה אומר כנראה שאישתו חושבת שהוא אפס, לא יוצלח, לא משהו

וזה אומר שהוא חושב על עצמו גם דברים רעים - ובגלל שאי אפשר לחיות בנוחות עם כל התחושות האלו - המוח שלו רוצה ישר להדוף אותם ממנו, שלא יהיו שם

אז זה מתבטא בצורת כעס.

אז זה מתבטא בצורה שהוא אומר לך ש*את* לא בסדר שככה הבנת ולא דנת אוצו לכף זכות

זה קצת מוריד ממנו את כל המטען הכבד הזה של התחושות הללו,

בין אם במודע ובין אם בתת מודע.

לכן העבודה של שניכם היא להבין אחד את השניה לעומק.

חלק חמישי

וההבנה הזו יסודה בכך ששניכם בני אדם שונים

עם מוח אחר

עם דפוסי ילדות שונים

עם מטענים גנטיים וסביבתיים שונים

עם שלל חוויות ואירועים שעיצבו את מי שאתם

ומעצם כך התגובה והפירוש שלכם לאותה סיטואציה בדיוק שונים בתכלית.

אחרי שתבינו את ההבנה הראשונית הזו יחד

אפשר שבעלך ירגיש רגע בנעלייך, ינסה לחשוב מדוע את, כי את את, כן נפגעת מהמילים הללו, להבין ןלהזדהות.

ואת תיכנסי רגע לנעליים של בעלך ותנסי לחשוב מדוע הוא, כי הוא הוא פירש את הפגיעות שלך שמתקפה נגדו או כחוסר הערכה שלך אותו, או כהקטנה שלך אותו בעינייך וכן הלאה.

אחרי ההבנה היותר עמוקה הזו תגיעו להסכם

בהסכם מסכימים שמותר להביע רגשות.

שלא צריך להתגונן ולהדוף רגשות של השני.

שהרגשות לגיטימיים.

שאם פעם הבאה את אומרת : ״פגע בי שקראת לי חפיפניקית״

הוא מקשיב ולא כועס

הוא לא חייב להתנצל ישר ואפילו לא להגיב

(זה יכול להיות בהמשך, אחרי שהוא יתקדם צעד צעד בתהליך הזה)

אבל הוא כן צריך להקשיב ולהכיל את הרגש הזה שלך ולא לבטל אותו.

ופעם הבאה שזה יקרה,

את צריכה להכיל את הרגש הזה של בעלך שמרגיש מותקף או לא בסדר ולומר לו אולי בסוף ״אתה טוב ואני אוהבת אותך. אני רק אומרת עכשיו מה פגע בי נקודתית, וזה ממש לא אומר שאתה רע או שאני חושבת עליך דברים רעים, ממש ממש לא, רק רוצה לבטא שבגלל שאני אני ובגלל שככה גדלתי המילה הזו מתפרשת אצלי כפוגענית.

אני בטוחה שלא התכוונת כי אני יודעת שאתה טוב

אבל בבקשה אם תוכל להשתדל לא לומר אותה יוצר כי לי היא מזכירה דברים לא כל-כך נעימים״.

ההסכם הזה ביניכם,

שתחילתו בהבנת השוני ביניכם ובמוחכם,

דרך הבנה עמוקה אחד של השני

וכלה בהסכם שמותר לפרוק ולהרגיש ולא מבטלים רגשות ומנסים לבוא אחד לקראת השני ולתקן אצלנו מה שלוחץ על כפתורים פחות נעימים אצל בן זוגנו,

צריך להיעשות בזמן רגוע וטוב שלכם,

שאתם בקירבה ולא בריחוק,

בלי הסחות דעת אפשריות,

עדיף על בטן מלאה ושמחה ובמצב רוח טוב.

חלק שישי

בנוסף לאמור,

אפשר לעשות יחד ולחוד תרגיל ולהיזכר רגע בילדות שלכם.

האם נאמרו כלפייך מילים דומות שהיית ילדה?

ע״י אבא או אמא או מישהו אחר?

איך זה גרם לך להרגיש?

האם אבא אמר לאמא אל המילים הללו או דומות להן? או הפוך?

איך היא הרגישה בתחושה שלך בתור ילדה ששמעה את זה?

ובעלך יכול לחשוב-

האם חייתי בבית ביקורתי?

האם אבא או אמא שלי העבירו עליי ביקורת?

איך הרגשתי?

איך אבא התייחס לאמא? איך אמא התייחסה לאבא?

מה זה גרם לי להרגיש?

האם בילדותי אבא או אמא עשו או אמרו משהו שצר אצלי את התחושה שאם מישהו נפגע ממני אז אני דפוק ולא יוצלח אז אנסה בכוח להדוף את הרגשות הללו כי הם בלתי נסבלים?

בטוחה שתצאו עם הרבה תובנות על עצמכם ועל החיים בכלל.

קבלו את עצמכם

את הרגשות שלכם.

זה לא קל בכלל ואפילו מעצבן מאוד להרגיש שגם פוגעים בך וגם לא נותנים שום לגיטימציה לרגש הזה

וגם עוד כועסים ומאשימים!

זה כמו להוסיף חטא על פשע בריבוע!

וזה גם לא קל להרגיש שמישהו בוחן אותך בזכוכית מגדלת ועל כל נפילונת הכי קטנה שלך ישר נפגע,

כי זה גורם לך להרגיש בן אדם ירוד ושפל, ולהרגיש קטן בעיני עצמך ובעיני אשתך.

והיית רוצה שיותר יחליקו לך על טעויות,

יותר יתייחסו בסלחנות,

יותר יגידו ״הוא בטח אמר את זה כי נפלט לו בלי להתכוון

או כי הוא ממש עייף

עובד ממש קשה

טרוד

עמוס

לחוץ

דואג, רעב

אז יאללה נחליק לו הוא בעצם טוב מאוד במהותו.

וזה חשוב גם להפנים את העובדה האנושית והלפעמים מאוד מצחיקה הזאת

(ולפעמים מאוד מעצבנת ומבאסת הזאת, תלוי במצב רוח):

יש לנו אנרגיה מוגבלת.

אנחנו רק בני אדם.

אם השקענו x אנרגיה במשהו כזה ואחר, זה באופן ישיר גרע לנו מסך כל האנרגיה שיש לנו לדברים האחרים והבאים בתור, עד כדי גמירה מוחלטת של הכוחות.

אז תיעול האנרגיה המאוד מוגבלת שלנו לדברים חשובים ומתועדפים שאנו בוחרים יום יום לעשות זו המציאות האנושית המעוררת האמיתית

וחסל סדר הלקאה עצמית, רגשות אשם ורגשות אני כלום מכלום ואיך כולם מצליחים ואני לא״

כולם כמוך

את כמו כולם

חלק בוחרים להשקיע את האנרגיה בזה

חלק במשהו אחר

ואת במה שאת

וכולם בסדר גמור

ואנושיים

חלק שביעי

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעליים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

איך זה בשבילך (בעלך) לראות תקופה ארוכה את אשתך כבויה?

כמה אתה מרגיש חסר אונים?

כמה כוחות נגמרו לך?

כמה עצוב וכואב לך עליה?

כמה אתה מנסה להיאבק כל יום מחדש להיות מתפקד ונוכח בשביל כולם כולל הילד המתוק?

כמה אתה מרגיש מתוסכל שאתה מת מת מת שאשתך תחייך שוב את החיוך היפה שלה אבל זה פשוט לא קורה?!

כמה אתה מפחד שאולי זה אף פעם לא יקרה?

והכי נורא - אין לך מה לעשות עם זה!!!

ואתה מרגיש כישלון

כישלון כישלון כישלון

שאתה כישלון של בעל

וכשלון של אבא

וכשלון של אדם

הרי אם אשתך לא שמחה איך תהיה הצלחה?! לא! אתה כ-י-ש-ל-ו-ן!!!

הפחד מלהיפגע מובן.

אבל אם אדם רוצה לא להיפגע לעולם - הוא יכול, אבל הוא צריך לזכור שהוא גם לא יאהב לעולם!

כי מי שאוהב ופותח את לבו לאהבה - בוודאות נהיה פגיע!

כי מפחד לאבד את האהבה הזו, כי מפחד להיפגע ממנה.

אבל חייבים לקחת את הסיכוי של האהבה, שזה הדבר הכי עמוק ועוצמתי וגדול בחיים - אפילו במחיר של הסיכון מלהיפגע.

לבחור לחיות. לבחור לאהוב.

מי שלא רוצה להיפגע לעולם - יכול. אבל הוא גם לא יאהב לעולם.

ומי שבוחר לקחת את ה"סיכון" בלהיפגע, בשביל ה"סיכוי" שבאהבה - מרוויח.

חלק שמיני

ואם לא הגענו בכל זאת להסכמה,

ומישהו מוותר לשני?

אם אתה מגיע למצב שאתה מוותר - חשוב מאוד לעשות זאת מכל הלב,

אחרי שגם אתה וגם אשתך הבנתם לעומק את כל ההשלכות שיכולות להיות למקרה בו אתם דנים.

אם זה לא נעשה מכל הלב - עדיף שלא יעשה בכלל.

אתה תרגיש רע עם זה.

אשתך תרגיש רע עם זה.

כולם ירגישו רע עם זה.

חשוב גם להגיע להסכמות ביניכם ותיאום ציפיות מדויק ביניכם

שאם הגעתם למצב שאתה מוותר,

ואתה שלם עם זה,

אבל יחד עם זאת אתה עדיין מרגיש כאוב - מותר לך ויש לך את כל הלגיטימציה בעולם להביע את הכאב שלך בכל זמן נתון שבו תרגיש צורך לכך.

לפיכך, אם וויתרת אבל אתה מרגיש קשה,

ורוצה לשתף את אשתך בקושי הזה -

החלק שהיא מקבלת הוא להכיל את הכאב שלך,

לשמוע עד הסוף,

להודות לך מכל הלב,

ואפילו להבטיח לך פיצוי שאתה ממש אוהב.

אי אפשר גם שאחד מבני הזוג יוותר ב100%,

גם לא להיות מסוגלים לשמוע את הכאב שלו ולא לתת לו להביע אותו,

גם לא לחשוב על שום פיצוי

וגם לא להודות לו על המאמץ הענקי אלא לקחת זאת כמובן מאליו.

אז לסיכום:

בן הזוג שמוותר -

זוכה לתודה,

זוכה להכרה בכאב שלו וברצון לשמוע עד הסוף שהוא מרגיש צורך לפרוק,

זוכה לפיצוי מאוד שווה שהוא אוהב

ובן הזוג שלא מוותר:

זוכה לוויתור של בן זוגו.

(כל זה במצב של ויתור.

אפשר כמובן גם להגיע לפשרות, להסכמות, לאמצע.

ואפשר בעקבות התהליך הנ"ל לראות מהם הקווים האדומים של כל אחד ואחת מכם,

מה הכי חשוב לך, ולמה.

מה הכי חשוב לה, ולמה.

עד כמה אתה מסוגל לבוא לקראתה ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו אתה לא מסוגל.

עד כמה היא מסוגלת לבוא לקראתך ולהתגמש, ומה הקו האדום שבו היא לא מסוגלת.

כמובן שנכתב בלשון זכר אך מופנה גם לנקבה,
וכאשר זה הפוך ובלשון נקבה – מופנה כמובן גם ללשון זכר

וואובוטחת בהשם

קודם כל קראתי את כל התגובות
תודה לכם אנשים יקרים!!! ותודה על הכיווני מחשבה שפתחתם לי
העבודה שלי דבר ראשון היא לעבוד על עצמי בקטע של האגו כמו שכתבתם, לזכור שיש עוד מישהו, ושהוא אשכרה גבר😶
והראשים שלנו בנויים לגמרי אחרת,
@נגמרו לי השמות אני בשוק מהניתוח שלך,
א. כן, פחות בא לי לפרט כדי לא לפתוח פצעים ישנים אבל בחלק גדול מהחיים שלי הייתי צריכה להציג את עצמי כג'דה וחזקה כדי לשרוד בצורה שפויה, אבל באמת אני אדם נורא רגיש ואפילו קצת חסר ביטחון עצמי,
ב. אני באמת מפחדת ממריבות, מאד מפחדת, זה לא משהו שקשור לבעלי בכלל אלא לתסבוכים האישיים שלי אבל לפני החתונה לא היה לי שום דבר יציב שאני יכולה להישען עליו, ויותר מזה- כמה ימים לפני החתונה בעלי גילה משהו על העבר שבעצת גדולים לא סיפרתי לו ותכלס כמעט בוטלה החתונה, זה משהו שממש פירק אותי ועד היום תכלס לא התאוששתי לגמרי ולכן יש לי פחד ממריבות אני אוהבת להרגיש שהכל טוב וחלק
עכשיו לפני שתגידו לי ללכת ליעוץ אז א. כבר הלכתי למישהי שבאמת הצילה לי את החיים, זמן ארוך של יעוץ והכוונה שמאד מאד עזרו לי
ב. אני כל הזמן משתדלת לעבוד על עצמי עם עצמי, וגם קצת עם בעלי, ונראה לי שאני די בכיוון חיובי

בתכלס איך מדברים על הנושא הזה? ואיך מסבירים לגבר את הראש של האישה???
ו@נגמרו לי השמות אני אשמח לקבל את מה שכתבת למייל,איך יכולה להעביר לך את המייל שלי באישי?
תודה לכם אנשים יקרים וטובים♥️

ישר כוח יקרהנגמרו לי השמותאחרונה

בעיקר על המודעות הגדולה שלך, שיכולה להסביר קודם כל לעצמך הרבה מאוד...
וכמובן גם על הרצון שיהיה תמיד יותר טוב ועל המוכנות לעבוד על זה

בטוחה שתצליחי ב"ה!

(גם לגבי מה שכתבת שהלכת בעבר למישהי שעזרה לך מאוד, אפשר לחשוב לחזור אליה על הנושא הזה ספציפית או כל דבר שיכול לעזור לך ולכם נקודתית בזה, וכמובן גם שניכם יחד להמשיך לעבוד על זה.
בעיקר ע"י תקשורת מקרבת, כנה ופתוחה)

ולגבי הסיפא - כן, בהחלט. שלחי לי במסר את המייל ואשלח לך בשמחה 🌷
וגם רעיונות לתקשורת מקרבת אם תרצי

הלוואי שהיה פורום ייעודי. בגלל שאין - תצטרכו לסבול אותי כאן.פשוט אני..

אני פשוט חייב לפרוק את זה, להוציא את זה החוצה...
אני לא בא להצדיק שום דבר, נא לא לתקוף אותי, זה באמת נושא מאוד מאוד רגיש מבחינתי.

אז כמו שכבר כתבתי, בשבת האחרונה גילינו שנגנב מביתנו רכוש יקר מאוד, כספית וסנטימנטלית.

ביום ראשון בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, פשוט התפרקתי. אמא גוססת, טיפולי פוריות שלא עובדים כמצופה, הגניבה... זה פשוט היה יותר מדי בשבילי.
ישבתי על המיטה שלי, ובכיתי את נשמתי.

התנשמתי במהירות גבוהה במיוחד, השתעלתי, רפלקס ההקאה עבד שוב ושוב (אך לא יצא כלום כי לא אכלתי כל היום...).

זה לא היה בכי רגיל. התייפחתי וייבבתי, לא הצלחתי להוציא מילה. הייתה לי סחרחורת, הכל היה נראה לי שחור משחור...

לא הצלחתי לעצור את עצמי. אולי אפילו לא ראיתי טעם לנסות. ידעתי שזה חזק ממני, השחור והעצוב פשוט השתלטו עלי.

אשתי התיישבה ליידי, והניחה את ראשי על כתפה. ליטפה אותי, חיבקה אותי ואמרה לי מילים מרגיעות. היא כל הזמן רצתה להזמין אמבולנס, כי היא ראתה שאני ממש על סף חנק מרוב בכי+שיעול+הקאות+התנשמות, אך אני סירבתי.

בכל הזמן הזה, כשאשתי ישבה ליידי וניסתה לנחם אותי במילים טובות ומרגיעות ובמגע אוהב, הרגשתי שאני פשוט לא רוצה אותה עכשיו ליידי.

רציתי גבר.

הרגשתי שברגע הזה, המגע היחיד שיכול לנחם ולחזק אותי, זה מגע גברי.

היד היחידה שאני יכול להחזיק ולהרגיש שוב ביטחון, היא יד גברית.

אפילו קצת סלדתי מהמגע הצמוד עם אשתי באותן הדקות.

זה כל כך לא מגיע לה. היא עושה הכל, אבל הכל, כדי שאהיה מאושר. היא מקבלת אותי בדיוק כמו שאני, מעולם לא ניסתה לשנות אותי. ואני, אני פשוט לא תמיד שולט בזה...

בעבר הלכתי כמה פעמים לייעוץ כאשר היו לי ימים כאלה. אם הרגשתי במשך כמה שעות/ימים שהנטייה המינית שלי זזה על הציר לכיוון הגברי, הייתי רץ בבהלה ל@נגמרו לי השמות. קובע תור מעכשיו לעכשיו, פעם אחת אפילו הגעתי אליה רגע אחרי שיצאה שבת - מבלי לקבוע תור מראש. פחדתי מאוד מהמשמעות של זה. נחרדתי מהמחשבה שיותר לא אוכל להיות מאושר עם אשתי. שהיא תיפגע מכך שאני לא מעוניין במגע. פחדתי ממה שזה יעשה לילדים שלי, לכל אהובי ואוהבי.

עם הזמן למדתי לא להילחץ מזה. אני כבר יודע שזה קורה לי לפעמים, ואני גם יודע שזה עובר. לפעמים תוך שבוע, לפעמים יום, ולפעמים - כמו בפעם האחרונה - זה עובר ביחד עם זריחת השמש.

ועדיין, בכל פעם שזה קורה, כואב לי.

כואב לי שאני לא יכול להיות שלם עם אשתי ב-100% מהזמן.

כואב לי שכאשר אני הכי שבור, ואשתי מגיעה לנחם אותי, הראש שלי רוצה משהו אחר. הראש שלי רוצה מישהו אחר.

אוי, טאטע.

הים נתן לי בית בחול
כעס גל גדול ולקח את הכל
הים נתן לי ערב כחול
ולילה הפך את היום לאתמול

ויום אחד לפני הצהריים
הים נתן לי אותך
יפה ובהירת עיניים
הים נתן לי ואקח

(מתנה מן הים / נורית הירש)

נורמלי זה הלא נורמלי החדש😜יהודה224

קללה אחי.

להתענג בתענוגים, ברבורים פרות וירקותפשוט אני..

אחרי שבוע כזה... מגיע לי, לא?

סינטה בשום ושמן זית, חזה עוף בצ'ילי, בצל וגמבות.

תפאדל!העני ממעש

בעלי היה מצטרף אלייך בכייף לארוחה כזאת...*אשתו של בעלי*

אני פחות משתגעת על "על האש",
אבל בתאבון!!!

נראה מעולה!!חיים של

Blody hell!די שרוט

לא יפה לצלם ולא לאפשר לטעוםהלוי מא

יפה יפה!מופאסה

את סינטה עדיף לצלות בפלנצה,
להכין אותו רייר
יאמי

^כדאי להקשיב לאיש הזה בענייני בשרsimple man

בתאבוןElad30אחרונה

לשובע

יש פורום יותר מתאים לכתוב בו?? הוא משגע אותיFff

הוא רוצה שאני אשלם טיפול לאוטו שהוא עשה השבוע בלי לשאול אותי כשהרכב בעצם אצלו לבקשתו כבר חודש וחצי מאז שנפרדנו.
שאני בזמן הזה הייתי צריכה למצוא כל פעם רכב אחר ליסוע איתו לעבודה לקחתי להורים שלי וכו'. בסוף סבא שלי עשה לי ביטוח לאוטו שלו וזה עלה יקר.. ד''א ביקשתי שישלם חצי מהביטוח כי בכ''ז אני משלמת על הביטוח של מה שהוא נוסע. לא הסכים
אני מרגישה שהוא כל פעם מוסיף עוד משהו

תשמעיLia

אח שלי עו''ד
שאלתי אותו והוא אמר שלפי החוק היבש בעיקרון מיום הפרידה אתם צריכים להתחלק בכל ההוצאות חצי חצי.
בנוסף כדאי שתקחו אקטואר שיבדוק את כל החסכונות שלכם בפנסיה/קופות גמל וכו', ואז מתחלקים גם בזה.

הוא יכול לומר מה שבא לו. יש חוק ויש צו בית משפט בסופו של דבר. את פשוט צריכה להציב לו את העובדות שככה אמרו לך שצריך לעשות ולא כי ככה את החלטת (ואז אולי יהיה לו פחות אנטי).

ותכנסי לחשבון שלכם ותוציאי את כל הפירוט של העו''ש כולל פירוט החיובים של הכרטיסי אשראי מיום הפרידה עד להיום ותביאי לעו''ד שתגיד לך בדיוק כמה אתם צריכים להתחלק ובמה.

ועל שם מי הרכב?

זה בדיוק הבעיה... הוא לא מוכן ללכת לעו''ד. ואני לא רוצהFff

לגרור את זה. אז יאללה בלי עו''ד ולא אכפת לי להפסיד 20000 שח בשביל השקט הנפשי שלי. אבל זה מרגיש שזה לא נגמר . הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה.
פנסיות וכו' אנחנו כולה נשואים שנה וחצי.. לא חושבת שיש טעם לגעת בזה.
למשל הדבר הבסיסי שאם הוא צרף אותי לחשבון שלו בחתונה.. הוא נתן לי את הכסף שהיה שם מתנה. הוא לא מוכן מבחינתו חוזרים אחורה כמה כל אחד הביא מאז החתונה.

אין דבר כזה לסיים לבדLia

יש רשימה ארוכה של עניינים לסגור. אם אתם באים בטוב, תלכו למגשר שיביא לכם את כל הרשימה של הדברים שאתם צריכים לדבר עליהם ולסגור ותחתמו על הסכם שאתם תחליטו ביחד שאתם רוצים ואז יהיה לזה תוקף משפטי.

חייב שיהיה מסמך שתגישו לבית משפט. בין אם זה ע"י עו"ד או מגשר. חייב גורם שלישי. אין דבר כזה לבד.

אם הוא לא מתייחס, את פותחת תיק לענייני משפחה ובית המשפט ימנה עו"ד מטעמם שיצור איתו קישור ויקבע אתכם פגישה.

הולכים מחר לרבנות דיון עם דיין להסכם...Fff

לא יודעת מה זהLia

אבל לדעתי תלכי עם החוק וזהו. שהוא ישבור את הראש איתם.. לא את צריכה לרדוף אחריו, הם ירדפו אחריו ואם הוא לא יתייחס הוא זה שיסתבך לא את.

לדעתי את ממש לא צריכה לוותר לו על הכסף. מה שמגיע לך מגיע לך. ואני בעד חצי חצי, לא אמרתי שתכסחי לו תצורה.. ממש לא.... אבל חצי מגיע לך ואת צריכה לדעתי לדרוש את זה. לא לבד מולו. תני לחוק להתמודד איתו.

תודה. מה זה לתת לו להתמודד לבד?Fff

אנחנו רוצים לעשות הסכם...

אבל ההסכם שהוא מבקש לא הגיוני בעלילLia

לכן רק עו"ד שמייצג את החוק מתאים פה.

אצל כל אחד אחר אתם יכולים גם להסכים שאת לא מקבלת כלום ויהיה לזה תוקף משפטי. אצל עו"ד זה לא יקרה.

ולתת לו להתמודד לבד זה במקרה שהוא מסרב ללכת לעו"ד. את לא צריכה לשאול אותו. החוק מגן עלייך ויש לך זכות לפנות לבית משפט לקבל עזרה אם הוא מסרב להיפגש. העו"ד שלך תכתוב לשופט מכתב שבעלך מסרב להיפגש אצל עו"ד ושהוא לא מוכן להתחלק חצי חצי, והם כבר יצרו איתו קשר. מפה והלאה את לא צריכה לדבר איתו. עו"ד מטעם בית המשפט יטפל בזה. ותאמיני לי שיקרו אחד מהשניים: או שהוא יבין שהוא צריך להיות פייר ולבוא בטוב, או שהוא כבר יקח עו"ד משלו ואז העו"ד שלכם ידברו בניהם ויסגרו את ההסכם בשמכם מבלי שתצטרכו להיפגש.

תכתבו בהסכםאמא וגם

שהחלוקה לפי החוק.
לא נשמע לי בכלל הגיוני בפרט כשאת אומרת שהוא כל הזמן מוסיף עוד דברים.

לכי לעורך דיןחיים של

אז מה אם הוא לא רוצה? לכי את מטעמך ושהוא ידבר *רק* עם העורך דין שלך
אמנם עורך דין זה 20k ויותר אבל בינתיים נראה שאת רק מפסידה.
ויש לי עורך דין להמליץ לך עליו אם תרצי.
שעזר לי במקרה סופר דומה.

אני יודעת שידי על העליונה ושאני מפסידהFff

אבל כל כך לא רוצה לערב עו''ד.. כי זה תהליכים וזה מגעיל וזה . מקווה שתהיה לי ברירה

..חיים של

רק הערה: אני לא חושבת שהפסקה האחרונה שלך נכונהקופצת רגע

אולי תבדקי את זה (אני לא בטוחה, אין לי נסיון בזה ואני בוודאי לא מקצועית. פשוט לא נראה לי שאבן הבוחן היא האם צירפתם אחד את השני לחשבון או לא)

יקרהאין עתיד

אם אתם הולכים לעשות הסכם,
מה שהדיין יכריע יהיה צריך להיות מקובל על שניכם
(פחות או יותר, אפשר לערער אבל למילה שלו יש חלק מכריע)
מיום הקרע אינך חייבת להביא לו את המשכורת שלך וכל דבר אחר שאת מרוויחה או קונה מיום זה.
(בלי קשר לחובות משותפים מזמן היותכם יחד שצריך לכסות ביחד)
לכן הוצאות שהוא הוציא על הרכב שהיה ברשותו לאחר הפרידה שייכות לו בלבד.
מאמינה שהדיין יפסוק לטובתך
בכל אופן הייתי ממליצה לך לקרוא חומרים בנושא ובכל נושא אחר שקשור כדי שתגיעי מוכנה כמה שיותר.
ידע=כח.
מאחלת לך המון בהצלחה,
חיבוק
ותהיי חזקה, הכל יעבור בסוף ובע"ה יהיה לך טוב.

אם זה נעשה מאתמול למחר.. עדיף לי לחכות כמה ימים ולדחות את זהFff

? כלומר הפגישה נקבע מאתמול למחר.. זה מלחיץ אותי.. מעדיפה לעשות הסכם חיצונית לבית הדין ואז להגיע רק לגט... המעמד בבית הדין מלחיץ אותי ומפחדת שאאבד מהזכויות שלי

אז ככהאין עתיד

דבר ראשון אף אחד לא מכריח אותך לחתום על גט, לא תאהבי מה שיצא, זכותך להתעקש על זה.
לא חושבת שכדאי לך לדחות את הדיון כי גם אם לא תצאי עם גט הוא בטוח יקדם אותך עוד לקראתו.
אין לך מה להלחץ, הם כולם אנשים בשר ודם והכל בידי שמים, בנוסף הייתי ממליצה לך לקחת כמה טיפות רסקיו, לי זה מאוד עזר.

בלי קשר, מציעה לך לעשות הכל ולא להגיע למצב של עורכי דין וכו' זה יגזול לך המון כסף וזמן ובעיקר כוחות נפש ולא יודעת אם התוצאה הסופית תצדיק את זה,
בד"כ אחרי שנים של ויכוחים מגיעים לאותו הסכם כמו בהתחלה רק עם עוד כמה שריטות.
תבלעי צפרדעים, העיקר תגמרי עם זה וכמה שיותר מהר, כל יום שעובר פועל לרעתך.
ממליצה לך להתייעץ עם טוען רבני ובלי שהצד השני יישמע על זה, שלא ירוץ להתייעץ גם ואז הבלאגן יחגוג...
המון הצלחה אהובה💕

למה לפחד?..ד.

הדיין אינו טיפש.

תגידי בנחת מה שאת רוצה.

בדיוק כמו שאת כותבת כאן.

הוא יגיד את שלו.

תגיבי על מה שנראה לך. תביאי אולי את הדוגמה עם הטיפול ברכב.

תקשיבי מה יציע הדיין. תשקלי בנחת אם נראה לך. אף אחד לא כופה.

העיקר שתגיעו להסכם הוגן - ואחרי שיסוכם על דעת שניכם, גם יתקיים.

את צודקת שלהתחיל עם עורכי דין וכו', ממש עדיף להימנע.

אני כל כך רוצה להימנע מעורכי דין. אבל מרגישהFff

שלא משנה מה יקרה הוא ינסה להקשות עלי וחלק מהדוגמאות גם כתבתי פה. בנוסף זה תחום שאני לא מכירה בו. לא יודעת מה לעשות ממה להימנע וכו'. אם הוא היה רוצה לסיים את זה הכבוד כמוני כבר מזמן היינו חותמים על הסכם. כל פעם להוסיף עוד משהו קטנוני כמו האוטו זה טורדני. מרגיש לי מוגזם

את צודקת...ד.

זה נשמע משהו קצת "משוגע" כזה...

כל פעם עוד משהו.

אולי גם קצת ניצול של הצד הנוח שבך.

אבל אם זה בתיווך מול דיין, שמפנה לכך זמן - אז את אומרת מה את היית רוצה. הוא אומר את שלו. מגיבים. הדיין מציע פשרה. את מקשיבה היטב - רואה אם מתאים לך. כשמגיעים למשהו שמתאים לך (כולל הכל. אצל מי הרכב, כמה משלם, מתי בדיוק וכו') - את מבקשת שזה ייכתב כהחלטה מחייבת ושאין עוד כל דרישות הדדיות (כשהסכם מקבל תוקף של החלטה מחייבת של בי"ד - אז כבר אי אפשר להתחכם. כי אפשר לפנות אליהם על הפרתו. לא צריך עו"ד בשביל זה. פשוט כותבים פקס..). ואז מיישמים. ונגמר הענין.

אין שום סיבה להימנע מעורכי דין.זה המקצוע שלהם!מיקי מאוס

את לא צריכה לנסות להימנע. להפך...
זה סיטואציה מורכבת. ב"ה לא את ולא מכרייך חותמים הסכמי גירושין כל יום. לפני קניית דירה אני אתייעץ עם יועץ משכנתאות ולפני ניתוח עם רופא.
ככה הסכם גירושין טוב וכדאי וצריך שיהיה מלווה בעורכי דין. כל עוד יש ביניכם שיח פתוח אז סבבה לסגור מה שאפשר לבד(לא סופית. חוזה חתום זה רק רק עם עורכי דין)
אבל ברגע שהוא דוחף ולוחץ אז בטח שלא לדבר איתו שום שיחה בלי עו"ד ברקע.
גם לדיון בבי"ד העו"ד אמור לבוא איתך. זה שלב דרמטי שבו הוא ממש ממש נחוץ

מכירה עו"ד, שהתגרש בצורה שכל אחד יאמר שהיתה יפה, באמת תיק קל בלי נכסים ובלי ילדים, ובכ"ז ברור שהוא לקח עו"ד אחר שמתמחה בענייני משפחה והוציא על זה אלפי שקלים. ככה זה

בהצלחה!
אל תוסיפי לעצמך קשיים יותר ממה שזה חייב להיות קשה
ואל תדחי יותר ממה שעו"ד מטעמך ימליץ לך, העיקר שכבר הגט יהיה בידיים שלך

לא קראתי תגובותנפשי חמדהאחרונה

את צריכה להגיע מהר להסכם ולסיים את הסיפור הזה. ככה הכל יהיה מאד ברור, גם לגבי חלוקת רכוש הוצאות וכו'.

ויפה שביקש את הרכב, אצלי הוא פשוט לקח אותו בלי שאלה בכלל, והשאיר אותי לבד עם תינוקת בת חודש

כמה לגיטימי לדרוש זמן שקט עם עצמי?כבר 40

אני מרגישה שאני על סף שיגעון.
הקורונה הזאת גמרה אותי לגמרי. אין לי דקה שאני עם עצמי.
אני מנסה לעבוד מהבית. בעלת עסק עצמאי (מדשדש שלא מצליח להמריא, בעיקר כי לא משקיעה בו מספיק זמן .)
כל הזמן יש ילדים בבית, הם לומדים בממוצע יומיים בשבוע כרגע, כל אחד ביום אחר. הקטן שבגן חולה המון אז נשאר הרבה בבית.
אז ככה שכל היום אין זמן של שקט ממש, ובערב גם צריכה להתייחס לבעל שחוזר סחוט מעבודה קשה ובאמת עושה מאמצים רבים לפרנס אותנו בכבוד. והילדים חלקם מתבגרים שהולכים לישון אחרי כך שהבית פעיל עד שעות מאוחרות.
אני מאוד אוהבת את כולם ומודה לה' על המשפחה הנפלאה שלי, הבעיה שאני לא מוצאת את עצמי בכל הבלאגן הזה. אני בנאדם שזקוק כנראה להרבה זמן עם עצמי ומרגישה שהחוסר הזה בזמן שקט, פוגע בי מאוד, פוגע ביחס שלי למשפחה ולבנזוג. כי כבר אין לי כח, לתת ולהקשיב כל היום.
אם אני אומרת לבעלי בערב שאני רוצה קצת שקט הוא די נעלב. גם הילדים. בעלי יודע שאני בנאדם שזקוק לשקט, אבל הוא טוען שאני צריכה למצוא את הזמן הזה בבוקר, להתעלם מהילדים ולהסתגר בחדר ולעשות דברים שאני רוצה. אבל זה בלתי אפשרי, זה שאני שומעת אותם ברקע זה כבר בעיה בשבילי. וברור שכל רגע באים, 'אמא יש לי בעיה בזום/אני יכול... /אני לא מבין מה לעשות בש'ב או סתם באים לבדוק מה אני עושה.
ועכשיו מאיימים בעוד סגר?! די אני משתגעת
בקיצור, פרקתי ואשמח לשמוע אחרים איך מתמודדים עם המצב הזה?

בעלך נעלבי?פשוט אני..

בן אדם, יש לאשתך צרכים בשביל להישאר שפויה, מה הקטע של ההעלבות?
זה לא שאת רוצה לנסוע לשבועיים לסדנת ויפאסנה... כולה קצת שקט פעם בכמה זמן.

לדעתי הוא בהחלט יכול וצריך לפרגן לך את זה

לא קשור לבקר אותו על זה...ד.

כתבה "די נעלב".. יש בעיה אמיתית.

היא צריכה הרבה שקט, הוא חוזר אחרי יום עמוס בעבודה ונראה לו שאפשר למצוא שקט בבית בבוקר - וגם הוא צריך את ההתייחסות כשחוזר. לא שייך לדעתי "לפתור" דברים כאלה בלומר מה הוא "צריך" לומר.. תיארה סה"כ תחושה.

מצב מורכב. הבנה הדדית.

היא בקשה מאתנו עצות מה להגיד לאיש שלה?אאבאחרונה

לא, כי כשהייתה אחת שפרקה על פוריות אתה כתשת
כך כל מי שדיבר על אימוץ. קישוט עצמך תחילה

אני מזדהה עם כל מילה שלך!!בת 30

הקטע הזה שאין שקט הוא קריטי! וגם בערב אין.
הנפש מתפוצצת כבר.
נראה לי שכדאי לך להסביר לו באופן מאוד ברור ופרטני מה הצורך שלך.
כי כשאת אומרת ''אני צריכה שקט'' אז זה יכול להתפרש לכמה כיוונים מעשיים.
אולי תחשבי מעשית, מה את רוצה לעשות, איך ומתי, ותבקשי שיעזור לך לעשות את זה אם הוא יכול.
ואם לא הוא- אז הגדולים שבבית. הם גם יכולים להישאר עם הקטנים בבוקר או אחה''צ, ולשחרר אותך לצאת עם עצמך.
נכון, זה לא בדיוק כמו להיות בוקר שקט בבית. אבל לפחות זאת התחלה.

אולי לצאת להליכה לבד?אנונימיות

^^^ גם אני באתי להציע את זה.מיואשת******

אני לוקחת שקט לעצמי ויש לי יסורי מצפון מאדסודית

בערך סרט בשבוע וספר בשבועיים.
אם לא הייתי קוראת טתמול הייתי יכולה לסיים את הכביסה.
והגיהוץ
ולסדר את חדרי הילדים
ובפועל, תליתי כביסה אחת. גיהצתי אולי חצי שעה. וזהו.
משקיעה בנפש של בני המשפחה, ומקווה שזה מפצה על הבלגן...

בקיצור גונבים את הזמן מעבודות הבית כמה שפחות מהמשפחהסודית

אבל לא נראה לי שיש בעיה שתודיעי בצהרים שאת נחה שעה ושלא יפריעו. שאלות על שיעורי בית אפשר גם אחר כך.
הזום הוא *הבעיה* תנסי לבדוק מתי יש ממנו מנוחה

נכון. הנפש והשלוה והשמחה זה העיקר.ד.

ממעקב מתמשך אצל כל מיני אנשים - הגיעו חוקרים למסקנה שכֵּלים אף פעם לא יוצאים לבד מהכיור, גם הכביסה לא בורחת מארגז הכביסה, והבגדים לא מתגהצים לבד.

הם גם לא נעלבים נפשית כשמתייחסים אליהם מאוחר יותר.

אז אכן, הנפשות ושמחתן קודמות..

אולי קייטנה שמנהלים הגדולים עבור הקטנים שעתיים בבוקר?ארלט

תתגלי אותם. ולעצמך קחי את השקט

את צודקת. בעלך צודק... באמת מצב מורכב.ד.

הכי טוב שתסכימו ביניכם ששניכם צודקים - גם דבר כזה יכול לקרות.

ותבטיחו זה לזה בלנ"ד, שכאשר המצב ישתפר (כנראה, לאור החיסונים, ענין של כמה שבועות), שניכם תלכו יותר זה לקראת זה.

את תנוחי בבוקר. הוא ימצא בערב אשה שמקבלת אותו רגועה ושמחה - והכל יבוא על מקומו בשלום.

למצב בינתיים תתייחסו, בהסכמה, בתור נסיון.... כל אחד יוותר טיפה בשביל השני - ויקבל גם את מה שצריך בשביל עצמו.

הצלחה רבה...

תודה לכולם על התגובותכבר 40

אנחנו מנסים למצוא זמן להכל, זוגיות, ילדים, עבודה, הורים וכו'. דווקא עבודות בית פחות מטרידות אותי.
זה מצב מורכב ומסובך תמיד ובטח שבקורונה עוד יותר.
מקווה שנמצא את הכוחות לעבור עוד סגר ולהשאר שפויים.
הילדים הגדולים שלי גם ככה ביוםיום עוזרים הרבה עם הקטנים, כי אני עובדת גם אחה'צ פעם - פעמיים בשבוע וגם יש כל מיני נסיעות שצריך בייביסיטר אז קשה לי לבקש מהם שישמרו גם בשביל לצאת להליכה או משהו כזה.
ננסה לחשוב איך עוד אפשר להרוויח מידי פעם זמן שקט.

קושי גדול בימים האסוריםאלפחורס

אנחנו נשואים קצת פחות מחצי שנה. זכיתי בבעל מתוק ואוהב, שמשקיע ורוצה להעניק.

עוד כשהיינו מאורסים הוא התחרפן מהרעיון של שמירת נידה. היו לנו הרבה שיחות על זה והוא הודה שיהיה לו מאוד קשה, בעיקר איסור נגיעה של חיבה, ושהוא לא מסוגל להסכים ולהשלים עם זה. הוא אמר גם שזה חשוב לו ושהוא משתדל להיות "ילד טוב" ולקיים מצוות כמו שצריך, והבנו שזו הולכת להיות התמודדות בחיי הנישואין שלנו - ושאנחנו נעבור את זה יחד.

מפה לשם, כל פעם מחדש בימים האלה בחודש הוא מסתגר בפניי או מתעלם ממני, מתמלא עצב גדול וחוסר מוטיבציה לכלום. הוא נעלב בקלות כשאני מפרידה את המיטות או כשאני מתלבשת באמבטיה ("את לא רוצה להיות לידי"). הוא יודע שזה לא נכון, אבל התחושות האלה מאוד חזקות אצלו ומשתלטות עליו. מדי פעם הוא מצליח לעבוד על עצמו לשמוח וליצור אוירה נעימה בבית.

אני מנסה הכל, באמת הכל, לשמח אותו בכל דרך שאפשר, להתייעץ עם הרב על כל פיפס כדי להקל כמה שיותר, ושום דבר לא מספיק. אנחנו מקיימים את המצוה כי זה חשוב לי, ואם זה היה תלוי בו היינו מוותרים על כך מרוב שזה קשה לו.

בימים שאנחנו מותרים הכל הפוך ב180 מעלות - הוא שמח, חי, יש אוירה נעימה בבית, ואנחנו מסוגלים לצמוח יחד.

אני לא מסוגלת להכיל את העצב הגדול הזה שלו בימים האלה. כנראה שאני רגישה מדי ולא מצליחה להתנתק, אבל אני גם ככה בימים רגישים ומוצאת את עצמי נעלבת ובוכה המון (מולו או לבד). אני מרגישה אשמה גדולה על העקשנות שלי שפוגעת בו, ומצד שני מרגישה גם אשמה גדולה כלפי הקב"ה.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי כדי לעבד את זה יחד, וגם לא מוכן שנשוחח על זה עם הרבנים שלו, כי הוא מרגיש שהמטרה היא לכתחילה "לחנך אותו". אני אובדת עצות ומרגישה מאוד-מאוד לבד.

בבקשה בלי תגובות שיפוטיות כי אנחנו גם ככה במצב רגיש...

זה מאד אישי....44444

אני אישית מניקה עד שאני רוצה להכנס להריון ולוקחת כדורים ןלא מקבלת מחזור.
כך מה ד מאד מאד מקל ומרווח.

שיש ילדים יחסית גדולים זה מקל כי נמצאים בסביבה עם עוד אנשים וזה מקל מאד.

הקושי הרבה יותר טכני המקווה ולזכור את הבדיקות והכל....
אבל עדיין הקושי הרגשי קיים אבל פחות.

אני בגלל זה בחרתי להניק ולמנוע עם כדורים שלוקחים ברצף.

"התשובה לפיגוע - המשך הבניה ביו"ש". איכס על המשפט הזה!די שרוט

פוליטקאים זבל שאין להם מה להגיד אז מוציאים הודעות אוטומטיות!

להקיא!!!

ועצוב לי

פיגוע אכזרי בשומרון | אסתר הורגן אם לשישה ילדים נרצחה ביער ריחן - חדשות ביטחון

התשובה היחידה- להגדיל את ההרתעהבלבב שלם

להעניש, להפחיד, לאיים, להרוג אותם, לקחת להם ולמשפחה את מקום העבודה, להרוס את כל השכונה, לקבור אותם עם חזירים, לשנות את הוראות הפתיחה באש, לגבות את החיילים, אבן- כן הורגת!! לה-פ-ח-י-ד אותם שלא יעזו לגעת ביהודים. זה השפה שלהם ורק ככה הם מבינים. למה אני לא רואה אף איש ציבור שזועק את הדבר הפשוט הזה??? זה מזעזע פשוט הפקרות (הביקורת לא מופנית כלפי צה"ל והשב"כ שעובדים לילות כימים בעבודת קודש אלא על מקבלי ההחלטות בממשלה ובצבא) הציבור חייב להתעורר כי אנחנו משלמים על זה כל כמה זמן בחיים של מיטב חיילנו ואזרחנו. הלוואי שנשכיל להתעורר ולמנוע את הפיגוע הבא.

כאחד שגר ביישוב, שאשתו רכזת הקהילה והוא בצוות צח"ינתנאל וייס

אני מסכים שתמיד תמיד גם אותי המשפט האוטומטי הזה עיצבן.

אבל פתאום זה אחרת.

הכאב הוא כאב, והחלל פה ענק.

מה שהיישוב פה עובר ב24 שעות האחרונות

זו טלטלה לא נורמלית.

אבל כן,

פתאום אתה קולט

שמכירים את טל מנשה.

שבכל המקומות

לא כתוב "תושבת חיננית" -

כמו שאנחנו מופיעים במרשם האוכלוסין

כי למרות שהיישוב כאן כמעט 30 שנה -

אין לו שם עצמאי,

והוא מוגדר רק כ"שכונה של חיננית"

וכן,

פתאום יש זיק של תקווה

שלא יצטרכו לחכות כאן שנים

לבנייה נוספת

או להכנס לבית בלי טופס 4

או לקוות ליום שחברת החשמל

תסכים להזרים לך חשמל נורמלי

וכן,

פתאום אתה תופס את עצמך

שואל למה בכלל "ציר דני" -

מסלול ההליכה של רבים מבני היישוב,

צריך להיות חשוך בלילות?!

ולא,

למי שחושב,

לא מדובר כאן באיזה "מאחז לא חוקי"

על איזשהי גבעה.

ולא,

לא מדובר ב"התנחלות"

אי שם מעבר לקווי האוייב

או מעבר להרי החושך.

וכן.

אני מסכים איתך

שלצערנו יש לנו "פוליטיקאים זבל"

שחושבים שהדרך היחידה לקדם דברים

זה רק כשיש פיגועים.

ולא.

לא, זה לא פיגוע.

זה רצח מזעזע ומחריד!

זה רצח שאנחנו מתפללים

שלעולם לא יהיה עוד.

ומצד שני גם קולטים

שלצערנו,

בארץ הקדושה שלנו,

לפעמים הדם

הוא חומר הבנייה

הכי חזק שיש.

"ואומר לך, בדמייך חיי"

חבל לי שככה אתה מרגישכתבתנו

שזה איכס, ושזה פוליטי. מבינה גם למה אפשר להרגיש ככה. אני לא חושבת שהאמירה הזו נועדה למלא חלל שאין דרך למלא אותו שוב לעולם. חיים של אישה שהיא עולם מלא נגדעו בדרך אכזרית, חייתית, משהו שלנו קשה להבין כבני אברהם אבינו.
כשהטרור מכה בנו, המטרה שלו היא להחליש, להפחיד, לגרום לאנשים שלא להגיע לאזורים בארץ שלנו, לא לרצות לגור שם, מי שכן קבע את ביתו במקום כזה אולי יחשוב עכשיו פעם נוספת אם הוא נשאר שם וכו'.
האמירה שתשובה לרצח היא המשך הבניה היא אמירה חשובה שבאה להגיד- ניסיתם להחליש, תקבלו ההיפך.לצערי, ממשלות ישראל לא לוקחות ברצינות את הפתרון הזה, לא גורמות שיהיה ברור שלא משתלם להרוג בנו כי אחר כך מאשרים הרחבות יישובים בהיקפים עצומים, או הקמת ישובים חדשים, או ריבונות ודומיהם, אבל פשוט בעיני שאם זו היתה תגובה רצינית מוכחת בשטח, היה יכול להיות לזה אפקט מרתיע מדרגה ראשונה.
אז לא. מאות יחידות דיור לא יחזירו את אסתר הורגן לחיים, אבל יכולות למנוע או לדחות מאוד את הרצח הבא. ואם זו היתה תגובה רצינית מוכחת בשטח כמה שנים קודם, ועל כל פיגוע שכזה, אז אולי היינו זוכים שכמה קדושים עדיין יתהלכו ביננו היום.
תנצבה

אני לא מתנגד לעצם המשפט הזה.די שרוט

פשוט אני יודע שאלו מילים ריקות מתוכן כי לא באמת בונים בעקבות פיגועים.

אלו מילים שהפוליטיקאים שולפים אוטומטית למרות שהם יודעים שזה לא יקרה.

אמירה פופוליסטיתefraim37

ולדעתי עלובה.
"ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו" (במדבר לה)
זה נאמר על רוצח יהודי על רוצח ערבי מה נאמר? ולארץ לא יכופר וכו' כי אם בבנית בתים?
בניית בתים לא תדחה פיגועים. צאו מהסרט. מה שדוחה פיגועים זה רק מלחמה.
מה עצר את האינתיפדה השניה (אולי הראשונה, אל תתפסו אותי) מבצע חומת מגן. מה מונע ביצוע פיגועים בזמן כתיבת שורות אלה? השגחה משמיים דרך פעילות סיזיפטית של הגדודים בשטח!
מה הציל אותנו מהמנהרות בעזה? רק מלחמה.
אני מתפלא שעדיין לא קפץ איזה חכמולוג שיציע להרחיב יישובים בעוטף עזה כתשובה למנהרות.
הרחבת הישובים זה חשוב אבל בלי קשר לפיגוע זה או אחר.
אגב, משהו זוכר מה המצב בחוות גלעד? הבטיחו, לא הבטיחו לקיים.

האמת שפקחת לי עיניים.נתנאל וייס

תודה על הדברים

ומודים דרבנן היינו שבחייהונחשון מהרחברון

איזה כיףefraim37

רק בשביל זה היה שווה לכתוב הכל.

צריך גם וגם..הָיוֹ הָיָה

אבל די ברור שברגע שיראו שזה עובד כמו סרט נע: פיגוע>בנייה, רצח>בנייה וכו'.. זה בוודאי יוריד להם את המוטיבציה.

יכול להיות שאני טועהefraim37

אבל אני ממש לא מסופק שאתה טועה.
מדובר באנשים שלא פועלים לפי הלוגיקה שלנו.
אצלם רצח זה ענין של מה בכך, רצח יהודים זה מצווה.

בניה צריך בלי קשר.

מה מביא אותך לחשוב ככה?הָיוֹ הָיָה

אני יודע שאצלם רצח יהודים זה מצווה, השאלה אם זה ישתלם להם.

תאר לך שעל כל הרוג - היו מקימים יישוב ביו"ש. כמה יישובים היינו מספיקים להקים לפני שהם היו רוצחים בעצמם מי שרק יעיז לחשוב על לעשות פיגוע? אני מאמין שלא הרבה...

בנייה היא לא פיתרון בכלל. כי תתחיל קשקשת על הסדרה כן/לאנפש חיה.

לענד
לכתחילה צריך לפעול בצורה אחרת.
לברר מאיפה מתחיל הכל, מה השורש.

בניה עם הסדרה ועם הכל..הָיוֹ הָיָה

וברור, הכל צריך להתחיל מהשורש. אני בעד שכל מחבל יוצא להורג בכיכר הדוידקה וייקבר בעור חזיר, וכל בני משפחתו יוגלו. אני בעד לגמרי.

זה לא סותר שאני חושב שגם לבניה תהיה תועלת מסויימת. וגם לכל חיזוק אחר שההתיישבות תקבל בעקבות כל אירוע.

זה יקרה בימות המשיח. במהרה בימינו אמן.נפש חיה.

ואף על פי שיתמהמה
נחכה לו

אני חולק עליךme_too

(כותב מהזיכרון, אפשר לחפש את המקור-)

אחרי פרעות תרפ"ט, היו דיונים בנוגע לכותל מול הממשל הבריטי,

הרב קוק אמר לנציב הבריטי-

למה ביהדות העונש לגנב הוא עונש ממוני, ולא עונשים פיזיים כמו שיש בדתות שכנות.

הוא הסביר- גנב בא לבית והוא יודע שעלולים להרוג אותו (יש לו דין רודף), וזה לא מונע ממנו לגנוב. אנחנו לא יכולים להפחיד אותו בהפחדות פיזיות, מה שהוא רואה מול עיניו זה כסף. ולכן כדי לעצור אותו צריך לפגוע בו בכיס.

ובהשאלה, הערבים לא מפחדים למות, העם הזה הוא רצחני, ומוכן להתאבד. הוא לא מפחד ממוות. המלחמה איתם היא מלחמה על הארץ, ועל המקומות הקדושים בה. מה שבאמת מפחיד אותם הוא לא המוות שלהם. זו תרבות שמקדשת מוות, שהאמהות שם גאות ושמחות בילדים שיצאו להתאבד.

הרב קוק אמר לנציב -מה שבאמת מפחיד את הפורעים הוא הפסד במה שבאמת פוגע בהם, שיפגעו להם בזכויות בהר הבית, ויתנו ליהודים זכויות בכותל.

עכשיו לענייננו,

ברור שזו אמירה קלישאתית, וכמו כל אמירה מתלהמת ומתלהבת של פוליטקאי בזמן של רגישות היא מעצבנת, ובזה אני ממש מסכים עם הפותח.

אבל באמת, המבט המערבי, שמקדש מאד חיי אדם, מתקשה להבין את מסירות הנפש המטופשת על ערכים אחרים, על אדמה, ועל אידאלים שחיי אדם אינם בראשם, והוא גם מתקשה להבין מדוע הם פועלים בצרה כ"כ לא רציונלית. אבל אחרי האכזריות והברבריות, יש כאן מלחמה, עם מטרה ויעדים.

בתור מדיניות (אם היה כזה דבר במדינת ישראל), אני חושב שבאמת זו יכולה היתה להיות המדיניות הכי יעילה ואפקטיבית. על כל פיגוע, באופן מיידי מאושרת התנחלות, מאשרים בנייה במקום בו בוצע הפיגוע. ברמה האסטרטגית, במלמחה מול האכזרים האלה, זה היה הדבר שבאמת מרתיע אותם, מרחיק מהם את החלום לגרש אותנו מכאן.

אם באמת על כל פיגוע היתה בצד השני הבנה אמיתית, שזה ממש מרחיק אותם מהמטרה, זה דבר שבאמת יכול היה למנוע פיגועים.

ערבי מבין שפה אחתefraim37

ושמה אלימות ויד חזקה.
אני מכיר אותם מקרוב. אם נותנים להם יד חופשית אין להם גבולות. אם תופסים אותם בגרוגרת פתאום הם טאטל'ה.
אני מזכיר, הדבר היחיד שהפסיק את האינתיפדה השניה היה מלחמה. (חומת מגן)

ובהקשר לזה:הָיוֹ הָיָה

קיבלתי היום, העבירו הלאה...

איש השב"כ נכנס עם לפטופ לתא של המחבל שרצח באכזריות את אסתר הורגן בת ה-50.

המחבל המאושר חייך לעברו ואמר לאיש השב"כ: מה הבאת לי מתנות?

איש השב"כ ענה לו: כן, איך ידעת? פתח את המחשב, שם פליי. בסרטון היה כוח של צה"ל פושט על בית הוריו של המחבל והקצין בסרטון מודיע למשפחתו של המחבל, שיש להם 10 דקות לארוז. המחבל שואל: מה זה?! האיש שב"כ עונה לו: סבלנות, תראה עד הסוף.

המחבל צופה בהוריו, אחיו, אשתו וילדיו נכפתים עם כיסויי עיניים ומועלים לרכבים עם כל רכושם שנמצא בשקיות זבל. המחבל שצופה בזה מתחיל לצעוק ולקלל ואמר לו: מה זה?? אסור לכם לעשות את זה! לאיפה אתם לוקחים אותם?

איש השב"כ מראה למחבל מסמך ואומר לו: אתה יודע מה זה? זה צו גירוש למשפחה שלך שחתום על ידי שר הביטחון, ועכשיו המשפחה שלך עוברת לביתם החדש בסוריה ואתה שלחת אותם לשם,

כמו ששלחת את משפחתה של אסתר לעולם של סבל. עכשיו המשפחה שלך יסבלו כל חייהם.

המחבל יושב מוכה הלם ובוכה והאיש שב"כ אומר לו: מה קרה? אתה כבר לא מחייך? המחבל צועק: אתם לא כאלה! אתם לא עושים דברים כאלו! אתם צבא מוסרי! אז האיש שב"כ אומר לו: נכון, ובגלל שאנחנו מוסריים אז אל תדאג, לא ניתן לך לסבול הרבה ומראה לו עוד מסמך. המחבל צוחק ואומר לו: אתה מאיים עלי? אין לכם חוק מוות, אתם מוסריים! השב"כניק אומר: נכון, אין חוק מוות וכנראה שגם לא יהיה . זה מסמך שאומר שמהיום ועד יום מותך אתה תחיה בבידוד בצינוק לבד. יהיו לך לפחות 50 שנה לחשוב לבד עם עצמך על מה שעשית ומה עובר על המשפחה שלך בסוריה. יותר טוב מאשר חוק עונש מוות למחבלים, עכשיו אתה לא שהיד, אתה לא גיבור, אתה כלום, אוויר. אמא שלך תשב בסוריה, בלי אוכל ובלי חשמל, אשתך תהפוך לשפחה של דאע"ש, והם לא ידעו בכלל אם אתה מת או חי, כלום. רצית להיות שהיד? לא יקרה יזלאמה. רצית בתולות? נסדר לך 72 חולדות ומקקים, זה הדבר היחיד שיהיה לך, כי עונש מוות טוב מדי בשביל חלאה כמוך, וזה מוסריות יכאלב!

ואז התעוררתי מהחלום

*שתפו פוסט זה בכל הקבוצות!*

הימין מצופף שורות!

בקרוב נצא לרחובות! כי נמאס לנו למות!

דם יהודי אינו הפקר!

יחד נהפוך את החלום הזה למציאות!

בקישור ניתן להצטרף לקבוצה החדשה שקמה - חץ הברזל-הימין מצופף שורות

הלוואי.בת 30

^^^^rivkiאחרונה

קודם כל, צריך להכות את הרשעים שוק על ירך..ד.

לא באופן פרטי - לא כל ילד אמור לקבוע מדיניות - אלא באופן רשמי, ממלכתי, ע"י כחות הביטחון.

לא רק "נלכוד את הרוצח", אלא להכות כל מי שקשור לכך. כולל ה"רשות" המסיתה.

בזמנו, כשהיה יוצא פיגוע מלבנון, שעוד היתה מדינה מנומנמת, היו מכים בהם. למה? שידאגו שלא יהיה. אז כשאבו מאזן וחבר מרעיו דואגים שכן יהיה, צריך להכות בהם. קל וחומר לא לספק טיפולים בבי"ח...

ובנוסף, צריך אכן גם לבנות. לבנות הרבה. ליישב את הארץ, ההיפך ממגמתם. אבל לא "במקום".

כשנפסיק לפחד מלהשתמש במילה נקמה אז נראה ישועה...אהבת ה'

סחרסו אותנו

הפכו אותנו לגלותיים במחשבה

כלאו אותנו בין גדרות

ומאכילים אותנו שבניה תעצור את המרצח הבא.

אין לנו גאווה לאומית וזקיפות קומה

כל כך נכון..הָיוֹ הָיָה

הפכו את הערך המקודש הזה, הערך הנשגב הזה, הערך העליון והמרומם הזה,

למילה מבישה ומבזה, כביכול בושה לדרוש נקמה, כביכול זה רק דבר של אנרכיסטים גבעוניים...

אז כן, אנחנו צריכים לא להכנע למשטר המחשבות הזה, ולהמשיך לחנך ולהנחיל וללמד - אנו רוצים נקמה! כן כן, נקמה! לא הרתעה, לא הפחדה, לא הגנה, נקמה!! נקמה לשם נקמה! ממש ככה!

"גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות [רש"י: שמות ה'] שנאמר א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע"

במהרה בימינו. אכי"ר.

כך:

"בימים אדומים של פרעות הדמים,

בלילות השחורים של ייאוש...

בערים, בכפרים, את דגלנו נרים...

ועליו: נקמה וכיבוש"

הערה קטנהנחשון מהרחברון

זו גמרא מפורשת לא רשי

גירסת רש"י בגמרא.הָיוֹ הָיָה

בנוסח שלפנינו לא מופיע מעבר למה שציטטתי.

לא הבנתי.נחשון מהרחברון

רש''י מצטט את הגמרא. מה הוא מביא שאין בנוסח שלפנינו

התבלבלתיהָיוֹ הָיָה

אין הבדל גירסאות, אבל זה אכן כמו שאמרתי, בגמרא רק כתוב "שתי אותיות" ורש"י מבאר שהכוונה לשמות ה' (כמובן זה ברור למי שלומד, אבל הוספתי למען הקוראים בפורום)

לא נעים להתקטנןכתבתנו

אני לא יודעת אם זה היה ציטוט או הצעה לשיפור, אבל...

צודקת. התלבטתי ולא הייתי בטוחנחשון מהרחברון

במאה אחוז שאני צודק רס לא הערתי

אויש כן.. זה בכוונה..הָיוֹ הָיָה

לכן הדגשתי גם.. ולכן כתבתי לפני כן "כך:"

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא