קודם כל שאני כ"כ כ"כ מבינה אותך ומזדהה איתך.
כמו שכתבת למעלה, חוסר שינה זה אחד הקשיים הסיוטיים שעברתי בחיים. ממש כמו עקב אכילס שלי...
אני לא אני שאני לא ישנה. פשוט בן אדם אחר, הזוי, עייף, מותש, חסר סבלנות, מתעצבן בקלות, ובגדול: מפלצת...
עברנו הרבה הרבה בתחום הזה,
מהבכורה המתוקה (היום בת 10 וחצי) שלראשונה טעמתי חוסר שינה מהו...
ואז הגיע האמצעי המתוק (היום בן 8 וחצי) - שהוא בכלל עשה לנו בית ספר. עד גיל 11 חדושים הוא לא ישן יותר מחצי שעה רצוף - לא ביום ולא בלילה. אז אני הכי מבינה אותך בעולם. וניסינו הכל. הכל הכל. כולל יעוץ שינה שעלה כמה אלפים טובים. וכלום לא עזר גם 
רק הקב"ה עשה נס או לא יודעת איך לקרוא לזה - וסביבות גיל שנה הוא התחיל לישון יותר. עזר גם אולי עוד דברים אבל אני כבר לא יודעת מרוב שכל התקופה הזו זכורה לי שבליל אחד גדול של חוסר שינה...
גרנו אז באיזה יישוב, ואני ממש זוכרת שכל הנשים שם אמרו לי: וואו! את נראית כמו זומבי!
ובאמת הרגשתי ככה. זומבי.
מה שעשינו כדי לשרוד, רק לשרוד, היה באמת תורנויות.
בעלי היקר היה איתו כמעט חצי לילה, ואז אני. ככה לפחות כל אחד יכל להשלים כמה שעות...
וואו זה פשוט קשה הדבר הזה!
ולך יש עוד 2 בו זמנית!
עם הבן השלישי (בן 6) כבר פחות היה אישיו סביב השינה,
אבל כמות הפעמים שאמא/אבא צריכים לקום בלילה... יו.
שיניים. אוזניים. סיוטים. פיפי. החלפות. חיבוקים. הרגעות. האכלות. הנקות. חום. קר. חם. ומה לא?!
עד עכשיו קמים אליהם, והקטן בן 6 חחח...
אבל זה כמובן עולם אחר, אין מה להשוות.
חוסר השינה הזה (ביחד עם עוד כל מיני קשיים) הוא אחד הסיבות לכך שהקטן שלנו בן 6 ואין אחריו עוד מתוק/ה... עד כדי כך שהכוחות המוגבלים שלי, שלנו הם מוגבלים. ואני לא יכולה לחשוב על זה בכלל אפילו 6 שנים אחרי...
גידול ילדים זו אכן ברכה גדולה
ויחד עם זו זו התמודדות מאתגרת הרבה פעמים. לא סתם הקללה שניתנה לחווה היא "הרבה הרבה עצבונך בעצב תלדי בנים..." וואו. כמה קושי יכול להיות. בין אם זו אישה שמחכה לפרי בטן ומצפה ומתייסרת, דרך הפלות ל"ע, הריונות קשים וכואבים, לידות קשות ומפרקות, לילות חסרי שינה, הנקות כואבות ומדממות, גידול סיזיפי, עבודת המידות אינסופית והיד עוד נטויה 
אבל ככה זה כנראה. בכל דבר שפוטנציאל הטוב והברכה שבו גדול - כך גם הקושי.
מרוב שהם מדהימים הם מאתגרים, שמתוך כל העבודה וההתמודדות הזו יצאו פירות מתוקים מתוקים ב"ה.
אז שוב שולחת לך חיבוק גדול ומבין ומזדהה
והלוואי שמשהו כן יצליח והמתוקותיצליחו לישון.
זה בראש ובראשונה טוב להן.להצליח לישון.
אולי לחפש המלצות מספרים או סדנאות או עוד יועצת שינה אחרת ותותחית?
אולי לנסות לעשות תורנויות?
אולי לשים להן יד על הגב בחושך ולומר "שש" "שש" ולאט לאט להתרחק?
אולי משהו כמו שיטת "הרם הורד" (נראה לי עם האמצעי זה כן עזר בסוף) - שאם הילד בוכה - מרימים אותו ואומרים לו "הכל בסדר. אמא כאן. עכשיו ישנים חמודי. וכאשר נרגע מחזירים אותו למיטה, ואם שוב בוכה - אותו כנ"ל - אבל בסוף הוא כן אמור להתרגל להירדם במיטה (חחח אמור זה שם של דג תמיד אמרתי על זה וכל השיטות האחרות, אבל פשוט באמת ניסינו הכל...)
אני הייתי עומדת בפתח הדלת דקה, ואז שתי דקות ואם הוא בכה - אז שוב ללכת וכנ"ל ושוב ושוב ושוב.
ובלילות שנשברתי עמדתי שם 2 דקות שנראו כמו נצח עד שניגשתי ואז ניגשתי.
ושוב עמדתי עוד דקה שנראתה כמו נצח ואז שוב ניגשתי.
ובסוף זה איכשהו הסתדר...
לא לתת לבכות שעות ח"ו, אני הקצבתי לעצמי גג גג 5 דקות, וגם זה אחרי שכלו כל הקיצין מבחינתנו ולא היה בנו עוד כוח לתפקד ולטפל בו, באחותו הגדולה, בעצמנו - אז מודה שהוא בכה שתי דקות בלילות קיצון עד ששוב באתי.
פווו נשימה עמוקה.
רק להיזכר בזה הבטן מתכווצת. ואת עוברת את זה. יום יום. לילה לילה. ועוד כפול עם 2 מתוקות.
מה אגיד? שהקב"ה יתן לך כוחות ושינה. תתפללי על זה. תנסו עוד.
עוד תפילה ועוד ניסיון ועוד השתדלות, ועוד התייעצות, ועוד איש מקצוע אולי, ועוד טיפ מחברה,
בסוף זה יסתד בעזרת ה'!
הלוואי שכמה שיותר מהר!
הלוואי.
מצטרפת לכל מילה
נשמע שאני ממליצה על מישהי לשידוך...