פורום נשואים טריים (עמוד 323)

שאין לו עניין בזה כי הוא חושב שאת מספיק יפה בלי זה וכל עוד זה בא לו בקלות אין לו בעיה לעזור לך לגייס את הכסף, אבל ברגע שזה קשה או כבר עייף אותו אין לו מוטיבציה לזה.
נראה לי אם תסבירי לו עד כמה זה חשוב לך, ואת שמחה מאוד שבשבילו את הכי יפה או אני לא יודעת מה אבל בשבילך זה חשוב ואת מאוד תעריכי שהוא יתאמץ בשבילך וזה ייתן לך הרגשה טובה ואהובה אז הוא יותר ירצה.
וגם יכול להיות שהוא מרגיש שזה בא על חשבון דברים אחרים? או שזה יותר מידי עבודה בשביל משהו שאפשר לפתור את זה אחרת? אולי הוא מרגיש שניתוח פלסטי לא באמת יעזור כי אז יהיה משהו אחר שיפריע?
 

מאוד חשוב לשבת יחד ולסכם למה יש לנו את העסק ומה זה דורש ואילו וויתורים צריך לעשות למען זה וכו'.
ושתבואי בגישה שהוא אוהב אותך ושמח בך ולא עצלן אלא רואה את המציאות אחרת ממך, ושתהיי פתוחה לשמוע אותו לא מתוך רצון לשנות אותו אלא מתוך רצון לשנות את עצמך/המציאות שתתאים לשניכם.
וכשהוא אומר משהו תקשיבי לו, אל תחשבי על מה את עונה לו אלא על מה הוא אומר וממה זה נובע ואיך זה מתבטא, ורק אח"כ תחשבי על איך זה פוגש בך ואיך את מרגישה עם זה ותעני לפי זה.
אל תתכנני את השיחה מראש.
ומותר להפסיק באמצע ולהחליט על זמן עיכול ושיחה מחודשת בעוד X זמן. 

וסתם ככה- לא מומלץ שיהיה עסק משותף עם בן זוג כי לא באמת יש לך אצל מי לפרוק את הקשיים שלך בעבודה, כי כל מה שתגידי יישמע כהאשמה שהוא לא עושה מספיק ויכניס אותו למגננה וככה את נשארת עם רגשות שליליים שתופחים גם משטויות ממש.

כדאי שתדעי, שאם קשה לו לקום לעבודה הזאת - אע"פ שזו באמת בעיה שאת צריכה להסתדר לבד - זה לא אומר כלום על האהבה שלו אלייך והאיכפתיות ממך.

יכול להיות לאיש קושי אוביקטיבי, שלעיתים צריך לטפל בו ולעיתים לא - אבל הסקת המסקנה לא-פעם ע"י נשים ש"סימן שהוא לא אוהב אותי"... אין לה שום קשר לענין. 

יכול לחסוך לא מעט עגמת נפש מיותרת..

הרי את אמרת משהו להעדפת החברות, אז הוא אמר בחזרה.

כדאי שתדברו בנחת, וכל אחד ירד מה"עץ" שטיפס עליו.

[ואגב, אכן שנה ראשונה ביחוד, לא מתאים "לשרוף לילה" עם החברים... אפשר למצוא דרך אחרת לשמור על הקשר. כדאי לעשות תיאום ציפיות..]

(חולצות ומכנסים תלו במאמץ ובמזג אויר- אבל לא ילבש יותר מיומיים ברצף)
אני עושה כביסה כי הוא לא יודע לעשות, והוא עושה דברים אחרים.
כרגע הילד הראשון בדרך אבל מאמינה שזה יישאר ככה.

אם יש צורך ואני לא מצליחה לעשות את הכביסה, אנחנו מביאים מישהי שתעשה כביסה אצלינו.

אבל אני בדעה שלא מתחשבנים מי עושה יותר וכו', כל אחד עושה לבית את מה שהוא יכול לעשות ומתחשב בשני.
העיקר שיהיה נעים וטוב בבית וביחד.

 

ברור שכל יום

מכנסיים לפעמים כל יום לפעמים לובש יותר מיום את אותו מכנס

אנחנו מודים לך

היא גם שולחת כל מיני דברים למייל חינם,גם לפני שנרשמתי לקורס שלה, וגם זה  נחמד לגמרי.

לפחות זה מה שיצא לנו מהלינק הזה שמסתובב ברשת...

לפי כל מיני מקומות. 

נותן רושם של אדם מלא ידע. 

באמת לא נעים לי להיות פרסמואית אבל נרשמתי בלינק הזה שבתחילת השרשור (כזה פרטים על הקורס במייל וכו) .

היא שלחה שעוד מעט המבצע נגמר וזה נשמע מבצע משמעותי 

וגם הקורס נשמע טוב וההמלצות פה,

וגם היא שולחת דברים שלה במייל ,וואלה נחמד, היא כתבה משהו מרגש על שושי עטר ז"ל

הקיצר, אני השתכנעתי שהיא אחלה ממש

אז מי שרוצה אולי לא כדאי לפספס  תמבצע

ושאני מנסה לדבר או לשאול זה הרבה פעמים מפתח ויכוח....

אבל מההיכרות שלי איתה יש משהו מעבר...ואני לא מצליח להבין מה...

כמה זמן אתם נשואים?

אם זה נישואין טריים יכול לקחת המון זמן להיפתח ולבטא רגשות ורצונות בחופשיות בתחום האישות. אפילו כמה שנים לפעמים.

יכול להיות שהיא נשארת מאוכזבת, היתה רוצה דברים מסויימים באישות ולא נעים לה לומר, או רוצה שתבין לבד את הרמזים שלה.

אולי זה מהר מידי בשבילה ורוצה שתשקיע יותר בה ובהנאה שלה לפני שאתה בא על סיפוקך.

אולי היא מרגישה שהקשר הוא יותר יצרי-פיזי ובלי מספיק קשר נפשי-ריגשי ונותרת בתחושת ריקנות.

חשוב ממש לדבר ביניכם על זה ולהבין מה מפריע לה.

בעדינות, בסבלנות. לשאול מה ישמח אותה, ממה היא נהנית וכדו'

וכן, לומר לה לפני החיבור, במהלכו ולאחריו ובכלל ביומיום, כמה אתה אוהב אותה ושמח בקשר איתה, כמה היא יפה בעיניך, כמה אתה מעריך אותה על תכונות שלה וגם על כך שהיא מסבה לך עונג, שזכית בה ואתה מאושר שהתחתנתם וכדו'

בהצלחה בע"ה!

השאלה היא אם יש לי דרך לדעת אם היא באמת רוצה להנות מהרגע כמו שאמרת או שיש משהו שמציק

לה והיא לא מספרת...

לפעמי זה מהר מידי...

ובעבר היינו קרובים לגירושים והיו בנינו קללות אויומות..

יכול להיות שזה צף? או שהיא לא כל כך נהנית וסתם אומרת שכן?

מה להגיד? על מה לדבר?

למשל

מפחיד אותי להגיד "איזה כיף איך גרמת לי להנאה" כי אני מפחד שהיא לא נהנתה...

רעיונות לשבור את הקרח?

תשאל אותה איך היה?

נהנית?

היה לך טוב?

זה מחמם, וזה מראה שלא אכפת לך מעצמך בלבד.

והפוך כן תספר לה שנהנית וכמה היא גורמת לך הנאה, לדעתי אשה כן רוצה לשמוע את זה.

אם תרצי ארחיב מעט בפרטי

בעלי עשה אצלו קורס לרבנים וממש התרשם ממנו. גם מהמקצועיות וגם מהענווה וההקשבה. גם הוא התייעץ איתו אישית (בתשלום) בדברים מסויימים, והיו לו טיפים שממש עזרו, אבל זה לא היה לטווח ארוך, אלא משהו יחסית נקודתי.

לא הלכנו לטיפול זוגי, אז אין לי חוות דעת כזו, למרות שאני יודעת שהוא מייעץ מינית וזוגית לזוגות.

הבעיה של אישה להפתח לגבר, היא די דומה לבעיה של גבר להפתח לאישה. השאלה היא מי ממכם יותר פתוח ויכול לעשות את הצעד הזה. מבחינתו, הוא כמו רופא - בא באופן מקצועי, ומומחה לתחום ובהחלט עובד גם עם זוגות "דוסים" ולדעתי גם חרדים. אבל מול ההרגשה האישית שלך - זה משהו שאת צריכה להתמודד. 

זה להיפתח אליו הרבה יותר מאשר לרופא למשל...

אני לא מסוגל בגלל זה אנחנו לא הולכים

לדעתי הכי טוב שכל אחד הולך למטפל מהמין שלו ואחראי על עצמו

ואז שכל אחד מדבר עם המטפל/ת שלו, וביניהם יש תקשורת, וכך זה מוסכם מראש. רק זה מאוד מסרבל את העניינים.

אני יודעת שהוא מציע את האפשרות הזו למי שלא יכול אחרת (ואני מאוד מבינה את הקושי..)

העניין הוא שכאן היא בעיקר רוצה טיפול זוגי שיגע גם, בין השאר, בנושאים האלה. וטיפול זוגי - לדעתי קשה מאוד לעשות בנפרד. 

ולומדים עם הניסיון...

או לפעמים בדברים קטנים משלמות אחת על השנייה וזה גם תמיד מתקזז כי פעם אני ופעם היא

אולי פעם הבאה תגידי שתתחלקו בסכום, שכל אחת תשלם על עצמה?

מוזר לי, איך שהגעתם למצב כזה

רק עם אחותי קרה לי שהרבה פעמים שילמתי גם עליה... וגם זה תלוי בתקופה

אני מניח שמדובר בקורסים באנגלית, אם זה אכן כך, ומן הסתם מדובר גם בסמסטר הראשון שלו אז באמת מדובר בקריעה ובקושי רב שצריך להתרגל אליו. אני מניח שבעוד חודשיים כשיסתיים הסמסטר יהיה יותר פשוט. 

חוץ מזה כדאי לראות איפה אפשר לשחרר - להבריז את ה30% שמותר, לצאת לקראת סוף השיעור וכדו.

מי שרוצה ללמוד תורה ילמד מתי שנוח לו.. 

למה לגרום לנשואים קושי?!?. 

עם שעות מוגזמות כמו רופאים לדוג כי אין מספיק כוח אדם. 

מצטער אבל אין לי תובנות מרשימות, מלבד לישון בצהרים כדי להיות ערים בלילה יותר יחד, ולעשות את כל הסידורים של אחזקת הבית בזמן אחר כדי להשקיע את הזמן נטו להיות יחד.

האמת שככה הרגשתי גם עם ארבעת הבחורות שיצאתי איתן ולא התחתנתי אבל בפעם החמישית התברר שצדקתי.

בס"ד

וגם של קשר.

עם בעלי ידעתי כבר אחרי הדייט הראשון אם לא לפני [פטפטנו מלא בוואטסאפ לפני כי לקחו שבועיים עד שיכולנו להיפגש]. הוא גם די ידע בדייט השני או השלישי אבל פחות היה מוכן להודות בזה בדיעבד

בכל מקרה, אנחנו לא מקרה נפוץ, התחתנו תוך שלשה חודשים וחצי מהדייט הראשון ובואי נגיד שזה הפתיע אפילו אותי.

בקיצור, ממליצה לך ללכת לפי מה שאת מרגישה ולא לפי מה שכביכול אמור להיות כי זה לא באמת עובד ככה.

בס"ד

ב. אם יש מציאת חן ראשונית אז אני מאמינה שהרגש אמור להתחזק לאט לאט. לכל אחד הרגש מגיע בזמן אחר, יש כאלה שהתחתנו בשלב המציאת חן והרגש בא אחרי החתונה. כל אחד ומה שמתאים לו.

לפח' שנה.

צריכה משהו לעכשיו..

חודשיים לפני חתונה.

תודה.

האמת שאני לא טיפוס נדבק,

אבל אשים לב לזה יותר.

ולא לנסות לחנך אותה.. להחמיא לה ...

ועכשיו אני צריכה להתאמן על לסגור יותר את הפה..

גם עצמי, עבודה עצמית.

גם פסיכולוגי.

גם תרופתי כשצריך. לפעמים לאותו רגע.

קדימה - חבל להתעכב..

בס"ד

זה לא בהכרח רע.

תלוי באדם, תלוי במקרה.

יש כאלה שמשפיע עליהם יותר קשה, יש כאלה שלא.

יש כאלה שעוזר יותר, יש כאלה שלא.

לא תמיד תרופתי זה רק אם "כלו כל הקיצין", אע"פ שאכן אם אפשר להסתדר בלי זה, תמיד יותר טוב..

לגבי מקום- לא היו הרבה מוזמנים, אז היה מלא מקום לרקוד.

אם יש יותר מוזמנים- זה מצמצם, כמו בכל מקום...

האוכל אחלה (לא מבינה בזה יותר מדי)

לגבי הגעה- זה פחות נח. אנחנו ארגנו הסעה.

הנוף מטורף, במיוחד עם החופה לפני שקיעה, והחופה ממוקמת במקום של הקהל יכול לראות.

והמחיר זול...

בס"ד

הדבר הכי טוב שם זה הנוף.

האוכל השתנה בין חתונה לחתונה

ההגעה בלי רכב הייתה מזעזעת [אין יותר מדי אוטובוסים שנכנסים וזה סיוט לעלות מהכביש הראשי]

המקום ריקוד לבנות היה די מצומצם אבל יש מצב שזה תלוי בחלוקה

גם המקום לאוכל לא מרווח מדי אבל זה כמובן תלוי בכמות המוזמנים

אבל המון דתיים מתחתנים שם כי זה זול, אז אולי זה שווה את זה.

האולם שלי גם היה מאד זול אבל הוא לא כל כך מוכר אז אם במקרה תרצו לחפש עוד- גינת אגוז בכפר סבא מושלם ונגיש.

צריך להיטיב אחד לשני. זה לפני שני רכבים.

מי שיכול - עושה. אם יש שניים, אז אולי כל אחד יכול חלק. לפי הזמן והעיסוק וכו'. ולי אם מישהו מהם משום מה מאד נלחץ מזה, אז השני..

מה שייך לשאול "מי עושה"? יש בזה כללים?

טסט לרכב, למי שנוהג/ת, זו לא מלאכה "גברית" או "נשית"...  ואם הרכבים תקינים - זה עובר במהירות...

הייתי  מציע להיות "מחמירים" בעצמכם.

לא לצפות שמא יעבירו אתכם - אלא שיאמרו את האמת.

לנסוע עם ברקסים לא תקינים, או צמיגים כאלה, זו סכנת נפשות ממש, ח"ו.

מצד שני - יש את הריווח שציינת.

את יכולה להתנחם, שגם אצל גברים שלא מסובבים את ההגה כך, הבוחן עושה את זה בשבילם.

בעלי עסוק מאוד..

אני הולכת לבד או עם ילדים..

כשמגיע תורי, אני יוצאת מהאוטו ב"אופן מכובד" ומבקשת שאחד מהעובדים יעביר אותו..

זה ממש מקובל אצלנו.. לפעמים אני רואה שאם יש אישה שלא יוצאת, העובד שואל אותה אם היא מעדיפה שהוא יחליף אותה..

זה מקצר להם את התהליכים בהרבה..

סיפור קצר-  בפעם הראשונה שהלכתי לעשות טסט, לא הכרתי את כל הנוהל.. וכן, לא ידעתי איפה פותחים את מכסה המנוע (אין לי שום סיבה לדעת את זה.. אין לי מה לחפש שם.. ולהחליף גלגל אני דווקא כן יודעת..).. העובד ביקש ממני לפתוח מכסה מנוע.. הסתכלתי קדימה וגיליתי שאין לי שמץ של מושג איך עושים את זה.. הסתכלתי על הבוחן בעיני עגל.. הוא עשה כזה "אוף" קולני.. פתח את הדלת של האוטו ופתח את המכסה מנוע.. התגלגלתי מצחוק..

ולפותחת, אין כללים בזוגיות, כל זוג עושה את מה שמתאים לו.. לדוגמא- לזוג אחד מתאים שהאם תהיה עקרת בית ולזוג אחר מתאים שהאבא יהיה עיקר הבית.. אל תחפשו לחקות את מה שראיתם בבית שלכם או אצל מכרים.. תמציאו מחדש את מה שטוב לכם ומתאים לשניכם..

בהצלחה לכולם..