בצמוד לנריה/טלמון
חצי ישוב זה של אמרקאים/חוצניקים
וחצי שני ישראלי אבל עדין המחיר יקר יותר!
גם מבוא חורון המחירים יקרים אולי שם יהיו דירות שאפשר לשכור!
בית חורון זה ישוב מעורב(חילוני/דתי)
ואם הולכים על ישובי מערב בנימין - נריה וחרשה אולי גם נחליאל הם ישובים דוסים על השאר ישובים דתיים אבל פחות דוסים!
כוכב לבן יהלוםהיי, שלום לכולם!!!
אז ברוך ה' אנחנו לקראת אירוסין, ורציתי לדעת איפה כדאי לקנות טבעת אירוסין?
לא רוצה להתפשר על איכות, אבל שלא יהיה יקר סתם כי זה חנות עם שם ומותג. איכותי במחיר הגיוני.
אשמח להמלצות, עדיף באיזור המרכז... אפשר גם איזור ירושלים...
תודה רבה!
בכל מקרה ממליץ ללכת ולנסות!
אם הבנתי נכון אני בפורום המתאים, נשמח מאוד לשמוע על דברים שהיום אתם מסתכלים על התקופה שבין הארוסין לחתונה וחושבים שפספסתם...
תודה!
להתרכז בעיקר בהכנת החתונה והלימוד לקראת החתונה. את כל האירגונים והקניות לבית אפשר לעשות אחרי החתונה ביחד. רק לחפש דירה בזמן... להעזר במשפחה אם אפשר מבחינתם, כמה שיותר. (אנחנו לא התערבנו במה יהיה התפריט או מה יהיה עיצוב האולם וכו'...וזה היה מעולה)
למצוא גם זמן לדבר סתם ולא רק על אירגונים.
ולהזהר עוד יותר בדיני יחוד.
פוליאנה)מכירים את התכניות האלו - שצריכים להביא משהו לזוג, קשור לנושא מסוים בצירוף פתגם? (אני כ"כ לא אוהבת, אבל נחזיר למארגנים בפעם הבאה, ונחליט אנחנו על נושא מהמאדים)
אז - משהו לתת לזוג יש, והנושא יהלומים
מחפשת את הדבר העיקרי 
- פתגם או מם חמוד בנושא יהלומים
שוטו....
רוב תודות!
אם מישהו מכיר באזור מגדל העמק
עפולה אזור העמקים
אשמח לשמוע
תודה ושבוע טוב
איזה רכב הברידי טוב מומלץ לקנות היום
טויוטה האריס, קיה נירו, ויונדאי איוניק?
כנראה שאתן אחרות בהקשר הזה.
את נקטת מידה שאינה כ"כ רגילה אצל כל אחת - והמשכת את הקשר תוך כדי בנין הבית.
לא כל אחת מסוגלת לכך. תשמחי שכך היית, בסוף זה גם עזר לך..
היא כנראה אחרת, תופעה לא נדירה, העיכול של המעבר לנישואין אולי קשה לה יותר, אולי לא מצליחה גם להתמקד בבעל וגם בחברה.
עבר זמן, היא מרגישה צורך בחברה כדי לשתף בענייניה...
וכעת זו בחירה שלך. האם מבחינתך "חברות" כזו לא באה בחשבון, או שאת מוכנה להיות אוזן קשבת לכלה צעירה שעדיין מאד ממוקדת בעצמה.
את מכירה יותר טוב את האופי שלה. לך קל יותר לדעת האם התגלה בה משהו אנוכי - או שהיא לא כזו אלא הנסיבות גורמות.
את גם מכירה את עצמך, האם את מסוגלת להיות במקום כזה בלי להרגישה פגיעה - או שמא אם זה לא הדדי, לא שייך מבחינתך.
לפי זה תבחרי ותחליטי.
אם את מסוגלת לנקוט מידת חסידות ולחכות לה "בזרועות פתוחות", יפה. אם לא - אפשר להסביר לה בעדינות, שיש מבחינתך מקום להבנה שהיה לה קשה לנהוג איתך אחרי הנישואין כפי שאת נהגת איתה. לא לכולן יש אותו אופי. אבל שאם היא רוצה לחדש את הקשר, אז דווקא בגלל שבעבר היה קשר הדדי קרוב, את לא יכולה שהוא יתחדש רק באופן חד סטרי. זה לא כמו מישהי שאינך מכירה ופונה לעזרה.. דווקא בגלל הקרבה שהיתה. אז שתחליט האם מבחינתה מעוניינת להחזיר את הקשר ההדדי - או שעדיף בינתיים שכל אחת תתעסק בענייניה....
שלום,
בשירות לאומי כרגע..
מאוד מייחלת ליום הזה שבעז"ה אתחתן
אבל החששות שלי רבים.
בקטע הנפשי, רוצה מאוד,
בקטע הגופני, כ"כ לא מרגישה מוכנה ורוצה.
אני מפחדת מזה כ"כ,
לצערי הקשר בין ההורים שלי כבר הרבה שנים לא טוב,
(לא ישנים באותו חדר, ויש "חדר לאמא", "חדר לאבא") כואב מאוד.
קשה לי עם זה. אני לא חווה זוגיות תקינה. תקשורות טובה.
בשבילי בנים זה משהו כ"כ מורכב.
מציינת שאבא שלי הוא אדם טוב, לא מתכוון לעשות רע. והמשפחה דוסית.
לא שמעתי שהיה בין ההורים משהו טראומתי.. ב"ה.
אבל.. מריבות, ויכוחים, אי תקשורות, באופן שבועי.. ותקופות של יום יום.
מה אני יכולה לעשות?
איך אני יכולה לקדם את עצמי מהמקום הזה?
אני יודעת שיש (המון) בנים טובים, צדיקים, איכותיים,
אבל בגלל החוסר בתקשורות החששות שלי גדולים.
אני פשוט לא מדמיינת את עצמי באה במגע כזה.
אני אברח, אני אצרח. נכון, זה אמור לבוא מאהבה ברור! לא בכוח חס וחלילה.
אבל מפחדת.. לשתף את בעלי לעתיד במה שעבר עליי,
וצריך בזה המון טקט וזהירות באיך שאומרים את זה.
אני כ"כ מפחדת.
מפחדת שבעלי לא ידע להכיל אותי. את מה שעברתי.
שהוא לא יהיה רגיש מספיק לכל מה שעברתי. 
מתחזקת בתפילה..
ועושה השתדלות..
אשמח לעצות הנבונות שלכם.
תודה.
מוכר מאוד.. לצערנו הרב. לא רק את חווה את זה תהיי בטוחה.
לכי לטיפול לפני שתתחילי לצאת לדייטים, זה יעזור לך, ישחרר אותך, יראה לך עוד כיווני מחשבה ודרך בחיים.
ובסופו של דבר את תתגברי על הפחד. הפחד הוא מחסום שנועד לשמור עלינו מפני אכזבה/נפילה/מעידה/טראומה וכו'.
טיפול יעזור לך ללכת לצד הפחד ולא שהפחד יוביל אותך.
בהצלחה יקרה ובשורות טובות!
ותבחרי בזהירות את הדמות המטפלת. המלצות. תעודת מומחיות - משהו שיגן עליך משרלטנים
יהיה לך קל יותר על הלב אחרי שינקו ויחבשו את הפצע הזה
יש הרבה שרלטנים, המון.
תשמרי על עצמך מאוד ותבחרי מטפלת בזהירות.
אפרתולהאחרונההתמסרות
אמירה
זה האיש שלי ואני והוא נעשה יחד הכל כדי שהזוגיות תצליח
יחד נבנה בית ונגדל ילדים ומשפחה שאנחנו מאמינים שה' רוצה שנגדל
יחד נתקדם בחיינו האישיים ונבנה את עצמנו וגם נבנה בית ונקח משכנתא ונזדקן ונגדל ילדים.
אני מאמינה שברגע שיהיה לך איש שתאהבי באמת סביר שגם את תרצי למסד את הקשר יותר
(שזו אגב בעיה שיש בציבור החילוני שהרבה בנות רוצות להתחתן ולגברים לא דחוף..)
נראה לי שדברים ברוח זו מופיעים במקימי
אחרי שכתבתי נזכרתי
ולשאלתך- ממש לא תמיד מרגישים לבד.
מציעה לך להתחיל בלחשוב לעצמך- מה חשוב לך?
דוס? לא דוס? גברי? רגיש? שמן? רזה? לומד תורה?
כתבתי קריטריונים כליליים ולא מייצגים אבל הכיוון הוא לנסות קודם כל להגדיר מה את מחפשת. לאן את מכוונת.
נסי להזכר בקשרים שהיו לך- מה היה נכון לך? מה לא?
כמובן שהרשימה שאת מרכיבה היא בגדר ההמלצה וכיוון עבורך ועבור מי שיעזור לך בחיפושים,
ואם הציעו לך מישהו שנשמע לך מעולה אבל לא עונה על קריטריון איקס או וואי אז זה זמן מצויין לבחון עד כמה הוא קריטי...
כשאת נפגשת עם מישהו את דבר ראשון צריכה לבחון בזהירות- שכל לצד רגש,
האם הוא באמת מתאים...
האם מה שחשוב לך בבן זוג נמצא בו?
האם כיף לכם יחד? טוב?
מעניין? האם מתפתחת חיבה?
האם אתם מוצאים מכנה משותף? חלומות משותפים?
כל עוד הכיוון הוא חיובי, כדאי להמשיך לפתח את הקשר ולראות אם גם הרגשות מגיעים..
משיכה, אהבה, געגוע, רצון להיות יחד
רצון להיות יחד לכל החיים
לבדוק כמובן דברים חשובים אצל כל אחד- האם יש לו לב טוב? האם הוא מכבד אותך?
הוא אדם ישר?
את סומכת עליו וכן הלאה.
ברגע שלא תקריני את הפחד ואת החששות שלך החוצה אז לא יפרדו ממך כל כך מהר.
את משדרת לבחור שאת לא באמת מסוגלת/רוצה/מוכנה... וישר קולטים את זה.
חבל..
ממליצה לך לעשות רשימה של דברים שאת רוצה בבחור ולא מוכנה להתפשר בהם, לשחרר את הפחד, לשמוח לאן שהגעת עד עכשיו, להיות עם ביטחון ואז כבר ממילא הביטחון יוקרן החוצה.
בהצלחה
תשע וחצי בערב, גשם, משרד של אבא שלה, כוסות תה ובייגלה שעבר לו התאריך.
"אז אממ... אני חושב ש... חשבתי הרבה ואני רוצה להתחתן איתך. מה את אומרת?"
"גם אני"
שתיקה של רבע שעה בערך עם זמן לעיכול.
).בס"ד
קוראים להם "מקום בלב".
עשו שמח, נהנו מהם מאד והם גם היו ממש קשובים לבקשות שלנו [פחדנו מאד שהם לא יתאימו לקהל הביינישי שהיה באירוע ומסתבר שהם יודעים להתאים את עצמם באמת לכל קהל. אה והכי חשוב- יש להם מוזיקה אירית מגניבה ממש].
רחפת..מקצועיים מאוד.
אכפתיות ושותפות לבין חדירה לתחומו ונדנוד ואת צריכה מאד להזהר לא לחצות את הקו הזה
חשוב שתעלי את הנושא ותדברו על זה שיחה פתוחה, כנה, ממקום של רצון טוב והבנה. להתמקד בכאב שלך לא ב"אתה לא בסדר" תנסו להגיע לכמה מסקנות מעשיות.
אבל מצד שני - ביומיום אל תשבי לו על הוריד. אחרי שדברתם, הגעתם להבנות - זה כבר שלו, עבודה שלו בינו לבין עצמו. אם תחפרי לו כל פעם שהוא יוצא למנחה שישאר לשיעור וכו' את יוצרת קונפליקט, יוצרת התנגדות. זה הורס את רוח שיתוף הפעולה והאוירה הטובה
ההחלטה לצאת ולהתפרנס היתה מודעת. אך האם באה איתה גם החלטה להפסיק להתפלל במניין?
האם היתה החלטה מודעת, שקולה, לבצע ירידה רוחנית ולהתחיל להתעסק בסמארטפונים כל היום?
אז ככה:
ירידה במצב רוחני - לא מצב בלעדי לו, אלא כמעט נחלת הכלל. לכולם יש עליות וירידות, זהו חלק אינטגרלי ממהות האדם.
גם לבעל הצדיק של השכנה שפרה היו ירידות. זה לא נראה ככה, אבל היו.
להתחיל לרדת זה קל להפליא! לא צריך משבר נפשי או החלטה עמוקה - מספיק להפסיק להתחזק ולעלות, והנה הירידה באה מעצמה ולפעמים בלי שום רצון מצדך! מספיק להתחיל לעסוק בדברים אחרים מלבד תורה (אפילו עבודה מכובדת או הובי מעניין) ואתה מתחיל להמשך אחרי נושאי החיים הרלוונטיים בחייך ולאבד את החשק לעסוק בחיי עולם. ואז, באמת, ובאופן טבעי - כבר אין חשק לצאת להתפלל.
לכן, תחנוני שטוחים בפנייך - אל תדמי בנפשך שזה לא יחזור למה שהיה פעם. מספיקה התנוצצות אחת של מודעות עצמית, ואפשר להתחיל לעלות חזרה. גם אם בהתחלה הוא יעשה את זה בשבילך, לאחר מכן גם החשק יחזור בגרירה.
אבל תנאי אחד יש לזה - יש להפחית את השימוש במסכים המרצדים שהזמן וכוחות השכל שהם גוזלים, כמעט ולא משאירים מקום לזיקים של מודעות עצמית.
בהצלחה - בטוחני שתצליחו ותזכו לבית של תורה.
צורת התוכן לא באמת משנה, כי את הכוחות הנפשיים שגוזל אוקיינוס המידע, התמונות והצלילים, אין להשיב אלא ע"י הגבלת הזמן המוקדש לשיטוט.
הנזק הנורא האמיתי מהחיבור המרצד אינו פגימת העיניים הויזואלית (שהיא גרועה, ברם זהו אבר אחד מתוך תרי"ג) אלא הניתוק של האדם מעצמותו, היינו מהיכולת שלו להחליט עבור עצמו, לערוך חשבון נפש מודע, להגביל את מאוויו הטבעיים ולנווט את עצמו מלמעלה למטה על פי שכלו והבנתו.
הצער מובן.
תתפללי עליו. תנסי לראות את הטוב שבו. וגם - אפשר לדבר על זה בנחת. לא ב"האשמות". שאת חושבת שחבל שבלי לשים לב לימוד התורה הולך ונעלם. וגם שאת חושבת שהיה טוב אם היה תוחם לעצמו זמן במדיה, ובוודאי בתוכן, לטובת האוירה בבית.
תאמרי שאת אומרת לו הכל מתוך אהבה ודווקא בגלל שאת מעריכה אותו ומכירה מנסיון את יכולותיו ומעלותיו - ושאם את יכולה לעזור במשהו בענין, תשמחי.. זהו.
היתה לי תקופה שלא למדתי כלום. פעם אחת הלכתי לשיעור תורה ואז כל האושר הזה חזר לי בחזרה
טרדות החיים גורמים לנו לפעמים לשכוח מלימוד התורה וזה מה שנראה לי גרם לו לרדת. הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה להתפלל עליו כל רגע שאת יכולה, לבקש מה' שיחזיר אותו. יש בתפילה שלך כח עצום.
