שרשור חדש
להיות נשוי זה אתגר כמעט בלתי אפשריItz3000
שלום לכולם,
רציתי לשתף אתכם בחוויות שלי אחרי 11 שנות נישואין.
יש לנו 4 ילדים (3 בנות ובן)
ובסך הכל היחסים שלי עם אשתי בסדר עד שיש ויכוח (לרוב מאוד מטופש) ואשתי מתהפכת לגמרי ונהיית כמו חיה רעה.
(צעקות, העלבות, עלבונות מצידה). ככל שאני מנסה להסביר את עצמי המצב רק נהיה חריף יותר.
מה לעשות עם אשה שתמיד תמיד בטוחה שהיא צודקת ושצריך לעשות את הדברים רק בדרך שלה?
מה לעשות עם אשה שלא מוכנה להודות שטעתה?
אני טועה המון במהלך היום אבל מודה על השגיאות ומנסה ממש לתקן ולהשתפר (בעיקר בנושא של סדר וניקיון) ועשיתי כברת דרך ארוכה בשיפור הדברים שמפריעים / מציקים לה.
ואני חושב שבסך הכל אני בעל טוב. אני משתדל תמיד לשים אותה מקום ראשון לפני הכל (עבודה / ילדים / הזמן הפנוי שלי וכו'). אני מודה לה כמעט על כל דבר שהיא עושה ומחמיא על כל דבר יפה אצלה שאני רואה (לבוש / מראה). אני מכיר אותה ברמה מטורפת (מכיר את כל פרטי הלבוש שלה והתכשיטים ומהיכן היא קנתה אותם וכו') אני מקשיב לה ומעודד אותה בלי סוף. אני עוזר המון בבית (בבישולים, בניקיונות ובטיפול הילידים, בהכל). אנו מקיימים יחסי מין 4 פעמים בחודש ואני משתדל מאוד שגם היא תגיע לפורקן (מסאג' מפנק 40 דקות לפחות פעם בחודש) . אני תמיד מחפש לעשות לה טוב אבל בזמן כעס שלה היא שוכחת את כל הטוב שהיא מקבלת ממני.
כשזה קורה אני מאוד נפגע מההתנהגות שלה ומנסה לגונן על עצמי בהסברים אבל כפי שכתבתי זה רק גורם למריבה של יום לפחות (למחרת משום שלום בית, אני מתחנף ואנו ממשיכים כרגיל עד המריבה הבאה). לפעמים אני כועס על עצמי מדוע אני כזה בעל טוב ושאולי היא מנצלת את טוב הלב שלי (לא במודע בכל אופן.
אני באמת אוהב אותך מכל הלב והנשמה. היא החברה היחידה שלי אבל באמת שכבר אין לי כח נפשי להתמודד עם זה. מה שאני לא מנסה לעשות, בסוף אקבל את מנת הכעס שלה. זה אולי מציג אותה כאכזרית אבל היא לא. יש לה מעין התקפי כעס (ככה אני קורה לזה) כשדברים לא ממש נעשים כפי רצונה וזה מצב שממש לא נעים. אין לי כבר כח לסבול אני מרגיש שאין צדק פה. שאני כלוא במצב הזה. ובאמת שאין לי מושג מה לעשות. לפעמים אני חושב שפשוט אשאר מתוסכל לנצח.


לשקףמתנחלים
קודם כל כל הכבוד לך על ההשתדלות.
לפעמים צריך להראות לאדם השני איך הדברים נראים מהצד השני.
ניסיתם לשבת ולדבר בגלוי על כל מה שכתבת כאן?
בחיי נישואין יש 2 בני אדם ולומדים לחיות יחד ולבוא אחד לקראת השני..אבל לא על חשבון אחד מהצדדים.
גם לך יש רצונות ועוד ומותר לך ליישם אותם.מעולה שאתה דואג תמיד לשלום בית-אך צריך שזה יהיה לא בצורה שאתה מבטל את עצמך-העיקר שהיא תהיה מרוצה..כי אז מגיעות התחושות שאתה חש כרגע.

ממליץ למצוא את הזמן כשאתם לבד ולצאת לאיזה מקום בטבע ולהעלות את הנושא.
חשוב לדבר על הנושא הזה כששניכם במצב רוח טוב.

בהצלחה רבה אחי וכל הכבוד לך
ווואוו כתבת כל כך יפהיהודה224
פשוט תעתיק על דף ותתן לה לקרא...
היא צריכה ללכת לטיפול...ציפ'קה
אני לפעמים הגבתי ככה גם, כי זה מה שראיתי בבית 🤷🏻‍♀️
ממליצה על טיפול cbt
לדעתיחושבת4321
הבעיה כאן שאתה רואה את עצמך "הבעל המושלם" ולכן קשה לך לקבל את זה שאשתך לפעמים כועסת או לא מרוצה.
זה לגיטימי לחלוטין שהיא לפעמים כועסת, יכול להיות שזה בגלל משהו שעשית, יכול להיות שהיא סתם עייפה או במצב רוח רע. אבל הרבה יותר פשוט לנסות להבין באופן ענייני מה מפריע לה ולסגור את העניין, במקום לפתוח ספר חשבונות ולהתחיל להסביר לה למה היא טועה ולמה אין לה את הזכות לכעוס.
זה מזכיר לי שנכשלתי בטסט, כעסתי שנהגתי מושלם 20 דקות, ולמה הבוחן מפיל אותי על איזה שבריר שניה ולא מסתכל על ה20 דקות המושלמות.. אתה בטח מבין שזה מגוחך..
אין מה לעשות, אתה יכול להיות מושלם אבל אם עשית דבר קטן מעצבן אז רואים וזוכרים אותו, ככה זה.
וחוץ מזה, כמו שכתבתי, לפעמים אשתך יכולה לכעוס בלי קשר אליך, אבל זה יוצא עליך כי אתה המקום הבטוח שלה בחיים. אז תתמקד בלהכיל את הכעס שלה, לנסות להבין מה מפריע לה ולא בלהסביר לה למה היא לא בסדר שהיא כועסת.
עוד דבר חשוב, כשאתם רבים, יש לשניכם שליטה זהה על אופי המריבה. האם היא תהיה מריבה של צעקות ועצבים ומילים לא יפות או שיחה רגועה ומכילה. אתה חייב להבין שיש לך כוח בידיים שלך לשנות את כל התנהלות המריבה אם רק תרצה.
היא צועקת, אתה יכול לענות רגוע או לצעוק חזרה. היא מעליבה, אתה יכול לענות באופן ענייני (אני מבין שהפריע לך x,y.. אשים לב לזה יותר) או להעליב חזרה. אתה יכול להיסחף עם הטון שלה או לקחת שליטה ולכוון את זה למקומות טובים ובונים.
יש עליך המון אחריות! בהצלחה!
ומה עם הזכויות של הפותח?rivki
אין לו זכות לבית רגוע עם אווירה נעימה, שלא ירגיש כל הזמן שהוא 'לא עובר טסט'?

'לגיטימי שהיא לפעמים כועסת' - אם היא כועסת, שתלך לחדר ותזרוק כריות. צעקות עלבונות והשפלות - זה לא לגיטימי.

'לשניכם יש שליטה על מריבה'- בשביל מלחמה באמת צריך 2. אבל בשביל טבח מספיק צד אחד. בעלה לא אמור להיות שק האיגרוף שלה.

כנראה באמת יש לו אפשרות להשפיע על ההתנהגות שלה לטובה. אבל לאו דווקא על ידי 'הכלה'.
התקפי כעס..כלה נאה
היא לוקחת הורמונים או שהיא על גלולות?
יש מצב שזה קורה לה לפני מחזור?
איך היא בכללי מתמודדת עם לחצים?

מאמינה שזה משהו שהיא לא שולטת עליו.
והיא בטח מודעת להתנהגות הלא יפה שלה כלפיך.
אני מאמינה שהיא בתוך תוכה יודעת מתי היא טועה ושזה לא יפה.. ניראה שהיא לא מודעת כמה זה פוגע בך. אחרי שאתה "מתחנף" תשב לדבר איתה על מה שמפריע לך. אתה גם בן אדם.

מצד שני תשים לב מה מוציא אותה מידעתה. אולי זה משהו שאתה יודע שמפריע לה וחוזר עליו שוב ושוב?
בעלי גם כמוך. אני כועסת על משהו שמליון פעם ביקשתי או הסברתי.. והוא המתחנף ומצחיק ומדגדג עד שאני צוחקת. אבללל הוא כאילו לא מבין את הטעות או את מה שמפקיע לי. זה ניראה מקל ראש כזה, וסה מפוצץ.
רק שתדע לך שהיא מעריכה מאוד את זה שאתה יודע לפייס ולא שומר טינה. בטוחה.
תתחילו לדבר על דברים שמפריעים לך בפתיחות ואל תפחד להוציא רגשות.

בטוחה שיענו לך על עיקר הבעיה,אהבתחינם
בינתים שתדע
שכל הכבוד לך, באמת
לא שמעתי את הצד השני כן?
אבל לפי מה שאתה רושם כאן
כל הכבוד
בהצלחה🙏
חוץ מזה שאני התקפי זעם מכל סיבה שהיאפרפר 18

יכול להיות שאתה משתף אותה מידי הרבה

 

בזוגיות צריך איזה מימד של סוד אינטימיות עצמית...

 

לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב

 

אל תהי צדיק הרבה ככה כתוב אם היא עושה דברים חמורים היא אמורה להפסיד מזה

 

מקווה שהובנתי

בלת'ק: תראה לה את מה שכתבת בזמן רגועrivki
ותשאל אותה, איך היא רואה את המצב. אולי מהצד שלה הסיפור נראה אחרת לגמרי (אני לא מצדיקה אותה).

בזמן מריבה אל תנסה להסביר. פשוט לנתק מגע עד שהיא תירגע לגמרי. ללכת לחדר אחר או אפילו לצאת מהבית, אם צריך. אם היא פונה אליך בצעקות, להסביר שאתה מוכן להקשיב אחרי שהיא תירגע ותדבר בצורה מכובדת.

חשוב שתעבוד על הבטחון העצמי שלך. תבין שאשתך אחראית על ההתנהגות שלה והבעיה היא שלה ולא קשורה אליך, גם אם עשית משהו לא בסדר. זה יעזור לך לא להיפגע ופחות לקחת ללב את ההתפרצויות שלה.

אם אתה מכיר אותה טוב: מה היא חושבת על המצב הזה? היא מודעת לכך שיש לה בעיה, אפילו אם היא לא מודה בזה בקול?
אולי אתה מושך את החוט חזק מידי שזה מה שמוביל לזהחבובוש

אנחנו בימים אלה צריכים לקבל החלטה מאד חשובה, ובעלי ב"א שצריך לחתוך עניינים. אתמול כל הארוחת ערב, שאל נו מה קורה, אני צריך להודיע תשובה, ועוד פעם ועוד פעם, ואני, אני צריכה לחשוב להתבשל לישון על זה לילה.

בסופו של דבר נגמרו לי העצבים והפכתי להיות קרבית והוא לא הבין מה קרה, הוא לא הבין  שהוא מאד לחוץ לקבל את ההחלטה ולהודיע תשובה ולי זה גומר את העצבים וגם שהכל התנהל בנועם, זה היה לי לא נעים ופשוט התיש אותי נפשית.

 

מה שאני באה לומר, שתנסה לראות מה מוביל אותה לזה, מתי זה קורה.

אני לא מצדיקה אותה כלל, אבל תנסה להבין אותה ולהבין שאולי זה בכלל לא נגדך אלא פשוט פריקה.

 

ואם היא על גלולות, אז בכלל...

 

ועוד משהו, אחרי שזה קורה היא מתחרטת?

 

 

לאט לאטנגמרו לי השמות

הדבר הראשון שצריך להבין - הוא *למה*

למה אשתך מגיבה כמו שהיא מגיבה?

על מה זה יושב לה?

 

אם היא נהיית ברגע מאישה טובה ונחמדה לאישה כועסת וצועקת וכו' - זה חייב להיות משהו עמוק שכואב לה, שקשה לה,

שהיא לא יודעת דרך אחרת אולי להוציא את הכאב והקושי הזה - אז הוא יוצא בצורת צעקה.

מה זה יכול להיות?

 

תוכל לתת דוגמא ממשית ממש לפרטי פרטים מה נאמר?

מה אמרת? מה היא ענתה?

איך הדיון כולו התנהל? ככה אפשר אולי יותר להבין ולייעץ...

 

אתה יכול גם לעצור רגע כשזה קורה.

לשאול אותה: מה קרה אשתי?

מה קשה לך?

מה כואב לך?

על מה דרכתי (בטעות)?

 

בד"כ כשאנשים "מתפוצצים" - זה בגלל שזה כאילו לוחץ להם על מטענים רגשיים מאוד מאוד עמוקים בנפש.

וזה צריך לצאת איכשהו... אי אפשר כמעט להחזיק את כל הכאב הזה בגוף

יש כאלה שצועקים את הכאב הזה

יש כאלה שבורחים, נעלמים, מסתגרים עם עצמם,

יש כאלה שקופאים ולא עונים

כל אחד והמנגנון שלו...

 

כתבת שאחרי שהיא צועקת אתה "מנסה להסביר את עצמי והמצב נהיה רק יותר חריף"

אולי היא לא זקוקה עכשיו ל"הסברים" או "תירוצים" - לא שהם תירוצים, אבל באותו רגע של כאב - זה יכול להתפרש ככאלה...

אולי היא תופסת את התגובה שלך כ: הוא סתם מתגונן,

הוא בכלל לא מקשיב *לי*

למצוקות *שלי*

הוא רק מתרץ

וכל מה שאני רוצה זה הקשבה והכלה!"

 

אולי אם במקום לתפוס את הכאב שלה כמשהו *נגדך* - תתפוס אותו ככאב *שלה*, בלי קשר אליך כרגע.

זה משהו שלה עם עצמה- כואב לה משהו!

 

אחרי שתבינו יחד את השורש של זה, מה זה בדיוק - הכל יכול להסתדר.

 

ואם מנסים שוב ושוב לבד ולא מצליחים - כמו קיר שהולכים ונתקעים בו שוב ושוב - אז אולי במקום להזיז את הקיר עם דיקות בראש צריך לחפש דלת צדדית...

אולי צריך כאן עזרה מקצועית של הכוונה יותר לעומק, וזו לא בושה!

 

כמובן שגם בשעת כעס וריס צריך להחליט יחד (בזמן רגוע ואוהב כמובן ולא בשעת הכעס עצמו) על קווים אדומים שבשום אופן לא עוברים גם שממש מתפוצצים אחד על השני:

לא מקללים!

לא מעליבים1

בלי השפלות!

בלי עלבונות

 

אפשר להחליט שצעקות זה לא קו אדום, כי זה מוציא את הכאב החוצה, אבל השאר זה ממש קו אדום.

 

 

מעבר לכל האמור,

אתה כותב על הרבה דברים שאתה עושה *מהצד שלך* שבשבילך הם נתפסים כאהבה אליה, אבל אולי *אשתך* לא תופסת זאת כך? אולי היא מדברת "בשפות אהבה" שונות?

 

יש כמה שפות שונות לאהבה:

1.מגע- חיבוק, נשיקה, יחסי מין, ליטוף וכל סוג של מגע

2.מילים- דיבור, מילים טובות, מחמאות

3.יחס- הקדשת זמן ויחס לבן הזוג כל יום

4. מתנות – קניית מתנות לבן הזוג

5. ביצוע מטלות טכניות ויומיומיות של הבית, לעשות דברים עבור בן הזוג

6. לסלוח

7. לקבל את בן הזוג כמו שהוא

8. לחייך ולשמוח

 

כל אדם "מדבר" בשפות אהבה שונות – כדאי לזהות באלו שפות אנחנו מדברים, ובאילו שפות בן/בת הזוג שלנו מדברים, וללמוד גם את השפה שלהם, כדי שנרגיש אהובים ורצויים, ונדע שהם עושים זאת כי הם באמת אוהבים אותנו, נלמד שפה חדשה.

 

- אפשר גם בזמן רגוע לשאול את אשתך: מה את *צריכה ממני* כשאת כועסת?

והיא תענה לך מה *היא* צריכה ממך וזה גם יכול מאוד לעזור.

 

--------------------

 

עוד נקודה מאוד חשובה - לפעמים לא משנה מה יעשה/תעשה בן/בת הזוג השני/ה - יכול להיות שלשני יש פשוט קושי אובייטיבי אישי.

ואם זה כך, וזה משהו "שלו" אז צריך לטפל בזה נקודתית.

 

דבר נוסף - אתה צריך לזכור גם לא לרמוס את *הצרכים שלך*

לאו דווקא בשעת הכעס עצמה (אבל גם), אבל בהחלט ביומיום לדאוג שהצרכים שלך גם יכובדו.

אתה לא צריך להרגיש ש"דורכים עליך" או משפילים אותך. אף אדם לא "זכאי" להתנהגות כזו.

אפשר באהבה, אפשר בנעימות והבנה, ולפעמים אפשר גם להכיל כעס, אבל בשום אופן שזה לא יגיע לחציית קווים אדומים שאתה מרגיש שדורכים עליך או רומסים את הצרכים שלך. זה גם נקודה שחשוב מאוד לשים לב אליה - כי אולי מרוב רצון שיהיה שלום וכו' אתה איכשהו יוצר דינמיקה זוגית ביניכם שהיא לא חיובית במקרים הללו. ואז גם אתה "צד" בסיפור - ואם אתה תעמוד על שלך ועל הכבוד *שלך* גם אשתך תלמד לכבד ולהעריך את זה.

 

יש עוד הרבה מה להאריך, אבל צריך בעיקר לדעת יותר מיהם הנפשות הפועלות במדויק, ומהי הדינמיקה הזוגית במדויק על מנת לקלוע יותר נכון...

 

בהצלחה רבה!

 

אני לא ארחיב רק אגיד לך שאני מרגישה גאילו בעלי פתח אתה' אלוקינו

השירשור חחח ...
מה אנחנו עושים. מתכוונים לטיפול זוגי בע"ה , כי אמרתי לבעלי שפשוט אף אחד לא לימד אותי איך להתנהג לגבר , אין לי מושג, ואין לי דוגמא טובה מהבית... 
אז הוא לא רע וגם אני לא , אנחנו פשוט 2 אנשים שלא יודעים איך מגיבים נכון , וצריכים הכוונה ,ואין מה להתבייש. 
והכעס שלי ? טוב נו ,זה העבודה שלי  . 

וואו. מקסימה.כוחה של מילה
להתחיל בטיפול זוגי, גם אם אחד הצדדים בטוח שהוא 100%אנונימי חדשאחרונה
לפעמים הוא טועה... (מנסיון)
ולפעמים זה שהטיפול זוגי מאפשר הרבה יותר מעצם זה שהוא זוגי
חשוב ומציל חיים!! בבקדה תפיצו ותשתפו!!! מזמור לאל ידי
הבוקר נמצאה גופתו של הרב יהושע בן פז ז"ל שטבע הלילה בחוף סמוך לדולפנריום. הוא הותיר אחריו 2 יתומים קטנים בן שנה וחצי ובן חודש בלבד.

יהודה, אחיו של יהושע סיפר כי "הם באו רק לשכשך רגליים. פתאום הוא הרגיש מערבולת שמושכת אותו וצעק לגיסו "שמעון אני נסחף" אבל שמעון לא ידע איך להציל אותו".

זהו עוד מוות מיותר, תקראו את השורות הבאות שכתבתי לפני כמה ימים ותמנעו את המקרה הבא:

אנשים טובעים ומתים בים - בגלל זֶרֶם סַחַף (זרם נסוג - Rip current)
ביחידת הצוללים של זק"א עברנו אימון מיוחד עם רשויות ההצלה, בו ראינו כיצד הים עובד (עלינו) ואף עברנו סימולציה רטובה של טביעה(!).

כשגלים מגיעים לחוף הם מביאים איתם הרבה מים. המים האלה חוזרים לעומק דרך שביל מים שחוזר פנימה ושנקרא - זרם נסוג. הזרם הזה קיים בכל חוף עם גלים!

כאשר אדם מגיע לחוף בו אין מציל שיודע לאבחן ולראות את הקורה במים, הוא רואה אזור שנראה רגוע ושקט יותר משאר הים. לכאורה פחות גלים, צבע קצת יותר כהה. אך שם בדיוק נמצא הזרם הנסוג.

הוא נכנס למים ובשניות הראשונות לא יבחין שהוא נסחף.
אך כמו שאנחנו חווינו בעצמנו, תוך 5 שניות הוא יגיע למרחק 10 מטר מהחוף. וכשהוא יתחיל לשחות בחזרה, הוא יגלה כי זה לא אפשרי. גם לשחיינים מנוסים אין דרך לשחות נגד זרם של 2.5 מטר לשנייה – אז נלחמנו ונלחמנו ורק נסחפנו פנימה.

מה שקורה בדרך כלל בשלב הזה, שהאדם שנאבק ונלחם מול כוח גדול ממנו, נכנס לפאניקה, ולבסוף טובע מבליעת מים ותשישות. אגב, ישנם מקרים בהם זרמים חזקים מאוד יכולים להוות סכנה אף לאדם העומד במים בעומק שמגיע עד המותניים בלבד!

אז מה עושים?

0 – לא נכנסים בלי מציל!
1 – בשום שלב לא להיכנס לפאניקה. מתים מזה.
2 – לצוף.

בניגוד למיתוס, אין בים תיכון מערבולות והים לא סוחב פנימה (אל מתחת המים). הוא לוקח אותנו פנימה אל הרחק מהחוף. כל עוד צפים בצורה רגועה, הכל בסדר. הזרם לוקח אותנו על גבו. המטרה שלנו היא לרדת מהזרם. לצאת אלכסונית בשחיה רגועה אל מחוצה לו.

אם הזרם חזק מאוד וקשה להיחלץ ממנו בשחייה, עלינו להישאר אתו עד שהוא ייחלש, זה יסתיים אחרי 300 / 400 מטר. שם אנחנו צריכים להתרחק מהזרם לשחות בצורה רגועה בחזרה אל החוף.

לפני שנה הייתה טביעה כאן בחוף בו התאמנו, ובדיוק היכן שהמצילים אמרו לצוללי היחידה שהגופה תהיה - שם היא הייתה על קרקעית הים, בסופו של הזרם החוזר, שמהווה את הגורם ל 80% מהטביעות בים.

שורה תחתונה.
אל תיכנסו למים במקום לא מוכרז והישמעו להוראות המצילים, הם יודעים על מה הם מדברים. את הדגלונים המעצבנים האלו הם שמו בדיוק בשביל שלא תיסחפו פנימה. אם לא תשמעו להם, אני והיחידה נגיע וזה כבר פחות כדאי.

קרדיט: משה מנס.




ישר כוח. שלא נדע עוד אסונותנגמרו לי השמות
אמן ואמן!מזמור לאל ידי
עצוב ממש, יהי זכרו ברוךלורייל


חשוב. רק לציין שזה קרה באוגוסט שנה שעברהבת 30
מצרפת סרטון של זק"א שמסביר את זהחבובושאחרונה

 

 
אשמח לעצתכם / אנשים שעברו את זה:שובחדש
אני מרגיש שיש פערים די גדולים ביני לבין אשתי.
הכי גדול: אני מרגיש שהיא מתנהגת כמו ילדה קטנה.

נניח היא מאד לא נותנת לי "להרגיש בנוח" עם המשפחה שלה.
אחרי שהיא בכתה לי באירוסין שאמא שלי לא מכילה ומחבקת ומלטפת (אמא שלה מאד כזו כלפיה) ושהיא מקנאת בי שאני זוכה לכזו חמות שרק דואגת לי שארגיש שייך, כשזה מגיע לתכל'ס, היא נעלבת שאני מדבר איתם ללא ידיעתה (אפילו לאיחולי חג שמח), שאני פונה אליהם ושואל שאלות שאולי נוגעות לנושאים אישיים (כמו "אז איפה היית בצבא?" אם נניח הצבא היה לגיסי טראומתי, או מנסה להתקרב אליהם יותר).

זה מרגיש לי כמו "זה המשפחה שלי, לא שלך. אני קרובה אליהם יותר ממך ויודעת יותר ממך". אני מרגיש מן חרדה כזו כמו אצל אנשים בעלי שיגעון (לא יודע איך בדיוק להסביר את זה). כלומר ההערות לא נאמרות בנחת, אלא באמת מתוך תוקפנות של "זה שלי, אל תיגע!".

ולצערי זה מעיב על הקשר. אני לפעמים צריך תמיכה ממנה, אבל לא מרגיש בנוח לפנות אליה. גם כשאני פונה, אני לא כל כך מחזיק מהתשובה שהיא נותנת, כי אני מרגיש כאילו שאלתי ילדה בת 12.
לא שאין לה תובנות, אבל הבעייה היא ביחס שזה גורם לי להרגיש כלפיה.

מישהו חווה את זה בשנה הראשונה לנישואיו? זה נורמלי להרגיש שאשתך מתנהגת כמו ילדה?

מה ראית בשלב הדייטים?העני ממעש
בקטע של ילדותיות?שובחדש
כן. בנקודה שאתה מתאר כאן.העני ממעש
מרגיש לי שזה משהו שלא הייתי יכול לדעתשובחדש
באירוסין צצו המקרים שתיארתי נניח עם המשפחה שלה.

כשסיפרתי על דברים אישיים שלי, היא הגיבה כמו שכל אדם מגיב.
אבל מכיוון שכל הדברים האישיים שצצו היו קשורים בבעיות שיש לי איתה, זה לא הכי עזר לי לראות תמונה מלאה של זה.
ויצאנו די הרבה.
האם דברת אתה על זה?העני ממעש
הגבתי למטה שכן.שובחדש
לא מבין את אשתך..מתנחלים
הרי זה מבורך שאתה מרגיש בנוח עם ההורים שלה.
כנראה היא צריכה לעבור עוד שלב בבגרות ולהסתכל אחרת על המציאות.
ממליץ לשבת על כוס קפה וכו'..הרי בעזרת ה שיהיו ילדים ...הכי חשוב שיהיה להם קשר בריא עם הסבים והסבתות.בהצלחה אחי.
בדיוק מה שאני חושב!שובחדש
וזה עוד יותר מה שמפריע לי... :/
חתן יקר,נגמרו לי השמות

 

כתבתי חתן כי ציינת שאתה בשנתך הראשונה לנישואין ו"נקי יהיה לביתו שנה... וכו' אז אתה עדיין חתן

מזל טוב!

 

נתון כללי שחשוב מאוד שכל חתן/כלה ידעו:

השנה הראשונה לנישואין היא מאוד מורכבת וטומנת בחובה אתגרים זוגיים ואישיים רבים מאוד.

 

רק לפני פחות משנה היית רווק.

היום אתה נשוי.

זה מעבר עצום.

 

אתם חיים בבית משלכם

עם אחריות כלכלית ואישית וזוגית שהיא רק שלכם

עם אישה שאתה חי איתה 24/7 פתאום!

ועם כל מה שכרוך במעבר העצום הזה.

 

זה חתיכת שינוי.

וכמו כל שינוי בחיים - צריך זמן כדי לעכל אותו וכדי להבין אותו בכלל.

 

לפני ההיכרות, יש שני בני זוג שכל אחד מהם נמצא ב"עיגול" (עיגול=מסמל כרגע את העולם האישי של האדם) שלם משלו.

העיגולים לא נפגשים כלל.

 

אחרי ההיכרות, לאט לאט כל עיגול מתחיל להיכנס לתוך השני,

כאשר אחרי החתונה ובעיקר בשנה הראשונה מגיע ה"שיא" של ההתכנסות הזו אחד בשני - כאשר שני העיגולים ממש מכסים אחד את השני, מעורבבים אחד בתוך השני ולא רואים כמעט עיגול נפרד.

 

לאט לאט, כאשר עוברים עוד זמן ביחד ואל תוך חיי הנישואין - העיגולים מתחילים להתרחק לאט לאט אחד מהשני,

כאשר המצב האידיאלי הוא שהעיגולים כן מחוברים, אבל מחולקים ל-3:

1. החלק של האישה בנפרד - העולם הפנימי של האישה

2. החלק של האיש בנפרד - העולם הפנימי של האיש

3. החלק הזוגי של הביחד שלהם - שם זה מקום שבו העיגולים מחוברים.

 

(בציור זה הרבה יותר קל להסביר, דמיין שני עיגולים שבאמצע מחוברים ובקצוות נפרדים, בערך ככה, רק להשלים בדמיום לעיגול מלא: (   ( )   )

 

מה שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא פשוט:

באנו לעולם אנשים נפרדים.

לכל אחד הרצונות שלו, המאווים שלו, התחביבים שלו, תחומי העניין שלו, הרגשות שלו וכו'.

כדי ליצור אדם שלם המורכב משני חצאי נשמה - איש+אישה - אסור להיפרד מהאני האישי, אלא להביא אותו,

בשלמותו,

בשיא עוצמתו

אל תוך הביחד הזוגי

בצורה הזו - הביחד הזוגי יוכל לזהור הרבה יותר ולהתפתח הרבה יותר.

 

כאשר כל אחד בפני עצמו שלם *עם עצמו*,

*אוהב* את עצמו,

מפתח תחביבים, התנדבויות, עולם אישי, עבודה מקצועית, הורית, אישית וזוגית - הוא אדם הרבה יותר שמח - ואדם יותר שמח מביא את עצמו לתוך זוגיות יותר שמחה ובריאה וטובה.

 

אתה מתאר מצב בו אשתך מאוד "קנאית" למה שיש לה עם משפחת המוצא שלה.

דבר ראשון שצריך לשאול - האם זה *באמת* כך? גם מבחינתה?

או האם זו *הפרשנות שלך* למציאות שאתה רואה?

הייתי מציעה ממש לפתוח שיחה כנה ואוהבת עם אשתך על הנקודה הזו ולשאול אותה:

אשתי היפה!

אני מרגיש כך וכך

שאולי כאשר אני מדבר עם הורייך שלא בנוכחותך זה מפריע לך. האם אני צודק? זה באמת מפריע לך?

אם כן, למה?

 

אתה יודע, לפחות 90% מהתהיות שיש לנו בנישואים ועל בן/בת הזוג נפתרים בדרך הזו.

בדרך של תקשורת.

תקשורת ישירה.

תקשורת מקרבת.

תקשורת שבאה להבין, לברר

ולא להטיח או להאשים.

 

ברגע שאתה בא נקי, באהבה, אל אשתך ו*שואל* אותה האם זה כך בכלל?

ואם כן, *מדוע*?

ופשוט שומע מה שיש לה לומר - רק מקשיב.

כבר יש לך תמונה הרבה יותר רחבה.

 

ואז אפשר לדעת- מה היא חושבת על זה?

מדוע היא נוהגת כך?

 

אולי באמת זה יושב על  משהו עמוק עוד מילדות ועל איזה צורך כלשהו?

אולי לא?

אולי זו בכלל פרשנות שגויה שלך למציאות?

ואז צריך לבחון יחד מה עושים עם הרגשות הללו שלך ואיך לשפר אותם.

 

אם גם אשתך מסכימה שיש כאן משהו מעבר ולא מצליחה להשתחרר ממנו - וזה מפריע לשניכם בתפקוד - לא בושה להיעזר באנשי מקצוע על מנת לעבד את הדברים.

 

אבל זה ממש לא חייב להיות כך.

מאוד הגיוני שגם לאשתך היקרה כל המעבר הזה חדש.

גם היא הייתה עד לא מזמן רווקה, חיה עם הורייה האהובים,

עטופה, הילדה שלהם.

ופתאום היא אישה בפני עצמה!

עם בית משלה!

עם אחריות גדולה!

נשואה!

וצריכה כאילו "להתרחק" מהם כדי לבנות את הקן שלה.

 

והמעבר החד הזה יכול להיות לכל אישה (ואיש) מאוד לא פשוט.

אולי זו הדרך שלה (בתת מודע) לומר שקשה לה, שהיא צריכה רגע את הזמן לעכל דברים, להבין,

ללמוד איך פתאום להיות ישות נפרדת מההורים

להתחיל חיים עצמאיים לגמרי

והיא עדיין רוצה את הקירבה והאהבה להורים וכאילו מחזיקה בהם בכל כוחה עד כדי כך שזה נראה לפעמים שהיא ממש "קנאית" כלפי הקשר שיש להם...

אבל מאוד יכול להיות שזה יושב על משהו הרבה מעבר, כמו הדוגמא הנ"ל או כל דבר אחר שיכול להיות.

 

צריך *להבין* אותה

להבין את המקום שלה

להבין את השינוי העצום שהיא חווה

את הניפרדות הזו

את המעבר הזה

את הניסיון לצלוח אותו.

זה מאוד טבעי שהיא תרגיש רגשות כאלה בשנה הראשונה - הכל מאוד מאוד טרי עדיין...

 

איך אומרת התורה?

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו

ודבק באשתו

והיו לבשר אחד"

 

קודם כל שלב העזיבה של ההורים

רק אח"כ אפשר להידבק אחד בשנייה

עד כדי שמגיעים לבשר אחד ממש.

זה תהליך.

לא ביום ולא ביומיים. תהליך.

 

אז ממש מציעה לכם לדבר יחד בנחת על הדברים,

תבוא ממקום מכיל, מבין, אוהד ולא שיפוטי

מקום שרוצה לברר ולתמוך

בצורה הזו הסיכוי לשיתוף פעולה והבנה אמיתית שלה גדולים מאוד.

 

 

בנוסף לכל זה,

השינוי הזה מרווקות לנישואין טומן לנישואין הרבה מאוד קשיים בדמות המובן מאליו שמרים את ראשו פתאום -

אם עד עכשיו ארוסתך או בת זוגך, שעדיין לא הייתה אשתך, לא הייתה מובנית מאליה בעיניך - כי לא הייתה הטבעת, כי לא הייתה המחויבות - הרי שמרגע שנישאתם היא כאילו כבר "בכיס שלך" וזה יכול לגרום לרוב ככל האנשים לקבל את השני/ה כמובן מאליו.

וזה הנשק הכי גדול של הנישואין המובן מאליו הזה.

 

שום דבר לא מובן מאליו!

צריך להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

 

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה,ף עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.

 

כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

משתי סיבות עיקריות:

  1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב___ ממני
  2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!

 

 

בהצלחה רבה רבה!

 

תגובה מדהימה! זה כל כך לא מובן מאליו ההשקעה שלך כל פעם מחדש!כבר לא ישיבישער


תקשיבי, כל הכבוד לך!! אין מילים, איך את משקיעה ונכונההשם בשימוש כבר
לסייע תמיד, כל פעם מחדש!! אילו תגובות מושקעות, והכל בחסד! צדיקה אמיתית.
פערים תמיד ישסוסה אדומה
והם מורגשים ומפרעים במיוחד בהתחלה. אל תתן לזה להבהיל אותך...

ביחס לנושא השרשור, לדעתי זיהית נכון שההתנהגות שלה במקום הזה* נובע מהצד הילדי שלה.
נראה שהיא מאויימת ממשהו וזה משתלט עליה.
נראה שהתפיסה שלך את המציאות די בהירה וזה כבר משהו שאתה צריך לשמוח בו.

לפי איך שאני מבינה את התמונה (שהיא חלקית כמובן ומתוך זווית מבטך),
יש סיכוי שהיא מרגישה שיש איזשהו מצב לא מאוזן ומשום מה היא חוששת שזה יבוא לרעתה.
אם אני מבינה נכון, בתפיסת העולם שלה (שכמובן אי אפשר לשפוט אותה אלא רק לנסות להסביר אותה), היא חיה במעין תחושה של מלחמה.
היא מזהה אותך במקום מסויים כאוייב, ואת המשפחה שלך כמחנה נגד מחנה - המשפחה שלה.
ובגלל שהיא מזהה שאמא שלך לא נותנת לה את מה שבתפיסת העולם שלה היא רוצה וצריכה לקבל, היא מנסה לשמור את הכח אצלה באופן שיהיה מאוזן בינכם.
שגם לך לא יהיה...
שתבואו מנקודת פתיחה זהה. ובתפיסת העולם שלה המשפחה שלה משמשת כגב בשבילה מול כל איום צפוי.

לכולנו יש צדדים שבהם הילד שבנו משתלט עלינו, ושם המקום לברר על מה זה יושב.
כשתדע על מה זה יושב, אולי תצליח לעזור לה לפורר את זה.

אם היא תופסת אותך כאוייב שהיא צריכה להגן על עצמה מפניו - תנסה בעדינות להבין איפה אתה יכול לשנות אצלה את התפיסה הזאת. בין אם במעשים ובין אם בדיבורים...
לומר לה שאומנם יש בינכם פערים, אבל שאתה לגמרי איתה.
ושאומנם היית שמח שאמא שלך היתה רואה כמה היא מדהימה ושהיא היתה תומכת ומכילה אותה כמו שמגיע לה,
אבל שאתה לא זקוק לאישורים של אמא שלך.
בחרת בה, ואתה יודע מה אתה עושה.
ושמעבר לזה אתה בטוח שעם הזמן אמא שלך תבין איזה אוצר זכית להכיר. וגם אם לא, את ממש לא צריכה אותה. כי מה שחשוב זה שאנחנו חזקים ושאני שמח בך באמת.
תיקח את החולשה שלה למקום שבו אתה יכול להיות זה שמעצים את הקשר ואולי אפילו את הגבריות שלך בעיניה.

לדעתי, ברגע שהיא תבין שהפערים בינכם לא מהווים איום, שאתם לא במלחמה, אלא ששניכם אנשים מיוחדים ושונים שמנסים להתאחד ולעבור דרך ביחד,
היא תפסיק לקחת קשה את חוסר הקבלה של אמא שלך.
כי כל מה שמאיים עליה בעיניי, זה עצם זה שזה עלול להשפיע עליך.
ברגע שתפורר את זה, נראה מה יהיה.

בכל אופן, חשוב שתבהיר לה בדרך כלשהי (שוב, או ע"י מעשים, או ע"י דיבורים) שהקשר שלך עם המשפחה שלה לא פועל נגדה, אלא לטובתה.
זה גורם לך לאהוב אותה ולהתחבר אליה יותר.

במילים אחרות, תנסה לגשת לזה באופן לא שיפוטי, להבין שיש לך הזדמנות מעולה להיות גבר תומך ולהעצים את הקשר במקום שיש לה חולשה בו.

תעלה על האיום שלה, ותאמין שאתה יכול לפורר אותו והדברים יתפסו צורה שונה ואולי אפילו טובה הרבה יותר ממה שהיו יכולים להיות במציאות שלמה מלכתחילה.

מקווה שהייתי ברורה מספיק.
בהצלחה
מגיב לשתיכן:שובחדש
קודם כל תודה על התגובה של שתיכן

הבעיה היא שפניתי אליה כבר כמה פעמים, השתדלתי מאד לא לבוא ממקום שיפוטי, אבל הגעתי למבוי סתום:

"אני מכירה אותם יותר טוב. פשוט תקבל את זה. לא צריך לשאול כל דבר, לא צריך להרגיש בנוח יותר מדי. אתה עלול לפגוע במישהו ולא הכל אתה צריך לדעת".

אני אישית מרגיש שזה מגביל אותי מאד.
אני חייב להציע שידוך לאח שלה דרכה, אסור לי לדבר עם הגיס על המשפחה שלו ואני רואה שלהם זה לא מפריע.

השאלה היא מה אוכל לעשות מהמבוי הסתום?
הסברת לה איזו הרגשה זה נותן לך?בת 30
יכול להיות שיש שם איזה סיפור שמנסים להסתיר?
גם אם יש, אין לי מה לעשות עם זה...שובחדש
כלומר איך היא תשתף אותי?
השתדלת והצלחת? סוסה אדומה
אני בכלל לא רואה מבוי סתום.

אני מבינה שקשה לך להתחבר לדברים שהיא אומרת, אבל באופן עקרוני תנסה פשוט לכבד כבן זוג.
היא לא רוצה שתדבר עם המשפחה שלה? לא צריך.
כמו שהיא אמרה, פשוט תקבל את זה. (או יותר נכון... קודם כל תקבל את זה, אח"כ תנסה לשנות את המצב בחכמתך)
לא צריך להסכים, לא צריך לאהוב כל מה שהיא אומרת, כן צריך לכבד.
ואם זה מגביל, לא נורא... קשר זה דבר מגביל במהותו.
נסה לחשוב מה אתה יכול לתת לקשר ולא מה אתה יכול לקחת.
בסופו של דבר זה שאתה צריך שהכל יעבור דרכה זה אומנם מגביל, אבל זה לא סוף העולם.

מצד שני, לדעתי מה שמפריע לך זה עצם מה שזה מעיד עליה *בעינך*... "היא ילדה קטנה"... נסה לשחרר את הפרשנות, לקחת ממנה מה שנכון ולזרוק את ההכללות.

ושם, שוב, במקום לבוא לדבר ולשאול או להתווכח, תנסה באופן חד פעמי לנסות להבין לבד על מה זה יושב לה.
גם אם לרוב מומלץ ליצור שיח, בעיניי לא תמיד זה מה שנכון.
לפעמים צריך פשוט לשחרר ולפעול כחכמתך.

לדעתי, בסיטואציה הזאת, פשוט תן לה סיבה מספיק טובה להאמין שהנושא המשפחתי לא אמור לאיים עליה.
כי אתה המשפחה שלה. אתה מעריך אותה, מגן עליה, תומך בה.
היא לא צריכה את אמא שלך ולא צריכה להיות רכושנית כלפי המשפחה שלה.

לכבד.
את הרצונות שלה גם כשזה לא מובן וזה נראה לך הזוי ומגביל.
את המקום שהיא נמצאת בו.
ולבחור בטוב.
יש לך הזדמנות להיות גבר שלה.
עוף על זה.
אני יכול...שובחדש
בעיקר מה שמפריע לי - זה שזה משדר חוסר פתיחות בעיניי...

לרוב כשאדם מתלהב ממישהו, הוא רוצה להראות אותו לכולם ולהשוויץ בו לכולם.

כאן אני מרגיש מן מבוכה והסתרה ממני. מילא אם היא לא הייתה סומכת עליי, אבל זה מרגיש כאילו היא לא מנסה לפתוח את עצמה אליי.
כמו ש@נגמרו לי השמות ציינה - כאילו היא מחזיקה עליהם כשלה ולא רואה בי גם משפחה. ייתכן מתוך פחד.
לא מבין מה מפחיד, להיפך! אמורים להתלהב .. אבל אכן אין ברירה אלא לכבד את בקשתה.
מה שזה משדר לךסוסה אדומה
זו כבר פרשנות שלך שאתה תצטרך לברר מולה.

שים לב שגם לך יש תפיסות עולם.
יש לך תפיסת עולם שאומרת שלרוב כשאדם מתלהב ממישהו, הוא רוצה להראות אותו לכולם ולהשוויץ בו. וברגע שהיא לא עומדת בתפיסת העולם הזאת שלך, אתה מפרש את זה כחוסר פתיחות. (לא הבנתי את ההקשר... אתה יכול לנסות להסביר?)
בכל אופן, יתכן מאוד שהיא שונה ממך בתכלית בנושא הזה.

וגם אם היא מתלהבת ממך, אין דרכה להשוויץ בך מול כולם.
וגם אם זו דרכה, יתכן שכרגע היא עוד לא מתלהבת בך. אתם זוג טרי שעובר כור היתוך ביחד, ומתוקף זה ההתלהבות שוכחת ומונחת בצד.
אחרי שתעברו תהליך, ותתחברו יותר, אני בטוחה שתראה שהיא שמחה בך והיא תראה את זה בדרכה שלה, ולאו דווקא בדרך שבה אתה רגיל בה...

מציעה לך לקרוא שוב את תגובתי למעלה...
שם ניסיתי להסביר לך מה מפחיד אותה בעצם והצעתי לך דרכי פעולה.
אולי לא הייתי מובנת מספיק, אבל אני חושבת שעניתי על השאלה שכתבת כאן.


ולגבי הפתיחות, בלי קשר לנושא הזה,
גם זה תהליך.
ככל שהיא תהיה יותר בטוחה באהבה שלך אליה שהיא ללא תנאים, היא תרגיש מן הסתם יותר בטוחה להיפתח בפניך.
אולי להמשיך בשיחה פתוחה וכנה, בשיח של הרגשות *שלך*נגמרו לי השמות

ולומר לה: יפה שלי,

אני מבין שאת מכירה אותם יותר טוב - ברור לי! הם המשפחה שלך! הם אבא ואמא שלך! ותמיד יהיו!

אני מבין ממך שאת אולי חוששת שאפגע במישהו בלי להתכוון כי אני לא יודע הכל.

אבל חשוב לי להגיד לך שזה קשה *לי*

אני מרגיש שזה מגביל *אותי* מאוד

שאם אני רוצה להציע שידוך לאחיך אז כאילו אני לא יכול כי אסור לי לדבר איתו...

התשובה הזו קשה לי.

ויש לי גם תחושה שאולי את פחות רואה *בי* משפחה וזה כואב לי אם זה כך."

 

ואז לשמוע מה היא עונה.

רק לשמוע, עד הסוף.

 

אולי אם תדברו בשפה של צרכים, של רגשות, של "אני",

ולא של תלונות ושל "את" היא תצליח יותר להיפתח בנושא הזה אליך.

 

חזור לעדכן

 

(ואולי באמת יושב מאחורי זה משהו הרבה יותר עמוק כמו שכתבתנו, אבל אי אפשר עדיין לדעת ממעט הפרטים שכתבת כאן...)

האמת שניסיתי את זהשובחדשאחרונה
וזה נגמר בזמנו ב- "עם כל הכבוד לצרכים שלך...".

אבל ניסיתי לגשש לגבי הנושא הזה שוב אתמול והיא טיפה יותר נרגעה.
אבל אני לא יודע מה יהיה בפעם הבאה שיהיה "פיצוץ" מאותו מקום.
אולי היא חוששת שאימא שלה תספרעמקאביב
דברים אישיים עליה או על בני משפחתה שלא מתאים לה עדיין לספר. או שהיא תספר משהו שלא היה או היה אבל לא בדיוק.
מחפש רעיונות לפעילות לדייט זוגיאנונימי חדש
בסימן "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן"
פסיפס?משוטט
יש עוד רעיונות למישהו?אנונימי חדש
אפשרמופאסה
לשבור צלחת ולעשות פסיפס מהשברים.
אפשר לבנות חליל פאן מצינור של השקיה או קנה של גדר.
אפשר להכין גבינה מחלב מקולקל
אפשר לעשות ציור עם צבעי גואש ע''י מריח בידיים, רגליים ופנים.
אפשר ללמוד ביחד מה זה אומר אם אתה מאמין שיכולים לקלקל וכו' אולי להכין שאלות חופרות ואז כל אחד מספר איפה זה אמרה הזאת פוגשת אותו בחיים וכדו'
סדנת "עשה זאת בעצמך" לתיקוני ביתדי שרוט


לא מכיר דבר כזה(;אנונימי חדש
אתה מתכוון שבד"כ פונים לאנשי מקצוע?
די שרוט

זה היה בהומור

 

ונכון, בד"כ פונים לאנשי מקצוע אבל האמת, אחלה רעיון.

 

אם נניח אתה לא יודע לקדוח חור בקיר או לא יודע להחליף צנרת בשירותים זה יכול להיות טוב.

אם כי לא הייתי הולך לסדנת תיקוני שירותים בגלל האופי המסריח שזה נושא איתו.

הדברים היחידים שאני לא עושה זהאנונימי חדש
או דברים שאישתי לא מרשה לי
או שאין לי את הכלים...
המממדי שרוט

מעניין מה אישתך לא מרשה לך 🙄

היא אומרת שזה בגלל שהבית שכוראנונימי חדש
מה הבעיה לשחק פלייסטיישן בבית שכור?די שרוט


זה חשמל מבחינתך???אנונימי חדש
בארור אלא מה?די שרוט
להחליף נורה? פךךך
להחליף שקע?אנונימי חדש
יש סדנאות עשה זאת בעצמךמישהו כל שהוא
למשל אנחנו היינו פעם "בסדנה" במודיעין
יקר אבל כיף...
מחפש משהו לעשות בבית, בסביבה הקרובה בערבאנונימי חדש
קומזיץ?בת 30
לא יודעת מה יש לתקן או לקלקל, אבל זה סתם כיף.
תשברו כלי חרס שאתם לא צריכים ותעשו מזה פסיפס יפה. רק צריך משטח עץ, דבק חזק ורובה.
קומזיץ נשמע נחמדכוחה של מילה
לבנות אדנית לעציצים זה די פשוטמישהו כל שהואאחרונה
אפשר לקנות את הקרשים ולהרכיב בבית.
לא מכאן וצריכה עזרה שמחהמיונז
שאלה שמופנית בעיקר לבנות..

חברה טובה שלי מתארסת ב'ה. היתי שמחה לשמוע מכן רעיונות לדברים משמחים שאפשר לעשות / לתת בתקופה הזאת ..
דברים שעשו לכן והיו מוצלחים או סתם משהו שהייתן צריכות והייתן שמחות אם היו דואגים לזה...

וגם, עצות לגבי מה מקומה של חברה טובה בסיטואציה.. מפחדת להיכנס מידי, מפחדת אבל גם לא להיות שם מספיק מרוב הפחד להעיק...
לא יודעת איך זה מרגיש להתארס ומה הצורך של הבנאדם(ברור ששונה מאדם לאדם אבל בקווים כלליים מניחה שיש מאפיינים לתקופה)
אז ממש אשמח לשמוע קצת יותר מה מו מי
כמובן גם בנים עם רעיונות מוזמנים להגיב!

תודה!
להישאר החברה הטובה, לשמור על קשרי החברות.קרן-הפוך
באופן טבעי מאורסת מוחקת מעכשיו את זמנה עם הבחור, מבחין ביחד, באים לסירוגין שבתות זה לזו וזו לזה.

אבל - חשוב מאוד להמשיך ולשמור על יחסי החברות הותיקים והישנים.
הקשרים צריכים להישאר למשל שנים קדימה.
אומנם בפחות אינטנסיביות, אל תמיד כייף שיש חברות בנפש גם כנשואים.

הדבר הכי טוב שתוכלי לתאם איתה - לשמור על פתיחות וכנות.
מתי שהיא לא פנויה עבורך או לא מתאים לה - לקבל בהבנה בלי להיפגע...
תודה לך..מיונז
כשאת אומרת לשמור על פתיחות וכנות את מתכוונת גם לספר לה איך אני מרגישה, שגם כואב לי שהיא מתחתנת? את חושבת שזה טוב שתדע?

אני מתלבטת אם זה הזמן והמקום, או שצריכה לכלוא את הכאב שלי על החברות שמשתנה בפנים ולהיות שם בשבילה כי גם לה זו תקופה מעניינת למדיי שלא יזיק שתהיה כתף של חברה שם...
הייבשורות משמחות
אני חושבת שלא לשתף את התחושות הללו מכיוון שעכשיו היא לא בראש של זה, וגם דיי יכול להיות שהיא לא תבין אותך כל כך ואז נוצר מצב שאת יותר נפגעת מזה. תחושת הכמיהה לחברויות בזמן הנישואין מתעצמת מאליה, ולמרות זאת החברויות זו גחלת שצריך לשמור על אש קטנה עם חברה נשואה כי זה ממש נותן לה כוח. (עצה שלי לצאת יחד אם מתאפשר לפחות פעם בחודש-חודשיים).
בכל אופן הכאב שלך הוא פרשנות שלך על המציאות, אני מציעה קודם לעשות עם עצמך קבלה של המציאות (לעבד את התחושות, הכאב שאת מתארת) ואז לשנות את המושגים שמלווים לזה למציאות חיובית (למשל לא הייתי אומרת 'לכלוא את הכאב' רק לקרוא את זה נעשה לי תחושה לא טובה), ולזכור שזה לא "אבדן חברות" אלא שהמפגשים הם בתדירות פחותה אבל למשל אפשר לשמור על קשר תדיר בהודעות ובטלפון בשעות נוחות.
למה שלא תשאלי אותה?ציפ'קה
אני רציתי שיעזבו אותי בשקט, בת דודה שלי רצתה שיהיו צמודים אליה...

מתנה ממש ממש שווה שקיבלתי הייתה מחברת תכנון חתונה, אם אמצא קישור אדביק לך
תודה! אשמח!מיונזאחרונה
רוצה להפתיע את בעליאקונהמטטה
ליום טיול לכנרת,
אשמח למקומות מומלצים,
פינות חמד שלא כל העולם ואשתו שם...
חשוב שיהיה גם צל בחוף.
ואיזה משהו מעניין לאחכ, לא אטרקציה מסעירה מידי..
משהו בנחת.
אוכל מהדרין באיזור גם יהיה נחמד
תודה!
חוף הגולשים דיימונד ריק כשאין רוח לגלישהמישהו כל שהואאחרונה
אבל גם אין מציל ....
חייבת עזרה דחופה !!שלמות

אני נשואה 7 שנים, עם 3 ילדים כשהקטן בן שנה.

תכננתי לעשות הפסקה עם ההריונות התכופים, אך לתדהמתי גיליתי שאני בהריון שוב

לקחתי את זה ממש קשה ואני עדיין בהלם זה לא היה מתוכנן.

מרגישה שאין לי כח ורצון להמשיך ולתפקד...

מבינה אותך לגמריייLia

2 מההריונות שלי היו כמה חודשים אחרי לידה וממש לא תכננתי.. פעם אחת מילא. פעם שניה רציתי לתת לעצמי מכות. אפילו התפללתי שתהיה לי הפלה טבעית. התפללתי שה' יעביר את הנשמה הזו למי שאין ילדים... 

 

אבל אחרי שהם נולדים, אין דבר יותר מדהים.. זה עובר ההרגשה הזו.. באמת! 

 

אני יודעת שהיה לי קשה ואני לא מזלזלת בזה אבל אני קצת מרגישה חרטה על איך שהרגשתי רע בגלל הילדים המהממים האלה. 

 

קיצר.. זה עובר...

 

וגם לי יש 4 ילדים ואני לא מתכננת יותר. 4 ילדים זה המספר הכי יפה! תשמחי..... 

 

זה טוב להביא אותם קרובים בגיל. טוב אבל קשה. זה משתלם.. אחרי גיל 3 הכל נהיה הרבה יותר קל. תחזיקי חזק! את אישה חזקה!!

אני לא מסוגלת לחשוב על זהשלמות

אני תיככנתי כזאת הפסקה ארוכה, ואני פשוט לא מעכלת,

לא מפסיקה לבכות ולחשוב למה זה קרה לי ...

ושלא תחשבו - אני אמא מדהימה לילדים שלי אבל אין לי כח פיזי ונפשי נכון לעכשיו לעוד ילד.

אני בדעה שככל שיש יותר מרווח אפשר לתת את תשומת הלב והיחס לכל ילד

קשה..אושפיזין מהירח
אני לא אישה אבל הרצון שלך לנוח הגיוני מאד, אולי אחרי הרביעי תבדקי מניעה טובה לפני החמישי
אוי ממש נשמע קשה! רק עכשיו גילית! אני מקווהוואוו
בשבילך שהזמן יעשה את שלו ולאט לאט תתרגלי לעניין ואפילו תשמחי ותצפי. שיעבור בקלות בע"ה!!!!
זה בסדר גמור להרגיש ככהתפוחים ותמרים
תנוחי כמה שיותר
תשתדלי לאכול בריא
תגידי לעצמך שאת אשה טובה, רעיה טובה, אמא טובה
תעברי יום ביומו
השליש הראשון באמת קשה מאדדד
חיבוק!
אם את חושבת שזה יגרום לך לדיכאון אחרי לידהציפ'קה
רב יתיר לך להפיל, אם את רוצה בזה. בריאות אישה היא יותר חשובה.
ה' ירחםפשוט אני..
הרב מלמד כותב שמותר להפיל רק אם יש חשש שהאם תאבד עצמה לדעת, וגם אז - רק אחרי שבודקים אפשרויות של טיפול פסיכיאטרי.
אם על כל הריון לא רצוי היה מותר לבצע הפלה, ה' ירחם.
לא זה מה שהיא אמרההסטורי
ובגדול - לא כל דבר אפשר לכתוב בספר, בטח לו בספר 'קליל' כמו פניני הלכה. יש קצת פער בין הפוסקים בגדרים בדיוק - על כל מקרה צריך לשאול פוסק גדול לגופו של עניין.
זה פשוט טירוףפשוט אני..
להגיד שמותר להפיל בלי שום סימן קליני לדיכאון, בלי איש מקצוע, בלי לנסות דרכים יותר קלות...

''לא רצית את ההריון? אז תפילי! יש רבנים שמתירים!''

לא חושב שזה מה שהיא צריכה לעשותהסטורי
אבל צריך מאוד להיזהר מכניסה לסברות ההלכתיות בזה, יש בשביל זה גדולי תורה.
הפלה ח''ו !שלמות

אני לא במצב דיכאוני, וודאי שלא חושבת על הפלה ח''ו.

פשוט עצם הרעיון שעוד ילד יצטרף למשפחה נשמע גדול עלי כרגע. אני אחרי לידה לא פשוטה בכלל, חוץ מזה שהקטן היה ילד קשה ממש ואין לי כח לעבור את כל הסרט הזה מהתחלה...

לא בטוח שהוא יהיה כמוהו.. בע"ה!!וואוו
מותר להרגיש קושי ובהלהאמא וגם
זה טבעי!
תני לעצמך זמן לעכל.....
עוד שבוע תחשבי שוב מה לעשות.

קודם כל שנה זה לפחות לא חודשיים שלושה... ככה שההפרש יהיה קרוב לשנתיים בע"ה הגדול כבר ילך ויתחיל להיות עצמאי.

שנית תתפנקי ותחליטי לפרגן לעצמך.
קחי עוזרת אם אפשר, תנוחי, תאכלי דברים שאת אוהבת.
תמצאי דרכים להקל על עצמך במה שאפשר.

ודבר שלישי להתחזק באמונה-
אם עשית את שלך כנראה שהנשמה הזאת זה מה שנכון לך עכשיו ואומרים שאלה הילדים הכי מיוחדים.
איך היא אמורה לדעתעם היא תיכנס לדיכאון אחרי לידה?!אלטלנה

 

וגם לזה יש טיפול! 

חושבת שכדאי להרבות בתגובות מחזקות

בואי לפורום הריון ולידהגלויה
אוי.... מורכב......44444
אי"ה יש לך כמה חודשי הסתגלות.
תנסי לחשוב איפה אפשר להקל ולהתכונן מראש.
זה ממש יכול לעזור.
וואו יקרה איך את עכשיו?נגמרו לי השמות

זה באמת שוק והלם.
אני ממש שומעת את ההלם שלך והפחד עד לכאן מבין המילים...

אני מציעה לנסות לכתוב ממש את כל הפחדים הכי גדולים שלך -
ממש לפרטי פרטים -
ממה את מפחדת?
מה עוד מפחיד אותך?
מה יכול לקרות עם 4 צפופים?
מה לא תצליחי אם זה יקרה?
מה יהיה לך ממש קשה?

נסי לחלק את זה לתחומים -
למשל
זוגיות
הורות
זמן לעצמך
וכו'

ולנסות מראש לראות איך אפשר להתגבר על הדברים.

למשל אם קשה לך הקימה בלילות - אפשר להחליט אפילו שלא מניקים או מניקים חלקית ובעלך קם ונותן תמ"ל,
אפילו אם הנקה היא ערך ענקי עבורך - כאן הוא מתנגש עם ערך יותר גדול של חיים שלמים, של תפקוד ושמחה של בית שלם וזה לגמרי עדיף.
או למשל אם יש לך ערך של להישאר בבית עם הילדים המון - אולי שווה לחשוב מחדש אם כן כדאי להכניס למשפחתון נעים אחרי המלצות כבר מגיל 3 חודשים?
ואז יהיה לך אוויר לנשימה?
זה יכול להיות אפילו יום בשבוע, אפילו לכמה שעות, כל דבר.
שוב, לפעמים זה לגמרי מתנגש עם הערכים שלנו ובאיך אנו תופסים הורות טובה
אבל במקרי קיצון כמו במקרי קיצון - צריך לקחת את הכל יחד כשיקלול אחד גדול ולהבין שערך החיים עצמם יותר גדול מהכל.

לנסות לראות איפה תוכלי לקבל תמיכה מרשת משפחתית וסביבתית הכי רחבה שאפשר
הורים
אחים
חברים
שכנים
בייביסיטר שיהיו לך בזמינות
מטפלות
עזרה כלכלית
עזרה פיזית
עזרה נפשית

זמן לעצמך,
אוכל מוכן יותר, כלים חד"פ, להוריד סטנדרטים, לקבל עזרה חיצונית,
כל דבר שיכול להקל – הוא מבורך!

וכמובן - לעבור כל יום בפני עצמו!
לא לחשוב עכשיו שנה ושנתיים קדימה
אלא ממש לראות איך אני בכאן ועכשיו עוברת את היום הזה הכי טוב שאני יכולה, או לפחות הכי פחות רע שאני יכולה!

לנסות להתחזק ולהתמלא מדברים שמחזקים אותך
מאנשים שאת אוהבת
משיעורים, הרצאות,
סרטים, סדרות,
מוזיקה, אמבטיות, אוכל מפנק וגם בריא,
אוויר טוב, ים, בילוי, שינה טובה

מה יכול עוד לתת לך כוח?

איזה מתוקה שאתשלמות

ממש תודה על התגובה המחממת !

אני כרגע במצב של חוסר וודאות, כיוון ששאלתי רב בכל זאת האם אפשר לבצע הפלה כיון שעדיין לא עברו 40 יום.

הייתי ממש נסערת ובכיתי שאני לא מסוגלת יותר.

הוא חשב הרבה, ניסה להסביר לי את חומרת העניין, ובסוף אמר שייתן לי תשובה בשבוע הבא.

אז בינתיים אני מחכה ...

מכינה את עצמי ל- 2 האופציות- ויודעת שמה שהוא יגיד אני אעשה בלב שלם.

אני רק מבקשת ממך לחשוב על זה חזקאשה שלו
כי אם ילוו אותך רגשות אשם והרגשת פספוס וטעות כל החיים זה הרבה יותר יבכיא ויצער אותך..
מאחלת לך החלטות ובחירות נכונות בשבילך 🙏
תרגישי טוב
אני לא דתיה ועברתי הפלהתפוחים ותמרים
זה היה גיהנום.
הריון ראשון
לקחתי גלולות
לא ידעתי שהתרופה נגד אפילפסיה מורידה את יעילות המניעה
התרופה היתה טרטולוגית

פנוברביטל (Phenobarbital) - שינויים אופיניים בפנים, הפרעה בגדילה, פגיעה התפתחותית, מומי לב ושסעים באזור הפה והשפה.


זה היה נורא.
נורא.
לא שההפלה הספונטנית שעברתי היתה להיט.
תחשבי טוב.
זה משהו שלא שוכחים. אף פעם. הוא נחרט בנפש.
היי נשמה!תכנסיאלומת אור
קודם כל המון חיזוקים!
פני עוד היום,עוד הרגע לאגודת אפרת הם נותנים עזרה כלכלית וגם עזרה נפשית!!
אל תתייאשי!הקב"ה יתן לך המון כוחות!העובר הזה יהיה תינוק אחכ ילד,נער,בחור זה עולם שלם!!!את תודי להשם שלא ויתרת!
בהצלחה יקרה!פמיהלכהאחרונה

אני לא יכולה לדמיין אפילו כמה זה קשה. המון תמיכה וחיבוקים מרחוק!

מישהו מכיר את ארגון השביל החדש של אורח חיים בריא?Fff
עבד שם או התנסה? ויכול להמליץ או לא?
רעיונות בזק ליום נישואין בבית- יש לכם?anonet100
מצתרף לשאלהקשקשתא
לא בדיוק ליום הנישואין עצמו, אבל אחלה תיאום ציפיות נתנאל וייס

לכל המעוניין, תהנו!

 

ערב המבורגרים.משוטט
מכינים לחמניות. המבורגרים. ציפס.
ומתפנקים..

ואין שמחה אלא בבשר בלחמניה
מעולהרקלתשוהנ
אפשר להכין רטבים שווים
רוטב שום
ברביקיו
אפשר לשדרג עם תוספות פטריית פורטבלו גדולה מוקפצת או ביצת עין

וואי נהייתי רעבה
ארוחת בוקר מפנקתרמתגן32
לקום מוקדם, לקשט את הבית בשלטים ובלונים.

להכין ארוחת בוקר עם חביתות, פנקייק, פוקצות, מגש פירות עם קצפת, קרואסונים, שייק פירות וכו
מצטרפת גם..וואוו
אני אישיתLia

הכי אוהבת ארוחת ערב רומנטית, רצוי תפריט שונה מהיום יום, משהו יותר בסגנון של מסעדה, אפשר לבשל מי שיודע ואפשר גם להזמין. יין טוב יוסיף לאווירה.

 

אחרי האוכל לרקוד ביחד... להתכרבל בספה ולראות סרט טוב... לא לשכוח להצטלם ביחד ;)

 

אם אפשר לצאת מהבית אז לשבת לקפה מול הים וללכת על החוף יד ביד, ללכת להופעה של זמר אהוב או מופע סטנדאפ או מסעדה טובה.. 

 

פשוט הדברים שאתם נהנים לעשות ביחד כל השנה, לעשות את זה ברמה אחת יותר מושקעת

 

 

"ללכת על חוף יד ביד" לצערי זה אסור.... הלכתיתה' אלוקינו

*אל תפתחו פה דיון על מה שאמרתי , יש מספיק*

אין צורך בדיון אבל זה לא קשור לשאלה של הבחורהanonimit48
לא עניתי לפותחת,עניתי לליהה' אלוקינו


אם היא הולכת עם בעלה על הים למה יש צורך שתגיד שזה אסור?anonimit48
עניתי לא בתור מוסר לליה, אלא היא המליצה לפותחתה' אלוקינו

לעשות כך, ואולי היא לא יודעת את זה אז רק רציתי לומר לה...
אני לא מחנכת של אף אחד..
וכמו שאמרתי לא רוצה לפתוח דיון....

הבנתי , אז רק רצית לסווג את העניין מבחינה הלכתיתanonimit48
כן תודה על ההבהרהה' אלוקינו


אם את רוצה להמליץ לפותחת אז לכתובמישהו כל שהוא
ללכת יד ביד זו מחלוקת הלכתית תשאלו את הרב לפני כן
יהיה מדוייק יותר...
הרי משלל דיונים פה כבר ראינו שאע"פ שכתוב בשו"ע לאסור יש היום רבנים שמתירים...
לכתוב מה שכתבת זה בדיוק להזמין לפתוח דיון
וואוLia

את זה לא ידעתי. אבל למה?

וברחוב מותר?

 

 

אל תמהרו להאמין.משוטט
לקרוא לזה אסור הלכתית זה פשוט לא נכון.
בגלל זה כתבתי לך. חשתי שאת לא יודעתה' אלוקינו

בעיקרון בכל מרחב ציבורי שיש בו אנשים

אני אשמח לשמוע למה בפרטי כמובןאהבתחינם
לא ידעתי...
שלחתי לך..ה' אלוקינו

 

" מובא בהלכה (הרמ"א באבן העזר סימן כא סעיף ה) שאין להראות חיבה כלפי אשתו ברבים. ולכן בודאי שאין לזוג להתחבק בפומבי. וגם הליכה יד ביד יש בו משום חיבה בפומבי - ולכן יש להמנע מזה (וכן ראה בספר טהרת הבית חלק ב', מהדורת תשע"ט, סימן יב בגליונות וציונים הערה 5. וע"ע בשו"ת בני בנים חלק ד' סימן יב, ובשו"ת עולת יצחק חלק ב' סימן רלט ד"ה ואגב, ובספר אום אני חומה חלק א' בציון המצוינת אות תתרפב)."

יש להימנע לא אומר אסור.משוטט
לגמריקל"ת
מעצבן אותי שלחומרות וגדרות קוראים הלכה.
לא צריך להקצין.
ישנם רבנים שהיו הולכים עם הנשים שלהן יד ביד ברחוב. להגיד שהם עברו בזה על הלכה זה פשוט לא נכון.
חומרא!? זה לא חומרא.ה' אלוקינו
אל תגידי לי שהקושי הזה להתרחק ברחוב הוא חומרא!!!! שההתגברות שלי - זה חומרא! זה לא ! שאלתי 2 רבנים גדולים מאוד מנהלי ישיבות ציוניות דתיות . שניהם אמרו שאסור.אז חומרא? לא!!!
ואני לא אמשיך להגיב, תעשו מה שבאלכם.....יום טוב!
אז איך זה מסתדרקל"ת
עם רבנים שאומרים אחרת? לא נראלי שיש רבנים שילכו נגד ההלכה.
כנראה שזה לא חד משמעי שהלכתית- אסור.
כנראה יש דיונים ופסקים שונים בנושא שנובעים מהלכות צניעות בין איש לאשתו.
אפשר מספר נייד של אחד מהם??ה' אלוקינו
אתקל"ת
באמת חושבת שכך זה? שההלכה היא זה שפשוט אסור להחזיק ידיים בפומבי וזהו??

ולא, לא מתכוונת לפרסם מספרים אישיים של רבנים בפורום ציבורי.
אז את יכולה לשלוח לי בפרטי.ה' אלוקינו
כי לכתוב שיש כאלה ש'מתירים" זה הכי קל.... אני רוצה לדעת מי. ולדבר איתו שיסביר לי באמת את הההלכה ולא חברים יקרים בפורום..
רק מציינת שלא נשלח אלי בפרטי שום מספר טלפון.ה' אלוקינו


את צודקת שלא מדובר בחומראסוסה אדומה
אלא מדובר בהלכה.

לפעמים גם בהלכה יש מחלוקות.
ולכן, חא נכון להגדיר את זה כחומרא.

עקרונית, הלכתית לגמרי, לפעמים יש נושאים שיש בהם דעות לכאן ולכאן.
מה שלפי דרך אחת לפעמים עשוי להיות איסור, לדרך השניה זה עשוי להיות לכתחילה.
ולכן לדעתי חשוב באופן כללי שמי שמלמד את ההלכות, תמיד יציג גם שיש דרך אחרת שונה לחלוטין. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

בנוגע ל"ללכת יד ביד", מי שתופס את זה הלכתית כהבעת חיבה שאסורה ברבים - אסור לו.
יש גישות הלכתיות שלא תופסות את זה כך.

למשל, הרב ההלכתי של האיש שלי, שקיבל הסמכה מכמה וכמה רבנים (בינהם הרב עובדיה - לפרטים אפשר באישי),
אמר שאין שום בעיה ללכת יד ביד במקומות שלא מקפידים על זה (למשל כמו מאה שערים וכו'), מכיוון שזאת לא הבעת חיבה שאמורה לעורר.

אז את צודקת בגדול שיש כאלה שבשבילם זה איסור, במיוחד אם הם הולכים לפי הדעות האוסרות. וזאת לא חומרא מבחינתם.
רק שחשוב שאלו שאוסרים, שיגידו שיש גם דעות אחרות בנושא הזה ומי שעובר על זה כנראה שיש לו על מי לסמוך.

אנחנו באופן אישי לגמרי נותנים ידיים לפעמים, זה עושה לנו טוב ואנחנו לא מרגישים בזה איבוד אינטימיות כלשהי. וגם לא מרגישים שזה משהו יצרי או כזה שעשוי לעורר משהו אצל אחרים.

בקיצור, שכל אחד יברר אצל רבותיו מה הדרך שלו.
ושנלמד בע"ה לכבד זה את דרכו של זה...

יש לי מה להגיב על זה אבל לא אגיב.ה' אלוקינו
תשובה של הרב דב לינזר- שמתירמישהו כל שהוא
האמת לא מכיר אותו אבל מצאתי באינטרנט...
בכל אופן הוא נותן סיכום טוב מאוד של הסוגיה ממליץ לקרוא


20200607160749.pdf
הוא התיר גם נשיקה על השפתיים!??ה' אלוקינו
כן... אבל קצרה....(אימוגי מרים ידיים)מישהו כל שהוא

כאמור לא מכיר את הרב לא לוקח אחריות על הפסק....

לכן גם לא כתבתי את זה בתגובה שלי...

שכל אחד יעשה מה שהרב שלו פוסק לו

גילוי נאות - הכותב נמצא בשמאל הרדיקלי הדתיכי בשמחה תצאו.אחרונה
על הצד שהוא בתוך הגבולות.
גיגול קצר יעלה את זה גם עבורכם.

לא קראתי את המאמר שלו,
אבל מניח שאם למדן סביר יקרא אותו -
הוא כבר יעלה על השגיאות.

סתם כי 'רב' נשמע משהו סמכותי ומכובד,
שלא יבלבלו אתכם..
כשמכירים את הסוגיא מהמקור, רואים שזה יותר חמור מזהכי בשמחה תצאו.
נכון שהחזקת ידיים לא מופיעה בהלכה,
אבל זה נשמע הבעת חיבה כמו 'עיון בראש', שמופיע בסוגיא.
בדיוק היה לנו לא מזמןאני מאמין!
לי נמאס קצת לבשל, אז הזמנו הבייתה והיה ממש טעים ומפנק (לא צריך להשתגע במשו יקר, רק מה שאתם אוהבים)
אחכ ראינו את הסרט של החתונה (חלק), ישבנו לכתוב מכתב אחד לשני והקראנו..
זה עשה אווירה ממש כיפית!!
בבוקר שאחרי הפתעתי בקפה ועוגה וישבנו במרפסת והיה ממש כיף!
רלוונטי עדיין?סוסה אדומה
להשקיע בזמן איכות ביחד, בלי היסחים.

ארוחה מושקעת באווירה רומנטית (שיכין זה מבינכם שלא הוא זה שמכין את האוכל בד"כ - יעשה טוב לשניכם), תעזו להביט האחד לשניה בעיניים לזמן ממושך להודות ולהוקיר על הזמן שלכם ביחד.

אפשר לשחק משחק פתקים (בשני צבעים שונים כשכל אחד מגריל בתורו פתק, תוכלו לקבוע מראש על מספר פתקים שאפשר להתנגד אליהם) שכולל משימות שקשורות למגע, כתיבת או הקדשת שיר או כל מה שעולה בראשכם - שאלות וכו', ורמזים למיקום של מתנות שפזורות ברחבי הבית. המשחק הזה מכיל את רוב שפות האהבה וזה כיף חיים.

צפיה בסרט של החתונה...

פעילות יצירתית מיוחדת שמשלבת בה גם מגע... נגיד, פיסול בגבס הדדי כלשהו. סתם לקטע.
ירידה רוחנית של אישתיNoami
אני בחור שמגדיר את עצמו תורני. למדתי בישיבה גבוהה ואלו היו השאיפות בתחילת חיי הנשואים.. אישתי גם הייתה פחות או יותר באותו מקום ( חשוב לציין שהיא לא באה מרקע תורני).
לאחרונה אני מרגיש התרופפות ברמה התורנית.. זה בא ליידי ביטוי בצניעות, סדרות, מוזיקה ועוד...
יוצא לנו לדבר על זה לא מעט.. היא טוענת שעבודת ה שלה היא שלה ולאף אחד אין את הזכות להתערב וגם לא לבעלה. אני מנגד חושב שיש לי גם מקום במרחב הפרטי שלה כי בסופו של דבר על תשתית מסויימת רציתי להקים איתה את ביתנו.. אשמח לתובנות.
מצטרפת למועדוןקו קו
לפני פחות משעה גיליתי שבעלי רואה סרטונים שלא נדע.. לא ממש פורנו אבל דוחה
אנחנו נשואים 3 שנים אז זה לא מוטט אותי האמת למרות שהוא דוס ואוהב את התורה בכל לבבו
אני פשוט מ ר ו ק נ ת.. אוף חשבתי שזה יפסח עלי כל הקטע המסריח הזה
אמרתי לו שאני אסלח לו אבל בפועל כל הגוף שלי רועד ואני מסוחררת
אין לי דמעות אפילו
אגב יש לנו סמרטפון מוגן והכל אבל יש כרטיס זיכרון כנראה
איזה תמימה אני הצילו
אפשר לצמוח מזה?
לא מתגבר על הבגידה של אשתיyarona
היי .אני כותב מתוך כאב אשתי סגדה בי עם משהו מהחברה שלי וסיפרה לי על זה לפני כחודש.
הכל התחיל לפני 7 שני שראיתי התכתבות בינהם והיא אמרה לי שזה סתם הוא מציק לה ביקשתי שתיתנתק ממנו .
לפני כחודש היא סיפרה לי שהוא מציק ומטריד אותה ואז היא סיפרה לי שלפני 7 שנים היה להם סטוץ וכשעלתי על ההתכתבות היא ניתקה איתו קשר.לפני שנה וחצי הם עבדו יחד בבית ספר והוא התחיל להציק לה שוב והיה להם שוב סטוץ ומאז הוא קק מאיים עליה שיספר לי וכאלה .ואז היא סיפרה לי הכל .אני לא יודע מה לעשות ? יש לנו 4 ילדים גדולים ומפחד מאוד עליהם האם לפרק את המשפחה בכל זאת? אני יודע שהיא אוהבת אותי וגם אני אותב מה עושים?
טוב שמישהו פה מבין אותי לפחות..כי בשמחה תצאו.
תקשורת זוגיתשדי יער
האם זה נכון שאחרי החתונה הדיבור בין הזוג נהיה יותר זורם וקולח?
האם הטבעיות שבנישואים תורמת לעניין?
בוודאי.עם הזמן..מתנחלים
בגדול כןהנחש המקסיםאחרונה
וככה צריך להיות..
אבל אם יש זוג שיש לו בעיות בתקשורת לפני החתונה אז צריך לעבור עבודה זוגית ולמצוא את מקור הבעיה.
רעיונות למתנות קטנות לבעל ליום נישואים הראשון? ❤️anonimit48
משהו אישי עם מסר...
רעיון מקסיםanonimit48
שאלה על הזוגות "ההם"ברק ורעם
ברחוב, בבית הכנסת, בפייסבוק, באלבומי תמונות ועוד..

איך אתם כל כך מאושרים יחד? איך הכל תמיד מושלם אצלכם? תמיד נראים טובים ונכונים.

איך את נראת מתוקתקת, יודעת לומר את המילה הנכונה שתכבוש את כולם? ואתה, ידעת למצוא עבודה איכותית, יוקרתית ומנקרת עיניים..

איך הילדים שלכם מוכשרים כל כך? הכי טובים בלימודים, הכי יפים, הכי חמודים?

איך יש לכם בית יפה וגדול באזור נחשב?

איך תמיד החיוך נסוך על פניכם? איך גם שנסיתי להכיר אתכם מקרוב על מנת לראות את "הריבים שיש לכל זוג", לא הצלחתי לראות מאומה?

איך הכל אוטופי אצלכם? אתם אפילו לא מנסים להחצין כמו הרבה זוגות אחרים..אתם אפילו בעלי מידות טובות!

איך הכרתם ככה בקלות אחד את השניה? בלי לקבל שריטות בלב בדרך..

איך אתם יוצאים, מבלים ונהנים? שומרים על אינטימיות בריאה.

ואיך כל זה דילג מעלי, מעלינו, מעלי ומעלייך, אשתי?

איפה טעינו? למה החיים לא מחייכים גם אלינו? למה אין לנו טיפונת מהחלום הזה שכולנו חולמים עליו?

אנחנו התאמצנו לא פחות מהם..אלוהים עדי..

ואם כבר אלוהים, לא תחמוד אמרת לנו, יצרת מלכתחילה מציאות שמעוררת את הרצון לחמוד. לקנא. עם צביטה בלב..איך החלוקה בדיוק נעשתה? מי יהיה בצד החומד ומי יהיה תמיד בצד הנחמד?

איך החלטת מי יהיה מאלה שהכל הולך להם חלק, בכל תחום בחיים..ואלה שיודעים ורגילים כבר שכלום לא הולך בקלות, או שלא הולך בכלל..


האמת אני חושב שלאברק ורעם
הרי אותם אנשים לא היו מגיעים למצב כצמוני, לכתוב על זה כאן.
מבולבלתאבודה 123

אנחנו נשואים כשנה וחצי ..

מנסים להכנס להריון בשנה האחרונה 

וכרגע נמצאים בתחילת טיפולי פוריות

לבעלי יש אח שהתחתן אחרנו ואשתו נכנסה להריון לפני החתונה לכן גם התחתנו

אצלי במשפחה ב"ה יש כבר אחיינים וכו'

אצלם זו נכדה/אחיינית ראשונה במשפחה

הכל סביב זה .. בהגזמה 

ז"א ברור שאני שמחה בשמחתם

אבל כל ארוחת שישי שהם מצטרפים הם רק נכנסים לבית איתה

 וישר התרגשות כאילו הם לא נפגשושנים

יותר מידי תמונות בוואטסאפ 

אפילו כשאני יושבת עם בעלי הוא כל הזמן אומרת תראי איזה חמודה 

וכשיש לו זמן פנוי הוא קופץ אליהם (יחסית הרבה) לראות את האחיינית

לאחרונה הוא גם שולח בוואטסאפ המשפחתי שלנו (של הצד שלי) 

תמונות שלה ומתלהב

אני מרגישה עם זה כבר לא בנוח

סבבה ילדה ראשונה מרגש . מקסים .מלבב 

היא לא הבת שלך . 

הערתי כמה פעמים וזה לא התקבל בצורה נעימה

הוא ישר התעצבן 

ואמר אז למה את הולכת לפשוג את המשפחה שלך / אחיינים שלך

או כשהכנתי עוגת יומולדת לאחיין שלי אז הוא אמר לי הנה את רואה גם זה מוגזם

מרגיש לי מאוד מוגזם שהוא הולך אליהם יותר מפעם בשבוע

או שחמתי שולחת לו תמונות שלה בפרטי 

אוסיף שבתהליך האישי שלנו להריון בעלי פחות לחוץ לילד ממני 

הוא לוקח את הדברים ב"נחת" וממש לאלחוץ לו שנתחיל טיפול

כמו שאני לחוצה

לא מצליחה להבין למה זה כל כך מפריע לי 

אודה לעצתכם.

בגלל שאת במצב רגישמהי אמת
אז הכל סביבך רגיש..
אני ממש יכולה להבין אותך ושזה מפריע לך כי כשמצפים להריון, כל מה שקשור להריון ולילדים נהיה רגיש..

אבל אם נעצור שנייה, זה הכי הגיוני שהוא ככה ישמח. אחיינית ראשונה.. אני הייתי מטורםת על אחיינים שלי ברמה לא נורמאלית.. אז גם נראה לי הגיוני שהוא יתלהב ממנה..

באמת באמת שרק תפילות עוזרות.. כי זה קושי נפשי שה' הוא הרופא הכי טוב בזה!!

תהיי פתוחה וכנה עם בעלך ותסבירי לו שאת רגישה בקטע..
הרבה הצלחותתת
תודהאבודה 123

תודה על המילים החמות.

תודה רבה

עזר לי מאוד

אם זו הייתה התינוקת שלך, לא היית שמחה מכל ההתלהבות סביבה?פשוט אני..
לאח שלו נולדה תינוקת, וכל המשפחה מאושרת בזכותה.
זה לגמרי נורמלי וטבעי.

יכול להיות שיש נקודות מוגזמות (למשל שליחת התמונה למשפחה שלך), אבל בגדול - נשמע שהם מתלהבים מהרכש החדש בצורה בריאה.

אני חושב שאת צריכה לנסות להסביר לעצמך מה בעצם כל-כך מפריע לך, וכמה זה קשור לעובדה שאת עצמך עדיין בלי ילדים...

תודהאבודה 123

אקח לתשומת ליבי.

תודה רבה

למה מכנים בנאדם "רכש חדש"?וואוו
למה לא?פשוט אני..

המושג "רכש חדש" נאמר בעיקר בהקשר של ספורט, כאשר קבוצה מצרפת אליה שחקן חדש. מוזמנת לחפש בגוגל את המילים "רכש חדש" ולראות בעצמך.

 

מכיוון שהתינוק הוא כמו שחקן חדש במשפחה, לקחתי משם את הביטוי.

 

לא על כל דבר צריך לפתוח פלפולים...

 

יכול להבין אותךמתנחלים
במשפחה צריכים גם להיות רגישים כלפי עוד זוגות.
וגם נגד עין הרע.
ולכם אני מאחל שבעזרת ה בקרוב תבשרו בשורות טובות.
גם לנו לקח הרבה זמן עד שהגיעו הילדים(הגיעו בטבעי ברוך ה)..אבל באמת באיזשהו שלב היה קושי כל הזמן הדיבור על ילדים וכו'..
תודה רבה אבודה 123


נקודת אור בשבילך. הוא יהיה אבא פצצה!די שרוט


זה מפריע לך כי את רוצה שהוא יהיה שותף בכאב שלךסודית
וכשהוא מתעלם מהכאב הזה ושמח כאלו אין בעיה זה פוגע.
את בודדה במצוקה שלך. אולי קבוצת תמיכה תעזור לך? אולי דווקא תדכא? לא יודעת.
אני חושבת שאם הוא היה לחוץ זה היה יותר גרוע בשבילך. תתארי לעצמך שהיה שופך "דלק" בכל חודש. תני לו לזרום ולא להיות מודאג, שתני למשפחה שלו לשמוח בתינוקת,
ותרשי לעצמך לקנא. להיות עצובה. לבכות ולהתעודד.
ב"הצלחה ותבשרי בשורות טובות בקרוב.
תודהאבודה 123

תודה רבה !

עזר לי מאוד.

אהבתי את תגובתך, סודית. אני רוצה להתייחסוואוו
לזה ולהוסיף... את ובעלך מתייחסים הפוך למצב שלכם, ולאחיינים שלכם. זה יכול להביא לפיצוץ, אבל עשוי להביא ברכה ואיזון. תלוי בהסתכלות. בכל דבר בזוגיות השוני עלול להביא למתח או להפריה הדדית. השאלה מה רוצים. תארי לך ששניכם הייתם לחוצים על הריון ולכן לא מסוגלים לשמוח על האחיינים... לא היה טוב, נכון? היה מבאס גם אתכם וגם את המשפחה המורחבת... אז ב"ה שהוא בנחת.. ומסוגל, על אף האתגר הזמני בע"ה שלכם, לא לתת לזה לפגוע באהבה הטבעית שלו לאחיינים... ועם כל זה, כדאי לך להגיד לו איך יהיה יותר רגיש מצידו לעשות דברים.. נניח לשלוח בווטסאפ דברים שרגישים לך, לקבוצות שאת לא חברה בהן.. ולא יצער אותך..
חיבוק גדול גדולנגמרו לי השמות

הכאב שלך מורגש מאוד וכואב הלב ממש לקרוא.

מבינה אותך מאוד מאוד.

אני זוכרת לפני 13 שנים שגם אנחנו ציפינו 3 שנים עד שהצלחנו להיכנס להריון,

וכל חודש ריסק אותי מחדש.

וככל שעברו החודשים/השנים זה רק התגבר והתגבר...

 

אני ממש זוכרת שכל בטן הריונית וכל בשורה כיווצ'צו לי את הבטן והלב מחדש.

ולא הבנתי למה?! למה אני לא יכולה לשמוח בשביל אחרים?!

עד שהבנתי שזה לא שאני לא שמחה שלהם יש - אלא אני עצובה שלי עדיין אין!!!

וכל פעם שראיתי מול הפרצוף שלי כמעין "תזכורת חיה" לחוסר שלי - בדמות בטן הריונית, או תינוק שנולד - זה פשוט הדגיש והבליט באלפי בולדים את החוסר שלי. ולכן זה כאב כל כך.

 

יכול להיות שביומיום עוד איכשהו מסתדרים,

מקווים, מצפים, חיים, זורמים, ממשיכים...

אבל לראות את התזכורות המהבהבות האלה כל פעם זה פשוט בוקס ענקי בבטן...

 

קודם כל תביני את עצמך.

את בחוסר.

את כמהה.

את מצפה.

זה הכי הכי טבעי שיכול להיות

רחל אמרה אפילו "הבה לי בנים ואם אין מתה! אנוכי!"

עד כדי כך

הכמיהה של אישה לפרי בטן הוא משהו שלא ניתן להעבירו במילים...

כמובן שגם בעלך יכול להיות בציפייה הזו,

אבל עדיין, לפעמים העוצמה של האישה הרבה הרבה יותר גדולה - זה ממש בשר מבשרך!

 

אחרי שהבנת את עצמך

וחיבקת את עצמך חזק חזק

ואמרת לעצמך כמה את מדהימה

וכמה את מכינה את עצמך כל יום ויום להיות האמא הכי מדהימה שיש בעולם!!!

ושאת תזכי! בטוח בטוח תזכי!

רק אולי לא היום, אולי מחר

ואם עוד לא מחר אז מחרתיים...

 

ועכשיו נסי רגע להיות בעלך.

ממש להיכנס לראש שלו, ללב שלו,

אפילו רק לשנייה.

נולדה לו אחיינית. ראשונה. מרגש ממש.

הוא שמח בשביל אחיו

הוא שמח בשביל הוריו

הוא שמח בשביל עצמו

והיצור המתוק הזה בנוסף לכל ממיס אותו

אז הוא בסך הכל מביע את האהבה שלו...

 

תראי כמה מדהים יקרה שיש לך גבר שיודע להביע אהבה!

גבר חם!

גבר אוהב!

לא אטום רגשית

לא קיר בטון

גבר גבר!

 

וכמה זה לא מובן מאליו

וכמה זו זכות

וכמה הוא גם יהיה אבא נהדר לילדיכם המתוקים שיגיעו (והם יגיעו!!!) בעזרת השם!

 

אז מאוד חשוב לעשות את ההפרדה הזו -

הבעת האהבה שלו אל האחיינית לא גורעת ולא תגרע בכהוא-זה מאהבתו הענקית עוד יותר שתהיה לו לבתו שלו ולבנו שלו

זה שלהם יש וזה כואב לך - זה כי זה מדגיש את החוסר, לא כי את לא שמחה בשמחתם

ובעלך בסך הכל מביע את ההתרגשות והאהבה בדרכים שהוא יודע ומכיר

 

אם בכל זאת התדירות קשה לך - דברי איתו על זה.

נסו לקבוע אפילו יום בשבוע או ערב זוגי שהוא רק שלכם

ויש לך את בעלך רק רק בשבילך

אולךי אם תרגישי שהוא יותר "שם"

שם איתך

שם בציפייה שלכם

שם בביחד שלכם, בבילויים ובכיף שלכם גם

ושם גם בכאב ובדמעות ובציפייה -

זה לא כ"כ יפריע לך בשאר הזמן איפה הוא עוד.

כי תרגישי מלאה בו.

ואולי זו עוד נקודה חשובה לשים אליה לב

ולומר לו אותה.

בנחת, באהבה

"אישי היקר אני כל כך אוהבת אותך וכל כך רוצה אותך איתי יותר.

לפעמים אתה חסר לי.

לפעמים הביחד שלנו חסר לי.

לפעמים ההשתתפות שלך בציפייה קצת חסרה לי.

מה אתה אומר?

איפה אפשר לדעתך להוסיף זמן רק לשנינו?"

 

בהצלחה רבה רבה!

ובשורות טובות בקרוב ב"ה! :פרח:

 

 

תודהאבודה 123

ההודעה שלך גרמה לי לבכות .

תודה רבה רבה רבה על המילים המחזקות! 

יקרה!!!נשואה-טריה-
אני הייתי במצבך
זה באמת נושא רגיש מאוד!!!
אבל זה לא חריג בכלל!! גם אני הייתי שרופה על אחיינים שלי ומספרת לכולם עליהם...
הכי טבעי בעולם שזה מציק לך..תנסי לשתף את בעלך ברגוע הוא בטוח יבין
ואם הוא מתלהב ככה מאחיין חכי חכי בעז"ה שיהיה לכם ילד
..
שאלה לי אלייך יקירהSaliorאחרונה
אם היה ההפך ולכם היה ילדה ואח שלו היה מתלהב ממנה ואז לאח שלו הייתה לאחר כמה שנים נולדת תינוקת וגם היו מתלהבים ממנה היה מפריע לך? כי אני במצב הזה שכבר לי יש ועכשיו לאחיו של בעלי יהיה ויש פחד שיקבלו יותר תשומת לב מהבנות שלי.
פריקה לא רגילהלא רגוע

שלום. אני אבא ל4 ילדים חמודים. 3 מהם נראים דומים ממש אחד לשני. אני בנאדם עם גוף גדול וגם הילדים שלי ירשו את זה ממני. 

 

אי אפשר לפספס את זה שהם אחים. 

 

הילד השלישי יצא שונה מאוד!!

 

אני יסביר כמה נקודות שוני :

1.כל הילדים יצאו עם גוף גדול והוא רזה ודקיק ממש. 

אני מדבר על ידיים רזות ראש קטן מהם בהרבה. גם שאני משווה תמונות שהם תינוקות כל האחים דומים מאוד והוא לא נראה אחד מהאחים. ממש אין קשר במראה.

2. הילדים האחרים עם פנים בהירות ממש! גם אני וגם אישתי בהירים ממש. והוא יצא כהה מאוד.

3. אף אחד מהילדים האחרים שלי לא היה מוכן באף שלב לקחת מוצץ. הוא היה מגיל לידה ועד 3 צמוד למוצץ. 

4.כל הילדים שלי ילדים קולניים ורעשנים.הוא ילד עדין נפש ורגוע.. 

 

בגדול אני מסתכל עליו ומחפש איזה שהוא דמיון לי או לאישתי..באף בעין אפילו בגבה ולא מוצא.

 

כמובן שאני אוהב את הילד הזה אהבת נפש. אפשר לומר שדווקא בגלל האופי השונה שלו אני קשור אליו הרבה יותר משאר הילדים.. 

 

ובכל זאת.. משהו בי מרגיש לא נוח...

 

משהו מוזר לי ואני לא רגוע כבר כמעט 4 שנים. 

 

אני לא מצליח לשים את הנקודה בדיוק על מה...

 

אבל כן עברו בי תהיות שלא נעים לי אפילו לעלות אותם על הכתב.

 

עם אישתי כמובן שלא אפתח את זה...

 

היא טוענת שהוא יצא דומה למשפחה שלה.. אבל סלחו לי אין קשר..

 

אני לא יודע למה אני רושם כאן אולי סתם בכדי לפרוק את שעל ליבי... 

 

 

 

בסיפור הראשוןגם זה יעבור!
הילדה הייתה מאוד!! שונה
והשתנתה בהמשך.
ובסיפור השני, לך תגיד לו את זה..
איפה המקום הזה?ה' אלוקינו
עבר עריכה על ידי ה' אלוקינו בתאריך י"ב בסיון תש"פ 21:21

חפירה 1יהודה224
לא חסר מקומות כאלה בארץמשוטט
אבל השקדיות פורחות בתקופה מאד קצרה שהיא בטח לא עכשיו.
צריכה מיקום מדויק! ומתי הפריחה?ה' אלוקינו
הפריחה בינואר בערך.משוטט
טו בשבט וזה.

גםטוב בע"ה .. אבל צריכה מיקום!ה' אלוקינו
יש בלטרוןמשוטט
איפה בלטרון?ה' אלוקינו
הגבתי לך בפורום אחר ...קרן-הפוך
תמיד.משוטט
מבוא חורון?בת 30
לא. בין הכניסה למוזיאון השיריון ובין הכניסה למיני ישראל.קרן-הפוך
בצד שמאל של הכביש, כאשר נוסעים לכיוון מיני ישראל.

נוסעים עד לכניסה למיני ישראל ושם עושים פרסה וחוזרים קצת לכיוון מוזיאון השריון.
באיוש יש מלאאאא מקומות פשוט ליסוע עם הרכב ולמצא...יהודה224
ובנוסף העונה עברה... את זה אומר בתור צלם...
בכניסה למבוא חורוןאר
חברים מצאתי את המקום תודה רבה זה בלטרון. אפשר לנעולה' אלוקינואחרונה
ריבונו של עולםFff
ריבונו של עולם. אז היו הגיעו הבגדים היפים. בגדי שלום בית, בגדי הנאה, בגדי שמחה בין בעל לאישה. בגדי אש קדושה. היום הגיעו בגדים שחיכיתי להם זמן רב. בגדי אהבה. ריבונו של עולם, היום נגלעה המחלוקת ונבקעה עמוק מידי. ההבנה שכבר אולי, אין דרך חזרה. היום יצאו הקלפים, התגלו הפרצופים ונאמרה האמת. הריחוק הוא גדול. כמעט בלתי מושג. הספק מרחף באוויר. ריבונו של עולם. רק אתה יודע כמה רציתי לשמח לב בעלי בבגדים אלו. ריבונו של עולם רק אתה יודע כמה רציתי חיבור, עמוק, אמיתי מהלב. ריבונו של עולם רק את יודע כמה השקעתי מחשבה להתאים אותם לטעם של בעלי. ריבונו של עולם רק אתה יודע את גודל הבושה. מרגישה כמו שוקת שבורה. מרגישה כמו תורה המונחת בקרן זווית ואין איש נוטלה. 'אני לא רוֹצֶה שיהיה בינינו קרבה'. זה היה דוקר, שורט את הלב. ומצד שני אמיתי כל כך. והקלה של אמת נפלטה ממני. יחד עם צער וכאב. תחושת הבדידות. אבלות מכה בי. אובדן. אובדן בגדי הקדושה שלי, בגדי החיבור והאהבה. יתומים הם הגיעו אלי. יתמותם מכה בהם עוד טרם שומשו. כאב הריחוק. היום הגיעו אלי בגדים שרק בין איש לאישה. וכבר אין מרחב ביני לבין אישי. ועננת הפרידה מרחפת מעל, אולי זה לתמיד. טעויות העבר נגלות אלי במלוא עוזם. ריבונו של עולם. הנך יודע שרציתי לחולל אהבה שרציתי שמחה. ריבונו של עולם, אוזנייך גם שמעו את ההטחות, האשמות, ביקורות, חוסר קבלה. את הריחוק. אני מרגישה חלולה.
אישה נשואה שמצטלמת עם חניכים בנים מהעבר, האם זה קוFff
אדום מבחינתכם לנישואים? האם זה יהרג ובל יעבור בזוגיות? אשמח לשמוע מצד הנשים ומצד הגברים. כמובן שזה רק ביטוי לבעיה יותר עמוקה אבל אשמח לשמוע אם מבחינתכם זה קרוב להרגשת בגידה. ומה לגבי יחסי ידידות עדינים עם חניכים? עבודה עם נערים?
תלוי מה ההפרש בגיל וזה...נשוי ושחוק
בגדול לי לא מפריע, לא אוהב קנאים
לא בגידה אבל לא ראוי, לפי ההרגשה האישית שלינב"י
אני חושבת שיש לזה מקור בהלכה על הלכות צניעות מגיל 9 אצל בנים. אני מבינה שחניכים זה סוג של אחות גדולה ומרגיש קשר מאוד תמים וטבעי אבל לדעתי כן ראוי לשמור על דיסטאנס בגילאים האלו.

גם אצלנו יש נערים מתוקים שאני מקפיצה אותם מידי פעם עם הבנים שלי וכן מנהלים שיחת נימוס מתוך היכרות של המשפחות אבל אף פעם אני לא יושבת איתם לשיחה אחד על אחד ונורא משתדלת לשקול מילים ושהדיבור יהיה מנומס אבל מרוחק כדי לא ליצור יותר מידי קרבה.

בכל אופן גם אם יש אי הבנה בין בני זוג או גבולות שונים בתחושה האישית אני חושבת שאפשר לגמרי לדון לכף זכות במקרה כזה שלא היתה כוונה לפגוע וברור שלא סוג של בגידה. אפשר לסכם על קווים התנהגותיים שמוסכמים על שניכם ולנסות לבוא אחד לקראת השני. אבל העיקר להבין שלא נעשה כאן שום דבר בכוונה לפגוע. זה משהו שממש יכול לקרות מתום לב.
יהרג ובל יעבור זה רצח, עבודה זרה וגילוי עריותrivki
האם הצילום נופל תחת אחת ההגדרות?
תלוי מה הקשר והיחס והגילבת 30אחרונה
אם היא בת 23 והם בני 20, והם בקשר קרוב ותדיר- וואלה לא מתאים.
אם היא בת 35, ופגשה חניכים מלפני 15 שנים ומצטלמת מתוך התרגשות ושמחה- נראה לי בסדר לגמרי
שואלת בשביל חברים שלנוחדשה ישנה
שמתחתנים בקרוב ורוצים לשכור דירה, הם רוצים לדעת דברים חשובים לפני שחותמים חוזה.
יש טיפים חשובים?
איך הדירה בחורףאהבתחינם
מבחינת רטיבות, עובש..
מנסייון של כמה דירות שהשכרנו
בחורף הכל מתמלא עובש
שישאלו את המשכירים כאילו?חדשה ישנה
תודה רבה
דירה בבניין או יח"ד?משוטט
עוד לא מצאו דירה, אבל בעיקרון הם רוצים יח''דחדשה ישנה
ביח"דמשוטט
צריך לשים לב איך מודדים חשמל מים. אם יש מונים?
אם זה מרתפי אז לבדוק איוורור ילדים לב לרטיבות ולחות.

תמיד כדאי לוודא מה האפשרויות יציאה מהחוזה.
ולעבור על כל התקלות בדירה ולוודא שמתקנים לפני הכניסה. (לא לסמוך על כן כן אני אתקן)
מעולה. תודה רבה! אם יש לכם עוד, אשמחחדשה ישנה
עדיף דירה קטנה על יח"דנופנופ


עדיף דירה מאשר לגור באף של בעל הביתנשוי ושחוק
שמרגיש שהכל שלו... שידברו עם בעל הבית שיראו שהוא נורמלי, שידברו עם משכירים קודמים, שיבדקו עם מישהו שהשכיר כבר כמה דירות... אח אחות או הורים...
עוד משומשמעת עצמית
אם הדירה מרוהטת
לשים לב שיש שקעי בטיחות למקרר ולמכונת כביסה
)שקע שמתחבר לשקע בקיר וממשיך את פעילות החשמל במקרה של קצר או תקלה אחרת כדי שלא ישרף המכשיר מבפנים/המחשב שלו)
אנחנו לא ידענו וחוייבנו לשלם סכום גדול על תקלה כזו.
עולה בערך 60 שח.
על מה חייבו אתכם?נשוי ושחוק
על חלק מהמכשירים של הדירהמשמעת עצמית
הוא לא דאג לשקעי כח וחייבנשוי ושחוק
אותך על המכשיר שלו שנהרס בגלל זה?
היתה הדיינות גדולהמשמעת עצמית
והוא טען שזה נחשב "כח עליון"
שלא לדבר על מכשירים קטנים יותר שלנו, כמו מיקרוגל, מערכת סטריאו שנהרסו.

זה היה מזמן, ובחרנו לשלם ולא לריב.
אבל זה פרט חשוב שלא כולם יודעים עליו.
לכן כתבתי...
אה ועוד משו,משמעת עצמית
אם המשכיר מוכן שיתנו/ישכירו את הדירה לשבתות או לא.
זה צריך להיות כתוב בחוזה.

וגם כל מקרה של תיקוני אינסטלציה, חשמל, וכד' שזה על אחריות המשכיר ותוך כמה זמן הוא צריך לטפל בזה.
אם הוא לא מוכןמשוטט
לא הייתי שוכר ממנו
זה חוסר הבנה מוחלט של המושג שכירות
לבדוק מי מטפל בתיקוניםבוריס
לבדוק את מצב זרם המים בברזים ובאמבטיה והמקלחת
לבדוק שדלתות יכולות להסגר.
לבדוק סדקים קרוב למשקופים ובכללי.
לבדוק מצב וכמות של שקעים.
לבדוק שיש לאן לגרוף מים.
לבדוק מצב של ארונות באמבטיה ובמטבח
לבדוק שהכיור במטבח יושב טוב ויש איטום בינו לבין השיש.
לבדוק מצב של תריסים תקינות ושהם נגרפים טוב.
להתקשר למשטרה ולבדוק אם היו קריאות לרכוב או לבניין.
זה מה שעולה עכשיו
לוודא שהשם שלכם מופיע על תיבת הדוארמזמור לאל ידי
חשוב מאוד! הרבה דברי דואר חשובים חזרו
מבלי שקיבלתי אותם בגלל זה.

לבדוק שמדובר באיזור שקט
שאין דירות שצמודות מידי לחלון שלכם.
לי יש שכנים שהמרפסת שלהם ממש
ליד החלון שלי וכל הזמן יש משם צעקות וקריוקי.
סיוט...
מלא דברים. זאת שאלה מאוד כלליתבסדר גמור
חשוב חשוב חשובעלמא22
לדאוג שיהיה כתוב בחוזה שאסור לביל הדירה להיכנס ללא תיאום ואישור שלהם.

זה נשמע משהו מובן מאליו, אבל מניסיון, לשים לב לזה.
וואי... רציני?מזמור לאל ידי


לצערי כןעלמא22
מנסיון כואב שלא אפרט פה..
שיש בחוזה אפשרות להודיע חודשיים מראש על עזיבה או אפשרות למצודולפי
למצוא שוכרים אחרים במקומם.
דברים שלי אישית מפריעים- לשים לב שאיןNoni
כתמים בתקרה או בקירות שעשויים להעיד על עובש כתוצאה מרטיבות וכו,
לבדוק לחץ מים,
רשתות אם חשוב להם
פתח ניקוז למים שאינו "מופרד" מהבית - זאת אומרת שהמקלחת לא מוגבהת, או שיש מסילה, שאז כששוטפים את הבית אי אךשר לסחוב לשם את המים. זה ממש מקשה ומאריך את זמן השטיפה.
בלתק - לבדוק הארקהבעוז ובענווהאחרונה
מניסיון.
בדירה שקניתי הסתבר שאין הארקה.
וזו סכנת חיים של ממש לחיות בדירה כזו.