פורום נשואים טריים (עמוד 288)

אין לנו ביטוח חיים בנוסף אבל יש לנו ולילדינו ביטוח בריאות אשמורת של המורים כי הוא ביטוח משתלם במיוחד בניגוד לשאר הביטוחים, עוד פריבילגיה שסידרו לנו הסתדרות המורים.

 

יש אנשים אחוזי אימה מכתיבתו של פרנץ קפקא, לא זו בלבד ש"חיים פעם אחת" יש לדאוג תמיד "מה יקרה אם ימותו למחרת בבוקר", בגלל טירוף זה חברות ביטוח עושות ים של כסף, תהיו בטוחים שאתם מפרנסים את עובדי החברות הללו ושהם מבינים טוב ממכם בסטטיסטיקות וזה לגיטימי שאנשים עושים כסף מזה אבל השאלה מה ההיגיון שהמבוטח יהיה מושפע כל כך מכתיבתו של קפקא?

 

אם כן, ממליץ לכם להצטרף לקרן יחד שעובדים בהתנדבות כמו עמותה וכן אם יש לכם אפשרות לרכוש ביטוח בתנאים נוחים במיוחד גם אבל סתם ככה? לא רואה עניין.

תשאלי את המזכירה/ חשבת שכר/ אחראית כספים אצלך בבית הספר.

אבל זה בעיקר צדקה. במקרה של מוות לא על אף אחד הם עוזרים בסכום אחד שעוזר ליתומים להתחתן כשיגדלו או משהו כזה.
הם לא עוזרים להם ביום יום..
לכן זה לא תחליף לביטוח חיים.
כן צריך לדעת שיש לביטוח לאומי קצבת שארים… ואם נפטר אחד ההורים אז נדמה לי שעד גיל 18 ההורה שנשאר מקבל אותה. זה לא המון כסף, אבל זה לא שמי שבלי ביטוח חיים יקרוס מיד.

אם לעשות ביטוח או לא בפועל, זה תלוי בכם. אם יש לכם את הסכום הזה להוציא כל חודש אז תבררו על ביטוח משתלם ותעשו.
אגב, היום כשקונים דירה, בדרך כלל מחייבים ביטוח חיים למשכנתא, ואפשר גם לשדרג אותו.

כי ביטוח חיים אני מקבל גם אם יש לי כסף (ואז זו פשוט עסקת הימורים רגילה: אני מהמר שאני אמות לפני גיל 70, וחברת הביטוח מהמרת שאני לא אמות), ואילו בקרן יחד - רק אם לבן הזוג שנותר בחיים אין כסף (300,000 לכל ילד לא נשוי) הוא מקבל קרן. אם מישהו מקבל כסף כי אין לו - זו צדקה.

הכותב חבר בקרן יחד ויש לו פוליסת ביטוח חיים.

בין אם יש לך כסף או לא.
במידה והמצב הכלכלי גרוע ישנו סכום נוסף, שגם הוא לא מבוטל- צדקה? לא בטוח.
ביטוח חיים נכון גם כן להתחלה הנ"ל. אם המצב הכלכלי ישאר גרוע ישנן גם אופציות.

הכותב גם כן חבר בקרן יחד וכו'

הפרטים אכן שונים, העיקרון זהה.

ואולי ללכת לטפל בזה...



בהצלחה !

דבר ראשון - ללכת לרופא, כן ברצינות, לפעמים חוסר איזון הורמונלי, חוסר ויטמינים, בעיית תיפקוד של בלוטת התריס וכד' גורמים התפרצות של כעס.

אחרי ששוללים את האפשרות של רקע רפואי, כדי למצוא טיפול/הדרכה מתאימה איך להתגבר. קודם כל לטובתך וכן גם לטובת ילדייך וכל הסובבים.

בהצלחה

עוד גורם: לי למשל יש בעיות בויסות חושי. רעש גורם לי לעצבים ממש. אז כדאי לדעת שיש פתרונות.

רופאים או פסיכולוגים שיעזרו לך להתמודד עם זה

א. תתבונני רגע במה שכתבת..

 

ותגידי לעצמך, מבפנים, "יוצא שאני חזקה רק על החלשים"... מה הם אשמים..

 

בטוח שאת בחורה מוסרית, אחרת לא היית כותבת - זהיוכל לעורר אותך.

 

ב. קחי ספרי מוסר, תתחילי ללמוד על מידת הכעס. כולל עצות מעשיות (למשל, לספור בלב עד 10 טרם דיבור בשעת כעס).

 

ג. תנסי לחוש מבפנים ממה זה בא? סתם עצבים? "תורשה מהבית"? קושי אחר? זה חשוב לאיבחון.

 

 

ואז תראי, האם מספיקה עבודה עצמית, או צריך להיעזר.

 

הצלחה רבה ובזריזות.

 

באמת חבל גם עלייך וגם על הילדים..

מרים גרינספן שהיא פסיכותרפיסטית דגולה - מכנה את הכעס כ "תשוקה מוסרית לוהטת".

כעס נובע בצורה ישירה מהמחשבה שמשהו מסויים שקרה הוא לא צודק. כעס הוא התחושה שמשהו מסויים שקרה לא היה אמור לקרות. כעס הוא חוסר קבלה של הדברים כמו שהם קרו וקורים, והתמקדות במה שהיה אמור לקרות.   

כעס, או ההנחה שמשהו מסויים היה אמור לקרות - נובע בצורה ישירה מההנחה שהאדם שמולינו יכל לעשות אחרת, אבל הוא לא עשה אחרת כי משהו בו (עצלן, מעצבן, טפיל, טיפש) גרם לו לעשות כמו שהוא עשה. ברגע שאנחנו מסתכלים במבט חומל ואנחנו מניחים שהוא לא יכל לעשות אחרת, ומה שהוא עשה זה תוצאה של נסיבות (לא ישן כל הלילה, זקוק לאהבה, חסר נסיון) ולא של אישיות, ואנחנו נכיל לא נכעס. 

 

כל מה שכתבתי זה על מקרה פרטי וספציפי. אצלך המצב הוא "כעס טעון".  לרוב, מה שגורם לזה זה חוסר חמלה כלפי עצמינו חוסר הכלה של עצמינו חוסר הכלה של צרכים רגשיים שלנו, וטינה פנימית על עצמינו (ו\או על אחרים.)  (יכול להיות שיש לזה סיבות אחרות כתבתי לרוב)

 

אם אנחנו חיים בתחושה של כעס וטינה פנימית תמידית על עצמינו שאנחנו היינו אמורים להיות משהו אחר, שאנחנו לא מספיק טובים במי שאנו, ושהיינו צריכים להיות אחרת - כל דבר יעצבן אותנו. אדם שאין לו חמלה כלפי עצמו ומי שהוא, לא יוכל להתנהג במצב חומל לאחרים. אם אין לי חמלה והכלה כלפי מי שאני, ומי שאני לא מספיק טוב, אני לא אוכל להתנהג בחמלה לאחרים, משום שאני לא יכול לתת לאחרים משהו שאין לי. (אגב, כאן מה שגורם לטינה במי שאנו זה הבושה במי שאנו, ובדרךך כלל מי שסובל מהבושה שלנו אלו אנשים שנמצאים בעמדת נחיתות מולינו. בושה היא הפחד להeראות כמו שאנו כי אנו לא ראויים כמו שאנו ) 

תנסי לבדוק מה את שומרת אצלך עלייך - שגורם לך להיות פחות חומלת כלפי עצמך. 

בהצלחה!

 

שכתןב שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.
וזאת למה? כי הכעס מגיע מתוך מחשבה שמה שנראה לי כנכון הוא מה שהיה צריך לקרות ולהעשות.
אמונה והבנה שה' מנהל את העולם, ובדיוק מה שצריך לקרות קרה קורה ויקרה יכולים גם לעזור ולהקל.
יש ואפשר לשמוע שיעורים שעוסקים בזה.

בנוסף חושבת שכדאי ללכת לטיפול רגשי טוב שיכול לעזור לך להשתחרר ממכעסים שיש בך.
לרוב הכעס הוא לא חדש אלא קיים עמוק בפנים כבר הרבה שנים… ופושט ולובש צורה בהתאם לנסיבות.

נשמע שיש בתוכך המון כעס. כמו סיר לחץ שרק מנסה להתפרץ, והרבה פעמים הילדים שם לספוג..

אני חושבת שכדאי לטפל בנושא הזה ולראות איך לשחרר את כל הכעס הזה.

לא בריא לאף אחד.

 

נ.ב: גם על עצמך לא כדאי לכעוס. גם את זקוקה לעזרה, אז תעזרי לעצמך

כדאי להתבונן ולשים לב מתי הזמנים שיותר קשים לך לשלוט בכעס.
האם זה אחרי העבודה? בסוף היום?
האם בזמנים של שינויים הורמונליים, (קדם וסת או בזמן מחזור)?
האם בזמנים של לחץ להספיק משהו?
וכו וכו
כך תוכלי לנסות לטפל בגורמים.
למשל, אם זה מתוך עייפות, קחי נערה שתשמור על הילדים ותוציא אותם ואת תלכי לנוח שעה שעתיים ויהיו לך כוחות לערב לטפל בילדים בסבלנות ולהיות נחמדה לבעלך.
אם זה בגלל לחץ, לנסות להתארגן עם מה שאפשר מראש ולא להשאיר לרגע האחרון.
וכן הלאה...

תנסי גם לעשות לך סימן בבית שיזכיר לך. למשל לשים צמיד מסויים בולט על יד שמאל וכדו.

ולקבל את חוסר המושלמות של עצמך ושל אחרים.

בהצלחה רבה!

סדנה לניהול כעסים.
אני באמת חושבת שכל אחד קיבל את ''התיק'' שלו מה', ובו יש לו דברים טובים ודברים שהם העבודה העיקרית שלו בעולם.
הנה, את יודעת בצורה ברורה על תחום אחד שהוא לתיקון. זה גם משהו...לא כולם יודעים בצורה ברורה כזו.
תחשבי איזו שמחה תגרמי לה' כשתצליחי להתקדם בדבר הזה, כל פעם מעט. שמחה גדולה.
הסדנה הזו, נראה לי קוראים לזה מרכז דולב, יכולה ממש לעזור בעז''ה.

ממליצה להתחיל ללמוד ספר מוסר שמדבר על כעס, לא חסרים ספרים 

או להתחיל ללמוד על סבלנות

קראתי בספר של הרב וולבה שהתרופה לכעס זה להתעמק במידת הסבלנות

בהצלחה יקרה!

 

לא מרבה להגיב פה באתר אך המקרה הזה ממש צעק לי בפנים שאני חייבת לכתוב לך.
אני באתי מבית שבו אבי היה אדם כזה כמו שאת מתארת.אדם כעסן היה מדבר אלינו לא יפה צועק בבית!!חוזר עצבני מהעבודה ולא מעניין אותו כלום!!ואנחנו אני ואחיי היינו ילדים קטנים,חסרי אונים וחשבנו שזה העולם וככה צריך להיות!!אני יכולה להגיד לך ששרדנו את הילדות הזו וזה היה קשא מנשוא!!!במקום שיהיה לנו שקט וביטחון בבית!המקום שאמור להיות הכי בטוח הכי שמור הכי להגן עלינו מפני הבחוץ הוא היה דווקא המקום הלא טוב..שמענו מילים שלא היינו צריכים,אני הייתי ילדה מאןד מאוד חסרת ביטחון כתוצאה מזה ועם דימוי עצמי נמוך!עד היום!אנחנו כולנו מטופלים אצל פסיכולוג!!היה לנו מאוד קשה במציאת זיווג היו חששות שריטות-מה יהיה אם זה יהיה גם בבית שלי?פחדים עזים!!!!!את לא מבינה אפילו מה זה ילד שאמא ואבא כל עולמו ואמורים להגן לשמור הם הם פוגעים בו!!!!!!כואב הלב!!עד היום אני לא מסוגלת לשמוע צעקות!קשה לי!לאחים שלי!תשמרי על הילדים שלך!!נפש זכה ועדינה!למה הם צריכים לסבול??להם הם צריכים אחכ לשלם על זה בנפש פגועה???בטיפולים פסיכולוגיים??קומי עכשיו ותטפלי בעצמך!!זה ממש צו השעה!לפני שיהיה מאוחר!אומרת לך מכל הלב!!תצילי אותם את עצמך ואת הבית!

ואז הבנתי שזה שקרה משהו ולמשל נשפך משהו ועכשיו אני צריכה לנקות 

העצבים לא ישנו את זה, ועדין יהיה צריך לנקות

כך שזה מיותר

 

העצבים לא משנים שום דבר, רק עושים הכל יותר קשה 

נראה לי שכאשר מבינים את זה, זה פשוט נעלם

באמת תגובות מעודדות ומחזקות מאוד

אולי להתחיל בלקחת על עצמך שעות מסויימות שבהם יתהפך העולם ואת לא כועסת עליהם לשניה? תתחילי עם מה שקל לך- למשל שעות אחר הצהריים. 16:00-18:00 רק רוגע נובע ממך. גם אם הם ישפכו מיץ על הספה... וכל פעם להוסיף זמנים אחרים.
מה אומרת?

השעות הכי קשות..

בדיוק כשאני עם הילדים ועייפה אחרי יום עמוס

או שעת ההשכבה , אגב זו זעה מאוד חשובה לנפש של הילד ללכת לישון בלי כעסים ומתחים. אלא באהבה ובנחת. לא שאני תמיד עומדת בזה אבל לדעת כמה זה חשוב - מחזק יותר לא לכעוס עליהם.

גם אני מתמודדת בשבוע האחרון עם מידת הכעס שבחיים לא הייתי בעוצמה כזו בכעס לצערי.. אבל בטוחה שזה בא ללמד אותי משהו יפה!

שמעתי השבוע דבר יפה שהרמבם אומר, שאפשר לעבוד על זה - שאם אתה צריך לכעוס- תכעס מבחוץ, אבל מבפנים שהלב יהיה נקי!! שלא תצטרך להתחרט על זה אחכ. וברוך ה׳ זה ממש עוזר לי.. ובנוסף, ממליצה לקרוא כל בוקר בע״ה בלי נדר איגרת הרמב״ן שמאפסת ומכניסה לרוגע. בהצלחה רבה בע״ה! נחת ושמחה

ואחרי שמבינים את זה
קל הרבה יותר להתמודד.

ככלל, כאשר קורה משהו בסביבה שלנו, יש תהליך של קליטה ואז תגובה
המוח מבין מה קרה, חושב, מבין איך נכון להגיב ושולח אותך להגיב בהתאם

עד כאן הכל מקסים

אבל יש למסלול הזה מסלול עוקף
מסלול מקוצר, יותר מיידי, פחות חושב
המסלול הזה מופעל כשהגוף מזהה מציאות קיצונית
(זו הנקודה המשמעותית בשבילך)
ובמקור הוא מיודע למצבים של סכנה משמעותית.
המסלול המקוצר שולח אותנו להגיב במיידיות, בפראות, בעוצמה רבה, בשביל ההישרדות שלנו

הבעיה, שאצל רובינו המסלול הזה פעיל גם בזמנים שהעצבים שלנו 'מתפקעים', כא'ר ילד נורא מכעיס אותנו, ואפילו במצבי קיצון אינטימיים.

במסלול הזה יש כמה נקודות מעניינות
הוא פחות חכם, כאמור, הוא הרבה יותר אמוציונלי, והוא לא שומר את רוב הפרטים של הסיטואציה שהיינו בה(בשונה מהמסלול הרגיל)

השלב של ההתמודדות בא כאן
השאיפה שלנו לא להגיע למצב שאנחנו מפעילים את החלק הקטן האמוציונלי במוח, ושואפים לתת למוח הגדול, החכם, לחשב כל דבר בהגיון.
איך?
הדבר הראשון הוא זמן תגובה
ההרגל הוא להגיב מיד, ולכן החלק הקטן האמוציונלי הוא הפעיל, כאשר אנחנו מרגילים את עצמינו לחכות עוד 10 שניות, לאט לאט המוח החכם והרציונלי יתחיל לתת את דעתו להתנהלות דלנו
אחרי המון המון תרגול, את פשוט תראי שהמוח מתחיל לחשוב. עד עכשיו 'עקפו' את יכולת החשיבה שלו
מעכשיו השכל יוביל.

בהצלחה.

היה קצת יקר אבל ממש מותאם לדתיים, מרחק הליכה מהכותל, היה מדהים. ממליצה.

ליד הישיבה ויש עוד כמה גרעינים תורניים.
תל אביב… יפו.. בת ים.. רמת השרון
אולי כדאי למקד יותר מה הצרכים שלכם או איזור במרכז.

וגם חלק מאזור השומרון קרוב למרכז אם זו גם אופציה

אפשר לדבר למשל עם המדריכת כלות
אפשר ללכת לייעוץ
ואפילו לדבר עם הארוס.

כידוע אני התחתנתי פעמיים
לפני החתונה הראשונה היו לי פחדים מוצדקים ביותר
לפני החתונה השניה סתם פחדתי בגלל הטראומה.

ויש הבדל גדול...

אל תדאגי, זה טבעי מה שקורה לך
בכל זאת זה דבר עצום - לבנות בית בישראל
אז זה קצת גורם להבין את גודל המעמד.
בהצלחה רבה!

זה התחלה של הפתרון, באופן כללי אם בני הזוג בוטחים במידות הטובות ובשאיפות הטובות אחד של השני ובוטחים בהשגחה שתלווה אותם, זה עשוי להרגיע. תמיד יהיו מחלוקות ושוני בין בני הזוג, מכורח המציאות, ה-שאלה היא מה יקרה אז. וכאן המקום להתכונן לעבודה, להקשבה, לחיים בהם יוצאים מעצמי...

זה דבר נורמלי והגיוני כ"כ.
הרי הולכים לקראת משהו חדש שמעולם לא עשינו או חווינו. וקושרים את העתיד שלנו עם מישהו זר (נכון שאנחנו מכירים ואוהבים וכו' ובכל זאת הוא כביכול זר).
הפחדים והחששות והמחשבות על מה יהיה ואיך יהיה זה נורמלי ובסדר גמור, ואפשר לדבר על זה עם מי שנראה לך מתאים, זה יכול להיות הורים, מורים, מדריכת כלות, חברה נשואה/רווקה וכל אחד אחר שנוח לך לדבר איתו על זה.
אם הפחד משתק אותך, ונראה לך מוגזם (אני חושבת שמי שמספיק בוגר להתארס ולהתחתן, הוא גם מספיק בוגר לדעת להבדיל בין פחד נורמלי למשהו לא תקין), כדאי לעשות בירור רציני ולוודא שאת לא עושה טעות.
בהצלחה ומזל טוב!

בגלל שזה קשר מחייב לארוך טווח ומהותי-פולשני מאין כמותו,
לא משנה כמה הכנות וודאות וישור קו עם המיועד/ת והחלטות אמיצות ערכנו לפני - ברגע האמת תמיד תידרש קפיצה למים הקרים תוך לקיחת סיכון מסויים. זה נהדר, כי בסופו של דבר ההחלטה הזו לקפוץ למי היא סימן שאנחנו אכן ראויים לעלות שלב למימד של משפחה ולא של אדם בודד.
רואים את זה יפה אצל חילונים, שם בני זוג יכולים לחיות יחד שנים בקשר לא מחייב, קשר שממנו לקשר נישואין ניצבת מדרגה אדירה.

היא מדגימה

שלא מחייב. וממילא לא גורם שום "רעידת אדמה" או עליית מדרגה על כל ההבנות מה זה.

לכן אפשר למצוא הרבה זוגות לא דתיים שחיים יחד ללא חתונה במשך תקופה ארוכה
וכאשר מחליטים להתחתן (ללא הבנה בסיסית לעניין מהות החתונה ועליית מדרגת הקשר ביניהם)
הם מוצאים את עצמם שוב לבד, הפעם כגרושים.

אני לא הצלחתי להירדם לילה שלם ואפילו בכיתי כל הזמן.

מה שקצת עזר לי זה שרשמתי לעצמי את כל הדברים שאני פוחדת מהם ושמפריעים לי, ואז סיכמתי את הכל בשיהיה טוב וששבעזרת השם נצליח.

וגם שחברה אמרה לי שיש מושג כזה שנקרא "ליל הבכי" שזה לילה שמבינים שזהו זה, מתחתנים וזאת דרך אל חזור (רצוי...). זה מפחיד מאד... אבל טבעי ונפוץ. וזה מראה שאת לוקחת את החיים ברצינות!

זה עובר מעצמו ככל שנכנסים לקדחת ההכנות, ובעיקר כשמבינים שאפשר להיות רגועים כי אנחנו בידיים של השם.

וזה באמת עזר לי להבין שפחד זה דמיון  שאנחנו מיצרים לעצמנו ובעצם אין ממה לפחד

ב"ה החתונה קרבה כמעט הכל מוכן תודה לכולם על התמיכה 

להתפלל על הקשר, על הכל.


להתמקד ולחזק את הנקודות הטובות.
להזכיר לעצמך מה את אוהבת בחתן שלך, באופי שלו, באישיות שלו. תדמייני כמה טוב וכיף יהיה יחד (תחשבי מה היה טוב בפגישות ובעז"ה יהיה עוד יותר בהמשך)
בחרת בו לאחר מחשבה וראית בו המון מעלות ותכונות ואת סומכת עליו ורוצה שהוא יהיה בעלך ובהמשך בעז"ה אבא לילדים שלך. תחשבי מה את אוהבת בו ותרצי שיהיה גם בך ובמשפחה שלך.
שמחה, חסד, ענווה, צניעות, רגישות, אכפתיות ועוד ועוד. מידות טובות הכי חשוב, עם זה חיים ביומיום וזה משפיע על על הכל.


הרבה מזל טוב!

זו הרי בחירה גורלית, בעיניי צריך להיות מודאגים אם אין פחדים.
אני חושב שאם מתנהלים על פי הכללים וההמלצות ועשינו שיעורי בית, לא צריך לחשוש.
חשוב שתהיה בחירה מושכלת שמשלבת שכל ורגש, בדגש על שכל.

ב"ה.....

אולי כי אני בחרתי בו מהתחלה... כי הרגשתי שממש הוא מתאים לי...
הפחד היחיד לדעתי הופיע אחרי שהייתי אצל המשפחה שלו, וגם הוא עבר די מהר... חשש מהסיבה הפשוטה שזה נהיה רציני... וזה הלחיץ אותי קצת המחוייבות הזו...
וזהו... הודו לה' הייתי די בטוחה בקשר הזה. ועדיין. למרות שיש כמה פעמים של ויכוחים שלט תמיד יש עליהם פיתרון, אני עדיין שמחה שהוא שלי ואיתי.

ואיך התגברתי על זה? הזכרתי לעצמי שאני בחרתי בו, וזה לא היה כמו כל דייט שצריכה לעשות רושם, ושראיתי בו את מה שאני רוצה בבעלי...

שבועיים לפני החתונה התחילו לצמוח לי שיני בינה וזה היה כואב..... בדיעבד אמרו לי שזה בגלל הלחץ. איך מתמודדים? יש כדור טוב לזה....
האמת שזה גם היה בזמן מלחמת לבנון השניה ובצפון... אולי זה קשור..🤔

ומושון לוינגר. אם אתה מחפש גבר דייקא.
שמעתי ששניהם מקצועיים

דומני שהוא עמוס למדי..

היא מסוג האנשים שזורקים הערות ארסיות מהצד. אם היה לה כבוד אלייך היא כבר הייתה פונה אלייך ישר בצורה שקטה ונעימה.

בקיצור, את לא באה לה בטוב בעין והיא מנסה לדחוף אותך החוצה. צפי ליחס יותר מגעיל בהמשך. את והחבר שלך צריכים לדבר על זה ולתכנן גישה משותפת כלפיה. איך להדוף ולחסום את הרעל שהיא תשפריץ עליכם ואם בהמשך יש מצב לרכך אותה ולהגיע להרמוניה.

אני במקומך הייתי מגיב לה בפאסיב אגרסיב אטום וקשוח.

מקווה שיש לך סיבות מספיק טובות להשאר בקשר הזה...

בזה שהוא גרוש עם ילד? והוא גר עם סבתא כרגע כן בגלל בעיות כלכליות אז מה זה קשור..אני בזוגיות בגלל אהבה לא בגלל כסף

מה שהן מנסות לומר לך שעל פניו את נותנת המון ויש לך זהב :

1. את מקבלת אדם גרוש - לא ברור מאליו. לא כל אישה תרצה גרוש. גם בלי ילדים כי הן תרצנה חוויה מיוחדת שרק הן חלקו עם בן הזוג שלהם. 

2. יש לו ילד - כלומר את לא רק אוהבת אותו אלא את אוהבת גם את הילד שלו. ממש לא ברור מאליו!

3. הוא גר עם סבתא שלו - כלומר הוא לא מכלכל את עצמו ויש לו קשיים. הוא לא מיליונר

4. אמא שלו היא אמא לדבריך לא פשוטה. היא ציינה בפניו כי סבתא רוצה "רק אותך בבית". אפשר לקחת קשה את הדברים שלה אבל יכול להיות שהיא אומרת את שסבתא לא מספרת. נניח שלסבתא באמת קשה...היא רוצה לחיות לבד. אין לה לב רחב כמוך לעוד אדם. יש לה מספיק שניים וגם זה קשה לה.

 

עם כל הבעיות שאת מתמודדת איתן הן אומרות לך : את זהב. יש אלפי גברים שיחפשו כמוך בנרות. מה לך ולכל הבעיות האלו? האפשרות היחידה היא שכנראה יש לך סיבות מספיק טובות להשאר בקשר הזה איתו שהן לא רואות כי מהצד זה ממש לא ברור מאליו! באמת! בייחוד כשיש אלפי אפשרויות בחוץ קלות יותר.  

תודה שעשית את זה

שאינני חושב ששאלות מסוג זה, שמדברות על "לישון אצל" מי שאינך נשואה לו - מקומן בפורום דתי (לדעתי, הבעייתות של מציאות כזו אינה רק "דתית", אבל לצערנו - היום יש הרבה בלבולים..)

את מתכוונת להתחתן איתו? כי עצם הביקורים האלו לעניות דעתי זה לא מתאים. באים פעם אחת פעמיים כדי להכיר ומכאן ממשיכים לעבר חתונה. וברגע שתתחתנו - שתגיד מה שהיא רוצה. לא רוצה לראות אותך? לא חובה.... הפסד שלה! היא זו שתפסיד את נכדיה העתידיים. ובן זוגך צריך לעזוב את אימו ולדבוק באישתו - בך.
אם אין חתונה באופק, אין עיצה.... עצוב לומר, אבל תמשיכי סבול ממנה.... תעשי את ההחלטה הנכונה ותעשי אותה מהר!!

את אפרת צור
ואת נעמי וולפסון
אולי גם יסכה שומר? לא בטוחה.

באיזה אזור את מחפשת?

שאפרת צור מקבלת שם.
אולי בצומת סגולה? חפשי את האתר שלה ותוכלי גם להתרשם..

מאלעד, אילנה פריוף 

קרני שומרון

אני אישית לא מכירה ולא שמעתי המלצות רק הבנתי שבנוסף לבודקת טהרה היא גם יועצת מינית.

אלתרנתיב בת"א
קפה קפה בגש

ממש אשמח לעוד..

מסעדה חלבית מהדרין בהכשר אגודת ישראל אם אני לא טועה, מסעדה ברמה מאוד גבוהה וטעימה אבל קצת יקרה מהממוצע.
אין להם חדר אירועים נפרד אבל יש מצב שהם יוכלו לסגור לל את המסעדה לאירוע.

יש לקפה קפה בנמל תל אביב

טאבו שאפזר להכין לבד.
המליצו פה על משהו בשם כרטישיח שאפשר לקנות והעלו כמה דוגמאות.
תנסה לעשות חיפוש בפורום ולראות אם זה מתאים לך..

@נתנאל וייס
מקווה שזכרתי נכון

ראיתי את עצמי עם אדם אחר,בונה איתו את חיי. הרבה מהזכרונות שלי בשנות ההתבגרות הקריטיות נסובים סביבו. זה משנה, זה עושה משהו.

אבל מהרגע שמצאתי את האיש שלי אני כל כך שמחה שנפרדנו! פתאום קלטתי שאינמצב שמישהו מלבד האיש שהתחתנתי איתו לא יתאים לי. ואולי אם לא היינו נפרדים לא הייתי מוצאת את האדם הנכון. זה להבין שהשם סידר הכל כמו שצריך.

לקשר בגיל הזה אבל מיותר לגמרי, מסבך מכל ההיבטים וכן עלול לפגוע, כל מקרה לגופו. ולכן לא להיכנס לזה.

תראי לי היה קשר עם בחור לפני החתונה, משהו שנגררתי אליו וממש התחרטתי שהתחיל בכלל.. (אני מבית חרדי ממש אולטרה, כזה שמתחתנים בשידוכים אחרי 3-4 פגישות, וזאת הייתה תקופה קשה שלי אחרי כמה משברים נוראיים, כך שעצם הקשר היה בעייתי) היום אני יכולה לומר שזה בעצמו לא פגע בקשר עם הבנזוג כמו שההרגשה מלוכלכת, ודאי אם לבנזוג זה לא קרה...
בוא נאמר שאם יש משהו שאני מצטערת עליו והייתי משלמת הון בשביל להחזיר את הגלגל אחורה לו הייתי יכולה זה הקשר הזה.
אבל כל עוד את משכילה למחוק את זה ולא לתת לזה להשפיע זה לא אמור לפגוע חוץ מהשוואות שזה דבר בלתי נמנע.. לא באופן ישיר אבל קיים...

וההכרה בדיעבד שזו היתה נפילה
הזכרונות קשים אבל לא בהכרח מאיימים
זה אחרת כאשר מדבר בקשר שהזכרונות ממנו טובים וניסיבות שונות גרמו לו להתבטל
לפעמים זה יכול להיות מערער, בעיקר ברגעים קשים. אבל לכל התמודדות שלא מטוטאת יש פתרון

פוגע

כמו כינר או ניר עציון
שם אני חושב שהחזרץ חדרים היא שעה אחרי מוצאש

היקרים זה כינר, לביא, ניר עציון.
אנחנו היינו בגולדן טאוור באשקלון. לא מהמפוארים אבל אווירה מאד שבתית ונעימה.
יש עוד מלונות כאלה, בירושלים ובעוד מקומות. בדכ תואם גם כשרות ברמה גבוהה

אוכל טעים. שרות מעולה ואווירה נעימה

אתה מודיע למלון, לא שואל, שאתם שומרים שבת.
מעט מאד מלונות גובים תוספת כזאת כי זה מבריח את הציבור הדתי.
אם דורשים כי עכשיו תקופת תיירות נכנסת לשיא, תשלם. אבל אז זה לא תלןי בשום תפוסה.
אם לא מקובל אליהם חייג למלון הבא. יש אינספור מלונות בארץ והתחרות קשה

"לא מרגישים אוירת שבת" יכולות ליהיות לא מעט בעיות של חילולי שבת , פתיחת דלת של החדר והמזגנים שמפעילים ומכבים את עצמם ברגע שיוצאים ונכנסים לחדר...
בכל המלונות שמיועדים למגזר הדתי ישנה אוירה של קדושה מיוחדת, אין חילולי שבת בפרהסיה כמו שקיים בכל המלונות, ובמוצאי שבת אתה יכול בנחת להכין את עצמך לקראת יציאה אף אחד לא עומד לך עם סטופר.

ואם אתה אוכל שם אז בכלל..... עניין הכשרויות..... גם לא בקיאה בעולם הזה אבל יש את מלון כינר על הכינרת. מיועד לציבור הדתי וקרוב לכל האטרקציות של הכינרת.. נחלים.. רמה"ג...

היינו שם לפני שנה והיה לנו טוב סה"כ. לא מפואר, אבל נהננו.
היו שם עוד הרבה דתיים, ככה שהיה מניין והייתה אווירה של שבת. כמובן שהתאימו לנו את החדר והכל. ארזנו את הדברים שלנו במוצ"ש ולא קודם, אבל אני לא בטוחה לגבי תשלום נוסף על זה

המלונות הדתיים כמו ניר עציון כינר ולביא מראש לא מבקשים אבל יקרים יותר (וברמה גבוהה).

יש מלונות שמתאימים לשבתות בר מצוה במחירים יותר עממיים, ושם זה כלול במחיר.

לדוגמה גולדן טאוור וגני שמשון שבאשקלון.

ממה שראיתי בעבר יש קורלציה בין רמת הכשרות במלון לאוירה בשבת ולנושא של נגישות לדתיים

(לדוגמא היפוך ארוחות גם).

 

דעתי האישית שלא כיף להיות בשבת במלון בלי אוירת שבת, ואותה תקבל במלון שמתאים לדתיים מבחינות נוספות..

ממש מקסים שם,
צריך לבדוק אם ההכשר מתאים לכם

אתה מודיע כבר ברכישה שאתה עוזב במוצש.

לא נתקלתי בבעיה בירושלים אף פעם.

היינו שם לפני שנתיים ומאוד נהנינו, היתה אוירה מאוד שבתית.
אני לא יודעת אם גבו יותר כי מישהו שילם עבורנו כמתנה

אבל שווה בדיקה. יכול להיות שבאמת בתום לב הוא סתם שמע את השם הזה והתחיל לחבב אותו, וזה רק צירוף מקרים, ויכול להיות שבאמת הבחורה הזו מצאה חן בעיניו אבל שום דבר מעבר..

יש שם שאני אוהב לאחרונה ויש לי שכנה פה בשם הזה...
האמת היא שאני די מתעב אותה, אז מה?
חבל על בדמיונות שלך,תחשבי טוב...

ייתכן שהוא עובד איתה יחסית הרבה שעות והוא מרגיש שהוא קצת מתייחס אליה מעבר לרק קולגה
מניח שבפועל ובמחשבה לא קרה כלום עדיין משהו בו רוצה שתהיי מודעת

תפתחי איתו את הנושא בעדינות

פתאום אמר לך אני אוהב את השם הזה?.. קצת מוזר.. גברים בד"כ לא מייחסים חשיבות לדברים כאלה.. מתאים יותר לנשים לדבר על חיבה לשמות. תשאלי אותו מה גרם לו לשנות את דעתו לגבי השם? תמוהה קצת..

אז אמר לי לפני כמה ימים שהוא התחיל לאהוב את השם הזה ולאחר כמה ימים אמר שוב ולא זכר שאמר בפעם הראשונה..
זה נשמע קטנוני אבל זה הציק לי.
היחסים ביננו מעולים אבל עדיין לא עשה לי הרגשה טובה ..
לא נראה לי חכם לפתוח את הנושא כי זה רגיש כל כך .. מפחדת שיפגע

אבל בשביל השקט הנפשי שלך כדאי כן לשתף אותו בחששות שלך לא כהאשמה ח"ו אלא כשיתוף בחששות שלך.

אני לא אוהבת לשמור בלב. לא בריא.
אני בעד פתיחות. מקסימום עושים מזה צחוק.

כשלא אוהבים שם זה בגלל קונוטציה או מישהו שלילי שנושאים אותו.
אולי בעבר השם התקשר לו למשהו שלילי ועכשיו הוא נתקל בו בהקשר שהוא בסדר ולכן שינה את דעתו?

למה פתאום זה בסדר? אני גם לא הייתי רגועה אם בעלי היה חושב שמישהי בעבודה היא "בסדר"...😡

כוונתי בבסדר זה שהיא לא נוראה ואיומה גם אם אין לו איתה ואליה קשר או יחס אישיים מדי.

אבל עצם שינוי הדיעה לגבי השם זה כבר מעיד על איזשהו יחס אחר מעבר לסטנדרטי לגבי מישהי מסויימת.. טוב, יכול להיות שאני מדומיינת..... מה שחשוב הוא שהוא שומר על עצמו שם וכל ההתנהלות שלו מול עובדות הוא ענייני בלבד. והכי חשוב שהיחסים ביניהם תקינים. זה מעיד על הכל.

גם אני ״גיליתי״ שם לבן בגלל משהו בעבודה וזה לא קשור לכלום, פשוט השם עולה במודעות ואז קלטתי שהוא די מוצא חן בעיני.

לדעתי הקשר בין זה שהשם שלה מוצא חן בעיניו לזה שהיא מוצאת חן בעיניו קלוש ביותר.

ומצד שני לא תקנאי.
כלומר, תנסי לברר בעקיפין לגמרי מה קורה אם קורה בכלל...
בלי לדבר על זה איתו ישירות בשלב זה בשום צורה - כדי לא להכניס לו רעיונות (אם לא היו לו) לראש. ה' נתן לך בינה יתירה
ואם וכאשר תגלי שיש משהו אמיתי בחששות שלך, תיגשי לזה רק מתוך חכמה. מתוך שיקול דעת ולא מתוך סערת רגשות.
ולדעתי הגישה צריכה להיות קודם כל כזאת שמצד אחד הוא יודע שאת מודעת למה שקורה ואת לא פראיירית בכלל (ואת לא בוחלת בשום אמצעים בשעת הצורך), אבל מצד שני את לא נבהלת, ואת כמובן לא מקנאה בכלל כי פשוט אין לך סיבה. - א. את הכי טובה ויפה בעולם באמת. ב. הוא בחר בך וה' אמר את דברו וגם אם יש לו דמיונות בקשר אליה, אלו דמיונות. ומספיק שאת יודעת את זה ומאמינה בזה, כי הרבה מהדברים האלה מוזנים מהיחס שהאישה נותנת לזה.
והאופן צריך להיות כזה שאת מדברת איתו מתוך אהבה והבנה ואמון - שגם אם יש משהו זה לא כי הוא רע או שיש משהו רע בינכם, אלא היסחפות שלו שהוא בעצמו לא מעוניין בה בוודאי "אז בוא ננסה לעצור אותה לפני שיהיה מאוחר". דברי בשלוות נפש.

בכל מצב, אל תזלזלי בחששות שלך, אבל גם אל תתני להם לבלבל אותך. לא מצד זה שכבר תתעוורי ביחס למה שקורה באמת במציאות, וגם לא מצד זה שתורידי מערכך בעינייך ובעיניו בגלל מישהי בעבודה.

בהצלחה...
כל הכבוד לך על הנשיות
❤

נקרא לילדנו.

עכשיו אני מבינה למה.

יש לנו עובד עם השם הזה, והוא די דומיננטי, בעלי לא מסכים שאני אתקשר אתו יותר מדי, רק לצרכי העבודה.

עכשיו הבנתי מה ההתנגדות שלו לשם למען ה'.

קורה לי להכיר אנשים ולהגיד לעצמי וואוו שם יפה! זה לא אומר כלום על מה שאני מרגישה כלפי אותו אדם

ועוד יותר אם את אומרת שהוא שכח שאמר לך אח"כ... מאד אופייני. ובמיוחד שהיחסים ביניכם סבבה אז אל תכניסי בעיות איפה שאין... מכירה זוג בתהליכי גירושין בגלל שהאישה קנאית והייתה עושה דברים כאלה.

האם שתכירי מישהו לא נחמד , נראה לא משהו ובכללי לא בנאדם סימפטי .. עדיין יכול לעלות לך שהשם שלו יפה?
את צודקת בכך שאין צורך להכניס בעיות איפה שאין ואני משתדלת מאוד לא להכניס אבל סתם תוהה ביני לבין עצמי האם לאהוב שם מעיד על קונוטציה חיובית בהקשר של בעל השם..
וגם אם כן , האם יש בעיה בכך ..

אבל אמא שלי אהבה את השם. בסוף ניצחה. לא נראה לי שאבא שלי מתחרט...

כאילו אני כתבתי את זה... התסכול שלי בשמים . תחושת כישלון ואשמה איומה ...

אני כבר שנה שלישית בלימודים במצב של שנה ראשונה .. בא לי לבכות שאני כותבת את זה ..
כאילו אין לי אחריות ..
מרגישה בתוך ביצה עמוקה וטובענית כ''כ!!

את התואר או ללמוד / לעבוד קשה באופן כללי 😨😨

אני לא יודעת מה הייתי עושה במצבך כי אני סיימתי את הלימודים בחודש 8 וניגשתי למבחני מועצה עם תינוק בן 4 חודשים. לקחתי עזרה מההורים במבחני מועצה. אין ברירה.

את חייבת לנשום עמוק ולתת פוש מטורף כי אם תימרחי עם זה סיכוי גדול שתפסידי הכל וחבל. גם בהמשך יהיו עוד תינוקות, החיים לא נהיים קלים יותר.

לזכור שזו תקופה ולזכור שזה לא רק בשבילך. חשוב גם למשפחה אמא עם מקצוע יציב וטוב.

בהקשר הזה זו אשתי שדחפה שלא אהיה שאנן.
בסופו של דבר התואר מאוד משפיע כלכלית וכלכלה משפיעה על כל הבית.

חייבת שזה יבוא ממני ..

זמן, כסף, משאבים.
בשביל תואר שיתן לך אפשרות תעסוקה
אין כמעט השקעה בטוחה וחשובה מזה,
בלי תואר היום אין כמעט משרות טובות בשוק.
זה לא דבר של מה בכך.
זו השפעה לכל החיים.

אם אני אמצא פתרון אשתף, בינתיים זה נראה עוד רחווווווק

בעלי ללא לימודים עדיין ..
זה מונח עליי אבל רחוק כ''כ ..

בסד
התואר שלי גם נמרח. תוך כדי התואר ילדתי 2 ילדים ודחיתי ודחיתי וילדתי כבר את השלישית בשנה שישית ואת הרביעית בשנה 8.. וזהו הבנתי שאם באותה שנה אני לא מסיימת יחול חוק התיישנות.. וכל הזמן שלחו לי מהמזכירות האקדמית הודעות מלחיצות.. לידיעתך.. לידיעתך.. תצטרכי להתחיל קורסים מחדש. לידיעתך.. וכו. עד שהרמתי טלפון בדקתי מה החובות וכו.. וסיימתי עם הסיוט הזה. עוד רגע וכבר לא היה לי תואר. בנות יקרות. החיים רק נהיים יותר מורכבים. לא כדאי לכן לקום באמצע הלילה ולהיות מוטרדות מזה. ממני זה הדיר ממש שינה.. מחר אתן מחליטות שאתן מטפלות בזה ומסיימות עם זה. דחיינות זה נורא. מזל שבעלי דחף אותי לזה . זה גם נתן מוטיבציה לסיים עם זה... בהצלחה.

השפעת עליי!!!

מה שעזר לי
זה לבחור שעתיים ביום שבהם אני פועלת בפול למידה והשקעה ללא הסחות דעת

וזה עזר לי ממש להתקדם

בהצלחה!

כמה עצות בעז"ה שלי עזרו לסיים.

א. בקשי עזרה מבעלך. מן הסתם הוא מבין את החשיבות לסיים. גם לעצמך וגם בשביל שניכם להתנהלות כלכלית.
תסבירי לו שאת זקוקה לדחיפה ותזכורות ממנו. ואם צריך גם עזרה טכנית. למשל שישמור על הקטן ואת תלכי לעבוד, שיקח יותר אחריות על מטלות הבית וכו
אולי הוא יכול גם ממש לעזור עם המטלות הלימודיות שלך. לעזור לסכם, לסדר את החומר, לעזור להתכונן לבחינות וכו.

ב. לכי לספריה שקטה על מנת להתרכז ולעבוד ולא תהיה לך ברירה אלא ללמוד. גם כי תרגישי לא נעים שהוא משקיע ואת מבזבזת זמן, וגם כי בספריה אין פיתויים להפסקות כמו בבית (שימי את הנייד מושתק עמוק בתיק!!)

ג. בקשי עזרה מחברה, אפילו בתשלום, שתשב איתך יחד ותעזור לך בעבודות.
למבחנים תלמדי עם חברה ולא לבד.

ד. תעשי רשימה של כל המטלות ותפרקי אותם למשימות קטנות ותעשי לוח עבודה מתי את עושה כל דבר.

ה. תפרגני לעצמך צ'ופרים על סיום משימות!!🎁
משהו כיף לעשות עם בעלך,לבד, או חברה.
משהו שרצית לקנות....וכו.

ו. והכי חשוב! להתפלל לקב"ה ולבקש את עזרתו כי הכל מאיתו ולכבודו כל מעשינו!

בהצלחה רבה יקרה!!

תודה !!!!!

שאכן יש לך משהו יותר חשוב:

 

יש לך בעל, יש לך תינוק... ב"ה.

 

תחשבי אולי - שלטווח ארוך, גם בשבילם חשוב שתהיה לך אפשרות למקצוע טוב.

 

אולי הדבר החשוב באמת - יתן מוטיווציה גם לפחות חשוב.. אבל גם חשוב.

 

ואז, תעשי לך איזשהו תכנון מעשי של זמנים - ותשתדלי מאד לעמוד בו.

 

הצלחה רבה.

לא יודע מה את לומדת אבל אם זה לימודים קשים, זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להצליח כשצוברים כזה פער גדול, לידה הנקה וכו', בטח לפחות שלשה חודשים, זה יותר משליש מהשנה.
פשוט תשחררי, הלכה לך שנת לימודים..לא הלכה בגלל שישבת רגל על רגל וראיתי סדרות, התחתנת הבאת תינוק לעולם. ב''ה! אל תהי מתוסכלת. תשמחי!

אל תנסי להגיש עבודות. של 100
את לא שם
תנסי להגיש עבודות שיתנו לך עובר

ותנסי למצוא מישהי שגם לומדת את זה ותלמדו ביחד (פחות נעים לחסל"ש אותה)

או פחות טוב לך ללמוד כרגע

תבדקי אפשרות של שנה הפסקה למשל או להפסיק את התואר בכלל ולמצוא את הדרך שנכונה לך

אני לא יודעת מה אני רוצה !!!!
נראה לי שהמניע הוא עצלות ותו לא .
לא בא לי להתאמץ 😔

אותך, לקח לפחות חצי שנה להתרגל ולהתארגן עם תינוק, במיוחד שבגיל האלו הם עדיין כל הזמן איתנו, כשהם מתחילים לזחול וללכת תרגישי שיש לך הרבה יותר אוויר וזמן
הלימודים יחכו אם אין ברירה.. תלוי איזה תואר את עושה.

ובגלל זה את "נמרחת". האם הלימודים מעניינים אותך? את חושבת שזה התחום שלך? אם התשובה היא שלא, כדאי שתחשבי לשנות כיוון.
אני מאוד נהניתי מהלימודים שלי ולכן יכולתי להתמודד עם הקושי.
אני נכנסתי להריון בשנה האחרונה שלי ונותרה לי מטלה אחת קשה מאוד - בחינה בע"פ מול המרצה של כמה פגישות. הצלחתי ללכת לכמה מהן ו3 פגישות המרצה בטוב ליבה המירה לי בעבודה להגשה.
אז אם הבעיה היא זמן וטיפול בתינוק, תקבעי פגישה עם ראש החוג ונסי להציג לו את מצבך ולהבהיר לו שאת לא מעוניינת לרדת ברמת הלימוד אלא את מבקשת שילכו לקראתך עם סוג המטלות שיתאים למצבך. ובכל מקרה כדאי להפגש איתו כדי שישטח בפנייך את המצב ויאתגר אותך לעמוד ביעדים.
שיהיה בהצלחה!

אחרת מן הסתם לא הייתי כ''כ מתוסכלת מהמצב.
תודה על העצות !

אני נלחמתי בשיניים ללמוד ולא הצלחתי להתפנות לזה באמת בדיוק כמו שאת מתארת (תינוק, כל עיסוק שהוא לא ללמוד..) , עד שקלטתי שאני לא באמת מעוניינת בלימודים הספציפיים האלו ועזבתי באושר גדול. עכשיו לומדת משהו אחר והרבה יותר נהנית, ולמרות שילדתי אני יודעת שאני מסוגלת להצליח ללמוד.
מסייגת רק שמה שנכון לי אולי לא נכון לגבייך 😏
כך או כך יכולה רק לאחל לך בהצלחה!

האם מה שמונע ממך ללמוד הוא שאת קרועה בנפשך לגבי המשך הדרך? ואז ייסורי כל צעד נובעים מהתחושה שהינך מתרחקת ולא מתקרבת

או שיש לך קשיים מקדם וכדור רטלין או חברותא יכולים לסייע

תסכול הזויייייייייי
אין מה לעשות לחשוק שיניים ולהכריח את עצמך!!!!
תזכרי שכמה שקשה היום בעתיד יהיה קשה פי כמה בעז''ה כשיבואו עוד ילדים..
זה שעון חול

חוויתי את זה גם לאחר הלידה הראשונה, ממש כמו שתיארת.
ופתאום הלימודים היו פחות חשובים.וגם התינוקת דרשה את שלה...
אבל תחליטי שאת מסיימת ולא נמרחת עם זה! זה לגמרי בידייך ובהחלטה שלך .
תראי מה נשאר לך, ותנסי לארגן רשת תמיכה של הבעל, משפחה ואןלי בייביסיטר אם צריך.
העיקר לסיים! ולא להתעצל. וזה דורש מאמץ לא קטן...אבל אפשרי בהחלט.

אחרי שתסיימי תוכלי לשקול בנחת אם להמשיך בזה או לא,
זה לא נעשה יותר קל כשמצטרפים עוד ילדים ועדחף לסיים כמה שיותר מהר.
בהצלחה!

לצערי מוכר מדיי
אני לא חושבת שזה בא מתוך עצלות,
צריך זמן להסתגל למצב החדש..
אם את רואה שזה לא עובר עד סוף השנה, ונכשלת ברוב המבחנים, עצה שלי - קחי שנה הפסקה!.
תתאפסי על עצמך, תתרגלי למצב החדש כאמא ותנשמי!

אם את לומדת מתמטיקה, מוזמנת לפרטי..
יש לי דרכים לעבור מבחנים עם מינימום למידה 🙈

ורק לידע כללי - אחרי לידה לוקח לגוף לפחות חצי שנה לחזור לעצמו, ואם את מניקה - אז לגיטימי שתיהי עייפה חצי יום..
קיצור - אני לא מאמינה שאת עצלינת, באמת קשה להתרכז למידה כשהגוף חלש ויש דברים יותר מענינים ויותר חשובים לעשות.
ואם גם את תאמיני שזה לא עצלות, אלא מצב זמני, תוכלי להתקדם ולקבל החלטות בצורה טובה יותר ולא מתוך מקום של האשמה עצמית..

יש דרכים להתמודד! (מנסיון)
והראשונה היא - תשחררי!
תני לעצמך את הזמן להתרכז בבית, בבעל ובתינוק החדש

יהיה טוב!

כי זה עניין כל-כך ייחודי - לאדם, ואצל אותו אדם עצמו, לקשר המיוחד שנוצר עם אנשים שונים.

 

לי היה למשל קשר שבין הפגישות הרגשות היו מאוד חיוביים, של משיכה. ודווקא בפגישות היו רגשות פחות טובים, לכיוון הדחייה אפילו. בסופו של דבר הבנתי שנמשכתי מאוד לאישיות, אבל היו דברים חיצוניים (לאו דווקא מראה) שהיה לי אתם יותר מדי קשה.

אז אולי כדאי לשאול את עצמך, האם בין לבין את מרגישה ש"נעלם", או שמתהפך. אם רק נעלמים ההתרגשות והפרפרים, אבל התחושה עדיין חיובית, ובמיוחד אם הדעה שלך לגביו חיובית, ויש הערכה לאישיות ולעולם הערכים שלו - זה נראה לי בסדר. ייתכן שאת או הוא פחות אנשים "של טלפון", ולכן שיחות הטלפון מרגישות פחות טובות, ומורידות את ההתלהבות בין הפגישות. יכולים להיות כל מיני דברים... בסה"כ זה נשמע מצב נורמלי וחיובי.

אם יש היפוך - רגשות שליליים, ולא רק חוסר התלהבות, אולי זה מצב הפוך לזה שתיארתי: אולי דברים חיצוניים מושכים אותך, אבל זה מבוסס בעיקר על זה, ולא על האישיות, וזו בעיה (זה יכול להיות מראה, קול, שילוב של מחוות \ סגנון דיבור \ תנועה \ חיוך שלו שיוצר כריזמה \ ג'נטלמניות \ חברהמניות... או כל שדר אחר שאת באופן אישי נמשכת אליו).

שוב, זה לא הכרחי שאם זה המצב זה מה שיקרה, ולא הכרחי שאם זה מה שקורה זה המצב. זו רק הצעה - ואת היחידה שיכולה לדעת.

נקודות למחשבה..

זו התאהבות אבל אז מה?

זה מפחיד אותי.
להיות מסונוורת. שאולי אני מפספסת דברים שחשובים לי.. שאני אתחתן עם הבן אדם הלא נכון כי התאהבתי וחשבתי שזה זה בגלל כל מיני התרגשויות בלב.
אני ממש שכלית ואני מרגישה שהרגש פי אלף יותר חזק כרגע מהשכל. השכל כמובן מתפקד, גם בפגישות וגם בין לבין הפגישות. אבל עדיין.. הרגש ככ חזק שזה פשוט מפחיד.

שאתם תצטרכו כדי להתגבר על הקשיים שיעלו כתוצאה מהחיבור שלכם.
אבל אם את מודעת לזה, בצעי בדיקות שכלתניות כדי להחליט . אני מסכים איתך להתאהב זה מסוכן ואפילו מפחיד

גם אצלי זה היה ככה עם בעלי...
לדעתי זה בגלל שאתם לא באמת קשורים עדיין בקשר של נישואין. יש משהו לא יציב בקשר של דייטים. כל יום זה יכול להיגמר. אין מחוייבות אמיתית... לא יודעת להסביר כ''כ רק שגם לי זה היה ופשוט הבנתי שמבחינת שכל- אני שמחה בו, מעריכה את מידותיו ופועלו, מבחינת רגש- הוא קיים ולפעמים מכובה, בסגר, לא צריך להרגיש כל שניה מרוגשת.. זה טבעו של הרגש שהוא נע וזז. נשמע לי תקין. אז התקדמנו הלאה

שיכול להיות שזה לא קשור לבין אדם, או לקשר שלכם.

יש אנשים שפשוט לא טובים בטלפון... אני כזאת. היינו מתקשרים אחד לשני ונשארים בשקט כאילו לא היה לנו מה להגיד זה היה ממש מביך. ואז מנתקים ומדברים שעות בהודעות וואטסאפ.

זה נשמע אמיתי לחלוטין.
אם הנתונים של הבחור מתאימים לך, יש לך מציאת חן ומשיכה אז קבלת גם פרפרים לבונוס. זה נפלא!
מזל טוב

חח

רק הייתי רואה אותו
הייתי נמסה

ובין לבין כלום

תצליחי יקרה!

בטלפון עם מישהו שמאד הייתי שמחה לדבר איתו פנים אל פנים. זה קורה לי בעיקר אם אנשים קרובים.
זה קרה לי גם שיצאתי עם בעלי ואפילו היום שאנחנו נשואים, גם עם ההורים שלי.
כשיצתי עם בעלי בקשתי ממנו לצמצם כמה שיותר בשיחות טלפון כי הם העיקו עלי.

אבל קוראת תגובה תגובה וממש מעריכה!
מרגישה שזה עוזר לי להבין נכון יותר את הסיטואציה הזאת שאני נמצאת בה ולנתח אותה קצת אחרת מאיך שתפסתי אותה..
תודה רבה לכם!!

לא ידעתי מה אני מרגישה כלפיו אבל ידעתי שאני רוצה את הקשר הזה

וכמה זמן אחרי זה כל הבילבול נעלם וידעתי שזה מה שאני רוצה

וב"ה זכיתי באהבה שכל כך התפללתי אליה

אפילו היו פעמים שהחלטתי לחתוך וברגע שראיתי אותו שוב, פשוט לא הבנתי איך יכלתי לשקול את זה בכלל.
שזה נשמע אמנם מאוד רגשי ואימפולסיבי, אבל כמובן שהתייעצתי עם אנשים ווידאתי בשכל שאני באמת חושבת שהוא אדם מדהים ומתאים לי.
אני חושבת שמה שקרה בין הפגישות זה שכל החששות (והיו חששות, לא אומרת שלא) תפסו תאוצה ומילאו לי את הראש עד הפעם הבאה שהתראינו.
ב"ה אני יכולה להגיד שטוב לנו ביחד ומפחיד אותי לחשוב מה היה קורה אם הייתי מפסידה אותו.
כמובן שזה אינדוודואלי, אבל לפי התיאור שלך, מוקדם לחשוש. תמשיכי ותנסי להבין מה מרתיע אותך וכמה משקל את באמת צריכה לתת לזה.
בהצלחה!

תסתכלי על זה אחרת: את *רק* חודש איתו. תני לזה זמן. תבואי לפגישות בנחת, בסופו של דבר את בעצמך כותבת שאת נהנית מהן.

מלבד זאת, לדבר ביניכם על הקשר עצמו ועל מה אתם צופים לו - מקדם אותו, ואת הרגשות הבאים איתו. לא ברור מדברייך איפה אתם עומדים מבחינת שיחות 'יחסינו לאן'...

לא שיש בעיה עם התאהבות, רק תבדקי שזה לא מכסה עלל דברים אחרים. לפעמים כשאוהבים מוכנים להתעלם מכל מיני דברים, ולמעשה בחיים כשההתאהבות נעלמת צריך בסיס לאהבה וחיים משותפים.. מספיק לראות את אחוזי הגרושים בשביל להבין שהתאהבות לבד לא שווה כלום מהסיבה שהיא לא מחזיקה יותר מדי זמן.
בשביל חיים זוגיים טובים צריך בסיס משותף רחב מאד

מרוצים מאוד ב"ה.

מזרחי/הפועלים/לאומי

יש להם עמלות הכי נמוכות .

בעלי בפועלים.. כי הוא אוהב את האפליקציה והשירות.
אני ביהב. כי היתרון הגדול שלהם שאין עמלות..
והאפליקציה החדשה משודרגת יחסית לקודמת..

לאנשים שמחפשים שירותי עו״ש פשוטים זה מצויין. זה ללא עמלות , למעט דברים חריגים.
צריך לציין רק שחובה סמארטפון כי זה בנק באפליקציה בלבד וללא סניפים .
יש בנקאי שאפשר לדבר איתו ויש צ’אט פעיל.
עוד חסרונות- אין אפשרות למשכנתא או מטבע חוץ.
פפר זה בעצם בנק חדש מקבוצת לאומי אבל הוא נפרד מהם.
ולגבי בנק איגוד - את המשכנתא לקחתי מהם וקיבלתי את ההצעה הכי טובה , כשאת ההצעות האחרות נתנו לאומי ומזרחי.

זה תלוי בכל מיני מבצעים של הבנק
גודל משכורות וכד
שווה לדבר עם כולם

יש כל מיני פרמטרים והתנהלויות..
האם אתם צריכים סניף קרוב?
שירות טוב ומקצועי?
ללא עמלות?
אתר טוב?

אם אחד מכם עובד הוראה יש לדיסקונט שהוא בנק טוב סך הכל, תנאים ממש טובים.

שלפעמים דברים משתנים גם מסניף לסניף
אני עברתי באותו בנק מסניף קרוב לסניף רחוק וההבדל ביחס שמים וארץ

קרה גם לנו.
יש סניפים איומים ונפלאים באותו בנק ואפילו באותה עיר.
וגם ההצעות שמקבלים יכולות להשתנות לפי סניפים.
ואגב אם אתם צעירים או סטודנטים תקבלו ברוב הבנקים תנאים טובים ללא עמלות

קורה גם שהניהול גרוע והעובדים לא מקצועיים בבנק שאמור להיות ממש חזק (קרה לי אישית).
התוצאה היתה טעויות ממש מטופשות בהמון דברים. בסוף החליפו שם כמה דברים והמצב ממש השתפר (אחרי שהתלונננו חריפות).

אבל לא פעם הבנק נותן יותר משאבים בסניפים עם אוכלוסיה שיותר חשוב לו לשמר לקוחות ממנה.
לא פעם הצוות מקצועי יותר, צוות יחסית גדול למספר הלקוחות, ובכללי תודעת שירות ויחס לחקוחות שמוכתב מלמעלה וכד'.... (מהכרות עם התחום).

גם נכון.

להיות " חבר של הבנק" או משהו כזה זה נותן לך שנה בלי עמלות בכללל לא משיכה לא העברה כלום.

גילוי נאות אני ואישתי מכניסים משכורת של משרד החינוך

 

יש בשישי ויש בראשון. תבדוק ספציפית לגבי סניפים.

הגרעין התורני.
10 דק' מנהריה

יש גם בחיפה

יש למיטב ידיעתי קהילה דתית קטנה עם ישיבה

הגדרה ל"דוס" משתנה מאד מאחד לשני
באזור עד כמה שידוע לי אין קהילה דוסית יש מקומות שיש בהם משפחות יותר תורניות אבל לפחות מבחינת מוסדות חינוך דת"ל- כולם הטרוגניים ומקבלים את כולם.
יש את מעלות- שמה יש משפחות תורניות ולא מעט שיחסית "חזקות ומשפיעות בעיר" אבל מוסדות הלימוד הטרוגניים ומקבלים את כולם. לדעתי רוב הצוות תורני אבל לא רוב התלמידים. יש רק בנ"ע. (תבדקי שוב את המידע כי הוא לא ממש מעודכן).
נהריה- ישיבת אביר יעקב יחסית תורנית לא יודעת לגבי התלמידים. כל השאר בטוח הטרוגניים. שמעתי שיש גרעין אין לי נתונים מעבר. אם יש כנראההוא קשורלישיבת ההסדר- נהר-דעה.
עכו- יש גרעין תורני יחסית פעיל- לא יודעת מעבר.
כמובן כל המוסדות הטרוגניים שמעתי שההורים מאד מרוצים מנעם עכו.
קריות- יש את קריית שמואל- קריה דתית- רחובות סגורים בשבת.
אוכלוסיה מאד מגוונת והטרוגנית. יש גם משפחות תורניות ולא מעט. יש פעילויות מותאמות לדתיים מי יותר ומי פחות- לא תמיד "תורניות".
לגבי מקומות קטנים יש את מורשת- יישוב דתי- מגוון.

יש את נצרת עלית- שמעתי שיש שם גרעין תורני רציני. יחסית רחוק יותר מנהריה. אני יודעת שפתחו שם בי"ס תורני אני חושבת תתמ"ד. אין לי פרטים מעבר.

אני לא יודעת מאיפה את במקור אבל בתור אחת שגרה במקומות שונים בארץ יש הבדל מאד גדול בהגדרת "דוס" בין הצפון לירושלים- לדוגמא (גרתי ב-2 האזורים).

יש קהילות תורניות ומוסדות תורניים מעולים (ברמת גן ויסודי עד כיתה ח.). ולמען הגילוי הנאות, הת"ת קולט ילדים אפילו מעכו. אומרים שאין באיזור חינוך תורני שאינו חרדי.
חוץ מזה הזדמנות מצויינת לגור במקום שמשלב התיישבות והפצת תורה במקום אחד.
אם רלוונטי אני יכול לתת אמצעי קשר.

יעזור לנו מאוד כשנגיע לצפון, לדעת לאן ללכת ומה לחפש.

מירון וצפת אולי גם רלוונטיים.. כמה מרחק נסיעה מנהריה אתם מחפשים?

יש שם קהילה חזקה ותורנית.

בהצלחה!