פורום נשואים טריים (עמוד 278)

גם הוא של הרב יהושע, ויותר קל למצוא אותו.

תודה לכולם על הרצון לעזור!

גם לתפריט שכולל 2 מנות שמוגשות לכל אורח, בופה בהתחלה ומנה אחרונה בסוף יש יותר זולים.

חדר ייחוד. אין באמת סיבה..

אבל זה ממש תלוי מה הציעו לכם ומה לא הציעו לכם 

 

זה תלוי בתפריט ובבר וקבלת פנים 

גם במונחים של מחירי המרכז.

זה גן מפואר במיוחד או אוכל יוצא דופן?

כדאי תמיד לעשות השוואת מחירים למקומות דומים

זה ממש מבאסוש

אני חושב שכן כדאי שתסעי לבד.
חופש זו לא מילה גסה גם כשאנחנו רוצים מידי פעם להתרענן בלי הבני זוג או הילדים.

ניסית לדבר איתו על זה?

אולי תנסו להינות יחד לפחות מהסוף?

 

בכל מקרה נשמע לי בהחלט מובן שככה את מרגישה, אבל כדאי למצוא לזה מענה בתוך הזוגיות 

ולא מחוצה לה, אם זה אפשרי

אבל להיות בחוץ בטבע תמיד עושה כיף
עדיף כמובן ליד מקום מים בחום הזה

רעיונות:
תלוי כמובן באזור הרצוי...
טיול רגלי בטבע כולל פיקניק או בישול בטבע
טיול אופניים
טיול סוסים
טיול ריינג'רים
חוף ים ביום/בערב
סגווי
חדר בריחה
סרט
מסעדה
הצגה
בריכה זוגית/ספא
מוזיאון: לאומנות/מוזיקה/מדע/ תחומי מידע שונים
מוזיאון גוש קטיף
אתרי מורשת
דיאלוג בחשיכה/הזמנה לשקט
גני חיות
אקווריום ישראל
יצירה זוגית: בחימר/בעץ/בזכוכית/סבונים/....
סדנת בישול זוגית/שוקולד/אפיה
יום צילומים זוגי
לשבת ולצייר יחד בטבע
ללכת להתנדב יחד
ללכת לכותל
אתרים היסטוריים
חוויות שונות של עמותת עיר דוד והרובע היהודי
ללכת לקברי צדיקים
לצבוע יחד את הבית
לשתול עציצים בגינה/באדניות
סדנת שתיקה זוגית
בהצלחה.

גוזרת ושומרת

סיפקת לנו בילויים לחודש 

תודה רבה!!

אנחנו לא כאלה בליינים... סתם רעיונות שעלו בראש...

אם בקטע של אטרקציות, אפשר גם:
החלקה על הקרח
באולינג
סנפלינג
מצנחי רחיפה
גלישת גלים
אטרקציות מים
כדור פורח
קייאקים
קטיף פירות/פרחים
......

סדנת שתיקה זוגית......😁 גאון מי שחשב על זה........

אז בגן החיות התנ"כי אפשר להיות שעות. אנחנו ממש נהנינו שם

אמנם של המתחם, אבל זה בסך הכל 2 יחידות,

אבל מתוחם לגמרי לגמרי בקני סוף דקים כאלה כך שאי אפשר לראות כלו מבחוץ

(אלא אם מישהו ממש מציצן ונצמד לגדר ואז רואים אותו).

מתאמים שעות מול בעלת הצימר ואז זה רק אתם בבריכה.

מזל טוב!!
כשיש סבים מכבדים אותם, וכן ראש מדרשה, רמ בישיבה, דודים... תלוי מאוד בטיב הקשר עם כל אחד

ההורים שלי התעסקו בזה מי מברך לי לא הזיז לי בכלל לא הזיז כלום בחתונה שלי אשתי בחרה את האולם את האוכל את הכל זה לא מהות החיים החתונה עצמה זה כולה אירוע של כמה שעות חוגגים מסיבה וזהו אח"כ מתחילים החיים האמייתים חחחחחחחח

עלול לא למנוע.

אם תתחיל היום היא ממש לא מוגנת.

אלטרנטיבות להערב - רוץ לבית המרקחת הקרוב ותקנה שקפים VCF.
השימוש שלהם פנימי.

המניעה ככה-ככה.
אומרים 70%.

כי 30% מהפעמים, ההכנסה לא נכונה והחומר לא מונע.

שקף אחד, כדי להיות מוכנה.
לא להתחיל להתאמן רק בזמן הזוגי ואז כל החשק נהרס.

יש לכם בבית שמן עיסוי, כמו שמן שקדים, שמן שומשומין - היא מרטיבה את האצבע בשמן לפני שאוחזת בשקף ומכניסה פנימה.

גם ג׳ל אינטימי יעזור לה בהכנסה.


אם אין שמן ואין ג׳ל - אז להרטיב עם מים.

השקפים נדבקים לאצבע.

נרות למניעה בבית מרקחת אבל פחות מונע מגלולות

בסוף הלכנו על סופגיות יש למישהו מושג איך משתמשים
ואם מרגישים וזה מציק או שזה בסדר ולא מרגישים

לפני היחסים.

כיוון שהספוגית יכולה לזוז בקלות, אין שום דבר שתופס אותה - תהיו היום רגועים... בלי הרבה תזוזות, שהספוגית לא תזוז ממקומה.

לוקחים מתחילת המחזור המניעה היא מיידית.
אם מתחילים בכל יום אחר - המניעה מתחילה שבוע לאחר מיכן.

שקפים VCF הכי מומלץ. בשימוש נכון מונע בכ97%.
אפשר לשלב מספר אמצעים. רק ממליצה לשאול רק קודם.

בהצלחה!

ממליצים מהיום הראשון למחזור משתי סיבות:
1. לוודא שאינך בהריון
2. בעולם הגדול, לא אצל יהודים דתיים, נשים חוזרות לקיים יחסים בתום הווסת, וכך יום/ימיים מתום הווסת הן מוגנות.

איזה גלולות.
1. 'מחזור' לא מהווה אינדיקציה לחוסר הריון. גם בהריון יש דימומים. ואפשר בקלות להתבלבל ביניהם. לכן על פי פרוטוקול הרופא צריך לשלוח את האישה קודם לבדיקת בטא לפני מתן מרשם לגלולות.
2. בעולם הגדול אנשים מקימים יחסים גם באמצע המחזור... כך שטענת ה7 ימים לא רלוונטית.

תעשי חיפור קצקצר באינטרנט בנושא ותראי מה התוצאות.. מאוד פשוט.

התחלת חפיסת הגלולות הראשונה
ניתן להתחיל את הגלולות המשולבות למניעת הריון בכל שלב במהלך המחזור החודשי. מרבית הנשים מתחילות את החפיסה ביום הראשון של הווסת (היום הראשון של הדימום). במקרה זה, ההגנה מפני הריון מתחילה מיידית ואין צורך באמצעי מניעה נוספים.
נשים שמתחילות ליטול את הגלולות עד (וכולל) היום החמישי של הווסת מוגנות מיידית מפני כניסה להריון. יוצאות מן הכלל הן נשים עם מחזור קצר מ- 23 ימים. נשים אלו זקוקות לאמצעי מניעה נוסף, כגון קונדום, עד לאחר נטילת הגלולה במשך 7 ימים.
התחלת נטילת הגלולות בכל יום אחר במהלך המחזור אינה מספקת הגנה מיידית מפני הריון. יש צורך להשתמש באמצעי מניעה נוסף עד לאחר נטילת הגלולה במשך 7 ימים.

לקיחה ביום היום לווסת - הגנה מהיום הראשון.
לקיחה ביום 1-5 לווסת - הגנה מהיום הראשון (חוץ ממחזור קצר 23 יום)
לקיחה ביום 6 לווסת והלאה - הגנה רק לאחר 7 ימים.

במידה ולוקחים את הגלולות לפני ההוראות (מהיום הראשון לדימום) המניעה מתחילה במיידי.
בדיעבד אפשר להתחיל אחר כך- אבל זה לא מחייב הגנה מיידית.

כמו להרגיל ילד לחצות כביש או להגיד תודה - פשוט באופן מאולץ עד שנהיה טבע

אחרי כ-ל דבר נחמד שעושה להגיד תודה. תודה מאמי ששטפת את הכלים,זה מאד משמח אותי שהבית נקי.
תודה מותק שהכנת לי סנדוויץ לעבודה, אתה כזה מתחשב ואחלה שף. תודה נסיך שזכרת להגיד לאמא שלך שאנחנו לא נבוא השבת. וכו..
וחוץ מזה כשאתם ביחד ברוגע אפשר להגיד דברים כמו: אתה כזה גבר מתחשב ומתוק, איזה כיף שהתחתנת איתי.
אתה כל כך מתאים לי לאופי שלי, כל כל טוב לי וכיף לי איתך.
היום היה לי פשוט טוב איתך, כי אתה כזה מקסים וחכם ומצחיק ושנון. ואני מאוהבת בך.
תחמיאי לו בהכי פשוט, ובהכי כן ואמיתי שיש.
בהצלחה רבנ

@שוקולדד ציפס - התגובה הזו בשבילך על בסיס מה שכתבה @חולת שוקולד.

 

משפטים קצרים של הודיה טובים יותר מאשר משפטים עם הסברים.
כלומר, אם שטף כלים אז לא להגיד "תודה מאמי ששטפת כלים ועכשיו הכיור נקי ואני מאושרת",

אלא פשוט לומר תודה. ואם ניקה את הבית אז כנ"ל, לא להכביר במילים כל כך.
אם זה משהו גדול או מיוחד או נדיר אז אפשר קצת להרחיב, אבל בדר"כ עדיף פשוט הכרת הטוב רגילה ואמיתית.
למשל, אם הוא עזר אכשהו לאח שלך אז זה באמת במקום להודות וגם להוסיף שזה היה לך חשוב ואיזה כיף שיש לך בעל כזה וכו'.
אני אוהבת אותך. כיף לי לשמוע אותך. מזל ששאלתי אותך. טוב שאתה פה. כמה טוב שבאת הבייתה. וכו' אלה משפטים מעולים.
הם לא ארוכים מידי, לא לעיסים מידי, והם נותנים תחושה טובה לגמרי.
זו כמובן דעתי האישית, אני לא אוהב אריכות מילים ובטח כאשר הדבר ברור (אם הוא שטף את הרצפה אז זה מגוחך להסביר שהוא שטף ועכשיו נקי - הרי בשביל זה הוא שטף. פשוט להכיר טובה, לומר תודה, ולרצות שזה יהיה אמיתי).
אם תחשבי מידי פעם על דברים שהוא עושה, ותחשבי איך זה עושה לך טוב, ומה יהיה אם לא יעשה או מה יהיה בלעדיו וכדומה

אז ממילא הטוב יצוף לך מול העיניים ותתמלאי ברגש נהדר של הכרת הטוב.

בהצלחה!

ולא כל יום. שלא יאבד מהטעם.
ובהזדמנויות שאתם ביחד יותר קל להפתח.
אז תודי לו על משהוא מסוים שעזר לך באותו יום. או אותו שבוע. ומה את מעריכה בו. ואיך זכיתי...

כל פעם משהוא קטן. שלא יראה לך הצגה.
וככה תיראי שאת מתרגלת וזה דווקא נחמד.

אשריכם על הזוגיות היפה והטובה שלכם, ואשרייך על הרצון להשתפר ולהוסיף טוב!

הכי פשוט לומר תודה ולהביע הערכה על תכונות באישיות כשעושה משהו לבית/עבורך/לילדים.
ככה בפשטות. על נתינה חומרית, (ניקיון, קניות, פרנסה, תיקונים בבית, טיפול בחשבונות, וכו'...) ועל נתינה רגשית, נפשית ורוחנית (החמיא לך, פרגן, חיזר, אמר רעיון יפה בשבת, וכו'....)

אפשרות נוספת, (שלפעמים יותר קלה אם קשה לומר ישירות בפנים) הם המכשירים הניידים. הם כלי נהדר בשביל זה!
לשלוח הודעה מפרגנת ואוהבת, אפשר בתוספת ריגשונים. היום יש כבר גם מדבקות.
כיף לקבל בתחילת היום או באמצע העבודה הודעה כזו מבן/ת הזוג. זה מטעין בכוחות חיים.

ואפשרות נוספת- פתקים. בכל מקום.
על הכרית, בתיק בסנדויץ', בארון בגדים, בתוך הנעל...וכו'. מפתיע ומשמח ומרבה אהבה.

בהצלחה!

בן אדם די ביקורתי וחוצמזה גם סנובית קצת...

פתק עם שוקולד/ אוכל לחימום- כן, סתם פתק?

מביך ונראה לי סתם פלצני.

אבל אני מבינה שהוא זה כן מתאים לו...

תעשי את זה פעם בשבועיים זה גם ישמח אותו.

ותכתבי משהוא בסיגנון דיבור שלך כדי שלא יראה לך מידי הצגה.
משהו קטן. לא מגילה
כמו.. אין כמוך בעלי. תודה על..
או שמחתי אתמול לראות כמה אתה דואג לי.
או אני מעריכה אותך הכי בעולם! שיהיה יום טוב..

או לשלוח הודעה עם לב ענק.
או שלהגיד בפה תרגישי יותר את?

תאמיני לי הם זקוקים להערכה ויחס לא פחות מהילדים.
האמת.. גם אנחנו 😏

אז איזה טוב ה' שעזר לך לעבוד על המידה הזו בקלות יחסית עם האיש שלך, שלפי דברייך יש מה להעריך בו ולהודות עליו.

אבל תכלס זה צריך להיות מתאים לך ולכם.
לא חייבים פתקים.
אבל אם עשה משהו עבורך, או השקיע במשהו בבית, תגידי תודה או תשלחי הודעה. "תודה רבה על____, זה ממש עזר לי/שימח אותי ש____."

כשתעשי את זה זה יגביר אצלו את הרצון להמשיך ולהוסיף טוב. וכנ"ל להיפך, אם לא מודים, זה מוריד את החשק להשקיע...

ועוד עצה.
לכתוב כל יום רשימה של לפחות 5 דברים טובים שהוא עשה שאת מודה עליהם או שאת מעריכה בו. אפשר ורצוי יותר מ5. אבל לא פחות.
זה יעזור לך לפתח עין טובה ולא לקבל כמובן מאליו את הטוב שבו. וגם יעזור לך להתמקד בהבעת התודה וההערכה.

אני באמת מאד מעריכה 

אני באמת מאמינה שהוא האיש הכי טוב בעולם

אני פשוט לא מוצאת את הדרך לבטא את זה מולו...

ולהבין למה קשה לך להודות.
לנסות להתבונן מה זה גורם לך להרגיש כשאת מודה למישהו או מפרגנת לו.
האם זה ככה גם ביחסים אחרים. מול הורים, משפחה, חברות, עמיתים לעבודה...
אולי זה גורם לך להרגיש שאת חייבת עכשיו בחזרה,
אולי להרגיש שאת קטנה מולו,
אולי זה מדגיש לך את העובדה שאת נזקקת לו והוא עושה המון בשבילך,
אולי פשוט גאווה קטנה...

התשובה נמצאת רק אצלך.
כשתעלי את הקושי הפנימי למודעות זה יעזור לך להתגבר על זה.

גם אני ככה,
שונא קיטש
אבל אוהב להרים ולהכיר תודה.
כל מעשה שלא מובן מאליו יקבל ממני פידבק (כך גם עם הילדים)
ואי תודה רבה על חולצה נקיה ומגוהצת
או תודה רבה על האוכל הבריא (ואכיל...בריא וזה מעלה לי את הקולס_טרול)
ואי תודה רבה שעשית קניות (והשארת אותם באוטו וחצי מהדברים התקלקלו )
בקיצור, להתרגל לזה. just do it...תוך שבועיים וחצי תקבלי תעודה של מכירת תודה מקצוענית.

ד''א אם אשתי היתה שמה לי פתקים בכל מקום הייתי לוקח אותה לטיפול, זה נראה קטע של בנות בכיתה ו,ז'. פעם ב..זה נחמד

לא מבטא...מודעות לעניין זה דבר ראשון ונפלא שאת שם!

פעם הייתי כותבת לבעלי הרבה פתקים ושירים.
עשית לי חשק לכתוב לו פתק ולהשאיר לו בטלית שיראה בבוקר (קם לפני ויוצא לעבודה ומתפלל שם)

וכל פעם מחדש זה ממש שימח אותו! אפשר אפילו להשקיע ולשים שקית עוגיות או משהו בסגנון וזה ממש משדרג.

באמת סחתיין לך. כל הכבוד לך על הרצון. זה באמת כבר הרבה.
מזדהה עם התחושה שלך..יש בזה משו נורא מפדח, וגם מרגיש לא קשור לחיים..כאילו מאיפה להגיד ולתקוע אתזה פתאום, ואיך זה ייתפס בעיני (או באזניי) הצד השני..ואני בן אדם שמאד מפרגן ומחמיא ביומיום, כמה שיותר ולמי שיותר. ועדיין זה יכול להרגיש לי מוזר ולא נעים לפעמים..זה מאתגר גם אותי, להודות בתחושות התודה הללו..(נכון בכל מערכת יחסים, אני כרגע מכיר אתזה יותר בכיוון של משפחה, חברים וניצבים נוספים בחיים, ופחות מהמקום הזוגי שעוד עובד על להשיג אותו כרגע ובעיקר הוא עובד עלי).

אבל משהו שממש עוזר לי- בלהחמיא, בלעשות דברים שאני רוצה לעשות, ובכללי בהמון דברים שחשובים לי ואני רוצה לעשות- פשוט לעשות אתזה. להפסיק לחשב ולחשבן, ופשוט לעשות. הרבה יותר קל ככה. זרוק תשכל רגע הצידה, את כל החשבונות, ופשוט תעשה.
ונכון שבהתחלה זה יותר מפדח- אבל זה שריר שאם עובדים עליו- ומתחזק, והגוף מתרגל לבצע את התנועה הזו, ואפילו די נהנה ממנה

יש המון גאונות בסלוגן שנייקי טבעו בשפה- Just do it.

אומר לעצמי אתזה כמה פעמים בשבוע. זה כל כך נכון.

והיי- כמה אור וטוב מוסיפה קיטשיות בחיים

Just do it
Simply as that


ב''הצלחה רבה

תודה על זה

הטובה הכי גדולה שהורה עושה לילד שלו זה ללמד אותו להחמיא ולפרגן ובכלל לראות את העולם טוב יותר

 

נגיד שאין לך בכלל מה להגיד?

 

עצם הנוכחות שלו בחיים שלך? חזר בערב? התקשר?

 

תודה שאתה קיים/שימחת אותי

 

לאט לאט תמצאי על מלא דברים

 

הספר של חנה קטן מאד טוב לאישות 

 

בהצלחה ואשרייך שאת מודעת 

שולחת לך חיבוק ועידוד על היוזמה והרצון לטפל ולתקן!

אם יש לך פתרון לא הורמונלי - עדיף בהחלט.

בהצלחה רבה

לקחתי בעבר גלולות והייתי מתפרצת על כלוםם.
זה הורס שלום בית ממש.
תמנעי עם התקן או משהו לא הורמונלי.

לפחות תסבירי לבעלך שזה בלי שליטה וזה לא הוא. ותחשבו ביחד מה לעשות בקשר למניעה.

תתייעצי עם הרופאה שלך על המניעה...

גלולות, עייפות בשילוב עם יצר הרע של יום שישי.....
כל הכבוד לך על המודעות ועל כך שביקשת סליחה מבעלך! תחליפי אמצעי מניעה, נסי לישון טוב למרות הכל, אם את לא מצליחה בלילה קחי לך אפילו חצי שעה שעה ביום להשלמה ותהיי במודעות לגבי יום שישי. לגבר הילד, בזמנים של לחץ אולי תבקשי מבעלך שיוציא אותו לסיבוב?

אני רוצה שקט מהמחזור, עם המניעה, היה 11 מחודש בלי מחזור.

זה עושה מצבי רוח קיצוניים להחריד!

לא שווה בכלל להיות בלי מחזור ועצבים בבית!

יש אמצעי מניעה מעולים שדוחים את המחזור בלי שינויי מצבי רוח כאלו כדוג' נוברינג.

ממליצה לך להתיעץ עם מכון פועה לגבי אמצעי מניעה אחר. הסרזט הזה מפרק בתים. חבל.

גם האיש שלי רגיש מאוד
אני לא כ"כ כעסנית אבל עוד אין ילדים אז אני לא יכולה להגיד כלום...
וגם אני מעדיפה מניעה הורמונלית שנותנת שקט.

אבל כדי להירגע, חוץ מלישון שאת ממש חייבת למצוא לזה פתרון, יש כל מיני שיטות... מדיטציה, יוגה... אני עושה מדיטציה והולכת לחדר כושר. כושר ממש עוזר לי לנקות את הראש. גם זה משחרר חומרים טובים בגוף שמעלים את המצב רוח

אולי לא מתאים לכולם, רק אומרת מה לי עובד.

למה הוא לא נותן לך לישון?

אולי שווה לפנות ליועצת שינה /מנחת הורים לגיל הרך

פנינו.

כל פעם והסיפור שלו.

להורמונים מלאכותיים שאנו מכניסות לגוף שלנו יום יום, יש השפעות קוגניטיביות.

הספרים שנכמבו בידי גדולי תנועת המוסר, כנראה לא התחשבו בהשפעות ההורמונים על המודעות.

זה לא פשוט, אני יודעת. אבל עד שתחליט מה היא עושה עם הגלולות וכו'. ועם הילד שיהיה בריא,
המוסר ( כמה דקות ספורות), מאוד מרגיע את הנפש, יש לו כוח מאוד חזק עלינו.

באמת מנסיון.
השם ישלח לה הרבה כוחות נפש וגוף, ושמחה אמיתית.

בגיל 2 ממש. וגם עייפות מחלישה אותנו מלחשוב ברוגע. לא רואה שום קשר להורמונים. אפשר לחשוב שגברים לא מתפרצים בכעס למרות שלא לוקחים הורמונים.
ב"ה שזכית בבעל עדין. אם התנצלת והוא סלח, אז הכל טוב. ברור שיש עבודת המידות לעשות, לכולנו ולא חסרים ספרים והדרכות בנושא. רק רוצה להגיד שממש חשוב לשתף את הבעל בקושי שלך עם הילד.
בעלי אומר לי תמיד שאם אני מרגישה שאני לא יכולה יותר אני צריכה לשתף אותו ולא לקבור בבטן עד שזה מתפרץ.
לפעמים יותר חשוב שהבעל ישאר בבית ויפסיד תפילה במניין מהאפשרות שאישתו תשתגע ותתפרץ עליו/על הילדים.

שתולים את הבעיה בהורמונים. יכול להיות שזו הבעיה, ויכול להיות שלא. באמת קשה מאוד לעבוד על מידת הכעס, אבל בעיניי לא נכון לתלות את זה בגורם חיצוני (במיוחד אם את לא מתכוונת לוותר עליו).

 

תנסי לחשוב עם עצמך האם יש קשר כלשהו בין הסיטואציות שבהן זה קורה?

תנסי לנטרל מראש כמה שיותר את הגורמים שיכולים להביא אותך לידי כעס.

 

לדוגמה, עייפות בוודאי ובוודאי משפיעה על זה. בעלך יכול לסייע בעניין? אולי תעשו ביניכם תורנות בלילות שלא יצא שכל פעם את תקומי אליו? (אם זה המצב) תנסו לחשוב ביחד איך את מוצאת זמן לנוח באמת, כדי שלא תהיי גמורה כל כך.

 

את יכולה לנסות לחשוב מה עוזר לך לא לכעוס ולנסח *מראש* רשימה של פעולות שאותן את עושה רגע לפני שאת כועסת.

נגיד- יוצאת לסיבוב בחוץ, נכנסת להתקלח, כותבת את מה שמכעיס אותך במקום להגיד את זה, שומעת מוזיקה וכו'. מה שמתאים לך ויעזור לך. את יכולה ממש לכתוב את זה על דף, לתלות במקום שתראי את זה, ורגע לפני שאת מתפרצת לנסות לחזור לפעולות האלו ולעשות אותן על אוטומט כדי להירגע.

 

תנסי לשתף את בעלך בתהליך שאת עושה, גם שיראה שזה חשוב לך ואם זה אפשרי מבחינתו גם לבקש שיעזור לך. נגיד במקום לכעוס להגיד לו- אני ממש עצבנית וקשה לי, אפשר חיבוק בבקשה? או לבקש ממנו שאם הוא רואה שקשה לך ואת מתחילה להתעצבן, שהוא יציע לך לצאת לסיבוב בחוץ / מקלחת / מוזיקה וכו'... אני יודעת שגם להגיע לשלב הזה, של היכולת לעצור לרגע ולהגיד שאת כועסת ועצבנית, במקום לכעוס מיד, הוא קשה. אבל הוא בכל אופן יותר קל בעיניי מאשר לא לכעוס בכלל. 

 

ואם זה חוזר על עצמו, את יכולה לפנות לאימון אישי. יכול לעזור מאוד. זה דורש עבודה עצמית אבל זה משתלם.

 

ואל תכעסי על עצמך כל כך, תהיי גם קצת יותר רכה כלפי עצמך. אנחנו בני אדם, אנחנו טועים. זה לא נעים, באמת שלא, במיוחד שזה גורם לפגיעה באהובים שלנו, אבל את מתחרטת באמת, אז אל תקפידי עם עצמך יותר מידי. כל אחד וההתמודדויות שלו והניסיונות שהקב"ה מעמיד אותו בהם.

 

בהצלחה!

 

אני העלתי את זה כאן, בגלל שזה חדש לי ואני פשוט לא מכירה את עצמי כך.

 

תודה על העצות אנסה ליישמן

אם היא תעשה את כל זה כדי להירגע, היא ובעלה יאכלו לחם עם טחינה לשבת....מה שלי עוזר זה לשים שירים ברקע ואם מישהו מעצבן אותי - לשתוק! (לא תמיד מצליחה.... מודה בעוונותיי...)

מאשר לאכול את הלב כל השבת ;)

שזה כן משהו חיצוני וחשוב להיות מודעים לזה.
אני לא באה לקבוע לאף אחת לגבי מצבה אבל יכול להיות שזה כן המקרה כאן. ואז הפתרון צריך להיות בהתאם (או לפחות עם מודעות לזה, במידה ורוצה להמשיך איתם).
אולי כדאי להחליף סוג גלולה? ההשפעות יכולות להיות שונות.

אני רואה שהרבה כאן כותבות שיכול להיות שזה מהגלולות. אם כך אז הפתרון הוא הרבה יותר פשוט ;)

אבל רק מהמשפט האחרון נשמע לי שזו הבעיה. הסרזט! אני לקחתי לפני הרבה שנים, לתקופה מאוד קצרה, כי זה עשה לי רע! לא זוכרת בדיוק מה היה, אבל זו היתה הפעם היחידה בחיים שגרמתי לבעלי לבכות... בשלב מסוים הבנתי שזה בכלל לא אני, אלא הסרזט, והפסקתי

לפותחת- תעברי לטבעת נוברינג. דוחה מחזור ומונעת מצוין. ומכילה כמות מאוד קטנה וממוקדת של הורמונים.

 

לא צריך לאכול את עצמנו על כל התפרצות... אנחנו בני אדם!

"נקי תהיה לביתך בשנה הראשונה", כלומר, בשנה הראשונה לנישואים לא טוב שהבעל "יעלם" לאישתו אם זה למלחמה / מעבר לים,, ובדור שלנו זה בעיקר לעבודה. גם את בעלי אני בקושי רואה עם העומס שיש עליו בעבודה, נסיעות ולימודים וכמובן שעייף כשחוזר, אבל אנחנו לא בשנתנו הראשונה. כל הרעיון הוא שתדבק באישתך והיא בך. הצורך שלה לשוחח איתך הוא צורך שיש לכל אישה אבל כל שכן לאישה טריה בשנתה הראשונה לנישואים. וזה צורך נפשי ממש! היא חייבת לפרוק ואין לה למי ורוצה אותך שותף בחייה בייחוד לאור העובדה שלא ראתה אותך כל היום... תראה זאת כמחמאה.
אני מציעה שנקבעו זמן קבוע לשיחה, ושיהיה זמן מוגבל. חצי שעה יכולה להספיק. ועל אף הקושי אפילו לקזז בשעות הלימוד לשם כך, כי לשלום בית אין מחיר! עבור הצורך של אישתך מותר לך, תשאל אפילו את הרב שלך שתהיה רגוע.
לגבי ה"בזבזנות", פשוט תשתף אותה! שב איתה עם דף ועט, תגיד לה שאתה רוצה להתייעץ איתה לגבי התקציב. חלק את הדף להוצאות והכנסות ותתחיל לפרט במספרים, כולל כל החוגים וקורסים המטפלת. שתראה בעיניים מה המצב, תשאל אותה איך את חושבת שאפשר לשפר את המצב? איפה אפשר לקזז? (לדעתי מטפלת מיותר לחלוטין אם היא לא עובדת וקורס אחד מספיק בהחלט. אבל זה צריך לבוא ממנה)
ולהתפלל הרבה שהשיחה תצליח!

כל מה שכתבת זה דברים נפלאים.

רק תיקון קטן למה שכתבת בשורה הראשונה. אין פסוק כזה. יש פסוקים דומים שאומרים את מה שהתכוונת להגיד.

רק מצטטת דברים שלמדתי.... לגבי המשפט / פסוק, לא ממש זכרתי מאיפה זה לקוח (דקה לפני שבת), אבל זה מה שזכרתי, נראה לי שהמסר הוא החשוב : השנה הראשונה לנישואים - הבסיס לכל השנים שיבואו. צריך להשקיע..

לא כדאי אמנם לדבר על זה כשהיא מעירה אותך לדבר... אז כדאי לומר רק- הייתי שמח לשמוע אותך ולהקשיב לך באמת, רק שאני מאד עייף כרגע... תעירי אותי עוד שעה ונדבר.. (אם זה בצהרים..)

נשמע שפשוט משעמם לה בבית, או ריק לה. ואתה החברה היחידה שיש לה כרגע ושהיא מעוניינת בה.

אז כדאי שתדברו.. ושתדברו על מתי מדברים במשך היום (אי אפשר לא לדבר בכלל... תחליטו על זמן ביום שיושבים לדבר..)

 

אז זה הגיוני...נראה לי אנחנו שנה שלמה רק דיברנו... שעות שעות...

זה טוב. ב"ה.

אז מצטרפת לעצות של אורית.

לק"י

רק שתבין למה היא "נופלת" עליך כשאתה בבית.

כשאני הייתי בחופשת לידה, בשלב מסויים כבר היתה חסרה לי חברת מבוגרים.

דבר איתה, תסביר לה את עצמך, ובמקביל תמצא זמן לשבת איתה. ותציע לה גם לצאת עם התינוקת ולפגוש חברות וכדומה.

האישה רוצה לשתף את בעלה במה שעבר עליה בבית ,בעבודה בקשיים וכו. היא מצפה ומייחלת שבעלה יגיע כדי לספר לו על מה שעומד לה על הלב, ברגע שהיא משתפת ומספרת היא משחררת לחצים ומוציאה את זה החוצה. וכך יש לה מקום למלא את עצמה מחדש, יום אחד שלא דיברה עם בעלה ולא שיחררה היא תסחב את זה ליום שלמחרת ואז היא תגיע לידי כעס ועצב .
אומר הרב חובה על האדם למצוא פנאי לאישתו חובה תקשורת זוגית בכל יום לפחות 20 דקות, זה לא קל אבל זאת נקראת אהבה.
אומרת הגמרא עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו הנשים, אישה אוהבת לדבר בלי סוף...........
משהו חסר בצד שני ואתה חייב למלא. אלו תלונות אמיתיות תקשיב לה, בעל שלא ידע להקדיש מעצמו כמה דקות ביום לאישתו המחיר לכך יהיה גדול.
בעל יקר תשמח באישתך זה סימן שהיא אוהבת וזקוקה ומחכה לך. זו נפש האישה על רגל אחת תצליחו!.

למה לא לדבר על זה? אני אישית מאוד נפגעת כשבעלי לא משתף אותי ופתאום מחליט להוציא הכל החוצה... אני חושבת שאם משתפים כשהכל מתחיל זה חוסך המון צער ואי הבנות וחבל לחכות שהכל יצוף ויתפוצץ. אולי כדי לפנות יום בשבוע כדי שתוכלו לשבת יחד שעה שעתיים בבית קפה לטייל, בכל זאת צריך להשקיע במיוחד אחרי לידה.

שאתה עובד ולומד מאד קשה בשביל שיהיה כסף וקשה לך לאזור כוח לדבר איתה.

וגם שאתה מרגיש לא נעים מתחושת הזלזול שלה בכסף שעבדת כל כך קשה בשבילו.

 

אתם אמורים להגיע לאחת מארבעה מסקנות אפשריות:

1) שהיא צודקת ואתה בכל זאת אמור לדבר איתה ולנסות להיות יותר בבית.

2) שאתה צודק ואתה אמור להמשיך בשלך.

3) שיש היגיון לומר לכאן ולכאן.

4) שאי אפשר באמת לדעת.

 

בהצלחה!

לי יש עבודה וכו אני צריך לפרנס כדי שתוכלי להנות וכדי להביא את המשפחה למקום טוב פיננסית. 

אני מזדהה מאוד עם הצד שלה ..
הגולש היא כל היום בבית , אבל זה לא אומר שהיא לא עובדת הרבה סביב התינוק. וזה מאוד מאוד מעייף...
מעבר לזה, יש את העניין של השיעמום בבית כל הזמן. אני מכירה את זה מחופשות הלידה שלי.
אולי תנסו לחשוב ביחד על מטרות, תכניות, דברים שימלאו לה קצת את היומיום?

אני צריך לנסוע 3 שעות כדי לבקר את ההורים שלי ושעתיים להורים של אשתי...
ככה לגור קרוב...נשמע לי חלום.
את אומרת שזה סיוט ממש
סימן שיש כאלה לוקחים את החלום הופכים אותו לסיוט, תחשבו למה זה קורה, בגללכם או בגלל ההורים? תסירו את הקוץ והכל יהיה בסדר.
אצלנו בבית יש כלל "לא עושים חשבונות" זה חוסך הרבה צרות.

שלא עושה חשבון ועושה מה שטוב לי ולמשפחה.
אבל לא רוצה לפגוע בהורים, לא שלו ולא שלי.

בכלל לא גרים באותו מקום

עדיין המשפחה של בעלי בעיקר אמא שלו ואחותו

כל היום מחשבנות כאלו חישבונים

(בעלי מאד אוהב את אמא שלו ומעריך ועדיין חושב שבקטע הזה נפל עליה משהו, זה לא אני ואני ביחסים טובים איתה)

כל שבוע מבקשים שנבוא לשבת

היינו שבוע קודם?- היה כ"כ כיף, בואו שוב.

לא באנו?- לא הייתם פה מלא זמן

אין נשואים?- אנחנו לבד ונשמח שתבואו

יש נשואים?- גם הוא והיא באים, אתם חייבים לבוא גם.

 

כל שבוע באמצע שבוע יום אחד מבקשים ש'נקפוץ' (זה שעה נסיעה, בלי פקקים, ואנחנו בלי רכב..)

האמת?

אנחנו חיים יפה איתם אבל פשוט מתעלמים מהקטע הזה...

ניסיתי בהתחלה להסביר

גם ההורים שלי רוצים שנבוא שבת וכו'

וראיתי שזה לא עוזר

אז הפסקתי.

מי שרוצה להיפגע תמיד יצליח

(כמו בדוגמא שלך אחרי לידות שזה בוודאי לא סביר לבקש  כזה דבר..)

אצלינו החישובים איפה לאכול הם יותר ביננו. ההורים לא שואלים. (כן מתעניינים איפה נאכל בשבת אבל לא מבקשים שנבוא)    בגדול אנחנו עושים שבת אצלי- שבת אצלו (סעודה אחת רק) אבל יש פעמים שפחות מסתדר ואז הולכים פעמיים רצוף לאותה משפחה. 

אותי מבאס בעיקר בחגים שקורה שכל האחים שלי מגיעים להורים ורק אנחנו צריכים לאכול סעודה אצל ההורים שלו.. אבל לגמרי מבינה שגם הוא רוצה לאכול אצל ההורים שלו בחג כמו שאני רוצה, וצריך לוותר. 

 

חושבת שבמגורים ליד 2 הצדדים יש יתרונות אבל גם חסרונות..

ובגלל זה גם אם זה חג או שבת כשאנחנו הולכיים זה לכל החג/שבת.
כי השלב הבא זה יהיה הויכוח אצל מי ישנו.
ואצל מי ס שלישית

3 דקות הליכה ביניהם.
ואנחנו גרים שעה וחצי נסיעה משם.
למה סיוט? זה נחמד, יש הרבה יתרונות כי פוגשים את שני הצדדים באותה שבת
נראה שנכנסתם לעמדה של ריצוי, ואתם משתתפים במשחק החשבון שנוצר.
מציעה להרפות. לעשות מה שנח ומתאים לכם ולהיות שלמים עם זה לגמרי. אבל כמובן לא בחוצפה, לא בדווקא ועם דרך ארץ וכיבוד הורים.

הלוואי שזה היה פשוט.
לא רוצה לפגוע בהורים.
אבל מרגישה שזה על חשבוננו

לאחד הצדדים שתי שבתות ברצף?

כלומר, מצד אחד יש הרצון שלך להיות אצל המשפחה שלך אפילו אם כבר הייתם אצלם שבת שעברה,  ומצד שני- יש את הרצון של בעלך ומשפחתו שתהיו גם אצלם, רצון טוב והגיוני לגמרי...

 

אני חושבת שלמרות הקושי כן צריך להשתדל להיות אצל ההורים זמן שווה (בלי להיכנס להתחשבנויות) כך שאף צד לא יפגע.

 

מבחינת השינה- גם לבעלך חשוב לישון אצל ההורים שלו? כי אם פחות אכפת לו, אז תנסו להסביר להם שלך יותר נוח לישון אצל ההורים שלך. (במיוחד שיש ילדים). 

 

זה הגיוני מבחינתכם שאתם תתפצלו לפעמים? נגיד במהלך השבת שבעלך יבקר את ההורים שלו ואת תהיי אצל ההורים שלך..

(אצלינו הרבה פעמים קורה שאני קופצת להורים שלי בלי בעלי והוא כנ'ל והכל טוב.. וגם לפעמים בסד'ש אנחנו מתפצלים)

 

ומבחינתו שנהיה כל היום אצל ההורים שלי.
אבל ההורים שלו מאוד נפגעים אם אנחנו באיזור ותא באים

את בטוחה שגם ההורים עושים את ההתחשבנות הזו וסופרים?

ואיך הם יודעים כל פעם איפה אתם?

אולי נכון יותר לעשות שבת רק אצל ההורים האלה ושבת רק אצל האלה??

 

בכל מקרה לדעתי תשתדלו להיות מאוזנים ולהתחשב אבל תתנו מקום לפנקסנות ולהתערבות יתר בשיקולים שלכם.

הם עושים, ועושים מצפון בעדינות יותר או פחות.
ככה אנחנו עושים, שבת שבת.
אבל הם לא מפסיקים עם המצפון,
ולפעמים בא לי סתם שבת אצל ההורים שלי- וישר נכנסים החישובים

באמת מעצבן

נשמע שאין אלא לפתח חוט שדרה..

להחליט ביניכם מה המדינית שלכם ולהגיד אותה בנחישות וברגישות להורים.

פעם פעמיים יעשו פרצוף ובסוף אני מקווה שילמדו לכבד ולהתרגל

ולא נדבר על סעודת פורים או חגים. שהיינו מתחלקים חצי חצי. בסוף לא כאן ולא שם.
החלטתי שבת כאן שבת שם. פסח פה פסח שם... אין ארוחה ארוחה.

אבל בהמשך כחרי לידות בעלי הבין שאצל אמא שלי יותר נוח לי ולכן היינו באים יותר להורים שלי.

שההורים של בעלך יחתנו עוד ילדים אולי ירדו ממכם קצת. זה מה שקרה עם בעלי.

הויכוחים האלה מעצבנים. מבינה אותך מאוד.

אצלנו אמנם לא אותו בית כנסת, אבל במרחק של רבע שעה אחד מהשני. ואנחנו גרים באיזור השעה נסיעה משם
וכן, כשאנחנו מגיעים לאיזור יש ציפיה שנגיע לבקר את שני הצדדים.
(הזדהיתי מאד עם מה שכתבת על אחרי הלידה- כשילדתי ונסעתי לאמא שלי אחר כך, יומיים אחרי השחרור הם הזמינו את הדודים והסבים הגדולים וכולם ואמרו לנו להגיע, צריך לראות את התינוקת. היינו שם המון זמן והיה לי קשה מאד. רק רציתי מיטה ומקלחת ובגדים נוחים. הם מקסימים באמת, אבל זה עדיין לא הבית של ההורים וזה צריך להיות ברור שיולדת לא צריכה לצאת מהבית גם אם זה "קפיצה".
היום אני יודעת להגיד לעצמי שזה בחיים לא יקרה שוב. ואם שוב נהיה אצל ההורים שלי אחרי לידה, והם ירצו, הם יוכלו להגיע בעצמם .בשמחה.)

גם אצלנו מתחשבנים על שבתות - למרות שהבית כנסת לא משותף. הם תמיד ישאלו בשיחת טלפון איפה אנחנו, אם אנחנו שוב שם.
זה קשה ממש להרגיש מצפון ולהתנצל על זה שאני רוצה בסה"כ להיות בשבת אצל ההורים שלי. גם אם כבר הייתי שם החודש.. (זה לא מול בעלי,זה מולם. בדכ אנחנו שבת בחודש אצל כל צד ועוד 2 שבתות בבית... די שווה. אבל לפעמים, פשוט "בא לי" עוד שבת אצל אמא, למרות שכבר היינו, ואז מתחיל תכנון ההתחמקות. מבאס שזה לא יכול להיות פשוט יותר... אבל אני לומדת לשחרר. לעשות מה שטוב לי. זה לא שהם לא רואים אותנו כמעט. בדכ זה שווה. ואם יעשה לי טוב שבת אצל המשפחה שלי, ובעלי מפרגן, אז זה החלטה שלנו.
וגם להם יש בת נשואה, והיא גם מגיעה יותר אליהם מאשר לצד השני.. אז מקווה שבסוף בסוף בסוף הם מבינים את זה.

זה באמת לא פשוט, הרבה כח!!!
(ועידוד קטן, הבית כנסת המשותף לפחות חוסך לכם את הדיון ביניכם, איפה להיות בחגים אצלנו זה לא פשוט. נוסחים מאד שונים, מנטליות שונה ולכל אחד קשה להשלים עם זה.ורוצים את המוכר והידוע מבית אבא. ובבית כרגע עדיין לא משויכים לאיזה קהילה. אז זה לפחות נחסך לך...)
בהצלחה

מחכה שכבר יהיוצעוד אחים נשואים.
וכמו שאת אומרת זה בכלל לא מול בעלי אלה מול ההורים מכל צד-
גם כשאנחנו רוצים להיות יותר אצל ההורים שלי וגם כשלהפך ובעלי רוצה קצת יותר אבאמא

להחליט על שבת - שבת. אבל כן לקפוץ לפני שבת לשבת לקפה חצי שעה?
נגיד שבת אתם אצל הורייך, כל השבת, כולל לינה וסעודות, אבל לפני שבת לקפוץ להורי בעלך לחצי שעה.
ושבת אחרת אותו דבר בדיוק , רק הפוך... ?
ככה יוצא שאתם שבת שלימה באותו מקום אבל לא התעלמתם מנןכחותם של החצי השני .
מה אומרת?

אבל לא מונע את הבעיה...
תודה

אני לא נכנסת לחשבונות של ההורים שלכם, אבל זה לא לעניין בכלל. ועוד לחשבן כמה שעות הייתם איפה?! נו באמת...
לצערי גם אם ההורים גרים רחוק אחד מהשני החשבונות האלה יכוחים להיות קיימים - למה אליהם נסעתם באמצע שבוע ואלינו לא? למה אתם אצליהם יותר בשבתות? למה אתם אצליהם בהפרש של חודש ואצלנו בהפרש של חודש וחצי? - זה עניין של אופי, לא של קרבה של ההורים. הורים שלא נכנסים לזה לא יכנסו לזה גם כשהמחותנים שלהם גרים 3 שעות מהם.
ב"ה אני לא במקום הזה בכלל, אז יכולה רק לנסות לעזור, אבל ברןר שהרבה יותר קל להגיד מאשר לבצע... שבו לשיחה עם שני ההורים (כמובן בנפרד) ותסבירו חד וחלק שאתם מאוד אוהבים אותם ושאתם לא מתכוונים לפתוח את החשבונות שלכם איפה להיות כל פעם. זה חשבון זוגי ומשפחתי שלכם בלבד. וזה שאתם אולי הולכים למישהו יותר זה לא כי אתם לא אוהבים את הצד השני, אלא כי עכשיו עלה צורך זוגי/משפחתי שלכם להיות שם. ובאותה מידה יכול לקרות שעוד חודשיים יעלה צורך שבעקבותיו תחליטו להיות דןוקא אצלם הרבה. בקיצור, זה שלכם ולא של אף אחד אחר...
בהצלחה!

ובאיזה גילאים מחפש?

או משטח לעכבר מחשב/ספל קפה/כוס טרמית עם תמונה שלכם + שוקולדים מפנקים?

מבחינתי הייתי צריכה להכין כבר מלפני חודש

ה' ירחם עלי...

יש לך זמן לעשות כאילו זכרת והתכוננת..

לראות בט"ו באב חג אהבה - זה חיקוי של מנהגים גויים.
מה שמופיע בפוסקים ובמנהגים, זה שהיות שהימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך - מוסיפים בלימוד הלילה.

לבא זה בזה. אז מדוע לא לראות בכך?

המנהג שיש 'חג אהבה' שבו מביאים מתנות וכו', הוא מנהג גויים. מישהו בעשרות השנים האחרונות הכניס את זה לט"ו באב.

לא רק פעם בשנה

אם כי לא בסגנון שמציינים זאת במקומות מסויימים וכביכול תולים זאת בתאריך העעברי.

אבל לי בא לעשות לו משהו, מבחינתי זה הזדמנות לעצור את מרוץ החיים שאין יום הולדת או יום נישואים באופק ולהגיד תודה על הכל ולהביע את האהבה.

וגם אצלנו ממש מרגישים את החגיגות וכו', כך שממש בא לי לעשות משהו גם

שהוא חיובי.
גוים גם אוכלים ושותים אז לא תאכל ותשתה?

בעידן המודרני שהחיים כל-כך שוחקים את הזוגיות יום מיוחד שמוקדש לאהבה הוא חיובי לגמרי..

למשל אני ממש אוהב לשחוט איזה עגל בחג הקרבן של המוסלמים ואז לצלות איזה נתח יפה להזדהות עם שכניי הנחמדים...
זה בהחלט מנהג טוב...

רואים שאני סובל בתשעת הימים??

אין כמו צלעות עגל....
או שזה צלעות כבש?🤔

צלעות עגל זה נתח שקשה לעשות על האש.
הייתי פורס אותו דק וצורב אותו על מחבת עם שמנ''ז וזה מעדן (חצי נע)

עכשיו נזכרתי.. שאריות מפסח..... (זרוע וכ'ו....)

ביום הזה היו הרווקות לובשות לבן והולכות לשדות או משהו כזה..... זה חג של שידוכים.... לא יודעת מה המקור אשמח לעזרה..

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, וכן הוא אומר: (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו - זו מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ".

עם שיר "שלכם" ותמונות וכיתוביות

תפני ל@כתר הרימון או ל@הולם במיוחד
הן המנהלות.

בכל אופן ההמלצה שלי
אם אתה רוצה ממש צנוע אז כינר
יותר נח אבל חוף נפרד? דוגה זה צמוד לכינר
אם אתה רוצה חוף יחסית שקט אז צאלון (בעיקר מפני שהירידה למים מצומצמת)
אם אתה רוצה לראות בעניינים שלך מה קורה לנוער הדתי בחופש אז לבנון אחלה מקום. לא מומלץ אם יש לך ילדים גדולים...