פורום נשואים טריים (עמוד 216)

כמעט כל החיים שלנו אנחנו נמצאים בצמתים,

איזו אולפנא/ישיבה תיכונית,

איזה מקצוע ללמוד,

איפה לגור,

וכן הלאה.

 

ברגע שאת בוחרת בחירה,

את בעצם פוסלת את עצמך מלבחור בדברים אחרים.

כמו שאלה אמריקאית,

סימנת תשובה ופסלת את כל השאר.

 

אם כל פעם שאת ניצבת לפני בחירה את מפחדת לפסול אופציות,

את בעצם לעולם לא תוכלי לבחור.

 

תביני שהחלטת החלטה (בעז"ה להתחתן),

תעמדי מאחוריה ואל תפזלי לצדדים.

כי פשוט אין לזה סוף...

בהצלחה!

מי שבחר להתחתן עם שושנה, ויתר על תכונותיה הנהדרות של חנה.

מי שדווקא נישא לחנה, ויתר על השיער המהמם של דנה.

מי שבחר לגור ביישוב קטן, ויתר על האפשרות לקנות נעליים מול הבית.

מי שבחר לגור בעיר, ויתר על האפשרות שילדיו יוכלו להתרוצץ בדשא אחר הצהריים.

אין לדבר סוף...

ממליץ לך על משהו שלמדתי (בהקשר מאוד דומה) בטיפול שעברתי:

סור מרע, ועשה טוב.



סור מרע - כמה שפחות לחשוב על גברים אחרים (למה את עדיין מקבלת הצעות אם יש לך מישהו?), כמובן לא לבקש פרטים או תמונה או שמות של אף אחד, לא להיכנס לאתרי שידוכים או לחפש דברים בפייסבוק וכו'. לתת לזה לגווע.



ועשה טוב - להתקרב עוד ועוד לחבר, לחשוב עליו מחשבות טובות, לשמוח בו, ליצור כמה שיותר רגעים מהנים איתו כדי שיהיו לך זכרונות מתוקים שתמיד נעים לחזור אליהם בדמיון, לשמוח ולפאר (בראש ובלב) כל תכונה טובה שיש בו, כל אהבה שהוא מפגין כלפייך, וכן על זו הדרך...

אבל איכשהו נראה שמלא מאורסים התלבטו התלבטו ואז שהחליטו אז הם שלמים עם זה והכי שמחים בזה.
אני באמת שמחה בהמון דברים שיש בו, איך לא פוזלים לצד? זה מפחיד...
גם בגלל שלא יצאתי הרב לפני זה מנקר בי

יש אנשים שתמיד יודעים בדיוק מה הם רוצים. הם נכנסים לסוכנות רכב ויוצאים אחרי 4 דקות עם מפתחות, הולכים לבדוק דירה ומצרפים את עורך הדין שלהם כדי לא לבזבז זמן.

לעומת זאת, יש אנשים (ביניהם אני) שיכולים להתלבט שעה בחנות אל מול מבחר של פסטות, שלא לדבר על החלטה כל-כך משמעותית כמו אירוסין...

אבל גם אם את שייכת לקבוצה השנייה, אז אחרי שההחלטה כבר מתקבלת - פתאום היא נעשית כל-כך ברורה. אפשר להתלבט שבועות איזו מכונית לרכוש, אבל מהרגע שהכסף והמפתחות החליפו ידיים - זהו, עכשיו האדם כבר שלם לחלוטין עם החלטתו, והוא יגן עליה בתוקף בוויכוחים עם חברים למשל, ואף ימליץ לכל קרוביו לרכוש את אותה המכונית.

היום את ''ציפור חופשיה''. יכולה לצאת עם מבחר עצום של רווקים, להכיר עוד ועוד אפשרויות, לחוות כל כך הרבה סוגים של קשרים - עד שזה נראה כל כך קשה להחליט ש''זה זה'', ועל ידי כך כביכול להגביל את עצמך בעתיד.
העניין הוא שאין לדבר סוף. אף פעם לא יבוא אלייך אביר על סוס לבן, אף בת קול לא תרד מן השמים כדי להגיד לך ''זה הוא''. לא משנה עם כמה אנשים תהיי, את עשויה להרגיש כלפי כל אדם ''אבל אולי אני מפספסת מישהו טוב יותר'', ואין לדבר סוף.

אבל האמת היא שאם טוב לך אתו, ואת מרגישה ויודעת שתהיי מאושרת אתו, והוא באמת אוהב אותך ומוכן להקריב מעצמו למענך, אז אולי את ההחלטה כבר עשית, ורק נשאר לתקוע בה מסמרים אל קיר ליבך.
כי אחרי שאת תודיעי לו, לעצמך, לעולם - שהוא הגבר של חייך, את לא תרגישי עוד את הצורך הזה להכיר אנשים אחרים, ותהיי מאושרת ושלמה עם הבחירה שלך.

(וכל זה בהנחה שאת באמת רוצה להתחתן אתו, והדבר היחיד שמונע זאת ממך זה הפחד מה''פספוס'' של רווקים אחרים).

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם *מההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

 

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת *זה זה*

 

ורק *את* יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

 

כדי לדעת אם *זה זה* או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

 

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

 

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

 

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

 

איך התקשורת ביניכם?

 

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

 

האם את מרגישה שאת יכולה להיות *את* כאשר את לידו?

 

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

 

האם הוא מכבד אותך?

 

האם יש לך חיבה אליו?

 

האם יש לך משיכה אליו?

 

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה-

קודם כל - את כבר ודאי יודעת, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את ה2-3 תכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אני לא יודעת איך,

אבל אם היית יכולה לבוא לפגישות איתו ולראות רק *אותו* כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

לענ"ד זה היה יכול לעשות לך הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

 

דבר נוסף,

מהודעתך לגבי הבחור הנוכחי שאת יוצאת איתו, נשמע שאת שופטת אותו לפי קריטריון אחר - האם כן או לא יגיע אחריו מישהו מתאים יותר.

בנקודה הזו חשוב מאוד לזכור שלא מתחתנים עם מישהו רק בגלל שאולי לא יגיע מישהו טוב יותר אח"כ

וגם לא נפרדים ממישהו רק בגלל שאולי כן יגיע מישהו טוב יותר אח"כ! וזה נכון לכל גיל ולכל סיטואציה!

 

נפרדים ממישהו אם לא טוב לך איתו, אם את מרגישה רע לידו ואיתו, אם את לא רואה פוטנציאל לאהבה ולבניית בית איתו.

וממשיכים עם מישהו אם כן טוב לך איתו, אם נעים לך כשאת איתו, אם כיף לך איתו, אם את מרגישה טוב לידו ושאת יכולה להיות את, אם את רואה פוטנציאל לאהבה איתו.

 

ועכשיו לדבר הכי חשוב לדעתי:

אחרי שכבר בחרת בו בשלמות (אם תבחרי בו בשלמות)

והוא בך

ואחרי שעמדתם מתחת לחופה -

מרגע זה

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 

תזכרי שברגע שאת לוקחת את כל הטוב הזה שיש לך כרגע עם הבחור הזה

ואת כל הכיף שיש לכם ביחד כמו שאת מעידה

וממשיכה להשקיע בזה עוד ועוד (ועוד)

ולהתכוונן כל כולך למי שנמצא מולך

להכיר אותו עד הסוף

ללמוד אותו עד הסוף

להכיר לו אותך עד הסוף

לתת לו ללמוד אותך עד הסוף

להתחיל לאהוב אותו עד הסוף

להרגיש נאהבת על ידו עד הסוף -

 

את בונה משהו שלא ניתן לבנות כאשר "מדלגים" מקשר אחד למשנהו -

את בונה ***שייכות***

את בונה לך בית בלב שלו.

ולו בית בלב שלך.

את בונה לכם קשר עוצמתי, נכון, אמיתי, חזק, נוכח, בלעדי!

רק רק הבלעדיות הזו

ההשקעה רק אחד בשנייה

יום יום

שנה שנה

למשך זמן

*רק* היא מביאה ותביא אותך ב"ה לךעוצמות הכי גדולות של אהבה שיכולות להיות.

לעוצמות הכי גדולות של שייכות, של בית, של קשר של נשמות שיכול להיות.

ככל שמעמיקים דווקא באותו בן/בת הזוג ונותנים לו הכל ומקבלים ממנו הכל

ונשארים שם.

גם כשקשה, גם שלא קל, נשארים. עובדים על הדברים שצריכים עבודה. משקיעים.

את המוקומות החזקים מגדילים. מעצימים. 

בצורה הזו ניתן לחוות בעוצמות פי אלף יותר גבוהות את הקשר ואת האהבה.

לכן הייחודיות הזו היא גם מתנה גדולה,

ולא רק חשש ו"באסה" כמו שאנחנו טועים לחשוב ש"איזה באסה שלא הכרתי עוד 1,000 לפני שהתחתי עם בעלי וכו'"

 

תמיד יהיו "עוד".

תמיד.

אז מה?

נצא עם 3 מיליארד גברי העולם?

או מיליון אפילו?

מתי זה כן יגמר?

 

הרי אולי יהיה לנו יותר טוב עם עוד אחד. אוקיי.

מה אז?

אולי מעבר לפינה מחכה העוד-עוד יותר טוב הבא?

ואחריו?

ואחריו?

והאם העוד עוד הזה יהיה מושלם? 

לא.

למה?

כי אף אחד לא מושלם!

רק הקב"ה לבדו מושלם.

בכל אחד יש יתרונות ויש חסרונות! בכל אחד! ובכל אחת!

עם כל אחד "נרוויח" את היתרונות שלו ו"נפסיד" מהחסרונות שלו.

אם הגעת למצב שטוב לך וכיף ונעים לך - תמשיכי להיות שם.

שם.

נוכחת.

בתוך הקשר, בתוך הפגישות עצמן ופחות בהתבוננות מבחוץ ובניתוח בלתי פוסק במחשבות - אלא פשוט תהיי נוכחת.

תני לזמן לעשות את שלו.

תמשיכו להיפגש.

תבחני את הטוב הזה שאת מרגישה איתו

וברגע שתרגישי שזה אכן טוב עבורך - תמשיכי.

וברגע שתגיע הבחירה השלמה (השלמה! זה חשוב) - אז כמו שכתבתי - מה שיקבע אם זה יהיה *זה* ויצליח זה את ובן זוגך וההשקעה שלכם כל יום גם אחרי שנים רבות אחד בשנייה!

וההתכווננות הזו לבלעדיות רק רק האחד לשנייה!

 

 

בהצלחה רבה רבה

שתזכי לבשר אותנו בבשורות טובות בקרוב אמן

שלך תחת קטגוריות וזהו... לאף אחד לא יהיו עוד שאלות.. את כותבת מדהים

ממש תודה. עזרת לי לרדת לנקודות חשובות ממש..
הסתכלות בריאה וטובה מבחוץ על המקום עכשיו
בע"ה שנזכה לספר בשורות טובות בקרוב... נעדכן(;

צריך אמונה בקבה ובעצמך

הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָלַךְ לַחֲזוֹת שֵׁנִית בַּשּוֹשַׁנִים.

– אֵינְכֶן דּוֹמוֹת לַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִי כָּל עִקָּר! – אָמַר לָהֶן הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֵינְכֶן עֲדַיִִן אֶלָּא סְתָם שׁוֹשַׁנִּים. אִישׁ לֹא אִלֵּף אֶתְכֶן, – גַּם לֹא אֻלַּף עַל יְדֵיכֶן. דוֹמוֹת אַתֶּן לְשׁוּעָלִי, שָׁעָה שֶׁפְּגַשְׁתִּיו לָרִאשׁוֹנָה; אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה שׁוּעָלִי שׁוֹנֶה כָּל עִקָר מִמֵּאָה אֶלֶף שׁוּעָלִים אֲחֵרִים. אוּלָם מֵאָז הָיָה לִידִידִי הֲרֵיהוּ אֶחָד וְיָחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ.

דְּבָרָיו אֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בִּמְבוּכָה.

– הִנְּכֶן יָפוֹת, אַךְ רֵיקָנִיּוֹת, – הוֹסִיף וְאָמַר – וּכְלוּם כְּדַאי לְהַקְרִיב אֶת הַחַיִים לְמַעַנְכֶן? בְּעֵינֵי הַזָּר הָעוֹבֵר לְתֻמּוֹ אֵין הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִי שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִכֶּן. אוּלָם בְּעֵינַי אֲנִי הֲרֵיהִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלְּכֶן, כִּי רַק אוֹתָהּ הִשְׁקֵיתִי יוֹם-יוֹם; רַק אוֹתָהּ שַׂמְתִּי תַּחַת פַּעֲמוֹן-זְכוּכִית, אַף שַׂכּוֹתִי עָלֶיהָ בְּפַרְגּוֹד מִפְּנֵי הָרוּחוֹת הָעַזּוֹת. רַק לְמַעֲנָהּ הָרַגְתִּי אֶת הַזְּחָלִים (חוּץ מִשְּׁנַיִם-שְׁלשָׁה, שֶׁהִשְׁאַרְתִּים בַּחַיִּים לְמַעַן יִהְיוּ לְפַרְפָּרִים); רַק לְקוֹלָהּ הֶאֱזַנְתִּי שָׁעָה שֶׁקָּבְלָה אוֹ הִתְפָּאֲרָה, וּלְעִתִּים אַף בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִישָׁה, שֶׁהֲרֵי זוֹ הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶלִּי…
הוּא כָּבַשׁ פָּנָיו בַּדֶּשֶׁא וְגָעָה בִּבְכִי

הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר אֶל הַשּׁוּעָל.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ! – אָמַר כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה.

– בָּרוּךְ תִּהְיֶה בְּצֵאתְךָ! – עָנָה הַשּׁוּעָל – הִנֵּה סוֹדִי וְהוּא פָּשׁוּט מְאֹד: אֵין לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. כִּי הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בֶּאֱמֶת סָמוּי מִן הָעַיִן.

– כָּל דָּבָר חָשׁוּב סָמוּי מִן הָעַיִן – חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת בְּלִבּוֹ.

– הַזְּמָן שֶׁהִקְדַּשְׁתָּ לְשׁוֹשַׁנָּתְךָ הוּא הַמְשַוֶּה לָהּ חֲשִׁיבוּת כֹּה רַבָּה – אָמַר הַשּׁוּעָל.

– הַזְּמָן שֶׁהִקְדַּשְׁתִי לַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… חָזַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן שַׁנֵּן אֶת הַדָּבָר הֵיטֵב.

– בְּנֵי-הָאָדָם שָׁכְחוּ אֱמֶת זוֹ, – הוֹסִיף הַשּׁוּעָל –אוּלָם עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת הַדָּבָר תָּמִיד. כִּי לְעוֹלָם עָרֵב אָדָם לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְאַלְּפוֹ. עָרֵב אַתָּה לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלְךָ…

– אֲנִי עָרֵב לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… – חַזר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

אני נשואה לאחד ויחיד בעולם כולו, אבל מה שהפך אותו לכזה זה הקשר בינינו.
יכול להיות שמבחינת נתוני התאמה יש עוד מלא בחורים שמתאימים לי ואפילו יותר מבעלי, אבל אין אחד בעולם שמתאים לי כמוהו כי הוא מחוייב לי ואני מחוייבת לו ופשוט הקשר עצמו הוא יוצר את הקשר. אני מאוהבת בו והוא מושלם בעיני אבל כל זה הגיע אחרי שהחלטתי לקשור איתו את החיים שלי.
לפני שהתארסנו ידעתי שהוא בחור טוב, חשבתי שיש התאמה בינינו וחיבבתי אותו אבל לא אהבתי, לא הייתי קשורה אליו. וכיום אני מאחלת לכולם זוגיות טובה כמו שלי...

ואשרייך ואשרי בעלך שזכיתם

זה נותן המון תקווה וכיף, מעמיד במקום נכון...

כתבת והקטע גם הוא נהדר

אני הרגשתי ככה עד החתונה וגם קצת אחרי.
גם אחרי החתונה יש קשיים ומשברים שבהם מסתכלים לשמים ואומרים: אולי אנחנו לא באמת מתאימים? אולי עשיתי טעות? אולי יש מישהו אחר שיותר מתאים לי?

אני אישית עשיתי את זה כמה פעמים. בשנה הראשונה.
עכשיו אני יודעת שזכיתי להתחתן עם הבנ"א שהכי מתאים לי.
גם אם יש בחוץ מישהו יותר טוב... בעלי הכי טוב בשבילי.

 

 

משהו שכתבתי לפני כמה שנים כחלק מחוברת שלמה בנושא שקראתי לו הפסיכולוגיה של האינסוף (וזה פתיחת הראשי תיבות של הפש"ה להלן)

לזוגיות יש זיקה גדולה לעניין הפש"ה, שכן כל עוד אנו מדברים על הפסיכולוגיה שלי כלפי עצמי, הרי שאני חווה את עצמי הן באופן חיצוני והן באופן פנימי, הן דרך הגילויים החיצוניים שלי והן דרך האינסוף הרצוני או הקיומי שלי.

אולם כאשר אנו מדברים על זוגיות, שהיא התקשרות לאחר, הרי שעלול ביתר קלות להיווצר מצב של התקשרות לחלקים החיצוניים שלו, בלי לגעת ברצון שלו ובעצם הקיום שלו, ובזוגיות השקיעה והעיסוק בחלקים החיצוניים עלולה להיות הרסנית.

ראשית, נגדיר את המצב הרצוי בזוגיות ולאחר מכן נתווה את הדרך להגיע אליו.

המצב הרצוי הוא כאשר אדם אוהב את אשתו, או אשה את בעלה (מכאן ואילך נדבר על היחס של האיש לאשתו, כאשר פעמים רבות הדברים נכונים גם לצד השני, לפחות באופן חלקי) ללא תנאים, אולם אהבה זו גופא מולידה עין טובה.

נסביר כיצד זה מקביל למבנה של הפש"ה.

כבר אמרנו כי העצם הוא אינסופי, אך אין דרך להגיע אליו אלא דרך גילוייו,

כאשר אני אומר ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש (וכידוע בשם האר"י הקדוש שענין ואהבת לרעך כמוך הוא בעיקר בין איש לאשתו), הרי שצריכה לשרור ביני לבין אותו האיש אותו אני אוהב ממש אותה מערכת שקיימת לי כלפי עצמי, היינו א': קבלה עצמית ללא תנאים. ב': שאיפה לשכלל את הגילוי של האני, ליצוק לתוכו תוכן ולהנעים את השהות שלי "בתוך עצמי" עד אינסוף.

מפאת חשיבות ונחיצות העניין ראיתי לנכון להמחיש זאת

על ידי משל:

"הבורקס של השכנה!

משל נמשול, על הבעל והאשה והבורקס של השכנה.

מעשה היה באיש אחד, שאהב בורקסים.

נתמזל מזלו וגם אשתו אהבה בורקסים,

לא לאכול, אלא להכין.

ממש זוג משמיים, והיה האיש שמח בבורקסיה של אשתו, והאשה שמחה בהעדפותיו המתאימות של בעלה

והכל היה נחמד.

הכל... עד שיום אחד, הזמינה השכנה את האיש והאשה לסעוד יחד עמה ועם בעלה ארוחת צהריים, והנה, במנה הראשונה, הוציאה אותה שכינה בורקסים.

מנין ידעה? אין איש יודע!

אך למה להקשות קושיות על מעשים שהיו וכך היו,

וכאשר נתן הבעל את הבורקס בפיו, אורו עיניו,

וכאשר נתנה האשה את הבורקס שלה בפיה, חשכו עיניה.

שכן כל הבורקסים שהכינה האשה במשך  השנים שחיו יחד באושר, אף הטובים שבהם, לא יכלו אף לנסות להתחרות עם הבורקס של השכינה.

מה נאמר ומה נדבר... לא אנשי בשורה אנו.

מאותו היום ואילך, לא היה הבעל נוח בבורקסיה של אשתו, והיא שידעה שאינם עוד לרצון, אף היא חסרה רצון, וממילא נהיו בורקסיה מושקעים פחות ובצקיים יותר (הוא אהב פריך).

וכדי שתמשיכו לאפות בורקסים, לא נספר מה היה הסוף.

 

עד כאן המשל, ובטרם נעסוק בנמשלים, הבה ננסה לנתח את הסיפור העגום והמשעשע הנ"ל.

האם מישהו כאן היה לא בסדר?

וכי האיש הוא זה שבחר לאהוב בורקסים, וכי לא משמיים בראוהו כך?!

וכי הבורקס של השכנה לא היה אכן טוב יותר?! והלא היא גם היא אמרה טוב הוא, והלא חשכו עיניה כפי שסיפרנו...

ושמא נאמר, אכן כך הוא משמיים, כך רצו, יגרש זה את אשתו ויישא אופת בורקסים טובה יותר.

או אז ייכמרו רחמינו על האשה המסכנה, וכי היא זו שבראה לעצמה את כישרונותיה?! וכי זה לא משמים?!

אם כן מה יעשו אלה, מה רצה השם מזוג מסכן זה?

אכן סיפור קצת מגוחך!

אולם מדוע אנו עוסקים בבורקסים?

הבה נעסוק במידות לקויות,  במראה כעור, בשכל רפה, וכי אלו הם כן עילה לגירושין?!

ואם קיבלנו חינוך ראוי ואנו יודעים ש"זה לא!!"

ומזבח מוריד דמעות וכו' וכו'

על כל פנים, מה נעשה שה"בורקס" של השכנה יותר טעים? אז נמשיך לאכול את ה"בורקסים" של האשה, אולם ליבנו יוצא אל ה"בורקס" של השכנה.

וכי זה האופן שאנו מאחלים לעצמנו לחיות?!

וכי זה האופן שהקב"ה רוצה שנחיה?!

על מנת להבין את הטעות בבסיס תפיסה מעין זו, ולמה היא חוסר יסודי בהבנה מהם נישואין, ובכלל מהי ברית זוגיות, ננתח עוד את משל הבורקס.

האיש מכניס את הבורקס לפיו ו...אורו עיניו.

והאשה מכניסה את הבורקס ו....חשכו עיניה.

מאיפה ההבדל הזה?!

והלא שניהם אוכלים את אותו הבורקס!

למה כשהוא מכניס את הבורקס לפיו לא חשכו עיניו?

השאלה הזאת נכונה לא רק בבורקס. אם נתבונן על כל חיסרון שאנו מגלים בעצמנו התגובה היא עצבות (במקרים שאין הכחשה).

על כל חיסרון אצל השני התגובה כעס.

על כל מעלה אצל עצמנו התגובה היא שמחה.

על מעלה אצל השני לא תהיה שמחה ולפעמים אף קנאה.

מנין זה? למה ההבדל ברגש, המגיב על תופעות דומות, אצלנו ואצל אחרים.

התשובה היא - וכאן עיקר מה שרצוננו לומר- הברית.

את עצמנו אנו מקבלים כנתון, אין אנו חפצים בסילוק עצמנו מעצמנו. לכן אם יש באחר משהו שלא נוח לנו אתו, נניח מדה מקולקלת, הדבר יוצר כעס, כיוון שכעס היא תנועה של רצון לנער את המכעיס ממני. את עצמי אני מקבל ללא תנאים, לכן התגובה היא עצבות וצער על שאין אני מה שאני הייתי רוצה להיות, אך על בסיס של קבלה עצמית. אילו הייתי מקבל את השני כמו את עצמי -ללא תנאים- הייתי מצטער על שאין הוא מושלם, אך לא הייתי כועס.

כן הדברים ביחס למעלות, כיוון שאני מקבל את עצמי בכל מקרה, אני שמח יותר כשטוב לי עם עצמי. אך זה שטוב לחבר שלי עם עצמו, לא נוגע בי, כיוון שאין לי תחושה של מחויבות למציאותו כמו שיש לי כלפי עצמי.

האשה במשל הבורקס, אוהבת את עצמה, היא רוצה שבעלה יחשוב שהיא אופת הבורקסים הטובה ביותר בעולם, לא בגלל שהיא באמת יודעת לאפות בורקסים טובים או שהיא מרגישה שזה תכלית ההגשמה העצמית שלה, אלא כי היא רוצה שיאהבו אותה!

התורה דורשת מאיתנו ואהבת לרעך כמוך, ואמר האר"י הקדוש, שעיקר קיום מצוה יסודית זו, היא בין איש לאשתו. הרי שאנו מצפים מאיש זה שכאשר הוא מכניס את הבורקס לפיו, יחשכו אף עיניו, שכן הוא מרגיש שהוא מאבד את העילה  החיצונית, למה שהוא רוצה לעשות ללא תנאים. היינו לאהוב את אשתו  (כמו שהיא רוצה את זה כלפי עצמה "כמוך").

כל יסוד השוואתי חיצוני בזוגיות, מצביע על חוסר הבנה יסודי מהי ברית. ברית היא מחויבות לשני ללא תנאים, כפי שאדם מחויב כלפי עצמו, לכן כל חיסרון באשתו לא יכול להוליד כעס או מיאוס, ואם הוא כן מוליד כעין זה הרי זה פגם הברית. היינו חוסר רגישות לדבר העמוק ביותר והבסיסי ביותר אצל בן הזוג, שזה קבלת עצמו כנתון שלא זקוק להצדקה.

להיות נאהב כי הוא הוא!!! ללא תנאים!!!

בעצם ניתן לומר כי אדם שלא פיתח בתוכו יכולת זו של לאהוב את הזולת ללא תנאים, עוד לא בא בשעריה של זוגיות אמת, ונאמנות אמת, שהן הערכים היותר יפים נאדרים ועמוקים שיכול אדם לאחל לעצמו ואף לא נגע בדבר הכי עמוק ואמיתי של בן/בת זוגו/ה.

כמובן שלאחר שאדם מפתח יכולת זו, מתפתחת מאליה עין טובה, כפי שיש לאדם כלפי עצמו, ושאיפה להפוך את אותו קשר בלתי תלוי למאיר יותר ושמח יותר, ממש כפי שאדם שואף תמיד לשכלל את העצמי שלו ולהוציא אותו לפועל יותר ויותר, או אז נולדות גם סיבות חיצוניות לאהבה, שמבטאות ומאירות את הקבלה הבסיסית של הברית.

עד כאן רק תארנו את המציאות האידאלית, כעת ננסה גם לתת דרך להגיע אליה אם ירצה השם.

על מנת להפוך את הדברים למעשיים יותר, עלינו לברר היכן בנפש יושב החיבור לעצם הרצון להיות, של בן הזוג.

בוודאי שאין זה יושב על אהבה של תכונה מסוימת בבן הזוג, כיוון שאנו מדברים על חיבור לעצם ולרצון, ולא לחיבור לתכונה. על כן אנו צריכים לברר מה הוא   הכוח הנפשי שעליו "יושבת" אותה יכולת להקשר לרצון האינסופי של בן/בת הזוג בעצמו, ובהקשר זוגי, להיות נאהב ללא תנאים.

לפי מה שאמרנו, הרצון להיות, הוא לא להיות באופן מסוים, אלא להיות באופן בלתי תלוי. בכל מצב נתון של מציאות, השאיפה היא להיות באופן יותר נעלה ומושלם עד אינסוף, ומשום כך אף פעם רצון זה לא ממצה את עצמו, כיוון שהשאיפה היא תמיד ליותר.

אם נעביר את זה - לצורך דוגמא - למונחים זוגיים בגילוי הכי בסיסי שלהם (כיוון שהוא המישור הכי מוחשי, וממילא הכי מובן, אם כי וודאי שאינו עיקרי גם לא בזוגיות) : אשה שעברו  כך וכך שנים מאז נישואיה ואינה עוד יפה כפי שהייתה בעת שהייתה צעירה, יש לבעלה שתי ברירות, א' להסתכל על מה שהיא כעת, וימצא אותה כפי שהיא עתה. ב' להסתכל על מה שהיתה רוצה להיות מול מה שהיא עתה ואז הרגש שיתעורר הוא רחמים.

ממבט ראשון רגש של רחמים אינו רגש עליו ראוי לבנות זוגיות, שכן מי רוצה שירחמו עליו. אולם, אם נעמיק מי הוא האדם באמת - האם מי שהוא כפי שהוא מתגלה, בכישרונות אלו ואחרים, שחלקם עמידים לאורך שנים, וחלקם נעלמים בשלב זה או אחר, ובכל מקרה אינם דברים שאדם קנה לעצמו, אלא שקיבל מתנת חינם. או שהוא כפי שאיפותיו?! הדבר הכי אמיתי של האדם הוא השאיפות שלו. כך שאם אותו בעל מסתכל על אשתו לא כהשתקפות של צורתה הפיזית, אלא כהשתקפות של רצונה (שאמנם במובן הפיזי אינו מעלה כל כך גדולה, אך כאשר אנו מדברים על מידות או תובנות זה וודאי מעלה) שזה הרבה יותר היא, אזי וודאי היא יפה לאין תכלית.

ז"א כאשר מקבלים את המציאות של בן הזוג כנתון כמו שאדם מסתכל על עצמו, וממילא פועל יוצא מזה הוא הרצון להפוך את המציאות הזו - שהיא נתונה - לדבר הנפלא ביותר, מתעוררים רחמים גדולים, שהם ייצוג אמיתי של המהות האמיתית של בן/בת הזוג, שמחוללים רצון עצום להשקיע בבן/בת הזוג על מנת להקטין את הפער, שבין מה שהם לבין המהות הפנימית שלהם.

וניתן דוגמא מעשית: אם לאשה יש בעל כעסן, אזי היא יכולה לומר אני לא רוצה בחברתו (=אי קבלת בן הזוג כנתון) הוא מרגיז אותי!

והיא יכולה להיות רגישה לרצון שלו להיות מקובל ואהוב בכל מקרה, ומשום כך היא כואבת את היותו כעסן,  כפי שהוא עצמו וודאי כואב זאת, הסתכלות זו מעוררת בה רחמים, שזה הזדהות עם מה שהוא באמת, מה שהיה רוצה להיות, ולא התכונה שקיבל בעל כרחו.

מתוך הסתכלות זו של רחמים כל אדם הוא הכי יפה והכי קדוש ואפשר להתאהב בו/בה תמיד מחדש ועוד זאת שהוא מעורר הזדהות ושאיפה גדולה לאהוב לעזור ו"לפצות" על החוסרים, באהבה ללא תנאים.

הסתכלות כזו על הזוגיות הופכת  את הזוגיות למקום המעורר רצון גדול להשקיע ולשמח, שכן בן הזוג תמיד מרגיש נחוץ ואף רואה בנישואין דבר משמעותי המהווה כר נרחב למילוי של רצון אינסופי אדיר וקדוש.

או אז הופכת הזוגיות לקיום אמיתי של מצוות ואהבת לרעך כמוך, לצאת באמת מההגבלה שלי בתוך עצמי.

רעיון זה מבוטא במה שמובא בספרי חסידות על הפסוק "ליעקב אשר פדה את אברהם" – שמידת הרחמים, היא המעוררת את מידת האהבה (חסד לאברהם, שפנמיות החסד זה אהבה).

זה לא מוסרי.

תנסי לחזק אצלך את הנקודות שבגללם את נשארת איתו. תעשי לך רשימה כזאת...

בעזרת ה' אחרי החתונה תהנו לקרוא אותה יחד

לא יודעת מה יש לעשות חוץ מלדבר ולהעלות את הדברים.. ולהסביר כמה קשה לך חוסר שימת הלב...וכמה זה חשוב..
ה' יעזור לך! בהצלחה!

קודם כל,כל הכבוד שרשמת כאן, זאת גם דרך לפרוק.
לשמור הכל בבטן זה ממש קשה ולא בריא
את חייבת למצוא דרך ״לפרוק״.קשה לך לדבר? תתחילי לרשום. תרשמי בכתב כל מה שהיית רוצה להגיד לבעלך.את לא חייבת להביא לו את המכתבים, אבל תראי שמשהו אצלך ישתנה.
את מוזמנת לפורום הריון ולידה , הוא מאוד פעיל, יש שם אחוות נשים מטורפת וזה אפילו יכול למלא לך קצת את המקום של החברות.
העיקר שתתחילי לשתף בקשיים שלך, שיהיה לך מקום שתרגישי בנח לא להיות מושלמת, להיות כנה ואמיתית עם עצמך.
ואחותי אני כל כך מבינה אותך, אני גם כזאת. אבל הבנתי שאני חייבת לעבוד על עצמי, לשחרר, לפעמים להרשות לעצמי לא להיות מושלמת, ובעיקר לעבוד על הבטחון העצמי שלי ״שאני טובה למרות ולא בגלל״, להזכיר לעצמי את כל הטוב שיש בי ולא לחכות שמישהו אחר יגיד לי.
כשאת מגיעה לבטחון עצמי אמיתי, לא מזיז לך כל כך אם בעל לא העריך/ לא שם לב.
וכשהוא מעריך את מקבלת את זה כתוספות מבורכת , את לא צריכה אישורים ממנו.

תודה גדולה!!

כבר נהיה לי קצת קל ..

למה לשלוט?
למה את לא משוחררת עם בעלך?
את רוצה להראות לכולם ולו שאת מושלמת ואת מתעיפת מזה. מותר לך לפעמים לבכות או לשפוך את הלב לבעלך מתי שרע לך. מותר לפעמים לכעוס בצורה נורמלית. תשתחררי.

וגם לדבר ולדבר ולדבר. על הכל. כשיש פתיחות מגיעים להבנות. תשאלי אותו.. מה היית עושה אם הייתי משמינה אחרי לידות? ולצחוק להשתחרר.
מה היית עושה אם הייתי אמא שצורחת כל היום??
תפתחו שיחות על דברים שמפריעים לך.
וואיי אני אין דבר שלא דיברתי עם בעלי. אולי קצת חופרת 🙄 אבל אין דבר שהוא לא יודע. מה מפריע לי. ומה אני אוהבת.. זה רק מחזק את הקשר.
בקיצור תתחילי לידע אותו במה הוא זכה. שיתעורר.

הוא בטח רוצה לראות אותך באמת, משוחררת.
צוחקת, פוחדת, וכו'.
תשתפי אותו ברגשות שלך, בסיפוק שלך מהאוכל שהכנת, בסיפוק שלך מאיך שאת נראית.

נשמע שיש קצת נתק ביניכם. ''אני מחנכת את הילדים, לומדת שיטות, מיישמת''. איפה הוא בסיפור? למה הוא לא חלק מזה?

זה בעצם לשנות אופי שלם.

כזו אני. לא משוחררת. שולטת. מחושבת. הגיונית. יכולה...

ואני מודעת כבר שזה לא בריא, אבל איך יוצאים מזה???????????????

לא פשוט בכלל. יש צד מסוים שבו אני מזדהה עם מה שכתבת, באופן חלקי.
נראה לי שהשלב הראשון הוא זיהוי.
זיהוי המצב תוך כדי שהוא קורה.
ברגע שאת מזהה את עצמך נכנסת למצב שליטה את יכולה להגיד לעצמך שאת עכשיו לא במצב הרצוי לך, ולדמיין מה כן היית רוצה לעשות

השלב הבא- זה לנסות, בסביבה בטוחה עבורך, באמת לעשות את מה שאת מדמיינת. או קצת ממנו לפחות.

עוד דבר- דיברת על זה עם בעלך?
עצם הדיבור למעשה יחשוף צד פנימי יותר שלך, וגם חלש יותר, בפני בעלך, וזו כבר התחלה טובה...

שדורשים התייחסות אישית אל כל אחד מהם.

 

1. כתבת שחסר לך צחוק ושיחרור וקלות מול ועם בעלך.

 

2. כגתבת שאת טיפוס שמאוד "שולט בעצמו"

 

3. כתבת שאי אפשר לראות עלייך בכללי מצבי רוח, מחזור, הורמונים וכו'

אפילו אם את מתפוצצת מעצבים.

4. יש פער גדול בינך לביןם בעלך בכל הנ"ל - הוא מאוד ב"כאן ועכשיו" בכל מה שקשור לתחושות ולרגשות ולחוויות שלו...

 

5. אין לך חברות שאת יכולה לשתף

 

6. אין לך ממי להיתמך, את צריכה להיות ה"חזקה" וה"שולטת" בכל דבר ובכל סיטואציה בחיים.

 

7. את מרגישה שאת צריכה להיות כל הזמן בשליטה, מושלמת מצליחה וכו'.

 

8. כבר אין לך כוח!

 

9. את מרגישה שאת רוצה להיות חופשיה, את ממש *צריכה* את השיחרור הזה

 

10. את מרגישה שבעלך לא רואה אותך כמו שהיית רוצה, לא מספחיק מעריך/רואה את ההשקעה שלך בהכל ובעצמך ואת מי שאת בכללי.

 

11. את מרגישה לבד.

שאת בשביל כולם

אבל אין אף אחד בשבילך.

 

12. יש לך גם בעיות במשפחה ונתק.

 

 

וואו!

רק מלכתוב את כל זה נכנסתי ללחץ!

 

יקרה יש כאן 12 נושאים מאוד מאוד מהותיים

שצריך וחשוב לטפל כל אחד מהם בנפרד!

 

אנסה מהקצת שכתבת להתחיל ולתת לפחות מענה כלשהו לכל הסעיפים הנ"ל:

(מעתיקה אותם שוב בבולד ועונה לא בבולד )

 

1. כתבת שחסר לך צחוק ושיחרור וקלות מול ועם בעלך.

אני חושבת שזה אולי סעיף בין האחרונים שצריך להתייחס אליו.

כי נראה לגמרי משאר הסעיפים שקודם כל השיחרור והצחוק והקלות צריכה לבוא *ממך*, מעצמך, מתוכך,

לאפשר ולתת לעצמך להיות קצת במקום הקליל הזה ולא השולט כל הזמן. זה ממש מתיש לחיות כל רגע עם יד על הדופק!

וזו ממש עבודת חיים ללמוד לשחרר קצת.

 

אני לגמרי מאמינה שברגע שתדעי ותלמדי עם *עצמך* איך לעשות זאת - עם בעלך כבר יהיה הרבה יותר קל.

אפשר כמובן לתווך לו, לתקשר בתקשורת טובה ומקרבת ומבינה, ועוד מלא טיפים - אך קודם כל ודבר ראשון שאי אפשר בלעדיו - למצוא *בתוכך* את המקום הזה.

 

2. כתבת שאת טיפוס שמאוד "שולט בעצמו"

 

בדומה לסעיף הקודם,

צריך להבין קודם כל עם עצמך.

מה גרם לך להיות טיפוס ששולט בעצמו כל הזמן?

לחזור לילדות שלך, לשאול מי הייתה "לגמרי חדשה" כאשר הייתה ילדה? איך ההורים התייחסו אליה?

מה גרם לה להרגיש שהיא חייבת לשלוט כל הזמן?

מה היה שם בבית?

 

אחרי שלב ההבנה שהוא קריטי,

אפשר לנסות לעשות עוד תהליך של איך משתחררים מהרגשת השליטה הזו,

ממה היא בעצם נובעת ומה ה"רווחים" שהיא מאפשרת לך,

ממה את מפחדת, מה היא משרתת אצלך

והכי חשוב - איך להשתחרר ממנה ולהיות את המנהלת שלה ולא היא שמנהלת אותך...

אבל זה תהליך שאני מאמינה שצריך לעבור עם איש מקצוע אם לא מצליחים לבד. וזה לגמרי תהליך ולא בבת אחת...

 

3. כתבת שאי אפשר לראות עלייך בכללי מצבי רוח, מחזור, הורמונים וכו'

אפילו אם את מתפוצצת מעצבים.

 

שוב דומה לשני הסעיפים הקודמים:

השאלה היא - למה?

מדוע את לא מאפשרת לעצמך להביע רגשות ותחושות?

מתי זה התחיל?

זה תמיד היה כך?

האם את מרוצה מאיך שזה? או שהיית רוצה לשנות?

מה זה אומר *עלייך* לדעתך אם כן תראי את כל הנ"ל?

איזו אישה תהיי אז לדעתך?

 

4. יש פער גדול בינך לביןם בעלך בכל הנ"ל - הוא מאוד ב"כאן ועכשיו" בכל מה שקשור לתחושות ולרגשות ולחוויות שלו...

 

אני מרגישה שבעלך ממש שם לך מראה מול הפנים בפער האדיר הזה.

אולי אולי בתוך תוך תוכך היית רוצה להיות קצת כמוהו - משוחררת, להקשיב לרצונות, הצרכים שלך ופשוט להביע אותם בלי עכבות?

אולי הפער הזה מדגיש אצלך עוד יותר את התכונות הללו שמקשות עלייך בחייך לעיתים?

אולי משהו אחר?

 

צריך לברר על מה הפער הזה יושב ואיך להתייחס אליו נכון על מנת שתהיה רווחה נפשית יותר.

 

5. אין לך חברות שאת יכולה לשתף

 

נקודה מאוד חשובה שחוזרת על עצמה - את מרגישה שאין לך את מי לשתף.

האם היה לך בעבר?

האם היה לך למי ללכת כשהיה לך קשה כשהיית ילדה? וכשהיה שמח?

היה לך את מי לשתף?

את רגילה לשתף בקשיים או שכל חייך התרגלת שאת מחזיקה הכל הכל לבד ולא משתפת?

ואת תמיד החזקה והעוזרת אבל אף פעם, אפילו לא פעם אחת, לא הנתמכת והמקבלת כתף ועזרה?

 

חשוב לברר זאת עם עצמך.

זו נקודה מאוד מאוד מהותית.

וכמובן שחשוב גם למצוא אפילו חברה אחת או שתיים שיכולות לתת מענה לנ"ל

אבל שוב - זה חייב להתחיל ממך.

 

6. אין לך ממי להיתמך, את צריכה להיות ה"חזקה" וה"שולטת" בכל דבר ובכל סיטואציה בחיים.

 

ממש מילה במילה מה שכתבתי בסעיף הקודם - 5.

 

7. את מרגישה שאת צריכה להיות כל הזמן בשליטה, מושלמת מצליחה וכו'.

 

שוב, דומה לגמרי לגמרי לכל הסעיפים.

צריך לברר עוד - האם גדלת בבית שאחד או יותר מהורייך היו ביקורתיים?

האם הביקורת הזו גרמה לך להיות מאוד ביקורתית כלפי עצמך?

האם את פרפקציוניסטיתת וחייבת שהכל יהיה מושלם בכל?

האם את לא מרשה לעצמך לטעות וליפול?

האם בילדות הרגשת שמותר לך לטעות וליפול ולהיות חלשה או לא?

ומה קרה אם כן היית חלשה? איך היו התגובות לכך?

 

8. כבר אין לך כוח!

 

בטח שאין לך כוח יקרה!

איך יהיה לאדם כלשהו, ההכי הכי מוצלח וחזק ככל שיהיה, כוח להחזיק בלי הפסקה?!

לשמור הכל?!

להיות חזק בשביל כולם אבל לא לקבל עזרה?!

לא ליפול אף פעם?1

להיות מושלם בהכל?!

 

זה פשוט מ-ת-י-ש!!!

רק לקרוא אותך מתיש אותי, אז לא יכולה לדמיין מה את עוברת שאת חווה את זה יום יום שעה שעה!

 

יקרה!

תרשי לעצמך להיות בנאדם!

תרשי לעצמך להתפרק לפעמים!

תרשי לעצמך לבכות,

להתפקע מצחוק

לכעוס

להוציא

לצעוק את זה

להרגיש את זה

להיות נוכחת

לחוות את הכאן ועכשיו שלך

תרשי לעצמך להיות אנושית!

לא להחזיק כל הזמן, גם לנוח לפעמים!

שתפי,

חייכי 

 

9. את מרגישה שאת רוצה להיות חופשיה, את ממש *צריכה* את השיחרור הזה

 

לגמרי לגמרי!

הנה אחרי 8 סעיפים סוף סוף הגיע הרצון הזה שלך והצורך הכה חשוב אצלך והרים ראשו - את צריכה להרגיש שיחרור! חופש! הקלה!

לא כל הזמן להחזיק!

זה לגמרי בר השגה יקרה!

 

10. את מרגישה שבעלך לא רואה אותך כמו שהיית רוצה, לא מספחיק מעריך/רואה את ההשקעה שלך בהכל ובעצמך ואת מי שאת בכללי.

 

זו גם נקודה חשובה שצריך לעבוד עליה בנפרד מכל השאר - 

להתחיל בכך ש*את* תעריכי את עצמך

שאת תאמרי בקול על אוכל שהכנת, או מראה מהמם שלך, או גידול וחינוך ילדים שלך - שתפ]י.

שתפי שתפי שתפי בכל הטוב שאת עושה את בעלך. שזה יהפך לך להרגל.

תאמרי לו שמילה טובה ממנו עושה לך טוב על הלב וממלאת אותך ונותנת לך אנרגיה להשקיע עוד ועוד

שזה נותן לך להרגיש שהוא רואה אותך באמת ואין משמח יותר מזה!

דברי איתו יקרה!

תאמרי לו את כל זה.

 

11. את מרגישה לבד.

שאת בשביל כולם

אבל אין אף אחד בשבילך.

 

אם הייתי יכולה לסמן את השורש של השורש של הכל הייתי מסמנת את הסעיף הזה.

את מרגישה לבד.

לבד לבד לבד.

 

זו הרגשה מאוד מאוד קשה, וכואבת, ועמוקה, ושורטת ופוצעת.

 

מתי התחלת להרגיש לבד יקרה?

למה את מרגישה שאת לבד?

האם את באמת לבד?

מה יכול לקרות כדי שלא תרגישי לבד?

 

גם כאן דרושה עבודת עומק עומק לגעת בשורש הכה חשוב הזה.

הוא משליך לדעתי כה רבות על חייך כולם!

 

12. יש לך גם בעיות במשפחה ונתק.

 

גם דבר גדול.

מהן הבעיות?

מהו הנתק?

מה קרה?

איך התחיל?

 

גם בזה צריך לברר ולפטל בנפרד.

 

אני מציעה לך יקרה קודם כל לנשום עמווווק!

אני מבחינה שכרגע המוח והלב שלך מפוצצים ואת כמעט לא מצליחה לנשום למקרא כל הדברים הללו!

 

אז קודם כל עצרי!

תנשמי.

תרגישי.

תרגישי איך את מרגישה?

איפה בגוף את מרגישה את זה?

מה עובר עלייך כרגע?

 

ותהיי שם.

תהיי עם כל מה שאת חווה.

תני לעצמך פשוט להיות שם כמה וכמה דקות.

 

רק אחרי כל זה

קחי לך זמן רגוע בלי הסחות

וכתבי לך ליד כל סעיף מה הכי חשוב ודחוף לך לטפל - ואותו תעשי בזמן הקרוב.

ורק אחרי שתרגישי הקלה ושיפור - תעברי למספר הבא שהוא פחות בסדר העדיפויות.

עד שתגעי בכל הנקודות הנ"ל.

ושוב - אם לא מצליחים לבד להיעזר באנשי מקצוע.

 

מאחלת לך הצלחה שלמה שלמה

שיחרור שלם

חופש

רוגע

שלווה

נחת

ורק רק טוב :פרח:

כל הכבוד על ההשקעה מזמנך!! את עובדת בתחום טיפולי?

ועל שאלתך עונה לך במסר

כל מילה במקומה. אני בוכה. אבל בלי שאף אחד רואה/ יודע.. כמובן.

אני אצטרך לחשוב על כל מה שאמרת. זה המון.

מעריכה מאוד מאוד את ההשקעה!

מי את?

(השאלה בסוף רוצה באמת תשובה?

אפשר בפרטי אם כן )

אני בטוח בזה.

1. אם את טיפוס פריקונטרול ולא יודעת לשחרר גשי לטיפול מקצועי בתחום הרגש. זה יעצים את האישיות והזוגיות יתן לך רווחה נפשית נראה שאת חיה בקצב מטורף עם רמת הגנות מבהילה ללא יכולת של וינטלציה. זה לא בריא ולא נכון
2. תפילות ללמוד לשחרר, ושהבעל ידע להערך ועוד ועוד

תפילות- נכון, אבל גם זאת עבודה! זה לא בא לי בקלות

טיפול- אני המון זמן חושבת על זה אבל נראה לי שאם אני אתחיל זה לא ייגמר, וזה עולה מלא כסף ואין סיכוי גם ש *אני* אלך לטיפול...

עצוב. 

נשמע שלהרשות לעצמך להשתחרר מולו יכול לעזור לכמה בעיות...

זה בטח מעבר בשבילך לכן כדאי לעשות רשימה של דברים שקשה לך לעשות מולו,
ולהתחיל במנות קטנות. לדוגמא: לשתף איזה באסה היה לך עם משהו שלא הלך לך טוב..

כרגיל( טמפרטורה לא גבוהה)וכך מגינים על פתילי הציצית מהתפוררות.

מוריד לו את הצבע והוא מצהיב
לכן טלית עדיף בניקוי יבש או ביד כי זה יקר.
על ציצית אפשר לזרוק

שמעתי פעם על חומר כביסה מיוחד לצמר אבל אף פעם לא קניתי

25 שקל
חבל''ז

אם זה צמר- יש מכונות כביסה עם תכנית מיוחדת לצמר או תוכנית כביסה ידנית. יש שמפו מיוחד לכביסת צמר. אני מכבסת במכונה ויוצא מעולה, וציציות לא מסתבכות בד'כ.

אז מי שאין לו תכנית מתאימה במכונה יכול לכבס ידנית או למסור לניקוי יבש

לעולם השרתי במיין וכבסתי ביד.
אף אחד לא נוגע בציציות ובטליתות שלי

זה ממש מעולה
טלית גדול ממליץ בניקוי יבש, לא כדאי בבית

מבד נושם ומכניסים לתוך ריבועים כאלו בציצית עצמה את החוטים. תבדקי. קנינו במשכן התכלת

אגב, לי פעם היה מפקד שהתחשב בזה
אולי תבקש לצאת יום ולחזור?

נעבוד על הזוגיות והעצמתה בדברים אחרים

הניק
והמשמעות של לחכות לוסת

אהבתי

את ציפייתך לאישתך..

אבל אתה מקסים ממש.

בהצלחה לכם

לסידור המחזור... אא"כ אין לך יציאות קביעות ואז אי אפשר לתכנן ולכוונן כלום.. וגם ככה נניח. מילואים קצרים..

בגלל כל הקורונה תאמת

שיותר משאני מתבאסת בשבילך
אני שמחה בשבילך שככה אתה מרגיש
תעריך שיש בית שמח לחזור אליו!

אפילו פגישה אחת אצל רופא משפחה/פסיכולוג/פסיכיאטר ורק לתאר לו את מה שאתה מרגיש...

 

תרגיש טוב! :פרח:

אף פעם לא אובחנתי, זה מחרפן ומשגע אבל אני חי עם זה

יש עוד תסמינים? מחשבות כפיתיות? חזרה על פעולות?

יש לי מחשבות כפיתיות על מהות החיים כל יום כל היום אם לזאת הכוונה חח

 

חזרה על פעולות? מה, כאילו נגיד שטפו כלים אז אני שוטף שוב? זה לא.

זה מחשבות שאתה לא רוצה לחשוב ולמרות זאת לא מצליח להיפטר מהן
פעולות חוזרות נגיד נעלת את הבית ואתה חוזר על הפעולה

אמרת שאישתך חולת ניקיון. אולי זה מדבק 🙄
סתם. כדאי שתתיעץ עם רופא. בעיקר על המחשבות המטרידות. בודאי שזה יכול להחמיר
אפילו בגיל 60

אצלי התפרץ בגיל 29

מה פשוט ככה ביום בהיר? ובמלוא העוצמה?

היה לי לפני זה תסמינים אבל לא ידעתי שזה אוסידי וזה לא ממש הפריע לי, בגיל 29 כמעט בבום זה התגבר מאוד מאוד מאוד ובהחלט תקף במלוא העוצמה

אבל לא נראה לי שאני סובלת מo.c.d

תבדוק ייתכן וכבר קיים אצלך תופעה של התנהגות כפייתית בדברים מסויימים אבל אתה חי איתם בשלווה כי אתה מסביר שכך זה אמור להיות- לדוגמא לשטוף 3 פעמים את הידיים אחרי כניסה לשירותים. יכול להיות שאתה עושה את זה אבל הסברת לעצמך שככה זה אמור להיות ולכן אתה מייחס לזה נורמליות כשבפועל זה לא. והדוגמאות רבות.
יכול להיות קשור גם לקשב וריכוז-ומצב נפשי בגלל לחץ בחיים
תנסה לברר עם עצמך מה אתה מרגיש מתי האם זה קורא בעקביות בחזרתיות מה קורה אם אתה מתעלם ולא עושה את הפעולה

לסדר את המפה שוב ושוב ושוב ועדיין להרגיש שהיא לא מסודרת זה יותר דומה לocd

בעלי אובחן בגיל מבוגר יותר
תמיד חשב(נו) שיש לו סוג של קשיי למידה
וואלה.... לא
ממש ocd

אף אחד לא יכול לדעת מה קורה בין ארבעת קירות הבית של בני הזוג.


לפעמים יש רצון להציג כלפי חוץ כאילו שהכל טוב ונהדר
בפועל אולי המציאות קצת שונה



דבר נוסף
למדתי לעולם לא לקנא במישהו אחר.
גם אם הכל נראה מושלם
אני לא יודעת איזה "תיק" הוא סוחב איתו
ואין מישהו שאין לו התמודדות כלשהיא (בכל תחום)




הנתינה לפעמים מסירה את הקנאה ויוצרת אהבה
וחיוב כלפי השני.

כי לפעמים זה ככ נראה ככה...

אין דבר כזה בעולם אדם ללא נסיונות, מהעשיר ביותר ועד העני ביותר והחכם ביותר.

אנשים שמים על עצמם מסיכות ולרוב מסתירים את הבעיות שלהם ככה שלא תמיד תראה את זה אבל גם האנשים שנראים הכי מאושרים לעיתים סוחבים אחריהם בעיות שונות כמו זוגיות, גידול ילדים, בריאות, פרנסה ועוד..

שנגיד למישו היה בעיה בזוגיות והוא פתר אותה ועכשיו החיים שלו מושלמים?

מתמודדים בפני עצמם
כי הם גם בני אדם ולא חפים מטעויות

חיים מושלמים נמדדים במצב הנפשי של האדם, ורוב האנשים שמחים אבל לא חיים על פסגת האושר, וגם שם, אם הם חיים עם זה בשלום אז החיים שלהם מושלמים

כשקשה לנו בלב ובנפש,אכן אין לנו חשק להתקרב ולשמוח.
זאת עבודה מאוד מאוד קשה.
צריך לגייס כוחות יש מאין.
אבל אני חושבת שאם תנסי להתגבר ותלכי לקנות לה משו,לכתוב ברכה נחמדה ולתת לה...תרגישי טוב עם עצמךצ בסופו של דבר,שעשית מה שהיית צריכה לעשות והצלחת להתגבר למרות הקושי הגדול שאת חשה.

אמן שנזכה תודה רבה

אני רוצה לומר לך משו.. אמא שלי שתחיה היא בנאדם נדירר! מעבירה על מידותיה, סלחנית, וותרנית, עם לב ענק וכולם אוהבים אותה ברמותת!! אני יודעת שיש מי שיגיד שלא צריך להיות וותרן או רך אבל זו ממש לא הנקודה..
אמאשלי תמיד הייתה אומרת שלום ומחייכת גם למי שלא היה נחמד כלפיה. תמיד הייתה סולחת ואנחנו לפעמים היינו כועסות..
והיא תמיד אמרה: לסלוח! אף אחד לא יודע על השני כלום!! ואני רוצה לומר לך משו אחד: אמא שלי אדם מאושר ואהוב! וזה מה שחשוב!
גם לי יש גיסה שבמשך תקופה אני הייתי רודפת אחריה ומייחלת לקשר, לא כי אני זקוקה לה ספציפי..כי ככה חונכתי.. ורצינו שלא יהיה נתק במשפ'..
זה עבד מעט עד שהם ניתקו קשר לחלוטין מכולם, והסיבה לא ברורה לאפאחד..

אבל לפחות אנחנו את שלנו עשינו..
תמיד תהיי האינטלגנטית שמתנהגת בכבוד ונחמדות.. לא מפסידים מזה.. תגידי מזל טוב, תחייכי, תביאי מתנה וזהו.. עשית את שלך בצורה מעולה!
אני לא אומרת לך תתקשרי כליה כל יום או פעם בשבוע, או תזמיני אותה לארוחה.
פדוט אל תגררו אחרי ההתנהגות שלהם ויכול להיות שהם יפסיקו כי הם יראו שאתם לא יורדים לרמה שלהם..

מאחלת לך בהצלחה רבה, ושתדעי שאני ממש מבינה אותך!! הייתי במצב הזה! בהצלחה

הלוואי שאזכה ליישם כי זו האמת לאמיתה אשריי אמך זכית בה

עזרת לי ממש תודה רבה

תנסי להחליף את ההרגשה של רע לי
ב: רחמנות עליהם
הם צריכים עזרה בעבודה על מידת הגאווה
כמה טוב לי מה שיש לי
ועוד ועוד
יש להם המון מחסומים הגנות שהם מפעילים כלפי הסביבה מסיבה כלשהי.
אצלך ברוך ה הדבר הזה יותר פשוט קל לך יותר לזרום ולקבל אנשים.
תקני לה מתנה ולפני שאת מביאה לה עשר דקות תפעילי כלפיה מחשבות חיובייות, תחליפי את ההרגשה שלך.
כול עוד יש אפשרות לשמור על קשר מנסים

הבעל שלך רזה או עם קצת בטן?

כי אם הוא לא רזה, חשוב להתאים את הגזרה. יש גזרות נמוכות, יש גבוהות,

אם הגזרה לחוצה מידי, המכנסיים עלולות לא לשבת טוב ולהכנס בישבן.

יש לו מכנסיים שאני קונה לו מהקניון, גזרה צרה ברגליים..גזרה רגילה במותניים..לא משו מיוחד..
כרס קטנה..
ושוב, בארץ מידה 42, טובה לו..השאלה איך זה בנקסט..

את בטוחה??

מידה שתיים לפחות יותר מבארץ

כי זאת הייתה המידה שלו בארץ, וזה היה ענק עליו. לדעתי מידה 46 לפחות, יש מצב שגם יותר.

המידות שלהם דומות למידות של פוקס.

שזה אומר 10 פחות מהמידות הרגילות.

למשל אני מידה 42 בארץ ומתאימה לי מידה 32 בנקסט

או דברים סמליים מהכל בהכל בשקל עם כיתוב מתאים..
כלי נגינה
נעלי בית
משהו לשולחן שבת
משהו לשניכם
הפתעת פיקניק על שפת הים
משהו עם תמונה
פינוקים טעימים שהוא אוהב.. ארטיק קראנצ', חלווה איכותית, אבטיח, טחינה, שוואפס אפרסק..

יאהב, שוברים של שטיפת כלים מקלחות וכו'.

או שובר לחנות שהוא אוהב. מכונת תספורת.מחזיק כזה שתולים ברכב עם תמונה של שנייכם

של שבת וחול...

כורסה מגניבה או כסא יפה לראש השולחן (עם ידיות)
שתיל של עץ פרי
מכונת גילוח / תספורת
שובר אישי או זוגי למסאז (גבר) או למסעדה או משחק
לכרוך לו חידושי תורה בדפוס
איזשהו כלי כסף להבדלה, מלחיה, משו לשולחן שבת
נעלי בית חדשות מפנקות
כרית נוחה עם תמונה
להכין לו תמונה של איזה פסוק או ציטוט שמתחבר אליו
)אני עשיתי עם מגזרת נייר על כמה שכבות...)

מחברת 'חידושי תורה'
יש לה כריכה יפה והוא יכול לכתוב בפנים כל מיני חידושים שיש לו.

פקל קפה לטיולים
לסרוג לו כיפה אם הוא צריך
תמונה שלכם למסגר ולתלות
כוס עם תמונות של המשפחה וכיתוב
מגבת עם כיתוב

כיפה
ארנק
סידור מעור עם שם
סט מחזורים
פק''ל קפה

בגדים? מלאא תמונות שלכן מעוצבות יחד על מעמד מיוחד. או לסדר תמונות באלבום שמיועד לזה, לחתוך אותן יפה, לעצב לפי זמן אולי.. ולכתוב לידם משפטים יפים של אהבה
עוד דבר - חפשי בגוגל - קופסא שנפתחת עם שוקולדים ותוכלי להוסיף לשם גם תמונות זה ממש חמוד ומרגש! זה קופסא גדולה שפותחים ובתוכה יש עוד קופסא ועוד... וכן הלאההה
אם את צריכה עוד רעיונות תכתבי.

איפה תאכלו מחר?? הילדים לא נוגעים???

שבת מיום רביעי או חמישי
ופשוט התרגלנו שבימים האלה אוכלים בפינת אוכל במטבח היום זה כבר אי גדול...
ככה מרגישים אווירת שבת
שמרגילים ילד מגיל קטן אז פחות הוא יגע וכו

לא זוכר איך קוראים לו אנשים נפלאים צימר מדהים. מקבלים גם על כל לילה שעתיים בבריכה פרטית מקורה מחוממת וסגורה הרמטית. מדהים מדהים

בעדי עדי שלוות העמק
ובאש קודש ממליצה גם
לדעתי יש גם אחד במעלה לבונה, לא זוכרת איך קוראים לו.

צימר שלוות העמק | עמק שילה - Go Binyamin

כל מה שכתוב שם נכון וגם התמונות מציאותיות. רק המחירים לא מעודכנים לקיץ

https://shalvatemek.wixsite.com/shalva

הייתם שם?

ממליצה מניסיון?

קטן וחמוד

אבך הבריכה סוף הדרך...

אבל למה את צריכה טרמפולינה לגיל כזה מה הבעיה בעגלה?
(באמת שואל מסקרנות, לא בצורה שיפוטית)

בשטיפת בקבוקים וכו
ניתן לשים אותו לידך זה עוזר ממש
פעם היה לי סוג זול וזרקתי
רוצה המלצה על משהו חדש

טיני לאב ממש מעולה אבל קצת גדולה

כן מכירה את הטרמפולינה הזו
אבדוק אם יש מצבע
שוב תודה

בד'כ יש גם מוזיקה, אבל אפשר בלי. אני לא הרגשתי שהילדים שלי פחות אהבו את הסוגים הזולים. וכולן היו חזקות ויציבות באותה מידה.

כי אולי החברה שלך לא באותו מקום כמו שלך.

 

צרי קשר עם יועצת מינית ושתפי אותה.

רק בעיני, חשוב שהיועצת המינית לא תהיה דתיה כדי למנוע קיטלוגים אוטומטיים.

תני יותר פרטים

3 שורות שלמות בזבזתי על תגובה.

 

לא יודע איך נפלתי בפח הזה.

 

אתה יודע לזהות להט"בים מקילומטרים, אני יודע לזהות טרולים מקילומטרים.

 

 

לא רציתי להגיב לך קודם מכיוון שממילא מדובר בשרשור של טרול, אבל אם כבר...

 

אין שום סיבה ללכת דווקא למטפל חילוני. יש אינספור מטפלים דתיים מקצועיים, רגישים, המסורים לעקרונות המקצוע ולקוד האתי.