לפני חנוכה האחרון, שלחתי את ההודעה הראשונה שלי בפורום (אפילו לא ידעתי שהפורמט הזה שרד את המצאת הרשתות החברתיות).
סיפרתי בפורום ההוא על קושי מאוד גדול שיש לי בתחום הזוגי, וזה לא היה קושי שגרתי עבור קוראי הפורום הדתיים (והסטרייטים...).
מספר אנשים צעקו "טרול! טרול!", והיו גם כמה שעודדו אותם וביחד הם ניסו למצוא הוכחות לכך שמה שכתבתי לא הגיוני.
הרי פתחתי את הניק שלי רק באותו היום, הם אמרו. ובכלל, אין סיכוי שגבר דתי, דוס, נשוי, שבאמת באמת אוהב את אשתו, יקלע לסיטואציה שהייתי בה.
רק מה לעשות שאני אמת וחיי אמת, ואותן התגובות רק גרמו לי להרגיש עוד יותר מסכן ומסוכן - שכן המחשבה על כמה אתה חריג עד כדי חוסר אמון בך, עלולה לגרום לייאוש גדול.
בחסדי השם בין כל המגיבים בלטה מגיבה אחת, יחידה ומיוחדת, ששינתה את כיוון חיי ב-180 מעלות, וחיזקה אותי ואת המשפחה שלי בעוצמות בל יתוארו.
לכן, לדעתי, עדיף כמעט* תמיד לענות לגופן של השאלות והבעיות, ולא לגופו של השואל.
אם הוא לא טרול - זכינו לעזור לו.
אם הוא טרול - ודאי יבוא לכאן מישהו אחר, עם סיטואציה דומה לזו של הפותח, וימצא תועלת רבה בתשובות החכמות שנכתבות כאן (ובואו - זה לא מצב נדיר שגבר נשוי מתאהב במישהי קרובה, זו יכולה להיות גיסה או שכנה או חברה של אשתו וכו').
במילים אחרות, התועלת שבמתן מענה למרות החשש שיש כאן טרול, עולה לאין-שיעור על הנזק היכול להיגרם מצעקת "טרול!" לכיוון אדם תמים שבאמת מבקש לקבל עזרה.
*אסייג שלפעמים יש טרולים שמנסים לדרדר את השיח לכיוון דיבור מיני, כזה שיכול לעורר בהם ריגוש והנאה. ברוך ה' זה לא המצב כאן.