פורום נשואים טריים (עמוד 337)

אופנה מגונה, שאינה מבינה את עומק המציאות הנוצרת ע"י נישואין - ומתייחסת, בהשפעה רחובית זולה, כאילו זה סתם איזה שני בני אדם שהתיידדו - ואם לא נוח, אז הלאה.... זה כמובן מפספס את כל המושג של נישואין כיוצר מציאות, מאבד מהאדם את ערך הבושה והעומק, ומן הסתם גם בהמשך, אם ימצא, היחס יהיה רדוד.

יש צד, שבאמת לפעמים יש דברים ממש כבדים - אז מתייעצים לגביהם.

ויש צד - שמה עליו מתייעצים, הוא על מה שקשה. לא על המציאות העיקרית, שאצל הרוב. אבל אכן, במקרים כאלה, הטשטוש בין "קשה" לבין ריצה מהירה לאופציה הבאה, הוא בעייתי.

בס"ד

לא דומה תל אביב ליישוב נידח ביו"ש.

לזה תוסיפו משהו כמו 1500 להוצאות אחרות בחודש

ותדאגו שההכנסות יהיו לפחות 1000 יותר שתוכלו גם לחסוך

זה בהחלט אפשרי, בהצלחה

לנו יש אותו ואנחנו מרוצים ממנו.

באמת לא אמורים להפעיל את שני התאים ביחד אלא אם כן יש לכם בבית הרחבה לתלת פאזי, כלומר שמסופק יותר חשמל לבית.

אם אין לכם, אז בפשטות אפשר להגיד שאין מספיק חשמל לשני התאים כדי לפעול ביחד במלוא העוצמה שלהם.

תמיד הטענות שבפתוח גולשים גם ילדים ורווקים אז אין בעיה בפורום סגור של נשואים....

להצטרפות מוזמן לפנות אלי

אבל עדיף לא "לשבור את הכלים" על זה.

תגיד לעצמך, שאתה יודע את רמת הנהיגה שלך ושאתה אדם בוגר ואחראי, זו דאגת שווא; ובשביל השלום, אתה מתעלם ועובר הלאה. לדעתי, הכי טוב.

בס"ד

ובאופן כללי עדיף תמיד לנסות כמה שפחות להיפגע

אני לא יודע אם משפיע על הטסט.

אבל אם מקפיאים רשיון רכב, אז אכן תקופת הרישוי שלו ארוכה יותר.

זה אומר, שאם נניח הייתם גומרים את השנה של הרשיון בעוד חצי שנה, אז אם תקפיאו, תישאר לכם החצי שנה הזו, אחרי שתחדשו. זה יותר משמעותי מעלות של "טסט", שהיא שולית יחסית.

כשהכנסתי רכב לתיקון ארוך.

בסופו של דבר קיבלנו מעונות מוקדם יותר ולא התגוררנו אצל ההורים שלה.
חייב להגיד שכמעט כל הדברים שחשבתי שלא אזדקק, ועליהם אמרו לי שלא אוכל לעשות אותם בבית שלה, בסוף הם היו מאוד נצרכים - לדוגמה, להסתובב בבית עם תחתונים, לשים מוזיקה,להכין אוכל בלילה ועוד.

הדברים האלו ועוד רבים מה שעשה ועושה לנו את הימים הראשונים ביחד.

לכן, ממליצים מאוד שלא לגור אצלה, אם אפשרי (כמה חודשים זה לא קצת, ויתכן שתוכלו למצוא סאבלט)

את מקום ה_ מפנקת את הבת היולדת . מבשלת ומגישה. מנקה.    

לא יהיה שרשור ענק כי

היא זוכה במצוות כיבוד הורים וכיבוד אחות גדולה.

מצד אחד, זה הכעס המובן שלך עליה. את משתדלת ומתאמצת ומקבלת יחס לא נעים ואין הכרת טובה. 

מותר לך לבטא את הרגש הזה. גם בפני אמך, ולדעתי (סליחה מראש מכולן)- אם היא מתפרצת עליך- אז גם בפניה..

לא צריך לריב, אבל כן צריך להעביר בעדינות שלא טוב לך עם היחס הזה. בטוח יגידו לך שיולדת, וכל זה, זה נורמלי.. לדעתי לא אצל כולן זה ככה.

מצד שני, אם את יכולה לגייס קצת אהדה ולהבין, שהיא באה לנוח, והיא עייפה מאד ומבולבלת, ויש כאבים, וחולשה,  וכל האנשים האלה די טורח עליה.. הם אכן באים בשביל אמך. אז אמך שמחה מאד, היולדת- קצת פחות.. זה מאד מתיש.

אני ויתרתי על ה"זכות" וחזרתי הביתה, כי בבית יכולתי אני לקבוע מי יגיע לבקר ומתי. וזה היה לי קריטי מאד אחרי לידות.. ובאמת תודה על כל המתנות, אבל שעה שינה זו המתנה הכי יקרה... חוץ מאמא שבאה כל יום (אין כמו אמא שלי), והאב הטרי שהיה די בהלם בהתחלה,  ואחותי שבאה כשבקשתי ממנה, העדפתי לקחת עזרה בכסף. יכולתי להגיד לה תבואי תלכי תרימי תעשי ככה, תעשי ההפך..  חמותי "בקשה אישור" לפני כל ביקור.. והיא לא העיקה. החברות הטובות חיכו בסבלנות, עד לברית. וגם המשפחה המורחבת. זה לגבי לידה ראשונה. 

(לידות חוזרות ההתאוששות הרבה יותר קלה ומהירה).

יכול להיות שהיא לא חושבת שהכל מגיע לה, אבל אין לה סבלנות לכל האנשים, והיא באמת צריכה זמן, ומנוחת גוף ומנוחת נפש כדי לטפל טוב בתינוקת. אז העניין של הכרת הטוב לכל האנשים שבאים עכשיו, לא בראש מעייניה.. כעת. זה יגיע בהמשך.

{לא נכון שתמיד בשבועיים הראשונים אחרי הלידה, מצב הרוח לא משהו. כמו כל דבר בחיים, צריך גם לזה מזל. מאחלת לך שאצלך יהיה יותר נעים וקל} 
מזל טוב,

בקרוב אצלך.

גם אם לא לכולם

אמנם אני גבר, אבל אשתי בקושי הכירה את עצמה אחרי הלידה.

לוקח זמן להבין מה זה אומר יש לי תינוק, אני אמא, להניק וכד

אם זו בעיה שאת מכירה מקדמת דנן אז אולי זה רק מתעצם עכשיו, אבל בהחלט ייתכן שכרגע אין לה כח לאפחד

טבעי ומובן ותודה לה' שנתן לנו את אבא ואמא

נימוס בסיסי

את מתארת תופעה נורמלית, ואם זה לא נורמלי סמכי על ההורים שלך.

מזל טוב דודה!

(ואל תקני מכספך ואל תעזרי אם את מרגישה מנוצלת, היא אורחת של הורייך לא שלך)

אבל מעומק הלב...

[האמת חשבתי שהכותב הוא איש.. איש היה מסתפק בשלוש מילים...]

אלא אם כן מדובר בעניינים שטכנית אמורים להיות מושלמים אח"כ [דוגמה, שמן הסתם לא רלוונטית אבל לצורך ההמחשה: אם בחור הוא חכם וחרוץ, אמין ובעל מידות טובות, לומד בישיבה ואומר שמתכוון בעתיד ללמוד מקצוע - אז לא צריך לדון לפי זה ש"עכשיו" עוד לא למד את זה..]

ב. הדברים הללו מתבררים מתוך הפגישות. אז אם אין משהו שישר בולט שהוא בעייתי, צריך לתת לפגישות קצת ללכת באופן טבעי, כדי להכיר יותר טוב. לא במובן שהן סתם בשביל "ליהנות" מהן בלי קשר למה שיצא מזה - אלא שהנינוחות עצמה עוזרת להכיר יותר.

ג. אפשר להשוות. אבל חבל להגזים עם זה. לכל אחד יש את היחוד באופיו. הכי חשוב איך זה טוב לך.

1. מה חשוב? לוודא שהוא יודע לדאוג לאחרים ולא אגוצנטרי. זה מספר אחד. כל השאר זה כבר העדפות.

2.  עד כמה יש מקום לסמוך על "אחרי החתונה...." (אלמד/ אעבוד/ הפרנסה תהיה....)" ולהתרכז במה שאני רואה כרגע אצלו? סך הכל אין לדייו אלא מה שעיניו רואות (בהווה)

אוקיי, זה מורכב. למשל, אני תמיד אומר לאישתי שבחרתי דווקא בה בגלל הפוטנציאל שאותו היא מימשה אחרי החתונה (והיא מתעצבנת). זאת אומרת, חיפשתי משהו שלא ניתן לבדוק לפני החתונה - למשל עד כמה יהיה הורה טוב - וזה הצליח. יש כאלו שאצלם לא עבד. תבדקי: פוטנציאל וגם סיכוי מימוש - ועד כמה את מוכנה ל"לא".

3. דייטים = "בדיקת כדאיות". ז"א, יוצאים בשביל לוודא שזה זה והולכים לחתונה. "להנות בדייט" = סינוור.

4. השוואה. זה לא "רע", זה טבעי. ככה בני אדם עובדים - הכל "יחסי" = מושווה לאחרים.

מקווה שעזרתי. 

מסיקים מסקנות לא יודע מאיפה ומתחילים לריב על זה

לפעמים עונים לשואל.

ואח"כ הנושא מתגלגל להבעות דעה על הנושא העקרוני, מעבר לשואל הספציפי, וממילא גם גורר תגובות וכו'.

[זה לאו דווקא "חפירות". לפעמים איכפתיות מכל מיני קוראים, שלאו דווקא מגיבים כאן. כולל צעירים]