לאחרונה יש לנו מתח נוראי בכל מה שקשור ללימודים של אשתי ולזוגיות.
מאז שעזבתי את העבודה האחרונה אני יותר זמן בבית וזה יוצר מצב שאנחנו יותר החיכוך.
בגלל המצב הזה, היא מצפה ממני לעשות כמעט את כל המטלות של הבית כי יש לה עומס בלימודים.
עכשיו אני באמת מנסה להכיל את המצב, שלא תבינו לא נכון, אבל זה מגיע למצבים שאני מנקה אחריה ומכבס, שוטף כלים, ומנקה ומסדר חפצים המפוזרים בבית והיא בקושי עושה משהו..
אני לא באמת מצליח להכיל את המצב הזה, וזה מצית מידי פעם מריבות בינינו..
בא לי שזה לא יקרה אבל אני לא יכול שהיא משאירה על הכתפיים שלי הכול.
בלי קשר לתקופה האחרונה תמיד היו לנו פערים בנושא הסדר - אני יותר מקפיד ממנה על כל מיני דברים.
אבל לאחרונה זה ממש קשה.
נושא שני שקשור לתקופה האחרונה הוא שהיא שמה את הלימודים ממש בראש מעייניה והיא בקושי מתייחסת אלינו, ממש קשה לה לייחד לנו זמן ואני מוצא את עצמי מתחנן לה לתשומת לב..
היא ממש משקיענית בלימודים ואני מעריך אותה, אבל ממש קשה מנגד שהיא כל כולה בזה.
וניסינו לדבר והכול, פשוט זה כל פעם מגיע למקום שבו אני מודה שטעיתי ושאני צריך להכיר פשוט את הסיטואציה שהיא לומדת קשה ולא תמיד תהיה באנרגיה אליי ולבית
ובפנים..אין באמת השלמה..אני רוצה ממנה יותר תשומת לב, יותר תפיסת ראש של בעלת בית ששותפה איתי במשימות למרות העומס שלה.
הערה אחרונה למי שהתמיד לקרוא עד כאן: לא כתבתי את זה רק כדי לפרוק ולהתבונן, אלא כדי באמת לקבל מכם עצות איך אני יוצר את ההשלמה בנפש עם הסיטואציה ואיזה שיח זוגי מומלץ לייצר,
תודה לעונים!
מאז שעזבתי את העבודה האחרונה אני יותר זמן בבית וזה יוצר מצב שאנחנו יותר החיכוך.
בגלל המצב הזה, היא מצפה ממני לעשות כמעט את כל המטלות של הבית כי יש לה עומס בלימודים.
עכשיו אני באמת מנסה להכיל את המצב, שלא תבינו לא נכון, אבל זה מגיע למצבים שאני מנקה אחריה ומכבס, שוטף כלים, ומנקה ומסדר חפצים המפוזרים בבית והיא בקושי עושה משהו..
אני לא באמת מצליח להכיל את המצב הזה, וזה מצית מידי פעם מריבות בינינו..
בא לי שזה לא יקרה אבל אני לא יכול שהיא משאירה על הכתפיים שלי הכול.
בלי קשר לתקופה האחרונה תמיד היו לנו פערים בנושא הסדר - אני יותר מקפיד ממנה על כל מיני דברים.
אבל לאחרונה זה ממש קשה.
נושא שני שקשור לתקופה האחרונה הוא שהיא שמה את הלימודים ממש בראש מעייניה והיא בקושי מתייחסת אלינו, ממש קשה לה לייחד לנו זמן ואני מוצא את עצמי מתחנן לה לתשומת לב..
היא ממש משקיענית בלימודים ואני מעריך אותה, אבל ממש קשה מנגד שהיא כל כולה בזה.
וניסינו לדבר והכול, פשוט זה כל פעם מגיע למקום שבו אני מודה שטעיתי ושאני צריך להכיר פשוט את הסיטואציה שהיא לומדת קשה ולא תמיד תהיה באנרגיה אליי ולבית
ובפנים..אין באמת השלמה..אני רוצה ממנה יותר תשומת לב, יותר תפיסת ראש של בעלת בית ששותפה איתי במשימות למרות העומס שלה.
הערה אחרונה למי שהתמיד לקרוא עד כאן: לא כתבתי את זה רק כדי לפרוק ולהתבונן, אלא כדי באמת לקבל מכם עצות איך אני יוצר את ההשלמה בנפש עם הסיטואציה ואיזה שיח זוגי מומלץ לייצר,
תודה לעונים!
