פורום נשואים טריים (עמוד 287)

אם הוא אוהב קפה,אולי מכונת קפה.
כיפה זה רעיון טוב.
כוס טרמית
מגבת רקומה
תיק חדש לטלית ולתפילין

עם מכתב ברכה חמוד...אפשר גם לצאת לבית קפה

בעיני זה אחלה מתנה בפרט אם מדובר בכיפה מושקעת..

אפשר גם ארנק, משהו נחמד לרכב אם יש, תיק

זה בערך כמו לקבל גרביים...

הפותחת דיברה על לסרוג כיפה.
זה לא דומה לקניית גרביים
אבל, זכותך להתבאס

לא שמתי לב שעל זה היא דיברה.

אנחנו קבוע יוצאים למסעדה ביום ההולדת לפי בחירת חתן היום הולדת.
עכשיו כשב"ה יש ילדים אז בד"כ עושים לו "הפתעה" כשהוא חוזר הביתה מהעבודה.

כמה רעיונות למתנות:
- בושם
- כוס עם תמונה שלכם (הבאתי לבעלי מלא פעמים, כל פעם הצטרף ילד חדש לתמונה)
- חלוק מגבת
- כלי עבודה כלשהו
- ספר קודש
- סטנדר שולחן(ככה כותבים את זה???)
- חפץ שקשור לספורט
- אולר
- משהו של טיולים (ערכת קפה או דברים בסגנון..)

וכמובן לכתוב לו מכתב אמיתי. לא יודעת על גברים אחרים, אבל בעלי מאוד אוהב מכתבים, תנסי, אולי גם שלך!

אני פעם אחת עשיתי לבעלי מכתב עם הפתעות קניתי לו כל מיני דברים בהתאם לאיחולים.
(אוזניות בלוטות'- שנמשיך להיות קשובים אחד לשני
ארנקי שנמשיך להכיל אחד את השני/ שנזכה לפרנסה בנחת.. וכו')

בהצלחה ומזל טוב!!

נגיד ארגז כלי עבודה, או ערכה לטיולים, מה זה נחשב מתנה ליום הולדת? כאילו שזה ישמח אותו וזה? 

 

מניסיון אני יודע ומעדיף לא להפתיע במתנות. כי אני כן הולך להוציא כסף על מתנה אז שיהיה משהו שאני יודע שהאשה תרצה ותבחר ותשמח בו.
הפתעה על מסיבה, יציאה, ארוחה עם תמונה וכדו' מומלץ.
כל הכבוד על היוזמה

שלא תהי בהיסטריה!

אפילו הכי קטנה כמו כיפה, העיקר שתכתבי לו מכתב מהלב. בלי זה זה לא שווה

כיפה נשמע אחלה

אולי תגדילי לחדר שינה תמונה יפה שלכם מהחתונה על קנוואס / עץ?

זה מתנה שנשארת לאורך זמן ותמיד כיף להסתכל עליה.

 

כמו כן, את יכולה לקנות לו פריט יפה ושימושי לשולחן השבת, תלוי בסגנון שלכם...כלי כסף, כלי קריסטל וכד'.

 

או משהו יותר אישי, נעלי בית טובות כמו קורוקס או טבע נאות, מארז טיפוח מפנק, ספר שהוא אוהב וכו'.

 

או גם וגם וגם, מה שאני עשיתי מרוב התלהבות בהתחלה...

קצת שקט

סתם, הביאו לך דברים מצויינים פה, בהצלחה!

תכיני לו עוגה מושקעת בהפתעה ליום הולדת... חובה
תתני לו מתנה שאת לא נותנת לו בדרך כלל ונראה לך שהוא צריך...
נניח כמו פיג'מה. נראה לי שבדרך כלל אין להם.
בושם שאת אוהבת ותביאי לו דוגמית כדי שאם הוא לא יאהב הוא יוכל להחליף...
ספר שהוא דיבר עליו והוא עוד לא קנה...
תנסי לחשוב על משהו שהוא בתקציב שלך שהוא מעבר למתנה רגילה לדעתי...

זה לא מסתכם בגופיית סבא ובוקסר??

שבאמת בקיץ אולי זה פחות רלוונטי...

יש סטים מהמים בדלתא.. אני רק מציעה את זה לבעלי והוא ישר נגד .. מבאס חח

ולא משהו שהיית נותנת לו ביום רגיל.
כלומר, שירגיש שזה מיוחד. אבל הכל תלוי בנורמות שלכם...

אין לנו נורמות אנחנו נשואים שתי שניות וחצי בערך 

אני אישית נתתי 3 כיפות באחד הימים שלא נפגשים לפני החתונה, אז לפי הסטנדרט, ברור שביום הולדת אתן יותר מכיפה
אבל הכל תלוי במה אתם רגילים או למה אתם רוצים להתרגל.

בגדול, כל השקעה שלך יכולה להיות סוג של מתנה. אם את מכינה עוגה או אוכל מיוחד (תשאלי את אמא שלו מה הוא הכי אוהב בעולם) בהפתעה, זה יכול לעשות אחלה עבודה.

את צריכה גם להתחשב במצב הכלכלי שלכם ובמה שנראה לך שישמח אותו.

כרית אורתופדית נוחה?
יש כריות מפנקות בטירוף של דר גב. את יכולה לבדוק באתר. אני קניתי. מתנה מושלמת.

א. היו חשובים כל מיני דברים. חלקים התבררו כחשובים וחלקם לא. בגדול - אתה חושב שאתה מכיר את בן/ת הזוג לפני החתונה, ואתה טועה.
ב. לא הכל אבל הרוב לא קשורים. לפני החתונה לא בכל נושא ידעתי מה חשוב לי באמת.
ג. חד משמעית כן. (ולא הייתי בררן כלל)
ד. לפעמים, בעיקרון זה מאוד אישי אז מה הטעם?

3 הדברים שהיו הכי חשובים לי לפני החתונה התגלו לי אפילו יותר משמעותיים משחשבתי!

אם בן אדם יודע מה קריטי לו, הוא יודע שאלו נקודות שילוו אותו כל חייו..

אהבת תורה
רגישות
חיי תורה עם פתיחות (פתיחות נורא סגורה, כפי שפעם אחד אמר לי שאני מחפשת חח)

כן אבל אנשים משתנים.
החלטתי לעבוד ולהתחתן עם מי שמוכנה לעשות כמוני והיא גם.

א. לפני החתונה היה חשוב לי 3 דברים בבן הזוג. וכולם הכרחיים ביותר בזוגיות. מודה לה' כל בוקר שקיבלתי את מה שביקשתי. אחרת - אני לא רואה איך היינו מסתדרים כזוג..

ב. תלוי בויכוח. אם מדובר בתכונה מסוימת או הרגל מסוים שהפריע לפני אז אחרי החתונה זה גם מפריע.

ג. בשלב מסוים לאורך הפגישות וויתרתי על נקודה שלדעתי הייתה מאוד חשובה. בהמשך הבנתי עד כמה טעיתי, עשיתי שינוי של 180° בסגנון הבחור שאותו חיפשתי, ותודה לה' על הנס הזה.

ד. הטעות שלי הייתה יחסית תלוי באופי שלי ושל הבחור אותו חיפשתי. פחות משהו שמתאים לכל אחד/ת. אני כן מדגישה לפני כל אחד שחושב אי פעם להתחתן - לבדוק מידות טובות. זה אחד הדברים הכי חשוב והכי קריטי בנישואים.
לדעתי...

בהצלחה!

ובקשר לשאר השאלות- לא התפלפלתי בעבר ועדיין לא מתפלפלת על מה שיש או אין בבן הזוג שלי כך שאין לי תשובה.. או שהתשובה שלי היא לקבל אותו כמו שהוא ולא לחפש מה יתרון ומה חיסרון, תכלס לא בדיוק תשובה, סליחה...
עניתי רק כי השתעשעתי משאלת הפתיחה 😁

לפעמים פרחים יתקבלו כמחווה ולעיתים יפורשו כהתחמקות מהקושי
מה הרקע?

וגם אם יהיה פרצופים תנסה לפייס אותה במילים..

תוותר על אגו ותעשה מה שאפשר בשביל שלום בית.

הפרחים זה רק הסיפתח, הם לא יפתרו לך את הבעיה. אם יש מתח- אז יש משהו שגורם אותו ובו צריך לגעת ועליו לדבר

עם חיוך מאופק, שמזמין "סוף פסוק" למתח...

 

אבל אל תתלה את עצמך מבפנים בכך - כלומר, אל תגרום לעצמך להרגשה חוזרת, שאם היא לא "מקבלת", אז אתה מושפל...

בוודאי שלא.

 

אלא תביא מתוך חיוך בלב. מרצון טוב. תאמר בליבך - אני אזום. אם יצליח, מה טוב. אם לא, לפחות מבחינתי התכוונתי לעשות מצוה.. זה פועל טוב בנפש. הקב"ה רואה את הרצון הטוב.

הרי גם "תלות" באנשי מקצוע זה לא טוב.. אלא מתייעצים כשצריך.

 

אלא שלדבר עם חברים, שמכירים את הזוג, על דברים שביניהם - זה באמת דבר שכדאי להימנע ממנו כמה שאפשר. לא בגלל "תלות", אלא כי לא עניינם. רשות היחיד. אם כי, יש מקרים קיצוניים שאן ברירה, ועדיף כך.

 

לגבי "זה מוריד לך את הביטחון העצמי", לא הייתי מציע להסתמך על איזו "יועצת זוגית". ממתי היא מומחית למה שמוריד לך את הביטחון העצמי. אתה יכול לשמוע את ההערה - ולראות בתוך עצמך אם אכן זה כך, או לא. יש כאלה שהתייעצות פועלת אצלם כך - ויש כאלה שלא.

 

בכללי, כדאי מצד אחד לא להיות תלוי בכל דבר לשאול אחרים, בפרט במה שביניכם. לאידך, כשזה חשוב - ולא נעשה באופן "אובססיבי" (כאילו כל דבר מצריך "הסכמות"), זה בסדר ולפעמים בהחלט יכול להועיל. את מי לשאול - אז כנ"ל. לדעתי.

 

ומכל מקום, בנידון שלך, שאתה חתן צעיר, ולגבי דברים באמת חשובים, לא הי הלך כל "קנה מידה" לדעת האם הם בסיסיים, או שאתה "לא בסדר" (עצם המחשבה מראה עד כמה אכן היית צריך להכוונה) - אז טוב שראית לנכון לבדוק. ובהתחשב במה שנאמר לעיל. 

לגבי התייעצות עם חברים-
תמיד טוב להתייעץ בעניינים שונים וללמוד מכל אדם. אבל! בכל מה שנוגע לענייני זוגיות ובוודאי לאינטימיות, בעיניי אין שום מקןם לשתף מישהו שמכיר את בני הזוג ואינו איש מקצוע!! זו חדירה לפרטיות ופגיעה קשה באמון בין בני הזוג! ויכול לגרום לבושה ולמריבות. (מלבד לשון הרע שעלולים להגרר אליה)...
היית רוצה שאשתך תשתף חברות בדברים אישיים שהם רק שלכם ותספר להן עליך?(התנהגות/התנהלות/חולשות/קשיים/מתחים וכו...)

לכן יש יתרון גדול להתייעצות בפורמים. שואלים באופן אנונימי, אף אחד לא יודע מי אתה ומי אשתך,ושומעים מגוון דעות ניטרליות.
מצד שני צריך לקחת בעירבון מוגבל כל תשובה ולסנן רק מה שמועיל. כי אנחנו לא יודעים מי יושב מאחורי המסך ומאיזה מקום וחוויות אישיות הוא כותב, ולפעמים יכולות להיות תגובות פוגעות/ לא מתאימות/ ואפילו מזיקות חלילה.

אנמ מכירה את הגישה
שכל בעיה בזוגיות צריך לפתור ב4 אמות הפרטיים שלך עם בן או בת הזוג.

אני אישית חולקת על גישה זו.

אני חושבת שאחרי הכל האדם הוא יצור חברתי ומה לעשות.. עם כל הרצון הטוב להיות חופשיים בארצנו אנחנו מאוד מושפעים מהחברה בה אנחנו מסתובבים.

ככה זה...

ולכן עידוד מבחוץ ודווקא לא מאיש מקצוע לפעמים יכול לעודד יותר.

כי זה פורום פתוח.
ולא רציתי לפנות אליך בפרטי.
אז אני אגיד לך כאן על גבי הפורום...

הבנתי ש3 חודשים לא הצלחתם..וכאן הזדעקו כמה אנשים שזה כבר ממש חמור וצריך טיפול..
אז הרי החדשות. אם היית שומע עוד כמה מקרים כאלה אולי זה היה מסבר לך את האוזן.
אב הרבה בנות דתיות מתחתנות ולא מייד משתחררות בתחום הזה
ומי שהלחיץ אותך שוב הגיב מהשקפת עולמו.
וכמובן שגם אני מגיבה מהשקפת עולמי.

אבל אני לא חושבת שזה כזה חריג.
מה שמהשקפת עולמי ונקודת מבטי הייתי ממליצה לך...
לשחרר!
לרדת לאשתך מהווריד מהעניין הזה.
יש לכם את כל החיים ביחד.
זה תהליך.
אל תזניח. אל תתעלם.
אבל תשחרר .

היא צריכה לדבר עם מדריכת כלות שתהיה נעימה איתה.

והכי חשוב- תשחרר!! אל תנסה שוב ושוב לעשות את מה שמרתיע את אשתך.
הכל יהיה בשלבים אל תדאג.
לדעתי חשוב גם שאשתך תרגיש שזה בשביל שניכם ולא משהו שהיא צריכה לעשות בשבילך.
כי זה עוד אלמנט של לחץ.

הכי חשוב להשתחרר. ולשחרר.

ככה לעניות דעתי מנקודת מבטי.

1. כל זוג הוא עולם ומלואו. עם קשיים והתמודדויות שונות לחלוטין גם אם יש דברים חופפים, כל אחד מבני הזוג מגיע מרקע שונה עם סל של יכולות, כישורים, מידות וקשיים שונים והחיבור עם בן הזוג מזמן לו התמודדות איתו ועם עצמו בדרך שונה לגמרי. כך שלא תמיד מה שטוב ועובד לזוג אחד יהיה טוב ויעבוד על זוג אחר.
2. לא לכולם יש עין טובה לייעץ מתוך רצון טוב ואני כותבת את זה בכאב. אך זוהי המציאות. יש סיפור בגמרא על סיבת חורבן הבית השני שבו רב אחד שיתף את תלמידו במצוקתו הכלכלית והלה, ששם עין על אשת הרב השתמש במידע זה ולקח לו אותה במרמה ואף עשה את הרב למשרתו. לא כל אחד שנראה נחמד ומתעניין באמת אכפת לו ממך. ואני חוויתי זאת על בשרי ולא פה המקום לפרט. כבדהו וחשדהו.
3. כביסה מלוכלכת לא מוציאים ברבים. יש דברים שהצניעות יפה להם. וגם ריבים בין בני זוג אמורים להפתר ביניהם ולא להכניס גורמים זרים לתוך הסיפור. תחשוב על כך שאחרי שכבר השלמת עם אישתך והכל בסדר פתאום תפגוש את אותו חבר שיודע בדיוק מה קרה לכם לפני שבועיים? שלא לדבר על אישתך שאפילו לא יודעת מה אחרים יודעים עליה.... יותר מזה - אפילו הורים לא טוב לערב בריבים וויכוחים ביניכם. אב או אם מדרך הטבע להגן על בנם / ביתם. ואם תספר להם שכך וכך עשתה לך אישתך זה ילווה אותם כל החיים גם לאחר שמבחינתכם הסיפור כבר נשכח כלא היה. תמיד תשאר להם טינה כלפי בן / בת הזוג ולעיתים מתוך "רצון טוב" ייעצו לבנן / ביתם עיצות רעות המובילות לפירוד. זה קרה במשפחה שלי הקרובה לצערי הרב. אם הכלה שכנעה את ביתה להתגרש מאחורי גבו של בעלה והוא קיבל זאת בהפתעה גמורה! אפילו לא ידע שהמצב עד כדי כך חמור אבל הסיוע של חמותו היה מאוד רציני ואינטנסיבי כך שלא נותרה לו ברירה והם התגרשו עם שני פעוטות קטנים שהיום כבר נערים עם נפש מצולקת ושניהם טרם פתחו דף חדש בחייהם.... עיצות רעות יכולות להרוס חיים ולא רק של בני הזוג.


4. קרה לי חא מזמן ותפסתי את עצמי מהר: שוחחתי עם חברה ואיך שהוא היא הציגה את מצבי שהוא בכי רע. משהו בסגנון של "בעלי רק רמז לי שאולי אעשה כך וכך וישר הורדתי אותו מהרעיון". כשאני עושה את אותו דבר עליו דיברה שנה שלמה. חרגע זה פגע בנימי נפשי וחשבתי חעצמי "איזה פראיירית אני! איך הסכמתי לכך?". אבל אז הכנסתי לעצמי לראש שבעלי הוא לא בעלה ואני זו לא היא!! הרי לפני רגע דבר זה לא הפריע לי כלל! מה קרה פתאום? לסיכום ייעוץ מסויים יכול להעחות בעיות שאינן קיימות כלל.
אז תשאל: מה, אז אין עם מי להתייעץ?
בטח שיש! אבל לא עם פרופסור מלומד שבעצמו גרוש איזה כמה פעמים. אלא עם תלמיד חכם שבקיא ומנוסה בהשכנת שלום בית, יודע גם להפנות לגורמים נכונים טם צריך ועושה זאת משום ייראת השמיים שבו וההבנה לחשיבות השכנת שלום בית בין איש לאישתו.
"כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!" וזה כולל את הנטבח הכל כך משמעותי בחיינו - חיי הזוגיות.
ואף אחד לא יכול לשקוד על שמריו בעניין זה. כולם צריכים ללמוד. זה לא דבר מולד. לפני, בזמן ולאורך כל חיי הנישואים. ללכת לסדנאות ביחד ובנפרד.(דווקא בנפרד יש ערך יותר גדול כי מלמדים אותך במה אתה צריך להשתנות ולעבוד ומלמדים אותך עם מי אתה חי מתוך ראייה גברית ואת האישה ההיפך). לשמוע הרצאות על זוגיות. לקנות ספרים על זוגיות וללמוד ביחד ובנפרד.
בהצלחה!

לגבי פורום - אם לאדם יש ביטחון עצמי, מחשבה והתבוננות, 

הוא מעלה בעיה שעלתה לו בנישואים  לפורום מסוים,

אז כן זה יכול בהחלט לעזור אבל אדם צריך לדעת לסנן,

חכמת ההמונים תמיד יכולה להוביל אותך למקומות שאפילו לא חשבת עליהם לטוב ולמוטב,

אבל רק אתה באמת יודע את כל המערך

ורק אם תחליט להיות אמיתי עם עצמך תדע לקחת מה שטוב לך מכל ההצעות ולזרוק מה שנראה שגוי

(גם אם על פניו נראה לטובתך.)

 

לגבי חברים - , אני גם חושבת שזה אינדיבידואלי , לי יש חברה טובה שאני פתוחה אתה  ומתייעצת אתה גם על נושאים כאלה..

ויש חברה אחרת טובה כמעט אותו דבר שלא,

והסיבה פשוטה החברה הראשונה אף פעם לא תצדיק אותי ולא את בעלי תמיד תהיה אמפתית ותכוון אותי , או תעודד או תאיר לי נקודה שטעיתי או נקודה שבעלי צריך עזרה כדי להבין קושי שלו , בקיצור אני רואה שזה מקדם אותי ,

החברה השניה כל פעם ישר מפילה ומנסה להבין איך אני מצליחה עם א' וב' וכו'..

ככה שבסופו של דבר זה לוקח  לי כוחות מהנושא הזוגי ולא נותן כוחות

אז הפסקתי לשתף ולשאול אותה גם אם אני ממש רוצה עכשיו ויש לי משהו עמוק בגרון ...

 

בקיצור זה תלוי וצריך זהירות....

נראה לי גם באופי וגם איזה חברים יש מסביבך...

שייט
סאגווי
טיול אופניים
חדר בריחה
סדנא
רכיבה על סוסים
מסעדה
פיקניק על החוף
טיול
טרקטורונים

זה מה שאני אומרת

תעריכי אותו!  תאמיני שאם אלוקים שלח לך אותו זה מה שהכי טוב עבורך

את לא צריכה להרגיש שבעלך פחות טוב,
כל אדם עם האופי שלו ותכונות הנפש שבו.
אני דווקא רואה באנשים שקטים מעלה על פני הרעשנים
וכבר אמרו חזל סייג לחוכמה שתיקה

זכית בבעל שקט אשריך, כמה שבחו חכמינו את השקטים, את אלה שמודדים את המילים שלהם.
אלה שזורמים בסוף מגיעים לביוב אז תשמחי בבעליך, זכית זכית!

ולכן את צריכה לקבל אותו כפי שהוא. זה גם בטח מה שאהבת בו כשנפגשת איתו.

מה שאת אומרת זה שאת ניסית לעבוד על עצמך וכל הכבוד לך כי זו הדרך. אולי אני טועה אבל מה שאני יכולה להגיד לך זה שכנראה את מאוד קשורה אליו ולא מצליחה להפריד ביניכם במובן מסוים. אנסה להסביר עם דוגמה שלי: האיש שלי מאוד אוהב לדבר (להרצות יותר נכון) ולפעמים הוא לא קולט שאנשים לא מעוניינים להקשיב לו. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה וקבוע הייתי תוקעת לו מרפקים בעיקר בסעודות שבת שאנשים רמזו לו ללא הועיל שהם רוצים לשיר ושיסתום. הייתי מאוד מתפדחת. סוג של חשבתי "מה יחשבו עלי". עד שהבנתי שזה לגמרי בעיה שלו! שאין לי ממה להתפדח! שזה לא אומר כלום עלי! ופשוט שיחררתי לגמרי. ואז קרה דבר מדהים שאנשים הפסיקו לרמוז לו ואמרו לו פשוט שהם לא רוצים להקשיב! זה כאילו בגלל שהורדתי מעצמי את האחריות עליו, הם הבינו שהם צריכים להתמודד עם זה לבד. והוא גם פחות נעלב, כי זה לא בא ממני!

את לא הוא. וזה בסדר גמור. אתם אחד, נכון, אבל לא ממש.

א. תנסי לא להשוות. זה לא מועיל וגם לא הוגן...
ב. אתם נשואים שנה. זה לא הרבה, אני כמעט בטוחה שעוד חמש, עשר שנים לא רק שזה לא יפריע אלא גם תאריכי את התכונה הזו.
ג. עין טובה, עין טובה, עין טובה. בסך הכל זו לא תכונה רעה...

לא מצאתי לי דבר טוב מהשתיקה (מי אמר? לא זוכרת...) מה שחשוב הוא שאת תעריכי את בעלך בלי שום התייחסות לסביבה. את יודעת כמה הוא טוב וזה מה שחשוב. מה גם שאם אתם נשואים טריים הוא כנראה עדיין לא מרגיש בנוח לזרום עם אנשים שעדיין זרים לו. יש כאלה שלוקח להם זמן להתחבר, בעלך כנראה אחד כזה. עם הזמן אני מאמינה שזה ישתפר. נסי אולי להעלות נושא שבעלך בקיא בו. אי אפשר שישתוק.

אולי תעמיקי עם עצמך בשאלה- מה טוב בלזרום ומה רע בלהיות שקט..

לפעמים הפרשנות שלנו והיחס שלנו למושגים- ניתנים לשינוי...נניח את מקשרת זרימה לחברותיות ואולי שקט מתקשר לך לחוסר רצון לפתח קשרים..האם באמת כך בעלך? או שיש לו חברים והוא טוב איתם,פשוט פחות מוחצן..וכן על זו הדרך..מקווה שהסברתי מספיק ברור..אני מתכוונת למצוא את הנקודה שבאמת מפריעה בתכונה...

אצלינו אני המופנמת ולקח לי שנים להפתח למשפחה של בעלי שכולם שם מדברים וצוחקים בקולי קולות. בעלי דווקא לא ממש כזה אבל באיזשהו מקום הוא ציפה שאשתו תהיה כמו שאר המשפחה שלו ולא הבין אותי שהייתי נבוכה מהעניינים. אני יודעת שזה ממש הפריע לו בהתחלה אבל עם השנים הוא התרגל ומקווה שהיום הוא יודע גם להעריך.
יוצא שהיום אני לפעמים יודעת יותר על המשפחה שלו ממנו, כי השיח שלי איתם הוא יותר שקט והם מספרים לי דברים חשובים ולא רק שיחות קלילות ומוחצנות שבסופו של דבר מפספסות את העיקר. אני גם יותר מתבוננת ורואה דברים מתחת לפני השטח שבעלי ממש מפספס וחבל. כי לפעמים זה מה שחשוב.
יש גם יתרונות לשקטים, מקווה שתלמדי להעריך, וגם תני לו את הזמן. לפעמים לוקח שנים עד שמוצאים קשר רגשי עם מישהו.
ואולי גם כדאי להתחיל עם קשרים עם אח אחד כל פעם. שבת משותפת עם אחד האחים יכולה ליצור קשר נעים ופחות מאיים משכולם ביחד.

הוא שקט וטוב לו עם זה . כנראה אף פעם לא ישתנה. אני זאת שצריכה לעבוד על עצמי להתפכח מהחלומות על בעל יותר סוער וחברותי. מעריכה בדרך כלל את כל המעלות שציינתם ומבינה בשכל שזה הכי טוב ועדיין בכל מפגש הפער הזה צובט לי ומבאס אותי.

תודה על התגובות והעידוד.. עוזר לי מאוד!

עצמנו.

 

שווה לך בשלב הזה של הנישואין לנסות לתווך לעצמך האם זה מהמקור שכתבתי או שאכן אלמנט של חוסר התאמה/שלמות ביניכם שתתמודדי עם זה כל הזמן

 

בכל מקרה בניין עדי עד מתוך שמחה

אל תשווי לאחרים ואל תהי ביקורתית, לא כלפיו ולא כלפי עצמך

תשמחי על הדברים הטובים, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות

רואים שמצד עצמך, גם לא באמת מפריע לך ה"די שקט".. סוג של אופי. יש בכך גם מעלות.

 

אלא מה? את "משווה" עם הגיסים, כשנפגשים. זה באמת לא טוב... זאת הבעיה, לא ה"שקט" שלו.

 

לך יש יחס טוב איתו? תשמחי. בעל, זה לא "חבילה" שאמורים להציג אותה מול חבילות אחרות. מבחינתך - יש הוא עצמו, ויש איך הוא לך. 

 

נכון שלפעמים, בדמיון, נראה כאילו ה"זורמים יותר", זו מעלה חברתית, ואז נראה כאילו הוא "בצד".. וגורם לך להרגיש - ביחוד כבחורה חברותית - כאילו הוא "פחות" במשהו. כביכול, יש לך "סחורה" פחות שווה.... 

 

אבל האמת היא, קודם-לכל, שאת צריכה להזכיר לעצמך, שאת לא התחתנת עם מישהו כדי להציג בפני אחרים או לראות איך הוא עם אחרים. להזכיר לעצמך: לי הכי טוב איתו. זהו. זה מה שחשוב.

 

דבר שני, כידוע לך, לכל תכונה יכולות להיות כמה "הופעות".. מי ש"זורם" יותר בחברה, זה לא אומרשהקשר שלו עם אשתו, בהכרח יהיה עמוק כמו מי ששקט ופנימי יותר. לפעמים כן, לפעמים לא. גם לא אומר שהיחס עם אשתו באותה מדרגה.

 

הקיצור - שימי לב אל העיקר. יש לך בעל טוב, ביניכם טוב, אופיים קצת "משלימים", מעולה. כשיושבים ביחד, פשוט תתעלמי מהצד הזה, אל תסתכלי על הגיסים. תסתכלי באהבה על בעלך. תגידי לעצמך בשקט: כמה טוב שיש לו בִפנים... זהו זה.

 

אם אפשר.

 

כך יכולים מצד אחד לתכנן מראש. 

 

מצד שני לא שוכחים..

 

(זה אומר, לשלוח כשלושה עד ארבעה שבועות מקודם. תלוי במיקום ובאיכות הדואר שם)

וגם אז חלק מההזמנות הגיעו אחרי הזמן
נפלאות דואר ישראל

חצי שנה אחרי חבר שלי התחתן
הוא שלח הכל בדואר 24
אוליי זה הגיע אחרי החתונה בשבוע
משהו כמו 3 שבועות מהרגע שהוא שלח

בוואטספ זה היה אפילו קצת יותר קרוב, תלוי למי...
לפעמים אפילו מתקשרים להודיע למי שבוודאי יגיע, אם הןא גר רחוק ועד שההזמנה תגיע האירוע יגמר...

לא רואה סיבה לחכות

הדואר היום מתפקד חלקית מאוד. חבל להצטער אחר כך.
(מצד שני, יש יתרון להזמנה שתלויה לאנשים על המקרר. כשזה רק דיגיטלי לפעמים אנשים מאשרים ושוכחים)

להכניס משם את הקפיץ.


בהמון זהירות כי הכנסתם חומר שלא כדאי לפגוש אותו פנים מול פנים..

מכבה קופסת הביקורת נראה בדרך כלל כמו עיגול פלסטיק או ריבוע ניקל

החומצה הזו מומלצת?

לא יודעת אם עוד עוסקת בתחום

שאפרת צור

שבדיוק קיבלתי מייל ממנה ורשום שם שכן… ובאמת באתר שלה זה לא כתוב

חפש בפייסבוק

הרבה פעמים בריב עם אשתי אני רואה שהיא למשל תתלבש יותר חשוף בבית ותנסה יותר "לפתות" אותי...

בחוץ בדרך כלל לא-אבל יש מצבים שיש סוגים של חיוך\מבט שמבחינתה זה לא להשתמש במיניות אבל אותי בתור גבר זה מטריף שהיא מתנהגת ככה כי אני רואה את זה יותר מיני.

הם נראלי יותר מרגישים אם ומתי זה קורה

כי השאלה הראשונה פרטית מדי לדעתי

ממש ממש לא!!! לא משתמשת במניות שלי עם זרים. אבל מה כן, אני בחורה חייכנית ונחמדה ולמרות שאני חייכנית ונחמדה באותה רמה אל שני המינים, אני שמה לב שהרבה פעמים גברים לוקחים את זה לכיוון לא מתאים. הרבה פעמים הם מבקשים טלפון ואני אומרת להם דוגרי "זה שאני נחמדה וזורמת לא אומר שאני מעוניינת".

חוץ מהשורה האחרונה

אני לא ככ אמיצה

אבל דואגת לבקש ממישהו שיבהיר לו את זה.

מה זה את זורמת עם שני המינים.
אז לא.
תזרמי רק עם נשים

עם הבעל זה נחמד לפעמים להשתמש בשימוש כזה ולא רואה בזה בעיה

אבל זה לגמרי גולש גם לפעמים לאנשים זרים

נו מה לעשות, לצערי ככה רוב העולם עובד

בעולם היהודי-דתי זה פחות מקובל וראוי..רוצה להאמין שלא קורה שם

שאם בעלי אני משתמשת בזה לפעמים למרות שאני יודעת שזה לא יעיל ואפילו מרחיק אותו כי הוא מרגיש את זה,זה קורה אינסטנקטיבית.משתדלת להמנע מזה...
אם גברים אחרים-ממש לא!

לעניות דעתי הקב"ה ברא את זה בשביל להיות בין איש לאישתו..זה כל היופי...

שאשתי עושה ככה זה נותן לי תחושה שהיא איתי רק כדי לקבל משהו וזה מגעיל אותי...

כלפי אנשים בחוץ זה הדבר הכי דוחה שיש

 

בשביל לקבל הם מתחנפים

עם בעלי מלא

הזוגיות בינכם.

הצלקות כנראה יעלמו..
ואז ברגע שהאהבה תהפוך להרגל פתאום יצוצו זכרונות טובים. כל הרעות ישכחו ..
ככה עובד היצר הרע .. בגלל זה זה נורא שיש סתם קשרים ארוכים לפני חתונה..

שרק הזכרונות הרעים נשארים?
פשוט אני עובר תקופת התאוששות לא קצרה (כבר יותר מחצי שנה) של קשר שנגמר בצורה די טראומטית, ומעניין אותי אם הכאב נשאר כל החיים... תודה!

אם זה נגמר כנראה שזה לא היה זה.

שחוויתי אירועים מצלקים..
אולי שכחתי, הדחקתי, אולי הזמן עשה את שלו וזה כבר לא רלוונטי.
אני מקווה שלא מתאהבים ומתחתנים אלא יש שכל מעורב באמצע אבל לגופו של עניין, הדברים נשארים פשוט נדחקים לפינה קטנה ואפלה שלא מקבלת תשומת לב.

אבל מזכיר לי את התקופה שעשיתי רישיון ולא עברתי הרבה טסטים... והיתי מאוד מתוסכלת ואחרי שעברתי טסט הכל נשכח והיתי שמחה.

 

אולי זה דומה, ברגע שמקבלים משהו טוב, הקושי שהיה בעבר מתגמד...

 

 

אנחנו בני אדם
נועדנו להתמודד.

מה שעברת - אלו החיים שלך
ותשמחי ההם
בלי פחד
תתמודדי בכיף
גם כשקשה

אבל צלקות זה רגשות שצריך לעבד וללמוד מהם , ממליץ להציף להתמודד ולהגיע לתובנות חדשות
בהצלחה

יותר מעשר שנים אבל חוץ מהחוייה *הכוללת* המאוד קשה, לא ממש היו צלקות יוצאות דופן. סתם כאבי לב רגילים
ב"ה זה די התמסמס כשפגשתי את בעלי. הכל הפך לפחות רלוונטי ועבר לרקע.

בהתחלה למדנו מסילת ישרים. זה היו טוב גם כי זה פתח אותנו הרבה לדיבור על עבודת המידות, שכל כך נדרשת בזוגיות...
ומאז זה משתנה, לפעמים ספרים על זוגיות, לפעמים קודש, לפעמים משהו שרלוונטי בדיוק לתקופה (נניח על הריון/ ספירת העומר..) וכו'.

יכולה להגיד שכל לימוד מומלץ בעיני. נכון שהיום אנחנו לא מצליחים ללמוד באותה תדירות כמו פעם. אבל כשאנחנו רוצים קצת נחת לימוד בהחלט עונה על הצורך הרבה פעמים

כרגע לומדים תנך

ניסינו גם את ברית הנישואין של הרב גינסבורג אבל היה לנו קשה מידי.

היום לומדים עין איה ביחד, אבל זה פחות מה שאתה מחפש

אהבה של הרב גינזבורג, סיפורי מעשיות זה מעורר מחשבה.

נתיבות שלום!
יש לו על כל פרשיות השבוע, חגים, נושאים בעבודת ה' וכו'...

לומדים יחד את השיעור היומי בחת'ת - חומש תהילים תניא (האמת שתהילים אומרים לבד)
יש את הספר 14 כוסות תה - ממש מוצלח
כשהיינו פחות עמוסים הייתה לנו קביעות בלימוד פרק נביא כל ערב.

 כתובת לקישור רשימת מרכזי הכוון לאוכלוסייה החרדית - משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

על משה שרון
הוא מדהים.

 האם אתם מכירים מישהו מאלו?

אשמח לשמוע המלצות (אם משהו שלילי אז נשמח בפרטי)

 

תודה רבה

 

נועם קדושים

הרב מאיר טויבר

משה כלפון

יחזקאל פרוכט

 

או האם מישהו מכיר שמות נוספים?

יתמודד לבד ויהיה לו סיכוי להצליח

גבר שאוהב את אשתו!

יש קשיים אז נותנים תמיכה ומעטפת לא אולטימטום

אתה מסוגל לתפקד עם אולטימטום מעליך?? זה מתכון לגירושים ועדיף שתמחק את מה שכתבת..

או שאתה קובע פגישה עם יועץ נישואין / רב שמוסמך לטפל בבעיות שלום בית או שנפגשים ברבנות. ותקבעי דד ליין של עד שבוע. הוא חייב הכוונה חיצונית. החלטות אשיות יכולות בלי בעיות להתנפנף ברוח.....

והסיכוי להתגרש יהיה הרבה יותר גדול..

כי כבר פתחת תיק ברבנות והוא עדיין שאנן. המטרה היא לא להתגרש אלא לעורר אותו לעשות מה שנדרש ממנו. השאלה אם תגידי לו שאתם צריכים / חייבים ללכת לייעוץ דחוף ובאופן קבוע הוא יעשה את זה או שעוד פעם יהיה שאנן ויחשוב שהעניינים יחלפו מאילהם?

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את התהליך הזה שוב.

כל אחד מאיתנו הולך לטיפול לבד שכרגע לא כל כך משפיע.

אני כבר משלימה עם זה שהוא לא ישתנה והחיים שלי בזבל..

והכוונה תורנית טובה ונכונה יכולה להעלות אתכם על דרך המלך! אל תתייאשי והחיים שלך לא צריכים להיות בזבל... דברי איתו ותחליטו על איזה ייעוץ אתם מוכנים שניכם ללכת ולעשות את זה כמו שצריך. ותסבירי לו שבלי זה את לא יכולה להמשיך. שיהיה רציני!

הוא אוהב אותך הוא לא רוצה לפרק משפחה כי הוא כנראה רואה עוד דברים...(שכל) ואוהב אותך (רגש)

הוא לא יכול לבד!!

תהיי העזר שלו

נכון שאת יכולה להגיד הוא לא תינוק שיקח אחריות וכו'...אבל הוא לא מצליח

רוצה להיות חכמה או צודקת?? רוצה להציל את הנישואים או להתגרש ואחר כך להתחרט ?

תכווני אותו אני מוכן להתערב איתך שגבר הוא כמו פלסטלינה...תעצבי אותו איך שאת רוצה

אבל לא במלחמה ולא אולטימטום כי את תפסידי את הנישואים שלך...

מגיע לך בעל שיעריך את המסירות נפש לו לילדים לבית.
כשהוא יראה שאת מתכוונת לממש את האיום הוא יתחיל להתעורר ולהבין שאשתו לא רוצה בבית שייח סעודי.

אני לא חושבת שזה ילך באיומים או אולטימטומים. זה די הוכיח את עצמו כפתרון שנכשל.
אני מציעה קודם כל שיחה כנה על הקושי שלך. לא פירטת בדיוק במה מדובר אבל אם הוא אוהב אותך ורואה שאת קורסת קצת מוזר שלא יתן עד לעזור
. במה זה בא לידי ביטוי?
האם יכול להיות שבגלל שהתרגלת למצב את כבר מג'נגלת לבד ונקרעת ואוגרת כעסים והוא מפרש מזה שאת מסתדרת גם בלעדיו אז מעדיף להישאר באזור הנוחות שלו?
ניסיתם לקבוע ביניכם תחומים מוגדרים שבהם תהיה לו אחריות בלעדית (למשל - הוא מקלח או עושה קניות או זורק זבל או וואטאבר) ולראות אם הוא עומד בזה ?

לגבי העניין התורני - האם הוא היה במקום אחר בהתחלה ואז הידרדר? איך זה משפיע על הבית אם בכלל?

איך מתנהלות השיחות ביניכם על הדברים האלה?

זה לא פשוט לפרק בית. בטח לא כשיש 4 ילדים בבית
גם טיפול או שיחה עם דמות תורנית היא אופציה אם הוא מוכן.

אם תפרטי יותר יהיה מקום להבין את התמונה קצת יותר טוב עד כמה שאפשר.

שאכן הוא חשב שיוכל ולא מצליח לעמוד בכך. גם יתכן שאכן אוהב אותך - אי אפשר לדעת מכאן.

 

כמובן, להתגרש זה לא דבר שעושים בקלילות, אלא אם אין ברירה.

 

את יכולה אולי להסביר לו, שגם אם אכן הוא חשב שיוכל, וכרגע לא הולך לו - זה עדיין לא עוזר לדברים שקשים לך..

 

[כמובן, קודם כל תבדקי מה באמת מטענותייך נכון, מה קריטי. למשל: יש הבדל בין "לא עוזר בבית" לאיש שיש לו הרבה זמן - לבין איש שחוזר מהעבודה מאוחר, ואשתו בכלל עקרת בית או חוזרת מוקדם..]

 

ואז להציע, שתלכו יחד לייעוץ רלוונטי, שיעזור לו לעמוד במה שהוא עצמו מבין שנכון..

כמובן שכדאי ונחוץ לעורר אותו לעשות את השינוי שהוא הבטיח ולנסות לשפר את המצב ביניכם כדי שבאמת יהיה לך טוב.
אולי שיתחייב למפגש עם יועץ או עם דמות רבנית. אולי ייעוץ משותף לשניכם,
הגיוני שהוא לא יצליח להשתנות לבד אפילו אם יש בו רצון כי זה טבע האדם....
הוא אומר שאוהב אותך ורוצה לשמור על הבית אז אולי באמת הוא רוצה ורק לא מצליח.

אבל- התיק מבחינתך הוא סתם איום או שבאמת יש לך כוונה כזו לפרק הכל?
לא פירטת הרבה אבל מדבריך נשמע שהבעיות העיקריות הן חוסר עזרה ורמה דתית. והשאלה הכנה מול עצמך היא האם באמת גירושין יהפכו את החיים שלך ושל הילדים שהבאת לעולם איתו לטובים יותר? כלומר האם החלופה הזאת טובה יותר?
ברור לך שהמהלך הזה קשה וארוך ומתיש, ובסופו לא יהיה לך בכלל עזרה ולא חופש ולא יהיה לילדים דמות הורים בריאה (חשוב הרבה יותר מרמה דתית של האבא לחינוך שלהם) רק בלאגן של משמורות ומריבות.

כמובן שלפעמים אין מנוס מהצעד הזה אבל רציתי לעורר את הכיוון

זה לברוח מבעיה אחת ולהכנס לבעיה חדשה.

אני חושבת.שליפני שאת מרימה ידים צריך לנסות ה כ ל!
ללכת ביחד לטיפול זוגי. ולא רק הוא לבד.

לבד יהיה קשה לו להשתנות.

הוא צריך אותך בשביל להתקדם
הוא צריך מטה ברת השגה בשביל להצליח
הייתי מציע לך להגדיר נקודה אחת שהיא החשובה בעיניך ולהתחיל בה
כמאמר חז"ל כל הפסל במומו פוסל ברי שמה שמערער אותך בהתנהגות שלו משפיע ככ מפני שזה מימד או מקום שגם לא יושב היטב בנפשך פנימה ולכן קחו את הנקודה הזו ועשו דרכה עבודה מ-ש-ו-ת-פ-ת

בקצרה
1. הגדרת המשימה, רק את
2. מציאת החסרון מהצד שלך, את
3. בניית תוכנית משימה
4. מפגשים שבועיים לעדוד בקרה וכד

ליצחק לרבקה היו תאומים בגיל 60
מי יודע אולי יבוא בקרוב יום שלא תביני הכיצד עלה בדעתכם להיפרד

בהצלחה רבה

זה דבר קשה. מאד.
קודם כל הציפיה צריכה להיות מותאמת למציאות. אי אפשר לצפות שאדם, גם אם רוצה מאד, יצליח להשתנות בין רגע, ולכן מראש אני חושבת שההסכמה שלך לתת לזה צ'אנס צריכה להיות מתוך הבנה ששינוי הוא דבר שלוקח לו זמן.
ואת תצטרכי להאזר בסבלנות.
המבחן שלך לרצינות ולהתכנות של הדברים יהיה בנכונות ובהשקעה שלו, וכמובן בצעדים קטנים.
אבל ככל הנראה הוא לא יקום אדם אחר… כמו שגם את לא… אפילו אם שניכם רוצים בכך מאד.

כמובן חובה טיפול זוגי ואישי לכל אחד מכם.
ולבחון מדי פעם האם הוא מקדם אתכם, ולא לחשוש להחליף מטפלים במידה ונתתם צאנס מספיק ולא ראיתם שזה טוב.


ועוד דבר–ממליצה לך לקרוא את הספר לדעת להכנע.
(כן… למרות השם שלו..)

לפותחת השרשור- לא להיבהל מהשם שלו אבל באמת שזה ספר שמתאים למצב שלך:

הסופרת היתה על סף גירושים והחליטה כמה החלטות ששינו לה את חיי הזוגיות לרומטיים - ואת זה היא מלמדת בספר.

זה לא "לדעת להיכנע" אלא יותר - איך להתנהג בצורה שתגרום לבעל לקחת אחריות על עצמו ולהיות הבעל שחלמת עליו. ומניסיון, זה עובד פלאים.

 

אם השם שלו מרתיע אותך, תנסי רק בשביל הילדים.

אבל לא נראה לי שזו מתנה שאשתי תשמח לקבל..חחחח

יש רעיון איך לתת לה אותו?

אם אני יביא לה זה בעייתי?

אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מנסה לשנות אותה..

בעיקרון צריך לשמור על זה בסוד מהבעל

ואחד מה שאמרו פה. ותגיד לה בואי ניקרא שמעתי שהספרים האלה עזרו להרבה.

כך היא לא תחשוב שאתה דורש רק ממנה להשתנות.

אבל כאילו שהוא באותו סגנון

אני לא יוכל להביא לי ספר של הרב שלום הרוש למשל ולה לדעת להיכנע...

ותגיד לה שחיפשת משהו "לרענן את הזוגיות ולהבין את האופי של האישה" אז המוכרת המליצה לקנות את הספר הזה לך והשני לאשתך כי הם הולכים ביחד...

 

תקרא לידה ומידי פעם תפלוט מילים כמו: וואו איזה מדהים. איך הוא צודק הסופר וכו
או שתצחק תוך כדי
חחח
בהצלחה

אבל זה תלוי בדינמיקה שביניכם.

בסוף זה ספר שמלמד נשים לפרגן לעצמן, ולכן אם היא תתחיל לקרוא סביר להניח

שתמשיך ותשתכנע כי הוא בסוף בעיקר לטובתה ולא לטובתך לכאורה 

 

וכמובן שהוא לטובת שניכם תכלס.

אתן חושבות שהוא מתאים לכל אחת, או שיש נשים שלא שווה לקנות להן אותו בתור מתנה?

לכל דבר יש נשים שיתחברו יותר ופחות.
אם קראת ונשמע לך סגנון שיאהבו אז אחלה.
וגם–לא לכלאחת הייתי עותנת ספר כזה בקטע שזה עלול להתפס כהטפה או התערבות בזוגיות במקרה שלקשרים מסויימים..
קיצור כל מקרה לגופו.

לא מתחברת לסגנון בכלל

בעיקרון הספר הוא לא יהודי, הסופרת גויה.

אבל "חכמה בגויים תאמין" והאישה המדהימה הזאת הצליחה לקלוע בול לכל מה שקיבלנו מחכמינו זכרונם לברכה. זה פשוט מדהים!

לפי דעתי זה כמו שיש הרבה דברים שלמדנו מחז"ל (למשל שהעולם עגול) ורק עכשיו גילו את זה, ממש כך בעקבות מחקרים וניסויים שערכה על עצמה ואחרים, הסופרת הזאת גילתה את הכללים המוצלחים והטבעיים של זוגיות נכונה.

 

דבר נוסף - הכללים ביהדות לזוגיות טובה ושלום בית ידועים לרוב, אך בספר הזה יש שני יתרונות ברורים:

1. זה כתוב בצורה ברורה לימינו עם הוראות מאד מעשיות שפועלות באופן מיידי.

2. יש הסבר שמשכנע אותי למה כל כלל הוא דבר כדאי ומשתלם לי כאישה.

 

ותמיד, כמו כל דבר חוץ מהתורה הקדושה, אם עדיין יש דבר שלא מתאים לנו, אפשר להשמיט אותו. אחרי הכל זאת באמת לא תורה מסיני...

קישוט ואבזור חדר השינה, יצירת אוירה רומנטית לכאורה - לצערי זה לא יעבוד...
פרחים, נרות ריחניים, מצעים טריים מהארון, קערת פירות, מיץ טרי סחוט, קרם גוף ריחני ונעים שהיא אוהבת ממתין לשימוש ליד המיטה, מגבות גוף גדולות מקופלות בקצה המיטה ומזמינות לכם...

כל זה יכול להוות תוספות נלוות לאווירה והחוויה האינטימית - כאשר הבסיס הרומנטי קיים.

אך כפי שמשתקף מדבריך, יש דברים שצריך לפתור לפני כן, כדי להגיע לאן שאתה חותר.

אלא, היחס שלו, התשומת לב,  ההשקעה.

כן, תקנה פרחים יפים, תקשט את החדר לפי טעמך.

ותשקיע בה.

 

מישהי בשם שירי לופוביץ
יש שם טיפים נחמדים,
היא לא דתיה אבל דיבור נקי.

אבל רוצה לעודד

ניסיתם ללכת למטפל מיני? ניסיתם לפתור מהשורש?
בכל מצב, כל הכבוד... ומקווה שדברים ישתפרו בהקדם!

בכל מקרה, ההמלצה שלי קצת מצחיקה-
ךהשתמש בסבון/ מרכך כביסה/ שמפו בריח חלב ודבש.

לפעמים אמצעי מניעה שמבוססים על הורמונים יכולים להרוס את כל החשק

אני הפסקתי להשתמש באמצעי מניעה לפני שחשבתי להפסיק רק בגלל זה.

 

אם לא היה קורה לי בעצמי לא הייתי כותבת אבל אחרי תקופה יבשה ומעצבנת בלי שום סיבה נראית לעין שהאינטימיות אצלנו הייתה על הפנים, יום אחד פשוט נשברתי והתפללתי בדמעות, באותו יום ראיתי שיפור הזוי!! אני לא אומרת אין הוקוס פוקוס, עדיין לא הכל מושלם, אבל תפילה פותחת שערי שמים!!!!!!

ננסה לאמץ את הרעיון.

הסגנון של מכנסיים ועליונית ארוכה כל כך נפוץ בין המתנחלות - מה שהופך את השאלה לתלוי איפה את גרה...

אז הוא הותר?

ורבנים שונים יביעו דעות שונות ופסיקות שונות.

ואיסורים מדאורייתא- בהם אין הבעת דעות שונות אלא תמימות דעים לרוב ואם לא אז נוטים לדעה המחמירה בדרך כלל.
מדרבנן- ישנן מחלוקות בש"ס שהוכרעו על פי כללי פסיקה וכל קהילה קיבלה פסקים שהיא הולכת על פיהם. זה לא מנהג, מי שעובר על איסור חכמים זו בעיה.
מנהגים- לאורך השנים נתקבעו מנהגים שונים שלא נוגעים להלכה אלא גודרים אותה. אין בעיה הלכתית להימנע מהמנהג, מעבר לבעיה של מנהג שהושרש ואל תיטוש תורת אימך וכו'.

צניעות וגדרי לבוש יש כללים שצריך להקפיד בהם, מעבר לזה צריך לשאול רב אם ישנה שאלה. זו לא סוגיה של "פוק חזי" (צא ולמד מהציבור וכך תנהג).

מהותית חלק מגדרי צניעות הם תלויי החברה הסובבת.
לגבי מכנסיים רחבים שנראים כמו חצאית מרחוק (מקווה שהסברתי טוב למה אני מתכוונת) לדעתי אפשר טכנית למצוא מי שיתיר ספצפיות בעיקר למקרים ספציפים אבל לא היתר כללי בעיקר בגלל שקשה לשים את הגבול.

בתנאי שמדובר במכנסי נשים וגזרה צנועה (לא צמוד וכד')

מכנסיים נכללים בגזרה של "שמלת גבר", אבל היום כשהרבה נשים לובשות, יכול להיות שזה תלוי במנהג המקום.

מכנסי נשים בלבד. ששום גבר (שפוי) לא היה לובש

וכמובן ארוכות.

אפילו לא מכנסיים מתחת לחצאית! לא מזמן קראתי את זה.... ולדעתי זה גם ממש לא יפה.... למרות שעל טעם וריח....

🙎‍♀ *האם יש היתר לנשים ללבוש מכנסיים?*
הדבר ברור שחלילה להתיר לבנות ישראל ללבוש מכנסיים, אפילו אם המכנסים נעשו במיוחד לצורך נשים ואפילו אם המכנסיים רחבים, משום שיש בזה משום פריצות ופריצת גדר הצניעות.
אף אם הבנות לובשות את המכנסיים כדי להגן מפני הקור, אין להתיר בזה בשום אופן.

👳‍♀ *האם מותר לנשים ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית?*
אין להקל גם אם לובשות את המכנסיים מתחת לחצאית, שאין זה מן הצניעות להתלבש באופן השונה משאר הנשים החרדות לדבר ה'.

✌ הלכות ביום מבית הידברות, עפ"י פסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

מקובל.
אצל דתיים זה מקובל.
אגב, גם בתימן זה היה מקובל.

יש לי הרגשה שחש פה שיבוש של מה שכתב הרב עובדיה יוסף. דווקא בחלק מארצות ערב נהגו נשים לשים מכנסיים מתחת.
אמא שלי אמרה שעוד בהתחלה (לפני 50 שנה) הוא פסק שבטיולים עדיף "מכנסיים צנועות".
אז הגיוני שזו היתה פסיקה לחברה מסוימת בזמן מסוים. אבל, לא נראה לי שפסק שאסור ללכת עם מכנסיים מתחת לחצאית צנועה.

אם את חושבת שחל שיבוש - בבקשה, גשי למקור וחפשי מה כתב.
פסק הלכה זה לא דבר של מה בכך. לא כל אחד יכול לפסוק הלכה. רק אדם שבקי במכמני התורה בצורה כזו שיכול לעשות ניתוח רוחבי מכל הספרים, הפוסקים של כל הדורות, גמרא וכו'. שתביני, כשמדובר ברב עובדיה זצוק"ל- כל הספרים שמונחים אצלך בארון הקודש היו מונחים יפה יפה אצלו בראש! כול עמודים, שורות ופסקאות. הוא כתב כל אישה שיראה מדבר השם. לא כל אישה שגרה בבני ברק או במאה שערים. אישה ייראת השם תלך לאורו של גדול בתורה (כמו הרב עובדיה למשל, ולא רק הוא... אף גדול לא התיר מעולם לאישה ללכת עם מכנסיים). ולא לפי רב נחמד מאיזה ישוב שמחפש לרצות את שומעיו ומתיר להם את האסור מתוך איזה סיפור אחד או שניים מהגמרא. רבנים כאלה הידיעות שלהם בתורה אינן מתקרב וןןת לקרסוליים של ידיעותיו של מר"ן.
ולא הבנתי מאיפה הבאת את הידיעה שנשים מארצות ערב היו הולכות עם מכנסיים. נהפוכו! גם גברים היו הולכים עם שמלות! בתימן הגברים היו הולכים עם שרוואלים, לא הנשים! מקור בבקשה.

הדברות בעצמם כותבים שהסיבה לאסור בגלל שהחרדים לדבר ה' לא נהגו- ז"א הסביבה.

ולגבי המנהג בארצות המזרח- מז"א, מהמקור- סבתות של חברות שלי (בעיקר תימניות כי בחלק מארצות ערב לפני 80-90 שנה כבר נכנס לבוש מערבי). באמת שמלות היו של גברים ונשים לבשו מכנסיים מתחת לשמלה בשביל צניעות.
אגב, במקומות שבהם השתמר הלבוש הערבי המקורי עוד אפשר לראות את זה.

הידברות לא פוסקי הלכה! אתה חולק על דברי הרב עובדיה, תחלוק, אבל אל תחלוק על השליח.
ראיתי מספיק תמונות של עולי תימן כדי להבין ששמלות היו הלבוש המסורתי שלהם, שחורות עם עיטורים, וכיבוי ראש שחורים עם קישוטים מזהב. לא ראיתי נשים עם שרוואלים. ואם היו, כמו שציינת בעצמך - השפעה מערבית. איפה הלבוש הזה ואיפה הלבוש שלהם ושל כולנו היום?......

ממילא ברגע שנשים רבות, החרדות לדבר ד' מתלבשות כך, אין בעיה גם לדעתם (כמובן מתחת לחצאית צנועה). אם לדעת ארגון הדברות נשים חרדות לדבר ד' גרות רק בשכונות מסוימות ולא באחרות - בעיה שלהם.

מי שמעוניין אשלח לו. מילא אם היה מדובר ברב "לא גדול" אבל ב"ה יצא הפסק מאחד מגדולי הדור.
לא חושב שפסיקותיו מחייבות פחות משל הרב עובדיה.

ומי שגרה במקום חילוני שהקהילה הדתית בו לא נוהגת כך?

ולא לתגובה שלי. התגובה שלך היתה אמורה להיות תגובה לזה:
ממתי פסק הלכה זה המלצה לציבור מסויים? - נשואים טריים
או להודעות הקודמות שלה. ביננו אין ויכוח.

מה ההבדל?
עם כבר מכנסיים מתחת לחצאית עדיף מגרביונים (כמובן שהחצאית צנועה).

ומכנסיים זה בגדי גברים
שאפילו אם נעשו במיוחד לנשים זה עדיין בגדי גברים

זה מה שכתוב שם

נשים בהרבה ארצות ערב הלכו עם מכנסיים מתחת לחצאית בלי שום קשר לפמיניזם.

ואגב, מגיגל קצר נראה שדי סילפו את דבריו...
הרב עובדיה לא אסר מכנסיים מתחת לחצאית צנועה.

כשנשים בדורנו ילכו כמו שהלכו פעם נשים אולי יהיה אפשר להתיר כזה דבר. אני חושבת שהרב עובדיה הכיר את נסיונות הדור הזה.....

ככה דעת הרב שכתב את זה

אבל שים לב. פסקי הלכה יש להם מטרה מאוד חשובה בקביעת גדרים שתכליתם היא לשים סייגים שימנעו ממני עבירה בשוגג. יש אופנה עכשיו אם תשים לב של נשים וילדות שהולכות עם טייץ צמוד שחור ומעליו חצאית עד הברך. משם ועד למכנסיים צמודים הדרך קצרה! יכולה לתת דוגמאות אבל זה לשון הרע. כמו שנכון שכיסוי ראש יכול להיות יפה, אבל אם מפריזים בצבעים ובקישוטים מכאן הדרך קצרה לסרט שגם הוא באיזשהו שלב עף מהראש. ואופנה חדשה לאחרונה: כיסוי ראש ומכנסיים.... כן, זה קיים. מהיכן? מכל ההקלות והאופנות הקיימות במגזרים השונים. ועיקר יצר הרע בדור הזה הוא על העריות. אז שכל אחת תעשה אחת השיקולים שלה. התוצאות לצערי לא תמיד בידיים שלנו. הבחירה בגבולות הברורים בנושא זה כן שלנו.

ההלכתיים שהופיעו בה.

שהרב רבינוביץ' אותו הבאת (שאיני מכירה אותו חייבת לציין) טוען דברים בעייתיים. הוא פוסק שאם נהוג בישוב מסויים ללכת עם מכנסיים וחצאית זה מותר רק במקום זה ואם הולכת במקום אחר שם לא נהוג ללכת ככה שתכבד את הגדרים האלו. וזה בעייתי. קודם כל לא שמעתי על מישהי שמשנה את לבושה ברגע שיוצאת ממושבה למקום אחר. דבר שני, ציינתי שכץעצם ההתרה הזו בעייתית. כי לך תסביר לאותן נשים ונערות שטייץ וחצאית קצרה זה לא בהגדרה של מה שהתכוון הרב רבינוביץ' במקרה זה. הגדר שהוא שם מאוד מאוד פרוץ!!! ומשם למעבר ללבוש בלתי צנוע הדרך מאוד מאוד קצרה! תרתי משמע.... כלומר, המכנס נותן לאישה (או יותר נכון ליצר הרע) למצוא תירוצים למה החצאית יכולה להתקצר / להיות צמודה יותר או אפילו להיעלם..... ושוב אני ראיתי זאת כמה פעמים במו עיני את התהליך הזה של הורדת החצאית / המטפחת / השרוולים.... הכל בהדרגה. מה שעשה הרב שלך זה להקפיץ את הנשים למדרגה הכי מסוכנת בפריצת הגבולות. מה שהרב עובדיה עשה (הרב עובדיה ולא הידברות! הם בסה"כ הביאו את דבריו.) זה לשים גדר ברורה מאוד שתשמור על צניעות הנשים לאורך זמן. מקווה שהבנת...

א. מנהג המקום הוא פונקציה *הלכתית* משמעותית מאוד בהלכות צניעות.

ב. גדרין הם דבר טוב, ונכון בהחלט. אבל העם ישראל השתדלו מאוד לא לשים גדרים כאלו בצורה חופשית. יש בהם גם סיכונים וחסרונות. בלי קשר לפסק זה של הרב עובדיה זצ"ל, אלא בשביל להבין את המושג גדרים.

ברור שלא כל אחד יכול לשים גדרים ולא לפסוק הלכות. לכן הבאתי את פוסק הדור ולא מישהו שיכול מאוד להיות שנגוע בדבר מפאת מקום מגוריו... והמציאות מוכיחה שגדרים אלו בצניעות הם הכרחיים ביותר בדורנו הפרוץ.

יש כמה
כל אחת תלך לפי הפסק של הרב שלה

אבל ככל הנראה זו דעה יחידה שמתירה כל שאר הדיעות אוסרות ברוב האופנים(הרב נבנצל התיר לצורך לימוד למקרים קשים בנוכחות גבר שעם חצאית עלול להתגגלות וכ"ו)...ראוי להחמיר בדבר זה. אולם לגבי עליונית מעל יש יותר מה להקל
ועל דברים כאלה נאמר עשה לך רב והסתלק מן הספק, ועדיף שזה לא יהיה הרב נוח אלא רב קבוע שאליו תשמעון.