פורום נשואים טריים (עמוד 354)

נקרע לי הרוכסן של השמלה רגע לפני היציאה מהבית
(ודודתי המוכשרת תפרה את הקרע במקום הרוכסן כך שהייתי צריכה לגזור את התפירה אחר כך בשביל להוריד)

כל החיים הצהרתי שנצא מהחדר יחוד אחרי מקסימום 20 דקות.

עד היום אנחנו לא מאמינים שאמרו לנו באמת אחרי רבע שעה, ושהיינו שם בסביבות שעה. עליתי לאנשים על העצבים

מסקנה - אל תצהירו הצהרות, נכונות ככל שיהיו.

אבל בכיסוי הינומה לקח לנו המון זמן ברמה שהלהקה כבר סיימה את השיר וכל האורחים מנסים להבין מה לוקח כל כך הרבה זמן.
אפילו חמותי כבר התחילה לרמוז לאישתי שנסיים.
עד היום חברים ומשפחה מזכירים לנו את זה

והיא הסתובבה כמו סביבון.
חיכה עם הרגל למעלה עד שנעצר ואז שבר

ב"ה.

ראתה שאני נמצא בחופה עם אשתי קנאה דפקה ריצה לחופה מעדה ודפקה את הראש בפינה של החופה. מסכנה הסתובבה שבוע עם גולה כחולה על הראש

אפיה?
נוחות ניקיון?
מחיר?

ותוסיפי שאת מחפשת 60 (אני משערת, כי בד"כ 90 נחשב גדול מידי לרוב האנשים, וכשגרים בשכירות עדיף ללכת על תנור שיוכל לעבור איתכם דירות בקלות יחסית )

בגדול- לא לקחת 5 להבות כי בתכלס לא תוכלי להשתמש בכל ה5 והיא סתם מיותרת ותופסת מקום.

לק"י

ועם מכונת הכביסה היה סיפור..
אז בטוח לא 90

מומלצים: בוש, סאוטר(חצי אומרים שטוב חצי אומרים שגרוע), קונסטרוקטה, סימנס, אלקטרלוס.


לא לקנות פירולוטי- שמנקה את עצמו
מיותר ושוחק את התנור ולא תמיד עובד
אם מקפידים להעביר סמרטוט לח בסוף כל שימוש (ה' ישמור אני בחיים לא אעמוד בזה! ) הוא נשמר נקי ויפה וכו'


כדאי מכסה לכיירים- שאפשר להניח עליו פלטה

נירוסטה מתנקה יותר בקלות אבל הוא לא יפה ונשרט מהר אם לא נזהרים עליו. ורואים כל לכלוך.

לבדוק את האטימות של הדלת - חשוב מאוד.

ושאפשר להחליף גומי בקלות יחסית.

כדאי מכני ולא אלקטרוני

אפשרות של טורבו - מקצר זמני אפייה.

הראשון החזיק למעלה מעשור. נראה כמו חדש כשהחלפתי (התקלקלו כפתורים ולא היו כבר חלקי חילוף).
במודל החדש הם שיפרו את הכפתורים.
יש לו מכסה כיריים, כל הדרישות הנ"ל.
תנור לא יקר ועובד טוב.

קל לנקות, כיף לפני פסח

תקני רק ממוכר אמין, ותתאמי מהר מהר הובלה!
גם אני קניתי לפני פסח וקבלתי יומים לפני החג,
אחרי שהמוכר התאמץ מאד בעניין המוביל.

כל הנשים היהודיות שצריכות תנור -מחכות לפסח

האם ניתן להניח על כל מכסה של כיריים פלטה?

ולשאלת הפותחת מאוד מרוצה מהתנור!!! כי יש לו הרבה אופציות של אפייה ובישול.
יש לי בנוסף בילדינג של סאוטר( לפחות 5 שנים) פחות מרוצה כי הוא מעט תוכניות.
חשוב לשים לב!

אולי אפשר לשאול טכנאי תנורים.

אם זה רלוונטי המחיר 1650 ש"ח.

לק"י

בלי מע"מ עלה 1700 בערך...

מאיפה קנית?

אני קונה אצלו אחרי סקר קצר בשוק.. בוחרת מוצר בודקת מחירון, אם אין לו בחנות הוא מזמין לי טלפונית מהחברה.
כנראה שמשתלם לו כלכלית בשיטת מתווך מקום להחזיק הרבה מותגים.

פלטה תיקנית עם "רגלים"

לזה את מתכוונת?
לחברה שלי התפוצץ המכסה לפני כ10 שנים לכן שאלתי. אצטרך להתקשר לחברה.

אז את שמה על השיש?
עד כמה שידוע לי צריך הגבהה כששמים על השיש. הוא עלול להסדק.. מכירה זוג ששם לבנים קטנות מתחת לרגלים - על השיש.
כנראה עדיף

עם רגליים מוגבהות שאני מניחה על השיש.
יש לי חשש לשים על הכיריים שבתוך השיש שלא יגרום נזק לכפתורים ולמערכת ההצתה.

ואבן קיסר רגיש לחום אז לא לקחתי..
לדלונגי הקודם היה מכסה מתכת.
זה היה ממש כיף, כי הוא הסתיר את הכיריים ונתן למטבח מראה שבתי - לבן נוצץ.
בדגם החדש עברו לזכוכית מחוסמת.
עד עכשיו הכל היה בסדר - אבל נראה לי את צודקת ועדיף להשיג את האבנים האלה להגביה.

הזכוכית נשארת פתוחה

קרה פעם שהנחתי על השיש קרוב מאוד לשקע ובמוצ'ש המגן שקע והשקע היו מאוד חמים. אולי זו הסיבה שהכפתורים של רפואה שלימה התקלקלו עם הזמן.

כי כל השאר היה כמו חדש והרגיז אותי שכפתורים הם סיבה להחלפה. אם לא הכפתורים הוא היה מגיע ל20 שנים אני חושבת..

נראה לי שנעבור ללבנים על השיש..
יש מצב שאת צודקת

מניחים את הפלטה על המכסה מתכת, הכפתורים לא מתחממים אפילו קצת...

על ניקוי המצפון.
בכל אופן אבדוק אם הזכוכית המחוסמת מתחממת.
שבת שלום

תחשבי שזה אמור לעמוד בחום של להבות שרק הלהבה הגדולה מפיקה חום פי 8 יותר מאשר כל הפלטה ביחד

'מעל' הכפתורים, זה לא כמו סיר שמונח על להבה והסיר לא 'מתקרב' לכפתורים. אז אולי התאוריה שלך לא ממש נכונה.
דבר נוסף בכיריים שעל השיש הלהבה הגדולה לא נמצאת בצד של הכפתורים(כנראה בכוונה בגלל החום)
יחד עם זאת הפלטת שיש שאני מניחה עליה את הפלטת שבת שינתה את ציבעה מלבן לחום בגלל החום החזק של הפלטה.
אני לא הייתי לוקחת סיכון בפרט שיש
לי אלטרנטיבה.

במרפסת של המטבח.
מסקנה:
רק מכסה מתכת!

כשהיינו זוג צעיר, היה לנו תנור עם שלוש כיריים גז, והרביעי חשמל. איני יודע אם כיום קיים מוצר כזה, אך זה נחמד למצב שנגמר הגז..

אתה בישיבה,עוד לא ''יצאת לעולם''.
היא כבר מגיל18 נמצאת עמוק בעולם.
זה חוסר תיאום שקיים אצל המון זוגות, פשוט בגלל נורמות החיים שלנו היום.
ממש לא צריך להיבהל מזה.
בחורה יציבה זה טוב. מכל כיוון שתסתכל על זה, זה טוב.
ואני באמת באמת חושבת שאין לאף אחד דרך לדעת בוודאות איך יראו חייו...מה שמנחה אותנו זה הרצון שלנו- מה אנחנו רוצים מהחיים.
אז אני באמת סבורה שאתה לא צריך להילחץ מהמצב, או מזה שהיא כביכול בשלב ''מתקדם'' יותר ממך בחיים.
תהנה ממה שהיא יכולה לתת לך מהמקום שלה,
ותהיה בטוח בכל הדברים הטובים שאתה יכול להעניק לה מהמקום שלך.

היא כנראה יותר שנים בחיים מעשיים ככה שזה הגיוני,
יכולה להיות בעייתיות אם אתה מרגיש שהיא שופטת אותך על זה/ ביקורתית על זה/ לא מכילה את השלב שלך.. וכו
אבל אם לא ויש הכלה הדדית זה נשמע הגיוני לגמרי, ויש זוגות שאחד מושך צד יותר מעשי והשני פחות וזה גם אפשרי.
העיקר שהשאיפות לטווח הארוך משותפות.
בהצלחה!!

שיש דרך לדון בכל נושא כמו שאמרת אבל ברגע שמדברים על נושא שדן בהפקרות (שלא מקובלת אפילו בחברה של ימינו שנחשבת מתירנית מאוד) התגובות היו צריכות להיות מחבקות ומחזקות אבל לא להסתיר את האמירה הברורה שזו התנהגות פרוצה שאין לה מקום בחברה מוסרית וודאי שלא בחברה תורנית.

פשוט העניין הוא שכשדתיים מגיעים למצב הזה הם כבר יודעים שזה אסור.

אנחנו למשל יודעים טוב מאוד שזו התנהגות לא תקינה.

אז לא יועילו שלל ההלעזות והזדעזעויות כשבעצם אנחנו כבר יודעים את כל זה. אף אחד לא חידש לי.

מה שלפעמים אנשים צריכים זה רק שמישהו יפקח להם את העיניים. איך פוקחים עיניים? מדברים בנימוס ובנחת עם קמצוץ של אמפתיה, לא יותר מזה. ואפילו לא הצדקה. באמת שלא מחפשים הצדקה, כי אנחנו יודעים טוב מאוד שאין הצדקה.

אמפתיה, כבוד ונימוס.

והעובדה שהשיחות הארוכות שלי עם ניקים מקסימים בפרטי הם אלו שהיוו את הקטליזטור הכי משמעותי בהחלטה שלנו.

ולא עסוקים פה בכתיבת הספר השישי לחמשת חומשים...

יש מקום מיועד לכל התמודדות, ולא תמיד הפורום הוא מקום מתאים.

כותבת מה שמוכרח כדי שאנחנו באמצעות חכמים נבין בלי טעות. אבל היכן שאפשר התורה שמדייקת בכל אות ותג האריכה כדי לשמור על לשון נקיה.

בחיים אמיתיים אם מישהו שהוא לא חבר קרוב או אח שרגיל לספר לך דברים פתאום משתף אותך בחיים אישיים שלו ועוד דברים כאלו בדרך כלל הוא רוצה להכניס אותך לזה או סתם לקבל הנאה מדיבור בעניין. במיוחד אם הוא בעל דמיון מפותח. יש הבדל גדול בין לקרוא על חוקים שקשורים לעניין לבין להיות מול מישהו ספציפי ולחפור בנפש שלו.

בנוסף כדי באמת לעזור צריך להכיר אותו. אפילו מטפל מוסמך יצטרך מלא פרטים כדי להבין מה קורה. בתכלס אנחנו לא יודעים עליו כלום ומה שיודעים לא בטוח שזה נכון. אין לנו מוסג כמה זמן הם שם, למה הם שם, מי הכניס אותם לשם, האם הם קבוצה מאורגנת אולי עם מנהיג או כל פעם זה אנשים אחרים או משהו באמצע... 

ובאמת לא כולם צדיקים, קשה באמת להרגיש פה אמפתיה או כבוד. מן הסתם הם בחרו את זה כי כיף להם ככה, אז למה להרגיש אמפתיה ואיך לכבד? מכבדים על טוב לב או הישגים, מרגישים אמפתיה לקשיים לא צפויים או כן צפויים אבל שהם חלק מהחיים מה שנקרא. 

ובמקרה הזה עוד הוא כותב שהתנהלות שלו תלויה בתגובה כזאת או אחרת, כלומר אין לו ראש על הכתפיים וכנראה שזה שורש הביעה שצריך טיפול רציני 

והודעות שלו גם לא תואמות אחת את השנייה כל כך לטעמי . במקום אחד הוא כותב שהוא לא מצליח לכעוס על אשתו בעניין כשהוא כן כועס עליה בקלות בעניינים אחרים ובמקום שני הוא כותב שהוא מקריב אושר שלו בשבילה והעיקר שכולם יהיו שמחים, פשוט לא תואם. כאילו שני אנשים שמרגישים אחרת כתבו את זה.  ועכשיו באורך פלא הכל נפתר. זה לא אמין. אולי זה בכלל היו פנטזיות כמו ביומן של אסתי ווינשטיין .  

או לעזור. סוטה עוברת בדיקה משפילה ובמקרה ואשמה מתה בייסורים, גם הגבר שהייתה איתו. וילד שלהם ממזר. עונש בדיני עריות הוא הכי חמור. הלכה גם  בונה לנו המון גדרות שלא נגיע לשם...

דוד המלך קיבל עונש חמור מאוד למרות שחזר בתשובה ובת שבע הייתה גרושה בעת מעשה, עם ישראל כשהסתבך בעריות גם היה מקבל עונש חמור מאוד וגם עמים אחרים. 

גם היום, במדינות עם תרבות מתירנית יילודה קטנה, אוכלוסייה מזדקנת. בעוד שני דורות כנראה עמים אחרים יהיו במקומם...  

לצערנו התמודדיות הדור קשות מנשוא מה שלא היה באף תקופה בעם ישראל ובעולם כולו.

החוטא יודע שהוא חוטא וארס החטא והייאוש שנגזר ממנו קשה מנשוא. כשיש רצון לשוב בתשובה כל מה שהוא מבקש זה חיבוק חם ומילים מעודדות עיינו בספר תשוב תחייני ואשיב ממצולות של הרב יהושע שפירא.

אין היום דרך לשוב באמת לאבא על ידי מידת הדין וטובה מלקות אחת בלבו של אדם מארבע מיתות בית דין.

ואם בבית דין של מעלה תשב אנוש עד דכא( ג דיהרג ובל יעבור) בבית דין( פורום) של מטה עאכ"ו

אוהב גם את משמרות הצניעות פה ומתקנא בהם שאין להם התמודדיות קשות כמו של אחרים.

 

ההיפך הגמור. שני הבדלים מוחלטים, שעושים את זה לשני דברים מנוגדים:

 

האחד, התורה - שבכתב ושבע"פ - מדברת על כל מה שמדברת, מתוך עמדה אלוקית, מוסרית כוללת. כיוון. היא לא מעלה סתם "תיאורי זימה". יש פרשות עריות, וכולה מלאה "ונכרתו" "תועבה היא" וכו'.  אשה סוטה - "והיתה האשה לאלה בקרב עמה".

 

מעשה רב עמרם - ללמד על חומרת הצורך בזהירות מקרבה לעריות, גם אם זה "מבייש". ר' אלעזר בן דורדיא, חומרת הענין הזה עד שנראה שאין על כך תשובה - וגודל מעלתה של התשובה.

 

ואותה תורה מזהירה, "ונשמרת מכל דבר רע", אפילו זהירות מהרהורי עבירה.

 

אם "חותכים" את התורה, מגיעים למסקנות מעוותות. "והיה להם דבר ה' צו לצו קו לקו, זעיר שם זעיר שם".

 

 

והדבר שני - התורה היא דבר ה'. מוגנת. "תורה מגנא ומצלא". ולא כך מה שיכתוב כל אדם, מתוך כל עולמו והאסוציאציות שלו. אדרבה, זה יכול להקהות דברים, להרגיל כאילו "לא כ"כ נורא", להפחית זעזוע ממה שצריך להזדעזע, להכניס לכלוך לראש, להחטיא אחרים.

 

הרי באותה תורה גם כתוב (בתחילת מסכת פסחים), "לעולם ידבר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב"... נו, הם לא ידעו מה שכתוב בתורה בעוד מקומות? ידעו היטב.

 

אז אכן, צריך לשמור על לשון נקיה, ולא לעשות את רשות הרבים מרמס לתיאורים מגונים, למעשים איומים כאילו הם "נורמה" וכד'.

 

אם מישהו רוצה להתייעץ על משהו - וזה באמת חשוב לו - אפשר למצוא את הדרך בין הרצון להסביר במה מדובר ולקבל עזרה, לבין הפיכת רשות הרבים למשהו שאמור להתייחס כאילו כל תועבה זה משהו "לא נורא".. וכל תיאור, "לגיטימי".

 

 

אינני יודע על מה מדובר, כי בזמן האחרון לא כ"כ קראת כאן. אבל אומֵר בכללי.

 

וכמובן - סיפורי תשובה זה טוב מאד. אבל סיפורי תשובה שמוזכר בהם בפירוט עוונותיהם ללא צורך, זו בושה וחרפה. גם הכשלת הרבים בהנגשת תרבות זולה, שאי הידיעה המפורטת ממנה גם היא חלק מדרכה של תורה.

וחז"ל אמרו, דרכו של בעל תשובה להיות עניו. לא "לנפנף" המעשיו הקודמים. ובוודאי שאם אדם עשה תשובה אמיתית ממשהו, ואינו מנסה לעשות ממנו בדיעבד "אידיאולוגיה", אשריו ואשרי חלקו.

 

ובכללי, מי שרוצים לשמור על צניעות, בפני עצמם וברשות הרבים - זה דבר יפה מאד. התורה מלאה בשבח הצניעות. אין מקום ללגלוג, "משמרות הצניעות". כנ"ל, לא מדבר על משהו ספציפי, שאינני יודע.

 

 

[עלו בעבר כאן, דברים שהם מצד אחד באמת מזעזעים - מצד שני, אדם מבקש עזרה. בוודאי שבמקרים כאלה, צריך מצד אחד להדגיש שמדובר במשהו קשה ביותר, לא לגיטימי לחלוטין - הרי זו רשות הרבים, צריך להתחשב גם בטובת אחרים. מצד שני - צריך מאד לעודד את מי שרוצה לשוב, שאפשר. לחזק. לא לתת שמץ לגיטימציה לרע, אבל לחזק את האפשרות לעלות, גם מתוך מצב של חולשה. לפעמים לשדר הבנה לקושי הסובייקטיבי, הכל לפי הענין ולפי היכן שנכתב. לעודד לשוב]

רק מחלוקת אחת יש לנו.
לפי סברתי מי שמחובר פה לפורום בבחירה חופשית צריך לקחת בחשבון שיש בעיות מסובכות שקשות לקריאה מצד העיסוק ביצר הרע וגם פה יש לו זכות בחירה אם לפתוח את השירשור או לא. לא מדובר פה בילדים בני ארבע ללא דחיית סיפוקים

ב. מה שאתה אומר לגבי קריאת שרשורים הוא נכון מצד אחד - וגם אני עצמי לפעמים מזהה שרשורים שאינני מעונין לפתוח, ולא פותח. אם כי האמת היא, שלא תמיד יודעים מראש על מה מדובר.

 

מצד שני, גם מי שפותח שרשור, צריך לקחת בחשבון שאם יכתוב דברים קשים - אז יקבל תגובות שקודם כל יביעו הסתייגות חריפה, זעזוע, מהמדובר, ואח"כ מחשבה איך ניתן לסייע לצאת מהמצוקה.

וכמו כן, צריך גם להביא בחשבון שאם יכתוב מה שלא באמת צריך - או ינסה להציג כ"נורמלי" דברים שהם חמורים ומזעזעים - אז חלק מהתגובות תעסוקנה בכך... גם מי שפותח אינו ילד בן 4, וצריך להביא בחשבון שכשבוחר בכך, תהיינה גם תגובות כאלה....

 

ובכלל, אדם צריך לבדוק, עד כמה חיוני "לעסוק ביצר הרע" כשכותב, ועד כמה זה פשוט כי "נוח" לו לכתוב לפי מושגים שרוצה לקבל להם לגיטימציה כלשהי. כותבים כאן כל מיני אנשים. צריך להביא בשקלול באיזה פלטפורמה הם כותבים.

 

וזה נכון, שיש גם צד שדברים מסויימים מובאים להתייעצויות עם מומחים, ולא תמיד נכונים להביאם בציבור. תלוי כמה יש סיכוי להיעזר באמת.  אלו דברים שהם לא שחור לבן. ישקול כל אחד ביושר - גם מי שמעלה בעיות, גם מי שמגיב. גם לגבי תוכן, גם לגבי אופן ניסוח.

 

ה' יעזור לכולם.

הודעות שלא יותר..

אחרת היה הולך לרעות בשדות זרים.
היו ששלחו לי מסרים באישי חיזוקים שהעזתי להמשיך למרות הלעג והציניות שהטיחו בי...
אז איפה ההגינות שלך כלפי אותו רוב דומם שרוצה להישאר?

גם אנשים גדולים שהם לא דתיים שומרים על מוסריות, אני עובדת במקום חילוני שגם שם הם מאוד מכבדים ונזהרים להוציא מילים שהצניעות יפה לה.

זה חוסר הגינות לומר שיש לאנשים זכות בחירה... , גם אם בפועל הם לא יעשו את המעשה הם מעוניינים לשמור על 'נשמתם' ממחשבות לא טהורות.

זה לא שהיה כתוב משהו בכותרת. רק מי שהתעמק בשרשור ראה דברים שאולי בעינייך לא לעניין.
ולכן-שאת קוראת בפורום פתוח את צריכה לדעת שיהיו דברים שלא מוצאים חן בעינייך ושאת לא חייבת לקרוא ניקים מסויימים.

ילך לתפוז שיהרגו את נשמתו עוד יותר? רוצה לחזור בתשובה לאן ילך?

אבל הראיה שרובם נכתבו ברמז וחלקם אף נאסר לקריאה בבתי הכנסת.

 

רוצה לומר - לא כל מה שחשוב לומר, חשוב לומר בכל מקום ובכל זמן ולכל אדם.

זהו. יש אמיתות וערכים אותם ראוי לפתוח רק בפני יחידים, או בפני בני אותו מין וכיו"ב.

ותארי לך שאת מתגרשת? את חושבת שתמצאי את נסיך חלומותיך הזה שהוא גם רגיש, טוב אליך ומתחשב, יודע לריב יפה, נעים הליכות וגם עמוק, מתחדש, ממלא אותך? כשאת גרושה עם ילדים? או שאת מעדיפה לגדל אותם לבד?? אני שואלת את זה, כי אני חושבת שמכל העולם אנחנו מקבלים כל מני ציפיות בשמיים מהזוגיות.

 

יש לך חברות? תשתפי אותן בדברים שאת מרגישה שאת לא מספיק יכולה לשתף איתו. את יכולה להתמלא מאוד הרבה מקומות ולא רק ממנו. תגידי גם את דברי תורה, במקום להתאכזב.. תלכי לשיעורי תורה. יש לך הרבה מה לעשות ומי אמר שהוא זה שצריך למלא אותך ולהעיף אותך? יש לך אישיות.

 

הוא נשמע אחלה בעל (חוץ מזה שהוא פחות סבלני ממך, אבל לכל אחד יש חסרונות) ופשוט עם אופי אחר. וטוב, לא היו ניצוצות, אבל גם אם היו, אני מבטיחה לך שבאיזשהו שלך הם היו נגמרים. ואז - באה הזוגיות הפשוטה הזו, של חיים נעימים וגידול ילדים. וכן, צריך ליצור איזשהי אינטימיות ושיחה והרגשה שהוא האיש שלך, אבל היא לא תבוא כשיש לך מבט כל כך ביקורתי עליו. היא באה לרוב מתוך נתינה ורצון להיטיב איתו כמו שהוא מיטיב איתך. לא הסתכלות על מה את מקבלת ממנו, אלא מה את יכולה לתת לו ולגרום לו לטוב. יש הרבה דברים שאת מעריכה בו, תגבירי בך את צד ההערכה, על ידי נתינה והסתכלות חיובית.

 

ותעבדי על הגאווה הזו..את מושלמת וכל אחד היה "מת" להתחתן איתך, את רק תצטרכי לבחור? הרי כבר הבנת שזו כנראה שורש הבעיה..

ואם את רוצה, לכי לייעוץ, הרי זה מה שיציעו לך כנראה.. ואני מציעה לך אם את בוחרת בזה, ללכת קודם כל לייעוץ אישי ולפתור את הבעיות שלך עם עצמך מאשר לשתף אותו ולפגוע בו. זה די מעליב כשאישה מרגישה שהיא "גדולה" על הבעל שלה. אחד הדברים שאשה צריכה לדעת לעשות, לדעתי, הוא לתת לבעלה את התחושה שגם אם היא יותר טובה ממנו בתחומים מסויימים (נגיד שכל), יש דברים שהוא טוב ממנה והיא מעריכה אותו על כך. אני חושבת שזה חשוב מאוד לזוגיות, ואם את לא מוצאת כאלה ויודעת להעצים אותם - תמצאי מישהו שיעזור לך.

 

בהצלחה! 

מה קורה בתחום פרנסה ותחום אינטימי? שם הכל בסדר? 

אני אם הייתי בעלך הייתי נפגעת קשות.  הוא בן אדם טוב לפי תיאורך, משתדל , אוהב אבל את מחפשת בנרות מה לא בסדר. קראתי ושמעתי על נשים שעזבו בעל טוב ורגוע בשביל סערה וריגוש וחוויה, הן הרסו בדרך גם חיים שלהן גם של בעל וגם של ילדים ואולי של עוד מישהו מסביב. לא תיארת שום דבר שאפשר להגיד שזאת בעיה , שזאת התמודדות. את רוצה שמישהו יעיף אותך בסופת הוריקן. אבל את אישה בוגרת וחכמה וצריכה להבין שגברים נורמליים ורגילים לא מעיפים את נשותיהם בסופת הוריקן. דווקא אם יש גבר שהוא רומנטי מדי ורגשי ומלא הפתעות ומוצלח בכל תחום כדאי לפתוח עיניים חזק ולבדוק מה הוא רוצה ולמה הוא משקיע ככה. 

אני חושבת שכן כדאי לך ייעוץ. לפעמים מה שנראה לנו לא באמת משקף את המציאות. אולי הוא לא משקיע בדבר תורה כי ילדים עדיין קטנים ? בקשר לרמה שכלית - מה שיחקתם שחמט? איך את יודעת שאת יותר חכמה? 

תנסי לראות את הטוב, להכניס רומנטיקה וגם חבל על חמש שנים של חייך, חבל על ילדים...

 

זו תחושתך, כפי שתיארת בטוב בטעם, והיא לגיטימית. 

 

המקום הרגשי שלך לגיטימי, חשוב להדגיש זאת.

 

אחרי זה, צריך באמת לשאול מהן החלופות המוצעות. צריך גם לדבר עם זוגות חברים ולהבין שגם אלה שנידלקו, זה יורד ונשארת שותפות עמוקה. הניצוצות הן חלק מהגילוי החדש ולא נשארים אצל אף זוג. מה שכן, במקומם יכולה לבוא אהבת אמת שהיא פי מיליארד יותר יפה. אנחנו לא חושבים שביניכם אי אפשר ליצור זאת.

 

ממליצים ללכת להתייעצות עמוקה, אבל גם לשתף זוג או שניים קרובים. לפעמים הם יכולים לתרום יותר מכל.

 

איחולים שתמצאי את המקום המאושר שלך, יהא אשר יהא!!

כל עוד זה בינך לבין עצמך את יכולה לעשות עבודה עם עצמך/עבודה על הזוגיות בלי שהטבעת עליך/עליכם תווית בסביבתך.

בין אם זה קרובי משפחה או חברים. ברגע שאת משתפת - גם כשלך/כם כבר יהיה טוב תשארו עם התווית הזאת. עצה גרועה ממש!

 

מעבר לזה כל שאר האמירות יפות ונכונות עד מאד.

שלום!

 

אני כמעט ולא מגיב בפורום הזה, אבל ההודעה שלך הצליחה לגעת בפצע פתוח שלי, כי הצלחת לתאר בדיוק את היחסים הזוגיים שלי עם אשתי.

אנחנו נשואים כמעט 10 שנים וגם אצלנו זה התעורר בשנה החמישית.

הכוונה שאני התחלתי להרגיש את הקרירות והריחוק של אשתי ועד שירד לי האסימון שזה משהו קשה יותר מסתם מצבי רוח שלה. 

 

אין לי ויכוח עם מה שאת מרגישה ואני מאמין לך שככה בעלך נראה מנקודת המבט שלך.

בתור בעל עם ניסיון מר בזה, אני יכול לומר שזה ניסיון שצריך סייעתא דשמייא כדי לעבור אותו.

זה עלבון שקשה מאד לספוג ולמחול עליו.

אני מכיר את מקומי. כשהייתי רווק ידעתי שאני לא מספיק "פוטוגני" בשביל כל אחת ואני צריך למצוא בחורה שתשכיל לראות מעבר. כשמצאתי אחת כזו, הייתי מאושר ומלא הודיה לה'. 

 

התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי.

שהיא מודעת לכך שישנם פערים וחולשות, אבל רב המחבר על המפריד ועל זה צריך לעבוד. 

מההתחלה היה ברור לי שב"ה היא מוכשרת מאד ויש לה יכולות טובות משלי בדברים חשובים. 

זה לא הפריע לי אז וגם לא מפריע לי היום, כי אני יכול לאזן את זה עם הכישורים הייחודיים שלי.

אני מאמין שאנחנו אמנם שונים אבל שווים ומעל הכל חברים! וחברות זה מחייב. 

 

הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה.

בהתחלה הדחקתי וניסיתי לפייס אותה ולהתעלות על עצמי בתחומים שונים.

התגובות שלה היו פושרות, היחס שלה המשיך להתקרר, אז ירדה לי המוטיבציה לפעול כדי לזכות בהערכה שלה. 

הרגשות של אשתי הם נורמליים ולכן זה כואב שבעתיים.

אני חושב שאני פגוע בעיקר בגלל הסירוב שלה להיפתח איתי על הרגשות שלה, עם המון שתיקות ומבטים לא נעימים ופה ושם מילים סתומות. 

מעין יחס כללי שמשדר חוסר הערכה וחוסר אמון. 

הייתי שמח אם היא הייתה מנסה לדבר על הדברים המפריעים לה בקטע הבונה.

כן להראות שהיא מוכנה ללכת לקראתי. 

אפילו אם היא הייתה מתפרצת ודורשת ללכת לייעוץ זוגי (אני הצעתי והצלחתי לגרור אותה רק לשתי פגישות אצל יועצים שונים).

 

בקיצור, היחסים התקררו עוד יותר ומאז הוספתי לה עוד סיבות לאכזבה, כי זה הדדי. 

זה לא מובן מאליו שאני מוכן לפתוח איתה דף חדש ברגע שהיא תחזור לעצמה.

אני עדיין מאמין שיש לנו עתיד משותף ואני רוצה לתקן את עצמי בשביל זה. 

אני מקווה שהיא תבין שהיא צריכה להפסיק להתנפח ולחזור לפרופורציות. 

גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני.  

 

ה' יעזור....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ברישא כתבת "אני מכיר את מקומי" וכו' ובסיפא "גם היום אני ראוי לה איך שאני ולא חושב שהיא ראויה לגבר טוב מימני". האמנם רק היא מתנפחת עליך?

התחלת פיסקה ב"התחתנתי בביטחון מלא שאני בחיר ליבה של אשתי וראוי לה מצד עצמי" ובפיסקה שאחריה רשמת "הדחיה והריחוק כלפי עוררו אצלי חרדת נטישה רדומה." 

 

אז אם בחתונה הרגשת ביטחון מלא מאיפה צצה לה חרדת הנטישה? בהחלט ייתכן ששידרת לאשתך רושם לא אמין מתחילת הנישואים שלכם, שאתה יותר תלוי בה מאשר בוטח בה. חמש שנים חייתם עם מסכות על הפנים עד שנמאס לה והיא הורידה את שלה. אולי היא מביטה בך בחוסר אמון כי אתה לא מספיק כנה עם עצמך. חמש שנים אתה חי איתה בכעס ועלבון מצטבר ואתה באמת עושה לה טובה שאתה נותן לה הזדמנות לדף חדש? אתה יודע עד כמה היא זקוקה לזה באמת.  

 

 

 

 

 

 

אלגריטי. ממש חרה לי לקרוא את תגובתך. בן אדם זה לא שחור לבן.
ייתכן מאוד שהביטחון המלא נסדק עם השנים כשאישתו שידרה לו מסר מרוחק וקריר, ובמקומו הגיעה חרדת נטישה רדומה, לאוו דווקא שהתחילה בגללה..( אלא שהתפרצה בגללה)
כמו כן כשבן אדם מכיר את מקומו, אין דבר יותר טוב מזה ואין פה שמץ גאווה. הוא לא כתב שהוא יותר טוב וראוי ממנה!
היזהר בדבריך.לא תמיד צריך להגיב.

כל שבוע כותבת כאן ה"חכמה התורנית" שהתחתנה עם אדם טוב ממנה.
כל פעם עם החוט המשולש: היא יותר חכמה, היא יותר חברותית, היא יותר "מפותחת רגשית" (בטח).
אם בני הזוג של כל הגאונות לא יפתחו דף חדש כל יום,
מאיפה ימצאו די גברים חכמים,
שיתחתנו עם אשה שלא יודעת לפתח רגשות כלפי בעלה, שלא אוהבת את הילדים ואת הבית שבנתה .. ?

מצטער על הנימה הבוטה של התגובה שלי. לצערי השתתפתי בהרבה שיחות עם גברים במצבו בפייסבוק ומניסיוני צריך לפעמים לאזן ולנער כדי שזה לא יהפוך להתקרבנות. גם אני מצפה שיאזנו אותי כדי לא להיסחף עם עצמי.

מסכים איתך שזה עצוב לראות כאן כל פעם חכמה תורנית אחרת. הכי עצוב שזו תופעה נפוצה פי כמה מהייצוג הסימלי שלה בפורום הזה. אין טעם לחנך אותן, צריך רק לדעת להתמודד.

את מוזמנת לעיין בטורים של אסתר אברהמי בעלון "באהבה ואמונה". היא מתייחסת לזה ומסבירה שאפשר לשנות את זה רק עם הרבה אמפתיה והכלה.

מי שלא מסוגל לאהוב את הכי קרובים אליו.
נכון שאי אפשר לחנך. מי שלא קיבל אהבה לא יהיה מסוגל לתת.
אבל לחוש אמפטיה כלפי כל ה"גדולות" כנראה גדול עלי.. גם לי יש חסרונות כמובן..
מבינה שלא נעים לחיות עם אדם שאין כלפיו הערכה. ובכל זאת לא חושבת שצריך לחבק את התופעה המכוערת הזו.
חכמת נשים בנתה ביתה..

לא כל הגאונות מסתכלות על הבעלים שלהם מלמעלה.. 

אבל זה דורש יותר עבודה. 

אני מסתכלת על חוכמה בתור מתנה מה', כמו יופי או כשרון לציור. ברור שחוכמה זה משהו שעוזר מאוד בחיים, אבל לא התאמצתי בשביל זה במיוחד, לא עבדתי על זה. נולדתי כזו. אז מה יש להרגיש גדולה מבעלי אם אני תופסת יותר מהר ממנו דברים?

זו הגישה שלי משהייתי קטנה, וזה עוזר מאוד בחיים. מה שחשוב בעיקר זה המידות ולא הכשרונות.

אבל ההסתכלות החיצונית שמודדת היום דברים בצורה כל כך כמותית  מקלקלת את הגישה הטבעית של החיים הפשוטים. לצערי. (ואני דוקטור ועובדת במחקרים מאוד מתקדמים שבעלי באמת לא מבין בהם כלום ולא מנסה להבין.. ואני מכירה, לצערי טוב מדי, את העולם החיצוני הזה)

צריך לעבוד על הענווה ועל נתינה ועל פיתוח הערכה לדברים החשובים באמת.

פשוט כתבתי כדי שלא תחשבי שכל הגאונות האלה הן גם גאוותניות שלא יודעות לאהוב ולא להסתדר עם הבעל שלהן.. ושכולן מחפשות מישהו חכם מהן.. ושהן לא מפותחות רגשית..

לצערי, בזמן הדייטים בעברי הרחוק, היו כמה מדוייטים, שבוודאות זה מה שהפריע להם. שחשבו שאני אתנשא מעליהם כי אני חכמה. אחד אמר לי את זה ממש בפרצוף "חשבתי שלא יפריע לי שאת חכמה ממני, טעיתי, זה לא ילך". אני ממש נעלבתי.. אבל בסופו של דבר התחתנתי עם בעלי, שלשמחתי הוא מספיק עניו כדי לשמוח בזה שאשתו חכמה, ולא להרגיש נחות מזה (גם מהצד של הבעל זה לא תמיד קל, כפי שכתב זה שמעלי).

 

והאמת שאני די נהנית ממה שאני עוסקת בו. אני צריכה את ההתעסקות השכלית הזו. זה צורך שלי, מספק ומשמח אותי, אבל אני לא מצפה לקבל את זה מבעלי. ממנו אני מקבלת ולומדת דברים אחרים, והשיח שלנו הוא אחר לגמרי.

 

הניק שלך יפה, שמחה שאת נהנית מהאמהות ומהכשרון שחנן אותך ה' גם יחד.

( רק שהריבים כן היו בכסאח רציני)
אז שתדעי שמה שעזר לי
• קודם לרשום את כל התכונות הטובות שיש בו, את כל מה שאת אוהבת בו( ונשמע שיש מה לאהוב!!) ככה שאת רואה הכל במרוכז את יותר מעריכה אותו יותר...
• בחלק השכלי אין מה לעשות ככה הוא ואת צריכה ללמוד לקבל אותו... עזר לי להבין שככה הקב״ה ברא אותו עם שכל יותר פשוט משלי ( ומבינה אותך שזה נשמע גאווה מטורפת😶 אבל זאת המציאות ובטוח יש גם דברים שבהם הם יותר טובים מאיתנו ויש לנו מה ללמוד מהם...!)
אז מה עם הוא קורא מהספר ... תחמיאי לו על זה , אל תבואי ממקום של אכזבה ... תבואי ממקום שכל דבר קטן שהוא קורא זה מחזק... וכן הוא מעדיף לקרא מספר זה יותר קל יותר מדויק... זה לא אומר שהוא לא יודע דברים... אולי הוא מבין ויודע יותר ממה שאת חושבת פשוט קשה לו לנסח ולהתבטא.....וגם אם לא, תחמיאי לו זה גם נחשב דבר תורה על השולחן... ואת יכולה לעזור לו להתקדם גם .. ולחזק אותו או שתלמדו משהו ביחד....

ברגע שתצליחי להכיל אותו תראי שהכל יהיה אחרת...
• בקשר לסבלנות לילדים- ראיתי שהוא פשוט לא יודע מה לעשות אז הסבלנות פוקעת אז פשוט לימדתי אותו... איך מרגיעים ילד, איך מעסיקים אותם... תראי על מה הוא מתעצבן ( תצפית) ולפי זה תדעי ללמד אותו מה עושים וכמובן בגישה של ״אני רוצה לעזור לנו ולילדים ואני יודעת שאתה גם..״ ולא בגישה של ״איזה סתום , אתה לא יודע להתנהג עם ילדים״...
שהוא עושה משהו בשבילם תלמדי אותם ( לידו) להגיד לו תודה ושהוא אבא טוב... אין לך מושג איך זה מדרבן וכיף להם לשמוע שהם באמת עזרו...

• לגבי הקטע הרגשי , גם זה אצלנו היה נורא... הרגשתי פשוט ל-ב-ד ... גם פה צריך ללמד אותם ,לדבר איתם בחמימות כמה זה חשוב לך שהוא יגיד לך ש.... שהוא יעזור לך ב... שהוא יחבק אותך/ יתמוך בך כש...
בהתחלה זה הרגשה שאת מדובבת אותו וש״ הוא עושה את זה כי אני אמרתי לו״ אבל אחר כך הוא יתרגל וזה יבוא באופן טבעי כבר.....מנסיון

תתני לו להרגיש כמה את צריכה את התמיכה שלו את החום שלו את ההקשבה שלו... שידע שזה משמעותי בשבילך ולא סתם ׳תוספת׳ כזאת... בעל באופן טבעי רוצה לשמח את אשתו ואם הוא יראה שדברים מסוימים משמחים אותך ואת זוכרת אותם הוא ימשיך עם זה...
אל תקחי כל דבר שהוא עושה כמובן מאליו... תדעי שזה לפעמים קשה להם והם צריכים איזשהי דחיפה , צריכים שיראו להם שמה שהם עושים זה חשוב ולא שהם סתם מתאמצים מקבלים הערות וביקורת....פעם ב.. אני גם רושמת לו מכתב תודה על כל העזרה שלו והתמיכה על המידות שלו וכמה זכיתי וכו׳...זה ממש נותן לו הרגשה טובה וזה מאוד מחבר בנינו...


יש גם את הכרטיסים כמו כרטישיח או בשניים ( לנו יש את בשניים וגם יש לנו מחברת שאנחנו רושמים בה כל מיני תובנות ציפיות וכאלה... כן כן נשמע כמו ילדים קטנים אבל עוזר לנו מאוד...! אם תרצי לדעת על ׳נושאים וכותרות׳ שעליהם רשמנו ועבדנו בכיף אני אפרט לך) יש גם ספרים על זוגיות לי מאוד תרם הספר פסיפס של הרב פנגר

נשמע שיש לך בעל עם מידות טובות ... שירצה ללמוד ולהשתנות וגם את נשמעת אחת שמוכנה להשתנות וללמוד בשביל שניכם
הפתרון הוא לעזור לו להבין אותך ושאת תביני אותו...
אין אדם שלא צריך להשתנות בשביל זה אתם בעל ואישה כדי להשלים אחד את השני...!

גירושין פה לא יועילו למצב כי גם אדם אחר יצטרך להשתנות ואולי אפילו יהיה יותר קשה!

בעלך נשמע אחלה בנאדם עם בסיס מעולה לשינוי אל תוותרי עליו!

בהצלחה!

מעוררת השראה.

אישה חכמה ומחכימה..

עכשיו אפשר להתקדם.
באמת.
כן כדאי ללכת לייעוץ, וכן כדאי לדבר ביניכם.
כתבת שבעומק אין ביניכם כלום- זה מתחבר לי ל''הכל ''טוב'' שכתבת לפני כן. אין מריבות רציניות,הכל בעדינות. לפעמים צריך ''בום'' כדי להכריח את עצמנו להגיע לנקודת עומק.
ולכן כתבתי, שעכשיו שנפל לך האסימון ואת למעשה בסוג של משבר- אז עכשיו יש פתח להעמקת הקשר.
בהצלחה.

בקשת עצה. כותבת אליך ממקום שכן יודע, שיש לאשה צורך אמיתי שבעלה יהיה חכם יותר ממנה.

תקראי אורחות צדיקים... תתחילי ב שער גאוה.
אחר כך תקראי את שאר השערים.

שיש לאשה צורך אמיתי שבעלה יהיה חכם יותר ממנה.

 

זה גאווה? או צורך טבעי?

אבל אם הוא מתעורר אחרי 5 שנות נישואים, לא מצד הטבע הוא בא אלא מצד הס"א..

זה בדוק. נשים רבות שהתחתנו צעירות מאד לפני שהשלימו את עיצוב האישיות שלהן מבינות בדיעבד שטעו בשיקול דעתן. מכאן ועד הגירושין זה רק עניין של זמן. לפעמים שנה ולפעמים אפילו 20 ו30. גם האישה בראש השרשור הסבירה שהספקות היו שם עוד לפני החתונה.

ובה במידה גם מאד מצומצם ומקבע

יש כמה סוגי אינטליגנציה - אינטליצגנציה רגשית, חברתית, לשונית, שכלית, יש ראש ריאלי, יש ראש הומני

יכול להיות שאני פרופסורית ומאד חכמה ובעלי בקושי סיים תואר אבל מבחינות אחרות כמו יחסי אנוש או הבנה לרגשות הוא הרבה יותר ממני

 

זה נורא מצומצם לקבוע אני יותר חכמה או הוא יותר חכמה

 

לאישה יש צורך אמיתי להעריך את בעלה וויכול להיות גם שיש לה צורך לראות בו צדדים שהוא יותר ממנה

אבל זה לא אומר שאם היא יותר חכמה ממנו באופנים מסוימים לכן אין לה מה להעריך בו או להעריץ בו.

 

אישה חכמה מתמקדת במה שהיא מעריכה

 

התהליך שהפותחת מתארת נשמע תהליך די נורמלי כשעוברים לשגרה שוחקת צריך מדי פעם להשקיע מחשבה והתבוננות כדי להמשיך לבנות את ההערכה, הקבלה. להתמקד במה אני נותנת ולא במה אני מקבלת. להתבונן ולשים לב ולחפש את הדברים שהוא כן נותן, להכיר בזה שהוא נותן גם אם זה שונה ממה שאני חושבת שהוא צריך לתת (למשל בדוגמא שמקריא דבר תורה מספר ולא אומר בע"פ) וללמוד לקבל בחן, להעריך ולהודות על כל דבר קטן.

ההתמקדות הזאת תשנה את המיקוד הפנימי מתחושות כזב של "אני עולה עליו" להערכה ואהבת אמת.

תמיד מבאס אותי לקרוא על אנשים שהכניסו את עצמם למלכודת מאד דוקרנית וסבוכה ואח"כ מבקשים שיעזרו להם להיחלץ (ובלא מעט פעמים זה בא על חשבון פגיעה באחרים)..

 

אני מבין את המלכוד שאת נמצאת בו, קשה לי להאמין שתקבלי כאן בפורום תשובה שבאמת תצליח לשנות את חייך.

 

תלכו לייעוץ, ואל תוותרו עד שתמצאו את היועץ/ת שימצא את הדרך הנכונה בשבילכם..

 

אני לא חושב שהמונח "אני גדולה עליו" הוא נכון, גם כי זו גאווה וגם אני בטוח שיש הרבה דברים שהוא "גדול עלייך".

מונחים כמו "לא ממלא אותי או את הצרכים שלי" או "לא כ"כ מתאימים" יותר מתאימים לענ"ד,

מה גם שזה יקל עליכם למצוא פתרון במקרה שקיים כזה.

 

אין לי מה לייעץ לך מעבר לתפילות ולנסות לקבל ייעוץ טוב.

רק זה יהיה טוב אם תשתפי את הסיפור שלך גם בלנ"ו,

כך שלפחות תוכלי לסייע בידי אחרים להמנע מטעויות כאלה..

ואני פעם ראשונה פה בפורום. סליחה שאני מתפרצת ומגיבה...
נשמע שהוא באמת אדם טוב, ומצד שני - החוויה שלך והקושי שלך אמיתיים.
מעניין, הרבנית טובה בזק (מצפת), שעוסקת הרבה ביעוץ (וגם בשידוכים, וגם מלמדת במדרשה) מתארת את זה כבעיה מ א ד נפוצה של נשים בדור שלנו...
יצא לי לשמוע ממנה הרבה פעמים את מה שאת מתארת, אחד לאחד! (:
הפתרון הוא כנראה עבודה על ענווה, על לעשות את עצמי כלי, לא לראות רק את הצד ה"מלא" שבי, אלא למצוא גם מה "ריק" ורוצה להתמלא. "דלותי ולי יהושיע" - להיות מוכנה למצוא את הצד הדל שבי, ולבקש מילוי. ולהבין במה ההתמלאות שלי יכולה להיות *דווקא* מבעלי.
ממש לעבוד על זה. לקחת מחברת ולחפש בכח כל יום 5 דברים טובים שראיתי בו היום...
בהתחלה יהיה מאולץ, אבל יפתח ראייה כזאת.
ולהבין כמובן שיש דברים שבהם ה"התמלאות" שלי לא תהיה ממנו, אלא מרבש"ע - השותף השלישי.

לא תמיד זה הפתרון, אבל אולי יכול לעזור ככיוון מחשבה.
ברכה והצלחה!

גם אני שנים רבות הרגשתי כך( אמנם לא בהכל, אבל בבסיס) וגם היום לפעמים מתפלחת לה ההרגשה הזאת אני אוהבת ללמוד, חכמה, שיחות וכו... ובעלי בן אדם יותר פשוט
אחד המשפטים החזקים שנותנים לי כח זה משפט שאמרה לי פעם יועצת: מי אמר שהאבא או הבעל שרצית זה מה שטוב בשבילך,
אני הייתי מציעה לך:
1. לא לחשוש ולדבר איתו על מה שאת מרגישה בעדינות, לנו זה עזר הרבה
אנחנו הנשים הכל ברור לנו שכך הגבר צריך להיות וזה מה שהוא צריך לעשות, אבל לו זה לא תמיד ברור ואם לא נגיד איך ידע?
2. תדגישי לעצמך כל הזמן את הנקודות הטובות שלו
3.תקחי יוזמה, אני לדוגמא התחלתי ללכת עם בעלי לשיעור תורה ביחד ואחרי השיעור הייתי מדברת איתו על השיעור, לאט לאט הוא נדבק ממני....
והתחילו להווצר לנו שיחות עומק כמו שהיו חסרות לי

שהם מתחילים לחשוב על הזמן שלפני ותוהים אם עשו את הבחירה הנכונה

וכן זה לא צריך להיות איזה ניצוצות מיוחדים או אות מלמעלה שכך נקבע 40 יום לפני הלידה. כי זו בחירה!

אז בחרת בו, והתחתנת איתו למרות ההתלבטויות והחששות. והוא לא את ואת לא הוא וזה בסדר גמור.

יש דברים שהוא מביא לקשר ויש דברים שאת מביאה ואתם יוצרים את הביחד שלכם מתוך זה.

וגם עכשיו את לא חייבת להיות איתו, זו גם בחירה שלך ושלו ביחד

ולבחירות שלנו יש השלכות...

אתמול היה ברדיו שיר, הזמר אמר:

הוא אוהב אותה והיא אותו, זה נחמד זה נחמד זה נחמד....

בקיצור בשיר הוא לא מרגיש שלם והם ביחד מתוך פחד להיות לבד וחשבתי על זה. כי ההדבל הוא לא בבן/ת הזוג שאיתנו. כי סה"כ הכל טוב. ובכל קשר יהיו את הלבטים והחששות וסה"כ שגרה היא שגרה. למי שמחפש את הרגש החזק גם הנפילה תהיה חזקה וזו לא זוגיות בריאה לדעתי- זו לא אהבה...

ההבדל הוא בנו

להגיע ממקום שלם יותר לקשר

את אומרת שהוא לא מספק אותך ואת רוצה יותר תוכן אז תמצאי לך את התוכן הזה, זה לא חייב להיות דרכו

בסופו של דבר את צריכה לבנות את העולם הפנימי שלך וזה לא קשור לבן הזוג שלצידך. זה לא שהוא צריך להיות יותר כזה או אחרת. הוא זה הוא.

ואם הוא היה אחרת עדין לא בטוח אם היית מרגישה סיפוק כי בעולם שלך יש חוסר.

בקיצור תבני את עצמך, בלי תלות בבן הזוג שלך- איתו או בלעדיו. ומן הסתם הקשר ישתנה בעקבות זה

או שתבחרי לעזוב עם כל ההשלכות של זה. אבל כך או כך זו בחירה שלך כמו שזה תמיד היה

 

לא יודעת כמה זמן העברת בחיפוש. אבל יכולה להגיד לך שזה לא מקום כל כך וורוד. מה שכן ששם את ניצבת מול עצמך ואין בן/ת זוג שעושים השלכה של העולם הפנימי שלנו עליו/ה.
 

 

בפורום הזה ?
זה הדדי

אלו שאלות שרק אתה והיא יכולים לענות עליהן,
כמה קריטי ליידע את השני על מה שהוא כותב פה בפורום/מה אתם מחליטים לשתף פה ואם זה מתאים לכם...
3. אצלנו רק אני בפורום, בן זוגי לא והוא יודע שאני פה..ואנחנו בסדר עם זה.
4. ו 5. כל אחד מגיע לכאן מסיבה שונה, אם פתחת שם משתמש כדי לפרוק פה דילמות ובעיות עם האישה והיא לא יודעת מזה אז זה "סודי כזה", אם באתם בתור זוג להתייעץ פה זה גם אפשרות, יש פה מגוון..
הכי חשוב כנות ,ישירות ואמינות מול בן/ת הזוג בכל עניין, גם לגבי מה שהולך איתך פה בפורום..

אולי אתה מפחד מהתגובות שלה.
והיא מהתגובות שלך ?
ולמה זה לא טוב ליקרוא בפורום דתי ?
אני אפילו דנה עם בעלי על מה
שאני קוראת.
אני חושבת שאסור שיהיה סודות בין בני זוג.
אבל יש גם דברים שעדיף שלא היתי קוראת
כי הזדעזתי. ובעלי לא רצה לישמוע אותי ואפילו כעס שאני קוראת כאלה דברים.
אבל בכללי הפורום בסדר.

אז הכי טוב לשבת ולדבר על הכל
בהצלחה !

אכן, זה עיתוי טוב לחזק את הכנות בינך ובין אשתך, ולגלות זה לזו את הסודות הכמוסים שלכם.

ותחליטו יחדיו מה נכון לכם כזוג..

 

בהצלחה!

גם חברות יודעות (כולל הכינוי והכל, כמובן)

לו אין שם משתמש כאן

חושבת שאם זה משהו לא תקין בעיניך, או שאתה מתבייש בו,
אז יש מקום לעשות חושבים למה, ואולי גם לעזןב.

מרגיש רע עם זה?
אני בכל אופן מספרת לכולם על הפורום.
ברור שגם לבעלי.

ואנחנו דנים על כל מיני נושאים שעלו בפורום, אני מספרת לו

אישתי יודעת, מסתכלת גם וקוראת מדי פעם. לפעמים מדברים על נושאים שעולים.

1 ו-2: אותה התשובה, ורק אתה והיא יודעים אותה. אולי כי זה נראה לכם לא לרמה (רוחנית, מנטלית ועוד) אולי מתביישים, אולי לא נראה לכם ביג דיל שצריך לשתף, ואולי...
3. בעלי יודע שאני פה. רק הוא והילדים שלי יודעים... אף אחד אחר לא יודע, לא מהמשפחה שלי, ולא מחברותיי.
4. לא חושבת שזו טעות להיות פה. אני אישית מרגישה ששיפרתי דברים בזוגיות שלי בזכות דברים שקראתי בפורום.
5. יכול להיות... בכל דבר יש יתרונות וחסרונות, וכל אחד צריך לערוך לעצמו את ההשוואה בין היתרונות והחסרונות ולהסיק לעצמו מסקנות אם הוא רוצה או לא רוצה את אותו הדבר... אם עדיף לא להיות פה? אולי...

ואפילו מדברים מדי פעם על נושאים שעולים פה, הוא לא יהיה כאן כי זה לא מתאים לו.
אם משהו מפריע עליכם לדבר ולחשוב מה הסיבה שזה הוסתר מצד שניכם. יכול להיות מכיוון שלא יחסתם לזה חשיבות ואז זה בכלל לא נורא

אגב, יכול להיות שהיא נכנסה לפה בעקבות פורום הריון ולידה? כיוון שהוא פעיל הוא בין התוצאות הראשון בגוגל בחיפושים שקשורים.


3. אני פה בגלל בעלי אז.. (בהתחלה נכנסתי מהכינוי שלו ואח"כ פתחנו משתמש עבורי)
ויש עוד שמכירים אותי שיודעים שאני פה וכו'

חדר בריחה
מטווח ירי
סנדת יצירה כלשהי- מנדלות, חימר, עץ, קחון, זכוכית, פסיפס, אחר
טיול אופניים/ג'יפים
רכיבה על סוסים
שייט
לקחת את האוכל למקום נחמד או סימלי (דייט ראשון, איפה שהצעתם נישואים, משהו אחר יחודי להם) ולאכול שם
צילום זוגי- אפשר להשיג שמלה לבנה וחליפה ולעשות "שחזור" לתמונות חתונה
טיול במסלול כיפי (כל עוד אין חופש המקומות יחסית ריקים ועכשיו זו תקופה נעימה עם פריחה מאוד יפה)

אשה שאוהבת ללבוש בגדים של בנות.
ככה זה אמור להיות .. לא?

הבנתי.. כנראה ציניות . חחחחחחחחחחחחחחחחחח

זו פשוט בדיחה וזהו

היית מגלה שהחוש הומור שלי לא כל כך גרוע

אדוני הנכבד. זה לא מעניין אותי שאתה בוכה בערב פסח!!!!!!!!
אולי אתה בוכה מהאקונומיקה

אני בוכה כי אני אשכנזי

אבל זה דבר מוכר והוא לא היחיד

אבל תנסי להבין איתו למה
לאט ועדינות
כמה אתם נשואים? כמה זמן את נשואה? איך הנושא עלה? הרגשת משהו?

אם אין לכם ילדים הייתי שוקל לעשות "ויברח"

 

ייתכן שזה מצביע על משיכה הפוכה או דו מיניות.

כדאי שתקראי על זה קצת באינטרנט.
זו יכולה להיות שריטה בודדת, שאינה חלק ממכלול כמו שכתב יחיד ומיוחד.
אם הכל טוב חוץ מזה אז שיתמודד בינו ובין קונו

עם זאת , לדעתי סביר להניח שהוא רק פתח פתח קטן עם ההצהרה הזאת ובעקבותיה יבואו עוד הצהרות מהסוג הזה

יכול להיות שזו 'שריטה' קטנה.
אבל זה גם עלול להיות סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה.

כדאי לבדוק!

ברוב המקרים זה "בקטנה".

למיטב הבנתי, ויתקנו אותי פה אם אני טועה (בנים, גם אתם), בגדי נשים מאוד "מושכים" את הבנים.

הם רואים בכל הסגנון והאקקסוריז משהו "אקזוטי".

אישי אמר לי פעם משהו בסגנון, ואפילו לרגע לא היה לי חשש שיש לו נטיות הפוכות או משהו כזה.

הוא הסביר לי שהצורה הזורמת של הבגדים על הגוף, שמלות, חולצה-חצאית, גרביונים, היציבה של הגוף על נעלי עקב וכו' מאוד מושכים.

 

המקרים הנדירים הם אלה שבהם התופעה מעידה על משהו גדול יותר.

אבל לפחות כ-ל המקרים שאני מכיר שדומים לזה, מבטאים משהו יותר עמוק, שלא כדאי להתעלם ממנו..

 

אני במצב כזה כן הייתי בודק, ואם מדובר על משהו קטן - אז אחלה!

אם לא, אז טוב לטפל בזה מוקדם מאשר מאוחר..

בגדי נשים "מושכים" את הבנים כשנשים לובשות אותם.

ייתכן שבגדי נשים מושכים מעצמם, פשוט יוצא לראות בגדי נשים רק כשנשים לובשות אותם.

כלומר, לא יצא לי לראות גבר מדגמן בגדי נשים...

כתוב שאסור לגברים להסתכל בבגדי נשים על הקיר או משהו כזה

שלבישת בגדי נשים גורמת לו לעוררות מינית. נראה לי כדאי ללכת יחד להתייעץ עם רב. האם אפשר איכשהו לשלב אץ העוררות הזו ביחסים שלכם.

אני חושבת שזה נורמאלי לגמרי שהבעל מנסה להיפתח כלפי אשתו ומספר לה משהו שיושב אצלו אי שם עמוק בלב אולי איזה שהו ניסיון שלו לעורר למשהו חדש להוסיף עומק לזוגיות.

 

אם כל מחשבה קצת מוזרה ישר תבוא לפורום אז בסוף הוא יסתיר הכל ויסתגר לעצמו וכל אחד ירגיש שחסר לו משהו בזוגיות והשני יחשוב שהכל מושלם אצל בן הזוג שלו...

אני מודה בעצמי שלפני שניסיתי להיפתח ולהקשיב לכל מיני מחשבות אחרות של בעלי הרבה דברים היו תקועים אצלנו ולא זורמים ככל שנחשפים יותר ומשתפים יותר אז גם הביחד שלנו משתפר ומתעלה...

בהצלחה

קודם כל לנשום,
יכול להיות שזה אומר משהו ויכול להיות שזה לא אומר כלום. אנחנו כאן לא מכירים את היחסים בינכם.
כדאי לבדוק את העניין לעומק..
לנסות לשוחח יחד, נסי לבוא ממקום מקבל ושומע כמה שניתן.
ובנוסף ממליצה לך להתייעץ עם יועץ/רב/דמות שאת סומכת עליה ומבינה בנושא.

בהצלחה!
חיבוקים ❤

לא להיבהל..

אשמח לשמוע על סיטואציות בדינמיקה הקבוצתית ולאיזה מבחנים פסיכוטכניים להתמקד בחזרה..
תודה

פילת זה מבחנים על המחשב
יש כמותי, לוגי , אישיות וגם רצף של צורות
דינמיקה קבוצתית אני לא נבחנתי - זה נראה לי בחינה נקודתית של מקום העבודה..

יש שאלות כמותיות - מתמטיקה פשוטה
יש שאלות מילוליות - עם קטע קצר של 4-5 שורות ואז כמה שאלות על התוכן
יש גם השלמת צורות - יש לך צורה שמשתנה באופן מסויים ואת צריכה לשער איך היא תראה בתמונה הבאה
יכולות להיות עוד שאלות .. הכל תלוי במה המעסיק חושב שרלוונטי לבדוק
ואני לא יודע אם זה משהו שאפשר להתכונן אליו מראש חוץ מאשר להגיע במצב טוב- לא עייף מידי וכו'
בהצלחה

שמסביר איך לעבור את זה
מקווה שהם עדיין מוכרים
לי ממש עזר
הכי חשוב כמו שכתבו מעלי- לישון טוב. להביא אוכל
ולא להתרגש, לא להלחץ, גם אם באמצע משהו מתפקשש להמשיך בקור רוח.

ישמתי את העצות
יום לפני התוצאות בכיתי כי הייתי בטוחה שלא עברתי-
וב"ה עברתי בנס.

בשום אופן לא לשנות את בן הזוג.
בטח שלא לשפוט אותו.


זה מעשה שלו
וזה-שלך.
האימון עשוי למקד אותך
איך להוציא את המירב והמיטב
כעת במצב הקיים.

לעתיד מוצלח



בהצלחה!

והסיכוי שתצליחי להפוך אותו לאדם יוזם הוא נמוך מאד (עד אפסי), וזה רק יגביר את התסכול שלך כשלא תצליחו.

 

נראה לי שכיוון החשיבה שלכם צריך יותר להתמקד איך אתם תנהלו זוגיות שתהיה טובה לשניכם תוך התמודדות עם הנתון שהוא לא אדם יוזם.

 

אז אני ממליץ לך להשקיע את הכוחות שלכם בדברים שכנראה יצליחו לשפר את הזוגיות שלכם,

גם אם כרגע זה לא בדיוק החלומות והציפיות שרצית שיהיה לך בבן-זוג.

 

וגם הרבה פעמים כשמגיעים עם רצון טוב, אז מגלים שהחלומות והצפיות שלנו זה לא באמת הדברים שאנחנו צריכים או שדווקא הם אלה שיעשו לנו טוב..

אני גם נשואה רק שנה וחצי ועוד בלי ילדים.. אבל רואה את זה גם אצל בעלי ונורא מפריע לי ואני אומרת מה יהיה שיהיו ילדים בע'ה כל דבר אני אצטרך לזום עד שיזוז משהו.. נראה שזה כזה אופי ודיברתי איתו על זה הרבה פעמים אני יוזמת חופשות יציאות טיולים ארגונים של דברים וכו'.. .. אני ממש מבינה אותך הרגישות באה על חשבון הגבריות לדעתי וההובלה.. אבל כנראה שאנחנו צריכות להיות דומיננטיות יותר ..אולי אם היה לך גבר שמחליט על כל דבר ויותר שתלטן יכול להיות שזה לא היה לך טוב ונוח כ'כ נכון? אני התחלתי לחשוב בכיוונים האלה וזה עזר לי יותר להבין.. כי הבנתי שמישהו נורא פעלתן ודומיננטי , היה לי קשה אולי להסתדר איתו . תבדקי עם עצמך אולי דווקא היה לך קשה עם מישהו מאוד דומיננטי שמחליט על הכל ואת יותר מובלת.. נקודה למחשבה ..

כל מה שכתבתם מאוד עזר לי ונתן לי כיווני חשיבה חדשים. תודה!
הקושי הנוסף שלי חוץ מהיוזמה שהוא הרבה פעמים נתמך בי שואל אותי או את הסביבה דברים ולא מספיק עצמאי יש לו את היכולת אך זה מין הרגל לשאול.. הוא בדרכ מתייעץ עם אחרים ופחות מתייעצים איתו... ואני חושבת שבתור אב של משפחה זה קצת מקשה.. לדעתי זה נובע מחוסר ביטחון.. וחוסר התמודדות.. וזה גורם לחוסר יוזמה מין מעגל שלפעמים שואב אותי אליו בתחושת תיסכול אני משתדל לא להיכנס למקומות האלה ולרוב לענות לו אני לא יודעת כי אין לי יכולת נפשית להתמודד עם תמיכה מהסוג הזה.. היום זה כבר הרבה יותר טוב.. אבל איך בנאדם הופך להיות משפיע במקום נתמך... ?

היום אחרי עשרים שנה המצב הרבה יותר טוב .
כאילו התבגר באיחור.
אבל תנסי לא לרדת עליו זה יוריד לא יותר את הביטחון העצמי. להפך תתיעצי איתו על דברים .
אם תעלי לו את הביטחון עם מחמאות ושאין כמוהו טוב בישבילך.אני בטוחה שיהיה לך על מי להשען.
לפעמים הגברים החזקים הם טיפוסים קשים או עצבנים. רואה את חמש האחים שלי. שהם גברים גברים.
וכל אופן מעדיפה את הבעל העדין והרגיש והלא יוזמתי.

היום אנשים כאילו מחפסים מה לא טוב
לא שמחים במה שיש וחבל.

אם היית מקבלת בהבנה את הניגודים בינכם . ובין גבר לאישה בכלל .ושאין יותר טוב בישבילך ממנו היית יותר רגועה.

ובטח יש דברים שהוא יותר טוב ממך .
בעלי יותר רגוע וסבלני ואני פחות.
אני חושבת מהר ולא תמיד זה טוב והוא יותר שקול.
ניראה לי שאם שמחים במה שיש ומודים עליו אז לא חושבים שחסר משהו. יש הרבה אנשים לבד ממש !
איזהו עשיר השמח בחלקו.

אולי תנסי יותר להעצים אותו ולתת לו תחושה שגם מה שהוא אומר זה חשוב ולתת לו מקום וחשיבות. יכול להיות שזה יפתח אצלו מקום יותר לחשיבה עצמאית ולדעה ויעצים את הביטחון שלו ממקום שהוא אולי לא רגיל אליו.. שהנה אשתו רואה בדעה שלו חשובה .. נכון שזה עבודה גם שלו אבל אולי בדרך שלך לתת לו להחליט ולתת לו מקום זה יגרום לו להשתנות וקצת יותר ליזום..

התשובה פשוטה. המשמעות שלה מורכבת...
התשובה היא שכדי להיות משפיע הוא צריך מישהו שמוכן לקבל ממנו, להיות מושפע ממנו.
במקרה שלך- נשמע שהכי מתאים שזו תהיה את.
אסביר- יש לכם איזו תבנית כזו, שנובעת מההבדל באופי הבסיסי שלכם ומאיך שהתרגלתם להתנהל. בתבנית הזו את משפיעה והוא מקבל. את יוזמת והוא מסכים וכו' וכו'.
וכמו בכל דבר בזוגיות ''בשביל טנגו צריך שניים''.
התבנית הזו נוצרה לא רק בגלל האופי שלו אלא גם בגלל האופי שלך. לא בקטע של האשמה...פשוט כדי להבין שזה המצב וזו תוצאה של התנהלות של שניכם, לא רק שלו.
המשמעות היא שלמעשה- אם את תשני את ההתנהלות, ותמצאי דרכים מקוריות שדרכן הוא יוכל להיות המשפיע ואת המקבלת, וכמובן שאת תרעיפי עליו מליוני שבחים על כל יוזמה פיצפונת- אז יש סיכוי טוב שתוכלו לצאת מהתבנית הזו. הוא יקבל יותר אומץ ועידוד ליזום, ואת תתרגלי לקבל את המקום הקצת פסיבי לפעמים- המקום שמאפשר לאחר לפעול,גם אם את יכולה ויודעת לפעול מצוין.
תראי, מבחינתך זה דורש לא פחות ממה שזה דורש ממנו. החסימה שזה דורש ממך לעשות לפעמים היא לא פחות קשה מאשר היוזמה שנדרשת ממנו.
עוד דבר- את אוהבת את הרגישות והעדינות. אבל אלו באות יחד עם עוד כמה תכונות בעסקת חבילה. וככה זה- כשמתחתנים, מתחתנים עם כל החבילה, ולומדים לקבל ולכבד גם את החלקים הפחות סימפטיים בחבילה.
אלו הנקודות שאני חשבתי עליהן כשקראתי את דברייך. ורשמתי אותן מנסיון.
לסיום- תפילה, תפילה, ועוד תפילה.

לא תאהבו את מה שאכתוב אבל קשה לי כשאני מתארחת אצל חברות או משפחה וזה ניראה מהצד שלבעלים שלהם יש הכל.. גם רגישות גם יוזמה והובלה וכריזמה... מי אמר שזה שחור לבן אין בעלים שיש בהם גם וגם? אתן בטח תגידו זה רק ניראהלך... מי אמר? בכל זאת זו התמודדות לא קלה להיות ליד זוגות אחרים שהאישה מקבלת כוח מבעלה... בגלל זה קשה לי לארח ולהתארח וזה מבאס שאני צריכה לשלם את המחיר הזה.. כי קשה לי להתמודד ולראות איזה "יפה" ניראה אצל אחרים לא באמת... בבקשה להעיר בעדינות... אני מרגישה בנוח לפרוק את תחושותיי זה המקום...

זה בסדר .. אני חושבת שלפעמים באמת נראה מהצד כאילו יש לאחרים הכל ויש גברים שבאמת אולי יש להם גם זה וגם זה. אבל בטוח שהן לא מושלמים כמו שאולי נדמה לך מהצד.. אני גם הייתי הרבה פעמים במקום הזה אני ממש לא שופטת אותך לגמרי יכולה להזדהות עם התחושה כמו קנאה כזאת והשוואה בין בעלי לאחרים .. אחרי שחברות שלי סיפרו לי כל מיני דברים על הבעלים שלהם הבנתי שבאמת כל אחד והצרות שלו ומה שנראה לנו לפעמים כלפי חוץ ממש לא מה שקורה באמת.. באמת אי אפשר לדעת מה יש בין בני זוג ותהיי לפעמים בשוק לשמוע ..

צריך לראות איך הם כשהם לבד בבית..
גם הדירה שלהם מן הסתם לא נראית ביום-יום באותה רמה של סדר וניקיון כמו שהיא נראית כשמזמינים אורחים.
אני לא מכירה מקרוב אדם אחד שאין לו חסרונות.

על זה נאמר הדשא של השני ירוק יותר.
אם נעשה השואות זה לא יגמר.
ולא רק בבעל.
זה ילדים עבודה דירה ולא חסר...

אז להאמין שמהשם אישה לאיש
אז יהיה לך יותר כל לקבל אותו

בכלל הלואי שנגיע לאהבה אמיתי שאינה תלויה בדבר.
כמו שאנחנו מקבלים את הילדים בכל מצב ולא חושבים להחליף אותם

ניראה לי שגם כלפי בן הזוג זה צריך להיות.
חוץ ממיקרים ממש חמורים. בהצלחה !

ממש מעוררת השראה!! צריכה ללמוד ממך...

זה הרבה פעמים פחות ענין של אופי והרבה יותר עניין של הרגל.

 

הגבר מתרגל שהאשה היא זאת שפעילה בבית והיוזמת בכל דבר ולאט לאט הוא מתרגל זה המצב. וככה הוא מתנהל ולא משנה כמה מחוץ לבית הוא יוזם ופעיל בבית הוא יהיה הנגרר.

(וזה יכול להיות נכון גם הפוך- כל זוג והצרות שלו)

 

לדעתי את צריכה להעביר לאט לאט אחריות אליו. 

לומר לו- יש לנו יום נישואין עוד מעט ואני ממש עמוסה. תארגן לנו משהו כי אחרת לא יהיה כלום.. (סתם לדוג'. ) 

אז נכון שאת עלולה להתבאס ממש אבל ככל שתעשי את זה יותר והוא יבין שאם הוא לא יוזם דברים לא יקרו הוא יתחיל להניע את עצמו..

 

 

בס״ד

ממליצה לך בחום על שני ספרים שלעניות דעתי יוכלו לסייע לך ממש ולהוציא אותך מהמצב שאת מתארת. אלו לא ספרים יהודיים וכתוצאה מכך יש כמה דברים שלא בדיוק לפי רוח היהדות אבל המסר הכללי של כל אחד מהם חזק מאד ובעיניי - משנה חיים, לטובה .

הראשון - ״לדעת להכנע״ (השם לא משהו אבל התוכן באמת שווה. הרבה חברות בפורום המליצו עליו בעבר).

השני - ״לאהוב את מה שיש״, של קייטי ביירון.

(שניהם באנגלית במקור).

שני הספרים האלה מביאים המון ברכה לחיים שלנו ב״ה. הם מחזירים לקורא את האחריות על החיים שלו וזאת בשורה פשוטה אך ענקית. במקום להיות מתוסכלת מכל מני דברים שחיצוניים לי, אני בוחרת להתמקד בעצמי ובשיפור שלי והפלא ופלא שינויים מתחוללים והחיים הזוגיים נהיים יפים יותר מדי יום, ב״ה.

בהצלחה רבה רבה, שפע אהבה, שלום בית, חברות, חיבור והערכה הדדית 💝

ממש ריגשתם אותי בתגובות.. נתתם לי המון נקודות מחשבה והרבה עצות מעשיות.. יישר כוח!!

יותר חשוב לי ניסיון של אנשים שזה עזר להם להגיע לחתונה

פחות מעדיף

אוריאל וינברגר שהוא מאמן ויועץ למציאת זוגיות ומגיע גם לירושלים
עזר לי ולבעלי בדרך, ולעוד מאות אנשים…
תכתוב בגוגל "בית ספר לזוגיות"

אימון לקראת חתונה גם לגברים.
תכנס לאתר שלהם.
המאמן שלהם ממש מוכשר ומאיזור ירושלים

שולחת לך באישי

הצטערתי לקרוא..
אולי שעתיים ביום זה גדול עליו.. תבקשי ממנו חצי שעה. שתוכלי להתקלח.ותשני כשהקטנה שלך ישנה. כשעייפים הכל נראה יותר קשה.
חודש וחצי תינוק ראשון זה נראה כאלו הוא תמיד ישאר תינוק.. אבל באמת זה יהיה יותר קל מיום ליום.
אל תפרקי את המשפחה החמודה שלך. עד שסוף סוף יש לך אהבה ובית ותינוקת.
יש גברים שמפחדים מתינוקות קטנים.
לא כל פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל מה לעשות..
הם לא יודעים לטפל, לא בטוחים איך להחזיק.. מה שלך טבוע באינטינקטים, אין להם. חושבת שהוא לא עושה לך "דווקא" או חושב שזה תפקידך הבלעדי. זה באמת קשה נורא בלי עזרה. אולי חברה או שכנה יכולה לעזור קצת??
כשהקטנה תדע להחזיק בעצמה את הראש תראי שהוא פתאום ישתנה לגמרי.
הוא יכול להיות האבא הכי מסור בעולם! גם אם הוא נכנס באיחור לתפקיד..
גידול קל

המצב שאת מתארת ממש לא פשוט
את אחרי לידה וזקוקה להקלה
ומרגישה שהוא לא שם בשבילך ואין לך גם כתובת אחרת...

יתכן שגם הוא לא יודע איך מתנהלים

יש ארגונים כמו ניצה או אם לאם שיוכלו אולי לסייע, ממליצה לך לפנות.
כמו כן לזכור שאת בתקופה קשה פיזית והורמונלית
וגם לעיתים יש בה נטיה לדכאון ח"ו.

ממליצה לדאוג לעצמך לעזרה ולפינוק במה שאת כן מצליחה.
כשהתינוקת ישנה לישון איתה או להתקלח..
לנסות יחד עם בעלך להנות ממנה יחד וכן ליצור קשר ביניהם של יותר חום ואהבה כך שגם ירגיש יותר מחובר...


ומעבר לכך אם את לבד לא מצליחה לדבר איתו על הציפיה והצורך שלך אולי כדאי להיעזר במישהו שכן יאיר את עיניו?
רופאת משפחה, אחת טיפת חלב, בן משפחה, רב, חבר נשוי, מדריך חתנים....


שיהיה במזל טוב ובקלות עם הנסיכה!!!

חיבוק גדול, שהקב"ה ישלח כוחות והצלחה!

הייתי שם בערך, יכולה לומר לך שעל יד אחת אני יכולה לספור את הפעמים ששמרו על הילדים שלי. אני חושבת שאני מבינה את מה שאת מתארת, התסכול שלך (ונשמע שבצדק) הוא בעיקר מבעלך וחוסר התמיכה ועל זה אתם חייבים לדבר כי תינוק חדש ובעיקר הראשון זה קשה מאוד פיזית ונפשית אבל זה עובר עוד קצת כשהיא תגדל. יכול להיות שהוא לא יודע איך לטפל בה וכל הנושא הזה חדש לו בדיוק כמו לך רק בלי האינסטיקט האימהי ולכן הוא נמנע. תנסי לתת לו הנחיות ברורות לקחת לטיול בעגלה או לתת לה בקבוק, או להוציא לה אוויר אחרי שכאלה.
אם זה הקושי הזוגי היחיד אל תחשבי לפרק את הכל, תשתפי אותו שכל כך כואב לך שהוא לא איתך בזה שאת בוכה ומרגישה תסכול.
ודבר אחרון, זה קשה נורא לבנות משפחה בלי עזרה של משפחה אבל זה דבר מדהים תראי את הקטנה הזאת ותביני שאתן מחוברות בדם היא תהיה איתך כל החיים בקשר כזה או אחר, הייתי פשוט מסתכלת על הבכור שלי שעות ומדמיינת איזו משפחה מדהימה תהיה לי וכמה שמחה והוקרה תודה לקב"ה שנתן לי משפחה סוף סוף. תנסי להתרומם דרכה.
הרבה הרבה הצלחה יקרה וחיבוק ענק, את הרבה יותר חזקה ממה שאת חושבת!

חייב שיהיה קיים לפני הנישואין. חובה. בלי זה אין מה להמשיך, זו דעתי.
לאחר הנישואין כל הלכות הטהרה מחזקות ומעצימות את המשיכה לבן או לבת הזוג - שוב, משיכה שהיתה קיימת בהתחלה ודעכה מכל מיני סיבות.

לדעתי לא ניתן לרכוש משיכה אם היא לא קיימת לכתחילה.

בעדינות אומר שמשיכה מחולקת לרבדים שונים שחלקם יכולים להיות נרכשים. אלא שכאן כל אדם לגופו.

זה בוודאי לא משהו שאפשר לדרוש או לצפות לו אם הוא איננו.

אי אפשר לרכוש במכוון.
ואני אסביר-. לפעמים בן אדם שאתה לא נמשך אליו לאחר הכרות עמוקה לחיבור נפשי חזק יווצר חיבור שיתעלה על הפיזיות ויצורגם למשיכה פיזית. אבל אי אפשר לדעתי לייצר את החיבור הזה באופן מלאכותי.

זה דבר שצריך להיות קיים מראש לפני החתונה,
כי אם הוא לא שם לא בטוח שהוא יגיע למרות שיש מצבים שזה קרה...

יש כמדומני מצבים שהיתה משיכה ובעקבות חיכוכים וקשיים זוגיים היא נעלמה
(מעניין אם בעיקר אצל נשים)

אם לתחילת הנישואין או להמשך 

ואם את שואלת בתהיה על זוג שיוצאים ועוד לא התארסו או שאת שואלת בדיעבד אחרי שכבר התחתנו.

 

לעניות דעתי זוג שנשוי - גם אם מתמודדים עם קושי של העדר משיכה - אפשר לרכוש את זה. זה דורש המון רצון טוב ומוכנות לעבוד על עצמי. בדגש על עצמי - כי כל אחד אחראי ב 100% על ה 50% שלו ומנסיון - גם אם רק אחד מבני הזוג עובד הדינמיקה כולה משתנה. 

ז"א שאם את רוצה לשנות משהו במערכת הנישואין את לא תלויה ברצונו הטוב של בעלך לשתף פעולה ואם במקרה הוא לא רוצה אז הכל אבוד. ממש לא. את יכולה בכוחות עצמך לגרום לשינוי חיובי של המערכת שביניכם.

 

 

הדרך הנכונה היא להתחיל זוגיות רק כשיש משיכה מההתחלה.
להתחתן כשאין משיכה זה מעשה לא חכם ומזמין רק מרירות, סבל ועוגמת נפש. למסוך על כך שמשיכה ואהבה יגיעו אחרי החתונה, זה כמו לסמוך על זכייה בלוטו כמקור פרנסה לפני הזכייה.

אגב, גם אם יש משיכה מההתחלה, זה משהו שצריך לעבוד עליו ולתחזק כדי שימשיך ויגדל, כי אם לא, אז כמעט בטוח שהמשיכה תדעך.

בזמנים שבהם את כן מרגישה את מעט-המשיכה כלפיו, תעצרי את המחשבות לרגע ותתבונני באופן יזום במה שמוצא בו חן בעינייך. נסי להרגיש את רגעי ההתבוננות האלה כנחמדים וחשובים לך. זה עשוי לעורר לעורר את המשיכה כלפיו גם באופן כללי יותר.

 

אמנם, אם לא מורגשת בכלל משיכה, אי אפשר להמציא אותה ככה סתם. אז אם את כן מרגישה מעט, ואם הקשר עם הבחור יקר בעינייך, נסי להעצים את המעט הזה. בהצלחה רבה!

המשיכה קיימת אצל האדם כיצר . ולכן האדם ימשך לכל מי שיוכל להמשיך איתו יחד את הקיום.

אמנם.
כמו שרעב הוא יצר הישרדותי לא גורם לנו לאכול כל דבר. כך גם יצר המין לא מושך אותנו לכל בן זוג.

אמנם אם יהיו רק זוג אחד עלי אדמות הם ימשכו זה לזו על אף השוני המהותי בניהם.

כדי לבדוק למה זה קורה.



אתה נשמע בנאדם איכותי .
יציב. יודע את אשר לפניו.



בהצלחה!

 

בעקבות היחסים ביניכם.

 

כנראה שאתה מטבעך טיפוס מרמה ואלו היא טיפוס שיותר צריך לעצמו. 

היא קצת שואבת אותך ואתה מפחד שאם תעשה שריר היא כבר לא תהיה מרוצה.

וזה מפחיד אותך שהיא תחמיץ פנים. מפחיד אותך שהיא תכעס.

 

כמו שאמרו לך פה אתה צריך אימון אישי. אתה צריך להעצים את המקום שלך כאיש פרטי, כיחידי, לפני שאתה בעל לאשתך.

 

כנראה המניפולציות שלה עובדות גם על הבן שמפחד ממנה. 

ההעצמה שלך תקרין גם אליו. לא סתם הוא פנה אליך. אולי הוא הרגיש שגם אתה מפחד?

 

בקיצור, 

 

העניין הוא הפחד, ההכרה בו, הזיהוי שלו ואימוץ תגובות אחרות ממה שהיית רגיל עד כה.

אולי זה יפחיד אותך בהתחלה. אולי גם היא תכעס כשתראה שאתה מתחיל להתמרד.

אבל ככל שהשבועות יעברו ותתמיד בזה-

הבית שלכם יתחיל להתאזן כי יהיה פה גם צד שני ש"שוקל".

 

בהצלחה@

תודה, קודם כל ממש נעים שמישהו קורא ומתייחס לבעיה שלך! 

אימון נראה לי רעיון מעולה שיכול לתת לי כלים שברור שאין לי… לצערי זה לא מעשי שאלך ליעוץ מכמה סיבות, יש לדעתכם אפשרות לאימון בסקיים או בהתכתבות? (בתשלום כמובן, וזו לא בעיה ב״ה)

תוכל לפנות אליי בהודעה פרטית
אנסה לעזור.

פסיכולוג טוב יבהיר
יפה שעה אחת קודם כי גם הילד סובל, צריך להבין איך להתמודד

יש לי חברה כזו ששמתי לב שכשאני לידה אני מרגישה פחד שהיא לא תהיה מרוצה.

שמתי לב שזה נובע אצלה מחוסר ביטחון מאד מאד גדול, שיוצא אצלה בתגובות קיצוניות ולא מתחשבות באחרים...

ההבנה הזו מאד עזרה לי להבין מאיפה זה יוצא, ולא לפחד, ולעשות ולהתנהל כפי הנכון לי, מתוך כבוד אליה אבל בלי לוותר על המקום שלי.

מניחה שבחיי זוגיות צריך קצת יותר מההבנה הזו.

 

הרבה סיעתא דישמיא!!!

מלהשאיר חולצה בסלון?

גרבים בריצפה?

צלחת על השולחן ולא בכיור?

 

יש מצב שפגשת איזה חבר "שפתח " לך את העיניים שאתה שפוט של אישתך? או שאתה ממש מעצמך תמיד הרגשת מצוקה. כי יש את אלו שלא יכולים לסבול כשהם רואים גבר שפוחד מאישתו (במיוחד גרושים שהם נגאלו מגלות לגאולה)

יפחד מכל דבר שהיא תעשה לו "פרצופים"

מרוב שהיא חשובה לו הוא מוכן לספוג ולספוג.....עד הילד

מדוייק, פרצופים זו בדיוק המילה שעוברת לי בראש כשאני חושב על התקשורת בנינו.

סיה, תודה על הרצון הטוב אבל את קצת שופטת… יש לנו זוגיות טובה, אף חבר גרוש (אין לי בכלל) לא פתח לי את העניים, אני לא פוחד מדברים שאני עושה דווקא (בין שנינו אני המסודר יותר ובגדול:אלא מכל מה שלא נח לה. גילי את/ה ממש מדייק/ת

גם אני חווה את זה למרות שאני מנהל יותר מ60 עובדים וחזק פיזית

אני פשוט בסטרס ממנה

מנסה לפעמים להסביר אבל היא חייבת להיות זו שאומרת את המילה האחרונה

שכמעט בכל דינמיקה זוגית בעייתית יש 2 צדדים.
אפילו בזוגיות אלימה אחרי המכה הראשונה יש צד שמחטיף וצד שנשאר שם וחוטף.

אז יתכן שהנשים שלכן עושות פרצופים לא נעימים וזה מבאס ממש.
אבל הפחד הזה הוא לגמרי שלכם ובידכם לעבוד עליו
בסופו של דבר זה בע"ה ישליך על מערכת היחסים ביניכם.
זה נכון בכל דבר בחיים וקל וחומר בזוגיות...
אני רואה את זה כל הזמן כל הזמן ב101 דברים (מתעסקת קצת בתחום)
וממש ממליצה לכם לא להתקע בזה ש"אשתכם מפחידה"
אלא ללכת לשנות את זה שאתם מפחדים ולראות ישועות

אז מצטרפת כדי שתראו שפאז לא בדעת יחיד

ממוקד לגבי ממה אתה מפחד בעומק, ולמה
ומה יקרה אם תכעס ואיפה הכי עמוק זה פוגש אותך
ותטפל בנקודה הזאת.
בהצלחה רבה

זאת שכונה חדשה קרובה לקרית גת אבל מנותקת מהעיר (מתוכנן להיות כביש מחבר).
הכל לפי כמות האוכלוסיה שתבוא לגור.
בקרית גת עצמה יש אוכלוסייה דתית אז יש חינוך דתי. הייתי באיזור לפני כמה זמן ואם זכרוני לא מטעה אותי יש שמה כבר בנייה
אני ואישתי אמורים להיפגש השבוע עם נציג של 'באמונה' (הבנתי שהם זכו במכרז שמה) אז אם יש לך עוד שאלות אז תשאלי ונשאל אותו

יכול עוד להשתנות
כמו שחריש לא חרדית

וגם מציעים שם כבר דירות להשכרה
עברתי שם לפני כמה זמן

אני הבנתי שיש הרבה משקיעים מבחוץ (הכוונה מחול) ככה שאי אפשר לדעת איזה שוכרים הם ימצאו.

בקרית גת יש מוסדות תורניים.

כדי "שתהיה דירה"

 

זה יגרום גם להצפה של דירות וירידה במחיר שלהן, ובעיקר לחוסר יכולת לצפות מי ירצה לגור שם.

ברישא לא חושב כמוך