פורום נשואים טריים (עמוד 349)

פעם הרב ליאור אנגלמן היה רב הקהילה\גרעין בגבעת זאב. היום כבר לא אבל זכור לי שהייתה קהילה כזו.

יש שם גרעין תורני..

לא רחוק לכם שם? מה הסיבה שהחלתטם דווקא שם? אני לא מכירה סתם שואלת.. מה עם מבשרת?

והקרבה לירושלים בשבילי. "באמצע". בינתיים באמת הוא נוסע הרבה יותר.
ירושלים נורא יקרה. ואנחנו באים עכשיו מישוב קטן וגדול עלינו העיר הגדולה. מצד שני גבעת זאב היא כמו עיירה. ממש פרבר מצד שני יש תחבורה וזה לא חור מידי..

איפה בערך תהיה העבודה? אם ברמות אז גבעת זאב מצויינת.אם בהר חומה או גילה למשל- זה לפעמים יותר משעה נסיעה בבוקר ובצהריים. ואם אחד מבני הזוג עובד רחוק לפעמים כדאי שהשני יהיה קרוב יותר... (בגין מרמות פקוק מאוד בבוקר אבל הצד השני פתוח ולהפך בצהריים)

מקום אחד יהיה בהר חוצבים וגם בארנונה =/
ומקום אפשרי אחר בגבעה הצרפתית..
שיקול..

נשמע לי שעדיף לגור ליד העבודה של אחד מכם (לרוב עדיף שלך אבל זה משתנה במשרה ובאופי העבודה)

מאשר ששניכם תהיו רחוקים..

נניח אם חלילה יש ילד חולה או כל דבר אחר, תמיד לשניכם יש מרחק להגיע הביתה.

 

מצד שני קהילה ובי"ס טוב לילדים זה לגמרי שיקול..

את גבעת זאב לדוגמא אצלנו בעלי עובד באור יהודה ועכשו אנחו עוברים עוד חודש לחשמונאים אני יעבוד בירושלים אנחנו עוברים לשם כי זה אמצע

אם לא תעשי את זה

אם כן פול גז בלי לבכות על עסקי משפחות

בואי נגיד שגם בתוך משפחות שבהן כולם תורניים יש ויכוחים, לפעמים ויכוחים אידיאולוגיים. נו, אז מה? מישהו פעם מת מוויכוח?

לדרך החיים של אברכות וכו ואז זה קצת יותר קריטי..

 

בכל אופן התכוונתי יותר לשאר הדברים, ועצם העניין שמשפחה של הבחור.ה היא חלק מרכזי

זו שאיפה שאפשר להבין, שגם המשפחה תהיה באותו ראש ממש.

 

מצד שני, אם הבחור ממש תורני, ויש התאמה וכו' - זה גם לא דבר שאוטומאטית מוצאים. 

 

לכאורה תלוי גם בעוד נתונים, גם מבחינה זו. עד כמה המשפחה בעלי מידות טובות, אנשים נוחים. זה יכול להשפיע על הדברים שחששת מהם. גם תלוי מה פירוש "לא תורניים". עד כמה ההווי הדתי שם יציב.

 

כמו כן, מה אופיו של הבחור, כמה הוא עצמאי. למשל, מה שכתבת שהורים יכולים "לא להסכים לחיים של אברכות", זו כתיבה אופיינית לבנות. יש בנים שזה בכלל לא נתון אצלם אם ההורים "מסכימים" לכך או לא, וגם ההורים מבינים שהם בכלל לא אלו שיתערבו לבן שלהם איך הוא בוחר לחיות (כמובן, אם מדבור על הסתמכות על עזרה שלהם, זה משהו אחר. אבל עקורנית, לא נראה לי שבחורים בדיוק שואלים את הוריהם אם הם מסכימים שימשיכו ללמוד תורה..).

אבל לא לפסול או לאשר על בסיס פרטים חיצוניים כמו משפחה.
צריך לדבר על זה ולבסס את הכיוון המוגדר שלכם בצורה ברורה.

אבל העיקר הבחור.

בס"ד

כפי שנאמר פה- גם במשפחות תורניות יש ויכוחים כאלה.
המשפחה שלי דתית כולה ועדיין יש לי אחות שאוכלת רק הכשר מסוים, אחיין שלי בכלל צאנזער, אני כופרת מבחינתם (מגדלוז, ליברלית יחסית אליהם) ושאר האחים שלי פרושים על גבי ה"רצף" (את כולנו היו מגדירים דתיים על פי הסטיגמה בכל חברה לדעתי. אפילו אותי). נראה לך שזה אומר שאנחנו לא מתווכחים? שאין כל מיני התאמות שצריך לעשות? פשוט מקבלים ומכילים את זה. את השינוי שלי היה להם קשה בהתחלה לקבל ולאט לאט זה נפתח והיום הם בסדר איתי (עד שאעבור לפאה ואז יזרקו אותי מהבית ).
אגב, אצל בעלי זה הפוך. הוא הסגור והם הליברלים (הוא לא באמת כזה סגור אבל בהחלט יש סיבה די טובה למה הוא בישיבת קו) ודווקא זה כיף שיש דיונים סביב שולחן שבת וכל הדעות נשמעות. בפרשת הרב קלנר היו דיונים סוערים (אחד המצחיקים, אמא שלו ואני כמעט העפנו עליו צלחות) אבל היה כיף בסופו של דבר ותכלס זו משפחה ורוב המשפחות לדעתי אוהבות את בני משפחתם ומכבדות.

אם המשפחה מכבדת אז בעיניי תבדקי מה הבחור ולכי על זה.

אמנם מתחתנים רק עם אחד, אבל ברקע יש עוד שניים שגם איתם "חצי מתחתנים". אחרי הכל הם הולכים להיות הסבא והסבתא של הילדים שלך, ואת הולכת לבלות אצלם הרבה שבתות. הדברים יותר בולטים ביחס לבחור מול הורי הבחורה- אחרי לידות יש הרבה שהולכים להורים שלה לאיזה חודש בערך, ובאופן כללי יש הרבה קשר להורים שלה. אם לא מסתדרים איתם זה בעיה, כי הם ה"הורים מספר 2" של בן הזוג.

אני מגיעה ממשפחה חילונית ובעלי ממשפחה תורנית... ב"ה נשואים כבר כמה שנים טובות... תמיד יש נושאים שעולים אבל אם הכל נעשה בצורה מכובדת ומכבדת אז לא רואה בזה בעיה 

אנחנו גם נחשבים לא מספיק תורניים למשפחה שלו אז גם מהכיוון הזה יש אתגרים אבל שוב אם הכל בנועם ובכבוד...

ובכלל לא צריך להתווכח על כלום. כל אחד חי את חייו וכשנפגשים מדברים על המשותף.

תכירי אותו, ואם הקשר יתקדם אז כבר ממילא הדברים האלה יתבררו

בתוך המשפחה הם סביב זה. עם השאר אפשר להסתדר ובגדול זה ממש נפוץ בציבור הדת"ל.

בכל מקרה, הכי חשוב זה אופי ההורים. אם הם אנשים נעימים, טובים שאפשר לדבר איתם ונוחים אז זה מאד "מחפה" על הפערים.
עם הנורים נוקשים קשוחים וקשים אז גם אם לא יהיו פערים ההתמודדות איתם תהיה כנראה קשה יותר

אולי תחפש בפורום בעין העדשה

אני לא מחפש דווקא מקום ספציפי אלא אנשים זולים וטובים.

אבל אם לדוגמא החתונה בירושלים תיקח צלם שקרוב לירושלים

DJ מעולה עשה לי את החתונה

מוזמן לפנות 0523341519.

אנחנו נרשמנו בתל אביב ולא היה צורך מכל אזור המרכז.. אבל כדאי לברר טלפונית לפני שבאים

צריך להחתים 2 חברים שמעידים שאתה רווק עם: שמם המלא, כתובת, מס' שנות הכירות, מס' טלפון, חתימה.

בס"ד

לא חייבים יחד ולא חייבים יחד עם הזוג אבל כן צריכים לבוא להעיד בפני הרב.

כנראה זה תלוי באיזה עיר ובאיזה רבנות, אצל רבני הישובים זה יותר זורם ונוח אבל יש ערים שזה יותר מורכב. אני נרשמתי אצל רב ישוב אז הבאתי אישור רווקות מהישיבה שחתומים עליו שני רבנים ואשתי הביאה שתי חברות, אבל אחותי נרשמה בעיר מגוריה ושם האישור מהישיבה של ארוסה לא עזר והם היו צריכים להביא את החברים איתם.

בס"ד

ברבנות האזורית של מקום מגוריי נאמר לי שאם נירשם שם אני לא אצטרך עדים. כנראה זה כי רמת הגולן זה משפחה אחת גדולה

בכל מקרה יש מצב שאתה צודק ותודה על התיקון.

רק רוצה להדגיש שזה לא כזה קאדר, העד מגיע ותוך רבע שעה הוא בחוץ אם אין תור.

בס"ד

אם נרשמים ברבנות של מקום מגוריך אז בכלל אין צורך וברבנות אחרת פשוט צריך לשלוח שני עדים.
אצלנו שני חברים של בעלי הלכו להעיד עליו ובדרך גם אחד מהם העיד עלי כי הוא הכיר אותי לפני שש שנים וכי זה די חרטא 😅 ביום אחר הלך ניק חביב להעיד עלי ובזה תם הסיפור, הם אפילו לא צריכים אותנו שם.

*הכותבת התחתנה לפני כחודש וחצי ונרשמה לפני כחודשיים וחצי.

הצעה מגיעה (אני מקווה) אחרי בירור עמוק של כל העניינים האלה, ככה כשמגיעה העת לומר "כן" זה כולל את כל המסע שעברתם עד עכשיו.
לפני השלב הזה גם אין טעם להציע, אז אין אפשרות לומר "כן"...

נקודה למחשבה

מה זה "בהתחלה זה כלל לא מה שהניע אותי"..

 

מה לא נכון להגיד כן להצעות במצב כזה?

תשבי איתו ותקבעי גבולות גזרה של איך רוצים שהבית יראה ויתנהל. תני לו מקום להביע את עצמו וא את דעותיו, הן לא חייבות להיות כמו שלך.
ומה שלא קבעתם בתחום אחריותך, תשחררי.

ממנו ללמוד נושאים וליזום קצת יותר

מצד שני לי זו התמודדות לא קלה בהרבה מישוריםשלא פרטטי כאן.. כמו קשרים חברתיים שהוא לא תמיד יוצר ונושאי שיחה לא תמיד ברמה וכו'.. כמו שחברה שלי סיפרה לי על התמודדות שלה בזוגיות שמבחינתי היא לא כזאת התמודדות ולה היא ניראית סוף העולם... אז כל אחד והקשיים שלו..

אני חושבת שאת צריכה להבין שיש ביניכם דינמיקה שלא הוא לבד האחראי עליה כי עם שניכם יחדיו.
באותה מידה שהוא לא לוקח אחריות, את לוקחת על עצמך יותר מדי אחריות (ואחר כך גם מתבאסת..).

אני ממליצה לך מכל לב לקרוא את הספר "לדעת להכנע" של לורה דויל.
(השם מתורגם רע. דמייני שזה לדעת להרפות, או לדעת לשחרר).

תתמקדי בלעבוד על עצמך ועל לעשות רק מה שמתאים לך ונכון לך על פי כוחותייך ובע"ה תראי ישועות.

עם התגובות חלקית.. כי אני חושבת שצריך להיות גם סיפוק ושמחה מהזוגיות ורצון להיות ביחד. וכשההרגשה שלי היא תיסכול זה קשה להמשיך ככה, וגורם לחשוב שאין טעם להישאר במצב הזה.. כי הזוגיות היא לא פשרה, אלא משהו שאמור לגרום לאושר. מה שאני מבינה היום אחרי הרבה שנות נישואין, ואחרי שאני רואה נשים(שאני מכירה מקרוב) שחיות בשמחה ובגאווה עם הבעלים שלהם אז למה אני לא?

את הצורך והתסכול
צורך שהגבר יהיה מוביל ושותף ולא שתהיי אמא שלו או משהו
ותסכול מזה שזה לא המצב.


לגבי נשים אחרות תהיי בטוחה שלכל אחד יש את התיק שלו והתיקון שלו.
יש כאלה עם בעיות בריאות או עם הילדים או בפוריות או ביחסים.
כל זוג וענינו, והרבה פעמים שמים לב דווקא למשהו שמרגיש לנו נחוץ וחסר.

אני באמת באמת ממליצה לך מכל הלב לקרוא את הספר הזה ולנסות לעבוד לפיו ולראות אם זה עוזר.

בהצלחה רבה

במה חוץ מטיולים הוא לא לוקח יוזמה? אני לא חושבת שטיול זה נושא קריטי. אולי הוא בכלל לא רוצה טיול אבל זורם איתך כי את רוצה?
כתבת שהוא עובד, עוזר עם ילדים, עושה קניות... נשמע בעל טוב. אולי תעשו רשימת מטלות ותחלקו בינכם. ככה תדעו בדיוק מי עושה מה ועד כמה הוא עמוס. אולי תוותרו על משהו אם זה גדול עליכם כרגע.

ברגע שאת לוקחת אחריות-אוטומטית הוא מרשה לעצמו להרפות.
אפילו בתת מודע, הוא יודע שבסוף את תעשי הכל מצוין אז למה לו להתאמץ.
זה דפוס שנכנסים אליו בלי לשים לב וצריך הרבה סבלנות וכח כדי לצאת ממנו.
להגדיר תפקידים-ומה שבסמכותו את לא עושה גם אם הוא לא יעשה. גם אם זה נגיד
לשלם חשבון חשמל וינתקו אותו.
לפי מה שאת מספרת הוא לא אדם רע. אבל פשוט יותר נוח לו שאת תעשי הכל. ואם לך זה קשה אז צריך לעצור את זה.
ואם צריך תלכי אפילו לבד לייעוץ כדי שיעזרו לך איך לעשות את זה.
(כותבת את זה מתוך מידע ששמעתי ממטפלת זוגית מומחית )

לא מדברת על תפקידים ספציפיים, אני מדברת על ההתנהלות היומיומית שצריך לצאת לאן שהוא, אם לא אגיד בו נצא לא נצא... שצריך לקלח את הילדים אם לא אגיד בוא נקלח זה יקרה אחרי הרבה זמן.. הדברים יקרו בעצלתיים, וזה לא תמיד מתאים לקצב של הבית עם ילדים..

הוא תמיד היה כזה?? אופי דחיין ואולי מתפנק?
אני חושבת שאם חיי הנישואים שלך חשובים לך ואם זה באמת ממש מפריע לאיכותם, שווה לך ללכת למישהי טובה לייעוץ. אפילו לבד. זה לא אבוד אבל צריך לדעת איך לפעול בחוכמה.

כבר כמה שנים אצל יועצת זוגית, ויש התקדמות אבל עדיין קיים התסכול במידה מסויימת שלפעמים מחרפן אותי, הוא בא מבית שמאוד פינקו אותו ולא סמכו עליו מספיק, והחליטו בשבילו הרבה דברים וזה לא ממש הפריע לו, ההורים שלו די טוטאלים. הוא עובד ויוזם בעבודה ופעיל כי זה תחום האחריות שלו, גם תפילות יוזם שוב כי זה התחום שלו.. אבל ברגע שזה דברים משותפים אז יש קושי.. כשהכרנו פחות ראיתי את זה ואני חושבת שהוא היה פחות כזה, זה היה מזמן כבר לא זוכרת... וגם חשבתי שעם הכל פחות או יותר בסדר אין סיבה לפסול.. היום אני יודעת שיש עוד דברים שחשובים בזוגיות.. כמו הערצה / הערכה כלפיי הבעל שתגיע באופן טבעי ורצון לשיח וקשר...

 

שאת מאוד צודקת במובן הזה שגבר שצריך "להזיז אותו" וכל הזמן להלחם כדי שמשהו יקרה- זה מתיש.

זה נשמע שאת צוברת מבפנים המון תסכול מתמשך ומרירות (מוצדקים..) שלא לדבר על עייפות.

 

לדעתי את צריכה מישהו שיבין את המצב הרגיש שבו את נמצאת וייתן לך את הכוחות להתקדם צעד-צעד. כרגע זה נשמע שאת נמצאת בתוך מעגל סגור ושכל הנסיונות שלך לתקן את המצב עולים בתוהו ורק מחריפים את התסכול וחוסר האונים.

 

כדי שבעוד עשור תראי את עצמך כאישה שנהנית מנישואיה, מרשה לעצמה להתפנק, לא רק עובדת ומתפקדת כל היום- כדאי להתחיל מעכשיו את התהליך. כי לצבור זה לא טוב. 

 

דמייני איך את רוצה לראות את נישואייך והתחילי לגשש עם השאלה- מי יכול לקדם אותי לשאיפה שלי?

 

בהצלחה רבה!

זה כמו ילדים שההורים תמיד מנקים אחריהם ולא נותנים להם לעשות שום דבר לבד ושהם גדלים הם מצפים שיסתדרו לבד ומתפלאים למה הם לא מנקים ומתאכזבים, או שפשוט זה קשור לאופי שלו ..שהוא פחות דומננטי ,בכל אופן תנסי לדבר איתו הוא אומר שהוא לא מבין בתחום אז תנסי תחום שהוא מכיר ויודע ואם לא אז אפשר לפנות ליעוץ בהצלחה

'למידה' זה עניין של 'הכשרה' ואם כן תתחילי ליהיות פסיבית כדי שהוא יזום כמו שכבר הציעו לך.

אצטט לך משפט קצר ממאמר שקראתי על 'ניהול זמן וסדר יום'. ההרגל והלימוד הראשוני אצל ילדים היא שמקנה 'עצמאות' , 'ערך עצמי', ' ובטחון'.
מסכימה איתך שזה דברים חשובים תכנון וניהול זמן. כי זה בדיוק מה שאין לבעלך.
ולכן תתחילי בדברים פרקטיים כהתחלה תני לו אחריות לקלח את הילדים. גם אם הוא לא יעמוד בזמנים לא לשדר לחץ .. ולא לקחת מובן מאליו כל שיפור ולהחמיא לו.

לדעתי יותר מטרידה אותך ההשוואה עם הסביבה וואקום שאת נשאבת אליו..
אם הוא אדם מופנם ואת דורשת ממנו ליהיות פתוח יש פה קושי לא קטן.
אם זה אופי בשילוב עם הרגל , יש היום סדנאות כדאי לחשוב בכיוון. אולי זה מה שיעזור לו לשנות מקובעות ונוחות. להרבה אנשים זה עשה שינוי מהותי וראיה לכך הוא הרב אליהו שירי.
הייתי ממליצה גם לך להצטרף זה יעזור גם לך במידה רבה. בהצלחה!

בהחלט שיפור כל הזמן, הקושי כמו שכתבתי הוא בעבודה משותפת.. ובתכנון של הזמן ובראייה הרחבה של משפחה עם ילדים וכל מה שזה אומר..
אני פתחתי את השירשור אחרי יום העצמאות שהייתי מאוד אקטיבית וארגנתי טיול די ארוך מהלילה עד היום למחרת (הוא טוען שהוא לא טוב בזה).. והוא היה די פסיבי ונהנה לבוא אל המוכן היה מבסוט, אני הייתי כל הזמן בלחץ שנספיק הכל, שהילדים יאכלו ישנו וכו... והוא היה כמו מלך.. וחזרתי מתוסכלת ועצבנית מהחופש הזה... וזה קורה הרבה בעיקר כשיוצאים מהבית, בבית הוא יותר אקטיבי בעיקר בפעולות המוכרות לו.. בהכנות לשבת הוא ממש מתפרד מעולה.. אבל ברגע שיש משהו לא מוכר לו הוא לא יודע והוא ניהיה פסיבי.. הוא גם הרבה פעמים פסיבי במפגשים עם המשפחה או עם חברים וזה גורם לי חוסר נעימות... ועוד קושי שהוא שואל אותי הרבה שאלות לאחרונה פחות.. אבל זה נראה שזה משהו שטבוע בו.. הוא מאוד משתדל ויש שיפור, ועכשיו שעברו כמה ימים הדברים ניראים יותר טוב.. ממש תודה על כל העיצות עזרתם לי מאוד!! ואשמח לשמוע עוד.

בבית אקטיבי במה שמוכר לו. 

 

גם בעבודה.

 

אדם טוב עם לב זהב ורגיש וטוב עם הילדים.

 

 

לא כל אדם "יוזם" בתחומים שאת רוצה. ש הרבה משפחות שבעניינים כאלו אכן האשה היא בעלת היוזמה.

 

אם ,הנקודה הזאת מוציאה אותך מאיזון", את צריכה לעבוד על עצמך. אולי יותר ממה שהוא צריך לעבוד כדי לשנות מה שלא כ"כ הכרחי.

 

הרי את בינתיים גורמת לעצמך ההיפך ממה שאת רוצה (לא בצד הטכני, אלא במהות, של בעל שאפשר "להישען עליו").

אם את משדרת לו חוסר שביעות רצון כי אינו יוזם טיולים כד', הרי את עוד ותר "מחזקת" את הצד הפסיבי, הלא מוביל.

 

אבל אם את תסתכלי קודם כל בתוך עצמך, יום יום, על הטוב שבו. תתאהבי בו מחדש. ומתוך זה תשבחי מהלב, על לב הזהב שלו, על היחס והטיפול בילדים, על העבודה, על התיפקוד בבית במה שהוא אכן עושה היטב - זה גם יצמיח אותו עוד, וגם יתן לך אפשרות להישען על האיש הטוב הזה, במה שהוא טוב. לא טכנית, אלא מהותית. איש טוב שאפשר לסמוך על טובו ונאמנותו.

 

למה לתרגם הכל לצד הטכני-החיצוני? רק בגלל שאת טובה בזה וזה משמעות לך?

 

תבחרי להסתכל על הטוב ולהתמקד בו ולהעריץ אותו. תבחרי בחיים.

עם מה שכתבת נכון מאוד שזו נקודת הסתכלות. כמו שכבר כתבתי הקושי שלי להישען עליו הוא שאני המשאב ידע וכוח בבית בכל תחום.. וגם שאני שואלת אותו הוא לא יודע ולא מבין בתחום, בצורה אמיתית לא שהוא אומר את זה בכוונה. ואני מרגישה שאני לא מספיק מקבלת ממנו כוח ותמיכה ומשענת וזה קשה כי הרבה מנטל הבית עליי. לא ברמה הפרקטית ברמה של החשיבה תכנון. אני משתדלת להרפות אבל הדברים קורים מאוד לאט ולא תמיד יש את הזמן לכך לחכות לזה שהוא יבין שהוא במקום של המוביל.. ברגע שאני קצת אומרת את דעתי בבית שזה לגטימי לא? הוא מיד " מפנה את מקומו" והולך אחריי.. אני חושבת שזה משהו טבוע בו שהוא לא רגיל להיות המוביל, ואם יש לי את הצורך בכך זה ידרוש ממנו לשנות משהו בטבע שלו... בקיצור קצת יותר מורכב.. אבל הפורום כאן נתן לי הרבה תקווה ומוטיבציה להמשיך להשתדל..

כשיש הקצנה לצד אחד - אז ללכת קצת לצד השני.

 

אמנם לגיטימי שאת "קצת אומרת את דעתך בבית"..  אבל בהיות שאצלו זה כמו מישהו שיש לו שמיעה חדה, וקול רגיל נשמע לו כקול רם, אז אם את לא רוצה שהוא "יפנה את מקומו וילך אחרייך" (שזו מעלה אצלך.. שאת מבינה את החשיבות בכך. יש נשים שדווקא היו "שמחות" שתן להן להשתלט על העניינים..), את צריכה לקחת נשימה קצת יותר ארוכה, וממש לומר לו, בחיוך עם אהבה אמיתית: אני רוצה שאתה תגיד. אפילו אם יקח לל עוד רגע להחליט, אני מחכה לך. אתה הבעל שלי. מה שתגיד  - אני אחריך...  הוא קצת יופתע.. אבל סביר שלאט לאט התפקיד ה"גברי" הטבעי ימצא חן בעיניו. ואז תרוייחי גם גבר מוביל, וגם איש עדין וטוב לב שמוכן לתת לך מקום ברגע שאת רוצה. לא תמיד זה ככה אוטומאטית....

ובזה נמדד האושר-
זוגות שיש ביניהם חלוקת עבודה (כולם כמובן חוץ ממכם, ככה זה נראה מבחוץ) - טוב להם והם מאושרים
וזוגות שצד אחד לוקח אחריות וצד שני מתמהמה - מתוסכלים ולא מאושרים ו"מה בכלל שווה הזוגיות הזאת".

באמת?
מה בכלל שווה הזוגיות הזאת?
אז יש לכם "תיק" מסויים, אתגר של פער זוגי מסויים,
כמו שלכל זוג יש (כל אחד וענייניו...)
בגלל התיק הזה, כל הזוגיות שיש לך עם בעלך ואב ילדייך, הרגיש והטוב - לא שווה כלום?

מה שמביא אותי לחשוב על שתי אפשרויות:
א. או שמה שאת מתארת זה רק "קצה קרחון" של הקשיים הזוגיים שלכם, ומתחת לפני השטח יש עוד הרבה טינה וכאב שלא קשורים לחלוקת תפקידים בבית.
ב. או שאת נותנת משקל עצום לתפקוד הטכני. את חייבת שהכל יהיה מהר, מושלם, כמו שאת מצפה. וכל חריגה בזמן, או בסגנון ביצוע, או בתוצאה - גורמת לך לתחושת כשלון קשה. הצורך שהכל יהיה פיקס ומתוקתק ומושלם וברמה גבוהה (טיול מהלילה לבוקר לכבוד יום העצמאות שאת מארגנת לבד!) הוא שגורם לך תסכול ואכזבה קשה ברגע שמשהו לא מסתדר.
ואם בעלך "לא מסתדר" לפי התכנית והציפיות שלך, אז את מתוסכלת ברמות גבוהות ממנו, עד כדי כך שכל הזוגיות שלך איתו בסימן שאלה פנימי... וכל ההערכה שלך אליו נמדדת ב- עד כמה הוא עומד בדרישות שלך להתנהלות בבית...
ובעלך מרגיש את זה, וכל משימה שאת נותנת לו הופכת לעול כבד במיוחד, כי הוא מודע/מרגיש את עומס הציפיה ממנו, ואת המשמעות של מה שיקרה אם הוא לא יעמוד בדיוק בציפיות. אם יקח לו יותר זמן. אם בדרך הוא יעשה טעות. אם הטיול שהוא יארגן יהיה רק בבוקר קרוב לבית, ולא הפקה מושקעת של מסע משפחתי.
הוא מעדיף לסגת ולא לאכזב אותך.

חשבת מה האסון הגדול אם תתני לו להתנהל כמו שהוא יודע להתנהל?
מה יכול להיות?
הילדים ילכו לישון קצת יותר מאוחר?
האוזניים שלהם לא יהיו נקיות אחרי מקלחת?
הסלון יהיה יותר מבולגן?
הטיול הבא יהיה פשוט יותר ואפילו לא עלינו במקום שכבר הייתם?
הילדים יאכלו לחם עם שוקולד לארוחת ערב?
מה, מה כבר יכול להיות אם תרפי ותתני לו לעשות את מה שהוא יכול איך שנראה לו בלי לשדר לו שהוא אבא גרוע ולא מוצלח?

שימי לב שאת הילדים שלך את מגדלת כמו שבעלך גדל:
לוקחת על עצמך את כל האחריות ולא משאירה להם.
"דואגת שיאכלו שישנו ש... "
לילד בן שנתיים צריך לדאוג שיאכל
ילד בן 3-4 כבר יכול להבין שאם הוא לא יאכל מספיק בזמן הארוחה, הוא יהיה רעב (ואז יקבל פרוסה עם גבינה, אבל לא מבושל ולא מה שבהכרח טעים).
לא צריך לרדוף אחריו ברמה יומיומית שיאכל. זה עניין שלו.
ואם רודפים אחריו, האחריות שלו בורחת... הוא לא צריך להיות ראש גדול. יש אמא שמנהלת אותו.


אחרי כל זה, אני יכולה לגמרי להבין את הקושי שלך, והבאסה, והרצון שמישהו יקח ממך את המושכות.
את לא היחידה בעולם שלוקחת הרבה אחריות ונשואה לבעל שלא רגיל בכך.
אבל עד כמה זה ישבור אותך/אתכם ואת הזוגיות שלכם,
לגמרי בידיים שלך... (גם בשלו, אבל את פתחת את השרשור)
תשחררי, תבליגי, תרדי ברמת הדרישות והציפיות קודם כל שיש לך מעצמך ואחר כך גם מאחרים,
תקבלי אותו כמו שהוא,
תקבלי את שיטת העבודה שלו, את הקצב שלו, את זה שהוא לא מתקתק דברים כמוך...
תרשי לעצמך בית יותר מבולגן, סדר יום יותר גמיש, ילדים פחות מתוקתקים, טיולים יותר פשוטים בלי רעיונות חדשים כל פעם......
ותראי איך הוא יכול בהחלט להיות אבא פעיל, מעורב, שלוקח על עצמו מטלות.

הוא עוזר בכל כשהקרקע בטוחה תחת רגליו - בבית עם הילדים במצבים מוכרים
אולי את מעליבה ומשפילה ליד הילדים כשהוא לא מצליח לכוון לדעתך
אולי את טיפוס קצת עריץ
לא צריכה לענות כאן רק לחשוב בינך לבין עצמך

כדי שהיא תרגיש הערצה והערכה כלפיו.
זה מצב לא בריא ולא הייתי מזלזלת בהרגשה הזו שלה.. אם היא מתביישת להציג את בעלה זה לבד צריך טיפול מיידי. מצב שגורם לה להסתגר בבית והיא נמנעת לצאת למפגשים חברתיים.

שניהם צריכים שינוי ולכן המלצתי גם לה ללכת לסדנה שבה יקבלו שניהם כלים של בטחון והעצמה. שהיא לא תצטרך להרגיש נחיתות ליד החברים והמשפחה. והוא יהיה בעל בטחון ליזום ויותר דינמי בחברה.
כנראה שזה שורש הבעיה ואולי זו הסיבה שגם לאחר יעוץ הם עדיין מדשדשים .

שלך בדיוק מבטאת את התחושות שלי (אני הפותחת עונה), וייעוץ זה לא קסם זה תהליך, כל אחד מביא גם את המשקעים שלו מהבית.. ובאמת אני מסכימה איתך שלשתינו יש כאן עבודה.. אני רוצה להוסיף שיש זמנים שהקשר ממש טוב בעיקר בשיגרה היומיומית.. ויש קיצוניות בין קשר טוב לקשר ממש לא טוב שאפילו יש לי מחשבות על מה אני עושה איתו.. אני מנסה למתן את הדברים אבל לא תמיד מצליחה.. והקשיים הם בעיקר ביציאות מהשגרה בעשייה המשותפת וזו הסיבה שפתחתי את השירשור..

בשבילו משהו של העצמה?

חלק מהשוני בין בני הזוג הוא גם בתפיסת אופן ההתנהלות:
את טיפוס מאוד מתוקתק ומאורגן, מתכנן מראש, עובדת על פי לוחות זמנים, הספקים וכו..
ברור שיש לזה מעלות ויתרונות רבים..
נשמע שבעלך הוא טיפוס שיותר זורם וחי את הרגע. מנקודת המבט שלך זה חיסרון כי הוא פחות מתוקתק ומתוכנן..
אבל האם חלק מהתסכול שלך הוא לא רק כי הוא לא פעיל אלא כי הוא לא כמוך?אם מבחינתך טיול צריך להיות מתוכנן ומאורגן עם לוז ברור, מסלול מוגדר, ארוחות מתוכננות וארוזות מראש וכו..
אולי בשבילו טיול זה להכנס לרכב ולנסוע בצורה ספונטית וכשנהיה רעבים לקנות מה שבא עכשיו.. לעצור איפה שמתחשק ולזרום בהתאם למה שמתאים הרגע?
האם יכול להיות שהילדים ואתם יכולים גם להרוויח מכך? לתכנון מראש יש יתרונות רבים אבל גם חסרון בלחיות את הרגע.. איך הילדים מגיבים לצורת ההנאה שלו? האם הם לא מרוויחים גם ממך אבל גם ממנו?
ולכן אולי היחס השונה שמבחינתך הוא חוסר שותפות אבל מבחינתו זו צורת ההתנהלות שלו?
ואם תחשבי על זה יש יתרון גדול לילדים בכך שהורה אחד מתוכנן ומתוקתק ואילו ההורה השני זורם וחי את הרגע..

לקראת מצבי יציאה מהשגרה.
נשמע לי שהוא ישמח וגם לך יעשה טוב.
לא לנסוע וזהו. לחשוב מה נקודות התורפה ולהיערך אליהן.
קצת רגישות וקשב מצידך לדעתי יעזרו לו ולך.

הפתרון היחיד הוא לדבר איתו , לשבת לדבר להעלות את כל הנקודות שמפריעים ולא רק לשפוך פה מה שמפריע ולצפות שהדברים יפטרו מאליהם..שובו , דברו , אין דבר שיכול לעזור יותר מזה

קודם כל, אני חושבת שמשעות הערב, לקראת טבילה לא שייך לעשות סידורים ארוכים.. אבל זן דעתי, כי אפשר לחזור עייפים, או כמו שאמרת לעשות דברים בלחץ במקום שזה יהיה ערב רגוע.

דבר שני-הרגשות שהוא כלום בשבילך הם רק מהמקרה הזה או גם מדברים אחרים?

יכול להיות שעבר עליו משהו?לחץ מהעבודה? לא הכל סובב סביבך, את מגיעה למסקנות מהר וזה חמור. דברים כאלה פותרים בשיח משותף...
בהצלחה

זה באמת פוגע ההרגשה שבעלך לא חושק בך. אבל אל תאמיני לכל הסיפורים של הנשים שהבעל מחכה להם בחלון רק שיחזרו מהמקווה וקופץ עליהן בשניה שמגיעות הבייתה.. יכול להיות שהיה קצת לחוץ או טרוד מידי . מציעה לך שלא תעשו יותר סידורים ביום של המקווה.. ופשוט תדברו על זה. זה באמת קורה לכולם .. לא משהו ששווה לעשות סרט בשבילו ..

יש זוגות כאלה. בוודאות. למה לא לרצות שיהיה גם אצלה? לגיטימי לרצות וזה יכול לקרות. אבל צריך לסכם שמעתה והלאה לא עושים שום סידור ביום הזה. מפנים את הערב לחלוטין.

חשוב לקבוע אחד עם השניה שמה שקרה זה משהו חריג ולהבא לא לקבוע שום דבר לאותו היום.

והכל בסדר, זה משבר ואתם תצלחו אותו.

וגם אם יש מצבים שלא זו לא מציאות תוקנת ולא מומלץ לשאוף אליה

יש לנשים מסויימות נטיה לספר מה קורה עם הבעל ואיך הוא מתלהב / מתרגש / נמשך וכו.. בואי  נגיד שברוב המקרים אישה שזה קורה בביתה לא מרגישה צורך ללכת ולספר את זה.. אישה שצועקת כמה טוב לה כנראה שלא ממש טוב לה.. ומספרת רק כדי לצאת טוב בעיניי החברה.. ומה לעשות שיש אנשים שחיים בשגרה ובלחץ של פרנסה ומגיעים לסוף ערב גמורים ולא הם לא קופצים על האישה שחוזרת מהמקווה .. כי כבר כמה שנים בכל שבועיים היא חוזרת וזה כבר לא כזה מרגש כמו בהתחלה.. אבל אז האישה ששמעה מחברה שלה שהבעל מקפץ לקראתה בטוחה שככה זה חייב להיות ואוכלת את הלב ומסרבת לשכב עם בעלה יומיים אחרי המקווה כי לא התרגש מספיק מהמעמד   ....

זו כל תרבות הפייסבוק והאינסטגרם.
אני ממש מסכימה ואפילו יכולה להעיד מניסיון שכשהזוגיות שלנו היתה בקרשים , העמוד פייסבוק שלי היה מתוחזק ומעודכן היטב בתמונות שלנו כאילו הכל ורוד.

פשוט חשוב שהיא תדע שכן יש מציאות כזו, לאו דווקא אצל הנשים שמפרסמות את זה, אבל זה קיים. וכדאי שתשאף לשם. וזה לא עבודה שלו בלבד אלא גם שלה.

"הקשר הידרדר מאד מאתמול"?.. וכבר "הרגשות שלי נעלמו, נמאס ל לראות אותו"?...

 

אז אם זה אמיתי - תרגיעי את עצמך. קורה שמפרשים תגובה בצורה לא נכונה. אם איש אומר שזה לא כך, צריך לקבל וזהו, גם אם ההרגשה הראשונית מובנת.

 [קצת מוזר לי, איך אוכלם בתשע ורבע, לפני טבילה, ומספיקים אח"כ הכל עד 10. מכל מקום, אם הספור אמיתי, כדאי מאד להרגע מהר - ולהחזיר דברים לתיקנם, ולא להגיע למסקנות מרחיקות מפעם אחת אחרי יום עמוס. ובכלל, לא להגיע למצב של חיפושי דירה עד מאוחר בדיוק ביום כזה. זו אחריות הדדית]

 

אלא הנהגה טובה.
לכן, באופן אישי ודאי שטוב לנהוג כך. אם זה מפריע בהקשר זוגי, כדאי להתייעץ עם רב מתאים או מדריך חתנים, לברר איך ראוי לנהוג.

בזמן שאדם ערום לגמרי

אם יש לבנים לכאורה אין צורך להתלבש מתחת לסמיכה

 

שם, מבואר שזה דין לגבי גילוי כל מקום בגוף שרגיל להיות מכוסה בפני אנשים

בהתחלה היה לי מוזר וגם קצת לא נעים שהוא מרגיש שהוא צריך להסתתר ממני,
אחר כך הבנתי שיש בזה עניין וזה טוב שהוא מקפיד על כך

זו ההמלצה העיקרית.

את מרגישה שהוא מזיז את הראש אם את מתלבשת או שהוא מחכה להזדמנות?
נראה לי שאם זה הדדי אז זה בסדר

מצד שני יכול להיות שהוא ביישן מטבעו והוא עדין לא התרגל לזה שזה בסדר ומותר וככל שיעבור הזמן זה יסתדר

פשוט מתנהלת בצורה חופשית בחדר המשותף. בין אם הוא נמצא ובין אם הוא לא. ככה שזה לא הדדי, ההתנהגות הזו.

הוא הבהיר שמבחינתו זה עקרון והוא לא מתכוון לשנות מזה.

אולי הפתיחות שלך היא יותר מדי בשבילו כרגע, ולכן הוא מסתגר בעצמו.
הוא לא יגיד לך שזה קשה לו עדיין ההתנהלות החופשית והטבעית שלך
הוא פשוט יקח צעד אחורה עם עצמו כדי להרגיש מוגן יותר.

טבעי שלוקח זמן להפתח, לא צריך להבהל מזה, לא צריך לדחוק בו, למהר לאנשהו, להניח שאם התחתנתם אז מיד הכל צריך להרגיש טבעי ונוח...

אם הוא לא מגלה את הגוף בכלל ואתם נשואים ממש טריים זה גם הגיוני.

שלי אמרה לי שמאוד כדאי לא להתלבש ליד בעלי. כדי שהוא לא יתרגל יותר מדי- לשמר את הריגוש.
אני פחות התחברתי ואני לא עושה את זה..
אבל אולי זה נובע משם, ואולי מישהו אמר לו את זה.

כמו שאת רואה מהתגובות פה- זה הגיוני.
אבל זה לא משנה שזה הגיוני אם לא נוח לך עם זה..
הכי חשוב לדעתי שפשוט תדברו, תשתפי אותו מה ההרגשה שזה יוצר אצלך ותבואי פתוחה לשמוע למה הוא עושה את זה.

יש להניח שזה לא כשהוא רוצה להחליף חולצה...

 

ואכן המקור בשו"ע מפורש, גם כשאדם בפני עצמו. אמנם ר' אברום שפירא זצ"ל אמר בזמנו שאפשר להקל כשזה רק לרגע של התלבשות, אבל גם זה לא כשמדובר לגמרי.

יפה ועדין. גם מהילדים אני מצפה שיתלבשו בצניעות ובפרטיות.

תקח מטפל שיעזור לך לעבור את זה בשלום

והדם שלי רותח. איזה מין ראש מעוות יכול לדחוף בכזו אובססיביות לגירושין? מה נסגר?

אפשר להניח שפותחי השרשורים לא מקבלים החלטות על סמך דעה בודדת אלא מקבלים משוב כללי ממגוון הדעות המוצגות כאן.

 

ספציפית מי שעבר אירוע מסויים נוטה להשליך ממנו כמעט לכל נושא ורואה הזדמנות להשוות ולהתעמת עם מה שאירע לו עצמו.

אין חכם כבעל ניסיון אני יכול להריח כבר את יום הגט שלהם...

אין תקנה.
צריך לעשות הכל ליפני שמפרקים בית!

קיים בינכם, עם כל הקושי ונשמע שיש לא מעט אם יש רצון להמשיך ולחיות ביחד בשותפות מלאה ולא רק בגלל הילדים. אז על הכל אפשר להתגבר.
נשמע כאילו כל הקשר בינכם הוא טכני לחלוטין. אם אין רצון להקריב ולהתגמש אז שום עצה לא תפעל.

אבל לדעתי כל עניין המשפחתי זה לא כזה נורא. זה פשוט עניין של מודעות שאין לכם.

זה תקופה קשה כרגע אתם עם שני ילדים פיצפונים ממש וזה קשה!!!!! אתם בקושי התחתנתם שני ילדים בארבע שנים זה ממש להפסיק את החיים.

אני יכולה להגיד לך מנסיון שהיום טיפה גדלו הילדים ואפשר להרים את הראש מעל המים וזה ממש מביא לי מלא דמעות לחשוב חבל שחלק מן השנים עברו כמלחמות עולם.

הלואי והיינו יכולים לחזק אחד את השני ולהזכיר אחד לשני כל הזמן שזה זמני וזה זמני, אני מדברת על תקופה של זוג צעיר עם ילדים קטנים.

הלואי ומישהוא היה אומר לנו שיש מלא שקשה להם וילדים גורמים לטירוף, לעצבים, למריבות, למצבים קיצונים ששתינו לא ידענו שלעולם אפשר להגיע.וכמו שכתבת ממש יוצאים משפיות

 היינו מבוהלים אז מטירוף החיים מהורמונים ממצב של חוסר שינה של טיטולים.

גם היום ב"ה מגדלים עוד פיצפונים אבל בגלל שכבר בגרנו ויש ניסיון לוקחים ממש שונה , מסתכלים שונה. זה ממש שמים וארץ. היום שמחים עם הילדים ועם הזוגיות ומסתכלים בפרופורציות שונות על דברים.

ממש תקח דף ועט ודפים ותתלה בבית שזה יעבור.

כמובן לדעתי בינתים למנוע ולא להביא עוד ילדים

אתה מצד אחד כותב לא מצפה למגע. אבל אתה רוצה מגע!!! זה נשמע שאתה משווע למגע אבל בגלל שהיא דוחה אותך. זה ברור לי שאם הי לא תדחה אותך בעניין אתה תרוץ על זה. אז אל תכניס לך לראש שכבר אין משיכה. אין משיכה כי היא לא מעוניינת.

ברגע שהיא תהיה מעונינת אתה גם תרצה.

לדעתי אסור לוותר בשום אופן על קיום יחסים. לא משנה מה. זה משהוא שחייב להיות בלוח סדר פעילות זוגית.

צריך להגיע יחד להסכם אפילו הכי מינימלי

תקחו דף ועט תעשו טבלה. כל אחד יכתוב מה הכי מציק לו מה הוא מוכן לקחת על עצמו. מה הכי קריטי לו. אבל לא מידי הרבה דברים. דברים גם ראלים.

אפילו רק להעלות על הכתב מה הבעיות זה כבר עושה סדר בראש.

 לדעתי אתה כותב מלא דברים. בסופו של דבר תראה שהקירבה אליה זה הכי מציק לך. זה מה שאתה רוצה והיא לא נותנת לך .אם זה באמת רק זה אז  תשחרר אותה ממלא דברים של נקיון סדר ילדים וכו ותנסו לראות איך פותרים את מה שהכי בהול

 

יש תקופות שזה ניראה סוף העולם ואם יודעים שזה תקופה שתעבור זה יותר קל.

רק שכדאי לטפל ולהבין בדיוק איפה הבעיה.

נשמע ששנות הנישואין הראשונות שלכם היו מאד מאתגרות (בן כמה הילד הקטן מבין ה2?)

ושלמרבה הצער זה רק הוביל להתדרדרויות חוזרות ונשנות.

נשמע שיש לך רצון לקשר וקרבה אבל שהיא דוחה אותה.

 

ידוע לך למה? האם היא אומרת מה קשה לה, מה מפריע לה בך?

 

חוץ מלמנוע הריון מציעה כאן לתת תקופה שתחליט עליה אפילו מראש לטיפול הזוגי ולראות האם אתם מצליחים לשקם את היחסים ביניכם 

(האם כשהכרתם היה טוב? היתה אהבה? היתה משיכה?

למה בחרת בה? איזה דברים יפים מצא תבה? היו לכם זמנים יפים?)

ואז להחליט מה לעשות..

 

אני לא חושבת בכלל שהסיבה שכתבת היא סיבה טובה דיה להשאר (מה גם שלא בטוח שזה נכון לגבי גברים כמו לגבי נשים)

אבל באמת גירושין צריכים להיות לא בגלל שלא יכול להיות משהו טוב יותר בחוץ (כי שיש כזה דבר היצר הרע יכול לספר לכל אדם

בלי קשר למצב נישואיו...) אלא בגלל שרע מספיק בבית.

 

 

ללא קריאת הכל-
מסכים עם סיה.
ב. תמשיך בטיפול
ג. תמצאו משהו שהיא תעשה ויהיה באחריותה. גם אם זה תליית פריט כביסה אחד פעם בשבוע

זה ברור שאם הזוגיות שלך בקנטים-היא לא תרצה קירבה. אצל נשים זה קודם מקום נפשי רגשי. בלעדיו זה לא עובד.

ועם זאת אצל גברים זה שונה, אז צריך למצוא את דרך האמצע בזה שכל אחד יעשה ויתור במה שהוא יכול

באמת מאוד מאוד קשה. אבל להרבה זוגות זאת התמודדות קשה. תחכו שהם יגדלו, אשתך תרגיש יותר טוב, תתחילו לישון בלילות, לאט לאט יהיה יותר קל.

כמה שאלות על אותו נושא אוי...
מה אשתו של האח אומרת? דיברת איתה?

באמת לא יודעת .
אולי זה קשור לסיגנון לבוש שהוא אוהב
והיית יכולה לשנות.
אולי זה רק הרגשה שלך.
תדברי איתו על זה. חשוב שידע שאת שמה לב לזה!

נראה לך שככה הוא יבין?

לתקוע לו מרפק
הוא: מה
את: לברך בקול שאני אענה אמן לפחות
הוא: מה לברך
את: שככה לו בעולמו

לתת לו 2 סטירות. ולנער אותו היטב. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

סתם בגלל שהם מדברים או משהו אם זה בגלל שהיא פצצה תגידי לו שאסור להסתכל על נשואות ואם זה סתם שהם מדברים אז זה כבר משהו אחר 

מצד אחד נותן תחושה של הבנה לקושי כי יופי זו התמודדות להרבה אנשים
מאידך מדגיש שכולם שמים לב וזה לא לעניין ולחשוב איך מפסיקים זאת.

אגב... יופי באמת מעורר תשומת לב ולפעמים אנשים נהנים להסתכל מבלי כוונת זימה

לחשוב במחשבה ..וגם זה צריך לבוא ממנו הוא בטוח יודע שזה לא ממש בסדר שהוא מסתכל ועוד בנוכחות אישתו ..

אין לי כרגע פתרון קסם, אך מה שבטוח - לא לשמור בלב. לדבר איתו. זה משהו עכור שיושב על הלב ואסור לתת לו "לקנן" שם.

וכן, תשמרי לעצמך גם את הזכות להיפגע. זו זכותך!

הרבה הצלחה, ומוזמנת לבשר בשורות טובות.

זה אומנם תהיה שיחה קשה איתו וצריך לחשוב טוב איך לפתוח את הנושא הזה איתו. אבל נשמע לי הזויי שכשאת איתו את קולטת שהוא נועץ בה מבטים. מאוד חשוב שתדברו על זה.
תיקחי בכל מקרה בחשבון שאולי הוא פשוט מדבר איתה ואת רואה את זה אחרת.
אבל ממש אין סיכוי שזה נשאר שתיקה והשלמה שלכם עם המצב (שאם הוא נכון הוא ממש מזעזע אותי בתור בעל נשוי).

.

תקשיב אתה מסתכל על... זה מפריע לי מאוד!! זה מגעיל אותי!! זה פוגע בי!!

זה מוריד את הערך שלך בעיני זה גורם לי לבוז לך. מצטערת שזה נשמע אלים

אבל שיבין שזה שהוא מסתכל הוא עושה לעצמו נזק שאת מתרחקת ממנו. שווה לו מבט הנאה על בחורה אחרת ואח"כ אישה ממורמרת? לדעתי אל תעביר לסדר היום כאילו לא קרה כלום.

אם הוא ממשיך להסתכל. פשוט תהי עצובה וקרירה ואם ישאל מה קרה ? אז תגידי . הסתכלת על אישה אחרת

ואם הוא יתחיל להגיד שאת מדמיינת וכו אז אל תכנסי לשם. תגידי לו את תעשה ממני מטומטמת. אתה מסתכל ונקודה לא על זה הדיון. וההסתכלות פוגעת בי.

האמת אם זה היה קורה לי הייתי מפסיקה להגיע כשהגיסה הזאת שם כרגע בשנה הקרובה

מסתכל

ואולי תצטרפי פעם בכמה זמן...
אני מבינה את הקושי אבל חבל שזה יצור מתחים בינכם, תדברו על זה, תגיעו להסכמה בינכם איך מתנהלים במצב הזה.

בגלל העבודה שלו זה לא ממש מתאפשר זה נורא קשה לו עובד הרבה שעות.. העניין ששבתות היא גם נורא בודדה חברתית היא גם ניתקה את עצמה מאנשים , לכן מרגישה שאנחנו לא באים מספיק.. מרגישה שאין ממש פתרון לזה ..

לק"י

לפעמים לארח יותר קל ויותר נחמד.

נשמע ממש מאתגר
מצד שני זו לא נראית לי סיבה לפרק נישואים...
תנסו להביןאת הרצון הבסיסי של כל אחד ולמצוכ פתרונות שיספקו את שני הצדדים, או ידרשו גמישות מסויימת מכל אחד אבל לא ויתורים שגדולים עליכם.

לדוגמא; הוא דואג לאמו שלא תהיה בודדה
את- זקוקה לאוירת שבת וקשה לך להיות שם.

מובן מאד...

אפשר להחליט שנוסעים שבת אחת לחודשיים נניח, ובשבת הזו את דואגת להביא איתך ספרים/עיתונים/משחקים כדי להעביר את הזמן יחסית בטוב.
שבת בחודשיים נניח תזמינו אותה אליכם- גם לה יהיה נחמד ואתם תהיו באוירה שלכם...
אפשר לנסות לדאוג עם אחים/דודים/קרובים אחרים שיהיה איתה מישהו גם בשבתות שאתם לאנמצאים וככה לא תהיה בודדה.
פעם בחודשיים- שיסע לבקר אותה. גם אם עובד וכו', אחת לחודשיים אפשר ביום שישי או אפילו לקחת חצי יום חופש.

לגבי חוסר הטקט- זה באמת לא נעים.
עם זאת תסתכלי על זה כסוג של חולי/בעיה בהבנה,
תשתדלי למצוא דפוס התמודדות שעוזר לך-
נניח להתייחס לדברים בהומור בקול או בינך לבין עצמך,
לענות תשובות יחסית לקוניות (כן כן, בע"ה, תודה רבה).

בעלך נקרע בין אמא שלו האלמנה והבודדה לבין אשתו הטריה
תשמחי שבעלך הוא אדם טוב, שדואג ומכבד את הוריו ובע"ה ידאג ויכבד גם אותך.

אתם פשוט צריכים למצוא את הדרך להבין זה את צרכיו של זה,
ולראות איפה אפשר למצוא דרכים עוקפות ואיפה כל אחד יכול לותר...


אם לא תמצאו את הדרך לעשות את זה ביניכם אולי כדאי אפילו להפגש עםיועץ נישואין לצורך הזה ולקבל ממנו הדרכה ועצה.מה שבטוח שזו לא סיבה לפרק נישואין...

בהצלחה מותק

אבל אני חושבת
אם תנסי לשנות את הנקודת מבט על החיים
ועליה

יהיה לך יותר קל.


את בטוחה שאת רוצה לפרק על זה את הנישואין שלך?!


יש הרבה אנשים שהיו שמחים להתחתן
מצד שני
אצל כולם יש חבילות....
כל אחד עם הפעקאלאך שלו...


מאמינה ששיחה אולי של ייעוץ מה לעשות
תועיל לך
יותר מלטעום מרור במשך חייך.


בהצלחה
מועדים לשמחה!

אם הייתי מתחילה להסביר למה היא בעייתית אז הית מבינה... זה ניסיון לא קל עבורי להתמודד איתה (ועברתי ניסיונות... ) זה לא רק אני.. אנשים מתרחקים ממנה (יש לה עוד כלה דתיה שלא מגיעים לשם בכלל הם חתול ועכבר כך הבנתי) .. יש שם משהו מאוד לא בריא כפייתי בעניין ניקיון אם משהו נופל נשפך אחד הנכדים היא עושה דרמה ומגיבה בצורה היסטרית ולא הגיונית... מפחיד אותי לחשוב שיהיה לי ילד למשפחה כזאת.. אולי זה לא סתם גם מתעכב... (סליחה אם זה נשמע מתנשא או מתוך גאווה אבל אני מאוד רגישה ועדינה מדי לצעקות האלו שהולכות שם ..) מקווה שהבהרתי את הנק' של הבעייתיות

היא רוצה לראות את הבן שלה נשוי ושמח
ממש לא מעניין התוכן של השיחה

זו גמילות חסד- בתדירות שלא תגרום מתח וצער בינכם
תחליטי כמה את יכולה, והקב"ה ישלם שכרך

אחרת חז"ל לא היה מאריכים ומציינים זאת כבעיה של הדור.

דעתי שאת חייבת בכבוד בעלך ולכן השאלה וההתמודדות היא רק 'מולו' בגלל הקושי שהוא גם שלו.

אני מאמינה שאת חווה קושי שלא פשוט להכלה. וצריך הרבה כוחות נפש לעבור כל פעם מחדש אינטראקציה ככל שתיהיה קצרה או ארוכה.
לכן תצטרכו למצוא דרך של הרע במיעוטו שיחזיר את השקט לביתכם ולא יהווה סיבה למריבות.

מה דעתו של בעלך בכל הפרשה הלא קלה בלשון המעטה?
האם הוא מרגיש את הקושי שלך כפי שהוא מרגיש את הקושי של אמו?
הצעתי האישית לא לחשוב לפרק את הבית. במידה ולא תצליחו להתמודד לבד לערב את הרב קוואס.
הוא מרבה לדבר על הנושא הזה בהרצאות 'ועזב את אביו ואימו.... כמובן שכל עניין לגופו.
אני רואה אותו ממש בר סמכא ובעל השפעה לעזור לכם באופן שקול ומקצועי.

הוא מודע לקושי שלי.. הוא גם מתקשה להתמודד עם זה אבל רוצה לסוע כדי לכבד אותה. הוא גם די חסר אונים מול המצב .. היא אישה באמת לא פשוטה בלשון המעטה. הוא ילד מאוד טוב מרחם עליה מאוד. וגם שהיא נורא מרגיזה הוא משתדל לא להתעצבן עליה לפעמים הוא לא מצליח. הוא בעבר דיבר איתה על החוסר טאקט שלה מולי והיא באה אליי להתנצל בצורה מסוימת.. כי כנראה לא היה נעים לי ממנו ולא רצתה לריב איתו. היא לא מבינה מה ההשלכות של הדברים שאומרת , לא מודעת לעצמה כנראה.. לא יודעת..

אני באמת לא יודעת שאלה טובה.. זה באמת משהו נורא מורכב.. גורם לי להרגיש דכאון ועצבות עד כדי בכי שאנחנו יוצאים משם.. יודעת שזה גם משהו שהוא שלי..

 

אני באמת לא כ"כ יודעת לומר ולהשיב רק רוצה לומר שמהיכרות קרובה עם אנשים עם בעיות נפשיות, 

הם אנשים טובים כ"כ עם מעטפת לעיתים לא תמיד נעימה. תלוי כמובן ברמה.. אבל בסוף צריך לנסות לחשוב ולראות איך באמת אפשר לפעול איתה בטוב ולא לחשוש..

יכול להיות שכדאי (בגבול הנורמה והמסוגלות שלך כמובן) "להיענות" לדברים שכ"כ חשובים לה בזמן שאתם נמצאים וכך לעורר פחות את ההתנגדויות שלה.

 

מעריכה מאוד את הרצון שלך לפעול ולשפר את המצב!

בהצלחה גדולה.

 

על התגובה.. אני משתדלת באמת תמיד לעזור לה לפני שהיא אפילו מבקשת והיא באמת שמחה תמיד על זה.. יש לה כזה עצבים כאלו בנוסף כאילו מצד אחד רוצה לארח אבל מצד שני קשה לה כזה ומתלוננת שאין לה כח .. אני תמיד מביאה דברים שאנחנו באים .. פשוט אמא שלי שונה ב 180 מעלות וזה קשה לי שיש לי חמות כזאת.. לא דמיינתי בחיים שתהיה לי כזאת..

אומר שאדם עצבני עצוב מה שהוא צריך זה חיבוק אוהב

אל תתני למצב להימשך... הוא צריך לדעת לאן זה מוביל ומה תוצאה של אישה שהיא לא שמחה.
המלצתי החמה לפנות לרב קוואס הוא הכתובת! באמת מצב לא פשוט!
בהצלחה יקירתי!

הי יקירה, נשמע מצב ממש ממש לא פשוט..
חשוב שתדעי שהסיבה הראשונה לגירושין באופן סטטיסטי היא ההורים. וזה חשוב לדעתי לפרסם את זה בשביל שנבין עד כמה הבעיות האלה הן קריטיות וצריך להתמודד איתן במלוא כובד הראש.
לעניות דעתי הדבר המרכזי בהתמודדות הזו הוא לא מה שקורה מ

מול חמותך אלא דווקא מה שקורה מול בעלך.
חשוב להתמודד עם זה כמשהו זוגי ולא כמשהו שלך מולה ושלו מולה, העיקר זה הזוגיות שלכם ואיך זה משפיע עליה ואיך אתם לומדים מזה כזוג ומתמודדים עם זה כזוג. הצרכים שלה הם משניים ליד בניית הזוגיות שלכם, בטח בתחילת הנישואין ובטח אם שניכם לא הכי צעירים, לדעתי הכי חשוב להסב את המבט פנימה לזוגיות כי היא הדבר המרכזי וקודמת לכיבוד הורים

שהגבת במיוחד. מעריכה זאת יקרה. אני והוא יודעים את זה , אנחנו מנסים להתמודד עם זה יחד עכשיו יותר מפעם. בהתחלה היתי ממש נפגעת ולא יודעת איך להתמודד איתה עד שהיתי פותחת את זה מולו.. עכשיו כבר יותר למדתי להבין את ההתנהלות שלה ולדעת איך לענות לה בצורה חכמה.. ולא להכנס איתה לפינות..

אשמח אם תשלחי לי בפרטי אם איך מגיעים אליו ואולי נפנה אליו להתייעצות. (מיועד לכשתאמין...)

בדיוק פירסמתי על זה פוסט אישי על חוויותי מליל הסדר עם אשתי בחיק משפחתי.

גם לאשתי קשה עם הסגנון של המשפחה שלי.
קשה לה שאמא שלי לא תמיד מבינה ולא מתקשרת בצורה תקינה וקשה לה עם רמת הדתיות הגבוהה והסגירות והצניעות המופרסת לטעמה.

אז ליל הסדר היה מדהים אבל למחרתו כבר היא התחילה להרגיש שנמאס לה..כי היא הייתה תקועה לטענתה עם אמא שלי ואשתו של אחי שעתיים בזמן שהייתי בתפילה
ובמוצאי החג פשוט איבדה את זה ודיברה איתי מגעיל על אמא שלי ושאר המשפחה ואמרתי לה שזו הפעם האחרונה שהיא תבוא איתי למשפחה שלי..ומעכשיו מפרידים כוחות היא יותר לא תבוא רק אני אגיע מידי פעם.
אבל היא הבינה שהגזימה וביקשה סליחה וממש רצתה שאסלח לה אבל קשה לי לשחרר ומנסה ומנסה אבל הרוע שיצא ממנה בהתפרצות הוא מרתיע ואני מרגיש שבאמת יש ביננו פערים.

גם לי קשה מול המשפחה שלי וגם מובך מאמא שלי לעיתים והיא רק מוסיפה לי עוד משקל ומתח.

אז אני מאוד מאוד מבין אותך...ממש !

איך היחסים עם המשפחה שלך? איך הם? נעימים וכיף לבוא ?

לדעתי הפיתרון שיכול להיות הוא לשכור חדר לשבת ליד האמא של בעלך להיות בסעודות ובשאר הזמן בדירה.

ותחשבי שאין בעיה עם החמות..איך היחסים עם הבעל??
תשקיעי בזה מחשבה ותביני גם שזה בסוף הכל משמים שנועד לתקן אותנו.

ושיהיה בהצלחה

מתגובות בזמן של כעס- שהן לפעמים לא מידתיות, ושלפעמים קשה לחזור בך אחר כך.

 

קראתי את מה שכתבת.. מבינה אותך. מחזקת את ידייך.. מבינה איך זה להיות מהצד השני רואה איך זה קשה לבעלי ואיך הוא לפעמים לא יודע בעצמו איך לאכול את אמא שלו... תמיד שאני אומרת לו אני ממש משתדלת תמיד לומר לו שאני מבינה אותו ושרואה שיש לו התמודדות לא פשוטה.. לא יודעת מה העניין עם אמא שלך אבל לפחות אצלך יש עוד אנשים שניתן לתקשר איתם. אני פשוט מרגישה שם נורא לבד.. היא לא אוהבת אנשים סביבה מתעצבנת מכל דבר ומפריע לה כל דבר. נראה לי באמת כל אחד והסיפור שלו. לפעמים אני אומרת לעצמי באמת זה פשוט תיקונים אין לי הסבר אחר.. כאילו מכל החמות שיכלו להיות לי בעולם .. בא לי דבר שהכי קשה לי כאילו מרגישה שגדול עליי.. ועברתי קשיים בחיים .. אולי צריך לעבוד על הביקורתית שיש בי שאני רואה לאן זה מוביל הוביל אותה. לגבי מה שהצעת אין מצב בעולם שזה יקרה לשכור דירה לידה בשבת??... זה לא אפשרי טכנית במקום שגרה וגם לא הגיוני אמא שלו תיעלב ממש אין מצב! לגבי המשפחה שלי הם מדהימים מארחים מכל הלב וממש כיף לו אצלנו..

אמא שלי אישה נהדרת אבל מבוגרת ופשוטה וצדיקה וכבר לא תמיד חדה ומדוייקת כבעבר וזה יכול לתסכל את רעייתי.
אשתי מעריצה אותה על הרבה דברים וכואב לה שהיא מבוגרת ולא פגשה אותה קודם חושבת שזה היה לה חוויה שונה.
קשה לה שאמא שלי כבר לא מנקה כבעבר כי אין לה כוח שהיא לא משקיעה כמן שהיא רצתה ...

חמות זה דבר שנכתב על זה מליוני ספרים ורעיונות על הקושי הזה.ככה שצריך לקחת בפופורציות

וכן כל אחד מקבל את התיקון שלו בדיוק היכן שקשה לו
ככה זה. כי באנו לעולם הזה לעבוד אני גם לא הכי מתחבר לחמות שלי אבל מנסה לזרום והיא מעריכה אותי ובלעתי הרבה בשביל לשמור על יחסים תקינים ושלום בית ואני גם מחזק אותם מול אשתי שתהיה גאה בהם ואני לא מחפש להגיד לה החסרונות שלהם שלא תרגיש רע עם עצמה
להיפך...אני מפרגן הרבה.

לדעתי הפיתרון הוא קשר טוב עם הבעל ולחזק ולחזק וחחזק ולהגיע כמה שפחות לאמא ..

כתבתי מהר..כל הכבוד לך שאתה מפרגן למשפחה שלה ומסתכל על הטוב שבהם. אני גם מנסה ממש אבל במקרה שלי הם באמת נורא שונים .. סגנון שונה לגמרי לגמרי ממני וממשפחתי..גם בגלל הקטע הדתי.. אמא שלו נגיד מעשנת וכזה.. בכלל כל אחד שם ממש אחר ואני ממש מרגישה צורך להתעלות מעל עצמי כדי לנסות להתחבר אליהם.. ( שאני קוראת את זה זה נשמע מתנשא קצת.. אבל בגלל שהתחתנו בגיל מאוחר זה קשה פי כמה להכנס למשפחה מאוד שונה.. )

אני כל כך מעריכה אותך, ושמחה מאוד מאוד על המודעות שיש לך,

שאת לא רוצה להרוס את היחסים עם בעלך בגלל אמא שלו.

וגם קצת מזדהה, כי גם מתמודדת עם חמות שכל כך שונה מאמא שלי, שבא לי לצרוחחחח!

מעירה ומבקרת, לא מחמיאה ומעצבנת ו...גם אלמנה.

ובגלל האלמנות שלה אני מרגישה תמיד לא בסדר לומר לבעלי שלא בא לי ללכת אליה.

באמת, מה שהציעו לך- שבעלך ילך לבד, זה פתרון מעולה, שיצא פעם בשבועיים שעתיים קודם מהעבודה, וילך.

אבל הכי חשוב זה לדאוג שהיחסים שלכם לא יהרסו, את הרי לא חושבת שאצל כולם הכל מושלם חוץ מאצלך, נכון?

לא היית רוצה להתחלף עם אף אחד, תאמיני לי, כל אחד וה"פעקלע" שלו...

בעלך נשמע מאוד אמפטי ומכיל ומבין, וזה לא מובן מאליו, שתדעי שגם אם יש לו ביקורת על אמא שלו, כל כך קשה לשמוע את זה, גם אם הוא חושב כמוך- מבת הזוג. וזה גורם לו להתנגד ולהתגונן.

אני רוצה להאמין שכשתגדל המשפחה יהיה לך יותר קל.

בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות!

גם אני נרשמתי במיוחד כדי להגיב 

אני גם גרה אצל חמותי באותו בית ממש אני אמא לשישה ילדים וכן היא ...אלמנה 

עכשיו אני מאוד רוצה לעבור עברנו אליה כי כלכלית לא היתה ברירה אבל אני כבר לא יכולה קשה לי ליגבור על הרגש 

קראתי את רוב התגובות. אמנם יש פה עצות מאוד טובות, אך לדעתי המקרה הוא קצת מורכב ודורש ייעוץ מקצועי יותר.
מטפלים זוגיים מנוסים ידעו להתמודד מצויין עם הבעיה ויכולים להציל לגמרי את חיי הנישואין.
כמעט כל בעיה אפשר לפתור עם יועץ טוב!!

אם בעלך הוא אדם טוב ואת אוהבת אותו, אז חבל לפרק את הנישואין.
אין זוגיות שאין בה אתגרים, מפשוטים עד מורכבים.

מאחלת הצלחה רבה!

נראה לי קצת הרחקת לכת...

לדעתי אל תריבי עם בעלך על דברים שקשורים לאמא שלו.

זאת אמא שלו והוא מכבד אותה, והוא בטוח מודע לחסרונות שלה.

חכמת נשים בנתה ביתה...

 

יש לך בעיה עם חמותך בתחום מסוים .או שיש לחמותך בעיה שקשה לך איתה . לא כל כך הוגן להפוך אותה לבעייתית .אני בטוחה שיש הרבה בה גם דברים חיוביים כמו לטרוח ולארח את הילדים עם המשפחות עם כל מה שכרוך בכך . בייביסטרית זמינה בחינם גם שלא נוח לה וקשה לה . מתנות לנכדים . עזרה כספית . ולזו שכתבה שהאלמנות של חמותה היא גם בעיה - לא הבנתי למה התכוונת . אני מצדיעה לחמותך שהכניסה משפחה שלמה עם 6 ילדים לבית שלה .קצת הכרת הטוב .

מה שאת מתארת נשמע מאוד קשה ופוגע להיות לצידה של החמות שלך.. (מכירה מקרה דומה מקרוב אבל הרבה יותר בקטנה). מעלה לך כמה נקודות למחשבה-
1. בשום אופן אל תגיעי למצב שאת מוציאה את העצבים שלך מחמותך על בעלך!!! הוא מודע למצב, הוא לא טיפש, תבלעי את הצפרדע ותמצאי מישהו אחר להוציא עליו ת'עצבים. למה? כי זו אמא שלו. לא משנה כמה היא משוגעת, הזויה, מעליבה... כשמישהו אומר לך דברים רעים על אמא שלו אתה ישר נפגע ומגונן וזה כמובן קרקרע פוריה למריבות ומתחים ביניכם.
כמה שאני מבינה אותך וכואבת את כאבך יותר כואב לי על בעלך שזו אמא שלו והוא צריך לספוג את הפאדיחות שאמא שלו עושה מצד אחד, ומצד שני להגן עלייך מפניה ולשמוע את הכעסים (המוצדקים מן הסתם) שלך.....
2. תנסי לפני שאתם באים אליה לעשות עם עצמך דמיון מודרך שתכניסי לעצמך טוב טוב לראש שהיא מסכנה והיא עם בעיה, ואין לה חברה מרב הבעיות שלה ובנוסף היא אלמנה. באמת תגיעי ממקום של רחמים עליה ואז כשהיא תתחיל לפגוע בך זה לא יהיה כ''כ פוצע...
3. יעוץ .יעוץ .יעוץ ...מקרה . קלאסי ליעוץ זוגי!

מקבלת את מה שאת אומרת ואת צודקת.. הוא לא אשם וזה לא נעים באמת. היא אמא שלו לא משנה מה. אני באמת התחלתי כמו שאת אומרת ממקום של לרחם וככה יותר קל לי להתמודד עם העניין. ההתנהגות שלה לפעמים נורא מביכה אותי וגם הוא מבין ומתפדח. תודה שנתת לי נק' להסתכלות אחרת ולהבין יותר את המקום שלו.. אין ספק שהיא השפיעה על חייו יותר ממה שהוא חושב.. יש עוד דברים שלא סיפרתי פה שלא אפרט על דברים שסיפר לי על הילדות ומה שעבר איתה וגם אחיו.. משתדלת לא לשפוט אותה אבל דברים לא פשוטים. היא לא התאלמנה שהיו קטנים. שהיו בגילאי 20 ו30 ככה ..

לא יודעת אם היא בעייתית או שמכורח המציאות היא נהייתה כזאת..
לא פשוט לאבד אדם יקר כל כך, ועוד יותר לא פשוט להתמודד עם זה לבד כשכולם מתרחקים ממך כי אץה "בעייתי". נכון שקשה לך, נכון שהיא לא אישה קלה, אבל היא אמא של בעלך. ובמצב שהיא נמצאת בו, אין לה אחרים מלבד הילדים שלה.
אין לה בעל להישען עליו או להיתמך בו, יש לה אץ הילדים שלה.
זה מצב קשה מנשוא, לא יודעת אם הרבה אנשים בכלל מצליחים להבין מה זה לאבד אדם כל כך קרוב, וההתמודדות עם הלבד הזה.
סתם שאלה, מתי היא התאלמנה? היא גידלה את הילדים הקטנים לבד? כי אם כן, אז הקושי מועצם עוד יותר.
מאוד הגיוני שלבעלך יהיה לב רחום עליה, וככה צריך להיות גם ממקום של כיבוד אב ואם וגם ממקום של כבוד לאלמנה.
אי לכך אני חושבת בהחלט שעם כל הקושי שלך, תאזרי אומץ, תבואי בשמחה, תציעי עזרה איפה שצריך, נסי לדבר איתה. ואם אין לך חברה שם, משעמם אבל לא קרה כלום, תמיד אפשר לקחת איזה ספר או לקרוא תהילים. מן הסתם זה רק בזמן שבעלך בתפילה, ככה שרוב הזמן את לא איתה לבד (וסתם לתת לך עוד נקודת מבט, תחשבי על ה"לבד" שלך בשבתות מול ה"לבד" שלה בחיים בכלל, תיארת שאנשים מתרחקים ממנה ועכשיו גם הילדים שלה יתרחקו ממנה, אז מה נשאר?)

וכשיבואו ילדים בעזרת ה' את בטוח לא תשתעממי, אולי יהיה קושי בגלל העניין של הניקיון שתיארת אבל אז אפשר פשוט להזמין אותה אליכם ולעשות מאמץ ולבוא יותר באמצע שבוע.

סליחה שאני תקיפה אבל אין מה לעשות, זו אמא שלו. ולולא הילדים שלה היא בכלל היתה בודדה בחיים. חשוב לתת לה את העוגן הזה שיעניק לה חיות.

וזו ממש לא סיבה לפרק נישואין, לא צריך לפחד להביא ילדים למציאות כזאת, תודה לאל זו לא מציאות שבלתי אפשרי לחיות בה, פשוט צריך ללמוד איך. ולא הכל מושלם.
מקווה שעזרתי קצת, בהצלחה.

היא לא התאלמנה שהם היו בגיל צעיר בכלל. בגילאי 20 ומשהו עד 30 משהו כזה. מבינה מה את אומרת אבל נראה לי לפי סיפוריו שזוכר שהיה קשה להם היא איתה.. לא אפרט יותר מדי אבל היו שם דברים לא פשוטים בהתנהגות שלה כלפיהם.. וכל מה שאמרת אני עושה מציעה עזרה, מביאה אוכל לשבת כדי שלא תטרח מדי. מנסה לנהל שיחה למרות שממש קשה לי היא נורא מרוכזת בעצמה ולא ממש אפשרי לנהל שיחה כמו עם כל אדם ..

אבל תחשבי אולי שאת לא באה לנהל איתה שיחה כמו כל אדם בשביל לנהל שיח נורמאלי אלא בשביל לתת לה חברה, לתת לה תחושת שייכות.
זה קשה, מבינה אותך. זה עוד עול לשאת על הכתפיים אבל זה חשוב. אדם חי טוב בידיעה שלאנשים אכפת ממנו, הרבה אנשים נכנסים לעצב ודיכאון בגלל תחושת הבודדות. לא לכולם יש את היכולת והכח להתמודד עם המשימה הזו (אני באופן אישי נצרכת להתמודד איתה הרבה פעמים, יש הרבה אנשים בודדים אצלי במשפחה)
אבל מאמינה שכמו כל נסיון אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שלא יוכל לעמוד בו ואת שם, כנראה יש לך את הכח והיכולת לעשות את זה טוב. ואין נסיון שהוא קל, אבל לפחות במקרה הזה, יש סיפוק עצום. וזה בעיני חשוב לאין שיעור, וממש חסד.

ושוב לא אומרת שזה קל, זה קשה וזה דורש הרבה כוחות בנפש, אשתף אותך שיצא לי לא מזמן לעשות את זה עבור מישהו במשפחה שלי, וזה לא היה פשוט בגלל המון פערים בינינו, אבל ניסיתי ככה בזמן של 10 דקות לעשות את זה, הרגשתי שהבן אדם רוצה לדבר ולשתף, ומאוד זקוק לחברה..ולי זה נתן אחר כך הרגשה טובה, אולי יותר נכון להגיד שזה הסיר מעליי כל נקף של מצפון בגלל הכוחות שזה דרש ממני. כולה 10 דקות, שהיו נראות כמו נצח וחיכיתי שיגמרו, אבל גם במבט לאחור, זה היה הדבר הנכון לעשות, כי לולא הייתי עושה את זה, אף אחד לא היה עושה
משתפת את זה כדי להראות לך שהקושי שלך מובן, אבל אני בטוחה שתמצאי את הכוחות להתמודד עם זה בגבורה ולמצוא את הדרכים להלך בין הטיפות..
מה גם שבמקרה שלי זה היה גבר שגם ככה קשה לי לנהל שיח נורמלי עם גברים (למעט בעלי מן הסתם) פשוט עם אישה מרגיש לי יותר נח לדבר..
אולי גם אצלך זה ככה, אז זו כבר נקודת פתיחה טובה..

מוכרות לי בחלקן.
אולי זה קשה, אבל אני מציעה לך פשוט לשחרר לגמרי בעל מה שקשור אליה.
תקבלי את המציאות שלה כמו שהיא ואל תנסי להילחם בזה כל הזמן.
משעמם? תצטיידי בכמה ספרים טובים, או שתלכי לבית הכנסת ולשיעורים.
אין שיחה? אל תצפי בכלל שתהיה.
תעריכי אותה על מה שהיא כן, ואל תבקרי אותה על מה שהיא לא.
אני יודעת שזה קשה, וזה גם בא בתקופות.
אבל נשמע לי שאת קצת מאמללת את עצמך בכל הסיפור הזה, במקום להתנער ולהזדקף, ולהמשיך הלאה.

מבלי להכנס להסברים.
אל תצערי את עצמך פעמיים: גם נעלבת, וגם נפגעת כי מתעקש לא לבקש סליחה.
תנסי לא להראות לו כמה העלבון קשה ועמוק.
תתייחסי לזה זמנית כאל סוג של נכות אצלו.
תני לזה 3 חודשים. את אדישה לכל סוג של עלבון או מניפולציה רגשית כי את יודעת שהלב שלך ברשותך.
אם העלבונות פוחתים , אז טוב. יש סיכוי טוב שככל שלא תתייחסי לזה זה יעלם.
*שימי לב אם התופעה קיימת גם כלפי הילדים*.
אם אין שיפור, לכי ליעוץ לבדך.

אנימבוה כשהמים מגיעים עד נפש. אני בעיקרון חזקה ובולעת את הדמעות בשקט בלי שאף אחד ידע. אבל כשזה כמה פעמים ונמשך כל השנה מגיע הרגע שאני לא יכולה לשאת את זה יותר.
לרוב משתדלת לחכות ללילה בשביל להתפוץ זה מעיר את ההגיון קטנה ואז ככה עוד יותר גרוע כי אני חוזרת שוב לבלוע.
היינו לפני שש שנים בטיפול . וגם לפני שנה וחצי. הוא אבא טוב לילדים ובכל גרוע

דבר ראשון יש אנשים שלמרבה הצער יש להם קושי ממשי לבקש סליחה.
זה ממש מבאס! אבל אולי גם הוא כזה?

לגבי מה שהיה עכשיו... כאבת ואת כואבת את אי בקשת הסליחה שלו וזה מובן
מתוך כאבך כתבת לו דברים קשים ודיברת על סיום הנישואין
ונשמע שהוא החזיר לך באותה המטבע אבל אף אחד מכם לא התכוון לזה באמת..

אחרי שבע"ה תתגברו על המשבר הנוכחי, אני מציעה שתבקשי ביום רגיל לדבר איתו על הנושא
לשאול אם יש לו איזשהו עקרון או קושי סביב הדבר הזה
להסביר עד כמה את זקוקה לזה ולנסות להבין מה אפשר לעשות בעניין.

ואם אתם לא מצליחים לגשר על הפער הזה בעצמכם אולי כדאי ללכת לטיפול סביב העניין...

השאלה מה הוא 'אומר' במעשים שלו. אם מנסה לרצות אותך במעשים אחרי שפגע בך.

לא כדאי לסחוט סליחה בכוח, בטוח לא באיומים של גירושין.

כלוםם שום דבר , הנה היום צלצל אלי הבוקר מהעבודה להגיד בוקר כאילו שהכל סבבה. כילו כלום לא קרה כאילו כל יום הוא יום רגיל והכל מושלם. מתעלם ומכחיש ככה אני מרגישה

ב' ה אכתוב מאוחר יותר

אם ניסית בנועם, בכל הדרכים שאת יכולה להסביר את עצמך ולא הצלחת - נשאר לך רק לעבוד עם עצמך.
לצערי יש אנשים שפשוט לא מסוגלים לבקש סליחה- כנראה זה יושב אצלם על משהו פנימי ועמוק. וסליחה זה לא משהו שאפשר להוציא בכוח, כל הערך שלה בעובדה שמבקשים אותה מכל הלב.
תנסי להתרחק רגשית מהמצב ולראות אותו מהצד בעיני השכל. בנושא הזה בעלך הוא כמו נכה או ילד קטן. אל תצפי ממנו לכלום.
אם הוא מתנהג בצורה מעליבה תגיבי כמו שמגיבים לילד שרוצים לחנך. 'אתה צועק....מקלל. ...מאשים....מתנהג בפוגענות....וכו ולא נעים לי להיות לידך ולדבר איתך'. ופשוט תתרחקי בלי דיבורים ארוכים ובלי הסברים. ותחזרי לתקשר איתו רק כשידבר אתך בצורה חיובית ומכובדת.
כנראה זה לא יגרום לו לבקש סליחה, אבל כן לשקול את הדיבור שלו מחדש.
ותחזקי את עצמך בחויות חיוביות, עם חברות, ילדים ומשפחה שלך. תעשי משהו שאת אוהבת. אז תהיי פחות תלויה בכל מילה שבעלך אומר.
תתמקדי במחשבות חיוביות, כל פעם שאת חושבת על העלבונות שהוא העליב אותך- תסיטי את תשומת ליבך למשהו אחר, בכל הכוח. להתרכז לאורך זמן בשלילי הורס את הנשמה.

עדכון: אתמול בלילה כשישן שלחתי לו הודעה קצרה אחרי יום שלם של הודעות ומעבר לזה לא תקשרתי איתו גם כשאמר לי היי או משהו לא התייחסתי אליו רק הלכתי להקפיץ לו אוכל לעבודה שיאכל בריא מבלי לדבר איתו.
שלח לי הבוקר כשישנתי ; סליחה וכו'... זה אומנם הודעה אבל טוב מכלום. תודה לכולם

להקפיץ אוכל לעבודה? אין בנמצא נשים כאלו

אני מורה והשנה לקחתי שבתון כי הבן האמצעי שלנו זקוק לטיפולים פיזיותרפיה וכו' ורציתי להיות אך ורק עם המשפחה . החלטתי גם אותו לפנק...תודה

ותגידי או שאולי תכתבי
בעלי היקר קשה לי להמשיך הלאה כאילו לא היה כלום.
נפגעתי ממך מאד שלשום ואני מצפה לפיוס

ואם זה נושא שעלה ביניכם ולא נפתר
והוא כ"כ משמעותי עבורך
נראה לי שכדאי להשקיע בזוגיות שלכם עוד צעד וללכת לטיפול זוגי
ללמוד לתקשר כמו שצריך, ללמוד איך להתנהל נכון עם המשקעים והצרכים של כל אחד...

כשקראתי שהבאת לו אוכל לעבודה עם כל הפגיעות שלך ממנו ממש דמעתי. את אשת חיל לטובת לב. הציפייה שלך לסליחה ממנו אולי יכולה ללבוש "בגדים" שיתארו אותה יותר טוב.. הציפייה להכרה ברגשותייך. להרגיש שאת נוכחת בעולמו. שאת חשובה לו. אם אכן כך הוא, כדאי לספר לו על זה "בבגדים" המתאימים ..( כי לפעמים בקשת הסליחה נתפסת כאשמה וזה יכול לאיים על גבר בעיקר אם לא זכה לקבל דוגמא אישית בילדותו..) לדוגמה: בסיטואציה בה את נפגעת ממה שאמר.. את יכולה לומר
. "כשאמרת לי ... הבנתי ממך ש... וזה מאד קשה לי שאתה חושב עלי כך. לזה התכוונת?"
נכון.. שצורת דיבור כזאת שלא משאירה מקום לאי הבנות מסורבלת יותר ופחות זורמת.. אבל היא מזמינה שיחה לא מאיימת, מבהירה ועזרה הדדית. לפעמים הקפדה על תקשורת נכונה יכולה למזער נזקים בכך שהיא מעמידה דברים באור הנכון. לוקח זמן לפעמים עד שמצליחים להתרגל לתגובה תקשורתית נכונה אבל זה שווה. בהצלחה מקווה שעזרתי במשהו

לא חשבתי על זה שזה יכול באמת להרגיש כמו סוג של אשמה. תודה . זה בהחלט עזר ואשתדל באם זה יקרה שוב להגיב אחרת. תודה

הרבה מעלות אחרות שיש לו ,זה שלא בקש סליחה לא בסדר וצריך לבקש אבל אפשר להעביר ולהתרכז בחיובי בהצלחה כל הכבוד כמו שאמרו שת דואגת להביא אוכל ושיאכל בריא 

בס"ד
שלום יקרה!
מבינה כל כך את כאבך!
ועדיין יש לי המלצה.. לא בטוח שמה שיהיה יעיל כרגע זה עוד טיפול זוגי מפני שאמרת שכבר פעמיים הלכתם.
לדעתי אולי תלכי לאימון אישי. רק את.
לפעמים בשביל שהצד השני ישתנה, זה הרבה תלוי בנו. מניסיון אישי.
עברתי תהליך של אימון אישי וזה כמו קסם.
כשהיחס שלי כלפי עצמי השתנה, כך גם יחסו של בעלי כלפי.
כי שידרתי לו משהו אחר.
למדתי איך להתנהג בחמלה. למדתי איך להכיל ולהבין את הרגשות שלי.
למדתי איך להיות יציבה רגשית, ולהיות תמיד במקום שלי, מבלי שדברים חיצוניים מטלטלים אותי מבפנים.
מאוד ממליצה!
יש לי קואוצ'רית מצוינת במידה וצריכה המלצה.
מאחלת את כל הטוב!

לגבי מה שלא מבקש סליחה - את אומרת שאחרי שהיית אומרת שנעלבת או כד' - היה שקט. יש כאלה שהיו מתווכחים, צריכים להראות שהם צודקים. הוא לא. כנראה מבחינתו כך היא ה"סליחה" שלו - שתיקה כהודאה.

אפשר מאד להבין אותך - אבל יש גם אנשים וגם נשים כאלה. באמת מוזר, כאילו לא יכולים להוציא את המילה הפשוטה הזו מפיהם.

 

זה נושא שבשעת רגיעה, היה ניתן לדבר עליו. היית יכולה לומר לו: אני מבינה שלפעמים השתיקה שלך אחרי היעלבות שלי, היא בבחינת שתיקה כהודאה. אבל לי מאד חשוב שאם אתב באמת מרגיש שהיה משהו לא בסדר - אז גם תבקש סליחה. לא כדי שארגיש "למעלה", אלא זה מנקה לי את השטח (כמובן, את צריכה להביא בחשבון שלפעמים אולי הוא צודק בויכוח ביניכם... ויתכן שכדי לא להבעיר יותר - מעדיף לשתוק ולא לענות שחושב שבכלל את צריכה לבקש סליחה... כמו כן, לבדוק האם קורה שאת מבקשת סליחה - או שמא לדעתך תמיד את זו שצודקת).

 

בנוגע לענין השני: תארי לך שבעלך היה אומר לך בהודעה: אני לא יכול ליותר להרגיש סמרטוט ואם את... (לא משנה מה היה כותב) כבר עשר שנים - אז אולי כבר כדאי לגמור עם הסיפור...

את כמובן היית נפגעת עד עמקי נשמתך, וכותבת כאן שאת כבר שלושה לילות לא ישנה, ואיך יכל לומר כך בגלל איזשהו נושא - וגם, יש להניח, שענית לו שאם  הוא לא אוהב אותך, אז הוא יכול ללכת לרבנות ואת מוכנה לחתום...

 

 

נו, אז זה מה שהוא עשה....  את כתבת לו, בעצם, שמבחינתך אפשר לסגור את העסק. מה הוא ענה לך? אני לא אוהב אותך ומוכן כעת?  לא. הוא נפגע מאד. אמר לך: אם את לא אוהבת אותי - את יכולה ללכת לרבנות (מה שאת איימת בעצם, ברגע של עצבנות..) ואני מוכן לחתום.

זו תגובה של גבר שנפגע. דווקא כי מבחינתו יש אהבה ביניכם. הוא לא מוכן להיות זה ש"יתחנן". את מאיימת ב"רבנות", אז בסדר...

 

ושימי לב: את כלל לא רואה את זה. את רק נפגעת עד עמקי נשמתך שהוא "הסכים" בעצם.... למה שאת כתבת..  לא רואה שאת זו שכתבת את זה - אלא איך הוא מסכים ולא רץ להתחנן שאשאר?...  נו..

 

אל תיבהלי מידי - זה די אופייני ללא-מעט נשים. שמצפות שהאיש יבין שהן פוגעות כדי שהוא ירַצה אותן, ולא מבינות שגם לו יש אישיות, גם הוא נעלב מה"קלות" שאשתו - שחשב שאוהבת אותו - מוכנה כביכול "להיפטר" ממנו, ולוקח את זה "ברצינות". כלומר, לא מבין - ולא רוצה להבין "שפה" כזו של אשה: אני אומַר לך שמבחינתי אפשר לפרק, ואתה תרוץ לפייס אותי... והאמת, למה שיעשה את זה?...

 

 

אז, עשית טעות בצורה הזו - אם לא רצית לקבל תגובה כזו. צפויה לגמרי. אם כי לא ידעת שהיא צפויה. כנראה, יש לכם קצת "קשיי הבנת השפה", בין איש לאשה, אבל כנראה שגם יש אהבה - לכן שניכם נפגעתם זה מזה.... וזו התקוה.

 

אז תהפכי את הדמעות לשמחה. הוא לא כתב כך כי אינו אוהב אותך, אלא ההיפך - וחושב שגם את אוהבת אותו. לכן נדהם ממה שכתבת, לכן הגיב כגבר שמגיב על דבר כזה.

 

 

מציע לך: תגשי אליו. בנחת. בלי בכיות. תגידי לו: לא התכוונתי בכלל למה שכתבתי. רציתי רק להפנות תשומת לב למה שמאד מכאיב לי כבר הרבה זמן. לא הבאתי בחשבון שזו לא אותה שפה - ואתה תחשוב שאני מתכוונת כפשוטו. 

אז סליחה שכתבתי כך (כן, גם לך טוב לבקש לפעמים סליחה..). תמחק את הביטוי - בוודאי שאני אוהבת אותך.

 

אבל כעת אשאל בשפה פשוטה, בלי רמזים: למה אתה לא מבקש ממני סליחה כאשר אני נפגעת? אני מבינה שלפעמים אתה חושב שאני לא צודקת, ולא רוצה להתווכח. את זה אני דווקא מעריכה. אבל קורה בוודאי לפעמים שאתה מסכים שנעלבתי ממשהו בצדק - זה ממש יעזור לי אם תגיד לי פשוט סליחה במקום לשתוק. זה כאילו "מנקה את השטח"..

 

ותבקשי שאם זה קשה לו, שיסביר לך את הקושי. אולי כך תעלו את התקשורת ביניכם לרמה טובה יותר...

 

הצלחה..

 

 

לשהות יום שלם בישיבה? או לימוד של יום בישיבה?
אם בעלך אומר לך שבפועל הוא לא מצליח ללמוד יום שלם, ולכן עדיף שיעבוד את הקב"ה בחיי המעשה- זה מדהים.
זה לא אומר שהוא לא יקבע עיתים ולא אומר שהוא לא יקבל שכר גדול בשמים או שהילדים שלך לא יגדלו לבית של תורה. אלו דברים שתלויים בכל כך הרבה דברים מלבד היותו אדם שבמשך כל היום נוכח בישיבה.

להבנתי, שלום בית זה הכי חשוב ולכן אני הייתי מציעה לתמוך בו.
עבורך, הייתי מנסה להבין האם למה זה ככ מפריע לך והאם מצד האמת זה נכון.
בהצלחה יקירה ❤

~אולי דווקא לדחוף אותו ללמוד ממש, במקום לוותר על הישיבה? לבטא הערכה עצומה לעצם הנוכחות בישיבה, לעצם הרצון ללמוד. להבהיר לו ששווה לך כל המאמץ גם רק בשביל ה"חצי לומד..". ואז להוסיף בחיוך, שעל אחת כמה וכמה אם ילמד ברצינות..

~חשוב מאוד, שאם בכל זאת מחליט אחרת- תהיי איתו, שלא ירגיש שהתחתנת עם השבלונה שהיה בה כשהתחתנתם, ואת לא באמת רוצה בו כבעל גם כשהוא עובר לשבלונות אחרות כמו חייל, בעל עובד... (ח"ו, אבל עדיין חשוב להביע תמיכה ברורה, להגיד שאת איתו וסומכת עליו)

~הוא רוצה לעבוד או להתגייס? כי אם להתגייס זה לא באמת יקל עלייך שהוא לא בבית, לפחות בהתחלה..

בהצלחה צדקת

נ.ב. כן הכי טוב לך כשהכי טוב לו, זה הכי נכון בעולם.

אם הוא יעזוב את הישיבה הוא לא יהיה בן תורה?
יש תלמידי חכמים עצומים שלא למדו יום אחד בישיבה כמו הרב אליישיב והרב שטיינזלץ.
אגב אין שום מצווה ללמוד בישיבה, יש מצווה ללמוד תורה אבל לא לכולם מתאימה מסגרת של ישיבה.
מה בעינייך דוגמה טובה יותר לילדייך:
1) אברך שחצי סדר לומד וחצי מפטפט.
2) חייל שלומד חפץ חיים או שנים מקרא ואחד תרגום בשעת ת"ש שלו?
אם בחרת באפשרות הראשונה נסי לשכנע אותו, אם בחרת באפשרות השניה תני לו להתגייס ושמחי בהחלטה שלו.

אחותי היתה עם סיטואציה בדיוק כמו שלך ומה שהיא עשתה

היא נסתה לשכנע אותו לנסות   לעבור ללמד במקום אחר ואם לא ילך שיצא לעבוד,[היא ידעה שיש לו את היכולות ..]

סגנון לימוד אחר ..

יש כוללים שלומדים גמרא יש הלכה יש מוסר ,

יש עם מבחנים בלי מבחנים,

יש סגנון של החברה עצמה ,

של הרב כולל/ישיבה

לפעמים ,

גם החברותא לא מתאימה,

אחרי שהוא עבר הוא לגמרי שינה כיוון חשיבה והוא נשאר שנים בלימוד..

מה שחשוב שכל זה רק אם את מכירה אותו שהוא מסוגל ויכול ללמד והבעיה היא רק נקודתית במקום הנוכחי.

בהצלחה יקירה!

 

 

יש משהו כל כך מתסכל בלהתחתן מתוך ציפייה מסויימת ומציאות מסויימת ואח"כ להתמודד עם שינויים.
זה באמת מתסכל- אני מאוד מבינה אותך. גם אני הייתי מעדיפה שבעלי ילמד יותר, אבל למדתי, ומהר מאוד-
שלא טוב ללחוץ. אם אני אלחץ על בעלי שישב וילמד-והוא יעשה את זה למרות שזה לא מה שטוב לו כרגע, והוא מרגיש שאין לו את הכוחות לזה- הוא לא באמת ילמד, וגם הקצת תורה שהוא אולי יצליח ללמוד לא שווה את הלחץ.
אני שמתי ושמה לב שככל שאני משחררת ומרפה, ומחזקת אותו- הוא יותר רוצה ללמוד, רק צריך להקשיב ללב שלו וללכת איתו עד הסוף.
בעלך חוזר ומספר לך שמתוך יום שלם הוא למד שעה? תפרגני לו- "כל הכבוד! שעה שלמה הצלחת ללמוד! איזה אלוף"! תראי לו שאת מעריכה כל דקה שהוא לומד בפני עצמה, וככה הוא ירגיש שהלימוד שלו שווה, שיש ערך גדול (ויש ערך גדול!) לכל דקה ודקה של לימוד.

רוב מוחלט של הגברים, והאנשים בכלל- רק נחלשים ומתכנסים כשלוחצים עליהם לעשות משהו
אז רק נחת. בסופו של דבר הכי חשוב זה לעבוד את ה' בשמחה ובנחת, גם אם לא לומדים תורה כל היום

תגידי לו שאת מעריכה אותו. זה כל כך מגיע לו!

הוא רוצה לעזוב בשבילך אבל את בכלל רוצה *בשבילך* שהוא יישאר,

תנסי לחשוב על זה..

זהבסדר לנשום
ולהבין שהתורה היא תורת חיים.


לא רק בישיבה.

לחיות חיים יומיומיים עם רמת מוסר
עם מידות
זה לחיות את התורה. לא לדבר עליה.



אל תפחדי.

חשוב שתהיה תחנת עגינה של חיבור לקודש
כדי לא לאבד את הקשר לעולם התורה.


תרימי את את הבית שלך
וזה ישפיע טוב בע''ה.


אז החיים שלך משנים תפנית.
במקום להתמרמר ולבכות על זה
ברוך ה הוא נשאר בדת
חפשי איך את כן יכולה להינות מהשינוי.

ולשדר לו שאתם ביחד.
הספינה היא של שניכם.



א גרויסע נחת!

ובעל מידות.

 

יכול להיות שאחרי הצבא יתחשק לו לחזור לכולל, את יודעת - זה לא בלתי הפיך. זה תקופה.

היום אנחנו בתקופות של מלחמת מצוה.

שפעם אמר שהשכר של אשתו על הלימוד תורה שלו גדול מהשכר שהוא עצמו יקבל.
למה?
כי אשתו נותנת לא את כל הזמן שהיא יכולה כדי שנלמד
והוא לפעמים לא מנצל אותו במלואו - לכן אשתו תקבל על כל מה שהיא נותנת והוא יקבל רק על מה שבפועל.

שיתגייס.ו עד הגיוס, שילמד כאברך אמיתי.

לשמוע מה הוא מרגיש וחושב.
פשוט לדבר איתו על זה בכנות ובגילוי לב.

ולברר אם הסיבה היחידה שהוא רוצה לעזוב את הישיבה היא למענך, כדי שלא תקרעי את עצמך, או שגם הלימוד עצמו יכול להיות שקשה לו.

אם קשה בלימוד - גם אם פעם היה לו קל יותר - זה לגיטימי, ואני חושבת שכדאי לתמוך בו ולא "לכעוס" עליו שהוא מפר את חלומך...

אולי כדאי להציע לו להתייעץ עם דמות שהוא מעריך לפני שהוא עושה צעד דרסטי, ואולי כדאי לחשוב על פתרונות פחות קיצוניים מגיוס לצבא - כמו להחליף מקום לימוד, לעבור למסגרת חלקית של לימוד (ובשאר הזמן לעבוד/ללמוד מקצוע/או אולי גם בצבא יש פתרון כזה), או אולי אפילו פשוט להחליף חברותא או סגנון לימוד.

ואחרי שהוא יגיע להחלטה בעזרתך - אז לתמוך בו, באמת, מכל הלב. לזכור שמרגע שהתחתנתם אתם ישות אחת (עם שתי פנים), ואתם הולכים ביחד לכל כיוון חדש שנוצר. להפנים שאם יהיה לו טוב בחייו - אז גם לך יהיה טוב.

וכמו שאמרו פה - לזכור ש"בן תורה" זה לאו דווקא אחד שממש לומד כל היום, אלא אחד שהליכותיו הן על פי התורה לבדה.

 

(ובסוגריים אוסיף: יכול להיות שדווקא עזיבה חלקית של הלימוד תגרום לו להתחזק יותר בו ולאהוב אותו יותר...)

אני צריכה ממש ללמוד ממך.
אני גם נשואה לאברך וזה לא פשוט בכלל בכלל.
ואני הרבה פחות מעריכה את זה ממך. אשרייך.

אני נער, מקומי אינו בפורום אבל כן חשוב לי להדגיש איזו נקודה, בתקוה שלא תצא תקלה חלילה ותקחי מזה את הטוב.

 

את צריכה להבין שגם כנראה תכל'ס הוא רוצה להיות החתן שאת מתארת (בלי להכנס למה זה בן תורה שבאמת בן תורה לאו דוקא צריך להיות "בטלן" בישיבה (בטלן כמו במשנה במגילה). )

הוא אולי אפי' חושב שמוצדק ונכון שהוא יקיים עול תורה ואת , צדקת ממש. תהיה נאות ביתו השלם ותדאגי לצרכי הבית הגשמיים.

באמת יישר כח לך, איזה רצון מדהים זה מסירות כבירה.

אבל תביני.

מנטליות של ישיבה זה לא כמו מנטליות של עבודה.

עבודה זה כן ואלא. עבדת בזמן או לא? הגשת את העבודה הזו או לא? היית בישיבה או לא? לימדת את החומר השבוע? וכו'. העבודה מאוד מוגדרת מה עלייך לעשות גם אם זה מורה. עדיין מה שמוטל עלייך את עושה וזה מה שמצופה ממך אחרי הכל מה שאת צריכה זה להביא כסף הביתה.

גם בלימודים אקדמאים- את לומד חומר X עוברת מבחן X הידע האינטלקטואלי הוא המעניין ותוצאות המבחן הן המדד האבסולוטי.

 

לא כן בליומד תורה. לא צריך להביא כסף או להוציא תעודה, לא בשביל זה את עובדת במשרה מלאה ומוכנה "לקרוע את עצמך" עם הטיפול בילדים וכו'.

את עובדת כדי שיעסוק בדברי אלהים חיים.

והוא- הוא לוקח את העול הזה עליו. ביודע שאת לוקחת את החלק הגשמי.

 

אבל מה קורה- המדד פה לפעילות ולניצול הוא שונה.

 

כי זה כללי מאוד. גם אם זה בהספקים של לימוד דף ליום הא- הדף זה רק סימן בעלמא ולעולם לא המטרה. הרי לאר מרויחים משהו מעצם ההספק של הדף (לצורך ענייננו זה לא מה שקבלתם ביניכם שחלוקה ביניכם בהקמת הבית)

אלא העניין זה הלימוד- ופה המנטליות שונה. הוא נכנס לישיבה "מתקף כרטיס" אבל העבודה היא לא פורמאלית בעליל.

וההווי- הוא שונה בתכלית. תורה באה מתוך שמחה וחיים. זה לא מפעל שהולכים אליו מהבית לעבוד וחוזרים הביתה שפוכים הפוך! הולכים מהבית צמאים וחוזרים מלאי כוחות (בעקרון, ציור אידיאלי, לא מדבר עכשיו על זה שהמציאות כמובן מעט שונה ויש כלים וכו')

 

הישיבה זה מקום לגדול בתורה זה דבר מאוד כללי עם הווי מאוד מעורפל.

כך יוצא שגם המדד הוא מאוד סובייקטיבי ואישי לכל אחד.

כך שאם אדם יכול ללמוד 8 שעות (לא יודע כמה בעלך לומד, אברכים לומדים אולי 6 לא יודע) ובזה הוא רואה את עצמו גדל בתורה- כשהוא לומד 4 שעות- אז הוא בעצם עושה (לכל הפחות בעיני עצמו) "צחוק מהעבודה" את כולך משקיעה את כל כוחותייך בעבודה מוגדרת מאוד והווי מאוד ספציפי יחסית והוא נמצא במקום לימוד בלי מבחנים ותוצאות- הוא והסטנדר- זו מנטליות מאתגרת וקל מאוד ליפול בה, להתבטל לחפף.

וכך יוצא שהוא לא באמת מספיק מנצל את עצמו לתפקידו (לשאת עול תורה) בעוד שאת אמא 24/7 ועובדת 8/6 צריך לזה כוחות ואת עושה את זה מתוך ידיעה שבאי כולל/ישיבה בעלך יושב על הסטנדר ולומד ועוסק בדברי אלהים חיים ומרומם את כל העולם איתו, כשלמעשה- הוא מוחק עם החבר בפינת הקפה.

זה נותן המון ייסורי מצפון והמון התחבטויות, כי- מה בעצם מצופה ממני? ולעומת יכולותיי? והאם זה מספיק ונחשב כנושא בעול עם אישתי או משאיר את אשתי לעבוד ונהנה מהחיים?

 

קיצור זה שונה וחשוב להתחשב בזה.

תעשי עם זה מה שאת רוצה.

לומד - זה תורם מלאאאא לעמ"י!!!

נסי להירגע מזה ולא להיות בהיסטריה

שבו על עוגה וקפה

ולבנו את הדברים והשלכותיהם

תעריכו את עצמכם

אתם נפלאים

הוא צודק שלפעמים האווירה בבית המדרש לא מספיק תובענית ולא מייצרת כלום ב"תכלס",
לכן נולדו כל מיני כוללים ללימודי דיינות, רבנות, הוראה ועוד, שמכשירים את האברכים להעזר בכל מה שכבר צברו ואיתם להתקדם הלאה.

אני רווקה.. רחוקה מלייעץ לך, 

אבל רוצה לומר לך שחיזקת לי את התקווה שאכן יש דברים כאלה, 

שהבעל לומד ואשתו שמחה בזה, טוב לה, ויחד עם זה הוא כנה אתך ורוצה לעשות שינוי רק למענך 'כי הוא מרגיש שהוא משקר לך'. 

זה מדהים בעיניי. 

 

כל הכבוד. 

ובהצלחה 

כבחור ישיבה, אני מנסה לשים את עצמי במקום שלו.

 

קודם כל, אתם מקסימים.

הוא בכנות שלו, ואת בהתמסרות שלך אליו ולתורה שלו.

 

מבחינתי,

כאדם שמאוד אוהב ללמוד תורה, ולא רואה את עצמו בלעדיה,

בסוף, העיקר בבית זה כמה תורה נכנסה לנפש ולמידות,

ולא כמות דפי הגמרא או הזמן שמשקיעים בלימוד.

 

לדעתי את צריכה להוריד ממנו את הלחץ של 'מה היא תגיד / תחשוב?'.

תגידי לו את העמדה שלך, שאת יכולה או לא להכיל את המקום שלו,

ובעיקר לשדר לו שאת איתו, תמיד, והולכת איתו לאן שיילך.

 

חוצמזה,

יכול להיות שזה רק משבר זמני, או בעיה עם חברותא וכו', ויעבור בע"ה,

יכול להיות ששווה לך אם הוא לומד חצי מהזמן, מסיבות שונות,

יכול להיות שיהיה לכם הרבה יותר טוב כשהוא יתגייס ויעזוב,

ויכולים להיות עוד הרבה תרחישים שאני לא חושב עליהם כרגע.

כמובן, תמיד טוב להתייעץ עם אנשים גדולים ומנוסים.

אתם נשמעים כמו זוג שיעבור את זה חזקים יותר,

באיזו דרך שלא תבחרו לפסוע בה.

המון הצלחה לכם!

אולי תאמרי לו את האמת, שחשוב לך שילמד בישיבה, וכל זמן שהוא מתחיל להתבטל שיזכור שאת עובדת כדי שהוא ילמד. אולי כדי גם שיתכונן למטרה כמו מבחן ברבנות,שיכול לתת תמריץ ללמוד בהתמדה.

שם בדוי

יש לך אותו?
מה זתומרת שם בדוי? זה לא הוא

שומר נפשו ירחק.

יש לו המלצות מכמה רבנים בינהם הרב קנוהל ז"ל.
בכללי טוב שנושא זה נפתח לשיח הציבורי דרך ספר.

יש היום הרבה לימוד והתעסקות עם חיי אישות, זה קשור לחזרה לארצנו ולימוד של היחס לגשמיות וממילא ולימוד של היחס הנכון לחיבור בין בני הזוג.

 

כמו כל דבר טוב שנלמד מחדש, צריך להזהר מהלסחף אחרי לימודים חדשים שדומים למה שלכאורה צריך להיות.

הספר "לדעת לאהוב" מציג את חיי אישות כדבר קדוש מאוד מצד אחד, אבל מצד שני נראה שהוא מתאמץ למצוא היתרים וקולות שלא נוהגים לפסוק כמותם בצורה גורפת אלא במקרים יוצאי דופן כמו חוזרים בתשובה ועוד מקרים מיוחדים, מה שלכאורה גורם להתייחס לחיבור כאמצעי להנאה גופנית גרידא ולא כחיבור של קדושה.

 

הספר קיבל מספר הסכמות מרבנים דוגמת הרב קנוהל ז"ל, מצד שני אף פוסק גדול לא סמך את ידיו על הספר ולהיפך הוא "זכה" להתנגדות מהם. הרב בורשטיין, הרב אליהו, הרב ליאור ועוד.

 

ישנם ספרים אחרים שעוסקים בחיי אישות שכן קיבלו את הסכמת הגדולים: "בניין הבית", "שמחת הבית וברכתו" (במהדורה הראשונה בלבד), ספר חרדי ששמו ברח לי מהראש שעוסק בסימן ר"מ באורח חיים ועוד.

 

בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על השיעורים של הרב יהושע שפירא שעושה הרבה ברכה לעם ישראל ומפיץ משנה ברורה ומסודרת בעניין הזה.

מכיוון שהפורום פה מעורב זה קצת מקשה על הסברת כל סעיף וסעיף מה בעייתי בו בדיוק.

בגדול זה ספר מצוין! במהדורות החדשות הוא נוטה להקל בדבר שלא הותר לציבור אלא למקרה מיוחד ומקל בדבר שאין אף פוסק גדול שמתיר אותו.

 

גברים נשואים שרוצים הסבר יותר מעמיק מוזמנים לגנ"ב

אתה חושב שבתקופת יאשיהו היה שיח מיני פתוח?

שהיום יש הרבה לימוד סביב סוגיות שלא עסקנו בהם בגלות כמו היחס הנכון לגוף ולגשמיות, דבר שמשליך כמובן גם על חיי אישות.

בסוף אנחנו אנשים פשוטים לא יודע מה זה חיבור של קדושה או לא. רוצה לשמח את אשתי וללמוד. אם זה של רב פוסק אז מה הבעיה?

הרב בורשטיין הזדעזע שהספר הזה נמכר בחנויות כגון דברי שיר וכדומה. מכון פועה פנו אליו כבר מזמן...
יש התרים לכך רק במקרים ספציפים כגון חוזרים בתשובה ולא באופן גורף.

אם זה מחלוקת למה שומר נפשו ירחק?

הרב אליהו?, הרב עובדיה?, הרב ליאור?, גם הרב קנוהל ז"ל בספרו לא מתיר את מה שכתוב בספר הזה, וכותב במפורש שזה אסור!!!- תבדקו.
אפשר אומנם ללמוד מהספר הזה הרבה, אבל חבל שהוא הכניס בו כמה איסורי הלכות שעלולים להטעות בעיקר זוגות צעירים, ובכך גרם לרבנים גדולים להתנגד לספר הזה.

תאר לך שיקום עכשיו רב קהילה ויפסוק בצורה גורפת נגד הלכה שמוסכמת על כל הפוסקים, אתה קורא לזה מחלוקת?! 

הגישה והפסקים שלו נוטים לתאווה יותר מאשר לאהבה. וגם אם האשה שמחה בכל מיני דברים, גם את זה יש דרך לקיים לפי הוראות חז"ל. אפשר לעשות כמעט כל מה שרוצים, כמעט!!!

 

אשקף את שאלתך בדוגמא אחרת.

לכולם ברור שאסור לבעל לתת יד לאשה בזמן הלידה. יבוא רב כלשהוא ויגיד:" מותר, הרי אפילו מדליקים נר ומחללים שבת בשביל יולדת סומא כי היא חוששת שהמיילדת לא רואה טוב, מכאן אנו לומדים שכל מה שהאשה רוצה לעשות היא יכולה ואף אם היא לא רגועה ורוצה להרגיש את בעלה מותר לה לתת לו יד." יבוא מישהו ויגיד הנה יש פה רב שכתב ספר על הלכות לידה, והוא כתב שמותר להחזיק ידיים בזמן הלידה. יגידו לו אבל כל הגדולים אומרים שזה אסור? הוא יגיד אבל אשתי שמחה בזה ויש פה מחלוקת, בשביל לשמח אותה אני בוחר בצד המיקל.

זו אולי לא דוגמא הכי מדוייקת, אבל זה דומה למה שקורה פה עם הספר הזה, בא רב אלמוני, כותב ספר שעוסק בנושא חשוב מאוד ומתיר דברים שאין שום פוסק גדול שמתיר אותם. ואז באים אנשים שלא יודעים ואומרים אבל זו מחלוקת ןאשתי שמחה בזה ובשבילה אני בוחר בצד המיקל. זה אסור מה שהוא מתיר שם!!!! שיהיה לכולם ברור!

 

 

דעת הרמב"ם ברורה בעניין הזה, הרבה מין ההלכות בספר נשנעות על פסיקה זאת.
הספר בכללותו מתייחס לאלו אשר מרגישים חוסר בחיי האישות על פי ההלכה המקובלת. לא סוד שעולמנו גדוש באין ספור גירויים ובעל יכול שלא להסתפק מאשתו כתוצאה מכך. לכן מי שלא מצליח להגיע לדרגה של התקדשות יתירה מקלים לו.
אין בזה שום פגם, כל אחד לפי מדרגתו. אני מבין ומקבל את הרבנים המתנגדים לפסקות אלו, יש כאן פתח שעלול להיפרץ. אך מנגד זאת לא ניתן להתעלם מהקושי הקיים ולדרוש מעבר ליכולתו של האדם.

מקווה שמכון פועה לא חולק על הרמב"ם.

מישהו יכול להפנות אותי למה שהתכוונתם?

זכות הלימוד תכוון אותך גם לשים לב להסתייגות.

שבעניין אישות כולם נהיים רמב''מיסטים.

תקרא קצת שרשורים שפותחים ב"דוס רציני" בהווה או בעבר, ותבין שהזהירות נדרשת לשני הכיוונים.
למה שספר יהיה מותר לחוזרים בתשובה במגמת עליה, ויהיה אסור למדרדרים במורד?
מי שנקי וזהיר וצנוע לא יתקרב לספר כזה.
ומי שלא, ונמצא במיצר, אולי עבורו הספר נכתב? אולי נכתב מתוך כוונה להציל מאפשרות יותר גרועה?
למה אתה חושד שכולם מחפשים "קולות"?
כל הפוסל

ומי שרוצה לשמור את נפשו - ישמר.
מי ש"נתון במיצר" זה מקרה פרטי, כאן הפניה היא לציבור.

גישת רוב ככל חכמי ישראל בדור (גם דת''ל וגם חרדים) ששו''ע זה עיקר הדין וכך ראוי לנהוג אבל כאשר יש צורך או בלהט המעשה וכדו' והזוג רוצה "להתפרע" באופן לא קבוע אז מקלים לפי דעות המקלות כל עוד שזה נכנס לתוך המסגרת הבידעבד.
הבעיה בספרים האלה שמציגים את דרך המלך כמחמירים ואת דרכם הבדיעבד'ית כעיקר הדין שזה במחילה לא נכון.
אני לא מדבר על ספר הספציפי הזה כי לא מכיר את הספר אבל זאת הרוח הנושבת בשנים האחרונות ואותה אני כן מכיר.

זה כבר תגובה לא קשה בכלל. הכוונה של המחבר טהורה אבל זה מחלוקת. לא כמו מה שכתבו כאן קודם.

אכן. כתוב ברמבם שמותר.
היום לא מורים כמותו.
מי שברבים מרשה לעצמו לאחוז בקרנות המזבח בצורה כזו, זה דבר לא מובן מאליו. וזה כבר דיון אחר.

יש כאן הרבה מאד שרשורים על הרהורי עבירה קשים מעבירה
והיו גם שרשורים חמורים יותר
דעתת מכון פוע"ה הובהרה
לאט לך- בוא לא נכניס ראשינו בין ענקים - לפחות תכתוב
אדונינו הרמב"ם

התייחסותי אינה ל,היתר" ספציפי, אלא לסגנון השיח. וכדברי "אות והדר".

לגבי הרמבם. וכי על דעת מישהו עלתה שאינו גדול שבגדולים? 

אבל לרמב"ם יבקשו מקור?)
מצטערת שהגבתי לך, התגובה לא רלוונטית לך.
מהפותח היה נראה כאלו בחוליה אנונימית נתלים, ואת חוליות הזהב פחות מכירים - וזה עצוב.

- זה מציינות כל הביקורות על הספר הזה - ודומיו.
לכן כתבתי שמי שנפשו נקייה וטהורה -לא יקרא.

אבל מי שנופל באינטרנט / הסתבך בדברים גרועים יותר, אולי ספר כזה יכול לעזור לו. אולי לזה התכוון מחבר הספר - קראתי שעסק בטיפול במשברים קשים כנראה מהעולם הזה כתב.
לא יודעת

העגלות שלהם מחזיקות הרבה שנים.
שימי לב למשקל ולגלגלים- הדגמים הישנים יותר שאני מכירה היו די כבדים. ואם זה דגם עם גלגלים קטנים, זה לא מתאים לדרכי עפר, חול , תנאי שטח לא טובים.

הכי טוב- לנסוע לחנות גדולה, לחפש את העגלה ולנסות אותה לבד בחנות.

אם היא מרגישה שכדאי ושווה לחכות, תחכו
אם היא מרגישה שהיא צריכה את זה עכשיו, אז תגיד לה.

לדעתי זה מאוד מיוחד ויותר צנוע לשמור את זה לאחרי החתונה, וכך גם עשינו אני ובעלי אפילו שהיה מאוד קשה, אבל אני יודעת שלא כל אחד יכול לעמוד בזה.
ויש עוד הרבה דרכים לגרום לה להבין שאתה אוהב אותה בלי להגיד את זה. מתנה, מכתב, ואפילו חיוך או מבט יכולים לבטא המון.

מתוך הדדיות, כמובן, זה הכי חשוב.
זה היה יפה, למצוא דרכים רבות אחרות לבטא אהבה בצורה צנועה ופשוטה יותר.
(כמובן, אני לא אומרת שאסור, לנו היה טוב להמנע)

מה שאנשים פה עשו לא מעיד על כלום..
איך שמרגיש נעים ונכון לכם

אכפת לו כי אחראי למעשים שלו והוא שקול חושב מה הנכון וראוי לעשות שווה להגיד אחרי או זה חשוב עכשיו...,

ולכן הוא רוצה לשמוע   כיווני חשיבה מאלה שעברו כבר את התקופה הזו,

שאלה לגיטימית ביותר...

אגב אתה יכול לרשום את זה כמעט על כל שרשור שנפתח מה אכפת דעתינו וסגרתה את השרשור...

אתה יכול להגיד את זה כמעט על  כל שירשור מה אכפת  מה דעתינו ...

 

ובאשר לשאלה האגבית
א. לא חושב שאת צודקת.
ב. גם אם כן אז מה?

לאהוב ולהראות בהתחלה הכל יותר קל

לק"י

אם להגיד במשפט או להביע בדרך אחרת, זה כבר תלוי בכם, במה שזה יעשה לכם וכו'.

בתור זוג דוסים, לא רואים באמירה הזו דבר לא צנוע. ההיפך הגמור.
קריטי לדעתי! כמו משיכה פיזית

חייבת להגיד שזה היה מאד משמעותי בשבילי כדי לבחון את הקשר. היה לי קשר הרסני שכשחשבתי שאני הולכת לשמוע ממנו את המשפט הזה, זה הכניס אותי לכאלה חרדות, שרק אז הבנתי כמה הבחור בעייתי.
לעומת בעלי- שרק חיכיתי שיגיד לי. והתמלאתי אושר וחדווה כשזה קרה. וזה נסך בי בטחון בקשר שב"ה הוביל לאן שהוביל

לפני, ולכן שמרנו לחדר ייחוד
ישנן כ"כ הרבה דרכים עדינות וצנועות להביע רגש לפני החתונה, שאין צורך לנקוב ב" שם המפורש", במילים היקרות הללו, לפני החתונה.

קשה לי להבין את זה. אמיתי

נשמר לרגעים מיוחדים ומסויימים. כרטיס אשראי, להבדיל, שמים בארנק. לא סתם ככה באמצע הבית.

ולא, אני לא מדברת על דברים אסורים או בעייתיים הלכתית. יש קרבה מינימלית שאני מאמינה שחייבים לדעת שקיימת לפני החתונה

אני לא מכלילה, מיד אמרתי שאולי זה לא מתאים לכולם, אני רק מעידה על עצמנו שהרגשנו הרבה יותר מקרבה מינימלית, בלי לומר את המילים המפורשות ולהגיע לקירוב שיכול להיות בעייתי.

אם ממש חשוב לך שמות אפשר בפרטי בשמחה

אמנם היא לגיטימית, אבל ככלל- אני חושבת שאף פעם אין הנחיה בתחום הזוגיות שהיא רלוונטית לכולם.
מי שמתאים לו- זה טוב.
ומי שלא - גם טוב. הרבה זוגות אמרו את ה''מילים המפורשות'' וזכו להקים בתים עשרים וטהורים.
צריך להיזהר מלדבוק בעיצה מסוימת או הנחיה מסוימת, הזוג חייב לבדוק האם ההנחיה או הייתה עושה להם טוב או לא.