אני חיה כזוג מעורב
במקור אני באה מבית דתי לאומי.
בתקופה שהכרתי את בעלי הייתי באיזו יציאה בשאלה אבל התחלתי לחזור ולהתקרב שוב לאורח חיים דתי מבחירה שלי.
כך שהתחלנו כחילונית-מסורתית ובעלי היה חילוני עם זיקה חזקה למסורת (הולך בשישי מידי פעם לבית כנסת, שומר כשרות, מאמין באלוהים ועוד כמה דברים ). כיוון שהכיר אותי בשלב של התקרבות ידעתי שיש עוד כמה דברים שאחזור לשמור עם הזמן והבהרתי לו מהתחלה שדברים הולכים להשתנות ושאני הולכת לשמור שבת ושהילדים שלי יהיו בחינוך דתי.
הוא מאוד בא לקראתי, אבל אחרי החתונה כשהתיאור שלי יותר התאים ל "דתיה מסורתית" התיאור שלו הפך ל"חילוני"...
הפערים הפכו בולטים יותר, מעיקים יותר, היה לו הרבהה יותר קשה, הוא נהיה מתוסכל מאוד מדרך החיים שלי, הוא חשב שיהיה לו יותר קל, וזה לא.
אני מראש אומר לך, שגם אם מגיעים להסכמות קודם, לפעמים לאחר מכן בן הזוג מתקשה ליישם אותן, פשוט משום שזה לא בא לו ממקום אמיתי, מאמין, זה לא מגיע מהלב באמת, אלא יותר כי הוא אוהב ורוצה לכבד,
ומטבע כזה- החיבור הוא פחות, זה לא מגיע מרצון אמיתי לקיים דברים, ולכן יכול לעורר בו תחושות שלקחו לו את איך שהוא רגיל לחיות ואיך שהוא אוהב.
אני לא אומרת שלא יכול לקרות מצב שזה יכול לעבוד רק מתוך הרצון שלו לכבד ולשמח אותך, ואם כן - אשריכם, זכית באדם עם מידות טובות , גמישות ויכולת לוותר על הנוחות שלו למענך.
המשפחה שלו לא "בחרה בך" ולכן תצטרכי שם להנמיך ציפיות, או להחליט שאתם לא גרים קרוב ושומרים על אורח חיים שונה מאיך שנהוג שם, כמובן הכל במסגרת כבוד ושלום בית. נשמע שהם כן מכבדים אותך מאוד.
יכול להיות גם מצב בו בן הזוג מתקרב ברעיון ובאמונה לדת מהמקום שלך, ומתחיל להתחבר ולאהוב, להנות מאורח חיים דתי, ואז יהיה לך יותר פשוט. כי הוא ירצה ללמוד, ישאף להתחבר לזה, ולחיות כך.
צאי מנקודת הנחה שכל עוד מהיום שהכרת אותו עד לעכשיו- היחס שלו הוא די דומה, ולא נראה ניצוץ של התחברות לדת ממקום שלו אישי, הסיכוי לכך שיהיה שינוי מצידו בתפיסה לדת בהמשך ולאחר נישואין הוא קלוש.
אל תבני על זה שהוא ילמד או יתרגל.
בעלי למד , ומצאנו לנו איזו דרך אמצע, אבל זה לא בא לו טבעי, אני מוותרת המון על דברים שחשובים לי , הכל כי "סיכמנו " בהתחלה דברים, וחשבתי שהוא יתחשב בי המון וישים אותי במקום הראשון והוא גילה להפתעתו שזה מאוד מאוד קשה ולא פשוט לו . שדת זה משהו מחייב, שיש הרבה חגים ששומרים בהם, שיש כל שבת שלא נוסעים בה ולא רואים טלויזיה.
בעלי רואה טלויזיה כשאני לא לידו, או בבית הוריו.
זה מפריע לי אבל למדתי שזה לא יפריע לי. אבל זה בדיעבד, לא לכתחילה.
בקיצור, נשמע שאתם באמת מאוד אוהבים אחד את השניה. ויש לכם תקשורת טובה שזה הכי הכי הכי חשוב,
אבל תהיי כנה עם עצמך , עד כמה הוא יוכל לעמוד בזה לאורך זמן. האם את רואה אותו בתור חילוני אוהב לנסוע בשבתות, אוהב את ההווי החילוני, ועד כמה קשה יהיה לו לאמץ את זה לשארית חייו.
עד כמה את תוכלי להתפשר על דברים שחשובים לך במידה והוא לא יצליח להסתגל ולעמוד בהסכמות שלכם כיום.
ותחשבי טוב טוב על כל אלו. כי כשמתחתנים זה הופך להיות שגרה, דרך חיים משותפת. חיים יחד תחת קורת גג ואין לאן לברוח. אתם בונים משפחה משותפת על ערכים משותפים. וכדאי שהערכים בבסיס יהיו באמת משותפים ולא שאחד מאמין בערך מסוים שהוא מהותי ונרחב כמו אורח חיים דתי, והשני לא.
זה יוצר המון מתחים וחיכוכים.
יש הרבה זוגות מעורבים שחיים עם זה מהמם.
אני לא מהם לגמרי, ואנחנו בתהליך של למידה וזה ארוך ולא פשוט. ודורש המון גמישות.
תבררי עם עצמך ומולו.
המשפחה גם יכולה להשפיע. גם אנחנו גרים קרוב למשפחה של בעלי וזה הרבה פעמים מפריע לי ... אבל אני מכבדת אותם מאוד וכמובן שלא מתערבת. אבל אני חושבת מה יהיה כשיהיה לי ילדים? להביא לארוחת שישי שיש טלויזיה ברקע??
מורכב מאוד.
אם תרצי להתיעץ עוד בפרטי, בשמחה.
אני יודעת שאני משקפת צד פחות מלבב של זה. יש זוגות שכן מצליחים. דרוש לזה המון כבוד ואורך רוח.
אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום ציפיתי שהוא יוותר בשבילי יותר אבל אני לא יכולה לטעון נגדו כלום. כי זה משהו שעושה אותו לא מאושר אפילו שהוא דיבר בעבר אחרת..
אז ראש בריא למיטה חולה? הייתי חושבת היטב . ושוב, כל מקרה לגופו.
ואני אומרת את זה באהבה. מאחלת לך רק טוב ואושר והחלטות שהן נכונות לך באמת!
)
.. אבל אף פעם החברה לא תחזור להיות מה שהייתה( ברוב המקרים) פשוט מחוסר זמן במיוחד אחרי שכבר יש ילדים