פורום נשואים טריים (עמוד 217)

איך ידעת אתה תמיד מפתיע...

אבל אין ביננו שום ויכוח ברוך השם.
עוד לא החלטנו כמה😅
אנחנו זורמים עם החיים ועם הכוחות הנפשיים שלנו

השאלה.

אופי משפחת המוצא של הבעל ושל האישה.
זה משפיע ומשליך במידה רבה על הדור הבא.

(מגזר, מוצא עדתי, מספר ילדים)

ב"ה לא מתווכחים בכלל למרות שאנחנו לא תמימי דעים בעניין.
הוא כמה שיותר אני רוצה לרווח.
כרגע ב"ה יש אחת קטנה ומחכים קצת

ב. זרימה משותפת
ג. יש לראות את הטוב בכל דבר.

ילדים זה לא תחרות, ולא קופון.

אם זה בכללי- אין מה להתווכח. כל פעם חושבים על המצב הנוכחי. אין טעם לתכנן.
אם זה לגבי התקופה הקרובה אם כן או לא זה תלוי בנתונים. אני מאמינה שלהרבה זוגות יש את זה.

אצלינו- בינתיים ב"ה הדיון יותר כמה לרווח ולא אם להביא עוד ילד או לא...
בעלי תמיד רוצה לפני אבל הוא נותן לי להחליט כי בסופו של דבר העול נופל בעיקר עלי ולו בגלל סיבות ביולוגיות- בהתחלה.
ב"ה ההבדלים עד היום לא היו משמעותים חצי שנה בערך.

ב"ה לא מתווכחים.
בעלי רוצה מס' ילדים יותר גדול ממה שאני רוצה, אבל הוא מבין שיש נשים שמתאים להן לגדל משפחה ברוכת ילדים וצפופים, ויש נשים שלא מתאים להן, ולכן הוא די זורם איתי.

כלומר- זה לא לגמרי בידיים שלנו...
נניח אני רוצה 8 והוא רוצה 10.
מה זה אומר?
איך בכלל אפשר להחליט מראש?
כאילו זה תלוי בנו.
אני מבינה שלפעמים צד אחד מרגיש שהגיע הזמן לעוד ילד והצד השני לא.
אבל להתווכח על מספר הילדים?
למי זה עוזר...

שלושה אחרונים עם רווחים. בעלי הבין שאני חייבת התאוששות לפחות שלוש ארבע שנים.
לי זה מספיק לבעלי לא. אבל מכבד.

אני רציתי יותר. הוא פחות.
הוא מעולם לא דחף או ביקש.
כשהרגשתי שאני מוכנה לעוד אחד עודדתי אותו ובסוף הוא זרם. לפעמים ביותר חשק לפעמים פחות.
אבל נראה לי שהוא מיצה את הסיפור של עוד ילדים.

למה להחליט כמה ילדים רוצים מראש? את לא יודעת איך יילך לך...
שאלתי את האיש שלי לפני שהתחתנו כמה הוא רוצה והוא אמר 8. אמרתי לו מה??? כזה הרבה? הוא אמר חשבתי שזה מה שרצית לשמוע... חחח
לפני שילדתי חשבתי שאני רוצה 5 כזה... 6 גג.
עד לא מזמן (הילדה בת שנה אוטוטו) אמרתי לכל מי שרק רצה לשמוע שאני סגרתי את הבסטה! נגמר! די! לא יכולה עוד אחד! אחת זה מפסיק לי, כיף לי ככה וקשה לי מדי ככה. והנה, החיים מתקדמים, ונהיה יותר קל, ואולי אולי כן בא לי עוד אחד. לא עכשיו! בעתיד... אבל רק אחד!

וזה מצחיק כי תמיד צחקתי על בת דודה שלי שאחרי כל לידה הכריזה שזה האחרון. והופ עוברים שנתיים והיא שוב בהריון... והנה הפכתי להיות כמוהה.

ולסמוך על הקב"ה שמה שהכי טוב זה מה שיהיה

אבל בסופו של דבר אנחנו בדרך הנכונה (כלומר שלי 😋)

גם שיתוף והפצה יתקבלו ממש בשמחה!
דחוף לשבת הזאת!!

אני יכולה להבין אותו. אבל יכולה להבין אותך.

 

אם בסופו של דבר את רוצה ללכת, הוא בהחלט צריך לכבד אותך. זה אך ורק החלטה שלך נשמה. מה שבא לך.

 

שיחשוב שנסעת למסעדה עם חברות. גם לזה הוא היה מתנגד?

אם הוא יגלה את זה זה עוד יותר יכעיס אותו ובצדק

אלא שהפותחת תגיד לבעלה שיראה את זה בתור יציאה להפגש עם חברות, למסעדה, לארוחת ערב נחמדה.
סיבה למסיבה
לפותחת-יכולה להבין אותך וגם את בעלך, אבל זו לא החלטה שלנו , תשבו, תדסקסו, תתדיינו, תתווכחו ותגיעו להחלטה משותפת

בנוכחות רב ו2 עדים.
לא 100 מוזמנים ולא 200.

אם כן. תלכי.
אם לא. אל תלכי.

ככה פשוט.

אומר שזה ממש מצער אותו וכל זה

והוא בעלך לא אבא שלך.
צריך לדבר על זה בנחת. להבין את הצד שלו.
אבל אין סיבה בעולם שבעלך ימנע ממך לעשות משהו שאת רוצה.
בן זוג לא משמעותו שליטה.
זוגיות בונים שני אנשים שלמים.
לא איש ועוד קצת..

לבן זוג אין זכות להטיל וטו על כל החלטה שלא תהייה.
להביע את דעתו זה לגיטימי.
להחליט עליה זה לא

לדעתו. או לשמור על הילד. או לקנות מתנה מהחשבון של שניהם כשהשני מתנגד.

הוא כן צריך לכבד את ההחלטה שלה.
לסמוך עליה בעניין הכלכלי. (לא מדובר פה בהוצאה חריגה)

ולהציב את השמירה על הילד כתנאי למשהו זאת מניפולציה מכוערת ממש.

ונראה לי זה יהיה הכי ברור בעולם אם לא תגיעי.

את לא משפחה ולא קשורה באופן ישיר לחתן או לכלה.

 

ואני חושבת שהכי לא נעים דבר ראשון צריך להיות מהבן זוג שלך.

לא בקטע חלילה שהוא צריך לשלוט עליך, אלא בסה"כ הוא דואג לך.

ומכירה סיטואציה כזו של.צורת ההזמנה לחברה .
אבל אחותי אפילו רק בשביל ההריון תישארי בבית, זה תחום שעוד עליו מסקנות עם הקורונה.
וסליחה אבל עם כל הצער שבדבר בטוח לא יהיה נורא לבעלי השמחה שלא תבואי, בסוף רק החברה שלך אולי תתבאס לדקה.

תסבירי לה, בטוח שהיא תבין.
ואםבא לך ממשלהתפנק קחי את הכסף ואת בעלך.ותעשו יום כייף.בכסף הזה.
או שתיפגשיעם החברות בפעם אחרת.

צריכה את האישור שלו?
משהו מוזר לי כאן

הוא מביע דאגה לה, לעובר וגם למצב הכלכלי. הם זוג נשוי לא שותפים בדירה.

לבין להתנגד.

בדברים האלה עדיף להיות כמו שותף לדירה
מעולם לא התערבתי לאשתי לאיזה אירוע ללכת ולאיזה לא. מה זה העסק שלי?

בעלה יאלץ להיות בחתונה של אח של חברה של אישתו כשהוא בטח לא מכיר שם כמעט אף אחד, ועוד בתקופת הקורונה. לי זה נשמע מיותר.

לפי רב הרופאים אין מספיק מידע וכדאי לא לקחת סיכונים מיותרים. במקרה כזה לגמרי זכותו להביע דעה

אבל גם אם לא הייתי מסכים, אם זה גורם למריבות ולמתיחות עדיף לך לא ללכת, בעלי השמחה יתבאסו חמש דקות שלא בת ורוב הסיכויים שיבינו.
ומקסימום בפעם אחרת תצאו לבלות.

מתנצל שלא יכלתי להגיע
ושולח מתנה סמלית

את רוצה x והוא רוצה y.
מה עושים? מדברים, מסבירים, מנסים להבין את הצד השני ובסוף מתפשרים.. פתרון שמתאים לזוג אחר לא בהכרח מתאים לכם.
אז למה את שואלת פה? כי את רוצה לשמוע דעות אובייקטיביות?
את יכולה לראות בתגובות שקיבלת שיש כאלה שמצדדים בך ויש שמצדדים בו, מה שאומר שהרצונות של שניכם במקרה הזה סבירים והגיוניים. אבל זה לא באמת יביא לך פתרון.
בסוף תצטרכי לדון עם בעלך ולמצוא פתרון שמוסכם על שניכם.

את בהריון! יש פנדמיה עולמית!

זה תמיד תרוץ מושלם לא להגיע לכל ארוע.

חשבתי שזה תירוץ טוב לא להקשיב לבעלה. לכןצלא הבנתי

להגיע כמה דקות להגיד מזל טוב וללכת אחרי גג חצי שעה.
אפשר להגיע עם הילד ופתרת את בעלך מחובת שמירה.
הוא יכול ללכת לחבר - תעסוקה מושלמת.

לגבי מתנה - מי חושב היום לתת מתנות יקרות בתקופת קורונה?
20שח משהו חמוד וקטן ממקס סטוק או כל מקום אחר יעשה את העבודה. ואם אין כסף לזה - עצם העובדה שנסעת 40 דקות כל צד כדי להיות נוכחת זה מספיק מתנה.

בהצלחה!

זה תירוץ מספיק טוב.

יכול להיות שהיא ניק בכלל גבר.
יכול להיות שהיא ילדה בת 10
יכול להיות המון דברים...

אני לא מתחברת לרעיון שמישהו אומר שיש לו בעיה ומנסים לפתור לו אותה עם מחשבות שליליות .

(כמו הפחדות על מוות ועונשים שמימיים לאי קיום מצוות)

ואז יצא שיגוך?

זה גם מצווה 😆

זה לא נראה לי משקל בר חיים

אפילו להתהפך בקברה היא לא יכולה!

תעשה משהו חשוב עם החיים שלך, שלא יישאר זמן לח** הזה

אבל עד גבול מסויים.

 

תעשה צניחה חופשית.

תמצא לך פרטנרית שתוכלו גם לעשות איזה שאכטה ביחד.

 

הכל טוב נשמה. תזרום, תתרגש, תהנה, רק אל תפריז.

ויתרגש מזה.

אם עושים את זה באמצע קפיצת באנג'י.

 

 

זה כזה:

 

קופץ - "ממעמקים קראתיך א-דונאאאאייייייייייי!!!""

אם הוא ימות לפני שיספיק לסיים תפסוק??

הכל מרוקן

אי אפשר לדעת מאיפה זה בא
אבל כל הכבוד שאתה מודע ואתה רוצה לצאת מזה
אולי חסר לך משהו בחיים
אולי אתה שרוט מדרך החינוך שההורים שלך נהגו
אולי לבושי הנפש שלך ירדו מעולם תחתון
אולי אתה מכור לזה.
אז כדי להוציא את החרא צריך להזמין אינסטלטור
אני מאוד מקווה שתקח יוזמה ותלך למטפל אישי/רגשי

אתה חושב שאתה חסר תקנה?
אז למה באת לשאול?


מי שמיואש, באמת לא יעזור לו כלום

קורה, לא קרה כלום

זו עצת היצר אתה לא באמת יכול להבין מי היא ומה היא..

במיוחד אם היא לא רווקה..

זה קשה מאוד אבל,

תנסה לראות איך אתה שם את הגבול. אולי מתנתק מהפורום?אולי יוצא בחיים האמיתיים?

גם דמיון מודרך לא בקטע של לדמיין שבהיא מכוערת אומשהו אלא פשוט לנסות לדמיין שהיא נשואה ואולי גם ילדים וכו'...

בהצלחה

והוא יעזור לך לתת כלים לשליטה עצמית ואולי אם צריך גם טיפול תרופתי.
יש לכול אחד מאיתנו בחירה חופשית מה לעשות זו לא גזירת גורל.
השאלה היא האם אנחנו אריה או ארנב
אריה שמנהיג את עצמו ושולט בעצמו או ארנב....

וחרא זו מילה שלא מבטאת רגשות...

תמצא חברים טובים. מאוד
שאפשר לסמוך עליהם.
כמו קבוצות תמיכה.
או קבוצות צעדים, הכי טוב.
תתחבר לרוחני
ותמצא מטפל

כי כל החיפוש הזה זה מענה רעיל לקושי שיושב שם עמוק עמוק.

תאמין לי
מנסיון

זה שבכלל הרגלתם אותה לישון אתכם. אני לא מבינה הורים שלוקחים ילדים למיטה. טעות ממדרגה ראשונה..

 

אני חושבת שבמקרה כזה מה שהייתי עושה, הייתי מחזירה אותה למיטה כל פעם שהייתה מתעוררת ואומרת לה שעכשיו לילה ולא יוצאים. אני יודעת שזה מאוד קשה לקום כל רגע מהמיטה כשגמורים מעייפות, אבל אחרי כמה ימים היא תבין את העניין. בכל מקרה, בשום אופן לא מביאים אותה למיטה ויהי מה.

אנחנו מודעים לזה חח...הבעיה שזה התחיל מפעם אחת שהיה לה חום גבוה עוד כשהייתה בת חצי מה בערך ומשם זה התגלגל..אכן זו טעות..
ננסה בע"ה תודה

לי ולעוד רבים ממש לא.
שינה עם ההורים מחזקת ומעצימה את הילד

וזה דבר גרוע...

אבל כל אחד ודעתו

עם פחד בלילה?
נו.
יש לי ילד בן שלוש שבא אלי כל לילה לישון.
לא רואה אצלו בעיות בהתמודדות...

לק"י

אני בהחלט מצפה מבן ה-5.5 שלנו לנסות להירדם לבד אם הוא מתעורר באמצע הלילה, ולא לבוא לידי (זה פשוט מפריע לי לישון).
בהנחה שהוא מתעורר לרגע ולא מחלום מפחיד או משהו (שאז הוא מוזמן באהבה להעיר אותי).

אבל מבן שנה?!
מקסימום אני מחכה 2 דקות לשמוע אם הוא נרדם לבד בחזרה.

בן שנה זה תינוק.

וטוב להן וטוב לילדים
זה לא תורה מסיני
זה הורים וילדים כל אחד מה שמתאים וטוב

טעות, תלותיות, חוסר בטחון...

כל ילד האופי שלו.

אני מסכים שצריך לנסות ולא להתייאש אא''כ להורים לא איכפת ויש להם אפשרות להשלים שינה אח''כ.
מנסיון האישי שלי, יש כאלה שמאוד קשה להרגיל אותם לישון רצוף.

לק"י

לי זה היה קל יותר שישנו לידי עד גיל מסויים.
כשהעברנו אותם בגיל שנה וחצי לחדר שלהם, הם לרוב לא באו אלינו, אלא קראו לי אליהם

האמת אני גם מת על זה שהם באים לישון לידי. זה ממש כיף לי והם גם אוהבים את זה.

 

אצלי היו מגיעות עד גיל 6 לישון איתי 😍😍😍 ואף פעם לא שלחתי אותן חזרה.

 

הקטני עדיין מגיע כפרה עליו.

כמה לילות,אבל זה ישתלם לכם לאחר שהיא תבין את הקטע.
אין להביא אותה למיטה שלכם ויהי מה!
תהיו עקשנים ואסרטיבים וככה היא תלמד להרדם ולישון רק במיטה שלה.
(אמא לחמישה ילדודס,שלא היה לילה אחד שמישו מהם ישן איתנו...)

לק"י

עיניים?).?

אפשר ליידד אותה עם המיטה, לשים שם משחקים ודברים שהיא אוהבת ולתת לה לשחק שם באמצע היום.

וזה שהיא צורחת כששמים אותה שם ערה באמצע היום, אפשר להבין אותה.

היא עוד איתנו בחדר. אולי זו עוד סיבה אין לי מושג. לגבי צעצועים ניסינו

לק"י

תינוקות משתנים כל הזמן.
אפשר להרגיל אותה למשהו אחר. זה ששמתם אותה לידכם פעם אחת בגיל חצי שנה לא בטוח קשור בכלל.

אני חושב שהקושי שלי ושל אשתי בעיקר זה הבכי...באמת קורע לנו את הלב...מה שרשמתי ששינו בגיל חצי שנה הכוונה שעד אז היא ישנה במיטה שלה בלי קושי ואולי בגלל כמה ימים שהיא ישנה איתנו בגלל החום היה לה היא התרגלה...

לא קראתי, אבל שמעתי שהוא טוב.

לק"י

המליצו לי עליו וקראתי (ולא יישמתי כמעט, כי זה דרש ממני כח וסבלנות).
מה שאהבתי בו זה שהיא נותנת הרבה עיצות, וההורים בוחרים מה שטוב להם עם הילד שלהם.

השיטה שלה הדרגתית ומתייחסת בצורה מכבדת לילד.

יש גם את לריסה גינת, שיש לה גם שיטה הדרגתית. תחפשו בגוגל אם יש לה סרטונים בחינם.

למה זה מפריע לכם שהיא באה אליכם למיטה?
אני באמת שואלת.
האם זה מפריע מבחינה עקרונית? שאתם מאמינים שילד צריך לישון אך ורק במיטה שלו?
או שזה מפריע טכנית?

ועוד שאלה- למה הציפיה שלכם היא שתישן לילה שלם? נכון שיש כאלה תינוקות שעושים את זה וזה נחמד. אבל הרבה מאוד ממש לא...אצלי אולי אחת בגיל הזה התחילה לישון לילה שלם. כל השאר רק בגיל שנה ושלושה חודשים בערך, ולא עשיתי שום דבר בשביל זה. זה פשוט שלב שהגיע בזמן שלו.
כי אם זה ברמה העקרונית, אולי כדאי להכיר עוד סוגי עקרונות ואז להחליט מה אתם באמת מעדיפים.
אישית, נראה לי שלהיות בת שנה ולישון לבד בחדר זה בהחלט לא כיף גדול, אם את מתעוררת באמצע הלילה ואת לבד והכל שקט.

ילד שני והלאה הוא כבר לא לבד בחדר, וזה אחרת לגמרי.

יש הרבה תפיסות לגבי הנושא הזה.
יש מקומות שבהם אין בכלל שאלה, וזה ברור שתינוק בגיל הזה ישן ליד אמא שלו.
בכלל, בהסטוריה היו הרבה תקופות ומקומות שכולם ישנו בחדר אחד.
מה זה משנה בעצם?
לדעת שאין דרך אחת נכונה. והתפיסה ''ילד צריך לישון
במיטה שלו ולא להתעורר כל הלילה'' היא תפיסה חדשה ומערבית. לחלק היא מתאימה, לחלק לא
זה חשוב להבין את זה, כי אם מאמינים שרק ככה זה נכון, זה יוצר תסכולים ומאבקים בלי סוף.
ואם מבינים שיש עוד דרכים (אתה יודע איך תינוקות אצלינו נרדמו? לרוב לא במיטה...בעגלה, בסלקל, בהנקה, במנשא. ב''ה כולם גדלו, ישנים טוב ואין בעיות בתחום הזה), אז לא לוקחים את זה כ''כ קשה ומנסים לזרום יותר...
מה יקרה אם הילדה תירדם בעגלה לידכם? או תקום אחרי שעה ותירדם שוב על הספה לידכם?
מה יקרה אם היא תישן איתכם?

יש הרבה ילדים שחייבים להרגיש את הקרבה הפיזית, המגע והקול, של ההורים, וזה נותן להם תחושת ביטחון.

הצורך הזה של הורים להיות כמה דקות לבד ובשקט.
לפי מה שאת אומרת הילד יכול להיות בכל מקום כל הזמן.

אני רוצה לדעת שאחרי ששמתי ילד לישון יש לי שעות של מנוחה.
זמן להשקיע בעצמי ובזוגיות.

למה אני צריך לחשוש ממי יתעורר ומתי? למה אני צריך ללכת לישון בידיעה שעוד מעט יבוא זעטוט ויבעט לי בצלעות?

אז כן. אני אלך לישון איתו בחדר אם הוא מפחד או חולה אבל לא אביא אותו אליי. כי יש גבולות.
והחדר של ההורים הוא שלהם.
וכן אני אחזיר אותו למיטה פעם אחרי פעם כדי שהוא ילמד שזה המקום ישנים בו.

א. זה לא תיאוריה. ב''ה אני עם חמישה ילדים, זה לגמרי מעשי.
ב. לא אמרתי לא לשים גבולות וסדרים. בוודאי שיש גבולות. אבל כל משפחה תעצב לה את הגבולות שלה. כתבתי נגד גבולות חיצוניים שמישהו מתישהו החליט אותם, שילדים צריכים לישון במיטה שלהם כל הלילה.
חבל לי על כל ההורים הצעירים שעוברים תסכולים וסבל בגלל שהם רוצים להתנהל בגבולות שמישהו אחר קבע, והם לא קובעים אותם מתוך קשב לילד ולעצמם. אלא רק כי ככה צריך להיות.
זהו.
אני בעד שכל אחד יחליט לעצמו איך צריך להיות.

חוצמזה, שבפועל, לפחות אצלי, כולם ישנים אחרי שעה מסוימת בערב. זה לא שמתעוררים בלי סוף.
ולא כ''כ משנה לי אם הקטן נרדם במיטה שלו או במיטה עם אחותו או במיטה שלי.

נכון, שיש גילאים שבהם זה קצת מתסכל, ובא לי יותר זמן שקט.
אבל בסדר...עובר...
מעדיפה ככה.

לק"י

ולא מה שנכון לשכנים/ לסבתא/ למחברי הספרים.....

לי אישית נוח שישנים איתי במיטה בגיל מסויים, כי זה חוסך לי לקום 1000 פעם בלילה.
כשזה נעשה פחות נוח- עושים שינוי.

נניח, אצלי שינוי מבורך היה שהקטן ישן עם הכרית שלו ליד הרגליים שלי ולא לידי על הכרית...🙂
מאז שהתחלתי עם זה שנינו ישנים בשלווה כל הלילה

לק"י

ואצלינו הבעיה הפוכה
בת השנתיים וחצי לפעמים מתעוררת בבוקר ולא מסכימה בשום פנים ואופן לבוא אלי למיטה! רק שאני אבוא אליה.
יאללה! כבר בוקר, בואי קצת את

אלו תקופות שחולפות, לא לנצח ילדים באים לישון במיטה של אבאמא.

יש תקופות שיש פחות זמן פנוי בערבים, וזמן ההשכבה מתארך בגלל ילד תורן.. לפעמים זה מבאס.. אבל זה זמני וצריך לנצל את הפעמים האלו להיות נוכחים עם הילדים, להיות קשובים.
בעידן שבו הורים רבים רואים את הילדים בין 16:30--20:00 וחצי מהזמן זה מקלחות וארוחת ערב.. כמה זמן נשאר לתשומת לב בין עוד מכונת כביסה לשטיפת כלים. באסה על התוכניות שהיו לנו הערב אבל יש דברים יותר חשובים..

(גם אני לא בעד שינה יומיומית על פני תקופות ארוכות. כל דבר בפרופורציה ולפי מה שמתאים להורים)

או אוו מה שעברתי, עברנו.
ותדעי שהיא אחת "המדריכות". שם מוכר. היא מלמדת מדריכות.
יש לי את המחברת. כתבתי כל מילה שאמרה. איזו תמימה הייתי. לקרוא ולהתעצבן.

וממש מצער לקרוא על החוויה שלך עם מדריכת הכלות.

יש אייקון שדופק את הראש בקיר? כזה.

מדריכות כאלה מפספסות את כל המהות, היופי, הטהור והקדוש, ואת כל ההנאה בחיבור של בעל אישה.

את מדהימה

ההדרכת כלות שאני עברתי היתה פעם אחת במצגת עם עוד 20 ומשהו כלות ברבנות של העיר. כמיטב ההדרכות לחילוניות.
ב"ה הסתדרתי אח"כ עם ספרים כדי להשלים את הפערים.

אבל מה שהעלאת זה חסד גדול מאוד ויכול להציל ממש זוגיות שבורה בפרט ומשפחות בכלל. באמת כלהכבוד!

אכל תמיד אשמח להחכים

אני לא יודעת איך שולחים

אני חדשה פה (עוקבת סמויה כבר זמן רב, אבל משתמשת חדשה...) והערוץ חוסם משתמשים חדשים מלשלוח הודעות בפרטי...

@נגמרו לי השמות, אפשר להצטרף? את יכולה בבקשה לפנות אלי?

 

תודה רבה, וכל הכבוד על היוזמה!!!!

 

גם לי הייתה הדרכת כלות לא כל כך מוצלחת שגרמה לנו בעיות...

שלחתי לך מסר

נסי את אולי?

האמת שהרבה זמן אני קוראת את הדברים שאת כותבת פה בפורום כל פעם אני חושבת לעצמי שהלוואי שתפרסמי שאת עושה איזה סדנא.
אני ממש אשמח שתשלחי לי בפרטי.

ב"ה מקווה שתוך חודש אצליח לגרום לכל העניין לקרום עור וגידים ולהוציא את זה לפועל במתכונת שלמה וטובה

אעדכן כמובן כל אחת ששלחה לי מסר בהתפתחויות...

 

שיהיה לנו בהצלחה ב"ה

בתיבת המסרים, הנמען לכתוב את כל הניקיות (=כל ה"כינויים" של הבנות כאן) ואז שאת לוחצת "שלח" זה נשלח בבת אחת לכל אחת בנפרד.

אני רק קוראת אני לא כותבת פה.
אין לי אפשרות למסר אישי

אני אשמח אם תשלחי לי
תודה רבה!

בשיחה האישית ושלחתי לך חזרה

בכל אופן חוששת להזיק

אפילו אם היה איזה מאית אחוזון מסכן שאגרום משהו רע למישהו.

טובה מדיי בלהסתבך אני

אין אין

כישרון

את אתה בעלה של יעל מהדרום

כי אתה אריק מהדרום

ושניכם מהדרום

נתעלם מהעובדה שחצי מדינה גרה בדרום

 

 

ומישהו כל שהוא המליץ לי למחוק

ומחקתי

ולא הבנתי למה

ואז כן הבנתי בעצם

ואז הוא אמר שזו הייתה טעות

קיצור

זאת הייתה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות

גם את וגם מישהו כל שהוא ..

לק"י

והכל בסדר, גם אם היית טועה.......

יווווואואוווווווו

חחח בכוונה הניקים שלכם זהים?

איזה מתוקיייםםםםםם

אירוני קצת

שאריה ויעל נשואים

כי כאילו

בטבע

הם טורף-נטרף

הבנתם?

הלכתי, איבדתי את זה

א....נטילופות?

א......ליגטורים?

א......רנבות??!

א.....שכול ענבים??!?!!

רק יותר התבלבלתי

וד"ל

אורן!

אורז!

אורנית!

אקליפטוס!

אררררררזזזזזזז

לק"י

לפני כן הוא היה אריק+מילה אחרת.

הגבתי בטעות לשרשור הזה אז ערכתי את מה שכתבתי
יצא אי הבנה....

שעשיתי פה אאוטינג לאנשים תמימים

לק"י

אבל איזה מצחיק מה שקרה פה

'שדכן מטיף' כזה. הוא עיצבן אותי ולא אהבתי את ההרגשה.

איך לא לכעוס?

הלוואי שהיו לי כוחות הנפש לומר לו 'אתה צודק' וזהו כמו הזקן הזה

תלכי לראות רופא מיד בבוקר, אם את מרגישה משהו חריג - תלכי עוד הלילה.

אם אין לך אלרגיה לפרצטמול, מותר לך לקחת אקמול גם אם את מניקה.

פרצטמול מוריד חום ומשכך כאבים.
החום עצמו יכול לגרום לחולשה, סחרחורות, ותחושה כללית ירודה. לכן אקמול יכול לעזור עם התסמינים האלה.

כמובן שהוא עוזר רק עם התסמינים, ולא מטפל במקור שלהם, ולכן חובה לראות רופא!

וגם זה מה שאומרים בקופה. לא להגיע למרפאה במקרה של חום

לא רק חום לבד..

חום זה דרך של הגוף להתמודד עם משהו
ממילא מערכת חיסון חלשה ובמצב כזה מומלץ לא להגיע לקופת חולים.

לא חושבת שהכותבת התכוונה לקונה אלא לחולשה כללית .

בדקו לך שלא נשאר שיליה? משערת שלא, כי את שבועיים אחרי לידה.... לדעתי לצאת למיון..

או שמישהו ייכנס לפניך

למחלקת היולדות שבה ילדת ותייעצי.
יכול להיות זיהום כלשהו.

למה שקשור לחיי הנישואין. המון רגעים או מצבים שבפירוש היום הייתי מגיבה אחרת. בעבודה מול הבוסים הראשונים, חודשי ההתחלה בעיר החדשה שהגענו לגור בה, ועוד הרבה.

שלי אליהם.
הכל היה( ועודנו )לטובה, נתפר לי ועבורי במדויק בהשגחה פרטית מושלמת.

אבל אילו היינו בוחרים בחירה אחרת, גם אז היינו שואלים ''אילו''.
הענין הוא, שזה לא כ''כ עוזר לחיים, האילו הזה.
זה קצת יצר הרע כזה, לגרום לעצמינו להרגיש שהיינו יכולים להיות יותר שמחים, יותר מסופקים, ואז זה גורם לנו לראות בעין פחות טובה את המציאות הנוכחית והאמיתית שלנו.
חבל...
האדם קיבל את כוח הבחירה, וחלק מהבחירה זה לדעת שתמיד יהיה צד נוסף, שבו לא בחרתי. ככה זה.
התחתנתי עם בן זוג- לא התחתנתי עם כל שאר האנשים בעולם
בחרתי לעבוד במקום מסוים- בחרתי שלא לעבוד במקום אחר.
ברור שיש בחירות הרות גורל יותר מאחרות. אבל במהות- בנאדם שקנה בורקס גבינה ומתייסר למה לא קנה בורקס תפוחי אדמה, זה בערך כמו בנאדם שבחר לגור במקום מסוים ומתייסר שלא גר במקום אחר.
במילים אחרות- בחרת? תעמוד מאחורי הבחירה שלך ותפסיק לדמיין מציאות אחרת.

וגם אם עשינו בחירות מוטעות- אוקיי, קורה לכולם זה חלק ממסלול החיים שלנו. ללמוד מטעויות, לנסות לתקן אותם
אבל ה''אילו'' הזה- סתם מוביל לעצבות ויסורי נפש. וזאת הראיה הכי ברורה לכך שהוא שלילי במהותו.
עדיף להחליף אותו ב''אילו פינו מלא שירה כים''

זה לא נשמע לי כמו דיון תמים עם אקסית...
שאלות על מה היה קורה אילו רק מזמינות שאלות על האם אתה פנוי ברביעי הבא שמזמינות שאלות נוספות שלא כדאי להגיע אליהם.

אז לפני שאתה מתחיל לדון בשאלה תנתק כל קשר איתה תמחק את המספר ותדבר על זה אם אשתך. לא טוב להשאיר דברים כאלו בחושך.

עם האקסית לא הייתי ממליצה בכלל לדבר למה זה טוב? לנפילה עתידית? למה היא לא מכבדת שאתה נשוי?

 

ותמחוק את כל השאלות האלו בדבר אחד וזה שאין לך שליטה על כלום!

 

אין שאלות של למה ומה, אם אתה חושב שאתה יכול באמת לשלוט מה קורה זה אבסורד, הכל מכוון מלמעלה.

 

אם היית צריך להתחתן עם האקסית אז היית מתחתן.. יש שני סוגי שליטה אחד פנימי ואחד חיצוני.

בפנימי אתה שולט על עצמך בלבד, רגשות ומעשים.. בחיצוני זה כל נסיבות החיים .... 

 

אם עשית בחירה כזו שקפאת בדרך עם האקסית זה לא סתם.. הייתה לך סיבה טובה בזמנו רק שעכשיו 

קל יותר לשכוח...

 

בקיצור למד לשחרר, אל תדאג יש את הקב"ה שידאג לך ויוביל אותך איפה שאתה צריך..

גם לי תמיד היה אם ואם... בדיעבד ניסיתי כמה דרכים למקרה ספציפי וקיבלתי אותה תוצאה... זה אומר שאם זה נועד

לקרות זה יקרה ואם לא אז לא.. זה באמת כזה פשוט.

 

(אגב אני ניק חדש אבל די הרבה כאן)

עברתי הרבה כולל גירושין, ותאמין לי באמת שאין דרך לסובב את הגלגל. לכל דבר יש סיבה

גם אם זה מתגלה ממש מאוחר..

 

בהצלחה

שלא מתעסקות במה שיש לך כרגע, ואתה רק מתעסק במה שאין לך או במה שאתה מדומיין שהיה אמור להיות לך....

זה פשוט עצוב

ולשאלתך,לפעמים אבל ממש לפעמים אני חושבת מה היה אילו הייתי מתחתנת מאוחר יותר ולא כ"כ צעירה, מה היה אילו הייתי מתחתנת עם מישהו אחר,ועוד ועוד

אבל זה מחשבות שצצות לרגע ואני מעלימה אותם,כי אין בהם טעם,כי אם היה קורה ה"אילו" ההוא,אז הייתי שואלת גם מה היה "אילו"

אז מה הטעם בשאלות האלו?!

אני מאמינה שזו הדרך חיים שלי שנקבעה לי מלמעלה,ועם זה ננצח!!

 

בהצלחה בדרך שלך...

שאלות בסגנון הזה מתוך מנעד רחב של שאלות שעוברות לי בראש. אבל אני מאמין שאלה שאלות שכולנו שאלנו את עצמנו בנקודה כזו או אחרת בחיים, ועכשיו אני בנקודה הזאת.

נולדתי למציאות לא פשוטה, ואמנם אני לא במקום מושלם כמו שהייתי רוצה להיות (בעיקר מבחינת תעסוקה) אבל עם המעט קלפים שניתנו לי פרחתי ואני מאד גאה בעצמי. ואולי יום אחד אשיג את החלומות. אני מאמינה.

אם השאלה היא ריסטטרט במציאות אחרת, אז אולי כן. אבל זאת לא נראה לי השאלה

זה ממש מחזק

ולא חצי דבר.
הכל הפך אותי למי שאני היום.
הטוב והרע.
מהכל קמתי, ניערתי אבק והמשכתי...

ואם להתחיל מהתחלה בלי הניסיון שיש לי היום - מי אמר שיהיה יותר טוב ? מי אמר שבכלל יהיה שונה?

גם הקודמת וגם זו

 

תראה, בגדול אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו עשו מה שעשו בחיים

והחליטו החלטות

ופנו פניות

***לפי אותם הכלים שהיו נתונים בידינו באותה נקודת זמן***

 

לכן לדעתי זה לא פייר, וגם לא נכון,

"לשפוט" את עצמנו של פעם לפי העצמנו של עכשיו,

ז"א, אז לא היו לנו התובנות, הכלים, הידע שיש לנו עכשיו.

אז היה מה שהיה - אז.

ולפי זה החלטנו.

ושוב, מאמינה שעשינו בסך הכל את הכי טוב שידענו והבנו אז, לפי הכלים שהיו לנו אז.

 

דבר נוסף שחשוב לי לומר בהקשר זה,

הוא עניין *הבחירה*

 

לפעמים אדם יכול לעבור חיים שלמים בלי באמת להיות שלם בבחירות שלו,

בלי באמת *לבחור* בחיים שלו.

נתקלתי בזה בכ"כ הרבה וריאציות -

לפעמים אדם נמצא במקום X

וחולם להיות במקום Y

ואז בעצם הוא מפסיד גם את מה שיש עכשיו - כי כל כולו עסוק במה היה אילו ואם

וגם מפסיד את אותו מקום אוטופי/דמיוני כי הוא לא שם!!!

ואז הוא פשוט מפסיד ה-כ-ל

גם את X וגם את Y!

 

אני מדמה את זה לבחירה בין 2 כיסאות -

ממש תושיב מולך 2 כיסאות

כאשר אתה יושב בכסא הימני - אתה בוחר בעצם בחיים שלך ושיש לך *עכשיו*

אתה בוחר בכל הרווח שיש לך בהם

ואתה גם בוחר בכל ההפסד שיש לך בהם.

אבל אתה בוחר!

 

מנגד, אם אתה מתיישב על הכסא השני -

בהכרח אתה מפסיד את כל הרווח שיש בכסא הקודם

ובהכרח אתה גם לא מפסיד את ההפסדים שיש בכסא הקודם.

אבל אתה כן מפסיד את ההפסדים שיש בכסא *הזה*

וכן, גם מרוויח את הרווחים שיש אולי גם בכסא הזה.

 

ואדם צריך לבחור!

אי אפשר לשבת על שני הכסאות בו זמנית!

חייב חייב לבחור!

 

אם בחרת לשבת בכסא א-

אתה מקבל את הרווח שלו, עד הסוף

וגם את ההפסד שלו, עד הסוף

ונפרד מהחלום על כסא ב. לגמרי.

 

ואם בחת לשבת בכסא ב - 

אתה מקבל את הרווח שלו

וגם את ההפסד שלו

ונפרד מהחלום על כסא א וגם בכל הרווח/הפסד שיש בכסא א.

 

אנחנו אדם בחירי.

זו העוצמה הכי חזקה שהקב"ה ברא בנו.

לברר את הרצון שלנו,

דרכו אנחנו בכלל מבינים מי אנחנו בעצם?

מה חשוב לנו?

מהם הערכים שלנו?

מהם סדרי העדיפויות שלנו?

מה יותר ומה פחות חשוב לנו בחיים האלה?<

מה המשמעות שלנו?

 

ולפי זה - בוחרים!

 

פשוט בוחרים.

"ובחרת בחיים".

 

שנית, ובמידה ובחרת במוות חלילה? לחזור בך מבחירה א' היא אפשרית? לפי טענתך עדיף להישאר בבחירה א', הפחות טובה, מאשר לקחת סיכון ולהתקע בין שתי האופציות.

לא הבנתי כמעט דבר ממה שכתבת...

מה הכוונה לבחור במוות? להתאבד?
אפילו לא העליתי על דעתי את האפשרות הזו... לא דיברתי על בחירות כאלה קיצוניות

לפי טענתי צריך לבחור בכל זמן נתון לפי הכלים שיש לנו באותו זמן נתון והרצון שלו בבחירה הכי טובה עבורנו מכל הבחינות.
לא להישאר ברע בלית ברירה ולא להיתקע בין לבין כמו שכתבת.

אם תנסה להביא דוגמאות ממשיות אפשר אולי יותר להבין ולהסביר, כי כרגע זה מקשה שהכל תיאורטי ואמורפי מדי...

התכוונתי שובחרת בחיים, הכוונה להשתדל לבחור בטוב. ובחרת במוות, בחירות שגויות. לא התכוונתי למוות אלא המשכתי והשתמשתי בביטוי שלך.

אז נראה לי שיעזור (לי) מאוד אם תיתן דוגמא יותר מוחשית של מהן בדיוק האפשרויות ואז יהיה יותר קל לענות

מקצוע שבחרתי
גיל שהתחתנתי
השירות צבאי
טיול בעולם
התחום הזוגי כמובן

לחלקם יש אפשרות לתקן, וחלקם עברו מן העולם..
לא חסר...

20 דק בדבר הזה, מחילה..

שנקרא אפקט הפרפר (לא ממליצה לראות כי נראה לי שהוא לא כזה נקי. ראיתי אותו לפני המון המון שנים).
אבל הוא עוסק בשאלה הזאת... ואפשר לקרוא על מה שמופיע בו כדי להבין את הרעיון

לדעתי כל בחירה משמעותית משפיעה על החיים שלנו.
ברור.
ועם זאת לחשוב מה היה אם יכול לשגע כפשוטו.
לכן אני מתחברת ל2 נקודות:
1. להשתדל לעשות את הבחירות הכי נכונות בכלים שיש לי (וביניהם מה שאני יודעת עכשיו לא ידעתי לפני שנתיים ועשר ועשרים...).
2. אחרי שעשיתי כך לזכור ולהאמין שבחרתי בטוב שיכלתי ולכן המקום שבו אני נמצאת זה מה שהיה נכון בשבילי.


אי אפשר לדעת באמת מה היה אילו, יכול להיות שהיית מתחתן עם מישהי אחרת והייתם מתגרשים גם... נגיד.
בסוף זו אשליה לעסוק בזה ולרוב אין בזה תועלת אלא אם כן אתה מפיק לקחים לעתיד.

גם אני צפיתי בו פעם, ולא חשבתי על זה, אבל הוא ממש נוגע בנקודה הזאת, תודה!

טעות

ועכשיו רק מידי פעם
זה השנאה שלי. לא מסוגלת לקבל את זה.
גם אם מתקלחים אחכ ומצחצחים שיניים עדיין יש ריח לוואי.
מה גם שיש לנו ילדים אסמטים אז בכלל אני לא מוכנה שיעשן עכשיו.

הוא הפסיק אחרי שהתחזק. מדי פעם הוא מעשן אחת פעם ב... אבל גם האחת הזו לא לרוחי בכלל.

ידעתי את זה רק בשלבים מאוד מאוחרים של הקשר שלנו.
)לא הייתי מוכנה לפגוש מעשנים) והוא הבטיח שיפסיק לפני החתונה.
זה מגעיל אותי, ובעיקר מפחיד אותי מאוד.
הוא אף פעם לא מעשן לידי או הילדות, אבל כשהוא חוזר מסריח, זה מציף אותי בעצבים.
ולא.
זה לא עוזר לשטוף ידיים ולצחצח שיניים. הריח מגיע מהנשימה.
מעבר לפחד התמידי שלי על כמה שזה מסוכן.
אני מבינה כמה קשה להפסיק. שאני לא באמת יכולה להבין את גודל ההתמכרות, שגם אם אני הייתי צריכה להפסיק לשתות קפה היה לי מאוד קשה.
הוא ניסה המון פעמים, הבטיח, ואפילו הצליח תקופות קצרות.
ניסה אלקטרונית, לגלגל... בקיצור הכל.
זה אחד הדברים שמעיבים לנו על הזוגיות באמת. כי כמה שאני נלחמת, תמיד נשארת תחושה של: "הבטחת שתפסיק", ש"זה כל כך מפריע לי ואתה ממשיך"
כמה שאני יודעת שזה לא אישי, ושהוא מנסה, עדיין התחושות האלו קיימות. כביכול העדפה של הסיגריות על פניי😑
זו עבודת חיים שלו, ושלי. כל אחד בתחומו.
ועניין של רצון אמיתי.
תחשבי כמה מבאס זה שבעלך רוצה להתנשק איתך ספונטנית, והוא פשוט נדחה אחורה מהריח והתחושה שלמרות שהוא כל כך לא רוצה שתעשי את זה, את עדיין עושה.
אולי זה יעזור לך להפסיק .
והרבה כח ממני, יודעת כמה זה קשה!
💗

כן זה יוצר קונפליקטים. האמת די בצדק, מי שלא מעשן זה נורא דוחה אותו. קשה ממש לחיות עם זה.

מצד שני, הילדים שלי לא נחשפים לעישון שלי מבחינה חינוכית. הם לא בתוך העשן. אני לא מעשן כשהם לידי ואני גם לא מעשן בתוך הבית. אף פעם לא לידם.

אני חושב שאם הוא לא סופר רגיש לריח, אחרי צחצוח שיניים ושטיפת ידיים זה כמעט לא מורגש.

פחות סיגריות
לפעמים נרגילה או מקטרת
אשתי שונאת את זה
אז אני לא מעשן לידה
לא קרוב לזמן שאני אמור לבלות אתה
לא בלילה קרוב לשינה
אחרי שאני מעשן אני שוטף את הפנים והפה
אולי תשקלי לעבור לסיגריה אלקטרונית
נסיתי את זה פעם וזה יכול לספק במקום הסיגריה
*אני מקווה שאת חשה בטוב, מאז ההודעה הקשה שכתבת פעם

ברמה של אחת לחודש בממוצע. לפעמים זה בבת אחת כמה סיגריות, ולפעמים המון זמן כלום.
זה בא כשאני במצב לא טוב נפשית וזה "הרע במיעוטו" ועוזר לי.
הוא ידע את זה כמובן מהדייטים ואני מספרת לו כשאני מעשנת גם אם זה לא לידו, כדי שתהיה שקיפות.
הוא נגעל אבל לא בורח למדינה אחרת, פשוט לא נוגע בי כל עוד נשאר הריח. אין לנו ילדים אז לא רלוונטי לגביהם. כמובן מעשנת רק בחוץ ולא בבית.

חייבת לכתוב שכילדה (ואפילו עד היום)

זו חוויה מאד לא נעימה..

כשהייתי ילדה הייתי ממש בחרדות על הבריאות של אמא שלי.

מלא סרטים רצו לי בראש....

גם היום לא פשוט לי כשאמא שלי מעשנת לידי.

וגם היום דואגת לה...

הרגת אותי עם הכתב הקטן הזה...

הייתי ככה בשנה הראשונה,
עכשיו אני משתדלת קצת להתפשר כי צריך כסף;), אבל לא עד כדי כך.....
בהצלחה. תפרגן לה הרבה הרבה, כל יום , הרבה.זה לאט לאט ירגיע אותה בע"ה .

אני מציע שתדבר עם אשתך, בזמן שבו היא במצב רוח טוב ומונחת לפניה כוס קפה/שוקו כמו שהיא אוהבת.

תברר איתה למה בעצם זה מפריע לה שתעבוד במקום עם נשים:
האם כי היא חושבת שזה אסור הלכתית, האם היא מפחדת שנשים יתחילו איתך, האם היא מפחדת שתראה נשים יפות ממנה ותחשוב עליהן וכו'.

אחרי שאתה תדע את הסיבה *האמתית*, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם זה, כי אתה תדע איך בדיוק להגיב לפחד הספציפי שלה.

1. יכול להיות שה"קנאיות" הזו נוצרה אצלה בגלל חוסר כלשהו ב*ביחד* איתך.

ז"א, לפעמים שבמצב שהאישה (או האיש) מרגישה שהיא רוצה *עוד* ממך, עוד מהביחד שלכם, עוד יחס מצידך, עוד אהבה - פשוט עוד.

להרגיש אולי יותר במקום הראשון בלב שלך,

להרגיש אולי יותר מוערכת ושווה ומדהימה ואהובה עבורך

להרגיש אולי שיש לכם יותר חוויות משותפות יחד וכו'

 

אם זה יושב על הנקודה הזו - אז כל דבר הכי קטן, ואפילו הכי טריוויאלי יכול לגרום לה איפשהו שם בנפש להרגיש "איום".

ואז כמובן היא צריכה (בתת מודע כן?) להילחם ב"איום" הזה, אז היא מנסה "להרחיק" אותך מכל דבר שהוא לא היא - ואז זו התוצאה.

 

2. יכול להיות שבאמת בזמן בו שוחתת עם הוריך זה *באמת* היה פשוט זמן לא מתאים ואולי לחוץ עבורה ועבור הבית מבחינתה.

לפעמים מה שאנחנו אומרות/ים הוא פשוט מה שזה - בלי פרשנות נוספת

ובלי "ליפור" בנפש וכו' - אלא באמת פשוט לא זמן מתאים

 

רק מה, שאולי *בשבילך* בגלל שאתה כבר מרגיש אולי שזה "טו מאצ'" אתה מפרש את זה מעבר - שזה לא רק שזה לא היה זמן נכון אלא שהיא לא רוצה ממש שאדבר עם הוריי!

 

מה עוד שאמרה שאח"כ שוחחתם על זה - ואשתך ישר התנצלה!

והודתה שזו הייתה טעות מצידה!

(וציינת גם שזה קרה ביום שישי - ובכן... יום שישי... וכל מילה מיותרת )

 

לסיכום,

אני מציעה לכם בחום לשבת ולפתוח את הנושא הזה ביניכם בשיחה כנה, פתוחה, אוהבת ורגועה

שיחה בה אתם שומעים מה יש האחד לשנייה לומר ומקשיבים עד הסוף, מביעים את הרגשות שלכם, את התחושות שלכם, את הצרכים שלהם,

מבררים ומבהירים עוד ועוד את כל הנ"ל.

מנסים למצוא פתרון שבו שניכם תהיו רגועים ומרוצים,

זוכרים לראות גם את השני/ה - ומבחינתך זה אומר בעיקר להדגיש לאשתך עד כמה היא יקרה ואהובה עבורך,

עד כמה היא מקום ראשון אצלך (גם בדיבורים וגם במעשים)

ועד כמה שום דבר לא יהיה אף פעם איום עליה או תחליף לה ח"ו

 

בהצלחה רבה רבה!

יעזור אם תגיד לה שתעשה שאלת רב לפני שתתחייב לעבודה?
תכל'ס אפשר להבין אותה. לחשוב שבעלי ילך לעבוד במקום שהרוב נשים, היה לי קשה. אבל לפעמים אין ברירה.
בעלי עובד בעבודה שכל יום הוא נמצא בבית אחר ויוצא לשהות בבתים של אנשים במשך מס' שעות או ימים. לפעמים הוא חוזר עם סיפורים כמו: " היום הייתי בבית שהאשה התייחסה כלכך מדהים לילדים שלה וכו'..." ואני יודעת שהוא בסך הכל מספר לי כדי שנלמד מאנשים אחרים ולא כדי להגיד שאני לא טובה, אבל זה עדיין עושה לי איזה כאב בטן כזה של, למה הוא מסתכל על האישה הזאת בעין כלכך חיובית? הוא לא אמור להתעניין בנשים אחרות.
ואם זה היה אותן נשים מידי יום זה היה לי עוד יותר קשה. אז אני יכולה להבין אותה.

במקום מסוים 8-9 שעות ביום, ואם את לא נהנית אז את תקומי בבוקר עצובה כנראה כי לא כיף לך.
בגלל זה אנשים מחפשים גם להנות במקום עבודתם, או לפחות לא לסבול/להשתעמם....
מקווה שהובנתי. אבל כן, יש המון המון אנשים שמיצו את העבןדה שבה הם עובדים אבל נשארים משיקולים כלכליים/וותק/שיגרה וכו.

ככה יש יותר סיכוי להשקיע ואולי לקבל קידום שזה עוזר כספית.
וחוץ מזה זה נותן משמעות לעבודה המשמימה לעיתים.

מקום עם סיפוק פנימי,

אבל אם אי אפשר מכל מיני סיבות - לזכור ש:

א. זה אולי זמני. ואולי תקופה, גם אם ארוכה, ובעתיד אולי כן נמצא עבודה אחרת

ב. לפעמים באמת צריך להתפרנס כרגע ולהביא אוכל הביתה.

אז זה מה שעושים. וכמו שכתבת בחוכמה - מנסים כן למצוא את תחומי הסיפוק והוצאת הכשרונות שלנו מן הכוח אל הפועל בעוד תחומים אחרים שהם לא העבודה.

רק אם הוא באמת מחובר או רוצה להיות מחובר אליו.
יש נהגי אועובוס למשל שמרגישים שליחות אמיתית והם באמת כאלה. יש מחנכים במשרות רמות שלצערנו שם כברירת מחדל ובצורה רוטינית למרות שיכולים לראות ולעשות שליחות עצומה בעבודתם.

אז לא נכון לכל אחד ללכת לכל תפקיד שהוא ולהגיד אוקי לזה נועדתי. יש אנשים שתפקידים מסויימים לא יתאימו להם.
אבל כן, כל אדם שמרגיש שליחות בעשיה שלו יכול להפוך את התפקיד שלו (כל תפקיד) למשמעותי.

אלא אם כן מדובר בעבודה מכנית ומונוטונית (אפשר לטאטא רחובות ותוך כדי להפליג במחשבות או להאזין למוזיקה). מצד שני, לא כל דבר שאוהבים לעשות, אפשר לתרגם לכסף שיספיק למשפחה. 

ועבודה היא קודם כל מקור פרנסה
אבל בסוף אף אחד לא רוצה לסבול בעבודה וברור שרצוי לעבוד במשהו שאוהבים במידה מסויימת לפחות

לא מבינה למה למחוק. חשוב שידעו.

והוספתי צילום מסך.

בגלל הצילום נתבקשתי למחוק את ההודעה.

הוא אחד האנשים היותר נחמדים כאן.

הרבה הרבה ספקות וטלטלות נפש..

אשמח לדעת ממי שרוצה לשתף איך הצלחתם ומה גרם לכם להחליט בסוף?

לא חושבת שאני יכולה לסכם את זה בתגובה בפורום..

מה שבעיקר עזר לי להחליט זה שהוא היה מאד מאד בטוח בעצמו ולא וויתר. ב''ה

אני תמיד צוחקת שאם זה היה תלוי בי, הייתי עד עכשיו רווקה🙄 פשוט לא יודעת לקבל החלטות🙈

😅

מההתחלה זה היה ברור.
היום מצטערת שלא לקחנו עוד קצת זמן, סתם להכיר בנחת.

מהפגישה השלישית היה לנו ברור שזה זה.

הייתי בת 23. הוא 25.

אבל הכרנו עוד לפני שהתחלנו לצאת, וכבר היה לנו נחמד ביחד לפני שהתחלנו לצאת, אז זאת כנראה בעיקר שאלה של איך סופרים

לאף אחד לא היה ברור מההתחלה, אבל אני רציתי כבר אחרי חודש בערך, לה לקח עוד חצי שנה להחליט....

החלטתי סופית שאני רוצה אותו בסוף הפגישה השניה, הוא גם רצה די מהר, אבל ההפתעה הייתה אני-המתלבטת הראשית,ש4 שעות לוקח לה לבחור משקפיים בחנות, שעתיים שמלה ושעה וחצי נעליים, איך החלטתי כל כך מהר? רק ה' יודע ורק הוא עזר לי..
בפועל משלב ההכרות הראשונית ועד הצעת הנישואין עברו חודשיים.

חזרתי מהפגישה הראשונה ואמרתי לאמא שלי שמבחינתי זה סגור 🤷🏻‍♀️
הוא חזר מהפגישה השנייה ואמר לאמא שלו שמבחינתו זה סגור
דיברנו על זה בפגישה השלישית
התארסנו בפגישה הרביעית



נשואים באושר (רוב הזמן חחח) שלוש וחצי שנים

הרבה יותר זמן

את נשמעת עם מלא חכמת חיים

היה נראה לי כיוון טוב בהתחלה, אבל ממש לא ברור שלחתונה. התחושה הטובה הלכה והתחזקה במהירות. לו היו כל הזמן התלבטויות, כי זה אופי כזה. אחרי החופה הן נעלמו

אז הכרנו 5 שנים לפני החתונה,

יצאנו 3 שנים לפני החתונה,

ומאז שהתחלנו לצאת עד ההחלטה להתארס - עברו שנתיים

 

והכיוון נבנה לאט לאט ובהדרגה, הולך וגגל הולך וגדל ככל שהזמן עבר עד להחלטה הכי עמוקה שיש

תראי ברסלבים שלומדים ליקוטי הלכות
כל שתי משפטים אומרים פשש! גיוועלד!

מעניין..
בני כמה הייתם כשהכרתם וכשהתחתנתם?
בחישוב גס זה בערך 10 שנים

היא לא כתבה שהם הכירו 5 שנים, ואז יצאו 3 שנים, ואז היו מאורסים שנתיים.

אלא הכירו שנתיים, אחר כך יצאו שנתיים, אחר כך היו מאורסים שנה.

בסך הכל, הם הכירו 5 שנים לפני החתונה.

אבל הכרנו בערך שנה וחצי לפני שהתחלנו לצאת.

ידענו שאנחנו מתחתנים אחרי בערך ארבעה חודשים. היו לנו כמה סיבות לחכות את החודשים הנוספים..

להפך, אפילו רציתי להיפרד 🙃

ב"ה נשואים באושר רב כבר כמעט עשור עם 4 אוצרות נפלאים🥰🥰

@M-P-4 מה גרם לכם להמשיך בכל זאת ולהפוך את הקשר לרציני?

(מקוה שזה בסדר הניצלו"ש)

לא יודעים להצביע על הנקודה.

בגדול בהתחלה הקשר לא זרם והיו המון דברים שהפריעו לי וכל מיני סיבות שלא רציתי להמשיך. הגעתי לנקודה שרציתי להיפרד, אז לא היה לי אכפת להוציא את כל האמת על מה שמפריע לי. והשיחה הזו הייתה פתאום קפיצת מדרגה🙃

אגב, מה שהפריע לי אז לא נעלם! אבל ב"ה עובדים על בניית הזוגיות שלנו יום יום, באהבה, עד 120 בעז"ה!!