כן וזה, קורה הרבה פעמיים לגברים בתחילת חיי הנישואים שהם עייפים הם בסוג של לאות כזו, ואין מה להיבהל מזה.

ולפותחת השרשור יכול  להיות שהוא החביא את הבגדים בגלל שהתבייש/הרגיש לא בנוח מזה שזה קרה לו.

לא צריך כל דבר לנפח ולהוציא מפרופורציות.

כן רוב ככל הגברים חוטאים בזה

אבל צורת ההתיחסות שלך לכל העניין תסלחי לי קצת בוטה....

רק מצורת ההתיחסות שלך המזלזלת זה יכול לגרום לו ליפול גם בזה וגם בחוסר תפקוד

מאחל לך שתזכי להתיחס אליו יותר בכבוד ואז אולי חלק מהבעיות יפתרו

ותשנה מאוד את ההתיחסות לבעלה 

ברור שיחס כזה מצידה לא עושה רצון לקום בבוקר

ומדבר על בעל מכה  שתלטן

אבל אני  רק רוצה שתדבר בכבוד

ושוב

אין לי שום בעייה שאתה לא מסכים איתי ויכולתי אפילו לכבד אותך אם היית עונה לגופו של עניין 

ולא רק תוקף באופן אישי ומשפיל

אני לדוגמה גם שאני לא מסכים עם תגובות מסויימות לא תוקף באופן אישי

שהוא צריך ריטלין 

אם הוא צריך זה יכול ממש לעזור

כי היא צריכה לפרפר סביבו, כמובן

בבוקר, היא צריכה לצאת בשקט מהחדר לא להפריע לו לישון.

בעצם, עדיף שתישן בחדר אחר שלא להעיר אותו.

להשאיר לחו פתצק נחמד ואורחת בוקר מושקעת שיתעורר- בעלי אני אוהבת אותך כל כך!

אולי ליד גם כמה חוברות מענינות ש"יעזרו לו", שלא יהיה משעמם, כי אין לו סמרטפון.

אחרי העבודה, לחזור מהר, לבשל כבר צהריים, לנקות ולכבס את הדברים שהוא מסתיר, ובערב לתפקד כאשה אמיתית עד שייגמר לו הייצר ויוכל לישון בשקט- עד 2 ביום הבא.

מה עובר עלייך?????

 ולפותחת היקרה מאוד-

לא. לא תקין שאדם קם בשעה כזו וראיתי שהבהרת שהאדם לא מסוגל להחזיק אחריות. לא מנסה להפחיד רק להיות ריאלית.

מה יהיה כיוולד תינוק?

ושניים?

מי שטווב לו בישיבה באמת, וזה לא תירוץ פשוט כדי לא לעבוד קם ומזדרז לצאת.

זה אומר המון

לא משנה שנה ראשונה או לא.

זה מצריך התייעצות עם גורם בכיר.

יש רב שהוא מעריך בישיבה. במקום אחר?

והקטע של הקדושה.

זה  קשה מאוד- אבל זה עניין שלו עם עצמו ולך אין קשר לזה.., תהיי בטוחה!

בהצלחה אהובה

בד"כ אנשים עם הפרעות קשב פורחים אחרי אבחון (דבר שקורה בד"כ בגיל 30, ולא מעט פעמים בנישואים שניים לאנשים שיותר מבינים לליבם)

רק תקראי את מה שכתבת ותראי שאת לא כל כך מדברת עליו בכבוד

אולי הוא גם צריך ריטלין

אל תכניסי את עצמך סתם לסרטים, פשוט תדברי איתו.

לא אהבתי שאת רואה פעם אחת משהו בבעלך ואת מסיקה מסקנות, ובאה להתייעץ עם אנשים שאת לא מכירה ולא יודעת מה עומד מאחורי המניעים שלהם. הוא בעלך!

את פשוט מדהימה!

נחת רוח וכיף כזה לקרוא אותך!!!

ואמנם זה תלוי ביכולת הכלכלית, אבל כדאי לקבל עזרה חיצונית מקצועית לעניין הקימה והמבט המבוגר.

ואם הוא נפל להתמכרות, אפילו קלה, רצוי להקדים ולגשת לסיוע מקצועי. בטח אם הוא מלא באהבת תורה, ויש לו רצון כנה לחיות חיי תורה.

א. ממש לא נשמע סביר הפרשנות שלך. כלומר, הרבה יותר הגיוני לומר שזה קרי או שהתלכלך מאלף ואחת סיבות.

אולי את חושבת כך בגלל התנהגויותיו האחרות. אני לא חושב שכדאי לך להשליך ככה ולדמיין דברים.

סתם לא עושה לך טוב.

(גם זה שאינו יוזם, לא נראית לי בעיה ממש רצינית.)

ב. רואים שצורם לך הדיכוטומיה בין הדיבורים לבין המעשה שאת חושבת שהוא עשה. כמובן, זה לגיטימי שאם את חושבת כאלה דברים זה יצרום לך, אבל כאמור מקריאת התגובות כאן לא נראה שזה המצב.

ג. אני רוצה להוסיף עוד משהו. אל תחשבי שהוא משקר לך לגבי ההתלהבות שלו מהלימוד וכו'. אני מאמין לו. אממה? אפילו בלי קשר לכל הבעיות שהצגת - הוא יכול להתלהב מדברים מסויימים ביהדות ופחות להתלהב מדברים אחרים. הוא יכול אפילו לרצות לקום בבוקר מוקדם - ולא להצליח (כמו כל מכור). זה לא אומר שהוא לא רוצה.

ועדיין - ישיבה היא כר פורה למחלות נפש כגון בטלה (מדבר קצת מנסיון). הוא אוהב את הישיבה גם בגלל דעותיו, וגם בגלל שהיא מאפשרת לו לברוח מההתמודדות האמיתית של לעשות משהו עם החיים שלו, לפרנס או לעבוד או אפילו לקום בבוקר למניין. "אני רשום בישיבה, אז אני כבר במצב טוב, לא?" הוא מרמה את עצמו. לא אותך.

לכן לדידי אין שום ספק - הבנאדם צריך טיפול. אין שאלה. טיפול מקצועי ורציני. אולי אפילו כדורים.
אבל זה צריך לבא מתוך הבנה מלאה של המצב שלו ומתוך הליכה איתך ביחד.

ד. כדאי שתשימי לב מתי הוא הולך לישון, ורק בשביל להרגיע את עצמך - לבדוק אם יש חסימה גם במחשב.

אם הוא נשאר עד מאוחר במיטה כדי לעשות דברים כאלו זה לא תקין

ואם קרה לו פעם אחת משהו אחר.

ואם בטעות בכלל לא נחשב.

הייתי מנסה להפריד קצת בין כל המוצפות והקושי שאת מרגישה כרגע, כי זה יכול מאוד לבלבל שהכל אחד על גבי השני ויוצר ממש הרגשה של "סחרור" ומוצפות מאוד גדולה:

1. בעניין הקושי האישי שלך עם המירוץ והעומס המטורף בחיים -

אני חושבת שזה קושי מאוד משמעותי בפני עצמו.

את ממש נשמעת סופרוומן!

גם בהריון!

גם בהריון מתקדם!

גם עובדת

גם דואגת מא' ועד ת' לבית

גם נשמעת רעיה מדהימה ואישה מדהימה ותקתקנית

וגם וגם וגם...

ו... רגע!!! את רק בנאדם אחד!

בנאדם מדהים, וחזק, וחרוץ - אבל בנאדם! אחד! 

אישית אני הייתי מזמן קורסת אם הייתי עושה אפילו חצי מכל מה שכתבת 

בהריונות שלי אני בכלל לא מתפקדת כמעט... וגם שנתיים אחרי הלידה... פשוט לא אותה אחת.

וזה עוד הריון ראשון שלך יקרה,

ועוד בשנה הראשונה לנישואים!

וואו!

כמה מעברים ושינויים דחוסיםפ לזמן כה קצר!

עד לפני פחות משנה היית עוד רווקה

עכשיו נשואה!

ובהריון!

ומנהלת ביד רמה בית משלך!

תראי *כמה כמה את עושה*

ובהריון הגוף משתנה, הכוחות בכל רגע נתון נתונים ברובם לגדל יצור חי ומופלא בתוכך ממש!

ואולי לפעמים את לא מבינה איפה "מעדיפה בלי שם" שהכרתי? איפה הכוחות שלה? מה קורה פה?

(למרות שאולי אצלך זה לא קורה כי את עושה הכל! עדיין|! פשוט הכל הכל שזה מפעים! לא פחות מזה)

אבל איפשהו הגוף כבר אומר את שלו.

אומר לך: יקרה שלי, אני פה!

ואני קורס!

ואני עייף!

וקשה לי!

קשה לי לעשותה-כ-ל לבד!

אני רק גוף

שמגדל בתוכו עוד גוף ונשמה שלמים

אז קודם כל הייתי מציעה לך לבחון עם עצמך איפה את יכולה להקל מעלייך?

אולי בשעות העבודה?

אולי בבית - לבקש מבעלך שהוא ידאג לבית,

או להביא עוזרת

או אוכל קנוי

או עזרה חיצונית כלשהי

לנוח יותר

לאגור יותר כוחות וזמן אישי ורגוע שלך

וכמובן לומר לעצמך כל יום כמה את מדהימה!!!

2. אחרי הפן האישי הזה - חשוב לי לדבר על הפן הזוגי.

נראה שהדינמיקה הזוגית ביניכם, בלי להתכוון כמובן, נהייתה כזו שכל אחד מכם לקח "תפקיד"

את בתפקיד הכל-יכול והעושה הכל

ובעלך נאלץ לקבל את ה"תפקיד" של הזה שלא עושה כלום...

פשוט רק כי התפקיד השני כבר תפוס...

ואוןלי זה מאוד נוח

ואולי זה לא נוח אבל זה מה שזה

אבל באמת בשנה הזו יצרתם לעצמכם כל אחד את ה"נישה" שלו והתפקיד שלו -

את לקחת על עצמך עוד ועוד ועוד

גם לפרנס

וגם לדאוג לבית

וגם לגדל את ילדיכם המשותפים

וכאילו אמרת בלי מילים: אני אעשה הכל, אתה רק תלמד מתי שנוח לך.

אז הוא עושה את זה.

לומד מתי שנוח לו...

אם הוא יקח על עצמו *עוד* תפקידים

עוד עזרה בבית

עוד עבודה אולי

כבר מאזן הכוחות ישתנה!

גם את תרגישי שותפות בעומס

גם את לא תקרסי

גם בעלך ירגיש נחוץ!!!

והרגשת הנחיצות הזו היא אולי הדבר הגדול ביותר שאפשר להעניק לבנאדם! ממש - אבל תתני לו להרגיש *שהוא* נחוץ - זו באמת המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לבעלך האהוב.

שצריך אותו!

שהוא יכול!

שהוא שווה!

ועוד בפרט שכתבת שמאז ומתמיד הוא לא מסיים דברים

לאדם כזה הרגשת הנחיצות והרגשה שלו עם *עצמוח* שהוא יכול ומסוגל - היא לא פחות מקריטית!!!

אני לא יודעת מה הוא עבר בילדות,

ואילו דפוסים הוריים הוא הכיר,

אולי הוריו לא נתנו לו (בלי כוונה כמובן) את ההרגשה שהוא ילד מסוגל, שווה, בעל ערך, 

אולי הם עשו במקומו שירותים מיותרים?

אולי נתנו לו פינוק?

אולי לא פירגנו מספיק?

אולי לא העצימו בו נקודות חוזק אלא רק העצימו נקודות חולשה?

אולי בכלל לא היו שם עבורו?

ואולי עוד הרבה דברים.

העניין החשוב להבין הוא שבעלך ממש *צריך* להרגיש שווה. מסוגל. יכול.

זה צורךף בסיסי בסיסי של בנאדם.

ואם הוא ירגיש שהוא נותן יד ותורם עוד בבית, בחוץ - ומשמח בכך גם את אשתו היקרה - זה יכול לתת לו המון, פשוט המון!

אז גם בשבילך יקרה

גם בשבילו

גם בשביל הילד שלכם והעתידים לבוא -

נסו לשנות את הדינמיקה הזוגית שלא רק את אחראית על הכל - אלא שניכם יחד נושאים בעול האהוב באהבה.

3. לגבי האוננות -

בפן הזה אני מאוד מאמינה במשפט "אם מחפשים - מוצאים"

בכוונה של - אם האדם יהיה כל כולו בתוך משהו, ויחפש אותו ממש - הוא ימצא.

כמו שהאדם יוצר לעצמו את המציאות...

אם בעלך עשה מה שעשה ושם את בגדיו בכביסה -

ואת הלכת לכביסה והוצאת את בגדיו ובדקת אם רטובים וכו' - לי מהצד זה נשמע כמו חיפוש יתר שלו...

בעניין הזה הייתי ממש ממליצה להרפות לגמרי. לא לחפש בבגדים שלו או לחפש רמזים וכו' - כי זה סתם יציק *לך*

ולא רואה איך יתרום במשהו...

גם כתבת שאין לו סמארטפון ואין לו דרך לראות נאמר פורנוגרפיה אז זה אומר שגם אם חטא זה היה בלי להביט בנשים אחרות או תכנים לא ראויים - שזה משהו אחר לגמרי לגמרי!

כל הנושא הזה ואיך גבר בנוי ואיך אישה

וההבדלים בין עולם ההלכה ואיך שבחורי ישיבה מתחנכים ששז"ל זה הדבר הכי נורא ביקום אולי וכל ההפחדות בנושא

אל מול העולם החילוני ששם זה בגדר טבע ופשוט ולא עושים מזה עניין כרגע,

והגבר הדתי שמצוי בתווך בין לבין

בין רצונו לעבוד את קונו

לבין איך שהוא נברא והיצר הטבעחי שלו

ויש עוד המון המון מה להאריך

אבל בגדול - אם זה אפילו לא צפייה בנשים אחרות אלא "רק" אוננות מדי פעם - לגמרי לגמרי זה עניין שלו מול בוראו ולגמרי זה *שלו* והייתי עוזבת את זה לגמרי.

אין לדבר סוף.

אם נלך ונחפש אז כל אישה תיכנס אחרי בעלה לשירותים ולמקלחת ותשים מצלמות אבטחה במחילה...

מי אמר שהוא הולך לשירותים הוא לא עושה זאת?

יש דרך "לךעקוב" אחריו בכל שנייה שהוא נושם? לא...

וזה גם לא יועיל ולא תורם לכלום...

אם הוא מרגיש לא משהו עם עצמו ובכללי ומדי פעם נופל בזה - אני בטוחה שגם ככה הוא מרגיש נורא ונגעל מעצמו,

ואני בטוחה גם שאם הוא ירגיש יותר טוב ויותר שמח ומסופק בחיים ועם עצמו (גם ע"י הרגשת הנחיצות עליה דיברתי בסעיף 2) זה יכול מאוד לתרום גם בנושא הזה.

אבל שוב, אישית הייתי ממש ממליצה לעזוב את הנושא הזה לגמרי.

אני ממש חושבת שאם היו מכינים אותנו, הנשים, וגם את הגברים לעולם הטבעי והרגיל ולא רק לחיי האידיאל הנשג הייתה נחסכת כל כך כל כך הרבה עוגמת נפש.

אם היו אומרים לכל חתן כל מיני דברים

ולכל כלה כל מיני דברים, בין היתר שכמו שאם החתן שלך יעשה "אפצ'י" את לא תיבהלי ותחשבי שהוא חייזר - כך אם "תגלי" פעם שהשם ישמור הוא אונן פעם - שהעולם לא יקרוס עלייך

(סליחה אם זה נשמע תוקפני חלילה, ממש ממש לא כך הכוונה. אני פשוט רואה נשים מיוסרות וגברים מיוסרים על משהו שלפעמים הוא פשוט טבע האדם מדי פעם, לא שזה מצדיק או אומר שזה טוב חלילה, אבל לפעמיןם מתייחסים לזה לא פחות כאילו מישהו רצח מישהו... אז קצת פרופורצויות ולהרגיע אנשים ונשים...

הקב"ה ברא אותנו אנושיים

ועם גוף אנושי

וצריך לקחת גם את זה בחשבון

ולדעת שהוא רוצה שאנחנו נתגבר כל פעם מחדש - וכל פעם אחת כזו אנו נקראים גיבורים! לא פחות מכך

ושהעולם הזה כולו הוא השתלמות, התמודדות,

אנחנו לא מושלמים ואף פעם לא נהיה - רק הקב"ה לבדו מושלם

ולנו נותר לשאוף לכך, לתקן, לקום אחרי שנפלו

אבל לזכור שאנו בני אדם

ושהיאוש והגועל העצמי לא תורמים אלא גורמים לנו להשתבלל עוד ועוד בחטא

להיפך!

נקום!

נחזור בתשובה!

ונשתדל לפעם הבאה עם הפנים קדימה!

בהצלחה יקרה :פרח:

שלום לכולם.

יש נקודה שלא חידדו מספיק, אז אנסה לתרום משהו לדיון. 

ייתכן שהקושי שלו להשכים בבוקר ולפתוח גמרא, מקביל לקושי של אחרים להתחיל משימות מסוימות, גם שהם מצטיינים בהם.

לדוגמא, אצן ספורט, שמתקשה לנעול את הנעליים ולצאת מהבית. אחרי שהוא כבר נעול בהן, הוא מסוגל לרוץ עשרות קילומטרים רצוף, אבל עד אז... יצמחו שרוכים בכף היד. כנ"ל יש דחיינים בהרבה תחומים, גם שהם מעולים לגמרי. טבחית-קונדיטורית שמתקשה להיכנס למטבח, אחרי שהיא שם היא נהנית ויכולה להישאר המון ולהוציא מטעמים בבחינת: "עין לא ראתה א-לוקים זולתך"... נהג מונית שמתקשה להתלבש ולהתניע וכדומה. 

כלומר סך הכך מדובר בקושי לעבור ממצב א' למצב ב'. זה הכל. גם אם אותו אדם יעבור הסבת מקצוע, עדיין ייתכן שיישאר עם אותו אתגר.   

לגבי חלוקת המשימות ביניכם, נראה שבחרת לפנות את זמנו ללימוד התורה. את תקבלי את כל שכרך על כך, בלי שום קשר כמה ואיך הוא למד והתפלל,  מה הוא למד, כמה הוא זוכר וכדומה. את עשית שלך ושכרך מובטח לך לעולם הבא. את יכולה להיות רגועה לגמרי. אין שום הלימה בין השכר שלך על נכונותך והקרבתך, לבין מה שהוא עשה בפועל. בדיוק על זה אמר הפסוק " נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי". כלומר הנשים המשתתפות והבנות יכולות להיות שאננות ובוטחות בשכרן, בשונה מן הבעלים והבנים, שרק אם ימלאו את זמנם וינצלו אותו יקבלו שכר. עד כדי כך שאמרה הגמרא: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר (ישעיהו לב ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי"^];

מבין את ההרגשה הפגועה שלך שאת טורחת לפנות את זמנו, אבל הוא לא מתאמץ לנצל. אבל זה בדיוק היצר הרע של הבנים. על לימוד תורה ועל שמירת העיניים. על כך בדיוק ענתה הגמרא הידועה: "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". כלומר לנשים יש חלק בתורה אם קיימו את חלקן והביאו את הילד לתלמודו, גם אם לא למד. יש חלק בתורה אם שחררו את בעליהן מן עול הבית ללכת אל בית החכמים. 

לגבי מעשה אונן, אז לצערנו זה שכיח מאוד, גם אצל נשואים/ות וגם בימים שהם/הן מותרים/ות. כמובן שיש נסיבות שגורמות לזה ואיתן ניתן להתמודד, אבל בגדול זה עשוי להתרחש תמיד אצל אנשים בריאים בגילאים אלה. הנסיבות לדוגמא, ייתכן שהוא לחוץ מהלידה המתקרבת, מהעול בגידול הילד, מתשומת הלב שלך שתוקדש לילד ופחות לבעל וכדומה. כלומר לפעמים מעשה האוננות מגיע מתוך צורך בבריחה, לא מתוך תאווה. אפשר להאריך בזה, אבל מתלבט האם חברי הפורום יאהבו. ייתכן שהוא מרגיש מבולבל מהשינויים בגופך, ייתכן שהוא חווה תקופה לא פשוטה וכדומה. הוא בסך הכל בן אדם.     

ננסה להפריד בין הגורמים: אם את מרגישה נפגעת, אז כמובן שאת רשאית לבקש לנסות להפחית את תדירות האוננות, כדי שהוא יוכל להקדיש לך בזמני "העונה שלך" את מלוא תשומת ליבו ותאוותו. גם אם לך סתם מפריע ביצוע האוננות, אז זכותך לברר בעדינות. אבל אם את באה רק בקטע רוחני, כבר ענו לך שזה לא שונה ממצב שהוא יאכל תמרים בלי לבדוק שאין בהם תולעים. עניין שבינו לבין הבורא בלבד.  שוב, אם לך זה מפריע, אז כנראה שזו זכותך לבקש. אבל אם רק המישור הדתי קיים כאן אז עיזבי. הבורא יתברך יסלח לו יותר או פחות, אבל את פטורה מכאב הלב בנדון זה.  

ממילא, מהרגע שאת הקדשת את המשאבים שלך לאפשר לאהובך ללמוד תורה, את בטוחה לגמרי בשכרך על זה. כמובן שכייף יותר להרגיש ולראות התקדמות, אבל לא הכרחי.  

מקווה שתרמתי משהו לדיון    

ברשותכם עוד נקודה, סליחה על האריכות או אם זה נשמע מדי בוטה. 

נדמה שרוב או כל התגובות ניסו "להסביר" לשואלת שמדובר על משהו שקורה מעצמו לבעלה, כביכול מצידו לא היתה שום פעולה מכוונת שגרמה ללחות על הבגד. השואלת חזרה שוב ושוב על הטענה שכן מדובר על משהו מכוון, אבל כמעט כל המשיבים טענו שלדעתם לא כך.

ייתכן שמאחורי הכחשת המשיבים חבויה הנחה שאינה בהכרח מדויקת, שבזמן אונניה מהרהר הבעל בהכרח רק על נשים זרות, בשום מקרה לא על אשתו. מה שלא בהכרח נכון. ממה שאני מבין בתחומי חיים שונים, לפעמים אנשים זקוקים לחוויה מתקנת דווקא באותו מרחב שבדרך כלל הינו משותף. 

למשל: מורים שבאים דווקא בימי חופש לחדר המורים, להרגיש את עצמם בעצמם דווקא במרחב שבדרך כלל הינו משותף. או נהג אוטובוס עשוי לנהוג דווקא מחוץ לשעות העבודה ברכב פרטי את כל מסלול נסיעתו. 

שורש התופעה לא ממש ברור לי, נשמח אם מישהו בפורום יאיר עיננו בסוגיא. אבל מכל מקום, התופעה קיימת. לפחות בהרגשה שלי.

ייתכן שבדומה לכך, לפעמים בני זוג מבקשים להרגיש לבדם משהו, דווקא באותו מרחב שבשיגרה הינו משותף. 

אולי זו הסיבה לתופעה שהשואלת תיארה ורוב מוחלט של המשיבים ניסו להכחיש.  ייתכן שאנשים לא מניחים שאדם יכול לחשוב על אשתו בזמן פעולה עצמית בלעדיה.

תשאלו, אם הוא חושב על אשתו, אז למה שלא יעשו זאת ביחד ושלום על ישראל? ישנם הרבה הסברים, אבל הנקודה אחת היא, בעל ואולי גם רעיה מסוגל/ת בו-זמנית גם לענג את עצמו/ו וגם להתאוות לבן זוגו. 

אקצר כאן בנימוקים, סליחה. מכל מקום אשמח לשמוע דעת חברי הפורום להנחה הזו: שגם אדם במערכת זוגית עם קשר גופני תקין, יכול להזדקק לעינוג עצמי שיתבצע מדי פעם. לא אמרתי שההלכה מתירה זאת, רק שאלתי מה דעתכם האם הנפש של חלקנו עשויה להידרש למצב כזה, כמו גם בתחומי חיים אחרים. 

כמובן שאם לבן הזוג השני מפריע קיום פעולה עצמית זו, אז הוא יכול בעדינות לבקש לצמצם או להפסיק, מכל סיבה שהיא. אבל קודם כל אשמח לשמוע האם עוד חברים מהפורום מכירים תופעה דומה, אנשים שחוזרים לזירת ההתרחשות הציבורית ומנסים למצוא עצמם דווקא שם.

סליחה אם היתה אי הבנה, ברשותכם נחדד את הטענה: התלבטתי ביחד עם חברי/ות הפורום האם קיימת תופעה כזו, של אנשים ונשים נשואים שמבצעים עם עצמם פעילות מינית, ללא נוכחות בן הזוג או שותפים אחרים. 

ההתלבטות היתה בניסיון לעזור לפותחת השרשור לדייק את העובר עליה ועל בן-זוגה. להבין יחד עם חברי הפורום את שכיחות התופעה, אם בכלל. אולי כולנו ניתרם מן הדיון.   

לא היתה כוונה לעודד בני ובנות זוג לבצע מעשי אונן לבדם. לא היה כאן מסר שהדבר מותר. סליחה אם הדבר לא הובן. 

כן היה ניסיון והתלבטות להרגיש ולהבין, האם ייתכן שזה מה שחווים השואלת ובן-זוגה האהוב. ניסיון לשקף את מצבם, לעזור להם להרגיש את המניעים ולמלל במילים את המציאות הזוגית שלהם.  

מתוך שתי התגובות שהתקבלו, ניתן להניח שהתופעה מוכרת.

מתוך השתיקה של כל היתר, ניתן להסיק אחת מאלה: או שהדבר שכיח יחד עם בושה לשוחח ולהודות בו, או שכולם ממש אינם יודעים מאומה בנדון, או שהדבר מופרך לחלוטין ואין שום צורך להתייחס אליו. 

מה דעתכם? 

דעת יחיד מול כל הראשונים ורוב האחרונים. לא באמת מחלוקת, כמעט בלתי אפשרי להגיד שמותר.

טיפה שונה מהתגובה הזו. אינני טוען שמי שעושים כך אינם/ן מרוצים/ות מהחוויה שלהם/ן עם בן/ת-זוגו/ה, אלא שהם מנסים למצוא עוד מימד אישי במרחב שלרוב הינו משותף. 

כמובן שבכל מקרה זה יכול לנחם את השואלת, כיוון שככל הנראה בעלה אינו מהרהר באשה אחרת, אלא בה עצמה. אולי גם אצל צעיר דתי, חסר ניסיון מיני מן הסתם, יש צורך ללמוד מחדש את גופו ואיבריו.  

כמובן, שייתכן שזו נחמה חלקית ולא מלאה, אבל מכל מקום מבוססת מעט במציאות. בשונה מחלק מן התגובות האחרות כאן, שניסו להכחיש את התופעה. 

שוב, הטענה איננה שהדבר מותר או מבורך, רק מנסים יחד לשקף לשואלת ולנו את הרגשות העומדים מאחורי המתרחש. 

מה דעתכם/ן?  

מי נתן לגיטימציה לתופעה?

אסור לנשים לעשות את המעשה הזה. יש בו כמה וכמה עבירות שאין עליהן מחלוקת שהן אסורות לנשים.

וגם לגבי העניין עצמו כמעט ואין מחלוקת וזאת חוסר הבנה בפוסקים להגיד דבר כזה.

מדובר בניק שלא מקשיב לרבנים, לא מאמין במדע, תמיד יוצא בצורה נחרצת וטוען שאין אף רב או מנהיג שחושב אחרת (ואם יש - אז זה בגלל שהוא "לא מבין בתורת הסוד", כפי שהוא טען כאשר הוא ביטל בצורה נחרצת את דבריהם של הרבנים שרלו, הראל, לוינשטיין ואבינר, או שהרבנים פשוט לא הבינו את הסוגיה - כפי שהוא טען בדיון הנוכחי).

ובכל זאת, אני מגיב למען אלה שזה יעזור להם, ולא בשביל להתווכח עם החכם באדם:

אפשר לקרוא על הנושא הזה כאן וגם כאן, ולהבין שהמציאות שונה מהצורה השטחית שבה מנסים להציג כאן.

הראשונים, וכל מי שאי פעם ראה את הרמב"ן הריטב"א ושאר הראשונים שהיא מעקמת שם יודע שהיא טועה לגמרי.

יצא לי גם לדון איתה בזה באימייל, היא לא מבינה את הסוגיה כלל.

פה רואים ש@פשוט אני.. הוא אחד שמסתמך על הרב גוגל ומביא מאמרים "הלכתיים" ממי שלא רב בכלל ומעלה את זה לדיון מול גדולי הדור וכל הראשונים

מחוץ לשרשור, הייתי מראה לו גם את ההתכתבות וגם את כל הנקודות שהיא טועה בהם.

ופעם כ"הצעת הלכה". והיא בעצמה כותבת שם שהיא מציעה את זה לפני הרבנים שיפסקו, רק שהם קדמו אותה ופסקו אחרת. וכמו שכתבתי בתגובה אחרת פה, דנתי בנקודות במאמר איתה, והיא לא ידעה לענות. הייתי שמח להראות למי שבאמת רוצה ללמוד את הסוגיה איפה בדיוק היא טועה, אבל לא נראה לי שמישהו פה באמת רוצה להחכים, רק מנסים להתיר שרצים.

זאת בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר כשאמרתי אנשים שמסתמכים על הרב גוגל, והתכוונתי למאמר הזה ספציפית. והוכחת לי שצדקתי.

אם על זה את מסתמכת, רק ה' יעזור.

יש כללים לפסיקת הלכה.

אם מישהו כתב פסק שהוא מוטעה מעיקרו, אין לסמוך עליו.

ואם יש מישהו שלא הבין נכון ראשון והוציא אותו מהקשרו, גם בשעת הדוחק לא סומכים על זה (אולי בדוחק גדול).

זה אסור באופן גורף, כי זה דאורייתא כידוע, ואם סומכים בשעת דוחק זה רק כשיטת ר"ת שהתיר מה שהתיר במפורש. וזה בכלל לא הדיון פה.

זה לא יגרום שום נזק לאף זוג, כי מה שאת חושבת עליו - מותר בלי חולק (גם לאיש). מה שכתבת ומה שמובן מדבריך - אסור.

את רוצה לראות שאני כן "קורא מחשבות"?

את מתכוונת למעשה שנעשה דרך תשמיש ובין בעל לאישה, וזה מותר לרוב ככל הדעות, גם ההפך (רמב"ם מפורש בפיה"מ). פה מי שאוסר, הוא דעת המיעוט. וגם למי שמתיר יש גבולות וגדרים לזה, אבל מעיקרא מותר.

אני מתכוון לזה שמתוך מה שאמרת את מנסה לעקור את עצם האיסור, כלומר שהמעשה עצמו מותר, בין בדרך תשמיש, בין ברווקה, בין בהרהור אסור וכו'. שזה בוודאי לא, בשום צורה ואופן בלי שום פרטים ותנאים שלא בהיתר הנ"ל.

רק אביא את ההקדמה של המאמר הנ"ל: "רק להביא מהמאמר עצמו שקושר, לקורא השטחי שחושב שאני סתם ממציא דברים. עיינו בהקדמה: "מאחר ונושא זה איננו נמצא בתחום הלכות טהרת המשפחה, ומאחר ואינני בעלת סמכות של פוסקת הלכה, המאמר איננו מהווה פסק הלכה" (ההדגשה במקור).

שאת סותרת את עצמך.

איזה נזק בין איש לאשתו יהיה מאיסור על רווקים?

נו, שויין.

זה כי את לא מבינה את הדיון ההלכתי כמו שצריך, וגם זה בגלל שמי שהעביר לך אותו לא יודע אותו כמו שצריך. ולא, לכל הקופצים, זה לא נאמר בתור זלזול, אני אומר את זה כי באמת יש משהו שצריך לתקן פה.

אם תרצי את יכולה להציע להם ליצור קשר ואעביר להם חומר מסודר ואח"כ נראה מה הם יגידו. אדרבה, יגדיל תורה ויאדיר.

(הושאל מאנגלית).

כמו שאמרתי, המאמר הזה שקישרו פה הוא לא פסיקת הלכה, והיא בעצמה כותבת את זה במפורש שהיא מחכה שיעסקו בזה הפוסקים.

וכמו שאמרתי, כבר לפניה דחו את כל ההבנות שלה שם. היא עקרה את כל האיסור (דבר שעוד פוסקים עשו), אבל שינתה את כל הטעם והפכה את הדעות של 90% מהראשונים בדיון.

זאת לא חד צדדיות, זאת מציאות.

יש דרכים אחרות להתיר, שגם לשיטת התורה לשמה אין איסור בהם (וכדאי לעיין בדברי הבא"ח היותר חדשים, למי שסובר שהתורה לשמה של גאון עוזנו הבא"ח).

לא נעים לי לדון בנושא הזה בפורום פומבי בכלל, וק"ו עם בנות המגדר השני. אבל כדי להעמיד את הטענות על מקומן, לא יכולתי לשתוק.

אתה עדיין יכול לעדן את הניסוח שלך. יותר מידי אנשים נפגעים על ידך.

אז נכון שהאמת איתך ושאתה תלמיד חכם, ומי שחם לו שלא ילבש סוודר וכו', ואתה רוצה להגדיר תורה ולהאדירה - אבל בסגנון המילים שלך אתה לא מגדיל ולא מאדיר כלום, הפוך, אתה מרחיק ומקטין.

שפה מאופקת יותר לא אמורה להכאיב לך. תנסה, מה אכפת לך

ואז באים כל מיני פוסקי-גוגל פה (כן, אתה יודע שאני מתכוון אליך), ומביאים אותה כסמכות נגד כל הראשונים, נגד הרדב"ז, נגד הדברי יציב, נגד המשנה הלכות, נגד הבן איש חי, נגד הרב רצאבי, הרב מלמד, ועוד עשרות מגדולי דורנו.

כאילו שהצלחתי לנשום מלראות שיש פה אנשים שכן מבינים את המציאות כמו שצריך,

ולא מתוך רצון להתיר לעצמם משהו שהם לא יכולים לעמוד בו...

והוא ראה שם כמה דברים שהיא הבינה ההפך הגמור ממה שכתוב בפנים, יש שם מלא טעויות יסודיות מאוד. הוא העביר השבוע חיבור בנושא לאחד מגדולי הדור המפורסמים, אחרי שזה היה אצל כמה פוסקים והם אמרו שחשוב לפרסם את זה (עוד לא מודפס).

יצרתי איתה קשר בעקבות הדברים האלה פעם, והיא לא ידעה מה לענות, למרות שיאמר לזכותה שהיא הגיבה לפחות.

על ההוצאת שם רע, כבר נדון אחרי 120 בע"ה. אבל תודה שמכרת לי את כל המצוות ולקחת לי את כל העבירות!

זה ממש עשה לי את היום

חחחח איך קראת למסמך שבו שמרת את השרשורים? "מה נעשה היום מוח? נחשוב על איך לנקום במפונפן על זה שלא ניצחתי אותו ואני קטנוני ונקמני?"

ויש הרבה מה להאריך בנושא אך לא המקום הנכון לענ"ד.

בקצרה כן אכתוב שלנשים הדבר מותר לפי הרבה פ]סיקות, וחלק מהפסיקות שאומרות שאסור מתייחסות לכך שהאישה חושבת על גבר אחר שאינו בעלה באותו זמן/רואה תכנים אסורים - ולא לוקחת בחשבון אישה שחושבת רק על *בעלה* וכמובן לא צופה בשום דבר אסור.

ושוב, יש המון מה להאריך בנושא, אבל לכתוב שזה אסור זה לא נכון.

אין שום פסיקה שמתירה לכתחילה. אפילו לא אחת.

וגם אלה שפוסקים ככה בד"כ מתבססים על אי הבנה בסוגיה, ולא תמצאי את זה אצל אף אחד מהפוסקים הגדולים.

עד מתי אנשים יסתמכו על גוגל ויחשבו שאפשר לבנות על זה הלכות?

ואכמ"ל

אין שום איסור פורמלי. זה רק "לא ראוי"

וזה לא קשור לשירשור אז נראה לי שמספיק

כתבתי את זה כדי שתבינו שיש צחוקים ויש חלאס. 
ולמרות שאתם מאוד בטוחים אתם צריכים להפסיק להגיב פה.
עכשיו זה גם הגיע לבזיונות ודברים מעליבים, חבל.
@פלונפון מירוסלב @נגמרו לי השמות
 

לדיון בין מגדרי. זאת טעות נפוצה והכשלת רבים נוראית.

שגם ככה כל הראשונים דחו מעיקרא. אני מתבייש בעצמי שאני אומר את האמת.

איפה לקבור את עצמי? יש לך מושג?

דנתי בסוגיה הזאת מול כמה וכמה פוסקים חשובים עם כל הגמרות וכל הראשונים ורוב האחרונים.

לא מתבייש להגיד את מה שכולם מסכימים עליו, מגדולי הדור ועד "סתם" פוסקים חשובים.

כשאני אומר הכרעה הלכתית, אני לא מחוייב לך, אלא לתורה. עם כל הכבוד, שאין כל-כך לאור העובדה שאנחנו לא מכירים ואתה קופץ עם הקנטות

איזה פורום נוראי, לא יאמן כמה אנשים פה שונים מבפורומים אחרים אפילו שזאת *אותה* פלטפורמה.

מה זה מכילים ומחבקים, בכלל גם צנועים מאוד, מקפידים על ההלכה - קלה כבחמורה.

כשם שמצוה על אדם להוכיח את חברו ולומר לו דבר שהוא עשוי לקבלו, כך מצוה שלא לומר לו דבר שאינו עשוי לקבלו.

מקור המימרה בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה ב: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע [דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו - רש"י] כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך"

למדתי גם שכשאנשים מחטיאים את הרבים, זה לא שייך

אבל גם לביקורת יש דרך.

תלמד את הסוגיה כמו שצריך, אח"כ נדבר. השאלה שלך, מקורה לא ברמב"ם בכלל, היא פער בין הש"ס למדרשי ההלכה הקדומים והרמב"ם והשו"ע פסקו כמותם ולא כמו הש"ס, ויש לזה סיבה. כל אחד מגדולי שנגע בסוגיה הזאת תירץ אחרת מההבנה העקומה שמנסים להוציא משם. בסופו של דבר, קים ליה בדרבה מיניה (איסור מפורש לעומת איסור נרמז)

אף אחד לא ביזה אף אחד, ולא נעלבתי מהניקית שתייגת, גם אם היא לא מסכימה איתי.

בניגוד לניקים אחרים שהחליטו להתפרץ לדיון שאומנם הוא מחלוקת, אבל היה יחסית ענייני, וירקו אש, משום מה החלטת לתייג דווקא אותנו?

חרם דרבנו גרשום לא שייך לספרדים לחלק מהדעות, וגם בטל לחלק מהדעות וגם יש מעדות המזרח שמעולם לא קיבלו את החרם

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם