איך אתה מצליח לחיות בידיעה שמישהיא מנסה לרצות אותך. ועל מה? על דברים שהם דומם, עצמים, שטויות כאלו, הבלי העולם, בגלל צלחת על שולחן? ניירות על הריצפה? בשביל זה לצעוק?להתפרץ? לא להיות סבלן?

אם יש לך בעיה תעבוד על עצמך אך תמצא אשמים

מהצד שלך- להרפות. אתה נמצא במצב ספירלי: אתה בדרך חזור מהעבודה, אתה רואה בדמיונך את הבית מבולגן, אתה חש כוננות ואי נוחות (מתח) לקראת ההגעה, הציפייה השלילית מגשימה את עצמה וה-הופ! התעצבנת.

יכול להיות שהעדפת לסדר במקומה, יכול להיות שהתפרצת עליה ובהפגנתיות השתרכת על הכורסא-

אבל לא הגעת לתוצאה שרצית.

לא גרמת לאשתך לרצות להשתדל יותר בפעם הבאה.

כלל: כל עוד יש לך מתח סביב נושא מסויים- אתה תמיד (אבל תמיד) תמצא איך להיות במתח, גם אם הנתונים במציאות ישתפרו.

שים לב שההשתדלות של אשתך (שאפילו אתה מכיר בה, למרות המבט הביקורתי) לא משמחת אותך. אתה תמיד נשאר במתח.

תרשה לי להמר כשגם שהיא תשתפר עוד תמצא איפה להיכנס למתח סביב הנושא.

כדי להפסיק את המעגל הזה אתה צריך לשחרר את הלחץ שלופת אותך כשהבית לא מסודר.

פשוט תדבר אל ההיגיון של עצמך ותכניס לעצמך משפטים שמבינים אותה:

"זה מאוד נורמלי שבית שיש בו ילדים הוא מבולגן"

"אולי הנינוחות שלה סביב העניין משפיעה לטובה על הילדים"

"אם זה היה הפוך והיא היתה מבקרת אותי ומתעצבנת עליי זה היה גורם לי להרבה יותר מתחים" וכו'.

לאט לאט אתה תראה שההכרח והצורך יורדים ואתה מסוגל לשלוט בתגובות ולא להיכנס ליותר מדיי מתח.

שאכפת לך.

תראה לה את ההודעה ותתעלם מכל התגובות

היתה מתמקדת בחסרונות שלך, מתבייתת עליהם ומתעצבנת עליהם כל יום מחדש. מה עוד שאתה מעיד שבסך הכל היא בסדר ולא איזה בלגניסטית נוראה. אני חושבת שהיא סובלת ממש  והגיע הזמן שאתה תמצא פתרון לבעית הפדנטיות שלך כדי לא להרוס את שלום הבית, וגם כדי לשמור על אשתך שחשובה לך. 

מתאמצת לרצות אותו. ודבר נוסף- הבית הוא של שניהם. רצוי לשפר את נקודת המבט ולהבין ששנינו אחראים על הסידור והנקיון, אז גם הוא יכול להוסיף על מה שהיא עשתה, או לחשוב ביחד מה היא יכולה להוסיף ומה הוא יכול לקחת על עצמו. ההסתכלות על המצב כאילו ה"מנקה" לא עשתה תפקידה כראוי שגויה ומביאה למקומות לא נכונים. 

ואין כאן פשוט משימה ובית של שניהם ביחד..

לאחר כתיבת השרשור נכנסתי פעם אחת ראיתי את התגובות החדשות והבנתי שרעיונות לא אקבל מפה.

וכפי שאמרת שהיית נוהג ולא הגבת כך נהגתי.

יש לו סטנדרטים אחרים משלה. מבחינתה זה מסודר ומבחינתו זה לא מספיק...זה נראה לי העניין פה...

לא שהיא לא יודעת לסדר...

הפכת אותה לבלאגניסטית...

לא יודעת מה העומס על אשתך אבל נשמע ממה שאתה כתבת שאם הבית לא מסודר בצורה טובה שאתה רגיל  אליה אתה מוטרף... באמת חבל עליך ועל אי שתך.

גם לי חשוב בית מבריק מסודר ונקי, היו שנים שהוא היה כזה, היום לא עקב עומס החיים.. אם בעלי היה כועס עלי כי שנינו עסוקים הייתי נשברת מזה...

ו.. אל תשווה לבית הוריך.

שלום,

כאוהבת סדר וניקיון, מבינה לליבך מאד. גם אצלי זה צורך חזק, ואם הבית לא מסודר או נקי, קשה לי לחשוב. וכמובן מבאס אותי מאד.

עם זאת, מאד צרמו לי דבריך. נשמע (ניסחת זאת כך) שאתה מחכה שאשתך תרצה אותך. מה זאת אומרת? האם זה התפקיד הבלעדי שלה? מדוע זה לא לפחות חמישים אחוז גם שלך? איפה כתוב שהאישה היא המופקדת הבלעדית על ענייני הבית?

אם יש ילדים בתמונה, אז הדרישה שלך כמעט לא הגיונית. ילדים מטבעם פחות מודעים, והם מלכלכלים ומבלגנים וככה זה עם כל הרצון הטוב, גם אם אנו ההורים חולי סדר. אפשר להביא את הבית לנקודת איפוס בסוף היום (לא בטוח שזה יהיה מתי שתחזור מהעבודה, אולי אחרי), וגם זה רק בתנאי ששניכם תשתפו פעולה ותסדרו.

דברו על זה יחד. חלקו את העבודה. והכל מנקודת מוצא ששניכם נושאים בעול שווה בשווה.

גישה שכזו שאינה מתנשאת או דורשת, בטוחני שתניב פירות.

אם לשטוף כלים עשרים דקות גורם לי כאבי רגלים וגב , ברור לי שבעלי  זה לא מדגדג מבחינה פיזית

ואפילו להעלות תינוק על הידיים עם שקיות לקומה רביעית בלי מעלית ואני עולה מוטשת וצריכה להתאושש כמה דקות, ברור שגבר לא מבזבז אנרגיה גופנית כמו אישה

בכל או לפחות ברוב בתי ישראל שמצויים בהם ילדים אין דבר כזה בית מסודר בשבע בערב!!

אין דבר כזה! רדו מהחלום. (במיוחד הגברים שפה)

גם אם זה רק ילד אחד או תינוק

זאת בדיוק שעת המקלחות-ארוחת ערב- השכבה (כל אחד והגילאים שלו)

לא כל הילדים בגיל של לאסוף משחקים (וגם אם כן זה עדיין לא מסודר באמת..)

באמצע שאתה משכיב ילדים לישון אי אפשר גם לצחצח את המקלחת אחרי המקלחות שעשית

ולנקות את השולחן משאריות ולשטוף את הרצפה..

הלוו..קצת הגיוניות.

לפותח אני ממליצה פשוט יום אחד להחליף את אשתך אחה"צ עם הילדים , אבל על כל המשתמע מכך..

לא שהיא תכין לך דברים בשבילם וכו'.. אלא הכל עליך.

(לא ישים בדרך כלל..אז פשוט תשאל אותה מה היה לה היום ואיך היה עם הילדים ותקשיב קצת ללו"ז המטורף של אמהות אחהצ).

בהצלחה!

וגם אם הצורך שלך גדול וכו'- תנסה למצוא בעצמך פתרונות או יחד בשיחות עם אשתך... 

ואני גם בקושי מעולפת מעיפות ויושבת לשיחה עם בעלי לשמוע ממנו מה עוד אני מוכנה לקחת על עצמי ולדייק בניקיון

כאילו באמת . זה מה שהם ידברו אחרי שהילדים נרדמים? איך היא יותר תתאמץ לסדר כדי שהוא יהיה מרוצה? ?????

לא משנה גם אם הוא יגיד שהוא לוקח חלק בניקיון הבית

זהו? על זה לשבת ולהעביר שיחה ? לא חרם על הזמן?

כאילו בשביל זה להישאר ערים לדבר עם הבעל? ניקיון הבית לאן?

זה לדבר על דברים שמפריעים ולמצוא פתרונות...

כמו כל נושא שנוי במחלוקת

זה פחות הפער ויותר התגובה..

זה לא נעים שמתפרצים בכעס..לא משנה על מה.

זה גם לא כזה קו אדום..זה רק לא נעים... אז בכלל ..

דבר שני- תביא מנקה שתנקה את הבית... 

או שתעבדו ביחד על הרגל אחד שיעזור לבית להראות נורמלי. הרגל אחד בלבד ואחרי חודש תוסיפו עוד הרגל...

קודם אתם ההורים ואח"כ תלמדו את הילדים... במשך חודש שלם עובדים על הרגל אחד עד שהוא נטמע...

אפשר גם פחות מחודש אבל הרעיון הובן.

זה יכול להיות משהו קטן כמו לשים את המפתחות במתלה הקבוע כשמגיעים הביתה.. או את התיק במקום קבוע כלשהו...

זה לא כמו ילדים שאת מודיעה להם מהיום אוכלים רק ליד השולחן ולא קמים תוך כדי אוכל, אז קשה להם בהתחלה אבל זה קבעת וזהו.

האישה בכלל השאלה אם היא מסכימה להתחיל להרגלים האלו, לא משנה אם זה יחד או לחוד.

זה כל העניין. השיחה והדיבור ביניהם..

ידברו , ישוחחו וכו'

והוא יכול להוביל את השיחה לפיתרון של הרגל אחד שאולי הכי מפריע או אולי הכי קל ליישום... מה שמתאים להם. ואיזה הרגל שיתאים להם.

ויעבדו עליו ביחד. הכל ביחד.. הם זוג..

זה לא מלחמה אחד בשני..

ואז יפתח פתח לחשוב ביחד איך פותרים את הבעיה. כל עוד הגישה היא שמישהו פה לא מלא את תפקידו לשביעות רצונו של הבוס או השותף שלדעתו הוא לא בעסק, אלא רק צריך לקבל תוצאות משביעות רצון, המצב מצער ולא פתיר.

מדבריו משתמע שמאמציו הם בתחום ההתאפקות לא לכעוס, המאמץ לראות את ההשקעה שלה וזה יפה, אך ממש לא נשמע ששניהם מסדרים את הבית. לכן נראה ששינוי גישה יועיל, כי עבודה משותפת גם מגבירה את ההבנה ההדדית.

אני גדלתי בבית כזה, בו האב דרש סדר והאם לא זרמה עם זה.

זה יצר מתיחות קבועה.

זה יצר נזק לי כילד בהערכת דמות האב.

הרגשתי שהמתח על עניין הסדר משבש את סולם הערכים שאבי ז"ל האמין בו.

אפשר לומר שחשתי שהמחיר המשולם עבור סדר בבית גבוה מדי.

כדרך לחיים התרחקתי מדרכו של אבי ז"ל בעניין ספציפי זה והפכתי לבלגניסט מושבע. אני מעדיף במודע את מחיר הבלגן (שבכל זאת מפריע לי לפעמים) על מחיריו של הסדר.

ולמרות זה חבל לי.

כדאי לקחת גם את זה בחשבון.

ואיכשהו מאחרי הלידה כבר חצי שנה שאני פתאום לא מצליחה להשתלט על הבלאגן ולנקות נורמאלי. אז בעלי, שזה נורא מפריע לו, פשוט לקח את המושכות ודואג עכשיו הרבה יותר לסדר ולנקות.

בקיצור, תבין שלטפל בילדים ולהיות אחראי על תחזוקת הבית זה מאוד מאוד קשה, ולא תמיד מספיקים, או יותר נכון בד"כ לא מספיקים. ב"ה שאלו החיים...

קראתי תגובות מעטות והסתפקתי בזה כדי להבין שמפה לא אקבל את העצה הנכונה.

רק בגדול אחדד את הדברים:

1. אני פעיל יותר מאשתי היקרה בנושא הניקיון בבית ועושה יותר ממנה, למרות שאני חוזר הרבה אחריה מהעבודה.

2. אני בהחלט חושב שניקיון הבית זו אמורה להיות אחריות של האישה בייחוד כשהיא חוזרת לפני לבית וגם אשתי מסכימה עם הנושא הזה ומודעת אליו, לצורך השוואה בדיוק כמו שהתפקיד של הגבר להוריד קניות מהרכב.

אין זה אומר שרק האישה מנקה ורק הגבר מוריד את הקניות אבל יש ניהול של דברים בבית שכל אחד לוקח על עצמו.

3. אני לא בוחר שזה יפריע לי ויוציא אותי משלוותי למרות העבודה הרבה שאני עושה עם עצמי, הפוסט הזה נכתב על מנת לקבל עצות ודרכים לשפר את הנושא הזה.
השרשור נכתב לא רק בשבילי אלא בשביל אישתי שלא טוב לאשתי לא טוב גם לה.

קבלתי ואעבור על השרשורים.

אני כועס כי אני מאוכזב וזה מפריע לי מאוד ויורד לי המצב רוח.

להרים את הקול לא שייך בכלל

לפי מה שאתה כותב נשמע שאתה לא הוגן כלפי אישתך..

מציעה לך לקרוא את התגובות היפות פה ולהבין איך אתה יכול להשתפר

ואחר כך יחד עם אשתך תחליטו מה חשוב ואפשרי בתחזוקת הבית ועל מה מתפשרים

בהצלחה (יש לך אישה ענווה ומדהימה לפי מה שאתה מתאר)

זה לא סותר שיש דברים בזוגיות שצריך לשפר אותם.

אינני יודע מדוע את חושבת שאני לא הגון.

הכי חשוב מבחינתי שאשתי ואני חושבים שאני הגון.

אשתו מאוד תשמח אם הוא יעניק לעצמו את המתנה הזאת

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.