פורום נשואים טריים (עמוד 287)

הייתי עונה לך אבל אני לא זוכר מה היה כשהייתי רווק
עבר הרבה זמן

יכולה גם להוציא ילדים מחזקת ההורים ולהרוס את המשפחה לחלוטין! לא חושבת שבמקרה של צעקות צריך לערב גורמים חיצוניים שמטרתם וראיית עולמם לא תואמת את רוח המשפחתיות. במקרה כזה דווקא רב יכול לכוון את ההורים ליצור אוירה רגועה בבית וכילים להתמודד עם בעיות בצורה נכונה. כמובן שצריך אחד שמבין בחינוך.

לא חלילה לדווח לרווחה או משהו כזה.

 

 

ואת דעת תורה תשאירי לפסיקת הלכה

היא עובדת מדינה. והיא מחוייבת לדווח על כל מקרה שמגיע אליה. אתה לא יודע לאן יכולים הדברים להתגלגל! הם מוציאים ילדים לפנמיות בלי הרבה מחשבה והגיון ואין לי כוח לפרט לך מקרים... מלבד זאת, תסכים איתי שמשפחה בעלת אורח חיים דתי תקבל ביקורת ורצון להשתנות מרב שיודע לפנות אליהם בדרכי נועם ללא איום של הוצאת הילדים מחזקתם יותר מעו"ס שרק מתוקף תפקידה מאיימת עליהם בפירוק המשפחה.

רווחה מוסד עם כוונות טובות אך מעשיהם מסוכנים

אגב, אתה בטוח שאין אלימות פיזית?

ויש חשש אמיתי לאלימות במשפחה כלפי קטינים מחובתכם לדווח למשטרה / עו"ס.

הגדרות של אלימות כלפי קטינים אפשר לראות באתר של משרד הבריאות.
בכל אופן, אפשר להתייעץ עם עו"ס בקהילה. בכל קופת חולים יש עו"ס שנמצאת במקום בשעות הבוקר.
אפשר לקבוע תור או פשוט להגיע ולהיכנס.

בהצלחה.

עדיין יכול על פי חוק להחשב כהזנחה / אלימות כלפי קטין וחסר ישע.

אלימות כלפי קטין או חסר ישע אינו רק אלימות פיזית. גם אלימות מילולית, מינית, השפלות וכו יכול להחשב.

[אם יש רב שיש סיכוי ששומעים לו - אפשר לספר לו, ולבקש שיעבור "במקרה" על יד הבית שם וכשישמע - ידפוק בדלת, יאמר שלום וכו'.. ואז יבקש מהזוג לשוחח איתם לבדם. יאמר, שעבר ושמע, ולפי נסיונו הבין שזה לא משהו חד פעמי - ורוצה להפנות תשומת ליבם להשלכות של דברים כאלה על ילדים לטווח ארוך, בהנחה שהילידם מאד חשובים להם..]

כל בוקר אני פותחת את העינים מצעקות וקללות על הילדים. שיקומו ויזדרזו לבית הספר.
אפילו לא צעקות. הייתי אומרת צרחות.

2 ילדים שנולדו אחרי 11 שנות נישואים.
והילדה מגמת וממצמצת בעינים.

בעלי אומר לפנות לרוחה ואני לא מסוגלת.
אני יודעת שהילדה בטיפול ריגשי. אולי שם היא תפתח את זה.

ברמת הקשר איתו.

בואי נצא מנקודת הנחה שנדמה לי שנכונה לרוב ההורים השפויים שמתנהגים כלפי ילדיהם בצורה לא חיובית.
(החל מאלימות פיזית, והמשך באלימות מילולית או רגשיתץ, ולפעמים גם הורים נורמטיביים לכאורה צועקים על ילדים ברגע קשה.. ).
ההורים לרוב רוצים טוב עבור ילדיהם.
הם היו רוצים לדעת להתנהל עם ילדיהם בנחת ובאהבה ללא צעקות קללות או מכות ולא בהכרח יודעים או מצליחים לעשות זאת.

אז למה זה לא כך?

לרוב הורה מגיע למצב כזה מ2 סיבות;
1. ידע. חינוך והתנהלות עם ילדים זה לא דבר פשוט ומובן מאליו.
בפרט אם הדוגמא והדרך שמכירים לכך מבית ההורים היא שלילית...
הרבה פעמים ידע פשוט יכול לשנות את התמונה. עצות לסדר יום, להתנהלות עם ילד סרבן, ובעיקר למידה להבחין בצורך האמיתי של הילד ולתת לו מענה לכך.
ידע אפשר לרכוש בספרים להדרכת הורים, בקורסים להנחיה או ביעוץ אישי אצל מנחת הורים.
כמובן בהתאם לחומרת המצב.
אני מתחברת לגישה של לייף סנטר ושל תקשורת מקרבת שנדמה לי שיש להם קבוצת פייסבוק.

2. תודעה ונפש. לעיתים גם הורים שיודעים לכאורה מה הדבר הנכון לעשות מגיעים למחוזות לא טובים.
הרבה פעמים זה בגלל שהסיטואציה מול הילד דורכת להם על עצבים רגישים.
אם זה אובדן שליטה, או התנהגות של הילד שמהווה עבורם מראה מכאיבה, או כל דבר אחר שגורם להורים לאבד שליטה ולהתנהג אחרת משהיו רוצים.

(וכל זה בניטרול גורמים סביבתיים של עייפות או לחץ או חום או רעב שגם הם עלולים להשפיע)

במצבים כאלה מה שנכון לעשות זה מודעות ועבודה עצמית… שאם אינה מועילה לבד ובמצבים קשים, בעיני כדאי לשקול גם טיפול.

בנוגע למקרה שלך, לדעתי אם יש לך דיבור ישיר עם בעל המעשה, ניתן לפנות בכנות ולהגיד שאת שומעת או רואה מה עם הילדים
וכואב לך עליהם וגם עליו שבטח אינו רוצה כך לגדל את ילדיו.
ולכוון אותו ללמוד מספר או אפילו ברשת בשלב א' כלים לגידול ילדים. אם שייך לשלוח לטיפול ולדבר על מעבר אדרבה.
אם שיחה כנה לא רלוונטית, אפשר בעצמך לחפש חומר רלוונטי ואז לשתף אותו במשהו מעניין שראית ואהבת ועזר לך וכו'

כל הכבוד על הרגישות ובהצלחה רבה..

אני לא מרגישה צורך לגור ליד ההורים, אחים ואחיות.

בכל מקום אפשר למצוא מעונות, גנים, צהרונים, מטפלות. מסתדרים.

מניחה שהצורך שלכם קשור אולי לאורח חיים. יש משפחות שממש דבוקות אחת לשניה, כעין חמולה.

לנו חשובה איכות החיים, קהילה טובה, מוסדות חינוך לילדים הקטנים, קרבה סבירה למקומות העבודה.
בלי קשר איפה שההורים והמשפחה מקרבה ראשונה גרה.

לומדים להסתדר גם עם פחות עזרה מההורים.. דירה שתרגישי בה טוב ועוד שהיא במחיר בסדר חשובה מאוד.. כמובן העדפה אישית.

התרחקנו בשביל דירה מתאימה במחיר נורמלי. (היו גם שיקולים אידיאולוגיים, אבל בין המקומות שמתאימים לאידיאולוגיה בחרנו מקום בפרפריה ולא בעיר הגדולה)

להסתדר ולהיעזר בשכנים וחברים או בתשלום. שווה.

זה תלוי אופי, וגם בשניכם, קרוב להורים שלך/ שלו? שניכם בסדר עם זה?

 

יש יתרונות וחסרונות בכל דבר ולגמרי אפשר להנות מכאן ומכאן.

 

השאלה איך אתם תחיו את זה ביום יום ובשגרה, קריטי לכם העזרה? קריטי לכם הכיף והנוחות בבית?

 

בפער מהאיזור שההורים גרים בו....
מה יהיה בהמשך, אני לא יודעת, אבל כרגע עדיף לנו לחסוך על זה מאשר להוציא פי 2 או יותר על דירה באותו גודל בערך...

מאפשר לקפוץ עם הילדים או לבד לכמה שעות, ממש לא נורא.

זה ברצינות????
מה זה משנה ההורים?
ה' ישמור.

כל יום נוסעים לעבוד ולהורים פעם בשבועיים או יותר. מה הבעיה?

אני מזועזע מהאנשים פה

היית מגיע אליהם פעם ביומיים ולא פעם בשבועיים. זה ההבדל.
וכשההורים יהיו מבוגרים יהיה אפשר להיות נוכחים הרבה יותר בקלות ובצורה משמעותית.
הדבר הכי כואב לי זה שאני גרה שעה וחצי נסיעה מאמא. הלוואי שהייתי גרה רבע שעה ממנה.

יש כאלו (בעיקר נשים) שגם אחרי החתונה מאוד לחוצות על לפגוש את אמא כמה פעמים בשבוע. חוץ מזה שבמקרים שצריך עזרא, אם יותר קרובים ההורים (שרוצים בזה) יכולים יותר.

עד כמה את זקוקה לעזרה של ההורים. אני רוב השנים התגוררתי במרחק של כשעה מההורים ומסתדרים. והשאלה השניה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את מסוגלת לחיות בדירה "מזעזעת" כדברך במרכז עם שני תינוקות במרכז כשכל יציאה מהבית היא סיפור. אם התשובה היא לא, חפשי משהו אחר. תדאגי למקום שבו תהיה לך שלווה נפשית לגדל את ילדייך. מי שגר במרכז לטעמי השיקול המרכזי אצלו הוא מרחק לעבודה. אם זו הסיבה תעשו עבודת חיפוש רצינית למצוא דירה שתהייה סבירה מצד אחד ומספיק זולה עבורכם. אין מה לעשות בעניין הזה - רק לחפש......

זה ענין של קשר בין הסבא והסבתא לנכדים
ויותר מזה- כשההורים מתבגרים, יכולת לעזור להם!!

תלוי במצב ה"נייד" של ההורים.... בגלל זה זה מאוד תלוי. היא כתבה ש"גם כרגע אין להם עזרה" לכן הסקתי שהיא זקוקה לעזרה.

תקלה נרחבת בשרתי נטוויז'ן-סלקום הפילה אתרים רבים

אם תנסי לשנות אותו-את תפסידי

תשני את עצמך-זה עבודה לחיים שלמים

תראי, אם הוא מתעלל בך,את לא אמורה לקבל את זה,אבל זה לא נשמע מדבריך שזו הבעיה

שאני אוכל לחיות עם זה הייתי מנסה לקבל את זה יותר. אבל אלו דברים בסיסיים שצריך בכל בית ואני לא יודעת איך יראה הבית שלי אם המצב ישאר ככה

אולי תלכו ליעוץ ביחד, או לחוד.

כלומר- לדעתך בוודאי שצריך בכל בית. האם הוא מסכים איתך?
עוד נקודה- אני חושבת שהרבה אנשים שואפים לאיזשהו אידאל. כך זוגיות צריכה להיות, כך הבית צריך להיות. וכשנתקלים במציאות, הרחוקה מהאידאל, זה יוצר תסכולים, אכזבות, מריבות ועוד מרעין בישין.
אני לא יודעת אם זה כך אצלך, כי לא כתבת במה מדובר, אבל יתכן שפשוט צריך לשחרר, ולהבין שאידאל הוא נחמד, אבל החיים הם המציאות, וגם אם הם לא מושלמים, זה ממש בסדר. ולא לשפוט את עצמנו ואת בן הזוג לפי האידיאל, אלא לחיות בפשטות עם המציאות.

באופן כללי גם לא טוב להכנס לתוך תבנית של ספר שבו הוא יגיד לך איך להתנהג.
"הו, אישתי בוכה, בוא נראה מה יש לספרים להגיד לי לעשות: המממ 'נחם אותה' , או קיי אז אנחם אותה. כך כתוב בספר". זאת גישה נוראית בעיני. צריך טיפה קומנסנס, לא הרבה. אנחנו צריכים לדעת דברים כאלה בעצמנו ולא שכל הזמן יגידו לנו מה לעשות, זה הופך אותנו לרובוטים ריגשיים.

לכן אם יש לך דברים שמפריעים לך בו קודם כל תחשבי עם עצמך לאן את רוצה להגיע ועל פי ההיגיון שלך תפעלי.

אבל בספרי זוגיות שאני קוראת סבב ה לא מילון עם ערכים: היא בוכה? נחם אותה. בספרים שאני קראתי כתוב מהי אישה, מדוע דמעתה מצויה, איך מדברים לאישה כדי לא לפגוע בה כדי שלא תבכה וכו'..... סקופ! גבר לא ידע מהי אישה ואיך לנהוג איתה עד שילמד וכנ"ל האישה. זה לא משהו מולד ולא דברים שבאים מבפנים. אלו דברים שיש ללמוד אותם תמיד וגם לחזור עליהם שוב ושוב כי גם אחרי שלומדים נופלים.

 

אבל בלי קשר, לא חושב שצריך "ללמוד" מתי אישה בוכה, למה דמעתה מצויה וכו' וכו'. אני חושב שכל בר דעת שיש לו טיפה כישורים חברתיים וקומנסנס צריך לדעת אותם. לא צריך שום ספר בשביל לדעת שאישה היא ריגשית וגבר הוא שיכלי.

 

גבר לא יודע מה זה אישה ואישה לא יודעת מה זה גבר?? לא יודע מה זה אומר. אולי בני אדם לא יודעים איך אישה/גבר יגיבו בסיטואציות מסויימות, אבל להגיד שלא מכירים זה נראה לי מנותק מידי.

 

כל הספרים שבעולם לא יצליחו "ללמד" אדם להכיר אדם אחר. כל בנאדם מגיב אינדיבידואלית לכל מיני סיטואציות בין הוא אישה ובין אם הוא גבר.

 

 

האם קראת פעם ספר יהודי העוסק בזוגיות? כי נשמע שלא. אם לא, זה כמו אחד שמעולם לא למד אסטרונומיה ומספיק לו לדעת שיש שמש וירח ועוד כמה כוכבים וזה מספיק. אבל אם ילך ללמוד באוניברסיטה את מדעי החלל יגלה עולם ומלואו תרתי משמע! כמה ידע אפשר לקבל אם רק רוצים לדעת....
כשאתה אומר בפשטות " מה הבעיה?? ברור שאישה יותר רגישה, זהו, סגרתי את הנושא, כל השאר יבוא לי באינטואיציה שלי.. הכל בסדר, אין עוד מה ללמוד!" אתה כמו אותו אחד שמספיק לו לדעת שיש שמש וירח וכמה כוכבים. עם הידע הזה אסטרונאוט אתה לא תהיה, תסכים איתי. אבל לא בטוח שאתה רוצה להיות. הבעיה היא שכל אחד רוצה להתחתן (רובנו בכל אופן) ולחיות חיי זוגיות תקינים. ואת זה יש ללמוד! ההבדלים בין גבר לאישה לא מסתכמים ברגישות ואפילו לא מתחילים שם! (גם הגויים כבר יודעים ממזמן שאיש ואישה הם שני יצורים שונים בתכלית.) לדעת למה מתחתנים ומה זה דורש ממני זו ההתחלה. וכמו שכבר אמרתי, לא מספיק לקרוא ספר, לסגור ולעשות "וי". יש ללמוד לפני שמתחתנים ובכל שנות הנישואים עד זקנה! אתה סומך על עצמך ועל האינטואיציות שלך? תסתכל סביבך ותספור כמה גרושים וגרושות עשו כמוך ולאן הביאו אותם הרחשים הפנמיים והאינטואיציות... ובקשה קטנה, לא חובה אבל כדאי, קח ספר כזה ליד. תקרא ואחר כך תכתוב לינ אאאם באמת ידעת מה זו אישה. בהצלחה! (אם אתה רוצה המלצות: הרב שמחה כהן / הרב זמיר כהן יש להם ספר המיועד לגברים בלבד וספר המיועד לנשים בלבד מהסיבה הפשוטה שנשים וגברים זקוקים להדרכות שונות. אלה צריכים ללמוד את אלה ואלה צריכים ללמוד את אלה.)

חתונה זה לא אקדמיה. יחסי אנוש זה לא מחקר. נכון שמי שרוצה להיות אסטרו פיזיקאי צריך ללמוד - אז האנלוגיה הנכונה היא אם את/ה רוצה להיות יועץ נישואין, יועץ זוגי, יועץ מיני אז באמת צריך לפתוח ספרים וללמוד.

 

אבל חתונה זה לא זה. חיים משותפים זה לא זה. חתונה וחיים משותפים זה דווקא כמו שאמרת, בבחינת "אני מכיר את מערכת השמש והכוכבים, אני אפילו יכול לטייל בחלל(אם יש כסף), וללמוד במבט על על החלל אבל לא חייב להיות אסטרו פיזיקאי בשביל זה". 

 

אותו דבר כאן. אני מתחתן, אני יודע שיש מולי אדם, אני יצור חברתי ויש לי כישורים חברתיים שספגתי מינקות, ואהבת לרעך כמוך וכו וכו וכו. אם הייתי רוצה להיות יועץ נישואין אז הייתי מתעמק. אבל להתחתן לא בהכרח אומר שכל זוג צריך להיות יועץ.

 

ותאמיני לי, גרושים גרושות יש מכל המינים והסוגים. תמצאי זוגות שלא פתחו ספר כל החיים וחיים חיים מאושרים מאוד, ותראי הרבה זוגות שפתחו מיליון ספרים והתגרשו. שום דבר מזה לא מהווה קורלציה לנישואין וגירושין.

 

וכן, פתחתי וקראתי ספרים של הרב שלום ארוש וכאלה. פה ושם של הרב זמיר וכאלה שאני כבר לא זוכר את שמם. קראתי כמה עמודים וסגרתי כי כתובים שם דברים שבעיני צריכים להיות מובנים מאליהם.

 

מה שכן היתרון שיכול להיות בספרים האלה זה שזה יכול "לתחזק" כל מיני רגשות, יכול קצת להפיג כעסים על בן הזוג, לתת לעצמך קצת יותר פרופורציות, אבל לא מעבר ובדרך כלל אחרי שקוראים כמה ספרים כאלה זה כבר נהיה נדוש ולעוס. לטמי לפחות.

אבל אין לי כוח להסביר. נראה שאתה נעול על הדיעות שלך כך שכל מה שנותר לי הוא לאחד לך בהצלחה.

אבל אני חושבת שהוא צודק.
בנישואים לא צריך לשאוף לשנות אחד את השני, אלא לקבל אחד את השני. ולראות מה יש לנו ללמוד האחד מהשני.
כולנו בני אדם, לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא צריך לשפר ולהשתפר בהם.
אבל תפקידו של כל אדם הוא לדאוג לעצמו ולראות כיצד הוא מקדם את המידות שלו, דבר זה לא משתנה לאחר הנישואים. גם אם נראה לנו שאנו יחידה אחת, עדיין כל אחד עצמאי ואחראי למעשיו שלו.
אני אומרת לך מניסיון, לשנות הרגלים והתנהגויות זה קשה מאוד. אם בעלי היה לוחץ עלי כל הזמן לשנות את הדברים בהם אני ילדה זה לא היה עוזר לי להשתנות. אני מודעת אליהם מספיק, מודעת לכך שזה לעיתים פוגע עובדת על זה קשה בשביל לשנות, אבל מה לעשות שזה לא תמיד מצליח?
נקודת ההנחה צריכה להיות שבן הזוג יישאר כמו שהוא.
השאלה עכשיו מה אני עושה עם זה?
איך אני מתמודדת?
כאן מגיעה העבודה העצמית שלי, אם אני לא מקבלת אותו כמו שהוא, סימן שיש כאן עבודה אישית שלי כדי להצליח להסתכל בצורה חיובית על בעלי. להעצים את הנקודות הטובות שבו ולראות פחות את הנקודות שמפריעות.
אבל זו עבודה שלי, לא שלו. מבחינתי האחריות היא עלי.
בנוסף, אני חושבת שצריך לחלק את הדברים שמפריעים לך בו לשניים.
התנהלויות שמפריעות במישור הזוגי (כדוגמת איחורים, כעס בשעת מריבה, אי סדר ועוד) יש מקום להעיר ולדבר כדי שבעלי יהיה מודע שזה מפריע לך כי בסוף אתם כן חיים ביחד, באותו בית ויש לכם מחוייבות אחד כלפי השני. אבל גם כאן, לדעת לבוא אחד לקראת השני. אין מישהו אחד שצודק, יש כאן שני אנשים עם הרגלים שונים שצריכים ללמוד לחיות ביחד בשמחה.
אבל, אם אלו התנהגויות שקשורות אך ורק אליו (לדוגמה דברים הקשורים בעבודת ה', עיסוק בשעות הפנאי וכו') לפי דעתי זה משהו שהוא בחירה אישית שלו ואין לבת הזוג מקום להתערב. אלא רק לאהוב ולאהוב ולראות את הטוב בדברים האחרים שבו.
כי יש סיבה שבגללה התחתנת איתו ובחרת בו, נכון?

יצא לי ארוך מאוד, סליחה.
איך להגיע לנק' שבה מכילים את ההתנהגויות זו שאלה טובה.
אני לא ניסיתי ללמוד על זוגיות, אז אני לא יודעת אם זה עוזר או לא.
מה שלי עזר זה כל הזמן לחפש נקודות טובות, אפילו לכתוב לו / לי אותן מידי פעם. לנסות לפרגן כמה שיותר על דברים טובים. להחמיא, להכין פינוק מידי פעם. דברים שמוסיפים אהבה ומחממים את הלב. המחברים בינינו וככה הדברים האחרים פחות מפריעים, כי שמים דגש על הדברים הטובים.

נשואה כבר הרבה שנים ומצטערת שלא התעקשתי ללכת. ספרים קראתי המון אבל עם הצד השני לא קורא ומיישם אז זה רק מחמיר את ההרגשה הרעה. לכן צריך ללכת ליעוץ וללמוד איך לחיות עם מה שאנחנו לא אוהבים. לא לשנות את הצד השני אלא ללמוד איך לחיות עם זה

בגדול הבנתי שאני צריכה לקבל את הדברים וזהו.. מקווה שאצליח. אנסה גם ללמוד. אולי יעזור.

ושוב תודה לכולם

להגיד לעצמך "ככה זה וזהו ואני צריכה לקבל את זה".. זה לא יחזיק מעמד. כן חושבת שצריך להעמיק וללמוד מה העניין שלך כאישה.. ומה היא זוגיות.. גם אני עכשיו, לא בשנה הראשונה אלא יותר מ 10, מחדש מתמודדת עם העניין של קבלת השוני.. קשה מאוד להיות בשלוות נפש מול דברים שמפריעים כרגע או כבר שנים... מצריך עבודה פנימית וכן, אולי עזרה מבחוץ.

זה נשמע שאת רוצה לקבל אותו אבל קשה לך להאמין שתצליחי כי את רואה דברים שמפריעים לך.
בתור מאמנת אישית יכולה לספר לך, שבדיוק למקומות כאלו נולד האימון. לעשות שינוי בתפיסה במקומות שאני לא רואה איך אפשר לעשות אותו.
אבל עוד לפני כן אני מחזקת את ידייך, שתדעי שאת במקום מצויין. מאד הגיוני שאחרי שנה של נישואין יש קשיים כאלו. זו הדרך הצפויה. ואת מתמודדת ןמחפשת איך לעבוד ולהתקדם ולכן בע"ה תצליחי!

ממתי התשובות?

+ הערך שיצא .. 

את יכולה לכתוב כאן ואחפש לך (זה מה שאני עושה בד"כ)

ליד הבדיקה, אמור להיות סוגריים, וכוכבית. אם הכוכבית נמצאת בתוך הסוגריים, סימן שזה בגבולות הנורמה.

 

ותשאלו את הרופא..

השם הלועזי של הבדיקה? ומה הטווח שכתוב לידו?

ובאופן כללי מומלץ לחזור לרופא שהפנה לבדיקה אפילו דרך הטלפון או האתר.

רק בריאות!

אריה אשדת, כמדומני שבעבר מישהו פה המליץ עליו, מציעה לעשות חיפוש עם השם שלו בפורום.

 

בהצלחה רבה.

עושים את זה כל הזמן בשביל תלונות.
אם את לא רוצה, תגידי להם של איזה קו ושל איזה שעה הוא והם אמורים לדעת. יש להם רישום בד"כ.

בנוסף למקום, שעה ותאריך. ככה הוא יזוהה בוודאות.

אם הוא מאחר באופן קבוע הוא כבר יחטוף על זה. משרד התחבורה עושה ביקורת זמנים בשביל לתת קנסות. לאוטובוסים יש איכון לווייני שמתזמן את המסלול ומעדכן עיכובים שלא תלויים בנהגים עצמם.

 

 

 

ולשלוח לחברה עם הלוחית זיהוי של האוטובוס .

יש שם מספר רישוי של האוטובוס, מס׳ נהג ומס׳ מכונת כירטוס.
משם השמיים הם הגבול.

תלונה למשרד התחבורה על איחורים וכו' 

תבדקי באתר של אפיקים אם יש להם גם דרך להגיש תלונה באתר.

מציעה לעשות את זה בכתב, זה לרוב יותר רציני.

באופן כללי ברגע שאת כותבת את מס' הקו התאריך והשעה הם אמורים לדעת מי הנהג..

אפשר לבדוק גם את המספר רישוי של האוטובוס ליתר בטחון.

יתכן שיש פרטים מזהים נוספים על הכרטיס שמקבלים כשמשלמים, כדאי לבדוק..

שאת קוראת לעצמך אשה רעה בגלל זה.
את אשה טובה סה''כ רוצה להיות עם בעלך ברוגע ובנחת...
אל תרגישי רע עם עצמך, רגשות שלך טבעיות ולגיטימיות לחלוטין

הוא עשה טעות על שלא התייעץ איתך לפני כן. השאלה היא מה את עושה עם המציאות הנתונה. הוא בא רק לסעודה אחת לא? תשרדי אותה ונצלי את שאר הזמן עם בעלך. מצאי זמן מתאים ובקשי ממנו שבפעם הבאה שרק יתייעץ איתך לפני שמזמין אורחים. שבת שלום!

גם כי לא התייעץ איתך,
ואם לא בא לי או שאין לי מצב רוח לאף אחד. או עיפה ורוצה שקט?

את בסדר גמור!
תבקשי ממנו שפעם הבאה ישאל אותך ליפני.

כתוב אישה עיניה צרה באורחים, היא רוצה שלא חחסר כלום. בעצם כל הכובד של האירוח עליה.
ואצלך זה גם גונב את הביחד עם בעלך.

את אחראית על הפנים והוא אחראי על החוץ.

את צדקת, הוא היה צריך להודיע ולשאול אותך לפני כמובן.
דברי איתו על זה.

ואת לא רעה... לא תמיד הנפש בנויה לארח.
אם הוא היה נזקק לאירוח אני בטוחה שהיית מתלבטת על זה, וגם אם היית מחליטה שזה לא מתאים לך, זה לא היה הופך אותך לאישה רעה.
כל שכן כשזה "אירוח מותרות".

ואם האיש שלך אוהב אורחים, פשוט מאוד... תחלקי איתו את ההשלכות של זה שטיפת כלים, אוכל וכו... - שיעשה (לפחות חצי עבודה)
גם אם ימשיך לאהוב אותם, הוא ירגיש במה זה כרוך ויתחשב יותר.
אבל וודאי שהוא צריך לבדוק שזה בסדר מבחינתך ואת ממש ממש לא צריכה להרגיש רע עם עצמך.

את אחראית על האינטימיות בינכם. ככה ה ברא אותנו, את משרד הפנים והוא משרד החוץ ולפעמים יש נקודות השקה בינהם.

את לא "אשה רעה", כי כמו שהסברת, את רוצה לפעמים שבת נינוחה בלי אורחים, רק על בעלך.

 

גם בעלך איש טוב, ואוהב לארח.

 

אז אין מה "להרגיש רע עם עצמך" - 

 

אבל צריך לזכור שעיקר מה שרצית, הוא שיהיה לך טוב עם בעלך. אז אם כבר הזמין מישהו - החוכמה היא לא "או הכל או לא כלום"... הרי העיקר היחס הטוב עם הבעל; אז כרגע היחס הטוב הוא לא לעשות "פיצוצים" בגלל דבר כזה.

בכללי, זה דבר חשוב. לפעמים, דווקא בגלל שרוצים משהו טוב - אז אם זה לא הולך במאה אחוז, מגיעים לההיפך.. צריך לזכור מה היתה המטרה מראש. וליישם, כמה שאפשר. לא לסחוב "אכזבה" יותר מידי.

 

לגבי ההמשך, תסכמו ביניכם שלפעמים כך ולפעמים כך. לפעמים עם אורחים, במינון מתאים - ולפעמים רק אתם. 

זו החלטה שלכל הדעות משפיעה עליך (לא יודעת מה התפקידים אצלכם אבל מן הסתם גם מצריכה אותך באיזו התארגנות) ונכון יותר שתתרגלו לקבל החלטות כאלה יחד. זה הזמן לסגל הרגלים ;)

בכ"מ אחרי שזה כבר נעשה כמובן שיש מקום להרגשה שלך, את נורמלית וצודקת, וחשוב לשתף בזה גם את בעלך אבל הרי המטרה היתה שבת נינוחה עם בעלך אז שווה להתאמץ לקבל את זה באווירה טובה ולא להפוך את זה למתח...בייחוד שזה רק ארוחה אחת אולי אפילו תגלי שיהיה נחמד ככה

כבר שש שנות נישואים, הוא פשוט לא שולט בזה. לאחר אינספור וויכוחים בנושא הגענו לסטטוס קוו: הוא מבשל ומתארגן על ארוחות שבת (אני מסייעת) והעול הזה לפחות ירד ממני, והוא חייב להודיע לפני שמזמין (הוא לא עומד בזה).
תראי בפרספקטיבה של שש שנים, הרווחתי בגדול. אם זה היה תלוי בי היינו אוכלים כל שבת לבד פשוט כי אין לי כח. בזכות בעלי יש לנו חיי חברה עשירים ומספקים, אנחנו גם מוזמנים בלי סוף אז עול האירוח מתאזן בסופו של דבר והילדים גדלים בבית פתוח ושמח. ובעלי מאושר בקיצור מבינה אותך אבל אל תקחי קשה.

יש מישהו שקרא ויכול לפרט קצת יותר מהתיאור הרשמי?

  אם אתה רוצה יורם יובל מדבר על ג'ון גוטמן 

.

 

 ג'ון גוטמן חקר את הזוגיות במשך עשורים שלמים, במסגרת המחקר שלו הוא היה מסתכל על זוג 15 דקות - ואפילו בירח הדבש שלהם, והיה יודע לנבא בדיוק של 91%! אם הזוג יתגרש או ימשיך, ואיך.

 

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

 

 

 

ישר כח על ההשקעה.

קניתי!

בהצלחה! 

ועדיין אני חושבת שבספר שלנו יש את כל התשובות גם בלי מליוני מחקרים.... מה שהם חוקרים (ולפעמים גם מגלים את האמת) אנחנו כבר יודעים. יכול להיות שהוא טוב, לא יודעת, אבל יש כל כך הרבה ספרים על זוגיות יהודיים שאני חושבת שאין צורך לחפש את התשובות שם. מעבר לעובדה שחיי זוגיות של יהודים זה לא חיי זוגיות של גויים. שם למשל לא תתקל בתקופת התרחקות.. לימוד תורה שמעדנים את המידות וכו.... אבל תודה על ההמלצה!

(כמעט) כל ספר שאת קוראת של "יהודים" מגייר (גם\הרבה) מספרים ומתובנות של אנשים שחקרו בנושא (והם גויים). 

בלי קשר לזה שג'ון מרדכי גוטמן הוא יהודי והוא דתי.  ובלי קשר לזה ש"בספר שלנו" (למה התכוונת?) לא תמצאי שום דבר דומה (אלא אם כן את "מגיירת" מתובנות שלך\שלמדת - - ומלבישה על הכתוב).  

ועם זאת, מעדיפה לשמוע למי שלמד מספר הספרים (קרי, תורה) כדי לדעת מהיצרן בעצמו איך לנהוג גם בחיי הזוגיות.
בספרים שאני קראתי לא מסתמכים על מחקרים של גויים אלא על אמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא. אתה מדבר אולי על ספרים והרצאות שמיועדים לציבור שומרי מסורת / חילונים שאם לא תוכיח להם שהמדע תואם את דברי הרבנים הם לא יקשיבו לך, מעבר לפיקנטיות שיש במחקרים אלו שמוסיפים פתיון טוב למשוך את תדומת ליבם. זה נחמד וטוב לדעת שהמדע סוף סוף הגיע למסקנות שהתורה הגיעה אליהן אלפי שנה קודם לכן בכל תחום, לא רק בזוגיות. אבל לא עליהם עלינו להסתמך. אם יש משהו במדע שסותר את דברי התורה, אזרוק אותו. ולכן, מראש כדאי קודם כל לשמוע מה יש לתורה לומר בעניין ורק אח"כ אפשר לשמוע מה המחקרים מראים.
קשה לי להאמין שאדם דתי יקרא לעצמו ג'ון, אבל בסדר, אם אתה בוטח בו ומכיר את הרקע שלו אין בעיה. העיקר שדבריו מסייעים לך בדרך הנכונה.

גם אם אפשר לומר שאני חולק עליה בצורה מסויימת. אם טוב לך להסתמך על אמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא - אז זה מה שנכון לך. פשוט לדעתי יש עולם שלם מעבר. בשבילך העולם השלם הזה לא נמצא מעבר - אלא מתחת. בכל מקרה, בסופו של יום זה לא משנה - הכי חשוב זה שיש כוונה פנימית ורצון לטוב ולשיפור. האסטרטגיה לשיפור משתנה ויכולה להשתנות תמיד. 

זו היתה רק המלצה. 

כל הספר שלו מדבר על 5 עקרונות? מה שקראתי מרפרוף יש לומר לא מאוד הרשים אותי. אני מצטערת. מה שהוא כתב זה א' ב' ביחסים איך לשמר את הגחלת של ה"אהבה" הראשונית. סורי, ביהדות נכנסים הרבה יותר לעומק של בכלל מה זה נישואים ומשם מגיעות התובנות. אם לא מבינים למה מתחתנים מלכתחילה בני אדם אין סיכוי למצוא פתרונות למשברים. ואל תזלזל כל כך בחכמיך, תבדוק ותמצא שסבא שלך בחיידר לא למד מה חקרו עכשיו בארה"ב. לא הבנתי מה כוונתך ב"מעבר" או "מתחת" מה שבטוח הוא שהעולם לא כמו שאתה חושב הולך ומתקדם עם השנים אלא בדיוק ההיפך. הדור הולך ופוחת בטח בענייני זוגיות לכן כדאי לך לשמוע גם מה שסבא שלך אומר אחרי שקראת את דברי הד"ר המלומד. (בד"כ כל הדוקטורים האלה גרושים 7 פעמים, אבל הספרים שלהם נחטפים..) בהצלחה מכל הלב!

אני מבין שלא התרשמת - אני חייב לומר שגם אני לא היתי מתרשם אם הייתי מרפרף בלי לקרוא גם אם זה היה הספר הכי מענייין בעולם. היתי נכנס איתך לדיון על תורה חזל "יהדות" - ופסיכותרפיה וזוגיות - אבל זה לא כזה משנה כאן. 

 

סבא שלי חי בדור שבו לא היה מצוי מבחינה חברתית להתגרש, כמו גם להחליף עבודה. וקצת לפני הדור של סבא שלי, אם היית רוצה לכתוב משהו (לפני תקופת ההשכלה בכל שפה ולאחריה בעברית) - לא היית יכולה כי את אשה - ואין לך מושג איך לכתוב. בלי קשר לזה שאין לך דעה. ואני מסכים איתך שיש דברים שבהם הדור הולך ופוחת (מספיק שע"ע רשתות חברתיות), אבל יש דברים שהדור מתקדם, ובהרבה מאוד מישורים (מבחינה מציאותית בכל תחום (כמעט) אנחנו מעל הדורות הקודמים, מבחינה תודעתית אנחנו הרבה פחות - כי עודף המידע הזמין לכולם בתקשורת וברשת גורם להרגשה הזו). 

הכוונה שאת רואה את העולם הזה מתחת לאמירות של חז"ל, מדרשים, הנהגות של צדיקים מכל הדורות, ואמירות של צדיקים גדולים וחכמים בתורה על הנושא. כי הכל נמצא כבר שם. אני רואה את העולם המחקרי הזה מעבר לכל זה ולא כלול בתוך זה.

 

(את יכולה לצפות מדקה 5:14 בסרטון למעלה על ההסבר עליו) ג'ון מרדכי גוטמן הקדיש את חייו (35 שנה) של תצפיות ומחקר בנושא, הוא הגיע ליכולת ניבוי של 91% בתוך צפייה של 15 דקות אם זוג ימשיך או לא- כל מה שאני אומר זה ששווה לשמוע מה יש לו לומר.  לא חייבים לקבל. תודה רבה  

 

 

 

 

ובעיניי לקבוע מי יתגרש ומי לא זאת לא רק לא חוכמה, אלא אכזריות במידה מסויימת. מעדיפה לקרוא מי שמקדיש את חייו לעשות שלום בית גם אם זה לא תמיד מצליח מאשר לשמוע אחד שעסוק באחוזים וב"הצלחות גאוותניות ביכולת הניבוי שלו" במרכאות כפולות ומכופלות. סורי, שכנעת אותי להתרחק מהספר. ובכל זאת מקווה בשבילך שיש שם גם דברים טובים שכן תואמים את דרך ישראל סבא. כן, צריך להפרד יפה מהאישה בבוקר, על זה כן מדברים רבנים. בהצלחה!

 זה לא כזה חכמה -ואפשר לראות בזה אכזריות. רק מתקן - הוא היה מנבא בדיוק של 94% לא מתוך זה שהוא צופה בבעיה בזוגיות - אלא אפילו שהוא צופה בירח הדבש שלהם - כשהאינטרקציה עדיין בשלב טוב - והוא לא היה אומר לזוג את הדברים הללו - אלא מחכה (35 שנה) - כי אז הוא רצה להבין ולהוכיח את מה שהוא טוען (ולהעזר בידע). והוא פועל כל דקה מחייו לעשות שלום בית. הוא האדם הכי משפיע בנושא היום.   גם אם את לא תרוצי לקנות את הספר בהזדמנות הראשונה שתהיה לך, וגם אם ההמלצה שלי על הספר לא תזכה להתייחסות מעבר לתגובה של למה יש אחרים שמבינים יותר, עדיין הכי חשוב זה הרצון להשתפר. בהצלחה! 

מה שחשוב הוא הרצון להשתפר אבל חשוב גם שיהיו לך מורי דרך טובים.
לגבי העקיצה שלך על הדורות הקודמים. יכולה להעיד בפניך כאישה בדור הזה שעם זה שלא ידעו נשים קרוא וכתוב (אגב גם לא כל הגברים ידעו בתקופות מסויימות, רק העשירים שיכלו לשלוח למלמדים) הנשים של פעם היו הרבה יותר מאושרות. למה? כי היום אם את אמא לילדים ולא עובדת - את חוטפת בזיונות. אם את עובדת ושולחת את הילדים לצהרונים ערבונים - גם חוטפת בזיונות וגם ילדים לא מחונכים. ואם את גם עובדת וגם מטפלת בבית ובילדים - את קורסת תחת הנטל. אז לסיכומו של עניין, ה"קדמה" שאתה מתאר לא קדמה אותנו לשום מקום מבחינה רוחנית, ותסכים איתי שלהצליח בזוגיות תלוי רק ברוחני. אגב 5 העקרונות הללו (5 ולא 7. כן, טרחתי ושמעתי את הלינק ששלחת מהאוניברסיטה העברית השמאלנית שונאת התורה. ממש הגדלתי לעשות כדי להבין במה מדובר) מדוברים אין ספור פעמים בפי רבנים שונים. לא היה צריך לחכות 35 שנים כדי להגיע למסקנה איך לקבל ביקורת מבן הזוג, שצריך כמות מסויימת ששל מחמאות על פני ביקורת אחת, שיחה לפני השינה וכו.... ועדיין זה בעיני רדוד כשמדובר בקריסה טוטאלית של מוסד הנישואים בדור שלנו. בדור שלנו לקיים את 5 העקרונות הללו זאת בקושי משימה אפשרית שוב, אלא אם כן תבין מהי אישה, אישה תבין מיהו גבר, למה מתחתנים בכלל? מה המטרה? מה בורא עולם רוצה מאיתנו? ולשם הוא לא מגיע. הוא נותן את התוצאות (שכדאי להשתדל לקיים אותן) ולא את העבודה האמיתית בנישואין - עבודת המידות.

הספר שאני מדבר עליו מדבר על 7 עקרונות של תפקוד בזוגיות מתוך המחקר בין ה40 השנים. ה5 כללים זה לא קשור לספר שהמלצתי זה מספר אחר, למרות שהם גם כללים יפים. הבאתי את הלינק רק כדי להסביר מי הדמות.

 

אצל היהודים גברים כולם ידעו קרוא וכתוב, והנשים לא ידעו בכלל. גם למי שלהוריו לא היה כסף, כי הלימוד של הילדים היה על חשבון הקהילה. 

 

אני מסכים איתך לגבי הקונפליקט בין אהבה לקריירה. ולגבי דיכאון בגלל קריירה. אבל מה שאני רוצה להוסיף שזה גם אצל גברים. בחברה הקרייריסטית שלנו לא רק נשים מדוכאות מהפער בין הרצוי לדימוי העצמי התרבותי שהצגת, גם גברים (אפילו שאצל נשים זה מרכזי יותר כי יש גם דימוי עצמי של אמא בצד השני). תרבות הקרייריזם והשפעותיה לא תוקפת רק מגדר מסויים היא תוקפת את כל מי שחי בתרבות הזו ובחברה כזו, ואת כל מי שההשפעה הבלתי נראית של התרבות חלה עליו. אני לא אמרתי שאין השפעות שליליות לתרבות שלנו, יש, פשוט זה לא היה הדיון שלנו. הדיון שלנו היה על כך שלאישה לא היה דעה בכלל, תפתחי ספרי היסטוריה לדוגמא - ותראי שעד המאה ה19 אין אפילו שם אחד של מישהי - הכל גברים. הסדר המדיני, החברתי, והמשפחתי היה נתון לשלטון הגבר, ולאשה אין זכות דיבור או ביטוי. כל מה שאמרתי זה שלקחת דוגמה מסדר משפחתי פטריאכלי שהדו שיח מקבל (לרוב) טון פטריאכלי והאשה מקבלת את מקומה כלפי הסדר הזה  - זה לא משהו שאפשר ללמוד לדור שלנו.

 

פעם האשה ריצתה את העולם הפטריאכלי, היום היא מרצה (לא כולן) את העולם הקרייריסטי, אני מאמין שאיפה שהוא איכשהוא יש איזה שהוא איזון. 

 

כל הספר שלו בנוי על איך לעשות את זה (כלשוןנך "עבודת מידות") - ולא בתוצאות. ובספר שלו יש גם דיבור מאוד חשוב על המשמעות ומטרה המשותפת. זה לא הסרטון כמו שכבר אמרתי.  

 

ככה אתה חושב אפשר לפתור את בעיית הגירושין?? ומה תעשה עם בעיית הבגידות? תגיד לזוג: תקדישו שעה בשבוע לבילוי משותף (זה מה 5 כללים) אבל בבית הקפה יושבות נשים שלא בגדר הצניעות צעירות בעשר שנים מאישתך והבעל לא בדיוק יודע מה זה שמירת העיניים. נהדר! בילוי משותף.... ואחרי שבגד לך תגיד לאישתו לשוחח בנחת (בלי טלויזיה כמובן.. מה 5 כללים) עם בעלה לפני השינה...
בשביל זה אומרים חז"ל רגיל באישתו וקץ בה. ועל יום המקווה "והיתה חביבה על בעלה כביום כניסתה לחופה" אבל זה שטויות לשיטתך.. רק 5 / 7 /20 כללים של מיסטר ג'ון יפתרו את הבעיה..
ומה תעשה עם אדם כעסן שלא יודע לשמור על פיו ולשונו? לא מכיר את החפץ חיים שלא קורא ספרי מוסר כמו מסילת ישרים, אורחות צדיקים שמסייעים לאדם לעבוד על מידה זו בין יתר המידות?ולא מוכן להשתנות?? איך יקיים את הכללים?? אתה באמת חושב שבזמן התפרצות הכעס שלו הוא יזכר בג'ון ובכלליו? היא בכלל מדבר על המידה הזו שמחריבה בתים שלמים? ומה עם צניעות האישה? שכל גבר באשר הוא מסתכל באישתך על חוף הים או בקניון?? אתה חושב שנשים לא בוגדות בבעליהן? תתעורר! יש רק את הכללים של בורא עולם שיכולים להביא אותנו לזוגיות מושלמת!
לגבי היסטוריה איני יודעת מהיכן אתה מביא את האינפורמציה החלקית הלא מדוייקת והלא שייכת לעניין. כן, לימודים גם אצל הגויים אגב היו פריווילגיה של עשירים. כמובן שהיו תקופות ומקומות שונים במציאות אחרת אבל זו עובדה. מה עם הסיפור על רבי אלעזר עובד האדמה שבגלל בכיו זכה ללמוד תורה אצל רבי יוחנן? ומה עם רבי עקיבא שלא ידע צורת אות עד גיל 40? ואלו גדולי עולם שהתפרסמו, תאר לך כמה נשארו עובדי אדמה ולא למדו?
כשאתה מדבר על האישה שריצתה את העולם הפטריאכלי אתה לא מדבר על נשות ישראל. אתה מדבר אולי על ארץ מגוריו של מיסטר ג'ון בארה"ב של אמריקה בשנות ה 50 כשהמוטו של הגברים היה "תהיי יפה ותשתקי". משם אגב נולדה המהפיכה הפמיניסטית שאנו סובלות ממנה עד היום כי הגיעו הנשים למסקנה שאם לא ננהג כמו הגברים הם ימשיכו לרדות בנו. תשמע צדיקים וגדולי עולם איך התייחסו לנשים שלהם ותלמד כבוד האישה מהו! אם כל הגברים היו לומדים מהליכותיהם המצב היה מצויין! ואני לא מדברת על כאלה שבאו מארצות אפריקה שם למדו ממנהגי הערבים - גם שם האישה מושפלת עד עפר, אלא כאלה שלמדו מתורתנו הקדושה שם האישה היא מצד אחד מוצנעת ועדינה ומצד שני בעלת ערך וכבוד דווקא בשל כך! כל כבודה בת מלך פנימה מסכם את העניין.

 הרבה יותר חשוב הרצון להשתפר מאשר הכללים עצמם.

אסטרטגיות משתנות עם החיים והסיטואציות - אבל הרצון הפנימי להיות, להשתפר, חייב להיות שם כדי שמשהו יעבוד.

 

הוא לא אמר בית קפה, והאסוציאציה שלך בין בית קפה לבגידה לא חייבת לקרות. עם כל המודעות שיש לי לעולם הבגידות. בנוסף, ג'ון מרדכי גודמן הוא שומר הלכה ככה שאם את רואה איום מהכללים שלו על התורה - את יכולה להרגיש עם זה טוב, לפחות כמו שהוא מרגיש עם הכללים שלו טוב. בנוסף אולי אני אנסה לגרום לך להרגיש טוב (למרות שזה עדיין נחשב "מתחת" מבחינתך) אם אומר לך שהמחקר בפסיכולוגיה גילה - שהחוויה של משהו שאנחנו אוהבים ועושים עם הפרשי זמן - הרבה יותר טובה מאשר אם אנחנו מגוונים. 

לגבי כעס (לדעתי הקלה והפשוטה) יש הרבה עצות מספרי מידות שלא יעזרו לו. ואם הוא לא רוצה להשתנות אז גם עצות שיכולות לעזור לו לא יוכלו לעזור לו.

 

למה את חושבת שהיא לא מדוייקת? יהודים ידעו קרוא וכתוב כי לימדו אותם - את כולם (ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל - אבל זו הכללה נכונה כי היוצא מן הכלל באמת זניח) וזה התחיל מהמהפכה של ר' יהושע בן גמלא. גויים למדו רק האצולה שיכלו ללמוד - רובם, האיכרים הפשוטים לא ידעו. 

 

הגלגל הפמיניסטי לא התחיל להתגלגל בארץ מגוריו של ג'ון, אלא בארץ מגוריה של מרי וולסטונקראפט. סיפורי צדיקים זה דבר טוב ויפה, אבל יש רק בעיה אחת - זה פשוט מושלם מדאי לעולם של בני אדם סופיים, חסרים, פגיעים, טועים. מה לעשות שהצלילים של דוד שאומר חטאתי וצלילי יהודה שאומר צדקה ממני - הרבה יותר נעימים לי והרבה יותר מתחברים לי מצלילי המושלמות ההרואית של מספרי (ולפעמים מעצבי) הסיפורים. (אין כאן זלזול יש כאן ראליה שבה מספרי סיפורים מציגים את הטוב ומהדירים אותו ולא מדברים על הפחות טוב -ברור שאפשר ללמוד מהכל.)

 

פעם, העולם היה פטריאכלי, וגם בעולם היהודי זה היה. האשה היתה תלותית והדו שיח המשפחתי היה בעל טון פטריאכלי, גם אם היה שם כבוד, זה יחס ונקודת מוצא שונות, וגם ההסתכלות על החיים היתה שונה במישורים אחרים.  

 

ובאופן כללי אני מסכים איתך שיש נקודת פלוס ענקית ליהדות בנקודת הרצון בכל מה שקשור למחוייבות ושייכות בעולם אינדוודואלי.

 

 

   

 

 

הוא חקר יהודים מקיימים מצוות?
אולי לזוג חילוני סטנדרטי הוא צודק.
ויודע לאבחן אם זוג ימשיך או לא.

הוא מדבר על זה --

 

 

הספר כתוב בצורה ממש ברורה,  אני אסקור ממעוף הציפור -

בהתחלה יש הקדמות יפות חשובות מאוד. 

העיקרון הראשון מלמד על איך לשפר את ההיכרות לעומק (גם אחרי שנים ביחד)

העיקרון השני מלמד על איך ליצור רגעי חיבה (דלק לאהבה)

העיקרון השלישי מלמד איך להיות\לתת מה שהאחר זקוק (ולא ההפך)

העיקרון הרביעי מלמד איך במאבקי כוח האלטרנטיבה לניצחון איננה כניעה אלא שיתוף ושוויון. (מדהים ביותר) 

העיקרון החמישי מלמד איך לפתור קונפליקטים פתירים.

העיקרון השישי מלמד איך לפתור קונפליקטים בלתי פתירים. 

העיקרון השביעי מלמד איך ליצור גורל משותף וחזון משותף.

 

והאיבחון שלו היה כתוצאה מהסתכלות באינטרקציה חד פעמית.

לא יודע אם הוא חקר שומרי מצוות. אבל הוא בעצמו כזה. 

כמו ביהדות.
והשאר נשמע זה כמו עיצות שיכולים להועיל לכל זוג.

העיקרון השלישי מדבר על שימת לב והבנה של הצרכים הרגשיים של האחר כמו בכאב בחרדה או בכעס - ולא להיות בחוסר תשומת לב . הוא קורא לעיקרון הזה "בואו זה לקראת זה ואל תפנו עורף" (זה מלווה בהסברים יפים והסברים מדהימים)

 

כמו שכתבתי בהודעה הראשונה, אני לא שוללת שמה שהוא כתב תואם את הלכי היהדות ולפי מה שאתה כותב הרבה מזה באמת תואם. ועדיין ספרים המבוססים מהספרות היהודית הרבה יותר מדוייקים. מה שניסיתי להסביר לך קודם הוא שבני זוג שאינם מקיימים הלכות בסיסיות - לא יוכלו לקיים את עצותיו. ואני שאלתי אם הוא עוסק גם בעבודה על מידת הכעס. נכון, מי שהשם לא מעניין אותו באמת לא יטרח לעבוד על מידותיו, זה הדבר הכי קשה בעולם הזה. אבל מי שיש לו ייראת שמיים, גם אם נפל ידע לחפש פתרונות וילמד כיצד להתכבר על מידה זו כמו על מידות אחרות שמפריעות למהלך התקין של נישואיו. בגלל זה גם כתבתי שביהדות מגיעים לשורש. למהות הנישואים - מלשון להנשא גבוה - כלומר, לעבוד על המודות שזו תכליתו של אדם. בגלל זה איש שלא התחתן אינו נקרא אדם.
ואני ממש לא מסכימה איתך לגבי הפטריאכליות. נשמע שחיית בתקופה זו. שוב, מי שלמד תורה בשביל ללמוד - יש סיכוי טוב שלמד אכזריות זו מהגויים. מי שלמד תורה כדי ליישם - כיבד את אישתו ואישתו היא האישה המאושרת בעולם. אבל התפלפלתי מספיק. נשמע שהכללים טובים ונכונים, אך הם עדיין לא מתקרבים לטיפול שורש שזקוקים לו זוגות רבים...

כמו שכתבתי למעלה, אם ספרים המבוססים מהספרות היהודית מבחינתך הרבה יותר מדוייקים ועוזרים ועובדים - זו הדרך הכי טובה לך (ואני בטוח שיש נסיון חיים וחוויות ותובנות שלך מתוך אותו עולם ואותה תפיסה שגם הם עוזרות וטובות).

 

בכל מקרה לדעתי לעבוד על המידות זה קשה לא בגלל שזה קשה - אלא בגלל שזה לא נכון, אי אפשר "לעבוד" על משהו שלא קיים. והרצון להיות ולהשתפר והאמונה ביכולת הזו לא כתובה רק בתורה או בהלכה, זה כתוב בתוך הלב של האדם, כל אדם, כל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא לא מכיר את קונו. גם הם יכולים ורוצים להיות ולהשתפר כבני אדם אל בני אדם, גם הם בני אדם בצלם אלוהים. אבל אולי את חולקת על כך שהרצון הזה קיים. 

 

 

 

 

לצורך העניין נמניתי כאחת מהם לפני שנים. הבעיה היא שהם טועים ומגששים באפילה..
אם אתה לא מאמין שעבודת תיקון המידות זו משימתנו בעולם הזה זאת בעיה רצינית. אשמח לשמוע מתובנותיך לשם מה באנו לכן..

אני חושב שזה לא הם טועים - אלא יש טועים. זה יש ויש, כמו בכל מקום (גם בתוך עולמה של יהדות). 

 

אבל את שואלת שתי שאלות שהם שונות לגמרי.

השאלה הראשונה היא שאלה תכליתית (מהי משימתינו - לאן אנו הולכים?)

השאלה השניה היא שאלה סיבתית (למה נוצרנו - מה הסיבה להיווצרותינו?)

 

על השאלה הראשונה אני אענה שלכל אדם יש שביל משלו ודרך משלו לפרוט את מנגינת חייו על נימי נפשו - משהו שמבטא אותו ביצירה ומשמעות. שתואמת לערכים הפנימיים (!) ולרצון הפנימי (!) של האדם. לכל אדם יש תשובה אחרת לשאלה - לאן אני הולך איך ואיפה ומה. 

 

על השאלה השניה אני יאמר שאף אדם ביהדות ומחוצה לה לא ענה או יכול לענות לזה תשובה לכתחילה - משום שכדי לענות תשובה לזה צריך להיות מחוץ למערכת, צריך להיות הקב"ה. (התשובה של הרבה זרמים ביהדות היא ככה ה' רצה. היתי נכנס לדיון על החסידות כטוענת שה' יצר את האדם כדי ליצור ממלכה למלך, עם יכולת בחירה והתבטלות. אבל זה לא לכתחילה) 

 

1. גם להיטלר היה ערך פנימי, זה אפילו היה בנימי נפשו!!!
2. אדם שלא יודע למה הוא בא לכאן אין לו טעם לחיים. הקב"ה יודע והוא מסר לנו זאת באמצעות התורה שנכתבה לפני בריאת העולם. אני ואתה אולי לא עסקנו בתורה ברמה כזו שאנחנו יודעים לפרש אותה למעשה אך היו צדיקים גאונים קדושים ותנאים שעשו זאת עבורנו. אז הם יודעים (אולי לא 100% מהתורה, אבל מה שבורא עולם מצפה מאיתנו הם יודעים) השאלה היא אם גם אנחנו רוצים לדעת.
ולהפתעה: כתבת כמה פעמים שהד"ר שלך הקדיש את חייו לעשיית שלום בית. ובכן, כמו שזה נראה, הוא פונה לגויים וליהודים כאחד. האם ידעת שיש איסור הילכתי ברור (תבדוק אותי! חפש בדולחן ערוך) להשכין שלום בית בין בני זוג יהוגים שאתה יודע שאינם מקיימים הלכות טהרת המשפחה? ואם אתה עושה כן - אתה מחטיא הרבים! גרמת להם לעונש כרת!! כשיבוא אדון ג'ון (בכוונה אני מכנה אותו כך, אני מכירה את המנהג לכנות את הילדים בשם יהודי ואמריקאי, יש לי משפחה שם, השם שהם משתמשים בו הוא האמריקאי. היהודי זה בשביל להשקיט את המצפון). לפני בורא עולם תחכה לו הפתעה גדולה בדמות עונשי כרת רבים שנדבקו בו. ואם אתה שואל אותי, מה שהשם ישאל אותו. ואולי הוא צריך לשאול את עצמו הוא: נתתי לך תורה עם כל החוקים האפשריים, מה אתה ממציא לי חוקים חדשים? אולי קודם תוודא שהזוג חי חיי אישות נכונים לפני שאתה מעודד אותם לגעת אחד בשני בכל יום(אחד מהכללים של ג'ון)? מה שהוא עושה זו התרסה ושיבוש של סדרי עולם.
אז אם מתאים לך ללכת לפי חוקי הגויים, עצוב, אבל אף אחד לא ימנע ממך. ואם לא יש חוקים בסיסיים אלוקיים שעליך ללכת לפיהם לפני שאתה פונה אל חוקות הגויים.
שבת שלום!

אני לא יודע מה היה מה היה להיטלר - לא קראתי וחקרתי לעומק - אבל ערך פנימי זה לא. (היתי מרחיב לגבי חזון וערכים אבל זה הרבה יותר קשה לכתוב על זה מאשר להראות את זה בהדגמה. )

 

2. מסכים בצורה מסויימת. (היתי כותב כאן את הדרשה החסידית האהובה עלי על "לך לך")

 

ולגבי ההפתעה,

זה לא פרטני זה כללי. זה בדיוק כמו להוציא סרטון יוטיוב - ואנשים יראו אותו בשבת. (גם ספרי יהודים חילוני לא שומר טהרת המשפה יכול לקרוא אז אסור?)

 

לגבי טיפול פרטני (ללא יעוץ ישיר על מינונים שנוגדים את ההלכה כמו בסרטון) - זה לא איסור תלמודי מחז"ל.

המקור של הדין הזה זה מהבנה שנלמדה כתוצאה מתשובה של הרא"ש לגבי כפייה של בית דין לפירוק הזוגיות של זוג (שאנחנו מבינים שהוא) חי ללא טהרת המשפחה. 

מהתשובה שלו לומדים פוסקים אחריו שאין לסייע לזוג כזה להיות ביחד.

 

הרא"ש דיבר על על כפייה של בני אדם דתיים שומרי מצוות - שעושים משהו אסור על פי ההלכה ובמסגרת ההלכה שהם רוצים לקיים רק כאן תקפם יצרם -  כופין אותם שלא יעשו. בדיוק כמו שהרמב"ם אומר (גירושין כ)  avid;"> "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו"   כופים את הישראל כי ההנחה הבסיסית שהוא רוצה לקיים את התורה "מאחר שהוא מישראל" - מאמין רוצה ומקיים שאת שאר המצוות.

 

אבל בימינו אין טעם לסברה של הכפייה וההתערבות מהבחינה הלכתית כי הם לא רוצים (או מודעים) מלכתחילה ולכן אין לנו חובת כפייה מבחינה הלכתית כמו שאין לנו איסור סיוע מבחינה הלכתית - כי אנחנו לא משפיעים עליהם מבחינה הלכתית. הם (רצונם) לא קיים מבחינה הלכתית - אז אין לנו השפעה עליו מהבחינה ההלכתית. עייני גם כאן

 

אני לא פוסק. ואישית גם אני הרגשתי פחות נוח מהסרטון מהבחינה הלכתית, אבל אני מניח שזה נאמר לגויים, ואין לי מושג מה גון גוטמן בעצמו אומר כי זה נמצא בספר אחר שלו שלא קראתי, ואני מאמין שזה עבר עיבוד מסוייםעל ידי יורם יובל. בנוסף אני מאמין שיש לגון גוטמן התבטאות חיובית בנושא טהרת המשפחה שהוא עצמו שומר. אני מסכים איתך שזה הרבה יותר בעייתי ליעץ לזוג חילוני בצורה ספציפית כזו שמנוגדת להלכה. אני לא פוסק אבל זה נראה שזה אסור. כי אם יעוץ רגיל שמנותק מהוראה על מינונים כאלה יכול להיות דומה לאדם דתי שמוכר לאדם חילוני דלק לנסיעה במכונית ביום חמישי - כשהוא יודע שהוא יסע בשבת. יעוץ כזה זה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה, יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. 

 

 

 

שבת שלום. 

 

לגבי היטלר יימח שמו, הרצח המתועב היה מבחינתו ערך עליון! הוא חשב שהוא מציל את העולם! מה שניסיתי לומר לך שאין דבר כזה "מוסר פנימי" "ערכים אשיים" וכו'.. אדם משוחד לצרכיו ורצונותיו שהרבה פעמים לא תואמים את המוסר האלוקי. שמי שקצת מבין יודע שהוא המוסר המושלם ביותר. אפילו הגויים יודעים זאת והרבה מחוקיהם מבוססים על תורת ישראל.
לגבי ההפתעה, אני שמחה שטרחת לחפש מקורות! אני התעצלתי.. אבל זה הגיוני גם ברמה השכלית, אם החזרת זוג שנפרד והם מקיימים איסורים - אתה בעצם אשם באיסורים אלו. ולא מדובר פה בלכפות עליהם להתגרש אלא פשוט לא להתערב כשזוג כזה נפרד. אם אתה רוצה להתערב - למד אותם קודם מהי טהרת המשפחה וכמה היא חשובה לשניהם בכל כך הרבה מובנים ואז קיימת 2 מצוות ענקיות! אולי אפילו תחזיר את הזוג בתשובה?.... אבל אם אתה לא יכול לתקן, לפחות אל תקלקל.
אני רואה שברוב הדברים אנחנו מסכימים. ושוב, ממליצה לך לקרוא גם ספרים של רבנים שכתבו דברים נפלאים בנושא כמו הרב שמחה כהן, בגן האמונה, הרב זמיר כהן הוציא שני ספרים לאחרונה לאיש ולאישה בנפרד ועוד.... לחצוב בסלע מחצבתנו...

אני לא חוקר שואה ולא חקרתי לעומק, ואני לא מאמין שמקריאה בספר היסטוריה אני יכול להבין את המניעים לעומק. אבל אני כן יכול לומר שזה לא ערך פנימי - זה יותר ערך שמיוסד על פחד.  

הדיון על מוסר והלכה הוא ארוך עמוק וחשוב והיתי כותב על זה אם היה אפשר.

 

כמו שאמרתי זה לא נחשב לקלקל מבחינה הלכתית. למה? כי אנחנו לא כופים עליהם לצאת משום שהם ללא רצון לקיים מצוות - לכן - הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו. ואם הם לא בתחום האחריות ההלכתית שלנו - ההלכה נטרלית לגבי הסולידריות שלנו כלפי טהרת המשפחה שלהם מבחינתינו. אנחנו יכולים לייעץ להם מבחינה זוגית - זה בדיוק כמו אדם דתי שמוכר דלק ביום חמישי שישי לחלוני שבטוח יסע שבשבת.  אבל מה שמקלקל מבחינה הלכתיתזה לומר כמו בסרטון הוראה ספציפית לאינטימיות במינון שנוגד את ההלכה משום שזה דומה כמו לתת לו דלק בשבת עצמה - כי יש כאן התערבות שמנוגדת להלכה. עייני גם כאן.

 

מכיר, חלקם עלעלתי בצורה מהירה, וחלקם עלעלתי בצורה מהירה פחות - לגבי הספרים של הרב זמיר תראי את ההערות שם שהוא לוקח את הדברים שלו מהחוקרת לואן בריזנדיין - הוא פשוט מגייר את דבריה לציבור שומעיו.

 

 

 

 

מלבד העובדה שאינו משתמש במקורות יהודיים? שהוא אפילו לא מבין מה זה נישואים אם הוא חושב שבשביל להשאר ביחד צריך ללמוד 5 / 7 כללים (שכמו שאמרתי כבר שטחיים לחלוטין)
אם הוא לא הבין שנישואין זו עבודה יומיומית קשה מאוד, עבודה עם עצמך והזדמנות לשיפור עצמי, הוא רחוק מלייעץ לאחרים איך לנהוג.

גון גוטמן הבין "טיפה" בנישואים. הוא אחד מהחוקרים הגדולים של הזוגיות בעולם, והאדם המשפיע ביותר בתחום. כשאני קורא את התגובה שלך זה מרגיש לי מאוד שיטחי (ואולי מזלזל?) ופספוס בהכרות של האדם ועבודתו הנחוצה והמונומטלית.

 

ושוב, אולי זה היה טעות לעלות לכאן את הסרטון, גם בגלל התוכן בסוף, אבל יותר מזה זה בגלל הבלבול שזה יצר. כי אין קשר בין הכללים שראית שם לספר שבעת העקרונות לנישואים מאושרים. אין קשר. זה 7 עקרונות אחרים. הם בנויים על הבנה ועבודה. אם היית מעלעלת בספר - היית מסכימה איתי. העלתי את הסרטון רק בשביל דקה 5, כדי להסביר מי זה גון גוטמן ומהי עבודתו.

 

 

אני אצטט מספרו הנל את טענתו על שבעת העקרונות: (עמ' 52)

"רק לאחר מחקר של מאות זוגות, נחשפו סודותיהם של בעלי האינטליגנציה הרגשית. אין שתי מערכות יחסים זהות, אבל ככל שצוות המחקר שלי ואני בחנו לעומק יותר זוגות הנשואים באושר, התברר שכל הנישואים המאושרים דומים זה לזה בשבע דרכים מובחנות. זוגות הנשואים באושר אולי פשוט אינם מודעים לעובדה שהם חיים על פי שבעת העקרונות הללו ,אבל כולם עושים זאת. זוגות שאינם נשואים באושר תמיד נכשלים לפחות באחד משבעת התחומים האלה - ובדרך כלל בכמה מהם. אם תשלטו בשבעת העקרונות הללו תוכלו להבטיח שהנישואים שלכם ישגשגו" 

 

 

 

רציתי להוסיף, כאקורד סיום להמלצה שלי - את הציטוט הבא:  (שם 362)

"הגעתי למסקנה שכותבים רבים בעלי תובנות טובות בתחום מערכות יחסים למעשה צודקים. אני מקווה שהתרומה שלי מכבדת את כולם, מוסיפה מעט דיוק ואינטגרציה למאבק להבין בזכות מה מערכות יחסים קרובות מצליחות.

 

בהצלחה ותודה על הדיון. @Orit39

 

 

היה מרתק.
ובכל זאת: להבטיח שהנישואים ישגשגו? סבב ה רק אחד ויחיד יכול להבטיח.....