מדיבור שלי עם חברות אברכיות,

לבעלים של כמעט כולן קשה לחזור לישיבה.

אני לא יודעת אם זה משהו נקודתי אצלן,

אבל זה הגיוני וטבעי.

לא סתם נקראים חתן וכלה עד שנה אחרי החתונה...

בעלי אחרי החתונה איבד כל חשק להישאר בישיבה.

לפעמים חשבתי שהוא הלך, והוא לא.

החתונה אצל הרבה אנשים היא מעין 'שיא רוחני',

והנחיתה קשה וכואבת.

בזמנו שדיברתי על זה עם בעלי הוא אפילו חשב ללכת על הקצה ולחזור בשאלה.

ב"ה הוא התאזן, ועכשיו הכל טוב.

תני לו את הזמן שלו,

אל תלחצי ואל תשפטי.

רק תשאלי אותו מה איתו ותתענייני.

בסופו של דבר- הישיבה זה העניין הרוחני שלו.

תתדאגי לו לעולם הזה כדי שהוא יוכל לדאוג לעצמו לעולם הבא

כן וזה, קורה הרבה פעמיים לגברים בתחילת חיי הנישואים שהם עייפים הם בסוג של לאות כזו, ואין מה להיבהל מזה.

ולפותחת השרשור יכול  להיות שהוא החביא את הבגדים בגלל שהתבייש/הרגיש לא בנוח מזה שזה קרה לו.

לא צריך כל דבר לנפח ולהוציא מפרופורציות.

כן רוב ככל הגברים חוטאים בזה

אבל צורת ההתיחסות שלך לכל העניין תסלחי לי קצת בוטה....

רק מצורת ההתיחסות שלך המזלזלת זה יכול לגרום לו ליפול גם בזה וגם בחוסר תפקוד

מאחל לך שתזכי להתיחס אליו יותר בכבוד ואז אולי חלק מהבעיות יפתרו

ותשנה מאוד את ההתיחסות לבעלה 

ברור שיחס כזה מצידה לא עושה רצון לקום בבוקר

ומדבר על בעל מכה  שתלטן

אבל אני  רק רוצה שתדבר בכבוד

ושוב

אין לי שום בעייה שאתה לא מסכים איתי ויכולתי אפילו לכבד אותך אם היית עונה לגופו של עניין 

ולא רק תוקף באופן אישי ומשפיל

אני לדוגמה גם שאני לא מסכים עם תגובות מסויימות לא תוקף באופן אישי

שהוא צריך ריטלין 

אם הוא צריך זה יכול ממש לעזור

כי היא צריכה לפרפר סביבו, כמובן

בבוקר, היא צריכה לצאת בשקט מהחדר לא להפריע לו לישון.

בעצם, עדיף שתישן בחדר אחר שלא להעיר אותו.

להשאיר לחו פתצק נחמד ואורחת בוקר מושקעת שיתעורר- בעלי אני אוהבת אותך כל כך!

אולי ליד גם כמה חוברות מענינות ש"יעזרו לו", שלא יהיה משעמם, כי אין לו סמרטפון.

אחרי העבודה, לחזור מהר, לבשל כבר צהריים, לנקות ולכבס את הדברים שהוא מסתיר, ובערב לתפקד כאשה אמיתית עד שייגמר לו הייצר ויוכל לישון בשקט- עד 2 ביום הבא.

מה עובר עלייך?????

 ולפותחת היקרה מאוד-

לא. לא תקין שאדם קם בשעה כזו וראיתי שהבהרת שהאדם לא מסוגל להחזיק אחריות. לא מנסה להפחיד רק להיות ריאלית.

מה יהיה כיוולד תינוק?

ושניים?

מי שטווב לו בישיבה באמת, וזה לא תירוץ פשוט כדי לא לעבוד קם ומזדרז לצאת.

זה אומר המון

לא משנה שנה ראשונה או לא.

זה מצריך התייעצות עם גורם בכיר.

יש רב שהוא מעריך בישיבה. במקום אחר?

והקטע של הקדושה.

זה  קשה מאוד- אבל זה עניין שלו עם עצמו ולך אין קשר לזה.., תהיי בטוחה!

בהצלחה אהובה

בד"כ אנשים עם הפרעות קשב פורחים אחרי אבחון (דבר שקורה בד"כ בגיל 30, ולא מעט פעמים בנישואים שניים לאנשים שיותר מבינים לליבם)

רק תקראי את מה שכתבת ותראי שאת לא כל כך מדברת עליו בכבוד

אולי הוא גם צריך ריטלין

אל תכניסי את עצמך סתם לסרטים, פשוט תדברי איתו.

לא אהבתי שאת רואה פעם אחת משהו בבעלך ואת מסיקה מסקנות, ובאה להתייעץ עם אנשים שאת לא מכירה ולא יודעת מה עומד מאחורי המניעים שלהם. הוא בעלך!

את פשוט מדהימה!

נחת רוח וכיף כזה לקרוא אותך!!!

לדעתי העזרה לא אמורה להיות בזמן הקימה בבוקר

אז זה כבר מאוחר..

העזרה צריכה לבוא לפני כן, לתת לו הרגשה שהוא טוב ומוצלח ושאת מאמינה בו ושיש לו יכולות ולחזק אותו שיאמין בעצמו

לאחר שתחזקי אצלו את הביטחון העצמי ואת תחושת השלימות הפנימית תאמיני לי שהוא יקום לבד..

לאישתי זה עבד מעולה 

כמובן שזה במידה והבנתי נכון את מקור הבעיה

בהצלחה!

ואמנם זה תלוי ביכולת הכלכלית, אבל כדאי לקבל עזרה חיצונית מקצועית לעניין הקימה והמבט המבוגר.

ואם הוא נפל להתמכרות, אפילו קלה, רצוי להקדים ולגשת לסיוע מקצועי. בטח אם הוא מלא באהבת תורה, ויש לו רצון כנה לחיות חיי תורה.

א. ממש לא נשמע סביר הפרשנות שלך. כלומר, הרבה יותר הגיוני לומר שזה קרי או שהתלכלך מאלף ואחת סיבות.

אולי את חושבת כך בגלל התנהגויותיו האחרות. אני לא חושב שכדאי לך להשליך ככה ולדמיין דברים.

סתם לא עושה לך טוב.

(גם זה שאינו יוזם, לא נראית לי בעיה ממש רצינית.)

ב. רואים שצורם לך הדיכוטומיה בין הדיבורים לבין המעשה שאת חושבת שהוא עשה. כמובן, זה לגיטימי שאם את חושבת כאלה דברים זה יצרום לך, אבל כאמור מקריאת התגובות כאן לא נראה שזה המצב.

ג. אני רוצה להוסיף עוד משהו. אל תחשבי שהוא משקר לך לגבי ההתלהבות שלו מהלימוד וכו'. אני מאמין לו. אממה? אפילו בלי קשר לכל הבעיות שהצגת - הוא יכול להתלהב מדברים מסויימים ביהדות ופחות להתלהב מדברים אחרים. הוא יכול אפילו לרצות לקום בבוקר מוקדם - ולא להצליח (כמו כל מכור). זה לא אומר שהוא לא רוצה.

ועדיין - ישיבה היא כר פורה למחלות נפש כגון בטלה (מדבר קצת מנסיון). הוא אוהב את הישיבה גם בגלל דעותיו, וגם בגלל שהיא מאפשרת לו לברוח מההתמודדות האמיתית של לעשות משהו עם החיים שלו, לפרנס או לעבוד או אפילו לקום בבוקר למניין. "אני רשום בישיבה, אז אני כבר במצב טוב, לא?" הוא מרמה את עצמו. לא אותך.

לכן לדידי אין שום ספק - הבנאדם צריך טיפול. אין שאלה. טיפול מקצועי ורציני. אולי אפילו כדורים.
אבל זה צריך לבא מתוך הבנה מלאה של המצב שלו ומתוך הליכה איתך ביחד.

ד. כדאי שתשימי לב מתי הוא הולך לישון, ורק בשביל להרגיע את עצמך - לבדוק אם יש חסימה גם במחשב.

אם הוא נשאר עד מאוחר במיטה כדי לעשות דברים כאלו זה לא תקין

ואם קרה לו פעם אחת משהו אחר.

ואם בטעות בכלל לא נחשב.

הייתי מנסה להפריד קצת בין כל המוצפות והקושי שאת מרגישה כרגע, כי זה יכול מאוד לבלבל שהכל אחד על גבי השני ויוצר ממש הרגשה של "סחרור" ומוצפות מאוד גדולה:

1. בעניין הקושי האישי שלך עם המירוץ והעומס המטורף בחיים -

אני חושבת שזה קושי מאוד משמעותי בפני עצמו.

את ממש נשמעת סופרוומן!

גם בהריון!

גם בהריון מתקדם!

גם עובדת

גם דואגת מא' ועד ת' לבית

גם נשמעת רעיה מדהימה ואישה מדהימה ותקתקנית

וגם וגם וגם...

ו... רגע!!! את רק בנאדם אחד!

בנאדם מדהים, וחזק, וחרוץ - אבל בנאדם! אחד! 

אישית אני הייתי מזמן קורסת אם הייתי עושה אפילו חצי מכל מה שכתבת 

בהריונות שלי אני בכלל לא מתפקדת כמעט... וגם שנתיים אחרי הלידה... פשוט לא אותה אחת.

וזה עוד הריון ראשון שלך יקרה,

ועוד בשנה הראשונה לנישואים!

וואו!

כמה מעברים ושינויים דחוסיםפ לזמן כה קצר!

עד לפני פחות משנה היית עוד רווקה

עכשיו נשואה!

ובהריון!

ומנהלת ביד רמה בית משלך!

תראי *כמה כמה את עושה*

ובהריון הגוף משתנה, הכוחות בכל רגע נתון נתונים ברובם לגדל יצור חי ומופלא בתוכך ממש!

ואולי לפעמים את לא מבינה איפה "מעדיפה בלי שם" שהכרתי? איפה הכוחות שלה? מה קורה פה?

(למרות שאולי אצלך זה לא קורה כי את עושה הכל! עדיין|! פשוט הכל הכל שזה מפעים! לא פחות מזה)

אבל איפשהו הגוף כבר אומר את שלו.

אומר לך: יקרה שלי, אני פה!

ואני קורס!

ואני עייף!

וקשה לי!

קשה לי לעשותה-כ-ל לבד!

אני רק גוף

שמגדל בתוכו עוד גוף ונשמה שלמים

אז קודם כל הייתי מציעה לך לבחון עם עצמך איפה את יכולה להקל מעלייך?

אולי בשעות העבודה?

אולי בבית - לבקש מבעלך שהוא ידאג לבית,

או להביא עוזרת

או אוכל קנוי

או עזרה חיצונית כלשהי

לנוח יותר

לאגור יותר כוחות וזמן אישי ורגוע שלך

וכמובן לומר לעצמך כל יום כמה את מדהימה!!!

2. אחרי הפן האישי הזה - חשוב לי לדבר על הפן הזוגי.

נראה שהדינמיקה הזוגית ביניכם, בלי להתכוון כמובן, נהייתה כזו שכל אחד מכם לקח "תפקיד"

את בתפקיד הכל-יכול והעושה הכל

ובעלך נאלץ לקבל את ה"תפקיד" של הזה שלא עושה כלום...

פשוט רק כי התפקיד השני כבר תפוס...

ואוןלי זה מאוד נוח

ואולי זה לא נוח אבל זה מה שזה

אבל באמת בשנה הזו יצרתם לעצמכם כל אחד את ה"נישה" שלו והתפקיד שלו -

את לקחת על עצמך עוד ועוד ועוד

גם לפרנס

וגם לדאוג לבית

וגם לגדל את ילדיכם המשותפים

וכאילו אמרת בלי מילים: אני אעשה הכל, אתה רק תלמד מתי שנוח לך.

אז הוא עושה את זה.

לומד מתי שנוח לו...

אם הוא יקח על עצמו *עוד* תפקידים

עוד עזרה בבית

עוד עבודה אולי

כבר מאזן הכוחות ישתנה!

גם את תרגישי שותפות בעומס

גם את לא תקרסי

גם בעלך ירגיש נחוץ!!!

והרגשת הנחיצות הזו היא אולי הדבר הגדול ביותר שאפשר להעניק לבנאדם! ממש - אבל תתני לו להרגיש *שהוא* נחוץ - זו באמת המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לבעלך האהוב.

שצריך אותו!

שהוא יכול!

שהוא שווה!

ועוד בפרט שכתבת שמאז ומתמיד הוא לא מסיים דברים

לאדם כזה הרגשת הנחיצות והרגשה שלו עם *עצמוח* שהוא יכול ומסוגל - היא לא פחות מקריטית!!!

אני לא יודעת מה הוא עבר בילדות,

ואילו דפוסים הוריים הוא הכיר,

אולי הוריו לא נתנו לו (בלי כוונה כמובן) את ההרגשה שהוא ילד מסוגל, שווה, בעל ערך, 

אולי הם עשו במקומו שירותים מיותרים?

אולי נתנו לו פינוק?

אולי לא פירגנו מספיק?

אולי לא העצימו בו נקודות חוזק אלא רק העצימו נקודות חולשה?

אולי בכלל לא היו שם עבורו?

ואולי עוד הרבה דברים.

העניין החשוב להבין הוא שבעלך ממש *צריך* להרגיש שווה. מסוגל. יכול.

זה צורךף בסיסי בסיסי של בנאדם.

ואם הוא ירגיש שהוא נותן יד ותורם עוד בבית, בחוץ - ומשמח בכך גם את אשתו היקרה - זה יכול לתת לו המון, פשוט המון!

אז גם בשבילך יקרה

גם בשבילו

גם בשביל הילד שלכם והעתידים לבוא -

נסו לשנות את הדינמיקה הזוגית שלא רק את אחראית על הכל - אלא שניכם יחד נושאים בעול האהוב באהבה.

3. לגבי האוננות -

בפן הזה אני מאוד מאמינה במשפט "אם מחפשים - מוצאים"

בכוונה של - אם האדם יהיה כל כולו בתוך משהו, ויחפש אותו ממש - הוא ימצא.

כמו שהאדם יוצר לעצמו את המציאות...

אם בעלך עשה מה שעשה ושם את בגדיו בכביסה -

ואת הלכת לכביסה והוצאת את בגדיו ובדקת אם רטובים וכו' - לי מהצד זה נשמע כמו חיפוש יתר שלו...

בעניין הזה הייתי ממש ממליצה להרפות לגמרי. לא לחפש בבגדים שלו או לחפש רמזים וכו' - כי זה סתם יציק *לך*

ולא רואה איך יתרום במשהו...

גם כתבת שאין לו סמארטפון ואין לו דרך לראות נאמר פורנוגרפיה אז זה אומר שגם אם חטא זה היה בלי להביט בנשים אחרות או תכנים לא ראויים - שזה משהו אחר לגמרי לגמרי!

כל הנושא הזה ואיך גבר בנוי ואיך אישה

וההבדלים בין עולם ההלכה ואיך שבחורי ישיבה מתחנכים ששז"ל זה הדבר הכי נורא ביקום אולי וכל ההפחדות בנושא

אל מול העולם החילוני ששם זה בגדר טבע ופשוט ולא עושים מזה עניין כרגע,

והגבר הדתי שמצוי בתווך בין לבין

בין רצונו לעבוד את קונו

לבין איך שהוא נברא והיצר הטבעחי שלו

ויש עוד המון המון מה להאריך

אבל בגדול - אם זה אפילו לא צפייה בנשים אחרות אלא "רק" אוננות מדי פעם - לגמרי לגמרי זה עניין שלו מול בוראו ולגמרי זה *שלו* והייתי עוזבת את זה לגמרי.

אין לדבר סוף.

אם נלך ונחפש אז כל אישה תיכנס אחרי בעלה לשירותים ולמקלחת ותשים מצלמות אבטחה במחילה...

מי אמר שהוא הולך לשירותים הוא לא עושה זאת?

יש דרך "לךעקוב" אחריו בכל שנייה שהוא נושם? לא...

וזה גם לא יועיל ולא תורם לכלום...

אם הוא מרגיש לא משהו עם עצמו ובכללי ומדי פעם נופל בזה - אני בטוחה שגם ככה הוא מרגיש נורא ונגעל מעצמו,

ואני בטוחה גם שאם הוא ירגיש יותר טוב ויותר שמח ומסופק בחיים ועם עצמו (גם ע"י הרגשת הנחיצות עליה דיברתי בסעיף 2) זה יכול מאוד לתרום גם בנושא הזה.

אבל שוב, אישית הייתי ממש ממליצה לעזוב את הנושא הזה לגמרי.

אני ממש חושבת שאם היו מכינים אותנו, הנשים, וגם את הגברים לעולם הטבעי והרגיל ולא רק לחיי האידיאל הנשג הייתה נחסכת כל כך כל כך הרבה עוגמת נפש.

אם היו אומרים לכל חתן כל מיני דברים

ולכל כלה כל מיני דברים, בין היתר שכמו שאם החתן שלך יעשה "אפצ'י" את לא תיבהלי ותחשבי שהוא חייזר - כך אם "תגלי" פעם שהשם ישמור הוא אונן פעם - שהעולם לא יקרוס עלייך

(סליחה אם זה נשמע תוקפני חלילה, ממש ממש לא כך הכוונה. אני פשוט רואה נשים מיוסרות וגברים מיוסרים על משהו שלפעמים הוא פשוט טבע האדם מדי פעם, לא שזה מצדיק או אומר שזה טוב חלילה, אבל לפעמיןם מתייחסים לזה לא פחות כאילו מישהו רצח מישהו... אז קצת פרופורצויות ולהרגיע אנשים ונשים...

הקב"ה ברא אותנו אנושיים

ועם גוף אנושי

וצריך לקחת גם את זה בחשבון

ולדעת שהוא רוצה שאנחנו נתגבר כל פעם מחדש - וכל פעם אחת כזו אנו נקראים גיבורים! לא פחות מכך

ושהעולם הזה כולו הוא השתלמות, התמודדות,

אנחנו לא מושלמים ואף פעם לא נהיה - רק הקב"ה לבדו מושלם

ולנו נותר לשאוף לכך, לתקן, לקום אחרי שנפלו

אבל לזכור שאנו בני אדם

ושהיאוש והגועל העצמי לא תורמים אלא גורמים לנו להשתבלל עוד ועוד בחטא

להיפך!

נקום!

נחזור בתשובה!

ונשתדל לפעם הבאה עם הפנים קדימה!

בהצלחה יקרה :פרח:

שלום לכולם.

יש נקודה שלא חידדו מספיק, אז אנסה לתרום משהו לדיון. 

ייתכן שהקושי שלו להשכים בבוקר ולפתוח גמרא, מקביל לקושי של אחרים להתחיל משימות מסוימות, גם שהם מצטיינים בהם.

לדוגמא, אצן ספורט, שמתקשה לנעול את הנעליים ולצאת מהבית. אחרי שהוא כבר נעול בהן, הוא מסוגל לרוץ עשרות קילומטרים רצוף, אבל עד אז... יצמחו שרוכים בכף היד. כנ"ל יש דחיינים בהרבה תחומים, גם שהם מעולים לגמרי. טבחית-קונדיטורית שמתקשה להיכנס למטבח, אחרי שהיא שם היא נהנית ויכולה להישאר המון ולהוציא מטעמים בבחינת: "עין לא ראתה א-לוקים זולתך"... נהג מונית שמתקשה להתלבש ולהתניע וכדומה. 

כלומר סך הכך מדובר בקושי לעבור ממצב א' למצב ב'. זה הכל. גם אם אותו אדם יעבור הסבת מקצוע, עדיין ייתכן שיישאר עם אותו אתגר.   

לגבי חלוקת המשימות ביניכם, נראה שבחרת לפנות את זמנו ללימוד התורה. את תקבלי את כל שכרך על כך, בלי שום קשר כמה ואיך הוא למד והתפלל,  מה הוא למד, כמה הוא זוכר וכדומה. את עשית שלך ושכרך מובטח לך לעולם הבא. את יכולה להיות רגועה לגמרי. אין שום הלימה בין השכר שלך על נכונותך והקרבתך, לבין מה שהוא עשה בפועל. בדיוק על זה אמר הפסוק " נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי". כלומר הנשים המשתתפות והבנות יכולות להיות שאננות ובוטחות בשכרן, בשונה מן הבעלים והבנים, שרק אם ימלאו את זמנם וינצלו אותו יקבלו שכר. עד כדי כך שאמרה הגמרא: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר (ישעיהו לב ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי"^];

מבין את ההרגשה הפגועה שלך שאת טורחת לפנות את זמנו, אבל הוא לא מתאמץ לנצל. אבל זה בדיוק היצר הרע של הבנים. על לימוד תורה ועל שמירת העיניים. על כך בדיוק ענתה הגמרא הידועה: "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". כלומר לנשים יש חלק בתורה אם קיימו את חלקן והביאו את הילד לתלמודו, גם אם לא למד. יש חלק בתורה אם שחררו את בעליהן מן עול הבית ללכת אל בית החכמים. 

לגבי מעשה אונן, אז לצערנו זה שכיח מאוד, גם אצל נשואים/ות וגם בימים שהם/הן מותרים/ות. כמובן שיש נסיבות שגורמות לזה ואיתן ניתן להתמודד, אבל בגדול זה עשוי להתרחש תמיד אצל אנשים בריאים בגילאים אלה. הנסיבות לדוגמא, ייתכן שהוא לחוץ מהלידה המתקרבת, מהעול בגידול הילד, מתשומת הלב שלך שתוקדש לילד ופחות לבעל וכדומה. כלומר לפעמים מעשה האוננות מגיע מתוך צורך בבריחה, לא מתוך תאווה. אפשר להאריך בזה, אבל מתלבט האם חברי הפורום יאהבו. ייתכן שהוא מרגיש מבולבל מהשינויים בגופך, ייתכן שהוא חווה תקופה לא פשוטה וכדומה. הוא בסך הכל בן אדם.     

ננסה להפריד בין הגורמים: אם את מרגישה נפגעת, אז כמובן שאת רשאית לבקש לנסות להפחית את תדירות האוננות, כדי שהוא יוכל להקדיש לך בזמני "העונה שלך" את מלוא תשומת ליבו ותאוותו. גם אם לך סתם מפריע ביצוע האוננות, אז זכותך לברר בעדינות. אבל אם את באה רק בקטע רוחני, כבר ענו לך שזה לא שונה ממצב שהוא יאכל תמרים בלי לבדוק שאין בהם תולעים. עניין שבינו לבין הבורא בלבד.  שוב, אם לך זה מפריע, אז כנראה שזו זכותך לבקש. אבל אם רק המישור הדתי קיים כאן אז עיזבי. הבורא יתברך יסלח לו יותר או פחות, אבל את פטורה מכאב הלב בנדון זה.  

ממילא, מהרגע שאת הקדשת את המשאבים שלך לאפשר לאהובך ללמוד תורה, את בטוחה לגמרי בשכרך על זה. כמובן שכייף יותר להרגיש ולראות התקדמות, אבל לא הכרחי.  

מקווה שתרמתי משהו לדיון    

ברשותכם עוד נקודה, סליחה על האריכות או אם זה נשמע מדי בוטה. 

נדמה שרוב או כל התגובות ניסו "להסביר" לשואלת שמדובר על משהו שקורה מעצמו לבעלה, כביכול מצידו לא היתה שום פעולה מכוונת שגרמה ללחות על הבגד. השואלת חזרה שוב ושוב על הטענה שכן מדובר על משהו מכוון, אבל כמעט כל המשיבים טענו שלדעתם לא כך.

ייתכן שמאחורי הכחשת המשיבים חבויה הנחה שאינה בהכרח מדויקת, שבזמן אונניה מהרהר הבעל בהכרח רק על נשים זרות, בשום מקרה לא על אשתו. מה שלא בהכרח נכון. ממה שאני מבין בתחומי חיים שונים, לפעמים אנשים זקוקים לחוויה מתקנת דווקא באותו מרחב שבדרך כלל הינו משותף. 

למשל: מורים שבאים דווקא בימי חופש לחדר המורים, להרגיש את עצמם בעצמם דווקא במרחב שבדרך כלל הינו משותף. או נהג אוטובוס עשוי לנהוג דווקא מחוץ לשעות העבודה ברכב פרטי את כל מסלול נסיעתו. 

שורש התופעה לא ממש ברור לי, נשמח אם מישהו בפורום יאיר עיננו בסוגיא. אבל מכל מקום, התופעה קיימת. לפחות בהרגשה שלי.

ייתכן שבדומה לכך, לפעמים בני זוג מבקשים להרגיש לבדם משהו, דווקא באותו מרחב שבשיגרה הינו משותף. 

אולי זו הסיבה לתופעה שהשואלת תיארה ורוב מוחלט של המשיבים ניסו להכחיש.  ייתכן שאנשים לא מניחים שאדם יכול לחשוב על אשתו בזמן פעולה עצמית בלעדיה.

תשאלו, אם הוא חושב על אשתו, אז למה שלא יעשו זאת ביחד ושלום על ישראל? ישנם הרבה הסברים, אבל הנקודה אחת היא, בעל ואולי גם רעיה מסוגל/ת בו-זמנית גם לענג את עצמו/ו וגם להתאוות לבן זוגו. 

אקצר כאן בנימוקים, סליחה. מכל מקום אשמח לשמוע דעת חברי הפורום להנחה הזו: שגם אדם במערכת זוגית עם קשר גופני תקין, יכול להזדקק לעינוג עצמי שיתבצע מדי פעם. לא אמרתי שההלכה מתירה זאת, רק שאלתי מה דעתכם האם הנפש של חלקנו עשויה להידרש למצב כזה, כמו גם בתחומי חיים אחרים. 

כמובן שאם לבן הזוג השני מפריע קיום פעולה עצמית זו, אז הוא יכול בעדינות לבקש לצמצם או להפסיק, מכל סיבה שהיא. אבל קודם כל אשמח לשמוע האם עוד חברים מהפורום מכירים תופעה דומה, אנשים שחוזרים לזירת ההתרחשות הציבורית ומנסים למצוא עצמם דווקא שם.

סליחה אם היתה אי הבנה, ברשותכם נחדד את הטענה: התלבטתי ביחד עם חברי/ות הפורום האם קיימת תופעה כזו, של אנשים ונשים נשואים שמבצעים עם עצמם פעילות מינית, ללא נוכחות בן הזוג או שותפים אחרים. 

ההתלבטות היתה בניסיון לעזור לפותחת השרשור לדייק את העובר עליה ועל בן-זוגה. להבין יחד עם חברי הפורום את שכיחות התופעה, אם בכלל. אולי כולנו ניתרם מן הדיון.   

לא היתה כוונה לעודד בני ובנות זוג לבצע מעשי אונן לבדם. לא היה כאן מסר שהדבר מותר. סליחה אם הדבר לא הובן. 

כן היה ניסיון והתלבטות להרגיש ולהבין, האם ייתכן שזה מה שחווים השואלת ובן-זוגה האהוב. ניסיון לשקף את מצבם, לעזור להם להרגיש את המניעים ולמלל במילים את המציאות הזוגית שלהם.  

מתוך שתי התגובות שהתקבלו, ניתן להניח שהתופעה מוכרת.

מתוך השתיקה של כל היתר, ניתן להסיק אחת מאלה: או שהדבר שכיח יחד עם בושה לשוחח ולהודות בו, או שכולם ממש אינם יודעים מאומה בנדון, או שהדבר מופרך לחלוטין ואין שום צורך להתייחס אליו. 

מה דעתכם? 

דעת יחיד מול כל הראשונים ורוב האחרונים. לא באמת מחלוקת, כמעט בלתי אפשרי להגיד שמותר.

טיפה שונה מהתגובה הזו. אינני טוען שמי שעושים כך אינם/ן מרוצים/ות מהחוויה שלהם/ן עם בן/ת-זוגו/ה, אלא שהם מנסים למצוא עוד מימד אישי במרחב שלרוב הינו משותף. 

כמובן שבכל מקרה זה יכול לנחם את השואלת, כיוון שככל הנראה בעלה אינו מהרהר באשה אחרת, אלא בה עצמה. אולי גם אצל צעיר דתי, חסר ניסיון מיני מן הסתם, יש צורך ללמוד מחדש את גופו ואיבריו.  

כמובן, שייתכן שזו נחמה חלקית ולא מלאה, אבל מכל מקום מבוססת מעט במציאות. בשונה מחלק מן התגובות האחרות כאן, שניסו להכחיש את התופעה. 

שוב, הטענה איננה שהדבר מותר או מבורך, רק מנסים יחד לשקף לשואלת ולנו את הרגשות העומדים מאחורי המתרחש. 

מה דעתכם/ן?  

מי נתן לגיטימציה לתופעה?

אסור לנשים לעשות את המעשה הזה. יש בו כמה וכמה עבירות שאין עליהן מחלוקת שהן אסורות לנשים.

וגם לגבי העניין עצמו כמעט ואין מחלוקת וזאת חוסר הבנה בפוסקים להגיד דבר כזה.

מדובר בניק שלא מקשיב לרבנים, לא מאמין במדע, תמיד יוצא בצורה נחרצת וטוען שאין אף רב או מנהיג שחושב אחרת (ואם יש - אז זה בגלל שהוא "לא מבין בתורת הסוד", כפי שהוא טען כאשר הוא ביטל בצורה נחרצת את דבריהם של הרבנים שרלו, הראל, לוינשטיין ואבינר, או שהרבנים פשוט לא הבינו את הסוגיה - כפי שהוא טען בדיון הנוכחי).

ובכל זאת, אני מגיב למען אלה שזה יעזור להם, ולא בשביל להתווכח עם החכם באדם:

אפשר לקרוא על הנושא הזה כאן וגם כאן, ולהבין שהמציאות שונה מהצורה השטחית שבה מנסים להציג כאן.

הראשונים, וכל מי שאי פעם ראה את הרמב"ן הריטב"א ושאר הראשונים שהיא מעקמת שם יודע שהיא טועה לגמרי.

יצא לי גם לדון איתה בזה באימייל, היא לא מבינה את הסוגיה כלל.

פה רואים ש@פשוט אני.. הוא אחד שמסתמך על הרב גוגל ומביא מאמרים "הלכתיים" ממי שלא רב בכלל ומעלה את זה לדיון מול גדולי הדור וכל הראשונים

מחוץ לשרשור, הייתי מראה לו גם את ההתכתבות וגם את כל הנקודות שהיא טועה בהם.

ופעם כ"הצעת הלכה". והיא בעצמה כותבת שם שהיא מציעה את זה לפני הרבנים שיפסקו, רק שהם קדמו אותה ופסקו אחרת. וכמו שכתבתי בתגובה אחרת פה, דנתי בנקודות במאמר איתה, והיא לא ידעה לענות. הייתי שמח להראות למי שבאמת רוצה ללמוד את הסוגיה איפה בדיוק היא טועה, אבל לא נראה לי שמישהו פה באמת רוצה להחכים, רק מנסים להתיר שרצים.

זאת בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר כשאמרתי אנשים שמסתמכים על הרב גוגל, והתכוונתי למאמר הזה ספציפית. והוכחת לי שצדקתי.

אם על זה את מסתמכת, רק ה' יעזור.

יש כללים לפסיקת הלכה.

אם מישהו כתב פסק שהוא מוטעה מעיקרו, אין לסמוך עליו.

ואם יש מישהו שלא הבין נכון ראשון והוציא אותו מהקשרו, גם בשעת הדוחק לא סומכים על זה (אולי בדוחק גדול).

זה אסור באופן גורף, כי זה דאורייתא כידוע, ואם סומכים בשעת דוחק זה רק כשיטת ר"ת שהתיר מה שהתיר במפורש. וזה בכלל לא הדיון פה.

זה לא יגרום שום נזק לאף זוג, כי מה שאת חושבת עליו - מותר בלי חולק (גם לאיש). מה שכתבת ומה שמובן מדבריך - אסור.

את רוצה לראות שאני כן "קורא מחשבות"?

את מתכוונת למעשה שנעשה דרך תשמיש ובין בעל לאישה, וזה מותר לרוב ככל הדעות, גם ההפך (רמב"ם מפורש בפיה"מ). פה מי שאוסר, הוא דעת המיעוט. וגם למי שמתיר יש גבולות וגדרים לזה, אבל מעיקרא מותר.

אני מתכוון לזה שמתוך מה שאמרת את מנסה לעקור את עצם האיסור, כלומר שהמעשה עצמו מותר, בין בדרך תשמיש, בין ברווקה, בין בהרהור אסור וכו'. שזה בוודאי לא, בשום צורה ואופן בלי שום פרטים ותנאים שלא בהיתר הנ"ל.

רק אביא את ההקדמה של המאמר הנ"ל: "רק להביא מהמאמר עצמו שקושר, לקורא השטחי שחושב שאני סתם ממציא דברים. עיינו בהקדמה: "מאחר ונושא זה איננו נמצא בתחום הלכות טהרת המשפחה, ומאחר ואינני בעלת סמכות של פוסקת הלכה, המאמר איננו מהווה פסק הלכה" (ההדגשה במקור).

שאת סותרת את עצמך.

איזה נזק בין איש לאשתו יהיה מאיסור על רווקים?

נו, שויין.

בהתחלה התרת הכל, גם לרווקה, עכשיו את מסייגת. אבל עדיין, עושה מזה לכתחילה 

את זה, אף אחד לא כתב.

אגב, התשובה הראשונה שבד"כ מביאים להתיר את מה שכתבת עליו פה (בין איש לאישה) היא התורה לשמה ובניגוד למה שרצו להראות סתירה שם הוא כותב במפורש שמדובר רק בדרך תשמיש וגם אז הוא כותב שזה דבר מכוער. אז דווקא במי שנתלו להתיר, מצאו אוסר גדול.

זה נכון גם להבנה של הגיליון תוס' שעליו בנו את כל הבניין הזה, ועוד יותר נכון לגבי עצם הדעה של רבנו תם שדיבר במפורש רק על זה. ואפילו על דעת רבנו תם עצמו בעניין הזה, שרחוקה מאוד מהגיליון תוספות בפועל, יצאו חוצץ כל הראשונים ויש מהאחרונים שכתבו אפילו על זה (ר"ת!! ועוד בעל ואישה, לא בנידון דידן) כך: "לכ"ע לא נסמוך עליו במעשה המגונה הזה".

זה כי את לא מבינה את הדיון ההלכתי כמו שצריך, וגם זה בגלל שמי שהעביר לך אותו לא יודע אותו כמו שצריך. ולא, לכל הקופצים, זה לא נאמר בתור זלזול, אני אומר את זה כי באמת יש משהו שצריך לתקן פה.

אם תרצי את יכולה להציע להם ליצור קשר ואעביר להם חומר מסודר ואח"כ נראה מה הם יגידו. אדרבה, יגדיל תורה ויאדיר.

(הושאל מאנגלית).

כמו שאמרתי, המאמר הזה שקישרו פה הוא לא פסיקת הלכה, והיא בעצמה כותבת את זה במפורש שהיא מחכה שיעסקו בזה הפוסקים.

וכמו שאמרתי, כבר לפניה דחו את כל ההבנות שלה שם. היא עקרה את כל האיסור (דבר שעוד פוסקים עשו), אבל שינתה את כל הטעם והפכה את הדעות של 90% מהראשונים בדיון.

זאת לא חד צדדיות, זאת מציאות.

יש דרכים אחרות להתיר, שגם לשיטת התורה לשמה אין איסור בהם (וכדאי לעיין בדברי הבא"ח היותר חדשים, למי שסובר שהתורה לשמה של גאון עוזנו הבא"ח).

לא נעים לי לדון בנושא הזה בפורום פומבי בכלל, וק"ו עם בנות המגדר השני. אבל כדי להעמיד את הטענות על מקומן, לא יכולתי לשתוק.

אתה עדיין יכול לעדן את הניסוח שלך. יותר מידי אנשים נפגעים על ידך.

אז נכון שהאמת איתך ושאתה תלמיד חכם, ומי שחם לו שלא ילבש סוודר וכו', ואתה רוצה להגדיר תורה ולהאדירה - אבל בסגנון המילים שלך אתה לא מגדיל ולא מאדיר כלום, הפוך, אתה מרחיק ומקטין.

שפה מאופקת יותר לא אמורה להכאיב לך. תנסה, מה אכפת לך

ואז באים כל מיני פוסקי-גוגל פה (כן, אתה יודע שאני מתכוון אליך), ומביאים אותה כסמכות נגד כל הראשונים, נגד הרדב"ז, נגד הדברי יציב, נגד המשנה הלכות, נגד הבן איש חי, נגד הרב רצאבי, הרב מלמד, ועוד עשרות מגדולי דורנו.

כאילו שהצלחתי לנשום מלראות שיש פה אנשים שכן מבינים את המציאות כמו שצריך,

ולא מתוך רצון להתיר לעצמם משהו שהם לא יכולים לעמוד בו...

והוא ראה שם כמה דברים שהיא הבינה ההפך הגמור ממה שכתוב בפנים, יש שם מלא טעויות יסודיות מאוד. הוא העביר השבוע חיבור בנושא לאחד מגדולי הדור המפורסמים, אחרי שזה היה אצל כמה פוסקים והם אמרו שחשוב לפרסם את זה (עוד לא מודפס).

יצרתי איתה קשר בעקבות הדברים האלה פעם, והיא לא ידעה מה לענות, למרות שיאמר לזכותה שהיא הגיבה לפחות.

על ההוצאת שם רע, כבר נדון אחרי 120 בע"ה. אבל תודה שמכרת לי את כל המצוות ולקחת לי את כל העבירות!

זה ממש עשה לי את היום

חחחח איך קראת למסמך שבו שמרת את השרשורים? "מה נעשה היום מוח? נחשוב על איך לנקום במפונפן על זה שלא ניצחתי אותו ואני קטנוני ונקמני?"

ויש הרבה מה להאריך בנושא אך לא המקום הנכון לענ"ד.

בקצרה כן אכתוב שלנשים הדבר מותר לפי הרבה פ]סיקות, וחלק מהפסיקות שאומרות שאסור מתייחסות לכך שהאישה חושבת על גבר אחר שאינו בעלה באותו זמן/רואה תכנים אסורים - ולא לוקחת בחשבון אישה שחושבת רק על *בעלה* וכמובן לא צופה בשום דבר אסור.

ושוב, יש המון מה להאריך בנושא, אבל לכתוב שזה אסור זה לא נכון.

אין שום פסיקה שמתירה לכתחילה. אפילו לא אחת.

וגם אלה שפוסקים ככה בד"כ מתבססים על אי הבנה בסוגיה, ולא תמצאי את זה אצל אף אחד מהפוסקים הגדולים.

עד מתי אנשים יסתמכו על גוגל ויחשבו שאפשר לבנות על זה הלכות?

ואכמ"ל

אין שום איסור פורמלי. זה רק "לא ראוי"

וזה לא קשור לשירשור אז נראה לי שמספיק

כתבתי את זה כדי שתבינו שיש צחוקים ויש חלאס. 
ולמרות שאתם מאוד בטוחים אתם צריכים להפסיק להגיב פה.
עכשיו זה גם הגיע לבזיונות ודברים מעליבים, חבל.
@פלונפון מירוסלב @נגמרו לי השמות
 

לדיון בין מגדרי. זאת טעות נפוצה והכשלת רבים נוראית.

שגם ככה כל הראשונים דחו מעיקרא. אני מתבייש בעצמי שאני אומר את האמת.

איפה לקבור את עצמי? יש לך מושג?

דנתי בסוגיה הזאת מול כמה וכמה פוסקים חשובים עם כל הגמרות וכל הראשונים ורוב האחרונים.

לא מתבייש להגיד את מה שכולם מסכימים עליו, מגדולי הדור ועד "סתם" פוסקים חשובים.

מהדברים שאתה אומר. 

@פלונפון מירוסלב בבקשה חדל 
אם השירשור הזה מלכתחילה לא מצא חן בעיניך, אין היגיון לבוא ולמשוך אליו המון תשומת לב..

אפשר להבין למה אתה כותב את זה לי במקום למי שהקניט אותי?

זאת צביעות בגלל שאת הניק השני אתה מכיר? 

כשאני אומר הכרעה הלכתית, אני לא מחוייב לך, אלא לתורה. עם כל הכבוד, שאין כל-כך לאור העובדה שאנחנו לא מכירים ואתה קופץ עם הקנטות

איזה פורום נוראי, לא יאמן כמה אנשים פה שונים מבפורומים אחרים אפילו שזאת *אותה* פלטפורמה.

מה זה מכילים ומחבקים, בכלל גם צנועים מאוד, מקפידים על ההלכה - קלה כבחמורה.

כשם שמצוה על אדם להוכיח את חברו ולומר לו דבר שהוא עשוי לקבלו, כך מצוה שלא לומר לו דבר שאינו עשוי לקבלו.

מקור המימרה בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה ב: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע [דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו - רש"י] כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך"

למדתי גם שכשאנשים מחטיאים את הרבים, זה לא שייך

אבל גם לביקורת יש דרך.

תלמד את הסוגיה כמו שצריך, אח"כ נדבר. השאלה שלך, מקורה לא ברמב"ם בכלל, היא פער בין הש"ס למדרשי ההלכה הקדומים והרמב"ם והשו"ע פסקו כמותם ולא כמו הש"ס, ויש לזה סיבה. כל אחד מגדולי שנגע בסוגיה הזאת תירץ אחרת מההבנה העקומה שמנסים להוציא משם. בסופו של דבר, קים ליה בדרבה מיניה (איסור מפורש לעומת איסור נרמז)

אף אחד לא ביזה אף אחד, ולא נעלבתי מהניקית שתייגת, גם אם היא לא מסכימה איתי.

בניגוד לניקים אחרים שהחליטו להתפרץ לדיון שאומנם הוא מחלוקת, אבל היה יחסית ענייני, וירקו אש, משום מה החלטת לתייג דווקא אותנו?

חרם דרבנו גרשום לא שייך לספרדים לחלק מהדעות, וגם בטל לחלק מהדעות וגם יש מעדות המזרח שמעולם לא קיבלו את החרם

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.