אנחנו נשואים כבר יותר משלוש שנים.
בתחילת הנישואין אני הייתי מאוד "בעייתית", הייתי מאוד מאוכזבת ממה ש"קיבלתי" והיחס שלי היה בהתאם (מתוך קושי ולא מתוך רוע חלילה).
מאז ב"ה עבדתי על עצמי והשתניתי, למדתי להעריך את בעלי ולהבין שהחשיבה הקודמת שלי היתה מעוותת, וגם היחס שלי השתנה לחלוטין. יש לי עוד מה לשפר כמו כל אחת, אבל סה"כ אני חושבת שאני ממש בסדר.
הבעיה שלי עכשיו זה היחס של בעלי.
הוא נורא נורא ביקורתי. כל דבר שאני עושה זוכה לביקורת, כולל צורת דיבור שלי הרבה פעמים, האופן בו אני מכינה אוכל (לדעתו צריך קודם לחמם את לחם ואח"כ להכין סלט ולא להיפך, שלא נצטרך לחכות...), אם לפלאפון שלי לפעמים נגמרת הבטריה הוא מתעצבן על חוסר האחריות (זה נראה לי דבר לגיטימי שקורה לכל אחד, לא?) וכן הלאה. אני מרגישה שאני ממש נחנקת מזה.
כל הזמן הוא מעביר לי את המסר (באופן סמוי או שלא) שהוא חלם לקבל "בלבוסטע" ואני רחוקה מאוד מזה.
כל זה גורם לי להרגיש לא אהובה, כי מי שאוהב מישהו באמת לא מוצא בו כל הזמן כ"כ הרבה חסרונות ומציק לו, לא?
מצד שני גם לאימו האהובה והבלבוסטע (בעיניו) הוא מעיר (יותר בכיוון שהיא טורחת מידי הרבה כשאנחנו באים),
אז אני כבר לא יודת מה לחשוב.
אשמח לעיצותכם.
