אנחנו זוג דוס ( עם ילדים) התלבטתי אם לתת ליום נישואים לאשתי שובר לספא.
1. האם זה מתאים לאנשים דוסים?
2. האם יש לכם המלצה לספא באזור השפלה?
אשמח לכל תובנה שיש
תודה
אנחנו זוג דוס ( עם ילדים) התלבטתי אם לתת ליום נישואים לאשתי שובר לספא.
1. האם זה מתאים לאנשים דוסים?
2. האם יש לכם המלצה לספא באזור השפלה?
אשמח לכל תובנה שיש
תודה
אם זה מוסיף שנלך ביחד אני ממש לא שולל, אבל זה לא חובה, אם זה נחמד לאשתי גם בלעדי זה מצויין.
אנחנו לא נהיה במקום שמסתובבים בחוסר צניעות, אם כי אם אשתי הולכת לבד זה לא משנה אם יש נשים בלבוש לא צנוע, אשתי לא תסתובב בפני אחרים בחוסר צניעות, וכמובן היא תרצה מסאז' דווקא מבת ונשמור נגיעה. האם יש סיכוי שספא יתאים לנו?
תודה רבה
תגיד שאתם חרדים
ובכל זאת תשאל כאילו אתם מפלאנטה אחרת-
אם נלך במזדרון, יש עוד נוכחים/ לבושים
??
אנשים לא מבינים.. גוואלד
יש לפנות אלינו המנהלים.
תודה לחברים שיידעו אותנו, השרשור הזה ננעל בזה הרגע.
מכינים ארוחה איטלקית משו טוב...ובשפע!!!
תפארת - 050-6822536
העולם.
אבל זה תלוי מה עלות המטפלת או המעון, וכן ברמת חיים, אפשר לקנות טיטולים 4 ב100 ואפשר חבילה אחת ב-55 שקל.(אגיס אקסטרה קאר)
אותו הדבר בנוגע למזון התינוק.
וביגוד, זה חתיכת הוצאה, צריך המון ביגוד, הם מלכלכים הרבה, כמו כן ילד ראשון אוהבים להשקיע ולטפח.
אני מעדיפה כיום לקנות לילד שלי בגדים צעצועים וכו' ולא לקנות לעצמי.
כמובן שכל ילד מביא איתו ברכה משלו
בטור ההכנסות מענק (דמי) לידה (לילד ראשון כ1500 ש"ח לפי מה שזכור לי)
ביטוח לאומי (172) בחודש)
נקודות זיכוי - אם שילמתם מס מהמשכורת זה יכול לחסוך סכום משמעותי
כולל מה שציטטת בתחילה ממשפחתך.
הקושי שלך מובן.
באמת לא ראוי שינהג כך - זה עדיין לא אומר שזה מה שאת חושבת.. חבל להיכנס ל"קנאה".
וכמובן, חשוב שיעמיק בתוכו את מה שאומר על "יופיך הפנימי".
יודעים ע"י "למדתי על זה".. לא לכל מספיק תיאוריות.
"גברים" אינם "עם" אחד. ההכללות הללו מוגזמות.
ולא כל דבר שנכון לגבי תרבות פרוצה של גויים, נכון גם לגבי משפחה נורמלית בישראל.
וגם לא כל דבר נפתר ע"י "מתכון".
עצות שנותנים לחבר'ה מהרחוב ש"יוצאים", אינן בהכרח מתאימות לדינמיקה של משפחה נורמלית בישראל (אע"פ שבהתנהלות שלו, אכן יש חריגה מסויימת מהנורמה. להתענין באופן שגלוי לאשתו איך נראית אשתו של... נו..). כולל החמאה ברחוב על מראה של בנות אחרות..
אז יש כיוונים מתוך הנקודות שכתבת, שאפשר לאמץ במצב הזה. אבל המכלול מוגזם. כתבת נכון: "בטעם בלי הגזמה".. בעצם מה שנכתב, יש מן ההגזמה... על אף הכוונה שברור שהיא טובה.
אני אכן מסכים. לרפא קנאה, זה הרבה ע"י דימוי עצמי.
זה שייך למה שאמרתי, שיש כיוונים נכונים בתוך הנקודות שכתבת.
אבל, כנ"ל, יש דברים לא נכונים, הכללות, תיאוריות. ואם היא "תשחק את עצמה קשה להשגה" גם בבית, זה יכול לגרום גם לתוצאות קשות.
הטעות הכי קשה, היא המחשבה ש"היה לי חבר" (דבר גרוע לכשלעצמו), מזה אפשר להבין לגבי נישואין. מי שלא תופסת את ההבדל התהומי, היסודי, בין נישואין ללא-נישואין, איבדה את העיקר. יש לקוות, מאד, שכשתתחתן תתפוס - אם לא תתחתן מראש בגישה שהיא כבר "יודעת" מקודם, כי אז זה גרוע מאד.
על זה אינני מתכווין להתווכח. זה פשוט כך. מי שבגלל ה"תרבות" היום איבד את זה, וחושב שנישואין זה איזה "מיסוד" של מה שקיים גם בלי זה, חבל מאד. זו כנראה אחת הסיבות העיקריות היום להרס המשפחה. במקום לבוא מתוך השונות המהותית בין איש לאשה, אל המציאות של החיבור הבלעדי של נישואין - שמתחיל מהראש, מהנשמה, מעצם ההפיכה להיות משפחה - חווים כאילו "לפני זה", ואז כבר מתקהים.
וגם לשמוע מ"חברות נשואות" זה עוד לא הענין. מלבד מה שכל אחת עם נסיון חייה.
ואני חושב שלכתוב "בובה", כ"בעלת נסיון", לאשה שהעידה על עצמה שהיא כבר אחרי כמה לידות - זה לא שייך. אפשר להציע דברים, צריך לדעת את הגבול עד כמה ניתן בלי לחוות אותם.
מניין לקחת את זה.
שום דבר ממה שכתבתי, לא היה "אישית" לך - אלא כעיקרון, לגבי מציאות שקורית לצערנו כיום.
לא חשבתי לרגע שאת "טיפשה".. להיפך, אני מתרשם שאת דווקא חכמה. אבל זה לא מספיק להכל.
"ללמוד באוניברסיטה" על קנאת נשים - הרי זה בדיוק מה שהערתי לגביו.
זה לא "עלייך", אלא על הענין הזה. אני חושב שיש גבול למה שאפשר "ללמוד באוניברסיטה". החיים הם מעבר לכך; קל וחומר שהאוניברסיטה אינה עושה בדיוק הבחנה בין אנשים מישראל, ואיך שהם גדלים - לבין גויים ותרבותם. בנושא הנישואין - יש דברים שהם הבדלי שמיים-וארץ.
לגבי סיום דברייך - אכן הייתי זהיר. ציינתי שיש בתוך הנקודות שהצעת, עקרונות שאפשר לקחת מהם. אבל אינם המכלול. גם פירטתי לגבי נקודה מסויימת שאכן.
לכן, הדרך הנכונה היא לדעתי, לקחת קודם כל את מכלול הנושא של המשמעות היחודית של הנישואין, בוודאי בעם ישראל; להביא בחשבון את מה שאפשר לתפוס רק מתוך שחווים את זה (ולא שמץ "תחליפים" שאינם תחליפים), ואז לשלוף גם "נקודות" מתוך מה שאומרים "בעולם", ולשבץ במה שמתאים - ובאופן המתאים למציאות היחודית של בית.
ומכל מקום, אם משום מה נפגעת אישית - מתנצל. זו כמובן לא הכוונה.
תודה לך יישר כח.
הלוואי ונזכה ליישם!
אייי גברייים. אי אפשר איתם.... ואי אפשר בלעדיהם!![]()
א. נכון שכל אחד הוא עולם לכשלעצמו. זה בדיוק מה שרציתי להדגיש בקונטרה ל"כללים" מופרזים..
ב. יש עם זה תפיסה בסיסית, מה זה קשר בין איש לאשה, בבנין משפחה בלבד. העיקרון שדווקא מתוך השונות, מגשרים דווקא ע"י נישואין; ההבנה הכי פשוטה שאי אפשר אחרת (שהיא באמת קיימת כמעט אוטומאטית אצל מי שגדלים בצורה יהודית בריאה), זה כלל נכון להכל. על גבי זה, יש כל אחד עם אישיותו, עם רגישויותיו, יחד עם הבדלים בקוים כלליים בין גברים לנשים.
ג. אני מסכים איתך, שהאינטרנט והפריצות גורמים לזלזול בנשים. בכלל לזלזול באדם. מנמיך את כל היחס ביניהם לאיזה משהו מהיר ויצרי. חיצוני, בהצגה של "אהבה" - שהיא אמורה להיות בראש וראשונה משהו נפשי עמוק, אישיות אל אישיות. אח"כ ביטויים נוספים בתוך נישואין.
אבל אצל אנשים כשרים, שלא חיים מהסרטים הללו - אין "בגלל זה" "זלזול בנשים בתת מודע". ח"ו.
ולגבי התדמית העצמית, כבר אמרתי שאני גם חושב כך. אבל זה צריך חוכמה, שלא יהיה במקום הזרימה הטבעית.
להקפיד על כל הכללים של ייחוד,
ואם צריך אז להוסיף- לפי מה שמתאים.
גם אני לא חשבתי שאפשר, אבל מתברר שכן.
גם כשהקשר הוא מעל שנה,
גם כשממש ממש נמשכים.
אם מתחילים בזה אז נגררים הלאה.!!!
לא להתחיל ואז כן, זה אפשרי.
אבל זה קשה.
על הכמות שכן או לא...? ת'כלס אני חושבת שלא באמת יודעים והאמת? מה זה משנה?
שיותר זה לכיוון שאנשים מחפשים לקבל איזשהו לגיטימיות... וזה נכון בכל דבר... בלעבור מעבר חציה באדום, בלצעוק על ילד, בלעקוף בתור... כל דבר שאני יודע שזה לא נכון אבל אני חווה את המעשה הזה מהסביבה זה נותן לי תחושה של פחות מחוייבות ואחריות.
אין בעיה שהיא כתבה שהיא מיואשת ושקשה לה. אבל לדעתי זה לא משנה כמה נפלו (ולדעתי- אין דרך לדעת גם אם מאוד נרצה.. מה נעשה? שאלון מפורט כשפותחים תיק ברבנות?
)
2 נשים התקשרו לאבא שלי תוך חודש שהם רוצות לעשות מעקב סמוי על הבעלים שלהם ולבדוק את החשדות שלהם ואם יהיה צורך אז לחקור את הבעלים וכל מי שיצטרכו.
זה נראה לי מזעזע מזעזע!!
איך מגיעים למצב כזה???
אני כנראה תמימה מידי...
שמעתי את זה במקרה וזה המם אותי.
בתחום הזה של נשים נגד הבעלים (ואולי בעלים נגד הנשים גם????) אני לא מאמינה שיכול להיות כזה מצב.
למה זה ככה? חייבים לטפל בזה.
למה סתם להתעלל באווזים
מקווה מאוד שכבר לא מייצרים כאלה
אני סבורה שהיא לא רוצה אף אחד בבית כשהיא זקוקה למנוחה. לא רק שיתנו לה לישון אלא שיעזבו אותה לנפשה, ולא יבואו לביקורים. כך לפחות אני הייתי מרגישה לו הייתי במקומה.
אני בתכלס מזדהה מאוד עם מה שכתבת וזו התגובה שאני חושבת כולן רוצות לעשות,
א ב ל
דבר כזה עלול לייצור מריבות, שנאה פילוג, סכסוך רציני עם הבעל.
צריך להתנהג בעניין הזה בעדינות גדולה.
זוג צעיר למה להיכנס לסכסוכים עם המשפחה?
ואני לא מדברת כאחת שאין לה ניסיון, עברתי בנושא הזה כמה וכמה.
בואי נגיד, שמכירה כבר שתי נשים שהתגרשו סתם. זאת אומרת בגלל משפחה, וחוסר כבוד הדדי שהיה!. ניתן למנוע חבל!
ואני הכי מבינה בעולם, אבל השלום בית מונח פה על כף המאזנים
או שתדברי איתה, או עם בעלך תחליטי, וכבר אמרתי לך את דעתי.
נניח, אומרת משהו על הממתקים, תאמרי לה - עזבי, אם יהיה צורך אומַר להם..
אמרה לילדים שלא יצאו, ואת חושבת שכן (לפעמים אומרים, כי בטוחים שגם ההורים לא ירצו, מסוכן וכד') - תאמרי: זה בסדר, אני מרשה..
מורידה לילד שכבת ביגוד.. תראי עניינית: אם זה מצב שברור שזה כך, יתכן שסתם רצתה לעשות טובה (חבל לקחת כל דבר מעמדה "מתגוננת", ברור שאת האמא..). אם לא, תגידי, תודה - אבל אני מעדיפה שתשאלי אותי לפני שאת מורידה. לפעמים אני מעדיפה שיישאר עם.
אם תענה לך, הן שלא בריא להם ממתקים.. הן שלא טוב שיצאו.. הן שזה לא טוב להשאיר את הבגד... תעני בחיוך ובנחת: כן, אני מבינה את השיקול - אבל בכל זאת, בתור אמא שלהם, תשאירי לי....
לאידך, כדאי לראות שאשר זו לא "תופעה", לא להקצין לצד השני. סה"כ, בתוך משפחה לא פעם מרגישים טבעי עם הילדים האחרים. זה לא כ"כ גרוע.. עוזרים.
.התמודדות לא קלה.
לפעמים יצר ההשתלטות ,לא נובע מסיבה רעה,אלא באמת מהצורך "לתפוס פיקוד".
ולכן,עלייך לשוחח עם בעלך בנושא,הוא צריך לבקש מאחיו לדבר עם אשתו.
הכל בדרכי נועם.
בהצלחה.
הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות שמקובלות במשפחות רבות, בהן האמהות עוזרות אחת לשנייה כשנמצאות ביחד להתנהל מול הילדים.. כשיש ילדים רבים בבית לא ניתן לכוון כל ילד לשאול את אמא שלו ומתנהלים באופן כולל..
לא נראה לי כ"כ שתלטני שמספר דקות לפני סעודת שבת לא מוציאים ממתקים ומודיעים על הכלל לכל הילדים..
או שיש אירוע שנמצא בעיר או במקום מסוכן ואם שנמצאת ליד הכניסה אוסרת על כולם לצאת..
אני אישית באמת לא הייתי מורידה שכבה לתינוק של גיסתי אך לתינוק של אחותי כן.. ואולי לגיסתך אין הפרדה בין אחות לגיסה..
בסה"כ לא נשמע שהיא מנסה להשתלט.. כמה אתם כבר נפגשים?! אם לא הרבה, לא כדאי לעשות בלגן..
נשמעים הבדלים בין התנהלות של משפחות..
נס מהלךכוונות טובות, והיא כנראה לא הרגישה שהאם נפגעת ואולי מרגישה שהן מספיק קרובות ושגיסתה מקבלת את עצותיה/מעשיה המועילים מבחינתה. אז גם אם מחליטה להעיר לה- בנועם ובידידות.
אגב, סגנון ההערות שתוארו בשאלה זה לא פלישה לחינוך שלך, כלומר, נו באמת אם אוכלים ממתק או לא זה חינוך? זה חשוב ונחמד אבל אני בטוחה שיש דברים שאת שמה עליהם יותר דגש (ויתור לחברים, לא להרים יד על אח, לא להעיר הורים ישנים וכו וכו בהתאם לגיל הילדים) ומקוה ששם היא פחות מתערבת וזה העיקר
פטיש לסדן וזה לא קל
אדם נוף מורשתו


כנל תחבורה ציבורית כתבתי - יש לנו רכב.
עבודה - בעלי בצבא
מרחק עבודה - לא קרייטריון עבורנו..
קהילתיות גם חשוב!
לא חונקת..
והציר שלו יותר מרכזי.. אם זה רלוונטי למשהו. וגם לבאר שבע יותר קרוב..
ובכללי הר חברון זה מקום שדי זקוק לעוד משפחות..
בהצלחה ושיהיה יישוב טוב!
יש אביגיל (יותר קטן ממס' המשפ' שכתבת)... זרוק ומגוון....
יש מושב מעון. בערך בקריטריונים שכתבת דומני.
יש מעלה חבר. כנ"ל. די "תורני". בלתי "חונק" להתרשמותי.
כולם עם "נוף". מעון בישוב. בתי"ס במרחק נסיעה סביר.
כדאי פשוט להזמין את עצמכם לביקור, שבת או כד' - ולהתרשם.
)


שלום לכולם, ואשמח לעזרתכם.
אני נשואה כשלוש שנים וב"ה יש לי ילד בן שנה.
לפני לידת הילד לי ולבעלי היה הרבה זמן וכח לאהבה.
אבל עכשיו עם הילד, אין לי כוח בלילה ולא ביום לכלום אלא רק לישון.
בעלי רוצה וגם אני מאד רוצה, אבל פשוט נרדמת ולא עומדת בעייפות הזו, אני קמה מוקדם מאד בבוקר לעבודה, ואנחנו המון בלילה ערים עם הילד שלנו.
אפילו אם אני לוקחת יום לחופש למטרה זו שיהיה לי יותר כח יותר רעננה, לא מצליחה לשלוט בעייפות.
ושישי שבת, הילד מתיש אותנו, כך שלא נותר לי כוח לכלום.
(פעם לא הייתי הולכת לישון בלי בעלי, היום אני מותירה אותו לשחק עם הילד ונכנסת לישון, לצערי הרב
)
וזה לא שיחסים שלנו ירדו, אלא, הפוך הם מאד התחזקו, אבל מהפן הזה, אני מרגישה שאני מצליחה להביא אותם לידי מימוש.
מה אפשר לעשות.
מיואשת
נסעו באוגוסט עם הילד והיה כל יום סיוט.
ואצל ההורים זה לא אפשרי, ניסיתי לרמוז והם לא מציעים.
חוץ מזה אני מאד קשורה אליו ואני לא אעמוד בגעגועים
אני לא משיכבה אותו לפני 9, וגם זה בקושי.
ואז אני כבר ממוטטת

תחליפי את השם מגלויה לסמס 
בכל אופן זו היתה בדיחה
כל הכבוד לך!
תופסת אומץ

התחושות שלך, בריאות.
טוב שאת רואה ככה בית, טוב שאת מרגישה את ה"בעיה".
דווקא מתוך כך, תוכלי לתפוס עד כמה המקרה שלך - מעבר לכך שאכן בקדושה וטהרה ולשם שמיים - הוא כזה ש"מתברר למפרע" כמה לא היה שייך (אני מכיר על מה מדובר).
כשמי שתמצאי, יתפוס את זה גם, יהיה לו קל יותר להסתכל "אחרת".
ולגבי עצמך, ברור שאת מאה אחוז. לא עשית שמץ דבר "לא נקי".
הלכת נכון, התברר שנכנסת לכביש הלא-מתאים, עשית רברס, תתחילי מחדש, ממש מההתחלה, במקום המתאים. שמרת את עצמך בשביל זה. גם כעת.
ואם תסתכלי כך, זה אכן יעצים אותך. יוציא לפעל כחות נפש, שגורמים להרגיש שהענין הפנימי שלך, הוא המציאות האמיתית.
בכל דרכך דעהו!היי, אני מקווה שזה לעניין להתייעץ פה בנושאים כאלו פשוט אין לי שום מקום שהוא עם כ"כ הרבה דעות של אנשים מצד אחד, ואנונימי מצד שני.. אני קצת מתביישת לשאול, אבל זה ממש הורג אותי כבר תקופה. אנחנו נשואים ב"ה כבר שנה, ואני בהריון, די מתקדם, אבל אני נראית טוב יחסית, הבטן לא מדי גדולה וחוץ מזה אין ממש שינויים. בתקופה האחרונה (כמה חודשים) אני ובעלי הרבה פחות ביחד, למרות שהקשר עצמו הוא מעולה ואני לא מרגישה שיש לו איזו דחייה ממני, והוא גם אומר לי שהוא לא דמיין שאישה בהריון יכולה להראות טוב ככה, ובכלל לא מרגישים עלי את ההריון, אבל תכלס יכולים לעבור גם שבועיים בלי כלוםםם ואני מתחרפנת מזה, במיוחד מציקה לי העובדה שהוא גבר נורמלי וצעיר, עם הורמונים מפותחים, אז מה כבר יכול להיות? אני עד כדי כך לא מושכת? יכול להיות שבגלל שאנחנו מותרים כבר הרבה זמן החשק יורד לרמה כ"כ מינימלית? זה נראה לי ממש מוזר, ואני פשוט לא יודעת מה לחשוב, זה מחרפן אותי לגמרי ואני כל היום סביב זה, אם יש למישהו/י דעה בעניין אני מאד מאד מאד אשמח לשמוע.. תודה
ברור שאני ג"כ יוזמת, אבל מה שקורה זה שהוא פשוט מתעלם, מסתובב לצד השני ו"לילה טוב", ומרגיש לי כבר פסיכי להיות היחידה שיוזמת, במיוחד שלא זה האישיו, אלא אני ורצה לראות שבעלי נמשך אלי מעצמו
לפני ההריון יכלו להיות מצבים שכל לילה, ההפרש הכי גדול היה יומיים שלא, ועכשיו גם כשזה כבר קורה אחת לשבוע וחצי זה יבש כזה, אפילו יכול להיות בלי נשיקות וכלום רק לסיים וללכת לישון, פעם הוא היה שוכב לידי אח"כ, מחבק, היום גם זה לא אלא ישר מתהפך לצד השני והולך לישון, וזה לא שאני לא מנסה, אני פותחת את השיער (הוא אוהב שיער ארוך) ומתבשמת ומנשקת ומלטפת אבל כמה אני כבר יכולה שהוא לא בענין בכלל??????
בתכלס זה פחות עושה לו את זה. אבל הוא לא רוצה לפגוע בך
זה לא משהוא אישי. זה ההריון והיא תחזור לעצמה ובעזה הכל יהיה בסדר. זה משהוא זמני
למה כבר להפוך את זה שיש בעיה
מה יש פה לדבר ולדבר ואולי באמת יש כרגע בעיה במשיכה אז עדיף לה כרגע לא ממש לשמוע את האמת בפרצוף שזה בעיה חולפת
אם פעם הוא כל יום הרגיש "צורך" ועכשיו בא לו בקושי פעם בשבועיים אז יש לו בעיה, וזה לא יפה להעליב אותה ולהגיד לה שהוא לא נמשך אליה.
וכן אפשר לטפל בזה- אם זה משהו רפואי או אם זה נובע מדיכאון למשל, פחדים או לחץ
זה לא ממך, זה קשור אליו
יכול להיות משהו רפואי או נפשי
קודם כל בדיקת דם לבדוק שלא חסר כלום. אבל תגידי לו, זה חשוב שהוא יבין שיש בעיה
על מקום התאונה המחרידה.
איך אפשר לגור שם...
מזעזע
ינחם ה' את המשפחות
תכלית הטוב להיטיב
קצר וקולע!אניוהוא
אבל לא יודעת אם זה נפוץ.
פשוט מאד-
אם אני אקרא אני לא אתן לו לקרא.
אחרי זמן מה לא אכפת לי ואני נהנית מזה גם, אבל לא במיידי.
לא, זה לא אומר שהיא ל אעומדת מאחורי הדברים!
אוי ואבוי אם תחשוב ככה!
היא סתם אוהבת אותך..
גם כשזה נכתב למישהו, זה נכתב ביני לבין עצמי ומדבר על דברים אישיים.
ואז כשמקריאים למישהו יש הרגשה של חשיפה וזה גורם למבוכה
ולא מוכנה לשמוע גם כשמישהו אחר קורא מה שכתבתיהנורמלית האחרונה
פשיטא
לדעתי, יש בזה צד של "צניעות".
היא כותבת משהו מבפנים, אח"כ אם תקרא, אז או "מתביישת", או שזה נראה לה חיצוני ביחס למה שבעצם הביעה, אחרי שכבר שלחה אל היעד...
כמובן, יש גם כאלה שדווקא מתחזקים במסר, ממה שהם עצמם כתבו.
מכאן, ש"אין פרצופיהם שווים" וכו'...
תקבלו את הנשים שלכם כמו שהן..
אם היא אומרת שהיא לא יכולה לקרוא את מה שהיא כותבת.. אז זה בסדר.. זכותה.. תקבל אותה כמו שהיא.. זה לא משנה אם יש עוד בנות כאלה או לאו.. היא פשוט לא מסוגלת.. תניח לזה..
הרבה פעמים בחיי הנישואים נתקלים בתכונות/דעות של בני הזוג שלנו שלא נתקלנו בהן בעבר.. וזה בסדר.. ולא צריך לחפש עוד תמיכות חיצוניות לזה..
כמובן, שכל מה שנכתב לעיל מתייחס לדברים בגדר הנורמה ולא לסטיות וכדומה.. וגם לנשים..
בהצלחה לכולם!!