הדוכס מירוסלב
בס"ד
קניתי לו לשבת חתן [לפני החתונה] משחק שנקרא "האי הנעלם" וספר שנקרא "צעד ועוד צעד".
האמת שקניתי אותם גם כי הם נראו לי טובים וגם כי קישרתי את הברכה לשמותיהם.
ליום של החתונה קניתי לו את "מי שטעם יין הונגרי" וגם את השם שלו והסיפורים בתוכו שילבתי בברכה. הוא קיבל אותו בסוף באמצע הלילה שלפני אבל לא נורא 
בקיצור, אין חוקים. כתבתי לך את זה כדי להראות משהו קצת שונה ממה שבד"כ מציעים. אני בעד שפשוט תחשבי על דברים יפים ומעניינים שיהיו לו כיפיים או לשניכם [המשחק היה גם כי אני ממש רציתי משחקים בבית וזה היה הסיפתח].
מזל טוב
את מתכוונת לכבוד האירוסין או החתונה?
לאירושסין אפשר לתת איזו מתנה שבא לך: ספר, תמונה, ספל קפה, תיק, מכונה להכנת פרוזן יוגורט...
לחתונה יש קצת יותר "כללים". אני חושבת שהמקובל, עד כמה שאני מכירה, זה שהטלית היא מההורים של הכלה. הרבה פעמים הכלה מכינה לחתן כיפה חדשה לחתונה. אני הכנתי לו תיק טלית (צריך לדעת לרקום ולתפור בשביל זה... או שהיא יכולה לקנות או להזמין במיוחד).
נראה לי אלה הדברים המקובלים הקלאסיים.
מעבר הלזה את יכולה לעוף על מה בא לך: סידור, ספר קודש כלשהו, תמונה יפה לקישוט, יש כאלה שנותנות טבעת נישואין...
.נוגע גם בפרטים הטכניים וגם בעומק...
יכול להיות מתנה חמודה לארוס (או מהארוס לארוסה)
טלית, שס, גביע לקידוש.
מחותני קנו לבני טלית וש"ס.
היא מתחתנת ומעידה על עצמה שממש לא מבינה בעיצוב , זקוקה מעט לעזרה
איפה על הציר אשקלון-גבעת אולגה מכירים מקומות שאפשר לקנות ספה ודברים מתוקים לדירה חדשה? חוץ מסטוק כמובן..
חשבנו על שוק הפשפשים אבל נראלנו שזה ממש יקר..
יש פה רעיונות למישו? איפה לקנות?\ איך לעצב משהו מעאפן כדי שיהיה יפה?
תודה רבה!
אם מישהו יכול נגיד גם לצלם את הדירה היפה שלכם ולשלוח כדי לתת רעיונות זה יהיה מעולה..תודה!
רק להגיע עם רשימה מראש, אחרת נכנסים להתקף חרדה
והם קנו את הכל באינטרנט.
שווה לנסות לחפש....
בניגוד לרושם שמצטייר פה כאלו אתה היחידי בדור הזה יש עוד כמוך, אחד מהם הוא שכן שהגיע עכשיו לגור בדירה של אמו עם אשתו ושני תינוקות. נכון, הם שיפצו כדי שתתאפשר פרטיות אבל היא אשה מיוחדת חכמה וטובה ויש לה טקט.., במשפחות של עולים חדשים זה היה הסטנדרט ואף אחד לא מת בגללו.
לא כולם זוכים להורים טובים וחכמים, שיודעים לכבד ולשחרר, מה לאמר ומה לא..
ככה שאין מה להבהל מהתגובות.
מהתיאור שלך - זכית, אשתך לעתיד לא נבהלת מהרעיון - שיהיה לכם במזל טוב.
להקרע בעבודה ולימודים בשנה ראשונה - לא מוסיף לזוגיות
שתי החלופות הן לא האדיאל אתם צריכים לבחור את זו שנראית לכם טובה יותר.
מה לא?
לא לנסות לשכנע את ארוסתך, אם היא לא רוצה.
כפי שאתם יודעים לאחרונה היה ט"ו באב ובעקבות כל ההודעות שרצות בווטצאפ בסגנון "מי ששוכח את ט"ו באב, שילך לפרשת ואתחנן" וכל מיני סחיטות באיומים למיניהם הגעתי למסקנה שנראה שנעשה לגברים עוול נורא (אני מתכוון להגזים בכוונה בשרשור אז אל תקחו את זה קשה נשים צדקניות...) ולא רק בתחום הזה, אלא בתור תופעה כללית: ימי נישואים, מחוות רומנטיות, פרחים וכו'. בדומה נראה שנשים מחפשות הרבה יותר הערכה לגבי מה שהן עושות בבית לעומת גברים שבאותו הזמן נשארים בישיבה/עבודה בשביל המשפחה ועוד חוטפים קיתון של צעקות(הגזמה כאמור)...
אמנם אני מסכים שדרך האיש לחזר, וצריך לחזר גם אחרי שמתחתנים, ולהיטיב לבת הזוג כל הזמן, אבל כאשר יש הדבר נעשה מתוך דרישה זה נותן טעם פוגם, במיוחד כאשר מדובר באירועים משותפים (הרי לא רק האישה התחתנה ביום הנישואים אלא גם הגבר, ובינינו הרבה יותר קשה לחטוף מישהי מכרם מאשר לחולל בו...).
אז אמנם ניתן לפתור את זה בכל מיני אמירות מיסטיות קבליות בסגנון הבעל הוא הנותן והאישה היא המקבלת, אל אישך תשוקתך וכו' וכו', אבל זה ממש לא מסביר איך הרצון לקרבה גורם לריחוק, ואולי גם האישה יכולה להזמין מקום במסעדה וליזום מעט מעצמה בדור הפמיניזם הרדיקלי...
אשמח לתגובות מחכימות.
מן הראוי שהדברים האלה יעשו מתוך רצון ולא מתוך כפייה
נראה לי הרב קוק זצ"ל כותב על כך, אבל הרעיון מאחורי הדברים זה שאישה מושפעת רוחנית בקלות יותר, ככה שבמצב נורמלי היא תהיה דוסית יותר מאשר הגבר, שאצלו צריך לעשות מאמץ גדול יותר להתחזק (תרי"ג מצוות...)
שיחות הרצי"ה בראשית ע' 77-78; שמות ע' 380; עולת ראיה ח"א ע' עא-עב
אולי זה נקרא טבעיות/רגשיות גדולה יותר באופן כללי ומתוך כך הן הרבה יותר מיושרות עם הרצון האלוקי (שעשני כרצונו...) לעומת הגבר שלא זה לא דבר טבעי ודורש עמל רב, אפשר לומר שייתכן וזה שלאישה יש נקודת התחלה גבוהה יותר וסיכון מועט לעומת הגבר שלו יש יותר פוטנציאל ואי לכך גם סיכון רב יותר (ראה לדוגמה גדולי דור ולהבדיל עבריינים מקרב גברים לעומת מקרב נשים...)
לא בנישואים ולא בגירושים....
גבר הוא רק סוג של בנקט
בעצם כדי להביא ילדים ולא לעשות "עבירה" אז הגבר צריך להיות הסמרטוט שמפרנס , שמחזר , שסותם את הפה...
שאמור לקבל את כל הדימיונות של אשתו...
וכל הנשים יכולות לצעוק כמה שהן רוצות.
כי כל הנשים שזועקות לשיווין זכויות יעשו את הגבר כספומט במקרה של גירושים.
ויעשו את הגבר סמרטוט בבית.
הרי אם גבר לא משקיע אז הוא לא מראה שהוא אוהב...ושהאישה לא משקיעה??
אין כאן תגובה מחכימה אבל דבר אחד אני יודע..."השיווין זכויות" דפק את הנשים את הרומנטיקה ואת כל מוסד הנישואים.
אמנם יש רמה מסוימת של שוויון יתר אבל לא צריך להגזים, על רוב הדברים שכתבת אני בטוח שהם לא נכונים, מפרנס - ראה ערך אברכיות, מחזר - זה אכן נכון, לפי מה שנדמה לי החיזור של האישה נעשה בדרך אחרת ובדרך כלל היא עובדת בקלות יותר, שסותם את הפה - "כל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער" "לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", "שתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטיפשים", "מה אומנותו של אדם בעולם יעשה עצמו כאילם".
אי אפשר להאשים אף אחד מלבד את עצמנו, ואנשים נוטים לראות רק את הרע שנעשה להם...
הייי
אני נשואה שנה וקצת (+ילד)
אני מאוכזבת מבעלי
אני לא מבינה למה רק עכשיו הבנתי שבעלי זה לא בדיוק הבנאדם שחיפשתי.
אני מאוכזבת ואני לא יודעת מה לעשות אני לא מצליחה לקבל אותו, בפרט עכשיו אחרי לידה, בתקופה שבה אנחנו אסורים. שתינו מתפוצצים.
בקיצור זה ממש לא קל, אסורים, מרוחקים, הוא נראה לי כ"כ לא גבר כמו שאני רוצה, קשה לי לקבל אותו יש לו הרגלים שאני מתפוצצת מלראות אותו חוזר עליהם שוב ושוב, וקשה לי שזה ככה.
מאז שהתחתנתי אני מרגישה שנהייתי בן אדם קשה וזה כל כך לא אני, אני לא אוהבת את איך שאני קשה אליו ולא מקבלת אותו, רואה בעין עקומה הרבה דברים ולא אוהבת אותו, מסכן. וקשה לי שהוא לא ה-גבר של חלומותיי.
הוא ממש מקבל אותי למרות שאני באמת לא קלה לפעמים ואני שונאת להיות "האשה הלא קלה" הזאת. אני פשוט לא מצליחה לקבל את זה.
אז מה, אם הוא לא בדיוק כמו שרציתי, בסגנון, מאיפה שהוא מגיע-הרקע שלו, אז אני אמורה לקבל הכל באמונה ולומר זה בשבילי וזה הכי טוב לי? כי ברור לי שהכל זה משמיים ואין כזה דבר ששני אנשים עומדים יחד מתחת לחופה אלא אם כן הקב"ה קבע את זה וזה זיווג אמיתי.
השאלה רק איך מתמודדים עם זה?
סורי על התלונות מקווה שלא הרסתי לכם את המצב רוח. אגב אני כן מתייעצת עם מישהו אבל אשמח לשמוע גם תגובות כאן.
יומטוב
חדשה פה בפורום. (עד עכשיו הייתי קוראת אבל אף פעם לא יצא לי לכתוב).
נשואה+2 ילדים.
נשואים 7 שנים טובות, לצערנו במהלכן עברנו כ9 דירות ממקומות שונים בארץ (צפון, מרכז, ירושלים, ישובים...)
ניסינו לגור אפילו ליד ההורים.
לפני כשבוע עברנו שוב דירה. כמובן אחרי שבדקנו את האזור...היינו בשבת דיברנו עם אנשים.
בפועל אנחנו ממש מאוכזבים...
מיותר לציין שאנחנו כל פעם עוברים מעבודה לעבודה...
הילדים כל שנה בערך מחליפים חברים...
אנחנו ממש רוצים למצוא את מקומנו, אבל מתקשים.
לא איכפת לנו לעבור שוב, אפילו לחזור לירושלים, אבל רוצים להיות בטוחים שמצאנו את מקומנו.
מחפשים שכונה עם קהילה דתית לאומית,זה יכול להיות גם בית כנסת שסביבו מתרכזת אוכלוסיה דתית צעירה,שבראש עומד רב דתי לאומי שמוביל את הקהילה, אווירה משפחתית, שכונה סבירה, שהילדים יכולים לרדת אחה"צ לשחק למטה עם השכנים.
(לא רוצים ישוב - לא אוהבים את הסגנון של אחד בתוך השני).
חשוב שיהיה בקרבת בית חולים (עבודה).
מענה מבחינה חינוכית לילדים - מוסדות חינוך תורניים (גנים, בי"ס).
כבר לא איכפת לנו כמה שכירות נצטרך לשלם...
הצעות מכל רחבי הארץ יתקבלו בברכה.
יש קילה מגבושת, איכותית וגדולה. מסביב לבית מדרש קהילתי. לצערי אין רב שמנהיג אבל יש ממש קהילה עם פעילויות ושיעורים
שכירות גבוהה...
וכמובן מעבר לכביש יש את מעייני הישועה. באזור יש את בילינסון, תל השומר, מאיר, השרון..
ממש ממש מומלץ.
חיפוסיתהחלטנו באמת לתת עוד צ'אנס לפחות שנה...
אתם עוברים באמת דבר לא פשוט. אתם יכולים להתחיל ליזום בלאפות כמה נגלות של עוגיות (אפשר עם הילדים) ולהביא לשכנים... במסגרות לומר שלום לאימהות האחרות להציג את עצמך... ובע"ה דברים מתגלגלים כך שתצרפי לאיזושה קבוצת ווצאפ...
ובמקביל לא צריך להרגיש שבויה שעד שלא יזמינו אותך את לא חלק מכלום... נסי להזמין אליך אח/ות לשבת כדי שלא תרגישו בודדים, וגם הילדים...
המון בהצלחה!!
נראה מתאים למה שאתם מחפשים.חג'דומטמבחינת חיצונית זה פריפריה. זה כן. יש שכונות יותר ויש שכונות פחות, אבל יפה מאד לראות איך השכונות השונות מקבלות חיים וצבע לאט לאט ומתמלאות בילדים חמודים ואנשים צעירים.
חינוך תורני, קהילה חמה, לא חונקת אם לא בוחרים את זה
קהילה סביב ישיבה חזקה, סביב רב דומננטי, אבל לא יותר מידי.
קצת רחוק, אבל זה מה שיפה
מוצרים של חברת פור אוור..
יש כאלו שממש עושות משכורת יפה מזה
אני לא קשורה כרגע לפורום נשואים טריים (בעז"ה בקרוב)
אבל אני עוקבת אחרי השרשור שקשור לצבא, חרדים..
אני חייבת להגיד שהדיון מאוד מעניין, ויצא לי לחשוב על הדברים שנאמרו פה הרבה, גם מחוץ לכותלי הפורום.
אפילו דיברתי פה באישי לגבי כל מיני דעות שצצו.
אבל, וזה אבל גדול-
למה אי אפשר לדבר בטון אובייקטיבי ונטרלי? למה כל אחד שמרגיש שהוא נמצא בצד שלו חייב לזרוק הערות עוקצניות כלפי הצד השני.
תביאו עובדות מהשטח, תביעו דעה עניינית.. אפשר לצטט דעות של רבנים. להביא מקורות.
כל זה בגדר הדיון.
אבל להתחיל ללגלג על דרך חיים מסוימת או על דעה מסוימת גם אם היא ממש אבסורדית בעינכם, זה כבר ירידה לפסים אישיים
וגובל בחוסר דרך ארץ ואהבת חינם.
הייתי בשמחה מצטטת לכם אמירות שממש גרמו לי לחשוב שהאחים היהודים שלי עוינים אותי.. אבל אולי עדיף שלא..
וגם אם קרה ופנו אליכם ביחס מזלזל, למה לענות בחזרה באותו אופן??
תפנו אליו באישי, ותלבנו את העניינים ביניכם..
זה אומנם גורם לדיון להיות מאוד עסיסי ומעניין, אבל ממש לא מהצד החיובי של העניין.
מקווה שהועלתי
לא להגיב בצורה עוקצנית לתגובה מתנשאת/מזלזלת/פוגעת/מטופשת מאוד זה קשה, אבל את לגמרי צודקת.
ואממ בנושאים כאלה בפרט..
שימחת.לב אוהבלא בקטע של שינוי, יותר בקטע של התבוננות על החברה שלנו יותר לעומק...
להגיב ענייני, אל תסתכלי על זה מנקודת מבט שאני שייכת לציבור כזה, והם אחר, ויש פה תחרות מי יותר טוב.
תכתבי (ואפילו תקראי תגובות) כאילו את חוקרת תרבויות ומגזרים שבאה לרחרח על המצב בשטח חח
או כל דימוי אחר שיעזור לך לקחת את זה לכיוון נטרלי ..
לא הבנתי איפה פגעתי...
אמרתי דוג' לאיך אפשר לקחת את הדברים בצורה נייטרלית.. לא אמרתי שאת חוקרת..
בתור רווקה אני יכולה להגיד לך שפחות קריטי לי ההגדרה שלי, כל עוד ברורה לי עבודת ה' שלי..
בתור נשואה זה קצת יותר מסובך כי אתה רוצה להשתייך לקהילה, איך לגדל את הילדים וכו'..
השאלה איפה את עומדת, את צריכה בירור עצמי או שאת צריכה בירור לגבי הקהילה שהיית רוצה להשתייך אליה..
כי עבודת ה' באופן כללי יכולה להסתדר יופי בכל המגזרים
לב אוהבלא לשכנע.
רק לפרוס את האמת שלי.
אבל הצד השני היה פוגעני, מזלזל ויורד לפסים אישיים.
לא ניסו לרגע לברר למה אנחנו אומרים כך וכך.
ואני לא יכולה, מבחינה אישיותיות
אם מישהו מזלזל, אזלזל חזרה.
אם מישהו תוקף- אתקוף חזרה.
כמים פנים לפנים.
אולי יום אחד, אצליח לדלג על זה. כרגע לא.
יש את "יערה" שמעת על זה?
בלי פחדים יתרים. אם תרצי ללמוד ותתאמצי על זה, תצליחי בעז"ה.
אח"כ תבררי איך אפשר ללמוד מה שאת רוצה. תחפשי מקום שאפשר ללמוד בשעות נוחות.
יש דברים כאלה, קורסים, לימוד גם בבית. תאמיני ביכולת שלך.
זה באמת דבר טוב ללמוד משהו נוסף, אם את מרגישה שאת "שוווה יותר מזה ורוצה ללמוד". לא להרבות בפחדים.
אחרי שתלמדי משהו שמתאים לך, תחפשי עבודה בתחום, עם שעות סבירות.
כמובן, גם כשתחפשי מה ללמוד - בהיות שאת רוצה ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו - תביאי בחשבון שיהיה משהו שהעבודה בו יכולה להיות סבירה עבורך.
ולא צריך להתייאש - יש נשים שבגיל בין ארבעים לחמישים, מתחילות ללמוד סיעוד (אחיות).. אז לא שלך זה טוב, בגלל הבעיה של המחלה - אבל אפשר לראות מזה שאם רוצים, אפשרי ללמוד "מחדש"..
בהצלחה.
