פורום נשואים טריים (עמוד 326)

נניח, אומרת משהו על הממתקים, תאמרי לה - עזבי, אם יהיה צורך אומַר להם..

אמרה לילדים שלא יצאו, ואת חושבת שכן (לפעמים אומרים, כי בטוחים שגם ההורים לא ירצו, מסוכן וכד') - תאמרי: זה בסדר, אני מרשה..

מורידה לילד שכבת ביגוד.. תראי עניינית: אם זה מצב שברור שזה כך, יתכן שסתם רצתה לעשות טובה (חבל לקחת כל דבר מעמדה "מתגוננת", ברור שאת האמא..). אם לא, תגידי, תודה - אבל אני מעדיפה שתשאלי אותי לפני שאת מורידה. לפעמים אני מעדיפה שיישאר עם.

אם תענה לך, הן שלא בריא להם ממתקים.. הן שלא טוב שיצאו.. הן שזה לא טוב להשאיר את הבגד... תעני בחיוך ובנחת: כן, אני מבינה את השיקול - אבל בכל זאת, בתור אמא שלהם, תשאירי לי....

לאידך, כדאי לראות שאשר זו לא "תופעה", לא להקצין לצד השני. סה"כ, בתוך משפחה לא פעם מרגישים טבעי עם הילדים האחרים. זה לא כ"כ גרוע.. עוזרים.

התמודדות לא קלה.

לפעמים יצר ההשתלטות ,לא נובע מסיבה רעה,אלא באמת מהצורך "לתפוס פיקוד".

ולכן,עלייך לשוחח עם בעלך בנושא,הוא צריך לבקש מאחיו לדבר עם אשתו.

הכל בדרכי נועם.

בהצלחה.

הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות שמקובלות במשפחות רבות, בהן האמהות עוזרות אחת לשנייה כשנמצאות ביחד להתנהל מול הילדים.. כשיש ילדים רבים בבית לא ניתן לכוון כל ילד לשאול את אמא שלו ומתנהלים באופן כולל..

לא נראה לי כ"כ שתלטני שמספר דקות לפני סעודת שבת לא מוציאים ממתקים ומודיעים על הכלל לכל הילדים..

או שיש אירוע שנמצא בעיר או במקום מסוכן ואם שנמצאת ליד הכניסה אוסרת על כולם לצאת..

אני אישית באמת לא הייתי מורידה שכבה לתינוק של גיסתי אך לתינוק של אחותי כן.. ואולי לגיסתך אין הפרדה בין אחות לגיסה.. 

בסה"כ לא נשמע שהיא מנסה להשתלט.. כמה אתם כבר נפגשים?! אם לא הרבה, לא כדאי לעשות בלגן.. 

נשמעים הבדלים בין התנהלות של משפחות..

כוונות טובות, והיא כנראה לא הרגישה שהאם נפגעת ואולי מרגישה שהן מספיק קרובות ושגיסתה מקבלת את עצותיה/מעשיה המועילים מבחינתה. אז גם אם מחליטה להעיר לה- בנועם ובידידות.

אגב, סגנון ההערות שתוארו בשאלה זה לא פלישה לחינוך שלך, כלומר, נו באמת אם אוכלים ממתק או לא זה חינוך? זה חשוב ונחמד אבל אני בטוחה שיש דברים שאת שמה עליהם יותר דגש (ויתור לחברים, לא להרים יד על אח, לא להעיר הורים ישנים וכו וכו בהתאם לגיל הילדים) ומקוה ששם היא פחות מתערבת וזה העיקר

פטיש לסדן וזה לא קל

כנל תחבורה ציבורית כתבתי - יש לנו רכב.

עבודה - בעלי בצבא

מרחק עבודה - לא קרייטריון עבורנו..

קהילתיות גם חשוב! לא חונקת..

והציר שלו יותר מרכזי.. אם זה רלוונטי למשהו. וגם לבאר שבע יותר קרוב..

ובכללי הר חברון זה מקום שדי זקוק לעוד משפחות..

בהצלחה ושיהיה יישוב טוב!

יש אביגיל (יותר קטן ממס' המשפ' שכתבת)... זרוק ומגוון....

יש מושב מעון. בערך בקריטריונים שכתבת דומני.

יש מעלה חבר. כנ"ל. די "תורני". בלתי "חונק" להתרשמותי.

כולם עם "נוף". מעון בישוב. בתי"ס במרחק נסיעה סביר.

כדאי פשוט להזמין את עצמכם לביקור, שבת או כד' - ולהתרשם.

נסעו באוגוסט עם הילד והיה כל יום סיוט.

ואצל ההורים זה לא אפשרי, ניסיתי לרמוז והם לא מציעים.

חוץ מזה אני מאד קשורה אליו ואני לא אעמוד בגעגועים

אני לא משיכבה אותו לפני 9, וגם זה בקושי.

ואז אני כבר ממוטטת

תחליפי את השם מגלויה לסמס

בכל אופן זו היתה בדיחה

כל הכבוד לך!

התחושות שלך, בריאות.

טוב שאת רואה ככה בית, טוב שאת מרגישה את ה"בעיה".

דווקא מתוך כך, תוכלי לתפוס עד כמה המקרה שלך - מעבר לכך שאכן בקדושה וטהרה ולשם שמיים - הוא כזה ש"מתברר למפרע" כמה לא היה שייך (אני מכיר על מה מדובר).

כשמי שתמצאי, יתפוס את זה גם, יהיה לו קל יותר להסתכל "אחרת".

ולגבי עצמך, ברור שאת מאה אחוז. לא עשית שמץ דבר "לא נקי".

הלכת נכון, התברר שנכנסת לכביש הלא-מתאים, עשית רברס, תתחילי מחדש, ממש מההתחלה, במקום המתאים. שמרת את עצמך בשביל זה. גם כעת.

ואם תסתכלי כך, זה אכן יעצים אותך. יוציא לפעל כחות נפש, שגורמים להרגיש שהענין הפנימי שלך, הוא המציאות האמיתית.

ברור שאני ג"כ יוזמת, אבל מה שקורה זה שהוא פשוט מתעלם, מסתובב לצד השני ו"לילה טוב", ומרגיש לי כבר פסיכי להיות היחידה שיוזמת, במיוחד שלא זה האישיו, אלא אני ורצה לראות שבעלי נמשך אלי מעצמו

לפני ההריון יכלו להיות מצבים שכל לילה, ההפרש הכי גדול היה יומיים שלא, ועכשיו גם כשזה כבר קורה אחת לשבוע וחצי זה יבש כזה, אפילו יכול להיות בלי נשיקות וכלום רק לסיים וללכת לישון, פעם הוא היה שוכב לידי אח"כ, מחבק, היום גם זה לא אלא ישר מתהפך לצד השני והולך לישון, וזה לא שאני לא מנסה, אני פותחת את השיער (הוא אוהב שיער ארוך) ומתבשמת ומנשקת ומלטפת אבל כמה אני כבר יכולה שהוא לא בענין בכלל??????

בתכלס זה פחות עושה לו את זה. אבל הוא לא רוצה לפגוע בך

זה לא משהוא אישי. זה ההריון והיא תחזור לעצמה ובעזה הכל יהיה בסדר. זה משהוא זמני

למה כבר להפוך את זה שיש בעיה

מה יש פה לדבר ולדבר ואולי באמת יש כרגע בעיה במשיכה אז עדיף לה כרגע לא ממש לשמוע את האמת בפרצוף שזה בעיה חולפת

אם פעם הוא כל יום הרגיש "צורך" ועכשיו בא לו בקושי פעם בשבועיים אז יש לו בעיה, וזה לא יפה להעליב אותה ולהגיד לה שהוא לא נמשך אליה.

וכן אפשר לטפל בזה- אם זה משהו רפואי או אם זה נובע מדיכאון למשל, פחדים או לחץ

זה לא ממך, זה קשור אליו

יכול להיות משהו רפואי או נפשי

קודם כל בדיקת דם לבדוק שלא חסר כלום. אבל תגידי לו, זה חשוב שהוא יבין שיש בעיה

על מקום התאונה המחרידה.

איך אפשר לגור שם...

מזעזע

ינחם ה' את המשפחות

תכלית הטוב להיטיב

אבל לא יודעת אם זה נפוץ.

פשוט מאד-

אם אני אקרא אני לא אתן לו לקרא.

אחרי זמן מה לא אכפת לי ואני נהנית מזה גם, אבל לא במיידי.

לא, זה לא אומר שהיא ל אעומדת מאחורי הדברים!

אוי ואבוי אם תחשוב ככה!

היא סתם אוהבת אותך..

גם כשזה נכתב למישהו, זה נכתב ביני לבין עצמי ומדבר על דברים אישיים.

ואז כשמקריאים למישהו יש הרגשה של חשיפה וזה גורם למבוכה

לדעתי, יש בזה צד של "צניעות".

היא כותבת משהו מבפנים, אח"כ אם תקרא, אז או "מתביישת", או שזה נראה לה חיצוני ביחס למה שבעצם הביעה, אחרי שכבר שלחה אל היעד...

כמובן, יש גם כאלה שדווקא מתחזקים במסר, ממה שהם עצמם כתבו.

מכאן, ש"אין פרצופיהם שווים" וכו'...

תקבלו את הנשים שלכם כמו שהן..

אם היא אומרת שהיא לא יכולה לקרוא את מה שהיא כותבת.. אז זה בסדר.. זכותה.. תקבל אותה כמו שהיא.. זה לא משנה אם יש עוד בנות כאלה או לאו.. היא פשוט לא מסוגלת.. תניח לזה..

הרבה פעמים בחיי הנישואים נתקלים בתכונות/דעות של בני הזוג שלנו שלא נתקלנו בהן בעבר.. וזה בסדר.. ולא צריך לחפש עוד תמיכות חיצוניות לזה..

כמובן, שכל מה שנכתב לעיל מתייחס לדברים בגדר הנורמה ולא לסטיות וכדומה.. וגם לנשים..

בהצלחה לכולם!!

אבל בעקרון זה ישוב תורני ב"ה

כבר לא כולם נותנים שעוני זהב,אלא שעון מותג וכו

שכולם היו חרדים. מיד בן דוד היה בא.

אבל תברר קודם איזה טבעת היא רוצה-
זהב, זהב לבן, כסף, יהלום, ממעצבת, וכו'.

לא זוכר בדיוק אבל באזור ה 2000-3000

בס"ד

ו900 על טבעת נישואין מזהב לבן.

גם האירוסין הייתה מזהב לבן.

עניין של טעם אישי, יכולת וסדר עדיפויות.

אירוסין- 5000 (בעלי בחר)

נישואין- 300

שמשום מה הרבה אנשים משתמשים בהם כדי לשמור על ערך ולנייד מיליונים בקלות ממקום למקום...

ולהם וודאי אין שום ערך ממשי.

ברגע שהעולם עובד ככה - זה דרך לשמור על ערך. לקנות סתם לעצמי-לא. אבל יש לזה ערך כלשהי...

בעלי לא נתן לי טבעת לפני החתונה. ובחופה טבעת ב500 נראה לי ,מזהב לבן.

מעולם לא הרגשתי חוסר...

לדברים אינטימיים, שזה לא לגיטימי בנטו חברות (למרות שלא בדיוק ברורה הכוונה שלך בזה)

כך שעם כל האהבה שאת אומרת שיש לך אליה פשוט תתני לה לחיות את חייה החדשים ותשחררי אותה.

ויש מצב שזה יעזור גם לך לבנות את חייך החדשים

מי אמר שלא מעניין אותה כשאת מדברת?

זה לגמרי תחושות שלך.

נראה ממה שכתבת- שאת נורא קשורה אליה, ועכשיו כשהבעל הצטרף לתמונה, פתאום את רגישה הרבה יותר

כי מישהו נכנס ביניכם והיא כבר לא לגמרי רק עבורך ובשבילך.

ממליצה לך לגמרי לצאת מהמחשבות הללו! פשוט לחשוב עליה טוב, ולראותה בטובה- כפי שהיה עד עכשיו

היא לא תהיה לגמרי עבורך מעתה, אבל חברות- אתן יכולות להיות

רק דעי שזה קשר הדדי:

כלומר לצפות שרק צד אחד יזום וידבר זה לא יעבוד

שתיכן צריכות ליצור קשר ולדבר, מבלי קבעון מחשבתי זה או אחר אחת על השנייה..

בהצלחה!

שאת מעורבת בחיי הנשואים שלהם. יש הרבה חברות שלא יודעות מתי זוג נשוי צריך את הפרטיות שלהם, הם נשואים והם צרכים את השקט. מה לא ברור ולמה צריך להפגע? היתה חברה שלך כשהיא היתה רוקה, עכשו היא נשואה יש לה בעל והחיים שלה שונים, במיוחד  בתחילת הנשואים., תני ספס ותפסקי להיות קטנטנית, וכמה שאני נשמעת רעה ,קשר של חברות לא תמיד צריך להמשיך אחרי שחברה מתחתנת. ואני כותבת את זה מאד חזק וברור .---יש לה בעל עכשו והיא צריכה לבנות את חיי הנשואים שלה שכול כך הרבה שנים חיכתה לזה.--- ואיך שאת כותבת זה נשמע שהייתם זוג שלא מקובל עלינו ואולי היא לא מעונינת בחברה שיכולה ללכלך עליה במיוחד היום היא.נשואה back off.

זה נשמע שאני מאד נוקשה אבל הרבה סיכסוכים בין זוגות זה הקשר החזק שישנו בין הבעל וחבריו או האישה וחברותיה. ישנם חברות שלא מבינות את המצב העדין הזה וגורמות לחוסר שלום בית בין הזוג,זהו נגמר זה היה קשר טוב לפני שהחברה התחתנה, עכשו החברה שהתחתנה יש לה את הקשר החדש עם חמותה,.גיסתה, והמשפחה החדשה. אז מה קשה להבין? כול אילו שמנסים להגיד שהם תומכים, בבקשה  קראו שוב את מה שהחברה כתבה. סיכסוך מסוכן לחיי הנשואים של הכלה. 

לאנשים זה נשמע המון זמן, בפועל זה לא.

שבועיים אינטסנבים לפני החתונה בזמן החתונה ואחריה. שלא נדבר על העייפות הגדולה שיש.

להתחיל שיגרה בתור זוג.

בית.

לפעמים זה גם הרגל נפשי, אני אחרי חודש של החתונה, שעשינו שבת, נרדמתי בשלום עליכם וישנתי עד למחרת.

זה עייפות נפשית ופיזית, והמון לעכל.

גם אני כשהייתי רווקה לא הבנתי את זה, ואחרי שהתחתנתי הבנתי.. בד"כ לוקח כמה חודשים והחברות חוזרות לחיים ;)

זה בכלל לא בכוונה, פשוט ב"ה תקופה חדשה ומופלאה, וצריך באמת לעכל את גודל הדבר העצום המיוחד והטהור הזה.

עובדת סבבה. קנינו בחנות השכונתית.

בחלון ראווה שמלבישים עליה מה שרוצים. יש לה דיעה משלה וזה חשוב אם היא מתייעצת אתו אפילו שיהיה לו וטו על דברים מסוימים שממש דוחים אותו אבל לא להחליט בשבילה.