עבר עריכה על ידי נתנאל וייס בתאריך ט"ו בחשון תשע"ט 10:59
במהלך השנה הראשונה (לרוב, פלוס מינוס) אנחנו נמצאים בשלב מבולבל. מצד אחד אנחנו אוהבים ומאוהבים זה בזה מאוד מאוד, אך מצד שני על כל צעד ושעל שיש בו קצת נדנוד של אכזבה, מריבה, תסכול וכו' אנחנו מוצפים בחרדות ובחשש שמא הבחירה לא הייתה נכונה.
ברגע שיש את החשש הזה, המוח באופן בלתי מידע, ולפעמים גם במודע, תוהה עם עצמו האם לא היה יכול להיות לי טוב יותר אילולא הייתי עושה בחירה אחרת?...
צריך להבין שזה תהליך טבעי, בריא ונכון. כי למעשה בכל שלב שכזה התוצאה היא שאנחנו למעשה מחזקים בסופו של דבר את ההחלטה שכן, זה או זו הוא/היא הבחירה הנכונה בעבורי, ולאט לאט המוח "מתכוונן" להבין ולהשלים עם הבחירה הזו.
ההמלצה שלנו, כדי לחזק את התהליך ולעבור אותו באופן יותר מושלם, בריא ונכון, הוא לדברר את התסכול, את האכזבה, את הפגיעה וכו'. כמה שזה נשמע אולי קשה וכואב, זה מאוד מאוד חשוב! - אבל קריטי לדעת איך לעשות את זה!
אני רוצה לשתף אתכם באחד הטיפים הכי משמעותיים ששמעתי ושינו לנו את כל הזוגיות. לפני החתונה ניגש אלי הרב בן-ציון אלגזי שליט"א, והורה לי שלעולם לא נלך לישון "עם בטן מלאה" אחד על השני. במידה ומישהו מאיתנו נפגע - חייבים להתנצל,
ולא הולכים לישון עד שמתפייסים, גם אם אין לזה כח!>ולנקודה הכי הכי קריטית! איך עושים את זה נכון?בראש ובראשונה, צריך לצאת מהנחה בסיסית ומהותית שאף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוע זה בזה. מאליו, אם מישהו כן פגע, אכזב, העליב וכו' - זה לא נבע מ"דוווקא", אלא מחוסר מודעות ומפרשנות שלנו לדברים שנעשו.
כל אחד מאיתנו הוא אוצר שלם של הרגלים, של חוויות, של תפיסות מקדימות, של רצונות, שאיפות, חלומות ומחשבות. כשמשהו נוגד אחד מכל אלו - אנחנו נפגעים, מאוכזבים ו/או כועסים. לעתים אפילו בלי שנבין למה.
לכן, ברגע שאנחנו קולטים שצף לנו רגש שלילי בהקשר הזוגי, צריך לבוא בצורה
לא מאשימה בכלל בזמן שנוח ויש פניות נפשית לשמוע ולהקשיב, לשתף בכאב שחשתי ולהסביר מה היה שם שמבחינתי גרם לי ככה להגיב.
אולי זה יהיה קצת מטלטל להגיד את זה, אבל חשוב מאוד לצאת מתוך גישה והבנה שמי שאשם שהוא נפגע זה האדם עצמו!
אנחנו רגילים להאשים את הפוגע, אבל האחריות מוטלת על הנפגע (אלא אם מדובר במצב שהפוגע עושה זאת בכוונה או בהתעלמות, וזה משהו אחר!).
האחריות מוטלת על הצד הנפגע מכיוון שעד שהוא לא יסביר לפוגע את הרגשות שלו בעניין, ומה יש שם שכל כך מציק לו, הפוגע לא יפסיק.
מנסיון ראינו כמה וכמה פעמים שברגע שיורדים לשורש הדברים ומבינים מה כל כך מציק, מאכזב ופוגע בהתנהלות זה של זה, דברים משתנים! הרי אנחנו אוהבים מאוד זה את זה, והדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לפגוע האחד בשני. לפעמים יש צורך בשינוי הרגלים, בעבודת המידות על נקודה מסויימת - אבל ההבנה "למה", עוזרת לי גם לתקן את ה"איך"
ברגע שאנחנו מתרגלים לדבר על הנקודות האלו, ולא מתוך האשמה אלא מתוך שיתוף, כנות ופתיחות אמיתיים, אנחנו מגיעים מהר מאוד לחיבור רגשי עמוק, להבנה משמעותית ולאהבה גדולה שהולכת ומתעצמת.
מאליו, כל החששות על בחירה לא נכונה הולכות ומתנדפות
בהצלחה.
קצר וקולע!
ולא מוכנה לשמוע גם כשמישהו אחר קורא מה שכתבתי
