התחתנו תו"כ צבא (שיריון) ואחרי המסלול ירדתי למפקדה.
כל הגיוס שלי לשיריון היה בשביל מילואים. בשבילי זה ערך חשוב מאוד.
אשתי כל הזמן לוחצת שארד לג'וב במילואים ושואלת אותי: אתה מעדיף את הצבא?
היא כל הזמן בחרדות שיקחו אותי ויקרה לי משהו.
אני לא יודע כבר איך להסביר לה.
עזרה בבקשה.
ממש יצא השד מהבקבוק...
היי לכולם,
אני רווקה עייפה.. מחפשת סגנון מסוים, אבל זה לא מגיע וכולם מציעים לי בעדינות, או שלא, להתפשר..
משפטים כמו 'אל תדאגי, את תעשי ממנו כזה אחרי הנישואים' 'זה הכל תלוי באישה, אם תהיי חכמה מספיק- אז תגרמי לו לרצות להיות ככה' 'הוא יראה איך את, עם היחס הנכון והרבה סבלנות את תצליחי להפוך אותו ל..' או 'אז בשביל את מתחתנת?! את התיקון שלו, עזר כנגדו, אז את תצטרכי לעבוד על זה' 'תבחרי או כסף או תורה- אם יהיה לך כסף, את תחיי טוב ואז תעבדו על התורה וההתחזקות בצורה רגועה. ואם יהיה לך חוסר של כסף ומלא תורה- שום דבר לא יספק אותך, את תהיי מתוסכלת! תבחרי את מה את רוצה, רק תזכרי שתמיד יהיה חסר משהו'
זה בערך המשפטים שאני שומעת בלי סוף. העניין הוא שאני רוצה בחור שלומד כל היום או לפחות שמשלב אבל עיקר ההתעסקות- בתורה.
בסביבה שלי זה לא מקובל, בכלל.
אז השאלה היא, האם התפשרתם בבחירת בן\ת הזוג שלכם? בכל תחום. החל ממראה חיצוני ועד דברים עמוקים יותר, אפילו השקפה.
אשמח לתשובות..תודה לכולם.
אז אוקי זה נפוץ בציבור החרדי. אבל אי אפשר לשלול את זה מציבורים אחרים ששני בני הזוג מוכנים ורוצים בזה.
ואף אחד לא שלל עבודה בהמשך או עבודה מועטת בתחום כלשהו..
יהיה לתמיד.
לא בטוח אם את אכן מכירה את הציבור התורני הלאומי.
ומה זה "את אורח החיים החרדי"... בחורה יראת שמיים, עם שאיפות טובות, איזה "אורח חיים" היא אמורה לאמץ.
לדעתי אלו פלומבות מזיקות. אין להן כל קשר עם אמת ויראת שמיים. ואם בחורה כזו פשוט באופן סטיגמתי תכריז על עצמה כ"שייכת" לאיזו קהילה חרדית - סביר שיציעו לה מי שלא מוצא שם.... וגם אין סיבה שתעשה דבר כזה.
ואז כשהגיעו הילדים הוא יצא לעבוד, זה מאוד קשה להיות המפרנסת היחידה וגם אם זה מה שאת רוצה שלפחות תהיה לו את המוכנות לצאת לעבוד במקרה הצורך
בכל אופן, היו הסגנונות שונים שרציתי במשך השנים ובסוף התחתנתי עם בחור ששונה מהם
ולא התפשרתי, כי זה לא משנה,
זה היה מה שחשבתי שאני רוצה בתקופות שונות
ובסוף התחתנתי עם בחור שהוא בדיוק באותו ראש כמוני (למרות שאנחנו מגיעים מרקע מאוד שונה ובכלל שונים בהרבה דברים), עם בחור טוב ומקסים, עם העולם הפנימי שלי ושלו
הוא לא מושלם וזה לא משנה
את אומרת שאת מחפשת סגנון מסויים והוא לא מגיע, השאלה שלי אם פתאום מגיע מישהו כזה אז תתחתני איתו?
ומה אם מי שהוא כבן אדם, המחשבות שלו, הרצונות שלו, החלומות שלו, כל העולם הפנימי שלו ושלך ואיך שזה משתלב ביחד
ואם את רוצה ליצור קשר אמיתי עם מישהו אז את לא צריכה שהוא יהיה בסגנון מסויים שרק אז אותו קשר הוא אפשרי, אלא את פשוט צריכה לפתוח את הנפש שלך
בהתחלה אולי יגיעו אלה שתשימי לב שהם חסומים ולא פותחים את נפשם כלפיך
אבל אז פשוט יגיע הנכון, ואולי הוא יהיה בדיוק מה שחפשת ואולי הוא יהיה שונה אבל את לא תתפשרי,
כי תביני מה זו זוגיות ומה זה קשר ואהבה, ועד כמה יש כל מיני דברים שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים אבל זה בכלל לא משנה
10 פלוס שנים יותר מדי יגרום לחלומות ולרצונות להשתנות
חבל לכאוב על זה, זה האחד שלך וטוב לכם ביחד- זה מה שחשוב.
כשמתנקים מכל מיני רצונות חיצוניים הרצון האמיתי הוא זוגיות ואהבה
כשהתחתנת החלטת שאת רוצה אותו למרות זאת.... ובניתם בית ביחד שתואם את הערכים שלכם
אין פה התפשרות וחבל מאוד לחיות מתוך תחושה כזאת
אחרי איזה 25 דייטים פשוט אמרתי כן, ודי.
אני לא חושב שיהיה לי יותר טוב בחוץ. 8.
אם זה על עקרונות- כמו לימוד תורה ומידות טובות, לא הייתי מתפשרת.
אני גם חיכיתי הרבה זמן ואמרו לי אין ספור תגובות דומות לשלך=) וב"ה שלא התפשרתי בסוף.
זה כ"כ משמעותי בחיים שאחרי..
אם באמת מדובר על בחור שרק לומד, אז ברור שזה קיים בציבור שלנו (דת"ל)
לפעמים באמת צריך לחפש במקומות הנכונים, ישיבות גבוהות וכו'.
**את כן יכולה לבדוק עם עצמך אם בטוח זה מה שאת מחפשת, אך, ללא קשר למה שהסביבה אומרת!!
רק ע"מ לראות אם באמת תרצי חיים בסגנון כזה- מצב כלכלי, להסתדר לבד בבית (ככל האפשר)וכד'. (אבל.. למי שמסוגלת, היתרונות עולים על הכל=))**
וכל המשפטים שציטטת - בעיני הם טעויות חמורות.
לגבי "בחור שלומד כל היום", או לפחות רובו - זו שאיפה טובה ולא משנה מה מקובל בסביבה שלך.
אלא שאת צריכה אולי לחשוב מה לטווח קצת יותר ארוך. נניח התחתנת עם מישהו שלומד כל היום - מה את מצפה שיהיה אחרי כמה שנים?
למה זה משנה? כי נניח את מצפה שבעוד כמה שנים ילמד מקצוע כלשהו, אולי ילַמד, יעבוד ויקבע עיתים לתורה - אז יתכן שאם מציעים לבחורה בת 23, מישהו בן 27 למשל - אז זה כבר מישהו שבגיל שלך אכן למד כל היום, ואולי היום הוא כבר בשלב שאת מצפה מבחור בגילך שיהיה בגיל זה... זה יכול להשליך על הבחירה העכשווית, בהתאם לגיל של מי שמוּצע.
לגבי גורמים אחרים, כדאי "לתעדף": "מראה חיצוני", יש הבדל בין מראה שאת לא מסתדרת איתו, לבין סתם דמיונות על צבע שיער, עיניים.. ושאר הבלים. יתכן שזה אכן כלל לא בעיה מבחינתך. כמו כן, "השקפה" - להבחין בין מה שמהותי, לפחות לך, לבין מה ששטחי ולא משמעותי.
אבל בעיקרון, בדברים שמהותיים לך, לאופייך, לצורת הבית שאת רוצה לבנות - לעניות דעתי לא צריך לגשת בגישה של "להתפשר", ובוודאי לא בחלומות ש"את תשני אותו". לא מתחתנים על דעת לשנות את השני. כבדי אותו כמו שהוא - ותחליטי אם טוב לך.
ותפני לשדכנים מתאימים. בת א-ל גרינשפן מירושלים, משדכת לךציבור תורני לאומי, כאלו שרוצים לבנות בית תורני.
ויש עוד. תבררי, תפני בחריצות, תציגי נתונים בהירים ומה שאת רוצה - ללא פשרות - בדיוק.
בעז"ה תמצאי בקרוב מישהו שהוא גם טוב וגם מתאים.
.
את רוצה שהוא יפגין רגש, "יתנצל", בעיקר "בשבילך". כאילו כל הענין שלו זה לשרת את ההרגשה שלך.
ברור שדבר כזה גורם בדיוק ההיפך.
תנסי לשנות כיוון. להיות את זו שמבינה שגם הוא צריך יחס כזה - ולא רק בשביל ש"תקבלי בחזרה".
תשקיעי בו, יחס נעים, חיוך. אל תצפי ל"התנצלויות" על מה שהוא לא חושב שצריך להתנצל. תשקיעי בלאהוב אותו.
תמצאי סיבות "לפרגן". בטוח יש על מה. תנסי לראות בעין טובה את הטוב שבו.
סביר שאחרי זמן מה, כשיחוש שאת לא "מחפשת אותו" רק לצורך התחושה שלך - יחזיר יחס דומה..
אמנם יפה שעשיתם שיחה -
אבל לתחושתי את חוזרת על הטעות: "פעם ראשונה שהוא הבין"...
גם את צריכה להבין.
התייחסות כמו שתיארת בהודעות מקודם - לא תביא למה שאת רוצה.
כי יחס חם, נבנה מתוך יחס חם (לא "חם כאילו" כדי שגם הוא יתייחס כך). התנצלות, מגיעה רק מתוך שאדם חושב שהוא צריך להתנצל ולא כי השני מנסה בקביעות ,לסחוט" את זה לצורך תחושה מסויימת..
יתכן שמה שקרה אתמול, היה מעצם זה ששוחחתם ולא רק "התלוננת". אבל אם את רוצה שזה יחזיק, קודם כל - שני מבט עליו - עין טובה לחלוטין, תמעיטי לגמרי ביקורת וציפיות "התנצלות". תהיי טובה - יהיה לך בעל טוב בחזרה. זה גם אמיתי - וגם כדאי...
גברים לא פעם פחות מדברים על "העולם הרגשי". וכשאשה תובעת את זה כמעט "בכח", הם עוד יותר לא מדברים על זה...
את רוצה שיתענין - תגידי לו בפנים מאירות שמאד תשמחי אם יתענים בהרגשתך ומה עובר עלייך וכו'.
תגידי - וזהו. תרפי מזה.
ותנהגי כמו שכתבתי לך לעיל, בתגובה על כך שאמרת שהיתה ביניכם שיחה, ובזו שלפניה.
אם ירגיש שיש לו אשה אוהבת, מתעניינת, לא "מעיקה", מסתכלת בעין טובה (ממש תשבי כל יום בפני עצמך כמה דקות - ותחשבי עלדברים טובים שבו; שתהיה לך עין טובה אמיתית כלפיו), מחיייכת, לא מבקרת, לא מתלוננת, לא מנסה לסחוט התנצלויות ודיבורים שבדיוק לפי הסגנון שלה - זה יגרום לו ליותר חשק להתענין בך, לדבר איתך. ככה זה עובד.
רוצה תוצאות אמיתיות - תתחילי בהשקעה מצידך - בלי לצפות שהוא ינהג מראש כמו שאשה נוהגת.
הצלחה רבה.
נראה לי שלך חסרה הבנה פשוטה של מה זה גבר ומה זה אישה
את מצפה ממנו להתנהג כמו אישה והוא לא.
מסכימה עם אלה שכתבו מעלי שאת יותר מדי ביקורתית כלפיו
תתחילי להעריך אותו על כל מה שכן יש בו ובטוח 100% שיש בו מה להעריך.
עצה - תעשי לעצמך כל יום רשימה של מעלות שאת מוצאת בו.
זה יעזור לך לשנות את המבט עליו למבט חיובי
וזה יגרום לך להתחיל להיות מאושרת בבעל שיש לך, את תגיעי לאושר שאת כל כך רוצה (כמו כל אישה נורמלית 
)
לרגל יום ההולדת.
המלצות על איזור המרכז? מתאים לסופש
בכללי הרעיון של לעשות שבת במלון, מוזר לי.
נתנאל וייסמה שנוגע לעצמך - תשתדלי להסיח דעת מ"דאגות".
את יכולה לקבוע זמן שבו את דנה בתוכך על דברים שצריכים סידור - ולהתרגל בשאר הזמן לעסוק בדברים חיוביים. אפשר בהדרגה להשתלט על כך. חבל לדאוג יותר מידי...
לגבי חברות - תנסי בהדרגה, בלי לחץ. תקשרי עם מישהי קשר בעדינות, תדברו, תני לעצמך פידבק שזה דווקא הולך... לא לפחד. מזה תקבלי כח להמשיך... תקבלי ביטחון.
בכללי, לא כל אחד חייב להיות עם המון חברים. יש כאלה שמתאים להם כך, יש כאלה שמתאים להם חברים בודדים. לפעמים זה עמוק יותר. לא להסתכל על אחרים.
תדברי עם בעלך בנחת, תיצרו אוירה נעימה בבית - תרגישי יותר ביטחון ופחות תלותית. תהליך.
חגבי מה שכתבת בסוף - במחילת כבודך אלו פשוט שטויות (תשמחי...). את באמת חושבת ש"הנשים החייכניות האלה", אוטומאטית "כולם אוהבים", והכל הולך להן.. כסף.. בעל.. ילדים.. מבלים.. לא רבים...". אלו ממש הבלים. את לא יודעת מה קורה אצל אחרים.
תפסיקי לחלוטין להסתכל על אחרים. תבני את עצמך מבפנים. יכול להיות שבסוף - מצד האמת ולא היחצנו"ת - תהיי יותר שמחה, בשקט ובשלוה.
ברחוב לבעליך להורים לכולם סתם כך כי זה אפשרי. רחב, אחר כך לחשוב מחשבות טובות סתם כך אימון!שלום לכם,
אחי היקר הוא הראשון במשפחה שלנו שמתחתן בע"ה.
הוא טיפוס מלא רגש וחום, חכם מאד נאה ודי מוערץ על כל הסביבה שלו.
וכולם בטוחים שהכלה שלו הולכת להיות הבחורה הכי הכי הכי מכל הבחינות.
אבל הוא גם מאד לחיץ וחשוב לו מאד מה יגידו על הבחירה שלו.
הוא הביא את הכלה לעתיד, החמודה שלו אלינו,
אני אישית נרגעתי, נראית בחורה ממש טובה ויראת שמים ועם מידות טובות,
שמאד תתאים למה שהוא צריך.
אבל הוא כל הזמן בלחץ מטורף,
וממש קשה לי לראות אותו ככה.
אני לא יודעת אם זה טבעי או שיש פה איזושהיא בעיה אמיתית,
שבגלל שאנחנו לא מנוסים אנחנו לא מזהים.
הוא בחור שמאד אכפת לו מה אחרים יגידו עליו,
ומאד מאד שם לב לאסטטיקה.
הבחורה מקסימה אבל מבחינת הבולטות והמוצלחות שלה לעומתו,
מבנה הגוף ( בחורה נאה אבל לא יותר)וסגנון של משפחה,
זה ממש לא מה שחשבו שהוא יקח.
השאלה אם הלחץ הוא טבעי אבל זה יכול להצליח,
או שכדאי לבדוק אם יש דרך חזרה.
אני ממש ממש דואגת לו!
מה שהוא מרגיש.
שבשום אופן לא ילך בעניינים כאלה לפי מה שאחרים אומרים.
אם הוא לא מסוגל, ויתחיל לחשוב עליה דברים לא טובים "בגלל אחרים" - אז הבעיה אינה בגללו כי הוא כביכול מוצלח, אלא בגללה שאינה צריכה לסבול ולקבל מישהו שימדוד מישהי טובה כמותה לפי "הסביבה"....
כנראה שאני לא יכולה לפרט פה הכל על גבי הפורום.
אבל כנראה היא החליטה ששווה לה לחכות,
וכולם ממש מסכימים איתה.
שאני חושבת שאם הוא היה בטוח שהיא לא הייתה נפגעת,
הוא היה מפסיק.
ברגע שהוא פוגש אישיות טובה ומידות טובות הוא נמס,
וחושב שעם כל השאר הוא יסתדר.
וחוץ מזה שהוא דיבר איתה פתוח על זה שקשה לו מאד,
והיא גם ראתה את זה והחליטה להישאר,
ואני באמת מעריכה אותה על זה מאד.
תודה רבה לכם על כל התגובות.
עשינו שיחה מקודם ובדקנו את החששות,
בזכותה של @כלה נאה שסייעה.
אז הוא באמת באמת שמח בה עצמה,
במה שהיא עכשיו,
והיא טובה ומתאימה לו,
והוא חושב שהיא נראית מצויין.
והקושי העיקרי שלו זה המשפחה שלה,
ששונה ממה שהוא תמיד רצה וקיווה,
ותכנן לחיים שייעד לעצמו.
אז הבנו ביחד שב"ה ששלח לו דווקא את המשפחה הזו,
שהם טובים ובעלי מידות טובות.
וכנראה ה' יודע טוב יותר מאיתנו מה מתאים וטוב ונכון עבור כל אחד,
ולא תמיד החיים שרצינו לעצמנו והיעדים שרצינו לכבוש,
יגיעו בדרך שתכננו.
אבל מה שבטוח אנחנו נגשים בתפילות ובעבודה קשה את השליחות שלנו בעוה"ז,
בדרך שה' יוביל אותנו.
והוא נרגע ונהיה לו הרבה יותר טוב,
והוא חזר לישיבה לשתף את החברים,
במקום רק להישאר בבית...
ואני חושבת גם שזו פעם ראשונה כמעט שהוא צריך לקבל החלטה מהותית באמת,
והספקות והלבטים אכלו אותו, אז הוא נבהל ולא ידע איך להתמודד.
אז הוא ילמד בע"ה בכל החיים היפים שלפניו.
ואני סוף סוף רגועה הרבה יותר.
תודה רבה לכולכם!!
[ואכן, העיקר הבחורה עצמה, בפרט שגם המשפחה טובה. לא תמיד תימצא משפחה "בדיוק" לפי הדמיון - ושגם הבת תהיה מעולה ואהובה. ב"ה שזכה במישהי שהוא רוצה, ובמשפחה שגם היא טובה]
ובע"ה בקרוב אצלךכלה נאהתזכי למצוות!!
עבודה קשה 
בס"ד
רק חשוב לי גינה, זה התנאי היחיד, ואני לא אעבור לעומק השומרון, ועם פטניצאל לקנייה אנחנו שבענו מקרוואנים.
כל השאר באמת פתוח. עיר, יישוב דרום צפון.
אבל באמת קהילה ספציפית ( גם בתוך עיר) עם כבוד לעבודת ה' עם צניעות פשטות.
אשמח לעזרתכם
אני לא מוצאת כזאת כרגע
מישהו אמר לי שנשים יותר מתגעגעות בין הפגישות למי שהן יוצאות איתו אם הן חושבות שהוא שלהן,
ואצל גברים זה יותר קר, יכולים להנות בפגישה מאד, ולחשוב שזה מאד מתאים,
אבל הרבה פחות מתגעגעים בין הפגישות.
יש בזה משהו?
יכול להיות שמישהו, שבדר"כ מלא רגש, ירגיש כך ויתחתן מתוך זה,
וזה יהיה באמת טוב?
שמישהו לא כל כך מתגעגע ומסתדר יפה בלעדי מי שהוא מתכוון להתחתן איתה....
לא מוזר?
גם אני חושבת ככה...
לשבת הקרובה.
למישהו יש רעיון איך לעזור לי?
תבורכו!
או שיש שם במזכירת משפחות שמארחות לשבת היכרות עם היישוב.
העוגבכל יום מותחים אותו קצת, יותר מאתמול, לעיתים זה תהליך קשה וארוך (חודש ימים!) ובד"כ מצליח יותר כשאבא מוביל אותו כי הילד יודע שבכי שובר את אמא
מנסיוני, קרוב לודאי שזה רק פינוק, אין באמת סיבה לאכול באמצע הלילה, אבל אתם יכולים כדי להיות רגועים להוסיף דיסה לבקבוק שלו שלפני השינה
עוד כיוון - מה בדיוק כוללת הקימה בלילה? האכלה ממש? כי ילד בגיל כזה יכול לאכול לבד, כך שאפשר להכין מראש בקבוק ולשים במקרר, ואז בלילה לקום ולתת לילד לאכול לבד (לשכב על כרית כדי שתהיה הגבהה). אם הוא רעב באמת הוא יאכל קר ואם הוא לא יאכל תדעו שהוא מתפנק. אבל זה צריך להיות לידכם כדי שתשמעו אם הוא חלילה מסתבך עם האוכל (נשפך עליו, משתעל תוך כדי אכילה וכד)
הכי חשוב, תנשמו - תקרטעו קצת, לא לכל דבר יש פתרון קסם, גם אני עשיתי עבודה (משרה מלאה) + לימודים + ילדים. זה יגמר בעוד מספר שנים ובנתיים לא תהיו במקסימום שלכם, לא נורא
לגבי עצם השינה:
לישון בתפילה? אולי תישנו בעבודה או בלימודים? (ז"א למה זה נחשב לזמן פנוי התפילה שאפשר לישון בו)
תנסו להתרגל לשינה קצרה בצהריים (20 דקות על ספה או על מיטה באור בלי סמיכה) - זה מרענן ממש!!
פשוט לישון ליד התינוק. מתאים יותר למניקות, אולי אפשר להתארגן גם עם תמ"ל - לא ניסיתי. התעוררות רגעית, והנקה בשכיבה. לפי הנסיון, זה גורם לקושי בגמילה מהנקה, אבל נותן לילות רגועים למדי בתקופת ההנקה, שזה יותר ארוך
אכן, שנת צהריים זה פיתרון טוב מאד.
אני לא חושב ש"להרגיל את הילד", כשהוא בוכה, זה פיתרון טוב.
עם כל הכבוד לחברה, צריך גם הבנה ששנה ראשונה או בכללי זוגיות חדשה מצריכה זמן אנטימי, פרטיות והרבה תשומת לב לבעל..
בתור חברה לא הייתי מצפה ליותר מדיי מחברה נשואה.
ואם את אומרת שאת כן מדברת איתה כמעט כל יום ועדיין היא מרגישה שזה לא מספיק..
אז צר לי, הבעיה לא ממש אצלך ..
@בוריסה (ובמעמד זה) את גם נשואה וגם חברה טובה ♥♥
זו לא חברות לתבוע ממך את הזמן הכי יקר לך ואת הזמנים הכי קדושים ומשמעותיים בחייך.
ואח"כ עוד להאשים(!) אותך שאת לא רוקדת לפי החליל שלה...
אני חושב שהדבר הכי טוב כרגע בשביל חברתך הוא להעמיד אותה במקום.
אני מאמין שאם היא תתחיל להיות קצת יותר מתחשבת וסובלנית לסביבתה, זה בסופו של דבר יכול לעזור לה עם החבר שלה ועם שאר הצרות שלה בחיים...
בהצלחה!
מוזר מאוד בעיני
שצד אחד דורש, מאשים ותובע עוד ועוד והצד השני מתנהג כמו מוכה...
מה אצלך מאפשר את זה?
איך אפשר להמשיך להחזיק חברות כזאת?..
לא הגיוני בכלל..
לא הודעות, לא זמינה ולא כלום
שתתעצבן..
זה קרה בתקופת הנשיא אובאמה.
אובאמה ואישתו ישבו פעם במסעדה.
אז אובאמה שם לב שאחד המלצרים מסתכל עליהם במבט מאוד רציני, מאוד לא שיגרתי.
הוא שואל את אישתו אם במקרה היא מכירה את המלצר.
אז אישתו עונה לו "כן אני מכירה אותו. לפני הרבה שנים הוא היה מאוהב בי"
אז אובאמה אומר לה "מצחיק שבמקום להיות נשואה לנשיא ארצות הברית, היית יכולה היום להיות נשואה למלצר."
אז אישתו עונה לו "אם הייתי נשואה לו, הוא היה הנשיא"
